שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מהו המזרק ולמה הוא משמש?
המזרק (Syringe) הוא אחד הכלים הרפואיים המוכרים ביותר בעולם. יש בו צינורית זכוכית או פלסטיק עם בוכנה נעה, המאפשרת שאיבה או הזרקה של הנוזלים בלחיצה אחת.
העיקרון של פעולת המזרק פשוט. כשמושכים את הבוכנה לאחור, נוצר ואקום שמושך את הנוזל פנימה למזרק. כשדוחפים את הבוכנה קדימה, הנוזל נפלט החוצה.
השם האנגלי, Syringe, מגיע מהמילה היוונית "סירינקס", שפירושה צינור.
הרפואה היא הזירה הראשית שבה עושים במזרק שימוש. רופאים ואחיות משתמשים בו להזרקת תרופות ישירות לווריד, לשריר, או מתחת לעור, בדרך המאפשרת ספיגה מהירה הרבה יותר מאשר בליעת כדורים.
כשמחברים לקצהו מחט דקה, הוא הופך לכלי שאיתו מחסנים מיליארדי בני אדם, בחיסונים שחסכו יותר חיים מכל המצאה רפואית אחרת בהיסטוריה. כמו כן, המזרק משמש ללקיחת דגימות דם, ניקוז נוזלים מהגוף ומינון מדויק של תרופות שונות בחדר הניתוח.
אחד הרגעים המכוננים בתולדות המזרק היה בשנת 1853, כשהרופא הסקוטי אלכסנדר ווד (Alexander Wood) השתמש לראשונה במזרק מחט עם בוכנה לצורך הזרקה תת-עורית. הוא ניסה לטפל בחולת עצב כאוב, אבל המצאתו פתחו פתח לרפואה המודרנית כולה.
מה שמעניין הוא שמסופר כי אשתו הפכה מאוחר יותר לאחת הנשים הראשונות שהתמכרו לסם המורפיום (Morphine) המשכך כאבים בהזרקה, סיבוך שווד לא צפה.
מחוץ לבית החולים, המזרק הוא שחקן שקט בתחומים רבים. במטבח הגבוה, טבחים משתמשים במזרק הזרקה גדול כדי להחדיר מרינדות, שמנים ומיצים לתוך בשר עבה, שיטה שנותנת טעם עמוק יותר מכל שרייה.
קונדיטורים ממלאים בו בצק סופגניות בריבה או קצפת בדיוק כירורגי. בביולוגיה ובביוטכנולוגיה, משתמשים במזרקים עדינים מאוד להחדרת חומר גנטי לתאים בודדים.
גם בענף הרכב, מכונאים מזריקים שמן סיכה למקומות שקשה להגיע אליהם בדרך אחרת.
דווקא אחד האתגרים הגדולים שמזרק מציב הוא הפחד ממחטים, הידוע בשמו טריפנופוביה (Trypanophobia). מחקרים מעריכים כי כ-25% מהמבוגרים סובלים ממנו. רבים מהם נמנעים מחיסונים בשל כך, מה שמהווה אתגר ממשי לבריאות הציבור.
המזרק הוא אחד מאותם כלים שהם כל כך שגרתיים עד שכמעט לא שמים לב אליהם ולא מודעים לחשיבותם האדירה, אבל בלעדי המזרק הרפואה המודרנית פשוט לא הייתה קיימת.
הנה המזרק בהזרקה לחולה:
https://youtu.be/oO2Z9N8I-PY
כך משתמשים בו:
https://youtu.be/SDACHvwa8Gs
מאכיל חתלתולים:
https://youtu.be/9VMHjwa7TBE
והזרקה עצמית של אינסולין בסוכרת:
https://youtu.be/e9NGueNM03I
מהי אנדוסקופיה?
הרפואה המודרנית נעזרת במיטב הטכנולוגיה להצלת חיי אדם ולטיפול בחולים. אחד הפלאים שלה היא אנדוסקופיה (Endoscopy). זוהי שיטה שבה ניתן להחדיר מצלמה זעירה לתוך הגוף ולצלם את האיברים הפנימיים של הנבדק, כדי לאתר מחלות או נזקים במקומות שבעבר כדי לבחון אותם היה צריך לנתח.
ברפואה המודרנית יש בדיקות לאיברים שונים, כמו גסטרוסקופיה, לבדיקת הוושט והקיבה וקולונוסקופיה, שבה סוקרים את המעי הגס.
את האנדוסקופיה משמש סיב אופטי (Optical fiber). זהו כבל זכוכית המעביר אור מקצה אחד שלו לקצהו השני וכך מסוגל להעביר מידע דיגיטלי במהירות עצומה. בין השאר מאפשר הסיב האופטי צילום דיגיטלי במקומות שקשה להגיע אליהם. להבדיל, הסיב האופטי מאפשר גם לאתר בעיות במערכות ביוב..
צילום בתוך גופו של אדם הופך את שיטת האנדוסקופיה לשימושית במיוחד בעת ניתוחים עדינים, באיברים פנימיים כמו גרון, אוזניים, אף, מיתרי הקול ומוח. עושים זאת באמצעות מערכת כירורגית, לניתוח, שבה משולב סיב אופטי עם מצלמה זעירה. כך יכולים הרופאים לראות על המסך את פנים הגוף, באיבר המנותח ולבצע את הניתוח בעזרת הכבל המשוכלל. כך מאפשרת הטכנולוגיה הזו ניתוחי איברים פנימיים בפחות כאב לחולה.
פירוש המושג הוא משתי מילים, "אנדו" ו"סקופיה" שפירושן "לראות פנימה".
הנה אנדוסקופיה:
https://youtu.be/lasknsmKB-A
כך מבצעים למשל ניתוחים אנדוסקופיים בסינוסים:
http://youtu.be/_Ly79hBsZtA
והסבר רחב של כל השיטה ואמצעי אנדוסקופיה משוכללים וחדשניים אף יותר:
http://youtu.be/Xk3DwX_L9VA
מה מסוכן בקרני רנטגן?
אין ספק שקרני רנטגן (X-rays) העניקו לרפואה כלים חשובים באיבחון וריפוי. יכולתן של קרני הרנטגן לחדור אל תוך גוף האדם ולאפשר לרופאים לקבל תמונה טובה של עצמות ואיברים פנימיים היא פלא של ממש. בזכות טכנולוגיית הרנטגן, הפך איתורם של סימני מחלה ופציעה, לעניין פשוט למדי.
אבל לצד היכולות המופלאות של הרנטגן יש בו גם סכנה, שהתגלתה עם הזמן. לקרני הרנטגן אורך גל קצר, כמו לקרני גמא ולאור אולטרה סגול. הקרינה הזו יכולה להיות מסוכנת מאוד. הסיבה? - היא די חזקה או לפחות מספיק חזקה בכדי לקרוע אלקטרונים מתוך האטומים שלהם ולגרום לנו לכוויות ולנזק גנטי בלתי הפיך.
רק משהסתבר שעובדי הרנטגן חלו בסרטן יותר מאשר האוכלוסייה הרגילה, התוודע עולם הרפואה לסכנה הזו שבקרני הרנטגן.
הסיבה לסכנה היא שלאחר צילום הרנטגן נותר חלק מהקרינה שבקרני הרנטגן בתוך גופנו. כשאנרגיה זו נספגת בגוף, היא עלולה לגרום להשפעות ביולוגיות מסוכנות ברקמות הגוף. יש אף הליכים רפואיים הכרוכים בחשיפה למנות קרינה גבוהות עוד יותר מצילומי רנטגן רגילים ובהם הסכנה אף גוברת.
אם לא היינו נוקטים באמצעי זהירות, בעת החשיפה לקרניים הללו, יכול היה הנזק להיות משמעותי מאד לבריאותנו. שחרור האלקטרון יכול לפגוע במטען הגנטי של תאי הגוף. מספיק תא פגוע אחד, כדי לגרום להופעת מחלה ממאירה כמו סרטן. ילדים למשל, שהם בעיצומו של תהליך הגדילה ותאיהם מתחלקים בקצב מהיר משל מבוגרים, הם בסכנה גבוהה אף יותר. הסיכון העיקרי בצילום רנטגן, על אף שהוא קטן מאד, הוא לנזקים אפשריים באברי הרבייה, שיגרמו להיווצרות מוטציות, כמו גם לרקמות דוגמת בלוטת התריס.
אבל יש פתרון מצוין לבעיה. חשיפת הסיכון שבצילום הרנטגן הביא כבר לפני שנים רבות לחקור ולגלות את שיטות ההגנה הנכונות. מעבר לשיפור המכשור במכון הרנטגן והקפדה על נהלים, כמו יציאת טכנאי הרנטגן מהחדר בעת הצילום, מגינים גם על המצולמים מהקרינה. למען בטיחותם, מתבקשים המצטלמים במכון הרנטגן להניח סינר עופרת על איברים מסוימים בגוף. העופרת מונעת מקרני הרנטגן להגיע לאזורי הפוריות, למשל, שהם בסיכון גבוה.
כך גורמת קרינה רדיואקטיבית לסרטן (עברית):
https://youtu.be/Fa0OceTSPBU
אלה הסיכונים שבקרני הרנטגן:
https://youtu.be/vmdemMnkSKo
הקרבן הידוע ביותר ואולי הראשון של הקרינה הזו הייתה מי שחקרה אותה לראשונה - המדענית הדגולה מארי קירי (מתורגם):
https://youtu.be/w6JFRi0Qm_s
כך מייצרת נורת הרנטגן את הקרניים הללו - קרני ה-X-rays:
https://youtu.be/Bc0eOjWkxpU
וכך חודרות קרני הרנטגן את הגוף:
https://youtu.be/hTz_rGP4v9Y
למה הרופא צריך מקל ללשון?
השְפָּדֶל (Tongue depressor), דוחק או לוחץ לשון, מיועד לסייע לרופאי אף אוזן גרון בביצוע של בדיקות שגרתיות למטופלים.
זהו מקל עץ שטוח וחד-פעמי, המסייע ומקל על הרופאים להביט מעבר ללשון בבדיקת גרון. למעשה, השפדל משמש את הרופא להשטיח את הלשון. רק כשעושים את זה ניתן להביט ללא הפרעה אל תוך עומק הפה ובעיקר אל הגרון.
צורתו של "לוחץ הלשון" הזה מזכירה מקל של ארטיק, מה שאולי מקל על ילדים, למשל, להיות מוכנים "לקבל" את השפדל אל תוך פיהם בבדיקה ולא להתנגד, כמו שקורה לא פעם, לרוב מאינסטינקט של התנגדות וחשש.
אין מילה עברית לשְפָּדֶל, שהשימוש בה רווח בין אנשי הרפואה ובבתי המרקחת. בעצם, זוהי מילה משפת היידיש שפירושה "את חפירה". כמובן שהשימוש הישראלי בה הוא מטפורה, דימוי ליכולת הרופאים "לחפור" אל מעמקי הפה והגרון.
הנה רופא עם שפאדל ועוד אחד:
https://youtu.be/YShG67mWGMc?t=50s
פעולת השפאדל היא גם חלק מזה:
https://youtu.be/ojbWaN7ZnLk
בהחדרה דומה לוקחים משטח גרון או עושים בדיקות אנטיגן (עברית):
https://youtu.be/iOJgQa3fAkc
מה הוא סורק MRI?
אנו מכירים את ה-MRI מבית החולים והמכון לבדיקות רפואיות. MRI הם ראשי התיבות של "דימות תהודה מגנטית". זהו מכשיר תהודה מגנטי שמאפשר לבצע סוג של סריקה מבחוץ של הגוף. הוא משמש בכך לצורך המחשת האיברים הפנימיים בגוף, מבלי הצורך להשתמש בקרני רנטגן.
הטכנולוגיה פותחה על ידי ממציאי המכשיר, פול לוטרבר ופיטר מנספילד. הם גם זכו בשנת 2003 בפרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה על המצאת ה-MRI, בזכות החשיבות הרבה שלו ככלי אבחוני ורפואי.
בישראל יוצרו בעבר רבים ממכשירי ה-MRI, בעיקר על ידי חברת "אלסינט" שהיתה מהמובילות בעולם בתחום.
השימושים של MRI הם למטרות של אבחון רפואי, חקר המוח, פסיכיאטריה, מחקר ביולוגי ועוד. בעשורים האחרונים הפך ה-MRI לבעל תרומה אדירה למחקר המדעי ובמיוחד למחקרים על המוח. זה קרה בין השאר, תודות לפיתוח של מה שזכה לשם "מכשיר התהודה המגנטי הפונקציונלי" ובקיצור fMRI.
הפריצה המחקרית האדירה ביותר בפענוח המסתורין שאופף את תפקוד המוח ,למשל, התאפשרה תודות לסריקות שמבצעים חוקרים במוח בעזרת fMRI. המכשיר מאפשר לחוקרים לחזות ולצלם את המוח בתלת-ממד ולראות בזמן אמת כיצד מופעלים וכבים אזורים שונים בו, בפעילויות ובמצבים שונים. בעזרתו התגלו, למשל, עובדות של ממש המאוששות את תרומת המוסיקה לפעילות המוחית שלנו.
זוהי בדיקת ה-MRI:
https://youtu.be/o4LEEyULqhQ?t=6s
כל מה שרציתם לדעת על בדיקות MRI:
https://youtu.be/HAqQObqutyI
על טכנולוגיית MRI והשימוש בה:
http://youtu.be/sWVpH_H2se8?t=10s
העקרונות המדעיים שעל פיהם עובד ה-MRI:
http://youtu.be/CjDYkBZquOY
וכך פועל ה-MRI:
https://youtu.be/HUUvBICd6QI
מהן מצלמות הקפסולה שנכנסות לגוף?
אחת ההמצאות המעניינות שיצאו מישראל היא המצאה טכנולוגית רפואית שמסעירה את הדימיון - הקפסולה האנדוסקופית. זוהי מצלמת ווידאו זעירה שמצויה בתוך כמוסה. את הכמוסה ניתן לבלוע כמו כדור אקמול. מצלמות הווידיאו הזעירות מאד הללו מוטמנות בתוך קפסולות לבליעה ומאפשרות איבחון פשוט, זול ולא כואב של מחלות מעיים. בתוך כל אחד מהכדורים, שאותם בולעים כמו כל כדור רפואי, יושבת מצלמה זעירה, שמעבירה מידע על המתרחש במעיים. זהו תחליף מצויין לניתוחים כואבים, יקרים ומורכבים, שבעבר נדרשו רק כדי לדעת מה קורה במעי.
ד"ר גבי עידן הוא יוצר קפסולת המצלמה הייחודית הזו, שנמכרת בכל העולם על ידי החברה שהקים (Given Imaging) ופרצה את הדרך למוצרים דומים בתחום הרפואה. בחשיבה מקורית והבנה של הטכנולוגיה הממוזערת והפוטנציאל הרפואי שלה, הצליח המהנדס והממציא הישראלי עידן, להפוך רעיון כמעט דימיוני למוצר ממשי שיעזור באבחון של מחלות מעיים.
הנה סיפורן של הכמוסות של ד"ר גבריאל עידן:
https://youtu.be/0uXEq_JxqqY
איך קפסולה אנדוסקופית פועלת (ללא מילים):
https://youtu.be/ePZdJW45vok
קפסולה אנדוסקופית - מצלמה זעירה המוחדרת לגוף ומשמשת לגילוי סרטן המעי הגס:
https://youtu.be/6qO6yxVLvMc
רוצים לראות מה רואה הקפסולה בתוך הגוף?
https://youtu.be/-FyN5_-njAU?qr=yes
מה עושה הסטטוסקופ של הרופא?
כבר שנים שסמל הסטטוס של הרופאים בעלי הדרת הכבוד הוא הסטתוסקופ (Stethoscope) שצמוד לצווארם או כרוך סביב כתפיהם ברישול. מהו המכשיר הפשוט והכל כך מרכזי הזה?
סטתוסקופ, וליתר דיוק סְטֶתוֹסְקוֹפ, הוא מכשיר רפואי המשמש את הרופאים לשמוע את פעימות הלב ועוד קולות מתוך הגוף, צלילים שקשה לשמוע אחרת.
המכשיר מעצים את הקולות מתוך הגוף ומאפשר לרופא איבחון של בעיות רפואיות אצל החולה.
כדי לבדוק את הלב, למשל, מצמידה הרופאה את הסטטוסקופ לחזהו של המטופל ומאזינה לפעימות ליבו. פעימות הלב הללו הם הצליל של שסתומי הלב הנסגרים וכך דוחפים את הדם אל כלי הדם של מערכת הדם, דרכם יגיע הדם אל איברי הגוף השונים.
כך ניתן לשמוע בגוף את איוושות הלב, אפשר לאתר מעי חסום, להאזין לזרימת הדם בעורקים ואפילו להעריך את גודל הכבד.
מקור השם מיוונית, בה פירושו "לצפות", או להביט לחזה. בעברית שמו של הסטטוסקופ "מַסְכֵּת", מלשון לְהַסְכִּית, כלומר לְהַקְשִׁיב.
כך פועל הסטטוסקופ של הרופא:
https://youtu.be/JWJncQ8zX1A
צלילי פעימות הלב כפי שהם נשמעים (ללא מילים):
https://youtu.be/gJpT_wHZeF8
הסבר של רופא:
https://youtu.be/J8E6SrRhBSs
ותכנית לילדים (עברית):
https://youtu.be/KWhPB2mg3UI
מי המציא את המדחום?
הממציא של מדחום הכספית הוא החוקר הפולני דניאל פרנהייט (Daniel Fahrenheit), שבמאה ה-18 ביסס את מד-הטמפרטורה שהמציא על אלכוהול ורק בהמשך חייו גילה שהכספית מתאימה יותר למדחום שלו.
אגב, הראשון שפיתח מד טמפרטורה, עוד בסוף המאה ה-16, וביסס אותו דווקא על התפשטות והתכווצות של אוויר, היה החוקר והמדען הנודע גלילאו גליליי.
האחראי למונח "מדחום" הוא המדקדק העברי שמואל שבח קנטורוביץ בשנת תרס"ג. המילה שטבע לתרמומטר נקלטה וכיום זה שמו הנפוץ של המכשיר בעברית. עם זאת, ראוי לדעת שמילה "מדחום" אינה מדויקת מבחינה מדעית. זאת מפני שמד זה לא מודד חום, אלא טמפרטורה.
הנה סיפור המצאת המדחום:
https://youtu.be/h2hGZllpStc
ועוד מההמצאה של פרנהייט - המדחום:
https://youtu.be/ep0ed_IvzRQ
מה עושה מכשיר הסי-טי?
מכשיר הסי-טי (CT) הוא מכשיר רפואי שמבצע טומוגרפיה ממוחשבת - צילום לא פולשני, ללא ניתוח, של פנים הגוף. המכשיר הזה הוא פלא של ממש בתחום האנטומיה. באמצעות שילוב של קרינת X, קרינת הרנטגן, עם יכולות המחשוב המתקדמות ויצירה של תמונות פנים הגוף, הוא הפך את האיבחון של בעיות רפואיות בגוף, לקל ומדויק מאי-פעם.
הבדיקה הזו מתבצעת בתוך מכשיר שאליו מוכנס הנבדק. בעת הבדיקה, מסתובב מקור קרינה במהירות מסביב לגופו ותוך פחות מדקה הוא מעביר דרך הגוף המון קרני רנטגן, משלל זוויות. לאחר שעברו דרך הגוף, קולטים גלאים מיוחדים את קרני ה-X הללו ומעבירים את הנתונים שנקלטו אל המחשב, בצורה של אותות דיגיטליים. כשהנתונים הללו נקלטים במחשב יוצרת התוכנה שבו הדמיה תלת-ממדית של גוף הנבדק, או מציגה תמונות דו-ממדיות של איברים או אזורים מסוימים בו, בצורה של חתכים, ממש כאילו היו פרוסות דקות שנחתכו מהגוף. תוכנת הסיטי מחברת את הפרוסות הדקות הללו לתמונות מפורטות וברורות של האברים הפנימיים, העצמות, כלי הדם והרקמות שצולמו.
כך יכול הרופא לראות על גבי המסך של מכשיר ה-CT תמונות מדויקות של חתך מהמוח של הנבדק או תצוגות מוסרטות של ליבו בפעולה, לבחון את מסתם בלב וכך הלאה.
את מכשיר הסי-טי הראשון המציא סיר גודספרי האונספילד הבריטי בתחילת שנות ה-70. על ההמצאה המופלאה שלו, שעשתה מהפכה של ממש באיבחון הרפואי, הוא זכה בפרס נובל לרפואה.
CT הם ראשי תיבות באנגלית של "טומוגרפיה ממוחשבת" (Computed Tomography).
הנה סרטון על מכשיר הסיטי וכיצד היא מתבצעת בדיקת הסיטי:
https://youtu.be/78PHXuucWlY
הסבר על בדיקת CT ואיך מתבצעת הבדיקה במכשיר ה-CT:
https://youtu.be/XjGOFLCIV58
כל מה שרציתם לדעת על בדיקות CT:
https://youtu.be/LI23VsurQuQ
המזרק (Syringe) הוא אחד הכלים הרפואיים המוכרים ביותר בעולם. יש בו צינורית זכוכית או פלסטיק עם בוכנה נעה, המאפשרת שאיבה או הזרקה של הנוזלים בלחיצה אחת.
העיקרון של פעולת המזרק פשוט. כשמושכים את הבוכנה לאחור, נוצר ואקום שמושך את הנוזל פנימה למזרק. כשדוחפים את הבוכנה קדימה, הנוזל נפלט החוצה.
השם האנגלי, Syringe, מגיע מהמילה היוונית "סירינקס", שפירושה צינור.
הרפואה היא הזירה הראשית שבה עושים במזרק שימוש. רופאים ואחיות משתמשים בו להזרקת תרופות ישירות לווריד, לשריר, או מתחת לעור, בדרך המאפשרת ספיגה מהירה הרבה יותר מאשר בליעת כדורים.
כשמחברים לקצהו מחט דקה, הוא הופך לכלי שאיתו מחסנים מיליארדי בני אדם, בחיסונים שחסכו יותר חיים מכל המצאה רפואית אחרת בהיסטוריה. כמו כן, המזרק משמש ללקיחת דגימות דם, ניקוז נוזלים מהגוף ומינון מדויק של תרופות שונות בחדר הניתוח.
אחד הרגעים המכוננים בתולדות המזרק היה בשנת 1853, כשהרופא הסקוטי אלכסנדר ווד (Alexander Wood) השתמש לראשונה במזרק מחט עם בוכנה לצורך הזרקה תת-עורית. הוא ניסה לטפל בחולת עצב כאוב, אבל המצאתו פתחו פתח לרפואה המודרנית כולה.
מה שמעניין הוא שמסופר כי אשתו הפכה מאוחר יותר לאחת הנשים הראשונות שהתמכרו לסם המורפיום (Morphine) המשכך כאבים בהזרקה, סיבוך שווד לא צפה.
מחוץ לבית החולים, המזרק הוא שחקן שקט בתחומים רבים. במטבח הגבוה, טבחים משתמשים במזרק הזרקה גדול כדי להחדיר מרינדות, שמנים ומיצים לתוך בשר עבה, שיטה שנותנת טעם עמוק יותר מכל שרייה.
קונדיטורים ממלאים בו בצק סופגניות בריבה או קצפת בדיוק כירורגי. בביולוגיה ובביוטכנולוגיה, משתמשים במזרקים עדינים מאוד להחדרת חומר גנטי לתאים בודדים.
גם בענף הרכב, מכונאים מזריקים שמן סיכה למקומות שקשה להגיע אליהם בדרך אחרת.
דווקא אחד האתגרים הגדולים שמזרק מציב הוא הפחד ממחטים, הידוע בשמו טריפנופוביה (Trypanophobia). מחקרים מעריכים כי כ-25% מהמבוגרים סובלים ממנו. רבים מהם נמנעים מחיסונים בשל כך, מה שמהווה אתגר ממשי לבריאות הציבור.
המזרק הוא אחד מאותם כלים שהם כל כך שגרתיים עד שכמעט לא שמים לב אליהם ולא מודעים לחשיבותם האדירה, אבל בלעדי המזרק הרפואה המודרנית פשוט לא הייתה קיימת.
הנה המזרק בהזרקה לחולה:
https://youtu.be/oO2Z9N8I-PY
כך משתמשים בו:
https://youtu.be/SDACHvwa8Gs
מאכיל חתלתולים:
https://youtu.be/9VMHjwa7TBE
והזרקה עצמית של אינסולין בסוכרת:
https://youtu.be/e9NGueNM03I
הרפואה המודרנית נעזרת במיטב הטכנולוגיה להצלת חיי אדם ולטיפול בחולים. אחד הפלאים שלה היא אנדוסקופיה (Endoscopy). זוהי שיטה שבה ניתן להחדיר מצלמה זעירה לתוך הגוף ולצלם את האיברים הפנימיים של הנבדק, כדי לאתר מחלות או נזקים במקומות שבעבר כדי לבחון אותם היה צריך לנתח.
ברפואה המודרנית יש בדיקות לאיברים שונים, כמו גסטרוסקופיה, לבדיקת הוושט והקיבה וקולונוסקופיה, שבה סוקרים את המעי הגס.
את האנדוסקופיה משמש סיב אופטי (Optical fiber). זהו כבל זכוכית המעביר אור מקצה אחד שלו לקצהו השני וכך מסוגל להעביר מידע דיגיטלי במהירות עצומה. בין השאר מאפשר הסיב האופטי צילום דיגיטלי במקומות שקשה להגיע אליהם. להבדיל, הסיב האופטי מאפשר גם לאתר בעיות במערכות ביוב..
צילום בתוך גופו של אדם הופך את שיטת האנדוסקופיה לשימושית במיוחד בעת ניתוחים עדינים, באיברים פנימיים כמו גרון, אוזניים, אף, מיתרי הקול ומוח. עושים זאת באמצעות מערכת כירורגית, לניתוח, שבה משולב סיב אופטי עם מצלמה זעירה. כך יכולים הרופאים לראות על המסך את פנים הגוף, באיבר המנותח ולבצע את הניתוח בעזרת הכבל המשוכלל. כך מאפשרת הטכנולוגיה הזו ניתוחי איברים פנימיים בפחות כאב לחולה.
פירוש המושג הוא משתי מילים, "אנדו" ו"סקופיה" שפירושן "לראות פנימה".
הנה אנדוסקופיה:
https://youtu.be/lasknsmKB-A
כך מבצעים למשל ניתוחים אנדוסקופיים בסינוסים:
http://youtu.be/_Ly79hBsZtA
והסבר רחב של כל השיטה ואמצעי אנדוסקופיה משוכללים וחדשניים אף יותר:
http://youtu.be/Xk3DwX_L9VA
אין ספק שקרני רנטגן (X-rays) העניקו לרפואה כלים חשובים באיבחון וריפוי. יכולתן של קרני הרנטגן לחדור אל תוך גוף האדם ולאפשר לרופאים לקבל תמונה טובה של עצמות ואיברים פנימיים היא פלא של ממש. בזכות טכנולוגיית הרנטגן, הפך איתורם של סימני מחלה ופציעה, לעניין פשוט למדי.
אבל לצד היכולות המופלאות של הרנטגן יש בו גם סכנה, שהתגלתה עם הזמן. לקרני הרנטגן אורך גל קצר, כמו לקרני גמא ולאור אולטרה סגול. הקרינה הזו יכולה להיות מסוכנת מאוד. הסיבה? - היא די חזקה או לפחות מספיק חזקה בכדי לקרוע אלקטרונים מתוך האטומים שלהם ולגרום לנו לכוויות ולנזק גנטי בלתי הפיך.
רק משהסתבר שעובדי הרנטגן חלו בסרטן יותר מאשר האוכלוסייה הרגילה, התוודע עולם הרפואה לסכנה הזו שבקרני הרנטגן.
הסיבה לסכנה היא שלאחר צילום הרנטגן נותר חלק מהקרינה שבקרני הרנטגן בתוך גופנו. כשאנרגיה זו נספגת בגוף, היא עלולה לגרום להשפעות ביולוגיות מסוכנות ברקמות הגוף. יש אף הליכים רפואיים הכרוכים בחשיפה למנות קרינה גבוהות עוד יותר מצילומי רנטגן רגילים ובהם הסכנה אף גוברת.
אם לא היינו נוקטים באמצעי זהירות, בעת החשיפה לקרניים הללו, יכול היה הנזק להיות משמעותי מאד לבריאותנו. שחרור האלקטרון יכול לפגוע במטען הגנטי של תאי הגוף. מספיק תא פגוע אחד, כדי לגרום להופעת מחלה ממאירה כמו סרטן. ילדים למשל, שהם בעיצומו של תהליך הגדילה ותאיהם מתחלקים בקצב מהיר משל מבוגרים, הם בסכנה גבוהה אף יותר. הסיכון העיקרי בצילום רנטגן, על אף שהוא קטן מאד, הוא לנזקים אפשריים באברי הרבייה, שיגרמו להיווצרות מוטציות, כמו גם לרקמות דוגמת בלוטת התריס.
אבל יש פתרון מצוין לבעיה. חשיפת הסיכון שבצילום הרנטגן הביא כבר לפני שנים רבות לחקור ולגלות את שיטות ההגנה הנכונות. מעבר לשיפור המכשור במכון הרנטגן והקפדה על נהלים, כמו יציאת טכנאי הרנטגן מהחדר בעת הצילום, מגינים גם על המצולמים מהקרינה. למען בטיחותם, מתבקשים המצטלמים במכון הרנטגן להניח סינר עופרת על איברים מסוימים בגוף. העופרת מונעת מקרני הרנטגן להגיע לאזורי הפוריות, למשל, שהם בסיכון גבוה.
כך גורמת קרינה רדיואקטיבית לסרטן (עברית):
https://youtu.be/Fa0OceTSPBU
אלה הסיכונים שבקרני הרנטגן:
https://youtu.be/vmdemMnkSKo
הקרבן הידוע ביותר ואולי הראשון של הקרינה הזו הייתה מי שחקרה אותה לראשונה - המדענית הדגולה מארי קירי (מתורגם):
https://youtu.be/w6JFRi0Qm_s
כך מייצרת נורת הרנטגן את הקרניים הללו - קרני ה-X-rays:
https://youtu.be/Bc0eOjWkxpU
וכך חודרות קרני הרנטגן את הגוף:
https://youtu.be/hTz_rGP4v9Y
השְפָּדֶל (Tongue depressor), דוחק או לוחץ לשון, מיועד לסייע לרופאי אף אוזן גרון בביצוע של בדיקות שגרתיות למטופלים.
זהו מקל עץ שטוח וחד-פעמי, המסייע ומקל על הרופאים להביט מעבר ללשון בבדיקת גרון. למעשה, השפדל משמש את הרופא להשטיח את הלשון. רק כשעושים את זה ניתן להביט ללא הפרעה אל תוך עומק הפה ובעיקר אל הגרון.
צורתו של "לוחץ הלשון" הזה מזכירה מקל של ארטיק, מה שאולי מקל על ילדים, למשל, להיות מוכנים "לקבל" את השפדל אל תוך פיהם בבדיקה ולא להתנגד, כמו שקורה לא פעם, לרוב מאינסטינקט של התנגדות וחשש.
אין מילה עברית לשְפָּדֶל, שהשימוש בה רווח בין אנשי הרפואה ובבתי המרקחת. בעצם, זוהי מילה משפת היידיש שפירושה "את חפירה". כמובן שהשימוש הישראלי בה הוא מטפורה, דימוי ליכולת הרופאים "לחפור" אל מעמקי הפה והגרון.
הנה רופא עם שפאדל ועוד אחד:
https://youtu.be/YShG67mWGMc?t=50s
פעולת השפאדל היא גם חלק מזה:
https://youtu.be/ojbWaN7ZnLk
בהחדרה דומה לוקחים משטח גרון או עושים בדיקות אנטיגן (עברית):
https://youtu.be/iOJgQa3fAkc
מכשור רפואי
אנו מכירים את ה-MRI מבית החולים והמכון לבדיקות רפואיות. MRI הם ראשי התיבות של "דימות תהודה מגנטית". זהו מכשיר תהודה מגנטי שמאפשר לבצע סוג של סריקה מבחוץ של הגוף. הוא משמש בכך לצורך המחשת האיברים הפנימיים בגוף, מבלי הצורך להשתמש בקרני רנטגן.
הטכנולוגיה פותחה על ידי ממציאי המכשיר, פול לוטרבר ופיטר מנספילד. הם גם זכו בשנת 2003 בפרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה על המצאת ה-MRI, בזכות החשיבות הרבה שלו ככלי אבחוני ורפואי.
בישראל יוצרו בעבר רבים ממכשירי ה-MRI, בעיקר על ידי חברת "אלסינט" שהיתה מהמובילות בעולם בתחום.
השימושים של MRI הם למטרות של אבחון רפואי, חקר המוח, פסיכיאטריה, מחקר ביולוגי ועוד. בעשורים האחרונים הפך ה-MRI לבעל תרומה אדירה למחקר המדעי ובמיוחד למחקרים על המוח. זה קרה בין השאר, תודות לפיתוח של מה שזכה לשם "מכשיר התהודה המגנטי הפונקציונלי" ובקיצור fMRI.
הפריצה המחקרית האדירה ביותר בפענוח המסתורין שאופף את תפקוד המוח ,למשל, התאפשרה תודות לסריקות שמבצעים חוקרים במוח בעזרת fMRI. המכשיר מאפשר לחוקרים לחזות ולצלם את המוח בתלת-ממד ולראות בזמן אמת כיצד מופעלים וכבים אזורים שונים בו, בפעילויות ובמצבים שונים. בעזרתו התגלו, למשל, עובדות של ממש המאוששות את תרומת המוסיקה לפעילות המוחית שלנו.
זוהי בדיקת ה-MRI:
https://youtu.be/o4LEEyULqhQ?t=6s
כל מה שרציתם לדעת על בדיקות MRI:
https://youtu.be/HAqQObqutyI
על טכנולוגיית MRI והשימוש בה:
http://youtu.be/sWVpH_H2se8?t=10s
העקרונות המדעיים שעל פיהם עובד ה-MRI:
http://youtu.be/CjDYkBZquOY
וכך פועל ה-MRI:
https://youtu.be/HUUvBICd6QI
אחת ההמצאות המעניינות שיצאו מישראל היא המצאה טכנולוגית רפואית שמסעירה את הדימיון - הקפסולה האנדוסקופית. זוהי מצלמת ווידאו זעירה שמצויה בתוך כמוסה. את הכמוסה ניתן לבלוע כמו כדור אקמול. מצלמות הווידיאו הזעירות מאד הללו מוטמנות בתוך קפסולות לבליעה ומאפשרות איבחון פשוט, זול ולא כואב של מחלות מעיים. בתוך כל אחד מהכדורים, שאותם בולעים כמו כל כדור רפואי, יושבת מצלמה זעירה, שמעבירה מידע על המתרחש במעיים. זהו תחליף מצויין לניתוחים כואבים, יקרים ומורכבים, שבעבר נדרשו רק כדי לדעת מה קורה במעי.
ד"ר גבי עידן הוא יוצר קפסולת המצלמה הייחודית הזו, שנמכרת בכל העולם על ידי החברה שהקים (Given Imaging) ופרצה את הדרך למוצרים דומים בתחום הרפואה. בחשיבה מקורית והבנה של הטכנולוגיה הממוזערת והפוטנציאל הרפואי שלה, הצליח המהנדס והממציא הישראלי עידן, להפוך רעיון כמעט דימיוני למוצר ממשי שיעזור באבחון של מחלות מעיים.
הנה סיפורן של הכמוסות של ד"ר גבריאל עידן:
https://youtu.be/0uXEq_JxqqY
איך קפסולה אנדוסקופית פועלת (ללא מילים):
https://youtu.be/ePZdJW45vok
קפסולה אנדוסקופית - מצלמה זעירה המוחדרת לגוף ומשמשת לגילוי סרטן המעי הגס:
https://youtu.be/6qO6yxVLvMc
רוצים לראות מה רואה הקפסולה בתוך הגוף?
https://youtu.be/-FyN5_-njAU?qr=yes
כבר שנים שסמל הסטטוס של הרופאים בעלי הדרת הכבוד הוא הסטתוסקופ (Stethoscope) שצמוד לצווארם או כרוך סביב כתפיהם ברישול. מהו המכשיר הפשוט והכל כך מרכזי הזה?
סטתוסקופ, וליתר דיוק סְטֶתוֹסְקוֹפ, הוא מכשיר רפואי המשמש את הרופאים לשמוע את פעימות הלב ועוד קולות מתוך הגוף, צלילים שקשה לשמוע אחרת.
המכשיר מעצים את הקולות מתוך הגוף ומאפשר לרופא איבחון של בעיות רפואיות אצל החולה.
כדי לבדוק את הלב, למשל, מצמידה הרופאה את הסטטוסקופ לחזהו של המטופל ומאזינה לפעימות ליבו. פעימות הלב הללו הם הצליל של שסתומי הלב הנסגרים וכך דוחפים את הדם אל כלי הדם של מערכת הדם, דרכם יגיע הדם אל איברי הגוף השונים.
כך ניתן לשמוע בגוף את איוושות הלב, אפשר לאתר מעי חסום, להאזין לזרימת הדם בעורקים ואפילו להעריך את גודל הכבד.
מקור השם מיוונית, בה פירושו "לצפות", או להביט לחזה. בעברית שמו של הסטטוסקופ "מַסְכֵּת", מלשון לְהַסְכִּית, כלומר לְהַקְשִׁיב.
כך פועל הסטטוסקופ של הרופא:
https://youtu.be/JWJncQ8zX1A
צלילי פעימות הלב כפי שהם נשמעים (ללא מילים):
https://youtu.be/gJpT_wHZeF8
הסבר של רופא:
https://youtu.be/J8E6SrRhBSs
ותכנית לילדים (עברית):
https://youtu.be/KWhPB2mg3UI
הממציא של מדחום הכספית הוא החוקר הפולני דניאל פרנהייט (Daniel Fahrenheit), שבמאה ה-18 ביסס את מד-הטמפרטורה שהמציא על אלכוהול ורק בהמשך חייו גילה שהכספית מתאימה יותר למדחום שלו.
אגב, הראשון שפיתח מד טמפרטורה, עוד בסוף המאה ה-16, וביסס אותו דווקא על התפשטות והתכווצות של אוויר, היה החוקר והמדען הנודע גלילאו גליליי.
האחראי למונח "מדחום" הוא המדקדק העברי שמואל שבח קנטורוביץ בשנת תרס"ג. המילה שטבע לתרמומטר נקלטה וכיום זה שמו הנפוץ של המכשיר בעברית. עם זאת, ראוי לדעת שמילה "מדחום" אינה מדויקת מבחינה מדעית. זאת מפני שמד זה לא מודד חום, אלא טמפרטורה.
הנה סיפור המצאת המדחום:
https://youtu.be/h2hGZllpStc
ועוד מההמצאה של פרנהייט - המדחום:
https://youtu.be/ep0ed_IvzRQ
מכשיר הסי-טי (CT) הוא מכשיר רפואי שמבצע טומוגרפיה ממוחשבת - צילום לא פולשני, ללא ניתוח, של פנים הגוף. המכשיר הזה הוא פלא של ממש בתחום האנטומיה. באמצעות שילוב של קרינת X, קרינת הרנטגן, עם יכולות המחשוב המתקדמות ויצירה של תמונות פנים הגוף, הוא הפך את האיבחון של בעיות רפואיות בגוף, לקל ומדויק מאי-פעם.
הבדיקה הזו מתבצעת בתוך מכשיר שאליו מוכנס הנבדק. בעת הבדיקה, מסתובב מקור קרינה במהירות מסביב לגופו ותוך פחות מדקה הוא מעביר דרך הגוף המון קרני רנטגן, משלל זוויות. לאחר שעברו דרך הגוף, קולטים גלאים מיוחדים את קרני ה-X הללו ומעבירים את הנתונים שנקלטו אל המחשב, בצורה של אותות דיגיטליים. כשהנתונים הללו נקלטים במחשב יוצרת התוכנה שבו הדמיה תלת-ממדית של גוף הנבדק, או מציגה תמונות דו-ממדיות של איברים או אזורים מסוימים בו, בצורה של חתכים, ממש כאילו היו פרוסות דקות שנחתכו מהגוף. תוכנת הסיטי מחברת את הפרוסות הדקות הללו לתמונות מפורטות וברורות של האברים הפנימיים, העצמות, כלי הדם והרקמות שצולמו.
כך יכול הרופא לראות על גבי המסך של מכשיר ה-CT תמונות מדויקות של חתך מהמוח של הנבדק או תצוגות מוסרטות של ליבו בפעולה, לבחון את מסתם בלב וכך הלאה.
את מכשיר הסי-טי הראשון המציא סיר גודספרי האונספילד הבריטי בתחילת שנות ה-70. על ההמצאה המופלאה שלו, שעשתה מהפכה של ממש באיבחון הרפואי, הוא זכה בפרס נובל לרפואה.
CT הם ראשי תיבות באנגלית של "טומוגרפיה ממוחשבת" (Computed Tomography).
הנה סרטון על מכשיר הסיטי וכיצד היא מתבצעת בדיקת הסיטי:
https://youtu.be/78PHXuucWlY
הסבר על בדיקת CT ואיך מתבצעת הבדיקה במכשיר ה-CT:
https://youtu.be/XjGOFLCIV58
כל מה שרציתם לדעת על בדיקות CT:
https://youtu.be/LI23VsurQuQ
מהו מד לחץ דם ואיך הוא פועל?
מד לחץ דם, או ספיגמומנומטר (Sphygmomanometer) הוא מכשיר המשמש למדידת לחץ הדם בעורקינו בני-האדם. מקור המילה ביוונית, בה "ספיגמוס" (sphygmus) משמעותה "דופק" ובמונח המדעי "מנומטר" (manometer) מציין מד לחץ.
אז אתם מכירים את הספיגמומנומטר בתור שרוול הגומי בו משתמשים הרופאים כדי לבדוק באיזו עוצמה הלב שולח דם לגוף.
הרופא או האחות עוטפים לנו את השרוול על הזרוע, מנפחים ומהדקים עוד ועוד כדי למדוד את לחץ הדם. אז הם שומטים את הלחץ לאט, כשהאוזניות על האוזניים ורושמים 2 מספרים שאמורים לספר הכל על מצב הלב דרך לחץ הדם.
הרעיון הבסיסי הוא פשוט. הדם זורם בעורקים בלחץ שמשתנה בין פעימה לפעימה. כשהלב מתכווץ ודוחף דם החוצה, הלחץ מגיע לשיאו. לחץ זה נקרא לחץ סיסטולי (Systolic).
כשהלב נרגע ומתמלא מחדש, הלחץ צונח לנקודת המינימום, ונקרא לחץ דיאסטולי (Diastolic). המספר "120/80", לדוגמה, מייצג בדיוק את שני הערכים הללו, ביחידות של מילימטרי כספית (mmHg).
לחץ דם יכול להיות גבוה מדי או נמוך מדי. אבל מה בדיוק מודד אותו כך מבחוץ?
השרוול מתנפח עד שהוא מפעיל לחץ גבוה יותר מהלחץ שבעורק הברכיאל (Brachial Artery), העורק הראשי שבזרוע העליונה. בלחץ הזה, העורק מתכווץ לחלוטין. הדם מפסיק לזרום ואין שום קול.
לאחר מכן מתחילים לשחרר את הלחץ בשרוול לאט לאט. ברגע שהלחץ בשרוול יורד מתחת ללחץ הסיסטולי, הדם מתחיל לדחוק את עצמו דרך העורק המכווץ למחצה. הזרימה הסוערת הזאת יוצרת קולות אופייניים הנקראים צלילי קורוטקוב (Korotkoff Sounds), על שם הרופא הרוסי ניקולאי קורוטקוב שגילה אותם ב-1905.
הרופא מקשיב לצלילים האלו דרך סטטוסקופ (Stethoscope). הקול הראשון שנשמע הוא הלחץ הסיסטולי. הצלילים ממשיכים עד שהשרוול כל כך רפוי שהדם זורם חופשי ושקט. אז שוב שקט מוחלט. הנקודה שבה נעלמים הצלילים היא הלחץ הדיאסטולי.
מכשירים ידניים שמשתמשים בהקשבה נקראים מכשירים אנרואידיים (Aneroid) או עם עמוד כספית. מכשירים דיגיטליים מודרניים מבצעים את אותו תהליך בדיוק, רק שבמקום אוזן של רופא, הם משתמשים בחיישנים אלקטרוניים שמזהים את תנודות הלחץ בשרוול עצמו.
המצאת המכשיר מיוחסת לרופא האיטלקי שיפיוני ריווה-רוצ'י (Scipione Riva-Rocci) משנת 1896. הוא בנה גרסה ראשונה עם שרוול שעטף את כל הזרוע ושיפר את הדיוק משמעותית לעומת שיטות מוקדמות יותר.
ב-1901, כשהרופא האמריקאי הארווי קושינג (Harvey Cushing) ראה את המכשיר, הוא ציייר ביד את כל מרכיביו בפירוט רב וסייע לייצר אותו בארצות הברית. ריווה-רוצ'י מעולם לא רשם פטנט על ההמצאה, אז לא היה מה לגנוב.
ואגב אותם 2 מספרים שהרופא רושם: ב-2017 עדכנה האגודה האמריקאית לקרדיולוגיה (American Heart Association) את הגדרת יתר לחץ הדם. "130/80". זה הפך בן לילה מגבולי-תקין למחלה של ממש. מיליוני אמריקאים "חלו" ביתר לחץ דם ביום אחד, מבלי שגופם ידע על כך דבר.
כיום יש סוגים שונים של מודדי לחץ דם. הם נחלקים למודדים אנלוגיים ומודדים דיגיטליים.
כך מודדים לחץ דם (עברית):
https://youtu.be/z1KJMUcgIcA
מד לחץ דם דיגיטלי שמודד בלחיצת כפתור:
https://youtu.be/I6Hfn9i1hXQ
שימוש נכון בספיגמומנומטר (עברית):
https://youtu.be/Ll1WQFxMyus
והיום יש גם מדי לחץ דם ביתיים (ללא מילים):
https://youtu.be/4sG_bT4fTtM
מד לחץ דם, או ספיגמומנומטר (Sphygmomanometer) הוא מכשיר המשמש למדידת לחץ הדם בעורקינו בני-האדם. מקור המילה ביוונית, בה "ספיגמוס" (sphygmus) משמעותה "דופק" ובמונח המדעי "מנומטר" (manometer) מציין מד לחץ.
אז אתם מכירים את הספיגמומנומטר בתור שרוול הגומי בו משתמשים הרופאים כדי לבדוק באיזו עוצמה הלב שולח דם לגוף.
הרופא או האחות עוטפים לנו את השרוול על הזרוע, מנפחים ומהדקים עוד ועוד כדי למדוד את לחץ הדם. אז הם שומטים את הלחץ לאט, כשהאוזניות על האוזניים ורושמים 2 מספרים שאמורים לספר הכל על מצב הלב דרך לחץ הדם.
הרעיון הבסיסי הוא פשוט. הדם זורם בעורקים בלחץ שמשתנה בין פעימה לפעימה. כשהלב מתכווץ ודוחף דם החוצה, הלחץ מגיע לשיאו. לחץ זה נקרא לחץ סיסטולי (Systolic).
כשהלב נרגע ומתמלא מחדש, הלחץ צונח לנקודת המינימום, ונקרא לחץ דיאסטולי (Diastolic). המספר "120/80", לדוגמה, מייצג בדיוק את שני הערכים הללו, ביחידות של מילימטרי כספית (mmHg).
לחץ דם יכול להיות גבוה מדי או נמוך מדי. אבל מה בדיוק מודד אותו כך מבחוץ?
השרוול מתנפח עד שהוא מפעיל לחץ גבוה יותר מהלחץ שבעורק הברכיאל (Brachial Artery), העורק הראשי שבזרוע העליונה. בלחץ הזה, העורק מתכווץ לחלוטין. הדם מפסיק לזרום ואין שום קול.
לאחר מכן מתחילים לשחרר את הלחץ בשרוול לאט לאט. ברגע שהלחץ בשרוול יורד מתחת ללחץ הסיסטולי, הדם מתחיל לדחוק את עצמו דרך העורק המכווץ למחצה. הזרימה הסוערת הזאת יוצרת קולות אופייניים הנקראים צלילי קורוטקוב (Korotkoff Sounds), על שם הרופא הרוסי ניקולאי קורוטקוב שגילה אותם ב-1905.
הרופא מקשיב לצלילים האלו דרך סטטוסקופ (Stethoscope). הקול הראשון שנשמע הוא הלחץ הסיסטולי. הצלילים ממשיכים עד שהשרוול כל כך רפוי שהדם זורם חופשי ושקט. אז שוב שקט מוחלט. הנקודה שבה נעלמים הצלילים היא הלחץ הדיאסטולי.
מכשירים ידניים שמשתמשים בהקשבה נקראים מכשירים אנרואידיים (Aneroid) או עם עמוד כספית. מכשירים דיגיטליים מודרניים מבצעים את אותו תהליך בדיוק, רק שבמקום אוזן של רופא, הם משתמשים בחיישנים אלקטרוניים שמזהים את תנודות הלחץ בשרוול עצמו.
המצאת המכשיר מיוחסת לרופא האיטלקי שיפיוני ריווה-רוצ'י (Scipione Riva-Rocci) משנת 1896. הוא בנה גרסה ראשונה עם שרוול שעטף את כל הזרוע ושיפר את הדיוק משמעותית לעומת שיטות מוקדמות יותר.
ב-1901, כשהרופא האמריקאי הארווי קושינג (Harvey Cushing) ראה את המכשיר, הוא ציייר ביד את כל מרכיביו בפירוט רב וסייע לייצר אותו בארצות הברית. ריווה-רוצ'י מעולם לא רשם פטנט על ההמצאה, אז לא היה מה לגנוב.
ואגב אותם 2 מספרים שהרופא רושם: ב-2017 עדכנה האגודה האמריקאית לקרדיולוגיה (American Heart Association) את הגדרת יתר לחץ הדם. "130/80". זה הפך בן לילה מגבולי-תקין למחלה של ממש. מיליוני אמריקאים "חלו" ביתר לחץ דם ביום אחד, מבלי שגופם ידע על כך דבר.
כיום יש סוגים שונים של מודדי לחץ דם. הם נחלקים למודדים אנלוגיים ומודדים דיגיטליים.
כך מודדים לחץ דם (עברית):
https://youtu.be/z1KJMUcgIcA
מד לחץ דם דיגיטלי שמודד בלחיצת כפתור:
https://youtu.be/I6Hfn9i1hXQ
שימוש נכון בספיגמומנומטר (עברית):
https://youtu.be/Ll1WQFxMyus
והיום יש גם מדי לחץ דם ביתיים (ללא מילים):
https://youtu.be/4sG_bT4fTtM
מהו האוטוסקופ של רופא האוזניים?
האוטוסקופ (Otoscope), ראי האוזן, הוא המכשיר שמאפשר לרופאים להביט אל תוך האוזניים בדרך כלל, אך לעתים גם אל האף והגרון.
כבר מאות שנים שהאוטוסקופ הם ציוד חובה לא רק לרופאי אף אוזן גרון, אלא לכל רופא, מרופא כללי, רופא ילדים וכמובן רופא חירום. מטרתו היא לסייע בבדיקתם של איברים אלו ולהבין האם ניתן לזהות בהם מחלה כלשהי, פצע, קרע בעור התוף או כל בעיה אחרת.
על האוטוסקופים יש אור קטן, כדי לראות טוב גם בתנאי תאורה או לעומק האיבר שהרופאים בודקים, במטרה לאתר סימני דלקת או בעיה נסתרת אחרת.
האוטוסקופ המודרני מורכב מהידית, בתוכה נמצאת לרוב הסוללה הנטענת, כשמעל הידית נמצא ראש המכשיר הכולל גם תאורת LED ובקצהו משפך אוזניים המכוון את העדשה והאור אל הנקודה בה מתבוננים, כמו תעלת האוזן או נחיר האף).
בעידן המודרני יש צורך באוטוסקופיה גם לאודיולוגים, מי שמתאימים מכשירי שמיעה לאנשים כבדי שמיעה. האוטוסקופ מסייע להם לבחון את מבנה האוזן בכדי להתאים ללקוח או החולה את מכשיר השמיעה המתאים והמוצלח ביותר.
כך משתמשים באוטוסקופ:
https://youtu.be/FE0sot4OoAE
הנה האוטוסקופ:
https://youtu.be/cRmLI_kdgbs
מה רואה הרופא? - הגדילו מסך מלא ותראו
https://youtu.be/wac34UfGJn0
אוטוסקופ דיגיטלי מודרני:
https://youtu.be/7SqUwn2I1qw?long=yes
האוטוסקופ (Otoscope), ראי האוזן, הוא המכשיר שמאפשר לרופאים להביט אל תוך האוזניים בדרך כלל, אך לעתים גם אל האף והגרון.
כבר מאות שנים שהאוטוסקופ הם ציוד חובה לא רק לרופאי אף אוזן גרון, אלא לכל רופא, מרופא כללי, רופא ילדים וכמובן רופא חירום. מטרתו היא לסייע בבדיקתם של איברים אלו ולהבין האם ניתן לזהות בהם מחלה כלשהי, פצע, קרע בעור התוף או כל בעיה אחרת.
על האוטוסקופים יש אור קטן, כדי לראות טוב גם בתנאי תאורה או לעומק האיבר שהרופאים בודקים, במטרה לאתר סימני דלקת או בעיה נסתרת אחרת.
האוטוסקופ המודרני מורכב מהידית, בתוכה נמצאת לרוב הסוללה הנטענת, כשמעל הידית נמצא ראש המכשיר הכולל גם תאורת LED ובקצהו משפך אוזניים המכוון את העדשה והאור אל הנקודה בה מתבוננים, כמו תעלת האוזן או נחיר האף).
בעידן המודרני יש צורך באוטוסקופיה גם לאודיולוגים, מי שמתאימים מכשירי שמיעה לאנשים כבדי שמיעה. האוטוסקופ מסייע להם לבחון את מבנה האוזן בכדי להתאים ללקוח או החולה את מכשיר השמיעה המתאים והמוצלח ביותר.
כך משתמשים באוטוסקופ:
https://youtu.be/FE0sot4OoAE
הנה האוטוסקופ:
https://youtu.be/cRmLI_kdgbs
מה רואה הרופא? - הגדילו מסך מלא ותראו
https://youtu.be/wac34UfGJn0
אוטוסקופ דיגיטלי מודרני:
https://youtu.be/7SqUwn2I1qw?long=yes
איך פועל מכשיר הרנטגן?
מכשיר לצילום רנטגן שולח קרני רנטגן (X-rays). קרניים אלה חודרות דרך חומרים מסוימים, כמו עץ, מתכת ובשר חי. הן מייצרות סוג של קרינה מייננת, קרינה אלקטרומגנטית, שהיא בעלת אנרגיות הרבה יותר גבוהות מאלה של האור הנראה. כלומר לקרני הרנטגן אורך גל קצר מאד, שמעניק להן כושר חדירה גבוה במיוחד.
ואכן, כשנשלחות קרני הרנטגן דרך גוף האדם למשל, הן עוברות בקלות דרך גופים רכים כמו הבשר החי ויוצרות על לוח הצילום שיקוף של העצמים הצפופים שבגוף, כמו עצמות או חלקי מתכת שחדרו או הושתלו בו.
כך מאפשרות קרני X צילום של תמונה חצי-שקופה של הגוף, כשהשלד הוא הנראה בצילום הרנטגן, בעוד הגוף הוא שקוף כמעט לחלוטין. הדבר הפך אותן ליעילות במיוחד לאבחון רפואי של שברים, פגמים בעצמות, מצב השיניים וכדומה.
הסיכון הזעיר לנזקים בשל צילום רנטגן מביא לכך שהמצטלמים צריכים להניח סינר עופרת על איברים מסוימים בגוף. הסיכון העיקרי בצילום רנטגן, על אף שהוא קטן מאד, הוא לנזקים אפשריים באברי הרבייה, שיגרמו להיווצרות מוטציות, כמו גם לרקמות דוגמת בלוטת התריס.
ישנן שיטות שונות ליצירת קרני הרנטגן. הוותיקה שבהן היא של צילום המתבסס על שפופרת ריק קטודית. אלקטרונים הפוגעים בשפופרת הריק המלאה באטומי טונגסטן הם שגורמים לפליטה של קרינת הרנטגן המייננת. שיטה אחרת ליצירת קרני רנטגן היא שימוש במאיצי חלקיקים, דוגמת מאיץ החלקיקים הישר או התתטרון.
השיטה החדשה ביותר לצילומי רנטגן נולדה ממהפכת הצילום הדיגיטלי. מערכות לצילום רנטגן דיגיטלי הולכות ותופסות כיום את מקומן בעולם הרפואה. כמו בצילום דיגיטלי רגיל, יתרונן הוא במהירות של יצירת צילום הרנטגן וביכולת לשפר את איכות הצילום, באמצעות עיבוד דיגיטלי שניתן לבצע לאחר מכן.
כך פועל צילום הרנטגן באמצעות קרני הרנטגן (מתורגם):
https://youtu.be/ydbEI23XieA
סרטון נוסף שמסביר מצוין את סודן של קרני X (מתורגם):
https://youtu.be/gsV7SJDDCY4
וכך חודרות קרני הרנטגן את הגוף:
https://youtu.be/hTz_rGP4v9Y
מכשיר לצילום רנטגן שולח קרני רנטגן (X-rays). קרניים אלה חודרות דרך חומרים מסוימים, כמו עץ, מתכת ובשר חי. הן מייצרות סוג של קרינה מייננת, קרינה אלקטרומגנטית, שהיא בעלת אנרגיות הרבה יותר גבוהות מאלה של האור הנראה. כלומר לקרני הרנטגן אורך גל קצר מאד, שמעניק להן כושר חדירה גבוה במיוחד.
ואכן, כשנשלחות קרני הרנטגן דרך גוף האדם למשל, הן עוברות בקלות דרך גופים רכים כמו הבשר החי ויוצרות על לוח הצילום שיקוף של העצמים הצפופים שבגוף, כמו עצמות או חלקי מתכת שחדרו או הושתלו בו.
כך מאפשרות קרני X צילום של תמונה חצי-שקופה של הגוף, כשהשלד הוא הנראה בצילום הרנטגן, בעוד הגוף הוא שקוף כמעט לחלוטין. הדבר הפך אותן ליעילות במיוחד לאבחון רפואי של שברים, פגמים בעצמות, מצב השיניים וכדומה.
הסיכון הזעיר לנזקים בשל צילום רנטגן מביא לכך שהמצטלמים צריכים להניח סינר עופרת על איברים מסוימים בגוף. הסיכון העיקרי בצילום רנטגן, על אף שהוא קטן מאד, הוא לנזקים אפשריים באברי הרבייה, שיגרמו להיווצרות מוטציות, כמו גם לרקמות דוגמת בלוטת התריס.
ישנן שיטות שונות ליצירת קרני הרנטגן. הוותיקה שבהן היא של צילום המתבסס על שפופרת ריק קטודית. אלקטרונים הפוגעים בשפופרת הריק המלאה באטומי טונגסטן הם שגורמים לפליטה של קרינת הרנטגן המייננת. שיטה אחרת ליצירת קרני רנטגן היא שימוש במאיצי חלקיקים, דוגמת מאיץ החלקיקים הישר או התתטרון.
השיטה החדשה ביותר לצילומי רנטגן נולדה ממהפכת הצילום הדיגיטלי. מערכות לצילום רנטגן דיגיטלי הולכות ותופסות כיום את מקומן בעולם הרפואה. כמו בצילום דיגיטלי רגיל, יתרונן הוא במהירות של יצירת צילום הרנטגן וביכולת לשפר את איכות הצילום, באמצעות עיבוד דיגיטלי שניתן לבצע לאחר מכן.
כך פועל צילום הרנטגן באמצעות קרני הרנטגן (מתורגם):
https://youtu.be/ydbEI23XieA
סרטון נוסף שמסביר מצוין את סודן של קרני X (מתורגם):
https://youtu.be/gsV7SJDDCY4
וכך חודרות קרני הרנטגן את הגוף:
https://youtu.be/hTz_rGP4v9Y
מה קדם לסטטוסקופ ואיך הוא נולד?
הרבה לפני שנולד הסטטוסקופ (Stethoscope), רופאים קדומים כבר השתמשו בצליל לאבחון של מצב הלב. כבר באלף הראשון לספירה נהגו הרופאים להצמיד את אוזנם לחזה של החולים ולאזין היטב לדופק פעימות הלב.
הסטטוסקופ המוקדם (יש הכותבים סטתוסקופ) הומצא בתחילת המאה ה-19, על ידי הרופא והממציא הצרפתי רנה לאנק (Rene Laennec). הסטטוסקופ שלו היה מעין צינור עץ חלול שבאמצעותו האזין הרופא לקולות הגוף באוזן אחת, מבלי להתקרב בצורה מביכה ופולשנית לגוף החולה.
עם הזמן שופר הסטטוסקופ לכדי שני צינורות גמישים שהתחברו לעיגולים מתכתיים, שבהם היו ממברנות שקולטות את הצלילים מפנים הגוף. באמצעות המתקן החדש יכולים היו הרופאים להאזין לצלילי הגוף בשתי האוזניים.
הסטתוסקופ התגלה כמכשיר כה יעיל עד שהוא אומץ על ידי בעלי מקצוע נוספים. מכונאים השתמשו בו לאיתור מיקום של דליפות במנועי מכוניות, בנאים החלו לזהות בעזרתו חללים בתוך הקירות וכך הלאה.
בהמשך הלך והתפתח המכשיר לסטטוסקופ המודרני והפשוט יחסית, זה שכל רופא מחזיק בתיקו.
כיום רואים כבר את סופו של הסטתוסקופ כמכשיר רפואי. בעקבות השימוש במכשיר הסי-טי, שכבר עשרות שנים מראה לרופאים בדיוק מה קורה בתוך הגוף. בעשורים האחרונים פותחו מכשירים רבים וזעירים כמוהו המציגים יכולות בדיקה גבוהות בהרבה מאלה של הסטתוסקופ המיושן.
אם וכשיהפכו אותם מכשירי סי-טי נישאים כאלו לזולים, זמינים ואמינים יותר, הם מאיימים להפוך את הסטטוסקופ הקלאסי לפריט אספנות וככל הנראה ימצא גם הוא את מקומו במוזיאונים לתולדות הרפואה, בדיוק כמו שקרה למדחומי הכספית, עם כניסת המדחום הדיגיטלי.
כך נולד הסטטוסקופ של הרופאים (מתורגם):
https://youtu.be/0bxiOMJAMW8
וכך ניתן לייצר סטטוסקופ פשוט בבית:
https://youtu.be/6H8c-FNMlsA
הרבה לפני שנולד הסטטוסקופ (Stethoscope), רופאים קדומים כבר השתמשו בצליל לאבחון של מצב הלב. כבר באלף הראשון לספירה נהגו הרופאים להצמיד את אוזנם לחזה של החולים ולאזין היטב לדופק פעימות הלב.
הסטטוסקופ המוקדם (יש הכותבים סטתוסקופ) הומצא בתחילת המאה ה-19, על ידי הרופא והממציא הצרפתי רנה לאנק (Rene Laennec). הסטטוסקופ שלו היה מעין צינור עץ חלול שבאמצעותו האזין הרופא לקולות הגוף באוזן אחת, מבלי להתקרב בצורה מביכה ופולשנית לגוף החולה.
עם הזמן שופר הסטטוסקופ לכדי שני צינורות גמישים שהתחברו לעיגולים מתכתיים, שבהם היו ממברנות שקולטות את הצלילים מפנים הגוף. באמצעות המתקן החדש יכולים היו הרופאים להאזין לצלילי הגוף בשתי האוזניים.
הסטתוסקופ התגלה כמכשיר כה יעיל עד שהוא אומץ על ידי בעלי מקצוע נוספים. מכונאים השתמשו בו לאיתור מיקום של דליפות במנועי מכוניות, בנאים החלו לזהות בעזרתו חללים בתוך הקירות וכך הלאה.
בהמשך הלך והתפתח המכשיר לסטטוסקופ המודרני והפשוט יחסית, זה שכל רופא מחזיק בתיקו.
כיום רואים כבר את סופו של הסטתוסקופ כמכשיר רפואי. בעקבות השימוש במכשיר הסי-טי, שכבר עשרות שנים מראה לרופאים בדיוק מה קורה בתוך הגוף. בעשורים האחרונים פותחו מכשירים רבים וזעירים כמוהו המציגים יכולות בדיקה גבוהות בהרבה מאלה של הסטתוסקופ המיושן.
אם וכשיהפכו אותם מכשירי סי-טי נישאים כאלו לזולים, זמינים ואמינים יותר, הם מאיימים להפוך את הסטטוסקופ הקלאסי לפריט אספנות וככל הנראה ימצא גם הוא את מקומו במוזיאונים לתולדות הרפואה, בדיוק כמו שקרה למדחומי הכספית, עם כניסת המדחום הדיגיטלי.
כך נולד הסטטוסקופ של הרופאים (מתורגם):
https://youtu.be/0bxiOMJAMW8
וכך ניתן לייצר סטטוסקופ פשוט בבית:
https://youtu.be/6H8c-FNMlsA
איך רופאי עיניים משתמשים באופטלמוסקופ?
האופטלמוסקופ (ophthalmoscope או funduscope) הוא מכשיר רפואי שנועד להאיר לתוך העיניים, כדי לבדוק אותן, לאתר בעיות או לוודא שהכול תקין.
האופטלמוסקופ (יש לבטא אותו "אוף-תלמוסקופ") הוא מהכלים הוותיקים ביותר ברפואה המודרנית. הוא גם המקור לבדיקה רפואית שנקראת אופטלמוסקופיה (Ophthalmoscopy) ומאפשרת לצוות הרפואי להסתכל על מבנה העין בעזרתו.
בדיקה זו מסייעת לקבוע את בריאות הרשתית וזגוגית העין ומתבצעת כחלק מבדיקת ראייה או חלק מבדיקה גופנית תקופתית או כללית.
מאז המציא אותו הרופא הגרמני הרמן פון הלמהולץ (Hermann von Helmholtz) ב-1851 אופטלמוסקופ (או פנדוסקופ) לא זז מכיסם של רופאי עיניים ומתיק הרופא של רופאי משפחה ברחבי העולם.
הרעיון מאחוריו פשוט אך גאוני: כדי לבחון את פנים העין, צריך להאיר אותה ולהביט דרך אותו פתח שדרכו נכנס האור. הבעיה היא שבמצב רגיל, האור שמחזיר הרשתית חוזר בדיוק לכיוון שממנו בא. אי אפשר להציב עין של רופא בנקודה הזאת.
הלמהולץ פתר את הבעיה בדרך אלגנטית: שילוב של מראה עם חור קטן שדרכו הרופא מציץ, ומקור אור שמוחזר דרך אותו החור ישירות לתוך העין הנבדקת. כך האור נכנס, הרשתית מחזירה אותו החוצה, הוא עובר שוב דרך החור ומגיע לעין הבוחן.
כשהלמהולץ הציג את המצאתו לקולגות שלו, רופאים מהתחום, הם התקשו להאמין שניתן לראות את הרשתית בעין חיה ולא רק בניתוח לאחר המוות. ידידו הרופא הצבאי היה הראשון שניאות לשבת כנבדק.
המכשיר המודרני נראה כמו לפיד קטן עם ראש מתחלף. בראש מותקנות עדשות שניתן לסובב לרמות עוצמה שונות וכדי לפצות על הבדלי ראייה בין הרופא לבין המטופל. האור שמשתמשים בו הוא בדרך כלל אור לבן, אך יש גם פילטר ירוק ("אור אדום-עיוור") שמגביר ניגודיות ועוזר לזהות שינויים בכלי הדם שבעין.
בבדיקה עצמה, הרופא מחשיך את החדר, מקרב את המכשיר לעין המטופל עד למרחק של כמה סנטימטרים ומסתכל פנימה. מה הוא רואה? את הרשתית (Retina), כלי הדם, עצב הראייה (Optic Nerve) והמקולה (Macula), האזור שאחראי לראייה המרכזית החדה.
בדיקה זו מאפשרת לאבחן מחלות כמו סוכרת, יתר לחץ דם, גלאוקומה (Glaucoma) ובעיות עצב הראייה, פעמים רבות לפני שהמטופל אפילו מרגיש שמשהו אינו תקין.
לפעמים הרופא מטפטף לעיני המטופל תרופות מרחיבות אישון (Mydriatic Drops) לפני הבדיקה. המטרה היא לאפשר מבט רחב יותר אל תוך פנים העין. האישון המורחב הופך את הבדיקה לנוחה ומפורטת יותר, אך משאיר את המטופל עם ראייה מטושטשת למספר שעות לאחר מכן.
הנה האופטלמוסקופיה - בדיקת עיניים:
https://youtu.be/77LG1BtBths
כך מבצעים אופטלמוסקופיה:
https://youtu.be/ch9yagEEyQQ
מה רואים בעזרת המכשיר?
https://youtu.be/1qiV8GqYROA
והנחיות לשימוש באופטלמוסקופ:
https://youtu.be/zgB8bpTcWk0
האופטלמוסקופ (ophthalmoscope או funduscope) הוא מכשיר רפואי שנועד להאיר לתוך העיניים, כדי לבדוק אותן, לאתר בעיות או לוודא שהכול תקין.
האופטלמוסקופ (יש לבטא אותו "אוף-תלמוסקופ") הוא מהכלים הוותיקים ביותר ברפואה המודרנית. הוא גם המקור לבדיקה רפואית שנקראת אופטלמוסקופיה (Ophthalmoscopy) ומאפשרת לצוות הרפואי להסתכל על מבנה העין בעזרתו.
בדיקה זו מסייעת לקבוע את בריאות הרשתית וזגוגית העין ומתבצעת כחלק מבדיקת ראייה או חלק מבדיקה גופנית תקופתית או כללית.
מאז המציא אותו הרופא הגרמני הרמן פון הלמהולץ (Hermann von Helmholtz) ב-1851 אופטלמוסקופ (או פנדוסקופ) לא זז מכיסם של רופאי עיניים ומתיק הרופא של רופאי משפחה ברחבי העולם.
הרעיון מאחוריו פשוט אך גאוני: כדי לבחון את פנים העין, צריך להאיר אותה ולהביט דרך אותו פתח שדרכו נכנס האור. הבעיה היא שבמצב רגיל, האור שמחזיר הרשתית חוזר בדיוק לכיוון שממנו בא. אי אפשר להציב עין של רופא בנקודה הזאת.
הלמהולץ פתר את הבעיה בדרך אלגנטית: שילוב של מראה עם חור קטן שדרכו הרופא מציץ, ומקור אור שמוחזר דרך אותו החור ישירות לתוך העין הנבדקת. כך האור נכנס, הרשתית מחזירה אותו החוצה, הוא עובר שוב דרך החור ומגיע לעין הבוחן.
כשהלמהולץ הציג את המצאתו לקולגות שלו, רופאים מהתחום, הם התקשו להאמין שניתן לראות את הרשתית בעין חיה ולא רק בניתוח לאחר המוות. ידידו הרופא הצבאי היה הראשון שניאות לשבת כנבדק.
המכשיר המודרני נראה כמו לפיד קטן עם ראש מתחלף. בראש מותקנות עדשות שניתן לסובב לרמות עוצמה שונות וכדי לפצות על הבדלי ראייה בין הרופא לבין המטופל. האור שמשתמשים בו הוא בדרך כלל אור לבן, אך יש גם פילטר ירוק ("אור אדום-עיוור") שמגביר ניגודיות ועוזר לזהות שינויים בכלי הדם שבעין.
בבדיקה עצמה, הרופא מחשיך את החדר, מקרב את המכשיר לעין המטופל עד למרחק של כמה סנטימטרים ומסתכל פנימה. מה הוא רואה? את הרשתית (Retina), כלי הדם, עצב הראייה (Optic Nerve) והמקולה (Macula), האזור שאחראי לראייה המרכזית החדה.
בדיקה זו מאפשרת לאבחן מחלות כמו סוכרת, יתר לחץ דם, גלאוקומה (Glaucoma) ובעיות עצב הראייה, פעמים רבות לפני שהמטופל אפילו מרגיש שמשהו אינו תקין.
לפעמים הרופא מטפטף לעיני המטופל תרופות מרחיבות אישון (Mydriatic Drops) לפני הבדיקה. המטרה היא לאפשר מבט רחב יותר אל תוך פנים העין. האישון המורחב הופך את הבדיקה לנוחה ומפורטת יותר, אך משאיר את המטופל עם ראייה מטושטשת למספר שעות לאחר מכן.
הנה האופטלמוסקופיה - בדיקת עיניים:
https://youtu.be/77LG1BtBths
כך מבצעים אופטלמוסקופיה:
https://youtu.be/ch9yagEEyQQ
מה רואים בעזרת המכשיר?
https://youtu.be/1qiV8GqYROA
והנחיות לשימוש באופטלמוסקופ:
https://youtu.be/zgB8bpTcWk0
מהן כוסות רוח ואיך טיפלו בעזרתן?
טיפול בכוסות רוח (Cupping therapy) הוא אחד הטיפולים הרפואיים העתיקים בתבל. מזה אלפי שנים רופאים קדומים ומרפאים טיפלו בכוסות רוח, כדי להקל על כאבים ומיחושים, כמו התקררות, כאבי שרירים, בעיות נשימה ועוד.
בימי קדם נהגו לטפל בכוסות רוח כדי לפתור כמעט כל כאב או חולי. כיום עושים שימוש בשיטה ברפואה האלטרנטיבית. השימוש בהן מצומצם לכאבים מקומיים וחיזוק המערכת החיסונית, שיפור בזרימת הדם, וחיוניות והרגשה טובה של המטופל.
בטיפול כוסות הרוח מצמידים לאזורים שונים בגוף, כוסות חמות, למשך מספר דקות. הכוסות נצמדות לעור באמצעות אוויר חם שיוצר בהן ואקום פנימי. כך מסייעים לזרימת דם גבוהה באזור שאליו הוצמדה כוס הרוח, לשחרור שרירים ולהקלה על כאבים.
היניקה של כוסות הרוח יוצרת סימנים על הגוף. הם נוצרים בשל פקיעת נימי הדם שבעור ומתחתיו, הגורמת לשטפי דם כהים ומבהילים. עם זאת, אין בעיגולים הכהים הללו נזק בריאותי והם נעלמים כעבור מספר ימים.
כוסות הרוח היו עשויים בעבר בעיקר מעץ או במבוק ולעיתים מחימר. כיום משתמשים לרוב בכוסות זכוכית ולעיתים בכוסות פלסטיק וגומי.
הנה סיני מסביר את הטיפול בכוסות רוח ברפואה הסינית:
http://youtu.be/E6hAI3NDRWQ
בסין של ימינו:
http://youtu.be/fkF_pm637uY
וגם כוכבי הוליווד מטופלים כך לפעמים:
http://youtu.be/q-7CWu5nu-I?t=16s
טיפול בכוסות רוח (Cupping therapy) הוא אחד הטיפולים הרפואיים העתיקים בתבל. מזה אלפי שנים רופאים קדומים ומרפאים טיפלו בכוסות רוח, כדי להקל על כאבים ומיחושים, כמו התקררות, כאבי שרירים, בעיות נשימה ועוד.
בימי קדם נהגו לטפל בכוסות רוח כדי לפתור כמעט כל כאב או חולי. כיום עושים שימוש בשיטה ברפואה האלטרנטיבית. השימוש בהן מצומצם לכאבים מקומיים וחיזוק המערכת החיסונית, שיפור בזרימת הדם, וחיוניות והרגשה טובה של המטופל.
בטיפול כוסות הרוח מצמידים לאזורים שונים בגוף, כוסות חמות, למשך מספר דקות. הכוסות נצמדות לעור באמצעות אוויר חם שיוצר בהן ואקום פנימי. כך מסייעים לזרימת דם גבוהה באזור שאליו הוצמדה כוס הרוח, לשחרור שרירים ולהקלה על כאבים.
היניקה של כוסות הרוח יוצרת סימנים על הגוף. הם נוצרים בשל פקיעת נימי הדם שבעור ומתחתיו, הגורמת לשטפי דם כהים ומבהילים. עם זאת, אין בעיגולים הכהים הללו נזק בריאותי והם נעלמים כעבור מספר ימים.
כוסות הרוח היו עשויים בעבר בעיקר מעץ או במבוק ולעיתים מחימר. כיום משתמשים לרוב בכוסות זכוכית ולעיתים בכוסות פלסטיק וגומי.
הנה סיני מסביר את הטיפול בכוסות רוח ברפואה הסינית:
http://youtu.be/E6hAI3NDRWQ
בסין של ימינו:
http://youtu.be/fkF_pm637uY
וגם כוכבי הוליווד מטופלים כך לפעמים:
http://youtu.be/q-7CWu5nu-I?t=16s
מה הקסדה שתרפא בעתיד מחלות מהמוח?
חברת בריינסווי (Brainsway) הישראלית פיתחה קסדה חדשנית שנועדה לטפל בליקויים נפשיים דרך המוח ובמחלות שמשפיעות על תפקוד המוח. מה שתורם ליכולת המופלאה הזו היא טכנולוגיה שתאפשר בעתיד למכשיר ה-Deep TMS לבצע פעולות שעד עתה נחשבו מדע בדיוני ולהילחם במחלות נפש דוגמת דיכאון, פוסט טראומה ומאניה דיפרסיה ועד למחלות שהן תוצר של הזדקנות המוח, כמו אלצהיימר ופרקינסון.
החידוש של ברינזוויי הוא מכשיר המצויד בטכנולוגיה חדשנית שמאפשרת פעולות על תאי עצב שנמצאים בעומק של עד 7 סנטימטרים במוח. זו טכנולוגיה שמתעלה על כל טכנולוגיה קודמת, כשהשיא בעבר היה חדירה והשפעה על עצבים הנמצאים בעומק של עד 2 סנטימטרים בלבד בתוך המוח האנושי.
הנה סרטון שמציג את הקסדה של בריינזווי:
http://youtu.be/rwUQVE39m_8
וטיפול בחולה שסובלת מדיכאון בעזרת הקסדה:
http://youtu.be/EKAxJajcJhU
חברת בריינסווי (Brainsway) הישראלית פיתחה קסדה חדשנית שנועדה לטפל בליקויים נפשיים דרך המוח ובמחלות שמשפיעות על תפקוד המוח. מה שתורם ליכולת המופלאה הזו היא טכנולוגיה שתאפשר בעתיד למכשיר ה-Deep TMS לבצע פעולות שעד עתה נחשבו מדע בדיוני ולהילחם במחלות נפש דוגמת דיכאון, פוסט טראומה ומאניה דיפרסיה ועד למחלות שהן תוצר של הזדקנות המוח, כמו אלצהיימר ופרקינסון.
החידוש של ברינזוויי הוא מכשיר המצויד בטכנולוגיה חדשנית שמאפשרת פעולות על תאי עצב שנמצאים בעומק של עד 7 סנטימטרים במוח. זו טכנולוגיה שמתעלה על כל טכנולוגיה קודמת, כשהשיא בעבר היה חדירה והשפעה על עצבים הנמצאים בעומק של עד 2 סנטימטרים בלבד בתוך המוח האנושי.
הנה סרטון שמציג את הקסדה של בריינזווי:
http://youtu.be/rwUQVE39m_8
וטיפול בחולה שסובלת מדיכאון בעזרת הקסדה:
http://youtu.be/EKAxJajcJhU
איך עובד האולטרה סאונד?
המילים אולטרה סאונד, או אולטרסאונד (Ultrasound) פירושן "על-קול". גלי ה"על-קול" הם בעלי תדר גבוה (מעל 20000 הרץ) והם מצויים בתחום שבו האוזן האנושית לא מסוגלת לשמוע אותם.
כמו הצלילים שאנו כן שומעים, האולטרה סאונד הוא גל קול שמתפשט מסביב. מכשיר האולטראסאונד, שמוצמד לגוף הנבדק או לגופה של אישה הרה, שולח גלים "על-קוליים" אל הגוף. ממש כמו הד שחוזר אלינו כשאנו צועקים אל מול צוקי ההרים, כשהגלים הללו פוגעים בעצמים בתוך הגוף, הם מוחזרים לכיוון שממנו נשלחו.
אבל כל רקמה בגוף מחזירה את ההד מעט אחרת. כשגלי ה"על-קול" פוגעים ברקמות קשות בגוף, דוגמת עצמות, ההד מהם מתקבל אחרת מההד שמוחזר מרקמות רכות יותר, כמו שרירים, נוזלים, רקמות שומן וכדומה. כל רקמה בגוף חוזרת כמידע שונה, שמכשיר האולטרסאונד ותוכנת המחשב המיוחדת שלו, מציגים על המסך בצורה שונה. כך מתקבלת על מסך האולטרסאונד תמונה די טובה של פנים הגוף, שנבנתה כולה על פי רמות הקשיות של הרקמות השונות שבו.
כיום מסוגל המחשב המשוכלל של מכשיר האולטרה סאונד להציג מרצף של הדמיות דו-מימדיות גם הדמיה תלת מימדית של עובר בבטן ולהציג תמונה מפורטת מאד של פנים הגוף הנסקר, כולל זרימת הדם בעורקים ופנים גופו של העובר.
כך עושים את סקירת המערכות בבדיקת אולטרה-סאונד (עברית):
https://youtu.be/hkAQxreSfMk
הסבר של הטכנולוגיה (עברית):
https://youtu.be/XWmlLy4oDCY?t=14s
כך מתבצעת בדיקת אולטרסאונד (עברית):
https://youtu.be/T5Hx7B7L4cw
היתרונות של הבדיקה הזו (עברית):
https://youtu.be/Y34RQLmsZkc
וכל מה שרציתם לדעת על בדיקות אולטרה-סאונד (עברית):
https://youtu.be/iftveyl4zmM
המילים אולטרה סאונד, או אולטרסאונד (Ultrasound) פירושן "על-קול". גלי ה"על-קול" הם בעלי תדר גבוה (מעל 20000 הרץ) והם מצויים בתחום שבו האוזן האנושית לא מסוגלת לשמוע אותם.
כמו הצלילים שאנו כן שומעים, האולטרה סאונד הוא גל קול שמתפשט מסביב. מכשיר האולטראסאונד, שמוצמד לגוף הנבדק או לגופה של אישה הרה, שולח גלים "על-קוליים" אל הגוף. ממש כמו הד שחוזר אלינו כשאנו צועקים אל מול צוקי ההרים, כשהגלים הללו פוגעים בעצמים בתוך הגוף, הם מוחזרים לכיוון שממנו נשלחו.
אבל כל רקמה בגוף מחזירה את ההד מעט אחרת. כשגלי ה"על-קול" פוגעים ברקמות קשות בגוף, דוגמת עצמות, ההד מהם מתקבל אחרת מההד שמוחזר מרקמות רכות יותר, כמו שרירים, נוזלים, רקמות שומן וכדומה. כל רקמה בגוף חוזרת כמידע שונה, שמכשיר האולטרסאונד ותוכנת המחשב המיוחדת שלו, מציגים על המסך בצורה שונה. כך מתקבלת על מסך האולטרסאונד תמונה די טובה של פנים הגוף, שנבנתה כולה על פי רמות הקשיות של הרקמות השונות שבו.
כיום מסוגל המחשב המשוכלל של מכשיר האולטרה סאונד להציג מרצף של הדמיות דו-מימדיות גם הדמיה תלת מימדית של עובר בבטן ולהציג תמונה מפורטת מאד של פנים הגוף הנסקר, כולל זרימת הדם בעורקים ופנים גופו של העובר.
כך עושים את סקירת המערכות בבדיקת אולטרה-סאונד (עברית):
https://youtu.be/hkAQxreSfMk
הסבר של הטכנולוגיה (עברית):
https://youtu.be/XWmlLy4oDCY?t=14s
כך מתבצעת בדיקת אולטרסאונד (עברית):
https://youtu.be/T5Hx7B7L4cw
היתרונות של הבדיקה הזו (עברית):
https://youtu.be/Y34RQLmsZkc
וכל מה שרציתם לדעת על בדיקות אולטרה-סאונד (עברית):
https://youtu.be/iftveyl4zmM
