שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מה זה פוסט מודרניזם?
פוסט-מודרניזם (Postmodernism) או "פוסטמודרניזם" הוא מונח שבא לתאר תגובה או אפילו דחייה מהתקופה המודרנית ומערכי המודרניזם.
הפוסטמודרניזם בולט אמנם בעולם האמנות, אבל הוא כלל לא זרם או סגנון באמנות, אלא יותר פילוסופיה ותפיסה של האמנות.
מנגד, גם אמנים וחוקרים המאמינים שהוא בא מהאמנות, בתור הסגנון הפוסטמודרני, גם הם יסכימו שהפוסט מודרניזם של ימינו מצא את מקומו לא רק באמנות, אלא בתרבות כולה.
כי בעולם הפוסט-מודרני נוצר בבירור טשטוש בין הגבוה לנמוך, בין השטחי לעמוק, בין המציאות לדמיון ובין המוסרי לחסר המוסר. מעליו מרחף גם הקפיטליזם, שנטמע בעולם החדש הזה וקובע את מעמדם של דברים, בכוחו הפיננסי וביכולתו הכלכלית.
גם השיח הפך כזה. אם פעם היו דעות של אנשים מומחים ומשכילים נחשבות הרבה יותר, בימינו יכולים מובילי הדעה להיות דווקא אנשים בעלי מיומנויות חברתיות, תקשורתיות, שיווקיות או טכנולוגיות והם יעצבו את דעות ההמונים הרבה יותר מהמומחים של העבר.
זה כאילו שיש תקופה היסטורית חדשה אחרי התקופה המודרנית או שיח חברתי חדש של העולם החברתי, שיח שנקרא "שיח פוסטמודרני".
יש לפוסט מודרניזם מאפיינים שונים. כאמור, אחד הבולטים שבהם הוא הצמצום של הפער שהיה תמיד, בין אמנות "גבוהה" לאמנות "נמוכה". בהתאם לכך יש גם היבטים של הערכה ואהדה לדברים שבעבר נחשבו נחותים, עילגים, או סתם לא רציניים.
רבים רואים בחברה הפוסט-מודרנית את חברת ה"כאילו", בה לגמרי התמוססו ונגוזו ההבחנות הישנות לגבי איכות. זו חברה שבניגוד לעבר, ההצגה בה והעמדת הפנים הופכים לא פעם למשמעותיים הרבה יותר מערכים מדידים של איכות, לפי ההגדרות של ימי העבר.
גם אם לא נעשו מתוך ידע, מומחיות או כישרון יוצאי דופן, כמו פעם, זוכים בעידן הזה אמונות, רעיונות וסמלים פופולריים לערך גבוה בחברה ובתרבות הפוסטמודרנית, לפעמים גבוה מאוד.
אם הרוב אוהד משהו כזה, הוא גם הופך ל"צודק ונכון".
זה קצת מבלבל כי אין בפוסט-מודרניזם תאוריה אחת שלמה, אלא אוסף רעיונות, שיכולים לבוא לידי ביטוי בעולמות תחומיים מגוונים. יש גם המון ויכוחים על מהו בדיוק ועל הגדרות בפוסט מודרניות.
כמו למשל בעולם העיצוב, בו התחדדה העדפה מסוימת של הצורה על פני התפקוד והשימושיות של המוצר או היצירה, גם אם היא אמורה להיות עיצוב של מוצר שימושי. לא פעם הפוסט מודרניזם מתייחס לעבר ויוצר עצמים חדשים מסגנונות מוקדמים יותר.
בעבר היו רבים שדחו את הפוסט-מודרניזם אבל בשנים האחרונות הוא הולך ונעשה מקובל בתרבות האנושית.
כך התפתח הפוסט מודרניזם ונראה:
http://youtu.be/lKomOqYU4Mw
המסר של הפוסט מודרניזם כלפי התרבות וגיבוריה, כמו שביטאה להקת הפאנק "החונקים":
http://youtu.be/Pg2np37JNEg
כשהשטחי לוקח את האמנות - טרנטינו ממליך ספרות זולה (עברית):
https://youtu.be/4er3ge3E4xE
ולמה אדריכלות פוסט-מודרנית נראית לנו מוזרה:
https://youtu.be/RW9RfPWevwg?long=yes
מהו סודו הקולנועי של טרנטינו?
קוונטין טרנטינו (Quentin Tarantino) הוא אולי היוצר הקולנועי המעניין מאלה שגדלו בשנות ה-70 וראו כילדים צעירים את הקולנוע של התקופה.
בקולנוע האמריקאי של הסבנטיז, לפחות לעשור אחד, הוליווד זנחה את עיקרון "הסוף הטוב" של הוליווד הישנה ולא חששה להרוג את גיבור הסרט, גם אם הצופים לא יחזרו לראותו שוב ולהפריש את הדופמין שלהם מהכיף של הסוף הנפלא.
בילדותו באותן שנים, בילה טרנטינו הקטן הרבה זמן עם הוריו, שלקחו את הילד הרך לסרטים אלימים ורוויי שנאה, סקס ונקמה. אין הרבה ילדים בגילו שצפו בילדותם עם הוריהם במאות סרטי מבוגרים שכללו תגרות, חיסולים ורצח המונים. אימו האמינה בחופש הזה וטענה ששום סרט לא יפגע בו ושמדאיג אותה יותר שהוא יצפה בחדשות.
סביר שההחלטה הזו של אמו ואביו החורג, יש לה חלק בבחירתו לעשות את סרטי הנקמה והאלימות האובססיבית והמושלמת כל כך שלו.
עוד נראה שטרנטינו הוא אחד היוצרים הקולנועיים המושפעים ביותר מסטנלי קובריק ומהעולם שיצר בסרטו האימתני "התפוז המכני". את השילוב הגאוני אבל קשה שעשה קובריק בין שירים מקסימים ואופטימיים לאלימות צרופה ונלהבת, ירש טרנטינו בגדול והגדיל אף לעשות.
לקוונטין טרנטינו ידע אינסופי ואהבה אדירה לקולנוע. בכל תחרות טריוויה קולנועית סביר שהיה מנצח במכפלות. האובססיה הזו בולטת בהמון בחירות בסרטים שלו אבל ניכרה עוד בצעירותו. מספרים שכשהוא רצה לראיין את ג'ון פלין, טרנטינו הצעיר פשוט התקשר לכל ג'ון פלין בספר הטלפונים עד שהגיע אל המרואיין שחיפש.
את המוסיקה לסרטיו טרנטינו בוחר בעצמו, תוך שהוא דואג להרכיב את הפסקולים משירים שליוו את ילדותו. כשהוא כבר בוחר בענק פסקולים כמו אניו מוריקונה להלחין לו פסקול, הוא דורש ממנו לכתוב בסגנון השירים שהוא אוהב. מוריקונה מסרב, טרנטינו נכנע ומקבל מוסיקה אגדית שגם זוכה באוסקר.
בספר שכתב "מחשבות על קולנוע" אפשר להבין המון על אהבת הקולנוע שלו וכמובן על סגנונו המיוחד והנערץ כל כך. טרנטינו מספר בו על סרט אותו ראה עם הוריו, בגיל 7, בו חווה טבח של היפים בקומונה שלהם.
עוד הוא מספר על אינספור סרטי אלימות וסקס, ביניהם סרטים כמו "מאש", סרט מצחיק עד דמעות בו אחדים מהדברים הכי מצחיקים קורים דווקא במהלך ניתוחים וטיפולים רוויי דם וקרביים של פצועי וייטנאם המדממים. עוד הוא מזכיר סצנות מסרטים דומים כמו "הסנדק", "נמל תעופה", "גברים במלכודת" ועוד סרטי דם דומים.
#הסגנון
לקוונטין שפה קולנועית משלו. הוא מת על סיטואציות מוקצנות, עם דמויות אייקוניות, קטעי אלימות גרפיים וטקסטים שמיוחדים רק לו. המוטיב הקבוע בסרטיו הוא זה של הנקמה. יש לו חיבה מוזרה לצילומי תא מטען (Trunk shots) ואת סיפוריו הוא שוזר באופן א-לינארי, משולב בהומור שחור וסרקזם לא קלישאתי במקומות הנכונים והלא פעם גם מדממים.
#סרטיו
הבולט בסרטיו של טרנטינו היה ללא ספק "כלבי אשמורת" מ-1992 ומה לא נאמר על סצנת העינויים המאוד אלימה ועוד יותר הסדיסטית של השוטר, כשברקע מתנגן לו בשמחה וקצב הלהיט מפעם: "Stuck in the Middle With You".
בעיני רבים, הבולט והנחשב מסרטיו של קוונטין טרנטינו הוא "ספרות זולה” מ-1994. הסרט שלא זכה בזמן אמת להכרה של ממש על ידי תעשיית הקולנוע היה הכי המדובר בשנה בה הוא יצא לאקרנים ובדיעבד הקנה לטרנטינו הכרה כיוצר גדול.
זאת על אף שהסרט עתיר האלימות, הסמים וההומור השחור הביאו לכך שהוא הוגבל מאוד ואף צונזר בעיקר עקב חיבתו של טרנטינו לפירוק איברים וזרימה של דם על המסך. בדיעבד, אגב, נראה שדווקא המאפיינים האלה, הם שהפכו את "ספרות זולה” לסרט פולחן, ובזמן אמיתי.
אחריהם באו עוד הצלחות, נקמות והרוגים, ביניהם "להרוג את ביל" (Kill Bill) והסיקוול המדמם שלו, "ממזרים חסרי כבוד" שהוליד היסטוריה חליפית רק כדי להרוג המוני נאצים כמו שכל אדם הגון היה שמח לעשות, "חסין מוות" על הנהג הנורא שכמו יצא מסרטי האימה של הסוונטיז.
והיו גם "ג'אנגו ללא מעצורים" שטיפל יפה עם קלאשבק לעבדות האיומה ו"היו זמנים בהוליווד" שבין השאר גם ריפרר לרצח הנורא של אנשי הכת של צ'רלס מנסון.
הנה עולמו של קוונטין טרנטינו:
https://youtu.be/9x_K1CiT_8g
כך עושים סרט של טרנטינו:
https://youtu.be/LRodrZNAZYs
הוא מסוגל להמציא מציאות הפוכה להיסטוריה ועדיין להישאר אמממ... אמין (מתורגם):
https://youtu.be/gglzexA-FXY
או לגנוב רעיונות מסרטים אחרים ועדיין להיחשב לגאון יצירתי:
https://youtu.be/1czSxBi-O9g
הנה 10 מהסצנות הגדולות מסרטיו:
https://youtu.be/j7gbomB_ZhY
ראיון (מתורגם):
https://youtu.be/H51sKI94sBg
דיון סחי משהו על טרנטינו - גאון או סתם... (עברית)
https://youtu.be/D3juchVcHu4
"ספרות זולה" כסרט פוסט-מודרניסטי פורץ דרך וממליך את השטחי (עברית):
https://youtu.be/4er3ge3E4xE?long=yes
והרצאת וידאו על השימוש של קוונטין טרנטינו באלימות:
https://youtu.be/MHVXy-EQJ6c?long=yes
ספרות זולה
פוסט-מודרניזם (Postmodernism) או "פוסטמודרניזם" הוא מונח שבא לתאר תגובה או אפילו דחייה מהתקופה המודרנית ומערכי המודרניזם.
הפוסטמודרניזם בולט אמנם בעולם האמנות, אבל הוא כלל לא זרם או סגנון באמנות, אלא יותר פילוסופיה ותפיסה של האמנות.
מנגד, גם אמנים וחוקרים המאמינים שהוא בא מהאמנות, בתור הסגנון הפוסטמודרני, גם הם יסכימו שהפוסט מודרניזם של ימינו מצא את מקומו לא רק באמנות, אלא בתרבות כולה.
כי בעולם הפוסט-מודרני נוצר בבירור טשטוש בין הגבוה לנמוך, בין השטחי לעמוק, בין המציאות לדמיון ובין המוסרי לחסר המוסר. מעליו מרחף גם הקפיטליזם, שנטמע בעולם החדש הזה וקובע את מעמדם של דברים, בכוחו הפיננסי וביכולתו הכלכלית.
גם השיח הפך כזה. אם פעם היו דעות של אנשים מומחים ומשכילים נחשבות הרבה יותר, בימינו יכולים מובילי הדעה להיות דווקא אנשים בעלי מיומנויות חברתיות, תקשורתיות, שיווקיות או טכנולוגיות והם יעצבו את דעות ההמונים הרבה יותר מהמומחים של העבר.
זה כאילו שיש תקופה היסטורית חדשה אחרי התקופה המודרנית או שיח חברתי חדש של העולם החברתי, שיח שנקרא "שיח פוסטמודרני".
יש לפוסט מודרניזם מאפיינים שונים. כאמור, אחד הבולטים שבהם הוא הצמצום של הפער שהיה תמיד, בין אמנות "גבוהה" לאמנות "נמוכה". בהתאם לכך יש גם היבטים של הערכה ואהדה לדברים שבעבר נחשבו נחותים, עילגים, או סתם לא רציניים.
רבים רואים בחברה הפוסט-מודרנית את חברת ה"כאילו", בה לגמרי התמוססו ונגוזו ההבחנות הישנות לגבי איכות. זו חברה שבניגוד לעבר, ההצגה בה והעמדת הפנים הופכים לא פעם למשמעותיים הרבה יותר מערכים מדידים של איכות, לפי ההגדרות של ימי העבר.
גם אם לא נעשו מתוך ידע, מומחיות או כישרון יוצאי דופן, כמו פעם, זוכים בעידן הזה אמונות, רעיונות וסמלים פופולריים לערך גבוה בחברה ובתרבות הפוסטמודרנית, לפעמים גבוה מאוד.
אם הרוב אוהד משהו כזה, הוא גם הופך ל"צודק ונכון".
זה קצת מבלבל כי אין בפוסט-מודרניזם תאוריה אחת שלמה, אלא אוסף רעיונות, שיכולים לבוא לידי ביטוי בעולמות תחומיים מגוונים. יש גם המון ויכוחים על מהו בדיוק ועל הגדרות בפוסט מודרניות.
כמו למשל בעולם העיצוב, בו התחדדה העדפה מסוימת של הצורה על פני התפקוד והשימושיות של המוצר או היצירה, גם אם היא אמורה להיות עיצוב של מוצר שימושי. לא פעם הפוסט מודרניזם מתייחס לעבר ויוצר עצמים חדשים מסגנונות מוקדמים יותר.
בעבר היו רבים שדחו את הפוסט-מודרניזם אבל בשנים האחרונות הוא הולך ונעשה מקובל בתרבות האנושית.
כך התפתח הפוסט מודרניזם ונראה:
http://youtu.be/lKomOqYU4Mw
המסר של הפוסט מודרניזם כלפי התרבות וגיבוריה, כמו שביטאה להקת הפאנק "החונקים":
http://youtu.be/Pg2np37JNEg
כשהשטחי לוקח את האמנות - טרנטינו ממליך ספרות זולה (עברית):
https://youtu.be/4er3ge3E4xE
ולמה אדריכלות פוסט-מודרנית נראית לנו מוזרה:
https://youtu.be/RW9RfPWevwg?long=yes
קוונטין טרנטינו (Quentin Tarantino) הוא אולי היוצר הקולנועי המעניין מאלה שגדלו בשנות ה-70 וראו כילדים צעירים את הקולנוע של התקופה.
בקולנוע האמריקאי של הסבנטיז, לפחות לעשור אחד, הוליווד זנחה את עיקרון "הסוף הטוב" של הוליווד הישנה ולא חששה להרוג את גיבור הסרט, גם אם הצופים לא יחזרו לראותו שוב ולהפריש את הדופמין שלהם מהכיף של הסוף הנפלא.
בילדותו באותן שנים, בילה טרנטינו הקטן הרבה זמן עם הוריו, שלקחו את הילד הרך לסרטים אלימים ורוויי שנאה, סקס ונקמה. אין הרבה ילדים בגילו שצפו בילדותם עם הוריהם במאות סרטי מבוגרים שכללו תגרות, חיסולים ורצח המונים. אימו האמינה בחופש הזה וטענה ששום סרט לא יפגע בו ושמדאיג אותה יותר שהוא יצפה בחדשות.
סביר שההחלטה הזו של אמו ואביו החורג, יש לה חלק בבחירתו לעשות את סרטי הנקמה והאלימות האובססיבית והמושלמת כל כך שלו.
עוד נראה שטרנטינו הוא אחד היוצרים הקולנועיים המושפעים ביותר מסטנלי קובריק ומהעולם שיצר בסרטו האימתני "התפוז המכני". את השילוב הגאוני אבל קשה שעשה קובריק בין שירים מקסימים ואופטימיים לאלימות צרופה ונלהבת, ירש טרנטינו בגדול והגדיל אף לעשות.
לקוונטין טרנטינו ידע אינסופי ואהבה אדירה לקולנוע. בכל תחרות טריוויה קולנועית סביר שהיה מנצח במכפלות. האובססיה הזו בולטת בהמון בחירות בסרטים שלו אבל ניכרה עוד בצעירותו. מספרים שכשהוא רצה לראיין את ג'ון פלין, טרנטינו הצעיר פשוט התקשר לכל ג'ון פלין בספר הטלפונים עד שהגיע אל המרואיין שחיפש.
את המוסיקה לסרטיו טרנטינו בוחר בעצמו, תוך שהוא דואג להרכיב את הפסקולים משירים שליוו את ילדותו. כשהוא כבר בוחר בענק פסקולים כמו אניו מוריקונה להלחין לו פסקול, הוא דורש ממנו לכתוב בסגנון השירים שהוא אוהב. מוריקונה מסרב, טרנטינו נכנע ומקבל מוסיקה אגדית שגם זוכה באוסקר.
בספר שכתב "מחשבות על קולנוע" אפשר להבין המון על אהבת הקולנוע שלו וכמובן על סגנונו המיוחד והנערץ כל כך. טרנטינו מספר בו על סרט אותו ראה עם הוריו, בגיל 7, בו חווה טבח של היפים בקומונה שלהם.
עוד הוא מספר על אינספור סרטי אלימות וסקס, ביניהם סרטים כמו "מאש", סרט מצחיק עד דמעות בו אחדים מהדברים הכי מצחיקים קורים דווקא במהלך ניתוחים וטיפולים רוויי דם וקרביים של פצועי וייטנאם המדממים. עוד הוא מזכיר סצנות מסרטים דומים כמו "הסנדק", "נמל תעופה", "גברים במלכודת" ועוד סרטי דם דומים.
#הסגנון
לקוונטין שפה קולנועית משלו. הוא מת על סיטואציות מוקצנות, עם דמויות אייקוניות, קטעי אלימות גרפיים וטקסטים שמיוחדים רק לו. המוטיב הקבוע בסרטיו הוא זה של הנקמה. יש לו חיבה מוזרה לצילומי תא מטען (Trunk shots) ואת סיפוריו הוא שוזר באופן א-לינארי, משולב בהומור שחור וסרקזם לא קלישאתי במקומות הנכונים והלא פעם גם מדממים.
#סרטיו
הבולט בסרטיו של טרנטינו היה ללא ספק "כלבי אשמורת" מ-1992 ומה לא נאמר על סצנת העינויים המאוד אלימה ועוד יותר הסדיסטית של השוטר, כשברקע מתנגן לו בשמחה וקצב הלהיט מפעם: "Stuck in the Middle With You".
בעיני רבים, הבולט והנחשב מסרטיו של קוונטין טרנטינו הוא "ספרות זולה” מ-1994. הסרט שלא זכה בזמן אמת להכרה של ממש על ידי תעשיית הקולנוע היה הכי המדובר בשנה בה הוא יצא לאקרנים ובדיעבד הקנה לטרנטינו הכרה כיוצר גדול.
זאת על אף שהסרט עתיר האלימות, הסמים וההומור השחור הביאו לכך שהוא הוגבל מאוד ואף צונזר בעיקר עקב חיבתו של טרנטינו לפירוק איברים וזרימה של דם על המסך. בדיעבד, אגב, נראה שדווקא המאפיינים האלה, הם שהפכו את "ספרות זולה” לסרט פולחן, ובזמן אמיתי.
אחריהם באו עוד הצלחות, נקמות והרוגים, ביניהם "להרוג את ביל" (Kill Bill) והסיקוול המדמם שלו, "ממזרים חסרי כבוד" שהוליד היסטוריה חליפית רק כדי להרוג המוני נאצים כמו שכל אדם הגון היה שמח לעשות, "חסין מוות" על הנהג הנורא שכמו יצא מסרטי האימה של הסוונטיז.
והיו גם "ג'אנגו ללא מעצורים" שטיפל יפה עם קלאשבק לעבדות האיומה ו"היו זמנים בהוליווד" שבין השאר גם ריפרר לרצח הנורא של אנשי הכת של צ'רלס מנסון.
הנה עולמו של קוונטין טרנטינו:
https://youtu.be/9x_K1CiT_8g
כך עושים סרט של טרנטינו:
https://youtu.be/LRodrZNAZYs
הוא מסוגל להמציא מציאות הפוכה להיסטוריה ועדיין להישאר אמממ... אמין (מתורגם):
https://youtu.be/gglzexA-FXY
או לגנוב רעיונות מסרטים אחרים ועדיין להיחשב לגאון יצירתי:
https://youtu.be/1czSxBi-O9g
הנה 10 מהסצנות הגדולות מסרטיו:
https://youtu.be/j7gbomB_ZhY
ראיון (מתורגם):
https://youtu.be/H51sKI94sBg
דיון סחי משהו על טרנטינו - גאון או סתם... (עברית)
https://youtu.be/D3juchVcHu4
"ספרות זולה" כסרט פוסט-מודרניסטי פורץ דרך וממליך את השטחי (עברית):
https://youtu.be/4er3ge3E4xE?long=yes
והרצאת וידאו על השימוש של קוונטין טרנטינו באלימות:
https://youtu.be/MHVXy-EQJ6c?long=yes
