ישנם כמה גזי חממה שמחממים בהדרגה את כדור הארץ וגז המתאן הוא רק אחד מהגורמים להתחממות של כדור הארץ ולמשבר האקלים.

גז זה נוצר ברובו מריכוזי חיידקים בשדות אורז וביצות. מסתבר שפעילות חיידקים במעיים של עדרי הכבשים העצומים של ניו-זילנד ולמעשה בעולם כולו, מחמירים גם הם ובאופן דרמטי את הבעיה האקולוגית של הפגיעה באוזון.

הגזים שפולטים בעלי חיים מעלי גירה כאלה, כמו כבשים ופרות, בעיקר בנפיחות וגיהוקים, מכילים גם הם גז מתאן שפוגעים גם הוא בשכבת האוזון.

המתאן יוצר הרבה יותר נזק מהפחמן הדו חמצני. מדובר באחד הגורמים הקשים להתחממות כדור הארץ ואת הנזק של נפיחות העדרים בניו זילנד ואוסטרליה גילו רק אחרי שהמדענים מצאו שדווקא מעל ארצות אלה ייצר מעין חור באוזון.

המשק החי אחראי לכ-32% מכלל פליטות המתאן האנושיות ברחבי העולם. אבל האם עלינו להפסיק לגדל בקר? התשובה המדעית מורכבת יותר מכפי שנדמה.


#איך זה קורה?
פרות, כבשים ועיזים שייכים לקבוצה הביולוגית של רומיננטים (Ruminants), בעלי חיים שפיתחו מערכת עיכול מורכבת בת 4 קיבות. הקיבה הראשונה נקראת כרס (Rumen) ובה מתרחש הקסם. מיליארדי חיידקים ומיקרואורגניזמים אחרים מפרקים את הסיבים הצמחיים הקשים באופן שאף יצור אחר על פני כדור הארץ לא מסוגל לבצע.

התהליך המרתק הזה נקרא תסיסה אנטרית (Enteric Fermentation). אחד מתוצרי הלוואי שלו הוא מתאן. פרה ממוצעת מייצרת בין 100 ל-200 ליטר מתאן ביום. בניגוד לתפיסה הרווחת, רוב הגז לא יוצא דרך הזנב אלא דרך הפה. כ-95% מהמתאן נפלט בגיהוקים. כאשר מכפילים זאת ב-943 מיליון ראשי בקר שקיימים על פני כדור הארץ, כמויות המתאן הופכים מפחידים.


הנה סרטון על גז המתאן שנוצר בחוות הבקר והנסיון לעצור את תרומתו להתחממות כדור הארץ:

http://youtu.be/V8QCDHAG9tk


וגורמים נוספים להתחממות הגלובלית (עברית):

http://youtu.be/DDJUYXN34gM

רולנד הפלצן (Roland the Farter), קראתם נכון, הוא דמות היסטורית אמיתית לגמרי מימי הביניים. האיש היה ליצן חצר שכיכב במאה ה-12 בחצרו של המלך האנגלי הנרי השני.

למה פלצן אתם שואלים?

רולנד הפרטר, הידוע גם בשם Roland le Fartere באנגלית עתיקה, נהג להופיע במופעים משעשעים עבור המלך ומכובדי החצר בפליטת פלוצים ששיעשעו אותם מאוד.

הוא אף קיבל לשם כך תלבושת עור שהוכנה בשבילו, שחוברו אליה פעמונים. כדי להעצים את האפקט הקומי של הפלוצים המשעשעים שלו, הוא נהג ללבוש את החליפה המצלצלת בהופעותיו.

מי שהתפרסם בכישרונו הייחודי לפלוט גזים אמנותיים קיבל את התואר "פלטוליסט" או "פרטור" בצרפתית. פלצן, אבל מצטיין ובעל יכולות אמנותיות.

על עלילותיו הריחניות של רולנד למדו ההיסטוריונים דרך מסמכים שונים, כרוניקות וכתבי יד מתקופתו.

רולנד היה כל כך מוצלח בפלוצים שלו, עד שכפרס על ההופעה המפורסמת ביותר שלו, הוא קיבל מהמלך הנרי אחוזה במחוז סאפוק. היא עצמה הייתה ידועה במשך מאות שנים כ"אחוזת רולנד".

ההופעה שזיכתה אותו בפרס כה מכובד, שרק אצילים זכו לו באותה תקופה, התקיימה במהלך חגיגות חג המולד של 1178. הכרוניקן המלכותי רוג'ר מהובן דיווח שבמהלך המופע הוא ביצע, אל מול המלך וכל הקהל, תרגיל מופלא שהמציא ואותו כינה "קפיצה אחת, שריקה אחת ופלוץ לסיום" (בלטינית "Unum saltum et siffeltum et unum bumbulum").

התרגיל היה כל כך מצחיק שכל הנוכחים התפקעו מצחוק ואולי גם מהגזים... בעוד המלך מגזים (...) במתנה שלו לרולנד.

אגב, אם הכשרון המיוחד של רולנד נתפס בתקופתנו כגס מדי, שווה לדעת שגזים נחשבו בימי הביניים כבידור לכל דבר. לא פעם ליצנים נהגו לפלוט נפיחות, כמו שליצנים בימינו מגהקים לא פעם, או משהקים לצחוק הקהל. המקצועיים שביניהם הפליאו בשליטה שלהם על תנועת המעיים והגז שלהם.

תהילתו של רולנד כ"פלטוליסט", פלצן מקצועי, שרדה לאורך מאות שנים. עד ימינו הוא זכור כאחד מהליצנים המפורסמים של תקופת ימי הביניים ובעצם גם בהיסטוריה.

ואגב, העניין עם פלצנים וירטואוזים הוא עתיק מאוד. כבר במאה ה-4 לספירה כתב הפילוסוף והוגה הדעות המפורסם אוגיסטינוס הקדוש על אמן רחוב אנגלי בו נתקל. "האיש שולט שליטה מוחלטת על פעילות המעיים שלו, מוציא אוויר על פי רצונו הוראה ומייצר מעין זימרה באחוריו".


הנה קיצור תולדותיו של רולנד הפלצן:

https://youtu.be/-EHYolfmr88


ושיחה על האיש והאגדה:

https://youtu.be/-VifUx3hSUI

הנפיחה (Fart), שיש המכנים אותה במילה הגרמנית "פְלוֹץ" או במילה התנ"כית נאד, היא פליטה של גזים מפי הטבעת. הנפיחה היא תוצאה של פעולת מערכת העיכול, לרוב בשל אכילת מאכלים מסוימים או אכילה מהירה מדי.

מבחינת נימוס, נפיחה בציבור אינה מנומסת ונהוג לצאת לשירותים ולשחררה. מבחינה בריאותית, כליאת הגזים בבטן עלולה להכאיב והימנעות משחרור של הנפיחה, אינה מומלצת באופן קבוע. מחקרים מראים שהנפיחות טובות לבריאות.. אבל בבקשה, לא ליד החבר'ה!


הנה הסבר על מקורו של הגז היוצא מגופנו (מתורגם):

http://youtu.be/GTvnjaUU6Xk?t=6s


הצד הבריאותי של הנפיחות או הפלוצים שטובים לבריאות (עברית):

http://youtu.be/LObj7GTgwY8


יש אנשים שהגזים שלהם נובעים מתסמונת מעי רגיז - אל תקשו עליהם (עברית):

https://youtu.be/5JCI4XYowjw


ליצן שהחליט לצלם תגובות של אנשים:

http://youtu.be/996K9evzK10


פלוצים מוסיקליים בתחרות כשרונות טלוויזיונית:

https://youtu.be/XCJ1YgUCf0c


ובחיוך - סוגי נפיחות:

https://youtu.be/C8NU5nLxqBI

דומה שאת תבלין הכורכום (Turmeric), המכונה “הזהב הצהוב”, אפשר לראות בימינו בכל מקום. תרבויות עתיקות העריכו את הכורכום הרבה יותר מאשר כסתם תבלין בבישול. למעשה, הכורכום הגיע בעולם למטבח המודרני מטקסי דת קדומים.

שורשיו של הכורכום הם בדרום אסיה. השורש הזה מוכר מאז ומתמיד כמרכיב המרכזי בתבלין הקארי המפורסם של המטבח ההודי.

התבלין הזהוב מהמטבח ההודי מצוי גם במטבחים אסייתיים אחרים, אך הוא יותר מסתם תוספת של צבע וטעם למנות. מחקרים מדעיים רבים מצביעים על יתרונות בריאותיים מרשימים של צמח זה, שהופכים אותו לאחד התבלינים הבריאים שיש.

ממאכלים מתובלים בקארי, דרך משקאות בריאות, לצד היותו מרכיב בתרופות ומשמש בטקסי דת עתיקים, מדהים לגלות עד כמה עיצב השורש הצנוע שאנו מכירים ממדפי התבלינים את עולמות הדת, המזון, הרפואה, הדת והתרבות בעולם.


#במטבח
כבר באירופה הקדומה זכה תבלין הכורכום לאהדה בתור תבלין הודי בריא במיוחד. מימי הביניים משמשים הכורכום והכורכומין שבו בתור תבלין המשפר את הבריאות הטבעית.

הכורכום נחשב מועיל במיוחד גם לעיכול. הוא עשוי לסייע בהקלה על בעיות עיכול כמו גזים ונפיחות.

במטבח ההודי נוהגים לשלב את תבלין הכורכום עם פלפל שחור ומומלץ גם היום לשלבם במאכלים. כי עם הזמן והמחקר הסתבר שבחירת הטעם של ההודים היא גם טעימה, אבל גם מאוד בריאה.

זה נובע מכך שאת מרבית התכונות הבריאותיות שלו מעניק לכורכום החומר הפעיל שבו, הכורכומין. המדע מצא שמספיק להוסיף כמות קטנה של פלפל שחור לכורכום בכדי להגדיל מאוד את ספיגת הכורכומין בגוף.

עוד מסתבר ששילוב של כורכום עם שומנים בריאים משפר גם הוא את ספיגת הכורכומין בגוף.


#בריאות
בהשתייכותו למשפחת צמחי הג’ינג’ר הידועים כצמחי מרפא בריאים מאוד, הכורכום הוא אחד התבלינים הבריאים ביותר על מדף התבלינים שלנו.

עם מגוון רחב של יתרונות בריאותיים פוטנציאליים, מהקלה על מצבים דלקתיים כרוניים, כמו דלקת מפרקים, ועד להגנה על הלב והמוח, הוספת כורכום לתזונה היומית יכולה להיות דרך טעימה ופשוטה לתמוך בבריאות הכללית.

המרכיב הפעיל העיקרי שלו הוא הכורכומין (Curcumin) שהוא גם האחראי לצבעו הצהוב של הכורכום. הכורכומין שמופק משורש הכורכום הטבעי ידוע בתכונותיו נוגדות הדלקת החזקות, כולל מחלות מעי דלקתיות, מחלות פרקים, מחלות אוטואימיוניות, לצד מחלות לב וכלי דם. הוא גם מצויין לעור ומשקם היטב פציעות.

אך הגוף מתקשה לספוג את הכורכומין באופן יעיל. זו הסיבה שמומלץ לצרוך כורכום יחד עם פלפל שחור המכיל מרכיב שמגביר את ספיגת הכורכומין ונקרא פפרין.

אחרי שמעבדים אותו בנפרד נחשב הכורכומין לתוסף מזון-על בריא במיוחד. עם תוספת של פיפרין שבפלפל השחור הוא משפר משמעותית את ספיגת הכורכומין במערכות העיכול והדם, מחזק ומאזן את הגוף.

ברפואה ההודית, האיורוודה, הכורכום משמש כבר אלפי שנים כצמח מרפא לטיפול במחלות הקשורות לקיבה ולפציעות בעור. המחקר מוצא בו גם תמיכה במערכת החיסונית של הגוףובשיפור התגובה החיסונית של הגוף.

גם במערב גורסים המשווקים שבאיורוודה משמש שורש הכורכום לטיפול בהפרעות עיכול, לצד חיזוק כללי וטיהור של הגוף.

מתקיים מחקר על הכורכומין גם בהקשר של הגנה על הלב, שיפור בריאות המוח והפחתת הסיכון למחלות ניווניות של המוח.

ישנן גם עדויות לכך שהכורכום עשוי לתמוך בבריאות הכבד ולסייע בפינוי רעלים מהגוף. לכן פותחו תוספים מסחריים המציעים תשובה רפואית וישנם תוספי תזונה המשלבים את שני המרכיבים.

הבעיה היא שמה שמתיימר להיות תרופת פלא ומשווק לכאורה כדי לרפא המון בעיות בגוף, הוא קשה להפקה, מתפרק כמעט מיד ולא נספג בגוף. גם המחקר המדעי לא מצא יעילות רפואית אמיתית בכל אלו ותוספים שהבטיחו להיות בריאים ויעילים, נותרים יקרים ולא ממומשים לבריאות.


#רפואת סבתא
כבר מאות שנים נמצא הכורכומין בשימוש ברפואות האלטרנטיביות השונות. ההודים, למשל, נוהגים למרוח בתבלין את כל התינוקות שנולדים להם, מה שמחזק את המערכת החיסונית שלהם.

הרפואה הסינית הקדומה השתמשה בכורכומין לכאבי בטן ולמחלות הקשורות לכאבי הבטן. הוא עשוי לסייע בהקלה על בעיות עיכול כמו גזים ונפיחות, לצד הקלה אפשרית בתסמיני מחלות מעי דלקתיות.

לפי ההודים, אם מישהו נפצע פציעה פנימית כואבת, בקרסול או באזור אחר ברגל או ביד, יש לערבב היטב כורכום עם מעט מים למשחה צהובה וחזקה ואז למרוח שכבה נדיבה על כל האזור ולחבוש מסביב.

עוד יתרון מרשים של הכורכום הוא יכולתו לפעול כנוגד חמצון חזק. נוגדי חמצון מגינים על תאי הגוף מפני נזקי הרדיקלים החופשיים, מה עשוי להאט תהליכי הזדקנות ולהגן ממחלות שונות.


הנה הבטחת הכורכום לריפוי (עברית):

https://youtu.be/LdG3aiCEhes


על פצצת הרפואה של צמח הכורכום (עברית):

https://youtu.be/apotFyGhx5w


עוד על הצד הבריאותי של הכורכום:

https://youtu.be/VAt-jJxLtQY


כורכום נגד דלקות ולספורטאים (עברית):

https://youtu.be/_v3W9B1oveI?si=7FQ_VWw5MnN7qTrB


והכל על תבלין הכורכום:

https://youtu.be/Dj3aazeFMq8?long=yes

צמח ותבלין הֶל (Cardamom), הידוע גם כקרדמון, הוא אחד מהתבלינים המעניינים בשימושיו, מאז ימי קדם ועד היום.

תבלין ההל משמש לתיבול תה, קפה, תבשילים ומאפים. בזכות טעמו הארומטי והמורכב הוא נחשב בעיני רבים ל"מלך התבלינים". התבלין הזה מככב במזרח התיכון, במיוחד כתוספת לקפה הערבי.

הל הוא צמח תבלין ממשפחת הזנגביליים. הוא גדל בתרמילים ויש לו פריחה מרשימה. תרמילי ההל כוללים את הזרעים, שנמכרים שלמים או בתור הל טחון.

הצמח עצמו הוא צמח רב-שנתי, בעל פריחה מרשימה ועלים גדולים. החלק העיקרי שמשמש בו כתבלין הם הזרעים המיובשים או הקלויים שלו.

למעשה, קיימים בעולם 3 צמחי הל שונים: ההל הירוק, שגם מכונה "הל אמיתי", ההל השחור והל אפריקאי.


#היסטוריה
נראה שמקורו של ההל הוא בדרום הודו ובסרי לנקה, אך גידלו אותו גם בדרום מזרח אסיה ובגואטמלה. כבר בימי קדם, ההל היה תבלין "עובר לסוחר" שנסחר על ידי הנבטים. המצרים הקדמונים הם שכינו אותו כבר אז "מלך התבלינים".

היוונים עיסו ובישמו את עצמם בשמן ההל והורישו גם לרומאים את השימוש בו. הרומאים העריכו את סגולותיו של התבלין האקזוטי וייבאו כמויות אדירות של הל מהודו כבר במאה ה-1 לספירה. אפיקיוס המליץ על חליטות הל כתרופה למפריזים באכילה.

ביוון העתיקה הוא מוזכר כבר במאה ה-4 לספירה, כשהגיע אליה. בצפון אפריקה הוא תפס מקום חשוב בתערובת התבלינים המפורסמת "ראס אל חנות". שם גם שילבו השבטים הערבים את ההל עם הקפה שהגיע אז לאזור. הם נהגו להוסיף לפינג'אן תרמיל אחד או שניים של הל לספל הקפה המתוק. הצגת תרמילי ההל לעיני האורחים נחשבה אז לאות כבוד והערכה ודורות רבים נשמרת המסורת הזו.

בנוסף לשימושו כתבלין, ההל שימש גם כצמח מרפא. בתימן הוא שימש כתבלין לקפה ולבשר וכמרכיב חשוב בתבלין החוואיג' ולטיפול בגיהוק, בגזים ובדימום מהרחם.

בצרפת של ימי הביניים נהגו לתת לחיילים פצועים ומוחלשים יין בשם "היפוקראס". היה זה יין עם הל לתיבול והוא נקרא כך על שם היפוקראטס היווני, הרופא הראשון ושימש לחיזוק והחלמה.


#מטבח
לרובנו ההל הכי מוכר כתבלין שמוסיפים לקפה. ואכן, הוא משתלב במנות מתוקות ומלוחות ובמשקאות - בדגש על קפה עם הל.

בעוד שתבלינים אחרים מוגבלים לא פעם לשימושים מסוימים, ההל מצוי בתערובות תבלינים רבות, כמו גאראם מסאלה ותערובת החוויאג' - תערובת התבלינים של התימנים.

בחודשי הסתיו של כל שנה, רוכשים מקדשים רבים בהודו מאות טונות של הל, לקראת חג האורות ההינדואי, הוא פסטיבל הדיוואלי. הסיבה לכך הן עוגיות הלאדו, שנהוג לחלק למיליוני עולי הרגל. את העוגיות הללו מכינים מקמח חומוס, סירופ סוכר והמון הל - אחד התבלינים החשובים במטבח ההודי המסורתי.


#בריאות
כבר דורות שההל משמש ברפואה עממית בכל רחבי אסיה. במסורות העממיות ובעולם תרופות הסבתא מייחסים לו תכונות של חיטוי, מחטא, הרפיית שרירים וייבוש ליחה. הוא גם מאלחש, מכייח, מעורר תיאבון, נוגד עוויתות, מעורר את המערכת החיסונית, מקדם וסת נשית ועוד.

ברפואת צמחי המרפא העכשווית ההל מצוין למצבי עיכול לא תקינים ובכלל לסייע לעיכול ולהקטנת נפיחות (גזים, פלוצים). לא סתם הערבים מציעים קפה עם הל אחרי מנה של חומוס או פול. בנוסף לשיפור העיכול מיוחסים להל יתרונות בריאותיים נוספים, כמו איזון הסוכר בדם והפגת ריח רע מהפה.

חליטת תה עם הל תסייע בהצטננות, שיעול, שפעת ודלקת סינוסים. במהלך חודשי החורף בישול של כמה תרמילי הל בכוס חלב הם משקה ארומטי מרגיע לפני השינה.

בעיסוי ארומתרפי מסייע שמן הל בבעיות נשימה ובמחזור דם לקוי ומחזק את המערכת החיסונית.

בניגוד לצמחים כמו אניס שמתמקד בפעילות אנטי-מיקרוביאלית, הוא מפחית חומציות ונוגד כיבים.

כמו כן, ההל משמש לדחייה של נמלים.



הנה תבלין ההל:

https://youtu.be/C_eDHTdxgYE


כך מגדלים הל מזרעים רגילים (ללא מילים):

https://youtu.be/dkxwxCdnmv0


על היופי והעוצמה של ההל הטבעי, בגבעות ההל, של קראלה, דרום הודו:

https://youtu.be/GelSQU-RAuI


ומעט על תעשיית התבלינים של המזרח התיכון (עברית):

https://youtu.be/66qgh5u-yDg?t=9m22s