בשנת 1925 עשה צ'ארלי צ'פלין את אחד מסרטיו הגדולים, הסרט "הבהלה לזהב", שמספר על אחת התקופות המעצבות של אמריקה ובאופן מסוים מדגים את החלום להתעשר, דווקא באמצעות האוכל.

זה אינו סרט קולינרי, אולי להיפך - הסרט מאוד עוסק ברעב. אך את הסרט הזה, שעוסק בנהירה הגדולה לחלומות כריית הזהב בסוף המאה ה-19, זוכרים באופן מסוים דווקא בזכות סצנות האוכל המצחיקות שבו.

אחת מהן היא סצנה מצחיקה וכמו קניבליסטית בה שותפו לבקתה של צ'ארלי הנווד כל כך רעב עד שהוא מתחיל לדמיין את צ'ארלי האומלל בתור תרנגולת ומנהל מרדף כדי לצוד אותו.

אך הסצנה הידועה והגאונית ביותר, זו שלא מפסיקה מאז להרעיד את הבטן מצחוק, היא סצנת בישול ואכילת הנעל. זו סצנה שמתארת את דרכו של הנווד להתמודד עם הרעב הנורא שתקף גם אותו. אם חברו ראה בו עוף למאכל, צ'ארלי הכל כך רעב מדמיין את הנעל שלו כמנה משביעה.

בסצנה האייקונית יושב צ'אפלין לסעוד באכילת הנעל שלו. תבשיל הנעל נולד ברעב הגדול שהנווד הקטן חווה. הוא הרי לא ירדוף אחרי חברו הענקי. אז בצר לו, הוא מחליט להכין מרק נעל באקט שנראה שצ'פלין שאב ממשל ידוע שמספר על "מרק כפתור".

בתוך סיר מהביל מבשל צ'ארלי הנווד לעצמו את נעלו הימנית, תוך שהוא מדדה על גרב אחת. כשהתבשיל מוכן מתחיל צ'פלין לטפל בנעל כמו בדג מבושל.

לאחר שהשרה אותה ברוטב, כדי שלא תתייבש, מגיש אותה צ'פלין לשולחן ומתחיל לפרק אותה כמו דג. הוא מפרק את הנעל עם כמו עצמות, בעוד שאת שרוך הנעל הוא מגלגל על המזלג כמו ספגטי, תוך שהוא נוגס בחלקי נעלו ומשכנע את עצמו שהטעם לא רע בכלל.

את כל זה הוא עושה אל מול שותפו המשתאה מתדהמה ובשלב מסוים גם מוזמן על ידי צ'ארלי לשבור את אחד המסמרים כאילו מדובר בעצם מזל של דג.

את הסצנה הזו מגדירים רבים כאחד הרגעים המצחיקים ביותר בתולדות הקולנוע. מאחורי הקלעים מספרים שהנעל שהופיעה בסצנה לא הייתה נעל אמיתית, אלא ליקריץ (כמו סוכריות הליקריץ, סוכריות סוס או רגליס שחורות). את הנעל הכינה עבור צ'פלין באופן מיוחד יצרנית ליקריץ אמריקאית מסן-פרנסיסקו ובהוליווד מספרים שמרוב טייקים לצילומים החוזרים של אכילת הנעל בטעם, סבל צ'פלין מקלקול קיבה נורא.


הנה ארוחת תבשיל הנעל של צ'ארלי צ'אפלין:

https://youtu.be/u65lvwfTPtM


קדימון למופע של "תזמורת המהפכה" המלווה בנגינה חיה את "הבהלה לזהב":

https://youtu.be/LtTvEiGCv68