שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מהו הג'אז הקר, או ה-Cool Jazz?
קר, Cool מלא אוויר. זה היה הרעיון הבסיסי שהוביל בשלהי שנות ה-40 את כניסת הג'אז הקר, קוּל ג'אז (Cool Jazz). מתחילת שנות ה-40 ועד אמצע שנות ה-50 הפך הג'אז הקריר הזה לפופולרי מאוד.
זו המהפכה השנייה בה יפצח איש שלושת המהפכות בג'אז, החצוצרן ומנהיג הלהקות מיילס דיוויס. הוא הראה ליוצרים ונגני ג'אז רבים את הדרך.
#מה הדרך לקוּל ג'אז?
בקוּל ג'אז מורידים אנרגיה, נכנסים פנימה ומתעמקים בחקר המוסיקה המופלאה שמאפשר הג'אז.
הז'אנר הקריר הזה הוא תגובה ומהפך ל"בִּי בּוֹפּ" המהיר, סוער, אנרגטי וממש לוהט, שצמח באותן שנים בניו יורק והחוף המזרחי וסחף את הג'אז למקום ההפוך.
אם בביבופ כיכבו אז וירטואוזים דוגמת צ'ארלי פרקר ודיזי גילספי, מיילס של סוף שנות הארבעים ראה מקום לרכך את הביבופ המהיר, להאט אותו, להוריד אנרגיה וליצור את הז'אנר החדש בג'אז. כך נולד ה-Cool Jazz, "הג'אז הקר", העמוק באופיו וכמובן המגניב, שגם חובבים פחות מיומנים התחברו אליו.
זה התחיל בסדרת ההקלטות שמיילס הקליט לאלבום The Birth of the Cool וזכה גם לשם נגדי לנטייה הגאוגרפית של הביבופ, "ג'אז החוף המערבי".
ביחד עם מוסיקאים נוספים שהחלו לעשות קוּל ג'אז, כמו סטן גץ ודייב ברובק ופול דזמונד, הביא מיילס באותם ימים את הג'אז למקום חדש ולדעת רבים גם טוב, במיוחד יחסית לתקופה שבה הג'אז מתחיל להיות מאוים על ידי מוסיקה קליטה, בדגש על מוסיקת הפופ והרוקנ'רול המצליחים, ההולכים ומשתלטים על הרדיו ומתחילים לדחוק אותו לירכתי הבמה והתרבות הפופולרית.
לצד ההצלחות של מיילס עם הג'אז הקר שלו, בלטו ענקים נוספים, כולל נגן הסקסופון סטן גץ, הרביעייה של הפסנתרן דייב ברובק, עם נגן הסקסופון פול דסמונד, מי שגם חיבר את המצליחה ביצירות שלהם, "Take Five" המפורסמת ואחרים.
אחר כך גם ייצא ממנו הליטוף של הג'אז הרך, Smooth Jazz, אבל זה כבר סיפור או שמא אילתור אחר...
#איך לזהות את הביבופ לעומת הקוּל ג'אז?
אפשר לראות את ה"קול ג'אז" וה"ביבופ" בתור המלח והפלפל של סגנונות הג'אז. אחד רגוע והוגה והשני חריף ומתרגש. הראשון מעמיק והשני מתפרץ, הקול קר והביבופ חם. אם הראשון יושב על כורסה, השני הוא על קוצים - סוער ונחפז.
אם נגני ביבופ בולטים בסולואים מהירים ואלתורים טכניים עד וירטואוזיים, הקול ג'אזיסטים עוסקים יותר בעומק הצליל, בביטוי והאיכות של הדברים. הראשונים הם כמו צעירים שנלהבים מההצלחה והשניים נוטים להרגיע ולומר בצלילים "לאט לך, תן לחשוב על זה, ברו!"
הסולואים בשניהם מתאפיינים אמנם בשינויי המנגינה ובאילתור על בסיס ההרמוניה, כלומר האקורדים המקוריים, אבל לקול ג'אז, הרגוע יחסית, אין אפילו מעט מה"סערה" האינטנסיבית שמביא איתו הביבופ לנגינה.
גם מתופפי כל סגנון שונים בנגינתם. בעוד מתופף ביבופ מרבה לנגן במקצבים מהירים ובצלילי תופים חדים שמפיקים מקלות התיפוף שלו, מתופף קול ג'אז משתמש לא פעם במברשות, לתיפוף רגוע ומלטף, רך יותר, מבליט את עצמו פחות.
הסבר של הג'אז הקר (Cool Jazz):
https://youtu.be/1WRvn66FwBc
"Take five" של רביעיית דייב ברובק:
https://youtu.be/tT9Eh8wNMkw
אז מה? - "So what?" מקטעי הקוּל ג'אז המפורסמים של מיילס:
https://youtu.be/zqNTltOGh5c
סטן גץ מנגן את "Misty" הקוּלי:
https://youtu.be/P3qS363m7-w
וגם "בופליסיטי" הוא קוּל ג'אז נהדר:
https://youtu.be/w6vuBL9eQbs
סטן גץ
קר, Cool מלא אוויר. זה היה הרעיון הבסיסי שהוביל בשלהי שנות ה-40 את כניסת הג'אז הקר, קוּל ג'אז (Cool Jazz). מתחילת שנות ה-40 ועד אמצע שנות ה-50 הפך הג'אז הקריר הזה לפופולרי מאוד.
זו המהפכה השנייה בה יפצח איש שלושת המהפכות בג'אז, החצוצרן ומנהיג הלהקות מיילס דיוויס. הוא הראה ליוצרים ונגני ג'אז רבים את הדרך.
#מה הדרך לקוּל ג'אז?
בקוּל ג'אז מורידים אנרגיה, נכנסים פנימה ומתעמקים בחקר המוסיקה המופלאה שמאפשר הג'אז.
הז'אנר הקריר הזה הוא תגובה ומהפך ל"בִּי בּוֹפּ" המהיר, סוער, אנרגטי וממש לוהט, שצמח באותן שנים בניו יורק והחוף המזרחי וסחף את הג'אז למקום ההפוך.
אם בביבופ כיכבו אז וירטואוזים דוגמת צ'ארלי פרקר ודיזי גילספי, מיילס של סוף שנות הארבעים ראה מקום לרכך את הביבופ המהיר, להאט אותו, להוריד אנרגיה וליצור את הז'אנר החדש בג'אז. כך נולד ה-Cool Jazz, "הג'אז הקר", העמוק באופיו וכמובן המגניב, שגם חובבים פחות מיומנים התחברו אליו.
זה התחיל בסדרת ההקלטות שמיילס הקליט לאלבום The Birth of the Cool וזכה גם לשם נגדי לנטייה הגאוגרפית של הביבופ, "ג'אז החוף המערבי".
ביחד עם מוסיקאים נוספים שהחלו לעשות קוּל ג'אז, כמו סטן גץ ודייב ברובק ופול דזמונד, הביא מיילס באותם ימים את הג'אז למקום חדש ולדעת רבים גם טוב, במיוחד יחסית לתקופה שבה הג'אז מתחיל להיות מאוים על ידי מוסיקה קליטה, בדגש על מוסיקת הפופ והרוקנ'רול המצליחים, ההולכים ומשתלטים על הרדיו ומתחילים לדחוק אותו לירכתי הבמה והתרבות הפופולרית.
לצד ההצלחות של מיילס עם הג'אז הקר שלו, בלטו ענקים נוספים, כולל נגן הסקסופון סטן גץ, הרביעייה של הפסנתרן דייב ברובק, עם נגן הסקסופון פול דסמונד, מי שגם חיבר את המצליחה ביצירות שלהם, "Take Five" המפורסמת ואחרים.
אחר כך גם ייצא ממנו הליטוף של הג'אז הרך, Smooth Jazz, אבל זה כבר סיפור או שמא אילתור אחר...
#איך לזהות את הביבופ לעומת הקוּל ג'אז?
אפשר לראות את ה"קול ג'אז" וה"ביבופ" בתור המלח והפלפל של סגנונות הג'אז. אחד רגוע והוגה והשני חריף ומתרגש. הראשון מעמיק והשני מתפרץ, הקול קר והביבופ חם. אם הראשון יושב על כורסה, השני הוא על קוצים - סוער ונחפז.
אם נגני ביבופ בולטים בסולואים מהירים ואלתורים טכניים עד וירטואוזיים, הקול ג'אזיסטים עוסקים יותר בעומק הצליל, בביטוי והאיכות של הדברים. הראשונים הם כמו צעירים שנלהבים מההצלחה והשניים נוטים להרגיע ולומר בצלילים "לאט לך, תן לחשוב על זה, ברו!"
הסולואים בשניהם מתאפיינים אמנם בשינויי המנגינה ובאילתור על בסיס ההרמוניה, כלומר האקורדים המקוריים, אבל לקול ג'אז, הרגוע יחסית, אין אפילו מעט מה"סערה" האינטנסיבית שמביא איתו הביבופ לנגינה.
גם מתופפי כל סגנון שונים בנגינתם. בעוד מתופף ביבופ מרבה לנגן במקצבים מהירים ובצלילי תופים חדים שמפיקים מקלות התיפוף שלו, מתופף קול ג'אז משתמש לא פעם במברשות, לתיפוף רגוע ומלטף, רך יותר, מבליט את עצמו פחות.
הסבר של הג'אז הקר (Cool Jazz):
https://youtu.be/1WRvn66FwBc
"Take five" של רביעיית דייב ברובק:
https://youtu.be/tT9Eh8wNMkw
אז מה? - "So what?" מקטעי הקוּל ג'אז המפורסמים של מיילס:
https://youtu.be/zqNTltOGh5c
סטן גץ מנגן את "Misty" הקוּלי:
https://youtu.be/P3qS363m7-w
וגם "בופליסיטי" הוא קוּל ג'אז נהדר:
https://youtu.be/w6vuBL9eQbs
