מעיל עור, ברלינטין בשיער, אופנוע שחור או מכונית של אבא - סגנון הרוקאבילי (Rockabilly) האמריקאי, שמקורו בדרום ארצות הברית, הוא אחד הסגנונות המוקדמים של הרוקנ'רול ומסמן של תקופה מרתקת בהתהוות של הרוק כסגנון מוסיקלי ותרבות צעירים. הוא היה קצבי, נונשאלאנטי ומתחצף - בדיוק מה שצעירים אחרי המלחמה העולמית חיפשו.

מבחינה מוסיקלית, שירי הרוקאבילי היו לרוב פשוטים ונוגנו בקצב מקפיץ ותוסס, שממשיך כל הזמן. היה ברוקאבילי שילוב של מוסיקת רית'ם אנד בלוז, קאנטרי ובלוגראס. השירים בו היו במבנה קבוע וכללו לרוב 3 אקורדים. לצד הזמר, כלי הנגינה העיקריים ברוקאבילי הם גיטרה אקוסטית, קונטרבס ותופים, כשגם גיטרה חשמלית ופסנתר מצטרפים לעיתים, בחלק מההרכבים.

הרוקאבילי הוא סגנון שהיום נתפס כמיושן ומרבית השירים שנכתבו לו, התיישנו ולא עומדים ברוח הזמן. אחד היחידים מאמני הרוקאבילי ששיריו "עובדים" עד היום הוא באדי הולי, שכתב כמה שירים נצחיים, שמצליחים לרתק גם היום.

באדי הולי גם השפיע על להקת הביטלס, שניגנה משיריו בתחילת דרכה והושפעה ממנו ומהסגנון הזה מאד, כמו גם ממנהגו פורץ הדרך לכתוב את שיריו בעצמו.

אמנים נוספים שכיכבו בסצנת הרוקאבילי היו מי שיהפכו לאגדות רוק, כמו אלביס פרסלי הצעיר, ביל היילי, ליטל ריצ'רד וג'וני קאש. אמני רוקאבילי שכמעט ונשכחו בימינו היו קארל פרקינס, ריקי נלסון ואדי קוקרן.

מקור השם "רוקבילי" הוא שילוב של "רוק" ו"הילבילי" (hillbilly) - שם נוסף למוסיקת הקאנטרי, שכונתה בשנות ה-50 "מוסיקת הילבילי".


הנה תולדות מוסיקת הרוקאבילי:

https://youtu.be/iFs75mxhTAE


הרוקאבילי של אלביס פרסלי:

https://youtu.be/kr9HEM-MOAI


גם קווין של פרדי מרקורי עשתה רוקאבילי:

https://youtu.be/zO6D_BAuYCI


רוקאבילי עכשווי:

https://youtu.be/pCLGqTCm1EE


וסרט תיעודי על הולדת הרוקאבילי עם השיר "Blue Suede Shoes":

https://youtu.be/q2RExkc7uCY?long=yes

מוסיקת רוק (Rock) היא מוסיקה קצבית, לעיתים קרובות רועשת, שיש בה שימוש בגיטרות חשמליות ובתופים. זמרי רוק שרים בקול מחוספס ולא עדין ובדרך כלל לבושים ומופיעים בצורה פשוטה וללא ניסיון למצוא חן.

כחלק מתדמית צעירה ולא ממוסדת, רבים מהם נהגו בצורה לועגת וחסרת אחריות. ואכן, המוסיקה הזו ואוהבי הרוק בכלל נחשבו תמיד מורדים ולא הולכים בזרם,

הדתות השונות ובמיוחד הכנסייה הנוצרית ראו ברוקנ'רול את "המוסיקה של השטן". הציבור הרחב, לעומתם, אהב את זמרי הרוק והמצליחים שבהם הפכו לעשירים ומצליחים מאד.


הנה תקציר היסטורי של מוסיקת הרוק:

https://youtu.be/fXyRxZTuOYU


סגנונות הרוק לאורך השנים:

https://youtu.be/Mvy7b698YPw


10 להקות הרוק הגדולות ביותר:

https://youtu.be/v3BCYSTsyTg


מונטאז' ארוך, מקורי ומרתק של תולדות הרוק:

https://youtu.be/_zflDkNJ99o


והאבולוציה של הרוק:

https://youtu.be/QkQ7q4yEmh0

סגנון הסקיפל (Skiffle) הוא סגנון של מוסיקת פולק, משולבת עם מרכיבים של ג'אז, בלוז ומוסיקת קאנטרי אמריקאית מהדרום של ארצות הברית. המוסיקה הזו בשנות ה-50 הייתה מה שתהיה מוסיקת ה-Pאנק בשביל הרוק של שנות ה-80. סימן ההיכר של הרכבי סקיפל התבטא אז בלוח הכביסה ששימש ככלי הקצב העיקרי וב"גיטרה באס" שהייתה בעצם מקל של מטאטא, שעליו הורכב מיתר אחד בלבד!

היתרון הגדול של הסקיפל היה שהיא הייתה מוסיקת עניים. היא לא חייבה כלי נגינה מתוחכמים או יקרים, לא היו צריכים בשבילה ידע מוסיקלי רב וכדי ליצור אותה הספיקו התלהבות, יכולת לחרוז כמה מילים, לצרף 2-3 אקורדים, קצת כישרון מוסיקלי וזהו. המילה "סקיפל" שימשה אז כ"אילתור" או "קומבינה". אם מישהו רצה לומר שהוא יאלתר משהו בלי להתאמץ, הוא אמר פשוט "I'll just skiffle something..."

בשנות ה-50 התרחשה באנגליה מה שיכונה לימים "מהפכת הסקיפל". המוסיקה הזו שטפה את האי הבריטי והיא הפכה למוסיקה הלוהטת של התקופה. לצד סגנון ה"רוקאבילי", שעשה מהפכה דומה בארצות הברית, תהפוך הסקיפל לגורם בעל השפעה אדירה על לנון ומקרטני ובהמשך על מה שיהפוך ל"חיפושיות".

"מלך הסקיפל" היה בשנות ה-50 זמר בשם לוני דוניגן. הוא ביצע בעיקר גרסאות כיסוי לשירי פולק ובלוז ישנים, אבל היה זמר מצליח ובעל קסם אישי רב. דוניגן כבש את המצעדים באותה תקופה, עם שלל להיטי סקיפל סוחפים, כשאחד המוכרים והמצליחים שבהם היה Rock Island Line.

להקות צעירות רבות בליוורפול ובערי שדה אחרות נולדו באותה תקופה כלהקות סקיפל. כאמור, גם להקת הקוורימן של לנון, שממנה נולדו "הביטלס" הייתה להקת סקיפל. המוסיקה הזו הייתה מההשפעות המוקדמות הכי חשובות שיגרמו לחבורה הצעירה מליוורפול להפוך את המוסיקה למרכז חייהם ולהשקיע בה כל כך הרבה מאמצים. גם לוני דוניגן עצמו היה מאלו שהשפיעו על הביטלס מאד ובאופן מסוים היה סגנונם המוקדם של הביטלס הדהוד של להיטיו.


הנה שיר סקיפל אופייני:

https://youtu.be/FIqEQF90QuM


הסקיפל של לוני דוניגן, הכוכב של הסגנון בבריטניה:

https://youtu.be/FlcmUdWCzaY


השיר הראשון שהקליטה להקת הקוורימן, לימים הביטלס - קאבר של באדי הולי:

https://youtu.be/R4_LMMKq8Hw

פאנק (Funk), פאנקי או Fאנק, כמו שאנו רושמים כדי שלא לבלבל עם סגנון ה-Punk השונה כל כך, הוא סגנון מוסיקלי ריקודי וקצבי במיוחד, שהעניין בו הוא המקצב הקופצני אך לא מהיר ולא רועש.

הוא מאופיין בגיטרות קצב דומיננטיות שמצטרפות לבאס ותופים ברקע מאוד יציב, שעליו מצטרפים לא פעם כלי נשיפה במשפטים ופראזות קצביים, מהירים ולא פעם מורכבים.

מבחינה מוסיקלית מדובר במעבר להדגשת הפעימה הראשונה, במקום השנייה והרביעית, כמו שהיה מקובל בסגנונות הקודמים של מוזיקאים שחורים, דוגמת הסול, רית'ם אנד בלוז והרוקנ'רול ובהמשך מעבר גם להדגשה על השלישית מתוך 4.

ה-Fאנק התפתח במהלך שנות ה-60-70 ברבעים השחורים של ערי ארצות הברית הגדולות. הסגנון הזה הוא שילוב של המון השפעות מוזיקליות מרתקות. ההתחלה ברורה למדי - כמו סגנונות רבים של האפרו אמריקאים בארצות הברית, שורשיו המקוריים הם כמובן מאפריקה ואם להיות מדויקים אז ממערב אפריקה. אבל יש בו השפעות ברורות של סגנונות נוספים ומאוחרים הרבה יותר, כמו הרית'ם אנד בלוז האמריקאי ולא מעט השפעות של מוסיקת ג'אז ורוק של שנות ה-60. אנו נעיז ונעריך שאם ג'ימי הנדריקס היה מאריך ימים, הוא היה אוהב את סגנון הFאנק ובטח תורם לו כמה פנינים משלו.

ליוצר הסגנון נחשב המוזיקאי ג'יימס בראון כבר ב-1964, שיצר אותו כסוג של פיתוח ממוסיקת הנשמה (Soul). הFאנקי מיוזיק נוצרה כשהוא החל לחבר את כל מרכיבי הנגינה והמוסיקה על ולטובת המקצב.

בהמשך כיכבו בו לא מעט אושיות פופ, כמו הנסיך המוכשר ורב הפנים של המוסיקה הפופולרית - פרינס, להקות פופ כמו "אדמה רוח ואש" ואפילו מהנדסי המוסיקה העילאיים והמוכשרים בטירוף של להקת "סטילי דן".


הנה יסודות הפאנקי כפי שיצר אותם ג'יימס בראון:

https://youtu.be/wUVs9JAI3jg


לידתו של הפאנק השחור:

https://youtu.be/AihgZv1D5-4


ג'יימס בראון עם Fאנק:

https://youtu.be/c5BL4RNFr58


סליי ומשפחת סטון:

https://youtu.be/YUUhDoCx8zc


לארי גרהם הבסיסט של סליי והפמילי סטון המציא ל-fאנק את ההקפצות בבאס:

https://youtu.be/Cusns4PcUcM


אדמה רוח ואש:

https://youtu.be/rl-WSmryfSY


אחד משירי הFאנק הטובים שנעשו אצלנו בהפקת יוסי פיין:

https://youtu.be/Syjb99ed5xg


ופאנק יהודי וכיפי עם כיפה:

https://youtu.be/1SHLLLnykXw

הפסיכדליה (Psychedelic) הייתה תופעה פסיכוטית של צריכת סמי הזיה כמו ה-LSD (אל אס די) והמסקלין. אבל בסוף שנות ה-60 היא הפכה מתופעה פסיכולוגית לתופעה תרבותית, כשאמנים החלו ליצור אמנות תחת השפעת סמי הזיה. לא פעם חשו אותם אמנים שהם רוצים להעביר את המראות והחזיונות שלהם מה"טריפים" אל האמנות שלהם. כך נוצרה באותה תקופה המוסיקה הפסיכדלית.

מי שכנראה החלו בה היו מי שהחלו באותו עשור כמעט כל שינוי במוסיקה הפופולרית, כלומר הביטלס. הם הקליטו את השיר "Tomorrow Never Knows" שהלחין ג'ון לנון ב-1965, עם מילים מ"ספר המתים הטיבטי", בהשפעת טימותי לירי, הנביא של ה-LSD והחוויות משנות התודעה שלנון עצמו עבר באותה תקופה באינטנסיביות לא רגילה.

ההקלטה של השיר כללה הרבה לופים (Loops), כלומר לולאות סאונד מוקלטות שחזרו שוב ושוב, הרבה צווחות וצלילים לא ברורים שמילאו את הסאונד באווירה לא מציאותית, הקלטות שמושמעות הפוך (בדרך כלל גיטרות) ויוצרות כלי נגינה שלא באמת מוכרים לאוזן וכך הלאה. השיר כולו, אגב, מנוגן בהרמוניה של שני אקורדים בלבד. זו לא הכמות שמעון - זו החוויה!

בהמשך החלו ליצור מוסיקה פסיכדלית אמני רוק רבים, רובם מסוממים בעצמם. היו ביניהם הגרייטפול דד, הבירדס, ג'פרסון איירפליין, נערי החוף וג'ימי הנדריקס. היו גם אמני ג'אז פסיכדלי כמו ג'ון קולטריין וצ'ארלי מינגוס. כך גם נולדה האמנות הפסיכדלית, של ציור וסרטים שנוצרו בהשפעת סמים ועוד.

חוץ מהפרחים בשיער והמוסיקה שלהם, "ילדי הפרחים" הטיפו לשלום, שוויון, אהבה. אבל בסוף שנות ה-60, במה שכונה "קיץ של אהבה", כל אלה הסתדרו להם היטב עם השימוש בקנאביס (מריחואנה) וסמים פסיכדליים אחרים דוגמת ה-LSD. שכן השימוש בסמים היה חלק מהתקופה והרוח של החוף המערבי בארצות הברית של אותה תקופה. הסמים אפשרו לצעירים לברוח מהמציאות שמורכבת מהרבה וייטנאם, ניכור מההורים, חומרנות ואמריקה שהרגישה אז לצעירים כמאבדת את דרכה.

הסמים בערו במיוחד בפסטיבלים הגדולים של ילדי הפרחים. זה התגלה לראשונה בפסטיבל מונטריי, שהיה רגע הפריחה הגדול של הרוח החדשה של הקיץ ההוא. במהלך כל התקופה התמודדו ההיפים עם צריכה גדולה של סמים כאלה, כשהלהקות והאמנים שהם מעריצים מדגימים להם איך צריך לחיות, ב"טריפ" אינסופי, גם אם הרסני.

אבל ללא ספק היה רגע השיא של הפסיכדליה פסטיבל וודסטוק של שנת 1969. בימי הפסטיבל בעיירה בית-אל נמצא חלק גדול מהקהל והאמנים תחת השפעת סמים כמו מריחואנה ו-LSD, הכוכב החדש של המסטולים. ג'ניס ג'ופלין עלתה אז מסוממת על הבמה ודיברה עם המעריצים שלה, כשהקשר שלה אל המציאות לא ברור. היא בקשה שישתו מים ולא ישימו על מי שמזלזל בהם וזייפה את השירים שלה, כשהיא בקושי מחזיקה מעמד.

לא לחינם אמרו אז על וודסטוק ש"אם אתה זוכר מה היה שם, סימן שלא היית שם". במשך כל הפסטיבל קיימו בו המעריצים טקסי נטילת סמים המוניים. השיתוף והאחווה עבדו שם לכל הצדדים והסמים היקרים מפז היו ההוכחה שכולם יכולים לתת אחד לשני ולתרום אחד לשני, מבלי לעשות חשבון. זו הייתה האידיליה ההיפית המושלמת.

זמן קצר אחרי אותו "קיץ של אהבה" יתחילו הכוכבים הגדולים לשלם בחייהם על הסמים והאלכוהול, על החיים הלא אחראיים שלהם וההגזמה. מג'ניס ג'ופלין, דרך ג'ים מוריסון וג'ימי הנדריקס - אחד אחד הם ייעלמו להם בקרוב, בשל מוות ממנת יתר של הירואין. היו כאלה, כמו מנהיגה של להקת "פינק פלויד" סיד בארט ומנהיג ה"ביץ' בויז" בריאן וילסון, שלקו בנפשם בעקבות ההתמכרות לסמי ההזיה הללו ומעולם לא יצאו מה"טריפ" של הסיקסטיז.


השיר הפסיכדלי "Tomorrow Never Knows" של הביטלס:

https://youtu.be/Ag58k2elaYs


"אמא מתילדה" של פינק פלויד בהנהגת סיד בארט מתוך האלבום "החלילן בשערי השחר" - כאן עם אנימציה עכשווית ומקסימה:

https://youtu.be/ENz1uyheA8g


"Paint It Black" של הרולינג סטונז:

https://youtu.be/O4irXQhgMqg


"Eight Miles High" של הבירדס:

https://youtu.be/2ymkBEhdHBE


סרט פסיכדלי בסגנון שנות ה-60:

https://youtu.be/X95CTasDKdg


הבזקים פסיכדליים מההווה (עברית):

https://youtu.be/QB8NuvDML2I


ו-10 מהלהקות הטובות במוסיקה הפסיכדלית:

https://youtu.be/C740Vo4an1Y?long=yes

עם הצלילים ההרמוניים של הגיטרות והרמוניות קוליות צלולות, הפולק רוק (Folk Rock) הוא סגנון נהדר.

הוא משלב מוסיקה קצבית וקליטה מעולם הרוק'נ'רול, עם טקסטים ישירים, לרוב פשוטים ולעתים קרובות גם עתירי דימויים ואמירות שיריות משמעותיות יותר.

רבים מכירים את מה שנחשב לאחד משירי הפולק רוק הידועים ביותר ומקורו בכלל שיר פולק רגיל. מדובר ב-The House of the Rising Sun, שיר עם אמריקאי עם אינספור ביצועים רבים, שהבולט שבהם הוא של להקת "החיות" (The Animals) הבריטית.


#תולדות הפולק רוק
רבים חושבים שהאב הגאה של הפולק-רוק הוא בוב דילן, אבל לא היא. דילן הוא בפירוש מי שסחף אחרים לסגנון והביא אותו להצלחה מסחררת, תוך שהוא יוצר תנועה של רבים וטובים לנגינת פולק חברתי ואכפתי, עם סאונד רוקיסטי.

אך מקור הפולק-רוק הוא בלהקה אמריקאית שפעלה בשנות ה-60 של המאה ה-20. מדובר כמובן בחברי להקת הבירדס (The Byrds). הם הרבו להקליט ולפרסם את הביצועים שלהם לשיריו של דילן והם עצמם חלוצי הפולק רוק ומי שיצרו ראשונים את המסגרת אליה עתידים להצטרף אמני פולק רוק ולהקות שונות, כולל בוב דילן עצמו.

לקראת סוף הסיקסטיז ידגישו להקות פולק רוק רבות את השורשים האקוסטיים של מוסיקת הפולק שממנה הם ינקו. את הארפג'ו החשמלי שאפיין את "הבירדס" הם יותירו בהדרגה מאחור וחלקם אף ימזגו אל הפולק את הרוק הפסיכדלי שכבר נוצר והפך פופולרי בשנים האחרונות של העשור.

מכאן ייטמעו אל תוך הרוק'נ'רול גם הפולק רוק החשמלי וגם זה שהוא אקוסטי יותר. ההבדלים ביניהם לבין הרוק יהיו פחות ופחות ברורים והפולק-רוק עצמו יהפוך לחלק ממוסיקת הרוק המשתנה והולכת.

זה יבלוט במיוחד אצל יוצרים שימשיכו בו אל תוך שנות ה-70, כמו ג'וני מיטשל, פול סיימון או ניל יאנג ואפילו ברוס ספרינגסטין, מי שהחל כאולטרה רוקר אבל לא מעט משיריו בהמשך הסוונטיז יוכלו להיחשב כשירי פולק רוק.


#אמנים בולטים שיצרו פולק רוק בארצות הברית:
הבירדס
קרוסבי, סטילס, נאש ויאנג
בוב דילן
האמהות והאבות
ג'ואן באאז
ג'ניס איאן
ג'וני מיטשל
סיימון וגרפונקל
ניל יאנג
לאונרד כהן
גרייטפול דד
אליוט סמית'


#אמנים בולטים שיצרו פולק רוק בריטי:
סנדי דני
פנטנגל
סטילאי ספאן
פירפורט קונבנשן
הסטרובס
דונובן
ג'תרו טאל
ג'יימס מוריסון
ניק דרייק
קט סטיבנס
אל סטיוארט
שילה מקדונלד


הנה קרוסבי, סטילס, נאש ויאנג מבצעים את ''Down By The River'':

https://youtu.be/5icrWZnl_1w


מיסיז רובינסון של סיימון וגרפונקל:

https://youtu.be/5JVPdb6Urhw


קט סטיבנס, שבהמשך יתאסלם והפך ליוסוף איסלאם:

https://youtu.be/Jta56wBl7SM


קירה נייטלי בפולק רוק קולנועי מהסרט Begin Again:

https://youtu.be/sLTRSakuugs


אדם לוין עם סי פארט מעולה באותו שיר Lost" Stars" מהסרט:

https://youtu.be/iKBP3eE0ZHM


שלמה ארצי שהושפע מאמני פולק רוק וממשוררים גם יחד (עברית):

https://youtu.be/ipnRtbQvZdQ


והרצאה קצרה על סגנון הפולק רוק:

https://youtu.be/7FiFeEbgHjY?long=yes

גוספל (Gospel) במקור הוא סגנון מוסיקלי דתי-כנסייתי של המנוני דת נוצריים, המושרים על ידי הקהילה כולה. המרכזיים בו הם המטיף והמקהלה, שמגישים את המזמורים הדתיים, במהלך המפגש הקהילתי בכנסייה. בהמשך מצטרפים אליהם חברי הקהילה בשירה.

מוסיקת הגוספל ינקה משירי העבדים השחורים באמריקה, שירי הספיריצ'ואלס שהם המציאו על סיפורי הדת הנוצרית, לאחר שהוכרחו להמיר את דתם לנצרות. השירים הלחו התחברו למקצבי הבלוז והרגטיים ולמזמורי הכנסייה האופייניים לכנסיות הפרוטסטנטיות של אמריקה והכניסו את ההשפעה של הסגנון האפריקאי למזמורי הכנסייה, מה שיהפוך עם הזמן למוסיקת הגוספל המוכרת בעולם כולו.

סגנון הגוספל, שהושפע ממוסיקה אפריקאית, שהייתה שורשיהם של העבדים הללו, הפך במהירות לסגנון התפילה והשירה בכנסיות של הקהילות הדתיות השחורות בארצות הברית. הוא כל כך "תפס" באמריקה, עד שאומץ, עם השנים, גם על ידי קהילות לבנות אמריקאיות רבות.

המסר של מוסיקת הגוספל הוא אופטימי וחיובי בדרך כלל. הוא מתבסס על טקסטים מהתנ"ך והברית החדשה ומרבה להמשיל את מצב המאמין לסיפורים משם. כך, לדוגמה, ראו העבדים בסיפור יציאת מצרים כמשל לחירות שתבוא אליהם, מה שבסופו של דבר אכן קרה. גם "הארץ המובטחת" בשירי הגוספל ביטאה לא פעם את הכמיהה לארצם ולחירות וכן הלאה.

המאפיין המוכר ביותר של שירת הגוספל הוא הרגש העצום שמפגינים המתפללים, שמקורו הוא בהזדהות המוחלטת והאמונה החזקה שלהם. הרעיונות החזקים ומלאי התקווה שבטקסטים הדתיים מביאים אותם למעורבות כה עמוקה, עד שלא פעם הם נכנסים ממש ל"טראנס" בשירה, מצב אקסטטי שלא אופייני למצבים אחרים של תפילה.

לא פעם השתמשו הכנסיות בכלי נגינה לליווי שירת הגוספל. כלים כמו תופים וגיטרה בס, כלי קלידים כפסנתר ואורגן האמונד ואפילו כלי נשיפה וגיטרה חשמלית ששימשה בגוספל המודרני, שינק מהסגנון שנולד ממנו - הרוקנ'רול.

שכן הגוספל נחשב לאחת ההשפעות המשמעותיות על סגנון הרוקנ'רול והרוק שנבעו ממנו. סולני הגוספל היו בדרך כלל זמרים מעולים ובעלי יכולת קולית, גם בעוצמה וגם במנעד השירה הרחב, כאלה שיכולים היו לבלוט על רקע המקהלה כולה, שגם היא שרה בקול גדול ובעוצמה רבה. כזה היה גם אלביס פרסלי, חובב גוספל ומי שעתיד להפוך לראשון הרוקרים ולכוכב הגדול של הרוקנ'רול. הקלטות הגוספל שלו, אחרי שהתפרסם, הפכו את הסגנון למוכר ואהוב בכל אמריקה. אחריו הקליטו שירי גוספל עוד כוכבים נוספים, כמו ריי צ'ארלס, ארית'ה פרנקלין, ואחרים. כל אלה הפכו את הסגנון לכל אמריקאי וכמו הג'אז, הבלוז והרוק - גם הוא הפך להצלחה תרבותית אמריקאית, שהתפשטה לכל העולם.


נפתח בשילוב של ריאליטי עם התלהבות אמיתית:

https://youtu.be/N7rCIr-fcr0


גוספל בכנסיה רגילה, עם "ישו יכול לעשות את זה":

https://youtu.be/KP2BergxPNQ


הגוספל וההיסטוריה שלו מפי ברק אובמה:

https://youtu.be/TnNxnQ1zZ3I


"גע בי לורד ישו!" - מהמנוני הדת הנוצריים:

https://youtu.be/CC8SxbxpzOI


יש לנו את זה בעברית:

https://youtu.be/TP2iLNUZGcI

סגנון הפּאנק רוק (Punk rock) התפוצץ על הבמות בסוף שנות השבעים ואמרו עליו אז שהוא ממלא את האוויר בזעם, רעש ותחושת אבדון - והכל בשלושה אקורדים...

מוסיקלית זה היה רוק מהיר ורועש, בועט ומתנגד לרוח הרוק הממוסד, המנותק ואפילו המסואב של שנות ה-70.

אבל את הPאנק אי אפשר לבחון רק, או אפילו בדגש על מוסיקה. הוא היה קודם כל תופעה חברתית ותגובה לפער שבין הגלאם והפרוגרסיב רוק, אצלנו הוא נקרא "הרוק המתקדם", שהיו מנותקים מהמציאות הבריטית של אבטלה מטורפת ואי שקט חברתי ותעשייתי.

הפאנק הייתה מוסיקה שיצרה תת-תרבות שהולידה עוד מוסיקה, שאולי לא הייתה משהו אבל בעיני המבקרים הייתה לפחות אותנטית ביחס לרוק שקדם לה.

בעיני רבים מהצעירים הללו, תעשיית הרוק, שלמדה בשנות ה-50 וה-60 לעשות המון כסף, החלה להיות ממוסחרת ויותר מדי שבעה. הרוק בעולם המערבי הפך ברובו לתעשייה שהאמינות והמסר הועלמו בה לטובת להיטים מכניסים, אלבומים מגלומניים, הופעות ענק ולהקות מסוגננות. זו הייתה תעשייה שהמון שיקולים עסקיים תפסו בכל אלבום, שיר וסולו גיטרה, את מקום האמנות.

מספרים שאיגי פופ לקח מרכיבים מהלהקות הגדולות של שנות ה-70, כמו "המי" ו"לד זפלין", והרכיב את הנוסחה הקיצונית שתהפוך לפאנק. וכך, בסוף שנת 1976, הגיע תורם של המורדים במוזיקת רוק להשמיע את קולם. והם השמיעו קול גדול ורעשני.

במגוון שירים מהירים ורועשים, בשפה מלוכלכת ולא נעימה בכוונה, מזלזלת ובועטת, בלי רמזים, דימויים או משהו שירכך את הבוז שלהם, פרצו לעולם להקות הפאנק, כמו הסקס פיסטולס, החונקים, הקלאש, הראמונס, הבאזקוקס ו-The Damned הארורים.

הם החריבו באחת את המוסיקה הממוסדת והמתוחכמת של "הרוק המתקדם", הרוק הפילוסופי, המתוחכם והעשיר באלמנטים קלאסיים ותרבותיים בני מאות שנים, שהתנתקו מהמקום והזמן. אותו זרם של הפרוגרסיב רוק היה הקורבן העיקרי של הPאנק.

כמו "ילדי הפרחים", גם לפאנק היה מה לומר בנושאים פוליטיים, אבל הוא לא התרכז בבקשה לתיקון אלא ברצון להרוס כדי לבנות משהו אחר. להקות פאנק ניגנו רוק פשוט, כמעט פרימיטיבי אבל צועק. הרכבי פאנק עם שמות שלא מנסים אפילו להיות נחמדים, כמו "סקס פיסטולס", "קלאש" או "החונקים", כבשו את הרחובות בבריטניה ובארצות הברית ואת הבמות בבירות אירופה.

הפאנקיסטים של שנות ה-70 איימו לעשות מהפכה חברתית במוסיקת הרוק. הם תיעבו את חברות התקליטים הממוסדות והמסחריות. במקום לחפש כיצד להפיץ את המוסיקה שלהם דרכן ודרך התקשורת הרגילה, הם עשו הכל כדי להפיצה למעריצים, באמצעות שערוריות ומופעים פרובוקטיביים, במועדונים אפלוליים ומלאי עשן.

התוצאה הייתה תת-תרבות אנטי-ממסדית, אנטי-סמכותית ואנטי-התבגרות, שהפכה במשך תקופה מסוימת לתופעה תרבותית סוחפת בבריטניה ובארצות הברית ובמעגלים רחבים יותר בעולם המערבי.

הפאנקיסטים לבשו ברובם בגדי עור צמודים ונעלי אולסטאר, הם כיסו את עורם בפירסינג מרובה סיכות ביטחון. על ראשם התנוסס שיער קוצים, עם תספורות לכיוון המוהיקן והם התפוצצו עם רעיונות ומסרים שהתנגדו לסמכות של הממסד ושל ההורים. הם היו הבעיטה, הצעקה וההקאה על החברה המערבית הממוסדת והמדושנת שמסביב.

אחרי שנים בודדות הם נעלמו, אבל הPאנקיסטים השפיעו בדרכים שונות על המוני יוצרים ולהקות שיבואו אחריהם ויחוללו הרבה רעש בדרך.


הנה סיפורם של הפאנק רוק והפאנקיסטים של שנות ה-70 וה-80:

http://youtu.be/Fr-1YXegcC0


הפאנק בלונדון של שנות ה-80:

https://youtu.be/IuocFVXo0iQ


להקת הראמונס האמריקאית, מראשונות הפאנק, בתחילת שנות ה-80:

https://youtu.be/yCW7Aw8ugOI


הסקס פיסטולס, "אקדחי הסקס", מלהקות הפאנק החשובות:

http://youtu.be/_jN9C2c4wN0


"אין גיבורים יותר" של "החונקים", The Stranglers:

http://youtu.be/2tfy8f9lDD0


אופנת הפאנק הגיעה גם לישראל (עברית):

https://youtu.be/wiSAhfPtAg4


תסרוקות המוהוק של הפאנקיסטים:

https://youtu.be/HOBM3E7bjNg


בירת הפאנק - לונדון של היום:

https://youtu.be/s2ZkOtFgceI


וכתבת טלוויזיה על הפאנק האנגלי של אותה תקופה:

https://youtu.be/huelZNr_4_Y?long=yes

הגל החדש של המוסיקה (New wave music) היה סגנון של רוק אלקטרוני, שנולד בתחילת שנות ה-80 והפך כמעט מזוהה עם העשור הזה.

העשור הזה של האייטיז הוא סוף תנופת הדיסקו של שנות ה-70. אף שעדיין הופיעו כמה להיטי דיסקו במצעדי המכירות ב-1980 ובשנה שאחריה, ברור היה ששיאו של הדיסקו חלף.

זה היה השלב בו עלו צלילים חדשים - צלילי הגל החדש. מוסיקת ​​הריקודים מתחילה להכניס יותר ויותר סינתיסייזרים ואלקטרוניקה.

כי "הגל החדש" הייתה אמנם מוסיקה שהמשיכה את סגנון הפאנק רוק, אך נטתה לכיוון ניסויי יותר, עם לחנים מתוחכמים, צליל מעט אלקטרוני וחדשני, מילים חדות ויותר מתוחכמות יחסית, סגנון פחות בועט וחצוף מהפאנק והפקה מלוטשת יותר וצליל ידידותי יותר לרדיו.

שנת 1981 סימנה את הזינוק להצלחה של סגנון "הגל החדש", בין השאר משום שהקליפים שלהם שודרו המון בתחנה הצעירה והמצליחה שזה עתה נוסדה, MTV. זו הייתה תחנה ששידרה רק וידאו קליפים והצד הויזואלי והאופנתי של אמני הגל החדש התאים לה מאד, בדרך להפוך לערוץ הטלוויזיה של הצעירים.

עם להקות כמו פט שופ בויז (Pet Shop Boys), דוראן דוראן (Duran Duran) ואמנים כמו אדם אנט (Adam Ant), הגל החדש פרח. בהמשך יצרפו אליו גם אמנים לא ממש קשורים, כמו להקת "פוליס". הוא יחזור גם בהמשך עם הרכבים כמו הסמית'ס (The Smiths), הקיור (The Cure) ודפש מוד (Depeche Mode) אבל בחצי השני של שנות השמונים הוא ילך וידעך, עד שייעלם.


מודרן אנגליש בעשור של הגל החדש:

https://youtu.be/LuN6gs0AJls


וגם:

https://youtu.be/E8hSLYqPyEU


יאזו ב-Don't go:

https://youtu.be/VML1u8KJjEo

במוסיקת רוק בשנות ה-80 הפך סגנון המטאל רוק (Metal Rock), סוד של רוק כבד, לסגנון המוסיקלי המצליח והשולט ביותר. הוא נולד מסגנון ה"הבי מטאל" של שנות ה-60 וה-70, שהוא עצמו היה חלק מהרוק הכבד.

מוסיקת הבי מטאל (heavy metal), בעברית "מתכת כבדה" ולא פעם מטאל, הוא זרם מוסיקלי, שהתפתח בסוף שנות ה-60 באנגליה. הוא התאפיין במקצב אגרסיבי, נגינה רועשת ומהירה מאוד, נגינת גיטרה חשמלית עתירת דיסטורשן ואפקטים ובנגינת סולו גיטרות חשמליות ארוכים ווירטואוזיים.

תכני השירים בהבי מטאל הם בדרך כלל אפלים.

מקורותיו של ההבי מטאל הם מוסיקת הרוק, הבלוז והפרוגרסיב - הרוק המתקדם. הוא נולד עם להקות רוק אנגליות שהידועות בהן היו לד זפלין, דיפ פרפל ובלאק סבאת'.

בשנות ה-70 פרץ סגנון המטאל גם לארצות הברית ולגרמניה, והפך לזרם מרכזי ומצליח ברוק. סביבו התפתחה תרבות מעריצים וההצלחה הייתה אז גדולה מאד. בשנות ה-80 התרכזה הפעילות באזור שנקרא "סאנסט סטריפ". במהלך שנות התשעים נדחק המטאל לשוליים ואת מירב המקום תפסו סגנונות קיצוניים יותר מהסגנונות המקוריים, כמו בלאק מטאל ודת' מטאל.


הנה מוסיקת המטאל ששלטה ברוק של שנות השמונים:

https://youtu.be/AUrHVWa3s2Y


הגיטרה והדיסטורשן בהבי-מטאל היו מדויקים וחדים להפליא:

https://youtu.be/vY2l3KV7zsU


להקות המטאל הטובות ביותר:

https://youtu.be/shv-BIDfr98


כך נשמעים ההבדלים בין הגיטרות של המטאל לעומת הפאנק:

https://youtu.be/U3LgSMFkAi0

גראנג' (Grunge Music) הוא סגנון מוסיקלי של רוק אגרסיבי ואלטרנטיבי, ששלט בעולם המוסיקה הפופולארית של שנות ה-90 בעולם.

המאפיינים המוסיקליים המוכרים ביותר של מוסיקת הגראנג' היה צליל הגיטרה ה"מלוכלך" והחזק שלו, השירה הצועקת, התיפוף הכבד בקצב איטי והמנהיגות עם ההרמוניה הקשיחה.

את הצליל ה"מלוכלך" השיגו נגני הגיטרה עם דיסטורשן, הרבה פידבק ונגינה בפריטה חזקה של אקורדים שלמים.

הגראנג' נולד בעיר סיאטל, מה שהקנה לו את השם הנוסף "הצליל של סיאטל", ובערים סמוכות לה בצפון-מערב ארצות הברית, כמו פורטלנד ואולימפיה. להקות הגראנג' הראשונות שהוקמו שם הפכו למובילות הז'אנר.

למעשה הגראנג' נולד בסוף שנות השמונים ועדיין הגיע לשיא הפופולאריות שלו בשנות ה-90, במיוחד בשנים שבין 1991 ל-1994. הנפילה בפופולאריות של הסגנון חלה בד בבד עם מותו של סולן נירוואנה קורט קוביין, מי שנחשב "המלך הבלתי מוכתר של הגראנג'" ו"דובר הדור" של תקופתו.

מילות השירים הביעו בדרך כלל תסכול וכעס, פחד, עצב ודיכאון. רבים מהכותבים היו מתבגרים מורדים ומדוכאים והפרסום המהיר, בגיל צעיר מאד, הביאו אותם לכתוב שירי גראנג' שמחו על עוני, חוסר שיוויון וצדק חברתי ועל החברה השבעה והמושחתת שראו.

פריצתו של הגראנג' לתודעה קשורה קשר הדוק ללהקת "נירוונה" הבועטת - מי שתיחשב ללהקה החשובה ביותר בז'אנר הזה. נירוונה וסולנה הכריזמתי קוביין פרצו מסיאטל בשנת 1991, עם אלבום הבכורה של הגראנג' ובו גם השיר שיהפוך להמנון של בני הנוער בשנות ה-90, "Smells like teen spirit".

רבים קושרים את מוסיקת הגראנג' ל"דור ה-X". למעשה, לידת המושג של "דור האקס" הייתה בד בבד עם פריצת הגראנג'.

מקור המילה "גראנג'" הוא מהדימוי ה"מלוכלך" שנקשר במילה זו. הסיבה היא צליל הגיטרה ה"מלוכלך" שבו מאופיין הסגנון. בנוסף, משמשת אותה מילה גם לסגנון אופנה רשלני ולא-מוקפד במתכוון, מה שהתקשר גם להופעה החיצונית המרושלת שאימצו מרבית מוסיקאי הגראנג' בשנות ה-90.


הנה מוסיקת הגראנג':

https://youtu.be/hTWKbfoikeg


להקות הגראנג' החשובות ביותר:

https://youtu.be/c91dmwxaiig


המוסיקאי כריס קורנל מספר על שנות ה-90 בסיאטל ופריצת הגראנג':

https://youtu.be/T5DjPSJH9aY


והמוסיקה הזו יצרה גם תרבות וכמובן גם את אופנת הגראנג':

https://youtu.be/3BnE_oUfx2M