המיקרופון הוא אביזר שימושי בתעשיית הקול החדשה. זהו מוצר אלקטרוני חשוב ומשמעותי שהשפיע באופן עצום על תקשורת ההמונים, תעשיית המוסיקה, התרבות הפוליטית ועוד.

קולות שונים גורמים לתנודות שונות באוויר. התנודות הללו פוגעות בדיאפרגמה, שהוא מצע פלסטיק הנמצא מתחת לרשת המיקרופון. הדיאפרגמה הזו מניעה את הסליל הנע שמחובר אליה. הסליל הנע הזה מפעיל את המגנט שבמיקרופון.

כך, כשנשמע הקול של המדבר או מי ששר לתוכו, מופעל השדה המגנטי שלו ומרטיט את הסליל שמשפיע על המגנט. מהמגנט והסליל יוצאים כבלים שמעבירים את האותות החשמליים אל מגבר שיגביר את הקול, או אל מכשיר הקלטה כמו רשמקול או מחשב המצויד בתוכנת הקלטה דיגיטלית - כדי להקליט את הקול.


כך פועל המקרופון:

http://youtu.be/Mxp3eCCQyas?t=1m33s

הבום (Boom) הוא מוט ארוך שבקצהו מיקרופון. בום מאפשר להקליט את קולות השחקנים בזמן צילום הסרט, מבלי שהמיקרופון ייראה בצילום. על המוט מחובר מיקרופון שמקליט מקרוב את הדיאלוגים, כלומר השיחות שמנהלים השחקנים בעת צילום הסרט. פעמים רבות, במיוחד בצילומי חוץ, עוטפים את המיקרופון במכסה פרוותי, שמונע מהקלטה של קולות הרוח.

במהלך הצילומים של סרט או של תוכנית טלוויזיה, אוחז את הבום עוזר-מקליט שנקרא "בום-מן" (Boom man). הבום-מן אחראי על הפעלת הבום ומסייע להקלטה של קולות השחקנים. בעת צילום הסצנה מקפיד הבום מן על מיקום המיקרופונים במקום הטוב ביותר, מקום שממנו יקליט את השחקנים בצורה הטובה ביותר וללא רעשי רקע ומצד שני - לא ייראה בפריים, כלומר בתוך התמונה שצולמה. ואכן, כדי לקבוע את המיקום המתאים ביותר לבום בזמן צילום הסצנה, צריך הבום-מן לעבוד ביחד עם הצלם על מיקומים וזוויות הבום.

בסרטים עתירי תקציב יעבדו לא פעם כמה אנשי בום, כשכל אחד מקליט בסצנה שחקן אחר. מנגד, בסרטים דלי תקציב או בסרטי תעודה וכתבות בטלוויזיה, לא פעם אין תקציב מספיק אפילו לבום-מן אחד, לכן טכנאי הקול הוא שאוחז את הבום וגם מקליט.


הנה סרט קצר שבו הדמות הראשית היא בום-מן בצילומי סרט (עברית):

http://youtu.be/TuPOX5yLzN4


וקליפ על בום-מן עם בום שמגן הרוח שלו כתום, ועובר חוויות מעניינות:

http://youtu.be/sFu9_b-BsIs

צ'ארלי צ'פלין היה אחד היוצרים הגדולים בתולדות הקולנוע. בעידן הסרטים המדברים, סוף סוף נשמע קולם של כוכבי הראינוע, הסרט האילם. רבים מהם התגלו לצופים כבעלי קולות מצחיקים, משונים, או לא מעניינים והקהל הפסיק לצפות בהם. צ'ארלי צ'פלין המתין שנים לפני שהחל לעשות "טוקיז", סרטים מדברים.

כשעשה זאת לבסוף, צ'אפלין היה מהכוכבים היחידים של הראינוע (הסרט האילם) שעברו אל "הסרט המדבר" בהצלחה מרובה. וצ'פלין לא סתם דיבר, אלא עשה סרט גדול, שבו לגלג על הדיקטטורה ועל הדיקטטור הנאצי היטלר. בסרט "הדיקטטור הגדול" הוא נתן את נאום חייו.

הסרט "הדיקטטור הגדול" שיצא לאקרנים בשנת 1940 הפליא צ'ארלי צ'אפלין להציג בצורה סאטירית את הדיקטטור המגוחך, שרוצה לשלוט בעולם ומסתבך בשיגעונו. בסופו מציג צ'אפלין את אחד הנאומים המרגשים והחכמים בתולדות הקולנוע, נאום של שלום, מלא אהבה וחמלה, של דיקטטור קולנועי לעולם אמיתי, שעמד לחוות בתוך זמן קצר את המלחמה האיומה בתולדותיו.

צריך להבין שרק ב-1929, עוד בטרם הפך לשליט גרמניה, זכה היטלר לנצל את ההמצאה החדשה, המיקרופון שמחובר למערכת הגברה, כדי לנאום בפני 18 אלף איש בבת-אחת. זו הייתה התקדמות עצומה, למי שנאלץ עד אז לנאום לפני מאות בודדות של מאזינים בכל פעם. באופן כללי, היטלר היה ידוע בניצול של כל המצאה חדשה בכדי לזכות בתמיכה, לשלוט ולהשיג את מטרות המפלגה הנאצית.

בסרט הזה מנצל הקומיקאי המצליח בעולם את ההמצאות החדשות של הקולנוע וההגברה, דווקא כדי ללעוג לפיהרר של גרמניה. לשמחתנו, במירוץ החידושים הזה ניצח הדיקטטור הקולנועי הטוב את הדיקטטור הנאצי האמיתי. הטוב ניצח את הרע, האמן ניצח את האנטישמי, הרשע והרצחני.

אגב, עוזריו של היטלר העידו שהרודן הנאצי אהב מאד את סרטין של צ'אפלין וגם את הסרט הזה, גם אם הוא הפך אותו במידה רבה לבדיחה קולנועית.


נאומים איקוניים נוספים בתגית "נאומים מפורסמים".



הנה עריכה עכשווית של נאום הדיקטטור הגדול, מהנאומים הגדולים בתולדות הקולנוע (מתורגם):

https://youtu.be/j5U0pwdm5IU