אוניית הוד מלכותו "ביגל" (HMS Beagle), שנקראה על שם כלב הציד "ביגל", הוא שמה של אוניית המפרשים שנשאה את צ'ארלס דארווין במסע חקר ארוך, שבמהלכו הוא למד נתונים שיביאו אותו להגיית תורת האבולוציה ולהפיכת הביגל לאחת האוניות המפורסמות בהיסטוריה.

הביגל הושקה ב-1820 במספנת הצי שבנהר התמזה. היא הייתה האונייה הראשונה ששטה תחת גשר לונדון החדש והספיקה להשתתף במשט חגיגי לרגל הכתרתו של המלך ג'ורג' הרביעי. לאחר מכן אוחסנה למשך זמן מה, עד שב-1825 הוחלט שתשמש למחקר.

מכאן היא נטלה חלק ב-3 מסעות מחקר, כשבהפלגת הסקר השנייה הפליג בה צ'ארלס דארווין, ג'נטלמן צעיר שלמד באותה תקופה לקראת הסמכה לכומר כפרי.

במהלך מסע מחקר שערך על אוניית הביגל הוא ניהל יומן בו תיעד את כל ההפלגה. היומן נערך לאחר ההפלגה ופורסם כיומן מסע מדעי ב-1839. הספר, שנודע בשם "הפלגת האונייה ביגל" (The Voyage of the Beagle), זכה לתפוצה רבה ולמהדורות רבות.

מחקריו של דארווין במהלך ההפלגה, בין השאר בתיעוד המפורט שביצע ב-5 השבועות בהם שהתה הביגל באיי גלפגוס (ראו באאוריקה בתגית "איי גלאפגוס"), תרמו להתגבשות תורת האבולוציה והברירה הטבעית (בתגית "אבולוציה").

תיאוריית האבולוציה של דארווין שינתה את פני מדע הביולוגיה והיתה הבסיס לשינוי עצום בכל המחקר ובעולם המדעי כולו. בהמשך למסע הביגל ולתיאוריית האבולוציה, ייוולד גם רעיון "הברירה הטבעית" שחיזק את ההסבר של דרווין לדרך בה התפתחו המינים על פי כדור הארץ.

בני האדם, בכל מקום שאליו, צדו בעלי חיים ובלי להתכוון בצעו "הכחדה" של מינים שונים ובמיוחד מיני חיות גדולים. בכל המקומות האחרים בעולם התיישב האדם הרבה לפני כן והספיק להכחיד מינים רבים של בעלי חיים, במיוחד את הגדולים שבהם אבל לא רק.

איי גלאפגוס שנודעים בעולם עד היום בזכות מגוון מיני בעלי החיים הגדול שבהם והתפתחותם, כמעט ולא הופרעה על ידי האדם. כך יצא שבזכות העובדה שבני האדם הגיעו לאיים רק במאה ה-19, שרד החי בגלאפגוס כמעט במלואו. בכך הוא סייע לתובנות החשובות של דרווין, בדרכו לפתור שאלה מדעית ארוכת שנים.


על מסע הביגל אל איי גלאפגוס ותגלית האבולוציה (עברית):

https://youtu.be/6S_Shu4ykck


מסלול מסעו של דרווין בביגל:

https://youtu.be/uLUxbmgtPKA


סקירת המחקר על הביגל באנגלית:

https://youtu.be/WAKppAtIeh8


הרגע בגאלאפגוס בו עלה בראשו של דרווין רעיון האבולוציה:

https://youtu.be/03YKT7ytJdE

מסעה של האוניה "מייפלאואר" (Mayflower), מאירופה אל חופי צפון אמריקה, הוא אחד המסעות המפורסמים ביותר של המאה ה-17 ומהמיתוסים החשובים בהיסטוריה של ארצות הברית.

האוניה יצאה מאנגליה בספטמבר 1620, כשעל סיפונה 102 נוסעים ו-30 אנשי צוות. המסלול שלה מוביל מפלימות' שבאנגליה אל מקום במסצ'וסטס, שיקבל את אותו השם, פלימות'.

הנוסעים, נקרא להם "צליינים" (Pilgrims), חיפשו חופש דתי ושאיפתם היא להקים קהילה חדשה באמריקה. שווה לדעת שאותם חלוצים שהפליגו לאמריקה על גבי האוניה מייפלאואר היו חבורה של נרדפי דת, שרצו בחופש פולחן.

האניה שטה במסע שארך 66 ימים, כשבמהלכו סובלים הנוסעים מסערות ומתנאים קשים מאוד. כשיגיעו לאמריקה, תכננו הצליינים להתיישב ביבשת החדשה, להקים את ביתם ולהיות למתיישבי פלימות' החדשה באמריקה.

עוד לפני כן, הם חתמו על "הסכם מייפלאואר", מסמך חברתי שהסדיר את הארגון הפוליטי והחברתי של הקהילה החדשה, עם שלטון עצמי, בסיס דמוקרטי ושיתוף פעולה בין החברים כולם.

עד היום הם מכונים באמריקה "האבות הצליינים" של ארצות הברית, להבדיל כמובן מ"האבות המייסדים", המנהיגים שהקימו את ארצות הברית של אמריקה. המיתוס מספר שכבר בעודם בהפלגה הארוכה לעבר אמריקה השתנה המבטא האנגלי שלהם למבטא האמריקאי שמאפיין אותם עד היום.

חודש שלם עבר מאז שהגיעה המייפלאואר לחופי מפרץ קייפ קוד ורק אז ירדו המתיישבים אל החוף והחלו להקים את המושבה שלהם. במהלך אותו חודש ירדו אל היבשה רק מעט מהגברים. קצת כמו המרגלים מהתנ"ך, הם בעיקר בדקו האם טובה הארץ שלפניהם, סרקו את האזור, חפשו מזון ולמדו עד כמה זה מקום מוצלח להתיישבות.

השליחים הללו גם השכילו להתיידד עם בני שבט אינדיאני מקומי, שבט הווַאמפָּנוֹאֶג (Wampanoag). ידידות אמיצה במיוחד קשר אחד מבכירי המושבה, אדוארד ווינסלו, עם ראש השבט מאסאסויט (Massasoit).

כשירדו מהאוניה, הצליינים הקימו מושבה חקלאית בשם פלימות' רוק, על שם עיר מולדתם פלימוּת'. אבל הצלחה גדולה זו לא הייתה. החורף הראשון היה מאוד קשה להם, כשכמעט מחצית מהקבוצה מתה מקור, מחלות ותנאים קשים. הם הגיעו די מהר לסף רעב ולמזלם הרב, היו אלה האינדיאנים המקומיים שבאו לעזרתם ולימדו אותם כיצד לנהל חקלאות, ללקט מזון בטבע ואף לצוד. מכאן ובסיוע של האינדיאנים, הצליחו הצליינים הרבה יותר.

לאחר החורף הראשון והקשה שלהם, קצרו המתיישבים את מעט התירס שהצליחו לגדל והחליטו להודות לאל על מזונם. בכך הם החלו את מנהג ארוחת חג ההודיה של האמריקאים.

על פי יומנים של אנשי המושבה, סעד ראש השבט מאסאסויט עם אנשי המייפלאואר בסעודת ההודיה שהם ערכו לאלוהים, בתודה על שזכו להגיע לחוף מבטחים, כשרובם בריאים ושלמים.

המחסור החמור בידיים עובדות, הביא עוד מתיישבים חדשים, שהגיעו בשנה שאחרי, להתקבל במושבה בדרך כלל בברכה. המתיישבים שמחו בהם כי חסרו להם ידיים עובדות בחקלאות. הם ראו צורך אמיתי לשפר את מצב המושבה, בכדי שלא להישאר שוב ללא מזון מספיק, בחורף המתקרב.


הנה סיפור המסע האמיץ של החלוצים הפוריטנים לאמריקה:

https://youtu.be/brqIER2KHbE


מצגת וידאו על מסעה של האוניה מייפלאואר:

https://youtu.be/w59TkoL-tZY


על היציאה של החלוצים למסע והרדיפה שממנה סבלו באנגליה ובגללה יצאו למסע:

https://youtu.be/AsIkbCpUTQc


מסע האוניה מייפלאואר:

https://youtu.be/ku2BTsgvrhM


פול סיימון מזכיר את מסע המייפלאואר בבית 4 של להיטו המפורסם "American Tune":

https://youtu.be/ZCmgKSUXH18


סיפור המסע לילדים - באנגלית קלה:

https://youtu.be/kjtIJo86FcE


היה היה על ההתיישבות שלהם באמריקה (עברית):

https://youtu.be/AdnmO7pQCkI?long=yes


תכנית חינוכית על המתיישבים הראשונים וכיצד ייסדו את ארוחת יום ההודיה (עברית):

https://youtu.be/roYtmNTqj2o?long=yes


וסרטון תיעודי על מסעה של האוניה מייפלאואר עם המתיישבים הראשונים:

https://youtu.be/0GlfOsPlZdY?long=yes

האנייה "טיטאניק" (Titanic) הייתה האנייה הגדולה ביותר שנבנתה אי-פעם (עד לזמנה) והיא גם האנייה הכי גדולה שטבעה. הכי מדהים הוא שזה קרה כבר בהפלגת הבכורה. בהפלגה הראשונה שלה, בלילה לאחר עוד ליל מסיבות פאר לעשירים ששטו בו, התנגשה הטיטאניק בקרחון עצום וטבעה.

טביעת הטיטאניק נחשבת הטביעה של אוניה הכי גדולה בהיסטוריה. האוניה המרשימה הזו נחשבה אז חסינה מפני טביעה. האפשרות שתטבע הייתה כה לא סבירה בעיני מי שבנו אותה, עד שמספר סירות ההצלה על הספינה היה מועט מאד, ביחס למספר הנוסעים. למעשה היו בסירות מקומות רק לחצי ממספר הנוסעים.

בדיעבד הסתבר שהצוות גם לא ביצע תרגיל לבדיקת הורדת הסירות, שהתבקש מעצם העובדה שזו הפלגה ראשונה לאוניה והטכנולוגיה של הנפת הסירות הייתה חדשה גם היא. רבים ירדו למצולות בשל עובדות אלה.

והיו עוד עניינים. טעות בחישוב המיקום, התעלמות מהתרעות של אוניות באזור על קרחונים, שיט במהירות מופרזת של 21 קשר, שיא מהירות האוניה ועוד בשיט לילי. הכתובת הייתה על הקיר.

בשנת 1985 נחשפו שרידי הספינה במעמקי הים, על ידי רוברט בלארד. במלאת 100 שנים לטביעת הספינה נסרקו שרידיה ונבנה מודל תלת ממדי המאפשר לראות כל חלק ובה.

המיתוס של ההפלגה הראשונה שמסתיימת בטביעה כה טראגית לא נגוז. פריטים הקשורים בה נחשבים למבוקשים במיוחד, כמו למשל הכינור שעליו ניגן הכנר וואלס הארטלי כששקעה הספינה, שנמכר במכירה פומבית עבור מיליון וחצי דולר. אפילו כרטיס מקורי להפלגת הבכורה של הטיטאניק נמכר בסכום לא נתפס של 56 אלף דולר!


הנה סיפורה של הטיטאניק ואחיותיה:

https://youtu.be/GDYKAkguApM?end=1m55s


תמונות אמיתיות מאניית הטיטאניק:

http://youtu.be/7kefVbJt0_s


סרט אמיתי מיציאתה של הטיטאניק להפלגה הגורלית:

https://youtu.be/jkjjxioYIuE


תיאור והסבר של טביעת הטיטאניק:

https://youtu.be/QjhVTFimJ5Y


מודל תלת ממד שמראה את טביעת הטיטאניק ושרידיה:

http://youtu.be/FSGeskFzE0s


תכנית חינוכית על אוניית הענק שטבעה בהפלגתה הראשונה (עברית):

https://youtu.be/2VteBnpubIQ?long=yes


על מצלמה שנמצאה בין שרידיה ותיעדה רגעים שחלקם מצמררים:

https://youtu.be/mtpyic7LCwE?long=yes


וסיפורה המלא של האונייה טיטאניק, מייצורה ועד טביעתה, מלווה בצלילים בלבד:

https://youtu.be/8QRvF_wnM1U?long=yes

שיקומה של הקוסטה קונקורדיה הענקית, ספינת שעשועים שנתקעה על שרטון, היה מבצע השיקום היקר ביותר בהיסטוריה של הספנות.

כשהספינה העצומה עלתה על שרטון סמוך לחוף, היה חשש לרגע, שבעליה ינטשו אותה לגורלה וייהנו מכספי הביטוח, כך שהכסף יוקדש לבניית ספינה חדשה. אבל ההחלטה הייתה למנוע ממנה מלהפוך לעוד אונייה טרופה, בסגנון ספינות הרפאים המחלידות על השרטון.

תהליך היישור של קוסטה קונקורדיה היה מורכב ויקר מאד. לשם ייצוב האוניה נבנתה קונסטרוקציה מתחת למים, שאליה חוברה הספינה בכבלים חזקים ועבים במיוחד.

השלב הבא היה משיכה חזקה, יישור וייצוב שלה, כך שהספינה תתייצב ותחזור להיות מיוצבת. אז החלו ממלאים אוויר בשני תאי ענק שהוצמדו צמודים אליה משני הצדדים והספינה עלתה אל פני המים והושטה אל המים הפתוחים, רחוק מהשרטון שעליו נתקעה.


הנה סרטון הדגמה לתהליך הייצוב של הספינה הענקית:

http://youtu.be/eezC-uzXBRs


התכנית להרמת הקוסטה קונקורדיה במלואה:

http://youtu.be/71AuW7kHQsY


והעליה של אוניית הקוסטה קונקורדיה על השרטון שהביאה אותה לכך:

http://youtu.be/vj4RRiyJbZY

"ההולנדי המעופף" (the Flying Dutchman) הוא שמה של ספינת רפאים שמספרים שהיא שטה בים באופן מסתורי. לפי האגדה נחרץ עליה להפליג לנצח והיא אינה יכולה להתקרב אל החוף.

האגדות מספרות שהקפטן, שכנראה כינויו היה "ההולנדי המעופף", נשבע בשעת הסערה שהוא ימשיך ויקיף את "כף התקווה הטובה", גם אם מסעו יימשך עד יום הדין.

הקפטן הזה אגב, הוא כנראה ברנרד פוק, יורד ים הולנדי שהתפרסם במהירות שבה ערך את ההפלגות מהולנד לאי ג'אווה שבאינדונזיה. ממש כמו שריכלו על פגניני הכנר המדהים על מהירות הנגינה והווירטואוזיות שלה (ראו באאוריקה בתגית "ניקולו פאגאניני"), השמועות סיפרו גם על הקפטן ההולנדי שכדי להגיע לביצועיו המדהימים, הוא כרת ברית עם השטן.

לפי האגדה, סיפרו מלחים שראו את ספינת הרפאים ממרחק רב, כשהיא מנצנצת באור חלוש. היו שהתקרבו אליה וסיפרו שמלחי ההולנדי המעופף העבירו אליהם שלומות לאנשים שכבר אינם חיים מזמן.

ישנו בלבול רב באשר למקורן של האגדות הללו. כיום יש המספרים שצוות הספינה גם נעלם ממנה, אך אף אגדה לא ציינה זאת. רבים רואים באופרה של ריכרד וגנר "ההולנדי המעופף", את מקור האגדות, אבל נראה שהמקור מוקדם יותר.


הנה אגדת ההולנדי המעופף:

http://youtu.be/ZcwzgeeJ6XI


ספינת דגם של דיסני באיים הקאריבים:

http://youtu.be/bgMAS_vAWXI


קטע מהפתיחה לאופרה "ההולנדי המעופף" של המלחין הגרמני ריכרד ואגנר:

http://youtu.be/p9CaLXNBApg


"ההולנדי המעופף" שבסרט "שודדי הקאריביים":

https://youtu.be/LvCPNcAY3os


וסרט תיעודי על ההולנדי המעופף:

https://youtu.be/lNMgBxjegQc?long=yes

קון טיקי הייתה הרפסודה ששימשה במסעו האגדי של החוקר תור הירדאל, שיש להגות תור היירדאל (Thor Heyerdahl) בשנת 1947.

עם עוד 5 אנשי צוות, הירדאל הפליג ברפסודה אינדיאנית שבנה מעץ בלזה, דרך האוקיינוס השקט, מפרו ועד פולינזי, שמכונה פולינזיה, מרחק של 7,000 קילומטרים.

הירדאל, חוקר ארצות, אנתרופולוג, הרפתקן, ארכאולוג, אתנוגרף וחוקר שלמד בעצמו ולא אחז בתואר מדעי של ממש, עשה זאת בניסיון להוכיח שבאמצעים דלים שכאלה ניתן היה גם בתקופה הפרה-היסטורית לחצות את המרחק הגדול באוקיינוס.

כך, בשייט ברפסודה פשוטה, הצליח תור הירדאל להוכיח את השערתו שקיים סיכוי סביר שאיי פולינזיה יושבו במקור על ידי אנשים שהיגרו אליה מאמריקה הדרומית, כאמור מרחק של אלפי קילומטרים משם.

הוא יצא למסעו הארוך ומעורר ההשראה לאחר שחוקר אחר העמיד בפניו אתגר. היה זה אנתרופולוג שסבר כמו מרבית עמיתיו שמתיישבי פולינזיה מקורם בדרום-מזרח אסיה. האיש אמר לתור משהו כמו "אם זה היה אפשרי, עשה זאת!"

אז היירדל יצא למסע הימי. מסעו הנועז והרומנטי, עם חבריו על הרפסודה, הפך את הירדאל למפורסם בכל העולם. זה היה מסע קשה ומסוכן, עם שתי סערות מסוכנות של ממש.

אמנם רבים בקהילה המדעית עירערו על ממצאיו ועל הפרסומים המדעיים שלו, אבל הציבור, כולל אגודות מחקר מכובדות, אהב והעריך את האיש ואת הידע שצבר.

אף שלא היה לו תואר אקדמי של דוקטור וודאי לא פרופסור, זכה החוקר המהולל תור הירדאל, שהעז להוכיח את התיאוריה שלו תוך סיכון חייו, לתהילה עצומה בעולם. הוא נתפס כאחרון מבין גיבורי הים הנורדיים, אחרי אמונדסן ו.

תור הירדל המשיך במסעות מדעיים מעוררי השראה וסקרנות בעולם כולו. הוא הוציא ספר על המסע, רב מכר מטורף, אחריו עשו סרט מצליח והאיש היה למרצה מבוקש בכל העולם.


תודות לתור הירדאל אנו יודעים היום על הישגי הפולינזים (מתורגם):

https://youtu.be/m8bDCaPhOek


מצגת וידאו של תמונות המשלחת:

http://youtu.be/ggqTOc4-fS4


קדימון לסרט על הירדאל וההפלגה בקון טיקי:

https://youtu.be/rUnmjQJHRP4


וסרטון אמיתי מהמסע של הירדאל ואנשיו:

https://youtu.be/RBINmyBr-iY

זה קרה בצפון הים התיכון, לא רחוק מחופי העיר קש שבתורכיה. נער בן 13 צלל כדי לשלות ספוגי ים שיימכרו בשוק ויסייעו לפרנסת המשפחה. אבל בצלילה הזו משכו את תשומת לבו כמה מטילי נחושת שהתגלו לו במעמקים. משיצא מהמים הוא סיפר על כך במוזיאון הארכאולוגי שבעיר ועשה היסטוריה.

מסתבר שהוא גילה את הספינה מאולובורון (Uluburun shipwreck), אוניה משנת 1,300 לפני הספירה, שטבעה בתקופת הברונזה המאוחרת. זו ככל הנראה הספינה העתיקה ביותר שנמצאה אי-פעם.

לא סתם טבעו באותם ימים ספינות בקרבת החוף. מכשירי ניווט לא היו אז לספנים והם נווטו בעזרת מפת הכוכבים ועל פי נקודות ציון על החוף. לכן לא התרחקו מקו החוף והיו חשופים לסלעים ומפרצים שאליהם הטיחו הרוחות לא פעם את הספינות והטביעו אותן.

יעדה של ספינת אולובורון עמוסת האוצרות עדיין לא נמצא. לפי ממצאים שונים משערים שהספינה הובילה מטען משליט מצרים אל מישהו חשוב ביוון העתיקה או באחד מהאיים שלה. תרבויות מצרים ויוון היו מהתרבויות המתקדמות של אותה תקופה והמסחר הימי ביניהן היה מפותח מאד.

המטען שהיה על הספינה הגדולה כלל בין השאר כמויות נחושת ובדיל ששימשו אז להכנה של ברונזה, זכוכית, זהב וכסף. כמו כן נמצאו עליה כדים, קנקנים, זהב, תכשיטים, לוחות כתיבה (טאבלטים) ועוד.

במשך 10 שנים שלו הארכיאולוגים מעל 10,000 ממצאים מהספינה העתיקה, שסיפקו לחוקרים מידע בהיקף עצום על התקופה. מאות ספרים ומחקרים נכתבו מאז על ממצאים ועל הספינה מאולו-בורון והיא הייתה לאחת התגליות הארכיאולוגיות החשובות של המאה ה-20.


הנה הספינה מאולובורון ששטה בים התיכון לפני כ-3,300 שנה:

https://youtu.be/7IZWOdY7fEk


סרטון ארכיאולוגיה ימית שמזכיר את הספינה מאולובורון ומטען הזכוכית והטאבלטים שנמצא עליה:

https://youtu.be/qgCvnogeN2s?t=4s


וספינה מודרנית ששחזרה את הספינה מאולובורון, אך טבעה גם היא...

https://youtu.be/RhXHUKg3QTY

בין המאה ה-8 למאה ה-11 שלטו בים הוויקינגים. בתקופה הויקינגית הרבו יורדי הים הללו להשתמש בספינות מצוינות שבנו. הספינות הויקינגיות הללו היו מקור כוחו של העם החזק והאמיץ הזה. הטכנולוגיה שלהם בתחום הספנות, הייתה החכמה והמתקדמת ביותר בתקופתם והקנתה להם יתרונות עצומים על עמים אחרים באירופה של אותה תקופה.

מבין סוגי הספינות הללו נחשבת 'הספינה הארוכה' לטובה שבכולן ולזו שהביאה את הויקינגים הכי רחוק. זוהי ספינה שהתאימה למסעות ארוכים באוקיינוס. היא הייתה בנויה רוב המקרים מעץ אלון והיה בה מקום לעשרות חותרים, עד 60 מהם בו-זמנית. לספינות הארוכות היה תורן בודד ומפרש מרובע ומקושט בפסים צבעוניים ומושכי-עין. דפנות הספינה הארוכה היו מכוסות במגנים, שנועדו לשמור על החותרים בשעת קרב. ספינה ארוכה הייתה בנוייה בצובנויים בצורה זהה בשני צידיה, כך שתוכל לנוע לשני הכיוונים מבלי להסתובב.

הספינה הארוכה הייתה כה מוצלחת שהיא הצליחה להביא את הויקינגים עד יבשת צפון אמריקה. כן, הם קדמו לקולומבוס במאות שנים והתיישבו בניו-פאונדלנד של היום, עד שהאינדיאנים של האזור הצליחו להרחיקם בחזרה לארצם (קראו על כך באאוריקה בתגית "מגלי אמריקה").


הנה סיפורן של הספינות הוויקינגיות שהפכו אותם כובשים נועזים למרחקים גדולים (מתורגם):

https://youtu.be/kge0c2mNmRQ


מה הפך את את "הספינה הארוכה" של הוויקינגים לכל כך טובות?

https://youtu.be/buIeZJ1bRZE


בדיקת מהירות של שחזור הסירה הוויקינגית הארוכה:

https://youtu.be/4o1a3wzzeq8


מצגת וידאו על הספינות של הויקינגים:

https://youtu.be/C-U-HRf1Osc


וסרט תיעודי על הספינה הארוכה של הוויקינגים:

https://youtu.be/tEROvgTrjuU?long=yes

אלטלנה (Altalena) היתה אניית נשק ולוחמים שהובאה לארץ על ידי ארגון האצ"ל, אחת המחתרות שנלחמו בבריטים, בשנת 1948. כיוון שהארגון הביא את הנשק לאחר הכרזת המדינה ובעת שצה"ל כבר הוקם ונחתם הסכם לפירוק האצ"ל, ראו בזה אנשי הממשלה קריאת תיגר על אחדות הצבא. הממשלה שסירבה שהאצ"ל יחזיק במסגרת צה"ל יחידות נפרדות עם נשק משלהן דרשה שיימסר לצבא כל הנשק שעל הספינה.

לאחר שמנחם בגין, מנהיג האצ"ל, סרב למסור את הנשק לממשלה, הופגזה האלטלנה על ידי צה"ל, בפקודת ראש הממשלה בן גוריון שהיה נחוש ליצור צבא אחד ואחיד. בהפגזה וחילופי האש עם הספינה, נהרגו ונפגעו לוחמים רבים משני הצדדים והנשק שהוצא מהאלטלנה הושמד.


הנה סרטון תיעודי המספר על פרשת אלטלנה:

http://youtu.be/JsiIZRiNeXo


על רגעי המאבק על אלטלנה:

http://youtu.be/GgU6ux6FxD0


והסיפור המלא על האוניה שכמעט והטביעה את המדינה היהודית הצעירה (מתורגם):

https://youtu.be/HcktlDGxRas?long=yes

בשנים האחרונות מדברים בעולם ההייטק והעסקים יותר ויותר על ספינת מלחמה עתיקה, שהזמין מלך שוודיה לפני 400 שנה, עבור הצי שלו. אבל מה בדיוק מעסיק את אנשי העתיד בספינה מלפני זמן כה רב?

ובכן, האונייה ואסה אינה רק היסטוריה אלא גם סיפור ומשל חשוב להתנהלות בפיתוח נכון, לתכנון וביצוע איכותיים ולעקרונות של ניהול נכון, שהם נכונים תמיד, או לפחות כמעט תמיד.

הכל התחיל כשהחליט גוסטבוס אדולפוס, מלך שוודיה במאה ה-17, לבנות צי של אוניות מלחמה, שכמותן טרם נראו באירופה. שוודיה אז הייתה במלחמה עם פולניה והאונייה הראשונה שנבנתה בפקודתו הייתה "ואסה". 3 שנים לקח לבנות אותה והעלות הייתה של 4% מהתוצר הלאומי של הממלכה - סכום בלתי נתפס באותם זמנים.

באורך "עצום" של 69 מטרים וגובה של בניין בן 12 קומות, ממדי ה"ואסה" היו רק חלק מהתמונה. לדרישת המלך, שתוך כדי הבנייה לא הפסיק להתערב ו"להגדיל", ממש כמו במקדונלדס, את ספינת המלחמה שלו, נבנו 2 קומות תותחים, כפול מהמקובל בלוחמה הימית של אותם ימים ומהתכנון המוקדם של האונייה.

סביר שהיו מהנדסים שהתריעו על השגיאה החמורה, של הוספת גובה בשלב שבו לא ניתן לשנות את אורך ה"ואסה". אולי היו גם פועלים שראו את חוסר ההיגיון בהחלטה וודאי היה מי שלחש למלך שראוי לחשוב שוב ואולי אף שילם על כך. אבל כמו בעולם המודרני, החלטת ההנהלה, במקרה הזה המלך, היא שקבעה. לה הרי שמורה תמיד המלה האחרונה...

כך התנהלה בניית האונייה, כשמדי פעם מתערב המלך ו"מנחית" שינויים והוראות חדשות. לבסוף הבנייה הסתיימה וב-10 לאוגוסט 1628, ביום שמש סקנדינבי, עמדו אלפי שבדים בנמל שטוקהולם וחגגו את השקת ספינת המלחמה הגדולה והטובה אי-פעם.

היא אכן הייתה מדהימה וכשהחלה להפליג, התרחב ליבם של הנוכחים. היסטוריה בפעולה. שוודיה עומדת עתה להפוך לאימפריה ימית של ממש. אבל אבוי, אחרי כמה מטרים של הפלגה, בעודה עדיין בתחומי הנמל, הביא חוסר היציבות את הספינה העצומה והמרשימה לנטות הצידה, להתמלא במים ולרדת אל קרקעית הים, כשבתוכה אלפי טונות של עץ, ברונזה ואפילו זהב. אבל הכי חשוב - בתוכה טבעו 150 אנשי צוות שרגע לפני כן עמדו בגאווה על סיפון הטיטאניק של המלחמות, ספינת המלחמה החזקה ביותר אי-פעם, פאר התעשייה הימית של שוודיה.

וכך, במה שהייתה הפלגת הבכורה הקצרה בתולדות הספנות ולבטח הכושלת ביותר בהיסטוריה הימית, טבעה ה"ואסה", דקות ספורות לאחר שיצאה להפלגה הראשונה שלה.

באופן אירוני, אותה קומת התותחים נוספת, שהגביהה את האונייה בכמה מטרים והוסיפה לה עשרות תותחים כבדים, הייתה אולי הגורם המרכזי באסון. ה"קילינג פיצ'ר" שלה, תרתי משמע, הרגה את ה"ואסה". היא הקטינה את האיזון והיציבות של האונייה, הגדילה את משקלה באופן לא מתוכנן והביאה לטביעתה.

אחר כך באו ועדות חקירה, בדיקות, מסמוס והאשמות, אבל איש לא מפנה אפילו רמז לאחריותו של המלך. העניין הלך ונשכח. במלחמה נגד פולין, אגב, שוודיה ניצחה בכל זאת, על אף שבניית האוניות הנוספות שתוכננו לצי בוטלה, בשל ההפסד הכספי של טביעת הוואסה.

עברו 350 שנה והאסון הפך היסטוריה רחוקה. לאחר שאותרה במעמקי הנמל, ה"ואסה" נשלתה האונייה מהים והסתבר שהיא נשמרה מצוין. היא טופלה בתהליך מושקע ויקר ומוצגת כיום במוזיאון "ואסה" בשטוקהולם. ה"ואסה" נחשבת לאונייה השמורה ביותר מכל הספינות הטבועות שנשלו מהים בעולם.

אז ה"ואסה" אולי לא ניצחה במלחמה, אבל היא חשובה דווקא בלקח שהעולם יכול ללמוד ממנה. גם בימינו אנו, יש חשיבות לתכנון המוקדם, להיוועצות מקצועית ולא סמכותית במומחים ולצניעות שצריכים לסגל לעצמם מנהלים חכמים, אל מול אנשי המקצוע הכפופים להם וחושבים אחרת. ולעובדים כאלה - לומר את דברם ללא חשש ולהטיל ספק בדברי בעלי המאה ומשרות הניהול.


הנה תקציר סיפורה של הוואסה:

https://youtu.be/Su69apBS81I


הסיפור והלקח של הספינה ואסה:

https://youtu.be/kmJ59yyYza4


והמוזיאון ללא מילים:

https://youtu.be/u2hbUq2rN_I

אקסודוס הוא השם של אוניית מעפילים מפורסמת בתולדות העליה לארץ בתקופת הבריטים. האקסודוס יצאה מחופי דרום צרפת בשנת 1947, במטרה להגיע לארץ ישראל. על סיפונה היו כמעט 5000 נוסעים ניצולי שואה. הבריטים לא איפשרו לנוסעי האניה להיכנס לארץ ישראל ולאחר מאבק מר, הם העבירו אותם בכוח למחנות עקורים בגרמניה.

לאחר כשנה במחנות המעצר בגרמניה, עלו רוב נוסעי האוניה לארץ, ובשנת 1948 הושלמה עלית מעפילי "אקסודוס" ארצה.

חשיבותה של "אקסודוס" הייתה בהד התקשורתי העצום שהיא עוררה בכל רחבי העולם, בזכות עקשנות המעפילים. התגובות המזועזעות בעולם היו מהדברים שגרמו לממשלת בריטניה להכיר בכך שאין באפשרותה לטפל בבעיית הפליטים היהודיים ושעליה להעביר את הטיפול בארץ ישראל לידי האו"ם.


הנה האקסודוס והסיפור שלה (עברית):

http://youtu.be/VlVleli7BlE


הרצאה קצרה על האונייה שנלחמה בבריטים (עברית):

https://youtu.be/JXyy6ceBz0A


הילדים שזיהו את עצמם על הספינה אקסודוס (עברית):

https://youtu.be/aal4czOMMIg


וסיפורה המלא של הספינה אקסודוס (עברית):

https://youtu.be/cTqzXv1ybKs?long=yes

הספינה הטבועה יונגלה שטבעה לא רחוק משונית המחסום הגדולה, מול חופה המזרחי של אוסטרליה, נחשבת אחד מאתרי הצלילה האהובים בעולם.

המגוון העצום של בעלי חיים ימיים שחיים סביב הספינה הטרופה מהווה את אחד הפלאים של הצלילה בעולם.

צוללנים מכל העולם נוהגים להגיע לאתר הצלילה שסביב הספינה הטרופה הזו ולשהות בה שעות ארוכות של צלילה מענגת בתוך ים של חיות ים כמו דגים, צבי ים, ברקודות, נחשי ים ועוד ועוד.

אניית הנוסעים יונגלה טבעה בשנת 1911 כששטה לתוך סופת הוריקן (ציקלון) וכל הנוסעים שהיו על סיפון האנייה נספו באסון. עד היום טביעת היונגלה נחשבת לאסון הימי הגדול ביותר בתולדות אוסטרליה.

כדי להגיע אל הספינה שטים כ-3 שעות מהעיר טאונסוויל שבקווינסלנד.


הנה מראות מאתר היונגלה שמול חופי אוסטרליה:

http://youtu.be/eQ7Cm2HXpQ8


וצלילה שלמה ביונגלה:

http://youtu.be/z6NUhxEqkWQ

בסיקסטיז הוא היה האיש שהביא את ההמבורגר לישראל, מלך חיי הלילה של תל אביב והבעלים של מסעדת קליפורניה, מהמסעדות המצליחות ואחד משני מרכזי הבוהמה של העיר.

אבל אייבי נתן רצה משהו נוסף. הימים סוערים במדינה, שנות ה-60, עידן של מאבקים לשלום באמריקה. במסעדה שלו התפתחו שוב ושוב דיונים פוליטיים בין הסועדים ובהם הוא היה נחרץ בדעותיו למען שלום ונגד מלחמה. הוא הרי יודע משהו על כך. במלחמת העצמאות הוא נאלץ להפציץ במטוסו כפר ערבי, גרם נזק ונפגעים וחש לא מעט אשמה על כך.

יום אחד זרק לו חבר שאולי במקום להסתפק בדיבורים יעשה משהו בעניין. אייבי חשב על זה והחליט להתמודד בבחירות לכנסת. הוא נכשל, אבל נאמן להבטחתו שתמיכה ציבורית בבחירות תאפשר לו לטוס טיסת שלום למצרים, הוא אכן טס למדינת האויב ב-1966.

קצת לפני קהיר, כשנגמר לו הדלק, הוא נחת בשדה כפרי. נדהמים מאומץ ליבו ונחישותו לשלום, המצרים החזירו אותו לישראל ללא פגע. מבחינתו זו הייתה הוכחה לכך שגם האויב רוצה שלום.

בארץ, לעומת זאת, התחלק העם בין מעריצים שראו בו איש אמיץ ושוחר שלום ובין אחרים, שתפסו אותו כתמהוני או סתם רודף פרסום.

מכאן הפך אייבי נתן לפעיל שלום, נפגש עם אנשי רוח, עם האפיפיור ועם אושיות תרבות ברחבי העולם, סיפק סיוע הומניטרי לנפגעי אסונות, רעב ומלחמות בכל העולם ועוד.

הוא באמת החליט לשנות את המציאות המלחמתית העצובה ששלטה במדינת ישראל. לאחר פרץ ההתלהבות שלקח את טייס הקרב לשעבר והאיש האמיד והמסודר באותו הווה, את מטוסו וטס למצרים בשליחות מטעם עצמו, שליחות של שלום, באה מלחמה.

אלה היו מלחמת ששת הימים ומלחמת יום כיפור. כל אחת משתי המלחמות הללו סיפקה טלטלה שונה לאומה והוכיחה לו עוד יותר כמה חשוב לפעול למען שלום.

בעולם ראו בו רבים כסמל להומניזם ואהבת אדם. שוב ושוב הוא הושיט סיוע למוכי אסונות בעולם ולרעבים באפריקה. בארץ פחות.

בשנות השבעים הוא קנה ספינה ישנה והפך אותה ל"ספינת השלום", ספינה שעליה תחנת רדיו פיראטית שפעלה לקידום השלום במזרח התיכון. מ-1973 ועד 1993, במשך 20 שנה, שידרה ממנה תחנת הרדיו "קול השלום" מסרים של שלום ואהבה לכל מדינות האזור.

על הספינה התגוררו השדרנים והעורכים והשמיעו מוסיקה מצוינת. במשך השנים קול השלום הייתה תחנת הרדיו הכי מעודכנת ומעניינת למה שחם במוסיקת הרוק והפופ בעולם.

כדי לא להסתבך עם חוק הרדיו בישראל היא שידרה מהמים הבינלאומיים. כי אייבי, שהיה חסיד של מהטמה גנדי, דגל במאבק לא אלים. שביתות רעב, הרדיו והספינה שימשו אותו למחאה ולקידום רעיונות השלום והתקווה שלו.

ב-1993 הוא ראה את התגשמות חלומו, עם חתימת הסכמי אוסלו עם ערפאת וארגוני הטרור. הוא עצמו, נזכיר, ישב פעמיים בכלא בישראל על שנפגש עם ערפאת ופלשתינים נוספים, בניגוד לחוק שאסר עשור על מפגשים עם האויב.

אייבי חיפש מי שימשיך להפעיל את "ספינת השלום". משלא מצא הוא נאלץ להטביע אותה והמשיך במבצעים הומניטריים באפריקה ובארץ, במיוחד בניסיון להקים כפר לגמילה מסמים בנגב.

בסוף ימיו, סבל נביא השלום ומי ששילם את כל המחיר על פעולותיו לקידומו, משבץ מוחי בו לקה ושהותיר אותו משותק חלקית.

ב-2008 הלך אייבי נתן לעולמו. את חייו הוא סיים בודד, אחרי שכל הונו הוקדש לפעילותו ההומניטרית ופעילויות השלום. מעולם לא זכה אייבי נתן לקרדיט של ממש ולו גם זעיר, על פעילותו למען השלום. עצוב ואולי סמלי לאור מצב השלום שהוא כל כך רצה.


הנה זכרונות מספינת השלום (עברית):

https://youtu.be/S3pPX7_oyj0


כך נשמעו שידורי התחנה והשדרנים שבאו אליה מאנגליה (עברית):

https://www.youtube.com/watch?v=vidXwSU1PUg


קול השלום הייתה תחנה ייחודית בז'אנר מרהיב של הרדיו הפיראטי (עברית):

https://youtu.be/tgRzqelsno4


וסוף חייו העצוב של אייבי נתן (עברית):

https://youtu.be/Szq0ic-9fhg