שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מי הולידה את העיר מיאמי?
קראו לה ג'וליה טאטל (Julia Tuttle) והיא החלה את העיר מיאמי. טאטל, אלמנה ויורשת עשירה שלא חיפשה חיים נוחים, הגשימה חזון פרטי שיהפוך למציאות מדהימה - היא נחשבת לחלוצה ולאם המייסדת של מיאמי סיטי.
ג'וליה טאטל נחשבת לאישה היחידה שייסדה עיר מטרופולין מרכזית בארצות הברית. מדובר בדמות מפתח בהיסטוריה של מיאמי שגם מכונה "האימא של מיאמי".
הכל החל כשטאטל הגיעה מאזור אוהיו וביקרה את הוריה שהתגוררו בפלורידה. לאחר מות בעלה, היא החליטה לעבור לאזור לתמיד. בשנות ה-90 של המאה ה-19 טאטל מחליטה לרכוש 640 דונם באזור שמוכר לנו כיום כמיאמי. באותה תקופה, היא הייתה בעלת הקרקע השנייה באזור. שכניה היחידים היו הזוג מרי וויליאם בריקל.
וכאן מגיע החזון של מי שתיקרא לימים "האמא של מיאמי ". טאטל ראתה את הפוטנציאל של האזור "הפראי" וחלמה לפתח אותו, כדי שאנשים יוכלו להגיע אליו.
היא גם הבינה שעגלות וסוסים לא יביאו לכאן אנשים ושהמפתח האמיתי לפיתוח האזור הוא מסילת רכבת.
ג'וליה יוצרת קשר עם הנרי פלגלר (Henry Flagler), תעשיין אמריקאי מפורסם ואיש עסקים מצליח. ביחד עם ג'ון ד. רוקפלר הוא ייסד את חברת Standard Oil הענקית ונחשב לאחד האנשים העשירים והמשפיעים בתקופתו.
בתחילה, הניסיונות שלה לשכנע את פלגלר ושותפו להאריך את המסילה לא צלחו. אך היא המתינה להזדמנות. ואכן, זו אכן הגיעה בחורף 1894-95, כשכפור קשה הרס את יבולי ההדרים בצפון פלורידה. טאטל מיהרה לנצל את ההזדמנות ושלחה להנרי פלגלר קופסה עם תפוזים ופריחת הדרים ריחנית מאדמתה.
היא לא עשתה את זה סתם. המטרה שלה הייתה להוכיח לאיש העשיר שהאקלים במיאמי נותר נוח גם כשבצפון שולט הכפור. היא אף הציעה לו עסקה שקשה לסרב לה: אם הוא יסכים להביא אליהם את הרכבת, לבנות מלון ולספק תשתיות כמו חשמל, מים וביוב - היא תתרום לו מחצית מאדמתה.
פלגלר הסכים ובשיתוף פעולה עם משפחת בריקל שתרמו גם הם קרקע, החל הפיתוח המואץ שיהפוך את מיאמי לעיר עולמית. הטייקון העשיר הפנה את הונו לפיתוח האזור, עם תשתיות הרכבת דרומה וההשקעה בתיירות. בהדרגה זה יהפוך את החוף המזרחי של פלורידה להצלחה והעיר מיאמי תהפוך בהדרגה למטרופולין מודרני ומצליח במיוחד.
ג'וליה טאטל לא זכתה לראות את זה קורה, אבל כך הייתה לאישה היחידה באמריקה שייסדה עיר. היא חלמה והגשימה את מיאמי סיטי ובכך גם הייתה לאחת מחלוצות החוף המזרחי של ארצות הברית.
לצידה, אגב, ההיסטוריה מעט שכחה את מרי בריקל, שניהלה את עסקי בעלה ויליאם ועשתה עסקאות קרקע מכריעות עם פלגלר - אפילו לפני טאטל. היא גם זו שתמשיך ותוביל את הפיתוח העסקי ואת צמיחת העיר מיאמי והאזור, שנים אחרי מותה של טאטל עצמה.
הנה סיפורה של ג'וליה טאטל:
https://youtu.be/kyvFKsmJqrU
קיצור סיפורה של האישה (למסך מלא):
https://youtu.be/Dl5B41APZTc
מצגת וידאו ופסל בפארק בייפרונט:
https://youtu.be/AQjPOYrn6Lg
מרי בריקל, הפחות ידועה אך לא פחות חשובה בהיסטוריה של מיאמי:
https://youtu.be/RBSsd1knB_Y
בעקבותיה עוד נשים תרמו לעיר:
https://youtu.be/3s5IspnpPT4
וסרטון תיעודי על האישה שחלמה על עיר:
https://youtu.be/yCdt1DsEieM?long=yes
מה הסיפור של הבננה וסרט ההדבקה שנמכרו במאות אלפי דולרים?
הבננה (Banana duct taped to wall) שנמכרה במוזיאון במיאמי היא אחת היצירות המעניינות ביותר של האמנות העכשווית. היצירה נוצרה בידי אמן בשם מאוריציו קאטאלן (Maurizio Cattelan), אמן מצוין שנתן לה בתבונה והומור לא קטן את השם "הקומדיאן" (The Comedian).
היצירה הזו נתלתה באירוע התערוכה העצום Art Basel, שמתקיים במיאמי בכל שנה ושיש לו שם עולמי. באירוע הזה מוצגות מאות ואף אלפי יצירות, חלקן ענקיות, מושקעות, עתירות כשרון ותחכום בהרבה מבננה על קיר. בכל זאת, בתוך שעות ספורות הפכה הבננה על הקיר לסנסציה מטורפת. ההמונים שהגיעו לתערוכה נהרו לחדרון שבו היא הוצגה והצטלמו איתה בהמוניהם.
כמובן שהאינסטגרם והרשתות החברתיות האחרות עשו את עבודתן ורבים נוספים נהרו לראות את הפלא. בננה שתלויה על קיר ונמכרת ב-5 עותקים, 2 מהם ב-120 אלף דולר, השלישי ב-150 אלף ועוד שני עותקים מיוחדים שמר האמן לאנשים מיוחסים ששילמו סכומים לא ידועים אבל ככל הנראה גבוהים עוד יותר.
הצלחה מסחררת ליצירה שכל ילד יכול היה ליצור, לא? - כן. אבל אף אחד לא חשב עליה קודם ואיש לא היה מספיק מכובד ונחשב כאמן, כדי לקבל במה מכובדת כל כך ליצירה שכזו.
אבל רגע, מה קנו הרוכשים? - נתחיל במה שהם לא קנו. זו לא הבננה ולא סרט ההדבקה שחיבר אותה אל הקיר שהם קנו. הם אמנם קיבלו אותם כשקנו את היצירה, אבל את המחיר העצום הם שילמו עבור הרעיון שעומד מאחורי היצירה המשונה והמדליקה הזו. הם קיבלו תעודת מקור של היצירה, המאשרת שזו אינה סתם בננה ושסרט ההדבקה אינו סתם סרט הדבקה. התעודה מוכיחה שהם קנו את הרעיון מהמקור שלו - האמן היוצר עצמו. מבחינתם זה שווה בהחלט 150 אלף דולר. היצירה המדוברת כל כך היא שלהם ולא של אחרים.
בעתיד, אגב, הייו בטוחים ששווייה של הבננה יעלה ויאמיר עוד יותר.
אגב, הסיפור לא הסתיים בכך. במהלך התערוכה הסיר אמן מיצג אמריקני ממוצא גיאורגי, ששמו דיוויד דטונה, את הבננה מהקיר ואכל אותה. הנהלת התערוכה היוקרתית והנחשבת שמה בננה חדשה על הקיר וגרשה אותו מהתערוכה אך לא נקטה נגדו צעדים, מכיוון שהוא הבהיר שאכילת הבננה הייתה מיצג אמנותי שלו.
הצעדים שלא ננקטו כנגד האמן הרעב הוכיחו שאכן היצירה היקרה היא ממש לא הבננה וסרט ההדבקה שלה, אלא הרעיון שעומד מאחריה והעניין שהם עוררו. מכאן שכל בננה וכל סרט הדבקה יוכלו להחליף מבחינת בעלי היצירה, את הבננה המקורית, כמו שכל שחקן טוב יכול לשחק את "רומיאו ויוליה" וכל כנר איכותי יכול לנגן את הקונצ'רטו לכינור במי מינור של מנדלסון.
אז בתיאבון ואת הקליפות... אולי תשמרו ויום אחד תעשו מהן יצירה?
הנה דיווח על היצירה ועל אכילת הבננה:
https://youtu.be/RV3yyjw0OQ0
תגובות המבקרים ליצירה:
https://youtu.be/WsXmohQcbtQ
האמן "הרעב" שאכל את הבננה במוזיאון:
https://youtu.be/jp5B7llEGGQ
וסיפור הבננה שנמכרה במיאמי:
https://youtu.be/so8sB25IL4o?long=yes
מיאמי
קראו לה ג'וליה טאטל (Julia Tuttle) והיא החלה את העיר מיאמי. טאטל, אלמנה ויורשת עשירה שלא חיפשה חיים נוחים, הגשימה חזון פרטי שיהפוך למציאות מדהימה - היא נחשבת לחלוצה ולאם המייסדת של מיאמי סיטי.
ג'וליה טאטל נחשבת לאישה היחידה שייסדה עיר מטרופולין מרכזית בארצות הברית. מדובר בדמות מפתח בהיסטוריה של מיאמי שגם מכונה "האימא של מיאמי".
הכל החל כשטאטל הגיעה מאזור אוהיו וביקרה את הוריה שהתגוררו בפלורידה. לאחר מות בעלה, היא החליטה לעבור לאזור לתמיד. בשנות ה-90 של המאה ה-19 טאטל מחליטה לרכוש 640 דונם באזור שמוכר לנו כיום כמיאמי. באותה תקופה, היא הייתה בעלת הקרקע השנייה באזור. שכניה היחידים היו הזוג מרי וויליאם בריקל.
וכאן מגיע החזון של מי שתיקרא לימים "האמא של מיאמי ". טאטל ראתה את הפוטנציאל של האזור "הפראי" וחלמה לפתח אותו, כדי שאנשים יוכלו להגיע אליו.
היא גם הבינה שעגלות וסוסים לא יביאו לכאן אנשים ושהמפתח האמיתי לפיתוח האזור הוא מסילת רכבת.
ג'וליה יוצרת קשר עם הנרי פלגלר (Henry Flagler), תעשיין אמריקאי מפורסם ואיש עסקים מצליח. ביחד עם ג'ון ד. רוקפלר הוא ייסד את חברת Standard Oil הענקית ונחשב לאחד האנשים העשירים והמשפיעים בתקופתו.
בתחילה, הניסיונות שלה לשכנע את פלגלר ושותפו להאריך את המסילה לא צלחו. אך היא המתינה להזדמנות. ואכן, זו אכן הגיעה בחורף 1894-95, כשכפור קשה הרס את יבולי ההדרים בצפון פלורידה. טאטל מיהרה לנצל את ההזדמנות ושלחה להנרי פלגלר קופסה עם תפוזים ופריחת הדרים ריחנית מאדמתה.
היא לא עשתה את זה סתם. המטרה שלה הייתה להוכיח לאיש העשיר שהאקלים במיאמי נותר נוח גם כשבצפון שולט הכפור. היא אף הציעה לו עסקה שקשה לסרב לה: אם הוא יסכים להביא אליהם את הרכבת, לבנות מלון ולספק תשתיות כמו חשמל, מים וביוב - היא תתרום לו מחצית מאדמתה.
פלגלר הסכים ובשיתוף פעולה עם משפחת בריקל שתרמו גם הם קרקע, החל הפיתוח המואץ שיהפוך את מיאמי לעיר עולמית. הטייקון העשיר הפנה את הונו לפיתוח האזור, עם תשתיות הרכבת דרומה וההשקעה בתיירות. בהדרגה זה יהפוך את החוף המזרחי של פלורידה להצלחה והעיר מיאמי תהפוך בהדרגה למטרופולין מודרני ומצליח במיוחד.
ג'וליה טאטל לא זכתה לראות את זה קורה, אבל כך הייתה לאישה היחידה באמריקה שייסדה עיר. היא חלמה והגשימה את מיאמי סיטי ובכך גם הייתה לאחת מחלוצות החוף המזרחי של ארצות הברית.
לצידה, אגב, ההיסטוריה מעט שכחה את מרי בריקל, שניהלה את עסקי בעלה ויליאם ועשתה עסקאות קרקע מכריעות עם פלגלר - אפילו לפני טאטל. היא גם זו שתמשיך ותוביל את הפיתוח העסקי ואת צמיחת העיר מיאמי והאזור, שנים אחרי מותה של טאטל עצמה.
הנה סיפורה של ג'וליה טאטל:
https://youtu.be/kyvFKsmJqrU
קיצור סיפורה של האישה (למסך מלא):
https://youtu.be/Dl5B41APZTc
מצגת וידאו ופסל בפארק בייפרונט:
https://youtu.be/AQjPOYrn6Lg
מרי בריקל, הפחות ידועה אך לא פחות חשובה בהיסטוריה של מיאמי:
https://youtu.be/RBSsd1knB_Y
בעקבותיה עוד נשים תרמו לעיר:
https://youtu.be/3s5IspnpPT4
וסרטון תיעודי על האישה שחלמה על עיר:
https://youtu.be/yCdt1DsEieM?long=yes
הבננה (Banana duct taped to wall) שנמכרה במוזיאון במיאמי היא אחת היצירות המעניינות ביותר של האמנות העכשווית. היצירה נוצרה בידי אמן בשם מאוריציו קאטאלן (Maurizio Cattelan), אמן מצוין שנתן לה בתבונה והומור לא קטן את השם "הקומדיאן" (The Comedian).
היצירה הזו נתלתה באירוע התערוכה העצום Art Basel, שמתקיים במיאמי בכל שנה ושיש לו שם עולמי. באירוע הזה מוצגות מאות ואף אלפי יצירות, חלקן ענקיות, מושקעות, עתירות כשרון ותחכום בהרבה מבננה על קיר. בכל זאת, בתוך שעות ספורות הפכה הבננה על הקיר לסנסציה מטורפת. ההמונים שהגיעו לתערוכה נהרו לחדרון שבו היא הוצגה והצטלמו איתה בהמוניהם.
כמובן שהאינסטגרם והרשתות החברתיות האחרות עשו את עבודתן ורבים נוספים נהרו לראות את הפלא. בננה שתלויה על קיר ונמכרת ב-5 עותקים, 2 מהם ב-120 אלף דולר, השלישי ב-150 אלף ועוד שני עותקים מיוחדים שמר האמן לאנשים מיוחסים ששילמו סכומים לא ידועים אבל ככל הנראה גבוהים עוד יותר.
הצלחה מסחררת ליצירה שכל ילד יכול היה ליצור, לא? - כן. אבל אף אחד לא חשב עליה קודם ואיש לא היה מספיק מכובד ונחשב כאמן, כדי לקבל במה מכובדת כל כך ליצירה שכזו.
אבל רגע, מה קנו הרוכשים? - נתחיל במה שהם לא קנו. זו לא הבננה ולא סרט ההדבקה שחיבר אותה אל הקיר שהם קנו. הם אמנם קיבלו אותם כשקנו את היצירה, אבל את המחיר העצום הם שילמו עבור הרעיון שעומד מאחורי היצירה המשונה והמדליקה הזו. הם קיבלו תעודת מקור של היצירה, המאשרת שזו אינה סתם בננה ושסרט ההדבקה אינו סתם סרט הדבקה. התעודה מוכיחה שהם קנו את הרעיון מהמקור שלו - האמן היוצר עצמו. מבחינתם זה שווה בהחלט 150 אלף דולר. היצירה המדוברת כל כך היא שלהם ולא של אחרים.
בעתיד, אגב, הייו בטוחים ששווייה של הבננה יעלה ויאמיר עוד יותר.
אגב, הסיפור לא הסתיים בכך. במהלך התערוכה הסיר אמן מיצג אמריקני ממוצא גיאורגי, ששמו דיוויד דטונה, את הבננה מהקיר ואכל אותה. הנהלת התערוכה היוקרתית והנחשבת שמה בננה חדשה על הקיר וגרשה אותו מהתערוכה אך לא נקטה נגדו צעדים, מכיוון שהוא הבהיר שאכילת הבננה הייתה מיצג אמנותי שלו.
הצעדים שלא ננקטו כנגד האמן הרעב הוכיחו שאכן היצירה היקרה היא ממש לא הבננה וסרט ההדבקה שלה, אלא הרעיון שעומד מאחריה והעניין שהם עוררו. מכאן שכל בננה וכל סרט הדבקה יוכלו להחליף מבחינת בעלי היצירה, את הבננה המקורית, כמו שכל שחקן טוב יכול לשחק את "רומיאו ויוליה" וכל כנר איכותי יכול לנגן את הקונצ'רטו לכינור במי מינור של מנדלסון.
אז בתיאבון ואת הקליפות... אולי תשמרו ויום אחד תעשו מהן יצירה?
הנה דיווח על היצירה ועל אכילת הבננה:
https://youtu.be/RV3yyjw0OQ0
תגובות המבקרים ליצירה:
https://youtu.be/WsXmohQcbtQ
האמן "הרעב" שאכל את הבננה במוזיאון:
https://youtu.be/jp5B7llEGGQ
וסיפור הבננה שנמכרה במיאמי:
https://youtu.be/so8sB25IL4o?long=yes
