שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מהו הנהר שעליו התקיים קרב אברו במלחמת אזרחים?
בסוף יולי 1938 התרחש בנהר האֶבְּרוֹ שבספרד "קרב אברו" (Battle of the Ebro). זה היה אחד הקרבות הגדולים במלחמת האזרחים הספרדית.
במהלך הקרב ניסו הכוחות הרפובליקניים לבלום את התקדמות כוחותיו הפשיסטיים של פרנקו במתקפת נגד רחבה שנכשלה. הכשלון של מתקפת הנגד הזו היה הרגע בו החלה השתלטותו של פרנקו על חבל קטלוניה. המשכו היה בהשתלטות הפשיסטים על ספרד כולה, בראשותו של מי שיהיה הדיקטטור הלאומני של ספרד - הגנרל פרנקו.
נהר אֶבְּרוֹ שבספרד, או בשמו הספרדי "ריו אברו", הוא הנהר השני באורכו בחצי האי האיברי והנהר הארוך ביותר בספרד. ראשיתו של האברו בהרי פיקוס דה אאורופה שליד העיירה ריינוסה.
מקור שם הנהר "אברו" במילה העתיקה אִיבֵּר (Iber) שהיא גם מקור שמם של האִיבֵּרים.
הנה מצגת וידאו על הקרב באברו:
https://youtu.be/7PML7KACAIc
סרטון של נהר אברו:
http://youtu.be/8gfAtDmk0nY
וסרטון נוסף של נהר אברו - מצולם מהאוויר:
http://youtu.be/_kcRHpSZd5k
מה כל כך מזעזע בציור גרניקה של פיקאסו?
הציור גֶרְנִיקָה של פבלו פיקאסו, ציור ענקי בשחור-לבן שצויר בשנת 1937, היה לאחת היצירות המפורסמות של האמן ושל תולדות הציור המודרני בכלל. הציור צויר כתגובה להפצצת עיירת הבאסקים הספרדית "גרניקה" בשנת 1937 על ידי הנאצים, בזמן מלחמת האזרחים בספרד.
ההפצצה הרגה 1,600 מתושבי העיר. אלפי פצועים נוספים יצאו ממנה והעיר נפגעה באופן קשה. פיקאסו, שגדל בברצלונה ובילה פעמיים בצעירותו בכפר, אצל חבר ילדות בשם מנואל פאיירס, קרא על ההפצצה בעיתון וראה מספר תמונות בשחור לבן.
הוא הכין למעלה מ-60 רישומים לפני שהחל לצייר את הציור עצמו. מיד לאחר מכן, בתוך מספר שבועות, הוא צייר את היצירה הענקית הזו, 7.5 על 3.5 מטרים ממדיה.
בציור מופיעים אנשים פשוטים הנפגעים במלחמה ולא כלי טיס או פצצות. יש בו הרבה סממנים של פחד, זעקה וכאב וגופים מפורקים והם נועדו ליצור את תחושת האימה והסבל שחשים הנפגעים.
הציור צויר בשחור-לבן וגווני אפור, מכיוון שהאמן רצה שייראה באותם הצבעים של תצלומי העיתונות שתיעדו את הפצצת העיר גרניקה. בכך הוא היטיב להקנות לציור אמינות, שבאותה תקופה אומרת שבדיוק כך קרו הדברים.
האגדה מספרת שעם כיבוש פריז על ידי הגרמנים הצביע אחד מקציני הגסטפו שנפגשו עם פיקאסו על הציור ושאל אותו אם הוא עשה אותו. הצייר הגדול השיב בסרקזם אופייני " לא, את זה אתם עשיתם..."
כיום, גרניקה הוא מהציורים החשובים הממחישים את מוראות המלחמה והפך לסמל של ההרס והאובדן של המלחמה. ניתן לראותו במוזיאון ריינה סופיה במדריד.
הנה סיפורו של הציור המפורסם של פיקאסו (מתורגם):
https://youtu.be/DJnH5CPCImY
על הציור האימתני של אימת המלחמה ותוצאותיה:
https://youtu.be/l_VSixma864
צילומים מהעיר גרניקה ששימשו השראה לציור:
http://youtu.be/Hmvddlp79aw
סרטון בתלת מימד שמציג את ציור הגרניקה של פיקאסו:
http://youtu.be/jc1Nfx4c5LQ
והסבר מעמיק על היצירה:
https://youtu.be/qJLH7JAsBHA?long=yes
למה רוברט קאפה הוא צלם המלחמה המפורסם ביותר?
רוברט קאפה לא רק היה מחלוצי צילום המלחמה, אלא אולי צלם המלחמה המפורסם ביותר במאה ה-20. צילומי המלחמה שלו הקפיאו רגעים גדולים בהיסטוריה המלחמתית של המאה ה-20. הוא היה בעל כשרון גדול ללכוד אנשים יחידים או קבוצות קטנות ברגעים מיוחדים בשדה הקרב. קאפה גם ניחן באומץ לב נדיר, שאפשר לו להימצא במקומות המסוכנים ביותר בחזית ולצלם את מה שצולם לעתים נדירות לפני כן - את המוות.
את כל חייו המקצועיים בילה קאפה, שהיה דווקא פציפיסט (שוחר שלום) בשדה הקרב. הוא תמיד אחז בידו מצלמה, במקום רובה. אך בעוד רוברט קאפה היה איש מוכר שבילה עם אנשים מפורסמים וכוכבי-על בתקופתו, הוא הירבה לצלם דווקא את האנשים הפשוטים והאנונימיים. הם היו גיבוריו המצולמים ואת כאבם, חייהם ולצערו גם את מותם, היטיב להעביר בצילומיו. ניתן ממש לומר שהוא המציא את המושג "פוטו ג'ורנליזם", צילום העיתונות.
גם בשדה הקרב הוא הרבה ללכוד דווקא את רגעי היומיום של הלוחמים ואזרחים בעת מלחמה. משתיית קפה אנושית בלונדון המופגזת ועד מנוחת לוחמים זה על כתפו של זה.
התצלום המפורסם ביותר שלו, "מותו של חייל לויאליסט", הציג לוחם רפובליקני נופל לאחור, במה שנראה כרגע מותו בקרב. הצילום צולם בשנת 1936, בעת מלחמת האזרחים בספרד. מאז פורסם היו ויכוחים אינספור האם הצילום הזה בוים או שהוא אמיתי, אבל זה לא ממש שינה לצילום להפוך לאייקון מייאש של רגע המוות של אדם. בכך הוא המציא את טכניקת "תפיסת הרגע", של לכידת רגע האירוע בצילום אחד.
קאפה מת תוך כדי עבודתו, כשבמהלך מלחמת הודו-סין הוא ירד כדי לצלם, מחוץ לשיירת כלי הרכב שבה נסע, ועלה על מוקש נגד אדם.
הנה סרטון קצר על רוברט קאפה:
http://youtu.be/SKTCUd87tAQ
מצגת וידאו של צילומיו של קאפה ממלחמת העולם השנייה:
http://youtu.be/ObfUDpJu5iY?t=22s
ומצגת מרגשת של תמונות המלחמה המפורסמות של רוברט קאפה:
http://youtu.be/erOxpumg7JA
מהו צילום מותו של חייל לויאליסט?
כשרוברט קאפה צילם את התצלום המפורסם ביותר שלו, "מותו של חייל לויאליסט" (The Falling Soldier), הוא לא ידע שהוא מצלם את צילום המלחמה שיהיה בקרוב הצילום הכי מפורסם בעולם. הצילום הציג לוחם רפובליקני במלחמת האזרחים בספרד, כשהוא נופל לאחור, במה שנראה כרגע מותו בקרב.
הצילום היה מהפכני בכך שיישם את הטכניקה שהגה רוברט קאפה וקרא לה "תפיסת הרגע". הרעיון בה היה ללכוד את רגע האירוע בצילום אחד. היום זה נשמע בנאלי, אבל בשנות ה-30 זה היה רעיון חדשני מאד.
מרגע שהצילום פורסם, בעת מלחמת האזרחים בספרד בשנת 1936, הוא הפך לסמל האכזריות של המלחמה. עד אז מעולם לא תועד רגע מותו של אדם במלחמה כלשהי. זה היה ביטוי מצמרר לתחושות הכעס והתסכול של שוחרי השלום בעולם כולו.
ואולם, בצד ההצלחה של הצילום, התנהלו ויכוחים אינספור לגבי אמינותו התיעודית. איש לא ידע האם הצילום הזה בוים או שהוא אמיתי ורבים חשבו שקשה להאמין שצילום כזה הושג באופן טבעי, בתוך קרב אמיתי. זה אמנם לא הפריע לצילום להפוך לאייקון של צילומי המוות במלחמה ואולי אף הגביר את הפרסום שלו.
הנה סיפור הצילום "מותו של חייל לויאליסט"
https://youtu.be/_ABQEU_WuzA
מבקרת אמנות מנתחת אותו:
https://youtu.be/jBG5BsIHa60
הנה הוא באסופת צילומיו של קאפה:
http://youtu.be/ObfUDpJu5iY?t=22s
וסרטון קצר על רוברט קאפה:
http://youtu.be/SKTCUd87tAQ
מי היה ארנסט המינגוויי ומהו סיפור חייו?
ארנסט המינגוויי (Ernest Hemingway), מי שכונה בחייו Ol' Ernie, נחשב עוד בחייו לאחד הסופרים המצליחים, המשובחים והאהובים בעולם וכתב כמה מהיצירות החשובות ביותר בספרות האמריקאית והעולמית.
עוד בילדות לקח אותו אביו לאזורי הבר של צפון מישיגן (Michigan). שם הוא למד לצוד, לדוג לחיות ביערות וצבר חוויות שיחלחלו בהמשך עמוק לכל יצירותיו.
את חייו הבוגרים הוא החל כשנפצע קשה מרסיסי פגז בזמן שירותו כנהג אמבולנס בחזית האיטלקית במלחמת העולם הראשונה. פציעותיו יותירו אותו עם כאבים קשים ופגיעות שילוו אותו להמשך חייו.
אגב, בבית החולים במילאנו הוא מתאהב באחות אמריקאית, אגנס פון קורובסקי שבסופו של דבר עזבה אותו. את האהבה הזו הוא יהפוך ב-1929 לבסיסו של הרומן "פרידה מן הנשק" (A Farewell to Arms).
ספריו של מי שכתב את "וזרח השמש", ספרו הראשון הגדול שלכד את רוח הדור האבוד בדייקנות עוקצנית, "למי צלצלו הפעמונים" (רומן שכתב על מלחמת האזרחים הספרדית אותה סיקר כעיתונאי) ו"הזקן והים" המיתולוגי ועוד כמה מיצירות המופת הגדולות של הספרות במאה ה-20.
לשיאיו הספרותיים הוא הגיע ב-1952 עם ספרו "הזקן והים" (The Old Man and the Sea), בו כתב על דייג קובני מבוגר הנאבק לתפוס דג מפרשן ענק בלב האוקיינוס. הנובלה הזו זיכתה אותו בפרס פוליצר (Pulitzer Prize) ושנתיים לאחר מכן הוענק לו פרס נובל לספרות (Nobel Prize in Literature), שיא ההכרה של העולם הספרותי.
ספריו, לא זו בלבד שהיו מוערכים והקנו לו פרסים רבים שבראשם פרס נובל לספרות, אלא גם נמכרו בעשרות מיליוני עותקים ותורגמו לכל שפה אפשרית.
בזכות כתיבתו הפך המינגוויי כסופר לאיש עשיר. אמרו עליו שלכל רומן שלו הוא נזקק לאישה חדשה. כי המינגוויי היה גם גבר נאה, שרמנטי, מאצ'ו וחביב הנשים.
הוא חי חיים גדושי עניין וסקרנות, צייד ודיג חובב שמרבה לטייל בעולם, מתחתן 4 פעמים ושורד 2 תאונות מטוס ברצף. המינגוויי בילה באינספור טיולים ברחבי העולם וביקר במקומות אקזוטיים והיה הרפתקן שחיפש ריגושים בכל מקום, נפגש עם מנהיגים, מלכים, ציידים, שודדים וידוענים.
כבר מרומן הביכורים שפרסם אותו, "וזרח השמש" הוא נודע בכתיבתו המינימליסטית, עם הפרוזה החסכנית והבולטת שלו. המינגוויי האמין שככל שהסופר משמיט יותר, הסיפור מתחזק. זאת בתנאי שהסופר יודע מה הוא משמיט.
מנגד, יש עובדה מעניינת ולא ידועה על הסופר המפורסם שהוא היה, עם קולו הייחודי, הדמויות המרתקות שאותן הגה בספריו והדיאלוגים החזקים שלו. לאורך חייו התקשה המינגוויי באיות סיפוריו והוצאת הספרים שלו העסיקה מגיהים שיתקנו את שגיאותיו. כשעורכיו התלוננו על הכתיב הלקוי שלו, ענה ביובש: "בשביל זה שכרו אתכם לתקן."
בספריו הוא מספר לא פעם על דמויות שמנהלות מרדף נחוש אחרי מטרה קשה להשגה. כזה הוא, למשל, הדייג הקובני שהוא גיבור "הזקן והים", מספריו המהוללים של המינגוויי, ששנתיים לאחר פרסומו זיכה אותו בפרס נובל לספרות.
בזקנתו של ארנסט המינגוויי, שרוי בדיכאון עמוק שנבע מהזדקנות, אבדן זיכרון, פגיעה קוגניטיבית, לצד התמכרות לאלכוהול ומחלת נפש שהביאו אותו לדיכאון קליני שלא טופל ולמצב בו כל הישגיו נראו חסרי משמעות. הוא לקח את הרובה של אביו, רובה מימי מלחמת האזרחים ושם קץ לחייו, ממש כמו האב שעשה זאת 33 שנה לפני כן.
השפעתו על הספרות האמריקאית והעולמית היא עמוקה ויסודית. יצירותיו השפיעו על סופרים ואמנים רבים ומשכו גם יוצרי קולנוע. הפרסים בהם זכה הם רק הכתר על יצירותיו של מי שסחף מיליוני קוראים ומעריצים שראו בו מורה דרך לחיים בעלי ערך.
הנה קיצור תולדות חייו של אחד מגדולי הסופרים במאה ה-20:
https://youtu.be/0JQDe0GCNHg
"למי צלצלו הפעמונים?" - אחת מיצירות המופת שלו (עברית):
https://youtu.be/zxKJ8XWK0_E
"הזקן והים" - עוד פנינה ספרותית מדהימה:
https://youtu.be/KcD7gf0XMEg
ביתו שבאי קובה וסיפור אהבתו אליה:
https://youtu.be/EcaC3QO2n6M
ראיון עם המינגוויי:
https://youtu.be/Nsv63C9tDJE
תכנית חינוכית על חייו ופועלו של ארנסט המינגוויי (עברית):
https://youtu.be/V_tPtn8vdas?long=yes
ותכנית חינוכית על הספר "הזקן והים" (עברית):
https://youtu.be/1jHFk-FDLXE?long=yes
בסוף יולי 1938 התרחש בנהר האֶבְּרוֹ שבספרד "קרב אברו" (Battle of the Ebro). זה היה אחד הקרבות הגדולים במלחמת האזרחים הספרדית.
במהלך הקרב ניסו הכוחות הרפובליקניים לבלום את התקדמות כוחותיו הפשיסטיים של פרנקו במתקפת נגד רחבה שנכשלה. הכשלון של מתקפת הנגד הזו היה הרגע בו החלה השתלטותו של פרנקו על חבל קטלוניה. המשכו היה בהשתלטות הפשיסטים על ספרד כולה, בראשותו של מי שיהיה הדיקטטור הלאומני של ספרד - הגנרל פרנקו.
נהר אֶבְּרוֹ שבספרד, או בשמו הספרדי "ריו אברו", הוא הנהר השני באורכו בחצי האי האיברי והנהר הארוך ביותר בספרד. ראשיתו של האברו בהרי פיקוס דה אאורופה שליד העיירה ריינוסה.
מקור שם הנהר "אברו" במילה העתיקה אִיבֵּר (Iber) שהיא גם מקור שמם של האִיבֵּרים.
הנה מצגת וידאו על הקרב באברו:
https://youtu.be/7PML7KACAIc
סרטון של נהר אברו:
http://youtu.be/8gfAtDmk0nY
וסרטון נוסף של נהר אברו - מצולם מהאוויר:
http://youtu.be/_kcRHpSZd5k
הציור גֶרְנִיקָה של פבלו פיקאסו, ציור ענקי בשחור-לבן שצויר בשנת 1937, היה לאחת היצירות המפורסמות של האמן ושל תולדות הציור המודרני בכלל. הציור צויר כתגובה להפצצת עיירת הבאסקים הספרדית "גרניקה" בשנת 1937 על ידי הנאצים, בזמן מלחמת האזרחים בספרד.
ההפצצה הרגה 1,600 מתושבי העיר. אלפי פצועים נוספים יצאו ממנה והעיר נפגעה באופן קשה. פיקאסו, שגדל בברצלונה ובילה פעמיים בצעירותו בכפר, אצל חבר ילדות בשם מנואל פאיירס, קרא על ההפצצה בעיתון וראה מספר תמונות בשחור לבן.
הוא הכין למעלה מ-60 רישומים לפני שהחל לצייר את הציור עצמו. מיד לאחר מכן, בתוך מספר שבועות, הוא צייר את היצירה הענקית הזו, 7.5 על 3.5 מטרים ממדיה.
בציור מופיעים אנשים פשוטים הנפגעים במלחמה ולא כלי טיס או פצצות. יש בו הרבה סממנים של פחד, זעקה וכאב וגופים מפורקים והם נועדו ליצור את תחושת האימה והסבל שחשים הנפגעים.
הציור צויר בשחור-לבן וגווני אפור, מכיוון שהאמן רצה שייראה באותם הצבעים של תצלומי העיתונות שתיעדו את הפצצת העיר גרניקה. בכך הוא היטיב להקנות לציור אמינות, שבאותה תקופה אומרת שבדיוק כך קרו הדברים.
האגדה מספרת שעם כיבוש פריז על ידי הגרמנים הצביע אחד מקציני הגסטפו שנפגשו עם פיקאסו על הציור ושאל אותו אם הוא עשה אותו. הצייר הגדול השיב בסרקזם אופייני " לא, את זה אתם עשיתם..."
כיום, גרניקה הוא מהציורים החשובים הממחישים את מוראות המלחמה והפך לסמל של ההרס והאובדן של המלחמה. ניתן לראותו במוזיאון ריינה סופיה במדריד.
הנה סיפורו של הציור המפורסם של פיקאסו (מתורגם):
https://youtu.be/DJnH5CPCImY
על הציור האימתני של אימת המלחמה ותוצאותיה:
https://youtu.be/l_VSixma864
צילומים מהעיר גרניקה ששימשו השראה לציור:
http://youtu.be/Hmvddlp79aw
סרטון בתלת מימד שמציג את ציור הגרניקה של פיקאסו:
http://youtu.be/jc1Nfx4c5LQ
והסבר מעמיק על היצירה:
https://youtu.be/qJLH7JAsBHA?long=yes
רוברט קאפה לא רק היה מחלוצי צילום המלחמה, אלא אולי צלם המלחמה המפורסם ביותר במאה ה-20. צילומי המלחמה שלו הקפיאו רגעים גדולים בהיסטוריה המלחמתית של המאה ה-20. הוא היה בעל כשרון גדול ללכוד אנשים יחידים או קבוצות קטנות ברגעים מיוחדים בשדה הקרב. קאפה גם ניחן באומץ לב נדיר, שאפשר לו להימצא במקומות המסוכנים ביותר בחזית ולצלם את מה שצולם לעתים נדירות לפני כן - את המוות.
את כל חייו המקצועיים בילה קאפה, שהיה דווקא פציפיסט (שוחר שלום) בשדה הקרב. הוא תמיד אחז בידו מצלמה, במקום רובה. אך בעוד רוברט קאפה היה איש מוכר שבילה עם אנשים מפורסמים וכוכבי-על בתקופתו, הוא הירבה לצלם דווקא את האנשים הפשוטים והאנונימיים. הם היו גיבוריו המצולמים ואת כאבם, חייהם ולצערו גם את מותם, היטיב להעביר בצילומיו. ניתן ממש לומר שהוא המציא את המושג "פוטו ג'ורנליזם", צילום העיתונות.
גם בשדה הקרב הוא הרבה ללכוד דווקא את רגעי היומיום של הלוחמים ואזרחים בעת מלחמה. משתיית קפה אנושית בלונדון המופגזת ועד מנוחת לוחמים זה על כתפו של זה.
התצלום המפורסם ביותר שלו, "מותו של חייל לויאליסט", הציג לוחם רפובליקני נופל לאחור, במה שנראה כרגע מותו בקרב. הצילום צולם בשנת 1936, בעת מלחמת האזרחים בספרד. מאז פורסם היו ויכוחים אינספור האם הצילום הזה בוים או שהוא אמיתי, אבל זה לא ממש שינה לצילום להפוך לאייקון מייאש של רגע המוות של אדם. בכך הוא המציא את טכניקת "תפיסת הרגע", של לכידת רגע האירוע בצילום אחד.
קאפה מת תוך כדי עבודתו, כשבמהלך מלחמת הודו-סין הוא ירד כדי לצלם, מחוץ לשיירת כלי הרכב שבה נסע, ועלה על מוקש נגד אדם.
הנה סרטון קצר על רוברט קאפה:
http://youtu.be/SKTCUd87tAQ
מצגת וידאו של צילומיו של קאפה ממלחמת העולם השנייה:
http://youtu.be/ObfUDpJu5iY?t=22s
ומצגת מרגשת של תמונות המלחמה המפורסמות של רוברט קאפה:
http://youtu.be/erOxpumg7JA
כשרוברט קאפה צילם את התצלום המפורסם ביותר שלו, "מותו של חייל לויאליסט" (The Falling Soldier), הוא לא ידע שהוא מצלם את צילום המלחמה שיהיה בקרוב הצילום הכי מפורסם בעולם. הצילום הציג לוחם רפובליקני במלחמת האזרחים בספרד, כשהוא נופל לאחור, במה שנראה כרגע מותו בקרב.
הצילום היה מהפכני בכך שיישם את הטכניקה שהגה רוברט קאפה וקרא לה "תפיסת הרגע". הרעיון בה היה ללכוד את רגע האירוע בצילום אחד. היום זה נשמע בנאלי, אבל בשנות ה-30 זה היה רעיון חדשני מאד.
מרגע שהצילום פורסם, בעת מלחמת האזרחים בספרד בשנת 1936, הוא הפך לסמל האכזריות של המלחמה. עד אז מעולם לא תועד רגע מותו של אדם במלחמה כלשהי. זה היה ביטוי מצמרר לתחושות הכעס והתסכול של שוחרי השלום בעולם כולו.
ואולם, בצד ההצלחה של הצילום, התנהלו ויכוחים אינספור לגבי אמינותו התיעודית. איש לא ידע האם הצילום הזה בוים או שהוא אמיתי ורבים חשבו שקשה להאמין שצילום כזה הושג באופן טבעי, בתוך קרב אמיתי. זה אמנם לא הפריע לצילום להפוך לאייקון של צילומי המוות במלחמה ואולי אף הגביר את הפרסום שלו.
הנה סיפור הצילום "מותו של חייל לויאליסט"
https://youtu.be/_ABQEU_WuzA
מבקרת אמנות מנתחת אותו:
https://youtu.be/jBG5BsIHa60
הנה הוא באסופת צילומיו של קאפה:
http://youtu.be/ObfUDpJu5iY?t=22s
וסרטון קצר על רוברט קאפה:
http://youtu.be/SKTCUd87tAQ
מלחמת האזרחים בספרד
ארנסט המינגוויי (Ernest Hemingway), מי שכונה בחייו Ol' Ernie, נחשב עוד בחייו לאחד הסופרים המצליחים, המשובחים והאהובים בעולם וכתב כמה מהיצירות החשובות ביותר בספרות האמריקאית והעולמית.
עוד בילדות לקח אותו אביו לאזורי הבר של צפון מישיגן (Michigan). שם הוא למד לצוד, לדוג לחיות ביערות וצבר חוויות שיחלחלו בהמשך עמוק לכל יצירותיו.
את חייו הבוגרים הוא החל כשנפצע קשה מרסיסי פגז בזמן שירותו כנהג אמבולנס בחזית האיטלקית במלחמת העולם הראשונה. פציעותיו יותירו אותו עם כאבים קשים ופגיעות שילוו אותו להמשך חייו.
אגב, בבית החולים במילאנו הוא מתאהב באחות אמריקאית, אגנס פון קורובסקי שבסופו של דבר עזבה אותו. את האהבה הזו הוא יהפוך ב-1929 לבסיסו של הרומן "פרידה מן הנשק" (A Farewell to Arms).
ספריו של מי שכתב את "וזרח השמש", ספרו הראשון הגדול שלכד את רוח הדור האבוד בדייקנות עוקצנית, "למי צלצלו הפעמונים" (רומן שכתב על מלחמת האזרחים הספרדית אותה סיקר כעיתונאי) ו"הזקן והים" המיתולוגי ועוד כמה מיצירות המופת הגדולות של הספרות במאה ה-20.
לשיאיו הספרותיים הוא הגיע ב-1952 עם ספרו "הזקן והים" (The Old Man and the Sea), בו כתב על דייג קובני מבוגר הנאבק לתפוס דג מפרשן ענק בלב האוקיינוס. הנובלה הזו זיכתה אותו בפרס פוליצר (Pulitzer Prize) ושנתיים לאחר מכן הוענק לו פרס נובל לספרות (Nobel Prize in Literature), שיא ההכרה של העולם הספרותי.
ספריו, לא זו בלבד שהיו מוערכים והקנו לו פרסים רבים שבראשם פרס נובל לספרות, אלא גם נמכרו בעשרות מיליוני עותקים ותורגמו לכל שפה אפשרית.
בזכות כתיבתו הפך המינגוויי כסופר לאיש עשיר. אמרו עליו שלכל רומן שלו הוא נזקק לאישה חדשה. כי המינגוויי היה גם גבר נאה, שרמנטי, מאצ'ו וחביב הנשים.
הוא חי חיים גדושי עניין וסקרנות, צייד ודיג חובב שמרבה לטייל בעולם, מתחתן 4 פעמים ושורד 2 תאונות מטוס ברצף. המינגוויי בילה באינספור טיולים ברחבי העולם וביקר במקומות אקזוטיים והיה הרפתקן שחיפש ריגושים בכל מקום, נפגש עם מנהיגים, מלכים, ציידים, שודדים וידוענים.
כבר מרומן הביכורים שפרסם אותו, "וזרח השמש" הוא נודע בכתיבתו המינימליסטית, עם הפרוזה החסכנית והבולטת שלו. המינגוויי האמין שככל שהסופר משמיט יותר, הסיפור מתחזק. זאת בתנאי שהסופר יודע מה הוא משמיט.
מנגד, יש עובדה מעניינת ולא ידועה על הסופר המפורסם שהוא היה, עם קולו הייחודי, הדמויות המרתקות שאותן הגה בספריו והדיאלוגים החזקים שלו. לאורך חייו התקשה המינגוויי באיות סיפוריו והוצאת הספרים שלו העסיקה מגיהים שיתקנו את שגיאותיו. כשעורכיו התלוננו על הכתיב הלקוי שלו, ענה ביובש: "בשביל זה שכרו אתכם לתקן."
בספריו הוא מספר לא פעם על דמויות שמנהלות מרדף נחוש אחרי מטרה קשה להשגה. כזה הוא, למשל, הדייג הקובני שהוא גיבור "הזקן והים", מספריו המהוללים של המינגוויי, ששנתיים לאחר פרסומו זיכה אותו בפרס נובל לספרות.
בזקנתו של ארנסט המינגוויי, שרוי בדיכאון עמוק שנבע מהזדקנות, אבדן זיכרון, פגיעה קוגניטיבית, לצד התמכרות לאלכוהול ומחלת נפש שהביאו אותו לדיכאון קליני שלא טופל ולמצב בו כל הישגיו נראו חסרי משמעות. הוא לקח את הרובה של אביו, רובה מימי מלחמת האזרחים ושם קץ לחייו, ממש כמו האב שעשה זאת 33 שנה לפני כן.
השפעתו על הספרות האמריקאית והעולמית היא עמוקה ויסודית. יצירותיו השפיעו על סופרים ואמנים רבים ומשכו גם יוצרי קולנוע. הפרסים בהם זכה הם רק הכתר על יצירותיו של מי שסחף מיליוני קוראים ומעריצים שראו בו מורה דרך לחיים בעלי ערך.
הנה קיצור תולדות חייו של אחד מגדולי הסופרים במאה ה-20:
https://youtu.be/0JQDe0GCNHg
"למי צלצלו הפעמונים?" - אחת מיצירות המופת שלו (עברית):
https://youtu.be/zxKJ8XWK0_E
"הזקן והים" - עוד פנינה ספרותית מדהימה:
https://youtu.be/KcD7gf0XMEg
ביתו שבאי קובה וסיפור אהבתו אליה:
https://youtu.be/EcaC3QO2n6M
ראיון עם המינגוויי:
https://youtu.be/Nsv63C9tDJE
תכנית חינוכית על חייו ופועלו של ארנסט המינגוויי (עברית):
https://youtu.be/V_tPtn8vdas?long=yes
ותכנית חינוכית על הספר "הזקן והים" (עברית):
https://youtu.be/1jHFk-FDLXE?long=yes
