"המוות והעלמה" (Death and the maiden), או בהיפוך המוזר שעשו לו בארץ, בתור "העלמה והמוות", היא רביעיית כלי מיתר שהלחין פרנץ שוברט בשנת 1824.

הכותרת נגזרת מהשיר "המוות והעלמה" שכתב מתיאס קלאודיוס, שיר ששוברט הלחין 7 שנים לפני כן והפך לאחד הלידים המפורסמים שלו ("ליד" הוא שיר גרמני והריבוי שלו הוא "לידר").

ברביעייה המופלאה, ששוברט הלחין כשהוא חלה והרגיש שהוא עומד למות, חקר המלחין, באמצעות מוסיקה שלו, את נושא התמותה והמאבק בין חיים למוות. זה היה בהמשך לאותו ליד, המספר על אישה צעירה המתעמתת עם מלאך המוות ומתחננת בפניו שיחוס על חייה.

לא לחינם "המוות והעלמה" היא יצירה כה מרגשת, עוצמתית ואהובה, שנושא הפרק השני ממנה הפך עם השנים גם למנגינת אבל עצובה בעולם האמיתי.

העלמה והמוות היא גם מהיצירות האהובות ביותר של שוברט והשומרות על נצחיותן. הוא עצמו, למרבה הצער, מת כל כך צעיר והוא רק בן 31.


#פרקי היצירה
הרביעייה מורכבת מארבעה פרקים:

אלגרו - הפרק הראשון מתחיל בהקדמה אפלה ומבשרת רעות, ולאחריה נושא עיקרי המתאפיין בקצב מניע ותחושת דחיפות. הנושא מפותח לאורך התנועה, עם רגעים של דרמה עזה ורגעים של הרהור רגוע.

אנדנטה קון מוטו (Andante con moto) - הפרק השני, שהוא סדרה של וריאציות על הנושא ששוברט שאל ממנגינת אותו שיר שהלחין בשנים שלפני, הליד "המוות והעלמה". הנושא היפה כל כך והווריאציות המפתחות וחוקרות אותו, מייצגים מצבי רוח ורגשות שונים שעוברים אצל העלמה הנאבקת במוות, מייאוש ועצב ועד לתקווה והתעלות.

סקרצו - הפרק השלישי הוא סקרצו מהיר ותוסס, עם נושא שובב וקצבי העומד בניגוד חד לחשיכה של שני הפרקים הראשונים. ועדיין, גם כאן יש את רגעי המתח והדרמה, כי שוברט מזכיר בצלילים שהמוות לעולם אינו רחוק.

פרסטו - הפרק האחרון הוא ריקוד מוות תזזיתי, עם נושא שמזכיר את הפרק הראשון אך מנוגן במהירות מסחררת. המוזיקה אינטנסיבית וסוחפת, כאילו שוברט מנסה ללכוד את האימה והמוות הבלתי נמנע עצמו.


פרק שני מרביעיית כלי הקשת ברה מינור, "העלמה והמוות":

https://youtu.be/t4NYPEa1b6o


הליד שעליו התבססה הרביעייה:

https://youtu.be/DgvM0g4fGBE


ופודקסט של שלומי קינן על "המוות והעלמה" גם הקאמרי וגם הלידר (עברית):

https://youtu.be/gjqchpoX-uA?long=yes

המלחין פרנץ יוזף היידן (Joseph Haydn) הוא מהמלחינים החשובים בתולדות המוסיקה, מלחין שהקריירה שלו נמשכה כמעט לכל אורכה של המאה ה-18.

בחייו הוא זכה לכינוי החיבה "פאפא היידן", מה שנראה הגיוני למלחין שנחשב כאחד מאבות הסגנון הקלאסי כולו.

מי שנחשב "אבי הסימפוניה" היה אביהם של שני ז'אנרים מהחשובים במוסיקה הקלאסית - הסימפוניה, סוג של יצירה לתזמורת הגדולה ביותר במוסיקה הקלסית, והקוורטט - היא רביעית המיתרים.

היידן היה הגאון שהכשיר גאונים. האיש שבטהובן עבר לווינה במיוחד כדי ללמוד אצלו ומי שמוצרט קיבל ממנו את האישור לגאוניותו ולמד גם הוא אצלו.

מי שהפך למופת של מלחין חרוץ לא המתין להשראה כדי לכתוב, אלא פשוט כותב מוסיקה ונוהג כמו פועל של יצירה - יושב בבוקר ומתחיל לכתוב ובשעה קבועה מניח את העט ויוצא לביתו.

היידן הוא המלחין הגדול האחרון ששירת את הרוזנים והנסיכים - כמוסיקאי ומלחין. הוא הלחין בשבילם מוסיקה בכמות ובאיכות חסרת תקדים. אופרות, סימפוניות, מוסיקה קולית וכלית, מוסיקה קאמרית ומוזיקה לתזמורות גדולות - הכל סופק לדרישת האדונים.

הקריירה המוסיקלית שלו נשאה אותו ממקום למקום. הוא החל כחבר מקהלה בקתדרלת סיינט-סטפן שבוינה ומאוחר יותר התמנה למנהל המוסיקלי של ארמון אסטרהאזי, שם שירת את הנסיך. מותו של האחרון ב-1790 אפשר להיידן לעזוב ולנסוע ללונדון, משם עבר לאייזנשטט ואז חזר להתגורר בווינה.

בעיר וינה מת היידן ב-1809, ממש בזמן שחיילי נפוליאון כבשו ונכנסו אליה בכיבוש וינה המפורסם. הוא חי 77 שנים שלמות, שבתקופתו זה המון, משהו כמו לחיות היום עד גיל 100.

תלמידו מוצרט הקדיש להיידן סדרת רביעיות שכתב. הרי היידן נחשב לאבי רביעיית המיתרים, כצורה מוסיקלית מרכזית במוסיקה הקאמרית. הוא גם יצר צורה נוספת ומקסימה של מוסיקה קאמרית - שלישיית הפסנתר.

בתקופה מסויימת היידן גם כתב מיסות רבות, לדרישת אחד מנסיכי אוסטריה שאצלו עבד ושלא אהב מוסיקה כלית. אז הוא גם כתב את האורטוריה המפורסמת שלו "בריאת העולם".

האורטוריות שכתב, יצירות דתיות בסגנון שמזכיר אופרה, הושפעו מהאורטוריה "משיח" של הנדל, שהיידן שמע בכנסיית ווסטמינסטר, בעת ביקורו בלונדון.

היידן כתב יותר מ-100 סימפוניות, שהמוכרות ביניהן "סימפוניית לונדון" מספר 104 ו"סימפוניית ההפתעה", בה הפתיע והכניס בהלה במאזינים הנרדמים בפרק השני, הפרק האיטי של הסימפוניות שלו.

את הקונצ'רטו לחצוצרה הוא הקדיש לפיתוח החדשני באותה תקופה, של חצוצרה עם לחצנים. היידן גם חיבר את "המנון הקיסר", שהפך להמנון האוסטרים ומאוחר יותר אומץ להמנון הגרמני.



כמה מילים על יוזף היידן, הגאון היוזם (עברית):

https://youtu.be/4pEP_n0Ja9k


לא להירדם ולא להיבהל - הפרק עם ההפתעה מסימפוניית ההפתעה:

https://youtu.be/tF5kr251BRs


על האורטוריה הנהדרת שלו, בה הלחין אל סיפור הבריאה מספר בראשית (עברית):

https://youtu.be/ebDywzfh5u4


קטע נפלא מתוך קונצ'רטו לחצוצרה של היידן:

https://youtu.be/hecPOYhwLk4


וגדולתו כמלחין שהעביר את המוסיקה הקלאסית לרומנטיקה:

https://youtu.be/uHo7-PMXf9Q?long=yes

המלחין הרומנטי הגרמני יוהנס ברהמס יצר ללא ספק כמה מהיצירות המרגשות של התקופה הרומנטית והמאה ה-19. קשה אולי להבחין בכך, אבל במוסיקה הקאמרית שלו הוא יצר מעין גשר בין התקופה הקלאסית במוסיקה לעבר המוסיקה המודרנית.

המאה ה-19 היא מאה בו לראשונה בתולדותיו הצ'לו הופך ביצירות רבות לכלי סולו. הכלי שבתקופת הבארוק ובתקופה הקלאסית ליווה בתפקיד בס, זכה מהמלחינים הרומנטים לתפקידים של סולן. ולא סתם סולן - הצ'לו הוא סולן עמוק, אפילו דרמטי, שחקן "מרכז המגרש" בין הבאסים המלווים לכלים הגבוהים והמככבים.


#על היצירה
בסונטה לצ'לו ופסנתר מס' 1 במי מינור הוא מערער את היציבות המקובלת של המוסיקה הקלאסית בליווי פסנתר שמלווה את הצ'לו בעיכוב קל, מעין סוג של "אוף ביט" (off-beat) שיאפיין מטה שנים אחר כך לא מעט סגנונות במוסיקה הקלה.

היא מתחילה בפרק ראשון שתחילתו אפלה משהו. הצ'לו מתעמת עם הפסנתר, תוך מעין חיפוש דרך. הפסנתר מלווה אותו, באותו ערעור ואובדן יציבות של הקצב. בפרק השני מגיע ריקוד נשכח ויוצר מינואט נוסטלגי. הפרק השלישי הוא שכלתני משהו בפוגה בסגנון באך. היא הולכת ומתגברת עד לסיום דרמטי, במרקם פוליפוני ומורכב.

הסונטות לצ'לו ופסנתר מאת ברהמס, כמו רבות מיצירותיו, נעות בין שמרנות לחדשנות. מצד אחד הוא מחדש את השפה ההרמונית של המוזיקה הקאמרית ומעשיר אותה בחידושים שהוא מכניס בפיתוח הנושאים, במיוחד הנושא הראשון, ובדרך בה הוא מעבד ומשרבב אותו בפרקים השונים. מנגד הוא עדיין משלב הרמוניות בסגנון ימי הביניים ובפוגות מהרנסאנס והבארוק ומנגד משתמש בשיטות מסורתית, כמו כתיבה בקונטרפונקט ופוליפוניה.

הסונטה הזו היא כמו מסע מוסיקלי לעבר, כי ברור שברהמס לא לגמרי מקבל את החוקים של התקופה ונמצא בקונפליקט שלא נגמר בין הקלאסיקה השמרנית לרומנטיקה החדשנית.


הנה הצ'לן הנהדר יו יו מא בסונטה מס' 1 מאת ברהמס:

https://youtu.be/6oyLJHpe8Z8


הקלטה היסטורית של הצ'לנית המנוחה ז'קלין דה פרה בצ'לו מלווה בדניאל ברנבוים בעלה בפסנתר:

https://youtu.be/9XiYrzsgWto


ועם תווים:

https://youtu.be/gnjv7W1YNa4

"מהפנטת, מטאפיסית, רוחנית, מחווטת מחדש את הקשרים בין תאי העצב במוח, מנגנת את העתיד" - המוסיקה שלו כבר קיבלה את כל שמות התואר והסופרלטיבים האפשריים ויש רבים שרואים בו את המלחין הגדול ביותר שחי כיום. פיליפ גלאס (Philip Glass) הוא אכן אחד המלחינים הנערצים ומהמוסיקאים הגדולים במאה ה-20.

גלאס הוא מלחין יהודי, שאמנם נולד בבולטימור שבארצות הברית אבל להורים יהודים שהיגרו שנים מעטות לפני כן מליטא, לפני שפרצה מלחמת העולם השניה. היה לו ולהוריו מזל גדול, כי מרבית יהודי ליטא נרצחו בשואה.

גלאס הוא חלק מהזרם המינימליסטי, לצד מלחינים אמריקאים כמו ג'ון קייג' וסטיב רייך ומלחינים ממזרח אירופה דוגמת ליגֶטי, פֶּנדֶרֶצקי ואַרווֹ פֵּארְט מאסטוניה.

כשרונו מדהים. בגיל 15 הוא כבר סיים את התיכון ומיהר להרשם ללימודי מתמטיקה ופילוסופיה באוניברסיטת שיקגו. אבל גאון נשאר גאון ודי מהר הוא נרשם ללימודי המוסיקה בבית הספר ג'וליארד. במהלך לימודיו פיליפ הצעיר היה צריך להתפרנס אז הוא החל לעבוד בעבודות שונות ומשונות, כדי לממן את לימודיו. בין השאר הוא עבד בחברת הובלות, באינסטלציה ועל גבי מנוף. כשעבד בתור נהג מונית בניו-יורק, הוא כבר החל לפרסם את יצירותיו. האגדה מספרת שיום אחרי הבכורה של האופרה שלו, "איינשטיין על החוף", במטרופוליטן בניו יורק, הוא הסיע במונית שלו נוסעת מבוגרת שאמרה לו, אחרי שראתה את שמו על הלוחית, ש"יש לך שם זהה למלחין מפורסם ששמעתי אתמול אופרה שלו"... בפעם אחרת מצא עצמו עושה עבודת אינסטלציה עבור לקוח שהתגלה כלא פחות מהמבקר של המגזין "Time". כשהמבקר זיהה אותו והתפלא שהקומפוזיטור הגאון הוא שמחבר לו את מדיח הכלים לצנרת, גלאס אישר ורק ביקש בנימוס מהלקוח הנדהם לתת לו לסיים את העבודה...

אגב, רובם של אותם מבקרים לא עשו לו חיים קלים בתחילת הדרך. מרבית מבקרי המוסיקה הקלאסית ראו ב"מינימליזם" סוג של עינוי. החזרה על תבנית שוב ושוב, עם מעט מאד שינויים במעגל האינסופי של מה שאנו מכנים כיום Loop הייתה בעיניהם בזויה. מבקר אחד כתב פעם שהאזנה למוסיקה של גלאס היא סוג של מזוכיזם וכשזה נגמר, מרגישים הקלה נהדרת...

מבקר אחר הזמין פעם את קוראיו לחשוב מה היה קורה אם בטהובן היה חוזר שוב ושוב, לאורך כל הקריירה שלו, רק על ההתחלה של סונטת אור ירח...

את השמות של המבקרים הללו איש אינו זוכר. גלאס, לעומתם, הפך לאגדה. בתחילת שנות ה-80 הוא מיזג את המוסיקה המודרנית שלו, עם מוסיקת הפופ, באלבום פורץ הדרך "GlassWorks". כמו אנדי וורהול וליכטנשטיין הוא הצליח להכניס את מוסיקת הפופ בדלת הקדמית, לעולם המוסיקה "הרצינית" של המאה ה-20. במקביל הוא גם הלחין את הפסקול לסרט הקולנוע המהפנט "הנבואה", בו המוסיקה ליוותה מראות מצולמים מרהיבים וערוכים בתחכום ובשינויי מהירות ואופי, שיצרו לה מראה עתידני, כמעט פילוסופי. אחר-כך באו הקונצ'רטי שלו והפסקול המטורף ביופיו לסרט "השעות", על סיפוריהן המקבילים של 3 נשים אובדניות ודכאוניות, אחת מהן היא הסופרת האגדית וירג'יניה וולף. הדיכאון לא נשמע מעולם כל כך יפה ופיוטי.

אבל גלאס, כמו השרברב שהוא היה בתחילת הדרך, נשאר גם כמוסיקאי נערץ, אותו אדם צנוע ולא מתנשא, שלא מרים את קולו ולא פיתח מניירות של כוכב, כמו רבים במעמדו. הוא רואה בעצמו יהודי בודהיסטי ומעורב במאבק העולמי למען עצמאותה של טיבט ושחרורה מהשלטון הסיני. הוא התחתן שוב ושוב, 5 פעמים בינתיים, עושה ילדים, אהבה ומקפיד על תזונה שלא מן החי, אבל לא מטיף לאחרים. פשוט בן אדם. מלחין גדול אבל אדם טוב.


הנה קדימון לסיפורו של גלאס, "המלחין הגדול ביותר שחי בינינו":

https://youtu.be/5dVNwmj11bk


המוסיקה המהפנטת שיצר לסרט המהפנט "הנבואה":

https://youtu.be/-g5_E6armyQ


הפתיחה הנפלאה שלו ל-Glassworks הממכרת:

https://youtu.be/TWu9VxVQ6Lg


גלאס התאים בול לקולנוע והוכיח את זה בסרטים רבים - "הנשיקה" של פיליפ גלאס:

http://youtu.be/QcmsoYLjVXk


הקטע המינימליסטי "פתיחה" של המלחין פיליפ גלאס:

http://youtu.be/fkmNqyUSrFw


אלה הקטעים שמפריעים למבקרים - Floe מתוך Glassworks עם ההרכב שלו:

https://youtu.be/gK46EKVYfNU


יצירה שלו לנבל:

https://youtu.be/hV2-zFh3tAU


קטע שהלחין המלחין המינימליסט פיליפ גלאס לתכנית "רחוב סומסום":

http://youtu.be/ch-R1aIM-C0


"דברים מתים" מהמוסיקה הקסומה שלו לסרט "השעות":

https://youtu.be/0VrceEJ2_Wo


עצמו את העיניים והקשיבו ל-Mad rush שהוא מנגן בפסנתר סולו:

https://youtu.be/8Q0G0-9E5SE?long=yes


ורביעייה קאמרית מנגנת גלאס:

https://youtu.be/JzOyo7NoSBQ?long=yes

מבין הטכניקות הגאוניות שיישם המלחין פרנץ שוברט ביצירותיו אחת המעניינות היא זו שבה הוא צייר בצלילים (Word painting) את מה שרצה לתאר.

טכניקת הציור בצלילים היא שיטה שבה נהגו מלחינים נוספים, כולל באך ובוב דילן, לתמוך באמצעות המוסיקה שלהם בתוכן המילולי, אבל נראה ששוברט היה "צייר הצלילים" המובהק בתולדות המוסיקה.

שוברט תאר בציור כזה רעיונות שונים. למשל בליווי ה"לידר", השירים הגרמניים הידועים כל כך שלו, הוא חיזק רעיונות שתוארו במילות השירים באמצעות הפסנתר שברקע.

איך זה עבד? - הפסנתר אחראי בליווי שלו את הזמרה על האפקטים ודימויי הטבע שבשירה, קולות היסודות, היצורים החיים ונושאי הפעילות, הרוח המייבבת, המים המפכים מתחת לקרח, שירת הציפורים, קרקורי העורבים, , חריקת שבשבת הרוח החלודה, תרועת קרן הדואר והמלודיה החדגונית והחוזרת על עצמה של תיבת הנגינה.


צלילי הפסנתר תיארו בכל שיר את המילים והרעיונות שתוארו בשיר או בחלק שבו מדובר. אם זה חיקוי תנועתו של הכישור שמניעה גרכטן, בליד "גרכטן על הכישור", תיאור הרשרוש שיצרו העלים ברוח בשיר "עץ התרזה", מתוך אוסף השירים "מסע החורף" (Winterreise) וכמובן נביחת הכלבים, שבשבת הרוח המסתובבת, הסופה המסתערת והעורבים המקרקרים, שהם רק חלק מהאפקטים שמבצע הפסנתר באותו מחזור שירים חורפי.

עוד שיר בולט נוסף שמדגים זאת הוא השיר "דג השמך", בו מחקה הפסנתר המלווה את הזמרה, את זרימת מי הנחל שבהם משתכשך דג הפורל.


הנה קטע בו הפסנתר מחקה את פכפוך מי הנחל שבו משתכשך "דג השמך":

https://youtu.be/NF9DrUXowBo


חיקוי בפסנתר של תנועת גלגל הכישור בשיר "גרכטן ליד הכישור":

https://youtu.be/gotjnjJz8zw


פסנתר מנגן את רישרוש העלים ברוח בשיר "עץ התרזה". (Der Lindenbaum):

https://youtu.be/jyxMMg6bxrg


הרצאת וידאו על הסיבות המצוינות להאזין למוסיקה הקאמרית הנהדרת שלו:

https://youtu.be/y2ikvX9UB-Q?long=yes


ומסתבר שבמוסיקת הפופ והרוק יש המון ממשיכים לציור בצלילים:

https://youtu.be/NMOMPMzR6oY?long=yes