שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מה זה סטנדינג אוביישן?
סטנדינג אוביישן (Standing ovation), עמידת התרועה של קהל, היא סימן לכבוד קיצוני שרוחש הקהל לאדם ולהערכה רבה על מעשיו, על אמנותו או הישגיו.
לא רבים יודעים שהעמידה הזו נהוגה בתרבות העולמית כבר אלפי שנים. עוד מימי האימפריה הרומית מזהים את הנוהג להביע הערכה יוצאת דופן כזו לאמנים וספורטאים. מאז מפגינים באמצעותו הערכה יוצאת דופן לאמנים, בסיום של ביצוע אמנותי מרגש ולספורטאים - על הישג יוצא דופן.
ככלל טקסי, אקט הקימה לכבודו של אדם שמור מאז העולם העתיק, כדרך של הפגנת כבוד לתפקיד או לתואר גבוה. בעבר נהגו לקום כשנכנסה אישיות רמת-מעלה לאולם, כמו מלך, שליט או מנהיג. אבל רגע - הידעתם שעד לפני עשורים בודדים נהגו לקום, אפילו בארצנו, כשנכנסו המורים לכיתות?
הנה סטנדינג למרק קנופלר, אמן גדול שממשיך לרגש גם כשהוא כבר לא באצטדיונים:
https://youtu.be/EMRJT2ebvAk
זמרת הרחוב איימי בל זכתה לעמידת תרועה כזו כבר בהופעה הגדולה הראשונה שלה, עם רוד סטיוארט:
https://youtu.be/w46bWxS9IjY
הסטנדינג אוביישן הספונטני של הקהל באצטדיון ווימבלדון למפתחת חיסון האסטרה זניקה נגד הקורונה:
https://youtu.be/zbkZ-t55O6U
ולצ'ארלי צ'פלין הקשיש בפרס האוסקר על מפעל חיים:
https://youtu.be/J3Pl-qvA1X8
מהי ההצדעה הצבאית ואיך נולדה?
ההצדעה (Salute) היא מנהג צבאי שנפוץ בכל העולם, מחווה גופנית של ברכה והבעת כבוד בצבאות וגופים בטחוניים שונים בכל העולם.
ההצדעה התפשטה מתרבות לתרבות והפכה חלק בלתי נפרד מהמשמעת הצבאית, כשעם הזמן היא הופכת לחובה במרבית הצבאות הלאומיים בעולם.
אבל מה מקורה של ההצדעה?
להצדעה הצבאית יש שורשים קדומים אך המקור המדויק שלה אינו ידוע בוודאות. יש סברה, בלתי מוכחת, שהרומאים נהגו להרים את כף ידם הימנית כשהיא פתוחה בברכה ובכך להראות שאין בידם כלי נשק.
במקומות אחרים נהגו ונוהגים עד היום ללחוץ את יד ימין לשלום, כדי להעביר מסר דומה.
ישנן תיאוריות שמנסות לראות את שורשיה בימי הביניים, עת אבירים הרימו את מכסה העיניים בקסדתם, עת היו נפגשים באביר אחר, בכדי לחשוף את פניהם ולאפשר לזהותם כמי שאינו אויב. אך גם לכך אין תימוכין היסטוריים של ממש.
המסמכים המהימנים הראשונים מגיעים רק מהמאה ה-18. נראה שההתגבשות המודרנית של ההצדעה מתחילה בצבא הבריטי. ככל הנראה, נהגו חיילים להסיר את הכובע כסימן כבוד מול פניהם של קצינים בדרגה גבוהה יותר. אבל כשהכובעים הצבאיים הופכים מסורבלים יותר, הנוהג הזה מתגלה כפחות מעשי.
מסמך צבאי בריטי משנת 1745 מורה לחיילים "לא להסיר את כובעיהם כשהם חולפים על פני קצין, אלא רק להצמיד את ידיהם לכובעים ולהשתחוות". זו הפעם הראשונה שבה מוזכרת במסמכים רשמיים ההצדעה שאנו מכירים כיום.
ב-1820 כבר מתגבשת ההצדעה הסטנדרטית, כשהיד הימנית נוגעת בשפת הכובע והכף פונה כלפי מטה. בצבא הבריטי יש אפילו שוני בסגנון ההצדעה בין הצי הימי המלכותי (Royal Navy) לצבא הרגיל. אגדה עממית בבריטניה וללא בסיס היסטורי, גורסת שהמלכה ויקטוריה (Queen Victoria) ביקרה פעם בספינת מלחמה ומלח הצדיע לה בכף יד מלוכלכת. מאז, אימץ חיל הים הצדעה עם הכף כלפי מטה, כדי להסתיר את כפות הידיים המלוכלכות.
מבריטניה מתפשט במהירות המנהג לצבאות אירופה וצבאות שונים מאמצים צורות הצדעה מגוונות משלהם. בצבא הצרפתי, למשל, כף היד פונה באותה תקופה קדימה.
הצבא הפולני שומר עד היום על הצדעה ייחודית בשתי אצבעות בלבד. אגדה פולנית מספרת על שליח צבאי שנפצע בקרב אך המשיך במשימתו, הצדיע למפקדו עם שתי האצבעות שנותרו לו בריאות ומת לאחר מכן. הנסיך יוזף פוניאטובסקי (Józef Poniatowski), מרוב התפעלות מאומץ לבו, אימץ את ההצדעה הזאת לצבא הפולני. עם זאת, גם לסיפור הזה אין הוכחות היסטוריות ברורות.
בשנת 1923 דורש היטלר שחברי התנועה הנאצית יקדמו אותו במועל יד וכך אכן קרה. זה רימז כבר אז על פולחן האישיות שיחיל על גרמניה הנאצית כולה, כשיעלה, עשור אחר כך, לשלטון. ההצדעה במועל יד תהפוך להצדעה הרשמית של הצבא הנאצי ובמסגרת פולחן האישיות שיונהג, יצדיעו כך כל תומכי הפיהרר ומעריציו. מאז הוכרעה גרמניה ההצדעה במועל יד אסורה בה לפי החוק.
מכל מקום, עד היום נותרה ההצדעה הצבאית סמל אוניברסלי של כבוד ומשמעת בצבאות כל העולם, כשכל צבא שומר על הגרסה המסורתית שלו למחווה העתיקה הזו.
הנה מנהג ההצדעה וכיצד מצדיעים במשטרה (עברית):
https://youtu.be/yzy55IqL8Ts
הצדעות בעולם:
https://youtu.be/SmIVw1TVp1w
כך החיילים מצדיעים (עברית):
https://youtu.be/sxct4gY5yTQ
הצדעת שתי האצבעות הפולנית:
https://youtu.be/kVSSuMA9g_8
זו כנראה ההצדעה המפורסמת בהיסטוריה, ההצדעה של ג'ון ג'ון - ילדו של הנשיא ג'ון קנדי - בטקס הקבורה של אביו:
https://youtu.be/KiWed2W9OBs
והבזויה בהצדעות - ההצדעה הנאצית במועל יד:
https://youtu.be/C8iujof6IL8
מה הקשר בין בית שרדר למונדריאן?
בית ריטפלד שרדר (Rietveld Schröder House) הוא בית בסגנון האופייני של מונדריאן, אבל לא תוכנן על ידו. הבית נבנה בעיירה ההולנדית אוטרכט והוא גרסה אדריכלית לסגנונו של מונדריאן. גם ריטפלד, האדריכל שתכנן את הבית, וגם מונדריאן, היו חברים בקבוצת העיצוב "דה-סטיל" ומכאן הדמיון.
הבית הוא כמובן תלת ממדי, אבל גם בו רואים את הצורה המוכרת של קווים ומישורים בצבעי יסוד ובזוויות ישרות. תכנן אותו האדריכל ההולנדי חריט ריטפלד ב-1924, בהזמנת טרוס שרדר (Truus Schröder), לקוחה שהזמינה את הבית לה ולילדיה.
בקשתה של שרדר הייתה שהבית יהיה עד כמה שאפשר ללא קירות פנימיים. ריטפלד נענה לה והבית בנוי כשבניגוד לקומת הקרקע הרגילה, על 3 חדרי השינה שבה, בקומתו השניה אין מחיצות פנימיות כלל. החלל הפתוח שמחליף בו את אוסף החדרים הסטטיים שהיו אופיינים לבתים של אותם ימים, הוא רעיון נדיר בשנות ה-20 של המאה הקודמת.
ריטפלד, אגב, נענה לבקשת בעלת הבית והתקין בקומה השנייה מערכת של לוחות נעים ומסתובבים, שמאפשרת להפוך את החלל הפתוח לעוד 3 חדרי שינה וסלון. הוא הגדיל עוד יותר ואיפשר יצירה של צירופי מחיצות שונים, המאפשרים לשחק עם פיצול החלל וליצור בו חוויות שונות ומגוונות.
בחזית הבית נראה הקולאז' הצבעוני האופייני לסגנון הדה סטיל, אלא שכאן הוא מורכב ממישורים דו-ממדיים, המשתלבים עם קווים חד-ממדיים המנותקים בכוונה מהם וזה מזה. המשטחים בו צבועים בלבן ואפור, המסגרות והמשקופים בשחור ומרכיבים מסוימים נצבעו בצבעי יסוד. כך מתמזגות באופן יפה גם מרפסות הבית.
בניין זה הוא מהבניינים היחידים שנבנו בסגנון הדה סטיל ולבטח הדוגמה המוכרת ביותר של אדריכלות בסגנון זה. לא רק לתשבחות הוא זכה, אלא גם לביקורת על השינוי שהוא מייצג, ביחס לאדריכלות השמרנית של זמנו. הרי בית ריטפלד הוא חלק מטור בתים אחיד ושמרני והוא מנוגד לאופיו לחלוטין. לא נעשה בו אפילו ניסיון קלוש להשתלב עם האדריכלות שמסביבו. בגבו הוא מחובר למבנה רגיל והניגוד ביניהם צורם גם היום.
אם אתם מגיעים לאוטרכט, ראו אותו בכתובת Prinshendriklaan 50ª. לאחר מותה של טרוס שרדר ב-1985 הוא שוקם ומשמש היום כמוזיאון וכאתר מורשת עולמית של אונסק"ו. את המימון להפיכתו למוזיאון, אגב, תרמה הקהילה היהודית של אוטרכט. זאת לאות תודה על שבסמוך אליו נתנו תושבי העיר מחסה למשפחה יהודית, מפני הנאצים.
הנה סיפורו של הבית ויוצרו:
https://youtu.be/zyZZktZgamI
סקירת הבית על פי התכניות המקוריות:
https://youtu.be/txCG4mbCbck
גם הריהוט והעיצוב הפנימי מושפעים מתנועת הדה סטיל:
https://youtu.be/kf8WdLNuTj0
הבית מושפע מסגנונו של הצייר המודרני המופשט מונדריאן:
http://youtu.be/Nx-fCt_jftQ
בואו לביקור עם מדריך הולנדי:
https://youtu.be/r0tvx6rA1os
הנה תנועת הדה-סטיל:
https://youtu.be/UOSvUfbPHpY
מה הייתה התנועה האמנותית דֶה סְטֶיל?
תנועת דֶה סְטֶיל (De Stijl) היא תנועה אמנותית הולנדית, שעסקה בתחומים אמנותיים כמו ציור, עיצוב, אמנות ואדריכלות.
מרכזה של תנועת הדה-סטיל בהולנד והיא נולדה בשנות ה-20 של המאה ה-20. חברי הקבוצה ניסו ליצור אידאל של הרמוניה וסדר. מטרתם הייתה ליצור אמנות מופשטת וטהורה, תוך מאמץ לצמצם כל עצם מצוייר עד לצורה ולצבע הטהור שלו.
כך הם ניסחו, למשל, עקרונות שצמצמו באמנותם רק לשימוש בקווים אנכיים ואופקיים ותוך שימוש בצבעי היסוד בלבד: אדום, כחול, צהוב, לבן ושחור.
במקום את הנפח והמאסה, הדגישו חברי הקבוצה את הקו והמישור העצמאיים במרחב. הם חתרו להרמוניה אוניברסלית שנובעת מחוקיות רציונלית, בעלת היגיון מתמטי ומצומצמת, ללא כל פרט וקישוט.
הם גם קשרו בין קווים וצבעים, שהיו לרוב כאלה: קו אופקי נטה להיות אצלם כחול, כקו האופק שבים, קו אנכי - צהוב, כמו קרני השמש המגיעות בניצב לאדמה, אדום כצבע מיוחד ושחור ולבן כצבעים נייטרליים שמשמשים ככלי קומפוזיציה. שיטה זו נקראה הניאו-פלסטיציזם וניסח אותה מונדריאן.
היא הכילה קומפוזיציות לא-סימטריות שבהן הקו האנכי מווה יסוד מפעיל, בעוד הקו האופקי הוא יסוד סביל.
בין אמני הדה סטיל בלטו הצייר פיט מונדריאן, שהיה האמן הידוע מביניהם, וחריט ריטבלד, המעצב והאדריכל הנודע, שהציג את הפרשנות התלת-ממדית לרעיונות ה'דה סטיל'.
עקרונות תנועת הדה סטיל השפיעו רבות על אמנויות העיצוב בהמשך המאה ה-20. במיוחד הושפעו ממנה אדריכלים מאסכולת הבאוהאוס ומי שנמנו בהמשך על הסגנון הבינלאומי, שהתפתח ממנו.
מקור השם הוא מהולנדית, בה "דה סטיל" פירושו 'הסגנון'.
הנה תנועת הדה-סטיל:
https://youtu.be/UOSvUfbPHpY
סיפורה של תנועת הדה סטיל:
https://youtu.be/zyZZktZgamI
סקירת בית שרודר שעוצב ברוח התנועה:
https://youtu.be/zyZZktZgamI
כיסא אדום וכחול - יצירה נוספת ברוח הדה סטיל:
https://youtu.be/VocMPhETkdM
שניהם מושפעים מסגנונו של הצייר המודרני המופשט מונדריאן:
http://youtu.be/Nx-fCt_jftQ
מהו כיסא אדום וכחול של ריטפלד?
לפעמים כשאתה פוגש רעיון גדול, ההתרשמות היא כה גדולה עד שאתה עושה מאמצים גדולים להפוך אותו לחלק מהאמנות שלך ולנכס אותה באופן כלשהו לעצמך. זה בדיוק מה שקרה להולנדי חריט ריטפלד, מעצב מוכשר שב-1917 עיצב כיסא בסגנון תלת ממדי, ברוח קבוצת ה"דה סטיל", קבוצת מעצבים שבה היה חבר.
הכיסא הזה, שבמקור נבנה בצבעים שחור, לבן ואפור, עתיד היה להשתנות בצבעיו. זה קרה לאחר שחברי הדה-סטיל, שעליהם נמנה הצייר ההולנדי פיט מונדריאן, החליטו על עיצוב ויצירה בצבעי היסוד בלבד. מכאן ואילך, גם ריטפלד וגם מונדריאן עתידים לחולל מיני מהפכה בעיצוב ובציור המופשט. אצל הציירים ומונדריאן בראשם, ייקרא הסגנון בשם "מופשט גאומטרי".
ריטפלד, מעצב ואדריכל מוכשר, ישנה ברוח הרעיונות החדשים של הקבוצה את צבעיו של הכיסא שיצר, לצבעי היסוד. כך הפך הכיסא הכהה ל"כיסא אדום וכחול" (Red and Blue Chair) הנודע. מבלי משים יצר ריטפלד אייקון שייכנס לנצח לתולדות עיצוב הרהיטים ויהפוך לפריט הכי מוכר שעיצב.
אמנם הצבעים החדשים שיקבל "כיסא ריטפלד", היו זהים לצבעי היסוד, שבהם השתמש מונדריאן בציוריו. למעשה, הכיסא נבנה וכשריטפלד ראה ציור אופייני של מונדריאן הוא החליט לצבוע אותו בצבעי היסוד.
בניגוד לציור, את הכיסא יצר ריטפלד מקווים ומישורים שאין ביניהם חפיפה במרחב. זהו כיסא שנוצר מעץ צבוע, כשכל צורת קו בו צבועה שחור, כמו בציוריו של מונדריאן. הקודקודים שהם בעלי צורה חתוכה, זכו לצבע צהוב וממש כמו בציורי מונדריאן זכו המישורים לצבעי היסוד הנותרים: המושב כחול והמשענת אדומה.
אחת ההברקות של ריטפלד, שבזכותן נכנס להיכל התהילה, היא בכך שהצליח להסתיר את התלת-ממד, באמצעות צורות שיוצרות לכיסא תחושה של משטח גאומטרי טהור, בעל אופי ציורי, דו ממדי. וואו.
ריטפלד גם יצר רכיב לחיבור רכיבי העץ האורכיים שבכיסא. המחבר הזה מבוסס על מחברי עץ נסתרים והוא היה חדשני מאד לזמנו. הוא שימש כדי לחבר את החלקים הארוכים מבלי שיחתכו אחד את השני במישור זהה. המחבר פורץ הדרך זכה מאז לכינוי "מחבר ריטפלד".
על אף שאת "כיסא אדום כחול" המקורי, שיצר ריטפלד, שומרים ומציגים מעת לעת בתערוכות שונות, לא מייצרים אותו באופן מסחרי ותעשייתי. בשנת 2008 הוא כמעט ונעלם לעד, כשפרצה שריפה ענקית בעת שהוצג בתערוכה באוניברסיטת דלפט. הבניין שנשרף חרב כולו, אבל כבאי אמיץ הצליח לחלץ ממנו את הכיסא שהפך להיסטוריה, הכיסא היחידי והמקורי שיצר ריטפלד - "הכיסא אדום כחול".
כך היה "רד אנד בלו", כיסא בצבעי היסוד שיצר ריטפלד, לאחד הניסיונות הראשונים לעצב רהיטים ברוח התנועה ולכיסא פורץ דרך ואייקוני בתולדות העיצוב.
הנה כיסא אדום וכחול:
https://youtu.be/VocMPhETkdM
כך ריטפלד יצר אותו:
https://youtu.be/4OUH_hYaAy0
הוא מושפע מסגנונו של הצייר המודרני המופשט מונדריאן:
http://youtu.be/Nx-fCt_jftQ
קישוט לקיר בצורת כיסא אדום וכחול:
https://youtu.be/1f1-J41VH7k
מצגת וידאו על הכיסא המונדריאני:
https://youtu.be/HvtVHjLbUy4
תנועת הדה-סטיל:
https://youtu.be/UOSvUfbPHpY
וכך יוצרים לבד את הכיסא האדום וכחול:
https://youtu.be/YYSJUKKS-58
סטנדינג אוביישן (Standing ovation), עמידת התרועה של קהל, היא סימן לכבוד קיצוני שרוחש הקהל לאדם ולהערכה רבה על מעשיו, על אמנותו או הישגיו.
לא רבים יודעים שהעמידה הזו נהוגה בתרבות העולמית כבר אלפי שנים. עוד מימי האימפריה הרומית מזהים את הנוהג להביע הערכה יוצאת דופן כזו לאמנים וספורטאים. מאז מפגינים באמצעותו הערכה יוצאת דופן לאמנים, בסיום של ביצוע אמנותי מרגש ולספורטאים - על הישג יוצא דופן.
ככלל טקסי, אקט הקימה לכבודו של אדם שמור מאז העולם העתיק, כדרך של הפגנת כבוד לתפקיד או לתואר גבוה. בעבר נהגו לקום כשנכנסה אישיות רמת-מעלה לאולם, כמו מלך, שליט או מנהיג. אבל רגע - הידעתם שעד לפני עשורים בודדים נהגו לקום, אפילו בארצנו, כשנכנסו המורים לכיתות?
הנה סטנדינג למרק קנופלר, אמן גדול שממשיך לרגש גם כשהוא כבר לא באצטדיונים:
https://youtu.be/EMRJT2ebvAk
זמרת הרחוב איימי בל זכתה לעמידת תרועה כזו כבר בהופעה הגדולה הראשונה שלה, עם רוד סטיוארט:
https://youtu.be/w46bWxS9IjY
הסטנדינג אוביישן הספונטני של הקהל באצטדיון ווימבלדון למפתחת חיסון האסטרה זניקה נגד הקורונה:
https://youtu.be/zbkZ-t55O6U
ולצ'ארלי צ'פלין הקשיש בפרס האוסקר על מפעל חיים:
https://youtu.be/J3Pl-qvA1X8
ההצדעה (Salute) היא מנהג צבאי שנפוץ בכל העולם, מחווה גופנית של ברכה והבעת כבוד בצבאות וגופים בטחוניים שונים בכל העולם.
ההצדעה התפשטה מתרבות לתרבות והפכה חלק בלתי נפרד מהמשמעת הצבאית, כשעם הזמן היא הופכת לחובה במרבית הצבאות הלאומיים בעולם.
אבל מה מקורה של ההצדעה?
להצדעה הצבאית יש שורשים קדומים אך המקור המדויק שלה אינו ידוע בוודאות. יש סברה, בלתי מוכחת, שהרומאים נהגו להרים את כף ידם הימנית כשהיא פתוחה בברכה ובכך להראות שאין בידם כלי נשק.
במקומות אחרים נהגו ונוהגים עד היום ללחוץ את יד ימין לשלום, כדי להעביר מסר דומה.
ישנן תיאוריות שמנסות לראות את שורשיה בימי הביניים, עת אבירים הרימו את מכסה העיניים בקסדתם, עת היו נפגשים באביר אחר, בכדי לחשוף את פניהם ולאפשר לזהותם כמי שאינו אויב. אך גם לכך אין תימוכין היסטוריים של ממש.
המסמכים המהימנים הראשונים מגיעים רק מהמאה ה-18. נראה שההתגבשות המודרנית של ההצדעה מתחילה בצבא הבריטי. ככל הנראה, נהגו חיילים להסיר את הכובע כסימן כבוד מול פניהם של קצינים בדרגה גבוהה יותר. אבל כשהכובעים הצבאיים הופכים מסורבלים יותר, הנוהג הזה מתגלה כפחות מעשי.
מסמך צבאי בריטי משנת 1745 מורה לחיילים "לא להסיר את כובעיהם כשהם חולפים על פני קצין, אלא רק להצמיד את ידיהם לכובעים ולהשתחוות". זו הפעם הראשונה שבה מוזכרת במסמכים רשמיים ההצדעה שאנו מכירים כיום.
ב-1820 כבר מתגבשת ההצדעה הסטנדרטית, כשהיד הימנית נוגעת בשפת הכובע והכף פונה כלפי מטה. בצבא הבריטי יש אפילו שוני בסגנון ההצדעה בין הצי הימי המלכותי (Royal Navy) לצבא הרגיל. אגדה עממית בבריטניה וללא בסיס היסטורי, גורסת שהמלכה ויקטוריה (Queen Victoria) ביקרה פעם בספינת מלחמה ומלח הצדיע לה בכף יד מלוכלכת. מאז, אימץ חיל הים הצדעה עם הכף כלפי מטה, כדי להסתיר את כפות הידיים המלוכלכות.
מבריטניה מתפשט במהירות המנהג לצבאות אירופה וצבאות שונים מאמצים צורות הצדעה מגוונות משלהם. בצבא הצרפתי, למשל, כף היד פונה באותה תקופה קדימה.
הצבא הפולני שומר עד היום על הצדעה ייחודית בשתי אצבעות בלבד. אגדה פולנית מספרת על שליח צבאי שנפצע בקרב אך המשיך במשימתו, הצדיע למפקדו עם שתי האצבעות שנותרו לו בריאות ומת לאחר מכן. הנסיך יוזף פוניאטובסקי (Józef Poniatowski), מרוב התפעלות מאומץ לבו, אימץ את ההצדעה הזאת לצבא הפולני. עם זאת, גם לסיפור הזה אין הוכחות היסטוריות ברורות.
בשנת 1923 דורש היטלר שחברי התנועה הנאצית יקדמו אותו במועל יד וכך אכן קרה. זה רימז כבר אז על פולחן האישיות שיחיל על גרמניה הנאצית כולה, כשיעלה, עשור אחר כך, לשלטון. ההצדעה במועל יד תהפוך להצדעה הרשמית של הצבא הנאצי ובמסגרת פולחן האישיות שיונהג, יצדיעו כך כל תומכי הפיהרר ומעריציו. מאז הוכרעה גרמניה ההצדעה במועל יד אסורה בה לפי החוק.
מכל מקום, עד היום נותרה ההצדעה הצבאית סמל אוניברסלי של כבוד ומשמעת בצבאות כל העולם, כשכל צבא שומר על הגרסה המסורתית שלו למחווה העתיקה הזו.
הנה מנהג ההצדעה וכיצד מצדיעים במשטרה (עברית):
https://youtu.be/yzy55IqL8Ts
הצדעות בעולם:
https://youtu.be/SmIVw1TVp1w
כך החיילים מצדיעים (עברית):
https://youtu.be/sxct4gY5yTQ
הצדעת שתי האצבעות הפולנית:
https://youtu.be/kVSSuMA9g_8
זו כנראה ההצדעה המפורסמת בהיסטוריה, ההצדעה של ג'ון ג'ון - ילדו של הנשיא ג'ון קנדי - בטקס הקבורה של אביו:
https://youtu.be/KiWed2W9OBs
והבזויה בהצדעות - ההצדעה הנאצית במועל יד:
https://youtu.be/C8iujof6IL8
בית ריטפלד שרדר (Rietveld Schröder House) הוא בית בסגנון האופייני של מונדריאן, אבל לא תוכנן על ידו. הבית נבנה בעיירה ההולנדית אוטרכט והוא גרסה אדריכלית לסגנונו של מונדריאן. גם ריטפלד, האדריכל שתכנן את הבית, וגם מונדריאן, היו חברים בקבוצת העיצוב "דה-סטיל" ומכאן הדמיון.
הבית הוא כמובן תלת ממדי, אבל גם בו רואים את הצורה המוכרת של קווים ומישורים בצבעי יסוד ובזוויות ישרות. תכנן אותו האדריכל ההולנדי חריט ריטפלד ב-1924, בהזמנת טרוס שרדר (Truus Schröder), לקוחה שהזמינה את הבית לה ולילדיה.
בקשתה של שרדר הייתה שהבית יהיה עד כמה שאפשר ללא קירות פנימיים. ריטפלד נענה לה והבית בנוי כשבניגוד לקומת הקרקע הרגילה, על 3 חדרי השינה שבה, בקומתו השניה אין מחיצות פנימיות כלל. החלל הפתוח שמחליף בו את אוסף החדרים הסטטיים שהיו אופיינים לבתים של אותם ימים, הוא רעיון נדיר בשנות ה-20 של המאה הקודמת.
ריטפלד, אגב, נענה לבקשת בעלת הבית והתקין בקומה השנייה מערכת של לוחות נעים ומסתובבים, שמאפשרת להפוך את החלל הפתוח לעוד 3 חדרי שינה וסלון. הוא הגדיל עוד יותר ואיפשר יצירה של צירופי מחיצות שונים, המאפשרים לשחק עם פיצול החלל וליצור בו חוויות שונות ומגוונות.
בחזית הבית נראה הקולאז' הצבעוני האופייני לסגנון הדה סטיל, אלא שכאן הוא מורכב ממישורים דו-ממדיים, המשתלבים עם קווים חד-ממדיים המנותקים בכוונה מהם וזה מזה. המשטחים בו צבועים בלבן ואפור, המסגרות והמשקופים בשחור ומרכיבים מסוימים נצבעו בצבעי יסוד. כך מתמזגות באופן יפה גם מרפסות הבית.
בניין זה הוא מהבניינים היחידים שנבנו בסגנון הדה סטיל ולבטח הדוגמה המוכרת ביותר של אדריכלות בסגנון זה. לא רק לתשבחות הוא זכה, אלא גם לביקורת על השינוי שהוא מייצג, ביחס לאדריכלות השמרנית של זמנו. הרי בית ריטפלד הוא חלק מטור בתים אחיד ושמרני והוא מנוגד לאופיו לחלוטין. לא נעשה בו אפילו ניסיון קלוש להשתלב עם האדריכלות שמסביבו. בגבו הוא מחובר למבנה רגיל והניגוד ביניהם צורם גם היום.
אם אתם מגיעים לאוטרכט, ראו אותו בכתובת Prinshendriklaan 50ª. לאחר מותה של טרוס שרדר ב-1985 הוא שוקם ומשמש היום כמוזיאון וכאתר מורשת עולמית של אונסק"ו. את המימון להפיכתו למוזיאון, אגב, תרמה הקהילה היהודית של אוטרכט. זאת לאות תודה על שבסמוך אליו נתנו תושבי העיר מחסה למשפחה יהודית, מפני הנאצים.
הנה סיפורו של הבית ויוצרו:
https://youtu.be/zyZZktZgamI
סקירת הבית על פי התכניות המקוריות:
https://youtu.be/txCG4mbCbck
גם הריהוט והעיצוב הפנימי מושפעים מתנועת הדה סטיל:
https://youtu.be/kf8WdLNuTj0
הבית מושפע מסגנונו של הצייר המודרני המופשט מונדריאן:
http://youtu.be/Nx-fCt_jftQ
בואו לביקור עם מדריך הולנדי:
https://youtu.be/r0tvx6rA1os
הנה תנועת הדה-סטיל:
https://youtu.be/UOSvUfbPHpY
תנועת דֶה סְטֶיל (De Stijl) היא תנועה אמנותית הולנדית, שעסקה בתחומים אמנותיים כמו ציור, עיצוב, אמנות ואדריכלות.
מרכזה של תנועת הדה-סטיל בהולנד והיא נולדה בשנות ה-20 של המאה ה-20. חברי הקבוצה ניסו ליצור אידאל של הרמוניה וסדר. מטרתם הייתה ליצור אמנות מופשטת וטהורה, תוך מאמץ לצמצם כל עצם מצוייר עד לצורה ולצבע הטהור שלו.
כך הם ניסחו, למשל, עקרונות שצמצמו באמנותם רק לשימוש בקווים אנכיים ואופקיים ותוך שימוש בצבעי היסוד בלבד: אדום, כחול, צהוב, לבן ושחור.
במקום את הנפח והמאסה, הדגישו חברי הקבוצה את הקו והמישור העצמאיים במרחב. הם חתרו להרמוניה אוניברסלית שנובעת מחוקיות רציונלית, בעלת היגיון מתמטי ומצומצמת, ללא כל פרט וקישוט.
הם גם קשרו בין קווים וצבעים, שהיו לרוב כאלה: קו אופקי נטה להיות אצלם כחול, כקו האופק שבים, קו אנכי - צהוב, כמו קרני השמש המגיעות בניצב לאדמה, אדום כצבע מיוחד ושחור ולבן כצבעים נייטרליים שמשמשים ככלי קומפוזיציה. שיטה זו נקראה הניאו-פלסטיציזם וניסח אותה מונדריאן.
היא הכילה קומפוזיציות לא-סימטריות שבהן הקו האנכי מווה יסוד מפעיל, בעוד הקו האופקי הוא יסוד סביל.
בין אמני הדה סטיל בלטו הצייר פיט מונדריאן, שהיה האמן הידוע מביניהם, וחריט ריטבלד, המעצב והאדריכל הנודע, שהציג את הפרשנות התלת-ממדית לרעיונות ה'דה סטיל'.
עקרונות תנועת הדה סטיל השפיעו רבות על אמנויות העיצוב בהמשך המאה ה-20. במיוחד הושפעו ממנה אדריכלים מאסכולת הבאוהאוס ומי שנמנו בהמשך על הסגנון הבינלאומי, שהתפתח ממנו.
מקור השם הוא מהולנדית, בה "דה סטיל" פירושו 'הסגנון'.
הנה תנועת הדה-סטיל:
https://youtu.be/UOSvUfbPHpY
סיפורה של תנועת הדה סטיל:
https://youtu.be/zyZZktZgamI
סקירת בית שרודר שעוצב ברוח התנועה:
https://youtu.be/zyZZktZgamI
כיסא אדום וכחול - יצירה נוספת ברוח הדה סטיל:
https://youtu.be/VocMPhETkdM
שניהם מושפעים מסגנונו של הצייר המודרני המופשט מונדריאן:
http://youtu.be/Nx-fCt_jftQ
מחוות
לפעמים כשאתה פוגש רעיון גדול, ההתרשמות היא כה גדולה עד שאתה עושה מאמצים גדולים להפוך אותו לחלק מהאמנות שלך ולנכס אותה באופן כלשהו לעצמך. זה בדיוק מה שקרה להולנדי חריט ריטפלד, מעצב מוכשר שב-1917 עיצב כיסא בסגנון תלת ממדי, ברוח קבוצת ה"דה סטיל", קבוצת מעצבים שבה היה חבר.
הכיסא הזה, שבמקור נבנה בצבעים שחור, לבן ואפור, עתיד היה להשתנות בצבעיו. זה קרה לאחר שחברי הדה-סטיל, שעליהם נמנה הצייר ההולנדי פיט מונדריאן, החליטו על עיצוב ויצירה בצבעי היסוד בלבד. מכאן ואילך, גם ריטפלד וגם מונדריאן עתידים לחולל מיני מהפכה בעיצוב ובציור המופשט. אצל הציירים ומונדריאן בראשם, ייקרא הסגנון בשם "מופשט גאומטרי".
ריטפלד, מעצב ואדריכל מוכשר, ישנה ברוח הרעיונות החדשים של הקבוצה את צבעיו של הכיסא שיצר, לצבעי היסוד. כך הפך הכיסא הכהה ל"כיסא אדום וכחול" (Red and Blue Chair) הנודע. מבלי משים יצר ריטפלד אייקון שייכנס לנצח לתולדות עיצוב הרהיטים ויהפוך לפריט הכי מוכר שעיצב.
אמנם הצבעים החדשים שיקבל "כיסא ריטפלד", היו זהים לצבעי היסוד, שבהם השתמש מונדריאן בציוריו. למעשה, הכיסא נבנה וכשריטפלד ראה ציור אופייני של מונדריאן הוא החליט לצבוע אותו בצבעי היסוד.
בניגוד לציור, את הכיסא יצר ריטפלד מקווים ומישורים שאין ביניהם חפיפה במרחב. זהו כיסא שנוצר מעץ צבוע, כשכל צורת קו בו צבועה שחור, כמו בציוריו של מונדריאן. הקודקודים שהם בעלי צורה חתוכה, זכו לצבע צהוב וממש כמו בציורי מונדריאן זכו המישורים לצבעי היסוד הנותרים: המושב כחול והמשענת אדומה.
אחת ההברקות של ריטפלד, שבזכותן נכנס להיכל התהילה, היא בכך שהצליח להסתיר את התלת-ממד, באמצעות צורות שיוצרות לכיסא תחושה של משטח גאומטרי טהור, בעל אופי ציורי, דו ממדי. וואו.
ריטפלד גם יצר רכיב לחיבור רכיבי העץ האורכיים שבכיסא. המחבר הזה מבוסס על מחברי עץ נסתרים והוא היה חדשני מאד לזמנו. הוא שימש כדי לחבר את החלקים הארוכים מבלי שיחתכו אחד את השני במישור זהה. המחבר פורץ הדרך זכה מאז לכינוי "מחבר ריטפלד".
על אף שאת "כיסא אדום כחול" המקורי, שיצר ריטפלד, שומרים ומציגים מעת לעת בתערוכות שונות, לא מייצרים אותו באופן מסחרי ותעשייתי. בשנת 2008 הוא כמעט ונעלם לעד, כשפרצה שריפה ענקית בעת שהוצג בתערוכה באוניברסיטת דלפט. הבניין שנשרף חרב כולו, אבל כבאי אמיץ הצליח לחלץ ממנו את הכיסא שהפך להיסטוריה, הכיסא היחידי והמקורי שיצר ריטפלד - "הכיסא אדום כחול".
כך היה "רד אנד בלו", כיסא בצבעי היסוד שיצר ריטפלד, לאחד הניסיונות הראשונים לעצב רהיטים ברוח התנועה ולכיסא פורץ דרך ואייקוני בתולדות העיצוב.
הנה כיסא אדום וכחול:
https://youtu.be/VocMPhETkdM
כך ריטפלד יצר אותו:
https://youtu.be/4OUH_hYaAy0
הוא מושפע מסגנונו של הצייר המודרני המופשט מונדריאן:
http://youtu.be/Nx-fCt_jftQ
קישוט לקיר בצורת כיסא אדום וכחול:
https://youtu.be/1f1-J41VH7k
מצגת וידאו על הכיסא המונדריאני:
https://youtu.be/HvtVHjLbUy4
תנועת הדה-סטיל:
https://youtu.be/UOSvUfbPHpY
וכך יוצרים לבד את הכיסא האדום וכחול:
https://youtu.be/YYSJUKKS-58
