שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
כיצד ירדו הפשע והאלימות בניו יורק?
לאחר שפורסם המחקר של החוקרים ג'יימס וילסון וג'ורג' קלינג ב-1982, על מה שנקרא "תאוריית החלונות השבורים" (Broken windows theory), החליטו בניו יורק לאמץ את התאוריה ולנסות ולתקן את המצב הקשה בעיר. שיטת העבודה של רודי ג'וליאני הייתה לתקן את ההזנחה, לנקות את השכונות ובמקביל - לנקוט גישה של אפס-סובלנות באכיפת החוקים בעיר.
ראש העירייה הנבחר של העיר ניו יורק האמין שאם הפשיעה והאלימות היא תוצאה הכרחית של אי-סדר, לכלוך והרס, תיקון של הגורמים הללו ואכיפה של החוקים יביאו לתיקון המצב. התוצאה הייתה מצוינת. הסתבר שאימוץ הרעיון הצליח להקטין באופן דרמטי את הפשיעה בניו יורק. כמות הרציחות ירדה לפחות מ-20% ממה שהייתה לפני הפעלת התכנית, מ-30 רציחות למאה אלף איש, ל-5 בלבד!
הנה סרטון שמסביר כיצד יושמה התאוריה של החלונות השבורים בעיר ניו יורק (עברית):
https://youtu.be/k0KfrAJU3w8
וג'וליאני מסביר כיצד יישם את מסקנות התאוריה כדי לשפר את מצב הפשע בניו-יורק באופן משמעותי מאד (מתורגם):
http://youtu.be/VX7hDYLPf6s
מהי כוריאוגראפיה?
אמנות הכוריאוגראפיה (Choreography) היא יצירה בתנועות. זוהי יצירה של אמנות בעזרת תנועות, כמו שצייר יוצר בצבעים ופסל בחומר, הכוריאוגרף יוצר כשחומר היצירה שלו הוא תנועות.
השפה התנועתית אינה מוגבלת, אלא חופשית. לכל כוריאוגרף יש את הדרך והסגנון המיוחדים שלו, המאפיינים את התנועות שלו.
את הכוראוגרפיה ניתן להשוות עם תחום היצירה, בתחומי אמנות ויצירה כמו ציור, הלחנה, בימוי, כתיבה וכדומה.
אם במקור שימש המונח כוריאוגרפיה בתחום המחול, כיום משתמשים בו בתחומים רבים נוספים כמו מופעים, הצגות, התעמלות אמנותית, בידור, תאטרון, מחזות זמר ועוד.
הנה קטעים מכוריאוגרפיות מודרניות של אוהד נהרין ללהקת בת שבע:
https://youtu.be/uehwtT8KOiE
כוריאוגרפיה רוסית אחידה ומדויקת כמעט להגזים...
https://youtu.be/K21yj2lEgrA
כאן היא משתלבת עם ריקודי ברייקדאנס מההיפ הופ:
https://youtu.be/es6xywE9NP0
בסרטים אפילו סלסה עוברת כוראוגרפיה כבדה:
https://youtu.be/_hLNKA_9V0I
עוד כוריאוגרפיה מעניינת:
https://youtu.be/Jzcd5HJik2c
הרצאת טד על עבודת הכוריאוגרף היצירתית:
https://youtu.be/KPPxXeoIzRY?long=yes
ופגישה חינוכית עם כוריאגורפית (עברית):
https://youtu.be/BMRNZX_wqBk?long=yes
מה היה חוק הדגל האדום?
החוק הבריטי קבע בשנים הראשונות שמהירותה של מכונית בעיר לא יעלה על 3 קילומטרים לשעה ומחוץ לעיר עד 6 קילומטרים לשעה. בנוסף, דרשו השלטונות הבריטיים שלפני המכונית חייב היה לצעוד אדם עם דגל אדום, שיזהיר את הולכי הרגל מהמכונית המתקרבת..
החוק בוטל ב-1896 והנהגים האנגלים חגגו אותו במירוץ מכוניות בן 96 קילומטרים, מלונדון לברייטון.
הנה מירוץ המכוניות החגיגי לרגל ביטול חוק הדגל האדום, חוק התנועה הראשון בהיסטוריה:
http://youtu.be/yqJqdn2a0fI
ופקקי התנועה של לונדון, בשנה שבה בוטל החוק:
https://www.youtube.com/watch?v=qrrpMORtOYs
מה ההיסטוריה של הצילחות?
הצִילחוּת (Platting), ארגון המזון על הצלחת, נולד ככל הנראה בסוף המאה ה-18. השף מארי אנטון קארים, החל אז ליצור צורות של הרים ומפלים במנות שהגיש לבני האצולה בצרפת.
במאה הקודמת החלו להחשיב יותר ויותר את תצוגת המנות, ככל שהתפתחה החוויה הצרכנית והתפתח עולם העיצוב. השף פול בוקאו קידם אז בהתלהבות את הצגת המזון האלגנטית והמסודרת.
היו תקופות שבהגשת המנות חולקה הצלחת לאזורים, שבהם הניחו את המאכלים, זה לצד זה. בגישה זו היו גבולות ברורים בין רכיב לרכיב ואיש לא חיפש פרזנטציה או קומפוזיציה של המנה.
אבל עם הזמן נוצרו מסעדות המישלן היוקרתיות לעשירים. עובדה היא ששפים רבים סיימו בתי ספר גבוהים למטבח ולמדו כיצד לצלחת, לפחות באופן בסיסי. רבים מהם החלו להגיש מנות מפוארות ומעוצבות יותר, תוך שהם נותנים דרור לנפש האמנותית שלהם, או של מי מעוזריהם.
הסיבה לצילחות הזה הייתה גם אסתטית, אבל גם כדי להגביר את התיאבון, שכן למין האנושי יש נטייה "לאכול עם העיניים". אבל הייתה עוד סיבה אז לצילחות. הוא נועד גם כדי לתת הצדקה נוספת למחירים השערורייתיים שגבו אותם שפים במסעדות הגורמה שלהם. העשירים שזכו למזון מובחר, שנראה גם נהדר, החלו לפתח טעם אמנותי באוכל...
לציבור הרחב החל הצילחות להגיע עם הרשתות החברתיות ובמיוחד עם "אינסטגרם", הרשת החברתית שמבוססת על צילומים בסמארטפון. לפתע כל סועד, בכל מסעדה שהיא, משתף תמונות של מנות שאכל. ההשוואה בין המנות הייתה בלתי נמנעת. אבל הטעם לא עובר באינטרנט וכך גם הריח. לכן המנות שזכו למחמאות היו אלה שנראו טוב. כאן הצילחות זכה לזינוק הגדול ביותר שלו.
אחרי זה באו תכניות הבישול שהדגימו איך עושים את זה המקצוענים ואחריהן תכניות הריאליטי שהוקדשו לאוכל בטלוויזיה. אלה לא רק הציגו צלחותים מדהימים, אלא הבחינו בין המתחרים ברמת האסתטיקה וסידור המנות, מה שהבהיר לציבור הרחב שצילחות הפך לגורם המשמעותי ביותר במנות שהם מגישים - אפילו בבית.
מאז החלו אפילו שפים או טבחים במסעדות קטנות ושכונתית, לעצב את המנות שלהם ביתר הקפדה. עקרות בית ושפים חובבים החלו לצלחת את המנות שלהם והעולם לא נח מהיופי שנשפך מצילחותים מהממים המצולמים באינספור תמונות במדיה החברתית. האמנות החלה לאכול והיא עושה את זה יפה במיוחד.
הנה תולדות הצלחות בחצי המאה האחרונה:
https://youtu.be/9S46aoapXz8
יסודות בצילחות:
https://youtu.be/tVOjfy5ft34
טכניקות צילחות למתחילים:
https://youtu.be/02Brgs60BiY
טכניקות סיבוביות על מגש מסתובב:
https://youtu.be/G8bQftr7ajQ
כך תצלחתו כמו שפים מנוסים (ללא מילים):
https://youtu.be/kcbRpLX-mqs
מה זה צִילחוּת?
עולם שיתוף התמונות, שמתפוצץ מאז יצאה אינסטגרם, מביא בשנים האחרונות לכך שעיצוב האוכל המוגש לשולחן הוא חשוב לא פחות מהטעם שלו. כך הולך ונכנס לתרבות הקולינרית והכללית מושג הצִילחוּת (platting) לז'רגון של חובבי הבישול. את המילה, אגב, המציא השף רן שמואלי בתוכנית הטלוויזיה "קרב סכינים".
צילחות היא פעולת סידור המזון על הצלחת. ב"צִילחוּת" מסדר השף או הטבח את הצלחת ומגיש את המנה לא רק עם טעמים מצוינים, אלא גם במראה אסתטי, מעוצב ואלגנטי, שמטרתו לגרום להתרגשות אצל הסועדים, בבחינת "את האוכל אוכלים גם בעיניים".
התורמות העיקריות ללידת המונח ולהטמעתו בשפה העברית הן ללא ספק תכניות הבישול בטלוויזיה, המשודרות בשנים האחרונות בהצלחה עצומה. המדיום הטלוויזיוני הוא מדיום של ראייה. טעמים וריחות לא עוברים בשידור כמובן ורק עדויות השופטים או האורחים בתכניות הבישול, הן שמעידות על איכותם של המאכלים. לפיכך, הדרך העיקרית שבה מעבירים את חוויית האוכל ישירות אל הצופה, היא המראה שלו.
מכאן שהמודעות הרבה של השנים האחרונות לפרזנטציה, ההצגה של המנה, הפכה את המושג בעיני רבים, לחשוב לא פחות מהטעם, מהריח ומהאיכות התזונתית של המנות.
על אף שהיצירתיות בצילחות פורחת, בצילחות טוב יש חוקים. גם כאן, כמו בכל יצירת אמנות, יש קומפוזיציה, הדרך שבה מארגנים את מרכיבי המנה על הצלחת. המרכיב העיקרי מקבל את מקומו ולידו מונחים המרכיבים הנלווים. עשבי תיבול, רטבים כמו רוטב סויה או חומץ בלסמי, גרגרי פלפל וכדומה - כל אלו משמשים לא רק לטעם, אלא גם להוספת צבעים למנה ויצירת חוויה צבעונית.
הנה עולם הצילחותים היפים וצלחות מיוחדות שמסייעות לצילומים איכותיים:
https://youtu.be/YOI9JkOnr3M
צילחות למול עיני הסועדים של מנת קינוח במסעדת אלינאה בשיקגו:
https://youtu.be/qofsdSMuGbg
תנו לאמן שבכם לאכול:
https://youtu.be/kn5DT_NvXyw
הנה הדרכה קצרה לצילחות:
https://youtu.be/YjdCyeghUgM
שיעור קצר - כך מצלחתים:
https://youtu.be/7XJw2b5qwAs
והצלחותים של השף הבריטי גורדון רמזי:
https://youtu.be/Cbn2aedc8wE?long=yes
מהו ספר החוקים של המלך חמורבי וחוקי חמורבי?
חוקי חַמוּרָבִּי (Code of Hammurabi) הם אוסף החוקים המקיף ביותר שפורסם בעת העתיקה. קודקס חמורבי, אוסף החוקים הזה, נחקק באבן לקראת סוף שלטונו של מלך בבל חמורבי.
מדובר באחד מאוספי החוקים העתיקים ביותר שנמצאו אי-פעם והוא מלמד אותנו רבות על החוקים שהיו נהוגים בעת העתיקה. חלקם התגלגל גם אל החוקים היהודיים שפורסמו במקורות שלנו.
באוסף החוקים הכתוב במצבה השחורה, שנמצאת היום במוזיאון הלובר בפאריס, יש 3500 שורות טקסט ובהן כ־300 חוקים הכתובים בכתב יתדות אכדי, שפה שחמורבי הפך לשפתה הרשמית של ממלכת בבל.
חוקי חמורבי נמצאו במקומות נוספים לאבן הזו, אבל האבן בת ה-2.5 מטרים הזו היא מעין ספר חוקים רשמי וכמעט מלא.
כדי להדגיש שהמלך חמורבי מונה על ידי האלים כדי להבטיח את שלום נתיניו, מופיעות בראש האבן דמויותיהם של חמורבי עצמו, ביחד עם אל השמש.
חוקי חמורבי היו ראשוניים מסוגם וחדשניים לזמנם. אחד העקרונות בעונשים שבחוקי חמורבי, התבססו על הכלל של "עין תחת עין", חוקים לא פשוטים ואף אכזריים. הרעיון בהם היה שאם מישהו עבר עבירה כלשהי, הוא נענש בעונש מקביל למה שעשה. או במילים אחרות, "מידה כנגד מידה".
אבל בימינו הם לא היו חוקי חמורבי עומדים בשום מבחן משפטי, בעיקר בשל חוקי זכויות האדם שאנו מקדשים, לעומת האפליה הברורה שהם מכילים נגד נשים.
על אף שחלק גדול מהחוקים של חמורבי אינו מתאים לתרבות המערבית המודרנית, די ברורה השפעתם של חוקי חמורבי על חוקי התורה והתנ"ך.
החקיקה של חמורבי השפיעה בעקיפין גם על המוסר של התרבות המערבית ושל שיטות משפט מאוחרות יותר. במזרח התיכון השפעתם גדולה יותר ובמדינות שונות עדיין נוקטים בחלק מהעונשים, ברוח דומה.
הנה סרטון על חוקי חמורבי:
http://youtu.be/oDALXORbtR4
הסבר קצר על חוקי חמורבי וכיצד הם נולדו:
https://youtu.be/ZMx2pw1SIoM
חוקי חמורבי וזכויות האדם:
http://youtu.be/AB_l-uQB5XQ
והנה בחיוך פגישה בין משה לחמורבי בהר סיני (עברית):
http://youtu.be/4OU7sQBvGEE
מהי אגרנות?
אגרנות (Hoarding) ידועה כצורך לשמור דברים ולא לזרוק עיתונים, בגדים, אוכל ועוד. מדובר באנשים שסתם אוגרים ומתקשים להיפרד מדברים, כי "אולי יום אחד נצטרך את זה".
אבל יש גם אגרנות כפייתית (Hoarding Disorder). הגורמת ללוקים בה לאגור ולאסוף באופן אובססיבי חפצים ופריטים שונים, שלרוב חסרי כל שימוש או ערך ממשי.
האגרנות הכפייתית, בקצה העליון שלה, היא סוג של הפרעה נפשית, שעלולה לגרום לארגן הכפייתי לבעיות נקיון והגיינה ולהביא אותו עד להתבודדות ואפילו לדיכאון.
המדהים הוא שאחרי שנפרדו מדברים שאגרו, בדרך כלל אין לאגרנים תחושה של מועקה. למעשה, ההיפך הוא הנכון - ההקלה ושביעות הרצון שלהם גוברת. הנקיון והסדר שבים לחייהם.
#מזהים את עצמכם בתופעה ורוצים לשנות?
השינוי יכול להיות הרבה יותר קל ממה שנדמה, אבל כדאי שיהיה הדרגתי. בתחילה כדאי להיפטר מדברים שלא עשיתם בהם שימוש בשנתיים האחרונות.
#סיבות לאגרנות
יש כמה מרכיבים לאגירה והנה כמה מהם:
צבירת חפצים משמעותית ומילוי הבית או המרחב הפרטי בהם.
- פחד להשליך ולהפטר מחפצים שאין בהם שימוש.
- חשש מריקנות ומועקה נפשית.
- פגיעה בתפקוד האישי.
על תופעת האגרנות וחיי האגרנים (עברית):
https://youtu.be/MKq5bvUj_i8
הכל מתחיל מהקשר המיוחד שלנו עם חפצים ששייכים לנו (מתורגם):
https://youtu.be/H2_by0rp5q0
אגרנית בפעולה:
https://youtu.be/NY16aLaF_ZE
ותכנית טלוויזיה שבה עזרו לאגרנית אחרת - אבל האם היא באמת השתנתה?
https://youtu.be/pEpCE8klIDo
מה קובע את צורת ההגשה של הסושי?
סידור הסושי, או אמנות ההגשה שלו נקראת "סושי גיי" ("Sushi-zuke" או סושי זוקה ("Sushi-gire") ומטרתה יצירת מגשי סושי יפים, טעימים ומספקים.
השפים והטבחים היפנים מכינים סושי כבר מאות שנים, אך בעשורים האחרונים המאכל הזה שוטף את העולם המערבי ומעניין להבין גם את האסתטיקה של הגשתו.
את אמנות התצוגה של הסושי על השולחן לומד שף הסושי היפני בשלב האחרון של לימודיו, הנמשכים ביפן לפחות 3 שנים, ולרוב יותר מכך. זוהי אמנות שבדרך כלל מתמקדת בהצגה אסתטית ומושכת של הסושי, תוך שימוש בטכניקות מסורתיות וחומרים טבעיים.
הסושי-זוקה והסושי גיי מעלים את הגשת הסושי לדרגת קומפוזיציה אמנותית שמטרתה לענג את העיניים וגם את החך, עוד בטרם הביס הראשון.
ליחידות הסושי דוגמת הסושי מאקי, ניגירי, גונקאן וגם לחמניות מסורתיות, שפחות מוכרות במערב, שמורים מיקום וכיוון ספציפיים בעיצוב. להשלמת הסידור משמשים קישוטים צבעוניים ובולטים, כמו גזר, צנון דייקון מגורר, ווסאבי מגורר ועלי שיסו.
#העקרונות החשובים להגשת סושי הם:
- איזון חזותי בין צבעים, צורות ומרקמים.
- פשטות ואלגנטיות.
- שימוש בחומרים עונתיים טריים.
- יצירתיות וטכניקות מגוונות.
- סיפור המרכיבים ואופן ההכנה.
#התפתחות העיצוב של מנות הסושי
בעבר, מה שהכתיב את סידור הסושי היו כללי הציור היפניים, בדגש על ציורי הנוף שלהם. יחד עם זה הסידור איפשר לשפים גם את הפרשנות האישית ולא פחות גם השראה ויצירתיות.
בתחילת המאה ה-20 הנוהג היה פחות של סידור הסושי על משטח שטוח כמו היום. אז נהגו בטוקיו להעמיס את חתיכות הסושי בשכבות, זו על גבי זו. באותה תקופה סידור קלאסי היה של 5-6 שכבות סושי, בצורה של פירמידה.
באותה תקופה סושי בשכבה אחת, אגב, נחשב לא מהוגן בקרב הלקוחות. כי באותם זמנים הגישו בהגשה כזו רק חנויות דאיה (daya). חנויות אלה מכרו מגוון מאכלים ולא רק סושי. הן היו פתוחות כל הלילה ושירתו את הגברים, בעיקר באזורי הזימה של טוקיו. לכן לקוחות מהוגנים נמנעו מסושי המוגש כך וזוהה עם חוסר מוסר.
מנגד, יש יתרונות ברורים לסידור השטוח של סושי. הוא קשור בשמירה הטובה יותר על הצורה של יחידות הסושי ובכך שהן לא נדבקות זו לזו. אבל יתרון נוסף ומשמעותי הוא גם עניין היופי והעיצוב של הסושי, הצילחות שלו, שאמנם דורש מאמץ רב יותר מסידור בקומות, אבל מציע הנאה ותיאבון גם ביופי.
וכך, כשסגרו את אזורי הבילוי המפוקפקים בעיר, אחרי מלחמת העולם השנייה, אמנם נסגרו ונעלמו חנויות הדאיה מהנוף אבל סגנון ההגשה שלהם נשאר וצורת ההגשה השטוחה והאופיינית להן ניצחה והפכה להגשה הפופולרית ביותר של סושי, גם ביפן וגם בעולם.
במקביל, עברו שינוי גם עיצובי הסושי המועדפים. אם בעידן הישן הדגש העיצובי של המנה היה על ציורי נוף, כיום הוא הפך מופשט יותר, ממש כמו שהציור המודרני החליף את הסגנונות התיאוריים של פעם.
בימינו תופס מקום מרכזי באמנות ההגשה של הסושי דווקא עניין הצבע. הדגש מושם על ניגודי צבעים, משחק בצבעים משלימים ויצירה של צורות ומשחקי צורות. הכל על פי סוגי הסושי המוגשים ולקיחה בחשבון של המרקמים ומגוון חלקי סושי, להגדלת המשיכה הוויזואלית.
כך מסדרים סושי מלך היופי:
https://youtu.be/lclQEKtB3-A
האמנות מתחילה כבר מההכנה:
https://youtu.be/KO0TiBrxzJY
סירות סושי ענקיות ומעוצבות:
https://youtu.be/1wm9nNuZWns
הסושי הפחות מושקע:
https://youtu.be/VBIwTA9QYWA
קישוטי סושי זו אמנות (ללא מילים):
https://youtu.be/da41uDZt7Xo
הגשת סושי נאה:
https://youtu.be/XU0RtijiGL8
ודוגמאות לסידורי סושי מרהיבים:
https://youtu.be/Xj_pGGmwBh0
מהי תאוריית "החלונות השבורים"?
תאוריית "החלונות השבורים" (Broken windows theory) אומרת שכאשר יש בשכונה מסוימת חלון שבור שלא תוקן, במהרה יצטרפו אליו חלונות שבורים רבים אחרים, שלא יתוקנו גם הם, מה שיגרור להזנחה כללית ובהמשך גם הידרדרות לפשע. טענה חשובה היא שהתרופפות של החוקים והאיסורים החברתיים, תביא במשך הזמן לעלייה בפשיעה ובאלימות.
התאוריה הוצגה על ידי צמד החוקרים ג'יימס וילסון וג'ורג' קלינג ב-1982, בכתב העת "The Atlantic Monthly". היא נכללה במאמר על הפשע והאסטרטגיות האפשריות לסילוק הפשע משכונות עירוניות.
כמובן שהחלון השבור הוא סמל להזנחה בתחילת הדרך, של דברים בעייתיים ופשעים קטנים, שאם לא יטופלו, יהפכו לפשעים ובעיות גדולות. המסר המועבר באי תיקון החלון הראשון ואלו הבאים אחריו, הוא למעשה היעדר גבולות וחוסר אכפתיות של הסביבה לרכושה ולתושביה. רק תיקון ובצידו אכיפה בלתי מתפשרת של החוקים, יביאו לשיפור המצב.
השיטה יושמה בשנות ה-80 בעיר ניו-יורק, על ידי ראש העיריה רודי ג'וליאני ונחלה הצלחה מרשימה. בכך היא נתנה אישור לרעיון שתיקון ואכיפה יכולים להביא לשינוי גם במקומות ובקהילות שהכל נראה בהם אבוד. מנגד, יש חוקרים שחולקים על ההצלחה הזו, לאחר שמחקר שערכו גילה שבאותן שנים חלה ירידה מקבילה בפשיעה ובאלימות בכל רחבי ארה"ב ולא רק בעיר ניו יורק.
הנה תיאור קצר של תאוריית החלונות השבורים:
https://youtu.be/vj9WsGbaNAY
הסבר מפורט ומתורגם של התאוריה ואף קורא להפעילה ברמה העולמית:
https://youtu.be/Y-cUr2MYbh8
וראש עיריית ניו-יורק לשעבר מסביר כיצד יישם את מסקנות התאוריה כדי לשפר את מצב הפשע בניו-יורק באופן משמעותי מאד (מתורגם):
http://youtu.be/VX7hDYLPf6s
לאחר שפורסם המחקר של החוקרים ג'יימס וילסון וג'ורג' קלינג ב-1982, על מה שנקרא "תאוריית החלונות השבורים" (Broken windows theory), החליטו בניו יורק לאמץ את התאוריה ולנסות ולתקן את המצב הקשה בעיר. שיטת העבודה של רודי ג'וליאני הייתה לתקן את ההזנחה, לנקות את השכונות ובמקביל - לנקוט גישה של אפס-סובלנות באכיפת החוקים בעיר.
ראש העירייה הנבחר של העיר ניו יורק האמין שאם הפשיעה והאלימות היא תוצאה הכרחית של אי-סדר, לכלוך והרס, תיקון של הגורמים הללו ואכיפה של החוקים יביאו לתיקון המצב. התוצאה הייתה מצוינת. הסתבר שאימוץ הרעיון הצליח להקטין באופן דרמטי את הפשיעה בניו יורק. כמות הרציחות ירדה לפחות מ-20% ממה שהייתה לפני הפעלת התכנית, מ-30 רציחות למאה אלף איש, ל-5 בלבד!
הנה סרטון שמסביר כיצד יושמה התאוריה של החלונות השבורים בעיר ניו יורק (עברית):
https://youtu.be/k0KfrAJU3w8
וג'וליאני מסביר כיצד יישם את מסקנות התאוריה כדי לשפר את מצב הפשע בניו-יורק באופן משמעותי מאד (מתורגם):
http://youtu.be/VX7hDYLPf6s
אמנות הכוריאוגראפיה (Choreography) היא יצירה בתנועות. זוהי יצירה של אמנות בעזרת תנועות, כמו שצייר יוצר בצבעים ופסל בחומר, הכוריאוגרף יוצר כשחומר היצירה שלו הוא תנועות.
השפה התנועתית אינה מוגבלת, אלא חופשית. לכל כוריאוגרף יש את הדרך והסגנון המיוחדים שלו, המאפיינים את התנועות שלו.
את הכוראוגרפיה ניתן להשוות עם תחום היצירה, בתחומי אמנות ויצירה כמו ציור, הלחנה, בימוי, כתיבה וכדומה.
אם במקור שימש המונח כוריאוגרפיה בתחום המחול, כיום משתמשים בו בתחומים רבים נוספים כמו מופעים, הצגות, התעמלות אמנותית, בידור, תאטרון, מחזות זמר ועוד.
הנה קטעים מכוריאוגרפיות מודרניות של אוהד נהרין ללהקת בת שבע:
https://youtu.be/uehwtT8KOiE
כוריאוגרפיה רוסית אחידה ומדויקת כמעט להגזים...
https://youtu.be/K21yj2lEgrA
כאן היא משתלבת עם ריקודי ברייקדאנס מההיפ הופ:
https://youtu.be/es6xywE9NP0
בסרטים אפילו סלסה עוברת כוראוגרפיה כבדה:
https://youtu.be/_hLNKA_9V0I
עוד כוריאוגרפיה מעניינת:
https://youtu.be/Jzcd5HJik2c
הרצאת טד על עבודת הכוריאוגרף היצירתית:
https://youtu.be/KPPxXeoIzRY?long=yes
ופגישה חינוכית עם כוריאגורפית (עברית):
https://youtu.be/BMRNZX_wqBk?long=yes
החוק הבריטי קבע בשנים הראשונות שמהירותה של מכונית בעיר לא יעלה על 3 קילומטרים לשעה ומחוץ לעיר עד 6 קילומטרים לשעה. בנוסף, דרשו השלטונות הבריטיים שלפני המכונית חייב היה לצעוד אדם עם דגל אדום, שיזהיר את הולכי הרגל מהמכונית המתקרבת..
החוק בוטל ב-1896 והנהגים האנגלים חגגו אותו במירוץ מכוניות בן 96 קילומטרים, מלונדון לברייטון.
הנה מירוץ המכוניות החגיגי לרגל ביטול חוק הדגל האדום, חוק התנועה הראשון בהיסטוריה:
http://youtu.be/yqJqdn2a0fI
ופקקי התנועה של לונדון, בשנה שבה בוטל החוק:
https://www.youtube.com/watch?v=qrrpMORtOYs
הצִילחוּת (Platting), ארגון המזון על הצלחת, נולד ככל הנראה בסוף המאה ה-18. השף מארי אנטון קארים, החל אז ליצור צורות של הרים ומפלים במנות שהגיש לבני האצולה בצרפת.
במאה הקודמת החלו להחשיב יותר ויותר את תצוגת המנות, ככל שהתפתחה החוויה הצרכנית והתפתח עולם העיצוב. השף פול בוקאו קידם אז בהתלהבות את הצגת המזון האלגנטית והמסודרת.
היו תקופות שבהגשת המנות חולקה הצלחת לאזורים, שבהם הניחו את המאכלים, זה לצד זה. בגישה זו היו גבולות ברורים בין רכיב לרכיב ואיש לא חיפש פרזנטציה או קומפוזיציה של המנה.
אבל עם הזמן נוצרו מסעדות המישלן היוקרתיות לעשירים. עובדה היא ששפים רבים סיימו בתי ספר גבוהים למטבח ולמדו כיצד לצלחת, לפחות באופן בסיסי. רבים מהם החלו להגיש מנות מפוארות ומעוצבות יותר, תוך שהם נותנים דרור לנפש האמנותית שלהם, או של מי מעוזריהם.
הסיבה לצילחות הזה הייתה גם אסתטית, אבל גם כדי להגביר את התיאבון, שכן למין האנושי יש נטייה "לאכול עם העיניים". אבל הייתה עוד סיבה אז לצילחות. הוא נועד גם כדי לתת הצדקה נוספת למחירים השערורייתיים שגבו אותם שפים במסעדות הגורמה שלהם. העשירים שזכו למזון מובחר, שנראה גם נהדר, החלו לפתח טעם אמנותי באוכל...
לציבור הרחב החל הצילחות להגיע עם הרשתות החברתיות ובמיוחד עם "אינסטגרם", הרשת החברתית שמבוססת על צילומים בסמארטפון. לפתע כל סועד, בכל מסעדה שהיא, משתף תמונות של מנות שאכל. ההשוואה בין המנות הייתה בלתי נמנעת. אבל הטעם לא עובר באינטרנט וכך גם הריח. לכן המנות שזכו למחמאות היו אלה שנראו טוב. כאן הצילחות זכה לזינוק הגדול ביותר שלו.
אחרי זה באו תכניות הבישול שהדגימו איך עושים את זה המקצוענים ואחריהן תכניות הריאליטי שהוקדשו לאוכל בטלוויזיה. אלה לא רק הציגו צלחותים מדהימים, אלא הבחינו בין המתחרים ברמת האסתטיקה וסידור המנות, מה שהבהיר לציבור הרחב שצילחות הפך לגורם המשמעותי ביותר במנות שהם מגישים - אפילו בבית.
מאז החלו אפילו שפים או טבחים במסעדות קטנות ושכונתית, לעצב את המנות שלהם ביתר הקפדה. עקרות בית ושפים חובבים החלו לצלחת את המנות שלהם והעולם לא נח מהיופי שנשפך מצילחותים מהממים המצולמים באינספור תמונות במדיה החברתית. האמנות החלה לאכול והיא עושה את זה יפה במיוחד.
הנה תולדות הצלחות בחצי המאה האחרונה:
https://youtu.be/9S46aoapXz8
יסודות בצילחות:
https://youtu.be/tVOjfy5ft34
טכניקות צילחות למתחילים:
https://youtu.be/02Brgs60BiY
טכניקות סיבוביות על מגש מסתובב:
https://youtu.be/G8bQftr7ajQ
כך תצלחתו כמו שפים מנוסים (ללא מילים):
https://youtu.be/kcbRpLX-mqs
סדר
עולם שיתוף התמונות, שמתפוצץ מאז יצאה אינסטגרם, מביא בשנים האחרונות לכך שעיצוב האוכל המוגש לשולחן הוא חשוב לא פחות מהטעם שלו. כך הולך ונכנס לתרבות הקולינרית והכללית מושג הצִילחוּת (platting) לז'רגון של חובבי הבישול. את המילה, אגב, המציא השף רן שמואלי בתוכנית הטלוויזיה "קרב סכינים".
צילחות היא פעולת סידור המזון על הצלחת. ב"צִילחוּת" מסדר השף או הטבח את הצלחת ומגיש את המנה לא רק עם טעמים מצוינים, אלא גם במראה אסתטי, מעוצב ואלגנטי, שמטרתו לגרום להתרגשות אצל הסועדים, בבחינת "את האוכל אוכלים גם בעיניים".
התורמות העיקריות ללידת המונח ולהטמעתו בשפה העברית הן ללא ספק תכניות הבישול בטלוויזיה, המשודרות בשנים האחרונות בהצלחה עצומה. המדיום הטלוויזיוני הוא מדיום של ראייה. טעמים וריחות לא עוברים בשידור כמובן ורק עדויות השופטים או האורחים בתכניות הבישול, הן שמעידות על איכותם של המאכלים. לפיכך, הדרך העיקרית שבה מעבירים את חוויית האוכל ישירות אל הצופה, היא המראה שלו.
מכאן שהמודעות הרבה של השנים האחרונות לפרזנטציה, ההצגה של המנה, הפכה את המושג בעיני רבים, לחשוב לא פחות מהטעם, מהריח ומהאיכות התזונתית של המנות.
על אף שהיצירתיות בצילחות פורחת, בצילחות טוב יש חוקים. גם כאן, כמו בכל יצירת אמנות, יש קומפוזיציה, הדרך שבה מארגנים את מרכיבי המנה על הצלחת. המרכיב העיקרי מקבל את מקומו ולידו מונחים המרכיבים הנלווים. עשבי תיבול, רטבים כמו רוטב סויה או חומץ בלסמי, גרגרי פלפל וכדומה - כל אלו משמשים לא רק לטעם, אלא גם להוספת צבעים למנה ויצירת חוויה צבעונית.
הנה עולם הצילחותים היפים וצלחות מיוחדות שמסייעות לצילומים איכותיים:
https://youtu.be/YOI9JkOnr3M
צילחות למול עיני הסועדים של מנת קינוח במסעדת אלינאה בשיקגו:
https://youtu.be/qofsdSMuGbg
תנו לאמן שבכם לאכול:
https://youtu.be/kn5DT_NvXyw
הנה הדרכה קצרה לצילחות:
https://youtu.be/YjdCyeghUgM
שיעור קצר - כך מצלחתים:
https://youtu.be/7XJw2b5qwAs
והצלחותים של השף הבריטי גורדון רמזי:
https://youtu.be/Cbn2aedc8wE?long=yes
חוקי חַמוּרָבִּי (Code of Hammurabi) הם אוסף החוקים המקיף ביותר שפורסם בעת העתיקה. קודקס חמורבי, אוסף החוקים הזה, נחקק באבן לקראת סוף שלטונו של מלך בבל חמורבי.
מדובר באחד מאוספי החוקים העתיקים ביותר שנמצאו אי-פעם והוא מלמד אותנו רבות על החוקים שהיו נהוגים בעת העתיקה. חלקם התגלגל גם אל החוקים היהודיים שפורסמו במקורות שלנו.
באוסף החוקים הכתוב במצבה השחורה, שנמצאת היום במוזיאון הלובר בפאריס, יש 3500 שורות טקסט ובהן כ־300 חוקים הכתובים בכתב יתדות אכדי, שפה שחמורבי הפך לשפתה הרשמית של ממלכת בבל.
חוקי חמורבי נמצאו במקומות נוספים לאבן הזו, אבל האבן בת ה-2.5 מטרים הזו היא מעין ספר חוקים רשמי וכמעט מלא.
כדי להדגיש שהמלך חמורבי מונה על ידי האלים כדי להבטיח את שלום נתיניו, מופיעות בראש האבן דמויותיהם של חמורבי עצמו, ביחד עם אל השמש.
חוקי חמורבי היו ראשוניים מסוגם וחדשניים לזמנם. אחד העקרונות בעונשים שבחוקי חמורבי, התבססו על הכלל של "עין תחת עין", חוקים לא פשוטים ואף אכזריים. הרעיון בהם היה שאם מישהו עבר עבירה כלשהי, הוא נענש בעונש מקביל למה שעשה. או במילים אחרות, "מידה כנגד מידה".
אבל בימינו הם לא היו חוקי חמורבי עומדים בשום מבחן משפטי, בעיקר בשל חוקי זכויות האדם שאנו מקדשים, לעומת האפליה הברורה שהם מכילים נגד נשים.
על אף שחלק גדול מהחוקים של חמורבי אינו מתאים לתרבות המערבית המודרנית, די ברורה השפעתם של חוקי חמורבי על חוקי התורה והתנ"ך.
החקיקה של חמורבי השפיעה בעקיפין גם על המוסר של התרבות המערבית ושל שיטות משפט מאוחרות יותר. במזרח התיכון השפעתם גדולה יותר ובמדינות שונות עדיין נוקטים בחלק מהעונשים, ברוח דומה.
הנה סרטון על חוקי חמורבי:
http://youtu.be/oDALXORbtR4
הסבר קצר על חוקי חמורבי וכיצד הם נולדו:
https://youtu.be/ZMx2pw1SIoM
חוקי חמורבי וזכויות האדם:
http://youtu.be/AB_l-uQB5XQ
והנה בחיוך פגישה בין משה לחמורבי בהר סיני (עברית):
http://youtu.be/4OU7sQBvGEE
אגרנות (Hoarding) ידועה כצורך לשמור דברים ולא לזרוק עיתונים, בגדים, אוכל ועוד. מדובר באנשים שסתם אוגרים ומתקשים להיפרד מדברים, כי "אולי יום אחד נצטרך את זה".
אבל יש גם אגרנות כפייתית (Hoarding Disorder). הגורמת ללוקים בה לאגור ולאסוף באופן אובססיבי חפצים ופריטים שונים, שלרוב חסרי כל שימוש או ערך ממשי.
האגרנות הכפייתית, בקצה העליון שלה, היא סוג של הפרעה נפשית, שעלולה לגרום לארגן הכפייתי לבעיות נקיון והגיינה ולהביא אותו עד להתבודדות ואפילו לדיכאון.
המדהים הוא שאחרי שנפרדו מדברים שאגרו, בדרך כלל אין לאגרנים תחושה של מועקה. למעשה, ההיפך הוא הנכון - ההקלה ושביעות הרצון שלהם גוברת. הנקיון והסדר שבים לחייהם.
#מזהים את עצמכם בתופעה ורוצים לשנות?
השינוי יכול להיות הרבה יותר קל ממה שנדמה, אבל כדאי שיהיה הדרגתי. בתחילה כדאי להיפטר מדברים שלא עשיתם בהם שימוש בשנתיים האחרונות.
#סיבות לאגרנות
יש כמה מרכיבים לאגירה והנה כמה מהם:
צבירת חפצים משמעותית ומילוי הבית או המרחב הפרטי בהם.
- פחד להשליך ולהפטר מחפצים שאין בהם שימוש.
- חשש מריקנות ומועקה נפשית.
- פגיעה בתפקוד האישי.
על תופעת האגרנות וחיי האגרנים (עברית):
https://youtu.be/MKq5bvUj_i8
הכל מתחיל מהקשר המיוחד שלנו עם חפצים ששייכים לנו (מתורגם):
https://youtu.be/H2_by0rp5q0
אגרנית בפעולה:
https://youtu.be/NY16aLaF_ZE
ותכנית טלוויזיה שבה עזרו לאגרנית אחרת - אבל האם היא באמת השתנתה?
https://youtu.be/pEpCE8klIDo
סידור הסושי, או אמנות ההגשה שלו נקראת "סושי גיי" ("Sushi-zuke" או סושי זוקה ("Sushi-gire") ומטרתה יצירת מגשי סושי יפים, טעימים ומספקים.
השפים והטבחים היפנים מכינים סושי כבר מאות שנים, אך בעשורים האחרונים המאכל הזה שוטף את העולם המערבי ומעניין להבין גם את האסתטיקה של הגשתו.
את אמנות התצוגה של הסושי על השולחן לומד שף הסושי היפני בשלב האחרון של לימודיו, הנמשכים ביפן לפחות 3 שנים, ולרוב יותר מכך. זוהי אמנות שבדרך כלל מתמקדת בהצגה אסתטית ומושכת של הסושי, תוך שימוש בטכניקות מסורתיות וחומרים טבעיים.
הסושי-זוקה והסושי גיי מעלים את הגשת הסושי לדרגת קומפוזיציה אמנותית שמטרתה לענג את העיניים וגם את החך, עוד בטרם הביס הראשון.
ליחידות הסושי דוגמת הסושי מאקי, ניגירי, גונקאן וגם לחמניות מסורתיות, שפחות מוכרות במערב, שמורים מיקום וכיוון ספציפיים בעיצוב. להשלמת הסידור משמשים קישוטים צבעוניים ובולטים, כמו גזר, צנון דייקון מגורר, ווסאבי מגורר ועלי שיסו.
#העקרונות החשובים להגשת סושי הם:
- איזון חזותי בין צבעים, צורות ומרקמים.
- פשטות ואלגנטיות.
- שימוש בחומרים עונתיים טריים.
- יצירתיות וטכניקות מגוונות.
- סיפור המרכיבים ואופן ההכנה.
#התפתחות העיצוב של מנות הסושי
בעבר, מה שהכתיב את סידור הסושי היו כללי הציור היפניים, בדגש על ציורי הנוף שלהם. יחד עם זה הסידור איפשר לשפים גם את הפרשנות האישית ולא פחות גם השראה ויצירתיות.
בתחילת המאה ה-20 הנוהג היה פחות של סידור הסושי על משטח שטוח כמו היום. אז נהגו בטוקיו להעמיס את חתיכות הסושי בשכבות, זו על גבי זו. באותה תקופה סידור קלאסי היה של 5-6 שכבות סושי, בצורה של פירמידה.
באותה תקופה סושי בשכבה אחת, אגב, נחשב לא מהוגן בקרב הלקוחות. כי באותם זמנים הגישו בהגשה כזו רק חנויות דאיה (daya). חנויות אלה מכרו מגוון מאכלים ולא רק סושי. הן היו פתוחות כל הלילה ושירתו את הגברים, בעיקר באזורי הזימה של טוקיו. לכן לקוחות מהוגנים נמנעו מסושי המוגש כך וזוהה עם חוסר מוסר.
מנגד, יש יתרונות ברורים לסידור השטוח של סושי. הוא קשור בשמירה הטובה יותר על הצורה של יחידות הסושי ובכך שהן לא נדבקות זו לזו. אבל יתרון נוסף ומשמעותי הוא גם עניין היופי והעיצוב של הסושי, הצילחות שלו, שאמנם דורש מאמץ רב יותר מסידור בקומות, אבל מציע הנאה ותיאבון גם ביופי.
וכך, כשסגרו את אזורי הבילוי המפוקפקים בעיר, אחרי מלחמת העולם השנייה, אמנם נסגרו ונעלמו חנויות הדאיה מהנוף אבל סגנון ההגשה שלהם נשאר וצורת ההגשה השטוחה והאופיינית להן ניצחה והפכה להגשה הפופולרית ביותר של סושי, גם ביפן וגם בעולם.
במקביל, עברו שינוי גם עיצובי הסושי המועדפים. אם בעידן הישן הדגש העיצובי של המנה היה על ציורי נוף, כיום הוא הפך מופשט יותר, ממש כמו שהציור המודרני החליף את הסגנונות התיאוריים של פעם.
בימינו תופס מקום מרכזי באמנות ההגשה של הסושי דווקא עניין הצבע. הדגש מושם על ניגודי צבעים, משחק בצבעים משלימים ויצירה של צורות ומשחקי צורות. הכל על פי סוגי הסושי המוגשים ולקיחה בחשבון של המרקמים ומגוון חלקי סושי, להגדלת המשיכה הוויזואלית.
כך מסדרים סושי מלך היופי:
https://youtu.be/lclQEKtB3-A
האמנות מתחילה כבר מההכנה:
https://youtu.be/KO0TiBrxzJY
סירות סושי ענקיות ומעוצבות:
https://youtu.be/1wm9nNuZWns
הסושי הפחות מושקע:
https://youtu.be/VBIwTA9QYWA
קישוטי סושי זו אמנות (ללא מילים):
https://youtu.be/da41uDZt7Xo
הגשת סושי נאה:
https://youtu.be/XU0RtijiGL8
ודוגמאות לסידורי סושי מרהיבים:
https://youtu.be/Xj_pGGmwBh0
תאוריית "החלונות השבורים" (Broken windows theory) אומרת שכאשר יש בשכונה מסוימת חלון שבור שלא תוקן, במהרה יצטרפו אליו חלונות שבורים רבים אחרים, שלא יתוקנו גם הם, מה שיגרור להזנחה כללית ובהמשך גם הידרדרות לפשע. טענה חשובה היא שהתרופפות של החוקים והאיסורים החברתיים, תביא במשך הזמן לעלייה בפשיעה ובאלימות.
התאוריה הוצגה על ידי צמד החוקרים ג'יימס וילסון וג'ורג' קלינג ב-1982, בכתב העת "The Atlantic Monthly". היא נכללה במאמר על הפשע והאסטרטגיות האפשריות לסילוק הפשע משכונות עירוניות.
כמובן שהחלון השבור הוא סמל להזנחה בתחילת הדרך, של דברים בעייתיים ופשעים קטנים, שאם לא יטופלו, יהפכו לפשעים ובעיות גדולות. המסר המועבר באי תיקון החלון הראשון ואלו הבאים אחריו, הוא למעשה היעדר גבולות וחוסר אכפתיות של הסביבה לרכושה ולתושביה. רק תיקון ובצידו אכיפה בלתי מתפשרת של החוקים, יביאו לשיפור המצב.
השיטה יושמה בשנות ה-80 בעיר ניו-יורק, על ידי ראש העיריה רודי ג'וליאני ונחלה הצלחה מרשימה. בכך היא נתנה אישור לרעיון שתיקון ואכיפה יכולים להביא לשינוי גם במקומות ובקהילות שהכל נראה בהם אבוד. מנגד, יש חוקרים שחולקים על ההצלחה הזו, לאחר שמחקר שערכו גילה שבאותן שנים חלה ירידה מקבילה בפשיעה ובאלימות בכל רחבי ארה"ב ולא רק בעיר ניו יורק.
הנה תיאור קצר של תאוריית החלונות השבורים:
https://youtu.be/vj9WsGbaNAY
הסבר מפורט ומתורגם של התאוריה ואף קורא להפעילה ברמה העולמית:
https://youtu.be/Y-cUr2MYbh8
וראש עיריית ניו-יורק לשעבר מסביר כיצד יישם את מסקנות התאוריה כדי לשפר את מצב הפשע בניו-יורק באופן משמעותי מאד (מתורגם):
http://youtu.be/VX7hDYLPf6s
