הוא הבמאי המצליח ביותר בדורות האחרונים ואולי המשפיע בהיסטוריה של הקולנוע. כיוצר שוברי הקופות המיומן ביותר בתולדות הקולנוע, סטיבן שפילברג נחשב מהבמאים המצליחים והרווחיים ביותר בתולדות הוליווד והקולנוע האמריקאי המסחרי.

כיוצר רב דמיון ומכיר את נפש הצופה הממוצע, הוא כבש את לבבות הצופים שוב ושוב, במגוון אדיר של סרטים לכל המשפחה.

בגיל 28 ועל אף ניסיונו המועט וגילו הצעיר, התגלה ספילברג כמי שעתיד להציג מיומנות מדהימה בשילוב שבין דרמה, אקשן וקומדיה. כבר בסרטו הגדול הראשון לקולנוע, "שוגרלנד אקספרס", הוא מציג תסריט שזוכה בפסטיבל קאן בפרס התסריט הטוב ביותר.

בסרט הוא מספר על צעירה שמשכנעת את בעלה לברוח מהכלא ולקחת את בנה הקטן מבית האומנה, לפני שיאבדו את המשמורת עליו. כמו בסרט האדיר "תלמה ולואיז", שהושפע ממנו, המצב יוצא משליטה, כשהזוג הצעיר חוטף שוטר ובורח במסלול שהופך לאירוע תקשורת מטורף, המעסיק את כל אמריקה ועל הדרך מציג הרבה סצנות משעשעות, מרהיבות ואף גאוניות.

כאן הוא גם מתחיל את שיתוף הפעולה ארוך השנים שלו עם מלחין הסרטים ג'ון ויליאמס.

ספילברג נודע בין השאר בתנועות המצלמה שלו, המתרגמות בצורה מצוינת רגש לתנועה. אלה הפכו ברבות השנים לאחד מסימני ההיכר שלו. גם העריכה של סרטיו שיודעת שוב ושוב לחתוך את הסצינה, ממש ברגע שבו הסצינה מגיעה לשיאה, יש לו מחוות קטנות וקבועות בסרטיו, כמו זה שתמיד בסרטיו, בעת מרדף, יהיה מישהו בצד הדרך, שהמרדף יחולל אצלו הרס או שמשהו ייפגע לו.

גם השימוש הנהדר במוסיקה ובמלודיות מזככות וממלאות את הלב הוא סימן היכר של ספילברג. כמעט בכל סרטיו עושה זאת בשבילו מלחין הפסקול הקבוע שלו, ג'ון וויליאמס, שהלחין את כל סרטיו של ספילברג.

ספילברג הוא יהודי-אמריקאי שמצא הרבה פנאי וממון כדי לתרום למיזמים יהודיים. זה התחיל מסרט הקולנוע המצוין "רשימת שינדלר", אחד מסרטי השואה החזקים והמשפיעים שנוצרו בהוליווד. לאחר מכן הוא המשיך בהקמת ארכיון סרטים יהודיים, הארכיון היהודי המקיף והחשוב ביותר אי-פעם. לארכיון הזה הוא רכש והציל סרטים היסטוריים בכמות גדולה מאד ושקד על בניית מאגר חסר-תקדים בהיקפו ובתכניו.

בשנת 2004 תואר שפילברג במגזין הבידור "פרמייר" כאישיות המשפיעה בהוליווד. הוא זכה פעמיים בפרס האוסקר לבמאי הטוב ביותר, עבור הסרטים "רשימת שינדלר" ו"להציל את טוראי רייאן".


הנה מרבית סרטיו של הבמאי סטיבן שפילברג בפחות מ-4 דקות (מתורגם):

https://youtu.be/UyoDTCETOKc


10 מסרטיו הנודעים של שפילברג:

https://youtu.be/mohrB3ZDqu4


הסרט המפורסם של שפילברג "אי.טי. - חבר מכוכב אחר" (עברית):

https://youtu.be/iJ8tdR3epc4


"פארק היורה" - כמעט מיליארד דולר (עברית):

https://youtu.be/GKEPGyuM8LU


תכנית חינוכית על סטיבן שפילברג (עברית):

https://youtu.be/10vfYlywNdI?long=yes


והסרטון המלא על 10 מסרטיו הגדולים:

https://youtu.be/mohrB3ZDqu4?long=yes

פעם שאל עיתונאי את אריק קלפטון, מי שכונה "אלוהים של הגיטרה", איך זה להיות הגיטריסט הטוב ביותר בעולם. קלפטון ענה ביובש "תשאל את פרינס..."

ואכן, פרינס היה אחד המוסיקאים המוערכים בעולם. גיטריסט-על מחונן ברמה של "אלוהי הגיטרה" קלפטון ומי שרבים אומרים שהיה הטוב ביותר מאז ג'ימי הנדריקס. הוא היה גם מפיק ברמה של ג'ורג' מרטין ואמן במה ופרפורמר פסיכי ברמה של מייקל ג'קסון, מינוס הפוזות של האחרון.

ופרינס היה גם מלחין וכותב עילאי, רקדן מצוין, שחקן נהדר, גבר מושך ומתלבש טווסי מרהיב וגדול מהחיים, פרובוקטור מרתק, מוסיקאי מוערך שנחשב מגדולי מוסיקת ה-Fאנק, פרפקציוניסט מוסיקלי, אמן רבגוני ורב-סגנוני וכמובן, איך לא להרגיז כל מוסיקאי שמתאמן 6 שעות ביום על כלי אחד, הוא היה נגן בלתי נתפס בכמעט כל כלי נגינה שהיה בסביבתו.

את היכולות השיווקיות שלו הוא הוכיח שוב ושוב, למשל כשבחר את הכינוי המחייב "פרינס" והפך לאחד הבודדים ששמם הוא מילה. כמו מדונה, אלביס או ריטה...

הוא חזר על ההברקה כשהחליט לשנות את שמו לסמל מוזר כלשהו, מה שגרם למדיה ולתעשיית המוסיקה כולה לקרוא לו מאז "האמן הידוע בעבר בתור פרינס" ולעורר תשומת לב סביב המוזרות שלו...

אגב השם, יש קופיירייטרים שמעידים שהוא לימד אותם איך מייצרים דיבור על המוצר שלך באפס תקציב פרסום.

אז רבים יודעים שפרינס היה גם מנהל מצוין לענייניו המקצועיים ובצד המוסיקה פרפורמר שהופיע בטבעיות ובמקצוענות שאין כמוה וכוכב רוק שעשה הכל, אבל ממש אחרת, כולל להיות פריק של בריאות, הכי הפוך מכוכבי פופ רבים כל כך.

אז למה הוא מת מוות כל כך טפשי ולא ברור?


הנה סקירה קצרה על פרינס:

https://youtu.be/eyxf9RAoT_w


מותו:

https://youtu.be/zu-uQwLODkw


"כשיונים בוכות" - הלהיט הראשון שפוצץ את הפופ:

https://youtu.be/UG3VcCAlUgE


כך הוא הופיע לפני ששינה את שמו לסימן ההוא שאף אחד לא ידע איך לקרוא אותו:

https://youtu.be/_jCuroTbqBI


פרינס בהופעה עם ענקים וגונב את ההופעה בווירטואוזיות חשמלית:

https://youtu.be/6SFNW5F8K9Y


השיר עם הפתיחה היפהפיה שמאזיני גלי צה"ל מכירים היטב take me with you:

https://youtu.be/Tq0sbi2xAGE


ואותו שיר בהופעה:

https://youtu.be/c80mYF6dR7s


הוא כתב המון להיטי ענק לאמנים אחרים:

https://youtu.be/Ccb7GDR0Xkc


כששינה את שמו לסימן מוזר:

https://youtu.be/d4NOBr9Kdf4


סיום מצוין לא פחות - Sign o' the times

https://youtu.be/8EdxM72EZ94


הנה כתבת טלוויזיה על פרינס (עברית):

https://youtu.be/tpZ5pjrGcoA?long=yes


וכמה מהכישורים שהפכו אותו לכל כך מדהים:

https://youtu.be/ECGcTM_gk4s?long=yes

ג'ורג' מרטין (George Martin) ידוע כמי שקיבל את הביטלס לאודישן בחברת התקליטים EMI והחתים אותם על חוזה הקלטות בחברה. אבל לא כולם יודעים שהאיש הוא אחד האחראים העיקריים לכך שארבעה המוסיקאים הללו מליברפול, הפכו למלכי המוסיקה הפופולרית ולקלאסיקה בפני עצמם.

ראשית, מרטין אחראי לכך שהם החליפו את המתופף המקורי שלהם, פיט בסט, שהאגדה מספרת שהוא, ג'ורג' מרטין, דרש שיוחלף. האמת היא כנראה מעט שונה, הוא הציע להחליפו בהקלטות ולאו דווקא בהופעות. אפילו מרטין לא ידע אז שהביטלס צפויים להצלחה כה מסחררת ורק העובדה שהם הבינו שעליהם לזרוק את בסט לחלוטין מהלהקה, הביאה לכך שהם הזמינו את רינגו סטאר, מה שסגר את ה"קאסטינג" הטוב בהיסטוריה של הרוק, ללהקת רוק מעולה. ברור היום שזו הייתה אחת ההחלטות החכמות שקיבלה הלהקה ולא מעט בזכותה היא הפכה ללהקה המצליחה והטובה שהם.

עוד תרומה של ג'ורג' מרטין ללהקה קשורה בכך שהוא מעולם לא התווכח עם רצונם להקליט רק שירים שהם כתבו. ההחלטה הזו שלהם הייתה פורצת דרך והאיש הכל כך מנוסה הזה והמקושר כל כך, יכול היה בקלות ללחוץ ולהביא לשינוי, אבל הוא הבין את הכישרון והאנשים שעמדו מולו וקיבל את זה, כאילו הם המנוסים והמקצועיים והוא הלומד. זה היה כמובן ההיפך - הם היו חבורה פוחזת ורעשנית מליברפול והוא מהמפיקים המנוסים באנגליה של אותם ימים.

בהמשך הוא הפך לדמות חשובה במיוחד בעיצוב הצליל והגאונות של הביטלס. למעשה, אם בוחנים את התוספות שידע לתת להם, בעיבוד, בהפקה המוסיקלית, בסאונד ובהמצאות המוסיקליות המהממות שהוסיף לשיריהם, כמעט בלתי נמנע מלקבוע שמרטין היה הגאון הנוסף בלהקה שגם ככה הכילה כמות בלתי סבירה של גאונים.

מתוספות המיתרים בשירים כמו Yesterday ואלינור ריגבי ועד הפסיכדליה בשירי סרג'נט פפר ו"אבי רוד", מרטין עתיד להפוך לכוח משמעותי בלהקה, מבלי שהיה חבר בה. כל כך הרבה שירים הוא הפך לקלאסיקות, בזכות הידע העצום והכישרון, אבל לפני הכל בזכות היכולת שלו להכיל את הלהקה המצוינת הזו ואת חבריה, אחד לאחד, ולמזג אותם עם רעיונותיו ולהפוך את החומר שלהם לשירים מושלמים ומופקים כהלכה.


הנה ג'ורג' מרטין והביטלס מספרים על ההיכרות ההדדית:

https://youtu.be/h3AY1CVUgJw


והסיפור המלא של ג'ורג' מרטין והביטלס:

https://youtu.be/WscjZkIYjr8?long=yes

"חומת הצליל" (Wall Of Sound), או "חומת הסאונד", היא הכינוי לטכניקה בהפקה מוסיקלית, בה מקליטים כלי נגינה רבים על רצועות הקלטה וכשהן מושמעות בו-זמנית הן יוצרות מעין חומה מורכבת ועשירה של צלילים, היוצרת עומק תזמורתי מרשים.

התוצאה של "חומת הסאונד" היא רקע מוזיקלי דחוס, מורכב ועתיר נפח.

את הטכניקה הזו יצר המפיק המוסיקלי החדשן והגאון פיל ספקטור. ניתן בקלות לומר ש"חומת הצליל" הפכה לצליל של שנות ה-60 ושהיא שינתה את פני מוסיקת הרוק והפופ.


#הממציא
ספקטור, מלחין וכותב שירי פופ שהפך למפיק מוסיקלי, החליט לסטות מהעיבודים הרזים והנקיים שהיו נהוגים בתחילת שנות ה-60 וליצור ליווי מורחב, עמוס ומלא נפח לשירים. הוא נעזר בהקלטת הערוצים כדי להקליט נגנים רבים שניגנו על מגוון גדול של כלים ובאמצעות מיזוג והכפלות הערוצים, הוא יצר מהם מעין תזמורות רוק ענקיות ומלאות עומק.

לרשות ספקטור עמדו נגנים רבים, שבצעו את התפקידים שכתב להם. מיתרים, כלי נשיפה וכלי הקשה - כל יחידה הוקלטה לבדה ואז שולבה לעיבוד הכללי. גאונותו התבטאה גם בכך שהוא עשה הפוך מהנוהג בזמנו, כששילב אותם לתזמורת עתירת-שכבות ובמקום לטשטש את ההד הטבעי של ההקלטה, הוא השאיר ולעיתים אף הבליט אותו. זה הפך את הרקע המוסיקלי דחוס ומלא נפח.

בשנות ה-60 הוא הפך לשם הכי חם במוסיקה הקלה ומוסיקת הרוק הלכה והתעדכנה לסאונד של פיל ספקטור. מיסוך הסאונד הכבד שלו הוביל לשימוש באפקטים יותר ויותר ממלאים, כמו הדיסטורשן ושיטות הדהוד שונות. אמנים רבים הזמינו אותו להפיק להם תקליטים, ביניהם שמות גדולים, כמו אלביס, ברוס ספרינגסטין, ה"סקס פיסטולז", אבבא ו"הקלאש".

אבל הפסגה שלו הייתה הפקה מוסיקלית שעשה עבור הביטלס, ביחד ולחוד. בין השאר הוא הפיק להם את "Let it be" הנצחי ואת אלבומי הסולו של ג'ון לנון ושל ג'ורג' הריסון.

אך למרות הצלחתו וכספו הרב, סופו של ספקטור אינו טוב. כמויות הסמים והאלכוהול הלכו ודרדרו אותו לשגעון, אלימות קשה ורוע קיצוני והקריירה שלו התרסקה.

בשנת 2009 הוא הורשע ברצח אישה ונכלא ל-19 שנה. ספקטור נותר בכלא עד מותו ב-2021, חולה ואומלל. היה זה ג'ון לנון שהגדיר אותו בתור "המפיק הטוב ביותר אי-פעם". בסרט תיעודי מהצד השני של האוקיינוס האטלנטי נשאל עליו בריאן ווילסון, מנהיג להקת ה"ביץ' בויז" וגאון מוסיקלי בפני עצמו. ווילסון ענה שספקטור היה עבורו ההשראה הגדולה ביותר בחייו.

פיל ספקטור זכה גם להערכה רשמית עצומה. המגזין "רולינג סטון" דירג אותו במקום ה-63 של רשימת האמנים הטובים ביותר בהיסטוריה. הוא גם נבחר ונכנס באופן רשמי להיכל התהילה של הרוקנ'רול ולהיכל התהילה של כותבי השירים. חבל כל כך על הגאון שריסק את עצמו במו-ידיו עם חומרים הרסניים.

אל תתנו לעצמכם להיגרר לסמים או לאלכוהול.


הנה דוגמאות ומוסיקאים שמספרים על ספקטור וחומות הצליל שלו:

https://youtu.be/LRmRBrnQq8o


כמה מהשירים והדוגמאות לדחיסות והנפח של חומות צליל:

https://youtu.be/-4MznjQgxHc


שיטת "חומת הצליל" של פיל ספקטור:

https://youtu.be/eUJb9wxBWw4


"Be My Baby" של להקת הרונטס, מהשירים הראשונים שכללו "חומת צליל":

https://youtu.be/jrVbawRPO7I


"דה דו ראן ראן" של הקריסטלס, עוד אחד מהראשונים:

https://youtu.be/uzXOwvjIBbc


ודוגמא מאמצע שנות ה-70 ל"חומת הצליל" בלהיטי להקת הפופ אבבא:

https://youtu.be/Sj_9CiNkkn4

כמו רבים מאיתנו, ראה קותימן (Kutiman) המון סרטוני יוטיוב בחייו. אבל עליו השפיע המגוון האינסופי של האנשים, חלקם נראים לנו הזויים, שמעלים סרטונים שבהם הם מנגנים בבית, באופן שונה מאשר על אחרים. קותימן, בחור ישראלי ששמו אופיר קותיאל, חשב שאם ישלב בין דגימות, סימפולים קצרים מתוך הסרטונים הללו, הוא יוכל ליצור קליפים מוסיקליים חדשים. התוצאה הפכה להפקות מוסיקליות מעניינות וחדשניות בהיבטים שונים.

החשיבה היצירתית שלו השתלמה לו ולנו. כשהוא למד הפקה מוסיקלית, כמו רבים אחרים גם קותימן התרגל לעשות הפקות כאלה בצורה הרגילה. אבל כשהחליט לנסות ולשלב קטעי מוסיקה מיוטיוב לכדי יצירה אחת, קליפ משותף של כולם, הוא הצליח ליצור מוסיקה מעולה, שלם שגדול בהרבה מסכום חלקיו. היצירות שלו הן כל כך מעניינות שלעיתים קשה להאמין שהנגנים ש"משתתפים" ללא ידיעתם בהפקות שלו, לא ידעו שהם מוקלטים לפרויקט הבא של קותימן. המסך המפוצל הוא ההוכחה היחידה שהאנשים הללו אינם מכירים זה את זה ואינם חלק מהרכב מתואם העובד אונליין ביחד. יש שם ילדים שעושים את צעדיהם הראשונים בנגינה, נשים הפורטות על נבל או גיטרה, נגני רוק מסוקסים עם גיטרות ודיסטורשן וחלילני ג'אז שחשבו שאף אחד לא ישים לב שהם פשוט טובים...

ב-2009 הוציא קותימן את "ThruYOU", הפרויקט הראשון שלו. הסרטון הראשון התברר מהר מאד כסדרת סרטונים, שהוקדשה למיקסים מרתקים של נגנים מהעולם לכדי שירים חדשים. הסרטונים שלו מופצים באופן ויראלי באינטרנט וההפקות הללו זוכות למיליוני צפיות וקהל מעריצים ומנויים לערוץ היוטיוב שלו, שהולך וגדל כל הזמן.

בשל העובדה שחומרי העבודה של קותימן הם סרטוני יוטיוב, נראה שאפשר לומר שקותימן הוא סוג חדש של די ג'יי, או מפיק מוסיקה. אמן הניו-מדיה הזה הוא אולי מעין יו ג'יי, מי שממקסס סימפולי יוטיוב למוסיקה.

הטיים מגזין בחר ברעיון של קותימן בשנת 2009 כאחד מ-"50 ההמצאות של השנה". מעבר ליצירתיות שלו, הקליפים של קותימן פרצו דרך גם בתחום זכויות היוצרים. זאת משום שקותימן לוקח ביצועים מוסיקליים של אנשים, ללא רשותם, ומפרסם אותם ביצירות חדשות משלו. השימוש שהוא עושה בתוכן אינטרנטי, שהוא מגדיר כתוכן חופשי, לצורך יצירה והפצה המשכית, מגדירה מחדש את חוקי זכויות היוצרים בעידן המודרני, שכן קותימן יוצר סוג של קוד פתוח כפוי, בכך שהוא מצהיר שאין ממד כלכלי בשימוש בחומרים הללו.

מצד שני, נראה שה"שותפים" בהפקות הפופולאריות שלו, מאושרים להיות שם ומודים לו מכל הלב. דוגמה יפה שהפכה לסרט תיעודי קסום היא "פרינסס שואו", בחורה אמריקנית שלא הצליחה מעולם בקריירת השירה שחלמה לבנות וקליפ אחד של קותימן הפך לסנסציית רשת.


כך קותימן התחיל בפרויקט Thru you:

http://youtu.be/EsBfj6khrG4


"הצבעים החביבים עלי" שבו המשיך את האקלקטיקה המוסיקלית המופלאה שלו:

https://youtu.be/nIl4LkHYRkg


ועוד מיקס אופייני שלו:

http://youtu.be/v1V5Oc3hMbc


כך הופך קותימן אנשים למאושרים - מתוך סרט על זמרת חובבת שהוא גילה ברשת (מתורגם):

http://youtu.be/gaYhYlnxA3A


פרויקט שיצר למוזיאון תל אביב, שבו הקהל מרכיב את המיקס של תל אביב:

http://youtu.be/izSRjdYln8E


וזה מה שיש לחוקרים לומר על קותימן והתופעה שהוא מייצג (עברית):

http://youtu.be/XBQ_e9WLnjw?t=17s