שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
למה התזמורת המשיכה לנגן על הסיפון כשהטיטאניק טבעה?
האם שמעתם על התזמורת שהמשיכה לנגן בעוד אניית הפאר טיטאניק שוקעת במימי האוקיינוס האטלנטי? - מדובר באחד המיתוסים המדהימים בתולדות המוסיקה ולמרבה הפלא - הוא גם לגמרי נכון.
יש אין ספור סיפורים אנושיים וכואבים שמלווים את סיפור טביעתה של האנייה שמותגה בתור "האנייה שלא יכולה לטבוע" וטבעה בהפלגת הבכורה שלה כשהתנגשה בקרחון בדרכה לניו יורק.
לא מעט אנשים ניצלו מהטביעה הנוראה הזו, אך הרבה יותר, 1,517 מתים, טבעו באסון הזה של הפלגת הבכורה באונייה הגדולה ביותר שנבנתה אי-פעם.
אבל דמיינו רגע את האונייה העצומה הזו, כשהשעה היא 2 בבוקר, שעתיים ו-20 דקות אחרי הפגיעה בקרחון הקטלני ודקות אחדות לפני טביעתה המוחלטת של האנייה הגדולה בהיסטוריה. אלה הרגעים האחרונים של נוסעי האוניה, במה שעתיד להיות אסון הספנות הגדול ביותר. סירות ההצלה האחרונות שנותרו באנייה מורדות למטה, למים.
הן מספיקות לפחות ממחצית מהנוסעים.
ההיסטריה על הסיפון היא אדירה. אנשים צועקים, מנסים לזכות במקום בסירות ההצלה ומרביתם לא מצליחים. בזמן שהנוסעים נכנסים לפאניקה וקציני האוניה מנסים לארגן פינוי מסודר, ליד גרם המדרגות המרכזי שעל הסיפון מנגנת לה תזמורת בת 8 נגנים לנוסעים ההיסטריים. הם מנגנים מוסיקה רגועה ולא עוצרים את הנגינה גם כאשר ברור להם שהספינה אכן עומדת לטבוע.
וואלאס הארטלי (Wallace Hartley), מנהל ומנצח התזמורת בן ה-33, היה כנר מנוסה שהגיע מקולן (Colne) שבלנקשייר. רק יום לפני היציאה הועבר מהמאוריטניה (Mauretania) לטיטאניק כדי לנהל את התזמורת שלה. החלטה זו גזרה את גורלו ואת גורל שבעת הנגנים שעבדו תחתיו.
במשך כשעה וחצי אחרי הפגיעה בקרחון, ממשיכים הנגנים לנגן בשלווה סטואית מנגינות מהרפרטואר הרגיל של אניות הנוסעים. הם מנגנים ואלסים נעימים, מנגינות פופולריות ושירים עממיים ומוכרים. הנוסעים שהצליחו להינצל מהטיטאניק העידו שהשיר האחרון שניגנה התזמורת היה הפזמון הנוצרי והסמלי כל כך לרגעים הללו "קרוב יותר אליך, אלוהיי" (Nearer My God to Thee).
הנגנים פעלו לפי הכללים המקצועיים של תזמורות האניות באותה תקופה. תפקידם היה לספק בידור לנוסעים בארוחות החגיגיות ובערבי הריקודים, אבל גם לשמור על אווירה רגועה ונעימה בכל עת. גם כאשר החלה ה"אוניה שלעולם לא תטבע" לטבוע, המשיכה התזמורת של האוניה "טיטאניק" לעבוד כרגיל ולנגן לפי החוזה עד שהאוניה שקעה במהירות במים והגיע הזמן לסיומו של הקונצרט העצוב והטרגי.
וכך טבעה סופית האנייה הגדולה בהיסטוריה עד אז והכי גדולה שטבעה אי-פעם. היא עשתה זאת עם אלפי נוסעים ולצליליה האחרונים של התזמורת הכי אמיצה בהיסטוריה.
#סוף דבר
כל 8 הנגנים מתו בטרגדיה. רק שלוש מגופותיהם נמצאו מאוחר יותר. גופתו של הארטלי תתגלה שבועיים לאחר מכן, כשהוא לבוש במלואו ותיק התווים שלו קשור אליו, יחד עימו היה הכינור שהוא קיבל מארוסתו ועליו הקדשה ממנה.
הכינור הזה נעלם די מהר והתגלה שנים רבות אחר-כך. הסתבר שמישהו גנב אותו והעביר אותו לידיה של ארוסתו של המנצח. היא הורישה אותו ושנים רבות אחר כך הוא התגלה בעליית גג על ידי אחד מצאצאי המשפחה.
מומחים העריכו את שוויו אז במקסימום 300 אלף אך במכירה הפומבית נמכר הכינור הישן בבריטניה ב-900 אלף לירות שטרלינג. המומחים קבעו אז שעל אף היות הכינור שבור למחצה ובו שני מיתרים בלבד, הכלי ששרד את הטביעה ההיסטורית שבר שיא עולם במחיר בו נמכר.
הארטלי עצמו נקבר בעיר הולדתו בהשתתפות למעלה מ-20,000 אנשים שמילאו את רחובות העיר. לאחר מותם של אנשי התזמורת התברר פרט טרגי נוסף - לא חברת הספנות ולא סוכנות המוסיקה ביטחו את הנגנים. מסתבר שכל צד טען שזו אחריותו של השני.
בשנת 1997, תועד הקונצרט האחרון של הארטלי ונגניו באחת הסצנות המרגשות מתוך הסרט עטור האוסקרים "טיטאניק".
הנה קברו של וואלס וסיפורו:
https://youtu.be/5CZQEo3DiEU?t=43s
הכינור בתצוגה, לצלילי השיר האחרון שנוגן לפני טביעתה של הטיטאניק:
https://youtu.be/bqP80wP4Wwk
כך נראתה התזמורת המנגנת בעת טביעת האנייה, לפי הסרט:
https://youtu.be/U41txhi2nfY
שרידי האנייה כפי שאותרו 75 שנה אחר-כך:
https://youtu.be/D6Doii9g9IE
מה עושה מנצח התזמורת הסימפונית?
העבודה של מנצח התזמורת היא לא פשוטה כמו שהיא נראית. המנצח לא רק עושה תנועות משונות - הוא במידה רבה עושה את המוסיקה.
המנצח או המנצחת מראים לנגנים מתי להיכנס ולנגן, מסמנים את הקצב של הנגינה, את העוצמה של הנגינה בכל קבוצת נגנים (תנועות גדולות למשל, אומרות לנגן חזק), האופי והסגנון של המוסיקה (למשל, האם היא עדינה ונוגעת, או תוקפנית וחזקה) וכדומה.
למעשה, עבודתו של המנצח מתרחשת עוד לפני הקונצרט. המנצח הוא למעשה מנהל הפעילות המוסיקלית של התזמורת. הוא מתרגל אותה בנגינת היצירות, מסביר ומדריך את הנגנים, מתרגל אותם שוב ושוב ובונה את הפרשנות של היצירות שינוגנו בקונצרט ויתווה את הדרך שבה יבצעו התזמורת ונגניה את היצירה.
בסרט "המנצחת" מסביר המנצח צ'יליבדקה שהמנצח הוא שנותן את האנרגיה לתזמורת. אם הוא הכין אותה בחזרות היטב, היא יכולה לנגן בלעדיו. אבל זו תהיה נגינה ללא האנרגיה המשותפת שנותן הניצוח והחיבור שהוא מייצר בזמן הניצוח, החיבור שהופך את הנגנים הרבים לתזמורת אחודה ומדויקת.
כי אמנם טוסקניני, מספר צ'יליבדקה, אמר שהוא מנגן רק את מה שבפרטיטורה (תווי התזמורת) אבל מאהלר, המנצח והמלחין הגאוני, גרס ש"כל המוסיקה נמצאת בפרטיטורה, חוץ מהעיקר."
הנה מנצח מסביר את תפקידו בקצרה:
https://youtu.be/u10FbKZSIhs?t=5s
עוד מנצח מספר על עבודתו:
https://youtu.be/z_yIn8V3UcU
השאלה הכי שכיחה - האם חייבים אותו או שאפשר בלי המנצח?
https://youtu.be/0R1z_5bdEwY
אולי אפילו ילד בן 8 יכול לנצח על תזמורת:
https://youtu.be/v436IGbKL_o
וסרטון מפורט יותר על עבודת המנצח עם התזמורת:
http://youtu.be/x_6cTbyWP88
איך מנצחים על תזמורת ולמה צריך מנצח?
נהוג לומר שהמנצח אחראי שהתזמורת תעשה צדק עם המלחין שיצר את היצירה.
כשמנצח או מנצחת מנצחים על התזמורת, הם מראים לה כיצד לנגן. אמנם לכל מנצח יש סגנון ניצוח משלו, אבל תנועות הניצוח הן מקובלות ומוכרות לכל המנצחים.
המנצח תמיד מקדים לסמן לנגנים כיצד לנגן, פעימה אחת לפני שהם צריכים לבצע. כשהוא רוצה שקבוצת נגנים תתחיל לנגן, הוא מסמן לה כניסה. כשיש לנגן חזק הוא מגדיל את תנועות ידיו. תנועות קטנות פירושן נגינה חלשה ועדינה.
הנגנים עוקבים במבטם אחרי המנצח ומנגנים לפי הסימנים שלו. כשהוא רוצה שהתזמורת תנגן מוסיקה בשירתיות, הוא יניע את גופו ביחד עם הניצוח ובידיו הוא יסמן כמו גלים, ממש כמו רקדן באלט.
הנה מה שמנצחים עושים עם תנועות הידיים:
https://youtu.be/z_yIn8V3UcU
מנצח מסביר כיצד הוא מנצח על התזמורת:
http://youtu.be/8ewjtMTvyck
מנצח אחר מסביר שהתזמורת יכולה לבד, אבל...
https://youtu.be/ZZ0SlEDX1ug
ומנצח עם הפילהרמונית מלווים זמר פופ בשיר יפה (עברית):
https://youtu.be/IuFOmzjk9bQ
איך מת לולי ממקל הניצוח שלו?
המלחין והמנצח זָ'אן-בָּטִיסְט לוּלִי מת בגלל "תאונת ניצוח". הדבר קרה כתוצאה מפגיעה ברגלו עם מקל הניצוח שלו.
לא מאמינים? - אז באותה התקופה מקל הניצוח לא היה קטן כמו היום, אלא מוט גדול, שנהוג היה לדפוק בו על הרצפה ולהקיש בקול את הפעמות המוסיקליות. הנקישות הללו על הארץ סייעו לתת קצב לנגנים.
אבל לרוע מזלו של ז'אן בטיסט לולי, פעם הוא פגע בכף רגלו, בעת שהקיש עם המקל הגדול על הרצפה. פגיעת מקל הניצוח ברגל גרמה לו לפצע, שהלך והזדהם. הזיהום שנגרם מפציעה זו בכף הרגל גרם בסופו של דבר למותו של אחד מגדולי המוסיקה והמנצח הטראגי ביותר בהיסטוריה - אדם שהרג את עצמו בעבודה.
אגב, שנים ספורות בלבד אחרי מותו גילו מדענים עד כמה חשוב הטיפול המיידי בזיהום של פצעים, ועד כמה מסוכן זה לא לטפל במה שהמבוגרים קוראים "אינפקציה", בעברית זיהום. כי פציעה שלא מטופלת ועוברת חיטוי ששומר מזיהום חמור, עלולה להביא את הפצוע די מהר, ובמקרה של פציעה חמורה אף בוודאות, לסכנת חיים ואפילו למוות, כמו במקרה של לולי.
הנה קטע מסרט שמספר על הפגיעה המצערת של ז'אן בטיסט לולי ברגלו:
http://youtu.be/u8RJvzOj7PM
מנצחים
האם שמעתם על התזמורת שהמשיכה לנגן בעוד אניית הפאר טיטאניק שוקעת במימי האוקיינוס האטלנטי? - מדובר באחד המיתוסים המדהימים בתולדות המוסיקה ולמרבה הפלא - הוא גם לגמרי נכון.
יש אין ספור סיפורים אנושיים וכואבים שמלווים את סיפור טביעתה של האנייה שמותגה בתור "האנייה שלא יכולה לטבוע" וטבעה בהפלגת הבכורה שלה כשהתנגשה בקרחון בדרכה לניו יורק.
לא מעט אנשים ניצלו מהטביעה הנוראה הזו, אך הרבה יותר, 1,517 מתים, טבעו באסון הזה של הפלגת הבכורה באונייה הגדולה ביותר שנבנתה אי-פעם.
אבל דמיינו רגע את האונייה העצומה הזו, כשהשעה היא 2 בבוקר, שעתיים ו-20 דקות אחרי הפגיעה בקרחון הקטלני ודקות אחדות לפני טביעתה המוחלטת של האנייה הגדולה בהיסטוריה. אלה הרגעים האחרונים של נוסעי האוניה, במה שעתיד להיות אסון הספנות הגדול ביותר. סירות ההצלה האחרונות שנותרו באנייה מורדות למטה, למים.
הן מספיקות לפחות ממחצית מהנוסעים.
ההיסטריה על הסיפון היא אדירה. אנשים צועקים, מנסים לזכות במקום בסירות ההצלה ומרביתם לא מצליחים. בזמן שהנוסעים נכנסים לפאניקה וקציני האוניה מנסים לארגן פינוי מסודר, ליד גרם המדרגות המרכזי שעל הסיפון מנגנת לה תזמורת בת 8 נגנים לנוסעים ההיסטריים. הם מנגנים מוסיקה רגועה ולא עוצרים את הנגינה גם כאשר ברור להם שהספינה אכן עומדת לטבוע.
וואלאס הארטלי (Wallace Hartley), מנהל ומנצח התזמורת בן ה-33, היה כנר מנוסה שהגיע מקולן (Colne) שבלנקשייר. רק יום לפני היציאה הועבר מהמאוריטניה (Mauretania) לטיטאניק כדי לנהל את התזמורת שלה. החלטה זו גזרה את גורלו ואת גורל שבעת הנגנים שעבדו תחתיו.
במשך כשעה וחצי אחרי הפגיעה בקרחון, ממשיכים הנגנים לנגן בשלווה סטואית מנגינות מהרפרטואר הרגיל של אניות הנוסעים. הם מנגנים ואלסים נעימים, מנגינות פופולריות ושירים עממיים ומוכרים. הנוסעים שהצליחו להינצל מהטיטאניק העידו שהשיר האחרון שניגנה התזמורת היה הפזמון הנוצרי והסמלי כל כך לרגעים הללו "קרוב יותר אליך, אלוהיי" (Nearer My God to Thee).
הנגנים פעלו לפי הכללים המקצועיים של תזמורות האניות באותה תקופה. תפקידם היה לספק בידור לנוסעים בארוחות החגיגיות ובערבי הריקודים, אבל גם לשמור על אווירה רגועה ונעימה בכל עת. גם כאשר החלה ה"אוניה שלעולם לא תטבע" לטבוע, המשיכה התזמורת של האוניה "טיטאניק" לעבוד כרגיל ולנגן לפי החוזה עד שהאוניה שקעה במהירות במים והגיע הזמן לסיומו של הקונצרט העצוב והטרגי.
וכך טבעה סופית האנייה הגדולה בהיסטוריה עד אז והכי גדולה שטבעה אי-פעם. היא עשתה זאת עם אלפי נוסעים ולצליליה האחרונים של התזמורת הכי אמיצה בהיסטוריה.
#סוף דבר
כל 8 הנגנים מתו בטרגדיה. רק שלוש מגופותיהם נמצאו מאוחר יותר. גופתו של הארטלי תתגלה שבועיים לאחר מכן, כשהוא לבוש במלואו ותיק התווים שלו קשור אליו, יחד עימו היה הכינור שהוא קיבל מארוסתו ועליו הקדשה ממנה.
הכינור הזה נעלם די מהר והתגלה שנים רבות אחר-כך. הסתבר שמישהו גנב אותו והעביר אותו לידיה של ארוסתו של המנצח. היא הורישה אותו ושנים רבות אחר כך הוא התגלה בעליית גג על ידי אחד מצאצאי המשפחה.
מומחים העריכו את שוויו אז במקסימום 300 אלף אך במכירה הפומבית נמכר הכינור הישן בבריטניה ב-900 אלף לירות שטרלינג. המומחים קבעו אז שעל אף היות הכינור שבור למחצה ובו שני מיתרים בלבד, הכלי ששרד את הטביעה ההיסטורית שבר שיא עולם במחיר בו נמכר.
הארטלי עצמו נקבר בעיר הולדתו בהשתתפות למעלה מ-20,000 אנשים שמילאו את רחובות העיר. לאחר מותם של אנשי התזמורת התברר פרט טרגי נוסף - לא חברת הספנות ולא סוכנות המוסיקה ביטחו את הנגנים. מסתבר שכל צד טען שזו אחריותו של השני.
בשנת 1997, תועד הקונצרט האחרון של הארטלי ונגניו באחת הסצנות המרגשות מתוך הסרט עטור האוסקרים "טיטאניק".
הנה קברו של וואלס וסיפורו:
https://youtu.be/5CZQEo3DiEU?t=43s
הכינור בתצוגה, לצלילי השיר האחרון שנוגן לפני טביעתה של הטיטאניק:
https://youtu.be/bqP80wP4Wwk
כך נראתה התזמורת המנגנת בעת טביעת האנייה, לפי הסרט:
https://youtu.be/U41txhi2nfY
שרידי האנייה כפי שאותרו 75 שנה אחר-כך:
https://youtu.be/D6Doii9g9IE
העבודה של מנצח התזמורת היא לא פשוטה כמו שהיא נראית. המנצח לא רק עושה תנועות משונות - הוא במידה רבה עושה את המוסיקה.
המנצח או המנצחת מראים לנגנים מתי להיכנס ולנגן, מסמנים את הקצב של הנגינה, את העוצמה של הנגינה בכל קבוצת נגנים (תנועות גדולות למשל, אומרות לנגן חזק), האופי והסגנון של המוסיקה (למשל, האם היא עדינה ונוגעת, או תוקפנית וחזקה) וכדומה.
למעשה, עבודתו של המנצח מתרחשת עוד לפני הקונצרט. המנצח הוא למעשה מנהל הפעילות המוסיקלית של התזמורת. הוא מתרגל אותה בנגינת היצירות, מסביר ומדריך את הנגנים, מתרגל אותם שוב ושוב ובונה את הפרשנות של היצירות שינוגנו בקונצרט ויתווה את הדרך שבה יבצעו התזמורת ונגניה את היצירה.
בסרט "המנצחת" מסביר המנצח צ'יליבדקה שהמנצח הוא שנותן את האנרגיה לתזמורת. אם הוא הכין אותה בחזרות היטב, היא יכולה לנגן בלעדיו. אבל זו תהיה נגינה ללא האנרגיה המשותפת שנותן הניצוח והחיבור שהוא מייצר בזמן הניצוח, החיבור שהופך את הנגנים הרבים לתזמורת אחודה ומדויקת.
כי אמנם טוסקניני, מספר צ'יליבדקה, אמר שהוא מנגן רק את מה שבפרטיטורה (תווי התזמורת) אבל מאהלר, המנצח והמלחין הגאוני, גרס ש"כל המוסיקה נמצאת בפרטיטורה, חוץ מהעיקר."
הנה מנצח מסביר את תפקידו בקצרה:
https://youtu.be/u10FbKZSIhs?t=5s
עוד מנצח מספר על עבודתו:
https://youtu.be/z_yIn8V3UcU
השאלה הכי שכיחה - האם חייבים אותו או שאפשר בלי המנצח?
https://youtu.be/0R1z_5bdEwY
אולי אפילו ילד בן 8 יכול לנצח על תזמורת:
https://youtu.be/v436IGbKL_o
וסרטון מפורט יותר על עבודת המנצח עם התזמורת:
http://youtu.be/x_6cTbyWP88
נהוג לומר שהמנצח אחראי שהתזמורת תעשה צדק עם המלחין שיצר את היצירה.
כשמנצח או מנצחת מנצחים על התזמורת, הם מראים לה כיצד לנגן. אמנם לכל מנצח יש סגנון ניצוח משלו, אבל תנועות הניצוח הן מקובלות ומוכרות לכל המנצחים.
המנצח תמיד מקדים לסמן לנגנים כיצד לנגן, פעימה אחת לפני שהם צריכים לבצע. כשהוא רוצה שקבוצת נגנים תתחיל לנגן, הוא מסמן לה כניסה. כשיש לנגן חזק הוא מגדיל את תנועות ידיו. תנועות קטנות פירושן נגינה חלשה ועדינה.
הנגנים עוקבים במבטם אחרי המנצח ומנגנים לפי הסימנים שלו. כשהוא רוצה שהתזמורת תנגן מוסיקה בשירתיות, הוא יניע את גופו ביחד עם הניצוח ובידיו הוא יסמן כמו גלים, ממש כמו רקדן באלט.
הנה מה שמנצחים עושים עם תנועות הידיים:
https://youtu.be/z_yIn8V3UcU
מנצח מסביר כיצד הוא מנצח על התזמורת:
http://youtu.be/8ewjtMTvyck
מנצח אחר מסביר שהתזמורת יכולה לבד, אבל...
https://youtu.be/ZZ0SlEDX1ug
ומנצח עם הפילהרמונית מלווים זמר פופ בשיר יפה (עברית):
https://youtu.be/IuFOmzjk9bQ
המלחין והמנצח זָ'אן-בָּטִיסְט לוּלִי מת בגלל "תאונת ניצוח". הדבר קרה כתוצאה מפגיעה ברגלו עם מקל הניצוח שלו.
לא מאמינים? - אז באותה התקופה מקל הניצוח לא היה קטן כמו היום, אלא מוט גדול, שנהוג היה לדפוק בו על הרצפה ולהקיש בקול את הפעמות המוסיקליות. הנקישות הללו על הארץ סייעו לתת קצב לנגנים.
אבל לרוע מזלו של ז'אן בטיסט לולי, פעם הוא פגע בכף רגלו, בעת שהקיש עם המקל הגדול על הרצפה. פגיעת מקל הניצוח ברגל גרמה לו לפצע, שהלך והזדהם. הזיהום שנגרם מפציעה זו בכף הרגל גרם בסופו של דבר למותו של אחד מגדולי המוסיקה והמנצח הטראגי ביותר בהיסטוריה - אדם שהרג את עצמו בעבודה.
אגב, שנים ספורות בלבד אחרי מותו גילו מדענים עד כמה חשוב הטיפול המיידי בזיהום של פצעים, ועד כמה מסוכן זה לא לטפל במה שהמבוגרים קוראים "אינפקציה", בעברית זיהום. כי פציעה שלא מטופלת ועוברת חיטוי ששומר מזיהום חמור, עלולה להביא את הפצוע די מהר, ובמקרה של פציעה חמורה אף בוודאות, לסכנת חיים ואפילו למוות, כמו במקרה של לולי.
הנה קטע מסרט שמספר על הפגיעה המצערת של ז'אן בטיסט לולי ברגלו:
http://youtu.be/u8RJvzOj7PM
