קֶצֶב (Rhythm) הוא מושג שמתאר דברים החוזרים שוב ושוב, במרווחי זמן קבועים או משתנים.

במוסיקה מקיף הקצב את כל יחסי הזמן במוזיקה. מרכיבים מוסיקליים שונים נכללים בו, כמו:

#המִשְׁקָל
ארגון הפעמות בתיבה המוסיקלית. המשקל גם קשור להדגשות או הדגשים בביצוע של המוסיקה.

#המִקְצָב
היחסים שבין אורך, או משך הצלילים שבמנגינה.

#המִפְעָם או הביט
מהירות המנגינה, המכונה בשפת המוסיקה "טמפו" או ביט (Beat). לרוב ניתן להתרגל לנגן במהירות זו בעזרת מכשיר הנקרא "מטרונום". הוא נותן את הפעימות לפי המהירות הרצויה וכך ניתן להתבסס עליו בנגינה, במיוחד בשלב התרגול, או בהקלטה, בה חשוב לא פעם לשמור על ביט קבוע - על מנת שניתן יהיה להקליט ערוצים נוספים ושכולם ינוגנו היטב ביחד.


#קצב בתחומים אחרים
ואם הקצב במוסיקה הוא אחד המרכיבים החשובים והבסיסיים ביותר, רבים לא יודעים שהוא נוגע גם בתחומים אחרים. כך מהווה הקצב מרכיב משמעותי בתחומים כמו ריקוד, פסיכולוגיה, רפואה, מתמטיקה, פיסיקה, ואפילו בפילוסופיה.

הקצב הוא גם חלק מהותי בכל אחד ואחת מאיתנו, וכדי להיווכח בכך פשוט הקשיבו לקצב פעימות הלב שלכם - בעת מנוחה ובמצב בריאותי תקין הלב פועם בקצב של בין 60 ל-100 פעימות בדקה.


הנה הסבר של הקצב והמקצב:

https://youtu.be/9DjoipqbkC8


הקצב כמרכיב בסיסי במוסיקה:

http://youtu.be/c_jEkNiYFNc


רישום הקצב בתווים:

https://youtu.be/LVOjKCztqTs


הדגמת הקצב והמרכיבים המוסיקליים שלו:

http://youtu.be/GuAZQYjaRng


כמה דוגמאות לתפקידו של הקצב בתחומים אחרים בחיים (מתורגם):

http://youtu.be/2UphAzryVpY


שיר על קצב וריקוד:

http://youtu.be/WMPM1q_Uyxc


ונגן באס שמחליט להראות איך הוא מנגן בגיטרה באס ללא מיתרים:

https://youtu.be/ulxoIly3jt4

סולו (Solo) הוא אחד המושגים המעניינים במוסיקה. כללית, המילה האיטלקית סולו מתארת פעילות או דבר שעושה אדם אחד לבדו, או מול קבוצה, אבל מול שאר הנגנים שבעיקר מלווים אותו ברקע.

כשמתייחסים לסולו במוסיקה, מתכוונים בדרך כלל ליצירה או לחלק או קטע בה, שמוסיקאי בודד מנגן, שר או רוקד. במוסיקה נהוגים סולואים בסגנונות והקשרים מוסיקליים שונים.

בעולם הג'אז למשל, נגינת הסולו היא מהמרכיבים המרכזיים והחשובים בהופעות. כל נגן מבצע בתורו אילתור סולו, המאפשר לו להפגין את מיומנותו הטכנית, את המוסיקליות שלו ואת סגנונו האישי.

האילתור הג'אזי, "אימפרוביזציה" (Improvisation) המנוגנת על המקום וללא הכנה מוקדמת, הוא קטע נגינה מקורי של הנגן, המתייחס ל-Head של הקטע, המנגינה המובילה את קטע הג'אז, להרמוניה שלו ולמרכיבים מוסיקליים נוספים בו.

במופעי ג'אז כאלה נוהג הקהל להביע הערכה לסולנים השונים, על ידי מחיאות כפיים בגמר כל סולו.

זה לא תמיד היה כך. בתזמורות הסווינג והביג-בנד של העבר היה הסולו דומה יותר לסולו הקלאסי, הוא היה כתוב מראש לכל כלי וכלי בתזמורת והנגן נהג להזדקף ולבצע את הסולו בעמידה, בעוד שאר הנגנים ממשיכים ללוות אותו בישיבה.

במוסיקה קלאסית הסולו בא לידי ביטוי בנגינת יצירות לכלי בודד, כמו סונטות לפסנתר, כינור, צ'לו וכדומה, או בנגינת יצירות לסולנים ולתזמורת, שהקונצ'רטו הוא הבולט מביניהן.

במוסיקה הערבית הקלאסית הסולו הוא שפותח יצירה, בנגינה של נגן בודד הנקראת "תקסים" (Taqsim). בסולו פותח זה הוא מכניס את המאזינים לאווירה ומכין לתזמורת את הקרקע לביצוע היצירה כולה ביחד.


הנה פסנתר סולו בקטע בלוז נהדר:

https://youtu.be/AtxRk7kzU0Q


נגני ג'אז נהגו לעמוד בזמן הסולואים בביג בנד, תזמורת הג'אז הגדולה:

https://youtu.be/y6N8eL-cuEU


רסיטל הוא מופע מוסיקה או מחול שמבצעים סולן או סולנים שונים:

https://youtu.be/_TzigBJiqgs


סולו גיטרה הוא מהמרכיבים החשובים במוסיקת הרוק:

https://youtu.be/vuJkSY-jNbY


נגן קאנון פותח יצירה קלאסית ערבית ב"תקסים" מאולתר:

https://youtu.be/3J4VHJ683f0


סולו פאנקי של נגן באס:

https://youtu.be/RTthLmEYLbg


נגנית קלאסית מנגנת סולו צ'לו בליווי פסנתר בנוקטורנו מספר 4 של צ'ייקובסקי:

https://youtu.be/aglgvO-SWOg


והקונצ'רטו היא צורה קלאסית בה מנגן סולן מול תזמורת, כאן בקונצ'רטו לכינור ולתזמורת של מנדלסון במי מינור עם יצחק פרלמן בכינור:

https://youtu.be/PC6cPairOTA?long=yes

העיבוד המוסיקלי (Musical Arrangement) הוא ארגון של שיר או יצירה, לצורך ביצוע או הקלטה.

בעיבוד המוסיקלי יש ארגון של סגנון הביצוע, המקצב, הסולם, ההרכב המבצע, הכלים המשתתפים וכדומה. העיבוד הוא כמו בימוי של השיר, או עיבוד לתסריט של ספר.

המעבד נוטל את מנגינת השיר הבסיסי וההרמוניה שלו ומתכנן את דרך הביצוע של ההרכב שהוא בוחר, כלי הנגינה הנבחרים, עם המקצב והאווירה הרצויים, דרכי הביצוע, התפקיד שינגן כל אחד מהכלים והקולות ועוד.

אפשר לדמות את המעבד המוסיקלי לאדריכל של שירים. העיבוד הוא הבניין שתכנן. אחר-כך יבואו הנגנים והזמרים ויבנו על פי העיבוד את הבניין השלם - שהוא השיר או היצירה.


הנה ההקלטה המקורית "בלילות של ירח מלא" של הזמר ערן צור:

https://youtu.be/h6uWjFLMdVE


עיבוד אקוסטי לאותו השיר:

https://youtu.be/ca6q0AQ746s


סולו אנפלאגד, רק בליווי גיטרה:

https://youtu.be/Fz66JFs6Zwk


עיבוד "לייב" בהופעה עם זמר נוסף (גבע אלון):

https://youtu.be/rnN5YqEIIFs


ועיבוד להרכב קלאסי לאותו השיר:

https://youtu.be/gGw77Ds-soI

הרמוניה הוא מצב שבו מושמעים כמה תווים באותו הזמן, אפילו שניים. צורות ההרמוניה המוכרות במוסיקה הן של מרווחים ואקורדים.

ההרמוניה התפתחה במוסיקה המערבית, לעומת סגנונות רבים מהמזרח התיכון והמזרח הרחוק, שבהם נשמרה מסורת של נגינה ושירה משותפים של אותה המנגינה, מה שנקרא "מונופוניה".

התפתחות ההרמוניה המוסיקלית היא תרבותית. חוקרים רואים בה תופעה מקבילה לאדריכלות המערבית, שעלתה לגובה ובנתה בניינים רבי-קומות וגורדי שחקים, בעוד שבמזרח נותרה הבנייה רוחבית ונמוכה.

המושג "הרמוניה" עבר עם השנים מעולם המוסיקה והחל לדמות שילוב של מרכיבים שונים לשלמות אחת. דוגמאות? - דברים שמסתדרים ביחד מכונים "הרמוניים". הרמוניה בין בני-זוג היא חיים מלאי-אהבה וזוגיות טובה.


הנה ההרמוניה ומשמעותה במוסיקה:

http://youtu.be/hTUXKWnHH-g


כך הרמוניה יכולה להרים קול בודד בהפקה מוסיקלית חכמה:

https://youtu.be/dulq8IJR9nI


חבורת זמר נהדרת ששרה בהרמוניה (עברית):

https://youtu.be/o--6gnflU9U


זמרות שרות בהרמוניה נפלאה ובליווי תזמורת:

https://youtu.be/8VfYKmJkxl0


על ההרמוניה ואיך לשיר בהרמוניה:

http://youtu.be/-w2UOoF87ps


כך מוסיפים הרמוניה למנגינה, הלחן של השיר:

http://youtu.be/-OX1FyfZHWM?t=1m41s


ורפסודיה בוהמית - השיר המפורסם של להקת קווין, שחבריה שרים ביחד בהרמוניה:

http://youtu.be/fJ9rUzIMcZQ?t=5s

מלודיה (Melody), בעברית לחן, או מנגינה, הם שמות לרצף של צלילים המושמעים בזה אחר זה.

לפעמים הלחן כתוב בתווים ולפעמים הנגן או המחבר ממציא אותו באלתור, בו-ברגע.

למלודיה יתווספו בדרך כלל הרמוניה, שהיא ליווי מתאים, או עיבוד מוסיקלי שמעשיר אותה. אבל יש מלודיות המושרות או מנוגנות בקול בודד, ללא ליווי.

כשמלודיה זוכה לקולות המלווים ומשלימים אותה היא מלווה בהרמוניה.

אם מקליטים את הלחן, הוא יוקלט כשיר או כיצירה מוסיקלית עם עיבוד, שהוא ליווי מגוון ומעשיר, הכולל בדרך כלל כלי נגינה מלווים ולא פעם גם קולות נוספים המעשירים את המלודיה.


הנה הסבר מוסיקלי של המלודיה, היא הלחן:

http://youtu.be/_w4dcaBa3bo


המלודיה המצרית, שהיא המנגינה העתיקה ביותר שידועה לנו:

https://youtu.be/QpxN2VXPMLc


סרטון עם לחן עממי של "הכניסי תחת כנפך" מאת ביאליק:

http://youtu.be/rMbSYnZlN9k


ומלודיה אחרת לאותו השיר, בביצוע של אריק איינשטיין:

http://youtu.be/qE_QYNxq8-w


מנגינה שלישית, של נורית הירש, לאותן מילים:

http://youtu.be/xjU7gE4PMaE


ושיר מלודי במיוחד "Still Got The Blues" בו דווקא הגיטרה החשמלית מספקת את המנגינה היפה:

https://youtu.be/HtmV2I4Fl7Q

סינקופה (Syncope) היא הדגשה שאינה צפויה במוסיקה, או החלשה של מקום שצפוי שיהיה מודגש.

הסינקופה היא אחד המרכיבים החשובים במוסיקת הג'אז ובסגנון הרגטיים, שממנו היא הגיעה אל הג'אז. אי-אפשר כמעט להעלות על הדעת קטע ג'אז שלא משולבות בו סינקופות. הסינקופה כל כך משמעותית בסגנון זה שהנגנים והזמרים מבצעים אותה גם כשהיא אינה מצוינת בתווים באופן מפורש. מקצבים עתירי סינקופות הם חלק מהגרוב של הג'אז.

אך הסינקופות מופיעות לא פעם גם במוסיקה עממית, במוסיקת רוק ובמוסיקה קלאסית. ככלל, הסינקופה היא אחת ה"תרומות" של השחורים לג'אז, שכן הם הביאו את הקצב האפריקאי לאמריקה וההטעמות וההדגשות שלו היו שונות מאלה של המוסיקה המערבית.


ישנן כמה סינקופות אופייניות:

הדגשה בפעמות חלשות - חיזוק פעמות שאמורות להיות חלשות, כמו פעימות 2 ו-4 במשקל של ארבעה רבעים (4/4).

החלשת פעמות חזקות - אם נחליש את פעמות 1 ו-3 שהן בדרך כלל חזקות במשקל של ארבעה רבעים (4/4).

אוף-ביט - הדגשה בין הפעמות, במקום עליהן כמקובל. נגינה על ה-& שבין הפעימות (1&2&3&4&)

הקדמת או השעיית הפעמה - כשמנגנים מעט לפני או מעט אחרי הפעמה.


הנה מוסיקאי ג'אז מדגים את הסינקופות בג'אז:

http://youtu.be/i_1qFZUVRCY


נגינה על האוף ביט בגיטרה באס:

http://youtu.be/MdAnx89OG7E?t=17s


הסינקופות נולדו הרבה לפני הג'אז וקיימות גם בסגנונות אחרים:

http://youtu.be/zTQ1A7YT1pQ


יש גם בעיה רפואית שנקראת סינקופה ומתבטאת בהחסרת פעימה וחיוורון:

http://youtu.be/n23BJTCibhs


וסרטון על האוף ביט והאון ביט או דאון ביט בהדגמה על ביצועי השיר Stairway to Heaven:

https://youtu.be/GhlLtd19szw

דינמיקה (Dynamics) במוסיקה היא מכלול הסימנים המוסיקליים שנועדו לקבוע את עוצמת הצלילים המנוגנים. הדינמיקה מהווה, למעשה, אוסף של הוראות לגבי חוזקו של הצליל ואופן הנגינה שלו.

הנגן, מבצע המוסיקה, מקבל מסימני הדינמיקה את ההנחיות לגבי הדרך לנגן את המוסיקה.

הנה סימני הדינמיקה במוסיקה:
פיאניסימו (Pianissimo) - יש לנגן בשקט המרבי.

פיאנו (Piano) - יש לנגן חזק מעט יותר מפיאניסימו, מורה לנגן בשקט.

מצו-פיאנו (Mezzo Piano) - יש לנגן חזק יותר מפיאנו, בצורה בינונית שקטה.

מצו-פורטה (Mezzo Forte) - יש לנגן חזק יותר ממצו-פיאנו, בצורה בינונית חזקה.

פורטה (Forte) - יש לנגן חזק יותר ממצו-פורטה, בצורה חזקה.

פורטיסימו (Fortissimo) - יש לנגן חזק יותר מפורטה, בצורה חזקה ביותר.

קרשנדו (Crescendo) - מסמן הגברת הדרגתית של עוצמת הנגינה. הסימן הוא של מעין מזלג הנפתח משמאל לימין. היפוכו של מזלג הדימינואנדו, הנסגר משמאל לימין. דרך נוספת לסמן קרשנדו היא על ידי כתיבת cresc.

דימינואנדו (Diminuendo) או דקרשנדו (Decrescendo) - יש לנגן תוך החלשה הדרגתית של עוצמת הנגינה. מסומן גם באותיות:.dim או.decresc.

ספורצנדו (Sforzando) - יש לנגן את התו בהדגשה ובעוצמה רבה, באופן פתאומי.

בנוסף, יש מספר הוראות חוזק פחות נפוצות אך בשימוש:
פיאנו פיאניסימו (Piano Pianissimo) או

פיאניסיסימו (Pianississimo): חלש עוד יותר מהפיאניסימו.

פורטה פורטיסימו (Forte Fortissino) או פורטסיסימו (Fortessissimo): חזק יותר מפורטיסימו.

פורטה פיאנו (Forte Piano) - יש לנגן את התו המסומן בעוצמה, ולעבור מייד לנגינה שקטה.


הנה הסבר של הדינמיקה במוסיקה:

https://youtu.be/YQ7zA2_um8s


בתיאוריה המוסיקלית אפשר ללמד את זה כך:

https://youtu.be/N2_ocC2A-Ko


וסרט לימודי על הדינמיקה של הצליל:

https://youtu.be/Faq7pvzTnmk?long=yes

ארפג'ו (Arpeggio) הוא המונח במוסיקה שפירושו פירוק של האקורד בנגינה, לצלילים בודדים המנוגנים בזה אחר זה.

בדרך כלל הארפג'ו מנוגן בתבנית פחות או יותר קבועה. נגינת תווי אקורד בזה אחר זה ברציפות היא אולי שונה מהנגינה האופיינית שלהם, הנגינה של כל צלילי האקורד בו-זמנית, אבל היא מקובלת מאוד במוסיקה.

כמו תרגול של נגינת סולמות, לנגנים משמשת נגינת ארפג'י (צורת הרבים באיטלקית של ארפג'ו) כאחד התרגילים הבסיסיים שהם גם מבצעים במהלך האימון היומיומי של נגינת הכלי.

בעידן האלקטרוני של כלי הנגינה ארפג'ו הפך פופולרי מתמיד. כלים כמו אורגן חשמלי וסינתסייזר יודעים להפיק ארפג'י מורכבים ומגוונים, לא פעם גם באופן אוטומטי.

גם תוכנות מחשב המשמשות במוסיקה אלקטרונית מאפשרות תכנות או שימוש בתבניות וסימפולים של ארפג'ים, מה שהפך אותם למרכיבים בסיסיים במוסיקת הפופ ובמוסיקה האלקטרונית לסגנונותיה.

אגב, המילה "ארפג'ו" באה מאיטלקית, שפת המוסיקה. המילה "ארפה" באיטלקית משמעותה "נבל" ומכאן שנגינת ארפג'ו היא כנגינה בנבל.


מהו ארפג'ו בשיעור קצר:

https://youtu.be/y4T_Rcn1NbI?t=53s


ארפג'ו בפסנתר על בתי השיר Night Call של קווינסקי מלווה את השירה הקסומה של אנה ריד מלהקת האינדי "לונדון גראמר" ובפזמון מנוגנים האקורדים רגיל:

https://youtu.be/wkF9w86XXKU


השיר הכי ידוע בגיטרה בא עם הארפג'ו המפורסם - כאן הוא אחרי פתיחה:

https://youtu.be/O07XybbSc6g


ארפג'י מורכבים יותר בגיטרה:

https://youtu.be/lOisQEOcRCw


והקיץ האחרון, המנון ניינטיז ישראלי ומבוסס ארפג'ו שמוסיף דרמה ותומך במילים (עברית):

https://youtu.be/0DYLaPpatdk

כשצריכים לתרגל או להתרגל לנגן במהירות מסוימת, עושים זאת לא פעם בעזרת מכשיר הנקרא "מטרונום" (Metronome). הוא נותן את הפעימות, את הביט, לפי המהירות הרצויה וכך ניתן להתבסס עליו בנגינה.

נהוג לומר שהמטרונום הוא מכשיר שנותן קצב. אבל אם לדייק יותר, המטרונום מכתיב את הביט (Beat) בעצם מדובר בהכתבת מהירות הנגינה. המהירות נקראת בשפת המוסיקה, איטלקית,"טמפו" ובעברית מִפְעָם.

בהפעלת המטרונום יכולים המוסיקאים לכוון את הנקישות שלו ולנגן כשהם יודעים מתקתוקו את מהירות הנגינה הנכונה לקטע מוסיקלי, לפי הנקישות הללו.

השימוש במטרונום יהיה בדרך כלל בשלב תרגול הנגינה, או בזמן הקלטה, שבה חשוב בדרך כלל לשמור על ביט קבוע, כך שניתן יהיה להקליט ערוצים נוספים ושכולם ינוגנו היטב ביחד, בסינכרון ודיוק מלא.


כך פועל המטרונום:

https://youtu.be/LvBEyyuVu60


מטרונום במהירות של 100 פעימות בדקה:

https://youtu.be/iwYhgHscEtg


על ממציא המטרונום דיטריך ואלה שפיתחו אותו אחריו:

https://youtu.be/nz3K82bhv4A


אפליקציית מטרונום לדוגמה (עברית):

https://youtu.be/W1_90RpZOL4


והסבר קצר של הקצב והמקצב:

https://youtu.be/9DjoipqbkC8

אוסטינטו (Ostinato) במוסיקה הוא מוטיב חוזר שמניע יצירות מוסיקליות. זהו אחד האלמנטים המוסיקליים המרתקים והשימושיים ביותר שהתפתחו לאורך ההיסטוריה של המוסיקה המערבית והעולמית.

המונח אוסטינטו מגיע מאיטלקית ומשמעותו "עיקש" או "מתמיד". זה אכן תיאור מושלם לטכניקה המוסיקלית הזו שמבוססת על חזרה עיקשת ועקבית של תבנית מוסיקלית כלשהי. בעוד שהחזרה עצמה פשוטה להבנה (לופ של קטע שחוזר שוב ושוב ברצף), האפקט המוסיקלי שהיא יוצרת מורכב ומרתק,. כי אוסטינטו מוצלח יכול ליצור בסיס יציב, להגדיר אווירה, לבנות מתח או להדגיש שינויים בחלקים אחרים של היצירה.

המוסיקה העממית, האתנית, מכל רחבי העולם אימצה את האוסטינטו באופן אינטואיטיבי הרבה לפני שהיה לו שם רשמי. במוסיקה אפריקאית, תבניות קצב חוזרות יוצרות את הבסיס למבנים מוסיקליים מורכבים. באינדונזיה, מבוססת מוסיקת הגמלאן כולה על שכבות של תבניות חוזרות. כך גם ה"טאלה" (Tala) שמשמשת במוסיקה ההודית קלאסית כמסגרת מחזורית וקצבית שעליה מתפתח האלתור.


#קיצור תולדות האוסטינטו
במוסיקה המערבית התפתח האוסטינטו וקיבל צורות שונות לאורך תקופות המוסיקה השונות. בתקופת הבארוק הוא היה פופולרי, במיוחד בצורת ה"באסו אוסטינטו" (Basso Ostinato) בה חוזרת התבנית המוסיקלית בתפקידי הבס.

דוגמה מפורסמת מאותה תקופה היא ה"פסקליה בדו מינור" של באך (Bach), שבה תבנית בת 8 תווים בבס חוזרת 20 פעמים בעוד שהקולות העליונים מתפתחים ומשתנים מעליה. זוהי דוגמה מושלמת לאיך אוסטינטו יכול ליצור תחושת יציבות ובו-זמנית לאפשר חופש יצירתי והתפתחות.

בתקופה הקלאסית המוקדמת האוסטינטו מאבד מהפופולריות שלו. הוא חוזר בגדול בתקופה הרומנטית.

ה"בולרו" של ראוול (Ravel) מ-1928 מציג את האוסטינטו המפורסם ביותר בתולדות המוסיקה המערבית. יש בו מקצב תיפוף חוזר שנמשך לאורך כל היצירה בעוד שהמנגינה חוזרת שוב ושוב באוסטינטו מדויק, אך היא עוברת בין כלי התזמורת השונים, המנגנים אותה בתזמור משתנה, תוך שהעוצמה גוברת בהדרגה ובמעין קרשצ'נדו הולך וגובר, עד הסוף הרועם.

ראוול עצמו, אגב, כינה את היצירה "ניסוי בתזמור ללא מוסיקה", אך דווקא האוסטינטו העיקש שלה הפך אותה לאחת היצירות האהובות ביותר בקלאסיקה המודרנית.

במאה ה-20, הפך זרם המינימליזם במוסיקה את האוסטינטו לעיקרון מרכזי. פיליפ גלאס (Philip Glass) וסטיב רייך (Steve Reich) יצרו יצירות שלמות המבוססות על תבניות חוזרות שעוברות שינויים מזעריים והדרגתיים לאורך זמן, מה שיוצר למאזינים אפקט היפנוטי ומדיטטיבי. בשיר "Music for 18 Musicians" של רייך, למשל, התבניות החוזרות משתנות בהדרגתיות כה חבויה, כך שהמאזין בקושי חש בשינוי עד שפתאום המוסיקה נשמעת שונה לחלוטין.

גם המוסיקה הפופולרית אימצה את האוסטינטו בחום. "רוק אוסטינטו" הוא המונח שמתאר את הריף החוזר בגיטרה במוסיקת רוק, כמו הריף האייקוני ב-"Smoke on the Water" של דיפ פרפל (Deep Purple). במוסיקת טכנו ואלקטרוניקה, ה"לופים" (loops) החוזרים הם למעשה אוסטינטו דיגיטלי. גם בהיפ-הופ, ה"ביט" החוזר מהווה את הבסיס עליו הראפר מניח את המילים.

מה שהופך את האוסטינטו לכלי עוצמתי כל כך הוא הדואליות שלו, האפקט הכפול שהוא יוצר בו-זמנית - גם תחושת יציבות מרגיעה וגם מתח הולך ומצטבר. זה. קורה כי האוסטינטו מאפשר למוח גם להיאחז במשהו מוכר ובו בזמן גם לחוות מרכיבים חדשים במוסיקה. זו הסיבה שרבים המלחינים שהשתמשו באוסטינטו ליצירת אפקטים דרמטיים. דוגמאות? - המתח ההולך וגובר ביצירה "כוכבי הלכת" (The Planets) של גוסטב הולסט (Holst), האווירה המאיימת בפסקול של ג'ון ויליאמס (John Williams) לסרט "מלתעות", או האנרגיה המתפרצת בפרק הראשון של הסימפוניה ה-5 של בטהובן (Beethoven).


#בחינוך המוסיקלי
לאוסטינטו יש גם ערך פדגוגי משמעותי. האפקט הזה מסייע לתלמידים בשיעורי מוסיקה להבין מבנים וצורות מוסיקליות, לפתח יכולות קצביות ולהעריך את היחסים והשינויים בין חלקים שונים ביצירה המוסיקלית.

זו ללא ספק אחת הסיבות שלימוד, תרגול והבנת האוסטינטו נפוצים כל כך ביצירות מוסיקליות ובמוסיקה לילדים, כמו גם בלימודי ובשיעורי המוסיקה הבסיסיים בבתי הספר.


הנה הסבר מדהים של האוסטינטו:

https://youtu.be/0VksrMqE_4c


כך משפיעה עלינו חזרתיות במוסיקה (מתורגם):

https://youtu.be/1lo8EomDrwA


אוסטינטו בפסקול הסרט "רקוויאם לחלום" של הנס זימר:

https://youtu.be/nj4mXWKgKXc


הריף החוזר ב-"Smoke on the Water" של להקת Deep Purple:

https://youtu.be/Rfirxs_NUcE


דייב גילמור ובתו רומאני שרה עם אוסטינטו בנבל:

https://youtu.be/JJsVvrRmZlU


הדגמה בתופים של האוסטינטו:

https://youtu.be/E6esDqji24g


אוסטינטו בהלחנת מוסיקה:

https://youtu.be/uwXCbk9ue1c


אוסטינטו שלא נגמר ב"בולרו של ראוול":

https://youtu.be/LwLABSm0yYc


אוסטינטו בשירת מקהלה:

https://youtu.be/0CJSZjmvfzg


"Sweet child of mine" של "רובים ושושנים":

https://youtu.be/HlEuo9aR7Qo


ה"פסקליה בדו מינור" של יוהאן סבסטיאן באך:

https://youtu.be/zzBXZ__LN_M?long=yes

ה"בלו נוט" (Blue Note), "התו העצוב" של המוסיקה, מוכר לחובבי הג'אז, הרוק וכמובן הבלוז, בתור הצליל או הצלילים האלה שהופכים מלודיה לבלוזית.

הבלו נוט, התו הכי בלוזי בסולם, הוא תו שמתווסף לסולם הפנטטוני במוסיקת הבלוז, הג'אז והרוק. בעולם הבלוז הוא זה שנותן להן את הצבע המיוחד, הבלוזי, הכל כך אופייני ומצד שני רב-הצדדים בכל סגנון כזה. הוא שהופך את הסולם הפנטטוני לסולם הבלוז.

בעולם המושגים של מוסיקת הג'אז הוא מצטייר כתו נוסף, או נסתר. השימוש בו הוא יותר ספונטני מהנגינה של צלילי הסולם העיקריים.

נגנים משתמשים בבלו נוט בדרך כלל בסולואים, באלתורים. לעתים הם מופיעים גם ביצירה הכתובה.

כללית, הבלו נוט הוא תוספת לא רשמית לסולם, דרגה שהיא לא לגמרי חלק ממנו, אבל יש לה חשיבות רבה בו.

לכן זכה הבלו נוט לשמותיו הרבים והציוריים משהו, ביניהם "התו העצוב", "התו הנסתר", "תו הרפאים", "התו הנוסף" ו"תו הבלוז".

למעשה, בלו נוט הוא הנמכה של כל אחת מהדרגות בסולם. מוזיקלית מקובל לזהות אותו בתור החמישית מונמכת או רביעית מוגבהת. הוא ממוקם בתור הדרגה החמישית המונמכת של הסולם המינורי או הרביעית המונמכת של הסולם הפנטטוני.


#למוסיקאים
בתור "תו הרפאים", שאינו חלק מהסולם, מנגנים את הבלו נוט בדרך כלל ב"אוף ביט" או כצליל מעבר לצליל חזק בסולם הפנטטוני.

יש לבלו נוט בבלוז תפקיד מרכזי, בהיותו התו היחיד בסולם הפנטטוני שמאפשר נגינה של דיסוננס. אפשר לראות בדיסוננסים את ה"תבלינים" של המוסיקה. הבלו נוט באופן זה הוא המתבלן של הנגינה הבלוזית והרוקית.

האקורדים המרכזיים באקורדים של הבלוז הם אלה שבדרגות הראשונה, רביעית וחמישית. למעשה עליהם בנוי שיר הבלוז הקלאסי וגם הרוקנרול הקלאסי. המרווחים שנוצרים בין הבלו נוט לבאס, צליל היסוד של כל אחד משלושת האקורדים הללו, הוא דיסוננסי, לכן כשמנגנים כל אחד מהאקורדים הללו, הבלו נוט שמנוגן מולו מקבל הדגשה והבלטה.


הנה מוסיקאית מסבירה את הבלו נוט למתחילים:

https://youtu.be/CRtWDj4rbtE


נגן גיטרה מסביר ומדגים על נגינת בלוז עם בלו נוטס:

https://youtu.be/OF-JU0SgdRU


כך תשתמשו ב"בלו נוטס" באילתור על הפסנתר:

https://youtu.be/JjGPigIVGQc



גיטריסט מדגים בלו נוטס בג'אז וסולם בלוז פנטטוני:

https://youtu.be/mXuIIDnaoRE


ואגב, יש גם חברת תקליטים שנקראת "בלו נוט":

https://youtu.be/golCmV60NIQ?long=yes


ורשת מועדוני ג'אז נהדרים - הנה סניף טוקיו:

https://youtu.be/J6-FLEiBE84

נקודת עוגב (Pedal point) היא שיטה מוזיקלית בה המלחין מציב במהלך מוזיקלי צליל ארוך ומתמשך, בדרך כלל בקול הבס, כלומר צליל נמוך, כשמעליו מתחלפים אקורדים שונים.

הצליל הזה מתחיל בדרך כלל כאחד מצלילי האקורד, אבל הוא יישאר וינוגן שוב ושוב, בזמן שמעליו יתחלפו האקורדים והמהלכים בשאר הקולות וההרמוניה תזרום למולו.

המהלך של צליל העוגב קצת מזכיר יסודות של בניין, שאמורים להיות מוצקים וקבועים, בעוד המבנה יכול להיות בצורות שונות ועם פיתוחים משתנים.

ואם מדברים על יסודות, אכן צליל העוגב הוא לרוב צליל הדרגה הראשונה בסולם (הטוניקה) או החמישית (צליל הדומיננטה). זה גם מסביר את תחושת המשיכה הטונאלית המשמעותית מאוד של נקודת העוגב. נקודות עוגב נוטות למשוך את ההרמוניה אל הפתרון, לבסיס הסולם.

מוזיקלית, לא פחות מעניין הוא שמול אקורדים שבהם הוא נחשב לצליל "זר", הצליל הזה ייצור לא פעם דיסוננסים ומתח הרמוני מסוים, אם כי מעט מעומעם לעומת הדומיננטה למשל, מסיבות שונות. במילים פשוטות, כמו אדם שעובר תקופה לא קלה וחווה קושי, שבימים רגילים היה מרעיד ומוציא אותו מהדעת ודווקא בתקופה המורכבת הוא כמעט ולא מתרגש ממנו - כך הדיסוננס בנקודת עוגב נשמע בדרך כלל בסדר, גם אם הוא קצת מתוח.

המתח ההרמוני שכן מתקיים בה ייפתר בדרך כלל לקראת סיום נקודת העוגב, כשיגיע אקורד שצליל העוגב ייחשב לאחד מצליליו. התחושה לאוזנו של השומע תהיה של פתרון הרמוני, רוגע מזוכך, או מה שנקרא בלטינית "קתרזיס".

כמי בהרבה דברים במוסיקה, יוהן סבסטיאן באך היה ענק במהלכים כאלו ויש לכך סיבה. צליל העוגב הגיע מטכניקת נגינה בעוגב, בה נהג הנגן להחזיק צליל באס, בעזרת אחד ה"פדאלים", דוושות הרגליים, שבכלי זה מנגנות באסים. תוך כדי נגינת הצליל הארוך היה נגן העוגב חופשי לנגן מנגינות ומהלכים מלודיים מאולתרים, בצלילים הגבוהים.

ומי מתאים לככב בסצנה זו, אם לא ענק העוגב שבחייו נחשב לאחד מנגני העוגב הטובים בגרמניה?

בלא מעט ז'אנרים ניתן למצוא נקודות עוגב. במוסיקה עממית מוצאים אותן במוסיקה הקלטית של האירים ובחמת החלילים הסקוטית, עם הצליל המתמשך שמנגן מול המלודיה, צליל המכונה בסקוטלנד "דרון" (Drone).

במוסיקה הקלסית התפתחה נקודת העוגב החל מתקופת הבארוק. מוצאים אותה לא פעם בסיומי פרקים (למשל בסיום הפרלוד והפוגה הראשונים מתוך "הפסנתר המושווה" של באך), אבל גם במהלך יצירות ולעתים, כמו במתיאוס פסיון של באך, ממש בפתיחה.


הנה הדגמה של נקודת עוגב על דו נמוך, כשההרמוניה משתנה:

https://youtu.be/qAcTmpTB4KI


הכוראל הפותח את המתיאוס פסיון של באך - עם נקודת עוגב על מי:

https://youtu.be/ECWPpJjGK7k


רה נמוך בתור נקודת עוגב בקטע מהפרק הראשון של הסיפוניה מספר 7 של ברוקנר:

https://youtu.be/zO6rTT5Dr1o

נקודת עוגב על רה בגיטרה אצל להקת Yes בשיר Ritual בהופעה חיה, מתוך האלבום "סיפורים מהאוקיינוס הטיפוגרפי" (אחרי כמה צלילי פתיחה):

https://youtu.be/YKQQ6X5bPA8?t=22


ושימו לב לצליל ה"דרון", נקודת העוגב בנגינת חמת החלילים הסקוטית:

https://youtu.be/OzOjc7jounI

אילתור (Improvisation) הוא מהמרכיבים החשובים ביותר בנגינת ג'אז. כשנגן מאלתר מוסיקה, הוא ממציא אותה בזמן הנגינה, ללא הכנה מוקדמת או הלחנה מראש - באופן ספונטני. האילתור המוסיקלי מושפע ממצב רוחו, מהאווירה מסביבו ברגע הנגינה, מהחיבור שלו לנגנים האחרים שבהרכב וכדומה.

בסגנונות הראשונים של הג'אז, כמו הדיקסילנד, הביג בנד והסווינג, התבסס האלתור על המנגינה. בהמשך ההיסטוריה של הג'אז, בסגנון הביבופ, השתנה גם האלתור באופן מהותי. בביבופ החלו האילתורים להתבסס ברובם על ההרמוניה, כלומר על האקורדים המורכבים של הביבופ, אלו שמלווים את המלודיה, אך מנגינת הקטעים.

האילתור בג'אז הוא מרכזי ומסימני ההיכר של הסגנון. מלבד מוסיקה עממית של ארצות וחברות שונות בעולם, אין כמעט סגנון מוסיקלי שהאילתור הוא כל כך מרכזי בו, כמו במוסיקת הג'אז, במיוחד לא במוסיקה אמנותית.

במוסיקה הקלאסית, למשל, נהג לאלתר הסולן שניגן עם התזמורת בקונצ'רטו, בסוף הפרק הראשון של היצירות הללו. כיום הנוהג הזה כמעט ולא קיים. במקומו נוהגים לבצע ביצירות אלה של הקונצ'רטו את אילתורי העבר של גדולי הכנרים, אילתורים שנרשמו בתווים ונשמרו "לטובת הדורות הבאים"...


הנה מוסיקאי ג'אז מדגים אילתורי ג'אז:

https://youtu.be/-_HwIpDhx9I?t=9m13s&end=11m17s


הדגמה של אימפרוביזציה, אילתור בפסנתר:

https://youtu.be/XwZqmVaAaRg


אילתור קולי של אמן הג'אז בובי מקפרין:

https://youtu.be/8eH8jS0DyO0


והרצאת טד על האילתור:

https://youtu.be/9z689tFlH0g?long=yes

האם ידעתם שבכל פעם שאתם מנגנים צליל מוסיקלי אתם מנגנים למעשה אוסף של צלילים ביחד איתו? - למרבית גלי הקול שנוצרים בטבע יש צליל יסוד, או תדר יסוד, וביחד איתו שומעים סדרת של צלילים גבוהים יותר. אלו מכונים אוברטונים (Overtones) או הרמוניות (Harmonics). ברוב כלי הנגינה, האוברטונים מבוססים על כפולות שלמות, מכפלות במספרים שלמים, של תדירות היסוד, כלומר התדר של צליל היסוד. מרבית כלי הנגינה האקוסטיים (שאינם אלקטרוניים) מפיקים רק צליל בתדר יסוד, כמו שקורה בחליל, או כזה שמורכב מתדר יסוד בצירוף האוברטונים, ההרמוניות, כמו בכל הכלים האחרים.

צורת גל (Waveform) היא התיאור של הצליל. היא מתארת את הצליל והיא גם ההבדל באיך שהוא נשמע. בצליל של החליל מתארת צורת הגל רק צליל יסוד ולכן צורתו צורת גל סינוס והצליל הוא פשוט. אבל בכלים אחרים יש צליל מורכב. צליל מורכב הוא צירוף של "הרמוניות", צלילים עיליים הנשמעים ביחד עם צליל היסוד. כשמסתכלים על צורת הגל של צליל מורכב, אנו רואים צורת גל מורכבת הרבה יותר וגם שומעים צליל עם גוון שונה מהצליל של גל סינוס "חלילי".

הרי לכל צליל בנפרד - הן הצליל היסודי וכל אחת מההרמוניות, יש צורת סינוס. אבל לצליל המורכב מכולם יש צורת גל שהיא סכום צורות הגל, השונות זו מזו. כלומר, הגל יקבל צורה מורכבת, תוצאת צירוף כלל התדרים - מתדר היסוד ועד התדרים הגבוהים של הצלילים העיליים.

תדר היסוד הוא ההרמוניה הראשונה. תדירות ההרמוניה השנייה היא מכפלה בשניים של תדר היסוד, ההרמוניה השלישית היא מכפלת תדר היסוד בשלוש וכך הלאה. דוגמא? - לגל בעל תדר יסוד של 1 קילוהרץ, יהיה התדר של ההרמוניה השנייה 2 קילוהרץ, תדירות ההרמוניה השלישית תהיה כפול 3 קילוהרץ וכך הלאה.

כך נוצרת ממספר גלי סינוס, של מספר תדירויות שונות, צורת גל אחת, המורכבת מצירוף התדרים של מספר הגלים המקוריים - כל אחד על פי תדירותו ועוצמתו היחסית. צורת גל מורכבת כזו נקראת גם הגל השקול, או הגל הנוצר מחיבור הגלים. כך יוצא שבנוסף לצורת הגל הפשוטה, שהיא צורת גל סינוס.

צורות הגל השכיחות הנוספות הן:

גל שן מסור
גל מרובע
גל משולש - כולן חיבור מחזורי של מספר גלי סינוס בעלי תדירויות שונות.


הנה הסבר של צורת-גל:

https://youtu.be/YsZKvLnf7wU


גל סינוס שתדירותו הולכת ועולה והגובה המוסיקלי שלו עולה גם הוא:

https://youtu.be/qNf9nzvnd1k


בסינטסייזר ממש קל לשנות את צורת הגל:

https://youtu.be/-ZHw7r2a1K4


והנה סרט תיעודי על האקוסטיקה של הצליל:

https://youtu.be/nlv5bylQDsE?long=yes

אילתור (Improvisation) במוסיקה הוא יצירה של מוסיקה חדשה, באופן ספונטני, ממש תוך כדי ביצוע. מדובר בתהליך יצירתי בו הנגן, המוסיקאי, מחבר וממציא מנגינות, הרמוניות ומקצבים, תוך כדי נגינה.

באילתור סולו, למשל, המוסיקאי ממציא את המלודיה (מנגינה), תוך כדי נגינה וללא תכנון מוקדם. נגינה באילתור נפוצה במיוחד בסגנונות מוסיקליים כמו ג'אז, בלוז ורוק, בו סולו הגיטרה הוא כמעט אבן הראשה של הסגנון, אך ניתן למצוא אימפרוביזציה של נגנים גם במוסיקה עממית ובז'אנרים נוספים.

מעבר לשליטה גבוהה בכלי הנגינה והפגנת היכולת הטכנית, האלתור משלב בתוכו הבעה של רגשות ומצבי רוח על ידי הנגן ולא פעם אפילו יצירת תקשורת עם נגנים אחרים, במיוחד כשהם מאלתרים ביחד, קשובים זה לזה ומגיבים בזמן אמת ובאופן ספונטני.

לרוב מוכר האילתור בתחום המנגינה, כאילתור מלודי בו הנגנים ממציאים מנגינות חדשות, אך יש והאילתור הוא אילתור הרמוני, בו פסנתרן, למשל, ממציא אקורדים חדשים, או אילתור קצב בשינויים על הקצב וסולו של תופים או כלי הקשה.

האילתור הוא דרך נהדרת למוסיקאים לחקור ולהפגין את היצירתיות שלהם ולהתחבר למוסיקה בצורה עמוקה, יותר מביצוע בלבד. לאלתר זו ללא ספק חוויה מאתגרת, לפחות בהתחלה ולנגנים צעירים, אך בהמשך היא מתגמלת במיוחד וכלי ביטוי ייחודי ועשיר.

האילתור כמובן יכול להיות לא רק במוסיקה. יש אילתור בריקוד, תיאטרון אימפרוביזציה שמתבסס על זה שהשחקנים מאלתרים על המקום ולא פעם אפילו בהתבסס על רעיונות מהקהל, סצנות בסרטים בהן הבמאי נותן חופש לשחקנים לאלתר, כדי לקבל משחק אותנטי וספונטני יותר.


הנה האילתור בנגינת ג'אז:

https://youtu.be/ggnk1fCQENw


פסנתרן מאלתר בנגינת סולו:

https://youtu.be/6wxwQy8sXSg


תוך דקה - הקלטת ליווי בלופ על מקלדת מיניאטורית ואז אילתור:

https://youtu.be/nB1xt78S7m0


בקולנוע:

https://youtu.be/mQgZjRf-xmY


אילתור בריקוד קונטקט:

https://youtu.be/mlxTyKI0aMU


אילתור ווקאלי באמצע שיר של הדר נחמיה הישראלית:

https://youtu.be/qYpYzf3xlAc


ומוצרט מאלתר בסצנה מהסרט "אמדאוס" על יצירה ששמע רגע לפני: