שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
איך נסע אבן בטוטה במסע חייו הארוך ביותר?
על אף שמעטים שמעו עליו, הגיאוגרף והתייר הקדום אבו עבד אללה מחמד אִבֶּן בַּטּוּטָה (Ibn Battuta) הוא אולי הדמות החשובה בתיעוד ההיסטורי של ימי הביניים בארצות האיסלאם.
בטוטה נולד בטנג'יר בשנת 1304. מי שינהגו לכנות בעתיד "נסיך הנוסעים" למד משפט דתי, קוראן וספרות. בגיל 21 הוא כבר היה מומחה לתורת האיסלאם.
האיש היה חוקר ערבי, נוסע קדום שיצא כחלוץ מסוגו ולמד על העולם במסעות ארוכים מאוד. הם היו ארוכים יותר מאלה של מגלי הארצות והנוסעים הקדומים המפורסמים והנערצים ביותר, דוגמת מרקו פולו וקולומבוס. למעשה הוא יצא לסיורים ארוכים יותר מכל מגלי הארצות שפעלו לפני המצאת הרכבת והנסיעות בה לקצווי העולם.
אז אולי כי הוא לא היה נוצרי, או מפני שהוא טייל וחקר בעיקר ארצות איסלאמיות, אולי בגלל שהוא לא כתב את ההיסטוריה אלא סיפר אותה בזקנתו לווזיר הגדול ועשה זאת שנים אחרי ששב ממסעותיו, או שהייתה זו סתם גזענות פשוטה כלפי מישהו מהמזרח, אבל אבן בטוטה לא נחשב במאות הקודמות לחוקר או היסטוריון משמעותי.
כיום, כשהאיש נתפס בעיני רבים במערב כנוסע והמתעד החשוב של ימי הביניים, התמונה מן הסתם שונה.
כי בדיעבד העולם למד שהוא היה מי שבתוך 30 שנה בלבד נסע למרחקים של כ-120 אלף קילומטרים, מי שלידע שמסר על האזורים הרבים שסייר בהם אין תחליף והוא היה אחד המקורות החשובים לידע על ההיסטוריה של העולם באותה תקופה ולגבי לא מעט מקומות היה היחיד שתעשי וסיפר על חייהם אז.
על השיירות של מדבר סהרה, למשל, סיפר אבן בטוטה שהיו מהן שהגיעו למספרים של 12 אלף גמלים בשיירה אחת.
סופו היה במרוקו. נראה שהוא מת בטווח שבין השנים 1368 ל-1377. זה היה בעיר פס, בה הוא נפל קורבן למוות השחור, אותה מגיפה איומה שתקפה ברמות שונות את מרבית העולם של סוף ימי הביניים.
במשך מאות שנים אבן בטוטה לגמרי נשכח. בני דורו לא החשיבו את ספרו במיוחד ולא ידעו להעריך את התיעוד החשוב שלו להיסטוריה. רק במהלך המאה ה-19 גילו את ספרו אירופאים, חוקרי המזרח שפעלו באלג'יריה. הם תרגמו אותו לכמה שפות והחלו לחקור את ממצאיו. השאר? - היסטוריה של העולם בימי הביניים...
הנה סיפורו של אבן בטוטא (ללא מילים):
https://youtu.be/krv9J3KZu3I
סרטון תיעודי על איבן בטוטא:
https://youtu.be/WlQdLLOmW3o?long=yes
תכנית חינוכית על הנוסע המתמיד של ימי הביניים, איבן בטוטה (עברית):
https://youtu.be/drt-9zKpVMo?long=yes
וסרט תיעודי על כל מסעותיו:
https://youtu.be/FavaU9D9lf8?long=yes
מי היה מרקו פולו ולמה הוא נסע עד סין?
הוא היה התרמילאי הראשון שמכירים אותו בשמו. במאה ה-13 הוא נולד בעיירה הקרואטית קורצ'ולה, עיירה שמכונה בימינו "דוברובניק הקטנה" ושמרה על המראה שלה מאז ימי הביניים. קראו לו מרקו פולו (Marco Polo).
די מהר נדד מרקו פולו ועבר לחיות בעיר האיטלקית ונציה. הוא היה סוחר וחוקר ארצות, אחד האירופאים הראשונים שנסעו לאורך דרך המשי, עד לסין. מרקו פולו התארח אצל קיסר מונגוליה והביא לאירופה מידע רב על המזרח הרחוק. ביחד עם אביו ודודו, הוא גם ערך סיורים במונגוליה, הודו וטיבט. מספרים שהוא הביא לאירופה מהמזרח את הפיצה, הפסטה, הגלידה והמשי.
הוא נשאר בסין למעלה מ-20 שנה אך חזר לוונציה. לאחר החזרה, בקרב ימי בין ונציה לג'נובה, הוא נתפס ונאסר, ובמהלך מאסרו הכתיב את קורותיו ופרסם את הספר "מסעותיו של מרקו פולו". הספר הפך למצליח ומשפיע מאד ורבים בימי הביניים למדו ממנו רבות על ארצות אסיה ובמיוחד על סין. למעשה, ספרו של מרקו פולו היה לספר המסעות החשוב ביותר בהיסטוריה והוא גרם למגלי עולם רבים, כמו קולומבוס, דיאש ווסקו דה גמה, לחפש דרכים לסין והודו.
על אף הגישה המקובלת שמרקו פולו הוא מגדולי המגלים, רבים טענו בחייו שסיפוריו לא היו ולא נבראו והם בדיה גמורה. הוא עצמו הכחיש זאת בתוקף, גם על ערש דווי מול הכומר המוודה שלו. לפני מותו הוא אמר "לא סיפרתי אפילו חצי ממה שראיתי".
הנה סיפורו של מרקו פולו בסרטון אנימציה:
https://youtu.be/YzxT57DHMXU
פרק מהסדרה "היה היה" על מרקו פולו (עברית):
http://youtu.be/Iol3fk4h8rk?t=1m30s
קדימון לסדרה שנעשתה על מסעותיו של מרקו פולו:
https://youtu.be/B4d6zUIxfes
סרטון קצר על הספקות לגבי אמינות סיפוריו של מרקו פולו:
https://youtu.be/wTsp03h7bMg
ומצגת וידאו על תולדות חייו של מרקו פולו:
https://youtu.be/htUiZ4b5Qq8
מי קדמו לקולומבוס באמריקה?
הוויכוח בן מאות השנים לגבי גילוי אמריקה הוא סימן בריא לכך שמדובר בגילוי החשוב ביותר בהיסטוריה של האלף השני לספירה. אמנם התהילה ניתנה לכריסטופר קולומבוס, האירופי הראשון שפרסם את הגילוי, אבל חשוב לזכור שקולומבוס מעולם לא ידע שהגיע ליבשת חדשה ועד יום מותו סבר שהוא מצא את הנתיב הימי להודו.
גם אמריגו וספוצ'י שזיהה אחרי קולומבוס שמדובר ביבשת חדשה ואף זכה שהיא תיקרא על שמו, לא יכול להיחשב המגלה האמיתי של אמריקה. שניהם לא היו בני-האדם או האירופים הראשונים שהגיעו לאמריקה.
מי שקדמו לשניהם בכ-500 שנה היו הוויקינגים, עם של לוחמים סקנדיבים קשוחים ששלטו בחלקים מאירופה בין המאה ה-8 למאה ה-11 לספירה. בשנת 1000 לספירה, יותר מ-500 שנה לפני שקולומבוס הגיע לאמריקה, נדדו קבוצות ויקינגים בהנהגת ויקינגי בשם לייף אריקסון מערבה ונחתו בצפון אמריקה.
הם הקימו מושבות ויקינגיות באזור ניו-פאונדלנד של היום, אזור שזכה לכינוי 'לה וינלנד'. אבל בניגוד לפורטוגזים ולספרדים שבאו בעקבות קולומבוס, ממצאים ארכיאולוגיים ועדויות מהתקופה מעלים שהויקינגים נהדפו די מהר על ידי שבטים אינדיאנים מקומיים, שפשטו עליהם שוב שוב עד שנכנעו. וכך חזרו הויקינגים של לייף אריקסון בספינותיהם לאירופה.
ומה היה מקורם של שבטי האינדיאנים שהדפו את הויקינגים? - מרבית החוקרים סבורים שהם נדדו מאירופה אל צפון אמריקה בעידן הקרח האחרון, לפני כ-14,000 שנה, בעת שאמריקה הייתה מחוברת לאירופה במשטחי קרח נרחבים.
אחת ההוכחות לכך הם ראשי חניתות מאבן, שנמצאו בקלוביס שבמדינת ניו מקסיקו באמריקה. החוקרים בחנו את הזהות המדהימה של ראשי החניתות מ"תרבות קלוביס" לראשי אבן שכיתתו בני שבטים קדמונים בספרד וצרפת כמה אלפי שנים לפני כן.
המסקנה ההגיונית היא שמדובר היה בצאצאים של התרבות האירופית, שנדדו לאמריקה והמשיכו להשתמש בטכנולוגיות דומות, שעברו מדור לדור.
הנה תולדות מגלי אמריקה המרכזיים:
https://youtu.be/U7HxCsPho34
סיפור הוויקינגים ומנהיגם לייף אריקסון וההתיישבות שלהם באמריקה:
https://youtu.be/fgAZyxe7rJs
כך הגיעו לייף אריקסון והוויקינגים שלו לאמריקה:
https://youtu.be/R3GM3F7JZ2c
הספינות שלהם הן שאפשרו לוויקינגים להגיע לאמריקה (מתורגם):
https://youtu.be/kge0c2mNmRQ
סיפורם של מי שהקדימו את קולומבוס:
https://youtu.be/fgAZyxe7rJs
וסרט תיעודי על החקלאים שהפכו ללוחמים וספנים גאוניים:
https://youtu.be/hOsTfZ8gTM8?long=yes
מיהו כובש הקוטב הדרומי?
האיש שכבש ראשון את אנטארקטיקה היה החוקר הנורבגי רואלד אמונדסן. בשנת 1911 הוא ניצח בתחרות על כיבוש הקוטב הדרומי, כשהגיע עם עוזריו לנקודה הדרומית בכדור הארץ, הקודקוד של אנטארקטיקה.
משהגיעו ראשונים אל הקוטב באנטארקטיקה והבינו שהצליחו לכבוש את הקוטב הדרומי, השאירו שם אמונדסן ואנשיו דגל, ברכה ומזון למתחרה שלהם על הבכורה.
המתחרה המובס רוברט סקוט, שעמד בראש שרידי צוות בריטי שהתחרה על כיבוש אנטארקטיקה, הגיע לשם 35 יום אחר-כך וגילה שאמונדסן הקדים אותו.
הטרגדיה של סקוט לא הייתה רק זו. בדרכם בחזרה, בעוד רואלד אמונדסן הפך לאגדה, מתו סקוט וכל חבריו לצוות מקור ומרעב. הם לא זכו לשוב הביתה.
הנה המירוץ אל הקוטב הדרומי (מתורגם):
https://youtu.be/Ts3LIirgDbU
סיפורו של רואלד אמונדסן וכיבוש יבשת אנטארקטיקה:
http://youtu.be/kW5p7ANwAU4
תמונות מהמסע של אמונדסן לקוטב:
http://youtu.be/LHjBljEOEmY
ותכנית חינוכית על כיבוש הקוטב הדרומי על ידי אמונדסן (עברית):
https://youtu.be/gyBd60mh5EI?long=yes
כיצד הוליד מסע הביגל את תורת האבולוציה?
אוניית הוד מלכותו "ביגל" (HMS Beagle), שנקראה על שם כלב הציד "ביגל", הוא שמה של אוניית המפרשים שנשאה את צ'ארלס דארווין במסע חקר ארוך, שבמהלכו הוא למד נתונים שיביאו אותו להגיית תורת האבולוציה ולהפיכת הביגל לאחת האוניות המפורסמות בהיסטוריה.
הביגל הושקה ב-1820 במספנת הצי שבנהר התמזה. היא הייתה האונייה הראשונה ששטה תחת גשר לונדון החדש והספיקה להשתתף במשט חגיגי לרגל הכתרתו של המלך ג'ורג' הרביעי. לאחר מכן אוחסנה למשך זמן מה, עד שב-1825 הוחלט שתשמש למחקר.
מכאן היא נטלה חלק ב-3 מסעות מחקר, כשבהפלגת הסקר השנייה הפליג בה צ'ארלס דארווין, ג'נטלמן צעיר שלמד באותה תקופה לקראת הסמכה לכומר כפרי.
במהלך מסע מחקר שערך על אוניית הביגל הוא ניהל יומן בו תיעד את כל ההפלגה. היומן נערך לאחר ההפלגה ופורסם כיומן מסע מדעי ב-1839. הספר, שנודע בשם "הפלגת האונייה ביגל" (The Voyage of the Beagle), זכה לתפוצה רבה ולמהדורות רבות.
מחקריו של דארווין במהלך ההפלגה, בין השאר בתיעוד המפורט שביצע ב-5 השבועות בהם שהתה הביגל באיי גלפגוס (ראו באאוריקה בתגית "איי גלאפגוס"), תרמו להתגבשות תורת האבולוציה והברירה הטבעית (בתגית "אבולוציה").
תיאוריית האבולוציה של דארווין שינתה את פני מדע הביולוגיה והיתה הבסיס לשינוי עצום בכל המחקר ובעולם המדעי כולו. בהמשך למסע הביגל ולתיאוריית האבולוציה, ייוולד גם רעיון "הברירה הטבעית" שחיזק את ההסבר של דרווין לדרך בה התפתחו המינים על פי כדור הארץ.
בני האדם, בכל מקום שאליו, צדו בעלי חיים ובלי להתכוון בצעו "הכחדה" של מינים שונים ובמיוחד מיני חיות גדולים. בכל המקומות האחרים בעולם התיישב האדם הרבה לפני כן והספיק להכחיד מינים רבים של בעלי חיים, במיוחד את הגדולים שבהם אבל לא רק.
איי גלאפגוס שנודעים בעולם עד היום בזכות מגוון מיני בעלי החיים הגדול שבהם והתפתחותם, כמעט ולא הופרעה על ידי האדם. כך יצא שבזכות העובדה שבני האדם הגיעו לאיים רק במאה ה-19, שרד החי בגלאפגוס כמעט במלואו. בכך הוא סייע לתובנות החשובות של דרווין, בדרכו לפתור שאלה מדעית ארוכת שנים.
על מסע הביגל אל איי גלאפגוס ותגלית האבולוציה (עברית):
https://youtu.be/6S_Shu4ykck
מסלול מסעו של דרווין בביגל:
https://youtu.be/uLUxbmgtPKA
סקירת המחקר על הביגל באנגלית:
https://youtu.be/WAKppAtIeh8
הרגע בגאלאפגוס בו עלה בראשו של דרווין רעיון האבולוציה:
https://youtu.be/03YKT7ytJdE
איך הראו לואיס וקלארק את המערב לאמריקה?
לואיס וקלארק (Lewis and Clark) הם שני חוקרים שיצאו בתחילת המאה ה-19 למסע שיפתח את הדרך האמריקאית מערבה, אל החוף המערבי של ארצות הברית.
באותם ימים התגוררו תושביה הראשונים של ארצות הברית בחוף המזרחי של מה שהיום ארצות הברית. הם לא ממש ידעו מה יש במערב הברית של המדינות הללו. לא שחסרו שמועות וסיפורים, כמו אלו שרצו על אינדיאנים תכולי עיניים ובעלי שיער זהוב בלונד שמתגוררים בערבות העצומות, דובי ענק בגובה של כמה מטרים או ממותות ששרדו מימי קדם וחיות עד ימינו.
המסע נולד ב-1803, כשתומס ג'פרסון, הנשיא השלישי של ארה"ב, קרא לקצין בן ה-29 מריוות'ר לואיס והטיל עליו שתי משימות חשובות מאוד. הראשונה הייתה לחקור ולגלות האם נהר המיזורי או אחד מיובליו מתחברים לאוקיינוס השקט. המשימה השנייה הייתה לבדוק האם יש חיבור ימי לאותו אוקיינוס לתושבי מדינות קולורדו, אורגון ולאזור קולומביה.
לואיס ארגן ידיד ותיק, את הקצין וויליאם קלארק שהסכים לחלוק איתו את הפיקוד על המשלחת. השניים יצאו בראש משלחת מחקר מיוחדת, למסע מחקר אל מערב המדינה. עימם יצאו 44 איש, כשהם נושאים איתם גם 400 ליטר וויסקי והכיוון מערבה - אל מעבר לנהר המיסיסיפי ומעבר להרי החושך של אמריקה הצפונית.
נהר המיסיסיפי היה באותם ימים גבולה המערבי של המדינה. לפני המשלחת של לואיס וקלארק היו רק ציידים וחוקרים הרפתקנים אמיצים מספיק בכדי לסייר מעבר לנהר הגדול להסתובב באזורי הבר הפראיים של מערב ארה"ב הצעירה.
הם הגיעו למקומות בהם לא דרכה עד אז רגלו של אף אמריקני. רבים מהמקומות אותם פקדו בדרך יהפכו בהמשך ההיסטוריה לאתרים לאומיים. באומץ ובהצלחה הם פרצו נתיב ממזרח ארצות הברית אל חופי האוקיינוס השקט.
13,000 קילומטרים ו-28 חודשים ארך המסע הזה, עד שהגיעו הסיירים בראשות לואיס וקלארק, אל חופו של האוקיינוס השקט, דרך נהר קולומביה. הם היו הראשונים שמיפו את שטחי המערב בהם עברו.
יומני המסע שלהם היו למקור אינפורמציה משמעותי על מיני בעלי החיים ועולם החי שפגשו בדרכם ועל שבטי האינדיאנים שהכירו שם. בין השאר הם נעזרו בסאקאקאוויה האינדיאנית, אשתו של צייד פרוות שפגשו, שהייתה להם למתורגמנית והצילה אותם שוב ושוב מסכנות חמורות משבטי האינדיאנים שפגשו לאורך המסע. כהוקרה לפועלה, היא זכתה לאגם גדול על שמה בצפון דקוטה.
מסעם של לואיס וקלארק עתיד לפתוח את הדרך של ארצות הברית למערב אמריקה ובעצם לקליפורניה. אבל לא פחות חשוב - הוא יביא את אמריקה בהמשך אל הזהב העצום שיימצא בקליפורניה ולעושר אדיר של האומה שיימצב בעתיד את מעמדה של ארצות הברית של אמריקה כמעצמה החזקה ביותר בעולם.
הנה קיצור סיפורם של לואיס וקלארק:
https://youtu.be/VRyewievj-c
תיאור מסע לואיס וקלארק בשיר:
https://youtu.be/MhsoQJ-O0Fg
קדימון לסרט שעשו עליהם ועל המסע למערב ארצות הברית:
https://youtu.be/vrRvPmKQ5uU
מסלול המסע:
https://youtu.be/D7vCQpqolXw?long=yes
וכמה עובדות מעניינות על המסע המפורסם:
https://youtu.be/NVkHfn6-Zl4?long=yes
האם קולומבוס ידע שהוא גילה את אמריקה?
עד המאה ה-15, זמנו של כריסטופר קולומבוס (Christopher Columbus), סברו כולם שהעולם שטוח ושמי שישוט עד סופו ייפול מכדור הארץ. בזמנו של קולומבוס הועלתה לראשונה באופן מדעי ההשערה שהעולם הוא עגול.
קולומבוס, בן למשפחת יהודים מומרים, כלומר שעברו לנצרות וגורשו דורות לפניו מספרד לאיטליה, היה ספן איטלקי שהציע למלכי ספרד רעיון חדשני - אם ההנחה המדעית החדשה היא שהעולם עגול, הוא יפליג מערבה כדי להגיע להודו וימצא את הנתיב המהיר אל המזרח. המלכים פרדיננד ואיזבלה אכן הסכימו והוא נשלח מערבה להודו.
קולומבוס אכן יצא למסע הנועז אל הלא-נודע והצליח. הוא הפליג מערבה, מנסה למצוא את נתיב המסחר החדש אל הודו. כשנחת קולומבוס בשנת 1492 על חופי האי סן סלבדור שבקאריביים, הוא סבר לתומו שהוא הגיע להודו.
כיום אנו יודעים שלא להודו הוא הגיע כמובן, אלא לאמריקה. אך משהוא הניח שהוא בהודו, הוא קרא לילידים "אינדיאנים", בעברית "הודים" (India היא הודו). כל חייו סבר קולומבוס שהוא גילה את המעבר המערבי להודו והוא מת עם ידיעה הזו. רק אחרי מותו הסיק הספן הספרדי אמריגו וספוצ'י שמדובר ביבשת חדשה. כך נקראה היבשת דווקא על שמו הפרטי של וספוצ'י - "אמריקה".
אגב, קולומבוס הוא אמנם האירופי הראשון שגילה ותיעד באופן מסודר את היבשת החדשה, אך נראה שהיו אירופים שהיו בה הרבה לפניו. כ-500 שנה לפניו ביקרו הוויקינגים ביבשת שתיקרא אמריקה. בהנהגת ויקינג בשם לייף אריקסון, הם הגיעו לאזור ניו פאונדלנד שבצפון אמריקה, יסדו בה מושבות לאורך החוף וקראו לה "וינלנד". אבל לאחר שהאינדיאנים המקומיים פשטו עליהם ככל הנראה שוב ושוב, הם התייאשו, נסוגו בחזרה לאירופה והשאירו את היבשת להמתין לקולומבוס וממשיכיו.
הנה סרטון על קולומבוס וגילוי אמריקה:
http://youtu.be/kuvRFZ4Mxbo
מתוך הסרט על קולומבוס, הנה סצנת גילוי אמריקה:
http://youtu.be/o9W1G3Tn31A
כל מגלי אמריקה:
http://youtu.be/U7HxCsPho34
בדיקה היסטורית של מעשי כריסטופר קולומבוס (מתורגם):
https://youtu.be/GD3dgiDreGc
סרט תיעודי על אמריקה שלפני קולומבוס:
http://youtu.be/brSPQ7sUE84?long=yes
וסרט תיעודי על כריסטופר קולומבוס ומי הוא היה באמת:
https://youtu.be/u0yoVsZfypQ?long=yes
איך תרמו מסעות נפוליאון למיפוי העולם?
מסעות הכיבוש המרהיבים של נפוליאון הצעיר בסוף המאה ה-18 היו מהמבצעים הצבאיים המרשימים, לטוב ולרע, של האלף השני לספירה. המצביא הצעיר והמנהלן הגאון ניהל צבא של חיילים ממושמעים ומעריצים, להישגים בלתי נתפסים ולכשלונות מפוארים, תוך שהוא מעניק נופך על-היסטורי למעשיו.
לצד הפעילות הצבאית והמדינית שלו לקח עימו נפוליאון למסעות המלחמה את מי שכונו "סוואנטים". אלה היו קבוצות של מדענים וחוקרים מתחומי מדע ומחקר שונים ומגוונים. למסע לכיבוש מצרים וארץ ישראל, למשל, הוא לקח עימו כמאה חוקרים, אלה הקימו בקהיר, בין השאר, מכון מחקר מרשים. הוא שרד הרבה אחרי שהצרפתים נטשו את מצרים, פועל עד היום ואחראי להרבה תגליות חשובות על תרבות מצרים העתיקה והמזרח התיכון בכלל.
כך גילו ארכיאולוגים, מדענים וממציאים צרפתיים תגליות מדהימות. תוך כדי הניסיון המתמיד לענות לרצון המצביא הצעיר וכשחלקם מתלווה לכוחותיו במסעות המלחמה, הם גם פיתחו טכניקות וכלים חדשניים ואספו ממצאים עתיקים שאפשרו לצרפת להפוך לאימפריה מדעית.
אחד התחומים הללו היה המיפוי. לא רבים יודעים שמסעותיו של נפוליאון אפשרו שדרוג היסטורי של טכנולוגיית ציור המפות העולמית.
האיש שאחראי לקפיצה הזו היה הכרטוגרף פייר ז'אקוטן (Pierre Jacotin).
במסגרת הצבא הצרפתי האיש פיקד על צוות של מודדים ומהנדסים וכ-100 חוקרים ומדענים מתחומים שונים. הם התלוו לצבאו של נפוליאון בכיבושיו במזרח התיכון ועבדו קשה על שרטוט מפות של האזור כולו, כולל מפות של ארץ ישראל.
ז'אקוטן אחראי ליצירה של המפות המדויקות הראשונות, שהסתייעו באמצעי כרטוגרפיה חדישים ובכלי מדידה שעד אז לא היו ידועים. הטכנולוגיה של המאה ה-19 היא שאיפשרה לו לשרטט מפות מדויקות מאי-פעם.
כך יצא שהמסע למזרח התיכון, מבחינה צבאית לא מהמוצלחים של נפוליאון, תרם רבות ובאופן פרדוקסלי דווקא למיפוי חלק זה של העולם.
כמובן שהמפות היו בתחילה סוד צבאי צרפתי ונפוליאון לא התיר לפרסמן. הן הותרו לפרסום רק ב-1818 ונודעו בשם "האטלס של ז'אקוטן". בשנת 1826 האטלס הזה יצא לאור ומאז הוא נחשב לחומר חובה בידיעת ארץ ישראל.
הנה סיפורו של נפוליאון הלוחם והמיפוי שהוא הורה לבצע בצל הקרבות:
https://youtu.be/91OmO2YMiDM?long=yes
מי מצא את הנתיב הימי להודו?
מגלה הארצות הפורטוגלי ואסקו דה גמה (Vasco da Gama), או ושקו דה גאמה, היה בר מזל. לאחר שמגלה "כף התקווה הטובה" ברתולומיאו דיאש, לא המשיך במסעו הימי עד הודו בשל התנגדות המלחים והקצינים שלו, הטיל מלך פורטוגל מנואל הראשון את המשימה עליו. דה גמה היה בן אצולה, ספן מצטיין, מפקד אגדי ונווט ללא מתחרים.
משימתו הייתה להגיע להודו דרך הים ולמצוא לפורטוגל נתיב סחר ימי לשם. נתיב סחר למזרח היה נחוץ כדי לעקוף חלקים בנתיבי המסחר שנשלטו בידי אימפריות יריבות, כמו האימפריה העות'מאנית והאימפריה הוונציאנית. המזרח היה מקור התבלינים שהיו שווים הון במטבחי אירופה. חלק מהתבלינים הללו, כמו הציפורן, אגוז המוסקט והקינמון, פשוט לא גדל באירופה.
נתיבים כאלה יכולים היו להפוך כל ממלכה לאימפריה. המלך הפורטוגלי רצה שימצא לו נתיב ימי, שהוא מהיר וחסכוני הרבה יותר מהסחר היבשתי בשיירות גמלים והכי חשוב - שהוא רק שלו!
ואסקו דה גמה יצא למסעו ב-8 ביולי 1497, עם משלחת של 4 ספינות שעליהם 170 איש. הוא הפליג דרומה, לא בצמוד לחוף כמו שעשו קודמיו, בים הפתוח והאכזרי, אל מול רוחות וזרמים איומים. לאחר שהקיפה המשלחת את "את כך התקווה הטובה" היא עצרה במוזמביק, מומבסה ומלינדי - ערי מסחר מרכזיות לאורך חופי אפריקה. משם המשיכה את מסעה עד שהגיעה ב-20 במאי 1498 לחופי הודו ועגנה בעיר הנמל קליקוט. בקליקוט נפגש דה גמה עם השליט המקומי והציע לו מתנות מאת מלך פורטוגל: כובעים, שרשראות, קערות, סוכר, שמן ודבש. אך מתנות אלו לא הרשימו כלל את המלך ההודי. זאת משום שמוצרים אלו היו נחשבים לסחורה פשוטה בשוק ההודי העשיר והססגוני. הוא דחה את מתנות בבוז ושאל אותו מדוע מלך פורטוגל העשירה לא הביא לו במתנה אבני חן או זהב? לאחר מכן אולץ דה גמה לעזוב והמלך אף אילץ אותו לשלם מס שהיה מעין קנס על מתנותיו הדלות.
לאחר תלאות רבות בדרכו הגיע דה גמה בחזרה לפורטוגל, ב-29 באוגוסט 1499, כשהוא עמוס בתבלינים, עם שתיים מהספינות בלבד ושליש מהמלחים שיצאו איתו. הוא מילא את השליחות הזו בהצטיינות, היה לראשון שמצא את הנתיב והגיע ישירות בדרך הים מאירופה להודו ובחזרה. פורטוגל זכתה בנתיב סחר ימי אל המזרח הרחוק, חיזקה את מעמדה כאימפריה ימית מובילה והקפטן דה גאמה היה לאגדה.
הנה סיפורו של ואסקו דה גמה:
https://youtu.be/rxHf_2zTcQo
תולדות חייו:
https://youtu.be/oFIyuYPP6PE
עוד על חייו של המגלה הגדול:
http://youtu.be/MWrY7thtIAY
על אף שמעטים שמעו עליו, הגיאוגרף והתייר הקדום אבו עבד אללה מחמד אִבֶּן בַּטּוּטָה (Ibn Battuta) הוא אולי הדמות החשובה בתיעוד ההיסטורי של ימי הביניים בארצות האיסלאם.
בטוטה נולד בטנג'יר בשנת 1304. מי שינהגו לכנות בעתיד "נסיך הנוסעים" למד משפט דתי, קוראן וספרות. בגיל 21 הוא כבר היה מומחה לתורת האיסלאם.
האיש היה חוקר ערבי, נוסע קדום שיצא כחלוץ מסוגו ולמד על העולם במסעות ארוכים מאוד. הם היו ארוכים יותר מאלה של מגלי הארצות והנוסעים הקדומים המפורסמים והנערצים ביותר, דוגמת מרקו פולו וקולומבוס. למעשה הוא יצא לסיורים ארוכים יותר מכל מגלי הארצות שפעלו לפני המצאת הרכבת והנסיעות בה לקצווי העולם.
אז אולי כי הוא לא היה נוצרי, או מפני שהוא טייל וחקר בעיקר ארצות איסלאמיות, אולי בגלל שהוא לא כתב את ההיסטוריה אלא סיפר אותה בזקנתו לווזיר הגדול ועשה זאת שנים אחרי ששב ממסעותיו, או שהייתה זו סתם גזענות פשוטה כלפי מישהו מהמזרח, אבל אבן בטוטה לא נחשב במאות הקודמות לחוקר או היסטוריון משמעותי.
כיום, כשהאיש נתפס בעיני רבים במערב כנוסע והמתעד החשוב של ימי הביניים, התמונה מן הסתם שונה.
כי בדיעבד העולם למד שהוא היה מי שבתוך 30 שנה בלבד נסע למרחקים של כ-120 אלף קילומטרים, מי שלידע שמסר על האזורים הרבים שסייר בהם אין תחליף והוא היה אחד המקורות החשובים לידע על ההיסטוריה של העולם באותה תקופה ולגבי לא מעט מקומות היה היחיד שתעשי וסיפר על חייהם אז.
על השיירות של מדבר סהרה, למשל, סיפר אבן בטוטה שהיו מהן שהגיעו למספרים של 12 אלף גמלים בשיירה אחת.
סופו היה במרוקו. נראה שהוא מת בטווח שבין השנים 1368 ל-1377. זה היה בעיר פס, בה הוא נפל קורבן למוות השחור, אותה מגיפה איומה שתקפה ברמות שונות את מרבית העולם של סוף ימי הביניים.
במשך מאות שנים אבן בטוטה לגמרי נשכח. בני דורו לא החשיבו את ספרו במיוחד ולא ידעו להעריך את התיעוד החשוב שלו להיסטוריה. רק במהלך המאה ה-19 גילו את ספרו אירופאים, חוקרי המזרח שפעלו באלג'יריה. הם תרגמו אותו לכמה שפות והחלו לחקור את ממצאיו. השאר? - היסטוריה של העולם בימי הביניים...
הנה סיפורו של אבן בטוטא (ללא מילים):
https://youtu.be/krv9J3KZu3I
סרטון תיעודי על איבן בטוטא:
https://youtu.be/WlQdLLOmW3o?long=yes
תכנית חינוכית על הנוסע המתמיד של ימי הביניים, איבן בטוטה (עברית):
https://youtu.be/drt-9zKpVMo?long=yes
וסרט תיעודי על כל מסעותיו:
https://youtu.be/FavaU9D9lf8?long=yes
הוא היה התרמילאי הראשון שמכירים אותו בשמו. במאה ה-13 הוא נולד בעיירה הקרואטית קורצ'ולה, עיירה שמכונה בימינו "דוברובניק הקטנה" ושמרה על המראה שלה מאז ימי הביניים. קראו לו מרקו פולו (Marco Polo).
די מהר נדד מרקו פולו ועבר לחיות בעיר האיטלקית ונציה. הוא היה סוחר וחוקר ארצות, אחד האירופאים הראשונים שנסעו לאורך דרך המשי, עד לסין. מרקו פולו התארח אצל קיסר מונגוליה והביא לאירופה מידע רב על המזרח הרחוק. ביחד עם אביו ודודו, הוא גם ערך סיורים במונגוליה, הודו וטיבט. מספרים שהוא הביא לאירופה מהמזרח את הפיצה, הפסטה, הגלידה והמשי.
הוא נשאר בסין למעלה מ-20 שנה אך חזר לוונציה. לאחר החזרה, בקרב ימי בין ונציה לג'נובה, הוא נתפס ונאסר, ובמהלך מאסרו הכתיב את קורותיו ופרסם את הספר "מסעותיו של מרקו פולו". הספר הפך למצליח ומשפיע מאד ורבים בימי הביניים למדו ממנו רבות על ארצות אסיה ובמיוחד על סין. למעשה, ספרו של מרקו פולו היה לספר המסעות החשוב ביותר בהיסטוריה והוא גרם למגלי עולם רבים, כמו קולומבוס, דיאש ווסקו דה גמה, לחפש דרכים לסין והודו.
על אף הגישה המקובלת שמרקו פולו הוא מגדולי המגלים, רבים טענו בחייו שסיפוריו לא היו ולא נבראו והם בדיה גמורה. הוא עצמו הכחיש זאת בתוקף, גם על ערש דווי מול הכומר המוודה שלו. לפני מותו הוא אמר "לא סיפרתי אפילו חצי ממה שראיתי".
הנה סיפורו של מרקו פולו בסרטון אנימציה:
https://youtu.be/YzxT57DHMXU
פרק מהסדרה "היה היה" על מרקו פולו (עברית):
http://youtu.be/Iol3fk4h8rk?t=1m30s
קדימון לסדרה שנעשתה על מסעותיו של מרקו פולו:
https://youtu.be/B4d6zUIxfes
סרטון קצר על הספקות לגבי אמינות סיפוריו של מרקו פולו:
https://youtu.be/wTsp03h7bMg
ומצגת וידאו על תולדות חייו של מרקו פולו:
https://youtu.be/htUiZ4b5Qq8
הוויכוח בן מאות השנים לגבי גילוי אמריקה הוא סימן בריא לכך שמדובר בגילוי החשוב ביותר בהיסטוריה של האלף השני לספירה. אמנם התהילה ניתנה לכריסטופר קולומבוס, האירופי הראשון שפרסם את הגילוי, אבל חשוב לזכור שקולומבוס מעולם לא ידע שהגיע ליבשת חדשה ועד יום מותו סבר שהוא מצא את הנתיב הימי להודו.
גם אמריגו וספוצ'י שזיהה אחרי קולומבוס שמדובר ביבשת חדשה ואף זכה שהיא תיקרא על שמו, לא יכול להיחשב המגלה האמיתי של אמריקה. שניהם לא היו בני-האדם או האירופים הראשונים שהגיעו לאמריקה.
מי שקדמו לשניהם בכ-500 שנה היו הוויקינגים, עם של לוחמים סקנדיבים קשוחים ששלטו בחלקים מאירופה בין המאה ה-8 למאה ה-11 לספירה. בשנת 1000 לספירה, יותר מ-500 שנה לפני שקולומבוס הגיע לאמריקה, נדדו קבוצות ויקינגים בהנהגת ויקינגי בשם לייף אריקסון מערבה ונחתו בצפון אמריקה.
הם הקימו מושבות ויקינגיות באזור ניו-פאונדלנד של היום, אזור שזכה לכינוי 'לה וינלנד'. אבל בניגוד לפורטוגזים ולספרדים שבאו בעקבות קולומבוס, ממצאים ארכיאולוגיים ועדויות מהתקופה מעלים שהויקינגים נהדפו די מהר על ידי שבטים אינדיאנים מקומיים, שפשטו עליהם שוב שוב עד שנכנעו. וכך חזרו הויקינגים של לייף אריקסון בספינותיהם לאירופה.
ומה היה מקורם של שבטי האינדיאנים שהדפו את הויקינגים? - מרבית החוקרים סבורים שהם נדדו מאירופה אל צפון אמריקה בעידן הקרח האחרון, לפני כ-14,000 שנה, בעת שאמריקה הייתה מחוברת לאירופה במשטחי קרח נרחבים.
אחת ההוכחות לכך הם ראשי חניתות מאבן, שנמצאו בקלוביס שבמדינת ניו מקסיקו באמריקה. החוקרים בחנו את הזהות המדהימה של ראשי החניתות מ"תרבות קלוביס" לראשי אבן שכיתתו בני שבטים קדמונים בספרד וצרפת כמה אלפי שנים לפני כן.
המסקנה ההגיונית היא שמדובר היה בצאצאים של התרבות האירופית, שנדדו לאמריקה והמשיכו להשתמש בטכנולוגיות דומות, שעברו מדור לדור.
הנה תולדות מגלי אמריקה המרכזיים:
https://youtu.be/U7HxCsPho34
סיפור הוויקינגים ומנהיגם לייף אריקסון וההתיישבות שלהם באמריקה:
https://youtu.be/fgAZyxe7rJs
כך הגיעו לייף אריקסון והוויקינגים שלו לאמריקה:
https://youtu.be/R3GM3F7JZ2c
הספינות שלהם הן שאפשרו לוויקינגים להגיע לאמריקה (מתורגם):
https://youtu.be/kge0c2mNmRQ
סיפורם של מי שהקדימו את קולומבוס:
https://youtu.be/fgAZyxe7rJs
וסרט תיעודי על החקלאים שהפכו ללוחמים וספנים גאוניים:
https://youtu.be/hOsTfZ8gTM8?long=yes
האיש שכבש ראשון את אנטארקטיקה היה החוקר הנורבגי רואלד אמונדסן. בשנת 1911 הוא ניצח בתחרות על כיבוש הקוטב הדרומי, כשהגיע עם עוזריו לנקודה הדרומית בכדור הארץ, הקודקוד של אנטארקטיקה.
משהגיעו ראשונים אל הקוטב באנטארקטיקה והבינו שהצליחו לכבוש את הקוטב הדרומי, השאירו שם אמונדסן ואנשיו דגל, ברכה ומזון למתחרה שלהם על הבכורה.
המתחרה המובס רוברט סקוט, שעמד בראש שרידי צוות בריטי שהתחרה על כיבוש אנטארקטיקה, הגיע לשם 35 יום אחר-כך וגילה שאמונדסן הקדים אותו.
הטרגדיה של סקוט לא הייתה רק זו. בדרכם בחזרה, בעוד רואלד אמונדסן הפך לאגדה, מתו סקוט וכל חבריו לצוות מקור ומרעב. הם לא זכו לשוב הביתה.
הנה המירוץ אל הקוטב הדרומי (מתורגם):
https://youtu.be/Ts3LIirgDbU
סיפורו של רואלד אמונדסן וכיבוש יבשת אנטארקטיקה:
http://youtu.be/kW5p7ANwAU4
תמונות מהמסע של אמונדסן לקוטב:
http://youtu.be/LHjBljEOEmY
ותכנית חינוכית על כיבוש הקוטב הדרומי על ידי אמונדסן (עברית):
https://youtu.be/gyBd60mh5EI?long=yes
מסעות היסטוריים
אוניית הוד מלכותו "ביגל" (HMS Beagle), שנקראה על שם כלב הציד "ביגל", הוא שמה של אוניית המפרשים שנשאה את צ'ארלס דארווין במסע חקר ארוך, שבמהלכו הוא למד נתונים שיביאו אותו להגיית תורת האבולוציה ולהפיכת הביגל לאחת האוניות המפורסמות בהיסטוריה.
הביגל הושקה ב-1820 במספנת הצי שבנהר התמזה. היא הייתה האונייה הראשונה ששטה תחת גשר לונדון החדש והספיקה להשתתף במשט חגיגי לרגל הכתרתו של המלך ג'ורג' הרביעי. לאחר מכן אוחסנה למשך זמן מה, עד שב-1825 הוחלט שתשמש למחקר.
מכאן היא נטלה חלק ב-3 מסעות מחקר, כשבהפלגת הסקר השנייה הפליג בה צ'ארלס דארווין, ג'נטלמן צעיר שלמד באותה תקופה לקראת הסמכה לכומר כפרי.
במהלך מסע מחקר שערך על אוניית הביגל הוא ניהל יומן בו תיעד את כל ההפלגה. היומן נערך לאחר ההפלגה ופורסם כיומן מסע מדעי ב-1839. הספר, שנודע בשם "הפלגת האונייה ביגל" (The Voyage of the Beagle), זכה לתפוצה רבה ולמהדורות רבות.
מחקריו של דארווין במהלך ההפלגה, בין השאר בתיעוד המפורט שביצע ב-5 השבועות בהם שהתה הביגל באיי גלפגוס (ראו באאוריקה בתגית "איי גלאפגוס"), תרמו להתגבשות תורת האבולוציה והברירה הטבעית (בתגית "אבולוציה").
תיאוריית האבולוציה של דארווין שינתה את פני מדע הביולוגיה והיתה הבסיס לשינוי עצום בכל המחקר ובעולם המדעי כולו. בהמשך למסע הביגל ולתיאוריית האבולוציה, ייוולד גם רעיון "הברירה הטבעית" שחיזק את ההסבר של דרווין לדרך בה התפתחו המינים על פי כדור הארץ.
בני האדם, בכל מקום שאליו, צדו בעלי חיים ובלי להתכוון בצעו "הכחדה" של מינים שונים ובמיוחד מיני חיות גדולים. בכל המקומות האחרים בעולם התיישב האדם הרבה לפני כן והספיק להכחיד מינים רבים של בעלי חיים, במיוחד את הגדולים שבהם אבל לא רק.
איי גלאפגוס שנודעים בעולם עד היום בזכות מגוון מיני בעלי החיים הגדול שבהם והתפתחותם, כמעט ולא הופרעה על ידי האדם. כך יצא שבזכות העובדה שבני האדם הגיעו לאיים רק במאה ה-19, שרד החי בגלאפגוס כמעט במלואו. בכך הוא סייע לתובנות החשובות של דרווין, בדרכו לפתור שאלה מדעית ארוכת שנים.
על מסע הביגל אל איי גלאפגוס ותגלית האבולוציה (עברית):
https://youtu.be/6S_Shu4ykck
מסלול מסעו של דרווין בביגל:
https://youtu.be/uLUxbmgtPKA
סקירת המחקר על הביגל באנגלית:
https://youtu.be/WAKppAtIeh8
הרגע בגאלאפגוס בו עלה בראשו של דרווין רעיון האבולוציה:
https://youtu.be/03YKT7ytJdE
לואיס וקלארק (Lewis and Clark) הם שני חוקרים שיצאו בתחילת המאה ה-19 למסע שיפתח את הדרך האמריקאית מערבה, אל החוף המערבי של ארצות הברית.
באותם ימים התגוררו תושביה הראשונים של ארצות הברית בחוף המזרחי של מה שהיום ארצות הברית. הם לא ממש ידעו מה יש במערב הברית של המדינות הללו. לא שחסרו שמועות וסיפורים, כמו אלו שרצו על אינדיאנים תכולי עיניים ובעלי שיער זהוב בלונד שמתגוררים בערבות העצומות, דובי ענק בגובה של כמה מטרים או ממותות ששרדו מימי קדם וחיות עד ימינו.
המסע נולד ב-1803, כשתומס ג'פרסון, הנשיא השלישי של ארה"ב, קרא לקצין בן ה-29 מריוות'ר לואיס והטיל עליו שתי משימות חשובות מאוד. הראשונה הייתה לחקור ולגלות האם נהר המיזורי או אחד מיובליו מתחברים לאוקיינוס השקט. המשימה השנייה הייתה לבדוק האם יש חיבור ימי לאותו אוקיינוס לתושבי מדינות קולורדו, אורגון ולאזור קולומביה.
לואיס ארגן ידיד ותיק, את הקצין וויליאם קלארק שהסכים לחלוק איתו את הפיקוד על המשלחת. השניים יצאו בראש משלחת מחקר מיוחדת, למסע מחקר אל מערב המדינה. עימם יצאו 44 איש, כשהם נושאים איתם גם 400 ליטר וויסקי והכיוון מערבה - אל מעבר לנהר המיסיסיפי ומעבר להרי החושך של אמריקה הצפונית.
נהר המיסיסיפי היה באותם ימים גבולה המערבי של המדינה. לפני המשלחת של לואיס וקלארק היו רק ציידים וחוקרים הרפתקנים אמיצים מספיק בכדי לסייר מעבר לנהר הגדול להסתובב באזורי הבר הפראיים של מערב ארה"ב הצעירה.
הם הגיעו למקומות בהם לא דרכה עד אז רגלו של אף אמריקני. רבים מהמקומות אותם פקדו בדרך יהפכו בהמשך ההיסטוריה לאתרים לאומיים. באומץ ובהצלחה הם פרצו נתיב ממזרח ארצות הברית אל חופי האוקיינוס השקט.
13,000 קילומטרים ו-28 חודשים ארך המסע הזה, עד שהגיעו הסיירים בראשות לואיס וקלארק, אל חופו של האוקיינוס השקט, דרך נהר קולומביה. הם היו הראשונים שמיפו את שטחי המערב בהם עברו.
יומני המסע שלהם היו למקור אינפורמציה משמעותי על מיני בעלי החיים ועולם החי שפגשו בדרכם ועל שבטי האינדיאנים שהכירו שם. בין השאר הם נעזרו בסאקאקאוויה האינדיאנית, אשתו של צייד פרוות שפגשו, שהייתה להם למתורגמנית והצילה אותם שוב ושוב מסכנות חמורות משבטי האינדיאנים שפגשו לאורך המסע. כהוקרה לפועלה, היא זכתה לאגם גדול על שמה בצפון דקוטה.
מסעם של לואיס וקלארק עתיד לפתוח את הדרך של ארצות הברית למערב אמריקה ובעצם לקליפורניה. אבל לא פחות חשוב - הוא יביא את אמריקה בהמשך אל הזהב העצום שיימצא בקליפורניה ולעושר אדיר של האומה שיימצב בעתיד את מעמדה של ארצות הברית של אמריקה כמעצמה החזקה ביותר בעולם.
הנה קיצור סיפורם של לואיס וקלארק:
https://youtu.be/VRyewievj-c
תיאור מסע לואיס וקלארק בשיר:
https://youtu.be/MhsoQJ-O0Fg
קדימון לסרט שעשו עליהם ועל המסע למערב ארצות הברית:
https://youtu.be/vrRvPmKQ5uU
מסלול המסע:
https://youtu.be/D7vCQpqolXw?long=yes
וכמה עובדות מעניינות על המסע המפורסם:
https://youtu.be/NVkHfn6-Zl4?long=yes
עד המאה ה-15, זמנו של כריסטופר קולומבוס (Christopher Columbus), סברו כולם שהעולם שטוח ושמי שישוט עד סופו ייפול מכדור הארץ. בזמנו של קולומבוס הועלתה לראשונה באופן מדעי ההשערה שהעולם הוא עגול.
קולומבוס, בן למשפחת יהודים מומרים, כלומר שעברו לנצרות וגורשו דורות לפניו מספרד לאיטליה, היה ספן איטלקי שהציע למלכי ספרד רעיון חדשני - אם ההנחה המדעית החדשה היא שהעולם עגול, הוא יפליג מערבה כדי להגיע להודו וימצא את הנתיב המהיר אל המזרח. המלכים פרדיננד ואיזבלה אכן הסכימו והוא נשלח מערבה להודו.
קולומבוס אכן יצא למסע הנועז אל הלא-נודע והצליח. הוא הפליג מערבה, מנסה למצוא את נתיב המסחר החדש אל הודו. כשנחת קולומבוס בשנת 1492 על חופי האי סן סלבדור שבקאריביים, הוא סבר לתומו שהוא הגיע להודו.
כיום אנו יודעים שלא להודו הוא הגיע כמובן, אלא לאמריקה. אך משהוא הניח שהוא בהודו, הוא קרא לילידים "אינדיאנים", בעברית "הודים" (India היא הודו). כל חייו סבר קולומבוס שהוא גילה את המעבר המערבי להודו והוא מת עם ידיעה הזו. רק אחרי מותו הסיק הספן הספרדי אמריגו וספוצ'י שמדובר ביבשת חדשה. כך נקראה היבשת דווקא על שמו הפרטי של וספוצ'י - "אמריקה".
אגב, קולומבוס הוא אמנם האירופי הראשון שגילה ותיעד באופן מסודר את היבשת החדשה, אך נראה שהיו אירופים שהיו בה הרבה לפניו. כ-500 שנה לפניו ביקרו הוויקינגים ביבשת שתיקרא אמריקה. בהנהגת ויקינג בשם לייף אריקסון, הם הגיעו לאזור ניו פאונדלנד שבצפון אמריקה, יסדו בה מושבות לאורך החוף וקראו לה "וינלנד". אבל לאחר שהאינדיאנים המקומיים פשטו עליהם ככל הנראה שוב ושוב, הם התייאשו, נסוגו בחזרה לאירופה והשאירו את היבשת להמתין לקולומבוס וממשיכיו.
הנה סרטון על קולומבוס וגילוי אמריקה:
http://youtu.be/kuvRFZ4Mxbo
מתוך הסרט על קולומבוס, הנה סצנת גילוי אמריקה:
http://youtu.be/o9W1G3Tn31A
כל מגלי אמריקה:
http://youtu.be/U7HxCsPho34
בדיקה היסטורית של מעשי כריסטופר קולומבוס (מתורגם):
https://youtu.be/GD3dgiDreGc
סרט תיעודי על אמריקה שלפני קולומבוס:
http://youtu.be/brSPQ7sUE84?long=yes
וסרט תיעודי על כריסטופר קולומבוס ומי הוא היה באמת:
https://youtu.be/u0yoVsZfypQ?long=yes
מסעות הכיבוש המרהיבים של נפוליאון הצעיר בסוף המאה ה-18 היו מהמבצעים הצבאיים המרשימים, לטוב ולרע, של האלף השני לספירה. המצביא הצעיר והמנהלן הגאון ניהל צבא של חיילים ממושמעים ומעריצים, להישגים בלתי נתפסים ולכשלונות מפוארים, תוך שהוא מעניק נופך על-היסטורי למעשיו.
לצד הפעילות הצבאית והמדינית שלו לקח עימו נפוליאון למסעות המלחמה את מי שכונו "סוואנטים". אלה היו קבוצות של מדענים וחוקרים מתחומי מדע ומחקר שונים ומגוונים. למסע לכיבוש מצרים וארץ ישראל, למשל, הוא לקח עימו כמאה חוקרים, אלה הקימו בקהיר, בין השאר, מכון מחקר מרשים. הוא שרד הרבה אחרי שהצרפתים נטשו את מצרים, פועל עד היום ואחראי להרבה תגליות חשובות על תרבות מצרים העתיקה והמזרח התיכון בכלל.
כך גילו ארכיאולוגים, מדענים וממציאים צרפתיים תגליות מדהימות. תוך כדי הניסיון המתמיד לענות לרצון המצביא הצעיר וכשחלקם מתלווה לכוחותיו במסעות המלחמה, הם גם פיתחו טכניקות וכלים חדשניים ואספו ממצאים עתיקים שאפשרו לצרפת להפוך לאימפריה מדעית.
אחד התחומים הללו היה המיפוי. לא רבים יודעים שמסעותיו של נפוליאון אפשרו שדרוג היסטורי של טכנולוגיית ציור המפות העולמית.
האיש שאחראי לקפיצה הזו היה הכרטוגרף פייר ז'אקוטן (Pierre Jacotin).
במסגרת הצבא הצרפתי האיש פיקד על צוות של מודדים ומהנדסים וכ-100 חוקרים ומדענים מתחומים שונים. הם התלוו לצבאו של נפוליאון בכיבושיו במזרח התיכון ועבדו קשה על שרטוט מפות של האזור כולו, כולל מפות של ארץ ישראל.
ז'אקוטן אחראי ליצירה של המפות המדויקות הראשונות, שהסתייעו באמצעי כרטוגרפיה חדישים ובכלי מדידה שעד אז לא היו ידועים. הטכנולוגיה של המאה ה-19 היא שאיפשרה לו לשרטט מפות מדויקות מאי-פעם.
כך יצא שהמסע למזרח התיכון, מבחינה צבאית לא מהמוצלחים של נפוליאון, תרם רבות ובאופן פרדוקסלי דווקא למיפוי חלק זה של העולם.
כמובן שהמפות היו בתחילה סוד צבאי צרפתי ונפוליאון לא התיר לפרסמן. הן הותרו לפרסום רק ב-1818 ונודעו בשם "האטלס של ז'אקוטן". בשנת 1826 האטלס הזה יצא לאור ומאז הוא נחשב לחומר חובה בידיעת ארץ ישראל.
הנה סיפורו של נפוליאון הלוחם והמיפוי שהוא הורה לבצע בצל הקרבות:
https://youtu.be/91OmO2YMiDM?long=yes
מגלה הארצות הפורטוגלי ואסקו דה גמה (Vasco da Gama), או ושקו דה גאמה, היה בר מזל. לאחר שמגלה "כף התקווה הטובה" ברתולומיאו דיאש, לא המשיך במסעו הימי עד הודו בשל התנגדות המלחים והקצינים שלו, הטיל מלך פורטוגל מנואל הראשון את המשימה עליו. דה גמה היה בן אצולה, ספן מצטיין, מפקד אגדי ונווט ללא מתחרים.
משימתו הייתה להגיע להודו דרך הים ולמצוא לפורטוגל נתיב סחר ימי לשם. נתיב סחר למזרח היה נחוץ כדי לעקוף חלקים בנתיבי המסחר שנשלטו בידי אימפריות יריבות, כמו האימפריה העות'מאנית והאימפריה הוונציאנית. המזרח היה מקור התבלינים שהיו שווים הון במטבחי אירופה. חלק מהתבלינים הללו, כמו הציפורן, אגוז המוסקט והקינמון, פשוט לא גדל באירופה.
נתיבים כאלה יכולים היו להפוך כל ממלכה לאימפריה. המלך הפורטוגלי רצה שימצא לו נתיב ימי, שהוא מהיר וחסכוני הרבה יותר מהסחר היבשתי בשיירות גמלים והכי חשוב - שהוא רק שלו!
ואסקו דה גמה יצא למסעו ב-8 ביולי 1497, עם משלחת של 4 ספינות שעליהם 170 איש. הוא הפליג דרומה, לא בצמוד לחוף כמו שעשו קודמיו, בים הפתוח והאכזרי, אל מול רוחות וזרמים איומים. לאחר שהקיפה המשלחת את "את כך התקווה הטובה" היא עצרה במוזמביק, מומבסה ומלינדי - ערי מסחר מרכזיות לאורך חופי אפריקה. משם המשיכה את מסעה עד שהגיעה ב-20 במאי 1498 לחופי הודו ועגנה בעיר הנמל קליקוט. בקליקוט נפגש דה גמה עם השליט המקומי והציע לו מתנות מאת מלך פורטוגל: כובעים, שרשראות, קערות, סוכר, שמן ודבש. אך מתנות אלו לא הרשימו כלל את המלך ההודי. זאת משום שמוצרים אלו היו נחשבים לסחורה פשוטה בשוק ההודי העשיר והססגוני. הוא דחה את מתנות בבוז ושאל אותו מדוע מלך פורטוגל העשירה לא הביא לו במתנה אבני חן או זהב? לאחר מכן אולץ דה גמה לעזוב והמלך אף אילץ אותו לשלם מס שהיה מעין קנס על מתנותיו הדלות.
לאחר תלאות רבות בדרכו הגיע דה גמה בחזרה לפורטוגל, ב-29 באוגוסט 1499, כשהוא עמוס בתבלינים, עם שתיים מהספינות בלבד ושליש מהמלחים שיצאו איתו. הוא מילא את השליחות הזו בהצטיינות, היה לראשון שמצא את הנתיב והגיע ישירות בדרך הים מאירופה להודו ובחזרה. פורטוגל זכתה בנתיב סחר ימי אל המזרח הרחוק, חיזקה את מעמדה כאימפריה ימית מובילה והקפטן דה גאמה היה לאגדה.
הנה סיפורו של ואסקו דה גמה:
https://youtu.be/rxHf_2zTcQo
תולדות חייו:
https://youtu.be/oFIyuYPP6PE
עוד על חייו של המגלה הגדול:
http://youtu.be/MWrY7thtIAY
כיצד חצו ברק ועוזרו וויליס את המדבר האוסטרלי?
ברק וויליס (Burke and Wills), או ויליס וברק, הם שני אוסטרלים שהיו הראשונים לצאת ולחצות את האאוטבק, המדבר האוסטרלי הענקי והעוין.
מסעם נולד לאחר שבשנת 1859 הציעה ממשלת דרום אוסטרליה פרס למי שיחצה ראשון את היבשת מדרום לצפון. כך נולדה ויצאה לדרכה בשנה שאחרי "משלחת המחקר הוויקטוריאנית", המשלחת האירופית הראשונה שתחצה את כל אוסטרליה, מהחוף הדרומי לחוף הצפוני של היבשת.
באוגוסט 1860 יצאה המשלחת ממלבורן. עם 18 גברים ו-25 גמלים זו המשלחת הגדולה ביותר שידעה עד אז אוסטרליה. בראשה עמד האירי רוברט ברק (Burke).
ביחד עם עמיתו והמלווה שלו וויליאם ווילס (Wills), מתעתד ברק להיות האדם הראשון שיגיע אל החוף הצפוני של היבשת.
אבל נחזור רגע להתחלה. כדי להצליח לחצות את המדבר המאיים, בנו ברק וווילס את המשלחת הגדולה ביותר שיצאה לחקור את אוסטרליה עד אז. לצורך זה הם הביאו מהודו במיוחד 23 גמלים. מעטים אז סברו שרוברט ברק, אדם ללא ניסיון בחקר יבשות או של אזורים נידחים באוסטרליה, הוא האיש המתאים, לעמוד בראש משלחת שכזו.
מכל מקום, מהרגע שהמשלחת יוצאת לדרך מתחיל הסגן וויליאם ווילס לכתוב יומן המפרט את מסע המשלחת.
באוקטובר של אותה שנה המשלחת מגיעה למוטווינגי (Mootwingee) שבאאוטבק, מקום קדוש לאבוריגי'ינים, המקומיים המקוריים של אוסטרליה והיחידים שחיים אז באאוטבק.
למרות החום הלוהט והמנבא רעות של הקיץ, ברק מחליט להמשיך ולנוע צפונה, עם אחדים ממלוויו, עד לקופר קריק, נקודה בעלת שפע של מים ומזון.
בתסכולו מקצב ההתקדמות האיטי של הקבוצה, משאיר ברק בניו סאות' וויילס חלק מהגברים ומהאספקה וממשיך צפונה, עם קבוצה קטנה יותר. ביחד עם ג'ון קינג וצ'רלס גריי מתקדמים ברק ווילס צפונה וב-10 לפברואר 1861 הם מגיעים לבסוף אל חוף הים הצפוני של היבשת, הרחק מקופר קריק.
ברק ווילס ביצעו את המשימה. הם חצו את כל אוסטרליה. האמת היא שהם לא מגיעים ממש עד חוף הים. הסיבה היא יערות עצי מנגרובים (Mangrove), עצים שגדלים במים וגם בתוך מי ים. המנגרובים הללו גדלים בהמוניהם בביצות ענק על החוף הזה ולא מאפשרים להם להגיע אל האוקיינוס עצמו.
אז המטרה עכשיו היא לשוב הביתה בשלום. אבל במהלך המסע בחזרה לקופר קריק, ימות לרוע המזל גריי, אחד מחברי המשלחת.
אותו מזל רע ירדוף אותם גם בהגעה למחנה בקופר קריק, שם יגלו השבים שברהה כבר עזב ולא המתין להם. מה שהם לא ידעו הוא שברהה נטש את המקום שעות ספורות בלבד, לפני שהם הגיעו.
על גזע עץ הוא חרט להם הוראות, שהנחו אותם היכן לחפור והם אכן עשו זאת. בבור הם מצאו את מצרכי האספקה שהוא הטמין בשבילם לחודש ימים ומכתב קצר.
וכאן, במקום לרדוף אחרי ברהה, ברק מחליט דווקא לפנות למאונט הופלס (Mount Hopeless), נקודת משטרה, במרחק של 240 קילומטרים מקופר קריק.
הטרגדיה היא שהאספקה שעמדה לרשותם לא הייתה מספקת והאוכל נגמר. גם לאחר שהמזון שלהם אזל, חברי המשלחת הנותרים לא מתייאשים. הם ניזונים מצמחי מדבר, כמו הקרנר (nardoo). אבל הרעב הולך בהדרגה ומחליש אותם.
ברק ווילס הולכים ונחלשים, מאבדים את שארית כוחם ולא מצליחים לשרוד. ביוני 1861 הם הולכים לעולמם, במדבר שהצליחו לצלוח, אך לא עמדו בשיבה דרכו הביתה.
לבחור השלישי, קינג, יש יותר מזל. תודות לאבוריג'ינים הידידותיים, אנשי המדבר של אוסטרליה, הוא שורד ונותר בחיים. הם מאכילים אותו בחולדות מבושלות, הוא מתחזק וניצל.
משלחת חילוץ, שיצאה כמה חדשים אחר כך לחפשם, איתרה את קינג ומצאה את מקום מותם של וויליס וברק. היומן שניהל ווילס מאפשר להבין את אירועי המסע וכיצד סיימו את חייהם השניים.
כך בא אל סופו סיפורם של השניים, שהובילו את צליחת היבשת הראשונה בתולדות האומה האוסטרלית, אך לא שרדו את השיבה הביתה.
הנה סיפורם של ברק ווויליס וחציית האאוטבק האמיצה שלהם:
https://youtu.be/80uFcbZalf0
על העץ המפורסם ביותר באוסטרליה, לידו הם הלכו לעולמם:
https://youtu.be/DWAEKjh7ONM
על מותם לידו:
https://youtu.be/sIBQHfwHhvk
שרידים ממותם של השניים:
https://youtu.be/cwsYTjZxrdU
וסרטון תיעודי על המשלחת הטראגית שחצתה את מדבר המוות של אוסטרליה:
https://youtu.be/qRrnis6dKMQ?long=yes
ברק וויליס (Burke and Wills), או ויליס וברק, הם שני אוסטרלים שהיו הראשונים לצאת ולחצות את האאוטבק, המדבר האוסטרלי הענקי והעוין.
מסעם נולד לאחר שבשנת 1859 הציעה ממשלת דרום אוסטרליה פרס למי שיחצה ראשון את היבשת מדרום לצפון. כך נולדה ויצאה לדרכה בשנה שאחרי "משלחת המחקר הוויקטוריאנית", המשלחת האירופית הראשונה שתחצה את כל אוסטרליה, מהחוף הדרומי לחוף הצפוני של היבשת.
באוגוסט 1860 יצאה המשלחת ממלבורן. עם 18 גברים ו-25 גמלים זו המשלחת הגדולה ביותר שידעה עד אז אוסטרליה. בראשה עמד האירי רוברט ברק (Burke).
ביחד עם עמיתו והמלווה שלו וויליאם ווילס (Wills), מתעתד ברק להיות האדם הראשון שיגיע אל החוף הצפוני של היבשת.
אבל נחזור רגע להתחלה. כדי להצליח לחצות את המדבר המאיים, בנו ברק וווילס את המשלחת הגדולה ביותר שיצאה לחקור את אוסטרליה עד אז. לצורך זה הם הביאו מהודו במיוחד 23 גמלים. מעטים אז סברו שרוברט ברק, אדם ללא ניסיון בחקר יבשות או של אזורים נידחים באוסטרליה, הוא האיש המתאים, לעמוד בראש משלחת שכזו.
מכל מקום, מהרגע שהמשלחת יוצאת לדרך מתחיל הסגן וויליאם ווילס לכתוב יומן המפרט את מסע המשלחת.
באוקטובר של אותה שנה המשלחת מגיעה למוטווינגי (Mootwingee) שבאאוטבק, מקום קדוש לאבוריגי'ינים, המקומיים המקוריים של אוסטרליה והיחידים שחיים אז באאוטבק.
למרות החום הלוהט והמנבא רעות של הקיץ, ברק מחליט להמשיך ולנוע צפונה, עם אחדים ממלוויו, עד לקופר קריק, נקודה בעלת שפע של מים ומזון.
בתסכולו מקצב ההתקדמות האיטי של הקבוצה, משאיר ברק בניו סאות' וויילס חלק מהגברים ומהאספקה וממשיך צפונה, עם קבוצה קטנה יותר. ביחד עם ג'ון קינג וצ'רלס גריי מתקדמים ברק ווילס צפונה וב-10 לפברואר 1861 הם מגיעים לבסוף אל חוף הים הצפוני של היבשת, הרחק מקופר קריק.
ברק ווילס ביצעו את המשימה. הם חצו את כל אוסטרליה. האמת היא שהם לא מגיעים ממש עד חוף הים. הסיבה היא יערות עצי מנגרובים (Mangrove), עצים שגדלים במים וגם בתוך מי ים. המנגרובים הללו גדלים בהמוניהם בביצות ענק על החוף הזה ולא מאפשרים להם להגיע אל האוקיינוס עצמו.
אז המטרה עכשיו היא לשוב הביתה בשלום. אבל במהלך המסע בחזרה לקופר קריק, ימות לרוע המזל גריי, אחד מחברי המשלחת.
אותו מזל רע ירדוף אותם גם בהגעה למחנה בקופר קריק, שם יגלו השבים שברהה כבר עזב ולא המתין להם. מה שהם לא ידעו הוא שברהה נטש את המקום שעות ספורות בלבד, לפני שהם הגיעו.
על גזע עץ הוא חרט להם הוראות, שהנחו אותם היכן לחפור והם אכן עשו זאת. בבור הם מצאו את מצרכי האספקה שהוא הטמין בשבילם לחודש ימים ומכתב קצר.
וכאן, במקום לרדוף אחרי ברהה, ברק מחליט דווקא לפנות למאונט הופלס (Mount Hopeless), נקודת משטרה, במרחק של 240 קילומטרים מקופר קריק.
הטרגדיה היא שהאספקה שעמדה לרשותם לא הייתה מספקת והאוכל נגמר. גם לאחר שהמזון שלהם אזל, חברי המשלחת הנותרים לא מתייאשים. הם ניזונים מצמחי מדבר, כמו הקרנר (nardoo). אבל הרעב הולך בהדרגה ומחליש אותם.
ברק ווילס הולכים ונחלשים, מאבדים את שארית כוחם ולא מצליחים לשרוד. ביוני 1861 הם הולכים לעולמם, במדבר שהצליחו לצלוח, אך לא עמדו בשיבה דרכו הביתה.
לבחור השלישי, קינג, יש יותר מזל. תודות לאבוריג'ינים הידידותיים, אנשי המדבר של אוסטרליה, הוא שורד ונותר בחיים. הם מאכילים אותו בחולדות מבושלות, הוא מתחזק וניצל.
משלחת חילוץ, שיצאה כמה חדשים אחר כך לחפשם, איתרה את קינג ומצאה את מקום מותם של וויליס וברק. היומן שניהל ווילס מאפשר להבין את אירועי המסע וכיצד סיימו את חייהם השניים.
כך בא אל סופו סיפורם של השניים, שהובילו את צליחת היבשת הראשונה בתולדות האומה האוסטרלית, אך לא שרדו את השיבה הביתה.
הנה סיפורם של ברק ווויליס וחציית האאוטבק האמיצה שלהם:
https://youtu.be/80uFcbZalf0
על העץ המפורסם ביותר באוסטרליה, לידו הם הלכו לעולמם:
https://youtu.be/DWAEKjh7ONM
על מותם לידו:
https://youtu.be/sIBQHfwHhvk
שרידים ממותם של השניים:
https://youtu.be/cwsYTjZxrdU
וסרטון תיעודי על המשלחת הטראגית שחצתה את מדבר המוות של אוסטרליה:
https://youtu.be/qRrnis6dKMQ?long=yes
מה היה המסע האגדי של האוניה מייפלאואר?
מסעה של האוניה "מייפלאואר" (Mayflower), מאירופה אל חופי צפון אמריקה, הוא אחד המסעות המפורסמים ביותר של המאה ה-17 ומהמיתוסים החשובים בהיסטוריה של ארצות הברית.
האוניה יצאה מאנגליה בספטמבר 1620, כשעל סיפונה 102 נוסעים ו-30 אנשי צוות. המסלול שלה מוביל מפלימות' שבאנגליה אל מקום במסצ'וסטס, שיקבל את אותו השם, פלימות'.
הנוסעים, נקרא להם "צליינים" (Pilgrims), חיפשו חופש דתי ושאיפתם היא להקים קהילה חדשה באמריקה. שווה לדעת שאותם חלוצים שהפליגו לאמריקה על גבי האוניה מייפלאואר היו חבורה של נרדפי דת, שרצו בחופש פולחן.
האניה שטה במסע שארך 66 ימים, כשבמהלכו סובלים הנוסעים מסערות ומתנאים קשים מאוד. כשיגיעו לאמריקה, תכננו הצליינים להתיישב ביבשת החדשה, להקים את ביתם ולהיות למתיישבי פלימות' החדשה באמריקה.
עוד לפני כן, הם חתמו על "הסכם מייפלאואר", מסמך חברתי שהסדיר את הארגון הפוליטי והחברתי של הקהילה החדשה, עם שלטון עצמי, בסיס דמוקרטי ושיתוף פעולה בין החברים כולם.
עד היום הם מכונים באמריקה "האבות הצליינים" של ארצות הברית, להבדיל כמובן מ"האבות המייסדים", המנהיגים שהקימו את ארצות הברית של אמריקה. המיתוס מספר שכבר בעודם בהפלגה הארוכה לעבר אמריקה השתנה המבטא האנגלי שלהם למבטא האמריקאי שמאפיין אותם עד היום.
חודש שלם עבר מאז שהגיעה המייפלאואר לחופי מפרץ קייפ קוד ורק אז ירדו המתיישבים אל החוף והחלו להקים את המושבה שלהם. במהלך אותו חודש ירדו אל היבשה רק מעט מהגברים. קצת כמו המרגלים מהתנ"ך, הם בעיקר בדקו האם טובה הארץ שלפניהם, סרקו את האזור, חפשו מזון ולמדו עד כמה זה מקום מוצלח להתיישבות.
השליחים הללו גם השכילו להתיידד עם בני שבט אינדיאני מקומי, שבט הווַאמפָּנוֹאֶג (Wampanoag). ידידות אמיצה במיוחד קשר אחד מבכירי המושבה, אדוארד ווינסלו, עם ראש השבט מאסאסויט (Massasoit).
כשירדו מהאוניה, הצליינים הקימו מושבה חקלאית בשם פלימות' רוק, על שם עיר מולדתם פלימוּת'. אבל הצלחה גדולה זו לא הייתה. החורף הראשון היה מאוד קשה להם, כשכמעט מחצית מהקבוצה מתה מקור, מחלות ותנאים קשים. הם הגיעו די מהר לסף רעב ולמזלם הרב, היו אלה האינדיאנים המקומיים שבאו לעזרתם ולימדו אותם כיצד לנהל חקלאות, ללקט מזון בטבע ואף לצוד. מכאן ובסיוע של האינדיאנים, הצליחו הצליינים הרבה יותר.
לאחר החורף הראשון והקשה שלהם, קצרו המתיישבים את מעט התירס שהצליחו לגדל והחליטו להודות לאל על מזונם. בכך הם החלו את מנהג ארוחת חג ההודיה של האמריקאים.
על פי יומנים של אנשי המושבה, סעד ראש השבט מאסאסויט עם אנשי המייפלאואר בסעודת ההודיה שהם ערכו לאלוהים, בתודה על שזכו להגיע לחוף מבטחים, כשרובם בריאים ושלמים.
המחסור החמור בידיים עובדות, הביא עוד מתיישבים חדשים, שהגיעו בשנה שאחרי, להתקבל במושבה בדרך כלל בברכה. המתיישבים שמחו בהם כי חסרו להם ידיים עובדות בחקלאות. הם ראו צורך אמיתי לשפר את מצב המושבה, בכדי שלא להישאר שוב ללא מזון מספיק, בחורף המתקרב.
הנה סיפור המסע האמיץ של החלוצים הפוריטנים לאמריקה:
https://youtu.be/brqIER2KHbE
מצגת וידאו על מסעה של האוניה מייפלאואר:
https://youtu.be/w59TkoL-tZY
על היציאה של החלוצים למסע והרדיפה שממנה סבלו באנגליה ובגללה יצאו למסע:
https://youtu.be/AsIkbCpUTQc
מסע האוניה מייפלאואר:
https://youtu.be/ku2BTsgvrhM
פול סיימון מזכיר את מסע המייפלאואר בבית 4 של להיטו המפורסם "American Tune":
https://youtu.be/ZCmgKSUXH18
סיפור המסע לילדים - באנגלית קלה:
https://youtu.be/kjtIJo86FcE
היה היה על ההתיישבות שלהם באמריקה (עברית):
https://youtu.be/AdnmO7pQCkI?long=yes
תכנית חינוכית על המתיישבים הראשונים וכיצד ייסדו את ארוחת יום ההודיה (עברית):
https://youtu.be/roYtmNTqj2o?long=yes
וסרטון תיעודי על מסעה של האוניה מייפלאואר עם המתיישבים הראשונים:
https://youtu.be/0GlfOsPlZdY?long=yes
מסעה של האוניה "מייפלאואר" (Mayflower), מאירופה אל חופי צפון אמריקה, הוא אחד המסעות המפורסמים ביותר של המאה ה-17 ומהמיתוסים החשובים בהיסטוריה של ארצות הברית.
האוניה יצאה מאנגליה בספטמבר 1620, כשעל סיפונה 102 נוסעים ו-30 אנשי צוות. המסלול שלה מוביל מפלימות' שבאנגליה אל מקום במסצ'וסטס, שיקבל את אותו השם, פלימות'.
הנוסעים, נקרא להם "צליינים" (Pilgrims), חיפשו חופש דתי ושאיפתם היא להקים קהילה חדשה באמריקה. שווה לדעת שאותם חלוצים שהפליגו לאמריקה על גבי האוניה מייפלאואר היו חבורה של נרדפי דת, שרצו בחופש פולחן.
האניה שטה במסע שארך 66 ימים, כשבמהלכו סובלים הנוסעים מסערות ומתנאים קשים מאוד. כשיגיעו לאמריקה, תכננו הצליינים להתיישב ביבשת החדשה, להקים את ביתם ולהיות למתיישבי פלימות' החדשה באמריקה.
עוד לפני כן, הם חתמו על "הסכם מייפלאואר", מסמך חברתי שהסדיר את הארגון הפוליטי והחברתי של הקהילה החדשה, עם שלטון עצמי, בסיס דמוקרטי ושיתוף פעולה בין החברים כולם.
עד היום הם מכונים באמריקה "האבות הצליינים" של ארצות הברית, להבדיל כמובן מ"האבות המייסדים", המנהיגים שהקימו את ארצות הברית של אמריקה. המיתוס מספר שכבר בעודם בהפלגה הארוכה לעבר אמריקה השתנה המבטא האנגלי שלהם למבטא האמריקאי שמאפיין אותם עד היום.
חודש שלם עבר מאז שהגיעה המייפלאואר לחופי מפרץ קייפ קוד ורק אז ירדו המתיישבים אל החוף והחלו להקים את המושבה שלהם. במהלך אותו חודש ירדו אל היבשה רק מעט מהגברים. קצת כמו המרגלים מהתנ"ך, הם בעיקר בדקו האם טובה הארץ שלפניהם, סרקו את האזור, חפשו מזון ולמדו עד כמה זה מקום מוצלח להתיישבות.
השליחים הללו גם השכילו להתיידד עם בני שבט אינדיאני מקומי, שבט הווַאמפָּנוֹאֶג (Wampanoag). ידידות אמיצה במיוחד קשר אחד מבכירי המושבה, אדוארד ווינסלו, עם ראש השבט מאסאסויט (Massasoit).
כשירדו מהאוניה, הצליינים הקימו מושבה חקלאית בשם פלימות' רוק, על שם עיר מולדתם פלימוּת'. אבל הצלחה גדולה זו לא הייתה. החורף הראשון היה מאוד קשה להם, כשכמעט מחצית מהקבוצה מתה מקור, מחלות ותנאים קשים. הם הגיעו די מהר לסף רעב ולמזלם הרב, היו אלה האינדיאנים המקומיים שבאו לעזרתם ולימדו אותם כיצד לנהל חקלאות, ללקט מזון בטבע ואף לצוד. מכאן ובסיוע של האינדיאנים, הצליחו הצליינים הרבה יותר.
לאחר החורף הראשון והקשה שלהם, קצרו המתיישבים את מעט התירס שהצליחו לגדל והחליטו להודות לאל על מזונם. בכך הם החלו את מנהג ארוחת חג ההודיה של האמריקאים.
על פי יומנים של אנשי המושבה, סעד ראש השבט מאסאסויט עם אנשי המייפלאואר בסעודת ההודיה שהם ערכו לאלוהים, בתודה על שזכו להגיע לחוף מבטחים, כשרובם בריאים ושלמים.
המחסור החמור בידיים עובדות, הביא עוד מתיישבים חדשים, שהגיעו בשנה שאחרי, להתקבל במושבה בדרך כלל בברכה. המתיישבים שמחו בהם כי חסרו להם ידיים עובדות בחקלאות. הם ראו צורך אמיתי לשפר את מצב המושבה, בכדי שלא להישאר שוב ללא מזון מספיק, בחורף המתקרב.
הנה סיפור המסע האמיץ של החלוצים הפוריטנים לאמריקה:
https://youtu.be/brqIER2KHbE
מצגת וידאו על מסעה של האוניה מייפלאואר:
https://youtu.be/w59TkoL-tZY
על היציאה של החלוצים למסע והרדיפה שממנה סבלו באנגליה ובגללה יצאו למסע:
https://youtu.be/AsIkbCpUTQc
מסע האוניה מייפלאואר:
https://youtu.be/ku2BTsgvrhM
פול סיימון מזכיר את מסע המייפלאואר בבית 4 של להיטו המפורסם "American Tune":
https://youtu.be/ZCmgKSUXH18
סיפור המסע לילדים - באנגלית קלה:
https://youtu.be/kjtIJo86FcE
היה היה על ההתיישבות שלהם באמריקה (עברית):
https://youtu.be/AdnmO7pQCkI?long=yes
תכנית חינוכית על המתיישבים הראשונים וכיצד ייסדו את ארוחת יום ההודיה (עברית):
https://youtu.be/roYtmNTqj2o?long=yes
וסרטון תיעודי על מסעה של האוניה מייפלאואר עם המתיישבים הראשונים:
https://youtu.be/0GlfOsPlZdY?long=yes
מהו מבצע ההישרדות הגדול בהיסטוריה?
אחד מתוארי הכבוד הלא רשמיים שזכו להם לוחמים ביחידות קרביות בצה"ל הוא "שאקל". המחמאה הזו ניתנה רק ללוחמים מעולים ובעלי יכולת ומנהיגות יוצאת דופן. לא רבים יודעים שיתכן שהכינוי מגיע משמו של מנהיג אגדי של משלחות לקוטב הדרומי, שעשה שוב ושוב את הלא-יאומן והציל את אנשיו בתנאים לא אנושיים.
הישרדות צוותו של ארנסט שקלטון במסע לחציית אנטארקטיקה היא מבצע ההישרדות המדהים ביותר בהיסטוריה. הדבר היחיד שעמד לטובת אנשי המשלחת שלו במאבקם במוות היה המנהיגות יוצאת הדופן של שקלטון, ראש המשלחת, והתושיה שלו, שהצליחה להצילם ממוות כמעט ודאי. למזלו של שקלטון, הוא צרף למסע צלם בשם הרלי, שתעד את ההיסטוריה הזו על לוחות זכוכית ושמר עליהם, גם במחיר של ויתור על מזון. הצילומים של הרלי סייעו לספר את הסיפור המופלא של השאקל האירי.
השנה היא 1914. זה החל בניסיון לכיבוש הקוטב הדרומי, היעד האחרון בכדור הארץ שלא נכבש. אבל בהמשך ניסו שקלטון ומשלחתו להיות הראשונים שיחצו את אנטרקטיקה מחוף אל חוף. ספינתם נלכדת בשדה קרח ובמשך כשנה חי הצוות כולו על הספינה התקועה בקרח. כשהקרח מוחץ את הספינה, הם נוטשים אותה ועוברים ל-3 סירות הצלה וציוד הכרחי בלבד. חורף שלם וקפוא הם צפו על קרחון ללא שליטה וכשהקרח מפשיר באביב, הם עברו סופית לסירות ונטשו עוד ציוד שלא יכלו לשאת איתם. חברי המשלחת מצאו אז את "אי הפילים" השטוח ועתיר הרוחות וחיו עליו, כשהם מתגוררים מתחת לסירותיהם ההפוכות.
כדי להציל את אנשיו, יצא שקלטון למסע של 1300 קילומטרים, עם 5 מאנשיו בים סוער וללא אמצעי ניווט. פניו כוונו אל האי ג'ורג'יה הדרומית, כדי לארגן חילוץ. המסע המסוכן והבלתי אפשרי מסתיים בצדו הנטוש של האי והחמישה חצו את ההרים הקפואים של האי במסע שנחשב קשה גם למי שמצויד במיטב ציוד הטיפוס. כשהגיעו אל מושבה של ציידי לוויתנים, עמל שקלטון במשך 3 חודשים כדי לארגן ספינה שתחלץ את אנשיו מאי הפילים. עם הספינה שארגן, לאחר שיט בים סוער, הצליח המפקד האגדי להציל את כל אנשיו ולהחזירם הביתה.
היכולת להציל את כל אנשיו ולהביאם כאיש אחד בחזרה לאנגליה הייתה דוגמא נדירה למנהיגות בתנאי קושי קיצוני ובלתי נתפס. שקלטון היה לדוגמה היסטורית של השאקלים והיה לאגדה של הישרדות ומנהיגות בתנאים בלתי אפשריים.
הנה סרטון על שקלטון שהפך לאגדה:
http://youtu.be/z0Ptr5dZBe4
תיאור המסע בקצרה:
http://youtu.be/mLMjoVqoTWU?t=10s
מבצע מודרני שמשחזר את המסע של שקלטון ואנשיו מאי הפילים לג'ורג'יה הדרומית:
http://youtu.be/QZ2oKdS6KSs
והצוות המקורי של שקלטון במסע אל הקוטב הדרומי:
http://youtu.be/JBWTnrLByNA
אחד מתוארי הכבוד הלא רשמיים שזכו להם לוחמים ביחידות קרביות בצה"ל הוא "שאקל". המחמאה הזו ניתנה רק ללוחמים מעולים ובעלי יכולת ומנהיגות יוצאת דופן. לא רבים יודעים שיתכן שהכינוי מגיע משמו של מנהיג אגדי של משלחות לקוטב הדרומי, שעשה שוב ושוב את הלא-יאומן והציל את אנשיו בתנאים לא אנושיים.
הישרדות צוותו של ארנסט שקלטון במסע לחציית אנטארקטיקה היא מבצע ההישרדות המדהים ביותר בהיסטוריה. הדבר היחיד שעמד לטובת אנשי המשלחת שלו במאבקם במוות היה המנהיגות יוצאת הדופן של שקלטון, ראש המשלחת, והתושיה שלו, שהצליחה להצילם ממוות כמעט ודאי. למזלו של שקלטון, הוא צרף למסע צלם בשם הרלי, שתעד את ההיסטוריה הזו על לוחות זכוכית ושמר עליהם, גם במחיר של ויתור על מזון. הצילומים של הרלי סייעו לספר את הסיפור המופלא של השאקל האירי.
השנה היא 1914. זה החל בניסיון לכיבוש הקוטב הדרומי, היעד האחרון בכדור הארץ שלא נכבש. אבל בהמשך ניסו שקלטון ומשלחתו להיות הראשונים שיחצו את אנטרקטיקה מחוף אל חוף. ספינתם נלכדת בשדה קרח ובמשך כשנה חי הצוות כולו על הספינה התקועה בקרח. כשהקרח מוחץ את הספינה, הם נוטשים אותה ועוברים ל-3 סירות הצלה וציוד הכרחי בלבד. חורף שלם וקפוא הם צפו על קרחון ללא שליטה וכשהקרח מפשיר באביב, הם עברו סופית לסירות ונטשו עוד ציוד שלא יכלו לשאת איתם. חברי המשלחת מצאו אז את "אי הפילים" השטוח ועתיר הרוחות וחיו עליו, כשהם מתגוררים מתחת לסירותיהם ההפוכות.
כדי להציל את אנשיו, יצא שקלטון למסע של 1300 קילומטרים, עם 5 מאנשיו בים סוער וללא אמצעי ניווט. פניו כוונו אל האי ג'ורג'יה הדרומית, כדי לארגן חילוץ. המסע המסוכן והבלתי אפשרי מסתיים בצדו הנטוש של האי והחמישה חצו את ההרים הקפואים של האי במסע שנחשב קשה גם למי שמצויד במיטב ציוד הטיפוס. כשהגיעו אל מושבה של ציידי לוויתנים, עמל שקלטון במשך 3 חודשים כדי לארגן ספינה שתחלץ את אנשיו מאי הפילים. עם הספינה שארגן, לאחר שיט בים סוער, הצליח המפקד האגדי להציל את כל אנשיו ולהחזירם הביתה.
היכולת להציל את כל אנשיו ולהביאם כאיש אחד בחזרה לאנגליה הייתה דוגמא נדירה למנהיגות בתנאי קושי קיצוני ובלתי נתפס. שקלטון היה לדוגמה היסטורית של השאקלים והיה לאגדה של הישרדות ומנהיגות בתנאים בלתי אפשריים.
הנה סרטון על שקלטון שהפך לאגדה:
http://youtu.be/z0Ptr5dZBe4
תיאור המסע בקצרה:
http://youtu.be/mLMjoVqoTWU?t=10s
מבצע מודרני שמשחזר את המסע של שקלטון ואנשיו מאי הפילים לג'ורג'יה הדרומית:
http://youtu.be/QZ2oKdS6KSs
והצוות המקורי של שקלטון במסע אל הקוטב הדרומי:
http://youtu.be/JBWTnrLByNA
כיצד היה מגלן לראשון שהקיף את העולם?
פרדיננד מגלן (Magellan) היה ספן ומגלה ארצות חשוב מהמאה ה-16, הראשון שהגיע ישירות להודו דרך הים. מגלן היה הראשון שיצא למסע על מנת להקיף את העולם בספינה. מסע זה רק חלק קטן מאנשיו הצליחו להשלים, לאחר שמגלן עצמו ורבים מאנשיו נהרג בתקיפת אי בפיליפינים ואחרים במהלך המסע הקשה.
מגלן היה הספן האירופאי הראשון שהפליג באוקיינוס השקט, והוא זה שנתן לו את שמו, בשל השקט ששרר בו כשהגיעו אליו לראשונה. הוא הגיע לשם כשגילה את "מצר מגלן" - מעבר בן 600 קילומטרים ברוחב של 24 ק"מ, בין דרום אמריקה ל"ארץ האש" שמדרום לה ואיפשר מעבר מהאוקיינוס האטלנטי לאוקיינוס השקט.
במסעותיו גילה מגלן את הפינגווין (הוא קרא לו "אווז שחור שנאלצנו להפשיט את עורו במקום למרוט את נוצותיו"), את האלפקה או הלמה ושתי גלקסיות ביקום, שניתן לראות רק מחצי כדור הארץ הדרומי.
הנה סיפורו של פרדיננד מגלן (מתורגם):
https://youtu.be/pFdiX8mj0Es
סרטון קצר עליו:
http://youtu.be/0SVJKXCLooE
חייו של פרדיננד מגלן:
https://youtu.be/YQE0NT233UE
סרט על מסעו של מגלן:
http://youtu.be/_XpxHsYaohg
ומסלול מסעו של מגלן מסביב העולם:
http://youtu.be/OD7Flg4q9kk
פרדיננד מגלן (Magellan) היה ספן ומגלה ארצות חשוב מהמאה ה-16, הראשון שהגיע ישירות להודו דרך הים. מגלן היה הראשון שיצא למסע על מנת להקיף את העולם בספינה. מסע זה רק חלק קטן מאנשיו הצליחו להשלים, לאחר שמגלן עצמו ורבים מאנשיו נהרג בתקיפת אי בפיליפינים ואחרים במהלך המסע הקשה.
מגלן היה הספן האירופאי הראשון שהפליג באוקיינוס השקט, והוא זה שנתן לו את שמו, בשל השקט ששרר בו כשהגיעו אליו לראשונה. הוא הגיע לשם כשגילה את "מצר מגלן" - מעבר בן 600 קילומטרים ברוחב של 24 ק"מ, בין דרום אמריקה ל"ארץ האש" שמדרום לה ואיפשר מעבר מהאוקיינוס האטלנטי לאוקיינוס השקט.
במסעותיו גילה מגלן את הפינגווין (הוא קרא לו "אווז שחור שנאלצנו להפשיט את עורו במקום למרוט את נוצותיו"), את האלפקה או הלמה ושתי גלקסיות ביקום, שניתן לראות רק מחצי כדור הארץ הדרומי.
הנה סיפורו של פרדיננד מגלן (מתורגם):
https://youtu.be/pFdiX8mj0Es
סרטון קצר עליו:
http://youtu.be/0SVJKXCLooE
חייו של פרדיננד מגלן:
https://youtu.be/YQE0NT233UE
סרט על מסעו של מגלן:
http://youtu.be/_XpxHsYaohg
ומסלול מסעו של מגלן מסביב העולם:
http://youtu.be/OD7Flg4q9kk
מהו סיפורו העצוב של קפטן סקוט?
זה קרה בשנת 1911, בעיצומו של המאבק לכיבוש הקוטב הדרומי. קפטן סקוט (Robert Scott) הבריטי ניסה בכל כוחו להיות האדם הראשון שיכבוש את אנטארקטיקה ויגיע לקודקוד שלה, הקוטב הדרומי.
אבל "המירוץ לקוטב הדרומי", כפי שהוא נקרא היה עתיד להיות לא סתם קשה מאוד, אלא קשה עוד יותר. בהגיעו לקוטב הדרומי, סקוט גילה למרבה האכזבה, שהנורווגי רואלד אמונדסן הקדים אותו ב-4 שבועות וכבר תקע דגל במקום.
אמונדסן, אגב, ידע שיש לו מתחרים ואף השאיר לסקוט ולצוות שאיתו צידה לדרך חזרה.
סקוט וצוותו המובסים התחילו לחזור בחזרה. הדיכאון היה מר ותחושת הכישלון צרבה במיוחד. הם לא זכו להיות הראשונים במקום האחרון על פני כדור הארץ שנותר בלתי מושג.
הם החלו לעשות את דרכם בחזרה הביתה. אבל הם מעולם לא השלימו את המסע. סופה של החבורה האומללה היה שהם קפאו ומתו בשלג, מרחק מכאיב של קילומטרים בודדים ממחנה שיכול היה להציל את חייהם.
הנה סיפורו של המירוץ לקוטב הדרומי וכיצד הסתיים (מתורגם):
https://youtu.be/Ts3LIirgDbU
על מסעם ההירואי והמאכזב של קפטן סקוט וצוותו:
http://youtu.be/PyMLx2mv1Qg
קטע מסרט שמתאר את ההגעה למרכז הקוטב הדרומי:
http://youtu.be/ngzofL07FPQ
יומן המסע שלו מתעד את מסעם של סקוט וצוותו:
https://youtu.be/ZACkCPQJ4mw
אנשי מדע וחוקרים מתארים את חשיבות מסעו של סקוט:
http://youtu.be/jnpfZAbsOdE
על רצונו להשיג גם הישגים מדעיים:
http://youtu.be/hcJ850gJdNc
ותמונות ושיר לזכרו של סקוט:
http://youtu.be/-tiw7q9Un9U
זה קרה בשנת 1911, בעיצומו של המאבק לכיבוש הקוטב הדרומי. קפטן סקוט (Robert Scott) הבריטי ניסה בכל כוחו להיות האדם הראשון שיכבוש את אנטארקטיקה ויגיע לקודקוד שלה, הקוטב הדרומי.
אבל "המירוץ לקוטב הדרומי", כפי שהוא נקרא היה עתיד להיות לא סתם קשה מאוד, אלא קשה עוד יותר. בהגיעו לקוטב הדרומי, סקוט גילה למרבה האכזבה, שהנורווגי רואלד אמונדסן הקדים אותו ב-4 שבועות וכבר תקע דגל במקום.
אמונדסן, אגב, ידע שיש לו מתחרים ואף השאיר לסקוט ולצוות שאיתו צידה לדרך חזרה.
סקוט וצוותו המובסים התחילו לחזור בחזרה. הדיכאון היה מר ותחושת הכישלון צרבה במיוחד. הם לא זכו להיות הראשונים במקום האחרון על פני כדור הארץ שנותר בלתי מושג.
הם החלו לעשות את דרכם בחזרה הביתה. אבל הם מעולם לא השלימו את המסע. סופה של החבורה האומללה היה שהם קפאו ומתו בשלג, מרחק מכאיב של קילומטרים בודדים ממחנה שיכול היה להציל את חייהם.
הנה סיפורו של המירוץ לקוטב הדרומי וכיצד הסתיים (מתורגם):
https://youtu.be/Ts3LIirgDbU
על מסעם ההירואי והמאכזב של קפטן סקוט וצוותו:
http://youtu.be/PyMLx2mv1Qg
קטע מסרט שמתאר את ההגעה למרכז הקוטב הדרומי:
http://youtu.be/ngzofL07FPQ
יומן המסע שלו מתעד את מסעם של סקוט וצוותו:
https://youtu.be/ZACkCPQJ4mw
אנשי מדע וחוקרים מתארים את חשיבות מסעו של סקוט:
http://youtu.be/jnpfZAbsOdE
על רצונו להשיג גם הישגים מדעיים:
http://youtu.be/hcJ850gJdNc
ותמונות ושיר לזכרו של סקוט:
http://youtu.be/-tiw7q9Un9U
מיהו רוברט פירי הכובש הראשון של הקוטב הצפוני?
מגלה הארצות האמריקאי רוברט פירי היה הראשון שהגיע לקוטב הצפוני. זה קרה רק בשנת 1909, אחרי שנכשל פעמיים במסעות כאלו. עוד קודם לכן, במסעו ב-1891, הוכיח פירי לראשונה כי גרינלנד היא אי.
פירי נחשב גיבור ומגלה אמיץ ורב תושיה. אך הקטנוניים שבינינו ישמחו לגלות שאם בעבר הוא הוכר כאדם הראשון שהגיע לקוטב הצפוני, ב-6 באפריל 1909 המצב היה שונה במקצת. בדיקות מדויקות שנערכו בשנת 1996 הראו כי פירי החמיץ את הקוטב הצפוני המדויק כפי שאנו יודעים אותו היום, בכ-40 קילומטרים.
באותה תקופה נעשה ניסיון ליטול ממנו את הבכורה ההיסטורית שבה החזיק כמעט מאה שנים. הוא לא ממש צלח, כי אלה פרטים קטנים ומעצבנים על כיבוש הנקודה הצפונית העולם בידי פורץ דרך, שניסה שוב ושוב עד שהצליח.
שום מדידה מדויקת בת זמננו לא תצליח ליטול ממנו את גדולת כיבוש הקוטב בדיעבד.
ויכוח אחר שמתנהל מאז הוא לגבי שותפו למסע של פירי, מת'יו הנסון. הוא העיד שהגיע לנקודה עצמה יותר מחצי שעה לפני פירי עצמו ולפיכך הוא בעצם כובש הקוטב. פירי היה חוקר נודע ולפיכך זכה בתהילה, לעומת הנסון שחור העור, בתקופה בה הגזענות חגגה.
על הגעתו של פירי לקוטב הצפוני:
https://youtu.be/fniVum_Szd8
העניין עם מתיו הנסון:
https://youtu.be/DeKAhA0kixc?t=17s
סרטון אותנטי מתחילת המאה שבו רואים את רוברט פירי מפקד על ספינתו:
http://youtu.be/A4w4MuAHv4c
והצצה ב-360 מעלות על הים הצפוני:
http://youtu.be/7fs1UzhLcbE?qr=yes
מגלה הארצות האמריקאי רוברט פירי היה הראשון שהגיע לקוטב הצפוני. זה קרה רק בשנת 1909, אחרי שנכשל פעמיים במסעות כאלו. עוד קודם לכן, במסעו ב-1891, הוכיח פירי לראשונה כי גרינלנד היא אי.
פירי נחשב גיבור ומגלה אמיץ ורב תושיה. אך הקטנוניים שבינינו ישמחו לגלות שאם בעבר הוא הוכר כאדם הראשון שהגיע לקוטב הצפוני, ב-6 באפריל 1909 המצב היה שונה במקצת. בדיקות מדויקות שנערכו בשנת 1996 הראו כי פירי החמיץ את הקוטב הצפוני המדויק כפי שאנו יודעים אותו היום, בכ-40 קילומטרים.
באותה תקופה נעשה ניסיון ליטול ממנו את הבכורה ההיסטורית שבה החזיק כמעט מאה שנים. הוא לא ממש צלח, כי אלה פרטים קטנים ומעצבנים על כיבוש הנקודה הצפונית העולם בידי פורץ דרך, שניסה שוב ושוב עד שהצליח.
שום מדידה מדויקת בת זמננו לא תצליח ליטול ממנו את גדולת כיבוש הקוטב בדיעבד.
ויכוח אחר שמתנהל מאז הוא לגבי שותפו למסע של פירי, מת'יו הנסון. הוא העיד שהגיע לנקודה עצמה יותר מחצי שעה לפני פירי עצמו ולפיכך הוא בעצם כובש הקוטב. פירי היה חוקר נודע ולפיכך זכה בתהילה, לעומת הנסון שחור העור, בתקופה בה הגזענות חגגה.
על הגעתו של פירי לקוטב הצפוני:
https://youtu.be/fniVum_Szd8
העניין עם מתיו הנסון:
https://youtu.be/DeKAhA0kixc?t=17s
סרטון אותנטי מתחילת המאה שבו רואים את רוברט פירי מפקד על ספינתו:
http://youtu.be/A4w4MuAHv4c
והצצה ב-360 מעלות על הים הצפוני:
http://youtu.be/7fs1UzhLcbE?qr=yes
מי גילה את כף התקווה הטובה?
הוא לא האמין שזה קורה לו. זה עתה גילה רב החובל והנווט המצטיין את המעבר הנחשק מהאוקיינוס האטלנטי לאוקיינוס ההודי ובכך הגשים את חלומו של כל ספן אירופי, כשהצליח לפצח את סוד המעבר מהמערב למזרח דרך צידה הדרומי של יבשת אפריקה. אך דווקא עכשיו מסרבים הקצינים שלו להמשיך בהפלגה אל עבר הודו ומאלצים אותו לשוב הביתה...
זה היה הרגע הקשה בקריירה של מגלה הארצות הפורטוגלי ברתולומיאו דיאש (Bartolomeu Dias). הוא ירדוף אותו שנים רבות ודיאש ירגיש שהשיבה הביתה לפורטוגל גזלה ממנו את התהילה שכה הגיעה לו. כשהגיע ל"כף התקווה הטובה" הוא היה זה שפתח את השער הימי אל המזרח, אך לא זכה להיות זה שימצא בהמשכו את המסלול הימי הישיר אל הודו.
ואכן, דיאש היה הספן האירופי הראשון שהקיף את "כף התקווה הטובה" שבדרום אפריקה. זה קרה בשנת 1488 והוא כמעט וקיפד את חייו וחיי הצוות במבצע הזה, כשסערה קשה כמעט והטביעה את ספינות הקראוול שהנהיג במסע. מששככה הסערה הוא שט צפונה ולהפתעתו גילה מצפון לו את חופי אפריקה. כך הבין שהגיע לקצה הדרומי של היבשת, מטרת המסע.
אם ימשיך בהפלגה מזרחה, הוא ידע, ממתינה לו אסיה כולה והודו, ארץ התבלינים הכל כך מבוקשים באירופה. אבל אז בא המרד שבו אילץ אותו הצוות העייף והמפוחד, שחשש שזה עתה הגיע אל מעבר לסוף העולם, לשוב הביתה לפורטוגל.
דיאש חזר וזכה אמנם לכבוד, אך לא לתהילה. כשנכנסו ספינותיו של דיאש לנמל ליסבון עמד על הרציף כריסטופר קולומבוס. האחרון בדיוק הגיע לפורטוגל כדי לשכנע את המלך לממן מסע מערבה אל הודו. אך המלך הפורטוגלי סרב, לאחר שמצא דיאש את המעבר המזרחי אל הודו. בכך אילץ את קולומבוס לפנות אל מלך ספרד.
דיאש ניסה לתכנן את המסע הבא אל הודו. אך המלך הפוטוגלי שהתחלף, העדיף לשלוח למסע הזה את וסקו דה גמה, מי שאכן ימצא את הדרך הימית להודו ויזכה בתהילה. דיאש המשיך לשוט בימים, אך יוקרתו נפגעה ו-12 שנים לאחר הגילוי ההיסטורי שלו, הוא טבע ליד ברזיל, בספינה שבה היה קפטן מישנה.
כיום מוצב בכף התקווה הטובה מגדלור הנושא את שמו.
הנה סיפור תגליתו הגדולה של דיאש:
http://youtu.be/2t81wR8vOi4
סיפורו חייו של ברתולומיאו דיאש בקצרה:
http://youtu.be/--lNkdr0s2M
סיפור מסעו לגילוי כף התקווה הטובה:
http://youtu.be/RDUY561LUH4
ומסלול מסעו המפורסם לכף התקווה הטובה:
http://youtu.be/bbtlIIlBbTw
הוא לא האמין שזה קורה לו. זה עתה גילה רב החובל והנווט המצטיין את המעבר הנחשק מהאוקיינוס האטלנטי לאוקיינוס ההודי ובכך הגשים את חלומו של כל ספן אירופי, כשהצליח לפצח את סוד המעבר מהמערב למזרח דרך צידה הדרומי של יבשת אפריקה. אך דווקא עכשיו מסרבים הקצינים שלו להמשיך בהפלגה אל עבר הודו ומאלצים אותו לשוב הביתה...
זה היה הרגע הקשה בקריירה של מגלה הארצות הפורטוגלי ברתולומיאו דיאש (Bartolomeu Dias). הוא ירדוף אותו שנים רבות ודיאש ירגיש שהשיבה הביתה לפורטוגל גזלה ממנו את התהילה שכה הגיעה לו. כשהגיע ל"כף התקווה הטובה" הוא היה זה שפתח את השער הימי אל המזרח, אך לא זכה להיות זה שימצא בהמשכו את המסלול הימי הישיר אל הודו.
ואכן, דיאש היה הספן האירופי הראשון שהקיף את "כף התקווה הטובה" שבדרום אפריקה. זה קרה בשנת 1488 והוא כמעט וקיפד את חייו וחיי הצוות במבצע הזה, כשסערה קשה כמעט והטביעה את ספינות הקראוול שהנהיג במסע. מששככה הסערה הוא שט צפונה ולהפתעתו גילה מצפון לו את חופי אפריקה. כך הבין שהגיע לקצה הדרומי של היבשת, מטרת המסע.
אם ימשיך בהפלגה מזרחה, הוא ידע, ממתינה לו אסיה כולה והודו, ארץ התבלינים הכל כך מבוקשים באירופה. אבל אז בא המרד שבו אילץ אותו הצוות העייף והמפוחד, שחשש שזה עתה הגיע אל מעבר לסוף העולם, לשוב הביתה לפורטוגל.
דיאש חזר וזכה אמנם לכבוד, אך לא לתהילה. כשנכנסו ספינותיו של דיאש לנמל ליסבון עמד על הרציף כריסטופר קולומבוס. האחרון בדיוק הגיע לפורטוגל כדי לשכנע את המלך לממן מסע מערבה אל הודו. אך המלך הפורטוגלי סרב, לאחר שמצא דיאש את המעבר המזרחי אל הודו. בכך אילץ את קולומבוס לפנות אל מלך ספרד.
דיאש ניסה לתכנן את המסע הבא אל הודו. אך המלך הפוטוגלי שהתחלף, העדיף לשלוח למסע הזה את וסקו דה גמה, מי שאכן ימצא את הדרך הימית להודו ויזכה בתהילה. דיאש המשיך לשוט בימים, אך יוקרתו נפגעה ו-12 שנים לאחר הגילוי ההיסטורי שלו, הוא טבע ליד ברזיל, בספינה שבה היה קפטן מישנה.
כיום מוצב בכף התקווה הטובה מגדלור הנושא את שמו.
הנה סיפור תגליתו הגדולה של דיאש:
http://youtu.be/2t81wR8vOi4
סיפורו חייו של ברתולומיאו דיאש בקצרה:
http://youtu.be/--lNkdr0s2M
סיפור מסעו לגילוי כף התקווה הטובה:
http://youtu.be/RDUY561LUH4
ומסלול מסעו המפורסם לכף התקווה הטובה:
http://youtu.be/bbtlIIlBbTw
מיהו קפטן קוק שגילה את אוסטרליה ואנטארקטיקה?
ג'יימס קוק (James Cook) האנגלי היה מגדולי מגלי הארצות והחוקרים בעולם. הוא חי במאה ה-18.
הוא גילה את חופי ניופאונדלנד שבאמריקה, בגיל 27. אחר כך יצא למזרח עם משלחת אסטרונומים שעסקו במיפוי מסלולו של כוכב נוגה ובעקבות הוראות סודיות שקיבל ביקר בניו זילנד והיה הראשון שמיפה את קו החוף של ארץ זו.
בהמשך השתלט הקפטן קוק על רצועת החוף המזרחי של אוסטרליה הקרוי ניו גיניאה והפך את המקום לחלק של אנגליה. אז יצא קוק לחיפושים אחרי "היבשת הדרומית" ששמועות עליה היו מכל כיוון. כך הוא גילה את אנטארקטיקה ומיפה לראשונה את קו החוף שלה.
במהלך המסע לאנטארקטיקה עבר קוק מרחק של 112,000 קילומטרים והיה לאדם הראשון שהפליג סביב כדור הארץ - מן המזרח אל המערב.
במסעו השלישי והאחרון גילה ג'יימס קוק את איי הוואי ונתן להם את השם "איי סנדוויץ". זה היה ב-1776 אך שלוש שנים אחר כך, בגיל 51, הוא נדקר על ידי מקומי בהוואי, בעת שניסה להשיב סירה שנגנבה.
מורשתו של ג'יימס קוק עצומה והוא האחראי הישיר ליישובן של אוסטרליה וניו זילנד, על ידי האנגלים.
הנה סיפורו של ג'יימס קוק:
https://youtu.be/imBSlINoVmQ
מצגת וידאו על תגליותיו:
https://youtu.be/UqSREQY-7sE
עוד מצגת של תלמידים (עברית):
http://youtu.be/9jDWhqsy0OE
וסרטון קצר על אחד ממסעותיו של ג'יימס קוק:
http://youtu.be/5uzJv9xh2uE
ג'יימס קוק (James Cook) האנגלי היה מגדולי מגלי הארצות והחוקרים בעולם. הוא חי במאה ה-18.
הוא גילה את חופי ניופאונדלנד שבאמריקה, בגיל 27. אחר כך יצא למזרח עם משלחת אסטרונומים שעסקו במיפוי מסלולו של כוכב נוגה ובעקבות הוראות סודיות שקיבל ביקר בניו זילנד והיה הראשון שמיפה את קו החוף של ארץ זו.
בהמשך השתלט הקפטן קוק על רצועת החוף המזרחי של אוסטרליה הקרוי ניו גיניאה והפך את המקום לחלק של אנגליה. אז יצא קוק לחיפושים אחרי "היבשת הדרומית" ששמועות עליה היו מכל כיוון. כך הוא גילה את אנטארקטיקה ומיפה לראשונה את קו החוף שלה.
במהלך המסע לאנטארקטיקה עבר קוק מרחק של 112,000 קילומטרים והיה לאדם הראשון שהפליג סביב כדור הארץ - מן המזרח אל המערב.
במסעו השלישי והאחרון גילה ג'יימס קוק את איי הוואי ונתן להם את השם "איי סנדוויץ". זה היה ב-1776 אך שלוש שנים אחר כך, בגיל 51, הוא נדקר על ידי מקומי בהוואי, בעת שניסה להשיב סירה שנגנבה.
מורשתו של ג'יימס קוק עצומה והוא האחראי הישיר ליישובן של אוסטרליה וניו זילנד, על ידי האנגלים.
הנה סיפורו של ג'יימס קוק:
https://youtu.be/imBSlINoVmQ
מצגת וידאו על תגליותיו:
https://youtu.be/UqSREQY-7sE
עוד מצגת של תלמידים (עברית):
http://youtu.be/9jDWhqsy0OE
וסרטון קצר על אחד ממסעותיו של ג'יימס קוק:
http://youtu.be/5uzJv9xh2uE
