שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מה היה מיוחד במוסיקת ה-Fאנק?
פאנק (Funk), פאנקי או Fאנק, כמו שאנו רושמים כדי שלא לבלבל עם סגנון ה-Punk השונה כל כך, הוא סגנון מוסיקלי ריקודי וקצבי במיוחד, שהעניין בו הוא המקצב הקופצני אך לא מהיר ולא רועש.
הוא מאופיין בגיטרות קצב דומיננטיות שמצטרפות לבאס ותופים ברקע מאוד יציב, שעליו מצטרפים לא פעם כלי נשיפה במשפטים ופראזות קצביים, מהירים ולא פעם מורכבים.
מבחינה מוסיקלית מדובר במעבר להדגשת הפעימה הראשונה, במקום השנייה והרביעית, כמו שהיה מקובל בסגנונות הקודמים של מוזיקאים שחורים, דוגמת הסול, רית'ם אנד בלוז והרוקנ'רול ובהמשך מעבר גם להדגשה על השלישית מתוך 4.
ה-Fאנק התפתח במהלך שנות ה-60-70 ברבעים השחורים של ערי ארצות הברית הגדולות. הסגנון הזה הוא שילוב של המון השפעות מוזיקליות מרתקות. ההתחלה ברורה למדי - כמו סגנונות רבים של האפרו אמריקאים בארצות הברית, שורשיו המקוריים הם כמובן מאפריקה ואם להיות מדויקים אז ממערב אפריקה. אבל יש בו השפעות ברורות של סגנונות נוספים ומאוחרים הרבה יותר, כמו הרית'ם אנד בלוז האמריקאי ולא מעט השפעות של מוסיקת ג'אז ורוק של שנות ה-60. אנו נעיז ונעריך שאם ג'ימי הנדריקס היה מאריך ימים, הוא היה אוהב את סגנון הFאנק ובטח תורם לו כמה פנינים משלו.
ליוצר הסגנון נחשב המוזיקאי ג'יימס בראון כבר ב-1964, שיצר אותו כסוג של פיתוח ממוסיקת הנשמה (Soul). הFאנקי מיוזיק נוצרה כשהוא החל לחבר את כל מרכיבי הנגינה והמוסיקה על ולטובת המקצב.
בהמשך כיכבו בו לא מעט אושיות פופ, כמו הנסיך המוכשר ורב הפנים של המוסיקה הפופולרית - פרינס, להקות פופ כמו "אדמה רוח ואש" ואפילו מהנדסי המוסיקה העילאיים והמוכשרים בטירוף של להקת "סטילי דן".
הנה יסודות הפאנקי כפי שיצר אותם ג'יימס בראון:
https://youtu.be/wUVs9JAI3jg
לידתו של הפאנק השחור:
https://youtu.be/AihgZv1D5-4
ג'יימס בראון עם Fאנק:
https://youtu.be/c5BL4RNFr58
סליי ומשפחת סטון:
https://youtu.be/YUUhDoCx8zc
לארי גרהם הבסיסט של סליי והפמילי סטון המציא ל-fאנק את ההקפצות בבאס:
https://youtu.be/Cusns4PcUcM
אדמה רוח ואש:
https://youtu.be/rl-WSmryfSY
אחד משירי הFאנק הטובים שנעשו אצלנו בהפקת יוסי פיין:
https://youtu.be/Syjb99ed5xg
ופאנק יהודי וכיפי עם כיפה:
https://youtu.be/1SHLLLnykXw
מהי מוסיקת ההיפ הופ?
היפ הופ (Hip hop) הוא סגנון מוסיקלי איטי יחסית, שמתבסס על דגימות צליל ושירת ראפ, שהיא מעין דיבור מחורז. הכל התחיל מתקליטן, די ג'יי מניו-יורק, שיצר את הסגנון בסוף שנות ה-70, על בסיס "סקרצ'ינג" מתקליטים ישנים והפסקות פתאומיות של הנגינה.
אבל לפני הכל היפ-הופ הוא שם כולל לתת-התרבות שבה נוצר הראפ. להיפ-הופ ארבעה יסודות מרכזיים: ציור הגרפיטי על הקירות, ריקודי הברייקדאנס, אמנות הדי-ג'יי (חיתוך וסקרצ'ינג) ושירת-דיבור הראפ.
היא גם מחוברת לתת-התרבות של הסקייטבורדינג שהתפתחה במקביל אליה, במפגש שבין ילדי ונערי דאונטאון מנהטן והחבר'ה מהברונקס, בין "ראפרים", "ברייקרים" (רקדני ברייקדאנס) ו"סקייטרים" (שעושים סקייטבורד), שלפני שעיריית ניו יורק נכנסה בהם חלקם היו בכלל ציירי גרפיטי.
ההיפ-הופ נולד באמריקה על ידי חברי כנופיות ונערי רחוב שחיפשו דרך ביטוי. היסטוריונים של פופ ממספרים שהם פיתחו את הסגנון המרדני הזה כתגובה למוסיקת הדיסקו המסחרית ששלטה באירופה של שנות ה-70 במאה הקודמת והשתלטה על העולם, אבל האמת היא שהם עשו מוסיקה שהם אהבו בלי קשר לכלום.
רבים מאמני הברייקדאנס והראפרים הראשונים היו למעשה חברי כנופיות שמצאו אפיק פעילות חדש. מצוידים במקצבים שהוקלטו על מכשירי בום בוקס גדולים ועתירי באסים, הם היו שרים ראפ ברחוב, אחר כך במועדון "מארס", הבכור והראשון במועדוני מסיבות ההיפ הופ בעולם ובתכנית הרדיו המיתולוגית של סטרץ' ובאביטו ברדיו של אוניברסיטת קולומביה ב-NYC, תכנית פורצת דרך שהייתה הראשונה בעולם ששידרה היפ הופ.
הנערים וההיפרים המשיכו לעשות באטלים, קרבות ראפ, פרי סטייל ולשפר כל הזמן את היכולת שלהם לחרוז, לדברר ולכתוב את הרעיונות, הביקורת והמחאה שלהם על החיים.
אחר כך באו סרטים כמו "קידס" שעשה לארי קלארק ובו תיעד את סצנת הרחוב ותת-התרבות של ההיפ-הופ בגדול ואז הסרט "מיקסטייפ", בו שימש המיקסטייפ היפ-הופ מהתכניות של סטרץ' ובאביטו כפסקול מדהים לתרבות הסקייטבורדינג, שהצטלמה נהדר והפכה את שני התחומים ללוהטים בכל העולם.
בהמשך נוסדו חברת "Zoo York" האלטרנטיבית, שהייתה החברה הראשונה של ההיפ הופ, וחנות "Supreme", שהייתה חנות הסקייטרים הראשונה בעולם והפכה למעצמת אופנת סקייטרים ואופנת רחוב. שתיהן, אגב, הפכו לאימפריות של מיליארדים, ממש כמו הכוכבים שצמחו מהרחוב למיינסטרים העולמי שהחליף את הרוק בתור המוסיקה המצליחה ביותר.
כך נולד ההיפ הופ (עברית):
https://youtu.be/qKOyGu5hY-s
התפתחות ההיפ הופ:
https://youtu.be/qKkUCwxRWAM
תולדות ההיפ הופ מסופר בסגנון היפ הופ:
http://youtu.be/waHXUdlsuLU
כוכב ההיפ הופ העצום אמינם שהוסיף את הזמרת דיידו:
http://youtu.be/aSLZFdqwh7E
התפתחות ריקודי ההיפ הופ לאורך השנים:
http://youtu.be/_BKXn6vb6gA
היפ הופ ישראלי:
https://youtu.be/eC3EGXuhy6k
ילדים באוגנדה שהפנימו וחיברו לתרבות שלהם:
https://youtu.be/GJm1gnQKxWY
וטריילר הסרט "כל הרחובות שקטים" על לידת ההיפ הופ והסקייטבורדינג בניו יורק:
https://youtu.be/I47ZfSDoZcQ
מה הייתה מוסיקת הגל החדש?
הגל החדש של המוסיקה (New wave music) היה סגנון של רוק אלקטרוני, שנולד בתחילת שנות ה-80 והפך כמעט מזוהה עם העשור הזה.
העשור הזה של האייטיז הוא סוף תנופת הדיסקו של שנות ה-70. אף שעדיין הופיעו כמה להיטי דיסקו במצעדי המכירות ב-1980 ובשנה שאחריה, ברור היה ששיאו של הדיסקו חלף.
זה היה השלב בו עלו צלילים חדשים - צלילי הגל החדש. מוסיקת הריקודים מתחילה להכניס יותר ויותר סינתיסייזרים ואלקטרוניקה.
כי "הגל החדש" הייתה אמנם מוסיקה שהמשיכה את סגנון הפאנק רוק, אך נטתה לכיוון ניסויי יותר, עם לחנים מתוחכמים, צליל מעט אלקטרוני וחדשני, מילים חדות ויותר מתוחכמות יחסית, סגנון פחות בועט וחצוף מהפאנק והפקה מלוטשת יותר וצליל ידידותי יותר לרדיו.
שנת 1981 סימנה את הזינוק להצלחה של סגנון "הגל החדש", בין השאר משום שהקליפים שלהם שודרו המון בתחנה הצעירה והמצליחה שזה עתה נוסדה, MTV. זו הייתה תחנה ששידרה רק וידאו קליפים והצד הויזואלי והאופנתי של אמני הגל החדש התאים לה מאד, בדרך להפוך לערוץ הטלוויזיה של הצעירים.
עם להקות כמו פט שופ בויז (Pet Shop Boys), דוראן דוראן (Duran Duran) ואמנים כמו אדם אנט (Adam Ant), הגל החדש פרח. בהמשך יצרפו אליו גם אמנים לא ממש קשורים, כמו להקת "פוליס". הוא יחזור גם בהמשך עם הרכבים כמו הסמית'ס (The Smiths), הקיור (The Cure) ודפש מוד (Depeche Mode) אבל בחצי השני של שנות השמונים הוא ילך וידעך, עד שייעלם.
מודרן אנגליש בעשור של הגל החדש:
https://youtu.be/LuN6gs0AJls
וגם:
https://youtu.be/E8hSLYqPyEU
יאזו ב-Don't go:
https://youtu.be/VML1u8KJjEo
מה מיוחד במוסיקת הרוק או הרוק אנד רול?
מוסיקת רוק (Rock) היא מוסיקה קצבית, לעיתים קרובות רועשת, שיש בה שימוש בגיטרות חשמליות ובתופים. זמרי רוק שרים בקול מחוספס ולא עדין ובדרך כלל לבושים ומופיעים בצורה פשוטה וללא ניסיון למצוא חן.
כחלק מתדמית צעירה ולא ממוסדת, רבים מהם נהגו בצורה לועגת וחסרת אחריות. ואכן, המוסיקה הזו ואוהבי הרוק בכלל נחשבו תמיד מורדים ולא הולכים בזרם,
הדתות השונות ובמיוחד הכנסייה הנוצרית ראו ברוקנ'רול את "המוסיקה של השטן". הציבור הרחב, לעומתם, אהב את זמרי הרוק והמצליחים שבהם הפכו לעשירים ומצליחים מאד.
הנה תקציר היסטורי של מוסיקת הרוק:
https://youtu.be/fXyRxZTuOYU
סגנונות הרוק לאורך השנים:
https://youtu.be/Mvy7b698YPw
10 להקות הרוק הגדולות ביותר:
https://youtu.be/v3BCYSTsyTg
מונטאז' ארוך, מקורי ומרתק של תולדות הרוק:
https://youtu.be/_zflDkNJ99o
והאבולוציה של הרוק:
https://youtu.be/QkQ7q4yEmh0
מה היה הפאנק או הפאנק רוק?
סגנון הפּאנק רוק (Punk rock) התפוצץ על הבמות בסוף שנות השבעים ואמרו עליו אז שהוא ממלא את האוויר בזעם, רעש ותחושת אבדון - והכל בשלושה אקורדים...
מוסיקלית זה היה רוק מהיר ורועש, בועט ומתנגד לרוח הרוק הממוסד, המנותק ואפילו המסואב של שנות ה-70.
אבל את הPאנק אי אפשר לבחון רק, או אפילו בדגש על מוסיקה. הוא היה קודם כל תופעה חברתית ותגובה לפער שבין הגלאם והפרוגרסיב רוק, אצלנו הוא נקרא "הרוק המתקדם", שהיו מנותקים מהמציאות הבריטית של אבטלה מטורפת ואי שקט חברתי ותעשייתי.
הפאנק הייתה מוסיקה שיצרה תת-תרבות שהולידה עוד מוסיקה, שאולי לא הייתה משהו אבל בעיני המבקרים הייתה לפחות אותנטית ביחס לרוק שקדם לה.
בעיני רבים מהצעירים הללו, תעשיית הרוק, שלמדה בשנות ה-50 וה-60 לעשות המון כסף, החלה להיות ממוסחרת ויותר מדי שבעה. הרוק בעולם המערבי הפך ברובו לתעשייה שהאמינות והמסר הועלמו בה לטובת להיטים מכניסים, אלבומים מגלומניים, הופעות ענק ולהקות מסוגננות. זו הייתה תעשייה שהמון שיקולים עסקיים תפסו בכל אלבום, שיר וסולו גיטרה, את מקום האמנות.
מספרים שאיגי פופ לקח מרכיבים מהלהקות הגדולות של שנות ה-70, כמו "המי" ו"לד זפלין", והרכיב את הנוסחה הקיצונית שתהפוך לפאנק. וכך, בסוף שנת 1976, הגיע תורם של המורדים במוזיקת רוק להשמיע את קולם. והם השמיעו קול גדול ורעשני.
במגוון שירים מהירים ורועשים, בשפה מלוכלכת ולא נעימה בכוונה, מזלזלת ובועטת, בלי רמזים, דימויים או משהו שירכך את הבוז שלהם, פרצו לעולם להקות הפאנק, כמו הסקס פיסטולס, החונקים, הקלאש, הראמונס, הבאזקוקס ו-The Damned הארורים.
הם החריבו באחת את המוסיקה הממוסדת והמתוחכמת של "הרוק המתקדם", הרוק הפילוסופי, המתוחכם והעשיר באלמנטים קלאסיים ותרבותיים בני מאות שנים, שהתנתקו מהמקום והזמן. אותו זרם של הפרוגרסיב רוק היה הקורבן העיקרי של הPאנק.
כמו "ילדי הפרחים", גם לפאנק היה מה לומר בנושאים פוליטיים, אבל הוא לא התרכז בבקשה לתיקון אלא ברצון להרוס כדי לבנות משהו אחר. להקות פאנק ניגנו רוק פשוט, כמעט פרימיטיבי אבל צועק. הרכבי פאנק עם שמות שלא מנסים אפילו להיות נחמדים, כמו "סקס פיסטולס", "קלאש" או "החונקים", כבשו את הרחובות בבריטניה ובארצות הברית ואת הבמות בבירות אירופה.
הפאנקיסטים של שנות ה-70 איימו לעשות מהפכה חברתית במוסיקת הרוק. הם תיעבו את חברות התקליטים הממוסדות והמסחריות. במקום לחפש כיצד להפיץ את המוסיקה שלהם דרכן ודרך התקשורת הרגילה, הם עשו הכל כדי להפיצה למעריצים, באמצעות שערוריות ומופעים פרובוקטיביים, במועדונים אפלוליים ומלאי עשן.
התוצאה הייתה תת-תרבות אנטי-ממסדית, אנטי-סמכותית ואנטי-התבגרות, שהפכה במשך תקופה מסוימת לתופעה תרבותית סוחפת בבריטניה ובארצות הברית ובמעגלים רחבים יותר בעולם המערבי.
הפאנקיסטים לבשו ברובם בגדי עור צמודים ונעלי אולסטאר, הם כיסו את עורם בפירסינג מרובה סיכות ביטחון. על ראשם התנוסס שיער קוצים, עם תספורות לכיוון המוהיקן והם התפוצצו עם רעיונות ומסרים שהתנגדו לסמכות של הממסד ושל ההורים. הם היו הבעיטה, הצעקה וההקאה על החברה המערבית הממוסדת והמדושנת שמסביב.
אחרי שנים בודדות הם נעלמו, אבל הPאנקיסטים השפיעו בדרכים שונות על המוני יוצרים ולהקות שיבואו אחריהם ויחוללו הרבה רעש בדרך.
הנה סיפורם של הפאנק רוק והפאנקיסטים של שנות ה-70 וה-80:
http://youtu.be/Fr-1YXegcC0
הפאנק בלונדון של שנות ה-80:
https://youtu.be/IuocFVXo0iQ
להקת הראמונס האמריקאית, מראשונות הפאנק, בתחילת שנות ה-80:
https://youtu.be/yCW7Aw8ugOI
הסקס פיסטולס, "אקדחי הסקס", מלהקות הפאנק החשובות:
http://youtu.be/_jN9C2c4wN0
"אין גיבורים יותר" של "החונקים", The Stranglers:
http://youtu.be/2tfy8f9lDD0
אופנת הפאנק הגיעה גם לישראל (עברית):
https://youtu.be/wiSAhfPtAg4
תסרוקות המוהוק של הפאנקיסטים:
https://youtu.be/HOBM3E7bjNg
בירת הפאנק - לונדון של היום:
https://youtu.be/s2ZkOtFgceI
וכתבת טלוויזיה על הפאנק האנגלי של אותה תקופה:
https://youtu.be/huelZNr_4_Y?long=yes
פאנק (Funk), פאנקי או Fאנק, כמו שאנו רושמים כדי שלא לבלבל עם סגנון ה-Punk השונה כל כך, הוא סגנון מוסיקלי ריקודי וקצבי במיוחד, שהעניין בו הוא המקצב הקופצני אך לא מהיר ולא רועש.
הוא מאופיין בגיטרות קצב דומיננטיות שמצטרפות לבאס ותופים ברקע מאוד יציב, שעליו מצטרפים לא פעם כלי נשיפה במשפטים ופראזות קצביים, מהירים ולא פעם מורכבים.
מבחינה מוסיקלית מדובר במעבר להדגשת הפעימה הראשונה, במקום השנייה והרביעית, כמו שהיה מקובל בסגנונות הקודמים של מוזיקאים שחורים, דוגמת הסול, רית'ם אנד בלוז והרוקנ'רול ובהמשך מעבר גם להדגשה על השלישית מתוך 4.
ה-Fאנק התפתח במהלך שנות ה-60-70 ברבעים השחורים של ערי ארצות הברית הגדולות. הסגנון הזה הוא שילוב של המון השפעות מוזיקליות מרתקות. ההתחלה ברורה למדי - כמו סגנונות רבים של האפרו אמריקאים בארצות הברית, שורשיו המקוריים הם כמובן מאפריקה ואם להיות מדויקים אז ממערב אפריקה. אבל יש בו השפעות ברורות של סגנונות נוספים ומאוחרים הרבה יותר, כמו הרית'ם אנד בלוז האמריקאי ולא מעט השפעות של מוסיקת ג'אז ורוק של שנות ה-60. אנו נעיז ונעריך שאם ג'ימי הנדריקס היה מאריך ימים, הוא היה אוהב את סגנון הFאנק ובטח תורם לו כמה פנינים משלו.
ליוצר הסגנון נחשב המוזיקאי ג'יימס בראון כבר ב-1964, שיצר אותו כסוג של פיתוח ממוסיקת הנשמה (Soul). הFאנקי מיוזיק נוצרה כשהוא החל לחבר את כל מרכיבי הנגינה והמוסיקה על ולטובת המקצב.
בהמשך כיכבו בו לא מעט אושיות פופ, כמו הנסיך המוכשר ורב הפנים של המוסיקה הפופולרית - פרינס, להקות פופ כמו "אדמה רוח ואש" ואפילו מהנדסי המוסיקה העילאיים והמוכשרים בטירוף של להקת "סטילי דן".
הנה יסודות הפאנקי כפי שיצר אותם ג'יימס בראון:
https://youtu.be/wUVs9JAI3jg
לידתו של הפאנק השחור:
https://youtu.be/AihgZv1D5-4
ג'יימס בראון עם Fאנק:
https://youtu.be/c5BL4RNFr58
סליי ומשפחת סטון:
https://youtu.be/YUUhDoCx8zc
לארי גרהם הבסיסט של סליי והפמילי סטון המציא ל-fאנק את ההקפצות בבאס:
https://youtu.be/Cusns4PcUcM
אדמה רוח ואש:
https://youtu.be/rl-WSmryfSY
אחד משירי הFאנק הטובים שנעשו אצלנו בהפקת יוסי פיין:
https://youtu.be/Syjb99ed5xg
ופאנק יהודי וכיפי עם כיפה:
https://youtu.be/1SHLLLnykXw
היפ הופ (Hip hop) הוא סגנון מוסיקלי איטי יחסית, שמתבסס על דגימות צליל ושירת ראפ, שהיא מעין דיבור מחורז. הכל התחיל מתקליטן, די ג'יי מניו-יורק, שיצר את הסגנון בסוף שנות ה-70, על בסיס "סקרצ'ינג" מתקליטים ישנים והפסקות פתאומיות של הנגינה.
אבל לפני הכל היפ-הופ הוא שם כולל לתת-התרבות שבה נוצר הראפ. להיפ-הופ ארבעה יסודות מרכזיים: ציור הגרפיטי על הקירות, ריקודי הברייקדאנס, אמנות הדי-ג'יי (חיתוך וסקרצ'ינג) ושירת-דיבור הראפ.
היא גם מחוברת לתת-התרבות של הסקייטבורדינג שהתפתחה במקביל אליה, במפגש שבין ילדי ונערי דאונטאון מנהטן והחבר'ה מהברונקס, בין "ראפרים", "ברייקרים" (רקדני ברייקדאנס) ו"סקייטרים" (שעושים סקייטבורד), שלפני שעיריית ניו יורק נכנסה בהם חלקם היו בכלל ציירי גרפיטי.
ההיפ-הופ נולד באמריקה על ידי חברי כנופיות ונערי רחוב שחיפשו דרך ביטוי. היסטוריונים של פופ ממספרים שהם פיתחו את הסגנון המרדני הזה כתגובה למוסיקת הדיסקו המסחרית ששלטה באירופה של שנות ה-70 במאה הקודמת והשתלטה על העולם, אבל האמת היא שהם עשו מוסיקה שהם אהבו בלי קשר לכלום.
רבים מאמני הברייקדאנס והראפרים הראשונים היו למעשה חברי כנופיות שמצאו אפיק פעילות חדש. מצוידים במקצבים שהוקלטו על מכשירי בום בוקס גדולים ועתירי באסים, הם היו שרים ראפ ברחוב, אחר כך במועדון "מארס", הבכור והראשון במועדוני מסיבות ההיפ הופ בעולם ובתכנית הרדיו המיתולוגית של סטרץ' ובאביטו ברדיו של אוניברסיטת קולומביה ב-NYC, תכנית פורצת דרך שהייתה הראשונה בעולם ששידרה היפ הופ.
הנערים וההיפרים המשיכו לעשות באטלים, קרבות ראפ, פרי סטייל ולשפר כל הזמן את היכולת שלהם לחרוז, לדברר ולכתוב את הרעיונות, הביקורת והמחאה שלהם על החיים.
אחר כך באו סרטים כמו "קידס" שעשה לארי קלארק ובו תיעד את סצנת הרחוב ותת-התרבות של ההיפ-הופ בגדול ואז הסרט "מיקסטייפ", בו שימש המיקסטייפ היפ-הופ מהתכניות של סטרץ' ובאביטו כפסקול מדהים לתרבות הסקייטבורדינג, שהצטלמה נהדר והפכה את שני התחומים ללוהטים בכל העולם.
בהמשך נוסדו חברת "Zoo York" האלטרנטיבית, שהייתה החברה הראשונה של ההיפ הופ, וחנות "Supreme", שהייתה חנות הסקייטרים הראשונה בעולם והפכה למעצמת אופנת סקייטרים ואופנת רחוב. שתיהן, אגב, הפכו לאימפריות של מיליארדים, ממש כמו הכוכבים שצמחו מהרחוב למיינסטרים העולמי שהחליף את הרוק בתור המוסיקה המצליחה ביותר.
כך נולד ההיפ הופ (עברית):
https://youtu.be/qKOyGu5hY-s
התפתחות ההיפ הופ:
https://youtu.be/qKkUCwxRWAM
תולדות ההיפ הופ מסופר בסגנון היפ הופ:
http://youtu.be/waHXUdlsuLU
כוכב ההיפ הופ העצום אמינם שהוסיף את הזמרת דיידו:
http://youtu.be/aSLZFdqwh7E
התפתחות ריקודי ההיפ הופ לאורך השנים:
http://youtu.be/_BKXn6vb6gA
היפ הופ ישראלי:
https://youtu.be/eC3EGXuhy6k
ילדים באוגנדה שהפנימו וחיברו לתרבות שלהם:
https://youtu.be/GJm1gnQKxWY
וטריילר הסרט "כל הרחובות שקטים" על לידת ההיפ הופ והסקייטבורדינג בניו יורק:
https://youtu.be/I47ZfSDoZcQ
הגל החדש של המוסיקה (New wave music) היה סגנון של רוק אלקטרוני, שנולד בתחילת שנות ה-80 והפך כמעט מזוהה עם העשור הזה.
העשור הזה של האייטיז הוא סוף תנופת הדיסקו של שנות ה-70. אף שעדיין הופיעו כמה להיטי דיסקו במצעדי המכירות ב-1980 ובשנה שאחריה, ברור היה ששיאו של הדיסקו חלף.
זה היה השלב בו עלו צלילים חדשים - צלילי הגל החדש. מוסיקת הריקודים מתחילה להכניס יותר ויותר סינתיסייזרים ואלקטרוניקה.
כי "הגל החדש" הייתה אמנם מוסיקה שהמשיכה את סגנון הפאנק רוק, אך נטתה לכיוון ניסויי יותר, עם לחנים מתוחכמים, צליל מעט אלקטרוני וחדשני, מילים חדות ויותר מתוחכמות יחסית, סגנון פחות בועט וחצוף מהפאנק והפקה מלוטשת יותר וצליל ידידותי יותר לרדיו.
שנת 1981 סימנה את הזינוק להצלחה של סגנון "הגל החדש", בין השאר משום שהקליפים שלהם שודרו המון בתחנה הצעירה והמצליחה שזה עתה נוסדה, MTV. זו הייתה תחנה ששידרה רק וידאו קליפים והצד הויזואלי והאופנתי של אמני הגל החדש התאים לה מאד, בדרך להפוך לערוץ הטלוויזיה של הצעירים.
עם להקות כמו פט שופ בויז (Pet Shop Boys), דוראן דוראן (Duran Duran) ואמנים כמו אדם אנט (Adam Ant), הגל החדש פרח. בהמשך יצרפו אליו גם אמנים לא ממש קשורים, כמו להקת "פוליס". הוא יחזור גם בהמשך עם הרכבים כמו הסמית'ס (The Smiths), הקיור (The Cure) ודפש מוד (Depeche Mode) אבל בחצי השני של שנות השמונים הוא ילך וידעך, עד שייעלם.
מודרן אנגליש בעשור של הגל החדש:
https://youtu.be/LuN6gs0AJls
וגם:
https://youtu.be/E8hSLYqPyEU
יאזו ב-Don't go:
https://youtu.be/VML1u8KJjEo
מוסיקת רוק (Rock) היא מוסיקה קצבית, לעיתים קרובות רועשת, שיש בה שימוש בגיטרות חשמליות ובתופים. זמרי רוק שרים בקול מחוספס ולא עדין ובדרך כלל לבושים ומופיעים בצורה פשוטה וללא ניסיון למצוא חן.
כחלק מתדמית צעירה ולא ממוסדת, רבים מהם נהגו בצורה לועגת וחסרת אחריות. ואכן, המוסיקה הזו ואוהבי הרוק בכלל נחשבו תמיד מורדים ולא הולכים בזרם,
הדתות השונות ובמיוחד הכנסייה הנוצרית ראו ברוקנ'רול את "המוסיקה של השטן". הציבור הרחב, לעומתם, אהב את זמרי הרוק והמצליחים שבהם הפכו לעשירים ומצליחים מאד.
הנה תקציר היסטורי של מוסיקת הרוק:
https://youtu.be/fXyRxZTuOYU
סגנונות הרוק לאורך השנים:
https://youtu.be/Mvy7b698YPw
10 להקות הרוק הגדולות ביותר:
https://youtu.be/v3BCYSTsyTg
מונטאז' ארוך, מקורי ומרתק של תולדות הרוק:
https://youtu.be/_zflDkNJ99o
והאבולוציה של הרוק:
https://youtu.be/QkQ7q4yEmh0
סגנונות הפופ
סגנון הפּאנק רוק (Punk rock) התפוצץ על הבמות בסוף שנות השבעים ואמרו עליו אז שהוא ממלא את האוויר בזעם, רעש ותחושת אבדון - והכל בשלושה אקורדים...
מוסיקלית זה היה רוק מהיר ורועש, בועט ומתנגד לרוח הרוק הממוסד, המנותק ואפילו המסואב של שנות ה-70.
אבל את הPאנק אי אפשר לבחון רק, או אפילו בדגש על מוסיקה. הוא היה קודם כל תופעה חברתית ותגובה לפער שבין הגלאם והפרוגרסיב רוק, אצלנו הוא נקרא "הרוק המתקדם", שהיו מנותקים מהמציאות הבריטית של אבטלה מטורפת ואי שקט חברתי ותעשייתי.
הפאנק הייתה מוסיקה שיצרה תת-תרבות שהולידה עוד מוסיקה, שאולי לא הייתה משהו אבל בעיני המבקרים הייתה לפחות אותנטית ביחס לרוק שקדם לה.
בעיני רבים מהצעירים הללו, תעשיית הרוק, שלמדה בשנות ה-50 וה-60 לעשות המון כסף, החלה להיות ממוסחרת ויותר מדי שבעה. הרוק בעולם המערבי הפך ברובו לתעשייה שהאמינות והמסר הועלמו בה לטובת להיטים מכניסים, אלבומים מגלומניים, הופעות ענק ולהקות מסוגננות. זו הייתה תעשייה שהמון שיקולים עסקיים תפסו בכל אלבום, שיר וסולו גיטרה, את מקום האמנות.
מספרים שאיגי פופ לקח מרכיבים מהלהקות הגדולות של שנות ה-70, כמו "המי" ו"לד זפלין", והרכיב את הנוסחה הקיצונית שתהפוך לפאנק. וכך, בסוף שנת 1976, הגיע תורם של המורדים במוזיקת רוק להשמיע את קולם. והם השמיעו קול גדול ורעשני.
במגוון שירים מהירים ורועשים, בשפה מלוכלכת ולא נעימה בכוונה, מזלזלת ובועטת, בלי רמזים, דימויים או משהו שירכך את הבוז שלהם, פרצו לעולם להקות הפאנק, כמו הסקס פיסטולס, החונקים, הקלאש, הראמונס, הבאזקוקס ו-The Damned הארורים.
הם החריבו באחת את המוסיקה הממוסדת והמתוחכמת של "הרוק המתקדם", הרוק הפילוסופי, המתוחכם והעשיר באלמנטים קלאסיים ותרבותיים בני מאות שנים, שהתנתקו מהמקום והזמן. אותו זרם של הפרוגרסיב רוק היה הקורבן העיקרי של הPאנק.
כמו "ילדי הפרחים", גם לפאנק היה מה לומר בנושאים פוליטיים, אבל הוא לא התרכז בבקשה לתיקון אלא ברצון להרוס כדי לבנות משהו אחר. להקות פאנק ניגנו רוק פשוט, כמעט פרימיטיבי אבל צועק. הרכבי פאנק עם שמות שלא מנסים אפילו להיות נחמדים, כמו "סקס פיסטולס", "קלאש" או "החונקים", כבשו את הרחובות בבריטניה ובארצות הברית ואת הבמות בבירות אירופה.
הפאנקיסטים של שנות ה-70 איימו לעשות מהפכה חברתית במוסיקת הרוק. הם תיעבו את חברות התקליטים הממוסדות והמסחריות. במקום לחפש כיצד להפיץ את המוסיקה שלהם דרכן ודרך התקשורת הרגילה, הם עשו הכל כדי להפיצה למעריצים, באמצעות שערוריות ומופעים פרובוקטיביים, במועדונים אפלוליים ומלאי עשן.
התוצאה הייתה תת-תרבות אנטי-ממסדית, אנטי-סמכותית ואנטי-התבגרות, שהפכה במשך תקופה מסוימת לתופעה תרבותית סוחפת בבריטניה ובארצות הברית ובמעגלים רחבים יותר בעולם המערבי.
הפאנקיסטים לבשו ברובם בגדי עור צמודים ונעלי אולסטאר, הם כיסו את עורם בפירסינג מרובה סיכות ביטחון. על ראשם התנוסס שיער קוצים, עם תספורות לכיוון המוהיקן והם התפוצצו עם רעיונות ומסרים שהתנגדו לסמכות של הממסד ושל ההורים. הם היו הבעיטה, הצעקה וההקאה על החברה המערבית הממוסדת והמדושנת שמסביב.
אחרי שנים בודדות הם נעלמו, אבל הPאנקיסטים השפיעו בדרכים שונות על המוני יוצרים ולהקות שיבואו אחריהם ויחוללו הרבה רעש בדרך.
הנה סיפורם של הפאנק רוק והפאנקיסטים של שנות ה-70 וה-80:
http://youtu.be/Fr-1YXegcC0
הפאנק בלונדון של שנות ה-80:
https://youtu.be/IuocFVXo0iQ
להקת הראמונס האמריקאית, מראשונות הפאנק, בתחילת שנות ה-80:
https://youtu.be/yCW7Aw8ugOI
הסקס פיסטולס, "אקדחי הסקס", מלהקות הפאנק החשובות:
http://youtu.be/_jN9C2c4wN0
"אין גיבורים יותר" של "החונקים", The Stranglers:
http://youtu.be/2tfy8f9lDD0
אופנת הפאנק הגיעה גם לישראל (עברית):
https://youtu.be/wiSAhfPtAg4
תסרוקות המוהוק של הפאנקיסטים:
https://youtu.be/HOBM3E7bjNg
בירת הפאנק - לונדון של היום:
https://youtu.be/s2ZkOtFgceI
וכתבת טלוויזיה על הפאנק האנגלי של אותה תקופה:
https://youtu.be/huelZNr_4_Y?long=yes
