קפיצות צוקים (Cliff diving) הוא מענפי הספורט המסוכנים ביותר ובאופן מסוים גם הפחות מאורגן מהאחרים. הספורט העממי הזה, שככל הנראה נולד אי-שם בשנות ה-50 באקפולקו שבמקסיקו, סוחף אליו אנשים שמחפשים את האדרנלין שבסכנה. כשהם רואים צוק שגורם לרוב האנשים לבהלה ופחד גבהים עמוק, הם מתארגנים לקפיצה. בשבילם יש גם אליפויות עולם בקפיצה ממצוקים.

הספורטאים הללו עוברים ממקום למקום, בטיולים אל צוקים הגבוהים בעולם, במיוחד כאלה הנישאים מעל הים ומנסים כל מיני קפיצות אתגריות ומסוכנות יותר ויותר. הם מחפשים את הצוקים המסוכנים והמאתגרים ביותר. לפעמים סטייה של כמה סנטימטרים בזווית הקפיצה, או דחיפה חלשה מדי ברגליים מכיוון הצוק, פירושן יכול להיות התנגשות בסלעים שבמורד ופציעה קשה או מוות.


הנה העולם המקצועי של קופצי הצוקים:

https://youtu.be/sLUyYra_h9c


כמה מהקפיצות המסוכנות שנאספו ברשת:

https://youtu.be/vUW-0SqMy0g


והנה קופצי צוקים חובבים וחובבי סכנה:

https://youtu.be/Bn09g1bwgDc


הרבה המצאות ורעיונות לקפיצות יצירתיות:

https://youtu.be/NchliY-LwEE


הנה קפיצה בטוחה יותר למים:

https://youtu.be/_-kviywORqA?qr=yes


אין לנסות את זה בעצמכם!
זה מסוכן ביותר!

קיר הטיפוס הגבוה בעולם נקרא 'אקסקליבר'. הוא נמצא בעיר כרונינגן שבהולנד. קיר הטיפוס של כרונינגן הוא בגובה של 37 מטרים - גובה זעיר ביחס לצוקים אמיתיים שעליהם מטפסים מטפסי הרים מקצועיים, אבל הוא נועד בראש ובראשונה למטרות לימודיות למתחילים.


הנה קיר הטיפוס הגבוה בעולם שנמצא בכרונינגן הולנד:

http://youtu.be/3Hc7eW_3uKw


הנה זוג שצילם את עצמו מטפס על קיר הטיפוס הכי גבוה בעולם:

http://youtu.be/QrLbLrraAc8


הנה כמה שעות של מטפסים על קיר הטיפוס הגבוה בעולם שנמצא בהולנד:

http://youtu.be/AotsBiUlmQg

ההליכה על חבל היא מעשה לוליינות מסוכן ומפחיד. אנשים שהולכים על חבל מסכנים את חייהם. פעמים רבות הם מאובטחים בכבלים מיוחדים שמונעים מהם להיפגע אם יפלו, אך רבים לא.

אחד הידועים בהולכים על החבל הוא פיליפ פטי, שהתפרסם כשהלך בשנת 1974 על חבל בין מגדלי התאומים בניו-יורק, מגדלי מרכז הסחר העולמי.

אנו מזהירים ילדים מלנסות ללכת על חבל בצורה מסוכנת. רק מי שהוכשר ומתקין את כל אמצעי הבטיחות יכול לעסוק בלוליינות המסוכנת הזו!


הנה אלוף העולם במרחק על חבל, שובר את השיא בסין:

http://youtu.be/ZElpp3eAYIs


כך מתאמנים בהליכה על חבל:

http://youtu.be/29rn6g8rm20


לוליין שחוצה בין צוקי הפארק הלאומי יוסמיטי:

http://youtu.be/KzVaT2Cd8n4


אחר שהולך על עמודי הטוטם בטסמניה:

http://youtu.be/rFM3OUUL5fI


ואחד שפוסע על חבל בין שני כדורים פורחים:

https://youtu.be/NWd8La170L4


בואו לראות לוליינים שכאלו מקרוב:

http://youtu.be/f1LekIt0o9Q?qr=yes

באנג'י, קפיצות מצוקים, נסיעה ברכבת הרים וספורט אתגרי ומסוכן - כל אלה גורמים לאנשים הנאה רבה. בני אדם מוכנים לשלם הרבה כסף כדי ליהנות מהפחד והסיפוק שבצליחתו. כיצד זה מושך אותם כל כך?

גורם הקסם בסכנה הוא האדרנלין. ככל שאנו פוחדים ומתרגשים מהעניין המפחיד שאנו עומדים לבצע, משתחרר הורמון האדרנלין באופן מואץ בגופנו. בזכותו אנו נדרכים ומתרכזים בהישרדות. לכן כל כך הרבה ספורטאים שעושים תרגילים מפחידים שלא יאומנו, צריכים להתרכז לפני הביצוע.

רגע אחרי ביצוע ה"תרגיל", מתפוגג המתח של הספורטאי או האדם שעשה אותו ומשתחרר בגוף הורמונים אחרים שנקראים אנדורפינים. הם גורמים להרגשה הנפלאה של אחרי ביצוע משהו נועז, מפחיד, הישרדותי. כך מספק האדם לעצמו חוויות עמוסות אנדורפינים ועתירות הנאה מהפחד ומהתעוזה ללכת על הסכנה, ללא חשש וללא מורא.

איזה כיף לפחד, לא?!?


הנה ההסבר לכיף שבפחד:

https://youtu.be/oetVvR5RQUs


הנה הסכנה שבספורט האתגרי ואנשים שמכורים לה:

https://youtu.be/7kJQ_H2G-ro


האדרנלין מאפשר לנו לעשות דברים שלא יאומנו:

https://youtu.be/ra-9ioNWCdU


הסכנה גם היא מחזקת את היכולת והאדרנלין בשמיים:

https://youtu.be/tQlv5bxsVcE

ראו את השיא העולמי בקפיצה למים רדודים:

http://youtu.be/0FW4hWQb70M


הנה קפיצה רגילה למים:

https://youtu.be/Q6zt8LnhdSk?qr=yes


ואגב, בשום אופן אין לנסות את זה בעצמכם!
זה מסוכן ביותר!

קפיצת באנג'י היא קפיצה ממקום גבוה כשהקופץ קשור לקרסוליו בחבל גמיש ומחובר למעלה, אל המקום שממנו קפץ. קפיצות הבאנג'י הן מענפי הספורט האתגרי הפופולארי ביותר בעולם ורבים מנסים לקפוץ כך, גם אם אינם משתתפים בספורט אתגרי אחר.

המילה באנג'י היא מילת סלנג בניו-זילנד, לרצועה אלסטית, זו שקושרת את הקופץ למקום הקפיצה ושומרת עליו מפגיעה בקרקע.

מקור הספורט הזה הוא באיי ונואטו שבדרום מערב האוקיינוס השקט. צוות של רשת הטלוויזיה ה-BBC צילם בשנות ה-50 של המאה הקודמת נערים מתבגרים שנהגו לקפוץ ממבני עץ גבוהים אל האדמה שמתחת, כשענפי צמח מטפס קושרים את קרסוליהם. זה היה מבחן אומץ לטקס התבגרות והוא אומץ על ידי ספורטאים ברחבי העולם כולו.


הנה סרטון של קפיצת באנג'י מכדור פורח:

http://youtu.be/T2Hi3dg021o


קפיצת באנג'י מגשר:

http://youtu.be/NBiFfN4skFY


ובואו לקפוץ אל הצוק:

https://youtu.be/tl6rVm9vx2g?qr=yes

קפיצת הבאנג'י (Bungee jumping) נולדה באיי ונואטו שבדרום מערב האוקיינוס השקט. שם היא הייתה חלק מטקס של עבודת אלילים ומטקסי ההתבגרות של נערי האיים. הקפיצה הסתיימה בדרך כלל בנגיעה קלה באדמה.

למערב הביאו את קפיצת הבאנג'י שני סטודנטים בריטיים, סיימון קילינג ודיוויד קירק. הם היו חברים במועדון ספורט אתגרי באוניברסיטת אוקספורד וחשבו שהקפיצות הללו יעניינו גם אחרים. בשנת 1979 הם קפצו מגשר קליפטון, הנמצא ליד העיר האנגלית בריסטול וגובהו 80 מטרים. די מהר הם נעצרו בידי המשטרה המקומית, מה שלא הפריע להם להמשיך ולעסוק בספורט "המסוכן" הזה.

ולא רק שהשניים וחבריהם לא נסוגו, הם המשיכו להגיע למקומות גבוהים ולבצע קפיצות באנג'י נועזות. מגשר הזהב שבמפרץ סן פרנציסקו ועד גשר הנוף המרשים, גשר ג'ורג' שליד קניון סיטי בעיר קולורדו - הם קפצו שוב ושוב ונהנו.

מאמצע שנות ה-80 התפשטו קפיצות הבאנג'י בכל העולם וצעירים נועזים החלו לקפוץ מכל מה שגבוה. גשרים, גורדי שחקים, צוקי הרים גבוהים וכדורים פורחים - כל מקום שהיה מתאים לקפיצה, הפך ללהיט בקרב הקופצים. רבות מהקפיצות הסתיימו בשחרור אל מי הנהר או האגם הצלולים ואז הפרס היה גם שחייה נעימה ורוויית אדרנלין.

מי שהפך את קפיצות הבאנג'י למסחרי היה הניו זילנדי איי. ג'יי האקֶט שהציע לקהל הרחב לקפוץ באנג'י תמורת תשלום. הצלחתו הייתה כה גדולה שהיא גרמה לרבים להאמין שניו זילנד היא מולדת הבאנג'י.


הנה קפיצות הבאנג'י לעבודת האלילים:

https://youtu.be/l0Mq6rCfYtU


קפיצות באנג'י כטקס התבגרות באי פנטקוסט:

https://youtu.be/d6hXnYW_2ac


איי ונואטו:

https://youtu.be/rDyazmUQX0E


וכיום יש מי שעושים קפיצות באנג'י אפילו במכונית:

https://youtu.be/EHs-QWAblHU?t=1m14s

מבחן האומץ של הנערים באיי ונואטו (Vanuatu) שבדרום מערב האוקיינוס השקט, משלב קפיצה מפחידה לתהום לעבודת האלים, עם טקס חניכה למתבגרים.

אנשי הכפר נוהגים לספר אגדה על אישה שברחה מבעלה האלים. הלה היה נוהג להכות את אשתו לאחר ששתה את המשקה הנרקוטי המסורתי, הקאווה. כשהאישה קצה בהשפלה ובסבל היא ברחה ממנו אל הג'ונגל, בכוונה שלא לשוב. הוא רדף אחריה, ובמעבה הג'ונגל כמעט והשיג אותה, אך היא טיפסה אל ראש עץ קוקוס. כשהבעל הזועם טיפס על העץ והחל להתקרב אליה, היא קשרה עצמה במהירות אל שריגי הליאנה הארוכים שאותם קשרה בקצה השני לצמרת העץ. כשהבעל כמעט והגיע אליה היא קפצה מראש העץ וצללה לעבר האדמה. גם הוא קפץ בעקבותיה ובעוד הוא מתרסק אל האדמה ומת, היא עצמה ניצלה, בזכות שריגי הליאנה שבלמו את פגיעתה באדמה.

מאז קופצים כך נערי המקום. הקפיצה אצל נערי ונואטו היא חלק מטקס של עבודת אלילים וטקס ההתבגרות שלהם. זה קורה תמיד בעונת קציר שורשי הים. הקפיצה דורשת הרבה אומץ ומסתיימת בדרך כלל בנגיעה קלה באדמה. הנערים שמים את מבטחם בשריגי עץ הליאנה שהוכנו יום קודם לכן, לקראת הטקס. הם קופצים ממגדל עצים שנבנה לקראת הטקס. ממש כמו האישה האמיצה מהאגדה, גם לרגליהם נקשרים שני השריגים הטריים, שתפקידם הוא לעצור את הקופצים בזמן ולמנוע מראשם פגיעה קטלנית באדמה. הם מוכרחים להיות טריים, כי שריג יבש עלול לאבד מגמישותו או מחוזקו ולהביא למותו של הקופץ.

למטה עומדים אנשי הכפר ושרים בקולות רועמים, לאות עידוד לנערים הקופצים. קריאות העידוד והשירה החזקה הם חלק מהטקס הרעשני והאמיתי הזה. כל הילידים בלבושם המקובל - הגברים כשרק אריג עלי קוקוס על חלציהם, הנשים בחזה חשוף, כולם מזמרים ונכנסים לטראנס והתלהבות לא רגילים.

כנהוג בחברה הפטריארכלית, שבה שולטים הגברים, רק נערים קופצים. נשים ונערות לא מורשות לקפוץ בטקס או בכל צורה אחרת.

אם זה מזכיר לכם קפיצות באנג'י, אז זה לא במקרה. מכאן נולדו קפיצות הבאנג'י שתיירים ומטיילים בכל העולם כל כך אוהבים.


הנה קפיצות ההתבגרות בטקסי החניכה של נערי איי ונואטו:

https://youtu.be/l0Mq6rCfYtU


קפיצות באנג'י כטקס התבגרות באי פנטקוסט:

https://youtu.be/d6hXnYW_2ac


ואיי ונואטו עצמם:

https://youtu.be/rDyazmUQX0E

דאון היל הוא סגנון רכיבת שטח באופניים שבו רוכבים במורד תלול (במורד ההר - זה פירוש הביטוי באנגלית). בסגנון הדאון היל קפיצות מרובות ואתגרים מורכבים לרוכב, גם מהצד הטכני וגם מהצד הגופני. הסגנון של רכיבת הדאונהיל הוא חלק מספורט האקסטרים ברכיבת האופניים.

בגלל החוזק הדרוש לקפיצות והנחיתות על האופניים ברכיבת דאון-היל להיות כבדות מאד והמשקל שלהם יכול להגיע ליותר מ-20 קילוגרם. משום כך הם אינם מתאימים לרכיבת שטח רגילה.

התאונות ברכיבת דאון היל הן מרובות, בשל המהירויות הגבוהות בצורת רכיבה זו והקשיים והסיכונים שנוטלים הרוכבים במהלך ביצוע המסלולים. אנו מבקשים שתימנעו מנסיונות לחקות ספורט זה מבלי לרכוש את הידע והמיגון הדרוש.


הנה רוכבי אופניים בסגנון דאונהיל ומה שהם עושים:

http://youtu.be/37dxwVXZ384

דני וואי הוא אולי הגולש סקייטבורד המיומן והנועז ביותר בעולם. הוא גולש בכל מקום אפשרי, בלי הפסקה, ויש לו גם רעיונות משונים ומוצלחים לגלישה שמעוררת את הדמיון. גלישותיו כוללות גלישה ממסוק וגלישה מהחומה הסינית העצומה!

יש לו תארים ושיאי עולם רבים, כולל כמה תארי "סקייטר השנה", שיאן העולם בהישארות באוויר ושיאן העולם בקפיצה עם סקייטבורד לרוחק.


הנה סרטון של דני וואי גולש בכל מקום אפשרי וגם נפגע בגלישה:

http://youtu.be/AwqKLpc-Xgw

לונגבורד הוא משהו בין גלשן לסקייטבורד. לרוב, הלונגבורד משמש לגלישה במורד הרים. השליטה בלונגבורד יותר מזכירה גלישת גלים מגלישה על סקייטבורד, שמאד דומה לו במראה.


הנה הלונגבורד בתרגילים שונים שעושים בו:

http://youtu.be/mXqmRAUsn9U


גלישה במורד הר בעזרת לונגבורד:

http://youtu.be/kkviQ41u0eQ


וגולשות מדגימות את השליטה המוחלטת שלהן בלונגבורד:

https://youtu.be/tQNzYSUsJdk

אלקס הונהולד הוא מטפס הרים בסגנון שנקרא "פרי סולו", כלומר טיפוס ללא ציוד טיפוס - בידיים חשופות, בלי דבר שישמור עליו אם חלילה ייפול!

אלקס נועץ את ידיו בסדקים שבסלע ומרים את עצמו לאט לפיסגה. זהו אחד מסוגי הספורט המסוכנים שיש. כל טעות קטנה, כל זיז שנופל, רגל שמונחת במקום לא יציב - כל אחד מאלו יכול לגרום ברגע למוות בטוח או פציעה קשה ביותר.


כך מתחילים ורוכשים נסיון:

https://youtu.be/fiNVDz2nYBo


הנה סרטון על טיפוס ההרים של אלקס הונהולד על הר גבוה מאד:

http://youtu.be/uTybT2VO59o


ביצועים מדהימים בטיפוס הרים ללא ציוד:

https://youtu.be/yvMEH0_qBX8


אימונים מעל הים:

https://youtu.be/FCWLtyTmX3o


טיפוס על הצוקים המדהימים של סין:

https://youtu.be/AIO2MEJCD9k


סרט תיעודי על טיפוס בלי ציוד:

https://youtu.be/V1P97VVt6_k?long=yes


והרצאה מתורגמת על טיפוס ללא חבלים בגובה של קילומטר:

https://youtu.be/6iM6M_7wBMc?long=yes

קפיצת בסיס היא ספורט אתגרי מסוכן מאד שבו קופצים מגובה קצר מאד ואז פותחים מצנח. לעיתים גם קופצים עם חליפת כנפיים. השם "בסיס" נובע מראשי התיבות של BASE (קפיצה מבניין, אנטנה, גשר או צוק).

בקפיצת בסיס הסכנה היא גדולה כיוון שבגלל גובה הצניחה הקצר, אין מצנח רזרבי ולכן הסיכון גדול יותר ואתגרי יותר. הקפיצה היא במקרים רבים מבניינים שאסור לקפוץ מהם, מחשש לתביעות או הפרה של החוק, ולכן הקופצים עורכים אותן בשעות הבוקר המוקדמות. בין הבניינים שמהם קפצו נמצאים מגדל אייפל, מגדלי עזריאלי ובין ההרים הר השולחן בדרום אפריקה ואחרים.

אל תנסו את זה בשום אופן בעצמכם! - קופצי הבסיס מתאמנים ורוכשים ציוד מתקדם וגם הם מוצאים את עצמם לא פעם בתאונות קשות, שחלקן מסתיימות במוות קשה מהתרסקות.


הנה אוסף של קטעים מקפיצות בסיס יפהפיות ומיוחדות:

https://youtu.be/6hk6y8dhkeE


קפיצת בסיס עם חליפת כנפיים בסין:

http://youtu.be/SXJGhFbzK4g?t=37s


וקפיצת בסיס קבוצתית:

https://youtu.be/WE26wBozL18


בואו להתנסות בקפיצת בסיס:

https://youtu.be/PVAA6YYiYm0?qr=yes

אנדורפין, או אנדורפינים (Endorphin) הוא שמו של מה שנחשב לסם האושר הטבעי של הגוף שלנו. מדובר בכימיקלים טבעיים דמויי אופיאואידים, המשתחררים במוח באופן טבעי, משככים כאב, משפרים את מצב הרוח ויוצרים הרגשה טובה, אפילו תחושת אופוריה.

האנדורפינים הם חלק ממערכת התגמול במוחנו ויש להם במנגנוני ההישרדות שלנו. הם משתחררים בעת פעילות גופנית מאומצת כמו ריצה, או בעת פעילות ספורטיבית מסוכנת וכשעוסקים בפעילות מינית. כל אלה חשובים להישרדות ולכן הגוף מעודד אותנו באמצעותם לברוח, להסתתר ולהתרבות - פעולות של הישרדות המין שלנו.

בשנים האחרונות נמצא שגם אכילת שוקולד, האזנה למוסיקה או אכילה של מאכלים חריפים מייצרים במוח אנדורפינים.

מעניין הוא תפקידם של האנדורפינים כמשככי כאבים טבעיים שנוצרים בגוף. בעידן המודרני זיהו את כוחם של הצחוק וההומור, למשל, בהפחתת כאב. זוהי תוצאה של ייצור הורמוני האנדורפין שמתרחש בגוף תודות לצחוק וההומור. מתגליות כאלה נולדה והתפתחה הליצנות הרפואית, המשתמשת בהומור והצחוק שיוצרים ליצנים בבתי חולים, לצורך ייצור האנדורפינים שמקלים על כאב החולים והפצועים.

כאמור, האנדורפינים הם שאחראים גם לתחושה הנפלאה של מי שמבצעים פעולות קשות, מסוכנות ועמוסות אדרנלין. הם נוצרים מיד לאחר ביצוע של דברים מפחידים, הישרדותיים ונועזים. אז מתפוגג המתח של הספורטאי ובמוחו משתחררים אנדורפינים. זו הסיבה שלא פעם אנו מביטים בתדהמה בספורטאים שמסיימים משהו מפרך אך מתחילים לרקוד, לשמוח ולבלות בהתלהבות אין קץ.

לסיכום, האנדורפינים הם מרכיב מרכזי במערכת הנוירוכימית של מערכת התגמול במוחנו. הם אחראים לעונג ולהישרדות, אך לצערנו בעידן המודרני לא פחות גם להתמכרויות ההרסניות לעונג, התמכרויות שהן בדרך כלל הרסניות, כמו במים ודומיהם.


הנה האנדורפין:

https://youtu.be/lc_dILVgrD8


האנדורפין כאחד המרכיבים של מערכת התגמול שבמוחנו:

https://youtu.be/ldPuBk7a9V4


ספורטאים שרצו 15 שעות מצטרפים למסיבה ומאושרים (עברית):

https://youtu.be/3Gak7jUc-9s


והסוכר המשחרר לנו אנדורפינים במוח (מתורגם):

http://youtu.be/lEXBxijQREo?t=6s