מלחמת העצמאות, או מלחמת השחרור, פרצה בשל ההתנגדות של ערביי ארץ ישראל ומדינות ערב, להקמת מדינה יהודית בארץ ישראל. כבר עם החלטת האו"ם על חלוקת ארץ ישראל והקמה של מדינה יהודית בחלק ממנה, התגבשה חזית ערבית חזקה כנגד יהודי ארץ ישראל ופרצה המלחמה.

עם הכרזתו של בן-גוריון על הקמת המדינה, התגברה המלחמה בין ערביי ארץ ישראל, ביחד עם צבאות מדינות ערב, שהצטרפו אליהם ופלשו למדינה הצעירה. מולם עמד צה"ל, צבא ישראל הצעיר והלא-מצויד שאך זה הוקם.

המלחמה הסתיימה בשנת 1949, בנצחונו המוחלט של צה"ל. צבאות ערב נהדפו לחלוטין וגבולות המדינה הורחבו אף מעבר לגבולות שנקבעו למדינה היהודית בהחלטה של עצרת האו"ם.


כך פרצה המלחמה והוקמה המדינה (עברית):

https://youtu.be/_YvbzN18gME


על פריצת מלחמת העצמאות (עברית):

http://youtu.be/QsT1cV_ouNc


והסיפור המלא על מלחמת העצמאות שפרצה עם פלישת צבאות ערב לאחר ההכרזה על הקמת המדינה (מתורגם):

https://youtu.be/zdt4L6VTbi4?long=yes

מלחמת השחרור, או מלחמת העצמאות (מלחמת הקוממיות, מלחמת תש"ח) היא המלחמה שניהל היישוב היהודי בארץ ישראל, שהפך למדינת ישראל וצה"ל, בערביי ארץ ישראל ומדינות ערב, שלא קיבלו את תכנית החלוקה של האו"ם ואת הקמת מדינת ישראל.

המלחמה הסתיימה בניצחונה של ישראל, שהרחיבה את גבולותיה מעבר לגבולות שנקבעו למדינה היהודית במסגרת החלטת החלוקה. היא פרצה מיד לאחר קבלת תוכנית החלוקה על ידי האו"ם, בכ"ט בנובמבר 1947, במתקפה ערבית אלימה וחזקה כנגד הישוב היהודי, שהפכה למלחמה של צבאות ערביים במדינת ישראל שתוכרז במהלכה.

מלחמת העצמאות הסתיימה עם החתימה על הסכם שביתת הנשק עם סוריה, שהיה האחרון בסדרת הסכמי שביתת הנשק, ב-20 ביולי 1949.


הנה סיפורה של מלחמת העצמאות (עברית):

https://youtu.be/U3VoNAs_gD0


על מלחמת השחרור (עברית):

http://youtu.be/3W-j6zfb5G4


על החלטת החלוקה ופריצת מלחמת העצמאות שבעקבותיה (עברית):

https://youtu.be/U3VoNAs_gD0


ותיאור הקרב על קיבוץ יחיעם במלחמת השחרור (עברית):

http://youtu.be/O-zysa7cFQE

מסופר על לוחם שנפצע קשה בשדה הקרב. בעת שהחלים מפציעתו הוא שאל את חברו הטוב מדוע כשהביט לאחור בעודו פצוע, ראה רק זוג טביעות נעליים בקרקע הבוצית, את צעדיו שלו. הוא הוטרד מדוע נטש אותו חברו בקרב, אבל החבר ענה לו שטביעות הנעליים שראה היו שלו, בזמן שהוא נשא אותו, את הפצוע, על גבו..

אחוות לוחמים, או רעות, הם קשר עמוק בין מי שהיו בשדה הקרב ביחד. אולי זה נראה כמו סתם חוויות משותפות אבל אחוות הלוחמים היא הרבה יותר מזה. הנאמנות והערבות ההדדית שנדרשות מלוחמים בשדה הקרב הן הגבוהות ביותר שניתן לראות, מאנשים שאינם בני משפחה או בני זוג. הרעות היא ההסבר היחיד לחיילים שסיכנו את חייהם למען חבר ולעיתים אף ויתרו על חייהם למען חבריהם לקרב.

בערכי צה"ל מופיע ערך הרעות בהגדרה הבאה: "החייל יפעל מתוך אחווה ומסירות לחבריו לשירות וייחלץ תמיד לעזרתם כשהם זקוקים לו או תלויים בו, חרף כל סכנה וקושי, עד כדי חירוף הנפש."


הנה סרטון אנימציה שמתאר את אחוות הלוחמים בקרב הקשה בנבי יושע (עברית):

http://youtu.be/7SjtW3FCo7o


חברות שלא תאומן בין טייסים אמיצים במלחמה:

https://youtu.be/8scbhR9RPFQ


לוחם שמוותר על המצנח שלו כדי להציל חבר:

https://youtu.be/ddNAh3DCvZM


ושיר על אחוות הלוחמים של "האחים בדם" עם צילומי לוחמים ממלחמות מיותרות בקולנוע:

http://youtu.be/Dqok5m4lqeE

דגל הדיו היה דגל ישראל שאלתרו הלוחמים מחטיבת הנגב, שכבשו את משטרת אוּם רַשְרַש (אילת של היום). הדבר אירע במסגרת מבצע עובדה ב-1949, להשלמת כיבוש המקום, כדי שלמדינת ישראל יהיה קשר לים-סוף.

את דגל הדיו יצרו הלוחמים מבד לבן ועליו שרטטו את סמלי הדגל בכתיבה עם דיו. הדגל הונף ב-10 במרץ 1949 על ידי חייליו של נחום שריג, מפקד חטיבת הנגב, לאחר כיבוש אום רשרש. על העמוד טיפס אברהם אדן, שכינויו היה "ברן" ותלה את הדגל. הוא הפך לסמל ליצירתיות והתעוזה של חיילי צה"ל במלחמת השחרור והנחישות לכבוש את המקום בכל מחיר.

יש כל מיני אגדות על תחתוני נשים שמהם יצרה פועה האחות דגל הדיו. אלה ככל הנראה סתם סיפורים. הגרסה הרשמית היא שאת הדגל עצמו יצרה המזכירה החטיבתית פועה אראל, עוד לפני ההגעה לאום רשרש, מסדין לבן שמצאה ועם דיו רגיל. את סמל מגן הדוד היא העתיקה מציוד הרפואה שקיבלה לצורך המבצע.

כיום נשארה רק בקתה אחת מאום רשרש ולידה פסל של דגל הדיו והאלוף אדן מטפס עליו. שניהם נמצאים בצד הדרומי של קניון "מול הים" שבחוף אילת.


הנה סיפורו של דגל הדיו שהונף באום רשרש, אילת של היום (עברית):

http://youtu.be/XITUytniMQk


על המבצע שהוביל לכיבוש אום רשרש ולדגל הדיו (עברית):

http://youtu.be/bqqlbXrcKyc


וסיפור "החפלה" שארגנו חייליו של עוזי נרקיס למצרים, בדרך לאילת, במהלך מבצע "עובדה" (עברית):

http://youtu.be/_OeR4nrkXYc

סיפורה של דרך בורמה (Burma Road) מתחיל במצור על ירושלים, במלחמת השחרור. הליגיון הירדני השתלט בה על מיתחם לטרון וחסם את הדרך לשיירות האספקה לירושלים. הצלפים שהתמקמו בכפרים ובצידי דרך המלך, העולה משער הגיא, הוא "באב אל וואד", גם הם עשו שמות בשיירות והרגו רבים.

דרך בורמה היה שמה של דרך עוקפת אל ירושלים, דרך שנפרצה בשטח הגבעות, בחודשים מאי-יוני 1948. זו הייתה דרך שאפשרה העברת מזון, תרופות וציוד אל הבירה הנצורה.

לידת הדרך מתחילה לאחר כישלון מבצע של צה"ל לכיבוש לטרון, בה ישב הלגיון הירדני ומנע מכוחות צה"ל להגיע לירושלים בדרך המלך. לכן הייתה הנחיצות של דרך עוקפת גדולה במיוחד.

לשם פריצת הדרך כבש צה"ל את הכפרים בית ג'יז ובית סוסין. הכנתה החלה ליד המושב בקוע (הכפר דיר מוחסין באותה תקופה). היא ממשיכה ליד הראל של היום (אז בית-ג'יז) ותעוז (אז בית-סוסין) ויוצאת מהנתיב ההררי בכביש המוליך מהרטוב אל שער-הגיא.

הדרך חייבה גם פריצה ברצועה צרה ברוחב של 2-3 ק"מ, ללא כפרי אויב, אך במורד תלול שחייב חציבה של" מעקלים" (סרפנטינות) בקטע הקשה.

דרך בורמה הושלמה בערב 10 ביוני 1948. היא נפתחה מיידית לתנועת רכב ובכך נפרץ המצור על ירושלים. במקביל אליה הונח צינור מים, שזכה לשם" קו השילוח" ומטרתו לספק מים לתושבי ירושלים.

בכך נפתחה האפשרות לעקוף את חסימת הכביש הראשי לירושלים. חברת "סולל בונה" החלה מיד בעבודות חציבה וסילוק של סלעים, על מנת לפלס את הדרך ולשפרה.

בדרך החדשה הוחל בהעברה של שיירות הספקה. ציוד רב הועבר באמצעות דרך בורמה לירושלים. הוא כלל נשק ותחמושת להגנת העיר, וגם מזון, מים ודלק, שהיו חיוניים להמשך קיומה של העיר היהודית.

בהמשך הדרך נסללה והפכה לכביש, אך השם "דרך בורמה" נשאר. ושמה של הדרך מדגים כיצד מיתוג הוא עניין של דימיון. על אף נסיונות לתת לה שמות כמו "דרך הראל", "דרך שבע", "דרך הגברושים" וגם סתם "דרך הג'יפים", את שמה המוכר "דרך בורמה", קיבלה הדרך דווקא מכתבה של העיתונאי האמריקאי קנת בילבי שסיקר את מלחמת העצמאות בארץ.

בילבי ראה בדרך שנפרצה לירושלים דמיון לדרך שנפרצה במזרח הרחוק בתקופת מלחמת העולם השנייה. שם היא זכתה לשם הזה, מכיוון שעברה מבורמה (מיאנמר של ימינו) אל סין שבמזרח אסיה.

במלחמה ההיא היו אלה צבאות ארצות הברית ובריטניה, שפרצו שם את הדרך שעקפה את האזור בו שלטו היפנים והעבירו בדרך בורמה אספקה לצבא סין.

בדרך בורמה הישראלית הועברו מזון ואספקה לירושלים הנצורה והרעבה. כאן סיכם בילבי את הכתבה שלו במשפט על פריצת הדרך לירושלים: "סיפור זה בוודאי יהפוך לסיפור גבורה בתולדות היהודים".


הנה סיפורה של דרך בורמה:

https://youtu.be/JgQwH4D9Jec


לוחמים מספרים על גילוי הדרך:

https://youtu.be/4ZWGNCrI52M


מצגת וידאו של דרך בורמה היום:

https://youtu.be/zPu3h5IwmZU


הנה דרך בורמה המקורית - ההשראה:

https://youtu.be/OwyEPs2wpuk


יומן קולנוע שמספר עליה:

https://youtu.be/ToPej-FM61k

ארגון לח"י (קיצור של "לוחמי חירות ישראל") היה ארגון מחתרתי יהודי, שפעל בארץ-ישראל בשנות ה-40, עד לקום המדינה. הארגון הוקם לאחר שחבריו פרשו מהאצ"ל, שבו היו חברים. הפרישה נעשתה לאחר שהנהגת האצ"ל התחייבה בשנת 1939 להפסיק את ההתקפות על השלטון הבריטי, בשל המלחמה של הבריטים בנאצים. גישה זו לא התאימה לפורשים, שהעדיפו לוחמה ללא הפסקה בבריטים, עד לגירושם מהארץ.

מרגע שהחל בפעולות נגדם, כינו הבריטים את הארגון "כנופיית שטרן", על שם המייסד אברהם שטרן, בעל הכינוי המחתרתי "יאיר". השם לח"י נבחר לו מאוחר יותר. העמדות המהפכניות של הארגון גרמו לו לאמץ דרכי טרור אישי ופעולה אלימה. הם בצעו גם רציחות פוליטיות, ביניהן רצח הלורד מוין בקהיר ורצח המתווך מטעם האו"ם, הרוזן השוודי ברנדוט. מעשי הטרור וההתנקשויות שביצעו חברי הארגון גרמו לרבים להסתייג מפעילותם. גם הנהגת היישוב ראתה בהם מעשים חמורים ופעלה עם הבריטים כנגד הארגון.


הנה סרטון על הקמת הלח"י:

http://youtu.be/c3TWV-BP280?t=1m45s


והמנון הלח"י "חיילים אלמונים":

http://youtu.be/i2ErTE1Ulko

הקרב האחרון של מלחמת השחרור היה כיבוש אילת. הוא יצא לדרך בפברואר 1949, כשהסתבר שהירדנים דורשים בהסכם עימם את הנגב הדרומי ואת אילת. ראש הממשלה בן גוריון החליט על מבצע שיתפוס נקודות חדשות בנגב ובהמשך יגיע לאילת ויאפשר לכוחות צה"ל להתבסס בה.

אילת הייתה אז נקודת משמר דרומית בשם "אום רשרש", בקצה מפרץ עקבה שיוצא מים-סוף. היו בה רק שוטרים ששמרו על המקום. בתחילה יצא דרומה סיור של צה"ל, שעשה מיפוי של הדרכים והתחמק מהסיורים הממונעים של הצבא הירדני.

אחרי שהצליח בכך, יצאו שתי חטיבות למבצע: חטיבת גולני וחטיבת הנגב. כל אחת מהן נעה במסלול אחר לכיוון אילת. בין שתי החטיבות התפתחה תחרות מי תגיע ראשונה לאילת ותכבוש אותה.

חטיבת הנגב הגיעה ראשונה לאום-רשרש וגילתה שנקודת המשמר ריקה. כל השוטרים הירדנים נמלטו ממנה עוד לפני שהחיילים של צה"ל הגיעו. אחריה הצטרפה חטיבת גולני.

השיא הסמלי של "כיבוש אילת", התרחש כשמפקד הכוח מחטיבת הנגב, אברהם אדן "ברן", טיפס על התורן הנטוש שבחצר המשטרה והניף עליו דגל.

את הדגל, אגב, יצרו הלוחמים באופן ספונטני ובאילתור של הרגע. יש ויכוחים אם הבד היה מתחתונים של אחת הלוחמות או מסדין שעליו הם ציירו בדיו, אבל הם יצרו דגל ישראל והניפו אותו על ראש התורן המאולתר.

כך קבעו הלוחמים, מבלי שנדרשו לירות כדור אחד, את היות אילת חלק ממדינת ישראל. "דגל הדיו" הפך מאז סמל לכיבוש אילת ולסיומה הסופי בהחלט של מלחמת השחרור.


הנה סרטון אמיתי מהכיבוש של אום רשרש, שתהפוך לאילת:

http://youtu.be/bqqlbXrcKyc?t=5s


וכיבוש אילת נחשב לסיום מלחמת העצמאות והקמת המדינה (עברית):

https://youtu.be/_YvbzN18gME

מיתוסים הם תמיד גדולים מהחיים. כשמדובר במיתוס דתי או פולחני קשה להתווכח עליו. אבל כשמדובר במיתוס היסטורי, קורה לא פעם שקמים חוקרים או עדים שקוראים תיגר על המיתוס ומציעים את הגרסה שלהם.

בשערי קיבוץ דגניה א' ניצב טנק סורי. זה שנים רבות שהטנק הזה מעיד על המאבק הקשה וכמעט חסר-הסיכוי של תושבי הקיבוץ, לעצור את הכובש הסורי שתקף את קיבוץ דגניה א' בטנקים ובחי"ר במלחמת העצמאות.

המיתוס של עצירת הטנק ממש בשער הקיבוץ הלך וגדל במשך שנים רבות. הסיפור על חבר קיבוץ שהשליך בקבוק תבערה ועצר את הטנק הסורי התאים לסיפור של ישראל המתחדשת, הלא-גלותית, ישראל של דוד נגד גוליית הענקי. בתפקיד דוד - ישראל הקטנה. בתפקיד גוליית - צבאות ערב הפולשים לארץ ישראל לאחר הכרזת העצמאות. הקרב הזה היה הקרב שסגר את מלחמת העצמאות ובישר על נצחון ישראל הסופי את צבאות הערבים. יש מדינה ליהודים ובדגניה היא ניצחה את אויביה סופית.

המיתוס מספר על ברוך (בורקה) בר-לב, חבר משק דגניה שזרק על טנק סורי את בקבוק התבערה. קראו לזה אז "בקבוק מולוטוב". על פי המיתוס, השמיד בר-לב את הטנק והרג או הבריח את אנשי הצוות הסורים. שנים אחר-כך כתב לוחם "גולני" שלמה אנשל, שהוא זה שעצר את הטנק כשירה פגז פיא"ט. הוא חקר את הקרב ופרסם את התחקיר שקובע שבקבוק התבערה היה רק חלק קטן מהתהליך ושעצירת הטנק נזקפת לזכות הירי של הפגז שלו.

אבל אנשל לא לבד. יש גם שלום הוכבאום, חבר דגניה שהכניע את הטנק, יצחק עשת מגולני שהכניע אותו עם פיא"ט שירה מהמותן ודוד זרחיה שהשחיל רימון יד לתוכו. כל אחד מהם הזדהה גם הוא כמי שעצר את הטנק הסורי. מנגד, הגנו אנשי הקיבוץ על גרסת בקבוק, או למעשה בקבוקי המולוטוב. בקבוקי התבערה הם שהבעירו את הטנק לדבריהם, בעוד הפגזים נורו רק לאחר שהטנק כבר נפגע ואנשי הצוות שלו נהרגו.

לאחר שנים של מחלוקת קבעה מחלקת המחקר של צה"ל שהטנק נפגע בשערי המשק מפגז ה"פיאט" אך הושמד באמצעות "בקבוק מולוטוב". זו הייתה פשרה שנתנה לכל אחד מהצדדים חלק ממה שביקש. בעוד שהיא תמכה במיתוס שהטנק הושמד על ידי בקבוק התבערה, היא גם חיזקה את העובדה ההיסטורית שהוא נפגע לפני-כן מירי פגז הפיאט, ככל הנראה של אנשל.

את הטנק הצרפתי מסוג רנו שיוצר בשנת 1934 ניתן לראות עד היום בשערי דגניה א'. סעו לבקר כי בכל מקרה, וכנראה שלעולם לא נדע מי מהחמישה הוא שעצר את הטנק הסורי, מדובר בגבורה של מגינים נועזים למול צבא כובש מצויד וחזק פי כמה.


הנה המיתוס של עצירת הטנק בבקבוק מולוטוב:

http://youtu.be/dWRWzxNsA8o


סיפור הקרב מצד לוחם גולני שירה על הטנק במקלע הפיאט:

http://youtu.be/jzE8jbfueh8


וטנק הרנו, שהיסטורית כלל לא נחשב לטנק מוצלח:

http://youtu.be/PjMekJ2chLs

ארגון אצ"ל היה ארגון מחתרתי שהוקם בשנת 1937. הארגון נשען על רעיונותיו של ז'בוטינסקי ומטרתו הייתה הכנה למלחמה, עד לניצחון על הבריטים והערבים בארץ ישראל. חברי הארגון התנגדו להבלגה של ארגון "ההגנה" על פרעות שביצעו ערביי ארץ-ישראל. הם פרשו כדי לפנות לשימוש בכוח אלים נגד הערבים והבריטים בתקופת המנדט.

החל משנת 1944 הנהיג מפקד האצ"ל מנחם בגין את האצ"ל למרד צבאי בשלטונות המנדט הבריטי. בוצעו פעולות צבאיות נגד בסיסים ושדות תעופה בריטיים, כולל פיצוץ המפקדה הראשית של הבריטים במלון המלך דוד. פעולה זו גרמה לכמעט 100 הרוגים, כולל אזרחים חפים מפשע. היא הביאה לרדיפת חברי האצ"ל על ידי הבריטים, בתמיכה של הנהגת היישוב היהודי בארץ ישראל. קראו לתקופה זו "הסזון" והיא הייתה רוויה במאסרים, הוצאות להורג ורדיפה של חברי האצ"ל.

עם פרוץ מלחמת העצמאות נכנסו חיילי האצ"ל לפעילות בכוח הלוחם, ביחד עם "ההגנה". עם קום המדינה פסק האצ"ל לפעול כארגון נפרד וחלק מחבריו פנו לפעילות פוליטית, במסגרת תנועת החירות.


הנה סרטון על ארגון אצ"ל:

http://youtu.be/4TZDPEr3IWA


על הנשים לוחמות האצ"ל:

http://youtu.be/phK06utpMpI


ואחת מפעולות הטרור של האצ"ל:

http://youtu.be/OeUWMyFAEXE

יצחק שדה שנודע בכינויו "הזקן" היה המפקד הראשון של הפלמ"ח, מראשי ארגון "ההגנה" ומייסד חיל השריון, בתור אלוף בצה"ל הצעיר שלאחר קום המדינה. יצחק שדה היה מנהיג של צעירים, מחנך וסופר יהודי שניצל את קסמו האישי והקשרים שיצר, כדי להקים את הארגון המחתרתי - הפלמ"ח.

בצעירותו הוא למד באוניברסיטה ולפרנסתו עסק בדוגמנות עירום לציירים ובהוראה של חינוך גופני. כשפגש את יוסף טרומפלדור הוא התרשם ממנו עמוקות ולאחר ששמע על מותו בתל-חי, החליט שדה לעזוב את לימודיו ולעלות לארץ ישראל.

כעיתונאי בהמשך דרכו השתמש שדה ביכולת השיחה והסיפור שלו ובכריזמה שלו כדי לסחוף צעירים להצטרף אליו להגנה על היישוב היהודי. הוא היקנה להם ידע ועניין בתרבות ובידע ואמר להם תמיד "אהוב את הרובה, אבל שנא את המלחמה". הוא התגלה בהדרגה כמפקד מעולה ומתכנן אסטרטג בעל יכולות גבוהות.

יצחק שדה ידע גם לגלות צעירים מוכשרים ולהפוך אותם למפקדים. הטובים שבהם, כמו משה דיין ויגאל אלון, יהפכו למנהיגים צבאיים ומדיניים במדינת ישראל שתוקם אחר-כך. אך עליו נגזר להיות מורחק מהמנהיגות.. לאחר קום המדינה, בצל יחסיו עם בן גוריון, ששדה לא תמיד הסכים איתו, הוא פרש מהצבא אל חיק ביתו ומשפחתו.


והנה פרק היסטורי שלם על יצחק שדה:

http://youtu.be/x0tZk3qLEuI?t=1m28s


הנה שיר על יצחק שדה ששרה להקת הנח"ל:

http://youtu.be/FDK6cv58J60


הנה סרטון על "הזקן" יצחק שדה:

http://youtu.be/-LpftUGxH7M


הנה עדות של חיילת בפלמ"ח על מראהו ומנהיגותו של יצחק שדה:

http://youtu.be/Epq2kUM92IU


וסרט תיעודי על הזקן שהנהיג את הצעירים בפלמ"ח:

https://youtu.be/x0tZk3qLEuI?long=yes

הפלמ"ח היה הכוח הצבאי הסדיר של "ההגנה" בארץ ישראל. הפלמ"ח, ראשי תיבות של "פלוגות המחץ", הוקם בתחילת שנות ה-40 של המאה הקודמת. הוא הוקם בשנת 1941, בהסכמת השלטון הבריטי, כדי להילחם בצבא הגרמני במקרה שיפלוש לארץ-ישראל. בתקופה זו קיבל הפלמ"ח מהבריטים הדרכה צבאית, נשק ותחמושת. במקביל הוא טופח על ידי ההנהגה היהודית כדי שיהיה הבסיס לצבא העברי של המדינה היהודית העתידית.

בסוף מלחמת העולם השנייה הצטרף הפלמ"ח לפעילות של ארגון "ההגנה" כנגד המנדט הבריטי. אנשי הפלמ"ח היו פעילים מאד בארגון ההעפלה והגנת המעפילים לארץ. בתקופת מלחמת השחרור היה הפלמ"ח מהכוחות הלוחמים החשובים ביותר. במיוחד עסק בפעילות כנגד הכנופיות הערביות והגנה על השיירות והדרכים מפניהם.

כשהוקם צה"ל, במהלך מלחמת העצמאות, שולב הפלמ"ח ביחידותיו. בסוף שנת 1948 פורק הפלמ"ח, כמו כל המחתרות והארגונים הצבאיים שפעלו כאן לפני קום המדינה. מפקדיו הפכו למפקדי צה"ל ורבים מהם הפכו ברבות הימים למנהיגי המדינה.


הנה סקירה בחדשות מהעבר של החינוכית על הפלמ"ח:

http://youtu.be/-LpftUGxH7M?t=7m26s


חבר פלמ"ח שמספר על הפעילות המיוחדת שלהם:

https://youtu.be/9cA65jIFUaQ


מעפיל ניצול-שואה שעלה לארץ אחרי מלחמת העולם השניה והצטרף לפלמ"ח:

http://youtu.be/tlLS_Yi2gWs


סיפורי הפלמ"ח:

https://youtu.be/0Ppv8mOE2to


המנון הפלמ"ח:

https://youtu.be/ko16DQaQ--Q


ושיר על הפלמ"חניקים שכתב המשורר נתן אלתרמן:

https://youtu.be/qoLIgmbD2fA


סרט תיעודי קצר על תולדות הפלמ"ח והתרומה שלו לתקומת המדינה:

https://youtu.be/S-SsqI_q0y0?long=yes


וסיפורן של המחתרות שנלחמו באויב וביניהן במלחמת הקוממיות (מתורגם):

https://youtu.be/adsPqcpEg0o?long=yes

המפציץ כבד מתוצרת ארה"ב, B-17 שכונה "מבצר מעופף" היה כלי הטיס הטוב ביותר במלחמת העולם השנייה. הוא שימש להפצצות כבדות על יעדי האויב והיה מהגורמים החשובים לנצחונן של בנות הברית ובראשן ארה"ב במלחמה כולה.

למעט פצצות האטום שהוטלו במלחמה על ערי יפאן, היווה המבצר המעופף את גורם ההרס הגדול ביותר - הוא הטיל במהלך המלחמה כולה מעל 600 אלף טון של פצצות על המתקנים והערים של מעצמות הציר ובראשן גרמניה הנאצית.

המבצר המעופף היה חדשני לזמנו בכך שהיה המפציץ הראשון עם 4 מנועים. היה בו כוח אש עצום, כיוון שהיה בכל מטוס B17 גם מאגר עצום של פצצות וגם צריחי מקלעים ששימשו את הטייסים להגנה עליו מפני מטוסי היירוט של האויב.

גם את חיל האוויר הישראלי שימשו 3 מטוסי מבצר מעופף, שנרכשו והופעלו במהלך מלחמת השחרור. אחד מהם אף הפציץ את ארמון המלך המצרי פארוק.


הנה סיפורו של ה-B17, "המבצר המעופף" (עברית):

https://youtu.be/T_VsKsC-rVU


המבצר המעופף בסרטון נדיר ממלחמת העולם השניה:

http://youtu.be/zp1teqL-TLc?t=30s


על המטוס הזה התרחש אחד מביטויי הרעות וההקרבה מהיפים בהיסטוריה:

https://youtu.be/ddNAh3DCvZM


סרטון אנימציה המדמה את קרבות האוויר והפעולות של ה-B17 במלחמת העולם השניה:

http://youtu.be/d3S5CAXDtdk


מבצר מעופף לאספנים:

http://youtu.be/wOzYR6ZRMnw


וקדימון לסרט על טייסת של "מבצר מעופף" במלחמת העולם השניה:

http://youtu.be/gRjhgTqOuU4