בתחילת המאה ה-19 הומצאה טכנולוגיית שפופרת האוויר. הטכנולוגיה הזו נועדה להיות מערכת מהירה ובטוחה להעברת עצמים בתוך שפופרות. את הללו, מעין כמוסות סגורות בצורת גלילים, תכננו להעביר דרך רשת של צינורות, באמצעות ואקום או אוויר דחוס.

פינאס באלק הוא שפיתח את הרעיון להשתמש באוויר דחוס. זהו אוויר שנדחס ללחץ גבוה מלחץ אטמוספירי ובאלק הבין שהוא יוכל לשמש ככוח מניע.

בתחילה חשב באלק על העברת בני אדם ממקום למקום באמצעות הטכנולוגיה הזו. זה נשאר בגדר רעיון ולקח עוד 80 שנה עד שהחלו להשתמש בטכנולוגיה, אבל השימוש היה אחר. עלה אז רעיון להעביר הודעות טלגרף, על גבי מסמכים כתובים, אל משרדים בבניינים ואף אל בניינים סמוכים.

ואכן, מה ששימש את ההעברת ההודעות והמסמכים בשיטה זו היא רשת של צינורות פנאומטיים (Pneumatic tube). ברשת מסועפת של הצינורות הללו העבירו מאז מסמכים בצורה מאובטחת בין משרדים בחברות גדולות.

רואים אותם יפה בסרט "הקפיצה הגדולה" של האחים כהן.

עד היום משתמשים בצינורות הפנאומטיים כדי להעביר מסמים מגולגלים וחבילות קטנות בתוך הקפסולות הללו, בבנקים ובארגונים גדולים, בעיקר בארצות הברית. בתי חולים רבים משתמשים בצינורות הללו כדי להעביר בדיקות ומסמכים למעבדה ובין קומות שונות בבניינים.


כך משתמשים בצנרת פנאומטית:

https://youtu.be/gAlzYLcqsTU


הדרך בה עובדת הטכנולוגיה הזו:

https://youtu.be/TDFS3-8f5_w


הנה ההיסטוריה של שפופרות האוויר ככלי תחבורה:

https://youtu.be/sd58w0CXQrM


וצינורות פנאומטיים המשמשים לשיגור עצמי בסדרת טלוויזיה משנות ה-60:

https://youtu.be/lhxsD5uA7vs