שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
איך מייצרים מסטיקים?
ייצור של מסטיקים הוא עניין מעניין. יפתיע אתכם אולי לשמוע, אבל את המסטיקים הראשונים לא היו צריכים כלל לייצר. היו אלה בני המאיה שלעסו ראשונים את ה "צ'יקלה", שרף הגומי שהפיקו משרף עץ הספודיליה.
המסטיק של ימינו, זה שקיבל אצלנו את השם הכלל-לא-מעורר-תיאבון "גומי לעיסה", לעומת זאת, מיוצר בדרך כלל ממוצרי פלסטיק שמבוססים על... נפט.
מחומרי הגלם הללו יוצרים במפעל עיסה. כדי שטעמם יהיה טוב, מוסיפים לתוכם תמציות, לרוב ממותקות, בטעמים שונים. הוספה של צבע מאכל מקנים לעיסה הזו את המראה ה"נכון" לטעמו של כל מסטיק.
אגב, הסיבה לצבע הוורוד של מסטיק ה-Bubble gum המפורסם היא שזה היה הצבע היחיד שנותר בידי היצרן הראשון שלו, כשהחל לייצר את המסטיקים הראשונים. היום יש מסטיקים בשלל צבעים, אבל באותה תקופה, הצבע הוורוד כל כך תפס אצל הלועסים, עד שהוא הפך לצבע המקובל למסטיקים. עם הצלחה, מסתבר שוב, לא מתווכחים...
בשלב הבא יוצרת מכונה פסי מסטיק ארוכים מהעיסה שנוצרה. אחרי קירור, שנועד למצק את המסטיק, כדי שלא יידבק למכונת חיתוך. זו פורסת מהפסים הללו עכשיו מסטיקים בודדים. הללו נעטפים במכונת עיטוף ונארזים בחבילות גדולות. אותן מעמיסים ומעבירים אל הספקים הסיטונאיים ומשם אל החנויות.
כך מייצרים את המסטיק:
https://youtu.be/2kttVyakHN4
פס הייצור של המסטיק במפעל:
https://youtu.be/Fd5N9JUffxM
וייצור של מסטיק בזוקה במפעל:
https://youtu.be/wMX4YcQ0WOE
כיצד רופא שיניים הוא שהמציא את המסטיק?
האמת. היא שהמסטיק נולד אצל היוונים הקדמונים, שלעסו כבר בימי קדם את השרף המתקתק של עץ המסטיק, שגדל אז בעיקר ביוון ותורכיה של היום.
כשהגיעו לאמריקה, זיהו האירופאים שבני השבטים האינדיאנים של צפון אמריקה נוהגים ללעוס שרף דמוי גומי, שהם מפיקים מחיתוך הקליפה של עץ האשוחית (Picea). זה היה סוג של גומי לעיסה פשוט וראשוני, מעין מסטיק טבעי. היום אנו יודעים שכבר בני המאיה נהגו ללעוס את שרף הגומי, שאותו הפיקו משרף עץ הספודיליה. השרף שלו מוכר יותר בשמו המקסיקני "צ'יקלה".
מתיישבי אמריקה הלבנים זיהו את העניין ולמדו מהם כיצד להשתמש בשרף של העץ ללעיסה. הם החלו מייצרים מסטיקים פשוטים ולמכור אותם כמוצרים.
למרבה האירוניה, את הפטנט של המסטיק המסחרי הראשון המציא דווקא רופא שיניים אמריקאי בשם וויליאם סמפל, שרקח מסטיק מנוסחה שכללה גם סוכר וליקוריץ. הוא האמין שלעיסת המסטיק תאמן את לסתות האנשים ותנקה את שיניהם...
אבל כנראה שרופאי שיניים הם לא יצרנים מצטיינים, כי הוא נכשל ולא הצליח להפוך את המסטיק הלא-ממש טעים שלו, למוצר.
את המצאת המסטיק ה"מודרני" מייחסים לאמריקאי אחר מניו יורק, בשם תומס אדמס. הוא ניסה לייצר במפעלו צעצועים משרף עץ הצ'יקלה. ברגע מסוים, אי שם בשנת 1871, הוא ניסה לטעום את חומר הגלם וגילה שזה נעים, שלא לומר טעים. בשנת 1869 היה אדמס הראשון שייצר מסטיק מסחרי מצליח. "גומי לעיסה" (Chewing gum) קראו לו אז. בתהליך ייצור מחוכם הוא הצליח להפוך את שרף הצ'יקלה למסטיק רך וגמיש, שגם שמר על טעמו זמן רב יחסית לעבר.
המוצר הזה הפך ללהיט ענק. חיילי ארצות הברית שנלחמו באירופה במלחמת העולם השנייה, נתנו מסטיקים ממנות הקרב שלהם, לתושבי היבשת ולאחר שהפכו פופולריים גם שם, הם אף סחרו בהם.
מאז שנות ה-50 מייצרים את המסטיקים מחומרים סינתטיים, במקום הצ'יקלה והשרפים הטבעיים האחרים. הטעמים נעשו יותר ויותר מגוונים, צבעים חדשים יצאו ומסטיקים בשלל צורות וגוונים נמכרו להמונים הלועסים.
בעברית תרגמו את Chewing gum ל"גומי לעיסה". עם השנים המציאו את ה-Bubble gum, בתרגום חופשי "מסטיק הבועות". זהו מסטיק שתוכנן כדי לאפשר ללועסים להפריח בועות. המפורסם מהמסטיקים האלה, אגב, הוא מסטיק "בזוקה".
כיום שוק המסטיקים הוא שוק ענקי, בכל העולם. בארצות הברית לבדה קיימים מעל 1,000 סוגי מסטיק שונים. מעל 2.5 מיליארד דולר מוציאים בכל שנה ילדי ארצות הברית לבדה על מסטיקים!
ואגב, השרף של עצים מסוימים מכיל חומרים שגורמים להזיות. תרבויות שונות ניצלו אותו בעבר לטקסים דתיים, להתעלות הרוח וליצירת אקסטזה פולחנית. החלק הזה לא הפך מסחרי...
הנה תולדות המסטיק:
https://youtu.be/wmup_9IXpP0
כך מייצרים מסטיקים (מתורגם):
https://youtu.be/7_Fq5ipG-CQ
באנגלית:
https://youtu.be/Fd5N9JUffxM
ועל החוק (האמיתי) שאסר על מסטיקים בסינגפור (עברית):
https://youtu.be/aNT06Z3C8wk
למה בסינגפור אסור היה ללעוס מסטיק?
סינגפור (Singapore), ארץ מודרנית ועדכנית, היא היום אחת המדינות העשירות והמצליחות בעולם. אבל לא כולם יודעים על ההקפדה שיש בה על בריאות הציבור והנקיון בה.
בסינגפור אסור לירוק על הארץ, למשל, ויש חוקים כבדים למי שמציירים בה גרפיטי על הקירות, או חוצים כביש שלא במעבר חצייה. קנס של סכום המקביל ל-700 דולר מוטל על השלכת סיגריה או לכלוך על הארץ ואלה רק חלק מהחוקים הקפדניים במדינה הנקייה הזו.
אבל אחד החוקים שמדגימים את זה הכי טוב הוא חוק המסטיקים של סינגפור. כן, בסינגפור יש הגבלה ובעבר היה אף איסור על לעיסת מסטיק. החל משנת 1991 לעיסת מסטיקים הייתה אסורה בחוק והעבריינים היו צפויים לקנס כבד או לשנת מאסר!
במדינה הזו אסור היה לייבא, או למכור מסטיקים. גם אם תושבי סינגפור או תושביה חשבו להביא מסטיקים מחו"ל, הם נזהרו מכך, שכן החוק אסר להכניס כלל מסטיק למדינה.
רק בשנת 2004 הגמישו השלטונות מעט את החוק ואישרו להתחיל ללעוס מסטיק בסינגפור, אבל מותר לרכוש רק מסטיקים בריאים וקונים אותם רק בבתי מרקחת, עם רישום של פרטי הקונה, למקרה שיצטרכו לאתר אותו לחקירה, כשיתגלה מסטיק ברחוב.
הנה סיפורו המחויך של חוק המסטיק בסינגפור (עברית):
https://youtu.be/aNT06Z3C8wk
שתי אמריקניות שמחליטות להתחכם וללעוס:
https://youtu.be/PtMGRkoLZAg
והתוצאה - כך נראית סינגפור:
https://youtu.be/P_q3BdrFsLI
מה מיוחד בעתידות של מסטיק בזוקה?
מסטיק בזוקה (Bazooka) הוא מסטיק שהחלו לייצר עם תום מלחמת העולם השנייה ובאופן מדהים הוא פופולרי עד היום. סימן לתקופה ולהקשר היה מגולם בצבעי האריזה שלו, לו נבחרו הצבעים הפטריוטיים מתוך הדגל האמריקאי: אדום, כחול ולבן.
בניגוד למה שרבים חשבו, הסבירה היצרנית, חברת Topps האמריקאית, שמקור השם אינו בכלי הנשק בזוקה, אלא בכלי הנגינה הנושא שם זה.
בשנת 1953 הוסיפו למסטיק את הפתקית עם רצועת הקומיקס המשעשעת, בכיכובם של בזוקה ג'ו וחבורתו. היו אז כמה מאות גרסאות של הפתקיות, עם סיפורי הקומיקס הקצרים של בזוקה ג'ו שתום העין, ביחד עם חבריו - צביקה (במקור "Pesty") חובש הסומבררו, ומוטי ("Mort"), שצווארון הפולו של הסוודר שלו היה תמיד משוך מעל פיו.
הסיפורים שבקומיקס הבזוקה כללו החל מפאנצ'ים משעשעים ובדיחות קרש כאלו ואחרות ועד שורת ה"עתידות" שהפכה לסימן ההיכר התרבותי של מסטיק הבזוקה.
בשלב מסוים לאחר תקופה ארוכה בה הם לא השתנו, הוחלט בחברה להכניס שינויים בפתקים הללו. העתידות הוחלפו אז בפרטי טריוויה בסגנון "הידעת?". גם סיפורי חבורת בזוקה ג'ו הוחלפו אז בעלילות אחרות ופחות מצליחות ממנה.
אם נשוב רגע לעתידות הרי שהמפורסמת ביותר מהעתידות הללו הייתה הנבואה האופטימית "עד גיל 21 תגיע לירח". מודעים לפופולריות שלה ומצד שני להתבגרות קהל היעד של המסטיק הוותיק, החליפו היצרנים בשלב מסוים את התחזית המיתולוגית הזו במשפט המעודכן: "אם עד גיל 21 לא הגעת לירח, סימן שלא ניסית מספיק"...
הנה מסטיק הבזוקה (עברית):
https://youtu.be/SrXyDCA8lQA
תולדותיו של הבזוקה:
https://youtu.be/1yhWwWZ_HhM
פס הייצור של מסטיק הבזוקה:
https://youtu.be/wMX4YcQ0WOE
וסיפור הדמויות מרצועת הקומיקס ולצידה קטע "הידעת?":
https://youtu.be/231hBwVoVt4
מה היה קיר המסטיקים בסיאטל?
עד לחיסולו בשנת 2015 ובמשך 20 שנה, הוא היה מאתרי התיירות הדוחים בעולם. רבים ממש נגעלו ממנו, אבל עם הפרסום שלו זכה קיר המסטיקים הלעוסים (Gum wall) בסיאטל, אי אפשר היה להתווכח...
את המסטיק הראשון הדביקו על הקיר, הממוקם בקצה שוק האיכרים הוותיק 'פייק פלייס'. המדביקים הראשונים היו, ככל הנראה, אנשים שהמתינו בתור כלשהו. זמן עבר והשמועה פרשה לה כנפיים. תיירים רבים שהגיעו לעיר, פנו אל הקיר, כדי להצטלם לידו ולהוסיף אליו את המסטיק שלהם.
הרעיון לגמרי תפס אצל הלועסים ובהדרגה התמלא הקיר באינספור מסטיקים. מומחים העריכו שעם השנים הודבקו אליו כמיליון מסטיקים.
על אף הפרסום העולמי של האטרקציה שהוא הפך, החליטו בשלב מסוים, בעיריית סיאטל, שיש להסיר את שכבות המסטיקים הצבעוניים שעל הקיר והקירות הסמוכים לו. לאחר שאפשרה במשך שנים רבות לתושביה ואורחיה לעשות דבר כל כך יוצא דופן ולא חינוכי, החליטה הנהגת העיר לעצור את העניין. ברוב קולות הוחלט שהמסטיקים יוסרו. לאחר שהודיעה על כך, נתנה מועצת העיר לתושבים מספר שבועות של צילומים אחרונים וקצת הפגנות והפועלים יצאו לדרך.
את מיליון המסטיק הצבעוניים שהודבקו במהלך השנים, ניקו בעזרת קיטורית משוכללת. הקיטורית הזו היא מעין רובה שיורה על הקיר קיטור בחום של כ-140 מעלות צלזיוס וגורם למסטיקים לנשור ממנו במהירות. ההסרה התבצעה במהירות וכותל המסטיקים הגדול בעולם הפך להיסטוריה.
כך נראה קיר המסטיקים של סיאטל:
https://youtu.be/qtvfhz9F9o4
קוסמים עשו איתו טריקים:
https://youtu.be/JBwwFMqNLKw
כך ניקו אותו:
https://youtu.be/lVl4T3QVhdo
והכל התחיל מהתחלה:
https://youtu.be/xKjAGHfTiGU
מהו עץ המסטיק שאותו גם מפיקים ממנו?
עץ מסטיק (Mastic) או עץ המסטיקה (Pistacia lentiscus) הוא שיח ירוק-עד קטן השייך למשפחת הפיסטוק. הוא גדל באגן הים התיכון, מספרד ועד יוון, דרך צפון אפריקה ומסתגל בקלות לקרקעות סלעיות ויבשות.
אבל מה שהפך אותו למפורסם הוא לא הצל שהוא מספק ולא פירותיו הקטנים, אלא שרף העץ השקוף, גידול נדיר ויקר ערך המטפטף מהחתכים בקליפתו וידוע בתור "מסטיק" (Mastic).
כבר אלפי שנים שחקלאים באי היווני כיוס (Chios) מתפרנסים מחומר טבעי זה, שהוא נדיר ויקר ערך. המסטיק מופק בעיקר בקצה הדרומי של האי היווני, שם גדלו עצי המסטיקה במשך אלפי שנים ומשגשגים באקלים הייחודי שלו. לפני כ-3,000 שנה כבר ידעו היוונים הקדמונים לחתוך את קליפת העץ ולאסוף את השרף המטפטף.
את המסטיק, שכינו לעתים קרובות "הזהב הלבן של כיוס" או "דמעות כיוס", אהבו מאוד גם הרומאים. אצילי רומא לעסו אותו לריח פה מוצלח. אגב, קרוב לוודאי שהמילה האנגלית ללעיסה, masticate, מקורה במילה היוונית mastichan, בעברית "ללעוס".
תהליך ההפקה של המסטיק לא השתנה כמעט מאז. בקיץ, חקלאים חותכים חריצים קטנים בקליפת הגזע והענפים של העץ. השרף מגיב ומטפטף החוצה, מתקשה במגע עם האוויר ויוצר גושים שקופים בצבע צהוב-ירוק בהיר. לאחר כשבועיים אוספים את הגושים ביד, מנקים אותם ומייבשים.
כל עץ מניב בין 60 ל-200 גרם שרף בעונה. האי כיוס מייצא כ-100 טון בשנה. מדובר בתעשייה המוגנת כמלאכה מסורתית אמנותית ייחודית של האי.
בתקופה העות'מאנית ייחס הסולטן חשיבות כה רבה למסטיק עד שהטיל עונש מוות על גניבת עצי מסטיקה מהאי. בתמורה לאספקה קבועה לארמון בקונסטנטינופול זכה כיוס להקלות מס.
ב-1822, כשהשלטון העות'מאני ביצע טבח באי והרג או שיעבד כמעט את כל תושביו, כ-20 כפרי המסטיקה (Mastichochoria) ניצלו - הסולטן פשוט לא רצה לאבד את הספקים שלו.
מה עושים עם המסטיק? הרבה יותר ממה שנדמה. החומר הזה שמחלחל מקליפת עצי המסטיק נקצר לא רק בשל טעמו הטוב אלא גם בזכות הערך הטיפולי שלו. שרף דביק זה משמש כרכיב בבשמים ובעשרות תרופות מסורתיות. הוא גם מצוין בתור בסיס ללכה ולצבעים, תוסף לגבינות, למשקאות, ממתקים וכמובן לגומי לעיסה הידוע כ... מסטיק.
בתרבות היוונית שותים ליקר מסטיק (Mastika) לאחר הארוחה. בתרבות הטורקית מכינים ממנו סוג מיוחד של גלידה נמתחת (Dondurma).
מחקרים מהשנים האחרונות בחנו את השרף כחומר אנטיבקטריאלי. המחקרים גילו שהוא עשוי לסייע בהגנה מפני חיידקים הגורמים לכיבי קיבה. עוד לא מדובר בתרופה מאושרת, אבל ענף מחקר שלם הולך וצומח סביב העניין הזה.
כך הפך שיח קטן ולא מרשים לאחד מהצמחים המסחריים המעניינים בים התיכון, כשהמקומיים שומרים מאז ימי קדם על אותה שיטת עבודה עתיקה.
הנה הסבר על הפקת המסטיק מהעצים באי כיוס, מקום הגידול של ה"גאם מסטיק":
https://youtu.be/8FQXfsrnLNg
עץ המסטיק שכמו בוכה ב"דמעות" של שרף המסטיקה:
https://youtu.be/TMUpsn6UH6I
והמסטיק הטבעי הזה יקר כי הוא קשה להפקה:
https://youtu.be/fqLhbfaAt-Q?long=yes
איך נוצר שרף העצים ולמה הוא משמש?
שרף (Resin) הוא החומר הדביק שמפרישים עצים וצמחים שונים, במיוחד לאחר שפוגעים בהם.
לא ברור לחלוטין מדוע החומר מופרש מהגבעולים ומהגזע של העץ השקד כאשר הוא נפגע. בין הסיבות האפשריות לכך שהצמחים מייצרים את השרף מציעים החוקרים הגנה ומניעה מחרקים לחדור לעץ, או הגלדה של הפצע בעץ כדי לסתום את החורים, או למנוע השתלטות של פטריות טפילות על העץ.
העובדה שהשרף נוזל לאחר פגיעה בצמח או בעץ גורמת לאנשים לחשוב שמדובר במקבילה הבוטאנית של דם, אבל זה לא נכון. אם כבר, אז המקבילה לדם אצל הצמח הוא המוהל (Sap). זהו נוזל מבוסס מים, המכיל את חומרי המזון של הצמח וזורם בתוך הצמח מהשורשים אל העלים. את סירופ המייפל, שאנו כל כך אוהבים על הפנקייק שלנו, מייצרים מהמוהל של עץ האדר.
בני תרבויות שונות נהגו בעבר ללעוס את השרף, כסוג של גומי לעיסה, מעין מסטיק טבעי. השרף של עצים מסוימים מכיל חומרים שגורמים להזיות ותרבויות שונות ניצלו אותו לטקסים דתיים, להתעלות הרוח וליצירת אקסטזה פולחנית.
בעבר יצרו מהשרף גם גומי, סמי מרפא, קטורת ומסמיך לאפיה ולבישול. את הדבורים משמש השרף של עץ השקד כמרכיב בהכנת הפרופוליס.
לקטורת ניתן לשרוף שרפי עץ טבעיים באמצעות מעגל פחם בעל הצתה עצמית ומשטח עמיד בחום. כבר מאות שנים שבזכות יתרונותיהם הארומתרפיים והרוחניים מותכים שרפים של קופל, לבונה, מור, דם דרקון, מעגלי פחם ועוד.
בימינו מנצלים את השרף לייצור טרפנטין (turpentine), החומר שבו משתמשים כדי לנקות מברשות צבע מצבעי השמן שדבקו בהם. רוב הפועלים שאוספים שרף מהעצים, עושים זאת בדרך כלל עבור בתעשיית הטרפנטין.
השרף של עץ השקד משמש גם להכנת דבק טבעי. מערבבים גוש שרף יבש עם מים וכשהוא מתנפח והופך מעין ג'לי, אפשר להדביק איתו נייר. בכל פעם שהוא מתייבש, מעט מים יחזירו אותו להיות דבק כזה.
השרף משמש גם כפוליטורה, חומר מחדש לציפוי רהיטים. כנרים ונגני כלי קשת נוהגים למרוח שרף על הקשת של כלי המיתר, מה שמגביר את החיכוך ומחזק את הצליל.
הנה שרף העצים שעל עץ האורן:
https://youtu.be/pajmDAR3fAM
אפשר גם לאכול שרף של עצי פרי כמו אפרסק:
https://youtu.be/NgS9zM0__Qc
ביוון מתמחים בהפקת שרף עץ המסטיק למסטיק טבעי:
https://youtu.be/TMUpsn6UH6I
כך משמש שרף העצים השונים לקטורת:
https://youtu.be/5pGYhLsBt7U
הכנת משחה משרף אורן:
https://youtu.be/qu5MLYY87FA
אבן הענבר עם הדבורה הלכודה בה, היא למעשה שרף שהתאבן לפני מיליוני שנים:
https://youtu.be/Fyub9CUALc4
וסיפור על שרף העצים ביער (עברית):
https://youtu.be/Ujd6unK1Krw?long=yes
ייצור של מסטיקים הוא עניין מעניין. יפתיע אתכם אולי לשמוע, אבל את המסטיקים הראשונים לא היו צריכים כלל לייצר. היו אלה בני המאיה שלעסו ראשונים את ה "צ'יקלה", שרף הגומי שהפיקו משרף עץ הספודיליה.
המסטיק של ימינו, זה שקיבל אצלנו את השם הכלל-לא-מעורר-תיאבון "גומי לעיסה", לעומת זאת, מיוצר בדרך כלל ממוצרי פלסטיק שמבוססים על... נפט.
מחומרי הגלם הללו יוצרים במפעל עיסה. כדי שטעמם יהיה טוב, מוסיפים לתוכם תמציות, לרוב ממותקות, בטעמים שונים. הוספה של צבע מאכל מקנים לעיסה הזו את המראה ה"נכון" לטעמו של כל מסטיק.
אגב, הסיבה לצבע הוורוד של מסטיק ה-Bubble gum המפורסם היא שזה היה הצבע היחיד שנותר בידי היצרן הראשון שלו, כשהחל לייצר את המסטיקים הראשונים. היום יש מסטיקים בשלל צבעים, אבל באותה תקופה, הצבע הוורוד כל כך תפס אצל הלועסים, עד שהוא הפך לצבע המקובל למסטיקים. עם הצלחה, מסתבר שוב, לא מתווכחים...
בשלב הבא יוצרת מכונה פסי מסטיק ארוכים מהעיסה שנוצרה. אחרי קירור, שנועד למצק את המסטיק, כדי שלא יידבק למכונת חיתוך. זו פורסת מהפסים הללו עכשיו מסטיקים בודדים. הללו נעטפים במכונת עיטוף ונארזים בחבילות גדולות. אותן מעמיסים ומעבירים אל הספקים הסיטונאיים ומשם אל החנויות.
כך מייצרים את המסטיק:
https://youtu.be/2kttVyakHN4
פס הייצור של המסטיק במפעל:
https://youtu.be/Fd5N9JUffxM
וייצור של מסטיק בזוקה במפעל:
https://youtu.be/wMX4YcQ0WOE
האמת. היא שהמסטיק נולד אצל היוונים הקדמונים, שלעסו כבר בימי קדם את השרף המתקתק של עץ המסטיק, שגדל אז בעיקר ביוון ותורכיה של היום.
כשהגיעו לאמריקה, זיהו האירופאים שבני השבטים האינדיאנים של צפון אמריקה נוהגים ללעוס שרף דמוי גומי, שהם מפיקים מחיתוך הקליפה של עץ האשוחית (Picea). זה היה סוג של גומי לעיסה פשוט וראשוני, מעין מסטיק טבעי. היום אנו יודעים שכבר בני המאיה נהגו ללעוס את שרף הגומי, שאותו הפיקו משרף עץ הספודיליה. השרף שלו מוכר יותר בשמו המקסיקני "צ'יקלה".
מתיישבי אמריקה הלבנים זיהו את העניין ולמדו מהם כיצד להשתמש בשרף של העץ ללעיסה. הם החלו מייצרים מסטיקים פשוטים ולמכור אותם כמוצרים.
למרבה האירוניה, את הפטנט של המסטיק המסחרי הראשון המציא דווקא רופא שיניים אמריקאי בשם וויליאם סמפל, שרקח מסטיק מנוסחה שכללה גם סוכר וליקוריץ. הוא האמין שלעיסת המסטיק תאמן את לסתות האנשים ותנקה את שיניהם...
אבל כנראה שרופאי שיניים הם לא יצרנים מצטיינים, כי הוא נכשל ולא הצליח להפוך את המסטיק הלא-ממש טעים שלו, למוצר.
את המצאת המסטיק ה"מודרני" מייחסים לאמריקאי אחר מניו יורק, בשם תומס אדמס. הוא ניסה לייצר במפעלו צעצועים משרף עץ הצ'יקלה. ברגע מסוים, אי שם בשנת 1871, הוא ניסה לטעום את חומר הגלם וגילה שזה נעים, שלא לומר טעים. בשנת 1869 היה אדמס הראשון שייצר מסטיק מסחרי מצליח. "גומי לעיסה" (Chewing gum) קראו לו אז. בתהליך ייצור מחוכם הוא הצליח להפוך את שרף הצ'יקלה למסטיק רך וגמיש, שגם שמר על טעמו זמן רב יחסית לעבר.
המוצר הזה הפך ללהיט ענק. חיילי ארצות הברית שנלחמו באירופה במלחמת העולם השנייה, נתנו מסטיקים ממנות הקרב שלהם, לתושבי היבשת ולאחר שהפכו פופולריים גם שם, הם אף סחרו בהם.
מאז שנות ה-50 מייצרים את המסטיקים מחומרים סינתטיים, במקום הצ'יקלה והשרפים הטבעיים האחרים. הטעמים נעשו יותר ויותר מגוונים, צבעים חדשים יצאו ומסטיקים בשלל צורות וגוונים נמכרו להמונים הלועסים.
בעברית תרגמו את Chewing gum ל"גומי לעיסה". עם השנים המציאו את ה-Bubble gum, בתרגום חופשי "מסטיק הבועות". זהו מסטיק שתוכנן כדי לאפשר ללועסים להפריח בועות. המפורסם מהמסטיקים האלה, אגב, הוא מסטיק "בזוקה".
כיום שוק המסטיקים הוא שוק ענקי, בכל העולם. בארצות הברית לבדה קיימים מעל 1,000 סוגי מסטיק שונים. מעל 2.5 מיליארד דולר מוציאים בכל שנה ילדי ארצות הברית לבדה על מסטיקים!
ואגב, השרף של עצים מסוימים מכיל חומרים שגורמים להזיות. תרבויות שונות ניצלו אותו בעבר לטקסים דתיים, להתעלות הרוח וליצירת אקסטזה פולחנית. החלק הזה לא הפך מסחרי...
הנה תולדות המסטיק:
https://youtu.be/wmup_9IXpP0
כך מייצרים מסטיקים (מתורגם):
https://youtu.be/7_Fq5ipG-CQ
באנגלית:
https://youtu.be/Fd5N9JUffxM
ועל החוק (האמיתי) שאסר על מסטיקים בסינגפור (עברית):
https://youtu.be/aNT06Z3C8wk
סינגפור (Singapore), ארץ מודרנית ועדכנית, היא היום אחת המדינות העשירות והמצליחות בעולם. אבל לא כולם יודעים על ההקפדה שיש בה על בריאות הציבור והנקיון בה.
בסינגפור אסור לירוק על הארץ, למשל, ויש חוקים כבדים למי שמציירים בה גרפיטי על הקירות, או חוצים כביש שלא במעבר חצייה. קנס של סכום המקביל ל-700 דולר מוטל על השלכת סיגריה או לכלוך על הארץ ואלה רק חלק מהחוקים הקפדניים במדינה הנקייה הזו.
אבל אחד החוקים שמדגימים את זה הכי טוב הוא חוק המסטיקים של סינגפור. כן, בסינגפור יש הגבלה ובעבר היה אף איסור על לעיסת מסטיק. החל משנת 1991 לעיסת מסטיקים הייתה אסורה בחוק והעבריינים היו צפויים לקנס כבד או לשנת מאסר!
במדינה הזו אסור היה לייבא, או למכור מסטיקים. גם אם תושבי סינגפור או תושביה חשבו להביא מסטיקים מחו"ל, הם נזהרו מכך, שכן החוק אסר להכניס כלל מסטיק למדינה.
רק בשנת 2004 הגמישו השלטונות מעט את החוק ואישרו להתחיל ללעוס מסטיק בסינגפור, אבל מותר לרכוש רק מסטיקים בריאים וקונים אותם רק בבתי מרקחת, עם רישום של פרטי הקונה, למקרה שיצטרכו לאתר אותו לחקירה, כשיתגלה מסטיק ברחוב.
הנה סיפורו המחויך של חוק המסטיק בסינגפור (עברית):
https://youtu.be/aNT06Z3C8wk
שתי אמריקניות שמחליטות להתחכם וללעוס:
https://youtu.be/PtMGRkoLZAg
והתוצאה - כך נראית סינגפור:
https://youtu.be/P_q3BdrFsLI
מסטיק בזוקה (Bazooka) הוא מסטיק שהחלו לייצר עם תום מלחמת העולם השנייה ובאופן מדהים הוא פופולרי עד היום. סימן לתקופה ולהקשר היה מגולם בצבעי האריזה שלו, לו נבחרו הצבעים הפטריוטיים מתוך הדגל האמריקאי: אדום, כחול ולבן.
בניגוד למה שרבים חשבו, הסבירה היצרנית, חברת Topps האמריקאית, שמקור השם אינו בכלי הנשק בזוקה, אלא בכלי הנגינה הנושא שם זה.
בשנת 1953 הוסיפו למסטיק את הפתקית עם רצועת הקומיקס המשעשעת, בכיכובם של בזוקה ג'ו וחבורתו. היו אז כמה מאות גרסאות של הפתקיות, עם סיפורי הקומיקס הקצרים של בזוקה ג'ו שתום העין, ביחד עם חבריו - צביקה (במקור "Pesty") חובש הסומבררו, ומוטי ("Mort"), שצווארון הפולו של הסוודר שלו היה תמיד משוך מעל פיו.
הסיפורים שבקומיקס הבזוקה כללו החל מפאנצ'ים משעשעים ובדיחות קרש כאלו ואחרות ועד שורת ה"עתידות" שהפכה לסימן ההיכר התרבותי של מסטיק הבזוקה.
בשלב מסוים לאחר תקופה ארוכה בה הם לא השתנו, הוחלט בחברה להכניס שינויים בפתקים הללו. העתידות הוחלפו אז בפרטי טריוויה בסגנון "הידעת?". גם סיפורי חבורת בזוקה ג'ו הוחלפו אז בעלילות אחרות ופחות מצליחות ממנה.
אם נשוב רגע לעתידות הרי שהמפורסמת ביותר מהעתידות הללו הייתה הנבואה האופטימית "עד גיל 21 תגיע לירח". מודעים לפופולריות שלה ומצד שני להתבגרות קהל היעד של המסטיק הוותיק, החליפו היצרנים בשלב מסוים את התחזית המיתולוגית הזו במשפט המעודכן: "אם עד גיל 21 לא הגעת לירח, סימן שלא ניסית מספיק"...
הנה מסטיק הבזוקה (עברית):
https://youtu.be/SrXyDCA8lQA
תולדותיו של הבזוקה:
https://youtu.be/1yhWwWZ_HhM
פס הייצור של מסטיק הבזוקה:
https://youtu.be/wMX4YcQ0WOE
וסיפור הדמויות מרצועת הקומיקס ולצידה קטע "הידעת?":
https://youtu.be/231hBwVoVt4
מסטיק
עד לחיסולו בשנת 2015 ובמשך 20 שנה, הוא היה מאתרי התיירות הדוחים בעולם. רבים ממש נגעלו ממנו, אבל עם הפרסום שלו זכה קיר המסטיקים הלעוסים (Gum wall) בסיאטל, אי אפשר היה להתווכח...
את המסטיק הראשון הדביקו על הקיר, הממוקם בקצה שוק האיכרים הוותיק 'פייק פלייס'. המדביקים הראשונים היו, ככל הנראה, אנשים שהמתינו בתור כלשהו. זמן עבר והשמועה פרשה לה כנפיים. תיירים רבים שהגיעו לעיר, פנו אל הקיר, כדי להצטלם לידו ולהוסיף אליו את המסטיק שלהם.
הרעיון לגמרי תפס אצל הלועסים ובהדרגה התמלא הקיר באינספור מסטיקים. מומחים העריכו שעם השנים הודבקו אליו כמיליון מסטיקים.
על אף הפרסום העולמי של האטרקציה שהוא הפך, החליטו בשלב מסוים, בעיריית סיאטל, שיש להסיר את שכבות המסטיקים הצבעוניים שעל הקיר והקירות הסמוכים לו. לאחר שאפשרה במשך שנים רבות לתושביה ואורחיה לעשות דבר כל כך יוצא דופן ולא חינוכי, החליטה הנהגת העיר לעצור את העניין. ברוב קולות הוחלט שהמסטיקים יוסרו. לאחר שהודיעה על כך, נתנה מועצת העיר לתושבים מספר שבועות של צילומים אחרונים וקצת הפגנות והפועלים יצאו לדרך.
את מיליון המסטיק הצבעוניים שהודבקו במהלך השנים, ניקו בעזרת קיטורית משוכללת. הקיטורית הזו היא מעין רובה שיורה על הקיר קיטור בחום של כ-140 מעלות צלזיוס וגורם למסטיקים לנשור ממנו במהירות. ההסרה התבצעה במהירות וכותל המסטיקים הגדול בעולם הפך להיסטוריה.
כך נראה קיר המסטיקים של סיאטל:
https://youtu.be/qtvfhz9F9o4
קוסמים עשו איתו טריקים:
https://youtu.be/JBwwFMqNLKw
כך ניקו אותו:
https://youtu.be/lVl4T3QVhdo
והכל התחיל מהתחלה:
https://youtu.be/xKjAGHfTiGU
עץ מסטיק (Mastic) או עץ המסטיקה (Pistacia lentiscus) הוא שיח ירוק-עד קטן השייך למשפחת הפיסטוק. הוא גדל באגן הים התיכון, מספרד ועד יוון, דרך צפון אפריקה ומסתגל בקלות לקרקעות סלעיות ויבשות.
אבל מה שהפך אותו למפורסם הוא לא הצל שהוא מספק ולא פירותיו הקטנים, אלא שרף העץ השקוף, גידול נדיר ויקר ערך המטפטף מהחתכים בקליפתו וידוע בתור "מסטיק" (Mastic).
כבר אלפי שנים שחקלאים באי היווני כיוס (Chios) מתפרנסים מחומר טבעי זה, שהוא נדיר ויקר ערך. המסטיק מופק בעיקר בקצה הדרומי של האי היווני, שם גדלו עצי המסטיקה במשך אלפי שנים ומשגשגים באקלים הייחודי שלו. לפני כ-3,000 שנה כבר ידעו היוונים הקדמונים לחתוך את קליפת העץ ולאסוף את השרף המטפטף.
את המסטיק, שכינו לעתים קרובות "הזהב הלבן של כיוס" או "דמעות כיוס", אהבו מאוד גם הרומאים. אצילי רומא לעסו אותו לריח פה מוצלח. אגב, קרוב לוודאי שהמילה האנגלית ללעיסה, masticate, מקורה במילה היוונית mastichan, בעברית "ללעוס".
תהליך ההפקה של המסטיק לא השתנה כמעט מאז. בקיץ, חקלאים חותכים חריצים קטנים בקליפת הגזע והענפים של העץ. השרף מגיב ומטפטף החוצה, מתקשה במגע עם האוויר ויוצר גושים שקופים בצבע צהוב-ירוק בהיר. לאחר כשבועיים אוספים את הגושים ביד, מנקים אותם ומייבשים.
כל עץ מניב בין 60 ל-200 גרם שרף בעונה. האי כיוס מייצא כ-100 טון בשנה. מדובר בתעשייה המוגנת כמלאכה מסורתית אמנותית ייחודית של האי.
בתקופה העות'מאנית ייחס הסולטן חשיבות כה רבה למסטיק עד שהטיל עונש מוות על גניבת עצי מסטיקה מהאי. בתמורה לאספקה קבועה לארמון בקונסטנטינופול זכה כיוס להקלות מס.
ב-1822, כשהשלטון העות'מאני ביצע טבח באי והרג או שיעבד כמעט את כל תושביו, כ-20 כפרי המסטיקה (Mastichochoria) ניצלו - הסולטן פשוט לא רצה לאבד את הספקים שלו.
מה עושים עם המסטיק? הרבה יותר ממה שנדמה. החומר הזה שמחלחל מקליפת עצי המסטיק נקצר לא רק בשל טעמו הטוב אלא גם בזכות הערך הטיפולי שלו. שרף דביק זה משמש כרכיב בבשמים ובעשרות תרופות מסורתיות. הוא גם מצוין בתור בסיס ללכה ולצבעים, תוסף לגבינות, למשקאות, ממתקים וכמובן לגומי לעיסה הידוע כ... מסטיק.
בתרבות היוונית שותים ליקר מסטיק (Mastika) לאחר הארוחה. בתרבות הטורקית מכינים ממנו סוג מיוחד של גלידה נמתחת (Dondurma).
מחקרים מהשנים האחרונות בחנו את השרף כחומר אנטיבקטריאלי. המחקרים גילו שהוא עשוי לסייע בהגנה מפני חיידקים הגורמים לכיבי קיבה. עוד לא מדובר בתרופה מאושרת, אבל ענף מחקר שלם הולך וצומח סביב העניין הזה.
כך הפך שיח קטן ולא מרשים לאחד מהצמחים המסחריים המעניינים בים התיכון, כשהמקומיים שומרים מאז ימי קדם על אותה שיטת עבודה עתיקה.
הנה הסבר על הפקת המסטיק מהעצים באי כיוס, מקום הגידול של ה"גאם מסטיק":
https://youtu.be/8FQXfsrnLNg
עץ המסטיק שכמו בוכה ב"דמעות" של שרף המסטיקה:
https://youtu.be/TMUpsn6UH6I
והמסטיק הטבעי הזה יקר כי הוא קשה להפקה:
https://youtu.be/fqLhbfaAt-Q?long=yes
שרף (Resin) הוא החומר הדביק שמפרישים עצים וצמחים שונים, במיוחד לאחר שפוגעים בהם.
לא ברור לחלוטין מדוע החומר מופרש מהגבעולים ומהגזע של העץ השקד כאשר הוא נפגע. בין הסיבות האפשריות לכך שהצמחים מייצרים את השרף מציעים החוקרים הגנה ומניעה מחרקים לחדור לעץ, או הגלדה של הפצע בעץ כדי לסתום את החורים, או למנוע השתלטות של פטריות טפילות על העץ.
העובדה שהשרף נוזל לאחר פגיעה בצמח או בעץ גורמת לאנשים לחשוב שמדובר במקבילה הבוטאנית של דם, אבל זה לא נכון. אם כבר, אז המקבילה לדם אצל הצמח הוא המוהל (Sap). זהו נוזל מבוסס מים, המכיל את חומרי המזון של הצמח וזורם בתוך הצמח מהשורשים אל העלים. את סירופ המייפל, שאנו כל כך אוהבים על הפנקייק שלנו, מייצרים מהמוהל של עץ האדר.
בני תרבויות שונות נהגו בעבר ללעוס את השרף, כסוג של גומי לעיסה, מעין מסטיק טבעי. השרף של עצים מסוימים מכיל חומרים שגורמים להזיות ותרבויות שונות ניצלו אותו לטקסים דתיים, להתעלות הרוח וליצירת אקסטזה פולחנית.
בעבר יצרו מהשרף גם גומי, סמי מרפא, קטורת ומסמיך לאפיה ולבישול. את הדבורים משמש השרף של עץ השקד כמרכיב בהכנת הפרופוליס.
לקטורת ניתן לשרוף שרפי עץ טבעיים באמצעות מעגל פחם בעל הצתה עצמית ומשטח עמיד בחום. כבר מאות שנים שבזכות יתרונותיהם הארומתרפיים והרוחניים מותכים שרפים של קופל, לבונה, מור, דם דרקון, מעגלי פחם ועוד.
בימינו מנצלים את השרף לייצור טרפנטין (turpentine), החומר שבו משתמשים כדי לנקות מברשות צבע מצבעי השמן שדבקו בהם. רוב הפועלים שאוספים שרף מהעצים, עושים זאת בדרך כלל עבור בתעשיית הטרפנטין.
השרף של עץ השקד משמש גם להכנת דבק טבעי. מערבבים גוש שרף יבש עם מים וכשהוא מתנפח והופך מעין ג'לי, אפשר להדביק איתו נייר. בכל פעם שהוא מתייבש, מעט מים יחזירו אותו להיות דבק כזה.
השרף משמש גם כפוליטורה, חומר מחדש לציפוי רהיטים. כנרים ונגני כלי קשת נוהגים למרוח שרף על הקשת של כלי המיתר, מה שמגביר את החיכוך ומחזק את הצליל.
הנה שרף העצים שעל עץ האורן:
https://youtu.be/pajmDAR3fAM
אפשר גם לאכול שרף של עצי פרי כמו אפרסק:
https://youtu.be/NgS9zM0__Qc
ביוון מתמחים בהפקת שרף עץ המסטיק למסטיק טבעי:
https://youtu.be/TMUpsn6UH6I
כך משמש שרף העצים השונים לקטורת:
https://youtu.be/5pGYhLsBt7U
הכנת משחה משרף אורן:
https://youtu.be/qu5MLYY87FA
אבן הענבר עם הדבורה הלכודה בה, היא למעשה שרף שהתאבן לפני מיליוני שנים:
https://youtu.be/Fyub9CUALc4
וסיפור על שרף העצים ביער (עברית):
https://youtu.be/Ujd6unK1Krw?long=yes
