אם היה בעולם הרוק משהו דומה לאליפות העולם באיגרוף זה ודאי היה אותו מפגש, שמעולם לא תועד, בין שני הגיטריסטים הגדולים בעולם.

המפגש הזה נולד בשנות ה-60, כשהבאסיסט של להקת "האנימלס" הבריטית, צ'ס צ'נדלר, הגיע לקפה "וואה" בניו יורק כדי לראות את הגיטריסט שכל ניו יורק מדברת עליו. כבר מהצלילים הראשונים שלו, נפלה לו הלסת... מבחינתו מדובר היה בכלומניק עם גיטרה חשמלית, שמנגן כמו השטן. צ'נדלר, שלהקתו התפרקה והוא חלם להפוך למנהל אמנים, נדהם מהגאון שעמד לפניו. מעולם הוא לא שמע כשרון כל כך מרהיב ופראי, תופעת טבע של ממש, גיטריסט שאיש לא עיבד וקלקל, ששום קלישאת גיטרה לא הייתה במוסיקה שלו ושום מסחור לא הורגש בשירתו. זה היה ג'ימי הנדריקס, השם שעומד להיות השם החם ביותר בעולם הרוק בשנים הקרובות.

הילד שלימד את עצמו לנגן בגיטרה וניגן בגיטרה הפוכה כי הוא היה שמאלי, אבל עני מדי מכדי לקנות גיטרה לשמאליים, היה הדבר הכי מסעיר שצ'נדלר פגש בחייו.

צ'נדלר החתים אותו, תוך שהוא מפנטז על להיות הבריאן אפשטיין של הנדריקס ומיהר להביאו ללונדון להופעות. זו הייתה תקופה שבה הבירה הבריטית נשטפה במוסיקת הרוק הפסיכדלית והנדריקס ביקש רק דבר אחד - להיפגש ואם אפשר לג'מג'ם עם אריק קלפטון וג'ף בק. מבחינתו הם היו אגדות והוא היה מעריץ. מבחינתם הוא לא היה קיים...

איש לא חלם על מפגש-העל שיווצר שם. קלפטון היה הגיטריסט של להקת "קצפת" (Cream), סופרגרופ שניגנה רוק קשיח, מדויק ועם סולואים יצירתיים להפליא של שלושת הנגנים, סולואים שאגב פשוט לא נגמרו... לונדון העריצה את הלהקה הזו וכולם ראו בקלפטון אליל רוק וכינו אותו "אלוהים של הגיטרה". גם הנדריקס, מעריץ נלהב, חלם על הופעה ולו גם קצרה עם קלפטון, לחוש את אוויר הפסגות שהוא נושם, או מייצר, או מנגן...

צ'נדלר סידר להנדריקס להצטרף להופעה של "קרים" בפני סטודנטים בלונדון. קלפטון קיבל אותו בנימוס בריטי ואולי חשב שמדובר בחובב אמריקאי בעל קשרים שבא לג'מג'ם איתו. אבל כשהנדריקס התחבר למגבר הבאס עם החשמלית שלו, הוא בחר, מבלי לדעת זאת, בשיר שקלפטון מאז ומתמיד התקשה לנגן.

כשהנדריקס החל לנגן באותו ערב, השמיים של הרוק נפלו. קלפטון ראה את הגדול בסיוטיו מתממש. הוא עזב לאיטו את הבמה והביט מבחוץ. הוא הספיק לומר למישהו בצד שתמיד ידע שיבוא רגע כזה. הנדריקס היה היהלום הלא מלוטש, אך המבריק, הווירטואוזי והמוסיקלי ביותר שראה. הוא ניגן בחדווה מיומנת ובהתלהבות שגרמה למלך הגיטרה קלפטון לחוש ברע. הוא והגיטרה שלו היו יחידה מהודקת ושלמה של מוסיקליות בלתי-נתפסת. כשהוא שר המצב נעשה רק יותר קשה, כי השלמות צעקה ממנו גאונות. היו שם טכניקות וצלילים שאיש לא הכיר. פידבקים ש"מדברים" פסיכדלית שוטפת, נגינה מאחורי הגב, עם השיניים, בין הרגליים ומה לא. היו לו "ריפים", משפטי גיטרה, מדהימים ביופיים. הריפים האלה היו מקוריים, לא שגרתיים ויצירתיים להפליא. כל מי שמבין זיהה שהילד הזה שלימד את עצמו גיטרה, פשוט לא ידע לעצור בזמן. הוא ידע הכל. הגיטרה הייתה הוא והוא היה הגיטרה שלו.

גם הקהל ראה התגלות. ברגע אחד הנדריקס זינק ממעמד של נגן בבית קפה למה שיכונה בפשטות "הגיטריסט הגדול ביותר אי-פעם". בתוך שעות כל לונדון הרוקיסטית דיברה על הגיטריסט האמריקאי שהבלוז שלו הרג את אלוהים. בקהל הסטודנטים שראה את מפגש הענקים הזה היה גם הסטודנט לארכיטקטורה רוג'ר ווטרס, מי שיהיה בעתיד המנהיג של פינק פלויד. שנים אחר כך הוא יעיד בראיון שחווה באותה הופעה חוויה מיסטית ועוצמתית.

מיד אחרי ההופעה הרכיב צ'נדלר להנדריקס את ה"קצפת" שלו - מתופף ובאסיסט שביחד עם הנדריקס יקבלו את השם המיתולוגי של "The Jimi Hendrix Experience". ההרכב הזה ירוץ עם הנדריקס עד שכל העולם יכיר אותו. זה קרה, כצפוי יש לומר, די מהר...


זה סיפור המפגש של שני ענקי הגיטרה החשמלית הנדריקס ואריק קלפטון בלונדון:

https://youtu.be/kS6Mlytx5Nc


ובקצרה:

https://youtu.be/6t4qXH_YaBs


כך ודאי נשמע הנדריקס באותה הופעה:

https://youtu.be/qFfnlYbFEiE


או כך:

https://youtu.be/_PVjcIO4MT4

זה היה ב-1964, כשהביטלס הגיעו לסיבוב ההופעות הראשון שלהם באמריקה. 3000 מעריצים ובעיקר מעריצות, התגודדו בשדה התעופה וחיכו לארבעת המופלאים. עימם המתינו כמה עשרות כתבים. במסיבת העיתונאים שערכה הלהקה עם נחיתתה, התייחסו אליהם העיתונאים כדרכם של כל המבוגרים באמריקה. איש הרי לא הבין למה עושים עניין כזה מלהקת פופ... הם ראו אותם כסתם חבורה סתמית של צעירים ששרים שירים מתקתקים.

אבל במהלך מסיבת העיתונאים הזו, שבו ארבעת חברי הביטלס את ליבם, בהומור העוקצני והשנון שלהם, באי-ההתחנפות שלהם לעיתונות וב-coolיות שנטפה מהם בכמויות... התוצאה הייתה שכבר באותו היום הוכרז גם בתקשורת השגעון של הביטלס ושווק לאמריקה כולה.

73 מיליון אמריקנים צפו בהם באותו ערב, כשהם מופיעים בלייב, לא רק בתנועות שפתיים, בתכניתו הפופולארית כל כך של אד סאליבן. שידור הטלוויזיה הזה עשה את הלא-יאומן והסיר את כל שארית ההתנגדות האמריקאית לבריטים. כך הפכו הביטלס לדבר הכי חם בצפון אמריקה ומיד אחריהם החלה התופעה שתיקרא "הפלישה הבריטית". אחריהם יוזמנו להקות בריטיות רבות להופיע בארצות הברית ויהפכו פופולאריות ומשפיעות. מעתה הפציצה בריטניה את אמריקה בלהקות רוק משובחות - מ"הקינקס" המצליחים מאד ועד "החיות" עם הריתם אנד בלוז החזק והפראי שלהם, "חמישיית דייב קלארק", "ההוליז" ו"ג'רי והפוסעים", להקת "הזומבים", עם נגן הקלידים המתקדם שלהם, ו"מתבודדי הרמן" שיביאו הרמוניות קוליות מרהיבות. אחריהם יגיעו התותחים הכבדים, מלהקת "המי" המצויינת, עם הכור האטומי של הכשרונות שבה, ועד ל"רולינג סטונז", מי שיהיו "הילדים הרעים של הרוק" עם בלוז קשוחי שמקורו, כמה מעניין באמריקה ועם מיניות מתפרצת והכריזמה המדהימה של מיק ג'אגר.

אבל בראש כל אלה תעמוד ותוביל במשך כל העשור של שנות ה-60, להקה אחת - היא, איך לא, הביטלס!


הנה הביטלס אצל אד סאליבן שממש התאהב בפשטות, הכישרון וההומור של הבחורים:

https://youtu.be/b-VAxGJdJeQ


הביטלמניה מגיעה לאמריקה:

https://youtu.be/aeswlOJEdQg


וההומור השנון של חברי הלהקה שצחק על עשירים, לעג למראיינים והדליק את הצעירים:

https://youtu.be/t1BEIbtoqK0?t=415

זה היה ב-1965 כשהביטלס ואלביס פרסלי נפגשו בביתו של מלך הרוק בלוס אנג'לס. אלביס היה הדבר המסעיר ביותר בעולם הרוק של שנות ה-50 והביטלס כבשו את העולם הזה בשנות ה-60, כשהם שוברים שיאים של הערצה וממוטטים את הנוער בכל העולם מהערצה אליהם.

אבל הפגישה הזו שלהם עם האליל הגדול של הרוק, האב המייסד, הייתה רגע בלתי נתפס עבור חבורת הצעירים שבאה מעיר קטנה ולא נחשבת ומצאו את עצמם בשלב הזה בכל פסגה אפשרית של הצלחה ומימוש החלומות שלהם.

בביתו של אלביס, המתינו הוא והמנהל שלו לחבורה שזה עתה כבשה את אמריקה. כשהביטלס נכנסו לחדר המגורים בו פגשו את אלילם, הם היו המומים. בתחילה לא הצליחו להוציא מילה. הם רק בוהים באליל נעוריהם שעומד מולם ולא מצליחים לעשות דבר.

כמה שנים אחר כך אלביס יעשה הכל כדי שהם לא ייכנסו לארצות הברית, בעיקר מסיבות של קנאה, אבל עכשיו הוא החליט לשבור את הקרח ונטל גיטרה באס לידיו. הוא החל לנגן והביטלס הצטרפו.

לאחר הג'אם סשן הקצר וכמה שירים משותפים, שחבל שהם מעולם לא הוקלטו, המשיכו אלביס והרביעיה המופלאה את המפגש בבדיחות ובאווירה משוחררת יותר מצידם של הביטלס. הקרח בין הלהקה המצליחה בעולם ובין מי שהיה אחת הדמויות הנערצות עשור לפני כן ובמיוחד עליהם, נשבר.


הנה הביטלס מספרים על המפגש עם אלביס פרסלי:

https://youtu.be/zWSfqQcJ9tE


קטע מסרט תעודי על המפגש בין אלביס פרסלי לביטלס:

https://youtu.be/yb9NW4QbGg4


אשתו של אלביס פרסלי מספרת על הביקור של הביטלס אצלו:

https://youtu.be/Qp1EATjmP40


ומאד סמלי לסיים בביצוע של אלביס לשיר המבוצע ביותר בעולם, Yesterday של הביטלס:

https://youtu.be/gKp0V6lJHpk

שנת 1965 הייתה שנה מכרעת בהתפתחות מוסיקת הרוק. זו הייתה השנה שבא הגיעו הביטלס לאמריקה וכבשו אותה בסערה. אבל זו הייתה גם השנה שבה נועדו שני הכוחות הגדולים של הפופ באותה התקופה, למפגש פסגה. מצד אחד היו הביטלס, להקת רוק שהעולם לא ראה כמותה, עם הצלחה פנומנלית והערצה עולמית שהולכת ומתעצמת. מצד שני היה בוב דילן, טרובאדור עם קול חורק, גיטרה ומפוחית, שלא הפסיק לייצר שירים נשגבים ושכל מי שהבין משהו במוסיקה לא הפסיק להלל.

הביטלס, שהושפעו לא מעט מדילן, במיוחד ג'ון לנון, פגשו אותו ב-28 לאוגוסט 1964 בחדר במלון "דלמוניקו" בניו יורק. לא מעט סופר על פגישתם של חברי הביטלס עם בוב דילן וכיצד הכיר להם באותו יום את המריחואנה, שהם ניסו אז לראשונה ונכבשו. לא מעט מוסיקה מדהימה תצמח מהטריפ המסומם ההוא. המוסיקה הפסיכדלית של הביטלס, זו שתיוולד מהמפגש הזה ותתודלק בהרבה סמים, תהפוך לאגדה. אבל הסמים יכניסו גם לא מעט בעיות לחייהם האישיים ולחיבור שלהם עם הסביבה.

אבל החלק החשוב אפילו יותר בפגישה, היו דווקא ההשפעות שעימן יצאו שני הצדדים ממנה. הביטלס, כמו כל העולם, העריצו את דילן. הטקסטים הבועטים והחדים כמו תער, השנינות וההומור היבש שלו, הנושאים העמוקים והדמויות הלא צפויות והלא-פעם מגוחכות ששירטט במילים, ממש כמו היה שייקספיר מודרני - כל אלו נראו להם גדולים מהחיים. גם בעיניהם היה דילן האמן הכי חשוב בתקופה. בשלב מסוים הוא אמר להם אז את המשפט ש"הרס אותם": "אני אוהב את המוסיקה שלכם, אבל אתם לא אומרים כלום!"

בשביל הלהקה הנערצת בעולם המשפט הזה גרם לשוק והיה חומר אמיתי למחשבה. הוא עתיד לגרום לביטלס לחשוב מחדש על כל מה שהם עושים ובעקבותיו הם שינו לא מעט. הביטלס חדלו להתמקד בשירי אהבה והחלו לכתוב אחרת. בשרשרת של אלבומים גאוניים הם יחלו מעתה לדבר על רעיונות גדולים ונושאים אוניברסליים, על החברה, על העולם, על מהפכה, תקווה, שינוי ומשמעות. הם פנו בשירים יותר ויותר אל המעריצים שלהם והציגו להם חזון של עולם טוב יותר. המריחואנה ושאר הסמים גרמו להם להפוך את המוסיקה שלהם לפסיכדלית. הקנאה והתחרות עם ה"ביץ' בויז" הגאוניים יביאו אותם לשיאים של חדות ויצירתיות, לפתיחות להשפעות מרתקות ולסגנונות מוסיקליים. יותר ויותר הם יסתמכו על ג'ורג' מרטין שישדרג את המוסיקה שלהם ויפיק אותה לגבהים.

ודילן? - הוא כבר הבין שלעתיד יש סאונד חדש והוא כולל את הצליל החשמלי של הגיטרות, הדיסטורשן והמגברים. הוא חשב שהסאונד הזה יוכל להיות העטיפה המושלמת לשירי המחאה והביקורת שלו. דילן החליט לבחון את הצליל הזה ולהתעדכן בו. שנה אחרי כן הוא יחשוף בפסטיבל ניופורט את המוסיקה החדשה שלו, עטופת הסאונד והכלים החשמליים. הוא יקבל קריאות בוז ממעריציו המאוהבים בפולק האקוסטי ובצליל הגיטרה-מפוחית שאפיין אותו עד אז. זה לא יעזור להם והוא ימשיך בדרכו החדשה ובצליל החדש שלו. בהדרגה הם נאלצו לקבל את השינוי והוא ישנה את מוסיקת הרוק לתמיד. סגנון הפולק-רוק שלו ילך ויתפוס מקום מרכזי בעולם הפופ וישפיע על דורות של מוסיקאים חדשים.


כך הביטלס זוכרים את המפגש הזה:

https://youtu.be/49b2hQuRQpU


הנה דוגמה מרהיבה לשילוב של דילן כמבצע לשיר של הביטלס:

https://youtu.be/AGm4a8isL50


כך נשמע דילן לפני 1965:

https://youtu.be/hXn9ZKPx6CY


כך הוא נשמע לאחר המהפכה החשמלית - בשיר "Highway 61":

https://youtu.be/W1i_Q9NDGJk


לא שהוא לא שב מדי פעם לאקוסטי והביא עימו את רוני ווד וקית' ריצ'ארדס:

https://youtu.be/u0Lx3supRTQ


עד היום הוא מופיע בעיקר עם הרכבים חשמליים ועם רוקרים:

https://youtu.be/bWH_XlMWcko


יש מי שרואים במפגש הענקים הזה משהו משעשע:

https://youtu.be/ybI34Z_ZHbo

זה היה ב-31 באוגוסט 1967, ביום שבו הלך לעולמו בריאן אפשטיין, האמרגן שלהם, כשהשתתפו הביטלס לראשונה בחייהם בסדנת מדיטציה טרנסצנדנטלית בהדרכת המאהרישי מאָהֶש יוֹגי. זה היה בעיירה בנגור שבוויילס. במסיבת עיתונאים מאולתרת שארגנו במהירות ללהקה, הם דיברו בהלם על מותו של בריאן ובפעם הראשונה שמעו מיליוני אנשים במערב על הגורו, המדיטציה, האושר הפנימי וההארה שהם חוו. לראשונה ראו כולם את המהרישי, שיהפוך בעצמו לכוכב תרבות בעולם כולו. הערצתם תביא לפריחה אדירה בהתיחסות אליו ולמשנתו בכל העולם ולא פחות מהביטלס עצמם, גם הוא יהפוך לסמל של הסיקסטיז.

המאהארישי, בשמו האמיתי פראסאד וארמה, זיהה את ההזדמנות שספקו לו החיפושיות, פגש אותם לבד, לימד אותם את שיטת המדיטציה הטרנסצנדנטלית שפיתח והעניק לכל אחד מהם את המנטרה האישית שלו.

מעט אחר-כך ב-1968, החיפושיות נסעו לסדנת מדיטציה אצלו באשראם, בהודו. הם תרגלו שם מדיטציה, כתבו שירים ופרחו, תרתי משמע. בשיר "across the universe" הם ישירו שוב ושוב את המאנטרה "ג'יי גורו דווה, אום", על שם מורו האהוב של המהארישי. המראה של הביטלס יושבים בתנוחת מדיטציה אצל הגורו הפך למראה נפוץ.

אחר-כך הם עזבו בכעס את המאהארישי ולנון כתב לו את השיר הלועג "סקסי סיידי". זה קרה אחרי שערורייה מינית שעשה הקדוש לפרודנס, אחותה של כוכבת הקולנוע מיה פארו. פרודנס, זו אותה פרודנס מהשיר "פרודנס היקרה" של הביטלס, הייתה מהחבורה שהגיעה עם הביטלס לאשראם. פרטי השערורייה והאם היא קרתה באמת, או שהייתה השמצה של מישהו שרצה שיחזרו ללונדון, לא ידועים בבירור עד היום. מה שברור הוא שאת הביטלס היא הרגיזה מאד ועליה כתב ג'ון לנון את השיר שנקרא בתחילה "מהרישי" ורק בעצת עורכי הדין שלהם וכדי להימנע מתביעה משפטית שונה שמו ל"סקסי סיידי".

מאז שמר רק ג'ורג' האריסון על קשר עם המאהארישי יוגי. אבל הפרסום העצום שלו זכה האחרון הפך אותו למורה הרוחני הפופולארי והמוכר ביותר בעידן המודרני. מיליוני אנשים המשיכו לתרגל את המדיטציה הטרנסנדנטלית והוא עצמו המשיך שנים רבות, למעשה עד מותו, להעלות רעיונות להפיכת העולם למקום טוב יותר.


הנה הסיפור המופלא של "החיפושיות" והמאהארישי יוגי:

http://youtu.be/LRqf4JaKuAU


פול מקרטני מספר על המפגש עם המהרישי והמדיטציה:

http://youtu.be/JK2HFDigLiM


השיר "Accross the universe" של הביטלס - עם קליפ שכולו צולם ברישיקש:

https://youtu.be/dR4O7zvjGYU


המהרישי מסביר למה צריך לתרגל מדיטציה:

http://youtu.be/93ypT_Rw6L8


מצגת וידאו של תמונות הביטלס אצל המהרישי בהודו:

http://youtu.be/S8mB1bUqrZI


הנה המהרישי יוגי בראיון בטלוויזיה:

http://youtu.be/OWGZTz1l8n8


אצל המהרישי גם התחבר ג'ורג' האריסון למוסיקה ההודית ולסיטאר:

http://youtu.be/RxI6IkH9Mvo

תרגום סימולטני (Simultaneous translation) הוא תרגום של דיבור בזמן הדיבור עצמו, או בתום המשפט או הפסקה של הדובר. פירוש המילה סימולטני הוא "בּוֹ-בַּזְּמַן".

התרגום הסימולטני נהוג כשמנהיגים, למשל, נואמים או מדברים אל אחרים שאינם דוברים את שפתם או אל התקשורת ויש להבינם בזמן הדיבור, זמן אמת.

מתורגמנים שמתרגמים בתרגום סימולטני חייבים להיות בעלי ידע והבנה מעמיקים, הן בשפת הדוברים והן בשפת היעד, שאליה הם מתרגמים את דבריהם. כמובן שהידע שלהם חייב לכלול היכרות עם התחום שבו עוסקים הנאום, ההרצאה וכדומה. כאלה הם גם המתורגמנים לשפת סימנים, שמתרגמים סימולטנית את הדברים, למשתתפים כבדי שמיעה או חירשים.

תרגום סימולטני נהוג לא פעם בכנסים בינלאומיים ורבי-משתתפים, שבהם הדוברים מדברים בשפות שונות. בכנסים כאלו דוברים הנואמים בשפתם, כשתוך כדי כך המתורגמנים שומעים באוזניות את דבריהם ומתרגמים את הדברים בדיבור למיקרופון - לשפות המאזינים. בצורה כזו יכולים האחרונים להאזין לתרגום הסימולטני באוזניות, איש איש בשפתו.

לא פעם משתמשים במתורגמנים לתרגום עוקב, סוג של תרגום סימולטני לשיחה בין אנשים שאינם דוברים זה את שפתו של זה. בתרגום העוקב ממתינים המתורגמנים עד שהדוברים יסיימו את דבריהם, או חלק מהם ואז הם מתרגמים אותם.

תרגום כזה משמש למשל בפגישות בין מנהיגים או אישים מדיניים, בפגישות עסקיות רמות דרג ובכל סוגי המפגשים שבהם חשובים מאד הפרטים והדוברים חשים בנוח לדבר דווקא בשפת האם שלהם.

כיום מתחרות חברות תוכנה שונות על פיתוח של כלים ממוחשבים לתרגום סימולטני בתוכנות ובשירותי צ'אט מקוונים. כך יכולים לשוחח או להתכתב ביניהם, אנשים מרחבי העולם, ללא מגבלות של שפה.


הנה התרגום הסימולטני ואחד האירועים שמדגימים כמה הוא קשה (מתורגם):

https://youtu.be/cXNTArhA0Jg


תרגום סימולטני מקוון (עברית):

http://youtu.be/LKB3FdgjexU


וכך נשמעת מתורגמנית סימולטנית בוועידות ובכנסים (מתורגם):

http://youtu.be/X5ozP44P4hI

מגדל השטן (Devil's Tower) שבמדינת ויומינג, ארצות הברית, אינו הר רגיל - הוא מונולית, מעין פקק געשי שסותם הר געש.

מדובר בלבה שעלתה למעלה ונתקעה ללא כוח לפרוץ, קפאה והתאבנה לאבן. עם השנים, האבן של הר הגעש נחלשה והתפוררה והלבה שהפכה לאבן, נחשפה במלוא הודה, עם המראה המיוחד כל כך של ההר "מגדל השטן".

בשנת 1906 הוכרז ההר כאתר לאומי, הראשון בארה"ב, שטחו 5.45 קמ"ר.

לחובבי הקולנוע מוכר מגדל השטן מהסרט "מפגשים מהסוג השלישי" של הבמאי סטיבן ספילברג. בסרט הוא היה מוקד המפגש עם החייזרים.


הנה ההר המופלא והמיוחד הזה - מגדל השטן:

https://youtu.be/ldC9bgOCoY8


המפגש בסרט עם תקשורת אל החוצנים באמצעות צלילים מוסיקליים:

https://youtu.be/S4PYI6TzqYk


וקטעים מהסרט ההוליוודי המפורסם "מפגשים מהסוג השלישי" שמגדל השטן מככב בו:

http://youtu.be/IDABVdrR4gA