שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מהם דימויים ומה ההבדל בין דימוי למטפורה?
"דימוי" (Simile), שהוא השוואה בין שני רכיבים לשוניים מתחומים שונים, שיש ביניהם יסוד משותף ודומה, אך לא זהה. דימוי בדרך כלל יכלול מילה או אות שמתארת הקבלה. לדוגמה "כמו", "כ", ("צדיק כתמר יפרח") "מ", או "יותר מ" ("גדול מהחיים").
מֶטָפוֹרָה (Metaphor), יותר מדימוי, היא שימוש במשהו אחד או בתכונותיו כדי להדגים דבר אחר. במטפורה, בניגוד לדימוי, לא תהיה מילת השוואה, דוגמת "כמו", "כ" ודומותיהן.
כשמישהו מספר על אדם אחר שהוא והוא "גנבו כמה סוסים יחד" הוא ממש לא מתכוון להתוודות על פשע שביצעו הוא עם ההוא. הוא משתמש במטאפורה שנועדה להסביר שלשניהם עבר של פעולות משותפות. אומרים את זה לא פעם אנשי עסקים מכובדים, פוליטיקאים מורמים מעם ואנשי תרבות שפעילות פלילית היא ממש לא עניינם. אגב, בניגוד לתדמית הציבורית של רבים מהפוליטיקאים - מרביתם באמת אינם כאלה.
אז אם דימויים משמשים בעיקר אנשים שכותבים ספרות ושירה, מטפורות משמשות ביום יום אנשים רבים ולאו דווקא כותבים או יוצרים. כשאומרים על מישהו בחדשות או בשיחה בבית, שהוא "פשט רגל", מתכוונים שהוא איבד את כל נכסיו. מישהו ש"גמר את הסוס" ממש לא הרג סוס כלשהו אלא במטפורה פשוטה איבד את היכולת שלו...
לא פעם, אגב, יכול להסתתר בין שני המושגים עוד מושג חשוב והוא הסַאבְּטֵקְסְט (Subtext), שהוא הרעיון הסמוי, או טקסט המשנה שלא פעם טומנים מחברי היצירה. התוכן הסמוי הזה יכול להסתתר בתוך יצירת אמנות נרטיבית, כמו מחזה, ספר, סרט, סדרה או אפילו בתוך משחק וידאו או יצירה מוסיקלית.
דוגמאות?
========
"אאוריקה חכמה כאיינשטיין" הוא דימוי.
"איינשטיין כבר הספיק לשכוח את מה שאאוריקה לומדת עכשיו" זו מטפורה.
"מאחורי ארכימדס העירום הרוקד ברחוב בסירקוזה" מסתתר לו ודאי סאבטקסט כלשהו.
"הוא הרים לה" היא מטפורה עכשווית, המתארת מישהו שהחמיא למישהי ולא מישהו שהרים לה את החצאית.
הנה הכוח של המטפורה (מתורגם):
https://youtu.be/A0edKgL9EgM
וכך קיבלו הלומברדים בימי הביניים דימוי של שבלולים:
https://youtu.be/6ISOK-XtvYs
מהו הרעיון הסמוי שנקרא סאבטקסט?
סַאבְּטֵקְסְט (Subtext) הוא רעיון סמוי, תוכן או טקסט משנה שהוסתר בתוך הטקסט הכתוב.
התוכן הסמוי הזה יכול להסתתר בתוך יצירת אמנות נרטיבית, כמו מחזה, ספר, סרט, סדרה או אפילו בתוך משחק וידאו או יצירה מוסיקלית.
את הרעיון הסמוי, או טקסט המשנה של הסאבטקסט טומנים בדרך כלל מחברי היצירה עצמם.
לא פעם הכנסת סאבטקסט ליצירה בדיונית נעשית כביקורת פוליטית או חברתית, שדעת הקהל או אפילו צנזורה מונעות את הדיון הגלוי או המפורש בה. במקרים אחרים הסאבטקסט מוסיף עומק ומורכבות ליצירות כאלה, כדי להעשיר אותן ולמשוך את הקוראים, הצופים, המאזינים והצרכנים של היצירה.
דוגמאות? - במשל שהכניס לספרו "חוות החיות" טמן המחבר ג'ורג' אורוול רעיון סמוי שכזה. החיות בחווה עוברות תהליכים חברתיים המדגימים את הביקורת המוחצת שלו על ברית המועצות הקומוניסטית.
בסאבטקסט של סדרות טלוויזיה שונות הסתתרו רעיונות שונים. ב"מסע בין כוכבים" למשל, לוהקו שחקן רוסי ושחקנית שחורה. כך וללא מילים, העבירו היוצרים בעדינות ובעיקר בהדגמה של הפעילות המשותפת על המסך, ביקורת חברתית - הן על גזענות והן על המלחמה הקרה שבין ברית המועצות וארצות הברית. קשה להשתחרר מהמחשבה ששם הוטמן הזרע לשיתוף הפעולה ארוך השנים בין האומות הללו בתחנת החלל הבינלאומית.
מעניין שתוכן סמוי ורעיונות חתרניים מסתתרים כבר שנים רבות בתוך סרטי קולנוע. אבל רבים מהם לא היו בולטים וגלויים, לפחות לא לקהל הצופים הרחב. רק עם המצאת הווידאו והכניסה של מכשירי הוידיאו לבתינו, החלו קלטות הווידאו והאפשרות לשוב ולצפות בסרטים שוב לחשוף דימויים, מסרים חברתיים ורעיונות עמוקים שהסתתרו בסרטים שונים.
אחד הסרטים שיצא מכך נשכר במיוחד הוא הסרט "בלייד ראנר". בשנות השמונים, רק בצפיות חוזרות בו גילו הצופים רעיונות מרתקים, שהסתתרו בו ולא בלטו בצפיה רגילה. זה הפך את הסרט למעניין ומדובר והביא לו מעריצים חדשים. אפילו מבקרים שקטלו אותו בעבר, עברו את התהליך הזה והודו שטעו. כל זה הפך אותו לבעל מעמד כמעט מיתי. אם כשיצא הוא היה פלופ קולנועי עצוב, היום הוא נחשב לסרט המדע הבדיוני הטוב מכולם.
יש הטומנים את הסאבטקסט כסוד של ממש ולא בטקסט אלא בקוד מחשב. מדובר במעשה החתרני או ההיתולי של מתכנתים המכניסים "ביצי פסחא" מדומות, מעין סודות טקסט החבויים בתוך הקוד של תוכנות ואתרי אינטרנט. ראו אותם בתגית "ביצי פסחא, תוכנה".
הנה סרט על סאבטקסט (עברית):
https://youtu.be/BLKjfBfI_LI
שיר תמים שמחביא סאבטקסט שמנסה להיות שנון (עברית):
https://youtu.be/QriTj1SHv3c
ובחיוך עם קצת דיבור לא הולם - מה קורה כשהסאב הופך לטקסט (עברית):
https://youtu.be/7OXvU7ES3dA
מהי ביצת קולומבוס?
בֵּיצַת קוֹלוֹמְבּוּס הפכה בתרבות המערבית מעין משל לדבר שנראה מסובך וקשה לפתור אותו, אך בעצם קל לפתור אותו בתכסיס או תחבולה פשוטה. כשאומרים על משהו ש"הפתרון כמו ביצת קולומבוס" מתכוונים לכך שיש דרך לא שגרתית לפתור אותו.
קולומבוס העלה את רעיון הביצה כשאציל ספרדי טען בפניו, שאם הוא לא היה מגלה את אמריקה אז מישהו אחר היה עושה זאת. קולומבוס אחז ביצה ושאל את הנוכחים מי יוכל להעמידה על קודקודה. איש לא הצליח. אז הטיח קולומבוס את הביצה בשולחן והעמידה על הקודקוד השבור. כולם התפעלו מהתכסיס והוא אמר משהו כמו: "אחרי שמישהו מראה לך איך עושים זאת, הכל די קל, לא?"
הנה סיפורה של ביצת קולומבוס:
http://youtu.be/MKCi8cW9_3o
ספרדי שמתאר את הסיפור:
https://youtu.be/MPhJIPodR3g
ומנגנון שהעלה הממציא ניקולה טסלה, של שדה מגנטי מסתובב שמאפשר להעמיד את הביצה, מבלי שתישבר:
http://youtu.be/aWTXgQ_IdtI
מהי מטפורה ומה החשיבות שלה ביצירתיות?
מטפורה (Metaphor) היא אמצעי לשוני שבעזרתו ניתן להסביר את עצמנו. הן מאפשרות למשל להאיר מושג אחד בתכונות של מושג אחר.
כך מדברים על משהו, על ידי שמדברים על משהו אחר.
המושג "מטפורה", אגב, הוא צירוף של "מטא" (אחרי או מעבר) ו"פראין" (לשאת).
יש המון מטאפורות אפשריות, דימויים שמקלים על הבנת מושגים אחרים. יש ביניהם שהן כל כך שכיחות שכולם כבר התרגלו אליהן. למשל נורה שמייצגת רעיון. ודאי ראיתם פעם או פעמיים בחייכם ציור או אייקון של נורת חשמל, כמסמלת רעיון. או למשל חשיבה, שמיוצגת בציור כגלגלי שיניים בתוך הראש. אלה דימויים, מטאפורות.
עוד דוגמה? - נניח כשאומרים שמשהו הוא כמו משהו. למשל, אם נאמר שגבר הוא צבר, כואב מבחוץ אבל רך ונעים מבפנים. במטפורה הזו אנו מתארים את תכונותיו של הגבר, בתכונותיו המוכרות של פרי הצבר. יש בזה יתרונות רבים, כי כך ניתן להדגיש את מה שאליו אנו מכוונים, על ידי זה שאנו מדברים על משהו שזו תכונתו העיקרית או המוכרת מאד. הקוצים של הצבר ידועים יותר מהקוצים שאנו רוצים להדגיש את קיומם אצל הגבר...
השימוש שלנו, בני המין האנושי, בדימויים ובמטאפורות, הוא מאד נוח. כשאנו חושבים על דבר אחד, תוך התייחסות לדבר אחר, אנו מבינים טוב יותר, את הבעיה. לא פעם זה מסייע לנו להבין גם את הפתרון. המטאפורה של קריירה במונחים של לוחמה וניהול קרבות (נגד הבוס או המתחרים העסקיים, למשל) "מסדר" לנו היטב את הבנת הדברים ומבהיר מה עלינו לעשות, מאסטרטגיה ועד טקטיקות, ממארב ועד התקפה. ובעצם, גם לזכות בילדה שאנו אוהבים זה סוג של יעד שיש לכבוש, לא?
בניגוד לדימוי, במרבית המטפורות אין מילות השוואה דוגמת "כמו", "דומה ל" וכדומה. כשאומרים על האנציקלופדיה שלנו "אאוריקה היא ים של מידע", לא מתכוונים שהיא באמת ים. הכוונה במטפורה הזו, שבאאוריקה, כמו ים, יש עושר רב (של ידע) ושניתן להפליג על פניה ולגלות עוד ועוד דברים חדשים, כמו שספן יכול לגלות יבשות ואיים בים הגדול.
הנה השימוש במטאפורות בתרבות (מתורגם):
https://youtu.be/A0edKgL9EgM
מטאפורות ויזואלית בקולנוע:
https://youtu.be/2qYXoJtuzZg
מה לומדים מהספר "מי הזיז את הגבינה שלי"?
שינויים הם לא דבר פשוט, במיוחד לא כשהם באים לרעה. הספר "Who Moved My Cheese?", ספק מדריך ספק מטיף להתמודדות נכונה עם שינויים ובכל מצב של שינוי.
העלילה מספרת על שני עכברים ושני גמדים ("זעירונים"): ליבוט, חיבוט, רצרצן ורחרחן. כולם מתגוררים במבוך, בו הם התרגלו למצוא כל הזמן את הגבינה שאותה הם אוכלים בתיאבון.
עד שיום אחד היא לא הייתה שם יותר.
שינוי, וזו ממש קלישאה, יכול להיות ברכה או קללה, לפי איך שבוחרים לתפוס אותו. ובסיפור הזה הזיז מישהו את הגבינה לעכברים ויצר שינוי בחייהם. כל אחד מהם מתמודד עם השינוי אחרת.
החיפוש אחר הגבינה שבספר הוא סוג של מטפורה, דימוי. המבוך הוא העולם. מי שיודע להתמודד עם השינוי שמתרחש כשהגבינה בו אזלה, יצליח להשתלב בו ולמצוא מחדש את אושרו.
אנשים חוששים משינוי, לרוב הם גם לא מזהים אותו בזמן ולכן חווים כישלון. אם זה בקריירה, בעסקים, בחיי המשפחה וכן הלאה.
כמו חיפוש הגבינה במצב של שינוי, כך אנו חווים חיפוש ושאיפה לאושר המחודש, לקריירה, הכסף, הסטטוס, הבריאות, האהבה וכן הלאה.
הדרכים השונות בהן העכברים מחפשים את הגבינה שהוזזה ממקומה הקבוע, מייצגות גישות ואפשרויות שונות להתמודדות עם השינויים הללו.
ממש כמו בחיי המבוגרים שאנחנו, בעוד העכברים רצים במבוך העכברים שלהם כדי למצוא גבינה אחרת, ממתינים הזעירונים במקום ומקווים שהגבינה שהייתה בו תמיד תשוב במהרה. כשהם ממש רעבים, אוזר אחד מהם אומץ ויוצא לחפש לו גבינה חדשה.
"מי הזיז", כמו שהוא כונה בחביבות, הוביל במשך תקופה ארוכה את רשימות רבי המכר ברחבי העולם. המשל שבו עזר ללא מעט אנשים להתמודד עם שינויים בצורה נגישה ופשוטה להבנה. הוא לימד דרכי התמודדות טובות יותר מול שינויים, שניתן היה ליישם בעולם העסקים, אבל רבים לקחו אותו לכיוונים מגוונים. אפילו הרמטכ"ל דאז שאול מופז, חילק אותו בעת כהונתו למפקדי צה"ל.
המחבר של רב המכר הוא רופא אמריקאי בשם ספנסר ג'ונסון, מי שהפך לסופר ומחבר של רבי מכר, בעיקרם ספרי ניהול, עזרה והגשמה עצמית, אך גם ספרי ילדים, דוגמת הגירסה לילדים של "מי הזיז".
מכל מקום, הספר, שפורסם ב-1998 והוצג כספר ששינה את תפיסת ודרך החיים של גברים ונשים רבים בעולם, הוא ספרו הידוע ביותר. די מהר הוא הפך לרב מכר בינלאומי ונמכר בעשרות, יש אומרים מאות מיליוני עותקים.
אז התובנה העיקרית ב"מי הזיז" היא שאנשים יכולים ללמוד כיצד להתמודד עם שינויים ומהי הדרך המתאימה להם.
לא חסרות דוגמאות לטבע האנושי של "מי מעיז להזיז את הגבינה שלי?". קבעון, הרגלים, או לפחות חוסר גמישות מצידנו בני האדם, מביאים את האנושות כולה להמשיך ולהשתמש, למשל, בסידור מקלדת שתוכנן מראש כדי להאיט את ההקלדה, גם בעידן שבו המהירות ושטף ההקלדה נתפסים כחשובים ביותר ואין שום מכשול טכנולוגי או פיזי להקלדה מהירה.
ביקורות על הספר לא חסרו גם הן. היו שתייגו אותו כקומוניקט קפיטליסטי, מעין מניפסט של הקפיטליזם המודרני, שמטיף להתמודדות עם השינוי אבל בעצם מעוניין להרגיל את האדם הפשוט שלא להתווכח עם עצם קיומו של המבוך הקפיטליסטי, זה המייצר או מייצג את אותה מציאות דורסנית שמנהלת האליטה השבעה והצינית של העשירים.
הספר מסביר, לפי המבקרים, שמוטב לעכבר לקבל ולהכיל את השינוי, ללא תלונות. כי כך הוא ימשיך בחייו ולא יתלונן, בעוד מעגל העבודה ממשיך להתקיים על גבו ותוך ניצולו המוחלט.
הנה הסבר של הספר ורעיונותיו (עברית):
https://youtu.be/Oqt4hIRciWA
סרטון מצויר של הגבינה והעכברים הללו:
https://youtu.be/Txy6DwbwZ9g
אפילו לשנת הקורונה 2020 העולם התרגל (מתורגם):
https://youtu.be/rokGy0huYEA
בואו נצחק על הגבינה שלי (עברית):
https://youtu.be/N2Tz54Y6zyU
סיפור הגבינה שזזה (מתורגם):
https://youtu.be/oxCqEOAOKvM?long=yes
ואלברט איינשטיין ביטא את זה נהדר בתשובה לשאלה של העוזר שלו ומה אפשר ללמוד מזה על לזוז מהרגיל שלנו (מתורגם):
https://youtu.be/VNGFep6rncY?long=yes
"דימוי" (Simile), שהוא השוואה בין שני רכיבים לשוניים מתחומים שונים, שיש ביניהם יסוד משותף ודומה, אך לא זהה. דימוי בדרך כלל יכלול מילה או אות שמתארת הקבלה. לדוגמה "כמו", "כ", ("צדיק כתמר יפרח") "מ", או "יותר מ" ("גדול מהחיים").
מֶטָפוֹרָה (Metaphor), יותר מדימוי, היא שימוש במשהו אחד או בתכונותיו כדי להדגים דבר אחר. במטפורה, בניגוד לדימוי, לא תהיה מילת השוואה, דוגמת "כמו", "כ" ודומותיהן.
כשמישהו מספר על אדם אחר שהוא והוא "גנבו כמה סוסים יחד" הוא ממש לא מתכוון להתוודות על פשע שביצעו הוא עם ההוא. הוא משתמש במטאפורה שנועדה להסביר שלשניהם עבר של פעולות משותפות. אומרים את זה לא פעם אנשי עסקים מכובדים, פוליטיקאים מורמים מעם ואנשי תרבות שפעילות פלילית היא ממש לא עניינם. אגב, בניגוד לתדמית הציבורית של רבים מהפוליטיקאים - מרביתם באמת אינם כאלה.
אז אם דימויים משמשים בעיקר אנשים שכותבים ספרות ושירה, מטפורות משמשות ביום יום אנשים רבים ולאו דווקא כותבים או יוצרים. כשאומרים על מישהו בחדשות או בשיחה בבית, שהוא "פשט רגל", מתכוונים שהוא איבד את כל נכסיו. מישהו ש"גמר את הסוס" ממש לא הרג סוס כלשהו אלא במטפורה פשוטה איבד את היכולת שלו...
לא פעם, אגב, יכול להסתתר בין שני המושגים עוד מושג חשוב והוא הסַאבְּטֵקְסְט (Subtext), שהוא הרעיון הסמוי, או טקסט המשנה שלא פעם טומנים מחברי היצירה. התוכן הסמוי הזה יכול להסתתר בתוך יצירת אמנות נרטיבית, כמו מחזה, ספר, סרט, סדרה או אפילו בתוך משחק וידאו או יצירה מוסיקלית.
דוגמאות?
========
"אאוריקה חכמה כאיינשטיין" הוא דימוי.
"איינשטיין כבר הספיק לשכוח את מה שאאוריקה לומדת עכשיו" זו מטפורה.
"מאחורי ארכימדס העירום הרוקד ברחוב בסירקוזה" מסתתר לו ודאי סאבטקסט כלשהו.
"הוא הרים לה" היא מטפורה עכשווית, המתארת מישהו שהחמיא למישהי ולא מישהו שהרים לה את החצאית.
הנה הכוח של המטפורה (מתורגם):
https://youtu.be/A0edKgL9EgM
וכך קיבלו הלומברדים בימי הביניים דימוי של שבלולים:
https://youtu.be/6ISOK-XtvYs
סַאבְּטֵקְסְט (Subtext) הוא רעיון סמוי, תוכן או טקסט משנה שהוסתר בתוך הטקסט הכתוב.
התוכן הסמוי הזה יכול להסתתר בתוך יצירת אמנות נרטיבית, כמו מחזה, ספר, סרט, סדרה או אפילו בתוך משחק וידאו או יצירה מוסיקלית.
את הרעיון הסמוי, או טקסט המשנה של הסאבטקסט טומנים בדרך כלל מחברי היצירה עצמם.
לא פעם הכנסת סאבטקסט ליצירה בדיונית נעשית כביקורת פוליטית או חברתית, שדעת הקהל או אפילו צנזורה מונעות את הדיון הגלוי או המפורש בה. במקרים אחרים הסאבטקסט מוסיף עומק ומורכבות ליצירות כאלה, כדי להעשיר אותן ולמשוך את הקוראים, הצופים, המאזינים והצרכנים של היצירה.
דוגמאות? - במשל שהכניס לספרו "חוות החיות" טמן המחבר ג'ורג' אורוול רעיון סמוי שכזה. החיות בחווה עוברות תהליכים חברתיים המדגימים את הביקורת המוחצת שלו על ברית המועצות הקומוניסטית.
בסאבטקסט של סדרות טלוויזיה שונות הסתתרו רעיונות שונים. ב"מסע בין כוכבים" למשל, לוהקו שחקן רוסי ושחקנית שחורה. כך וללא מילים, העבירו היוצרים בעדינות ובעיקר בהדגמה של הפעילות המשותפת על המסך, ביקורת חברתית - הן על גזענות והן על המלחמה הקרה שבין ברית המועצות וארצות הברית. קשה להשתחרר מהמחשבה ששם הוטמן הזרע לשיתוף הפעולה ארוך השנים בין האומות הללו בתחנת החלל הבינלאומית.
מעניין שתוכן סמוי ורעיונות חתרניים מסתתרים כבר שנים רבות בתוך סרטי קולנוע. אבל רבים מהם לא היו בולטים וגלויים, לפחות לא לקהל הצופים הרחב. רק עם המצאת הווידאו והכניסה של מכשירי הוידיאו לבתינו, החלו קלטות הווידאו והאפשרות לשוב ולצפות בסרטים שוב לחשוף דימויים, מסרים חברתיים ורעיונות עמוקים שהסתתרו בסרטים שונים.
אחד הסרטים שיצא מכך נשכר במיוחד הוא הסרט "בלייד ראנר". בשנות השמונים, רק בצפיות חוזרות בו גילו הצופים רעיונות מרתקים, שהסתתרו בו ולא בלטו בצפיה רגילה. זה הפך את הסרט למעניין ומדובר והביא לו מעריצים חדשים. אפילו מבקרים שקטלו אותו בעבר, עברו את התהליך הזה והודו שטעו. כל זה הפך אותו לבעל מעמד כמעט מיתי. אם כשיצא הוא היה פלופ קולנועי עצוב, היום הוא נחשב לסרט המדע הבדיוני הטוב מכולם.
יש הטומנים את הסאבטקסט כסוד של ממש ולא בטקסט אלא בקוד מחשב. מדובר במעשה החתרני או ההיתולי של מתכנתים המכניסים "ביצי פסחא" מדומות, מעין סודות טקסט החבויים בתוך הקוד של תוכנות ואתרי אינטרנט. ראו אותם בתגית "ביצי פסחא, תוכנה".
הנה סרט על סאבטקסט (עברית):
https://youtu.be/BLKjfBfI_LI
שיר תמים שמחביא סאבטקסט שמנסה להיות שנון (עברית):
https://youtu.be/QriTj1SHv3c
ובחיוך עם קצת דיבור לא הולם - מה קורה כשהסאב הופך לטקסט (עברית):
https://youtu.be/7OXvU7ES3dA
בֵּיצַת קוֹלוֹמְבּוּס הפכה בתרבות המערבית מעין משל לדבר שנראה מסובך וקשה לפתור אותו, אך בעצם קל לפתור אותו בתכסיס או תחבולה פשוטה. כשאומרים על משהו ש"הפתרון כמו ביצת קולומבוס" מתכוונים לכך שיש דרך לא שגרתית לפתור אותו.
קולומבוס העלה את רעיון הביצה כשאציל ספרדי טען בפניו, שאם הוא לא היה מגלה את אמריקה אז מישהו אחר היה עושה זאת. קולומבוס אחז ביצה ושאל את הנוכחים מי יוכל להעמידה על קודקודה. איש לא הצליח. אז הטיח קולומבוס את הביצה בשולחן והעמידה על הקודקוד השבור. כולם התפעלו מהתכסיס והוא אמר משהו כמו: "אחרי שמישהו מראה לך איך עושים זאת, הכל די קל, לא?"
הנה סיפורה של ביצת קולומבוס:
http://youtu.be/MKCi8cW9_3o
ספרדי שמתאר את הסיפור:
https://youtu.be/MPhJIPodR3g
ומנגנון שהעלה הממציא ניקולה טסלה, של שדה מגנטי מסתובב שמאפשר להעמיד את הביצה, מבלי שתישבר:
http://youtu.be/aWTXgQ_IdtI
מטפורה (Metaphor) היא אמצעי לשוני שבעזרתו ניתן להסביר את עצמנו. הן מאפשרות למשל להאיר מושג אחד בתכונות של מושג אחר.
כך מדברים על משהו, על ידי שמדברים על משהו אחר.
המושג "מטפורה", אגב, הוא צירוף של "מטא" (אחרי או מעבר) ו"פראין" (לשאת).
יש המון מטאפורות אפשריות, דימויים שמקלים על הבנת מושגים אחרים. יש ביניהם שהן כל כך שכיחות שכולם כבר התרגלו אליהן. למשל נורה שמייצגת רעיון. ודאי ראיתם פעם או פעמיים בחייכם ציור או אייקון של נורת חשמל, כמסמלת רעיון. או למשל חשיבה, שמיוצגת בציור כגלגלי שיניים בתוך הראש. אלה דימויים, מטאפורות.
עוד דוגמה? - נניח כשאומרים שמשהו הוא כמו משהו. למשל, אם נאמר שגבר הוא צבר, כואב מבחוץ אבל רך ונעים מבפנים. במטפורה הזו אנו מתארים את תכונותיו של הגבר, בתכונותיו המוכרות של פרי הצבר. יש בזה יתרונות רבים, כי כך ניתן להדגיש את מה שאליו אנו מכוונים, על ידי זה שאנו מדברים על משהו שזו תכונתו העיקרית או המוכרת מאד. הקוצים של הצבר ידועים יותר מהקוצים שאנו רוצים להדגיש את קיומם אצל הגבר...
השימוש שלנו, בני המין האנושי, בדימויים ובמטאפורות, הוא מאד נוח. כשאנו חושבים על דבר אחד, תוך התייחסות לדבר אחר, אנו מבינים טוב יותר, את הבעיה. לא פעם זה מסייע לנו להבין גם את הפתרון. המטאפורה של קריירה במונחים של לוחמה וניהול קרבות (נגד הבוס או המתחרים העסקיים, למשל) "מסדר" לנו היטב את הבנת הדברים ומבהיר מה עלינו לעשות, מאסטרטגיה ועד טקטיקות, ממארב ועד התקפה. ובעצם, גם לזכות בילדה שאנו אוהבים זה סוג של יעד שיש לכבוש, לא?
בניגוד לדימוי, במרבית המטפורות אין מילות השוואה דוגמת "כמו", "דומה ל" וכדומה. כשאומרים על האנציקלופדיה שלנו "אאוריקה היא ים של מידע", לא מתכוונים שהיא באמת ים. הכוונה במטפורה הזו, שבאאוריקה, כמו ים, יש עושר רב (של ידע) ושניתן להפליג על פניה ולגלות עוד ועוד דברים חדשים, כמו שספן יכול לגלות יבשות ואיים בים הגדול.
הנה השימוש במטאפורות בתרבות (מתורגם):
https://youtu.be/A0edKgL9EgM
מטאפורות ויזואלית בקולנוע:
https://youtu.be/2qYXoJtuzZg
מטפורה
שינויים הם לא דבר פשוט, במיוחד לא כשהם באים לרעה. הספר "Who Moved My Cheese?", ספק מדריך ספק מטיף להתמודדות נכונה עם שינויים ובכל מצב של שינוי.
העלילה מספרת על שני עכברים ושני גמדים ("זעירונים"): ליבוט, חיבוט, רצרצן ורחרחן. כולם מתגוררים במבוך, בו הם התרגלו למצוא כל הזמן את הגבינה שאותה הם אוכלים בתיאבון.
עד שיום אחד היא לא הייתה שם יותר.
שינוי, וזו ממש קלישאה, יכול להיות ברכה או קללה, לפי איך שבוחרים לתפוס אותו. ובסיפור הזה הזיז מישהו את הגבינה לעכברים ויצר שינוי בחייהם. כל אחד מהם מתמודד עם השינוי אחרת.
החיפוש אחר הגבינה שבספר הוא סוג של מטפורה, דימוי. המבוך הוא העולם. מי שיודע להתמודד עם השינוי שמתרחש כשהגבינה בו אזלה, יצליח להשתלב בו ולמצוא מחדש את אושרו.
אנשים חוששים משינוי, לרוב הם גם לא מזהים אותו בזמן ולכן חווים כישלון. אם זה בקריירה, בעסקים, בחיי המשפחה וכן הלאה.
כמו חיפוש הגבינה במצב של שינוי, כך אנו חווים חיפוש ושאיפה לאושר המחודש, לקריירה, הכסף, הסטטוס, הבריאות, האהבה וכן הלאה.
הדרכים השונות בהן העכברים מחפשים את הגבינה שהוזזה ממקומה הקבוע, מייצגות גישות ואפשרויות שונות להתמודדות עם השינויים הללו.
ממש כמו בחיי המבוגרים שאנחנו, בעוד העכברים רצים במבוך העכברים שלהם כדי למצוא גבינה אחרת, ממתינים הזעירונים במקום ומקווים שהגבינה שהייתה בו תמיד תשוב במהרה. כשהם ממש רעבים, אוזר אחד מהם אומץ ויוצא לחפש לו גבינה חדשה.
"מי הזיז", כמו שהוא כונה בחביבות, הוביל במשך תקופה ארוכה את רשימות רבי המכר ברחבי העולם. המשל שבו עזר ללא מעט אנשים להתמודד עם שינויים בצורה נגישה ופשוטה להבנה. הוא לימד דרכי התמודדות טובות יותר מול שינויים, שניתן היה ליישם בעולם העסקים, אבל רבים לקחו אותו לכיוונים מגוונים. אפילו הרמטכ"ל דאז שאול מופז, חילק אותו בעת כהונתו למפקדי צה"ל.
המחבר של רב המכר הוא רופא אמריקאי בשם ספנסר ג'ונסון, מי שהפך לסופר ומחבר של רבי מכר, בעיקרם ספרי ניהול, עזרה והגשמה עצמית, אך גם ספרי ילדים, דוגמת הגירסה לילדים של "מי הזיז".
מכל מקום, הספר, שפורסם ב-1998 והוצג כספר ששינה את תפיסת ודרך החיים של גברים ונשים רבים בעולם, הוא ספרו הידוע ביותר. די מהר הוא הפך לרב מכר בינלאומי ונמכר בעשרות, יש אומרים מאות מיליוני עותקים.
אז התובנה העיקרית ב"מי הזיז" היא שאנשים יכולים ללמוד כיצד להתמודד עם שינויים ומהי הדרך המתאימה להם.
לא חסרות דוגמאות לטבע האנושי של "מי מעיז להזיז את הגבינה שלי?". קבעון, הרגלים, או לפחות חוסר גמישות מצידנו בני האדם, מביאים את האנושות כולה להמשיך ולהשתמש, למשל, בסידור מקלדת שתוכנן מראש כדי להאיט את ההקלדה, גם בעידן שבו המהירות ושטף ההקלדה נתפסים כחשובים ביותר ואין שום מכשול טכנולוגי או פיזי להקלדה מהירה.
ביקורות על הספר לא חסרו גם הן. היו שתייגו אותו כקומוניקט קפיטליסטי, מעין מניפסט של הקפיטליזם המודרני, שמטיף להתמודדות עם השינוי אבל בעצם מעוניין להרגיל את האדם הפשוט שלא להתווכח עם עצם קיומו של המבוך הקפיטליסטי, זה המייצר או מייצג את אותה מציאות דורסנית שמנהלת האליטה השבעה והצינית של העשירים.
הספר מסביר, לפי המבקרים, שמוטב לעכבר לקבל ולהכיל את השינוי, ללא תלונות. כי כך הוא ימשיך בחייו ולא יתלונן, בעוד מעגל העבודה ממשיך להתקיים על גבו ותוך ניצולו המוחלט.
הנה הסבר של הספר ורעיונותיו (עברית):
https://youtu.be/Oqt4hIRciWA
סרטון מצויר של הגבינה והעכברים הללו:
https://youtu.be/Txy6DwbwZ9g
אפילו לשנת הקורונה 2020 העולם התרגל (מתורגם):
https://youtu.be/rokGy0huYEA
בואו נצחק על הגבינה שלי (עברית):
https://youtu.be/N2Tz54Y6zyU
סיפור הגבינה שזזה (מתורגם):
https://youtu.be/oxCqEOAOKvM?long=yes
ואלברט איינשטיין ביטא את זה נהדר בתשובה לשאלה של העוזר שלו ומה אפשר ללמוד מזה על לזוז מהרגיל שלנו (מתורגם):
https://youtu.be/VNGFep6rncY?long=yes
