לא פעם שמתם לב בוודאי שמזון מהיר שפרסומות נראה הרבה יותר טוב מאשר על המגש במסעדה. ובכן, זה לא מקרה. המזון בפרסומות הוא דוגמן של המזון שאתם קונים בדלפק. הוא נראה מצוין כי הוא מצולם מצוין.

חוץ מאיפור, יש שם הכל. מדובר בהעמדה של המזון בצורה מדויקת מאד, כדי שיצטלם הכי טוב שאפשר. הוא גם מובלט בצבעיו ומצולם בעדשות מיוחדות.

מקדונלדס למשל, טוענים שהמזון המצולם הוא המזון הרגיל שהם מוכרים, אך ההצגה שלו בצילומים נועדה "להחמיא" לו. גם מה שלא נראה בצילום טוב מספיק, מתוקן לאחר מכן בעזרת מחשב ותוכנת פוטושופ. זה ממש כמו דוגמניות שהופכות בצילומים רזות יותר וחלקות יותר, בעזרת הטכנולוגיה.


כך מצלמים אוכל לפרסומות במקדונלדס:

https://youtu.be/oSd0keSj2W8


וזולא רק מקדונלדס כמובן:

https://youtu.be/d7iSFl5cp84

את רשת מקדונלד'ס (McDonald's) יסדו בשנת 1940 שני האחים דיק ומוריס ("מק") מקדונלד, שפתחו מסעדה ששמה כשם משפחתם.

בתוך כמה שנים יצרו האחים את שיטת "השירות המהיר" (Speedy system) החדשנית שלהם, שהתבססה על שירות עצמי, ללא מלצרים ועם מבחר קטן של פריטים,אלו שנמכרים הכי טוב ורק אותם. גם המחירים הנמוכים והקמת פס ייצור מהיר ויעיל של פריטי מזון היו חלק בלתי נפרד מהשיטה המוצלחת שלהם.

אבל היזם הגדול של מקדונלד'ס יגיע רק בשנת 1955. זה היה ריי קרוק, איש מכירות די כושל, שהתלהב מהמסעדה שלהם. אחרי שכנועים וחיזור אחריהם, קרוק קיבל מהאחים את הזכיון הבלעדי לפתוח סניפים בכל ארה"ב.

עם הזמן ואחרי צמיחה מוצלחת, אבל כזו שלא הניבה לו רווחים, קרוק פגש יועץ שהסביר לו שאם יקנה את השטח של סניפים חדשים וישכיר אותו לזכיינים, הוא ירוויח היטב. הוא פתח את חברת מערכת מקדונלד בע"מ ומכאן החל להתעשר.

לחברה, שנתנה זכיונות להקמת מסעדות זהות במחיר זול מאד ובתנאים טובים, אך שמרה את הבעלות על הקרקע בידיה, קרוק הוסיף ערכים של מה שקרא "איכות, שירות, ניקיון וערך".

לאחר מספר שנים קנה קרוק את חלקם של האחים והתחיל להרחיב את הרשת. בשנות האלפיים היא הגיעה ליותר מ-30 אלף סניפים, ביותר מ-120 מדינות.

כיום, כשהם עומדים בתור ומזמינים המבורגר, לקוחות מקדונלד'ס בעולם ממש לא קונים רק קציצת בשר בלחמנייה, עם צ'יפס וקטשופ. הם בבירור קונים חלק, גם אם זעיר, מהחלום האמריקאי.

ב-2014 נפתח בסין סניף חדש של מקדונלד'ס בכל יום. ברחבי העולם משרתים סניפי מקדונלד'ס מידי יום מעל 1% מאוכלוסיית העולם, יותר מ-69 מיליון לקוחות שבאים לאכול מקדונלנד'ס בכל יום ויום!


הנה סיפורו של מייסד רשת מקדונלד'ס:

https://youtu.be/ESFJOylxAi8


תולדות הרשת במסעדה המקורית משנת 1940 בסן ברנרדינו קליפורניה:

http://youtu.be/GxXDD_7lgYw


וקיצור תולדות רשת מקדונלד'ס:

http://youtu.be/gfxUXYzUh34?t=9s

האם אנו חיים בעידן שבו ניצח הקפיטליזם את הלאומנות והמיליטריזם, שפירושו "לוחמנות".

בעידן המודרני נוהגים לומר ש"מעולם לא פרצה מלחמה בין שתי מדינות שיש בהן מקדונלדס", כהוכחה לכך שכלכלות בריאות מייצרות רוגע מדיני ופייסנות בין אומות.

מהמשפט הזה נולדה "תאוריית הקשתות המוזהבות" (Golden Arches Theory), שאומרת בדיוק את זה. והיא אכן משקפת את המצב שבו כלכלות במצב טוב תואמות כמעט תמיד להנהגה בריאה.

מה הקשר? - גופים עסקיים בינלאומיים, כמו חברת מקדונלד'ס למשל, נוטים להשקיע ולהיכנס לשווקים במדינות רציונליות ובעלות כלכלה חופשית, שלא לומר ליברלית, או כלכלת שוק חופשי. רק בתנאים כאלה יכולה רשת בינלאומית לראות את עצמה "עושה כסף טוב" וקל יחסית.

צריך לזכור עדיין שגם מדינות המונהגות על ידי מנהיגים רציונליות יכולות להיקלע לסכסוכים בינלאומיים שיהפכו למלחמות, אם כי הסיכויים לכך במקרים של הנהגה בריאה קטנים משמעותית.

דוגמאות? - כשנה לפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה, הבטיח מאמר המערכת של העיתון הכלכלי "אקונומיסט" לקוראיו, ש"בעולם תרבותי הפכה המלחמה לבלתי אפשרית". ואז פרצה המלחמה הגדולה ביותר בהיסטוריה של עד אז.

ועדיין, בדרך כלל יש קשר מובהק וברור בין השניים - קפיטליזם מפחית את הסיכוי ללוחמנות ובין שתי מדינות קפיטליסטיות יקטנו הסיכויים למלחמה מאד.

כמובן שזה לא הטעם של קציצת ההמבורגר או המדים הזוהרים של דמות רונלד המחויך, שהופכים את האווירה בין אומות כאלה לשלווה כל כך. מדובר באינטרסים, שכיום הצטברה מספיק היסטוריה בכדי להבין.

הפסדי המלחמה, גם כזו המסתיימת בניצחון, יהיו במרבית המקרים גדולים בהרבה - אפילו עם הרווחים שהמנצח אולי יגזור. פעם הייתה ההנחה שביזת האויב המובס תשלים את החסר וכך תצמח הכלכלה בחזרה.

אבל כיום, ההיסטוריה לימדה את העולם לגבי הלקח של חוזה ורסאי, אותו חוזה כניעה דרקוני במלחמת העולם הראשונה, שהביא את גרמניה לפשיטת רגל ולחובות עצומים לאומות שניצחו אותה. ההסכם הזה הצמיח את היטלר ואת הנאציזם והגיע עד ליצירת מלחמת עולם גרועה פי כמה.

כיום, בכל אופן, ברור שהאינטרס המיידי של מנהיגות שפויה הוא שלום. פשוט שלום.

כך שבאופן כלשהו הקשתות הזהובות של מקדונלד'ס או רשתות גלובליות אחרות, מחברות את האומות השפויות, לפחות מטאפורית, ושומרות אותן שוחרות שלום ופשרה, במקום הרס ומלחמה.

העיתונאי האמריקאי תום פרידמן כינה זאת "דוקטרינת הקשתות הזהובות של מקדונלד'ס" או בתרגום הארוך והמפורט יותר "תיאוריית מניעת הקונפליקט של הקשתות המוזהבות" (Golden Arches Theory of Conflict Prevention).

אגב, הטענה שמעולם לא נלחמו זו בזו שתי מדינות שיש בהן "מקדונלד’ס" היא לא מדויקת, בעיקר מפני שישראל עצמה הייתה במלחמה עם לבנון, בזמן שבשתיהן היו סניפי מקדונלד'ס בכל פינה. ועדיין, יתכן שפרידמן היה מתעקש שמדובר במלחמה נגד הצבא הלאומי וכזו גם בלבנון לא הייתה לישראל.


הנה דוקטרינת הקשתות הזהובות:

https://youtu.be/C9NFjtqf-xU


מקדונלד’ס:

https://youtu.be/SV0-1kmEeMs


והגלובליזציה (עברית):

https://youtu.be/Ils9iHJ7OcY

מדד הביג מק (Big Mac Index) הוא מדד כלכלי לא רשמי שמשווה את מחירו של מוצר מוצלח ונפוץ, בין מדינות העולם.

המוצר שנבחר להשוואה חייב להיות כזה שנמכר בעולם כולו וזה שנבחר אכן מיוצר ומופץ על ידי רשת המזון המהיר המפורסמת והנפוצה ביותר בעולם.

ה"בּיג מֶק" הוא המבורגר של רשת המזון המהיר מקדונלדס. הוא זהה בכל מדינות העולם, ולכן לפי התאוריה הכלכלית, גם מחירו אמור להיות זהה בכל המדינות. ניהול מחירי העלות בכל מדינה נקבע לפי האספקה המקומית וזה מאפשר השוואה בין שערי המטבעות בין המדינות.

את הרעיון להשוות את מחירו הציג ב-1986 עיתון "האקונומיסט" ( The Economist), כשעשוע אינטלקטואלי למחשבה. הוא השווה את מחיר ה"בּיג מֶק" ברחבי העולם וטען טענה הגיונית: אם לפי התיאוריה הכלכלית אמור מחירו של מוצר דומה במדינות שונות להיות אותו המחיר, לאחר שהמחיר הומר למטבע משותף כמובן, הרי שאם בדיקת הנתונים מראה שהמחיר בדולר למשל, אינו שווה, ניתן לכאורה לראות בכך סימן לשינוי עתידי בשער החליפין כך שיבטא את הסטיה במחירי ה"בּיג מֶק" ויתקרב לשער החליפין הצפוי.

הזכיינים המקומיים של מקדונלד'ס בכל מדינה מציגים מחירים המחושבים לפי עלויות ייצור הביג מק והאספקה המקומית ולכן המדד מאפשר השוואה בין שערי המטבעות השונים במדינות השונות.


#ביקורת
המבקרים אומרים שהמדד, המתבסס על רשת המזון המהיר הידועה בעולם, לא רק נולד כבדיחה, אלא גם נשאר כזה. הרי שער החליפין, הם אומרים, הוא רק פרמטר אחד מאלו שמשפיעים על מחיר ההמבורגר.

הצריכה של מוצרי ג'אנק פוד, הם גורסים, משתנה בין מדינות שונות וזה משפיע על מחירי המוצרים ברשתות המזון המהיר. גם משתנים כמו מחירי השכירות, מיקום החנויות, שכר העבודה, ביקוש משתנה, מתחרים שונים ורמת תחרות אחרת, מחירי חשמל, מכסי מגן במדינות שונות על מרכיבי הביג מק ואפילו העובדה שבמדינות רבות, מחירו של מזון מהיר ברשתות בינלאומיות דוגמת מקדונלד'ס הוא יקר ביחס למחיר האוכל במסעדה מקומית - כול אלה משפיעים לא פחות על מחיר המוצר בכל מדינה, כך שההשוואה לשער החליפין של המטבעות היא בעייתית מאוד.


#התוצאה
ועדיין, אחרי כל הטענות האלה, עם הטענה שמחיר ה"ביג מק" הוא לא כלי כלכלי מדעי של ממש והעובדה שמחיר ההמבורגר מושפע ממשתנים רבים, מדד ה'ביג מק' מציג בכל זאת נתונים נכונים.

הרי אם נבחן את המדינות היקרות בעולם, כבר כמה וכמה שנים שאנו רואים שמדד ה'ביג מק' מציב את המדינות הנכונות, כולל ישראל, בראש המדינות שהן אכן המדינות היקרות בעולם.

מסתבר שמחיר ההמבורגר בהחלט מנבא את יוקר המחיה בכל כלכלה ועושה זאת לא פעם טוב יותר ממדדים כלכליים אחרים.

ומכך יוצא שמדד הביג מק הוא עדיין אחד המדדים שכלכלנים יצטטו, בניתוחי יוקר המחיה העולמיים ובמאמרים נחשבים בתקשורת הכתובה והמשודרת. גם לבדיחות, מסתבר, כדאי להתייחס ברצינות.


הנה הסבר של מדד הביג מק בפשטות:

https://youtu.be/INPw1v6YOhI


ה-PPP שממנו נובע הביג מק כבעל יכולת להוות מדד כלכלי השוואתי:

https://youtu.be/b71uzrr8hUs


ויכולת ההשוואה שנותן מדד הביג מק:

https://youtu.be/_vCK6QZTVlc

את יתרונות השימוש בסכו"ם ובכלים חד פעמיים כולם מבינים. הקלות בה מושלכים הכלים הללו לפח האשפה בסוף הארוחה, במקום שטיפת הכלים הוא חיסכון בזמן ובכוח עבודה.

תולדות החד-פעמי קשורים קשר הדוק לתעשיית המזון המהיר. הנייר והפלסטיק היו זולים ובעבר נעלם המחיר הסביבתי שלהם מהעין, מה שלא היקשה לרגע להשתמש בחד"פ.

ומה שמדהים הוא שבלי הכלים והסכו"ם חד הפעמים לא הייתה תעשיית המזון המהיר משתלטת על העולם.

כי הכלים והסכו"ם חד הפעמיים (Disposable dishes) היו בסוף שנות ה-40 אחד ממרכיבי ההצלחה העיקריים של מסעדת מקדונלדס המקורית בקליפורניה. את זה למד גם ריי קרוק, מי שרכש את המסעדה הבודדת והמצליחה הזו והפך אותה לרשת המזון המהיר הגדולה בעולם. כל שאר הרשתות הלכו בעקבותיה והשאר היסטוריה.

בזכות יתרונם של החד"פ, בביטול הצורך ברחיצת הכלים, הפך השימוש בכלים החד-פעמיים נפוץ בכל מקום. ממסעדות מזון מהיר, דרך מסיבות ואירועים רבי משתתפים ועד לפינות שתייה ומטבחים של מקומות עבודה.

אלא שסכו"ם, כוסות וצלחות חד-פעמיים עשויים לרוב מפלסטיק, בעוד חלק מצלחות חד"פ וכוסות למשקאות חמים עשויים גם מנייר. את הנייר קל אם רוצים למחזר, בעוד שהפלסטיק מעולם לא טופל מספיק והפך לנזק סביבתי עצום וברובו לא ממוחזר.

יתרון נוסף בשימוש בסכו"ם, כוסות וצלחות חד פעמיים הוא בעניין כשרות של כלים עבור הסועדים היהודים, המקפידים על כשרות. מכאן שהנהנית השנייה מכוסות, סכו"ם ושאר כלים חד פעמיים היא מדינת ישראל, המדורגת בראש טבלת צריכת כלי הפלסטיק בעולם. בעולם של זיהום פלסטיק השיא הזה הוא ממש לא מחמאה.

כי הצרכנים העיקריים של הכלים החד-פעמיים אצלנו, לצד תעשיות המזון המהיר והטייק-אווי הפורחות כאן הם אנשי הקהילה החרדית. בקהילה זו המשפחות הגדולות והכשרות אינה קלה, שכן היא מחייבת להפריד בהן בין כלי מטבח בשריים וכלים לאוכל חלבי. משום כך הפכו הכלים החד-פעמיים לפתרון נוח וזול ולתחליף של ממש להדחת הכלים המפרכת שלאחר הארוחה, במיוחד במשפחות גדולות.

בנוסף, מתחילת שנות האלפיים, עם קפיצה מדהימה בעידן הקורונה, זינקה בישראל ובכל העולם תרבות הטייק אוויי. היר הגדילה משמעותית את השימוש היומיומי בכלים חד פעמיים. כך יצא שהחל ממארזים לסכו"ם וכלי אוכל לארוחות שלמות, דרך כוסות פלסטיק, מכסים, בוחשני קפה ומנשאים לכל אלה - הפלסטיק הפך כאן למוצר שהשימוש האנושי בו נמשך פחות משעה, אך הוא לא מתכלה וקיומו הוא לאלפי שנים קדימה, כשהמחיר האמיתי הסביבתי הוא עצום וברור יותר ויותר.


הנה הבעיה בסכו"ם חד פעמי ובכלים חד פעמיים (עברית):

https://youtu.be/b_XUwfye37A


הם הפכו לבעיה הכי גדולה גם של הים (עברית):

https://youtu.be/_jEvk-oEUeg


אדם ששחה למרחק אדיר של פלסטיק (עברית):

https://youtu.be/-SZED7gdf7U


יש פתרונות וצריך פשוט לאמץ אותם (עברית):

https://youtu.be/SVZyxiU-SJc


ולא יעזרו גם פתרונות מתכלים (עברית):

https://youtu.be/uTJ5TN8eWBw?long=yes

קראו לה מחאת הפסטה. זו שנת 1986 ורשת המזון המהיר מקדונלד'ס פותחת את הסניף השני שלה באיטליה והראשון ברומא.

זה היה בפיאצה די ספאניה, הכיכר הסמוכה למדרגות הספרדיות שבבירת ארץ המגף. כמה איטלקים פטריוטים יפגינו וינסו למנוע את כניסת ההמבורגר והפאסט פוד לארצם. ינסו לעצור את מה שתפסו כחילול קודש הקודשים של האוכל המסורתי שלהם והחלפתו בלחמניות מתוקות, עם קציצה ביניהם וצ'יפס עם קןקה קולה ליד.

היה זה רומאי בשם קרלו פטריני שהזמין את חבריו לעמוד מול השלט "טעם אחד לכל העולם", שהציבה הרשת בכיכר העתיקה שבלב רומא. סביבו התקבצו טבחים ותושבים, חבורה פטריוטית, סירי פסטה וכפות עץ בידיהם, חבורה פטריוטית, יש שיאמרו פטריוטית מדי, של איטלקים טובים.

הם הזדעזעו מהכניסה של הקציצה האמריקאית המשוטחת אל איטליה וראו בזה אירוע קשה לעיכול, תרתי משמע... מכירה של מזון מהיר בכיכר ברומא הרגישה להם כמו כיבוש אמריקאי של בירתם, כנעיצת הדגל של הג'אנק פוד בצלחת האיטלקית ואף תחילתה של השמדת החיך המקומי המסורתי.

הרי לפסטה המסורתית שלהם יש עומק של 600 סגנונות הכנה והיסטוריה בת אלפי שנים. לכל עיירה יש פסטה מוקפדת ומדויקת משלה, עם בישול, תיבול והכנה שונה לאותה מנה, שיוצרת לאיטליה מגוון עצום של סגנונות הכנה, מגוון שהוא ההיפך המוחלט מהמסר האמריקני של "טעם אחד לכל העולם".

האם יתנו להמבורגרים אמריקאים שטוחי טעם להחליפה במולדתם?

וכך עמדו רבים מתושבי העיר, מול סניף מקדונלד'ס בבירתה של ארץ המגף. מטרתם לעצור את מה שנתפס בעיניהם כהשחתת מקום, היסטוריה ותרבות. באירוע המחאה הם חילקו צלחות פסטה לעוברים ושבים וכולם אכלו פסטה, אל מול אוכלי ההמבורגר שבפנים, בניסיון להוכיח אותם, על החלפת סמלי מולדת קולינריים ב"פאסט פוד".

קרלו פטריני וחבריו עמדו והדגישו שלא יוותרו על הפסטה, כמרכיב מרכזי במסורת, בתרבות ובזיכרון של האיטלקים. הם הפגינו מול השלט "טעם אחד לכל העולם" את סירובם להיות כמו כל העולם ולהתנגד ל"כיבוש האמריקאי" שהקציצה האמריקאית מייצגת.

כשהסניף של מקדונלד'ס נפתח ומאות מקומות הישיבה אוישו בסועדי המבורגרים וצ'יפס, הם אכלו בחוץ פטוצ'יני ופנה, פסטה בצורת צינורות מחודדי קצוות ומספרים שהיו גם מי שהשליכו פסטה ומאפים מקומיים לעבר חלונות המסעדה והקשתות המוזהבות...

אבל זה לא עזר להם. ההפגנה הסתיימה והסועדים המשיכו, בפה מלא צ'יפס ולחמניה לסעוד.

באותו יום החליט פטריני שגם הוא יפתח במיזם נגד. מחאת הפסטה של רומא תוליד את תנועת הנגד - תנועת ה"סלואו פוד", תנועת המזון האיטי.

זו עתידה להיות תנועה חברתית עולמית, שתבוא כניגוד מוחלט לטרנד "המזון המהיר", אותו פאסט פוד אמריקאי שהשתלט על העולם, תיאבק בנזקי תעשיית המזון המהיר ותקפיד ותחנך לאוכל מקומי, השומר על טעמים מסורתיים, על הסביבה והחיך הלאומי של כל עם בעולם.


הנה הסיפור של מחאת הפסטה והקמת תנועת ההאטה:

https://youtu.be/AEmUoTEgVV8?t=44s


פרסומת "ביג מק אטאק" אופייניות ל-1986:

https://youtu.be/L2h2J5oHVoQ


ועד היום מקדונלד'ס מתפשטת, אפילו באתרים עתיקים:

https://youtu.be/XDhGE7tOLhQ

מזון מהיר (Fast food) הוא אוכל שמיוצר ומגיע ללקוחות במהירות רבה, כשמרכיביו הם לרוב כאלה שבושלו או חוממו בכמויות מראש ונמכרים באריזות.

לידתם למעשה באוטומטים עירוניים (Urban authomates), שמכרו החל משנות העשרים של המאה הקודמת מזון שהוכן מראש, אוחסן בהם והלקוחות שלשלו מטבעות ופתחו תא כדי להוציאם.

זמן הוא כסף, אבל מסעדות המזון המהיר נולדו רק אחרי מלחמת העולם השנייה. האמריקאים התחילו להרוויח טוב ולאכול בחוץ הפך לבילוי או בידור נפוץ. אוכל טעים במסעדה, שגם הוגש במהירות, משך סועדים כמו מגנט.

המסעדה הראשונה למזון מהיר נולדה ב-1948 כששני האחים דיק ומק מקדונלד החלו למכור המבורגרים טעימים ומהירים ב-15 סנט בלבד. מאותה מסעדה תצמח רשת הפאסט פוד הגדולה בעולם.

באותה שנה נפתח גם אין-אנד-אאוט בורגר, עסק זעיר שעמד לצד כביש והמציא את המכירה לנהגים, בסגנון של "קנה וסע".

המהירות הייתה החשובה ביותר בעסקים החדשים הללו וב-1952 מצטרף שחקן ראשון שלא מוכר המבורגרים אלא עוף. זה היה הקולונל הרלנד סנדרס, שפתח בסולט לייק סיטי שביוטה את "קנטקי פרייד צ'יקן". שנתיים אחר כך מצטרפת "בורגר קינג" לחגיגה וב-1958 הספיקה הלוואה של 600 דולר מאימם לאחים דון ופרנק קרני כדי לפתוח את הסניף הראשון של "פיצה האט".

מהגשה עצמית, עיצוב זהה של כל סניפי הרשת, אוכל מוכן ובטעם זהה, ידוע מראש וממכר רבים מהלקוחות, שמגיע מהמפעל ומחממים או צולים אותו ללא הפסקה, כך שההגשה מיידית ועד זכיינים שהם אנשים פרטיים המפעילים סניף, עם הידע והחומרים שהם קונים מהרשת תמורת אחוזים מהכנסותיהם.

רשתות המזון המהיר הפכו כך לרשתות עולמיות המעסיקות עשרות אלפי ואף מאות אלפי עובדים ברחבי תבל ופותחות מפעלים מקומיים במדינות השונות, כדי לוודא שהחומרים יסופקו ברצף, במהירות וללא שינויים בטעם.

ואכן, הטעם שלהן אהוב כמעט בכל מקום וההצלחה גלובלית, כלומר עולמית. אך במקביל פוגע המזון המהיר בבריאותם של סועדים רבים שמגזימים בצריכתו וחולים במחלות כמו סכרת וסרטן ומשמין מאוד, מה שגורם להשמנה בעולם לשלש את עצמה מאז שנות ה-70. לרבים מהאמריקאים, אנשי מולדת המזון המהיר, היא גורמת להיראות כמו לווייתני ענק אנושיים.

לכן גם זכה המזון המהיר, ה"פאסט פוד" של אמריקה, לכינוי מפי התזונאים והרופאים "ג'אנק פוד", אוכל זבל. הגדלת הכמויות במנות הבשר וכוסות המשקאות הקלים העצומות, בצירוף כמויות ענק של שומן, סוכר ומלח שהמזון המהיר מכיל הפכו אותו לאיום עולמי על הבריאות וממכר, במיוחד לאנשים עם הכנסות נמוכות, שהנוחות והמחיר הזול של מנות הפאסט פוד גורם להם לסעוד בהן בתדירות גבוהה, עם הילדים.

סלטים, יוגורט, פירות חתוכים, המבורגרים צמחוניים ועוד שלל אפשרויות מוצעים למי שרוצים לאכול מזון מהיר ובריא יחסית, אבל מרבית הלקוחות לא שם בשביל סלט. הם בשביל הבשר, שפוגע בבריאות ואפילו תורם לא מעט להתחממות הגלובלית, בגז המתאן שפולטות מיליארדי הפרות שמגדלים עבור התעשייה הזו.


כך נולד המזון המהיר:

https://youtu.be/8q3qwnTLGrc


לידת המסלול לקבלת האוכל מתוך הרכב:

https://youtu.be/bc4925AvhFY


רבים מאמינים שהמזון המהיר הוא האחראי העיקרי לתופעת השמנת היתר בעולם המערבי:

https://youtu.be/2IUQoh_wuMQ


רשתות המזון המהיר שאינן מוכרות אצלנו:

https://youtu.be/lltIL-XH9pM


האם גם זו תהיה רשת? - מסעדה עם מכונה שפותחה בה המייצרת את מנות ההמבורגר בעצמה (עברית):

https://youtu.be/sMsNZsp4LE0


ומזון מהיר הוא חלק מתרבות של שירותים מהירים:

https://youtu.be/BPf22nRVy2I?long=yes