שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
אילו נימוסי שולחן נהוגים בעולם?
אולי קשה להאמין אבל נימוסי שולחן (Table manners) הם המצאה צעירה למדי. עד לפני כמה מאות שנים יכולים היו אנשים לשבת ליד השולחן ולעשות דברים שלא יאומנו. עד המאה ה-15, נהגו אפילו אצילים ואריסטוקרטים באירופה לגהק, להניח מרפקים על השולחן ולהרעיש כשהם לוגמים מרק. במקומות רבים הם נהגו גם להפריח נפיחות רמות ולקבל על כך מחיאות כפיים מהסובבים.
ואם היום ההורים האירופאים מקפידים להורות לילדיהם לשבת זקופים ליד שולחן האוכל, אבותיהם של בעלי השליטה העצמית ליד השולחן ונימוסי השולחן הכה מוקפדים ומחמירים הללו, נהגו אז לשבת לשולחן ברישול ולנהוג כאחרוני הוולגרים של היום...
מצד שני, גם נימוסי שולחן הם עניין של גאוגרפיה. במדינות שונות יש נימוסי שולחן שונים ומשונים, שחלקם אפילו לא מזכיר את האירופאים הללו. יש מדינות שאם תסיימו את כל האוכל מהצלחת, המארח ייעלב, כאילו אמרתם לא שלא הוגש לכם מספיק אוכל.. ביפאן, לעומת זאת, אם סיימתם הכל - החמאתם למארח.
בסין, שם מכבדים את מי שעושה גרפס ליד השולחן, אבל מביטים בעין עקומה על מי שמלקק את מקלות האכילה, הצ'ופסטיקס שלו. ביפאן השף מקבל מחמאה עצומה כשלוגמים את המרק שלו ברעש. בתאילנד לא מכניסים את המזלג לפה, אלא מעמיסים בעזרתו את האוכל על הכף. בקוריאה לא אוכלים לפני שזקן השולחן מתחיל בסעודה.
ויש גם מדינות באירופה, עם נימוסי שולחן משלהן. בצרפת לא מנומס לחתוך חסה בצלחת, בגרמניה יסתכלו עליך בתמיהה אם תחתוך דווקא את תפוח האדמה. במקומות רבים עליך להניח את הסכו"ם שלך בדרך מסוימת, כדי שלא יפנו לך את הכלים בטרם סיימת לאכול. לבצוע פיסה מהלחם לפני שהאוכל מגיע, לעומת זאת, לא מנומס כיום כמעט בשום מקום.. חוץ מבישראל?
ובאמריקות? - האסקימואים בקנדה נוהגים עד היום להחמיא על האוכל שסיימו לאכול בעזרת נפיחה... ואם בצ'ילה נהוג לאכול הכל עם סכום, במקסיקו יצחקו אם לא תאכל טאקו בידיים.
כך אגב, גם במזרח התיכון כשיראו אותך אוכל פיתה פלאפל בצלחת, בעזרת סכו"ם. ואצל הבדואים יהיה עליכם להקפיד ולשתות 3 כוסות קפה שמגישים לכם ואם תרצו שיפסיקו למזוג לכם קפה, עליכם להפוך את הכוס.
גם באפריקה יש כמה דברים שיישמעו לנו מנומסים מדי. בניגריה למשל, יש שבטים שבהם זה לא מנומס לדבר על האוכל שאתה אוכל.. קצת משונה ביחס לשאר העולם שברובו כמעט חובה לבקר ולהסביר את הנאת הסועד מהמזון שלו בזמן הסעודה.
הנה נימוסי השולחן המקובלים בעולם המערבי (עברית):
https://youtu.be/6J6a5lnunSQ
הנה כל מיני נימוסי שולחן בעולם הרחב:
https://youtu.be/D2RnaViWuuE
בישראל יש מי שלומדים נימוסי שולחן (עברית):
https://youtu.be/aNoBuGltICM
הנה מנהגים בנימוסי שולחן במדינות שונות בעולם:
https://youtu.be/9XT4SbajwFw
הוזמנתם לארוחה - הנה ההוראות לנימוס בשולחן:
https://youtu.be/HDTB7jsc0UY
בעסקים נימוסי השולחן יכולים להועיל מאד ונימוסי שולחן גרועים - להזיק (עברית):
https://youtu.be/JdHCtk6lnxQ
וסדנה ארוכה ללימודי נימוס שולחן (עברית):
https://youtu.be/qztl-XzPaAo?long=yes
מהו סודו של המזלג?
כשסגן שר ההגנה הפולני הגיב ב-2016 על ביטול ההשתתפות של משלחת פולנית ביריד תעשייתי גדול הוא אמר על הצרפתים: "אלה האנשים שלימדנו אותם לאכול במזלג לפני כ-200 שנה", הוא אולי לא מדייק לגמרי, אבל ההיסטוריה לא שונה מאד מכך.
המַזְלֵג (Fork), אותו כלי אוכל בעל כמה "שיניים", שאותן נועצים במזון בכדי להגישו אל הפה, הוא המצאה עתיקה מאד. נראה שמזלגות קדומים שימשו בתרבויות עתיקות, מהתרבות המצרית והפרסית ועד ליוונית. גם במזרח התיכון של ימי המקרא היה המזלג בשימוש ואף הוזכר בתנ"ך, בספר שמואל א': "וְהַמַּזְלֵג שְׁלֹשׁ הַשִּׁנַּיִם בְּיָדוֹ.
וְהִכָּה בַכִּיּוֹר אוֹ בַדּוּד, אוֹ בַקַּלַּחַת אוֹ בַפָּרוּר--כֹּל אֲשֶׁר יַעֲלֶה הַמַּזְלֵג, יִקַּח הַכֹּהֵן בּוֹ".
באירופה, לעומת זאת, אכלו עד הגעת המזלג לאיטליה בידיים או באמצעות כף וסכין. בכדי שלא ללכלך את הידיים, נהגו נשות המעמד העליון להגיש באותה תקופה את המזון אל פיהם בעזרת שני סכינים...
כשהגיעו המזלגות לאיטליה, אי-שם במאה ה-11, ככל הנראה מהאימפריה הביזנטית, הם עדיין שימשו ככלי להכנת בשר ולא לאכילה. אלו היו מזלגות בעלי שתי שיניים, ששימשו את טבחי ימי הביניים כדי להחזיק את גוש הבשר, בעת שחתכו אותו. בארוחה הם המשיכו לאכול את הבשר בידיים. אבל בהדרגה החלו האיטלקים לתפוס שהמזלג יכול לפתור את בעיית אכילת הפסטה, עסק מלוכלך שאף פעם לא ממש הצליח לעבוד עם הכף או בידיים.
רק במאה ה-16 החלו לייצר שם מזלגות בעלי 3-4 שיניים שסייעו לבני האצולה האיטלקיים לאכילת הפסטה. שאר האיטלקים יילכו ויאמצו את הגאדג'ט החדש במהלך השנים שלאחר מכן.
זה לקח עוד 200 שנה עד שהמזלג הגיע לצרפת. כאן יש מחלוקת אם מפולין או ישירות מאיטליה. העובדה, כך או כך, שבמאה ה־18 הגיעו המזלגות לשולחנות האוכל הצרפתיים ונולדו נימוסי השולחן והרגלי האוכל הצרפתי המעודן. את נתחי הבשר הגדולים שנהגו לאכול מתוך כיכר לחם, החליפו נתחים קטנים, עם רטבים מעליהם, שהוגשו על ידי הטבחים, על גבי הצלחות.
הצרפתים אכלו אותם במזלגות, שנחשבו תחילה לכלים מסוכנים. אצילים צרפתיים התקשו להתרגל אליהם וזלזלו בהם בתחילה, או ממש ביזו אותם בסיפורי זוועה, על היותם מסוכנים מאד לשימוש. הדתיים שבהם אף הפיצו שמועות על היותם, לא פחות, כלי השטן. המזלג הזכיר להם את הקלשון של השטן. יש המספרים, אגב, שאת השן הרביעית הוסיפו כדי למנוע את הדמיון שלהם לקלשון השטן.
בכל מקרה - זה עבר די מהר. כשהגיע "עידן המזלגות", נבנו סביבו לא מעט מנימוסי השולחן שאנו מכירים. כיום, מלבד מקלות האכילה, הצ'ופסטיקס של המזרח הרחוק, במרבית העולם משתמשים במזלגות ונועצים את השיניים פעמיים - פעם את אלו של המזלג ואז את שינינו שלנו באוכל.
הנה סיפורו של המזלג:
https://youtu.be/PKSHYbU-Zdw
באיטליה הוא פתר את בעיית האכילה של הפסטה:
https://youtu.be/FItcPe9dmNo
היסטוריונית המזון בי ווילסון, שכתבה על ההיסטוריה התרבותית של הסכו"ם:
https://youtu.be/gaSRtLQc214
מה סיפורה של כף האכילה?
את צורתה קיבלה הכף (Spoon) מהכף האנושית. נסו ליצור מכף היד שלכם כף לאכילה ותראו מדוע הכף היא פריט האכילה העתיק ביותר בעולם. היא הייתה המשך של היד האנושית. הכף אומצה ככל הנראה עוד לפני האדם הקדמון אפילו. חוקרים משערים שכבר הקופים, אבותינו האבולוציוניים, יצרו להם כפות. האנתרופולוגית ג'יין גודול תיעדה קופים שימפנזים שיוצרים לעצמם כפות פשוטות ומשתמשים בהן לאכילה.
ואצל אבותינו הקדמונים הכף היא כבר חלק מהציוד ההכרחי. כפות מתקופת האבן נמצאו במקומות שונים בעולם. אגב, בישראל התגלתה מערכת הסכו"ם העתיקה בעולם. היא בת 200 אלף שנים לפחות והיא נמצאה ליד ראש העין.
אבל זה לא אומר שכולם, לאורך ההיסטוריה, השתמשו בכף. באימפריה הרומית נהגו לאכול דווקא בידיים. הרומאים נהגו לשכב על צד אחד ולכן שימשה רק ידם הפנויה כדי לאכול. בפקיסטן ובהודו האכילה היא עד היום בידיים ובעצם רק ביד ימין. יד שמאל אסורה לחלוטין, מכיוון שבה מנגבים את הישבן, לאחר השהייה בשירותים...
בימי הביניים החלו אנשים להסתובב עם כפות אישיות. הכף האישית הלכה עם האדם לאורך כל חייו ולא פעם הוא הוריש במותו את הכף האישית שלו לילדיו. זה היה רכוש אישי חשוב מאד.
ואם פעם יצרו את הכפות והסכו"ם בכלל מברזל וכסף, כיום הם מיוצרים מנירוסטה. הברזל והפלדה היו מחלידים והכסף השחיר. הנירוסטה, לעומתם, שומרת על המראה הנקי והיפה שלה, לאורך שנים רבות.
כך גילפו פעם כפות מעץ:
https://youtu.be/vbdTc233FtM
עד לכפות הפלסטיק שאינן טובות לסביבה:
https://youtu.be/eg-E1FtjaxY
כך מייצרים כפות במפעלים לייצור סכו"ם:
https://youtu.be/ATcdMqwAEAk?t=3m24s
ותכנית גלילאו על כפות היסטוריות וההיסטוריה של הכף (מתורגם):
https://youtu.be/Q_S9z8JRfvk?long=yes?t=1m18s&11m23s
איך הגיע כלי נשק כסכין אל שולחן האוכל?
נימוסי שולחן
אולי קשה להאמין אבל נימוסי שולחן (Table manners) הם המצאה צעירה למדי. עד לפני כמה מאות שנים יכולים היו אנשים לשבת ליד השולחן ולעשות דברים שלא יאומנו. עד המאה ה-15, נהגו אפילו אצילים ואריסטוקרטים באירופה לגהק, להניח מרפקים על השולחן ולהרעיש כשהם לוגמים מרק. במקומות רבים הם נהגו גם להפריח נפיחות רמות ולקבל על כך מחיאות כפיים מהסובבים.
ואם היום ההורים האירופאים מקפידים להורות לילדיהם לשבת זקופים ליד שולחן האוכל, אבותיהם של בעלי השליטה העצמית ליד השולחן ונימוסי השולחן הכה מוקפדים ומחמירים הללו, נהגו אז לשבת לשולחן ברישול ולנהוג כאחרוני הוולגרים של היום...
מצד שני, גם נימוסי שולחן הם עניין של גאוגרפיה. במדינות שונות יש נימוסי שולחן שונים ומשונים, שחלקם אפילו לא מזכיר את האירופאים הללו. יש מדינות שאם תסיימו את כל האוכל מהצלחת, המארח ייעלב, כאילו אמרתם לא שלא הוגש לכם מספיק אוכל.. ביפאן, לעומת זאת, אם סיימתם הכל - החמאתם למארח.
בסין, שם מכבדים את מי שעושה גרפס ליד השולחן, אבל מביטים בעין עקומה על מי שמלקק את מקלות האכילה, הצ'ופסטיקס שלו. ביפאן השף מקבל מחמאה עצומה כשלוגמים את המרק שלו ברעש. בתאילנד לא מכניסים את המזלג לפה, אלא מעמיסים בעזרתו את האוכל על הכף. בקוריאה לא אוכלים לפני שזקן השולחן מתחיל בסעודה.
ויש גם מדינות באירופה, עם נימוסי שולחן משלהן. בצרפת לא מנומס לחתוך חסה בצלחת, בגרמניה יסתכלו עליך בתמיהה אם תחתוך דווקא את תפוח האדמה. במקומות רבים עליך להניח את הסכו"ם שלך בדרך מסוימת, כדי שלא יפנו לך את הכלים בטרם סיימת לאכול. לבצוע פיסה מהלחם לפני שהאוכל מגיע, לעומת זאת, לא מנומס כיום כמעט בשום מקום.. חוץ מבישראל?
ובאמריקות? - האסקימואים בקנדה נוהגים עד היום להחמיא על האוכל שסיימו לאכול בעזרת נפיחה... ואם בצ'ילה נהוג לאכול הכל עם סכום, במקסיקו יצחקו אם לא תאכל טאקו בידיים.
כך אגב, גם במזרח התיכון כשיראו אותך אוכל פיתה פלאפל בצלחת, בעזרת סכו"ם. ואצל הבדואים יהיה עליכם להקפיד ולשתות 3 כוסות קפה שמגישים לכם ואם תרצו שיפסיקו למזוג לכם קפה, עליכם להפוך את הכוס.
גם באפריקה יש כמה דברים שיישמעו לנו מנומסים מדי. בניגריה למשל, יש שבטים שבהם זה לא מנומס לדבר על האוכל שאתה אוכל.. קצת משונה ביחס לשאר העולם שברובו כמעט חובה לבקר ולהסביר את הנאת הסועד מהמזון שלו בזמן הסעודה.
הנה נימוסי השולחן המקובלים בעולם המערבי (עברית):
https://youtu.be/6J6a5lnunSQ
הנה כל מיני נימוסי שולחן בעולם הרחב:
https://youtu.be/D2RnaViWuuE
בישראל יש מי שלומדים נימוסי שולחן (עברית):
https://youtu.be/aNoBuGltICM
הנה מנהגים בנימוסי שולחן במדינות שונות בעולם:
https://youtu.be/9XT4SbajwFw
הוזמנתם לארוחה - הנה ההוראות לנימוס בשולחן:
https://youtu.be/HDTB7jsc0UY
בעסקים נימוסי השולחן יכולים להועיל מאד ונימוסי שולחן גרועים - להזיק (עברית):
https://youtu.be/JdHCtk6lnxQ
וסדנה ארוכה ללימודי נימוס שולחן (עברית):
https://youtu.be/qztl-XzPaAo?long=yes
כשסגן שר ההגנה הפולני הגיב ב-2016 על ביטול ההשתתפות של משלחת פולנית ביריד תעשייתי גדול הוא אמר על הצרפתים: "אלה האנשים שלימדנו אותם לאכול במזלג לפני כ-200 שנה", הוא אולי לא מדייק לגמרי, אבל ההיסטוריה לא שונה מאד מכך.
המַזְלֵג (Fork), אותו כלי אוכל בעל כמה "שיניים", שאותן נועצים במזון בכדי להגישו אל הפה, הוא המצאה עתיקה מאד. נראה שמזלגות קדומים שימשו בתרבויות עתיקות, מהתרבות המצרית והפרסית ועד ליוונית. גם במזרח התיכון של ימי המקרא היה המזלג בשימוש ואף הוזכר בתנ"ך, בספר שמואל א': "וְהַמַּזְלֵג שְׁלֹשׁ הַשִּׁנַּיִם בְּיָדוֹ.
וְהִכָּה בַכִּיּוֹר אוֹ בַדּוּד, אוֹ בַקַּלַּחַת אוֹ בַפָּרוּר--כֹּל אֲשֶׁר יַעֲלֶה הַמַּזְלֵג, יִקַּח הַכֹּהֵן בּוֹ".
באירופה, לעומת זאת, אכלו עד הגעת המזלג לאיטליה בידיים או באמצעות כף וסכין. בכדי שלא ללכלך את הידיים, נהגו נשות המעמד העליון להגיש באותה תקופה את המזון אל פיהם בעזרת שני סכינים...
כשהגיעו המזלגות לאיטליה, אי-שם במאה ה-11, ככל הנראה מהאימפריה הביזנטית, הם עדיין שימשו ככלי להכנת בשר ולא לאכילה. אלו היו מזלגות בעלי שתי שיניים, ששימשו את טבחי ימי הביניים כדי להחזיק את גוש הבשר, בעת שחתכו אותו. בארוחה הם המשיכו לאכול את הבשר בידיים. אבל בהדרגה החלו האיטלקים לתפוס שהמזלג יכול לפתור את בעיית אכילת הפסטה, עסק מלוכלך שאף פעם לא ממש הצליח לעבוד עם הכף או בידיים.
רק במאה ה-16 החלו לייצר שם מזלגות בעלי 3-4 שיניים שסייעו לבני האצולה האיטלקיים לאכילת הפסטה. שאר האיטלקים יילכו ויאמצו את הגאדג'ט החדש במהלך השנים שלאחר מכן.
זה לקח עוד 200 שנה עד שהמזלג הגיע לצרפת. כאן יש מחלוקת אם מפולין או ישירות מאיטליה. העובדה, כך או כך, שבמאה ה־18 הגיעו המזלגות לשולחנות האוכל הצרפתיים ונולדו נימוסי השולחן והרגלי האוכל הצרפתי המעודן. את נתחי הבשר הגדולים שנהגו לאכול מתוך כיכר לחם, החליפו נתחים קטנים, עם רטבים מעליהם, שהוגשו על ידי הטבחים, על גבי הצלחות.
הצרפתים אכלו אותם במזלגות, שנחשבו תחילה לכלים מסוכנים. אצילים צרפתיים התקשו להתרגל אליהם וזלזלו בהם בתחילה, או ממש ביזו אותם בסיפורי זוועה, על היותם מסוכנים מאד לשימוש. הדתיים שבהם אף הפיצו שמועות על היותם, לא פחות, כלי השטן. המזלג הזכיר להם את הקלשון של השטן. יש המספרים, אגב, שאת השן הרביעית הוסיפו כדי למנוע את הדמיון שלהם לקלשון השטן.
בכל מקרה - זה עבר די מהר. כשהגיע "עידן המזלגות", נבנו סביבו לא מעט מנימוסי השולחן שאנו מכירים. כיום, מלבד מקלות האכילה, הצ'ופסטיקס של המזרח הרחוק, במרבית העולם משתמשים במזלגות ונועצים את השיניים פעמיים - פעם את אלו של המזלג ואז את שינינו שלנו באוכל.
הנה סיפורו של המזלג:
https://youtu.be/PKSHYbU-Zdw
באיטליה הוא פתר את בעיית האכילה של הפסטה:
https://youtu.be/FItcPe9dmNo
היסטוריונית המזון בי ווילסון, שכתבה על ההיסטוריה התרבותית של הסכו"ם:
https://youtu.be/gaSRtLQc214
את צורתה קיבלה הכף (Spoon) מהכף האנושית. נסו ליצור מכף היד שלכם כף לאכילה ותראו מדוע הכף היא פריט האכילה העתיק ביותר בעולם. היא הייתה המשך של היד האנושית. הכף אומצה ככל הנראה עוד לפני האדם הקדמון אפילו. חוקרים משערים שכבר הקופים, אבותינו האבולוציוניים, יצרו להם כפות. האנתרופולוגית ג'יין גודול תיעדה קופים שימפנזים שיוצרים לעצמם כפות פשוטות ומשתמשים בהן לאכילה.
ואצל אבותינו הקדמונים הכף היא כבר חלק מהציוד ההכרחי. כפות מתקופת האבן נמצאו במקומות שונים בעולם. אגב, בישראל התגלתה מערכת הסכו"ם העתיקה בעולם. היא בת 200 אלף שנים לפחות והיא נמצאה ליד ראש העין.
אבל זה לא אומר שכולם, לאורך ההיסטוריה, השתמשו בכף. באימפריה הרומית נהגו לאכול דווקא בידיים. הרומאים נהגו לשכב על צד אחד ולכן שימשה רק ידם הפנויה כדי לאכול. בפקיסטן ובהודו האכילה היא עד היום בידיים ובעצם רק ביד ימין. יד שמאל אסורה לחלוטין, מכיוון שבה מנגבים את הישבן, לאחר השהייה בשירותים...
בימי הביניים החלו אנשים להסתובב עם כפות אישיות. הכף האישית הלכה עם האדם לאורך כל חייו ולא פעם הוא הוריש במותו את הכף האישית שלו לילדיו. זה היה רכוש אישי חשוב מאד.
ואם פעם יצרו את הכפות והסכו"ם בכלל מברזל וכסף, כיום הם מיוצרים מנירוסטה. הברזל והפלדה היו מחלידים והכסף השחיר. הנירוסטה, לעומתם, שומרת על המראה הנקי והיפה שלה, לאורך שנים רבות.
כך גילפו פעם כפות מעץ:
https://youtu.be/vbdTc233FtM
עד לכפות הפלסטיק שאינן טובות לסביבה:
https://youtu.be/eg-E1FtjaxY
כך מייצרים כפות במפעלים לייצור סכו"ם:
https://youtu.be/ATcdMqwAEAk?t=3m24s
ותכנית גלילאו על כפות היסטוריות וההיסטוריה של הכף (מתורגם):
https://youtu.be/Q_S9z8JRfvk?long=yes?t=1m18s&11m23s
מהם תולדות הסכין ושימושיו?
מבין כל פריטי הסכו"ם, הסכין (Knife) הוא הרבגוני ביותר בשימושיו. גם כלי עבודה המשמש לחיתוך, גם כלי לוחמה פשוט לנשיאה וגם כלי אכילה ראשון במעלה וחבר במסדר הסכו"ם שעל שולחננו.
אבל מתי נולד הסכין וכיצד סועדים בו בעולם?
עוד בימי קדם השתמשו ציידים בסכין המבתרת לצורכי החלוקה והשיתוף של בשר הציד. ובכל זאת - מאז תקופת האבן ועד העולם העתיק שימש כלי האכילה הזה בכלל ככלי נשק.
השינוי חל איפה שהוא בימי הביניים, כשהסכין הופך להיות בעיקר כלי אכילה, לצד הכף והמזלג. התרבות האירופית מבייתת את המכשיר החד והופכת אותו לאורח של קבע על שולחן האוכל. נימוסי השולחן אוכפים נורמות לשימוש בו.
אמנם סיפורו האלים של הסכין לא הסתיים כשהגיע לשולחן האוכל, אך עם זאת בימינו הסכין משמש בעיקר ככלי אכילה. משתמשים בו הן למריחה והן לחיתוך האוכל בצלחת.
האכילה בסכין משתנה בעולם הגדול. האמריקאים נוהגים לחתוך את הבשר לחתיכות בעזרת הסכין והמזלג ואז מניחים את הסכין בצד ואוכלים רק עם המזלג, ביד שמאל. אצלם יד ימין מונחת על הברך בדרך כלל, כשריד לימים שבהם היא הייתה חייבת להיות מוכנה לשליפת האקדח במערב הפרוע.
האיטלקים אוכלים את הפסטה רק בעזרת מזלג ואינם זקוקים לסכין כלל. חיתוך פסטה בסכין הוא חטא בל יתואר מבחינתם ועדות לכך שהסועד אינו איטלקי ואינו חלק מהתרבות שלהם.
כנראה בהשראת האמריקאים, יותר ויותר צעירים בעידן המודרני, נוטים לסגל לעצמם היום את האכילה ללא סכין. אלה המילניאלס, בני ובנות דור ה-Y, שלא מאמצים בהכרח את הרגלי הנימוס של דור ההורים והסכין כמעט ולא משמש אותם, אלא רק המזלג.
ואם כבר נוהגי שולחן, אז על פי חוקי הנימוס אין לנפנף בסכין בשעת הארוחה. ברור שזה גם מסוכן, אבל עכשיו אתם יודעים שלפני הכל זה לא מנומס.
הנה מייצר סכיני הלוחמה בעבודת יד (עברית):
https://youtu.be/TZvZfXX6H9s
סכיני בואי הם סכינים ששימשו ללוחמה, עבודה ולחיתוך בשר:
https://youtu.be/lX-DRsI0ZmY
סכינים מימי הביניים:
https://youtu.be/q6j4Lp362nU
כך יצרו סכינים בימי הביניים:
https://youtu.be/Dp2agFyZUyk?t=26s
כך מייצרים סכינים בעבודת יד לשפים מקצועיים:
https://youtu.be/zEnriwNd6XU
כך תוכלו לאכול סכין:
https://youtu.be/RbJZkBajGk4
והשחזת הסכינים מאפשרת להם להיות חדים ולחתוך בקלות את הבשר:
https://youtu.be/1wNOYjT_Fk8
מבין כל פריטי הסכו"ם, הסכין (Knife) הוא הרבגוני ביותר בשימושיו. גם כלי עבודה המשמש לחיתוך, גם כלי לוחמה פשוט לנשיאה וגם כלי אכילה ראשון במעלה וחבר במסדר הסכו"ם שעל שולחננו.
אבל מתי נולד הסכין וכיצד סועדים בו בעולם?
עוד בימי קדם השתמשו ציידים בסכין המבתרת לצורכי החלוקה והשיתוף של בשר הציד. ובכל זאת - מאז תקופת האבן ועד העולם העתיק שימש כלי האכילה הזה בכלל ככלי נשק.
השינוי חל איפה שהוא בימי הביניים, כשהסכין הופך להיות בעיקר כלי אכילה, לצד הכף והמזלג. התרבות האירופית מבייתת את המכשיר החד והופכת אותו לאורח של קבע על שולחן האוכל. נימוסי השולחן אוכפים נורמות לשימוש בו.
אמנם סיפורו האלים של הסכין לא הסתיים כשהגיע לשולחן האוכל, אך עם זאת בימינו הסכין משמש בעיקר ככלי אכילה. משתמשים בו הן למריחה והן לחיתוך האוכל בצלחת.
האכילה בסכין משתנה בעולם הגדול. האמריקאים נוהגים לחתוך את הבשר לחתיכות בעזרת הסכין והמזלג ואז מניחים את הסכין בצד ואוכלים רק עם המזלג, ביד שמאל. אצלם יד ימין מונחת על הברך בדרך כלל, כשריד לימים שבהם היא הייתה חייבת להיות מוכנה לשליפת האקדח במערב הפרוע.
האיטלקים אוכלים את הפסטה רק בעזרת מזלג ואינם זקוקים לסכין כלל. חיתוך פסטה בסכין הוא חטא בל יתואר מבחינתם ועדות לכך שהסועד אינו איטלקי ואינו חלק מהתרבות שלהם.
כנראה בהשראת האמריקאים, יותר ויותר צעירים בעידן המודרני, נוטים לסגל לעצמם היום את האכילה ללא סכין. אלה המילניאלס, בני ובנות דור ה-Y, שלא מאמצים בהכרח את הרגלי הנימוס של דור ההורים והסכין כמעט ולא משמש אותם, אלא רק המזלג.
ואם כבר נוהגי שולחן, אז על פי חוקי הנימוס אין לנפנף בסכין בשעת הארוחה. ברור שזה גם מסוכן, אבל עכשיו אתם יודעים שלפני הכל זה לא מנומס.
הנה מייצר סכיני הלוחמה בעבודת יד (עברית):
https://youtu.be/TZvZfXX6H9s
סכיני בואי הם סכינים ששימשו ללוחמה, עבודה ולחיתוך בשר:
https://youtu.be/lX-DRsI0ZmY
סכינים מימי הביניים:
https://youtu.be/q6j4Lp362nU
כך יצרו סכינים בימי הביניים:
https://youtu.be/Dp2agFyZUyk?t=26s
כך מייצרים סכינים בעבודת יד לשפים מקצועיים:
https://youtu.be/zEnriwNd6XU
כך תוכלו לאכול סכין:
https://youtu.be/RbJZkBajGk4
והשחזת הסכינים מאפשרת להם להיות חדים ולחתוך בקלות את הבשר:
https://youtu.be/1wNOYjT_Fk8
