פסנתרן הג'אז והמלחין דייב ברובק (Dave Brubeck) הוא ללא ספק אחד ממוסיקאי ג'אז המוכרים והמצליחים בהיסטוריה של הג'אז.

הפופולריות העצומה לה זכה ברובק בשנות החמישים והשישים הפכה אותו לאחד מגדולי הג'אז ובו-זמנית גם תרמה לשמירה על עניין בג'אז, סגנון שנדחק באותה תקופה, כנגד הרוק והפופ שהשתלטו על הזרם המרכזי הפופולרי בעולם.

להצלחתו תרמו יכולות האלתור של ברובק ומאפיין בולט נוסף - מקצבים בלתי שגרתיים ומשקלים מורכבים, ששלטו ברבים מקטעי הנגינה שיצרו הוא ולהקתו.

בברובק ראו רבים את הקלאסיקאי של הג'אז. ואכן, הג'אז שלו הושפע מהמוסיקה הקלאסית, ככל הנראה בהשפעות שספג מאימו הפסנתרנית הקלאסית.

בעתיד יהיו מי שיכנו את הסגנון שלו "ג'אז אקדמי".


#כיצד הפך דייב ברובק מנגן קלאסי לענק ג'אז?
הילד הקליפורני שגדל בשנות ה-30 בחווה יועד על ידי אביו להיות קאובוי, מגדל בקר. אבל הוא אהב סווינג וחלם לנגן ג'אז כמו בני גודמן, כוכב הג'אז של התקופה.

במלחמת העולם השנייה ברובק מגויס ונשלח לאירופה. נגינה בהופעה מאולתרת על גב משאית צבאית החבילה לכך שבמקום שיילחם, הציעו לו להקים להקת ג'אז צבאית.

בסוף שנות ה-40 הייתה "רביעיית ברובק", בראשה עמד ברובק, להרכב של מוסיקאי ג'אז מהטובים בתקופתם. בעשור הבא, שנות ה-50, הרביעייה שהוא יקים תזכה להצלחה מדהימה. היא תכלול לצידו גם את נגן הסקסופון פול דזמונד, הקונטרבסיסט השחור יוג'ין רייט והמתופף ג'ו מורלו.

כדאי להבין שבאותם זמנים להקות מעורבות גזע היו עניין נדיר עד בלתי קיים. אבל כל הלהקות שברובק יקים בקריירה שלו יהיו מעורבות ויכללו נגנים לבנים ושחורים יחדיו. בעתיד זה יהפוך לתקן בעולם הג'אז, אבל הוא היה חלוץ בדרישתו שלא להפלות את נגניו השחורים. לא פעם הוא אף ביטל הופעות בהן הוגבלו נגניו השחורים. פעם הוא אף ביטל הופעה בטלוויזיה, כי הוא הבין שהצלמים קיבלו הוראה שלא לכוון את המצלמות אל יוג'ין, נגן הקונטרבס כהה העור.

המצליחה ביותר מבין הצלחותיו הרבות היצירה והמפורסמת מכולן הייתה ללא ספק "Take Five". היא בכלל נכתבה על ידי נגן הסקסופון של הרביעייה, פול דסמונד. אבל טייק פייב כל כך הצליח, עד שבשנייה בה ברובק היה מתחיל לנגן את צליליו הראשונים, הקהל היה מפציץ את הבמה בתשואות שמהסוג שעולם הג'אז לא הכיר עד אז.

בשנות ה-50 עבר הג'אז מהפך והיה למוסיקה למביני עניין במקום זרם מרכזי להמונים. ברובק בעל החושים השיווקיים הבין את השינוי והחל להופיע באוניברסיטאות ברחבי אמריקה. כך הוא גידל דור חדש של חובבי ג'אז וחיבר לראשונה בין ג'אז לאקדמיה ולסטודנטים.


הנה סיפורו של דייב ברובק דרך המקצב של טייק פייב, שהוא קושר לסוסיו של אביו:

https://youtu.be/SuUhBfN6TNY


דייב ברובק ב"סנט לואיס בלוז":

https://youtu.be/jULUvCg940k


טייק פייב (Take Five) המפורסם שלו:

https://youtu.be/PHdU5sHigYQ?t=3s


מספר בקולו על הגורל הקשה שנועד לחובבי הג'אז בברית המועצות:

https://youtu.be/CVfVTQmiRJs


בחיוך עצוב, "פייק" מדהים בו יצר עורך וידאו מוכשר מחווה של רביעיית ברובק ל"גולדן בראון" של להקת הפאנק ה"חונקים":

https://youtu.be/2Qs1J612nZs


וסרטון תיעודי על המקצבים המטורפים שלו וכיצד הגיע אליהם:

https://youtu.be/FUFiKSmqivo?long=yes

לואי ארמסטרונג הוא מחשובי היוצרים והמבצעים בסגנון הג'אז במוסיקה. רבים רואים בו את האיש שניסח את שפת הג' אז הבסיסית ואת המוזיקאי החשוב והמרכזי בג'אז של ניו אורלינס.

ארמסטרונג, שכינויו היה "סצ'מו", היה נגן מעולה של קורנט, סוג של חצוצרה. בעת שחלה פעם ולא יכול היה לנגן, החל לואי לשיר. למרבה ההפתעה, בעיקר שלו, הוא הפך לזמר ג'אז מפורסם ונערץ בכל העולם. הוא הרבה להופיע, בכל העולם, מה שהפך אותו לאמן הג'אז הכי מוכר ולסוג של שגריר אמריקאי בעולם כולו.

מוזיקלית, ארמסטרונג היה גאון. נגן בעל טיימינג מטורף, איש שהגאונות שלו בנגינה על הזמן היא דבר שנגני ג'אז מעריצים ורואים בו מתת-אל. גם בניית המשפטים המוסיקליים שלו, מה שקרוי "פרייזינג", היא מדהימה.

כיום, לואי ארמסטרונג נחשב בעיני רבים למוסיקאי הג'אז המפורסם והחשוב ביותר בתולדות הג'אז.


הנה כתבה קצרה על האיש עם חצוצרת הזהב (בעברית):

https://youtu.be/B0v-R224ZyY


סיפור חייו של לואי ארמסטרונג:

https://youtu.be/sIILBeUrYLk


בהופעה עם דיזי גילספי ב-1952:

https://youtu.be/vWjBZ8ZmI4s


השיר המפורסם "הלו דולי" בביצוע לואי ארמסטרונג:

http://youtu.be/kmfeKUNDDYs


עם בילי הולידיי:

https://youtu.be/x6RwSsHSIfs


דואט של לואי ארמסטרונג עם כוכב הקולנוע דני קיי:

http://youtu.be/jm6ktYq0Yxk


מצגת וידאו עם סיפור חייו:

http://youtu.be/fr5CbstQZ24


מחווה נהדרת לאחד מלהיטיו הגדולים:

https://youtu.be/ddLd0QRf7Vg


וסרט תיעודי קצר על גדולתו של לואי:

https://youtu.be/BYvmFTUMaSo?long=yes

טייק פייב (Take 5), בעברית "קחו חמש", הוא ללא ספק קטע הג'אז המפורסם ביותר של דייב ברובק (Dave Brubeck) וההרכב שלו "רביעיית ברובק". הוא הוקלט על ידי הרביעיה לאלבומם Time Out.

היצירה, או בואו נאמר הקטע, שנחשב כיום לסטנדרט ג'אז מהפופולריים ביותר, הוקלט בשנת 1959, באולפני קולומביה שבניו יורק.

מילולית, שם הקטע "Take Five" הוא משחק מילים שמחבר בין המשקל של היצירה, משקל 5/4, לביטוי נפוץ בעולם הבידור של ארצות הברית להפסקה של חמש דקות "טייק פייב!" אומר מנהל החזרה, למשל, למשתתפים.

דבר מעניין בקטע הוא השימוש שעושה "טייק פייב" במשקל הנדיר והלא שגרתי של 5/4 בג'אז. Take Five לא היה הראשון במשקל זה, אבל חשוב לומר שהוא הביא אותו לראשונה להצלחה משמעותית, הן בקרב חובבי הג'אז והן בציבור הרחב.

בואו רגע לביצוע הראשון של Take Five לפני קהל. זה היה בשנת 1959, במועדון הלילה "וילג' גייט" שבניו יורק. בזמן שטייק פייב מנוגן, ממש כמו ב"סימפוניית הפרידה" של יוזף היידן, עזב כל אחד מחברי הרביעייה של ברובק את הבמה, מיד כשסיים לנגן את הקטע שלו. הסיבה חביבה - חסרי ההרכב רצו להשאיר את הבמה לג'ו מורלו, המתופף שלהם, כך שיוכל להפגין בסיום את היכולות שלו בתיפוף סולו, במשקל חמישה הרבעים, כשכל הבמה שלו וכל האוזניים והעיניים עליו.

אופייני מאוד לקטע היא המלודיה לסקסופון שמבוססת על סולם בלוז, מלווה בפסנתר המלווה עם אוסטינטו (חזרה עיקשת) על שני אקורדים שחוזרים שוב ושוב ובסיום שלו סולו התופים המרשים של המתופף.

מאז יצא, הפך Take Five ללהיט ענק והתמקם במקומות גבוהים במצעדי המכירות, כולל התמקמות סמלית בין חמשת הגדולים של מצעד התקליטים האמריקאי. עד היום הוא גם נחשב לסינגל הג'אז המכניס ביותר בכל הזמנים.

רבים חושבים שדייב ברובק הוא גם מי שכתב את הקטע הכל כך ידוע ואהוב הזה. מי שלמעשה כתב אותו היה דווקא הסקסופוניסט פול דזמונד. אגב, אותו דזמונד, מלחין Take Five, הוריש במותו את זכויות התמלוגים של כל יצירותיו, כולל טייק פייב כמובן, לצלב האדום האמריקאי.


הנה טייק פייב (Take Five) המפורסם:

https://youtu.be/tT9Eh8wNMkw


דייב ברובק מסביר שהמקצב של טייק פייב בא מהסוסים שאביו הקאובוי גידל:

https://youtu.be/SuUhBfN6TNY


בהופעה:

https://youtu.be/PHdU5sHigYQ?t=3s


ביצוע קולי מרהיב של אל ג'ארו:

https://youtu.be/hhq7fSrXn0c


כרמן מקריי:

https://youtu.be/uEMzWuvUX44


ואפילו הסימפסונים בעניין:

https://youtu.be/7i6vcmXdJMM

דיוק אלינגטון (Duke Ellington) הוא ממוסיקאי הג'אז החשובים בתולדות הג'אז ורבים רואים בו את גדול מלחיני ארצות הברית.

אלינגטון היה אחד המלחינים האמריקאים הפוריים במאה ה-20. במהלך הקריירה שלו, שהתפרסה על פני 50 שנה, הוא נודע כמי שכתב כ-2,000 קטעי ג'אז ויצירות שונות.

אלינגטון נחשב למלחין האמריקאי הפורה ביותר בכל הזמנים. הוא הלחין הכל, החל משירים ומוסיקה לריקודים, דרך יצירות ג'אז, מוסיקה למחזות-זמר ולקולנוע ועד למוסיקה דתית.

הוא נולד בשנת 1899 בוושינגטון וכבר בגיל 7 החל לנגן פסנתר. אלינגטון עבר לניו יורק בהמלצת פסנתרן הג'אז פטס וולר ובהדרגה הפך מנגן בתזמורות ג'אז של אחרים לבעל תזמורת קטנה משלו, שהלכה וגדלה. האיש עתיד להפוך את התזמורת הזו ל"כלי הנגינה שלו" ולדייק אותה עד שהגיעה לכמעט שלמות, דוגמה ומופת לביג בנד של ג'אז.

בשנות ה-30 החל ההרכב שלו להופיע ב"מועדון הכותנה" בשכונת הרלם ושם זכה להצלחה רבה וכתב מאות להיטים. הוא התפרסם בסגנון הג'ונגל המקורי שהמציא, מעין חיקוי של קולות חיות הג'ונגל. כך הפך לאגדה והביא הרבה כבוד לעולם הג'אז. בשנות ה-50 הוא החל להופיע ברחבי העולם וביסס הצלחה בינלאומית מרשימה.

מאז ומתמיד נחשבה המוסיקה שלו מעודנת ואצילית משהו, מה שהיקנה לו את התואר "דיוק", דוכס. אך היא גם הייתה מאד חכמה ואינטלקטואלית ומהלכיו ההרמוניים, שאותם למד בעצמו, היו מרתקים שלא לומר גאוניים.

אבל בשנות חייו האחרונות, בעקבות מות אמו האהובה, דיוק חווה טלטלה רוחנית. הוא מרבה בשלב זה של חייו, לכתוב טקסטים רוחניים ומוסיקה דתית.

אלינגטון השאיר אחריו קטעי ג'אז מפורסמים, סטנדרטים דוגמת "סאטין דול", "מוד אינדיגו" וכמובן "Take the 'A' Train", אולי גדול להיטיו. הוא כתב אותו ביחד עם בילי סטרייהורן, הפסנתרן השני בתזמורת שלו, שהיה גם הוא מלחין ג'אז מעולה.

אלינגטון נהג להלחין בכל מצב ומקום אפשרי. הוא יכול היה לכתוב בנסיעה, במיטה, בהמתנה להופעה ובטיסה. הוא נהג לכתוב במהירות את הרעיונות המוסיקליים הבסיסיים ליצירותיו ובהמשך, ליד הפסנתר, נהג להרחיבם לקומפוזיציות שלמות ולעיבודים לתזמורת כלי הנשיפה כולה.

כשדיוק אלינגטון נפטר ב-1974 איבד עולם הג'אז את אחד מגדולי היוצרים והמנהיגים שלו. לאורך כל הקריירה שלו, זכה דיוק בפרסים ותארים רבים ומכובדים.

אבל הוא זכור כמי שבנוסף לפעילותו המוסיקלית המרשימה, היה גם לוחם גדול למען זכויות השחורים בארצות הברית. הרי הוא בעצמו היה הדוגמה המושלמת לכך שאדם שחור יכול להגיע אל הפסגה בכל תחום שיבחר, מבלי להרכין ראש אל מוח אדם לבן כלשהו.


הנה סיפור חייו של דיוק אלינגטון:

https://youtu.be/iIp0SDrlYQc


אחד מלהיטיו הגדולים - זה לא שווה פרוטה אם אין בזה סווינג!

https://youtu.be/qDQpZT3GhDg


טייק דה איי טריין - עוד פנינת ג'אז של אלינגטון:

https://youtu.be/cb2w2m1JmCY


ביצוע מתקופה מאוחרת יותר:

https://youtu.be/D6mFGy4g_n8


"בובת משי" (Satin Doll):

https://youtu.be/wTFPV1pk654


וסרט תיעודי עם תיעוד מסע הופעות של דיוק אלינגטון ב-1967:

https://youtu.be/swvEsprdrh0?long=yes?t=10s

גאון, חוקר, מדען של סקסופון, שחוקר ומביא את הכלי והנגינה בו לקצה היכולת שלו - מקומו של ג'ון קולטריין (John Coltrane), מענקי נגני הסקסופון, מובטח לו בתולדות הג'אז. בתוך תקופה בת 7 שנים, שבה הוא פעל כיוצר עצמאי, הוא הצליח לעשות שינוי של ממש בעולם הג'אז.

הסמים שלהם התמכר, הלכו והרסו את קולטריין. הוא נזרק מהרכבים ותזמורות שונות, כולל מזו של דיוק אלינגטון ומהחמישייה של מיילס דייוויס. אבל אז הוא גמל את עצמו בעצמו, במה שנקרא "קולד טורקי" והתחיל את המהפכה שלו, בג'אז שהלך והפך מתוחכם, חכם, פורץ דרך וחדשני.

בתולדות הג'אז אין רבים שהיו כל כך חקרנים ומהפכנים כמו קולטריין. הבחור הצעיר, שכבר זכה בכינוי המדויק לחריצותו "Train", החל כנגן לא מרשים במיוחד, בהרכבים קטנים ולא חשובים. אם צעירים כמו צ'רלי פרקר ולואי ארמסטרונג חוללו בגילאי ה-20 שלהם מהפכות בג'אז, עד גיל שלושים קולטריין היה כמעט אלמוני לחלוטין.

הוא גם לא ניגן משהו. אבל אז הוא נדהם, כשהיה בהופעה של צ'ארלי פרקר. מרוגש עד השמיים, לא מאמין שפרקר עם נגינת ה"דאבל טיים" המטורפת במהירות שלו, הוא בן אנוש, קולטריין הצעיר מבין את הדרך. יש לו מודל אמיתי והוא מתחיל לעשות שינוי. מכאן ג'ון קולטריין לומד ומתאמן בהרכבים רבים ומתחיל לגבש סגנון נגינה משלו.

מעתה הוא יתחיל לגדול כנגן מקורי. עשה את דרכו מהביבופ, בהרכב של דיזי גילספי, אל החדשנות של מיילס דיוויס, שהזמינו להצטרף להרכב ועשה איתו מספר אלבומים נהדרים. הוא מושפע גם מדקסטר גורדון, שבהמשך חייו יושפע ממנו בחזרה.

בהמשך "טריין" ייזרק בגלל הסמים, יופיע עם הפסנתרן ת'לוניוס מונק וילמד אצלו וממנו המון. הוא עוד יחזור למיילס לזמן מה ומשם להרכבים שיהיו לגמרי שלו ויתבססו על יצירות שלו, כולל "הרביעייה הקלאסית" שלו, עם אלווין ג'ונס המתופף והפסנתרן האגדי מקוי טיינר, אחד ההרכבעם הטובים בתולדות הג'אז.

אחר כך קולטריין מתחיל לצאת לדרך אקספרימנטלית יותר ויותר. הרביעייה הקלאסית שלו מתפרקת. הוא לוקח נגנים צעירים וחדשים להרכב חדש, עם אשתו הפסנתרנית. קולטריין מתחיל לעשות מוסיקה שמרחיקה את המעריצים ממנו. רבים לא מצליחים להתרגל לסגנון הכל כך חדשני שלו.

בעיצומו של "קיץ האהבה" של שנת 1967, מת קולטריין בפתאומיות. המוסיקה שלו והוא נצרבו בתודעה, גם אם הוא הותיר את החותם שלו בגיל מאוחר יחסית.

אפשר לומר שקולטריין הוא הג'ימי הנדריקס של הג'אז. כמו הנדריקס, גם הוא עבד בטירוף, היה עמוס באלכוהול וסמים ועשה מהפכה של ממש בנגינתו. שניהם, מיותר לציין, מתו בהפרש של 3 שנים, כשעתידם לפניהם וההתמכרויות ההרסניות מאחריהם.

כך או כך, ג'ון קולטריין ייזכר לעד כאחד המוסיקאים המשפיעים בתולדות הג'אז. מי שעבד בלי סוף, לא הפסיק להרחיב את גבולות הג'אז, לשבור מוסכמות וליצור ג'אז ניסיוני ומהפכני.


הנה הישגיו הבלתי נתפסים שהגיעו לשיא באלבום האייקוני "Giant Steps":

https://youtu.be/62tIvfP9A2w


מנגן עם מיילס דיוויס בקטע האגדי So What מהאלבום Kind of blue:

https://youtu.be/zqNTltOGh5c


הסטנדרט "נאימה" (Naima) שהקדיש לאשתו:

https://youtu.be/Cx-TxiBi43c


צעדי ענק (Giant Steps), מתוך אלבום הפריצה המהפכני בשם זה:

https://youtu.be/2kotK9FNEYU


הרביעייה הקלאסית של קולטריין, מההרכבים הגדולים בתולדות הג'אז ב-Impressions:

https://youtu.be/03juO5oS2gg


"אלבמה" (Alabama) שהוא כתב אחרי רצח הבנות בכנסייה:

https://youtu.be/saN1BwlxJxA


קטע מהאלבום הגאוני, רב המכר המעט מיסטי עם הסוויטה "אהבה עילאית" (Love Supreme):

https://youtu.be/lHUapMTgWD0


ראיון שלו עם אנימציה אמנותית:

https://youtu.be/ZF0EvYd_Bgw


חמישיית ווינסטון מרסליס בעיבוד הגאוני ל-Favorite things:

https://youtu.be/8d9cD_Es9k4


המהלכים שלו נלמדים היום על ידי נגני ג'אז בכל העולם:

https://youtu.be/ZKOrR58THMY?long=yes


ואלבום שלם שלו - עם "הרביעייה הקלאסית", כולל מקוי טיינר על הפסנתר, אריק דולפי בקלרינט ואלווין ג'ונס על התופים:

https://youtu.be/aa6gNwpt5sY?long=yes

בשנות ה-30 של המאה ה-20 בני גודמן (Benny Goodman) היה ללא ספק הג'אזיסט הפופולרי והמפורסם ביותר בארצות הברית. עם המוסיקה שלו הוא לימד את אמריקה לרקוד סווינג.

היו שכינו אותו "מלך הסווינג". אחרים קראו לו בחיבה "הפרופסור". הוא היה אליל המונים בעולם הג'אז הצעיר של אותם ימים, אבל גם נגן ויוצר משמעותי. אין ספק שנגן הקלרניט הלבן הזה, עניין נדיר יחסית באותם ימים, הוא מהמעניינים שבענקי הסווינג המוקדמים ובתולדות הג'אז בכלל.

מי שנולד כבנימין דוד גודמן, גדל בשכונות העוני של שיקגו, בן להורים שהיגרו מרוסיה שהיה לנגן קלרינט יהודי אמריקאי. בבגרותו הוא הפך למנצח על תזמורת ביג בנד מצליחה.

גם כמנצח וגם כנגן קלרניט מוכשר, היה בני גודמן כל כך פופולרי בשנות ה-30 וה-40, עד שזכה לכינוי "מלך הסווינג".

בתולדות הג'אז זוכרים אותו כמנצח ומנהיג של ביג בנד מצליחה, אבל גם כשהסווינג ירד, הוא לא ירד איתו או יצא מהאופנה. להיפך, גודמן צעד עם הזמן והתנסה בביבופ, הסגנון שהחליף אותו, הירבה לעשות ולבצע עיבודי ג'אז ליצירות קלאסיות ולנסות אפילו את סגנון ה-Cool Jazz, אחיו הסגנוני הרגוע והנינוח של הביבופ.

אם נחזור רגע לסווינג, הסגנון שאותו הזניק גודמן למעמד של שיגעון לאומי, הוא היה סגנון מוסיקלי שחיבר והיווה מעין שלב ביניים, בין סגנונות הג'אז והבלוז הוותיקים יותר, לבין הרוקנ'רול הצעיר שיוולד אחריו. בין השנים 1935 ל-1946, היה הסווינג לסגנון המוסיקלי החם במקלטי הרדיו בארצות הברית ומבצעיו היו בדרך כלל תזמורות גדולות יחסית, שנקראו, כמה צפוי, Big Bands.

מקומו מובטח לו בתולדות הג'אז. גודמן הוביל אז את אחת התזמורות החשובות והמפורסמות בתולדות הג'אז. כמנהיג תזמורת ביג-בנד מצליחה ונגן קלרינט ג'אז מוערך, הוא נחשב בזמנו לאחד מהמובילים בתחום. הוא ניצב בשורה הראשונה של מנצחי הביג בנדס, ביחד עם שמות כמו קאונט בייסי ודיוק אלינגטון. הם נחשבים עד היום, אגב, לשלושת מנהיגי התזמורות הגדולים והחשובים בתולדות הג'אז.


הנה סיפורו של בני גודמן וכיצד התפרסם בשנות ה-30:

https://youtu.be/IQvA2L_DL6w


תזמורתו של בני גודמן ב-1937:

https://youtu.be/3mJ4dpNal_k


ב-1943, ב"מיני עם הכסף":

https://youtu.be/prnS5URkyc8


ב-1980 עם "סוויט ג'ורג'יה בראון":

https://youtu.be/0jE2g055zRA


סיינט לואיס בלוז:

https://youtu.be/45Kx4KzfMn0


והופעתו האחרונה בקטע המפורסם "Lady be Good":

https://youtu.be/prmf5tDgf3k

הקוֹנְטְרַבָּאס (Bass Guitar) הוא הגדול במשפחת כל הקשת וזה שמנגן את תפקיד הבס הנמוך. זהו כלי נגינה ענק שמזכיר כינור עומד, בגובה של איש גבוה.

כשמו כן הוא - זהו כלי שמנגן צלילי בס, הצלילים הנמוכים, הנגדיים למנגינה, שנותנים לה קונטרה ויוצרים הרמוניה מושלמת.

מכיוון שצליליו של הקונטרבס נמוכים מאוד, הוא לא מבצע תפקידי סולו במסגרת תזמורתית, אלא לעתים רחוקות. הקונטרבס גם אינו חבר בהרכבי מוסיקה קאמרית, כמו שאר כלי הקשת.

במוסיקה סימפונית, תפקיד הקונטרבסים חשוב, כשלרוב הם מנגנים תפקיד זהה לזה של הצ'לו, באוקטבה נמוך ממנו ומוסיפים עומק לביצוע היצירה.

בטהובן הפקיד בידי הקונטרבס את הנושא המפורסם בסימפוניה התשיעית. ב"קרנבל החיות" של סן-סאנס הוא מייצג את הפילים.

היסטורית, הקונטרבס ירש כמה תכונות ייחודיות מקודמו העתיק, הבס-ויול. משום כך הופעתו ומאפייניו שונים במקצת מאלה של שאר בני משפחתו. במראהו, למשל, ההבדל הבולט ביותר שלו לעומת הצ'לו, הוא בכתפי הכלי. הכתפיים הללו בקונטרבס משתפלות יותר כלפי מטה.


#קונטרבס בג'אז
אם במוסיקה קלאסית מנגנים בדרך כלל באמצעות הקשת, במוסיקת הג'אז נוהגים נגני הקונטרבאס לנגן בנגינת פִּיצִיקָטוֹ (pizzicato), כלומר לנגן בפריטה על מיתריו של הכלי, במקום בנגינה עם הקשת.

במוסיקת הג'אז הקונטרבס מקובל הרבה יותר ומשמעותי יותר בתפקידיו, אם כי בהרכבי ג'אז מודרניים, הרבה נגני באס מנגנים כיום בגיטרה בס.

הליווי של הקונטרבס בג'אז הקלאסי התאפיין במהלך שנקרא "Walking Bass", בו הבאסים מנוגנים במעין צעדים למעלה ולמטה בגובה, על פי ההרמוניה. כיום נגני באס פיתחו את הנגינה בבס והיא הרבה יותר מעניינת ומתוחכמת.

בין הקונטרבסיסטים המפורסמים בג'אז העולמי נמצאים רון קרטר וסטנלי קלארק האמריקאים ואבישי כהן הישראלי.


נגינת פיציקטו בקונטרבס:

https://youtu.be/YMZZtQ1v1fc


ההרכב של סטנלי קלארק עם "רכבת אחרונה לשפיות":

https://youtu.be/jsCGkInBn3I


קונטרבס מחזיק לבדו הרכב קולי ששר א-קפלה:

https://youtu.be/MDBgOyEN2OU


נגן קלאסי מציג את הכלי ומספר עליו - כולל הקשת:

https://youtu.be/nUUVSxZ4ohI


"חתולי הרחוב" - להקת הרוק הכי ידועה שהיה בה קונטרבס:

https://youtu.be/zk_WpqVFYZg


נגן הבאס של להקת "ג'יין בורדו" מנגן קונטרבס:

https://youtu.be/Xc83jmVtiBQ


במוסיקת הפופ הגיטרה באס החליפה אותו:

https://youtu.be/ST9--HWOTA8


ואחת היצירות הקלאסיות היחידות בכיכובו - קונצ'רטו לקונטרבס של ואנהל:

https://youtu.be/Dt-bNf6h0tI?long=yes

סקסופוניסט הג'אז דקסטר גורדון (Dexter Gordon) נחשב לאחד מנגני הסקסופון המשפיעים והחשובים של עולם הג'אז, ובמיוחד בסגנון הביבופ. הוא היה מגדולי המחדשים של הג'אז המודרני, אאוטסיידר שובר כללים ואדם יצירתי, חכם, רב-ממדי ומלא הומור.

דקסטר נודע בין השאר בשל קומתו המרשימה, כמעט 2 מטר גובה. הוא היה ענק, תרתי משמע. ואכן, בשל גובהו וזה מכך שהיה מהסקסופוניסטים המבריקים והכריזמטיים בתולדות הג'אז, נהגו לכנות אותו בכינויים כמו "הענק המתוחכם" (Sophisticated Giant) ו"דקסטר הארוך והגבוה" (Long Tall Dexter).

דקסטר היה אחד הראשונים שניגנו סקסופון טנור בסגנון הביבופ. עם צליל גדול כמו קומתו הגבוהה, גורדון היה מהסקסופוניסטים המיוחדים בתולדות הג'אז, ענק משורת הענקים הראשונה, של אליליו לסטר יאנג וצ'ארלי פרקר וגם של ג'ון קולטריין וסוני רולינס שהושפעו ממנו.

במשך 4 וחצי עשורים הקליט דקסטר מוסיקה נהדרת, עמוקה, החלטית מאוד, מלאה בציטוטים מוסיקליים שנונים ואפילו מעט רומנטית.

על חשיבותו ומקומו בעולם הג'אז המודרני יעידו בחירותיו של הג'אזמן האיקוני גורדון, במסגרות שונות למוסיקאי השנה. אלה חזרו גם על ידי עיתון הג'אז "דאון ביט" וגם בזכייה בכבוד לראות את שמו מונצח בהיכל התהילה של הג'אז.

גורדון היה גם שחקן קולנוע לעת מצוא. כך זכה מי שסיפור חייו הצבעוניים נדמה כאילו נכתב כתסריט הוליוודי למצוא את עצמו מככב ומועמד לאוסקר. זה היה בסרט הג'אז המעולה Round Midnight, בו הוא גילם סקסופוניסט ג'אז אמריקאי בפריז, המופיע וקמל - בערוב ימיו ובשלהי הקריירה שלו.

בחייו אמר לו גאון החצוצרה דיזי גילספי "מן, אתה צריך להשאיר את הקארמה שלך למדע!". דקסטר בילה וניגן 15 שנים מחייו באירופה ולאחר מותו זכה אזרח העולם שהוא היה לרחוב בקופנהגן שנקרא על שמו.


#קיצור חייו והקריירה שלו
דקסטר גורדון נולד וגדל בלוס אנג'לס, בה אביו שימש כרופא וטיפל בליונל המפטון ןדיוק אלינגטון. דיוק זיהה את כשרונו ועודד אותו ללמוד מוסיקה.

בגיל 13 הוא החל לנגן בקלרינט ושנתיים אחרי כן הוא עבר לסקסופון אלט. עד מהרה התאהב בסקסופון טנור דווקא ועבר לנגן בו לתמיד.

בשנת 1945 גורדון עבר לניו יורק, שם הוא החל לפתח את הצליל האופייני לו ודי מהר רכש לו מוניטין בסצנת הג'אז של התפוח הגדול.

עם לידת הביבופ ניגן דקסטר גורדון בתזמורת של בילי אקסטיין. האחרון הפליא בעיבודים של מוסיקת ביבופ לתזמורת הביג-בנד שלו וגורדון זכה להיות מהראשונים שניגנו את הביבופ של צ'רלי פארקר ודיזי גילספי על הכלי שלו. ועדיין, בזכות העיבודים של הביג באנד בה ניגן, הוא היה פחות תזזיתי בנגינתו מזו של חלוצי הז'אנר, דיזי ופרקר.

בערך אז הוא גם החל להקליט בלייבל הג'אז הנודע "בלו נוט". בעשור וחצי הבא הוא יעבור להתגורר ולנגן באירופה. כאן יהיה לו קל יותר לחיות, מאשר במולדתו. אלה לא היו רק ענייני הסמים והגזענות שהוא חווה בארצות הברית - היה גם את הכבוד שרחשו באירופה של אותם ימים לנגני ג'אז.

מכל מקום, בפריז דקסטר הקליט בתקופה ההיא את אלבומיו הטובים ביותר. למרות שמרבית אמני הג'אז נטו בהמשך יותר ויותר לכיוון הפאנק, גורדון המשיך ושמר על הביבופ וההרד-בופ שכל כך אהב.

בשנות ה-80, אחרי שבשנות ה-70 שלט הפיוז'ן בעולם, היה דקסטר לאחד ממבשרי תקופת הניאו בופ, זמן בו חזרה סצנת הג'אז אל הג'אז מבוסס הבופ, אותו סגנון שהוא כל כך אהב ומעולם לא נטש.


הארד בופ שווה - הנה דקסטר גורדון ב"עוגת גבינה":

https://youtu.be/CVyhovYSuIM


"ליידי בירד" - גורדון בנגינת סקסופון במיטבה:

https://youtu.be/r0vhqDCy9eQ


קדימון סרט האהבה לג'אז בכיכובו Round Midnight:

https://youtu.be/JFIOUdVSTQw


מנגן בסרט עם הזמרת לונט מקי "כמה זמן זה נמשך?"

https://youtu.be/KKZHfFEcwlc


"Body and soul" - מסרט הג'אז העלילתי והקסום Round Midnight:

https://youtu.be/rD3jE9MoRqs


וסרט תיעודי עליו:

https://youtu.be/n-ScJf6hYS4?long=yes

בזמנו, כל אמן ג'אז שרצה לנגן עם הגדולים ביותר היה מאושר לנגן עם הרומנטיקן של עולם הג'אז, נגן סקסופון הטנור בן וובסטר. אבל גם צלילו המרחף והענוג של מר סקסופון ודוקטור סקסופון טנור לא כיסה על זה שהייתה שם בעיה.

כי אם מישהו היה מזהיר אותו, סביר שגם למעריץ המושבע ביותר היו מחשבות שניות או ספקות קלים אם לנגן עם בן וובסטר (Ben Webster), מי שבחייו היה ידוע שהאיש והסקסופון האגדי שלו הרבו להכות את הנגנים שלהם.

גם אם לא בסקסופון אלא בידיים, הכאב היה אותו כאב.

וזה מוזר, כי הצליל הבלוזי הלילי שלו, עם נגינת ויברטו אופיינית בבלדות השקטות, גרמו לרבים לאהוב ג'אז ולהתחבר אל היופי שבו ובלוז, גם אם לא הצליחו להתחבר למלודיות הג'אז ככלל.

הנגינה המלטפת שלו הרגישה כאילו היא יוצאת מהלב ומלטפת את האוזן והיא עבדה כמו קסם.

אז בן, או בנג'ימין פרנסיס וובסטר, השפיע על עולם הג'אז באופן ברור. רבים רואים בו ובצדק את אחד מגדולי הסקסופון ומענקי סקסופון הטנור. וובסטר נהג לנגן בג'ם סשנים עמוק אל תוך הלילה וכך זכה לסאונד הלילי, הכל כך מיוחד וכמעט רומנטי שלו.

אבל איך התנהל מסלול חייו?

שנת 1909. וובסטר התינוק נולד בקנזס סיטי, העיר בה נולד גם צ'ארלי פרקר. מגיל צעיר הוא לומד ויולה ופסנתר, אבל אחרי שהוא מתחיל בלימוד סקסופון הוא נוטש את הכלים האחרים ומתמקד בו.

הוא מתחיל לנגן בתזמורות ג'אז וביג בנד וב"להקה המשפחתית של יאנג", להקת הג'אז בראשותו של לסטר יאנג.

בשנות הארבעים הוא הופך לסקספוניסט הראשי בתזמורת של דיוק אלינגטון ובשלוש שנות אלינגטון סגנונו מושפע מאוד אך גם משפיע על הצליל של התזמורת המפורסמת.

למעשה, וובסטר והבסיסט ג'ימי בלנטון כה השפיעו על תזמורת אלינגטון, עד שמכנים את התקופה בה ניגנו בה "תקופת להקת בלנטון-ובסטר". במהלך תקופתו בתזמורת השתתף וובסטר במספר הקלטות מהחשובות של אלינגטון, ביניהן היצירה המפורסמת "All Too Soon".

ב-1943 עוזב וובסטר את תזמורת אלינגטון ועובר לניו יורק, בה הוא מרבה להקליט, כמלווה וכ"בנד לידר". הוא ממשיך לנגן כך גם בשנות ה-50 ובשיאו של העשור הזה, מבחינתו כמובן, הוא מקליט ב-1957 עם הסקסופוניסט קולמן הוקינס.

בהמשך ובסטר מתחיל לנגן עם הפסנתרן האגדי ארט טאטום ומקליט איתו סדרת הקלטות שעתידות להפוך לקלאסיקות ג'אז.

בשנת 1964 וובסטר עובר לגור ולנגן בדנמרק, אבל פעילותו שם חלשה מאוד. הוא ניגן אז בעיקר עם נגני ג'אז גדולים שהגיעו להופעות.

אבל דנמרק מחזירה אותו לנגן בפסנתר וובסטר מתנסה בנגינה של סגנונות ג'אז חדשים.

ב-1971 חוזר וובסטר לאמריקה ומנגן בסדרת הופעות קטנה עם אלינגטון והביג בנד שלו. שנתיים אחר כך הוא מת באמסטרדם, הולנד ונקבר בבירה הדנית קופנהגן.

וובסטר מוריש את רכושו לאמריקאי מלוס אנג'לס בשם הארלי רובינסון. אחרי מותו מוקמת קרן בן וובסטר והמייסד בילי מור משכנע את רובינסון לתרום את הירושה לקרן. בית המלוכה הדני מאשר את הקרן בחותמת המלכותית ומאז היא פועלת לקידום הג'אז בדנמרק ולהענקת פרסי עידוד לא גדולים את יוקרתיים למוסיקאים מצטיינים בממלכה. קרן בן וובסטר גם מרבה להביא להופעות ולהקלטות בדנמרק, לא מעט הרכבים ויוצרי ג'אז חשובים.


הנה אבק כוכבים "Stardust":

https://youtu.be/u_GfWfgytLI


מנגן את When Your Lover Has Gone:

https://youtu.be/ceNc7-c_KEs


ו"My Funny Valentine" הידוע שלו:

https://youtu.be/Se5KMHaOX6c


הסטנדרט "Over the Rainbow" בהופעה:

https://youtu.be/gEfBELeGdtg


ובן וובסטר עם אוסקר פיטרסון בהופעה המפורסמת בהנובר 1972:

https://youtu.be/BYwmtrD3AAA?long=yes

זה אחד הסטנדרטים הכי ידועים ואהובים במוסיקת הג'אז ומיצירות הג'אז המבוצעות והמשפיעות בכל הזמנים. חיבר אותו בשנת 1943 אחד מגדולי הפסנתרנים והמלחינים בתולדות הג'אז, ת'לוניוס מונק.

ו"ראונד מידנייט" (Round midnight) הוא אחד מסטנדרטי הג'אז המוקלטים ביותר שהלחין מוזיקאי ג'אז, עם מגוון מרשים של ביצועים שיצרו אמני ג'אז מובילים לאורך השנים.

כפי שמרמז שמו, הקטע Round midnight מצטיין באווירה מלנכולית ומהורהרת, שהיא כל כך מתאימה ומדויקת לשעות הקטנות של הלילה.

הוא ידוע גם במבנה ההרמוני הייחודי שלו, עם אקורדים שהם לא תמיד שגרתיים, מעברים כרומטיים מרתקים ומורכבות ועומק מוסיקלי, מאפשר "Round Midnight" למבצעים גמישות ומרחב גדול לאלתור ולפרשנות אישית בביצוע.

גם בשל כך, הסטנדרט הזה נחשב לאתגר עבור נגני ג'אז ועבור מוסיקאים רבים בתולדות הג'אז הוא היווה נקודת ציון משמעותית בקריירה.

את אחת ההקלטות המוקדמות ביותר של "Round Midnight" הקליט החצוצרן דיזי גילספי. באותו ביצוע יצר דיזי גם את האינטרו והקודה שהפכו כמעט בלתי נפרדים מהסטנדרט. שותפים לדיזי בהרכב שהקליט אותו אז היו לאקי תומפסון בסקסופון טנור, מילט ג'קסון - ויברפון, אל הייג - פסנתר, ריי בראון בבאס וסטן לוי בתופים.

בשנת 1993, בדיוק 50 שנה לאחר שנכתב, נוסף ביצוע שהוקלט על ידי החמישייה של מונק - לקראת הקבלה שלו אל היכל התהילה של הגראמי.


#הסרט Round Midnight
הסטנדרט הזה כיכב בסרט צרפתי מצוין שנשא את שמו, Round Midnight (בעברית "דקה לחצות"). הסרט התמקד בחיי נגן סקסופון אמריקאי בסצנת הג'אז בפריז של שנות ה-50 ובקשר עמוק ומורכב שמתפתח במהלכו.

הסרט הנהדר הצטיין בחיבור מצוין בין ביצועי ג'אז נהדרים וצילום קולנועי מרהיב, שלכדו היטב את החיים והאווירה הנוגה, אך תמיד רומנטית, של לילות פריז.

בתפקיד הראשי בסרט ובהופעת הקולנוע יחידה שלו, כיכב נגן הסקסופון שהוא עצמו מגדולי הג'אז, דקסטר גורדון. את הסרט יצר הבמאי הצרפתי המפורסם ואוהב הג'אז, ברטרן טברנייה (Bertrand Tavernier).

הסרט האותנטי ומרגש, התכתב עם חייהם של שניים מגדולי הג'אז, לסטר יאנג ובאד פאוול. הוצגו בו היטב היחסים האופייניים שבין אמנים אמריקאים לתרבות האירופאית של התקופה, לצד מבט על נושאים כמו גלות וחברות בין-תרבותית, לצד התמכרויות והקרבה של אמנים לטובת אמנותם.

הסרט, שהפך כמעט מיד לקלאסיקה, קיבע סופית גם את "Round Midnight" כאחת מאבני היסוד של הרפרטואר הג'אזי וכסמל לתקופה חשובה בתולדות הז'אנר.

פסקול הסרט, שזכה באוסקר על המוסיקה שלו, נחשב מהפסקולים היפים בהיסטוריה של הקולנוע והפך לאחד מאלבומי הג'אז הידועים בתולדות הג'אז. בין המבצעים בסרט נכללו מוסיקאי ג'אז נהדרים ובתוכם דקסטר גורדון, הרבי הנקוק, בובי מקפרין, וויין שורטר, ג'ון מקלוהן, רון קרטר, בילי היגינס, טוני וויליאמס, צ'ט בייקר ולונט מקי.


הנה מעט ממה שלא מספרים בריל בוק לגבי "ראונד מידנייט":

https://youtu.be/vzI3MQ9JF-Q


דיזי גילספי באחת ההקלטות הראשונות של הסטנדרט מ-1946:

https://youtu.be/WWiLCMGvqQA


המושלם של ת'לוניוס מונק, עם דיזי, סוני וארט בלייקי:

https://youtu.be/1gQuSdoN1nA


הביצוע של הרכב הגיטריסט הענק ווס מונטגומרי:

https://youtu.be/MOm17yw__6U


ובובי מקפרין שר את Round Midnight בסרט הג'אז הנפלא שהסטנדרט גם מככב בו:

https://youtu.be/w4nVDKeVxok


הקדימון של הסרט בשם זה:

https://youtu.be/JFIOUdVSTQw

גם אם אינו עשוי מעץ, הסַקְסוֹפוֹן (Saxophone) מוגדר ככלי נשיפה מעץ. זהו כלי שהוא הכלאה בין הפְּיה של כלי העץ, קנה חרוט כשל הכלים ממשפחת האבובים וגוף כשל כלי הנשיפה ממתכת. הוא הומצא על ידי אדולף סאכּס ב-1840 ואולם לא התקבל לתזמורת הסימפונית, למעט מספר מלחינים צרפתיים ששילבו אותו ביצירותיהם.

מלחינים כדביסי, עם הרפסודיה לסקסופון ולתזמורת, ביזֶה ב"הנערה מארל" וריכרד שטראוס ב"סימפוניה דומסטיקה", עשו בו שימוש במוסיקה הקלאסית. ועדיין, הסקסופון לא הצליח להפוך לחבר של ממש במועדון ה"קלאסי" של הכלים.

בג'אז, לעומת זאת, אומץ הסקסופון בשמחה והוא הפך לאחד הכלים החשובים בסגנון זה. נגני ג'אז כצ'ארלי פארקר, ממפתחי סגנון הבּיבּוֹפ, קולמן הוקינס, לסטר יאנג, סוני רולינס ומייקל ברייקר, הביאו לכלי תהילה, אהדה רבה והפכו אותו למרכזי במוסיקת הג'אז.

גם במוסיקת הרוק הסקסופון הוא כלי חשוב ובעל עוצמה. הוא משמש לליווי שירים ולסולואים רבים ברוק ובהופעות חיות לאילתורים מלאי הבעה ואנרגיה.

משפחת הסקסופונים מונה 4 חברים מרכזיים: סופרן, אלט, טנור ובאריטון.


הנה ההיסטוריה של הסקסופון:

https://youtu.be/z-GDrCxcV80


סיפור חייו של אדולף באקס:

https://youtu.be/baWfDgRGeIM


הרצאת וידאו קצרה על תולדות הסקסופון:

https://youtu.be/J70qKYDGllc


והוא גם כלי רומנטי שמנגן אהבה:

https://youtu.be/bxuRCOeP7Qc

סולו (Solo) הוא אחד המושגים המעניינים במוסיקה. כללית, המילה האיטלקית סולו מתארת פעילות או דבר שעושה אדם אחד לבדו, או מול קבוצה, אבל מול שאר הנגנים שבעיקר מלווים אותו ברקע.

כשמתייחסים לסולו במוסיקה, מתכוונים בדרך כלל ליצירה או לחלק או קטע בה, שמוסיקאי בודד מנגן, שר או רוקד. במוסיקה נהוגים סולואים בסגנונות והקשרים מוסיקליים שונים.

בעולם הג'אז למשל, נגינת הסולו היא מהמרכיבים המרכזיים והחשובים בהופעות. כל נגן מבצע בתורו אילתור סולו, המאפשר לו להפגין את מיומנותו הטכנית, את המוסיקליות שלו ואת סגנונו האישי.

האילתור הג'אזי, "אימפרוביזציה" (Improvisation) המנוגנת על המקום וללא הכנה מוקדמת, הוא קטע נגינה מקורי של הנגן, המתייחס ל-Head של הקטע, המנגינה המובילה את קטע הג'אז, להרמוניה שלו ולמרכיבים מוסיקליים נוספים בו.

במופעי ג'אז כאלה נוהג הקהל להביע הערכה לסולנים השונים, על ידי מחיאות כפיים בגמר כל סולו.

זה לא תמיד היה כך. בתזמורות הסווינג והביג-בנד של העבר היה הסולו דומה יותר לסולו הקלאסי, הוא היה כתוב מראש לכל כלי וכלי בתזמורת והנגן נהג להזדקף ולבצע את הסולו בעמידה, בעוד שאר הנגנים ממשיכים ללוות אותו בישיבה.

במוסיקה קלאסית הסולו בא לידי ביטוי בנגינת יצירות לכלי בודד, כמו סונטות לפסנתר, כינור, צ'לו וכדומה, או בנגינת יצירות לסולנים ולתזמורת, שהקונצ'רטו הוא הבולט מביניהן.

במוסיקה הערבית הקלאסית הסולו הוא שפותח יצירה, בנגינה של נגן בודד הנקראת "תקסים" (Taqsim). בסולו פותח זה הוא מכניס את המאזינים לאווירה ומכין לתזמורת את הקרקע לביצוע היצירה כולה ביחד.


הנה פסנתר סולו בקטע בלוז נהדר:

https://youtu.be/AtxRk7kzU0Q


נגני ג'אז נהגו לעמוד בזמן הסולואים בביג בנד, תזמורת הג'אז הגדולה:

https://youtu.be/y6N8eL-cuEU


רסיטל הוא מופע מוסיקה או מחול שמבצעים סולן או סולנים שונים:

https://youtu.be/_TzigBJiqgs


סולו גיטרה הוא מהמרכיבים החשובים במוסיקת הרוק:

https://youtu.be/vuJkSY-jNbY


נגן קאנון פותח יצירה קלאסית ערבית ב"תקסים" מאולתר:

https://youtu.be/3J4VHJ683f0


סולו פאנקי של נגן באס:

https://youtu.be/RTthLmEYLbg


נגנית קלאסית מנגנת סולו צ'לו בליווי פסנתר בנוקטורנו מספר 4 של צ'ייקובסקי:

https://youtu.be/aglgvO-SWOg


והקונצ'רטו היא צורה קלאסית בה מנגן סולן מול תזמורת, כאן בקונצ'רטו לכינור ולתזמורת של מנדלסון במי מינור עם יצחק פרלמן בכינור:

https://youtu.be/PC6cPairOTA?long=yes

גם אם הוא כלי קלאסי וג'אזי מוכר ומקובל, אין ספק שלקלרינט (Clarinet) תפקיד משמעותי אף עוד יותר במוסיקה היהודית. כלי הנשיפה הזה הפך למרכז של המוסיקה היהודית, ממש הנשמה של המוסיקה הזו.

הקלרינט הוא כלי נשיפה מעץ. על אף שהוא פותח בידי כריסטוף דֶנֶר במאה ה-17, הוא מתבסס על כלים עתיקים שאת הראשונים מהם ניתן למצוא כבר במצרים העתיקה.

מוצרט היה מהמלחינים הראשונים ששילבו את הקלרינט ביצירותיהם. הקונצ'רטו לקלרינט שכתב חודשיים לפני מותו, נחשב כאחד מפסגות יצירתו.

חשיבותו של הקלרינט גדלה עוד יותר במהלך המאה ה-19 כשתאוֹבַּלד בֶּהְם התקין בו את מערכת המנופים והמכסים שאפשרה לנגן בו בצורה הרבה יותר נוחה.

אם נחזור לרגע למוסיקה היהודית, הרי שהוא תופס בה תפקיד מרכזי בלהקות הכלייזמרים של המאה ה-19 במזרח אירופה. צליליו העדינים ואפשרויות הגליסנדו שלו אפשרו הבעת רגשות, החל מצחוק מתגלגל ועד צלילי בכי וקינה. מוסיקת הכליזמרים, שרבים רואים בה מוסיקת "נשמה" יהודית, אימצה אותו בחום ונגני קלרינט כגיורא פיידמן וישראל זוהר מעבירים בה עד היום את החום וההתלהבות של המוסיקה היהודית.

גם בג'אז המוקדם אומץ הקלרינט, אם כי נראה שלא באותה התלהבות בה התקבל הסקסופון. המפורסם בנגני הג'אז בקלרינט היה אז בני גודמן. המלחין האמריקני אהרון קופלנד הלחין לבקשתו קונצ'רטו לקלרינט ולתזמורת מיתרים, בו שילב גם מרכיבי ג'אז ומוסיקה לטינית, דרום אמריקאית. כיום מפורסמת בעולם נגנית הקלרינט הישראלית ענת כהן, אחת משלושת "הכוהנים", שלישיית אחים ונגני ג'אז מעולים, ביחד עם יובל כהן ואבישי כהן החצוצרן.

חוץ מקלרינט הסופרן שהוא הנפוץ והמוכר יותר, ישנם עוד בני משפחה נוספים: קלרינט האלט, הטנור והבאס. נגני התזמורת מנגנים, לעיתים, בקלרינטים בעלי כוונון שונה, לשם נוחות הנגינה בסולמות קשים.


הנה קלרינט מוביל תזמורת כלייזמר:

https://youtu.be/jMiCUTsjQCE?t=5s


נגן הכלייזמר היהודי גיורא פיידמן בקלרינט:

https://youtu.be/H9bvNDpdx8k


גם בקלאסי הוא מככב - טריו לפסנתר, לקלרנית ולצ'לו, אופ' 114 בלה מינור, אחת מכמה יצירות קאמריות נפלאות שהקדיש ברהמס בזקנתו לקלרינט:

https://youtu.be/3bYvj0ZPHLc?t=25


קונצ'רטו לקלרינט ולתזמורת של מוצרט בלה מז'ור:

https://youtu.be/YT_63UntRJE


ובג'אז - נגנית הקלרינט הישראלית הנהדרת ענת כהן בהופעת ג'אז נהדרת עם פקיטו דה ריברה האגדי:

https://youtu.be/S6V030_WP78?long=yes