בִּזּוּר, ביזור (Decentralization) או דֵּה-צֶנְטְרָלִיזַצְיָה (Decentralisation), הם אמצעים של פיזור הסמכויות או נקודות השליטה - מהמרכז לכיוונים רבים, חליפיים.

ביזור סמכויות, למשל, הוא מצב בו מחולקות סמכויות שונות בין גופים שונים, למשל במדינה. ביזור אמצעים הוא חלוקת האמצעים לכמה גורמים, במקום להחזקתם אצל גורם יחיד.


#דוגמאות היסטוריות?

ביזור סמכויות במדינה דמוקרטית, למשל, יתבצע כך שהסמכויות מחולקות בין גופים שונים במדינה. הפרדת רשויות למשל (רשות מחוקקת, רשות מבצעת, רשות שופטת), תורמת בדמוקרטיה לאיזון ולחלוקת הכוח בין גורמים שונים, כך שלא גורם אחד יחזיק את כל הכוח בידיו ועלול לנצלו לרעה.

ביזור יכולת המחשוב לירי טילים בליסטיים, למשל, נעשה בשנות ה-60 בארצות הברית, כדי להקטין את הסיכון לפגיעה במקום מרכזי אחד על ידי ברית המועצות, מה שהוביל להקמת רשת ARPANET שממנה יוולד שני עשורים אחר כך האינטרנט.

המטרות של ביזור יכולות להיות רבות, אבל במרבית המקרים מטרתו היא שלא כולם יצטרכו לקבל שירותים מהמרכז, או שהמרכז לא יצבור כוח רב מדי והמצב יהיה שהכל תלוי בו.

זה קורה מכיוון שהביזור מסייע להפקעת סמכות המרכז הבלעדית והעברת חלק מתפקידיו המרכזיים ליחידות שונות, מחלקות, כוחות או חלקים במערכת.

במאה ה-21 הפך הביזור לתהליך משמעותי ובולט, בתחומים רבים, מכלכלה, ארגון ועוד. בעיקר ניתן לזהות את התפיסה המבוזרת בתחומים הטכנולוגיים השונים, כמו האינטרנט, המטבעות הדיגיטליים (קריפטו) והתקשורת המקוונת.

הביזור הוא ההיפך מה"מרכוז", כלומר ריכוז של סמכויות או תפקידים המרוכזים בידי סמכות מרכזית או במיקום מרכזי אחד. אגב, שניהם - גם המרכוז וגם הביזור יהיו בדרך כלל יחסיים למצב ההפוך ולא מוחלטים (אולי רק אצל דיקטטור, רודן יחיד השומר את כל הכוח בידיו שלו, רק הוא מתאר ריכוז מוחלט ואפס ביזור סמכויות, אפילו למקורביו).

ראו מבחר דוגמאות לביזור בתגית "ביזור".


#למה שווה לבזר?
יש כמה סיבות שיכולות להיות כדי להשתמש בביזור.

אחת מהן היא פרקטית - העומס המוטל על אדם יחיד או גורם אחד שצריך לטפל בנושאים רבים.

בקבלת החלטות יבזרו את ההחלטות כדי שגורמים רבים יהיו מעורבים ויגוונו את בחינת המידע ויביאו לקבלת החלטות מאוזנת וטובה יותר.

פעמים רבות הביזור בניהול יהיה כדי שלא רק המטה וההנהלה יקבלו אותן אלא גם אנשי השטח, יחידות הקו, אלה שרואים את הדברים מקרוב וערים לניואנסים שפעמים רבות המנהלים כבר לא זוכרים או מעולם לא התבוננו בהם מקרוב.

והכי חשובה היא מניעת הצטברות של כוח מוחלט בידי גורם בודד. כאן רוצים ליצור איזון מערכתי ובלימה של הכוח בין מערכות, מה שנקרא "איזונים ובלמים" ולמשל במדינה דמוקרטית ממומש באמצעות "הפרדת רשויות".


הנה הביזור:



הביטקוין כמו מטבעות הקריפטו האחרים הוא מטבע מבוזר, שאין ממשלה או גוף שמנהל אותו ובעצם הכוח בו הוא בידי המשתמשים (עברית):

https://youtu.be/M5pSWe_4SWs


גישת המוח האנושי המבוזר והוויכוח הגדול שנוהל עליה בעבר (מתורגם):

https://youtu.be/pv6QHxkBFzY


סיפורה של ארפאנט, רשת המחשבים המבוזרת שממנה נולד האינטרנט (מתורגם):

https://youtu.be/Dxcc6ycZ73M


כך פועלת רשת CDN של שרתים המפוזרים בעולם ומריצים את הגלישה ברשת האינטרנט:

https://youtu.be/841kyd_mfH0

האם צפיתם לאחרונה בסרטוני יוטיוב? - סביר שראיתם אותם כמעט ללא הפסקות או המתנה לטעינה, נכון? - כדאי לדעת שהסרטונים שלכם לא הועברו מהשרתים המרכזיים שבארצות הברית, אלא מתורכיה הקרובה לישראל מאד, או אפילו ממרכז שרתים חדש בישראל.

זה לא תמיד היה כך. בעבר היו סרטוני הוידאו הללו נטענים באיטיות ומדי פעם היה הסרט עוצר במהלכו והיינו ממתינים לטעינה של ההמשך שלו מהרשת. די מרגיז...

מה שמאפשר את הרצף הזה של הסרטונים מיוטיוב, או טעינה ופעולה מהירה של אתרים בינלאומיים כמו פייסבוק, גוגל וכדומה, הן רשתות CDN, קיצור של Content Delivery Network, או בעברית "רשת הפצת תוכן".

רשת CDN היא שירות המאפשר גישה לתוכן של אתר אינטרנט, המשוכפל באופן אוטומטי על גבי שרתים רבים המפוזרים ברחבי העולם. גולשי האינטרנט של האתר המאוחסן ברשת כזו נהנים מתוכן האתר המוצג להם משרת, כלומר מחשב שמאחסן תוכן, שנמצא קרוב אליהם. לכן האתר ותכניו הכבדים, כמו וידאו, תמונות וגרפיקה, פועלים מהר יותר, ללא הפסקות או השהיות וביעילות רבה יותר.

על פי השיטה, מועתקים כל הזמן האתר, או חלק מהתכנים הכבדים שבו, אל שרתים המפוזרים ברחבי העולם. על כל אחד מהם נוצר עותק מקוון הנקרא מטמון (Cache). כשגולש צופה בוידאו או רוצה לשחק במשחק מחשב מקוון, מורה מערכת ה-CDN לשרת שקרוב אליו גיאוגרפית להזרים את התוכן משם. התוכן מוזרם אוטומטית מהשרת הקרוב אל הגולש. כך הופכים זמני הגישה והטעינה של אתר כזה למהירים מאד.

ממש כמו שהוספת כבישים מפחיתה "פקקי תנועה" בכביש הראשי, מורידה הוספת שרתים קרובים את עומס הגולשים על השרת הראשי ומאיצה את הזרימה של הנתונים באינטרנט.


כך פועלת רשת CDN ברשת האינטרנט:

https://youtu.be/841kyd_mfH0


כך אמזון משווקת את רשת ה-CDN שלה:

https://youtu.be/AT-nHW3_SVI


הסבר בעל פה על רשתות CDN:

http://youtu.be/nle1q0qSYmA


יש יתרונות רבים לרשת CDN כזו:

http://youtu.be/7cgSVAaLYec


ורשת ה-CDN אמורה להיות זולה ויעילה יותר ממרכזי נתונים שיוקמו לבד:

http://youtu.be/tNGTOenxDp8

רבים מכירים את הקבצים הנקראים "טורנטים" כקבצי מחשב המשותפים באינטרנט ברשתות תקשורת שיתופיות. לא כולם יודעים שהטורנטים הם חלק משיטה מהפכנית לשיתוף. קבצים, שנקראת "ביטורנט" (BitTorrent).

"ביטורנט" הוא שמו של פרוטוקול קצה לקצה, שנכתב עבור תוכנות שיתוף קבצים ומטרתו לאפשר למשתמשי מחשב רבים להוריד קובץ בלי להאט את קצב ההורדה של אנשים אחרים.

יכולת זו מתאפשרת על ידי כך שכל מי שמוריד קובץ מהאינטרנט, משתף עם אחרים, בעודו מוריד, את החלקים שכבר ירדו למחשבו.

כך, במקום שכולם יורידו את הקובץ ממקטר אחד, משרת יחיד, שרוחב הפס שלו הוא מוגבל תמיד, מסייעים המשתמשים המורידים, על ידי כך שהם תורמים את רוחב הפס שלהם בחזרה למורידים האחרים, לשאר המשתמשים בביטורנט. כך תורמים ומאפשרים הטורנטים להאצת שיתוף הקבצים ברשת ולייעול משמעותי שלה.

התוכנה הראשונה של "ביטורנט" נכתבה על ידי בראם כהן, בשפת התכנות פייתון. העלה את הקוד הפתוח של התוכנה לאינטרנט ומאז התפתחו מספר גרסאות ביטורנט שונות המתבססות על הקוד של כהן.


#איך פועל הביטורנט?
ההורדה בביטורנט מתבצעת באמצעות "טורנטים" (Torrent). אלו קבצים שמכילים את המידע הנחוץ להורדת כל קןבץ בביטורנט, או מספר קבצים הקשורים ביניהם.

המשתמשים שמורידים או משתפים קבצים נקראים "עמיתים" (Peers). כל אחד מהם יכול למלא אחד משני תפקידים:

"זורע" (Seeder) - הוא עמית שהוריד את כל קבצים הטורנט, וממנו יונקים עמיתים אחרים.

"יונק" (Leecher) הוא עמית שמוריד את הטורנט במלואו, ועדיין לא סיים להוריד. הגדולה של הביטורנט היא שבזמן שהוא מוריד את החלקים שחסרים לו, עמיתים אחרים "יונקים" ממנו את החלקים של הטורנט, שהוא כבר הוריד. בכך הקובץ. זמין במהירות רבה יותר וממגוון מקורות ומחשבים גדול יותר ברשת.

את הפיקוח על ההורדה ואת האחריות לניהול התעבורה ברשת, מבצע שרת מחשב שנקרא "עוקב" (Tracker). למעשה, ה"עוקב", שמפקח בכל רגע נתון על הפעילות של העמיתים השונים, במיליוני ההורדות המתבצעות במקביל, הוא המאפשר ל"ביטורנט" להפיץ בין משתמשי האינטרנט מיליוני קבצים גדולים, כמו סרטים באיכות גבוהה או משחקי מחשב כבדים, במהירות גבוהה ועדיין ללא צורך בשרתים חזקים.


כך פועל הביטורנט - הסבר מילולי קצר:

https://youtu.be/OFswNCU5CKA


תולדות הביטורנט:

https://youtu.be/6PWUCFmOQwQ


הקשר בין P2P לזכויות יוצרים:

https://youtu.be/y306vJ-TAAo


והיא אמורה להיות זולה ויעילה יותר ממרכזי נתונים שיוקמו לבד:

http://youtu.be/tNGTOenxDp8

דמיינו רשת צבאית של מחשבים, שאמורה למנוע מצב בו האויב, בהתקפה אחת בודדת, משמיד את הכוח הצבאי של המדינה.

התסריט הזה, של השמדת מרכז השילוח הגרעיני האמריקאי, הדאיג מאוד את נשיא ארצות הברית. במיוחד לאחר שברית המועצות שלחה לחלל את "ספוטניק", לוויין שהפגין את עליונותה של הטכנולוגיה הרוסית על האמריקאית, לפחות בתחום החלל.

אלה סוף שנות ה-50, בואכה שנות ה-60 של המאה העשרים, בעיצומה של המלחמה הקרה בין ארה"ב לברית המועצות. הנשיא אייזנהאואר המודאג מקציב הרבה כסף ונוסדת ה"סוכנות למחקר מתקדם" בארצות הברית, ששמה בראשי תיבות ARPA.

ראשית הפיתוח שלה יתמקד בדיוק בתסריט המפחיד ההוא. הרעיון היה להבטיח שאם יותקפו האמריקאים בטילים בין-יבשתיים, שיפתחו מלחמה גרעינית וישמידו את מרכזי השיגור הגרעיני האמריקאי, תוכל רשת מחשבים לפעול בתקשורת מחשבים ולהפעיל מרכזי שיגור אחרים, על מנת להחזיר את מה שקרוי "המכה השנייה".

או במילים פשוטות - בסוכנות ARPA מפתחים רשת שתחבר לראשונה בהיסטוריה בין רשתות מחשבים מקומיות, לרשת אחת שלמה, שתפעל על פני מאות ואלפי קילומטרים.

רשת המחשבים שמפתחים בארפה נקראת אז אַרפָּאנֵט (ARPANET), או ביישום הבטחוני המקורי שלה DARPA.

ה-D שנוסף ל-ARPA הוא מהמילה Defence, הגנה.

הרשת הזו הייתה מה שאפשר לצבא האמריקאי להיות בטוח שאם תותקף ארצות הברית בנשק גרעיני, בידי ברית המועצות או על ידי כל משוגע גרעיני אחר, היא תוכל להשמידו בחזרה...

על הדרך היא יכולה בקלות להיחשב לתחילתו של האינטרנט שאנו מכירים ומשתמשים בו כל כך הרבה היום.

כי זו הייתה רשת DARPA. אבל די מהר הבינו באמריקה שהרשת הזו והטכנולוגיה שלה, שאפשרה תקשורת בין מחשבים רחוקים, יכולים להיות מעולים לשימושים מחקריים, מדעיים ואקדמיים.

הרעיון היה שבאמצעות תקשורת כזו יוכלו אוניברסיטאות ומכוני מחקר להיעזר בכוח החישובי המדהים שעמד לרשות אוניברסיטאות מעטות ועשירות מאוד, כאלה שהחזיקו במחשבים שבאותה תקופה היו יקרים מאוד. הטלפון החכם שלכם, אגב, חזק לפחות פי מיליון מכל מחשב כזה, שעלה באותה תקופה כמו מחיר הקמת מפעל לייצור סמארטפונים בימינו. רק שתדעו כמה ברי מזל אתם.

מכל מקום, הרשת החדשה ARPANET, ששימשה קודם את הצבא, אפשרה מעכשיו לאוניברסיטאות ומוסדות אקדמיים "עניים", להשתמש ביכולת החישוב של האוניברסיטאות העשירות עם מחשב.

וכך, בהשתלשלות היסטורית כמעט חסרת תקדים, הוביל איום צבאי וצורך בטחוני להגנה מפני האויב, לאחת המהפכות הטכנולוגיות הגדולות בהיסטוריה ולשינוי מוחלט של האנושות, חצי מאה לאחר מכן.


מספר אחד המפתחים של ארפאנט (מתורגם):

https://youtu.be/Dxcc6ycZ73M


תולדות דארפה, ארפאנט והאינטרנט:

https://youtu.be/BQFprTs2Gso


כך התפתח מארפאנט האינטרנט כולו:

http://youtu.be/9hIQjrMHTv4


והסיפור המלא של ארפא, דארפה והאינטרנט:

https://youtu.be/nsdFNTeGqIg?long=yes

הביטקוין הוא מטבע הוירטואלי המוכר והנפוץ ביותר בעולם, מטבע עצמאי שלא מנוהל על ידי ממשלה או בנק מרכזי בעולם וערכו נקבע על פי חוקי היצע והביקוש. לפי הצלחתו האדירה, מסתבר שהוא בדיוק מה שחיפשו המילניאלס, בני דור ה-Y שחשים שהם חיים בעולם של חוסר יציבות, של תאגידי ענק שחודרים לכל פינה בחייהם, כמו הבנקים למשל, ושל ממשלות. שאי אפשר לסמוך עליהן בענייני הדאגה לעתיד.

את הביטקוין "כורים" באמצעות מחשבים וחישובים, שהולכים ומסתבכים ככל שיותר ביטקוין נכרה. לפיכך, למרות שהוא איננו מטבע אמיתי ואין אף ממשלה או מוסד פיננסי מאחוריו, רק מכיוון שהרבה אנשים משתמשים בו ומוכנים לקבל אותו ולהעניק סחורה תמורתו - יש לו ערך אמיתי.

האמון של אנשים רבים בביטקוין נובע מכך שיש סכום סופי ממנו והם משערים שהוא עשוי להיות שווה המון כסף בעתיד. מצד שני, על פי ההערכות המומחים, רק בעוד 126 שנים עתידה כריית כל הביטקוין בעולם להסתיים.

המסחר בביטקוין מתנהל בעיקר דרך האינטרנט - באמצעות תוכנת מחשב שנקראת "ארנק ביטקוין" המתפקדת כארנק וירטואלי וממוחשב ומאפשרת למשתמשים בה לשלוח ולקבל מטבעות ביטקוין בצורה מוצפנת ומאובטחת. הערך של ביטקוין אחד נע כיום סביב 200-500 דולר ובשיאו הוא הגיעה לשווי של יותר מ-1000 דולר לביטקוין אחד.

הביטקוין פורסם בשנת 2009 על ידי מתכנת שכינה את עצמו "סאטושי נקאמוטו", ככל הנראה שם בדוי. יש הערכות לגבי זהותו של יוצר הביטקוין, אך הדברים עדיין לא בטוחים. באופן מפתיע דווקא ממציא מסתורי ואנונימי יצר את המטבע הוירטואלי הנפוץ ביותר בעולם. מה שבטוח, יוצר הביטקוין השאיר את תוכנת הביטקוין שפיתח כקוד פתוח והיא עצמה יצרה שלל מטבעות וירטואליים מתחרים.

הכמות של הביטקוין מוגבלת ולכן הוא לא ייקלע לאינפלציה (ראו בתגית "אינפלציה"). רבים רואים בו את האיום הגדול ביותר על מערכות הכספים המדיניות, המטבעות הרגילים שמנפיקות המדינות השונות. אחרים רואים בו שיגעון חולף, משהו כמו "שגעון הצבעונים" שהתפתח בהולנד בעבר (ראו באאוריקה בתגית "שיגעון הצבעונים").

אחת הבעיות עם הביטקוין היא שהוא מאפשר להעביר כספים באמצעותו עבור פשעים. הביטקוין הוא האמצעי הראשי לתשלום ברשת הדארקנט, תשלומים שמועברים עבור סמים, חומרים אסורים וביצוע פשעים. החיבור בין הרשת האפלה, ששימושיה העיקריים הם מעשים פליליים, לבין המטבע הוירטואלי, הוא קטלני. לכן נלחמות רבות מהרשויות המדיניות במטבע הביטקוין ועוקבות אחריו, כדי למצוא כל דרך למנוע את הפיכתו לכלי כלכלי שמקנה רווח למבצעים של מעשים פליליים.


הנה סרטון הסבר לביטקוין (עברית):

https://youtu.be/OhhPE_rthzc


כמו מטבעות קריפטו אחרים, הביטקוין הוא מטבע מבוזר שאין ממשלה או גוף שמנהל אותו ובעצם הכוח בו הוא בידי המשתמשים (עברית):

https://youtu.be/M5pSWe_4SWs


על האדם שנחשף כממציא הביטקוין ומעט על השימושים שעושים בו (עברית):

https://youtu.be/g-k8lZ_eabY


הסבר נוסף של עולם הביטקוין (עברית):

http://youtu.be/srmAw34D8Bg


מהו ביטקוין (עברית):

http://youtu.be/KxOTrdntwZE


כתבת טלוויזיה על תולדות הביטקוין (עברית):

http://youtu.be/prUMg3Kdx9I?t=54s?long=yes


וסרט תיעודי על תופעת הביטקוין:

https://youtu.be/8zKuoqZLyKg?long=yes