שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מהו הומור סלפסטיק?
הומור סלפסטיק (Slapstick) הוא סוג של קומדיה פיזית שתעניין את כל מי ששאלו את עצמם למה אנחנו נקרעים מצחוק כשמישהו מחליק על קליפת בננה, חוטף עוגה בפרצוף או מקבל מכה לא מכוונת ומתפתל מכאבים.
כי כשמכים מישהו על הראש ובמקום צרחה נשמע רעש מצלצל וכל הגוף מתנדנד כמו קפיץ, זה סלפסטיק (Slapstick), אמנות קומית שלא מבדילה בין תרבויות, שפות או תקופה.
השם "סלפסטיק" עצמו בא מכלי עץ מיוחד שהיה מורכב משני לוחות שיצרו רעש חזק כשהקישו אותם זה בזה. הם נועדו בתיאטרון ליצור רעש חזק, שהחליף את קולם של המכה או האגרוף ואיפשר לשחקנים להכות אחד את השני על הבמה מבלי להכאיב ולפגוע אחד בשני באמת.
שורשי הקומדיה הפיזית הזו מגיעים לתיאטרון האיטלקי של המאה ה-16, הקומדיה דל'ארטה (Commedia dell'Arte). בתיאטרון הזה ביצעו דמויות כמו ארלקינו (Arlecchino) פעלולים אקרובטיים ונפילות קומיות והצחיקו אץ הקהל באמצעות מה שיקבל את השם סלפסטיק.
בתחילת המאה ה-20 מצא הסלפסטיק את ביטויו המושלם בקולנוע האילם. צ'רלי צ'פלין (Charlie Chaplin), באסטר קיטון (Buster Keaton), הארולד לויד (Harold Lloyd) ולורל והארדי (Laurel and Hardy) הידועים בתור "השמן והרזה" - כולם הפכו את הנפילות, ההחלקות והתאונות הפיזיות לאמנות מדויקת, מצחיקה ומשעשעת.
באסטר קיטון, למשל, נודע בכך שביצע את כל הפעלולים המסוכנים בעצמו, כולל סצנה מפורסמת בסרט Steamboat Bill," Jr." משנת 1928. זו סצנה שבה קיר בניין שלם במשקל 2 טון נופל עליו והוא שורד רק בזכות חלון פתוח שעבר בדיוק מעליו. המרחק, אגב, בין מסגרת החלון לגופו היה רק 5 סנטימטרים מכל צד.
הרולד לויד, מצידו, התפרסם בסצנה האייקונית שבה הוא תלוי על מחוגי שעון ענקי בגובה רב, למרות שאיבד שתי אצבעות בתאונה עם פצצת דמה בצילומים מוקדם יותר.
הקסם של הסלפסטיק טמון ביכולתו לעקוף מחסומי שפה ותרבות, כי הוא מצחיק ללא מילים. אבל יש בו גם משהו עמוק יותר. התיאוריה הפסיכולוגית מסבירה שאנחנו צוחקים בזכות שילוב של תחושת עליונות והקלה. כשצ'פלין מחליק על קליפת בננה או כשקיטון נופל מבניין, האלימות כל כך מוגזמת, שהיא הופכת למופשטת. המוח שלנו מזהה את הפער בין המציאות הכואבת לבין הייצוג המוגזם, מה שיוצר הקלה של המתח שמתבטאת בצחוק רועם.
הסיטואציות המוגזמות יוצרות מרחק בטוח בין הצופה לבין הכאב המדומה, מה שמאפשר לנו לצחוק ללא תחושת אשמה.
הפיזיקה המעוותת של עולם הסלפסטיק, שבו אנשים יכולים לשרוד נפילות מגובה רב או להיפגע מפטישים ענקיים ולהמשיך הלאה, יוצרת מציאות פנטסטית משלה. העיקרון המרכזי בה הוא תזמון מדויק לחלוטין וגם הקצנה פיזית מבוקרת שגורמת לנו להאמין ובו זמנית לא להאמין למה שאנחנו רואים.
בעידן המודרני השפיעו שלושת המצחיקנים (The Three Stooges) על דורות שלמים עם הסטירות, המכות והמצבים האבסורדיים שלהם. מו הווארד (Moe Howard) היה מכה את לארי פיין (Larry Fine) וקרלי הווארד (Curly Howard) במשך שנים, עד שמשפחות בכל העולם הכירו את הצליל האופייני של כף היד על המצח.
השני הוא ג'קי צ'אן (Jackie Chan) ששילב אומנויות לחימה עם סלפסטיק בצורה ייחודית, תוך שהוא מבצע את כל הפעלולים בעצמו. צ'אן שבר כמעט כל עצם בגופו לפחות פעם אחת במהלך הקריירה שלו.
השלישי הוא ג'ים קארי (Jim Carrey) שהפך את גופו לכלי קומי גמיש במיוחד. רואים את זה בסרטים כמו "המסכה" (The Mask) ואייס ונטורה. כמוהו אבל באופן שונה, יצר רואן אטקינסון (Rowan Atkinson) את מיסטר בין (Mr. Bean), דמות שמעט מאוד מדברת אבל מצחיקה מיליונים רק עם קומדיה פיזית טהורה.
בעידן החדש העביר את המסורת לדורות הצעירים הסרט "לבד בבית" (Home Alone), שכתב ג'ון יוז (John Hughes) וביים כריס קולמבוס (Chris Columbus). היו בו, למשל, מלכודות ביתיות מתוחכמות שהפכו שודדים למטרות סלפסטיק קלאסיות ומצחיקות במיוחד.
הנה הומור הסלפסטיק:
https://youtu.be/G5Ny3jaZ82Y
דוגמה לסלפסטיק בסרטים מתקופת הסרט האילם:
https://youtu.be/SsIm6bRUg7M
לורל והארדי בקטע סלפסטיק אופייני:
https://youtu.be/Nsc0s0kUXjQ
צ'ארלי צ'אפלין בסלפסטיק?
https://youtu.be/kPcEFHA3X0c
סלפסטיק בנוסח מיסטר בין:
https://youtu.be/qkAvyxZNOvo
סלפסטיק בנוסח ילדי ישראל (עברית):
https://youtu.be/5cd9OuU-gt8
וההיסטוריה של קומדיית הסלפסטיק:
https://youtu.be/Sihi0awUnEc?long=yes
סלאפסטיק
הומור סלפסטיק (Slapstick) הוא סוג של קומדיה פיזית שתעניין את כל מי ששאלו את עצמם למה אנחנו נקרעים מצחוק כשמישהו מחליק על קליפת בננה, חוטף עוגה בפרצוף או מקבל מכה לא מכוונת ומתפתל מכאבים.
כי כשמכים מישהו על הראש ובמקום צרחה נשמע רעש מצלצל וכל הגוף מתנדנד כמו קפיץ, זה סלפסטיק (Slapstick), אמנות קומית שלא מבדילה בין תרבויות, שפות או תקופה.
השם "סלפסטיק" עצמו בא מכלי עץ מיוחד שהיה מורכב משני לוחות שיצרו רעש חזק כשהקישו אותם זה בזה. הם נועדו בתיאטרון ליצור רעש חזק, שהחליף את קולם של המכה או האגרוף ואיפשר לשחקנים להכות אחד את השני על הבמה מבלי להכאיב ולפגוע אחד בשני באמת.
שורשי הקומדיה הפיזית הזו מגיעים לתיאטרון האיטלקי של המאה ה-16, הקומדיה דל'ארטה (Commedia dell'Arte). בתיאטרון הזה ביצעו דמויות כמו ארלקינו (Arlecchino) פעלולים אקרובטיים ונפילות קומיות והצחיקו אץ הקהל באמצעות מה שיקבל את השם סלפסטיק.
בתחילת המאה ה-20 מצא הסלפסטיק את ביטויו המושלם בקולנוע האילם. צ'רלי צ'פלין (Charlie Chaplin), באסטר קיטון (Buster Keaton), הארולד לויד (Harold Lloyd) ולורל והארדי (Laurel and Hardy) הידועים בתור "השמן והרזה" - כולם הפכו את הנפילות, ההחלקות והתאונות הפיזיות לאמנות מדויקת, מצחיקה ומשעשעת.
באסטר קיטון, למשל, נודע בכך שביצע את כל הפעלולים המסוכנים בעצמו, כולל סצנה מפורסמת בסרט Steamboat Bill," Jr." משנת 1928. זו סצנה שבה קיר בניין שלם במשקל 2 טון נופל עליו והוא שורד רק בזכות חלון פתוח שעבר בדיוק מעליו. המרחק, אגב, בין מסגרת החלון לגופו היה רק 5 סנטימטרים מכל צד.
הרולד לויד, מצידו, התפרסם בסצנה האייקונית שבה הוא תלוי על מחוגי שעון ענקי בגובה רב, למרות שאיבד שתי אצבעות בתאונה עם פצצת דמה בצילומים מוקדם יותר.
הקסם של הסלפסטיק טמון ביכולתו לעקוף מחסומי שפה ותרבות, כי הוא מצחיק ללא מילים. אבל יש בו גם משהו עמוק יותר. התיאוריה הפסיכולוגית מסבירה שאנחנו צוחקים בזכות שילוב של תחושת עליונות והקלה. כשצ'פלין מחליק על קליפת בננה או כשקיטון נופל מבניין, האלימות כל כך מוגזמת, שהיא הופכת למופשטת. המוח שלנו מזהה את הפער בין המציאות הכואבת לבין הייצוג המוגזם, מה שיוצר הקלה של המתח שמתבטאת בצחוק רועם.
הסיטואציות המוגזמות יוצרות מרחק בטוח בין הצופה לבין הכאב המדומה, מה שמאפשר לנו לצחוק ללא תחושת אשמה.
הפיזיקה המעוותת של עולם הסלפסטיק, שבו אנשים יכולים לשרוד נפילות מגובה רב או להיפגע מפטישים ענקיים ולהמשיך הלאה, יוצרת מציאות פנטסטית משלה. העיקרון המרכזי בה הוא תזמון מדויק לחלוטין וגם הקצנה פיזית מבוקרת שגורמת לנו להאמין ובו זמנית לא להאמין למה שאנחנו רואים.
בעידן המודרני השפיעו שלושת המצחיקנים (The Three Stooges) על דורות שלמים עם הסטירות, המכות והמצבים האבסורדיים שלהם. מו הווארד (Moe Howard) היה מכה את לארי פיין (Larry Fine) וקרלי הווארד (Curly Howard) במשך שנים, עד שמשפחות בכל העולם הכירו את הצליל האופייני של כף היד על המצח.
השני הוא ג'קי צ'אן (Jackie Chan) ששילב אומנויות לחימה עם סלפסטיק בצורה ייחודית, תוך שהוא מבצע את כל הפעלולים בעצמו. צ'אן שבר כמעט כל עצם בגופו לפחות פעם אחת במהלך הקריירה שלו.
השלישי הוא ג'ים קארי (Jim Carrey) שהפך את גופו לכלי קומי גמיש במיוחד. רואים את זה בסרטים כמו "המסכה" (The Mask) ואייס ונטורה. כמוהו אבל באופן שונה, יצר רואן אטקינסון (Rowan Atkinson) את מיסטר בין (Mr. Bean), דמות שמעט מאוד מדברת אבל מצחיקה מיליונים רק עם קומדיה פיזית טהורה.
בעידן החדש העביר את המסורת לדורות הצעירים הסרט "לבד בבית" (Home Alone), שכתב ג'ון יוז (John Hughes) וביים כריס קולמבוס (Chris Columbus). היו בו, למשל, מלכודות ביתיות מתוחכמות שהפכו שודדים למטרות סלפסטיק קלאסיות ומצחיקות במיוחד.
הנה הומור הסלפסטיק:
https://youtu.be/G5Ny3jaZ82Y
דוגמה לסלפסטיק בסרטים מתקופת הסרט האילם:
https://youtu.be/SsIm6bRUg7M
לורל והארדי בקטע סלפסטיק אופייני:
https://youtu.be/Nsc0s0kUXjQ
צ'ארלי צ'אפלין בסלפסטיק?
https://youtu.be/kPcEFHA3X0c
סלפסטיק בנוסח מיסטר בין:
https://youtu.be/qkAvyxZNOvo
סלפסטיק בנוסח ילדי ישראל (עברית):
https://youtu.be/5cd9OuU-gt8
וההיסטוריה של קומדיית הסלפסטיק:
https://youtu.be/Sihi0awUnEc?long=yes
