שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
במה מצטיין מרטין סקורסזה?
מרטין סקורסזה (Martin Scorsese) הוא מגדולי הבימאים האמריקאים ומי שאחראי על כמה מיצירות המופת הגדולות של הקולנוע בחצי המאה האחרונה.
מי שנולד למשפחה ממוצא סיציליאני-אמריקאי ב-1942 בפלאשינג, קווינס (Flushing, Queens) שבניו יורק, גדל בשכונת ליטל איטלי (Little Italy) שבמנהטן.
בנעוריו סבל סקורסזה מאסתמה קשה שמנעה ממנו לקחת חלק בספורט ובפעילויות ילדות רגילות. במקום זאת לקחו אותו הוריו שוב ושוב לקולנוע ולסרטים. כך, מבלי שתכנן, נולד לו אחד הבמאים הגדולים בתולדות הקולנוע.
לפני שהוא בחר בקולנוע, שקל הבחור בצעירותו ברצינות להיות כומר ונרשם לסמינר בגיל 14. הוא גורש מלימודי הדת לאחר שנה, כנראה בשל עניין גובר בבנות ובמוסיקה. לימים הוא עצמו יתוודה: "הקולנוע הציל אותי."
סקורסזה למד קולנוע באוניברסיטת ניו יורק (New York University), שם פיתח את עינו הייחודית לתנועה, מקצב וסיפור חזותי. הוא המציא מחדש את ז'אנר הפשע בקולנוע והיה מהראשונים שהראו בסרטיהם את החצר האחורית של אמריקה.
סקורסזה שייך לדור הבמאים שנקרא "ניו הוליווד" (New Hollywood) וצמח בשנות ה-60 וה-70, לצד פרנסיס פורד קופולה (Francis Ford Coppola), בריאן דה פלמה (Brian De Palma) וג'ורג' לוקאס (George Lucas), דור שרצה לשבור את שגרת הוליווד הישנה ולהכניס לקולנוע עומק ואמת.
את שמו הוא בנה בשנות ה-70 כשהוא ממש ממציא מחדש את ז'אנר סרטי הפשע ותורם להפיכת אותו עשור לאחת התקופות הטובות של הקולנוע. עם סרטים כמו "נהג מונית" (Taxi Driver, 1976), בו הוא עצמו אפילו מגיח למספר דקות כנוסע זועם במונית עצמה.
ב"נהג מונית" החתרני, שיהפוך לימים לסרט קאלט (סרט פולחן), סקורסזה מגלה את רוברט דה נירו ומדייק בשיקוף המבהיל שלו את טראומת החיילים המשוחררים שחוזרים אז משדות הקטל בווייטנאם, היישר אל המפגש המבהיל עם החברה האמריקאית.
על הדרך מרטין סקורסזה ילהק שחקנית בת 12, ג'ודי פוסטר, לתפקיד של זונה ויעורר המון ביקורת. היא עצמה, אגב, לא התרגשה מהמהומה ומיהרה לזנק לקריירה מופלאה משל עצמה, לא מעט בזכות העזרה שהיא עתידה לקבל מכוכב הסרט "נהג מונית", רוברט דה נירו.
בסוף אותו עשור ותחילת האייטיז, יגיע גם סרטו של מרטין, "השור הזועם" (Raging Bull, 1980). זהו סרט שבו הוא הופך את הספורט האלים של האיגרוף לבלט משונה אך גם מבריק כאחד.
הסרט נחשב לאחד הסרטים הטובים של אותו עשור ומסרטי האגרוף הטובים ביותר אי-פעם. בשני הסרטים סקורסזה משתף פעולה עם אותו רוברט דה נירו (Robert De Niro), בשותפות אמנותית שתהפוך לאגדה.
בהמשך יגיע "החבר'ה הטובים" (Goodfellas, 1990), שייחשב לאחד הסרטים המשפיעים ביותר שנוצרו אי פעם. אפילו בירת ההימורים, לאס וגאס, תהיה חייבת לו לא מעט - על סרטו של סקורסזה "קזינו" מ-1995.
וכך, כמי שאחראי על יצירות מופת נוספות, הוא עושה גם את "כנופיות ניו-יורק" המצוין, כשיותר ויותר הוא מזוהה בשפה ובמבע הקולנועי שלו, כמי שידוע בקטעי מצלמה ארוכים ומורכבים, בשימוש הנועז שהוא יעשה במוסיקת רוק, בעריכה מהירה ובנרטיבים מורכבים, עלילות סרטים שמסרבים לפשט ולרדד את המורכבות של דמויות סרטיו.
פרס האוסקר (Academy Award) לבמאי ניתן לסקורסזה רק ב-2007, על "השתולים" (The Departed, 2006). זאת לאחר 5 מועמדויות קודמות ללא זכייה ועוד 10 כאלה שיבואו בהמשך. אין מי ששכח בהוליווד שכשהכריזו על שמו בטקס האוסקר קם הקהל באולם על רגליו ומחא לו כפיים ממושכות בעמידה, ה"סטנדינג אוביישן" שכולו שלו ונחשב לאחד הרגעים הנדירים ביותר בתולדות טקסי האוסקר.
ואכן, מרטין סקורסזה שהצטיין בסרטיו בסיפורים קולנועיים מופלאים ובדמויות מורכבות שיודעות לנהל עם עצמן מאבק פנימי כן, השיג עם שחקניו הראשיים כמעט תמיד איכויות משחק יוצאות דופן.
מעבר לבימוי, סקורסזה הוא שומר נאמן של מורשת הקולנוע. ב-1990 הוא מקים את "קרן הסרטים" (The Film Foundation), שמטרתה לשמר סרטים ישנים שהיו בסכנת אובדן והוא גם נלחם כל שנה נגד פלטפורמות הסטרימינג שמשנות יחסי גובה וצבע של סרטים מבלי לקבל רשות.
הנה סיפורו של מרטין סקורסזה:
https://youtu.be/VTUmuIrYbHA
סקורסזה אחראי לאחד הטראקינג שוטים הכי מרשימים ומהמבריקים בתולדות הוליווד:
https://youtu.be/m1mHtkpkxiA
כך משתמש מרטין סקורסזה בשתיקות בסרטיו:
https://youtu.be/NUrTRjEXjSM
את "השור הזועם" צילם סקורסזה בשחור לבן הכי צבעוני שאפשר:
https://youtu.be/_fEIn_5OkoY
והנה 10 מסרטיו הגדולים של גאון הקולנוע הסיציליאני במקורו:
https://youtu.be/4vzsz5purFM?long=yes
איך נולדו המשפט והסצנה של 'תה מדבר אלי?
הסצנה של 'תה מדבר אלי (You Talkin' to Me?) מתוך הסרט "נהג מונית" נחשבת לאחת הסצנות הטובות בתולדות הקולנוע. זו סצנה אותנטית, בה הדמות שאותה מגלם השחקן הראשי רוברט דה נירו עומדת ומדברת אל עצמה, כשהיא ניצבת אל מול המראה.
המדהים הוא שאת הסצנה הזו הבמאי והיוצר של הסרט, מרטין סקורסזה, כלל לא כתב. הוא פשוט צילם אותה.
הסיפור הוא שכשהם התכוננו לצלם אותה, רוברט דה נירו לא ראה דיאלוג בתסריט. הוא שאל את סקרוסזה איפה הטקסט והבמאי הנודע ענה לו "אתה השחקן, תמצא אתה..."
דה נירו החל להתאמן ועשה ניסיונות משלו על הדיאלוג ובשקט בשקט סקורסזה החל לצלם אותו.
הסצנה שנכנסה לסרט הייתה מצויינת באופן לא רגיל וצולמה בספונטניות גמורה, מתוך התרגול והאילתור של דה נירו, כחזרות לקראת הצילום ואפילו בלי הודעת "אקשן!" של הבמאי.
התוצאה כאמור, היא מאסטרפיס. אחת הסצנות האמינות, המרתקות והמעניינות בתולדות הקולנוע, אפילו בקנה מידה של סקורסזה עצמו, אחד היוצרים האיכותיים בתולדות המסך הגדול.
הנה הסצנה:
https://youtu.be/-QWL-FwX4t4
כאן היא משולבת בסרטון שמסביר את עיקרון האילתור:
https://youtu.be/mQgZjRf-xmY
הזמנה ליום ההולדת של דה נירו:
https://youtu.be/HCfJY3eiebc
וההסבר המרתק של סוף הסרט:
https://youtu.be/ByLEIKTjgtk?long=yes
איך המציא סרגיי אייזנשטיין את המונטאז'?
סרגיי אייזנשטיין (Sergei Eisenstein) הוא מהבימאים הגדולים בתולדות הקולנוע. זה גאון קולנוע מוקדם, יהודי רוסי שעושה סרטים מתקדמים לתקופתם, מסתבך עם סטלין, משלים איתו ופוגש שוב ושוב את ההיסטוריה - גם בסרטיו וגם בחייו שלו.
כבר בתחילת המאה ה-20 היה אייזנשטיין, במאי קולנוע רוסי, לפורץ דרך שחולל מהפכה באמנות הקולנוע הכל כך צעירה.
האיש, שנולד ב-1898 בריגה שבלטביה (אז חלק מהאימפריה הרוסית), התפרסם כמי שהפך את הקולנוע מבידור פשוט לאמנות מורכבת ובעלת שפה ויזואלית ייחודית.
לפני שהוא פונה לקולנוע, הוא לומד אדריכלות, דבר שעתיד להשפיע על הקומפוזיציה החזותית והכל כך מדויקת שמאפיינת את סרטיו. ידוע שחלק מהתיאוריות הקולנועיות שלו נוצרו בהשראת הפואטיקה והאמנות היפנית שהוא אהב, אם זה תיאטרון הקבוקי שאליו נחשף ואם הקליגרפיה היפנית שהוא העריץ.
חידושו המשמעותי ביותר היה פיתוח תיאוריית המונטאז' (Montage), טכניקת עריכה מהפכנית שהדגישה את החיבור בין שוטים נפרדים ולא רצופים בזמן, ליצירת משמעות חדשה. ראו בתגית "מונטאז'".
בניגוד לקולנוע המערבי של אותה תקופה, שהתמקד בזרימה חלקה של התמונות, אייזנשטיין האמין בעריכה מתנגשת ומפתיעה. בסרטו המפורסם "אוניית הקרב פוטיומקין" (Battleship Potemkin) משנת 1925, הוא יוצר את סצנת "מדרגות אודסה" המפורסמת, שבה מעצימה עריכה מהירה וקצבית את האימה והדרמה של טבח אזרחים. הכירו אותה בתגית "מדרגות אודסה".
אייזנשטיין גם חידש בתחום הסמליות החזותית. בסרטיו הוא משתמש באובייקטים ודימויים כמטאפורות ויזואליות - למשל, השימוש באריה אבן שמתעורר לחיים בסרטו "אוקטובר" (October) כסמל למהפכה הרוסית המתעוררת. כאמן ויזואלי מאוד הוא מבין בשלב מוקדם של הקולנוע את הכוח הפסיכולוגי של התמונה הנעה ואת יכולתה להשפיע על רגשות הצופים.
דוגמה נוספת לדימויים הגאוניים שבהם הוא השתמש בכדי להעביר מסרים היא בסרטו הראשון "שביתה" (Strike) משנת 1925. אייזנשטיין יצר בסרט סצנה של שחיטת פרה כמטאפורה לדיכוי המפגינים. הדימוי או המטאפורה היא טכניקה נוספת שלו שהייתה מהפכנית לזמנה ופרצה דרך ליוצרים רבים בקולנוע לעשות כמוהו.
עוד תרומה של אייזנשטיין הייתה בשילוב אידיאולוגיה ופוליטיקה באמנות. סרטיו שירתו את המהפכה הסובייטית, אך בה בעת אתגרו את הקהל לחשיבה מורכבת. בסרט "אלכסנדר נייבסקי" (Alexander Nevsky) משנת 1938, משתלבת המוסיקה של סרגיי פרוקופייב (Sergei Prokofiev) עם התמונה בצורה שהייתה חדשנית לזמנה ויוצרת מה שאייזנשטיין כינה "קולנוע אנכי".
בשנים 1930-1932 שוהה אייזנשטיין במקסיקו, שם הוא מנסה ליצור את סרטו האפי "תחי מקסיקו" (Que Viva Mexico). זה פרויקט שמעולם לא הושלם - בשל קשיים כלכליים והתערבות פוליטית. אך חומרי הגלם שלו השפיעו רבות על הקולנוע העולמי.
אגב, כשהוא מבקר אז בהוליווד, אייזנשטיין מתיידד עם ענק הקומדיה צ'ארלי צ'פלין (Charlie Chaplin). הוא חולם על שיתוף פעולה עם צ'פלין, אך לצערו ולצער אוהבי הקולנוע זה מעולם לא יצא לפועל.
למרות שסבל מהתערבות הצנזורה הסובייטית ואף ראה חלק מיצירותיו נאסרות להקרנה, השפעתו של אייזנשטיין על שפת הקולנוע נמשכת עד היום. במאים כמו פרנסיס פורד קופולה (Francis Ford Coppola), מרטין סקורסזה (Martin Scorsese) ואלפרד היצ'קוק (Alfred Hitchcock) הושפעו עמוקות מטכניקות העריכה והחשיבה הקולנועית שלו.
כשנפטר ב-1948 בגיל 50, אייזנשטיין השאיר אחריו לא רק סרטים פורצי דרך, אלא גם תיאוריות ורעיונות גאוניים. הם עתידים לעצב את ההבנה שלנו על מהות הקולנוע כאמנות המשלבת זמן, תנועה, צליל ותמונה.
הנה המצאתו הגדולה - המונטאז' הקולנועי:
https://youtu.be/g5WbeoP_B8E
סיפורו של הבמאי הנודע סרגיי אייזנשטיין (עברית):
https://youtu.be/3erJ213t-SQ
על המונטאז' שהביא אייזנשטיין לקולנוע
https://youtu.be/vBdxi7-_HKw
5 טכניקות המונטאז' שהוא פיתח:
https://youtu.be/NtnTs90knro
כך מציג איינשטיין את הגרמנים בסרט "אלכסנדר נייבסקי". הקרנתו הופסקה כדי שהיטלר לא יייפגע...
https://youtu.be/FMOBmbS0lLk
אפקט קולשוב:
https://youtu.be/65EGTtOklJ4
ומונטאז'ים מעולים שיצרו ממשיכיו של אייזנשטיין בתולדות הקולנוע:
https://youtu.be/DhQHlCaSR_w?long=yes
מרטין סקורסזה
מרטין סקורסזה (Martin Scorsese) הוא מגדולי הבימאים האמריקאים ומי שאחראי על כמה מיצירות המופת הגדולות של הקולנוע בחצי המאה האחרונה.
מי שנולד למשפחה ממוצא סיציליאני-אמריקאי ב-1942 בפלאשינג, קווינס (Flushing, Queens) שבניו יורק, גדל בשכונת ליטל איטלי (Little Italy) שבמנהטן.
בנעוריו סבל סקורסזה מאסתמה קשה שמנעה ממנו לקחת חלק בספורט ובפעילויות ילדות רגילות. במקום זאת לקחו אותו הוריו שוב ושוב לקולנוע ולסרטים. כך, מבלי שתכנן, נולד לו אחד הבמאים הגדולים בתולדות הקולנוע.
לפני שהוא בחר בקולנוע, שקל הבחור בצעירותו ברצינות להיות כומר ונרשם לסמינר בגיל 14. הוא גורש מלימודי הדת לאחר שנה, כנראה בשל עניין גובר בבנות ובמוסיקה. לימים הוא עצמו יתוודה: "הקולנוע הציל אותי."
סקורסזה למד קולנוע באוניברסיטת ניו יורק (New York University), שם פיתח את עינו הייחודית לתנועה, מקצב וסיפור חזותי. הוא המציא מחדש את ז'אנר הפשע בקולנוע והיה מהראשונים שהראו בסרטיהם את החצר האחורית של אמריקה.
סקורסזה שייך לדור הבמאים שנקרא "ניו הוליווד" (New Hollywood) וצמח בשנות ה-60 וה-70, לצד פרנסיס פורד קופולה (Francis Ford Coppola), בריאן דה פלמה (Brian De Palma) וג'ורג' לוקאס (George Lucas), דור שרצה לשבור את שגרת הוליווד הישנה ולהכניס לקולנוע עומק ואמת.
את שמו הוא בנה בשנות ה-70 כשהוא ממש ממציא מחדש את ז'אנר סרטי הפשע ותורם להפיכת אותו עשור לאחת התקופות הטובות של הקולנוע. עם סרטים כמו "נהג מונית" (Taxi Driver, 1976), בו הוא עצמו אפילו מגיח למספר דקות כנוסע זועם במונית עצמה.
ב"נהג מונית" החתרני, שיהפוך לימים לסרט קאלט (סרט פולחן), סקורסזה מגלה את רוברט דה נירו ומדייק בשיקוף המבהיל שלו את טראומת החיילים המשוחררים שחוזרים אז משדות הקטל בווייטנאם, היישר אל המפגש המבהיל עם החברה האמריקאית.
על הדרך מרטין סקורסזה ילהק שחקנית בת 12, ג'ודי פוסטר, לתפקיד של זונה ויעורר המון ביקורת. היא עצמה, אגב, לא התרגשה מהמהומה ומיהרה לזנק לקריירה מופלאה משל עצמה, לא מעט בזכות העזרה שהיא עתידה לקבל מכוכב הסרט "נהג מונית", רוברט דה נירו.
בסוף אותו עשור ותחילת האייטיז, יגיע גם סרטו של מרטין, "השור הזועם" (Raging Bull, 1980). זהו סרט שבו הוא הופך את הספורט האלים של האיגרוף לבלט משונה אך גם מבריק כאחד.
הסרט נחשב לאחד הסרטים הטובים של אותו עשור ומסרטי האגרוף הטובים ביותר אי-פעם. בשני הסרטים סקורסזה משתף פעולה עם אותו רוברט דה נירו (Robert De Niro), בשותפות אמנותית שתהפוך לאגדה.
בהמשך יגיע "החבר'ה הטובים" (Goodfellas, 1990), שייחשב לאחד הסרטים המשפיעים ביותר שנוצרו אי פעם. אפילו בירת ההימורים, לאס וגאס, תהיה חייבת לו לא מעט - על סרטו של סקורסזה "קזינו" מ-1995.
וכך, כמי שאחראי על יצירות מופת נוספות, הוא עושה גם את "כנופיות ניו-יורק" המצוין, כשיותר ויותר הוא מזוהה בשפה ובמבע הקולנועי שלו, כמי שידוע בקטעי מצלמה ארוכים ומורכבים, בשימוש הנועז שהוא יעשה במוסיקת רוק, בעריכה מהירה ובנרטיבים מורכבים, עלילות סרטים שמסרבים לפשט ולרדד את המורכבות של דמויות סרטיו.
פרס האוסקר (Academy Award) לבמאי ניתן לסקורסזה רק ב-2007, על "השתולים" (The Departed, 2006). זאת לאחר 5 מועמדויות קודמות ללא זכייה ועוד 10 כאלה שיבואו בהמשך. אין מי ששכח בהוליווד שכשהכריזו על שמו בטקס האוסקר קם הקהל באולם על רגליו ומחא לו כפיים ממושכות בעמידה, ה"סטנדינג אוביישן" שכולו שלו ונחשב לאחד הרגעים הנדירים ביותר בתולדות טקסי האוסקר.
ואכן, מרטין סקורסזה שהצטיין בסרטיו בסיפורים קולנועיים מופלאים ובדמויות מורכבות שיודעות לנהל עם עצמן מאבק פנימי כן, השיג עם שחקניו הראשיים כמעט תמיד איכויות משחק יוצאות דופן.
מעבר לבימוי, סקורסזה הוא שומר נאמן של מורשת הקולנוע. ב-1990 הוא מקים את "קרן הסרטים" (The Film Foundation), שמטרתה לשמר סרטים ישנים שהיו בסכנת אובדן והוא גם נלחם כל שנה נגד פלטפורמות הסטרימינג שמשנות יחסי גובה וצבע של סרטים מבלי לקבל רשות.
הנה סיפורו של מרטין סקורסזה:
https://youtu.be/VTUmuIrYbHA
סקורסזה אחראי לאחד הטראקינג שוטים הכי מרשימים ומהמבריקים בתולדות הוליווד:
https://youtu.be/m1mHtkpkxiA
כך משתמש מרטין סקורסזה בשתיקות בסרטיו:
https://youtu.be/NUrTRjEXjSM
את "השור הזועם" צילם סקורסזה בשחור לבן הכי צבעוני שאפשר:
https://youtu.be/_fEIn_5OkoY
והנה 10 מסרטיו הגדולים של גאון הקולנוע הסיציליאני במקורו:
https://youtu.be/4vzsz5purFM?long=yes
הסצנה של 'תה מדבר אלי (You Talkin' to Me?) מתוך הסרט "נהג מונית" נחשבת לאחת הסצנות הטובות בתולדות הקולנוע. זו סצנה אותנטית, בה הדמות שאותה מגלם השחקן הראשי רוברט דה נירו עומדת ומדברת אל עצמה, כשהיא ניצבת אל מול המראה.
המדהים הוא שאת הסצנה הזו הבמאי והיוצר של הסרט, מרטין סקורסזה, כלל לא כתב. הוא פשוט צילם אותה.
הסיפור הוא שכשהם התכוננו לצלם אותה, רוברט דה נירו לא ראה דיאלוג בתסריט. הוא שאל את סקרוסזה איפה הטקסט והבמאי הנודע ענה לו "אתה השחקן, תמצא אתה..."
דה נירו החל להתאמן ועשה ניסיונות משלו על הדיאלוג ובשקט בשקט סקורסזה החל לצלם אותו.
הסצנה שנכנסה לסרט הייתה מצויינת באופן לא רגיל וצולמה בספונטניות גמורה, מתוך התרגול והאילתור של דה נירו, כחזרות לקראת הצילום ואפילו בלי הודעת "אקשן!" של הבמאי.
התוצאה כאמור, היא מאסטרפיס. אחת הסצנות האמינות, המרתקות והמעניינות בתולדות הקולנוע, אפילו בקנה מידה של סקורסזה עצמו, אחד היוצרים האיכותיים בתולדות המסך הגדול.
הנה הסצנה:
https://youtu.be/-QWL-FwX4t4
כאן היא משולבת בסרטון שמסביר את עיקרון האילתור:
https://youtu.be/mQgZjRf-xmY
הזמנה ליום ההולדת של דה נירו:
https://youtu.be/HCfJY3eiebc
וההסבר המרתק של סוף הסרט:
https://youtu.be/ByLEIKTjgtk?long=yes
סרגיי אייזנשטיין (Sergei Eisenstein) הוא מהבימאים הגדולים בתולדות הקולנוע. זה גאון קולנוע מוקדם, יהודי רוסי שעושה סרטים מתקדמים לתקופתם, מסתבך עם סטלין, משלים איתו ופוגש שוב ושוב את ההיסטוריה - גם בסרטיו וגם בחייו שלו.
כבר בתחילת המאה ה-20 היה אייזנשטיין, במאי קולנוע רוסי, לפורץ דרך שחולל מהפכה באמנות הקולנוע הכל כך צעירה.
האיש, שנולד ב-1898 בריגה שבלטביה (אז חלק מהאימפריה הרוסית), התפרסם כמי שהפך את הקולנוע מבידור פשוט לאמנות מורכבת ובעלת שפה ויזואלית ייחודית.
לפני שהוא פונה לקולנוע, הוא לומד אדריכלות, דבר שעתיד להשפיע על הקומפוזיציה החזותית והכל כך מדויקת שמאפיינת את סרטיו. ידוע שחלק מהתיאוריות הקולנועיות שלו נוצרו בהשראת הפואטיקה והאמנות היפנית שהוא אהב, אם זה תיאטרון הקבוקי שאליו נחשף ואם הקליגרפיה היפנית שהוא העריץ.
חידושו המשמעותי ביותר היה פיתוח תיאוריית המונטאז' (Montage), טכניקת עריכה מהפכנית שהדגישה את החיבור בין שוטים נפרדים ולא רצופים בזמן, ליצירת משמעות חדשה. ראו בתגית "מונטאז'".
בניגוד לקולנוע המערבי של אותה תקופה, שהתמקד בזרימה חלקה של התמונות, אייזנשטיין האמין בעריכה מתנגשת ומפתיעה. בסרטו המפורסם "אוניית הקרב פוטיומקין" (Battleship Potemkin) משנת 1925, הוא יוצר את סצנת "מדרגות אודסה" המפורסמת, שבה מעצימה עריכה מהירה וקצבית את האימה והדרמה של טבח אזרחים. הכירו אותה בתגית "מדרגות אודסה".
אייזנשטיין גם חידש בתחום הסמליות החזותית. בסרטיו הוא משתמש באובייקטים ודימויים כמטאפורות ויזואליות - למשל, השימוש באריה אבן שמתעורר לחיים בסרטו "אוקטובר" (October) כסמל למהפכה הרוסית המתעוררת. כאמן ויזואלי מאוד הוא מבין בשלב מוקדם של הקולנוע את הכוח הפסיכולוגי של התמונה הנעה ואת יכולתה להשפיע על רגשות הצופים.
דוגמה נוספת לדימויים הגאוניים שבהם הוא השתמש בכדי להעביר מסרים היא בסרטו הראשון "שביתה" (Strike) משנת 1925. אייזנשטיין יצר בסרט סצנה של שחיטת פרה כמטאפורה לדיכוי המפגינים. הדימוי או המטאפורה היא טכניקה נוספת שלו שהייתה מהפכנית לזמנה ופרצה דרך ליוצרים רבים בקולנוע לעשות כמוהו.
עוד תרומה של אייזנשטיין הייתה בשילוב אידיאולוגיה ופוליטיקה באמנות. סרטיו שירתו את המהפכה הסובייטית, אך בה בעת אתגרו את הקהל לחשיבה מורכבת. בסרט "אלכסנדר נייבסקי" (Alexander Nevsky) משנת 1938, משתלבת המוסיקה של סרגיי פרוקופייב (Sergei Prokofiev) עם התמונה בצורה שהייתה חדשנית לזמנה ויוצרת מה שאייזנשטיין כינה "קולנוע אנכי".
בשנים 1930-1932 שוהה אייזנשטיין במקסיקו, שם הוא מנסה ליצור את סרטו האפי "תחי מקסיקו" (Que Viva Mexico). זה פרויקט שמעולם לא הושלם - בשל קשיים כלכליים והתערבות פוליטית. אך חומרי הגלם שלו השפיעו רבות על הקולנוע העולמי.
אגב, כשהוא מבקר אז בהוליווד, אייזנשטיין מתיידד עם ענק הקומדיה צ'ארלי צ'פלין (Charlie Chaplin). הוא חולם על שיתוף פעולה עם צ'פלין, אך לצערו ולצער אוהבי הקולנוע זה מעולם לא יצא לפועל.
למרות שסבל מהתערבות הצנזורה הסובייטית ואף ראה חלק מיצירותיו נאסרות להקרנה, השפעתו של אייזנשטיין על שפת הקולנוע נמשכת עד היום. במאים כמו פרנסיס פורד קופולה (Francis Ford Coppola), מרטין סקורסזה (Martin Scorsese) ואלפרד היצ'קוק (Alfred Hitchcock) הושפעו עמוקות מטכניקות העריכה והחשיבה הקולנועית שלו.
כשנפטר ב-1948 בגיל 50, אייזנשטיין השאיר אחריו לא רק סרטים פורצי דרך, אלא גם תיאוריות ורעיונות גאוניים. הם עתידים לעצב את ההבנה שלנו על מהות הקולנוע כאמנות המשלבת זמן, תנועה, צליל ותמונה.
הנה המצאתו הגדולה - המונטאז' הקולנועי:
https://youtu.be/g5WbeoP_B8E
סיפורו של הבמאי הנודע סרגיי אייזנשטיין (עברית):
https://youtu.be/3erJ213t-SQ
על המונטאז' שהביא אייזנשטיין לקולנוע
https://youtu.be/vBdxi7-_HKw
5 טכניקות המונטאז' שהוא פיתח:
https://youtu.be/NtnTs90knro
כך מציג איינשטיין את הגרמנים בסרט "אלכסנדר נייבסקי". הקרנתו הופסקה כדי שהיטלר לא יייפגע...
https://youtu.be/FMOBmbS0lLk
אפקט קולשוב:
https://youtu.be/65EGTtOklJ4
ומונטאז'ים מעולים שיצרו ממשיכיו של אייזנשטיין בתולדות הקולנוע:
https://youtu.be/DhQHlCaSR_w?long=yes
