» «
רמבטיקו
איך נולדה מוסיקת הרֶבֶּטִיקוֹ של יוון?



רֶבֶּֿטִיקוֹ, שנקרא גם רמבטיקו וברבים רֶבֶּֿטִיקָה, הוא סגנון מוסיקלי שלידתו החל מסוף המאה ה-19 באסיה הקטנה, חצי האי של מערב טורקיה של ימינו. אז חיים בה לא מעט יוונים שישבו שם מדורי דורות.

אבל אחרי מלחמת העולם הראשונה יוון וטורקיה נלחמות זו בזו. הקהילות היווניות באסיה הקטנה סובלות ממעשי טבח של טורקים, במה שמקבל את השם "אסון הקהילות היווניות באסיה הקטנה".

וכך, יוון וטורקיה מחליטות לבצע טרנספר הדדי - חילופי אוכלוסיות ביניהן. לטורקיה עוברים הטורקים תושבי יוון. מצד שני, ליוון מועברים כל היוונים של אסיה הקטנה כפליטים, כשמוסיקת הרמבטיקו עוברת איתם.

רבות ממשפחות הפליטים היוונים שהיגרו מאסיה הקטנה ליוון הופכות עניות וחסרות כל. בלית ברירה הן מתיישבות בשכונות העוני של ערי נמל ביוון, בעיקר בפיראוס, וולוס וסלוניקי. עוני, אבטלה ופשע הופכים לאופי החיים החדש שלהם.

אותם יוונים שעוברים מטורקיה ליוון מביאים איתם את מוסיקה הרמבטיקו. המוסיקה הזו כוללת לא מעט אלמנטים טורקיים, שהם שונים מהמוסיקה היוונית בעלת האופי הבלקני. היא הופכת למוסיקה מנחמת לאותם פליטים והם באים להאזין לה בטברנות העניות של השכונות הללו.

מהטברנות הולך ומתפתח סגנון הרמבטיקו והופך לסוג של מוסיקה עירונית יוונית, ההולך וכובש לו מעריצים במקומות רבים ביוון.

בהדרגה מופיעים שירים חדשים, עם לחנים מזרחיים מ"אסכולת איזמיר". אל המקצבים והאופי המזרחי של המלודיות הללו, מצטרפים תכנים חדשים. אלה מדברים על קשיי החיים, העוני, הפשע והכאב של המהגרים והם אותנטיים לחלוטין. לא מזויפים.

בפיראוס, עיר הנמל הסמוכה לאתונה, צמחה אז "אסכולת פיראוס". שרים בה אז גברים בלבד והם מלווים בכלי נגינה מעורבים. מצד אחד הבגלמה הטורקית והבוזוקי, כלים שבאותה תקופה ניתן למצוא ביוון רק במוסיקה זו ולצידן הגיטרה המערבית.

הכוכבים הגדולים של הרבטיקו יהיו אנשים כמו צ'צ'ניס, ריטה אבדזי, מרקוס ומוואקאריס, סטלה חסקיל והכוכבת הגדולה רוזה אשכנזי, האחרונות אגב הן יווניות יהודיות.

אותם פליטים מטורקיה הפכו באחת ל"מנגס", אנשי שוליים עניים בעיר, בני המעמד הנמוך של יוון, זה שנאבק לשרוד. צעיריו נגררים לפשע והמוסיקה היא בשבילו נחמה. הם לא יודעים שהרמבטיקו, שמתפתח כסוג של בלוז יווני עצוב ואותנטי, עתיד להפוך לפופולרי כל כך.

כי הסגנון הכואב, שצמח בטברנות העניות של ערי הנמל היווניות, יהפוך עם הזמן לציר שמניע את המוסיקה הפופולרית של יוון. לזרם המרכזי של המוסיקה היוונית יפרצו הרבטיקו ותת-הסגנונות שלו, כמו "סמירנייקה". הוא ישתלב עם שירי העם של יוון, מה שנקרא "דמוטיקה" ומהרבטיקו יוולד הסגנון הפופולרי, הפופ היווני אם תרצו, שנקרא "לאיקה".

מדגים את זה היטב הבוזוקי, אותו כלי נגינה שהוא צירוף של בגלמה טורקית עם מנדולינה אירופית. הבוזוקי, שזכה בהתחלה לדימוי של כלי שפושעים מנגנים בו, הפך בהדרגה לכלי שליט בצליל היווני.

השנים יעשו לרבטיקו רק טוב. המוסיקה היוונית הזו תכבוש מעריצים רבים גם מחוץ ליוון. במיוחד זה בולט בישראל הקטנה, בה היא מספקת צורך של עולים חדשים ממדינות ערב ללחן מזרחי שהוא לא של האויב. אמנים יוונים יזכו כאן להצלחה רבה ויהודה פוליקר, שיבצע בשנות ה-80 לחנים שחלקם רבטיקו ילמד גם אותנו לאהוב את מוסיקת הפליטים שהפכה לאגדה יוונית.


הנה מאורות הרבטיקו כפי ששוחזרו בסרט הקולנוע "רבטיקו" מ-1983:

http://youtu.be/FpYyaipU2qg?t=11s


שיר רבטיקו עם תרגום לעברית של המילים המספרות על החיכוך עם החוק:

http://youtu.be/cDdvqkx7GOM


רוזה אשכנזי, הדיווה היהודיה של עולם הרבטיקו:

http://youtu.be/zkt47_-cXhw


עוד מהסרט המופלא ההוא:

http://youtu.be/aXJQmTSptCc
פאדו
מהי מוסיקת הפאדו הפורטוגלית?



הפאדו (Fado) הוא הבלוז של פורטוגל, מוסיקה נהדרת וייחודית לארץ הזו, שפעם הייתה אימפריה ובהמשך עברה תהפוכות קשות לעיכול.

יש שיאמרו שהפאדו הנהדר הוא מדכא ועצוב, אבל הוא לא שיר עצוב אלא מלנכולי. למעשה, הפאדו הזה הוא הילד המלנכולי של משולש האהבים שבין פורטוגל, ברזיל ואפריקה.

פאדו, שמשמעותו "גורל", הוא סגנון של מוסיקת נשמה, שמדביק את החברה, מתקשר בין הדורות, השבטים והמשפחות. הוא הצליל שהזקנים משאירים לצעירים כדי שיזכרו שהחיים יכולים להיות מורכבים הרבה יותר ממה שנדמה.

הפאדו, גם אם מזוהה עם פורטוגל וייחודי לה, הוא מוסיקה מקבילה לסגנונות דומים בכל העולם. כמו הבלוז האמריקאי, הרֶבֶּֿטִיקוֹ היווני, הטנגו של ארגנטינה, הפלמנקו בספרד והסמבה בברזיל, גם הפאדו הפורטוגלי הוא סגנון ששר את הכאב, הסבל, הגעגוע או המצוקה של האדם הפשוט וקשה היום.

פאדו בפורטוגל הוא לא סתם מוסיקה או אטרקציה לתיירים, אלא מרכיב תרבותי משמעותי במרקם החיים של ליסבון.


#תכנים
אין הרבה סגנונות כמו מוסיקת הפאדו, שמחברים בין גורל, תקווה, חיים ומוות.

ואכן, גם אם כיום יש פה ושם גם שירי פאדו פחות עצובים, לא פעם אפילו שמחים ומשעשעים, המלנכוליה בשירים הללו שולטת.

שירת הפאדו תתרכז בדרך כלל בחיי היום יום הלא פשוטים, בקשיי החיים בעיר, חלומות שלא התגשמו, אהבות טרגיות, באובדן של אנשים אהובים ובשאר סממני הגורל הקשה.

התכנים האופייניים לשירת הפאדו קשורים כמעט תמיד ב“סאודד” (Saudade), הכמיהה לדבר שכבר לא יקרה, תחושת הנוסטלגיה והרגשת הגעגוע העמוק של הפורטוגלים, לעבר שלא ישוב.


#המוסיקה
מוסיקת פאדו היא סגנון מוסיקה פורטוגלי ונוגה, המחבר מלודיות פורטוגליות מלנכוליות, למקצבים אפריקאיים איטיים, שעברו דרך ברזיל והגיעו לפורטוגל, ששלטה בברזיל שנים רבות.

בביצוע המסורתי שלה, שירת הפאדו מבוצעת על ידי זמרת אחת, המלווה בשני נגני גיטרה. אחד משני הנגנים מנגן בגיטרה פורטוגלית בעלת 12 מיתרים, הידועה בשירת הפאדו, בעוד השני מנגן בגיטרה קלאסית רגילה.

את מהות הגורל בשירת הפאדו אפשר להרגיש בהשפעה הדרמטית שיוצרת ההשתהות הקלה שמכניסים זמרי ובעיקר זמרות הפאדו בסופי המשפטים. כך מקובל אצלם לשיר וההשתהות האופיינית הזו היא סוף המשפט הכמעט מתחייב בשירה הזו.

בדרך כלל סגנון סגנון הפאדו מזוהה עם נשים מבצעות. בפורטוגל רואים בזמרת אמליה רודריגז את מלכת הפאדו. היא גם זמרת הפאדו הראשונה שזכתה לפרסום עולמי.


זמרת הפאדו היא חלק בלתי נפרד מהעיר ליסבון:

https://youtu.be/z0Xr6nP_agU


במועדונים כמו זה:

https://youtu.be/f4-GdUomwzE


הנה זמרת הפאדו המצליחה מאריצה:

https://youtu.be/xOnRrQVfWjs


שיר פאדו בהרכב הקלאסי:

https://youtu.be/lh9YHtZzHfk


זמרת הפאדו קטיה גוריירו:

https://youtu.be/CZp7_KwX7R4


מלכת הפאדו האגדית אמליה רודריגז:

https://youtu.be/199Kz_NXvuo


ותולדות מוסיקת הפאדו מפי מאריצה:

https://youtu.be/lnemFZgPAOw?long=yes
גיטרת ירח
מהי גיטרת ירח סינית?



גיטרת ירח (Moon Guitar), בסינית יוּאֶט צ'ין (Yueqin), היא כלי פריטה סיני, מעין ציטאר, שיש לו 4 מיתרי מתכת וסריגי במבוק המודבקים על הגוף ועל צוואר הכלי.

בתרבות הסינית שימש היואט צ'ין לליווי זמרים, ככלי תזמורתי עממי ובאופרה הסינית של פקין.


הנה קטע לגיטרת הירח:

https://youtu.be/S9cbs6oSyxU


נגן גיטרת ירח מנגן בליווי תזמורת סינית:

https://youtu.be/Gn5O6ByYvTA?t=12s


הכלי הסיני מקרוב:

https://youtu.be/wKzMcvST2sM


כך מתקנים אותו:

https://youtu.be/oPnQqZj_IDE
בוזוקי
איפה מנגנים בבוזוקי?



בוזוקי (Bouzouki) הוא כלי נגינה יווני שצליליו מתוקים ומעט שובבים. יש לו 5 מיתרים וויכוח שלא הסתיים מה מקורו. יש הסבורים שהוא בא מכלי פריטה יווני עתיק ואחרים קושרים אותו ל"באגלמה" התורכית, כלי מיתר שרווח בתורכיה ושמקורו ממונגוליה, ממנה הגיע עם מסעות הכיבוש המונגוליים את אגן הים התיכון, בימי הביניים.

הבוזוקי מקושט בשלל מרכיבים מקושטים, שמקנים לו יופי אסתטי ומיוחד. הנגנים בו נמדדים בווירטואוזיות שלהם, במהירות הנגינה בכלי ובשליטה בנגינה בכלי.

לבוזוקי תיבת תהודה עשויה מפסי עץ מודבקים. על הצוואר הארוך והצר שלו יש שורה של סריגי מתכת, ממש כמו בגיטרה ובמנדולינה.

במקור היו לו רק 3 מיתרים כפולים, שמכוונים באותם הטונים. זה השתנה כשנגן הבוזוקי מנוליס חיוטיס הוסיף לו ב-1955 עוד זוג מיתרים. כך הפך הבוזוקי לכלי שניתן לנגן בו בווירטואוזיות רבה ובמקביל נוספה לו היכולת להפיק אקורדים ולהיות גם כלי הרמוני ומלווה, כמו הגיטרה.

גם בימינו יש ביוון עדיין נגני בוזוקי המנגנים בבוזוקי עם 3 מיתרים ומשמרים את המסורת של המוזיקה השורשית, זו של פעם, מהימים האפלים והעניים שלו.

כי היסטורית הבוזוקי היה כלי מרכזי במוסיקת הרֵמְבֶטיקוֹ היוונית, "הבלוז היווני" אם תרצו. זו הייתה המוסיקה של שכונות העוני והמעמדות הנמוכים ביוון, בעיקר של אלו שהיגרו מתורכיה במסגרת הטרנספר ההדדי שערכו יוון ותורכיה בתחילת המאה העשרים.

משום כך הבוזוקי גם זוהה ביוון במשך שנים רבות עם עבריינים ואנשים מפוקפקים. שמעו אותו אז בעיקר מי שבילו במועדוני השכונות העניות של אתונה וסלוניקי וואפילו בבתי הכלא של יוון.

רק במחצית השנייה של המאה ה-20 זכה הכלי להכרה, לא מעט בזכות המלחין היווני האגדי מיקיס תאודורקיס, שהשתמש בו למוסיקה שכתב לסרט המצליח "זורבה היווני".

מקור שמו גם הוא מעניין. האגדה מספרת שטורקי זקן ראה פעם את הבוזוקי וחשב שזוהי בגלמה שבורה וזהו מקור שמו של הכלי. אבל משמעות השם "בוזוקי" ביוונית הוא "צוואר", מהמילה "בוזוק" ועל שם צווארו הארוך.


הנה נגן בוזוקי מהיר ומוכשר להפליא:

https://youtu.be/3gf5r3R-p9o


נעימת הסרט "זורבה היווני" בנגינת בוזוקי:

https://youtu.be/e_WEjAnslGc


ילד יווני מנגן ושר יפה:

https://youtu.be/_TMGARku0iA?t=4s


גם בישראל יודעים לנגן נפלא בבוזוקי:

https://youtu.be/zSrxP6s7HVU


ונגן ישראלי מדגים מהירות:

https://youtu.be/4y9ohdZlr_I

מוסיקה עממית

טאיקו
מהו סוד תיפוף הטאיקו היפאני?


כבר בבתי ספר ביפאן מתאמנים תלמידי בית הספר הצעירים על נגינה בתופים היפאניים המסורתיים. הנגינה הזו קרויה ביפאנית "טאיקו" (Taiko), שפירושה ביפאנית "תוף ענק".

מחוץ ליפאן משתמשים במילה "טאיקו" לתוף יפאני, שבכלל נקרא ווא-דאיקו ביפאן. אגב, אותו שם משמש לצורת האמנות החדשה יחסית של נגינה ויצירה של מוסיקה בהרכב של תופים כאלה וגם לשיטת ספורט משונה, המשלבת תיפוף וטאי צ'י.

בשיטה זו מנגנים בתופים הגדולים והעוצמתיים, תוך עמידה בתנוחות הלקוחות מעולם אמנויות הלחימה. הגוף כולו לוקח חלק בפעולת התיפוף, מה שמפעיל אותו בפעילות ספורטיבית של ממש.

תופי ה"בּיוֹוּ דאיקו" הגיעו ליפאן מסין וקוריאה. התופים הללו דמויי חבית, בגדלים שנעים מחצי מטר בקוטר ועד מעל 2 מטר. על תוף ביוו דאיקו אופייני, המגולף לרוב מגזע עץ יחיד, מתוח בדרך כלל עור פרה. את הצליל שאותו משמיע התוף לא ניתן לכוון, לאחר היצירה הראשונה של התוף.


הנה תיפוף טאיקו יפאני מקצועי, של להקת "קודו":

https://youtu.be/C7HL5wYqAbU


ילדי בית הספר מתופפים:

https://youtu.be/9VHrmfetNYw


אחרי כמה שנים:

https://youtu.be/UHjd9t-jY6o


שורת המתופפים היפאנית הזו מדהימה:

https://youtu.be/YNmXNc95ncU


ובוגרים מתאמנים:

https://youtu.be/dqH5JopuZck
תיפוף מים
מהו תיפוף המים של נשות השבטים באיי שלמה?



כולנו נכנסים לעיתים לים או לבריכה ומתחילים לחבוט במים, אבל האם חשבנו להפוך את זה למקצב?

לנשות השבטים באיי ונואטו שבדרום האוקיינוס השקט, חלק מאיי שלמה הנמצאים לא רחוק מפפואה גינאה החדשה, יש מסורת עתיקת יומין של "מוסיקת מים" (Water music). נשות איי שלמה מנגנות על המים, או למעשה מתופפות על מים בטכניקה שזכתה לכינוי "תיפוף מים" (Water drumming). בטכניקות משתנות ומגוונות יודעות נשות השבטים להפיק מיני צלילים שונים, שזכו לשמות ציוריים במיוחד. במשך אלפי שנים נוצרו צלילים מסורתיים ועתירי דימויים, כמו "גלים נשברים אל השונית", "קול הברק" או "לוויתן משחק עם לוויתן צעיר".

את הטקס המוסיקלי הזה מבצעות נשות השבטים כשהן עומדות במבנה של חצי-ירח, רוקדות ריקוד מלא קצב ועטויות בתלבושות מסורתיות שעשויות עלים ופרחים.

נראה שהטקסים הללו, מוסיקליים ורוחניים כאחד, הם עתיקים מאד ובעלי שורשים פרהיסטוריים.


תיפוף המים של נשות איי שלמה:

http://youtu.be/hwy69tsFEIU


תיפוף מים בשבט הוונואטו:

http://youtu.be/pEgJhfWKq4A


ו
כאן עם שירה:

http://youtu.be/QwyWeM_un0I


וגם כאן:

http://youtu.be/7y8IBjIdq_k
רמבטיקו
מהי מוסיקת הרמבטיקו של יוון?



לכל עם יש את הבלוז שלו. אצל היוונים הבלוז הזה עני כמו אצל כולם, אבל הוא מקושט במזרחיות, כאב והמון אוזו, האלכוהול שלהם. קוראים לו רֶבֶּֿטִיקוֹ (Rebetiko), לפעמים גם רמבטיקו וברבים: רֶבֶּֿטִיקָה.

הרבטיקו הוא טרגדיה שיש לה צלילים ונשמה, או מוסיקה שלא החליטה מהי בדיוק.

מדובר במוסיקה שנולדה בקו התפר של היוונים, תושבי אסיה הקטנה שבתורכיה, שהוכרחו לעבור ליוון, בטרנספר המפורסם בין יוון וטורקיה.

זה היה הטרנספר הידוע בעידן המודרני. תורכיה ויוון, שתי יריבות קשות, סיכמו ביניהן בשנות ה-20 של המאה הקודמת, אחרי התבוסה היוונית האיומה, על חילופי אוכלוסייה. החלפת האזרחים הבטיחה לבטל אחת ולתמיד את תופעת המתנחלים שיושבים בשתיהן, יוונים השוכנים בתורכיה ותורכים שמתגוררים ביוון. המנהיגים ראו בזה פתרון מצוין, אבל מישהו שכח שמדובר בבני אדם.

בכך הפכו בבת אחת אלפי יוונים שחיו חיים טובים בתורכיה למהגרים עניים ביוון. זו הייתה לכאורה מולדתם אבל חלקם הגדול חש בה זר ומוזר. מנהגים, אופי ואפילו מראה, הכל הבחין ביניהם לבין היוונים, אבל במיוחד פגעה בהם ההתנשאות הזו, שהציבה אותם למטה. מאד נמוך למטה.

המוזרה ביותר הייתה המוסיקה שתצמח להם, מוסיקה נחותה שצמחה בטברנות האפלוליות בשכונות העוני של המהגרים שהם היו. מפיראוס ועד סלוניקי, הרבטיקו הייתה מוסיקת הגולים שלא מוצאים את מקומם, מתפרנסים בקושי, מכורים לטיפה מרה ולסמים ומבכים את גורלם בגעגוע לעבר שכבר נגמר ולא ישוב.

הלחנים של מוסיקת הרבטיקו היו גם הם מפוצלים ולא דומים לשום דבר. עם כינור ובגלמה, עוד וקאנון, ביחד עם בוזוקי וגיטרה, הם חיברו מוסיקה תורכית וערבית עם יווניות והיו מחוברים לטקסטים עמוסי כאב, עוני וייאוש. רק בשנות ה-70, עשרות שנים אחר-כך, יגלו היוונים את הקסם של השירים של אנשים שמצאו את עצמם פעם באמצע החיים, נאבקו על זכותם להיחשב ליוונים אמיתיים ולשמור על משהו מתרבותם הישנה. אז היא תהפוך לאגדה וללהיט ענקי ביוון וברחבי העולם.

אבל מי האמין אז, בשנות העשרים, במאורות רוויות האלכוהול והחשיש שבהן שרו אמני הרבטיקו, לא מעט מהם יהודים מוכשרים, שיום יבוא והם יהיו לכוכבים. מי חשב ששמות כמו צ'צ'ניס, ריטה אבדזי, מרקוס ומוואקאריס, סטלה חסקיל, והכוכבת הגדולה רוזה אשכנזי, האחרונות יהודיות, יעוררו גל הערצה שכזה. הרי כולם היו אז אנשי שוליים שהמוסיקה הייתה בשבילם פרנסה והצלה והם שרו ל"מאנגס", אנשי שכונות שנעו בין הפשע לאבטלה ועבודות קשות-יום והחוק כל הזמן חיפש.

כמו הבלוז האמריקאי שהיה לג'אז המצליח, כך הרבטיקו הפך למוסיקה שכל יווני עתה מחבק בחום ומאמין שהיא השורשים המוסיקליים שלו ושל יוון. הו, איך שתקליט רבטיקו מסתובב...


הנה שיר רבטיקו אמיתי:

https://youtu.be/YHjLgGJYDa8


מאורות הרבטיקו כפי ששוחזרו בסרט הקולנוע "רבטיקו" מ-1983:

http://youtu.be/FpYyaipU2qg?t=11s


שיר רבטיקו עם תרגום לעברית של המילים המספרות על החיכוך עם החוק:

http://youtu.be/cDdvqkx7GOM


רוזה אשכנזי, הדיווה הגדולה והיהודיה של עולם הרבטיקו:

https://youtu.be/QDzXPLX8JdQ


היו שם שירים שהיו פשוטים להפליא ובני חלק אחד בלבד:

https://youtu.be/K37zwunBFhk


עוד מהסרט המופלא ההוא:

http://youtu.be/aXJQmTSptCc


חאריס אלקסיו ממשיכת הרבטיקו:

https://youtu.be/VQ_T4WDDghU


וסרטון תיעודי מתורגם לאנגלית על מוסיקת הרבטיקו:

https://youtu.be/YHewYT_hfXg?long=yes
זבקיקו
למה רקדני הזבקיקו רוקדים לבד?



האם ראיתם פעם מישהו רוקד לבד במועדון, כמעט תמיד גבר, הנראה כממציא את תנועותיו לפי השיר והאווירה?

זהו ריקוד הזבקיקו (Zeibekiko או Zempekiko), ריקוד יווני פופולרי וטיפוסי ואחד הריקודים היפים והמעוררים שיש. אבל יש בו פרט מעניין במיוחד - זהו ריקוד עירוני של אדם בודד, המאלתר, כלומר ממציא את תנועותיו באותו הרגע. ריקוד טריטוריאלי, אישי, פנימי וסגור של אדם יחיד, הממציא את צעדיו בעצמו, בסגנונו האישי, המאולתר והייחודי.

וזה לא סתם ריקוד של בודדים. הרוקד זבקיקו אינו מעוניין שיצטרפו אליו. כאלה הם רקדני הזבקיקו היווני. הם נעלבים אם יצטרף אליהם מישהו נוסף לריקוד הכל כך אישי. אם מישהו קם לרקוד ביחד עם הרוקד זבקיקו, האחרון יראה בכך פגיעה בכבודו, מה שיכול להוביל לתגרה ובמקרים קיצוניים אף לרצח. הכי קרוב שמותר להתקרב אליו זה לכרוע על הרצפה, עם ברך אחת מורמת, ולמחוא לו כפיים לפי הקצב.

מקור הריקוד הזה הוא מזייבק, ריקוד לוחמים שבטי באנטוליה, מהכפרים של איידין ומערב טורקיה של היום. הריקוד הגיע ליוון עם תושבי האיים היווניים הקרובים לאסיה הקטנה שבטורקיה, עם קשרי המסחר והקרבה החזקים שקיימו תושבי האיים עם אנשי אסיה הקטנה.

בעבר לנשים ואפילו נשים בודדות אסור היה בעבר לרקוד את הזבקיקו, אלא אם היו נשים לא מוסריות או רוצות להיחשב לכאלה. בעשורים האחרונים זה השתנה וכיום נשים שולטות גם באמנות הריקוד בו.

את הזבקיקו לעולם לא ירקדו בשמחה משפחתית או בחגיגה בבית. הריקוד הזה הוא רק לנשמה. הרוקד מתרגל את צעדיו בזמן הריקוד, עם כבוד לריקוד, לא בזרועות פתוחות ככובש את יצרו, לעיתים מתכופף כמו הוא קד אל מול גורלו, מכה בכף היד על הרצפה וסב במעגל, כמו משלים עם מעגלי החיים.

רקדני הזבקיקו מכבדים את המנגינה אבל לא רק אותה. לא פעם הם יניחו את כוס היין על הרצפת ורוקדים סביבה, כאילו הייתה מרכז העולם שלהם או בת הזוג היחידה המורשית לבלות איתם בזבקיקו שברחבת המועדון.

גם מוסיקת הזבקיקו, האהובה מאוד בקרב אוהבי המוסיקה היוונית, היא מעניינת. זהו מקצב מוזיקלי במשקל תשע שמיניות (9/8), אחד המקצבים הבלקניים הידועים במורכבותם. הוא מיועד לשירי הזבקיקה שהם שירים כבדים ולא פעם עגמומיים.


הנה הזבקיקו:

https://youtu.be/E5Mu6jynJ_g


מסביב לבקבוק - בחתונה:

https://youtu.be/BNrryvSOX14


המקורי:

https://youtu.be/4jMBYx76txU


בטלוויזיה היוונית אפילו הזמרים רוקדים זבקיקו:

https://youtu.be/ruF_4NMV0nc


מתוך סרט:

https://youtu.be/GTFjKnzLeSg


ריקוד זבקיקו ברחוב:

https://youtu.be/0QPO8HNTMuo


מלווה במוסיקה האופיינית:

https://youtu.be/Q8egxML2hco


ובמועדון לילה יווני:

https://youtu.be/F1G2nhAfAZE


פיפה
מהו כלי הנגינה פיפה של הסינים?



פּיפַּה (Pipa) הוא כלי פריטה סיני שיש לו צוואר קצר. גילו של הפיפה הוא מעל 2000 שנה. קרוב לוודאי שמקורו במרכז אסיה.

לפיפה יש 4 מיתרי משי ובין 19 ל-26 סריגי במבוק המודבקים לגוף הכלי. הכלי מוחזק אנכית ופורטים עליו בציפורניים. בעבר היה הפיפה בשימוש האצולה.


הנה סיפורו של כלי הפריטה פיפה:

https://youtu.be/1GJiliDvXhk


נגנית פיפה:

https://youtu.be/ykW3hKwjtVQ


נגנית פיפה מבצעת שיר פופ סיני:

https://youtu.be/37uedoSkhjE?t=18s


הפיפה הוא רק אחד מכלי הנגינה הסיניים:

https://youtu.be/-NMgdh7Xxc8
מהי מוסיקת הכליזמרים היהודית?



מוזיקת הכְּלֵיזְמֶרִים (Klezmer) היא המוסיקה יהודית של יהדות מזרח אירופה. להקות ה"כלייזמר" היהודיות הלהיבו ושימחו את היהודים בגלות ולעיתים גם את הנוצרים שמסביב. מוסיקה זו, שנוגנה בחתונה היהודית ובשמחות וחגיגה, התבססה על אילתור ונגינה של לחנים עממיים, שעברו מאב לבן. כל זאת במקום נגינה של תווים כתובים.

בין הכלים המרכזיים במוסיקת הכלייזמרים היו הכינור, החצוצרה והקונטרבס, אבל בזכות כושר הביטוי שהפגינו נגני הקלרינט והיכולת של הכלי לחקות רגשות אנושיים, מצחוק עד בכי, תפס הקלרינט מקום מרכזי במוסיקת ה"כלייזמרים".

בשנים האחרונות, כחלק מגל המוסיקה העממית בעולם, החלו לצוץ לא מעט הרכבי כלייזמרים שאינם יהודים. הם מנגנים בתשוקה רבה לחנים יהודיים עתיקים ומאלתרים בסולואים שמכניסים יצירתיות צעירה למוסיקה הוותיקה כל כך. בתוך כך הם מופיעים בשלל פסטיבלים של מוסיקת עולם, בקונצרטים ובאירועים שונים ואפילו כאמני רחוב, עם כובע פתוח לטיפים.


הנה סיפורה של מוסיקת הכליזמרים (עברית):

https://youtu.be/a5U-EmKEff4


נגני כליזמר בירושלים:

https://youtu.be/4lXZr3veBnI


נגנים בהרכב כלייזמרים ב"פסטיבל הכלייזמר" בבירה:

https://youtu.be/dwrMdfi06As


וסרט תיעודי על גדול נגני הכלייזמר גיורא פיידמן (עברית):

https://youtu.be/DVN-9eZYduw?long=yes
מהי חמת חלילים?



חמת החלילים (Bagpipe) הוא כלי נגינה שמשמש כיום בעיקר למוסיקה עממית סקוטית ולנגינה של תזמורות צבאיות.

אבל גם אם זהו כלי נשיפה שמוכר כיום ככלי הנגינה הלאומי של הסקוטים, מקורו הוא יווני קדום או אולי אפילו מהמזרח התיכון. למעשה, חמת החלילים הוא כלי בן לפחות 3,000 שנה.

אף שכלי זה נחשב הכלי הלאומי של סקוטלנד, הוא מצא את דרכו כמעט לכל איזור בעולם, בשמות שונים, החל מהגאיטה הספרדי ועד המוּזֶט הצרפתי, שהיה אופנתי עד המאה ה-18. גם בימינו, בנוסף לסקוטים יש חמת חלילים גם לאירים, לספרדים, שקוראים לו "גאיטה" ולשבדים, המכנים אותו "סקפיפה".

מבנה חמת-החלילים מעניין. הכלי מורכב משק עור, מספר "חלילים" וצינור. הכלי משמיע צליל ארוך, נמוך וממושך שמנוגן כל הזמן, כשמעליו מתנגנת המנגינה, בצלילים משתנים. הצליל נמשך זמן רב, בזכות הנגן שלוחץ על השק המנופח והאוויר שיוצא ממנו ו"נושף" בחלילי הכלי. כך נמשכת הנגינה כל הזמן והיא לא מוגבלת בנשיפתו של הנגן, כמו בכלי הנשיפה ה"רגילים".


הנה הסבר על הכלי הסקוטי העממי (עברית):

https://youtu.be/xFXAyEyHUKI?t=1m19s


מצעד חמת חלילים:

https://youtu.be/7rALK_iu5Vs


הכלי בליווי תזמורת מיתרים:

https://youtu.be/U89Qtbnk-Q4


חמת החלילים בליווי תוף:

https://youtu.be/KC9_0MXzcOw


ותזמורת צבאית סקוטית צועדת:

https://youtu.be/00a6LsSImhs
איך הפך ריקוד הסמבה המושמץ לסמל של ברזיל?



הסמבה הוא הריקוד הפופולארי ביותר בברזיל. היום מדובר בריקוד המסורתי של ברזיל, שהוא גם סגנון מוסיקלי. אך לא תמיד זה היה מצבו.

משערים ששם הריקוד, "סמבה", הגיע מהמילה "מֶסֵמבה" (mesemba), שמו של מקצב דתי באנגולה שבאפריקה. בברזיל היה הסמבה ריקוד חילוני דווקא. עד תחילת שנות ה-20 של המאה הקודמת היה המוניטין של הריקוד הזה בעייתי. בשל האופי הגס והמוחצן שלו, הוא אף הוצא אל מחוץ לחוק.

עם הזמן הפך הסמבה לסמל לאומי לברזיל, במיוחד בזכות היות הריקוד התוסס מרכיב מרכזי בקרנבלים של ברזיל, שהמוני תיירים נוהרים אליהם בכל שנה ושמכל העולם אוהבים אנשים לצפות בהם בטלוויזיה.

במצעד השנתי של בתי הספר לסמבה, במסגרת הקרנבל, מכין כל בית ספר לסמבה ריקוד סמבה מיוחד, הסובב סביב הנושא שבחר בית הספר להציג באותה השנה ומציג אותו בריקוד, תלבושות ססגוניות, עזרים מרשימים ומוסיקה מלהיבה.


הנה ריקוד סמבה בסגנון בתי הספר לריקוד של ברזיל:

http://youtu.be/hPOSxIVi7cE
איך נראה ונשמע ריקוד צועני?



הצוענים הם נוודים שנודדים בכל רחבי אירופה. את הריקוד הצועני יצרו קבוצות צוענים שונות. בכל אזור נוצרו ריקודים שונים, שהושפעו מהעמים שהקיפו אותם ומתנאי חייהם.

רבים חושבים שחלק גדול מריקודי הצוענים נוצרו כדי להופיע ברחוב וכדי לאסוף כסף, אבל הריקודים הם גם חלק חשוב ומהנה בחגיגות והמסיבות שעורכים הצוענים בשעות הפנאי ובחגים שלהם.


הנה מהמקור - ריקוד צועני בהודו:

https://youtu.be/rCunGo798_c


ריקוד צועני של פלמנקו בליווי גיטרה:

https://youtu.be/FD0RlazkhtU


וריקוד צועני גברי ואותנטי בטרנסילבניה:

https://youtu.be/2UJu9kqk5QE?t=56s
מהם תופי המתכת של טרינידד?



תופי מתכת (Steel Drum) הומצאו באי טרינידד. בעבר היו תופי המתכת בנויים מחביות גדולות שבחלקן העליון יש ריקועים. כל ריקוע הוא שונה ולכן כל הקשה מפיקה צליל בגובה שונה. הנגינה על תופי המתכת היא באמצעות מקלות.

הסיפור ההיסטורי המעניין הוא שתופי המתכת נוצרו בטרינידד לאחר שהצבא האמריקאי עזב את האי והשאיר אחריו חביות דלק רבות.


הנה הרכב של נגני רחוב על תופי מתכת:

http://youtu.be/K4-QC3tOUaM


הרכב תופי המתכת בטרינידד שממנה באו התופים הללו:

http://youtu.be/bQ30uDqOlNs


והרכב יפאני מדהים שמתמחה בנגינת סטיל דראמס:

http://youtu.be/6rRTcqSzWQs
מה הופך את הקלרינט לכלי יהודי?



גם אם הוא כלי קלאסי וג'אזי מוכר ומקובל, אין ספק שלקלרינט (Clarinet) תפקיד משמעותי אף עוד יותר במוסיקה היהודית. כלי הנשיפה הזה הפך למרכז של המוסיקה היהודית, ממש הנשמה של המוסיקה הזו.

הקלרינט הוא כלי נשיפה מעץ. על אף שהוא פותח בידי כריסטוף דֶנֶר במאה ה-17, הוא מתבסס על כלים עתיקים שאת הראשונים מהם ניתן למצוא כבר במצרים העתיקה.

מוצרט היה מהמלחינים הראשונים ששילבו את הקלרינט ביצירותיהם. הקונצ'רטו לקלרינט שכתב חודשיים לפני מותו, נחשב כאחד מפסגות יצירתו.

חשיבותו של הקלרינט גדלה עוד יותר במהלך המאה ה-19 כשתאוֹבַּלד בֶּהְם התקין בו את מערכת המנופים והמכסים שאפשרה לנגן בו בצורה הרבה יותר נוחה.

אם נחזור לרגע למוסיקה היהודית, הרי שהוא תופס בה תפקיד מרכזי בלהקות הכלייזמרים של המאה ה-19 במזרח אירופה. צליליו העדינים ואפשרויות הגליסנדו שלו אפשרו הבעת רגשות, החל מצחוק מתגלגל ועד צלילי בכי וקינה. מוסיקת הכליזמרים, שרבים רואים בה מוסיקת "נשמה" יהודית, אימצה אותו בחום ונגני קלרינט כגיורא פיידמן וישראל זוהר מעבירים בה עד היום את החום וההתלהבות של המוסיקה היהודית.

גם בג'אז המוקדם אומץ הקלרינט, אם כי נראה שלא באותה התלהבות בה התקבל הסקסופון. המפורסם בנגני הג'אז בקלרינט היה אז בני גודמן. המלחין האמריקני אהרון קופלנד הלחין לבקשתו קונצ'רטו לקלרינט ולתזמורת מיתרים, בו שילב גם מרכיבי ג'אז ומוסיקה לטינית, דרום אמריקאית. כיום מפורסמת בעולם נגנית הקלרינט הישראלית ענת כהן, אחת משלושת "הכוהנים", שלישיית אחים ונגני ג'אז מעולים, ביחד עם יובל כהן ואבישי כהן החצוצרן.

חוץ מקלרינט הסופרן שהוא הנפוץ והמוכר יותר, ישנם עוד בני משפחה נוספים: קלרינט האלט, הטנור והבאס. נגני התזמורת מנגנים, לעיתים, בקלרינטים בעלי כוונון שונה, לשם נוחות הנגינה בסולמות קשים.


הנה קלרינט מוביל תזמורת כלייזמר:

https://youtu.be/jMiCUTsjQCE?t=5s


נגן הכלייזמר היהודי גיורא פיידמן בקלרינט:

https://youtu.be/H9bvNDpdx8k


גם בקלאסי הוא מככב - טריו לפסנתר, לקלרנית ולצ'לו, אופ' 114 בלה מינור, אחת מכמה יצירות קאמריות נפלאות שהקדיש ברהמס בזקנתו לקלרינט:

https://youtu.be/3bYvj0ZPHLc?t=25


קונצ'רטו לקלרינט ולתזמורת של מוצרט בלה מז'ור:

https://youtu.be/YT_63UntRJE


ובג'אז - נגנית הקלרינט הישראלית הנהדרת ענת כהן בהופעת ג'אז נהדרת עם פקיטו דה ריברה האגדי:

https://youtu.be/S6V030_WP78?long=yes
איך העבירו ידיעות ב"טוקינג דראם" האפריקאי?



ה"תוף המדבר" (Talking drum), המכונה "דונדון", הוא תוף אפריקאי מסורתי, בעל צלילים יחודיים, המסוגל להשמיע אפקטים שונים ומגוונים. בתור "תוף שממש מדבר" הדונדון נחשב כלי קדוש והוא אחד החשובים והמרכזיים שבכלי הנגינה של השבטים במערב אפריקה. במדינות כמו ניגריה, מאלי, חוף השנהב וקמרון מנגנים בו בכל אירוע שבטי וחגיגי.

נגן הטוקינג דראם אוחז את התוף מתחת לבית השחי ומנגנים בו בעזרת מקל מכופף. משני צדדיו מתוחים על התוף עורות של עז או כבש. גובה הצליל משתנה על ידי לחיצה והרפייה של החבלים המתוחים בין עורות התוף, על ידי הזרוע המונחת עליו.

אבל לא רבים יודעים שכבר מימי קדם היה הטוקינג דראם אמצעי תקשורת שאפשר תקשורת רחוקה במערב אפריקה. לכל כפר היה קוד משלו וכשהקישו את המסר מהכפר שמעו אותו כל הכפרים שבסביבה. מסרים כאלה הועברו לרדיוס של 30 קילומטרים מסביב לכפר. מסרי ה"תוף המדבר" סייעו בעיתות מלחמה וגם בזמני שלום, לשימושים כמו בהזמנה למסחר בשוק, מסרים על מזג אוויר, הודעה על מחלות בכפר ועוד.

המדהים הוא שבקמרון שבאפריקה כל כך התרגלו לתקשורת הזו שהמשיכו להשתמש ב"טוקינג דראם" אפילו בעת שחלק מהאנשים החזיקו כבר מכשירים סלולאריים. הם כל כך התרגלו והיו מיומנים בהעברת מסרים בעזרת התופים הללו, שהמנהג להשתמש בהם נמשך..

שמו של התוף ניתן לו על שום צליליו, המזכירים את שפת הדיבור בניבים האפריקאים.


הנה סיפורו של הדונדון, הטוקינג דראם:

http://youtu.be/rw-CuQ0bqrg


הסבר מקיף יותר על ההיסטוריה של ה"תוף המדבר":

http://youtu.be/AHFIJZm2dzw?t=1m51s


מצגת וידאו על שימושי התקשורת שלו:

http://youtu.be/9dHzlPFUA1E


ילדים לומדים לתופף באמצעי התקשורת והמוסיקה הזה מגיל צעיר:

http://youtu.be/zDsnlzl8T68


נגן טוקינג דראם מנגן קטע עם צליליו:

http://youtu.be/gyANuUwGtbA


והדגמת המקצבים של הטוקינג דראם:

http://youtu.be/B4oQJZ2TEVI


אֵאוּרִיקַה - האנציקלופדיה של הסקרנות!

העולם הוא צבעוני ומופלא, אאוריקה כאן בשביל שתגלו אותו...

אלפי נושאים, תמונות וסרטונים, מפתיעים, מסקרנים וממוקדים.

ניתן לנווט בין הפריטים במגע, בעכבר, בגלגלת, או במקשי המקלדת

בואו לגלות, לחקור, ולקבל השראה!

אֵאוּרִיקַה - האנציקלופדיה של הסקרנות!

שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.