שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מה גדול בסרט אודיסאה בחלל 2001?
הסרט "אודיסיאה בחלל, 2001" (2001: A Space Odyssey) הוא סרט מדע בדיוני משנת 1968 שהיה סרט שונה מכל סרט מסחרי שקדם לו.
"אודיסאה בחלל" נולד כשהבמאי סטנלי קובריק (Stanley Kubrick) וסופר המדע הבדיוני ארתור סי. קלארק (Arthur C. Clarke) החלו לעבוד ביחד ב-1964 על פרויקט שעתיד לשנות את הקולנוע לתמיד.
הם רצו ליצור סרט מדע בדיוני שונה לגמרי, שיהיה מדויק מבחינה מדעית אך גם יעורר שאלות פילוסופיות עמוקות על האבולוציה האנושית, תודעה וטכנולוגיה. ואכן, הסרט היה לחוויה חזותית חדשנית, ממעטת במילים, אך מציעה חוויה חזותית חדשה ונוגעת ברעיונות פילוסופיים, תיאולוגיים ומדעיים, עם שאלות מרשימות על גורל האנושות בעתיד.
התסריט התבסס על סיפור קצר של קלארק בשם "זקיף" (The Sentinel), אך הפך לנרטיב מורכב הרבה יותר. התהליך היצירתי נמשך כמעט 4 שנים, הסרט עלה 10.5 מיליון דולר - סכום עצום לתקופה.
קובריק היה פרפקציוניסט אובססיבי. הוא קרא למחשב המרכזי HAL 9000, כאשר כל אות בשמו של המחשב היא אות אחת לפני IBM באלפבית. קלארק התעקש שזה צירוף מקרים, אך רבים בטוחים שזו היתה בחירה מכוונת.
באירוניה מעניינת, IBM דרשה שהלוגו שלהם יוסר מהמחשבים בסרט, כנראה מחשש שהקשר למחשב הרצחני יזיק לתדמית החברה.
הסרט צולם באולפני שפרטון (Shepperton) בבריטניה, שם קובריק האובססיבי לאיכות צילם 200 גלילי סרט רק עבור סצנת פתיחה של קופי האדם. האפקטים החזותיים והאפקטים המיוחדים השונים נוצרו בשיטות חדשניות לחלוטין.
בין השאר נעשה כאן שימוש במסכים קדמיים (front projection) ובבנייה של תפאורות ענקיות שהסתובבו פיזית (כמו גלגל ענק), בכדי ליצור אשליה של כוח משיכה מלאכותי בתחנת החלל. אם השחקנים נראו כ"הולכים על הקירות", למעשה הייתה זו התפאורה שהסתובבה סביבם.
בהכנות לסרט קובריק התייעץ עם מומחי נאס"א (NASA) כדי להבטיח דיוק מדעי מירבי, הקפיד שחפצים יצופו בחוסר משקל באופן ריאליסטי ושלא יהיה קול בחלל החיצון וכללית היה מעורב בפרטי הפרטים של כל מרכיב בהפקת הסרט.
קובריק, שלקח סיכונים רבים במטרה ליצור סרט שמקדים את זמנו, יוצר בשנות ה-60 קלאסיקה של ממש הנחשבת לאחד משיאי הז'אנר של המדע הבידיוני.
#העלילה
הסרט שיצא ב-1968 מציע לצופים עיצוב מוקפד, עיסוק בפילוסופיה, שפע יצירתיות, צבעים עשירים ואף פסיכדליים, אפקטים מיוחדים ותיאור מרתק של מלחמת האדם במחשב. אך עלילתו היא פשוטה ומינימליסטית, אף שהיא משתרעת על מיליוני שנים.
תחילת הסרט נפתחת בשחר האנושות, במדבר קדמוני שבו חיה קבוצת קופי-אדם פרהיסטוריים. הם מגלים מונוליט מסתורי שמשפיע עליהם. אז קופץ הסרט אלפי שנים קדימה כשהאנושות תגלה מונוליט דומה קבור על הירח, מה שיגרום להם להוציא משימת חלל של חללית Discovery One אל כוכב צדק (Jupiter).
על סיפון החללית משתבשים הדברים כשהמחשב של הספינה, HAL 9000 (בקולו של דאגלס ריין), מתחיל לגלות מודעות ולסכן את הצוות והמשימה.
ההמשך שמור מחשש ספוילר, רק שתהיה בו סצנה פסיכדלית מסתורית שאם תבינו אותה אתם במיעוט קטן יחסית, אל מול מרבית צופי הקולנוע שראו אותו.
#גדולת הסרט
בבכורה בוושינגטון אנשים עזבו את האולם באמצע ההקרנה ולמחרת קובריק החליט לחתוך 19 דקות מהסרט. הביקורות הראשוניות היו קשות, אך הסרט מצא קהל נלהב בקרב צעירים שראו בו חוויה מרחיבת תודעה.
אודיסאה הצטיין באפקטים חזותיים שהציגו מסע ריאליסטי מאוד בחלל ובאמצעות סיפור מעורפל אך חכם הוא חקר נושאים פילוסופיים עמוקים מאוד.
רבים מהרהיטים בחלליות של "2001: אודיסאה בחלל" נבחרו מחדר 606 במלון SAS המפורסם והעתידני שעיצב האדריכל והמעצב הידוע ארנה יקובסן. ואגב, רבים מהאביזרים האחרים שהוצגו בסרט ונראו עתידניים הושמדו עם תום הצילומים, כי קובריק לא רצה שישמשו בסרטים עתידניים אחרים.
המוסיקה הקלאסית, במיוחד הפתיחה מהיצירה "כה אמר זרטוסטרא" (Also Sprach Zarathustra) של ריכרד שטראוס (Richard Strauss), הפכה לסמל של הסרט, אף שהיא נכתבה במאה ה-19 וכל קשר בינה לבין עתיד כלשהו יכול להיווצר רק במוחו של גאון.
אודיסאה בחלל 2001 זכה באוסקר על אפקטים חזותיים, הראשון מסוגו שהלך לבמאי עצמו. הסרט הציב סטנדרט חדש לקולנוע המדע הבדיוני. עד היום מורגשת השפעתו על יוצרים כמו ג'ורג' לוקאס (George Lucas), סטיבן ספילברג (Steven Spielberg) וכריסטופר נולאן (Christopher Nolan).
מתנועת החלליות בסרט, הנראית כמו בלט קלאסי, דרך סיפור תחילת התפתחות האדם שאורכו מעל חצי שעה ולא נאמרת בו אף מילה, או פלטת הצבעים העשירה ואף הפסיכדלית שבסוף המסע לכוכב צדק - אודיסאה בחלל 2001 מציע לא רק חוויה מיסטית משהו אלא גם כזו שמעודדת ומפעילה את הצופה ליציאה למסע אל התת-מודע עצמו.
הנה קדימון הסרט:
http://youtu.be/N6ywMnbef6Y
הסבר למה הוא סרט המדע הבדיוני הטוב ביותר:
http://youtu.be/l2c_rSLXq6U
סצנת הפתיחה הגאונית של הסרט:
http://youtu.be/ypEaGQb6dJk
סצנת החלל והנחיתה על הירח, עם הוואלס הנודע של יוהן שטראוס:
https://youtu.be/tKXZf0Q9ulo
והנחיתה עצמה:
https://youtu.be/LbsxNwSOzRI
https://youtu.be/rZKGrE-yCPg
סרט תיעודי על הסרט פורץ הדרך של קובריק:
https://youtu.be/XpnMf7Bvpj0?long=yes
והדרך בה נעשה אודיסיאה בחלל, 2001:
https://youtu.be/tCHcx5lAl7A?long=yes
מהו חדר 606 העתידני?
יש חדר אחד, במלון אחד במרכז קופנהגן, שנחשב כבר שנים רבות למוקד עלייה לרגל - בזכות העיצוב המקורי והמרשים שלו.
זהו חדר 606, בקומה השישית של מלון SAS בעיר. החדר הזה התפרסם בעיצוב העתידני שעיצב בו האדריכל ומעצב המוצר האגדי ארנה יאקובסן. המעצב הזה נחשב בעולם העיצוב לחלוץ העיצוב המודרני של דנמרק. הוא התפרסם בכל העולם, בעיקר בזכות הכיסאות האיקוניים שהוא עיצב. חלקם, אגב, ממש עוצבו במיוחד עבור המלון והחדר המסוים הזה בו.
עיצובו של מלון SAS, שכיום שמו השתנה למלון "רדיסון בלו רויאל", השתנה לאורך השנים. הוא נבנה בראשית עידן מטוסי הסילון, במטרה להציב מלון יוקרתי עבור נוסעי חברת התעופה הסקנדינבית SAS וכחלק שמחובר לטרמינל הנוסעים, סינתזה מרהיבה של מלון יוקרה הפוגש נמל תעופה.
החדר מספר 606 נחנך ב־1960 ובניגוד למלון, הוא לא השתנה מאז. זה מה שהופך אותו למעין קפסולת זמן שמנציחה רגע מדהים בתולדות העיצוב המודרני - הרגע בו התבקש גדול המעצבים הסקנדינבים לעצב אותו כרצונו והקפיא את תמונת העיצוב הפוטוריסטי (של העתיד), כמו שהוא נראה באותם ימים.
גם כיום עיצובו נותר נאמן לרוח התקופה ולסגנונו הייחודי של מי שנחשב לגדול המעצבים הסקנדינבים. יש בו את הרהיטים המקוריים שעיצב יקובסן עבור המלון, כשביניהם כיסא הביצה, שיהפוך מכאן לקלאסיקה ולאבן דרך בתולדות העיצוב המודרני.
חדר 606 היה ונותר מוקד עלייה לרגל עבור חובבי העיצוב העתידני. את האישור הברור ביותר לכך הוא קיבל כשסטנלי קובריק בחר בו לצילום מספר סצינות מסרטו הנודע "אודיסאה בחלל 2001". בסרט נבחרו רבים מרהיטי החדר לאפיין גם את ריהוט החלליות שבסרט המפורסם של קובריק.
כל לילה בחדר, תודה ששאלתם, יעלה כמעט 600 דולר. זה לכל הדעות מחיר יקר מאוד, אפילו במונחים של חדר ייחודי וחוויה עיצובית טוטאלית שהוכנסה בו.
הנה חדר 606 במלון SAS עם העיצוב העתידני של המעצב הידוע ארנה יאקובסן:
https://youtu.be/UeUz0yfv2Kc
חברים ושותפים מספרים על ארנה יאקובסן בחדר 606 עצמו:
https://youtu.be/1AJ16ntk42A
רבים מעיצוביו של ארנה יקובסן (ללא מילים):
https://youtu.be/zxAff6Ydu0k
והעיצוב הנודע של יאקובסן את Room 606 :
https://youtu.be/CkJPNVW4PuY
מה הסיפור של ספייס אודיטי ודיוויד בואי?
אחרי כמה כשלונות מוקדמים, הלהיט הראשון שהצליח לדיוויד בואי הוא "ספייס אודיטי" (Space Oddity), שיצא ב-1969. סביר שלא במקרה אין עוד שיר בתולדות הפופ שהצליח כל כך טוב לדייק בתזמון שלו מול המציאות של יום יציאתו לשוק.
השיר יצא פחות משבוע לפני שיגור החללית אפולו 11 לירח וליווה את סיקור המשימה בשידורי ה"BBC". עד לנחיתה על הירח ב-20 ליולי 1969 הוא כבר היה הצלחה מדהימה והתקשר שנים רבות בזיכרון הקולקטיבי עם הנחיתה על הירח שהתרחשה ממש באותו הזמן.
"ספייס אודיטי" הפך ללהיט הבכורה של בואי וגם הציג אותו לציבור עם המראה המיוחד והמסתורי שלו, מראה מעט חייזרי כשלעצמו ובטח בימים בהם כל העולם מתרגש מהירח.
הזמר והמוסיקאי המשובח מספר בו על שיגורו בחללית של מייג'ור טום, אסטרונאוט דמיוני שנפלט לחלל, מרחף בו אבוד ולבסוף מאבד קשר עם כדור הארץ.
רבים חשו שהדמות של "מייג'ור טום" (Major Tom) כמו לקוחה מהסרט "אודיסיאה בחלל" של סטנלי קובריק משנת 1968. ואכן, דיוויד בואי יצר את "ספייס אודיטי" לאחר שראה את "אודיסיאה בחלל", באנגלית "2001: A Space Odyssey" וגם קצת כי הוא היה בהשפעה של חומרים אסורים.
הדמות של מייג'ור טום עתידה לשוב ולהבליח בקריירה שלו שוב ושוב. כמו מוטיב אהוב הוא יצוץ בשירים נוספים של בואי, החל מ-"Ashes to Ashes" המסעיר משנת 1980, דרך "Hallo Spaceboy" ב-1995 ובפעם האחרונה, כמו נפרד ממנו, בואי ישלב אותו בקליפ של "Blackstar" השיר מאלבומו האחרון של בואי, זה שנעשה מעט לפני מותו הצפוי ממחלה קשה.
מעבר לעיתוי המוצלח במיוחד שלו, "ספייס אודיטי" נחשב אחד השירים הטובים בפופ של שנות ה-70 וגם שיר פורץ דרך - בביצוע, בכתיבה ובהפקה שלו.
גם אחרי מותו של דיוויד בואי, השיר שלו מצא את עצמו שוב בחלל, עת ביצע אותו כריס הדפילד, המפקד של תחנת החלל הבינלאומית. הביצוע זכה להצלחה גדולה ביוטיוב והדגים פעם נוספת עד כמה הוא לא רק הקדים את זמנו והפך על-זמני, הוא אף ניבא במידה רבה את העתיד.
הנה הקליפ המקורי של "ספייס אודיטי" מ-69:
https://youtu.be/tRMZ_5WYmCg
הקליפ המאוחר של בואי מ-1972:
https://youtu.be/iYYRH4apXDo
במילים של הפזמון של "אפר לאפר" מוזכר שוב מייג'ור טום (עברית):
https://youtu.be/HyMm4rJemtI
מפקד תחנת החלל הבינלאומית שר את השיר "ספייס אודיטי" מהחלל:
http://youtu.be/KaOC9danxNo
הבלחה אחרונה של מייג'ור טום היא בקליפ האחרון של בואי, בו היוצר מבשר על מותו המתקרב:
https://youtu.be/kszLwBaC4Sw
הנה סיפורו הפתלתל כמו רכבת הרים של השיר הנהדר הזה:
https://youtu.be/hR_ncn7H-cM?long=yes
וכתבה מדהימה על חייו של מי ש"סייע לשנות את פני המוסיקה המודרנית":
https://youtu.be/UCwXFqf-Y98?long=yes
איך הפונט Futura ניצח את הנאצים והגיע לירח?
גופן הפוטורה (Futura) הוא מהפונטים המעניינים והמשפיעים בהיסטוריה, עם סיפור ותפקיד מרתק במהלך המאה ה-20.
הפוטורה ניחן בעיצוב פשוט, פונקציונלי ואלגנטי. הוא עוצב לפני מאה ועד היום הוא מככב בפרסומות, בספרים ובעיצוב גרפי שאפשר לראות בכל מקום ובלוגואים של חברות שונות.
זהו פונט סן-סֶרִיף (sans serif), כלומר גופן ללא תגים. גופנים ללא תג, סן-סריף, הם פונטים מודרניים יחסית שפותחו בעידן הדפוס המודרני וקיבלו תנופה בעיקר בעידן המחשב. יש המכנים אותם "גותיים".
הסיפור ההיסטורי של הפוטורה מעניין הרבה יותר מפונטים אחרים. הוא נוצר בגרמניה שלפני היטלר ובה תפס אותו המשטר הנאצי כקורא תיגר על האסתטיקה המסורתית שלו.
בתקופה מסוימת הכתב גאומטרי שלו נחשב לאחד הפופולריים על פוסטרים ואם מישהו מכם יגיע במקרה לירח, הביטו בלוחית המפורסמת שהותירו עליו האסטרונאוטים של אפולו 11 - הכתב שכתוב עליה הוא בפונט... ניחשתם נכון, פוטורה.
#היסטוריה
הסיפור המרתק של הפונט הזה מתחיל בגרמניה של שנות העשרים, כשמעצב מבריק בשם פול רנר (Paul Renner) החליט ליצור פונט שישקף את רוח התקופה המודרנית.
רנר, שהושפע עמוקות מרעיונות הבאוהאוס והמודרניזם הגרמני, האמין בעיצוב המבוסס על צורות גיאומטריות נקיות ופונקציונליות מושלמת. ב-1927 הוא יצר את הפוטורה – פונט שהיה מהפכני בפשטותו ובקריאותו המעולה. הצורות הגיאומטריות המדויקות שלו שיקפו את האמונה שחשו רבים אז בקדמה ובעתיד טכנולוגי.
אבל האמונה הזו חטפה מכה קשה. כי כשהנאצים עלו לשלטון ב-1933, הם רצו פונט שיבטא את הזהות הגרמנית לפי תפיסת הרייך ההיטלראי. אז הם קידמו את השימוש בפרקטור, הכתב הגותי המסורתי.
אך המציאות הייתה מורכבת ובעוד שהפרקטור שימש לפרסומים מקומיים, בחומרים שיועדו לציבור הבינלאומי הם נאלצו להמשיך ולהשתמש בפוטורה, פונט שגילם את רוח תנועת הבאוהאוס דווקא, התנועה העיצובית שהם תיעבו בכל ליבם.
רנר עצמו, שהתנגד לאידיאולוגיה הנאצית, פוטר ממשרתו האקדמית ב-1933. הוא עבר לעיר אחרת בגרמניה והמשיך לעבוד כמעצב וטיפוגרף, אם כי תחת המגבלות של המשטר.
ובזמן שגרמניה התמודדה עם השינויים הפוליטיים הדרמטיים, הפוטורה כבר החל את מסעו העולמי. מעצבים ומו"לים ברחבי אירופה ואמריקה התאהבו בצורות הנקיות והמודרניות שלו. חברות מובילות כמו "של" (Shell) וקודאק (Kodak) אימצו אותו כפונט הרשמי שלהן.
הפוטורה הפך לסמל של חדשנות ויעילות בעיצוב המודרני.
אחרי מלחמת העולם השנייה הפוטורה המשיך לעצב את השפה הוויזואלית המודרנית. מפוסטרים פוליטיים ועד לגרפיקה בסרטים של במאים כמו ווס אנדרסון וסטנלי קובריק, הגופן שדוכא על ידי המשטר הנאצי הפך לאחד הגופנים הנפוצים בתבל.
כשנאס"א חיפשה פונט ללוחית שתונח על הירח, הפוטורה נבחר בזכות הקריאות המעולה שלו והצורה הברורה של האותיות, שהתאימה במיוחד לחריטה במתכת. בפוטורה נחרטו אז המילים "HERE MEN FROM THE PLANET EARTH FIRST SET FOOT UPON THE MOON" והפכו לעדות נצחית של ההישג האנושי הגדול בהגעה ובנחיתה על פני הירח.
היום, הפוטורה ממשיך להיות אחד הפונטים המשפיעים והפופולריים בעולם העיצוב. מהרפובליקה של ויימאר ועד לעידן החלל - העיצוב האיכותי שלו מאז נוצר עבר תהפוכות רבות, תוך שהוא תופס מקום חשוב וברור בשפה החזותית של התרבות האנושית.
הנה הפונט שהפחיד את הדיקטטור:
https://youtu.be/G6llwIdPXYE
סיפורו של פונט הפוטורה:
https://youtu.be/SaX_PwxSh5M
סרטון אנימציה על הפונט החדשני (ללא מילים):
https://youtu.be/2JWB4B6ylAQ
ההתפעלות האמנותית מהגופן המדויק והמאוזן:
https://youtu.be/DmOGDAFcEqc
מהו הפונט הנאצי שנולד ככתב נזירים?
כשמסתכלים על כרזות תעמולה נאציות מתקופת השלטון הנאצי, קופץ לעיניים מיד הכתב המסורתי הגרמני הזה, עם האותיות הזוויתיות והמעוטרות שנראות כאילו קפצו היישר מכתב יד של נזיר מימי הביניים.
הגופן הזה נקרא פרקטור (Fraktur) והוא הפונט הכי טעון מבחינה רגשית בעולם. כי אם במשך מאות שנים הוא היה חלק בלתי נפרד מהתרבות והזהות הגרמנית, בידי הנאצים הוא היה בעיקר לכלי תעמולה רב עוצמה והרסני.
פרקטור התפתח בתחילת המאה ה-16 כשהקיסר מקסימיליאן הראשון (Maximilian I) הזמין את עיצובו על בסיס כתב היד של מזכירות החצר הקיסרית.
הגופן הזה החליף את השוואבכר (Schwabacher) הקדום יותר והפך פופולרי במיוחד בזכות אמנים כמו אלברכט דירר (Albrecht Dürer). הגרמנים השתמשו בו במשך דורות לספרים, עיתונים ומסמכים רשמיים, כשהוא נתפס כביטוי אותנטי של התרבות הגרמנית העתיקה. בעיני רבים הכתב היה סמל לגאווה לאומית ולמסורת ההיסטורית הגרמנית ארוכת-השנים.
יוזף גֶבֶּלס (Joseph Goebbels), שר התעמולה הנאצי, הבין את כוחם של סמלים ויזואליים. לכן, די מהר לאחר שהנאצים עלו לשלטון ב-1933 הם מיהרו לאמץ את פרקטור כחלק מהתעמולה הלאומנית שלהם.
הכתב הגותי שידר מסר ברור של המשכיות היסטורית, קשר למורשת הגרמנית העתיקה ותחושה של עליונות תרבותית. כרזות, ספרים, שלטים והודעות שיצאו מהמשטר הנאצי נשאו את החותם הוויזואלי הזה שמבחינת הציבור הגרמני הוסיף להם סמכות ואמינות מסורתית.
העיתון הרשמי של המפלגה הנאצית, פֶלקישֶר בֶּאוֹבַכְטֶר (Völkischer Beobachter), למשל, הודפס כולו בפרקטור כמו גם עיקר הפרסומים הרשמיים.
במקביל, גרסאות מודרניות יותר של גופנים גותיים כמו טנֶנבֶּרְג (Tannenberg) שעוצבו בשנות ה-30 היו למעשה הפופולריים ביותר בשימוש היומיומי של המשטר.
כבר ב-1934 הביע אדולף היטלר עצמו בנאום ברייכסטאג (Reichstag) את אי-חיבתו לפרקטור, וטען כי שההתלהבות מהמראה הגותי שלו לא מתאימה לעידן של פלדה וברזל, זכוכית ובטון. הוא גם הוסיף ש"בעוד 100 שנה, השפה שלנו תהיה השפה האירופית."
אבל ב-3 בינואר 1941, בשיא המלחמה, התרחש דבר מפתיע לחלוטין. מרטין בורמן (Martin Bormann), מזכיר המפלגה הנאצית, פרסם צו רשמי שאסר את השימוש בפרקטור ובכל הגופנים הגותיים.
הצו אסר גם את הוראת כתב היד המסורתי Kurrent ו-Sütterlin בבתי הספר. במכתב הרשמי הוכרז שהגופנים הללו הם למעשה "גופני יהודים" (Judenlettern או Schwabacher Judenlettern), טענה שמבחינה היסטורית הייתה מופרכת לחלוטין.
ואגב, הפרט האירוני במכתב הזה של בורמן היה נעוץ בעובדה שהוא עצמו הודפס על נייר מכתבים שכותרתו הייתה מודפסת בפונט... ובכן, פרקטור.
ההחלטה הרשמית קבעה אז שכל הפרסומים יעברו לגופן אנטיקווה (Antiqua), הגופן הרומי הרגיל ששימש בשאר אירופה. ב-1 בפברואר 1941 הודפס העיתון פֶלקישֶר בֶּאוֹבַכְטֶר לראשונה באנטיקווה, וגֶבֶּלס רשם ביומנו: "הפירר מצווה שמעתה רק אנטיקווה תיחשב לגופן גרמני. מצוין מאוד."
ההחלטה לוותה בתירוצים אידיאולוגיים מפוברקים, אבל הסיבה האמיתית הייתה מעשית ופרגמטית לחלוטין. ככל שהנאצים כבשו שטחים נרחבים באירופה הם גילו שהכתב הגותי יוצר בעיות תקשורת חמורות עם האוכלוסיות הכבושות. אף אחד מחוץ לגרמניה לא ידע לקרוא אותו, והדבר הפריע ליעילות השלטונית של המשטר.
התעשייה הגרמנית נאלצה, אם כן, לתקשר עם עולם החוץ ופרקטור הקשה על כך. כמו שכתב בנימוק רשמי אחד: "השימוש בגופן הזה פוגע באינטרסים הגרמניים גם בפנים וגם בחוץ, כי רוב הזרים שמדברים גרמנית אינם יכולים לקרוא אותו."
האירוניה המרה היא שהגופן שהנאצים השתמשו בו כסמל לטוהר הגרמני נזרק לפח בן לילה עם הסבר מפוברק שהיה סתירה מוחלטת לשנים של תעמולה.
והאבסורד המושלם מתגלה בפרט קטן נוסף: בית ההוצאה של היטלר, Franz Eher Verlag, המשיך להדפיס עותקים של ספרו שלו, "מיין קמפף" (Mein Kampf) בפרקטור. זה נמשך עד 1943, שנתיים שלמות אחרי האיסור שיצא ממשרדו של היטלר - הסתבר שלבעלי ההוצאה, מקס אמן (Max Amann) ואדולף מילר (Adolf Müller), לא היה נוח, מסיבות כלכליות גרידא, להחליף את כל מערכות ההדפסה היקרות, מה שלא הפריע להיטלר.
זוהי עוד דוגמה מושלמת לגמישות האידיאולוגית של משטרים טוטליטריים, מי שיכולים לשנות את "האמת" שלהם כשנוח להם ובהתאם לצרכים הפוליטיים של הרגע.
היום פרקטור עדיין משמש בגרמניה, אך באופן מוגבל ובעיקר לצרכי עיצוב וקישוט, כמו שלטי פאבים ומותגי בירה שמעוניינים לשדר תחושה של כפריות ומורשת.
אבל הקשר שלו לנאציזם הפך אותו לגופן בעייתי, נושא לוויכוחים וזיכרון היסטורי מורכב. גרמנים רבים כיום מתקשים לפענח מכתבים או תעודות של הוריהם, סביהם-סבתותיהם שנכתבו בכתב היד המסורתי, כתב שהוראתו הופסקה לחלוטין במערכות החינוך והלימוד.
הגדילו מסך מלא לשורט על הפונט של הנאצים:
https://youtu.be/TiVL6YWlww8
הנה סרטון עם הפונט שהיה הקליגרפיה הנאצית:
https://youtu.be/yEk6zGYwyhc
הפרקטור מאפיין כיום קבוצות שנאה וגזענות:
https://youtu.be/27ElCbPtyMs
שימוש בפרקטור בספרים:
https://youtu.be/Lzui58T1Mfo
כתיבה בפרקטור:
https://youtu.be/TIFF4t0MeGQ
האלפבית בפונט הגותי הזה:
https://youtu.be/YYCU7mujP2A
ותולדותיו של פונט פרקטור:
https://youtu.be/YLwZ2pyPNAs
מי היה המעצב הדני ארנה יאקובסן?
המעצב והאדריכל מדנמרק ארנה יאקובסן (Arne Jacobsen) היה מהמעצבים הבולטים בסגנון העיצוב הדני של המחצית השנייה של המאה ה-20. מי שהאמריקאים מכנים ארן ג'ייקובסן הוא אולי הדוגמה הכי מוכרת לעיצוב הסקנדינבי הכל כך מובחן ואהוד בעולם המערבי.
סימנים ראשונים למקצועו העתידי גילה כבר בילדותו מי שנולד ב-1902 למשפחה יהודית דנית בקופנהגן. כילד הוא צבע את הטפט הוויקטוריאני בחדרו בצבע לבן מלא.
בימינו החלטות כאלה היו מתקבלות כדעתנות אופיינית של ג'נזים, בני דור ה-Z שלא מזכירים בשום צורה את קודמיהם מדורות ה-Y או ה-X. אך באותם ימים של תחילת המאה העשרים קירות לבנים היו רחוקים מלהיות בטרנד. כלומר, יאקובסן הצעיר, שבבגרותו יהיה למעצב-על, הקדים את זמנו ואת גילו בהרבה.
ואכן, ארנה יאקובסן יהפוך לאחד ממעצבי המוצר והאדריכלים המשפיעים בהיסטוריה המודרנית, מי שעיצב מחדש את האסתטיקה הסקנדינבית והפך אותה לשפה עיצובית עולמית.
הקריירה שלו החלה באדריכלות, אך היא התפתחה במהירות לכיוון שעיצב את כל פרטי החיים היומיומיים. יאקובסן האמין שאדריכל חייב לעצב הכול, מכלל הבניין ועד לידית הדלת, מהסכו"ם ועד לכיסא. הפילוסופיה הזו הפכה אותו לאחד מאבות העיצוב הטוטאלי.
למוניטין הבינלאומי שלו הוא זכה במידה רבה על עיצובי הכיסאות המהפכניים שלו. אחד מהם הוא כיסא הביצה (Egg Chair) שעוצב ב-1958 עבור מלון רויאל (Royal Hotel) בקופנהגן הפך לאייקון מיידי. עד היום רואים את הרהיטים הללו בחדר 606 במלון המפורסם (מלון SAS - שמו הקודם של המלון) בעיצובו העתידני של יאקובסן.
הייתה זו הצורה הביצתית החובקת של הכיסא, המרופדת בעור או בד, שיצרה בו מעין מקלט אינטימי למשתמש. העיצוב החדשני ביטל כל קו ישר ויצר צורה פיסולית אחת שלמה שהפכה את הכיסא לפסל פונקציונלי.
באותה שנה עיצב יאקובסן גם את כיסא הברבור (Swan Chair), שכולו עיגול רך ונוזלי. שני הכיסאות האלה מיוצרים עד היום על ידי חברת פריץ הנסן (Fritz Hansen) ונמכרים ברחבי העולם.
מעניין לספר שיאקובסן עיצב את כיסא הביצה וכיסא הברבור במיוחד עבור הלובי והטרקלינים של מלון SAS בקופנהגן (כיום מלון רויאל רדיסון), פרויקט שבו תכנן כל פרט, מהמבנה ועד לסכינים והמזלגות.
הכיסאות הללו נועדו ליצור אווירה אלגנטית אך מזמינה במרחב הציבורי של המלון, כשהעיצוב האורגני והחובק שלהם נועד לתת לאנשים תחושת פרטיות במרחב הפתוח.
רבים ישמחו לדעת שהרהיטים בחלליות של הסרט של סטנלי קובריק "2001: אודיסאה בחלל" נבחרו מהעיצובים של חדר 606 במלון SAS המפורסם בעיצוב העתידני של המעצב הידוע ארנה יקובסן.
ועדיין, העיצוב המפורסם ביותר של יאקובסן הוא ללא ספק הסדרה 7 (Series 7), שהושקה ב-1955. הכיסא הזה, בעל הגב המעוגל והרגליים העדינות, הפך לכיסא הנמכר ביותר בתולדות חברת פריץ הנסן. למעלה מ-5 מיליון יחידות שלו נמכרו מאז.
הסוד שלסדרה 7 טמון בפשטות, בקלילות הוויזואלית ובמחירו הנגיש יחסית. העיצוב מבוסס על טכנולוגיה של עץ לבוד מעוצב בלחץ, שיצר מעטפת דקה במיוחד המשלבת מושב וגב לאלמנט אחד.
לפני סדרה 7 יצר יאקובסן את כיסא הנמלה (Ant Chair) ב-1952, שהיה הניסיון הראשון שלו ליצירת כיסא מעץ לבוד תלת-ממדי. העיצוב הפשוט, אגב, היה עם שלוש רגליים במקור, אם כי הגרסה בת 4 הרגליים היא שהפכה יותר פופולרית בהמשך.
צורתו של כיסא הנמלה הזכירה נמלה במבט מלמעלה והוא הפך לפריצת דרך טכנולוגית ואסתטית. הכיסא הזה כל כך הצליח עד שהיה עם השנים לסמל כאחד מהמוצרים המוכרים ומצליחים של העיצוב הסקנדינבי בכלל והעיצוב הדני בפרט.
מעבר לריהוט, יאקובסן עיצב גם מוצרים נוספים שהפכו קלאסיים. סדרת כלי השולחן סילינדה ליין (Cylinda-Line) שעוצבה ב-1967 עבור חברת סטלטון (Stelton) היא אחת מסדרות כלי השולחן המוכרות והאהובות בעולם. הקנקן, כוסות הערבוב והפריטים הנוספים משלבים צורות גליליות טהורות בגימור נירוסטה מבריק.
מה שהפך את יאקובסן לייחודי היה השילוב בין שימושיות (פונקציונליזם צפון אירופי) לבין גישה פיסולית רגשית. הצורות שלו לא היו קרות או מכניות, אלא חמות ואנושיות. הוא לא חשש להציע עיצובים נועזים ואורגניים, אך תמיד שמר על נוחות ושימושיות.
בגלל מוצאו היהודי, יאקובסן נמלט מדנמרק לשבדיה ב-1943, ממש לפני שהנאצים החלו לעצור יהודים דנים. הוא חזר אחרי המלחמה והמשיך ליצור עד מותו ב-1971.
המורשת שלו ממשיכה לחיות, עיצוביו עדיין מיוצרים ונמכרים והשפה הוויזואלית שלו משפיעה על מעצבים עד היום. ראו כמה מעיצוביו המפורסמים שממתינים לכם בתגית "ארנה יאקובסן".
מלון SAS הוא אחד הפרויקטים הגדולים של ארנה יאקובסן:
https://youtu.be/6dr6UqVHBzA
כמה מיצירותיו של גאון העיצוב (ללא מילים):
https://youtu.be/ejJssqTuBrM
כיסאות הברבור והביצה עוצבו שניהם לפרויקט המלון המעוצב הראשון בעולם מלון SAS שביצע יאקובסן:
https://youtu.be/oHQGjS7Behk
עוד על יאקובסן ופרויקט מלון SAS לו הוא גם עיצב את כיסאות הברבור והביצה:
https://youtu.be/GPBHED9YINg
כמה מהעיצובים הידועים של יאקובסן:
http://youtu.be/KG0h1HpIAWA
האדריכל שהוא היה (ללא מילים):
http://youtu.be/fPiRH5W_Xg0
וסרטון תיעודי על חייו והקריירה של ארנה יאקובסן:
https://youtu.be/oXvkpb8Ii7s?long=yes
מהי האודיסיאה בה שב אודיסיאוס לביתו?
האוֹדִיסֵיאָה (Odyssey) היא אפוס, סיפור ארוך שנכתב על ידי הומרוס היווני, ב-24 ספרי קלף בתקופת הזוהר של יוון העתיקה, שהחוקרים ממקמים בסביבות המאה ה-8 לפני הספירה.
באודיסיאה מתואר מסעו הביתה של גנרל יווני בשם אודיסיאוס (Odysseus), לאחר הקרב שבו כבש הצבא היווני את העיר טרויה. המסע בחזרה הביתה ארך 10 שנים שלמות ובמהלכו חווה אודיסאוס חוויות רבות ומלמדות דברים חשובים.
לאחר תום הקרב בטרויה, חייב אודיסאוס למצוא את דרכו לאיתקה שביוון, שם ממתינה לו פלופוני אשתו. בדרך עם אנשיו, הוא והם חווים חוויות אינספור, ביניהן מאבק בקיקלופים, עמידה בפיתוי של הסירנות המזמרות, לכידה על ידי הנימפה קליפסו והיסחפות על גבי דוברה בלב ים.
בתום מסעו הארוך ועתיר ההרפתקאות של אודיסאוס הביתה, הוא מגלה שאשתו פנלופי עדיין ממתינה לו ושהיא דחתה 108 מחזרים שניסו במהלך השנים לשכנע אותה במות בעלה וביקשו לשאת אותה לאשה.
#חשיבות
סיפור האודיסיאה שלקוח מהעולם הפגאני, עולם עבודת האלילים היוונית, חלחל לעולם הנוצרי והפך לאחד מהחשובים בתרבות המערבית כולה.
האודיסיאה והתיאורים העשירים והנועזים שבו, הציתו את דמיונם של סופרים לאורך מאות שנים ושל תסריטאים במאה האחרונה. הם הרבו להדהד אותה בסיפוריהם ולקחו אותה לכל תקופה אפשרית ולכל פינה בתבל, אפילו אל החלל החיצון (בסרט "אודיסיאה בחלל 2001" של סטנלי קובריק).
הנה סיפור האודיסאה (מתורגם):
https://youtu.be/8Z9FQxcCAZ0
תקציר האודיסאה מהמיתולוגיה היוונית:
http://youtu.be/xAj2KVSpQKM
דיון על המסע וכיצד ניתן לבדוק לפיו את האודיסיאה (מתורגם):
http://youtu.be/CVo225pUaSA
האודיסיאה באנימציה פשוטה:
http://youtu.be/PglAFdKSJ_M
הסבר על האודיסיאה:
http://youtu.be/Hjq31Xk1MZ8?t=2m43s&end=3m51s
על הומרוס, כותב האיליאדה (עברית):
https://youtu.be/BQPu9qVh_WM
סיפור האודיסאה כולה:
http://youtu.be/kSRucHuNHP4?long=yes
והרצאת וידאו על האודיסאה (מתורגם):
https://youtu.be/MS4jk5kavy4?long=yes
הסרט "אודיסיאה בחלל, 2001" (2001: A Space Odyssey) הוא סרט מדע בדיוני משנת 1968 שהיה סרט שונה מכל סרט מסחרי שקדם לו.
"אודיסאה בחלל" נולד כשהבמאי סטנלי קובריק (Stanley Kubrick) וסופר המדע הבדיוני ארתור סי. קלארק (Arthur C. Clarke) החלו לעבוד ביחד ב-1964 על פרויקט שעתיד לשנות את הקולנוע לתמיד.
הם רצו ליצור סרט מדע בדיוני שונה לגמרי, שיהיה מדויק מבחינה מדעית אך גם יעורר שאלות פילוסופיות עמוקות על האבולוציה האנושית, תודעה וטכנולוגיה. ואכן, הסרט היה לחוויה חזותית חדשנית, ממעטת במילים, אך מציעה חוויה חזותית חדשה ונוגעת ברעיונות פילוסופיים, תיאולוגיים ומדעיים, עם שאלות מרשימות על גורל האנושות בעתיד.
התסריט התבסס על סיפור קצר של קלארק בשם "זקיף" (The Sentinel), אך הפך לנרטיב מורכב הרבה יותר. התהליך היצירתי נמשך כמעט 4 שנים, הסרט עלה 10.5 מיליון דולר - סכום עצום לתקופה.
קובריק היה פרפקציוניסט אובססיבי. הוא קרא למחשב המרכזי HAL 9000, כאשר כל אות בשמו של המחשב היא אות אחת לפני IBM באלפבית. קלארק התעקש שזה צירוף מקרים, אך רבים בטוחים שזו היתה בחירה מכוונת.
באירוניה מעניינת, IBM דרשה שהלוגו שלהם יוסר מהמחשבים בסרט, כנראה מחשש שהקשר למחשב הרצחני יזיק לתדמית החברה.
הסרט צולם באולפני שפרטון (Shepperton) בבריטניה, שם קובריק האובססיבי לאיכות צילם 200 גלילי סרט רק עבור סצנת פתיחה של קופי האדם. האפקטים החזותיים והאפקטים המיוחדים השונים נוצרו בשיטות חדשניות לחלוטין.
בין השאר נעשה כאן שימוש במסכים קדמיים (front projection) ובבנייה של תפאורות ענקיות שהסתובבו פיזית (כמו גלגל ענק), בכדי ליצור אשליה של כוח משיכה מלאכותי בתחנת החלל. אם השחקנים נראו כ"הולכים על הקירות", למעשה הייתה זו התפאורה שהסתובבה סביבם.
בהכנות לסרט קובריק התייעץ עם מומחי נאס"א (NASA) כדי להבטיח דיוק מדעי מירבי, הקפיד שחפצים יצופו בחוסר משקל באופן ריאליסטי ושלא יהיה קול בחלל החיצון וכללית היה מעורב בפרטי הפרטים של כל מרכיב בהפקת הסרט.
קובריק, שלקח סיכונים רבים במטרה ליצור סרט שמקדים את זמנו, יוצר בשנות ה-60 קלאסיקה של ממש הנחשבת לאחד משיאי הז'אנר של המדע הבידיוני.
#העלילה
הסרט שיצא ב-1968 מציע לצופים עיצוב מוקפד, עיסוק בפילוסופיה, שפע יצירתיות, צבעים עשירים ואף פסיכדליים, אפקטים מיוחדים ותיאור מרתק של מלחמת האדם במחשב. אך עלילתו היא פשוטה ומינימליסטית, אף שהיא משתרעת על מיליוני שנים.
תחילת הסרט נפתחת בשחר האנושות, במדבר קדמוני שבו חיה קבוצת קופי-אדם פרהיסטוריים. הם מגלים מונוליט מסתורי שמשפיע עליהם. אז קופץ הסרט אלפי שנים קדימה כשהאנושות תגלה מונוליט דומה קבור על הירח, מה שיגרום להם להוציא משימת חלל של חללית Discovery One אל כוכב צדק (Jupiter).
על סיפון החללית משתבשים הדברים כשהמחשב של הספינה, HAL 9000 (בקולו של דאגלס ריין), מתחיל לגלות מודעות ולסכן את הצוות והמשימה.
ההמשך שמור מחשש ספוילר, רק שתהיה בו סצנה פסיכדלית מסתורית שאם תבינו אותה אתם במיעוט קטן יחסית, אל מול מרבית צופי הקולנוע שראו אותו.
#גדולת הסרט
בבכורה בוושינגטון אנשים עזבו את האולם באמצע ההקרנה ולמחרת קובריק החליט לחתוך 19 דקות מהסרט. הביקורות הראשוניות היו קשות, אך הסרט מצא קהל נלהב בקרב צעירים שראו בו חוויה מרחיבת תודעה.
אודיסאה הצטיין באפקטים חזותיים שהציגו מסע ריאליסטי מאוד בחלל ובאמצעות סיפור מעורפל אך חכם הוא חקר נושאים פילוסופיים עמוקים מאוד.
רבים מהרהיטים בחלליות של "2001: אודיסאה בחלל" נבחרו מחדר 606 במלון SAS המפורסם והעתידני שעיצב האדריכל והמעצב הידוע ארנה יקובסן. ואגב, רבים מהאביזרים האחרים שהוצגו בסרט ונראו עתידניים הושמדו עם תום הצילומים, כי קובריק לא רצה שישמשו בסרטים עתידניים אחרים.
המוסיקה הקלאסית, במיוחד הפתיחה מהיצירה "כה אמר זרטוסטרא" (Also Sprach Zarathustra) של ריכרד שטראוס (Richard Strauss), הפכה לסמל של הסרט, אף שהיא נכתבה במאה ה-19 וכל קשר בינה לבין עתיד כלשהו יכול להיווצר רק במוחו של גאון.
אודיסאה בחלל 2001 זכה באוסקר על אפקטים חזותיים, הראשון מסוגו שהלך לבמאי עצמו. הסרט הציב סטנדרט חדש לקולנוע המדע הבדיוני. עד היום מורגשת השפעתו על יוצרים כמו ג'ורג' לוקאס (George Lucas), סטיבן ספילברג (Steven Spielberg) וכריסטופר נולאן (Christopher Nolan).
מתנועת החלליות בסרט, הנראית כמו בלט קלאסי, דרך סיפור תחילת התפתחות האדם שאורכו מעל חצי שעה ולא נאמרת בו אף מילה, או פלטת הצבעים העשירה ואף הפסיכדלית שבסוף המסע לכוכב צדק - אודיסאה בחלל 2001 מציע לא רק חוויה מיסטית משהו אלא גם כזו שמעודדת ומפעילה את הצופה ליציאה למסע אל התת-מודע עצמו.
הנה קדימון הסרט:
http://youtu.be/N6ywMnbef6Y
הסבר למה הוא סרט המדע הבדיוני הטוב ביותר:
http://youtu.be/l2c_rSLXq6U
סצנת הפתיחה הגאונית של הסרט:
http://youtu.be/ypEaGQb6dJk
סצנת החלל והנחיתה על הירח, עם הוואלס הנודע של יוהן שטראוס:
https://youtu.be/tKXZf0Q9ulo
והנחיתה עצמה:
https://youtu.be/LbsxNwSOzRI
https://youtu.be/rZKGrE-yCPg
סרט תיעודי על הסרט פורץ הדרך של קובריק:
https://youtu.be/XpnMf7Bvpj0?long=yes
והדרך בה נעשה אודיסיאה בחלל, 2001:
https://youtu.be/tCHcx5lAl7A?long=yes
יש חדר אחד, במלון אחד במרכז קופנהגן, שנחשב כבר שנים רבות למוקד עלייה לרגל - בזכות העיצוב המקורי והמרשים שלו.
זהו חדר 606, בקומה השישית של מלון SAS בעיר. החדר הזה התפרסם בעיצוב העתידני שעיצב בו האדריכל ומעצב המוצר האגדי ארנה יאקובסן. המעצב הזה נחשב בעולם העיצוב לחלוץ העיצוב המודרני של דנמרק. הוא התפרסם בכל העולם, בעיקר בזכות הכיסאות האיקוניים שהוא עיצב. חלקם, אגב, ממש עוצבו במיוחד עבור המלון והחדר המסוים הזה בו.
עיצובו של מלון SAS, שכיום שמו השתנה למלון "רדיסון בלו רויאל", השתנה לאורך השנים. הוא נבנה בראשית עידן מטוסי הסילון, במטרה להציב מלון יוקרתי עבור נוסעי חברת התעופה הסקנדינבית SAS וכחלק שמחובר לטרמינל הנוסעים, סינתזה מרהיבה של מלון יוקרה הפוגש נמל תעופה.
החדר מספר 606 נחנך ב־1960 ובניגוד למלון, הוא לא השתנה מאז. זה מה שהופך אותו למעין קפסולת זמן שמנציחה רגע מדהים בתולדות העיצוב המודרני - הרגע בו התבקש גדול המעצבים הסקנדינבים לעצב אותו כרצונו והקפיא את תמונת העיצוב הפוטוריסטי (של העתיד), כמו שהוא נראה באותם ימים.
גם כיום עיצובו נותר נאמן לרוח התקופה ולסגנונו הייחודי של מי שנחשב לגדול המעצבים הסקנדינבים. יש בו את הרהיטים המקוריים שעיצב יקובסן עבור המלון, כשביניהם כיסא הביצה, שיהפוך מכאן לקלאסיקה ולאבן דרך בתולדות העיצוב המודרני.
חדר 606 היה ונותר מוקד עלייה לרגל עבור חובבי העיצוב העתידני. את האישור הברור ביותר לכך הוא קיבל כשסטנלי קובריק בחר בו לצילום מספר סצינות מסרטו הנודע "אודיסאה בחלל 2001". בסרט נבחרו רבים מרהיטי החדר לאפיין גם את ריהוט החלליות שבסרט המפורסם של קובריק.
כל לילה בחדר, תודה ששאלתם, יעלה כמעט 600 דולר. זה לכל הדעות מחיר יקר מאוד, אפילו במונחים של חדר ייחודי וחוויה עיצובית טוטאלית שהוכנסה בו.
הנה חדר 606 במלון SAS עם העיצוב העתידני של המעצב הידוע ארנה יאקובסן:
https://youtu.be/UeUz0yfv2Kc
חברים ושותפים מספרים על ארנה יאקובסן בחדר 606 עצמו:
https://youtu.be/1AJ16ntk42A
רבים מעיצוביו של ארנה יקובסן (ללא מילים):
https://youtu.be/zxAff6Ydu0k
והעיצוב הנודע של יאקובסן את Room 606 :
https://youtu.be/CkJPNVW4PuY
אחרי כמה כשלונות מוקדמים, הלהיט הראשון שהצליח לדיוויד בואי הוא "ספייס אודיטי" (Space Oddity), שיצא ב-1969. סביר שלא במקרה אין עוד שיר בתולדות הפופ שהצליח כל כך טוב לדייק בתזמון שלו מול המציאות של יום יציאתו לשוק.
השיר יצא פחות משבוע לפני שיגור החללית אפולו 11 לירח וליווה את סיקור המשימה בשידורי ה"BBC". עד לנחיתה על הירח ב-20 ליולי 1969 הוא כבר היה הצלחה מדהימה והתקשר שנים רבות בזיכרון הקולקטיבי עם הנחיתה על הירח שהתרחשה ממש באותו הזמן.
"ספייס אודיטי" הפך ללהיט הבכורה של בואי וגם הציג אותו לציבור עם המראה המיוחד והמסתורי שלו, מראה מעט חייזרי כשלעצמו ובטח בימים בהם כל העולם מתרגש מהירח.
הזמר והמוסיקאי המשובח מספר בו על שיגורו בחללית של מייג'ור טום, אסטרונאוט דמיוני שנפלט לחלל, מרחף בו אבוד ולבסוף מאבד קשר עם כדור הארץ.
רבים חשו שהדמות של "מייג'ור טום" (Major Tom) כמו לקוחה מהסרט "אודיסיאה בחלל" של סטנלי קובריק משנת 1968. ואכן, דיוויד בואי יצר את "ספייס אודיטי" לאחר שראה את "אודיסיאה בחלל", באנגלית "2001: A Space Odyssey" וגם קצת כי הוא היה בהשפעה של חומרים אסורים.
הדמות של מייג'ור טום עתידה לשוב ולהבליח בקריירה שלו שוב ושוב. כמו מוטיב אהוב הוא יצוץ בשירים נוספים של בואי, החל מ-"Ashes to Ashes" המסעיר משנת 1980, דרך "Hallo Spaceboy" ב-1995 ובפעם האחרונה, כמו נפרד ממנו, בואי ישלב אותו בקליפ של "Blackstar" השיר מאלבומו האחרון של בואי, זה שנעשה מעט לפני מותו הצפוי ממחלה קשה.
מעבר לעיתוי המוצלח במיוחד שלו, "ספייס אודיטי" נחשב אחד השירים הטובים בפופ של שנות ה-70 וגם שיר פורץ דרך - בביצוע, בכתיבה ובהפקה שלו.
גם אחרי מותו של דיוויד בואי, השיר שלו מצא את עצמו שוב בחלל, עת ביצע אותו כריס הדפילד, המפקד של תחנת החלל הבינלאומית. הביצוע זכה להצלחה גדולה ביוטיוב והדגים פעם נוספת עד כמה הוא לא רק הקדים את זמנו והפך על-זמני, הוא אף ניבא במידה רבה את העתיד.
הנה הקליפ המקורי של "ספייס אודיטי" מ-69:
https://youtu.be/tRMZ_5WYmCg
הקליפ המאוחר של בואי מ-1972:
https://youtu.be/iYYRH4apXDo
במילים של הפזמון של "אפר לאפר" מוזכר שוב מייג'ור טום (עברית):
https://youtu.be/HyMm4rJemtI
מפקד תחנת החלל הבינלאומית שר את השיר "ספייס אודיטי" מהחלל:
http://youtu.be/KaOC9danxNo
הבלחה אחרונה של מייג'ור טום היא בקליפ האחרון של בואי, בו היוצר מבשר על מותו המתקרב:
https://youtu.be/kszLwBaC4Sw
הנה סיפורו הפתלתל כמו רכבת הרים של השיר הנהדר הזה:
https://youtu.be/hR_ncn7H-cM?long=yes
וכתבה מדהימה על חייו של מי ש"סייע לשנות את פני המוסיקה המודרנית":
https://youtu.be/UCwXFqf-Y98?long=yes
גופן הפוטורה (Futura) הוא מהפונטים המעניינים והמשפיעים בהיסטוריה, עם סיפור ותפקיד מרתק במהלך המאה ה-20.
הפוטורה ניחן בעיצוב פשוט, פונקציונלי ואלגנטי. הוא עוצב לפני מאה ועד היום הוא מככב בפרסומות, בספרים ובעיצוב גרפי שאפשר לראות בכל מקום ובלוגואים של חברות שונות.
זהו פונט סן-סֶרִיף (sans serif), כלומר גופן ללא תגים. גופנים ללא תג, סן-סריף, הם פונטים מודרניים יחסית שפותחו בעידן הדפוס המודרני וקיבלו תנופה בעיקר בעידן המחשב. יש המכנים אותם "גותיים".
הסיפור ההיסטורי של הפוטורה מעניין הרבה יותר מפונטים אחרים. הוא נוצר בגרמניה שלפני היטלר ובה תפס אותו המשטר הנאצי כקורא תיגר על האסתטיקה המסורתית שלו.
בתקופה מסוימת הכתב גאומטרי שלו נחשב לאחד הפופולריים על פוסטרים ואם מישהו מכם יגיע במקרה לירח, הביטו בלוחית המפורסמת שהותירו עליו האסטרונאוטים של אפולו 11 - הכתב שכתוב עליה הוא בפונט... ניחשתם נכון, פוטורה.
#היסטוריה
הסיפור המרתק של הפונט הזה מתחיל בגרמניה של שנות העשרים, כשמעצב מבריק בשם פול רנר (Paul Renner) החליט ליצור פונט שישקף את רוח התקופה המודרנית.
רנר, שהושפע עמוקות מרעיונות הבאוהאוס והמודרניזם הגרמני, האמין בעיצוב המבוסס על צורות גיאומטריות נקיות ופונקציונליות מושלמת. ב-1927 הוא יצר את הפוטורה – פונט שהיה מהפכני בפשטותו ובקריאותו המעולה. הצורות הגיאומטריות המדויקות שלו שיקפו את האמונה שחשו רבים אז בקדמה ובעתיד טכנולוגי.
אבל האמונה הזו חטפה מכה קשה. כי כשהנאצים עלו לשלטון ב-1933, הם רצו פונט שיבטא את הזהות הגרמנית לפי תפיסת הרייך ההיטלראי. אז הם קידמו את השימוש בפרקטור, הכתב הגותי המסורתי.
אך המציאות הייתה מורכבת ובעוד שהפרקטור שימש לפרסומים מקומיים, בחומרים שיועדו לציבור הבינלאומי הם נאלצו להמשיך ולהשתמש בפוטורה, פונט שגילם את רוח תנועת הבאוהאוס דווקא, התנועה העיצובית שהם תיעבו בכל ליבם.
רנר עצמו, שהתנגד לאידיאולוגיה הנאצית, פוטר ממשרתו האקדמית ב-1933. הוא עבר לעיר אחרת בגרמניה והמשיך לעבוד כמעצב וטיפוגרף, אם כי תחת המגבלות של המשטר.
ובזמן שגרמניה התמודדה עם השינויים הפוליטיים הדרמטיים, הפוטורה כבר החל את מסעו העולמי. מעצבים ומו"לים ברחבי אירופה ואמריקה התאהבו בצורות הנקיות והמודרניות שלו. חברות מובילות כמו "של" (Shell) וקודאק (Kodak) אימצו אותו כפונט הרשמי שלהן.
הפוטורה הפך לסמל של חדשנות ויעילות בעיצוב המודרני.
אחרי מלחמת העולם השנייה הפוטורה המשיך לעצב את השפה הוויזואלית המודרנית. מפוסטרים פוליטיים ועד לגרפיקה בסרטים של במאים כמו ווס אנדרסון וסטנלי קובריק, הגופן שדוכא על ידי המשטר הנאצי הפך לאחד הגופנים הנפוצים בתבל.
כשנאס"א חיפשה פונט ללוחית שתונח על הירח, הפוטורה נבחר בזכות הקריאות המעולה שלו והצורה הברורה של האותיות, שהתאימה במיוחד לחריטה במתכת. בפוטורה נחרטו אז המילים "HERE MEN FROM THE PLANET EARTH FIRST SET FOOT UPON THE MOON" והפכו לעדות נצחית של ההישג האנושי הגדול בהגעה ובנחיתה על פני הירח.
היום, הפוטורה ממשיך להיות אחד הפונטים המשפיעים והפופולריים בעולם העיצוב. מהרפובליקה של ויימאר ועד לעידן החלל - העיצוב האיכותי שלו מאז נוצר עבר תהפוכות רבות, תוך שהוא תופס מקום חשוב וברור בשפה החזותית של התרבות האנושית.
הנה הפונט שהפחיד את הדיקטטור:
https://youtu.be/G6llwIdPXYE
סיפורו של פונט הפוטורה:
https://youtu.be/SaX_PwxSh5M
סרטון אנימציה על הפונט החדשני (ללא מילים):
https://youtu.be/2JWB4B6ylAQ
ההתפעלות האמנותית מהגופן המדויק והמאוזן:
https://youtu.be/DmOGDAFcEqc
סטנלי קובריק
כשמסתכלים על כרזות תעמולה נאציות מתקופת השלטון הנאצי, קופץ לעיניים מיד הכתב המסורתי הגרמני הזה, עם האותיות הזוויתיות והמעוטרות שנראות כאילו קפצו היישר מכתב יד של נזיר מימי הביניים.
הגופן הזה נקרא פרקטור (Fraktur) והוא הפונט הכי טעון מבחינה רגשית בעולם. כי אם במשך מאות שנים הוא היה חלק בלתי נפרד מהתרבות והזהות הגרמנית, בידי הנאצים הוא היה בעיקר לכלי תעמולה רב עוצמה והרסני.
פרקטור התפתח בתחילת המאה ה-16 כשהקיסר מקסימיליאן הראשון (Maximilian I) הזמין את עיצובו על בסיס כתב היד של מזכירות החצר הקיסרית.
הגופן הזה החליף את השוואבכר (Schwabacher) הקדום יותר והפך פופולרי במיוחד בזכות אמנים כמו אלברכט דירר (Albrecht Dürer). הגרמנים השתמשו בו במשך דורות לספרים, עיתונים ומסמכים רשמיים, כשהוא נתפס כביטוי אותנטי של התרבות הגרמנית העתיקה. בעיני רבים הכתב היה סמל לגאווה לאומית ולמסורת ההיסטורית הגרמנית ארוכת-השנים.
יוזף גֶבֶּלס (Joseph Goebbels), שר התעמולה הנאצי, הבין את כוחם של סמלים ויזואליים. לכן, די מהר לאחר שהנאצים עלו לשלטון ב-1933 הם מיהרו לאמץ את פרקטור כחלק מהתעמולה הלאומנית שלהם.
הכתב הגותי שידר מסר ברור של המשכיות היסטורית, קשר למורשת הגרמנית העתיקה ותחושה של עליונות תרבותית. כרזות, ספרים, שלטים והודעות שיצאו מהמשטר הנאצי נשאו את החותם הוויזואלי הזה שמבחינת הציבור הגרמני הוסיף להם סמכות ואמינות מסורתית.
העיתון הרשמי של המפלגה הנאצית, פֶלקישֶר בֶּאוֹבַכְטֶר (Völkischer Beobachter), למשל, הודפס כולו בפרקטור כמו גם עיקר הפרסומים הרשמיים.
במקביל, גרסאות מודרניות יותר של גופנים גותיים כמו טנֶנבֶּרְג (Tannenberg) שעוצבו בשנות ה-30 היו למעשה הפופולריים ביותר בשימוש היומיומי של המשטר.
כבר ב-1934 הביע אדולף היטלר עצמו בנאום ברייכסטאג (Reichstag) את אי-חיבתו לפרקטור, וטען כי שההתלהבות מהמראה הגותי שלו לא מתאימה לעידן של פלדה וברזל, זכוכית ובטון. הוא גם הוסיף ש"בעוד 100 שנה, השפה שלנו תהיה השפה האירופית."
אבל ב-3 בינואר 1941, בשיא המלחמה, התרחש דבר מפתיע לחלוטין. מרטין בורמן (Martin Bormann), מזכיר המפלגה הנאצית, פרסם צו רשמי שאסר את השימוש בפרקטור ובכל הגופנים הגותיים.
הצו אסר גם את הוראת כתב היד המסורתי Kurrent ו-Sütterlin בבתי הספר. במכתב הרשמי הוכרז שהגופנים הללו הם למעשה "גופני יהודים" (Judenlettern או Schwabacher Judenlettern), טענה שמבחינה היסטורית הייתה מופרכת לחלוטין.
ואגב, הפרט האירוני במכתב הזה של בורמן היה נעוץ בעובדה שהוא עצמו הודפס על נייר מכתבים שכותרתו הייתה מודפסת בפונט... ובכן, פרקטור.
ההחלטה הרשמית קבעה אז שכל הפרסומים יעברו לגופן אנטיקווה (Antiqua), הגופן הרומי הרגיל ששימש בשאר אירופה. ב-1 בפברואר 1941 הודפס העיתון פֶלקישֶר בֶּאוֹבַכְטֶר לראשונה באנטיקווה, וגֶבֶּלס רשם ביומנו: "הפירר מצווה שמעתה רק אנטיקווה תיחשב לגופן גרמני. מצוין מאוד."
ההחלטה לוותה בתירוצים אידיאולוגיים מפוברקים, אבל הסיבה האמיתית הייתה מעשית ופרגמטית לחלוטין. ככל שהנאצים כבשו שטחים נרחבים באירופה הם גילו שהכתב הגותי יוצר בעיות תקשורת חמורות עם האוכלוסיות הכבושות. אף אחד מחוץ לגרמניה לא ידע לקרוא אותו, והדבר הפריע ליעילות השלטונית של המשטר.
התעשייה הגרמנית נאלצה, אם כן, לתקשר עם עולם החוץ ופרקטור הקשה על כך. כמו שכתב בנימוק רשמי אחד: "השימוש בגופן הזה פוגע באינטרסים הגרמניים גם בפנים וגם בחוץ, כי רוב הזרים שמדברים גרמנית אינם יכולים לקרוא אותו."
האירוניה המרה היא שהגופן שהנאצים השתמשו בו כסמל לטוהר הגרמני נזרק לפח בן לילה עם הסבר מפוברק שהיה סתירה מוחלטת לשנים של תעמולה.
והאבסורד המושלם מתגלה בפרט קטן נוסף: בית ההוצאה של היטלר, Franz Eher Verlag, המשיך להדפיס עותקים של ספרו שלו, "מיין קמפף" (Mein Kampf) בפרקטור. זה נמשך עד 1943, שנתיים שלמות אחרי האיסור שיצא ממשרדו של היטלר - הסתבר שלבעלי ההוצאה, מקס אמן (Max Amann) ואדולף מילר (Adolf Müller), לא היה נוח, מסיבות כלכליות גרידא, להחליף את כל מערכות ההדפסה היקרות, מה שלא הפריע להיטלר.
זוהי עוד דוגמה מושלמת לגמישות האידיאולוגית של משטרים טוטליטריים, מי שיכולים לשנות את "האמת" שלהם כשנוח להם ובהתאם לצרכים הפוליטיים של הרגע.
היום פרקטור עדיין משמש בגרמניה, אך באופן מוגבל ובעיקר לצרכי עיצוב וקישוט, כמו שלטי פאבים ומותגי בירה שמעוניינים לשדר תחושה של כפריות ומורשת.
אבל הקשר שלו לנאציזם הפך אותו לגופן בעייתי, נושא לוויכוחים וזיכרון היסטורי מורכב. גרמנים רבים כיום מתקשים לפענח מכתבים או תעודות של הוריהם, סביהם-סבתותיהם שנכתבו בכתב היד המסורתי, כתב שהוראתו הופסקה לחלוטין במערכות החינוך והלימוד.
הגדילו מסך מלא לשורט על הפונט של הנאצים:
https://youtu.be/TiVL6YWlww8
הנה סרטון עם הפונט שהיה הקליגרפיה הנאצית:
https://youtu.be/yEk6zGYwyhc
הפרקטור מאפיין כיום קבוצות שנאה וגזענות:
https://youtu.be/27ElCbPtyMs
שימוש בפרקטור בספרים:
https://youtu.be/Lzui58T1Mfo
כתיבה בפרקטור:
https://youtu.be/TIFF4t0MeGQ
האלפבית בפונט הגותי הזה:
https://youtu.be/YYCU7mujP2A
ותולדותיו של פונט פרקטור:
https://youtu.be/YLwZ2pyPNAs
המעצב והאדריכל מדנמרק ארנה יאקובסן (Arne Jacobsen) היה מהמעצבים הבולטים בסגנון העיצוב הדני של המחצית השנייה של המאה ה-20. מי שהאמריקאים מכנים ארן ג'ייקובסן הוא אולי הדוגמה הכי מוכרת לעיצוב הסקנדינבי הכל כך מובחן ואהוד בעולם המערבי.
סימנים ראשונים למקצועו העתידי גילה כבר בילדותו מי שנולד ב-1902 למשפחה יהודית דנית בקופנהגן. כילד הוא צבע את הטפט הוויקטוריאני בחדרו בצבע לבן מלא.
בימינו החלטות כאלה היו מתקבלות כדעתנות אופיינית של ג'נזים, בני דור ה-Z שלא מזכירים בשום צורה את קודמיהם מדורות ה-Y או ה-X. אך באותם ימים של תחילת המאה העשרים קירות לבנים היו רחוקים מלהיות בטרנד. כלומר, יאקובסן הצעיר, שבבגרותו יהיה למעצב-על, הקדים את זמנו ואת גילו בהרבה.
ואכן, ארנה יאקובסן יהפוך לאחד ממעצבי המוצר והאדריכלים המשפיעים בהיסטוריה המודרנית, מי שעיצב מחדש את האסתטיקה הסקנדינבית והפך אותה לשפה עיצובית עולמית.
הקריירה שלו החלה באדריכלות, אך היא התפתחה במהירות לכיוון שעיצב את כל פרטי החיים היומיומיים. יאקובסן האמין שאדריכל חייב לעצב הכול, מכלל הבניין ועד לידית הדלת, מהסכו"ם ועד לכיסא. הפילוסופיה הזו הפכה אותו לאחד מאבות העיצוב הטוטאלי.
למוניטין הבינלאומי שלו הוא זכה במידה רבה על עיצובי הכיסאות המהפכניים שלו. אחד מהם הוא כיסא הביצה (Egg Chair) שעוצב ב-1958 עבור מלון רויאל (Royal Hotel) בקופנהגן הפך לאייקון מיידי. עד היום רואים את הרהיטים הללו בחדר 606 במלון המפורסם (מלון SAS - שמו הקודם של המלון) בעיצובו העתידני של יאקובסן.
הייתה זו הצורה הביצתית החובקת של הכיסא, המרופדת בעור או בד, שיצרה בו מעין מקלט אינטימי למשתמש. העיצוב החדשני ביטל כל קו ישר ויצר צורה פיסולית אחת שלמה שהפכה את הכיסא לפסל פונקציונלי.
באותה שנה עיצב יאקובסן גם את כיסא הברבור (Swan Chair), שכולו עיגול רך ונוזלי. שני הכיסאות האלה מיוצרים עד היום על ידי חברת פריץ הנסן (Fritz Hansen) ונמכרים ברחבי העולם.
מעניין לספר שיאקובסן עיצב את כיסא הביצה וכיסא הברבור במיוחד עבור הלובי והטרקלינים של מלון SAS בקופנהגן (כיום מלון רויאל רדיסון), פרויקט שבו תכנן כל פרט, מהמבנה ועד לסכינים והמזלגות.
הכיסאות הללו נועדו ליצור אווירה אלגנטית אך מזמינה במרחב הציבורי של המלון, כשהעיצוב האורגני והחובק שלהם נועד לתת לאנשים תחושת פרטיות במרחב הפתוח.
רבים ישמחו לדעת שהרהיטים בחלליות של הסרט של סטנלי קובריק "2001: אודיסאה בחלל" נבחרו מהעיצובים של חדר 606 במלון SAS המפורסם בעיצוב העתידני של המעצב הידוע ארנה יקובסן.
ועדיין, העיצוב המפורסם ביותר של יאקובסן הוא ללא ספק הסדרה 7 (Series 7), שהושקה ב-1955. הכיסא הזה, בעל הגב המעוגל והרגליים העדינות, הפך לכיסא הנמכר ביותר בתולדות חברת פריץ הנסן. למעלה מ-5 מיליון יחידות שלו נמכרו מאז.
הסוד שלסדרה 7 טמון בפשטות, בקלילות הוויזואלית ובמחירו הנגיש יחסית. העיצוב מבוסס על טכנולוגיה של עץ לבוד מעוצב בלחץ, שיצר מעטפת דקה במיוחד המשלבת מושב וגב לאלמנט אחד.
לפני סדרה 7 יצר יאקובסן את כיסא הנמלה (Ant Chair) ב-1952, שהיה הניסיון הראשון שלו ליצירת כיסא מעץ לבוד תלת-ממדי. העיצוב הפשוט, אגב, היה עם שלוש רגליים במקור, אם כי הגרסה בת 4 הרגליים היא שהפכה יותר פופולרית בהמשך.
צורתו של כיסא הנמלה הזכירה נמלה במבט מלמעלה והוא הפך לפריצת דרך טכנולוגית ואסתטית. הכיסא הזה כל כך הצליח עד שהיה עם השנים לסמל כאחד מהמוצרים המוכרים ומצליחים של העיצוב הסקנדינבי בכלל והעיצוב הדני בפרט.
מעבר לריהוט, יאקובסן עיצב גם מוצרים נוספים שהפכו קלאסיים. סדרת כלי השולחן סילינדה ליין (Cylinda-Line) שעוצבה ב-1967 עבור חברת סטלטון (Stelton) היא אחת מסדרות כלי השולחן המוכרות והאהובות בעולם. הקנקן, כוסות הערבוב והפריטים הנוספים משלבים צורות גליליות טהורות בגימור נירוסטה מבריק.
מה שהפך את יאקובסן לייחודי היה השילוב בין שימושיות (פונקציונליזם צפון אירופי) לבין גישה פיסולית רגשית. הצורות שלו לא היו קרות או מכניות, אלא חמות ואנושיות. הוא לא חשש להציע עיצובים נועזים ואורגניים, אך תמיד שמר על נוחות ושימושיות.
בגלל מוצאו היהודי, יאקובסן נמלט מדנמרק לשבדיה ב-1943, ממש לפני שהנאצים החלו לעצור יהודים דנים. הוא חזר אחרי המלחמה והמשיך ליצור עד מותו ב-1971.
המורשת שלו ממשיכה לחיות, עיצוביו עדיין מיוצרים ונמכרים והשפה הוויזואלית שלו משפיעה על מעצבים עד היום. ראו כמה מעיצוביו המפורסמים שממתינים לכם בתגית "ארנה יאקובסן".
מלון SAS הוא אחד הפרויקטים הגדולים של ארנה יאקובסן:
https://youtu.be/6dr6UqVHBzA
כמה מיצירותיו של גאון העיצוב (ללא מילים):
https://youtu.be/ejJssqTuBrM
כיסאות הברבור והביצה עוצבו שניהם לפרויקט המלון המעוצב הראשון בעולם מלון SAS שביצע יאקובסן:
https://youtu.be/oHQGjS7Behk
עוד על יאקובסן ופרויקט מלון SAS לו הוא גם עיצב את כיסאות הברבור והביצה:
https://youtu.be/GPBHED9YINg
כמה מהעיצובים הידועים של יאקובסן:
http://youtu.be/KG0h1HpIAWA
האדריכל שהוא היה (ללא מילים):
http://youtu.be/fPiRH5W_Xg0
וסרטון תיעודי על חייו והקריירה של ארנה יאקובסן:
https://youtu.be/oXvkpb8Ii7s?long=yes
האוֹדִיסֵיאָה (Odyssey) היא אפוס, סיפור ארוך שנכתב על ידי הומרוס היווני, ב-24 ספרי קלף בתקופת הזוהר של יוון העתיקה, שהחוקרים ממקמים בסביבות המאה ה-8 לפני הספירה.
באודיסיאה מתואר מסעו הביתה של גנרל יווני בשם אודיסיאוס (Odysseus), לאחר הקרב שבו כבש הצבא היווני את העיר טרויה. המסע בחזרה הביתה ארך 10 שנים שלמות ובמהלכו חווה אודיסאוס חוויות רבות ומלמדות דברים חשובים.
לאחר תום הקרב בטרויה, חייב אודיסאוס למצוא את דרכו לאיתקה שביוון, שם ממתינה לו פלופוני אשתו. בדרך עם אנשיו, הוא והם חווים חוויות אינספור, ביניהן מאבק בקיקלופים, עמידה בפיתוי של הסירנות המזמרות, לכידה על ידי הנימפה קליפסו והיסחפות על גבי דוברה בלב ים.
בתום מסעו הארוך ועתיר ההרפתקאות של אודיסאוס הביתה, הוא מגלה שאשתו פנלופי עדיין ממתינה לו ושהיא דחתה 108 מחזרים שניסו במהלך השנים לשכנע אותה במות בעלה וביקשו לשאת אותה לאשה.
#חשיבות
סיפור האודיסיאה שלקוח מהעולם הפגאני, עולם עבודת האלילים היוונית, חלחל לעולם הנוצרי והפך לאחד מהחשובים בתרבות המערבית כולה.
האודיסיאה והתיאורים העשירים והנועזים שבו, הציתו את דמיונם של סופרים לאורך מאות שנים ושל תסריטאים במאה האחרונה. הם הרבו להדהד אותה בסיפוריהם ולקחו אותה לכל תקופה אפשרית ולכל פינה בתבל, אפילו אל החלל החיצון (בסרט "אודיסיאה בחלל 2001" של סטנלי קובריק).
הנה סיפור האודיסאה (מתורגם):
https://youtu.be/8Z9FQxcCAZ0
תקציר האודיסאה מהמיתולוגיה היוונית:
http://youtu.be/xAj2KVSpQKM
דיון על המסע וכיצד ניתן לבדוק לפיו את האודיסיאה (מתורגם):
http://youtu.be/CVo225pUaSA
האודיסיאה באנימציה פשוטה:
http://youtu.be/PglAFdKSJ_M
הסבר על האודיסיאה:
http://youtu.be/Hjq31Xk1MZ8?t=2m43s&end=3m51s
על הומרוס, כותב האיליאדה (עברית):
https://youtu.be/BQPu9qVh_WM
סיפור האודיסאה כולה:
http://youtu.be/kSRucHuNHP4?long=yes
והרצאת וידאו על האודיסאה (מתורגם):
https://youtu.be/MS4jk5kavy4?long=yes
