שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מלחים
למה הדמעות מלוחות?
כולם יודעים שהדמעות מלוחות. אביב גפן כתב פעם "כשעצובים הולכים לים, לכן הים מלוח..." אבל למה הדמעות עצמן מלוחות?
המלח בדמעות, שיוצא מעינינו כשאנו בוכים, מצוי למעשה בכל נוזלי הגוף. בכל יום אנו מגירים מעינינו יותר מרבע קילו של דמעות! - הדמעות הללו מורכבות אמנם בעיקר ממים, שתופסים בהן 98%, אבל יש בהן גם גלוקוז, מעין פחמימה של חד-סוכר, ומלחים. אחד מהמלחים הללו, אגב, הוא מלח זהה למלח הבישול... הרבה נתרן יש לנו בבכי.
המלח הזה לא קיים רק בדמעות שלנו אלא נמצא בריכוז דומה גם בדם וממש כמו הדם, נסו לטעום, גם הדמעות מלוחות, כי הן ספוגות במלחים.
למלח, ממש כמו למים, יש תפקיד חיוני בגופנו, בתנאי שהוא בכמות מתאימה כמובן. המלח מסייע לאיברי הגוף לפעול היטב, בין השאר כי הוא מחסל חיידקים יעיל ביותר.
אבל מאיפה הסיכון לחיידקים בעיניים דווקא?
אכן, כמו כל גופנו, מעת לעת באות גם העיניים שלנו במגע עם עצמים זרים. למעשה, זה קורה ללא הפסקה, מה שמעורר חשש לא קטן מזיהומים בעין האנושית הרגישה כל כך. אבל כאן תפקידו של הנוזל המלוח שהעיניים מפרישות, אותן דמעות שעליהן אנו מדברים. באמצעות המלח הודפות הדמעות את החיידקים, שעלולים להסתנן מאותם עצמים לא נקיים, אל הקרנית העדינה של העין ואל שאר חלקי העיניים הרגישות כל כך.
המלח שבדמעותינו מחסל מיד את החיידקים וכך הוא שומר על העיניים היקרות והחשובות לנו. מה שאומר שאנו יכולים בקלות לקרוא לדמעות שלנו "מאבטחות העיניים" ולומר להן תודה בכל יום מחדש.
אגב, כמו בכל תחום מוזר, בשנים האחרונות נפוצו באינטרנט ידיעות על חברה בריטית שמשווקת צנצנות עם מלחים שהופקו מדמעות אנושיות. לא נמצאו תשובות חותכות לגבי רצינות המיזם ואמינותו, אבל אם חשקתם במעט מלח דמעות אמיתי ויש לכם כמה לירות שטרלינג פנויות, אז נראה שהגוגל שלכם ממתין שתחפשו בו...
הסבר לדמעות המלוחות (עברית) :
https://youtu.be/sJSgXkzF-Vc
על הדמעות השונות (מתורגם):
https://youtu.be/keMF8YzQoRM
הסבר לילדים:
https://youtu.be/WzgE4MhJfPw
ושיר על המלח שבדמעותיה, של זמרת הקאנטרי האמריקאית דולי פארטון:
https://youtu.be/sOzNJ9quibc
כולם יודעים שהדמעות מלוחות. אביב גפן כתב פעם "כשעצובים הולכים לים, לכן הים מלוח..." אבל למה הדמעות עצמן מלוחות?
המלח בדמעות, שיוצא מעינינו כשאנו בוכים, מצוי למעשה בכל נוזלי הגוף. בכל יום אנו מגירים מעינינו יותר מרבע קילו של דמעות! - הדמעות הללו מורכבות אמנם בעיקר ממים, שתופסים בהן 98%, אבל יש בהן גם גלוקוז, מעין פחמימה של חד-סוכר, ומלחים. אחד מהמלחים הללו, אגב, הוא מלח זהה למלח הבישול... הרבה נתרן יש לנו בבכי.
המלח הזה לא קיים רק בדמעות שלנו אלא נמצא בריכוז דומה גם בדם וממש כמו הדם, נסו לטעום, גם הדמעות מלוחות, כי הן ספוגות במלחים.
למלח, ממש כמו למים, יש תפקיד חיוני בגופנו, בתנאי שהוא בכמות מתאימה כמובן. המלח מסייע לאיברי הגוף לפעול היטב, בין השאר כי הוא מחסל חיידקים יעיל ביותר.
אבל מאיפה הסיכון לחיידקים בעיניים דווקא?
אכן, כמו כל גופנו, מעת לעת באות גם העיניים שלנו במגע עם עצמים זרים. למעשה, זה קורה ללא הפסקה, מה שמעורר חשש לא קטן מזיהומים בעין האנושית הרגישה כל כך. אבל כאן תפקידו של הנוזל המלוח שהעיניים מפרישות, אותן דמעות שעליהן אנו מדברים. באמצעות המלח הודפות הדמעות את החיידקים, שעלולים להסתנן מאותם עצמים לא נקיים, אל הקרנית העדינה של העין ואל שאר חלקי העיניים הרגישות כל כך.
המלח שבדמעותינו מחסל מיד את החיידקים וכך הוא שומר על העיניים היקרות והחשובות לנו. מה שאומר שאנו יכולים בקלות לקרוא לדמעות שלנו "מאבטחות העיניים" ולומר להן תודה בכל יום מחדש.
אגב, כמו בכל תחום מוזר, בשנים האחרונות נפוצו באינטרנט ידיעות על חברה בריטית שמשווקת צנצנות עם מלחים שהופקו מדמעות אנושיות. לא נמצאו תשובות חותכות לגבי רצינות המיזם ואמינותו, אבל אם חשקתם במעט מלח דמעות אמיתי ויש לכם כמה לירות שטרלינג פנויות, אז נראה שהגוגל שלכם ממתין שתחפשו בו...
הסבר לדמעות המלוחות (עברית) :
https://youtu.be/sJSgXkzF-Vc
על הדמעות השונות (מתורגם):
https://youtu.be/keMF8YzQoRM
הסבר לילדים:
https://youtu.be/WzgE4MhJfPw
ושיר על המלח שבדמעותיה, של זמרת הקאנטרי האמריקאית דולי פארטון:
https://youtu.be/sOzNJ9quibc
מה היה מנהג הים?
מנהג הים (Custom of the sea) הוא שמו של מנהג לא קל ששרר בעולם הימאות, אחד הקיצוניים בעולם התרבותי, אבל כזה שמיושם במצב של אין ברירה.
מדובר במצב שבו ניצולי ספינה שורדים בלב ים, ללא כל מזון או במצב שבו המזון פשוט נגמר. כדי לשרוד עושים ביניהם הגרלה והמנצחים אוכלים את בשרו של המפסיד.
אצל הימאים מנהג הים הוא די נדיר. בוודאי שהפנייה לקניבליזם אינה פשוטה, קשה מאוד מבחינה מוסרית וחברתית והיא גם מעשה פלילי. אבל הם מיישמים אותה בלית ברירה, בתנאים של הגרלה הוגנת ועל מנת להציל את שאר חברי הקבוצה ממוות בטוח של כולם.
#מנהג הים אצל ציידי הלווייתנים של "אסקס"
בשנת 1820, לאחר שצוות מיומן של ציידי לווייתנים ניסה לצוד חברים מלהקתו, נגח ופגע לווייתן אימתני בספינתם של ציידי הלווייתנים "אסקס" והטביע אותה.
סיפורה של הספינה האומללה הזו, אגב, יהיה לימים אחד ממקורות ההשראה לספר "מובי דיק", שיכתוב הסופר הרמן מלוויל.
הספינה שקעה די מהר וכ-20 מלחים נטשו אותה ומצאו את עצמם מתנודדים על גלי הים, כשהם ישובים ב-3 סירות הצלה, במרחק של כ-4,000 קילומטרים מהחוף הקרוב.
הם החלו לשוט ללא מטרה מוגדרת ובשלב מסוים הם הגיעו ועלו על אי קטן ונטוש, האי הנדרסון. היום האי הזה הוא אחד מאיי פיטקרן השייכים לבריטניה.
די מהר המזון על האי נגמר והניצולים החלו לסבול רעב שכלל והחמיר מיום ליום. בשלב מסוים המלחים החלו למות בזה אחר זה. לאחר שהגיעו למסקנה שהמוות כך בטוח, הם החליטו בלא ברירה אחרת, להטיל גורל ביניהם מי ייאכל בידי האחרים. הגרלה נוספת נועדה לקבוע מי יהרוג את המלח שהפסיד ויהפוך בכך למזונם של חבריו.
עד שניצלו, על ידי ספינה שעברה במקום, באפריל 1821, הספיקו הניצולים לאכול את בשרם של 7 מחבריהם המלחים.
הנה מנהג הים כפי שניצלו אנשים ששטו בסירה וחבריהם מתו ונאכלו כדי לשרוד:
http://youtu.be/XZ_r4RfShK8?t=2m29s
ואמן המצייר את מנהג הים המזעזע:
http://youtu.be/pOdjOT4iVQU
מנהג הים (Custom of the sea) הוא שמו של מנהג לא קל ששרר בעולם הימאות, אחד הקיצוניים בעולם התרבותי, אבל כזה שמיושם במצב של אין ברירה.
מדובר במצב שבו ניצולי ספינה שורדים בלב ים, ללא כל מזון או במצב שבו המזון פשוט נגמר. כדי לשרוד עושים ביניהם הגרלה והמנצחים אוכלים את בשרו של המפסיד.
אצל הימאים מנהג הים הוא די נדיר. בוודאי שהפנייה לקניבליזם אינה פשוטה, קשה מאוד מבחינה מוסרית וחברתית והיא גם מעשה פלילי. אבל הם מיישמים אותה בלית ברירה, בתנאים של הגרלה הוגנת ועל מנת להציל את שאר חברי הקבוצה ממוות בטוח של כולם.
#מנהג הים אצל ציידי הלווייתנים של "אסקס"
בשנת 1820, לאחר שצוות מיומן של ציידי לווייתנים ניסה לצוד חברים מלהקתו, נגח ופגע לווייתן אימתני בספינתם של ציידי הלווייתנים "אסקס" והטביע אותה.
סיפורה של הספינה האומללה הזו, אגב, יהיה לימים אחד ממקורות ההשראה לספר "מובי דיק", שיכתוב הסופר הרמן מלוויל.
הספינה שקעה די מהר וכ-20 מלחים נטשו אותה ומצאו את עצמם מתנודדים על גלי הים, כשהם ישובים ב-3 סירות הצלה, במרחק של כ-4,000 קילומטרים מהחוף הקרוב.
הם החלו לשוט ללא מטרה מוגדרת ובשלב מסוים הם הגיעו ועלו על אי קטן ונטוש, האי הנדרסון. היום האי הזה הוא אחד מאיי פיטקרן השייכים לבריטניה.
די מהר המזון על האי נגמר והניצולים החלו לסבול רעב שכלל והחמיר מיום ליום. בשלב מסוים המלחים החלו למות בזה אחר זה. לאחר שהגיעו למסקנה שהמוות כך בטוח, הם החליטו בלא ברירה אחרת, להטיל גורל ביניהם מי ייאכל בידי האחרים. הגרלה נוספת נועדה לקבוע מי יהרוג את המלח שהפסיד ויהפוך בכך למזונם של חבריו.
עד שניצלו, על ידי ספינה שעברה במקום, באפריל 1821, הספיקו הניצולים לאכול את בשרם של 7 מחבריהם המלחים.
הנה מנהג הים כפי שניצלו אנשים ששטו בסירה וחבריהם מתו ונאכלו כדי לשרוד:
http://youtu.be/XZ_r4RfShK8?t=2m29s
ואמן המצייר את מנהג הים המזעזע:
http://youtu.be/pOdjOT4iVQU
מה עושה הימאי?
ימאי או מלח הוא איש שעובד על אוניה. הימאים יוצאים להפלגות ארוכות ויכולים לחיות רחוק מהבית גם חודשים ארוכים.
מדי פעם, כשאוניה מגיעה ועוגנת בנמל כלשהו, הימאים יורדים אל הנמל ואל העיר, מבלים מעט, שותים, אוכלים ומכירים תושבים ו... כן, גם נשים מקומיות, ולבסוף חוזרים לאוניה שלהם.
אחת לכמה חודשים בהם היו הימאים בהפלגות ארוכות, הם מקבלים חופשה. הימאי מגיע אז הביתה ונהנה מחופשה מעט יותר ארוכה. הוא מבלה עם משפחתו ואז שב לאוניה, לשיט חדש וארוך נוסף.
הנה הימאים שעל ספינה מתקרבים הביתה (עברית):
http://youtu.be/RLhUU-FCOvw
ימאי או מלח הוא איש שעובד על אוניה. הימאים יוצאים להפלגות ארוכות ויכולים לחיות רחוק מהבית גם חודשים ארוכים.
מדי פעם, כשאוניה מגיעה ועוגנת בנמל כלשהו, הימאים יורדים אל הנמל ואל העיר, מבלים מעט, שותים, אוכלים ומכירים תושבים ו... כן, גם נשים מקומיות, ולבסוף חוזרים לאוניה שלהם.
אחת לכמה חודשים בהם היו הימאים בהפלגות ארוכות, הם מקבלים חופשה. הימאי מגיע אז הביתה ונהנה מחופשה מעט יותר ארוכה. הוא מבלה עם משפחתו ואז שב לאוניה, לשיט חדש וארוך נוסף.
הנה הימאים שעל ספינה מתקרבים הביתה (עברית):
http://youtu.be/RLhUU-FCOvw
מיהם הפריבטירים ומה ההבדל בינם לפיראטים?
לא רבים יודעים שבהיסטוריה התאפשר ללא מעט שודדים ליהנות משוד ופירטיות בים, ברשות, בסמכות ובברכת המלך.
קראו להם פְּרַיבֶטִירים (Privateers) והם היו אנשים מעניינים בהיסטוריה הימית, שנשלחו על ידי שליטיהם כדי לשדוד את האויב ואגב כך לצבור מסה של פעילות ולהעמיד למבחן היסטורי את יחסי הכוחות הבינלאומיים באותם ימים.
הם פעלו בעיקר במאות ה-17 וה-18, עידן בו מתחילים לזהות את הפירטיות הימית כאמצעי מלחמתי וככלי אסטרטגי חשוב במאבקי הכוח בין המעצמות הימיות של התקופה.
מטרת הפעלתם של הפריבטירים הייתה לתפוס ספינות וסחורות, בכדי לפגוע ביכולת הכלכלית של האויב.
בכך הם שימשו כסוג של יחידה צבאית - לא שגרתית ובמונחים של ימינו מעוררת מחלוקת, אך בסופו של דבר, עוד אמצעי לוחמה תחרותי נוסף בכלי הנשק שעמדו לרשות השליטים של אותם ימים.
פריבטירים ופיראטים אולי נראים ונשמעים די דומים, אך יש ביניהם הבדלים. הפריבטירים הם פיראטים חוקיים. עד כמה שזה יישמע מוזר, הפריבטיר מקבל כתב הרשאה רשמי מהמלך או מהמשטר של ארצו, כדי שישדוד אוניות של האויב. הפיראטים ,לעומתם, היו פושעים, שודדי ים עצמאיים וללא רשות של שליט כלשהו.
החסות הממשלתית הרשמית שניתנה להם, הפכה את פעילות הפריבטירים לחוקית בעיני השלטונות, זאת בניגוד לפיראטים הרגילים, שנחשבו פושעים לכל עניין. תחת חוקי המלחמה הייתה פעילות הפריבטירים חוקית לחלוטין. מדינות כמו אנגליה, צרפת, ספרד, הולנד ואפילו ארצות הברית בתקופת מלחמת העצמאות האמריקאית, כולן נעזרו בשלבים שונים בשירותיהם של פריבטירים.
תופעה הפריבטירות החלה עוד בימי הביניים, אך תקופת פעילותם העיקרית של הפריבטירים היא ב"תור הזהב של הפיראטיות". פעילותם באותם ימים מתרכזת בעיקר באזור האיים הקאריביים, צפון אמריקה, האוקיינוס האטלנטי וההודי ואזורים נוספים בעולם.
למרות הדמיון החיצוני שלהם לפיראטים רגילים, בלבוש ובהופעה החיצונית בכלל, בסגנון החיים וכמובן בעיסוק הדומה בשוד וגזל ימי, אותם פריבטירים נהנו ממעמד חוקי, לפחות כל עוד פעלו במסגרת ההרשאה שקיבלו.
כל זה הפך אותם לכלי יעיל במיוחד עבור ממשלות שביקשו לפגוע באויביהן בים, מבלי להסתכן במלחמה גלויה. ואכן, לא מעט פיראטים החלו את הקריירה שלהם כפריבטירים דווקא.
המפורסמים שבפריבטירים הם מי שהיו לימים שמות מוכרים בפיראטיות הימית, ביניהם פרנסיס דרייק והנרי מורגן. שניהם פעלו ברישיון ממשלתי והיו לסמלים של תופעת הפריבטירות ולימים גם לבעלי השפעה גדולה על התרבות הפופולרית ועל התפיסה בימינו של עולם הפיראטים.
ואגב, פְּרַיבֶטִיר (privateer) קוראים באותה תקופה גם לאונייה פרטית וחמושה, שבעליה קיבלו הרשאה מלכותית לשדוד את ספינות המסחר של האויב. ולהעביר למלך עשירית מהרווחים שלהם מהשוד. ועל הדרך, גם אנשי הצוות ורב החובל של אוניית פריבטיר, כונו כולם "פריבטיר" או "קורסר".
#מה ההבדלים ביניהם?
פְּרַיבֶטִירים ושודדי ים אינם אותו דבר. בעוד הפריבטירים "מחרימים" את הממון, לטובת ארצם בדרך כלל, הפיראטים פשעו בשוד וביזה ברחבי הים, כשהם עוברים על החוק ואינם מורשים לעשות זאת, כי השוד הוא עבור בצע כסף ורכוש, שהלכו לכיסם שלהם ולא בהזמנת ארצם.
כי בניגוד לשודדי הים שפעלו באופן בלתי חוקי, לפריבטירים היה מעמד חוקי ו"כתב הרשאה", במסמך מסודר שהתיר את פעילות השוד שלהם. הם הוגבלו לתקיפה של ספינות של מדינות אויב מסוימות, בעיקר בתקופות מלחמה, כשאת שללם הם חלקו עם המלך או הממשלה שהסמיכה אותם.
בעוד שספינות הפיראטים היו בדרך כלל קטנות ומהירות והצוותים קטנים ופחות ממושמעים, ספינות הפריבטירים היו גדולות וחמושות מאוד, כשהצוותים עליהן גדולים וממושמעים.
הפרייבטרים גם נהנו מהתמיכה הממשלתית, בעוד שהפיראטים, שפעלו מחוץ לחוק, נרדפו בדרך כלל על ידי ממשלות.
גם מעמדם החברתי היה שונה, זה מזה. בעוד שודדי ים נתפסו בציבור כפושעים מסוכנים, הפריבטירים לא התקבלו ככאלה ואף נחשבו בארצם לא פעם כגיבורים לאומיים.
גם הענישה שיקפה את הבדלי המעמד שביניהם. בעוד ששודדי ים שנלכדו, נענשו לרוב בעונש מוות, הפריבטירים שנתפסו נחשבו בידי האויב כשבויי מלחמה. ועדיין, וזה מעניין, בתום תקופות המלחמה או כשזיהו הזדמנות "לעשות לביתם" ולהרוויח הרבה יותר, הפכו לא מעט פריבטירים לשודדי ים ואף היו מוכנים להסתכן בעונש המוות.
הנה הפריבטירים, במקרה הזה של ארה"ב הצעירה:
https://youtu.be/02IOGzFQpwE
הפריבטירים הם פיראטים חוקיים עבור מדינתם:
https://youtu.be/iXY2Wt6eDPQ
שיר ה"יאנקי פריבטיר" - מתקופת המאבק בבריטים:
https://youtu.be/j-qXExmHTII?t=5s
וסרטון תיעודי על כתב ההרשאה שקיבלו הפריבטירים:
https://youtu.be/1TCZVYPgzhg?long=yes
לא רבים יודעים שבהיסטוריה התאפשר ללא מעט שודדים ליהנות משוד ופירטיות בים, ברשות, בסמכות ובברכת המלך.
קראו להם פְּרַיבֶטִירים (Privateers) והם היו אנשים מעניינים בהיסטוריה הימית, שנשלחו על ידי שליטיהם כדי לשדוד את האויב ואגב כך לצבור מסה של פעילות ולהעמיד למבחן היסטורי את יחסי הכוחות הבינלאומיים באותם ימים.
הם פעלו בעיקר במאות ה-17 וה-18, עידן בו מתחילים לזהות את הפירטיות הימית כאמצעי מלחמתי וככלי אסטרטגי חשוב במאבקי הכוח בין המעצמות הימיות של התקופה.
מטרת הפעלתם של הפריבטירים הייתה לתפוס ספינות וסחורות, בכדי לפגוע ביכולת הכלכלית של האויב.
בכך הם שימשו כסוג של יחידה צבאית - לא שגרתית ובמונחים של ימינו מעוררת מחלוקת, אך בסופו של דבר, עוד אמצעי לוחמה תחרותי נוסף בכלי הנשק שעמדו לרשות השליטים של אותם ימים.
פריבטירים ופיראטים אולי נראים ונשמעים די דומים, אך יש ביניהם הבדלים. הפריבטירים הם פיראטים חוקיים. עד כמה שזה יישמע מוזר, הפריבטיר מקבל כתב הרשאה רשמי מהמלך או מהמשטר של ארצו, כדי שישדוד אוניות של האויב. הפיראטים ,לעומתם, היו פושעים, שודדי ים עצמאיים וללא רשות של שליט כלשהו.
החסות הממשלתית הרשמית שניתנה להם, הפכה את פעילות הפריבטירים לחוקית בעיני השלטונות, זאת בניגוד לפיראטים הרגילים, שנחשבו פושעים לכל עניין. תחת חוקי המלחמה הייתה פעילות הפריבטירים חוקית לחלוטין. מדינות כמו אנגליה, צרפת, ספרד, הולנד ואפילו ארצות הברית בתקופת מלחמת העצמאות האמריקאית, כולן נעזרו בשלבים שונים בשירותיהם של פריבטירים.
תופעה הפריבטירות החלה עוד בימי הביניים, אך תקופת פעילותם העיקרית של הפריבטירים היא ב"תור הזהב של הפיראטיות". פעילותם באותם ימים מתרכזת בעיקר באזור האיים הקאריביים, צפון אמריקה, האוקיינוס האטלנטי וההודי ואזורים נוספים בעולם.
למרות הדמיון החיצוני שלהם לפיראטים רגילים, בלבוש ובהופעה החיצונית בכלל, בסגנון החיים וכמובן בעיסוק הדומה בשוד וגזל ימי, אותם פריבטירים נהנו ממעמד חוקי, לפחות כל עוד פעלו במסגרת ההרשאה שקיבלו.
כל זה הפך אותם לכלי יעיל במיוחד עבור ממשלות שביקשו לפגוע באויביהן בים, מבלי להסתכן במלחמה גלויה. ואכן, לא מעט פיראטים החלו את הקריירה שלהם כפריבטירים דווקא.
המפורסמים שבפריבטירים הם מי שהיו לימים שמות מוכרים בפיראטיות הימית, ביניהם פרנסיס דרייק והנרי מורגן. שניהם פעלו ברישיון ממשלתי והיו לסמלים של תופעת הפריבטירות ולימים גם לבעלי השפעה גדולה על התרבות הפופולרית ועל התפיסה בימינו של עולם הפיראטים.
ואגב, פְּרַיבֶטִיר (privateer) קוראים באותה תקופה גם לאונייה פרטית וחמושה, שבעליה קיבלו הרשאה מלכותית לשדוד את ספינות המסחר של האויב. ולהעביר למלך עשירית מהרווחים שלהם מהשוד. ועל הדרך, גם אנשי הצוות ורב החובל של אוניית פריבטיר, כונו כולם "פריבטיר" או "קורסר".
#מה ההבדלים ביניהם?
פְּרַיבֶטִירים ושודדי ים אינם אותו דבר. בעוד הפריבטירים "מחרימים" את הממון, לטובת ארצם בדרך כלל, הפיראטים פשעו בשוד וביזה ברחבי הים, כשהם עוברים על החוק ואינם מורשים לעשות זאת, כי השוד הוא עבור בצע כסף ורכוש, שהלכו לכיסם שלהם ולא בהזמנת ארצם.
כי בניגוד לשודדי הים שפעלו באופן בלתי חוקי, לפריבטירים היה מעמד חוקי ו"כתב הרשאה", במסמך מסודר שהתיר את פעילות השוד שלהם. הם הוגבלו לתקיפה של ספינות של מדינות אויב מסוימות, בעיקר בתקופות מלחמה, כשאת שללם הם חלקו עם המלך או הממשלה שהסמיכה אותם.
בעוד שספינות הפיראטים היו בדרך כלל קטנות ומהירות והצוותים קטנים ופחות ממושמעים, ספינות הפריבטירים היו גדולות וחמושות מאוד, כשהצוותים עליהן גדולים וממושמעים.
הפרייבטרים גם נהנו מהתמיכה הממשלתית, בעוד שהפיראטים, שפעלו מחוץ לחוק, נרדפו בדרך כלל על ידי ממשלות.
גם מעמדם החברתי היה שונה, זה מזה. בעוד שודדי ים נתפסו בציבור כפושעים מסוכנים, הפריבטירים לא התקבלו ככאלה ואף נחשבו בארצם לא פעם כגיבורים לאומיים.
גם הענישה שיקפה את הבדלי המעמד שביניהם. בעוד ששודדי ים שנלכדו, נענשו לרוב בעונש מוות, הפריבטירים שנתפסו נחשבו בידי האויב כשבויי מלחמה. ועדיין, וזה מעניין, בתום תקופות המלחמה או כשזיהו הזדמנות "לעשות לביתם" ולהרוויח הרבה יותר, הפכו לא מעט פריבטירים לשודדי ים ואף היו מוכנים להסתכן בעונש המוות.
הנה הפריבטירים, במקרה הזה של ארה"ב הצעירה:
https://youtu.be/02IOGzFQpwE
הפריבטירים הם פיראטים חוקיים עבור מדינתם:
https://youtu.be/iXY2Wt6eDPQ
שיר ה"יאנקי פריבטיר" - מתקופת המאבק בבריטים:
https://youtu.be/j-qXExmHTII?t=5s
וסרטון תיעודי על כתב ההרשאה שקיבלו הפריבטירים:
https://youtu.be/1TCZVYPgzhg?long=yes