שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מהו חדר 606 העתידני?
יש חדר אחד, במלון אחד במרכז קופנהגן, שנחשב כבר שנים רבות למוקד עלייה לרגל - בזכות העיצוב המקורי והמרשים שלו.
זהו חדר 606, בקומה השישית של מלון SAS בעיר. החדר הזה התפרסם בעיצוב העתידני שעיצב בו האדריכל ומעצב המוצר האגדי ארנה יאקובסן. המעצב הזה נחשב בעולם העיצוב לחלוץ העיצוב המודרני של דנמרק. הוא התפרסם בכל העולם, בעיקר בזכות הכיסאות האיקוניים שהוא עיצב. חלקם, אגב, ממש עוצבו במיוחד עבור המלון והחדר המסוים הזה בו.
עיצובו של מלון SAS, שכיום שמו השתנה למלון "רדיסון בלו רויאל", השתנה לאורך השנים. הוא נבנה בראשית עידן מטוסי הסילון, במטרה להציב מלון יוקרתי עבור נוסעי חברת התעופה הסקנדינבית SAS וכחלק שמחובר לטרמינל הנוסעים, סינתזה מרהיבה של מלון יוקרה הפוגש נמל תעופה.
החדר מספר 606 נחנך ב־1960 ובניגוד למלון, הוא לא השתנה מאז. זה מה שהופך אותו למעין קפסולת זמן שמנציחה רגע מדהים בתולדות העיצוב המודרני - הרגע בו התבקש גדול המעצבים הסקנדינבים לעצב אותו כרצונו והקפיא את תמונת העיצוב הפוטוריסטי (של העתיד), כמו שהוא נראה באותם ימים.
גם כיום עיצובו נותר נאמן לרוח התקופה ולסגנונו הייחודי של מי שנחשב לגדול המעצבים הסקנדינבים. יש בו את הרהיטים המקוריים שעיצב יקובסן עבור המלון, כשביניהם כיסא הביצה, שיהפוך מכאן לקלאסיקה ולאבן דרך בתולדות העיצוב המודרני.
חדר 606 היה ונותר מוקד עלייה לרגל עבור חובבי העיצוב העתידני. את האישור הברור ביותר לכך הוא קיבל כשסטנלי קובריק בחר בו לצילום מספר סצינות מסרטו הנודע "אודיסאה בחלל 2001". בסרט נבחרו רבים מרהיטי החדר לאפיין גם את ריהוט החלליות שבסרט המפורסם של קובריק.
כל לילה בחדר, תודה ששאלתם, יעלה כמעט 600 דולר. זה לכל הדעות מחיר יקר מאוד, אפילו במונחים של חדר ייחודי וחוויה עיצובית טוטאלית שהוכנסה בו.
הנה חדר 606 במלון SAS עם העיצוב העתידני של המעצב הידוע ארנה יאקובסן:
https://youtu.be/UeUz0yfv2Kc
חברים ושותפים מספרים על ארנה יאקובסן בחדר 606 עצמו:
https://youtu.be/1AJ16ntk42A
רבים מעיצוביו של ארנה יקובסן (ללא מילים):
https://youtu.be/zxAff6Ydu0k
והעיצוב הנודע של יאקובסן את Room 606 :
https://youtu.be/CkJPNVW4PuY
מה הסיפור של ספייס אודיטי ודיוויד בואי?
אחרי כמה כשלונות מוקדמים, הלהיט הראשון שהצליח לדיוויד בואי הוא "ספייס אודיטי" (Space Oddity), שיצא ב-1969. סביר שלא במקרה אין עוד שיר בתולדות הפופ שהצליח כל כך טוב לדייק בתזמון שלו מול המציאות של יום יציאתו לשוק.
השיר יצא פחות משבוע לפני שיגור החללית אפולו 11 לירח וליווה את סיקור המשימה בשידורי ה"BBC". עד לנחיתה על הירח ב-20 ליולי 1969 הוא כבר היה הצלחה מדהימה והתקשר שנים רבות בזיכרון הקולקטיבי עם הנחיתה על הירח שהתרחשה ממש באותו הזמן.
"ספייס אודיטי" הפך ללהיט הבכורה של בואי וגם הציג אותו לציבור עם המראה המיוחד והמסתורי שלו, מראה מעט חייזרי כשלעצמו ובטח בימים בהם כל העולם מתרגש מהירח.
הזמר והמוסיקאי המשובח מספר בו על שיגורו בחללית של מייג'ור טום, אסטרונאוט דמיוני שנפלט לחלל, מרחף בו אבוד ולבסוף מאבד קשר עם כדור הארץ.
רבים חשו שהדמות של "מייג'ור טום" (Major Tom) כמו לקוחה מהסרט "אודיסיאה בחלל" של סטנלי קובריק משנת 1968. ואכן, דיוויד בואי יצר את "ספייס אודיטי" לאחר שראה את "אודיסיאה בחלל", באנגלית "2001: A Space Odyssey" וגם קצת כי הוא היה בהשפעה של חומרים אסורים.
הדמות של מייג'ור טום עתידה לשוב ולהבליח בקריירה שלו שוב ושוב. כמו מוטיב אהוב הוא יצוץ בשירים נוספים של בואי, החל מ-"Ashes to Ashes" המסעיר משנת 1980, דרך "Hallo Spaceboy" ב-1995 ובפעם האחרונה, כמו נפרד ממנו, בואי ישלב אותו בקליפ של "Blackstar" השיר מאלבומו האחרון של בואי, זה שנעשה מעט לפני מותו הצפוי ממחלה קשה.
מעבר לעיתוי המוצלח במיוחד שלו, "ספייס אודיטי" נחשב אחד השירים הטובים בפופ של שנות ה-70 וגם שיר פורץ דרך - בביצוע, בכתיבה ובהפקה שלו.
גם אחרי מותו של דיוויד בואי, השיר שלו מצא את עצמו שוב בחלל, עת ביצע אותו כריס הדפילד, המפקד של תחנת החלל הבינלאומית. הביצוע זכה להצלחה גדולה ביוטיוב והדגים פעם נוספת עד כמה הוא לא רק הקדים את זמנו והפך על-זמני, הוא אף ניבא במידה רבה את העתיד.
הנה הקליפ המקורי של "ספייס אודיטי" מ-69:
https://youtu.be/tRMZ_5WYmCg
הקליפ המאוחר של בואי מ-1972:
https://youtu.be/iYYRH4apXDo
במילים של הפזמון של "אפר לאפר" מוזכר שוב מייג'ור טום (עברית):
https://youtu.be/HyMm4rJemtI
מפקד תחנת החלל הבינלאומית שר את השיר "ספייס אודיטי" מהחלל:
http://youtu.be/KaOC9danxNo
הבלחה אחרונה של מייג'ור טום היא בקליפ האחרון של בואי, בו היוצר מבשר על מותו המתקרב:
https://youtu.be/kszLwBaC4Sw
הנה סיפורו הפתלתל כמו רכבת הרים של השיר הנהדר הזה:
https://youtu.be/hR_ncn7H-cM?long=yes
וכתבה מדהימה על חייו של מי ש"סייע לשנות את פני המוסיקה המודרנית":
https://youtu.be/UCwXFqf-Y98?long=yes
איך הפונט Futura ניצח את הנאצים והגיע לירח?
גופן הפוטורה (Futura) הוא מהפונטים המעניינים והמשפיעים בהיסטוריה, עם סיפור ותפקיד מרתק במהלך המאה ה-20.
הפוטורה ניחן בעיצוב פשוט, פונקציונלי ואלגנטי. הוא עוצב לפני מאה ועד היום הוא מככב בפרסומות, בספרים ובעיצוב גרפי שאפשר לראות בכל מקום ובלוגואים של חברות שונות.
זהו פונט סן-סֶרִיף (sans serif), כלומר גופן ללא תגים. גופנים ללא תג, סן-סריף, הם פונטים מודרניים יחסית שפותחו בעידן הדפוס המודרני וקיבלו תנופה בעיקר בעידן המחשב. יש המכנים אותם "גותיים".
הסיפור ההיסטורי של הפוטורה מעניין הרבה יותר מפונטים אחרים. הוא נוצר בגרמניה שלפני היטלר ובה תפס אותו המשטר הנאצי כקורא תיגר על האסתטיקה המסורתית שלו.
בתקופה מסוימת הכתב גאומטרי שלו נחשב לאחד הפופולריים בפוסטרים ואם מישהו מכם יגיע במקרה לירח, הביטו בלוחית המפורסמת שהותירו עליו האסטרונאוטים של אפולו 11 - הכתב שכתוב עליה הוא בפונט... ניחשתם נכון, פוטורה.
#היסטוריה
הסיפור המרתק של הפונט הזה מתחיל בגרמניה של שנות העשרים, כשמעצב מבריק בשם פול רנר (Paul Renner) החליט ליצור פונט שישקף את רוח התקופה המודרנית.
רנר, שהושפע עמוקות מרעיונות הבאוהאוס והמודרניזם הגרמני, האמין בעיצוב המבוסס על צורות גיאומטריות נקיות ופונקציונליות מושלמת. ב-1927 הוא יצר את הפוטורה – פונט שהיה מהפכני בפשטותו ובקריאותו המעולה. הצורות הגיאומטריות המדויקות שלו שיקפו את האמונה שחשו רבים אז בקדמה ובעתיד טכנולוגי.
אבל האמונה הזו חטפה מכה קשה.
כי כשהנאצים עלו לשלטון ב-1933, הם רצו פונט שיבטא את הזהות הגרמנית לפי תפיסת הרייך ההיטלראי. אז הם קידמו את השימוש בפרקטור, הכתב הגותי המסורתי. אך המציאות הייתה מורכבת ובעוד שהפרקטור שימש לפרסומים מקומיים, בחומרים שיועדו לציבור הבינלאומי הם נאלצו להמשיך ולהשתמש בפוטורה, פונט שגילם את רוח תנועת הבאוהאוס דווקא, התנועה העיצובית שהם תיעבו בכל ליבם.
רנר עצמו, שהתנגד לאידיאולוגיה הנאצית, פוטר ממשרתו האקדמית ב-1933. הוא עבר לעיר אחרת בגרמניה והמשיך לעבוד כמעצב וטיפוגרף, אם כי תחת המגבלות של המשטר.
ובזמן שגרמניה התמודדה עם השינויים הפוליטיים הדרמטיים, הפוטורה כבר החל את מסעו העולמי. מעצבים ומו"לים ברחבי אירופה ואמריקה התאהבו בצורות הנקיות והמודרניות שלו. חברות מובילות כמו "של" (Shell) וקודאק (Kodak) אימצו אותו כפונט הרשמי שלהן.
הפוטורה הפך לסמל של חדשנות ויעילות בעיצוב המודרני.
אחרי מלחמת העולם השנייה הפוטורה המשיך לעצב את השפה הוויזואלית המודרנית. מפוסטרים פוליטיים ועד לגרפיקה בסרטים של במאים כמו ווס אנדרסון וסטנלי קובריק, הגופן שדוכא על ידי המשטר הנאצי הפך לאחד הגופנים הנפוצים בתבל.
כשנאס"א חיפשה פונט ללוחית שתונח על הירח, הפוטורה נבחר בזכות הקריאות המעולה שלו והצורה הברורה של האותיות, שהתאימה במיוחד לחריטה במתכת. בפוטורה נחרטו אז המילים "HERE MEN FROM THE PLANET EARTH FIRST SET FOOT UPON THE MOON" והפכו לעדות נצחית של ההישג האנושי הגדול בהגעה ובנחץץיתה על פני הירח.
היום, הפוטורה ממשיך להיות אחד הפונטים המשפיעים והפופולריים בעולם העיצוב. מהרפובליקה של ויימאר ועד לעידן החלל - העיצוב האיכותי שלו מאז נוצר עבר תהפוכות רבות, תוך שהוא תופס מקום חשוב וברור בשפה החזותית של התרבות האנושית.
הנה הפונט שהפחיד את הדיקטטור:
https://youtu.be/G6llwIdPXYE
סיפורו של פונט הפוטורה:
https://youtu.be/SaX_PwxSh5M
סרטון אנימציה על הפונט החדשני (ללא מילים):
https://youtu.be/2JWB4B6ylAQ
ההתפעלות האמנותית מהגופן המדויק והמאוזן:
https://youtu.be/DmOGDAFcEqc
מהו הפונט הנאצי שנולד ככתב נזירים?
כשמסתכלים על כרזות תעמולה נאציות מתקופת השלטון הנאצי, קופץ לעיניים מיד הכתב המסורתי הגרמני הזה, עם האותיות הזוויתיות והמעוטרות שנראות כאילו קפצו היישר מכתב יד של נזיר מימי הביניים.
הגופן הזה נקרא פרקטור (Fraktur) והוא הפונט הכי טעון מבחינה רגשית בעולם. כי אם במשך מאות שנים הוא היה חלק בלתי נפרד מהתרבות והזהות הגרמנית, בידי הנאצים הוא היה בעיקר לכלי תעמולה רב עוצמה והרסני.
פרקטור התפתח בתחילת המאה ה-16 כשהקיסר מקסימיליאן הראשון (Maximilian I) הזמין את עיצובו על בסיס כתב היד של מזכירות החצר הקיסרית.
הגופן הזה החליף את השוואבכר (Schwabacher) הקדום יותר והפך פופולרי במיוחד בזכות אמנים כמו אלברכט דירר (Albrecht Dürer). הגרמנים השתמשו בו במשך דורות לספרים, עיתונים ומסמכים רשמיים, כשהוא נתפס כביטוי אותנטי של התרבות הגרמנית העתיקה. בעיני רבים הכתב היה סמל לגאווה לאומית ולמסורת ההיסטורית הגרמנית ארוכת-השנים.
יוזף גֶבֶּלס (Joseph Goebbels), שר התעמולה הנאצי, הבין את כוחם של סמלים ויזואליים. לכן, די מהר לאחר שהנאצים עלו לשלטון ב-1933 הם מיהרו לאמץ את פרקטור כחלק מהתעמולה הלאומנית שלהם.
הכתב הגותי שידר מסר ברור של המשכיות היסטורית, קשר למורשת הגרמנית העתיקה ותחושה של עליונות תרבותית. כרזות, ספרים, שלטים והודעות שיצאו מהמשטר הנאצי נשאו את החותם הוויזואלי הזה שמבחינת הציבור הגרמני הוסיף להם סמכות ואמינות מסורתית.
העיתון הרשמי של המפלגה הנאצית, פֶלקישֶר בֶּאוֹבַכְטֶר (Völkischer Beobachter), למשל, הודפס כולו בפרקטור כמו גם עיקר הפרסומים הרשמיים.
במקביל, גרסאות מודרניות יותר של גופנים גותיים כמו טנֶנבֶּרְג (Tannenberg) שעוצבו בשנות ה-30 היו למעשה הפופולריים ביותר בשימוש היומיומי של המשטר.
כבר ב-1934 הביע אדולף היטלר עצמו בנאום ברייכסטאג (Reichstag) את אי-חיבתו לפרקטור, וטען כי שההתלהבות מהמראה הגותי שלו לא מתאימה לעידן של פלדה וברזל, זכוכית ובטון. הוא גם הוסיף ש"בעוד 100 שנה, השפה שלנו תהיה השפה האירופית."
אבל ב-3 בינואר 1941, בשיא המלחמה, התרחש דבר מפתיע לחלוטין. מרטין בורמן (Martin Bormann), מזכיר המפלגה הנאצית, פרסם צו רשמי שאסר את השימוש בפרקטור ובכל הגופנים הגותיים.
הצו אסר גם את הוראת כתב היד המסורתי Kurrent ו-Sütterlin בבתי הספר. במכתב הרשמי הוכרז שהגופנים הללו הם למעשה "גופני יהודים" (Judenlettern או Schwabacher Judenlettern), טענה שמבחינה היסטורית הייתה מופרכת לחלוטין.
ואגב, הפרט האירוני במכתב הזה של בורמן היה נעוץ בעובדה שהוא עצמו הודפס על נייר מכתבים שכותרתו הייתה מודפסת בפונט... ובכן, פרקטור.
ההחלטה הרשמית קבעה אז שכל הפרסומים יעברו לגופן אנטיקווה (Antiqua), הגופן הרומי הרגיל ששימש בשאר אירופה. ב-1 בפברואר 1941 הודפס העיתון פֶלקישֶר בֶּאוֹבַכְטֶר לראשונה באנטיקווה, וגֶבֶּלס רשם ביומנו: "הפירר מצווה שמעתה רק אנטיקווה תיחשב לגופן גרמני. מצוין מאוד."
ההחלטה לוותה בתירוצים אידיאולוגיים מפוברקים, אבל הסיבה האמיתית הייתה מעשית ופרגמטית לחלוטין. ככל שהנאצים כבשו שטחים נרחבים באירופה הם גילו שהכתב הגותי יוצר בעיות תקשורת חמורות עם האוכלוסיות הכבושות. אף אחד מחוץ לגרמניה לא ידע לקרוא אותו, והדבר הפריע ליעילות השלטונית של המשטר.
התעשייה הגרמנית נאלצה, אם כן, לתקשר עם עולם החוץ ופרקטור הקשה על כך. כמו שכתב בנימוק רשמי אחד: "השימוש בגופן הזה פוגע באינטרסים הגרמניים גם בפנים וגם בחוץ, כי רוב הזרים שמדברים גרמנית אינם יכולים לקרוא אותו."
האירוניה המרה היא שהגופן שהנאצים השתמשו בו כסמל לטוהר הגרמני נזרק לפח בן לילה עם הסבר מפוברק שהיה סתירה מוחלטת לשנים של תעמולה.
והאבסורד המושלם מתגלה בפרט קטן נוסף: בית ההוצאה של היטלר, Franz Eher Verlag, המשיך להדפיס עותקים של ספרו שלו, "מיין קמפף" (Mein Kampf) בפרקטור. זה נמשך עד 1943, שנתיים שלמות אחרי האיסור שיצא ממשרדו של היטלר - הסתבר שלבעלי ההוצאה, מקס אמן (Max Amann) ואדולף מילר (Adolf Müller), לא היה נוח, מסיבות כלכליות גרידא, להחליף את כל מערכות ההדפסה היקרות, מה שלא הפריע להיטלר.
זוהי עוד דוגמה מושלמת לגמישות האידיאולוגית של משטרים טוטליטריים, מי שיכולים לשנות את "האמת" שלהם כשנוח להם ובהתאם לצרכים הפוליטיים של הרגע.
היום פרקטור עדיין משמש בגרמניה, אך באופן מוגבל ובעיקר לצרכי עיצוב וקישוט, כמו שלטי פאבים ומותגי בירה שמעוניינים לשדר תחושה של כפריות ומורשת.
אבל הקשר שלו לנאציזם הפך אותו לגופן בעייתי, נושא לוויכוחים וזיכרון היסטורי מורכב. גרמנים רבים כיום מתקשים לפענח מכתבים או תעודות של הוריהם, סביהם-סבתותיהם שנכתבו בכתב היד המסורתי, כתב שהוראתו הופסקה לחלוטין במערכות החינוך והלימוד.
הגדילו מסך מלא לשורט על הפונט של הנאצים:
https://youtu.be/TiVL6YWlww8
הנה סרטון עם הפונט שהיה הקליגרפיה הנאצית:
https://youtu.be/yEk6zGYwyhc
הפרקטור מאפיין כיום קבוצות שנאה וגזענות:
https://youtu.be/27ElCbPtyMs
שימוש בפרקטור בספרים:
https://youtu.be/Lzui58T1Mfo
כתיבה בפרקטור:
https://youtu.be/TIFF4t0MeGQ
האלפבית בפונט הגותי הזה:
https://youtu.be/YYCU7mujP2A
ותולדותיו של פונט פרקטור:
https://youtu.be/YLwZ2pyPNAs
סטנלי קובריק
יש חדר אחד, במלון אחד במרכז קופנהגן, שנחשב כבר שנים רבות למוקד עלייה לרגל - בזכות העיצוב המקורי והמרשים שלו.
זהו חדר 606, בקומה השישית של מלון SAS בעיר. החדר הזה התפרסם בעיצוב העתידני שעיצב בו האדריכל ומעצב המוצר האגדי ארנה יאקובסן. המעצב הזה נחשב בעולם העיצוב לחלוץ העיצוב המודרני של דנמרק. הוא התפרסם בכל העולם, בעיקר בזכות הכיסאות האיקוניים שהוא עיצב. חלקם, אגב, ממש עוצבו במיוחד עבור המלון והחדר המסוים הזה בו.
עיצובו של מלון SAS, שכיום שמו השתנה למלון "רדיסון בלו רויאל", השתנה לאורך השנים. הוא נבנה בראשית עידן מטוסי הסילון, במטרה להציב מלון יוקרתי עבור נוסעי חברת התעופה הסקנדינבית SAS וכחלק שמחובר לטרמינל הנוסעים, סינתזה מרהיבה של מלון יוקרה הפוגש נמל תעופה.
החדר מספר 606 נחנך ב־1960 ובניגוד למלון, הוא לא השתנה מאז. זה מה שהופך אותו למעין קפסולת זמן שמנציחה רגע מדהים בתולדות העיצוב המודרני - הרגע בו התבקש גדול המעצבים הסקנדינבים לעצב אותו כרצונו והקפיא את תמונת העיצוב הפוטוריסטי (של העתיד), כמו שהוא נראה באותם ימים.
גם כיום עיצובו נותר נאמן לרוח התקופה ולסגנונו הייחודי של מי שנחשב לגדול המעצבים הסקנדינבים. יש בו את הרהיטים המקוריים שעיצב יקובסן עבור המלון, כשביניהם כיסא הביצה, שיהפוך מכאן לקלאסיקה ולאבן דרך בתולדות העיצוב המודרני.
חדר 606 היה ונותר מוקד עלייה לרגל עבור חובבי העיצוב העתידני. את האישור הברור ביותר לכך הוא קיבל כשסטנלי קובריק בחר בו לצילום מספר סצינות מסרטו הנודע "אודיסאה בחלל 2001". בסרט נבחרו רבים מרהיטי החדר לאפיין גם את ריהוט החלליות שבסרט המפורסם של קובריק.
כל לילה בחדר, תודה ששאלתם, יעלה כמעט 600 דולר. זה לכל הדעות מחיר יקר מאוד, אפילו במונחים של חדר ייחודי וחוויה עיצובית טוטאלית שהוכנסה בו.
הנה חדר 606 במלון SAS עם העיצוב העתידני של המעצב הידוע ארנה יאקובסן:
https://youtu.be/UeUz0yfv2Kc
חברים ושותפים מספרים על ארנה יאקובסן בחדר 606 עצמו:
https://youtu.be/1AJ16ntk42A
רבים מעיצוביו של ארנה יקובסן (ללא מילים):
https://youtu.be/zxAff6Ydu0k
והעיצוב הנודע של יאקובסן את Room 606 :
https://youtu.be/CkJPNVW4PuY
אחרי כמה כשלונות מוקדמים, הלהיט הראשון שהצליח לדיוויד בואי הוא "ספייס אודיטי" (Space Oddity), שיצא ב-1969. סביר שלא במקרה אין עוד שיר בתולדות הפופ שהצליח כל כך טוב לדייק בתזמון שלו מול המציאות של יום יציאתו לשוק.
השיר יצא פחות משבוע לפני שיגור החללית אפולו 11 לירח וליווה את סיקור המשימה בשידורי ה"BBC". עד לנחיתה על הירח ב-20 ליולי 1969 הוא כבר היה הצלחה מדהימה והתקשר שנים רבות בזיכרון הקולקטיבי עם הנחיתה על הירח שהתרחשה ממש באותו הזמן.
"ספייס אודיטי" הפך ללהיט הבכורה של בואי וגם הציג אותו לציבור עם המראה המיוחד והמסתורי שלו, מראה מעט חייזרי כשלעצמו ובטח בימים בהם כל העולם מתרגש מהירח.
הזמר והמוסיקאי המשובח מספר בו על שיגורו בחללית של מייג'ור טום, אסטרונאוט דמיוני שנפלט לחלל, מרחף בו אבוד ולבסוף מאבד קשר עם כדור הארץ.
רבים חשו שהדמות של "מייג'ור טום" (Major Tom) כמו לקוחה מהסרט "אודיסיאה בחלל" של סטנלי קובריק משנת 1968. ואכן, דיוויד בואי יצר את "ספייס אודיטי" לאחר שראה את "אודיסיאה בחלל", באנגלית "2001: A Space Odyssey" וגם קצת כי הוא היה בהשפעה של חומרים אסורים.
הדמות של מייג'ור טום עתידה לשוב ולהבליח בקריירה שלו שוב ושוב. כמו מוטיב אהוב הוא יצוץ בשירים נוספים של בואי, החל מ-"Ashes to Ashes" המסעיר משנת 1980, דרך "Hallo Spaceboy" ב-1995 ובפעם האחרונה, כמו נפרד ממנו, בואי ישלב אותו בקליפ של "Blackstar" השיר מאלבומו האחרון של בואי, זה שנעשה מעט לפני מותו הצפוי ממחלה קשה.
מעבר לעיתוי המוצלח במיוחד שלו, "ספייס אודיטי" נחשב אחד השירים הטובים בפופ של שנות ה-70 וגם שיר פורץ דרך - בביצוע, בכתיבה ובהפקה שלו.
גם אחרי מותו של דיוויד בואי, השיר שלו מצא את עצמו שוב בחלל, עת ביצע אותו כריס הדפילד, המפקד של תחנת החלל הבינלאומית. הביצוע זכה להצלחה גדולה ביוטיוב והדגים פעם נוספת עד כמה הוא לא רק הקדים את זמנו והפך על-זמני, הוא אף ניבא במידה רבה את העתיד.
הנה הקליפ המקורי של "ספייס אודיטי" מ-69:
https://youtu.be/tRMZ_5WYmCg
הקליפ המאוחר של בואי מ-1972:
https://youtu.be/iYYRH4apXDo
במילים של הפזמון של "אפר לאפר" מוזכר שוב מייג'ור טום (עברית):
https://youtu.be/HyMm4rJemtI
מפקד תחנת החלל הבינלאומית שר את השיר "ספייס אודיטי" מהחלל:
http://youtu.be/KaOC9danxNo
הבלחה אחרונה של מייג'ור טום היא בקליפ האחרון של בואי, בו היוצר מבשר על מותו המתקרב:
https://youtu.be/kszLwBaC4Sw
הנה סיפורו הפתלתל כמו רכבת הרים של השיר הנהדר הזה:
https://youtu.be/hR_ncn7H-cM?long=yes
וכתבה מדהימה על חייו של מי ש"סייע לשנות את פני המוסיקה המודרנית":
https://youtu.be/UCwXFqf-Y98?long=yes
גופן הפוטורה (Futura) הוא מהפונטים המעניינים והמשפיעים בהיסטוריה, עם סיפור ותפקיד מרתק במהלך המאה ה-20.
הפוטורה ניחן בעיצוב פשוט, פונקציונלי ואלגנטי. הוא עוצב לפני מאה ועד היום הוא מככב בפרסומות, בספרים ובעיצוב גרפי שאפשר לראות בכל מקום ובלוגואים של חברות שונות.
זהו פונט סן-סֶרִיף (sans serif), כלומר גופן ללא תגים. גופנים ללא תג, סן-סריף, הם פונטים מודרניים יחסית שפותחו בעידן הדפוס המודרני וקיבלו תנופה בעיקר בעידן המחשב. יש המכנים אותם "גותיים".
הסיפור ההיסטורי של הפוטורה מעניין הרבה יותר מפונטים אחרים. הוא נוצר בגרמניה שלפני היטלר ובה תפס אותו המשטר הנאצי כקורא תיגר על האסתטיקה המסורתית שלו.
בתקופה מסוימת הכתב גאומטרי שלו נחשב לאחד הפופולריים בפוסטרים ואם מישהו מכם יגיע במקרה לירח, הביטו בלוחית המפורסמת שהותירו עליו האסטרונאוטים של אפולו 11 - הכתב שכתוב עליה הוא בפונט... ניחשתם נכון, פוטורה.
#היסטוריה
הסיפור המרתק של הפונט הזה מתחיל בגרמניה של שנות העשרים, כשמעצב מבריק בשם פול רנר (Paul Renner) החליט ליצור פונט שישקף את רוח התקופה המודרנית.
רנר, שהושפע עמוקות מרעיונות הבאוהאוס והמודרניזם הגרמני, האמין בעיצוב המבוסס על צורות גיאומטריות נקיות ופונקציונליות מושלמת. ב-1927 הוא יצר את הפוטורה – פונט שהיה מהפכני בפשטותו ובקריאותו המעולה. הצורות הגיאומטריות המדויקות שלו שיקפו את האמונה שחשו רבים אז בקדמה ובעתיד טכנולוגי.
אבל האמונה הזו חטפה מכה קשה.
כי כשהנאצים עלו לשלטון ב-1933, הם רצו פונט שיבטא את הזהות הגרמנית לפי תפיסת הרייך ההיטלראי. אז הם קידמו את השימוש בפרקטור, הכתב הגותי המסורתי. אך המציאות הייתה מורכבת ובעוד שהפרקטור שימש לפרסומים מקומיים, בחומרים שיועדו לציבור הבינלאומי הם נאלצו להמשיך ולהשתמש בפוטורה, פונט שגילם את רוח תנועת הבאוהאוס דווקא, התנועה העיצובית שהם תיעבו בכל ליבם.
רנר עצמו, שהתנגד לאידיאולוגיה הנאצית, פוטר ממשרתו האקדמית ב-1933. הוא עבר לעיר אחרת בגרמניה והמשיך לעבוד כמעצב וטיפוגרף, אם כי תחת המגבלות של המשטר.
ובזמן שגרמניה התמודדה עם השינויים הפוליטיים הדרמטיים, הפוטורה כבר החל את מסעו העולמי. מעצבים ומו"לים ברחבי אירופה ואמריקה התאהבו בצורות הנקיות והמודרניות שלו. חברות מובילות כמו "של" (Shell) וקודאק (Kodak) אימצו אותו כפונט הרשמי שלהן.
הפוטורה הפך לסמל של חדשנות ויעילות בעיצוב המודרני.
אחרי מלחמת העולם השנייה הפוטורה המשיך לעצב את השפה הוויזואלית המודרנית. מפוסטרים פוליטיים ועד לגרפיקה בסרטים של במאים כמו ווס אנדרסון וסטנלי קובריק, הגופן שדוכא על ידי המשטר הנאצי הפך לאחד הגופנים הנפוצים בתבל.
כשנאס"א חיפשה פונט ללוחית שתונח על הירח, הפוטורה נבחר בזכות הקריאות המעולה שלו והצורה הברורה של האותיות, שהתאימה במיוחד לחריטה במתכת. בפוטורה נחרטו אז המילים "HERE MEN FROM THE PLANET EARTH FIRST SET FOOT UPON THE MOON" והפכו לעדות נצחית של ההישג האנושי הגדול בהגעה ובנחץץיתה על פני הירח.
היום, הפוטורה ממשיך להיות אחד הפונטים המשפיעים והפופולריים בעולם העיצוב. מהרפובליקה של ויימאר ועד לעידן החלל - העיצוב האיכותי שלו מאז נוצר עבר תהפוכות רבות, תוך שהוא תופס מקום חשוב וברור בשפה החזותית של התרבות האנושית.
הנה הפונט שהפחיד את הדיקטטור:
https://youtu.be/G6llwIdPXYE
סיפורו של פונט הפוטורה:
https://youtu.be/SaX_PwxSh5M
סרטון אנימציה על הפונט החדשני (ללא מילים):
https://youtu.be/2JWB4B6ylAQ
ההתפעלות האמנותית מהגופן המדויק והמאוזן:
https://youtu.be/DmOGDAFcEqc
כשמסתכלים על כרזות תעמולה נאציות מתקופת השלטון הנאצי, קופץ לעיניים מיד הכתב המסורתי הגרמני הזה, עם האותיות הזוויתיות והמעוטרות שנראות כאילו קפצו היישר מכתב יד של נזיר מימי הביניים.
הגופן הזה נקרא פרקטור (Fraktur) והוא הפונט הכי טעון מבחינה רגשית בעולם. כי אם במשך מאות שנים הוא היה חלק בלתי נפרד מהתרבות והזהות הגרמנית, בידי הנאצים הוא היה בעיקר לכלי תעמולה רב עוצמה והרסני.
פרקטור התפתח בתחילת המאה ה-16 כשהקיסר מקסימיליאן הראשון (Maximilian I) הזמין את עיצובו על בסיס כתב היד של מזכירות החצר הקיסרית.
הגופן הזה החליף את השוואבכר (Schwabacher) הקדום יותר והפך פופולרי במיוחד בזכות אמנים כמו אלברכט דירר (Albrecht Dürer). הגרמנים השתמשו בו במשך דורות לספרים, עיתונים ומסמכים רשמיים, כשהוא נתפס כביטוי אותנטי של התרבות הגרמנית העתיקה. בעיני רבים הכתב היה סמל לגאווה לאומית ולמסורת ההיסטורית הגרמנית ארוכת-השנים.
יוזף גֶבֶּלס (Joseph Goebbels), שר התעמולה הנאצי, הבין את כוחם של סמלים ויזואליים. לכן, די מהר לאחר שהנאצים עלו לשלטון ב-1933 הם מיהרו לאמץ את פרקטור כחלק מהתעמולה הלאומנית שלהם.
הכתב הגותי שידר מסר ברור של המשכיות היסטורית, קשר למורשת הגרמנית העתיקה ותחושה של עליונות תרבותית. כרזות, ספרים, שלטים והודעות שיצאו מהמשטר הנאצי נשאו את החותם הוויזואלי הזה שמבחינת הציבור הגרמני הוסיף להם סמכות ואמינות מסורתית.
העיתון הרשמי של המפלגה הנאצית, פֶלקישֶר בֶּאוֹבַכְטֶר (Völkischer Beobachter), למשל, הודפס כולו בפרקטור כמו גם עיקר הפרסומים הרשמיים.
במקביל, גרסאות מודרניות יותר של גופנים גותיים כמו טנֶנבֶּרְג (Tannenberg) שעוצבו בשנות ה-30 היו למעשה הפופולריים ביותר בשימוש היומיומי של המשטר.
כבר ב-1934 הביע אדולף היטלר עצמו בנאום ברייכסטאג (Reichstag) את אי-חיבתו לפרקטור, וטען כי שההתלהבות מהמראה הגותי שלו לא מתאימה לעידן של פלדה וברזל, זכוכית ובטון. הוא גם הוסיף ש"בעוד 100 שנה, השפה שלנו תהיה השפה האירופית."
אבל ב-3 בינואר 1941, בשיא המלחמה, התרחש דבר מפתיע לחלוטין. מרטין בורמן (Martin Bormann), מזכיר המפלגה הנאצית, פרסם צו רשמי שאסר את השימוש בפרקטור ובכל הגופנים הגותיים.
הצו אסר גם את הוראת כתב היד המסורתי Kurrent ו-Sütterlin בבתי הספר. במכתב הרשמי הוכרז שהגופנים הללו הם למעשה "גופני יהודים" (Judenlettern או Schwabacher Judenlettern), טענה שמבחינה היסטורית הייתה מופרכת לחלוטין.
ואגב, הפרט האירוני במכתב הזה של בורמן היה נעוץ בעובדה שהוא עצמו הודפס על נייר מכתבים שכותרתו הייתה מודפסת בפונט... ובכן, פרקטור.
ההחלטה הרשמית קבעה אז שכל הפרסומים יעברו לגופן אנטיקווה (Antiqua), הגופן הרומי הרגיל ששימש בשאר אירופה. ב-1 בפברואר 1941 הודפס העיתון פֶלקישֶר בֶּאוֹבַכְטֶר לראשונה באנטיקווה, וגֶבֶּלס רשם ביומנו: "הפירר מצווה שמעתה רק אנטיקווה תיחשב לגופן גרמני. מצוין מאוד."
ההחלטה לוותה בתירוצים אידיאולוגיים מפוברקים, אבל הסיבה האמיתית הייתה מעשית ופרגמטית לחלוטין. ככל שהנאצים כבשו שטחים נרחבים באירופה הם גילו שהכתב הגותי יוצר בעיות תקשורת חמורות עם האוכלוסיות הכבושות. אף אחד מחוץ לגרמניה לא ידע לקרוא אותו, והדבר הפריע ליעילות השלטונית של המשטר.
התעשייה הגרמנית נאלצה, אם כן, לתקשר עם עולם החוץ ופרקטור הקשה על כך. כמו שכתב בנימוק רשמי אחד: "השימוש בגופן הזה פוגע באינטרסים הגרמניים גם בפנים וגם בחוץ, כי רוב הזרים שמדברים גרמנית אינם יכולים לקרוא אותו."
האירוניה המרה היא שהגופן שהנאצים השתמשו בו כסמל לטוהר הגרמני נזרק לפח בן לילה עם הסבר מפוברק שהיה סתירה מוחלטת לשנים של תעמולה.
והאבסורד המושלם מתגלה בפרט קטן נוסף: בית ההוצאה של היטלר, Franz Eher Verlag, המשיך להדפיס עותקים של ספרו שלו, "מיין קמפף" (Mein Kampf) בפרקטור. זה נמשך עד 1943, שנתיים שלמות אחרי האיסור שיצא ממשרדו של היטלר - הסתבר שלבעלי ההוצאה, מקס אמן (Max Amann) ואדולף מילר (Adolf Müller), לא היה נוח, מסיבות כלכליות גרידא, להחליף את כל מערכות ההדפסה היקרות, מה שלא הפריע להיטלר.
זוהי עוד דוגמה מושלמת לגמישות האידיאולוגית של משטרים טוטליטריים, מי שיכולים לשנות את "האמת" שלהם כשנוח להם ובהתאם לצרכים הפוליטיים של הרגע.
היום פרקטור עדיין משמש בגרמניה, אך באופן מוגבל ובעיקר לצרכי עיצוב וקישוט, כמו שלטי פאבים ומותגי בירה שמעוניינים לשדר תחושה של כפריות ומורשת.
אבל הקשר שלו לנאציזם הפך אותו לגופן בעייתי, נושא לוויכוחים וזיכרון היסטורי מורכב. גרמנים רבים כיום מתקשים לפענח מכתבים או תעודות של הוריהם, סביהם-סבתותיהם שנכתבו בכתב היד המסורתי, כתב שהוראתו הופסקה לחלוטין במערכות החינוך והלימוד.
הגדילו מסך מלא לשורט על הפונט של הנאצים:
https://youtu.be/TiVL6YWlww8
הנה סרטון עם הפונט שהיה הקליגרפיה הנאצית:
https://youtu.be/yEk6zGYwyhc
הפרקטור מאפיין כיום קבוצות שנאה וגזענות:
https://youtu.be/27ElCbPtyMs
שימוש בפרקטור בספרים:
https://youtu.be/Lzui58T1Mfo
כתיבה בפרקטור:
https://youtu.be/TIFF4t0MeGQ
האלפבית בפונט הגותי הזה:
https://youtu.be/YYCU7mujP2A
ותולדותיו של פונט פרקטור:
https://youtu.be/YLwZ2pyPNAs
