שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מהו סיפורם של המלך ארתור ואבירי השולחן העגול?
סיפורם של המלך ארתור (King Arthur) ואבירי השולחן העגול הוא סיפורו של מקבץ האגדות המפורסם ביותר בספרות המערבית. המיתוס התפתח במאות ה-12 וה-13 באנגליה וצרפת, אך מקורותיו נעוצים במסורות קלטיות קדומות יותר.
לא ברור בדיוק כיצד ומהיכן התגבשו האגדות הללו וצמחו מאגדות אנגליות למיתוס אירופי כל כך ידוע. נראה שמקורותיו נעוצים במסורות קלטיות קדומות, שבמאות ה-12 וה-13 יצרו מיתוס, שהלך והתפתח באנגליה וצרפת.
האגדה מספרת על המלך ארתור, מי שהיה מלך בריטניה במאות ה-5 או ה-6 לספירה. לפי האגדה, הוא עלה לגדולה, עת הצליח לשלוף מהסלע את חרב אקסקליבר, החרב האגדית שאיש לפניו לא הצליח בשליפתה.
את זכותו למלוכה הוכיחה שליפת החרב מהאבן, כי החרב, שהייתה שייכת לאותר פנדרגון, ננעצה באותה האבן, בעת מותו בקרב. נקבע שרק השליט הראוי באמת למשול בבריטניה, רק הוא יוכל לשלוף את חרב האקסקליבר מהאבן. כשבנו ארתור הצליח בכך, הוא הפך למלך בריטניה.
מכאן ואילך, המלך ארתור איחד את בריטניה, בהנהגתו הצודקת והאמיצה, תוך שהוא יוצר תקופה מעולה בממלכה, תור זהב של שלום ושגשוג.
בירתה הדמיונית של ממלכתו של ארתור היא הטירה האגדית קַמֶלוֹט (Camelot). במרכז חצרו בה הוא העמיד את השולחן העגול המפורסם, שולחן קבלת ההחלטות המלכותי. מסביב לשולחן ישבו הטובים שבאבירי ממלכתו, כשכולם שווי מעמד. כל אחד מאבירי המלך ארתור נשבע את שבועת האבירות שכללה אידיאלים נעלים, כמו ההגנה על החלשים, ציות לבעלי סמכות, ההבטחה לדבר אמת, לנהוג באומץ, באדיבות, בכבוד ועוד.
"אבירי השולחן העגול" יצאו עם המלך ארתור להרפתקאות ומסעות. הם נלחמו ברשע והגנו על החלשים, כשהמשימה החשובה ביותר שלהם הייתה החיפוש אחר הגביע הקדוש. הידועים בהם הם לנסלוט, גאוויין, פרסיבל וגלאהאד.
את האידיאל האבירי גילם האציל סר לנסלוט, מי שלחם בשמה של המלכה גווינביר ונהג כלפיה במסירות אצילית. אך בגידתם של לנסלוט עם המלכה והמרד של בנו הבלתי חוקי מורדרד, הובילו לנפילת הממלכה האידיאלית של ארתור בקמלוט והיא לא שרדה לנצח.
בקרב האחרון ארתור נפצע אנושות, אך לא מת. לפי האגדה הוא נלקח לאי הקסום אבלון, ממנו ישוב, לפי ההבטחה, ביום מן הימים, כשבריטניה תזדקק לו מחדש.
במשך שנים רבות גילמו ארתור ואבירי השולחן העגול בספרות ובאגדות האירופיות את תכונות האבירים ואת האבירות שמצופה מהם. עד ימינו הם מהווים סמל לאידיאלים של אבירות, צדק וחיפוש אחרי משמעות.
אגדות ארתור ואבירי השולחן העגול ממשיכות עד היום לשבות את הדמיון ולהשפיע על התרבות המערבית. סיפורם המדהים של המלך ארתור ואביריו הרטיט לבבות רבים, גם בעולם האמיתי ולא רק באגדות. באופן מסוים ניתן לראות בסיפור של ארתור וממלכת קמלוט את סיפור הפנטזיה הראשון בהיסטוריה.
אבל איך הופך מלך שמעולם לא היה קיים לבן אלמוות? איך רבים כל כך מעריצים אדם שמעולם לא נולד? - מסתבר שלדמיון ולסיפור הטוב יש המון כוח. לעתים אפילו יותר מכוחה של המציאות. וגם בכך ניכרת השפעתו של המלך ארתור עד ימינו - על ספרות הפנטזיה ובאופן מסוים אפילו על יקום גיבורי-העל בתרבות.
הנה סיפורו של המלך ארתור (מתורגם):
https://youtu.be/RBsY88Lir-A
אגדת האביר הירוק (מתורגם):
https://youtu.be/SaQImmPev2o
ריק ווייקמן, הקלידן האגדי של להקת Yes, הלחין יצירת פרוגרסיב למלך ארתור ולאבירי השולחן העגול:
https://youtu.be/VO3KAqsqjaY?long=yes
הרצאה על סיפורו של המלך ארתור ואבירי השולחן העגול, סיפור הפנטזיה הראשון בהיסטוריה (עברית):
https://youtu.be/Cdb5FO5KUK0?long=yes
והמחזמר "המלך ארתור ואבירי השולחן העגול" (עברית):
https://youtu.be/MDCR23oZyzw?t=12s?long=yes
איך הנסיך הקטן הפך לרב מכר?
עוד לפני רשימת הספרים הנמכרים שנמדדו, הספר הכי נמכר בהיסטוריה הוא כמובן התנ"ך, שתורגם ליותר מ-2,233 שפות ודיאלקטים ומופיע בקביעות בראש מצעד הספרים הנמכרים בעולם.
אך מעניין לא פחות הוא ספר הילדים הנמכר ביותר. הרב-מכר הגדול ביותר לילדים הוא הספר "הנסיך הקטן" - ספרו האהוב של הטייס הצרפתי אנטואן דה סנט-אכזופרי, שגם אייר אותו בעצמו.
"הנסיך הקטן" יצא לאור ב-1943, שנה לפני שהמחבר עצמו, טייס קרב, נעלם עם מטוסו במלחמת העולם השניה.
בספר מתוארת פגישה של טייס שהתרסק במדבר סהרה עם ילד קסום ומסתורי מכוכב אחר, שמספר לו דברים חכמים למדי, שמסבירים בדרך מיוחדת אמיתות שונות על בני האדם והתנהגותם שאינה תמיד הגיונית ואפילו טפשית. המחבר גם כותב את האזהרה המסתורית ביותר "ילדים, היזהרו מעצי הבאובב!".
לא תמיד ברור אם "הנסיך הקטן" הוא אכן ספר ילדים או שהוא ספר למבוגרים, המחבר אותם לחשיבה היצירתית והחכמה של הילדים. אך הוא עדיין אחד הספרים המיוחדים והמשפיעים על ילדי העולם והוא תורגם מאז ל-190 שפות ונמכר בכ-80 מליון עותקים.
הנה תחילת הספר "הנסיך הקטן" בקטע מסרט האנימציה (עברית):
http://youtu.be/uCP4OW_L0HM
קדימון לסרט חדש על הנסיך הקטן:
http://youtu.be/fEPqgSNLfK8
שיר הנסיך הקטן באנגלית:
http://youtu.be/hklPwd1k-WY
והדימוי של "הנסיך הקטן" הפך אצלנו לשיר זיכרון (עברית):
https://youtu.be/_2mBJhGe2zY
מה טוען מרשל מקלוהן ב"המדיום הוא המסר"?
גם זה קרה בשנת 1967, השנה שבה התרחשו כל כך הרבה דברים ששינו את תרבות המערב. מה זה זה? - בשנה זו מוציא העתידן וחלוץ חוקר התקשורת מרשל מקלוהן לאור את ספרו המהפכני "המדיום הוא המסר".
"המדיום הוא המסר" (The medium is the message) דיבר על כך שהאופי הטכנולוגי של כל מדיום התקשורתי הוא הרבה יותר חשוב מהתוכן שמועבר בו. במילים אחרות - שיטת המסירה של המסר משפיעה עלינו לא פחות ולעתים אפילו יותר מהתוכן של המסר.
כלומר, הטענה הייתה שבניגוד למה שחשבו כולם עד אז, לא התוכן מכיל את המסר, אלא המדיום הוא שמעצב את המסר. בתקופה שבה פורסם הספר, נשמעה הטענה הזו מוגזמת ומופרכת לגמרי.
חשוב לזכור, שכל המדיומים התקשורתיים המרכזיים - כלומר אמצעי התקשורת, היו אז משמעותית חד-כיווניים. העיתונים פעלו בכיוון אחד, מהמערכת אל הקוראים. כך גם הרדיו והטלוויזיה, שהיה אז אמנם מעט ביטוי לצרכנים בהם, בשיחות עם מאזינים או בתכניות נוסח ד"ש עם שיר, אבל התקשורת הדו-צדדית, הייתה אז מוגבלת וראשונית.
מכאן הסיבה שאנשים התקשו לקבל אז, בזמן אמת, את הטענה על נחיתותו, באשר למסר, של התוכן למול המדיום.
אבל עם הזמן החלו אנשים להבין את רעיונותיו של מקלוהן ולראותם הולכים ומתממשים. יותר ויותר מומחים טענו שהוא צדק.
מה שהפך את "המדיום הוא המסר" לרב מכר ולאבן יסוד בפוסט מודרניזם, היו התפתחויות באמצעי התקשורת, שהראו עד כמה המדיום הפופולרי בכל תקופה הוא בעל חשיבות, לא פחותה ואולי אף משמעותית, לעיתים, מהמסרים העוברים בו. אין כמו המדיום השליט בכל תקופה, כמי או כמה שקובע את צורת החיים, סגנון החיים והדרך שבה חיים בני האדם באותה תקופה. זה, אם תרצו, המסר.
היום, אחרי כמעט יובל והשתלטות מדהימה של מדיומים תקשורתיים חדשים ודו-כיווניים, דוגמת האינטרנט, הטלפונים החכמים, הבלוגים, טוויטר ועוד, ניתן לראות כיצד הם שאבו את הרוח האנושית אליהם, הפנו אותנו לריכוז בעצמנו, באינדוודואל, הביאו לניתוק מסוים מהסביבה ולתקשורת חברתית באמצעות הטכנולוגיה הזו, שיטחו את המסרים, לדלים יותר, קצרים, עילגים וכך הלאה.
אגב, בגלל טעות דפוס יצא הספר בגרסתו הראשונה עם הכותרת "המדיום הוא המסאז'" ומספרים שמקלוהן אהב את הרעיון והשאיר אותו כך. זאת מכיוון שהאמין שאכן הטלוויזיה עושה סוג של מסאז' למוח וגורמת לו להתנהג בצורות מסוימות. מגניב לדעת שגם חוקרים רציניים אוחזים בחוש הומור ובהיגיון משונה במנות גדושות.
גם סיפורי מקלוהן הפנטסטיים על "הכפר הגלובלי" שבו אין כל הבדלים תרבותיים בין בני אדם מקצוות שונים של האולם, נשמעו כמו אגדות בלתי אפשריות. והיום?
הנה ההסבר של המדיום הוא המסר:
https://youtu.be/gCr2binb4Fs
המדיום הוא המסר:
https://youtu.be/Ko6J9v1C9zE
שאלות למרשל מקלוהן על טענתו:
https://youtu.be/h2dHqdvXsys
כך הוא מדגים בעזרת התיאוריה שלו את העימות המפורסם בין קנדי לניקסון:
https://youtu.be/fgv72SRHdUI
יש חברות שמפרסמות על גב הרעיון הזה:
https://youtu.be/WeVJwb1OnYc
וסרט תיעודי על המדיום שהוא המסר:
https://youtu.be/t1axnba_Ueg?long=yes
מה סודו של "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה"?
"מדריך הטרמפיסט לגלקסיה" (The Hitchhiker's Guide to the Galaxy) הוא סדרת ספרים סאטירית, שהייתה לסדרת פולחן, בקרב המעריצים.
אין הרבה הומור במדע הבדיוני ו"המדריך" מפוצץ בהומור. הוא התחיל בתור סדרת תסכיתי רדיו ששודרה בשנת 1978. המשיך בסדרת ספרים פולחנית, אחריהם משחקי מחשב שהופיעו בשנות ה-80 ובהמשך גם סרט קולנוע מפיל מצחוק והברקות, שיצא ב-2005.
הסדרה, מעין טרילוגיה, אבל לא בשלושה אלא בחמישה חלקים, נקראת על שם מדריך הטיולים שמוצע בה לנוסעים במרחבי הגלקסיה והוא "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה". המדריך הזה הוא מעין אנציקלופדיה אלקטרונית שנותנת מידע רב, אם כי לא ברור כמה חשיבות אמיתית יש בו על הגלקסיה.
צמד מילים שהפך למשמעותי בעיני המעריצים של הסדרה הן "Don't panic" (בלי לחץ!) והן מופיעות על גבי המדריך הזה. אחד מסודותיו הוא ארתור דנט, הגיבור האנושי, שהוא ההתגלמות של האדם הפשוט, מי שאין לו שליטה על מה שקורה לו, קצת כמו כולנו.
זה כמעט חצי מאה ששומר "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה" על מעמדו כתופעה גיקית מרכזית, אולי מהמשונות בתרבות המערבית אבל ללא ספק מהמצליחות שביניהן. עם מעל 15 מיליון עותקים, המדריך הוא אחד מרבי המכר הגדולים בתולדות המדע הבדיוני.
"מדריך הטרמפיסט" היא יצירתו הגדולה ביותר של דאגלס אדמס, סופר מצחיק במיוחד ובעל דמיון עשיר, גאון חד-פעמי, שמעולם נתן לעצמו להיות כבול למוסכמות. הוא עצמו זכה לחיות רק 49 שנים, בהן הביא לעולם את ה”טרילוגיה בחמישה חלקים”, מהיצירות הכי בולטות אבל מיוחדות וסאטיריות בעולם המדע הבדיוני.
#המעריצים לא מרפים
"מדריך הטרמפיסט" ממשיך וכנראה ימשיך עוד שנים רבות לבלוט בכל רשימה של ספרי המדע הבדיוני המובילים והאיכותיים של המאה ה-20 וזו שאחריה.
אולי הסוד של אדמס הוא שלא כל כך קוראים אותו בשביל הסיפור, אלא יותר בשביל הרעיונות המבריקים שלו. וגם בגלל הצחוקים, הומור במדע בדיוני, כבר אמרנו, די קשה למצוא.
המעריצים ממשיכים לקרוא בספריו, שוב ושוב. הם מהספרים הבודדים שקוראיהם המציאו בשבילם יום חג, ראו בתגית "יום המגבת". הם מקיימים ערבי קריאת שירה ווגונית, על פי הסדרה השירה הגרועה בעולם.
גם בנאס"א מתים עליו ובתחנת החלל הבינלאומית מקריאים לעולם מהספרים הללו של אדמס.
אחד המעריצים הישראלים שלו, אגב, פיתח את תוכנת התרגום לדפדפן הראשונה שהצליחה בעולם. הוא קרא לה "בבילון", על שם "באבל פיש", הדג המתרגם מהסדרה, זה שדוחפים לאוזן והוא מתרגם לכל השפות בעולם, בין תרבויות ומינים שונים.
למי שתוהים אם זה ימשיך, אז התשובה תהיה ודאי 42, אותה תשובה שלמחשב-העל מהסדרה נדרשו מיליוני שנות מחשבה כדי לענות על השאלה "מה משמעות החיים, היקום וכל השאר?"
הנה מדריך לקדימון של מדריך הטרמפיסט לגלקסיה (מתורגם):
https://youtu.be/2-bPIV95HZM
בלי פאניקה!
https://youtu.be/xS358WbnS_k
האתים נשלפים וחובטים מהסרט (מתורגם):
https://youtu.be/h28EMsBBa8o
ה"באבל פיש":
https://youtu.be/fmpP73-SHPQ
שירה ווגונית:
https://youtu.be/ysb-TwA7JCQ
הרובוט הדיכאוני:
https://youtu.be/Eh-W8QDVA9s
והתשובה לשאלה מה משמעות החיים, היקום וכל השאר:
https://youtu.be/aboZctrHfK8
מהו הספר "אמנות המלחמה" של סון זו?
הספר "אמנות המלחמה" (The Art of War) הוא
ספר שנכתב לפני יותר מ-2,500 שנה, בידי סון זו (אפשר גם סון דזה, או סון טסו כמו שכותבים רבים בטעות).
זהו מחבר סיני, שמעט מאוד ידוע עליו ולכן הוא מוגדר כ"מצביא ופילוסוף". אין הרבה ספרים שאלפי שנים אחרי שנכתבו מצליחים להישאר רלוונטיים וממשיכים ללמד אותם באקדמיות לניהול, בבתי ספר צבאיים לפיקוד ובפקולטות שונות באוניברסיטה.
מטרת הספר, על 13 הפרקים שלו, היא להציע כללים לניהול מלחמה מוצלחת. בכל פרק עוסק המחבר בצד אחר של הפיקוד וההובלה, מלחימה, מודיעין, טקטיקה, אסטרטגיה ועד פוליטיקה וארגון.
הטענה של סון היא שאם מפקד או מנהיג ימלא את הכללים שלו - הוא ינצח במלחמה.
בספר העתיק הזה סון זו מציע רעיונות בתחומים שונים, שכולם נועדו לניצחון מהיר וברור במלחמה. את ההשפעות שלו ניתן לראות עד היום ובתחומים רבים.
הספר, שב-1974 התגלה עותק במבוק שלו, מימי הקיסר צ'יינלונג, נחשב קלאסי. במהלך השנים אימצו עקרונות ממנו מפקדי צבא, מנהיגים היסטוריים, מנהלים בתחום העסקי ומובילי מאבקים חברתיים בעולם. ציטוטים ממנו נפוצים עד היום גם במשחקי אסטרטגיה ומשחקי מחשב.
#מהמלצות סון זו
יש בספר המון חוכמה, אך נציין כמה דברים מהם. סון כותב שעל מנהיגים לשאוף לכך שהניצחון יושג מבלי שיצטרכו להילחם כלל.
הוא ממליץ למנהיג לבחון מלחמה כתהליך בלתי צפוי, שלאורך זמן יהיה קשה לשלוט בו. לכן מטרתו של המנהיג הריאלי צריכה להיות חתירה להכרעה מהירה, עד כמה שניתן.
לאורך הספר סון מדגיש חמש תכונות שהן הכרחיות לניצחון במלחמה. את היכולות:
לאחד את כל הלוחמים למטרה אחת משותפת.
לפעול בהתאם לכוח ולגודל של היריב.
לזהות מתי יש להילחם ומתי לא.
להתכונן בעצמך, אך בה בעת למצוא את הרגע הנכון כדי לתקוף את היריב בהפתעה.
לאפשר לאנשים מוכשרים לפעול, מבלי להידחף ולהתערב להם.
סון גם מציין 5 תכונות אופי הכרחיות למנהיגים:
אחריות - כי פזיזותנו תוביל לשגיאות.
אומץ לב - כי פחד מנקיטת יוזמה לא יקדם אותנו.
קור רוח - כי היריב ינצל רגשנות מצידנו.
צניעות - כי התעקשות על כבוד, תוביל לשגיאות.
אכזריות - כי רחמנותנו תנוצל בידי היריב.
על סאן זו וספרו "אמנות המלחמה":
https://youtu.be/brV2hz5vnfU
על הספר המפורסם (עברית):
https://youtu.be/kwblPOB64zM
העקרונות שלו באנימציה:
https://youtu.be/BOLXv3nqDkI
הסבר העקרונות שכתב סון טסו ב"אמנות המלחמה":
https://youtu.be/Hz4FNBj1APA
וסרט תיעודי על הספר "אמנות המלחמה":
https://youtu.be/cWq4WI3ca_M?long=yes
מה יצר הספר "מדינת היהודים" של הרצל?
"מדינת היהודים" (Der Judenstaat), הספר שפורסם על-ידי תאודור הרצל בסוף המאה ה-19, הציע הקמת מדינה יהודית עצמאית כפתרון לבעיית העם היהודי. כיום הספר נחשב אחד הספרים החשובים בכל הזמנים, אבל הוצאתו לאור של הספר הייתה קשה ומורכבת. הרצל סיפר פעם שחברו, הד"ר אמיל שיף, בכה כשקרא בו. הרצל חשב שהוא מתרגש מהספר ומרעיונותיו אך הסתבר לו שידידו חשב שהרצל יצא מדעתו... והוא לא היה היחיד - חברים רבים שלו חשבו שהרעיון שלו בלתי אפשרי.
אבל גם המוציאים לאור סירבו כולם להוציא את הספר לאור. למזלו של הרצל נמצא לבסוף מוציא לאור, לא יהודי, שהתלהב מהספר. הוא פרסם את הספר במהדורה קטנה של 3,000 עותקים והספר הפך להצלחה מסחררת. חלק התלהבו וחלק לעגו לרעיונות שבספר, אבל כולם גרמו לו להפוך לרב מכר ובמהלך השנים הוא תורגם לשפות רבות. כמובן שזה לא הפריע לספר גם לשנות את העולם ולסייע להרצל להקים את התנועה הציונית, שתקים את המדינה..
הנה דיון בספר הזה, שעשה לנו מדינה (עברית):
https://youtu.be/mI13TcgDDRM?long=yes
מה הגדולה של "זורבה היווני"?
ראשון היה הספר "זורבה היווני" (Zorba the Greek), רומן שכתב ניקוס קזאנצאקיס ויצא לאור בשנת 1946.
הספר גולל את סיפורו בגוף ראשון של המספר, אינטלקטואל, הנוסע לאי כרתים ופוגש מקומי בשם אלכסיס זורבה, יווני סוער, הרפתקני, מלא חיים ואופטימי תמיד, שהופך לחברו ולמדריך שלו באי ובחיים היווניים.
מספר הסיפור, בזיל, הוא סופר ומעין פילוסוף, שזה עתה ירש מכרה פחם באי יווני רחוק. הוא מחליט לנסוע לשם כדי לפקח על העניינים.
בסירה שמובילה אותו אל האי כרתים הוא פוגש את זורבה הכריזמטי, איש בגיל העמידה שחי חיי הרפתקאות והופך למדריך של בזיל לחיים באי. זורבה חי את החיים, רוקד עושה מוסיקה ומאהב נמרץ, איש של נשים ואנשים.
בזיל נהנה מההיכרות עם זורבה, שמציג אותו בפני המקומיים ומכיר לו את החיים בו ובדרכי העולם ובהדרגה משנה את השקפתו של האורח האנגלי על החיים.
שניהם, בזיל וזורבה מתמודדים עם שורה של אתגרים כשהם מנסים להפעיל את המכרה. הם נתקלים בבירוקרטיה המקומית, מתעמתים עם חלק מתושבי הכפר המגלים עוינות וחווים כישלונות בלתי צפויים.
לאורך כל הסיפור, נשאר זורבה עצמו אופטימי ונראה שהוא נהנה מההרפתקאות, בעוד בזיל מנסה ליישב את הניגודים שבין ערכיו והאידיאלים האינטלקטואליים שלו לבין המציאות המבולגנת שהוא חווה.
מתחילתו ועד סופו המפתיע מציע "זורבה היווני" סיפור מעורר השראה על בני אדם, מפגש תרבותי, הרפתקאות, חברות וחיפוש אחרי משמעות.
מהספר נוצר בין השאר בשנת 1964 גם הסרט המפורסם, בבימוי המוצלח של מייקל קקויאניס. את אלכסיס זורבה, הדמות הראשית בסרט גילם השחקן המקסיקאי-אמריקאי אנתוני קווין, שכלל לא היה יווני, אך היטיב לגלם את דמותו של זורבה. את דמותו של בזיל, האורח האנגלי, גילם אלן בייטס.
את הסרט צילמו באתרים שונים באי כרתים, כולל בעיר חאניה, בחצי האי אקרוטירי ועוד. את הסצנה הכי מפורסמת מהסרט, זו של ריקוד הסירטאקי, צילמו בחוף של הכפר סטאברוס.
הנה קדימון הסרט:
https://youtu.be/hkuoaKtOZg8
"הריקוד של זורבה", הריקוד המפורסם שעל החוף "סירטאקי" על שיר הנושא:
https://youtu.be/2AzpHvLWFUM
ביוון הסירטקי הפך לריקוד עממי:
https://youtu.be/par4zqR6n80
את המוסיקה לסרט יצר המלחין היווני האגדי מיקיס תיאודורקיס:
https://youtu.be/QskFT7AaKH0
תמונות מההצגה זורבה היווני בתיאטרון הבימה:
https://youtu.be/eaPUkCU8ldc
והתמונה מהחוף עם מוזיקת זורבה היווני:
https://youtu.be/dzlcxN0lxSo
איך הייתה רכבת האוריינט אקספרס לאגדה?
אם ישאלו אתכם פעם בשעשועון טריוויה "מה משותף ללב טולסטוי, לורנס איש ערב או מהטה הארי, סביר שהתשובה היחידה תהיה נסיעה ברכבת "אוריינט אקספרס" (Orient Express).
ואכן, האוריינט אקספרס הייתה רכבת נוסעים יוקרתית וידועה, שנולדה מחלום של כמה יזמים במאה ה-19, לחבר את העיר פריז לאיסטנבול.
ואכן, הרכבת הזו פעלה החל משנת 1883, בין פריז לאיסטנבול. התוואי המקורי שלה היה פריז - שטרסבורג - מינכן - וינה - בודפשט - בוקרשט - איסטנבול.
מתחילת המאה ה-20 רכבת ה-Orient Express הצליחה לא רק לספק שירות נסיעות מהיר ומפנק אלא גם להעניק חוויה תרבותית ייחודית ומשמעותית לרבים ממי שנסעו בה.
הנסיעה ברכבת זו, בין מערב אירופה למזרח התיכון ואל האימפריה העות'מנית, נחשבה ליוקרתית ומענגת והציעה קרונות רכבת מפוארים, אוכל גורמה ושירות מעולה. זה התאים לנוסעים שהיו ברובם עשירים ואמידים.
רכבת "האוריינט אקספרס" הפכה במהירות מסתם אמצעי תחבורה מכובד לאחד מסמלי התרבות והיוקרה של אותה תקופה, סמל מעמדי ותענוג השמור למשפחות מבוססות, אצילים, דיפלומטים, אנשי עסקים ואמנים שנסעו בה, בין אירופה למזרח התיכון. עוד נהגו לנסוע בה גם נשיאי מדינות, נכבדים, עשירים ומרגלים.
במהלך השנים הפכה הרכבת למוקד עלילות של ספרים וסרטים רבים. היא ממש כיכבה ב"רצח באוריינט אקספרס", אחד מרומני הבלשים המפורסמים בהיסטוריה.
האוריינט אקספרס המשיכה לפעול עד שנות ה-70 של המאה ה-20. בתקופה זו היא הוחלפה ברכבות מהירות ומחלקות ראשונות במטוסי נוסעים.
היות ועד היום נותרה רכבת ה-Orient Express סמל ליוקרה ואלגנטיות עשירה, החזירו אותה בשנים האחרונות לפעולה. זה קרה לאחר שב-2015 גילה חוקר ההיסטוריה התעשייתית, ארתור מטטל (Arthur Mettetal) את קרונות האוריינט אקספרס המקוריים והם שופצו למטרה זו.
כיום פועלות כמה רכבות כאלה בתור רכבות לעשירים, המשלבות טיול יוקרתי עם גלמפינג נייד. מצד שני רבים אומרים שרק הגעגוע יכול לקשור בינן ובין האוריינט אקספרס האותנטית של הימים ההם.
כמו פעם - הנה האוריינט אקספרס:
https://youtu.be/EreHHwoCAek
המקומות:
https://youtu.be/c0hF0YxKQ98
בתוכה:
https://youtu.be/XxaJDC_pN_E
קדימון הסרט "רצח באוריינט אקספרס" על פי הספר הידוע של אגאתה קריסטי:
https://youtu.be/-UyKxC-BXXM
הקדימון מ-2016:
https://youtu.be/OXNuz7dMmvA
וסרט תיעודי על תולדות רכבת האוריינט אקספרס:
https://youtu.be/hY3YDVmXRbI?long=yes
למה הספר "אליס בארץ הפלאות" כל כך חשוב?
הספר "הרפתקאות אליס בארץ הפלאות" מאת לואיס קרול, הוא מספרי הילדים הכי פופולאריים אי-פעם והוא זכה גם לקוראים מבוגרים רבים, שמצאו בו הרבה יופי וחוכמה. הוא נכתב בידי לואיס קרול (שם העט של המרצה האנגלי למתמטיקה צ'ארלס לוטווידג' דודג'סון) ומבוסס על סיפורי מעשיות שסיפר לכמה ילדות של חברי משפחה, במהלך שיט בנהר התמזה.
הספר התקבל בתחילה בביקורות מעורבות, אך זכה להצלחה. לאחר מותו של קרול הוא הפך פופולארי ביותר ומאז יצאו לאור מאות מהדורות שלו והוא תורגם ל-125 שפות. מחקרים רבים ופרשנויות ניתנו לו והוא זכה לעיבודים רבים - כמעט לכל תחום אמנותי והפך מהספרים המשפיעים הן בספרות הילדים ובכלל על תרבות העולם.
הנה שיר הפתיחה של הסדרה (עברית):
https://youtu.be/QLeyrOQ19YM
טריילר בו אליסה נופלת לחור הארנב (מתורגם):
https://youtu.be/ak9GIzEC3Eo
סרט המשך לסרט המצליח הראשון, גם הוא על אליס:
https://youtu.be/WovwuOFBUuY
סיפורה של "עליזה בארץ הפלאות" והשוואה בין הספר לבין הסרט המפורסם של דיסני:
https://youtu.be/D8VMM5YMjA8?long=yes
הפקת תאטרון של "אליס בארץ הפלאות" מבית ספר בבנימינה (עברית):
http://youtu.be/_4--jBlV8RA?long=yes
והמחזמר "הרפתקאות אליס בארץ הפלאות":
https://youtu.be/pPwyLvG6gxY?long=yes
סיפורם של המלך ארתור (King Arthur) ואבירי השולחן העגול הוא סיפורו של מקבץ האגדות המפורסם ביותר בספרות המערבית. המיתוס התפתח במאות ה-12 וה-13 באנגליה וצרפת, אך מקורותיו נעוצים במסורות קלטיות קדומות יותר.
לא ברור בדיוק כיצד ומהיכן התגבשו האגדות הללו וצמחו מאגדות אנגליות למיתוס אירופי כל כך ידוע. נראה שמקורותיו נעוצים במסורות קלטיות קדומות, שבמאות ה-12 וה-13 יצרו מיתוס, שהלך והתפתח באנגליה וצרפת.
האגדה מספרת על המלך ארתור, מי שהיה מלך בריטניה במאות ה-5 או ה-6 לספירה. לפי האגדה, הוא עלה לגדולה, עת הצליח לשלוף מהסלע את חרב אקסקליבר, החרב האגדית שאיש לפניו לא הצליח בשליפתה.
את זכותו למלוכה הוכיחה שליפת החרב מהאבן, כי החרב, שהייתה שייכת לאותר פנדרגון, ננעצה באותה האבן, בעת מותו בקרב. נקבע שרק השליט הראוי באמת למשול בבריטניה, רק הוא יוכל לשלוף את חרב האקסקליבר מהאבן. כשבנו ארתור הצליח בכך, הוא הפך למלך בריטניה.
מכאן ואילך, המלך ארתור איחד את בריטניה, בהנהגתו הצודקת והאמיצה, תוך שהוא יוצר תקופה מעולה בממלכה, תור זהב של שלום ושגשוג.
בירתה הדמיונית של ממלכתו של ארתור היא הטירה האגדית קַמֶלוֹט (Camelot). במרכז חצרו בה הוא העמיד את השולחן העגול המפורסם, שולחן קבלת ההחלטות המלכותי. מסביב לשולחן ישבו הטובים שבאבירי ממלכתו, כשכולם שווי מעמד. כל אחד מאבירי המלך ארתור נשבע את שבועת האבירות שכללה אידיאלים נעלים, כמו ההגנה על החלשים, ציות לבעלי סמכות, ההבטחה לדבר אמת, לנהוג באומץ, באדיבות, בכבוד ועוד.
"אבירי השולחן העגול" יצאו עם המלך ארתור להרפתקאות ומסעות. הם נלחמו ברשע והגנו על החלשים, כשהמשימה החשובה ביותר שלהם הייתה החיפוש אחר הגביע הקדוש. הידועים בהם הם לנסלוט, גאוויין, פרסיבל וגלאהאד.
את האידיאל האבירי גילם האציל סר לנסלוט, מי שלחם בשמה של המלכה גווינביר ונהג כלפיה במסירות אצילית. אך בגידתם של לנסלוט עם המלכה והמרד של בנו הבלתי חוקי מורדרד, הובילו לנפילת הממלכה האידיאלית של ארתור בקמלוט והיא לא שרדה לנצח.
בקרב האחרון ארתור נפצע אנושות, אך לא מת. לפי האגדה הוא נלקח לאי הקסום אבלון, ממנו ישוב, לפי ההבטחה, ביום מן הימים, כשבריטניה תזדקק לו מחדש.
במשך שנים רבות גילמו ארתור ואבירי השולחן העגול בספרות ובאגדות האירופיות את תכונות האבירים ואת האבירות שמצופה מהם. עד ימינו הם מהווים סמל לאידיאלים של אבירות, צדק וחיפוש אחרי משמעות.
אגדות ארתור ואבירי השולחן העגול ממשיכות עד היום לשבות את הדמיון ולהשפיע על התרבות המערבית. סיפורם המדהים של המלך ארתור ואביריו הרטיט לבבות רבים, גם בעולם האמיתי ולא רק באגדות. באופן מסוים ניתן לראות בסיפור של ארתור וממלכת קמלוט את סיפור הפנטזיה הראשון בהיסטוריה.
אבל איך הופך מלך שמעולם לא היה קיים לבן אלמוות? איך רבים כל כך מעריצים אדם שמעולם לא נולד? - מסתבר שלדמיון ולסיפור הטוב יש המון כוח. לעתים אפילו יותר מכוחה של המציאות. וגם בכך ניכרת השפעתו של המלך ארתור עד ימינו - על ספרות הפנטזיה ובאופן מסוים אפילו על יקום גיבורי-העל בתרבות.
הנה סיפורו של המלך ארתור (מתורגם):
https://youtu.be/RBsY88Lir-A
אגדת האביר הירוק (מתורגם):
https://youtu.be/SaQImmPev2o
ריק ווייקמן, הקלידן האגדי של להקת Yes, הלחין יצירת פרוגרסיב למלך ארתור ולאבירי השולחן העגול:
https://youtu.be/VO3KAqsqjaY?long=yes
הרצאה על סיפורו של המלך ארתור ואבירי השולחן העגול, סיפור הפנטזיה הראשון בהיסטוריה (עברית):
https://youtu.be/Cdb5FO5KUK0?long=yes
והמחזמר "המלך ארתור ואבירי השולחן העגול" (עברית):
https://youtu.be/MDCR23oZyzw?t=12s?long=yes
עוד לפני רשימת הספרים הנמכרים שנמדדו, הספר הכי נמכר בהיסטוריה הוא כמובן התנ"ך, שתורגם ליותר מ-2,233 שפות ודיאלקטים ומופיע בקביעות בראש מצעד הספרים הנמכרים בעולם.
אך מעניין לא פחות הוא ספר הילדים הנמכר ביותר. הרב-מכר הגדול ביותר לילדים הוא הספר "הנסיך הקטן" - ספרו האהוב של הטייס הצרפתי אנטואן דה סנט-אכזופרי, שגם אייר אותו בעצמו.
"הנסיך הקטן" יצא לאור ב-1943, שנה לפני שהמחבר עצמו, טייס קרב, נעלם עם מטוסו במלחמת העולם השניה.
בספר מתוארת פגישה של טייס שהתרסק במדבר סהרה עם ילד קסום ומסתורי מכוכב אחר, שמספר לו דברים חכמים למדי, שמסבירים בדרך מיוחדת אמיתות שונות על בני האדם והתנהגותם שאינה תמיד הגיונית ואפילו טפשית. המחבר גם כותב את האזהרה המסתורית ביותר "ילדים, היזהרו מעצי הבאובב!".
לא תמיד ברור אם "הנסיך הקטן" הוא אכן ספר ילדים או שהוא ספר למבוגרים, המחבר אותם לחשיבה היצירתית והחכמה של הילדים. אך הוא עדיין אחד הספרים המיוחדים והמשפיעים על ילדי העולם והוא תורגם מאז ל-190 שפות ונמכר בכ-80 מליון עותקים.
הנה תחילת הספר "הנסיך הקטן" בקטע מסרט האנימציה (עברית):
http://youtu.be/uCP4OW_L0HM
קדימון לסרט חדש על הנסיך הקטן:
http://youtu.be/fEPqgSNLfK8
שיר הנסיך הקטן באנגלית:
http://youtu.be/hklPwd1k-WY
והדימוי של "הנסיך הקטן" הפך אצלנו לשיר זיכרון (עברית):
https://youtu.be/_2mBJhGe2zY
גם זה קרה בשנת 1967, השנה שבה התרחשו כל כך הרבה דברים ששינו את תרבות המערב. מה זה זה? - בשנה זו מוציא העתידן וחלוץ חוקר התקשורת מרשל מקלוהן לאור את ספרו המהפכני "המדיום הוא המסר".
"המדיום הוא המסר" (The medium is the message) דיבר על כך שהאופי הטכנולוגי של כל מדיום התקשורתי הוא הרבה יותר חשוב מהתוכן שמועבר בו. במילים אחרות - שיטת המסירה של המסר משפיעה עלינו לא פחות ולעתים אפילו יותר מהתוכן של המסר.
כלומר, הטענה הייתה שבניגוד למה שחשבו כולם עד אז, לא התוכן מכיל את המסר, אלא המדיום הוא שמעצב את המסר. בתקופה שבה פורסם הספר, נשמעה הטענה הזו מוגזמת ומופרכת לגמרי.
חשוב לזכור, שכל המדיומים התקשורתיים המרכזיים - כלומר אמצעי התקשורת, היו אז משמעותית חד-כיווניים. העיתונים פעלו בכיוון אחד, מהמערכת אל הקוראים. כך גם הרדיו והטלוויזיה, שהיה אז אמנם מעט ביטוי לצרכנים בהם, בשיחות עם מאזינים או בתכניות נוסח ד"ש עם שיר, אבל התקשורת הדו-צדדית, הייתה אז מוגבלת וראשונית.
מכאן הסיבה שאנשים התקשו לקבל אז, בזמן אמת, את הטענה על נחיתותו, באשר למסר, של התוכן למול המדיום.
אבל עם הזמן החלו אנשים להבין את רעיונותיו של מקלוהן ולראותם הולכים ומתממשים. יותר ויותר מומחים טענו שהוא צדק.
מה שהפך את "המדיום הוא המסר" לרב מכר ולאבן יסוד בפוסט מודרניזם, היו התפתחויות באמצעי התקשורת, שהראו עד כמה המדיום הפופולרי בכל תקופה הוא בעל חשיבות, לא פחותה ואולי אף משמעותית, לעיתים, מהמסרים העוברים בו. אין כמו המדיום השליט בכל תקופה, כמי או כמה שקובע את צורת החיים, סגנון החיים והדרך שבה חיים בני האדם באותה תקופה. זה, אם תרצו, המסר.
היום, אחרי כמעט יובל והשתלטות מדהימה של מדיומים תקשורתיים חדשים ודו-כיווניים, דוגמת האינטרנט, הטלפונים החכמים, הבלוגים, טוויטר ועוד, ניתן לראות כיצד הם שאבו את הרוח האנושית אליהם, הפנו אותנו לריכוז בעצמנו, באינדוודואל, הביאו לניתוק מסוים מהסביבה ולתקשורת חברתית באמצעות הטכנולוגיה הזו, שיטחו את המסרים, לדלים יותר, קצרים, עילגים וכך הלאה.
אגב, בגלל טעות דפוס יצא הספר בגרסתו הראשונה עם הכותרת "המדיום הוא המסאז'" ומספרים שמקלוהן אהב את הרעיון והשאיר אותו כך. זאת מכיוון שהאמין שאכן הטלוויזיה עושה סוג של מסאז' למוח וגורמת לו להתנהג בצורות מסוימות. מגניב לדעת שגם חוקרים רציניים אוחזים בחוש הומור ובהיגיון משונה במנות גדושות.
גם סיפורי מקלוהן הפנטסטיים על "הכפר הגלובלי" שבו אין כל הבדלים תרבותיים בין בני אדם מקצוות שונים של האולם, נשמעו כמו אגדות בלתי אפשריות. והיום?
הנה ההסבר של המדיום הוא המסר:
https://youtu.be/gCr2binb4Fs
המדיום הוא המסר:
https://youtu.be/Ko6J9v1C9zE
שאלות למרשל מקלוהן על טענתו:
https://youtu.be/h2dHqdvXsys
כך הוא מדגים בעזרת התיאוריה שלו את העימות המפורסם בין קנדי לניקסון:
https://youtu.be/fgv72SRHdUI
יש חברות שמפרסמות על גב הרעיון הזה:
https://youtu.be/WeVJwb1OnYc
וסרט תיעודי על המדיום שהוא המסר:
https://youtu.be/t1axnba_Ueg?long=yes
"מדריך הטרמפיסט לגלקסיה" (The Hitchhiker's Guide to the Galaxy) הוא סדרת ספרים סאטירית, שהייתה לסדרת פולחן, בקרב המעריצים.
אין הרבה הומור במדע הבדיוני ו"המדריך" מפוצץ בהומור. הוא התחיל בתור סדרת תסכיתי רדיו ששודרה בשנת 1978. המשיך בסדרת ספרים פולחנית, אחריהם משחקי מחשב שהופיעו בשנות ה-80 ובהמשך גם סרט קולנוע מפיל מצחוק והברקות, שיצא ב-2005.
הסדרה, מעין טרילוגיה, אבל לא בשלושה אלא בחמישה חלקים, נקראת על שם מדריך הטיולים שמוצע בה לנוסעים במרחבי הגלקסיה והוא "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה". המדריך הזה הוא מעין אנציקלופדיה אלקטרונית שנותנת מידע רב, אם כי לא ברור כמה חשיבות אמיתית יש בו על הגלקסיה.
צמד מילים שהפך למשמעותי בעיני המעריצים של הסדרה הן "Don't panic" (בלי לחץ!) והן מופיעות על גבי המדריך הזה. אחד מסודותיו הוא ארתור דנט, הגיבור האנושי, שהוא ההתגלמות של האדם הפשוט, מי שאין לו שליטה על מה שקורה לו, קצת כמו כולנו.
זה כמעט חצי מאה ששומר "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה" על מעמדו כתופעה גיקית מרכזית, אולי מהמשונות בתרבות המערבית אבל ללא ספק מהמצליחות שביניהן. עם מעל 15 מיליון עותקים, המדריך הוא אחד מרבי המכר הגדולים בתולדות המדע הבדיוני.
"מדריך הטרמפיסט" היא יצירתו הגדולה ביותר של דאגלס אדמס, סופר מצחיק במיוחד ובעל דמיון עשיר, גאון חד-פעמי, שמעולם נתן לעצמו להיות כבול למוסכמות. הוא עצמו זכה לחיות רק 49 שנים, בהן הביא לעולם את ה”טרילוגיה בחמישה חלקים”, מהיצירות הכי בולטות אבל מיוחדות וסאטיריות בעולם המדע הבדיוני.
#המעריצים לא מרפים
"מדריך הטרמפיסט" ממשיך וכנראה ימשיך עוד שנים רבות לבלוט בכל רשימה של ספרי המדע הבדיוני המובילים והאיכותיים של המאה ה-20 וזו שאחריה.
אולי הסוד של אדמס הוא שלא כל כך קוראים אותו בשביל הסיפור, אלא יותר בשביל הרעיונות המבריקים שלו. וגם בגלל הצחוקים, הומור במדע בדיוני, כבר אמרנו, די קשה למצוא.
המעריצים ממשיכים לקרוא בספריו, שוב ושוב. הם מהספרים הבודדים שקוראיהם המציאו בשבילם יום חג, ראו בתגית "יום המגבת". הם מקיימים ערבי קריאת שירה ווגונית, על פי הסדרה השירה הגרועה בעולם.
גם בנאס"א מתים עליו ובתחנת החלל הבינלאומית מקריאים לעולם מהספרים הללו של אדמס.
אחד המעריצים הישראלים שלו, אגב, פיתח את תוכנת התרגום לדפדפן הראשונה שהצליחה בעולם. הוא קרא לה "בבילון", על שם "באבל פיש", הדג המתרגם מהסדרה, זה שדוחפים לאוזן והוא מתרגם לכל השפות בעולם, בין תרבויות ומינים שונים.
למי שתוהים אם זה ימשיך, אז התשובה תהיה ודאי 42, אותה תשובה שלמחשב-העל מהסדרה נדרשו מיליוני שנות מחשבה כדי לענות על השאלה "מה משמעות החיים, היקום וכל השאר?"
הנה מדריך לקדימון של מדריך הטרמפיסט לגלקסיה (מתורגם):
https://youtu.be/2-bPIV95HZM
בלי פאניקה!
https://youtu.be/xS358WbnS_k
האתים נשלפים וחובטים מהסרט (מתורגם):
https://youtu.be/h28EMsBBa8o
ה"באבל פיש":
https://youtu.be/fmpP73-SHPQ
שירה ווגונית:
https://youtu.be/ysb-TwA7JCQ
הרובוט הדיכאוני:
https://youtu.be/Eh-W8QDVA9s
והתשובה לשאלה מה משמעות החיים, היקום וכל השאר:
https://youtu.be/aboZctrHfK8
ספרים מפורסמים
הספר "אמנות המלחמה" (The Art of War) הוא
ספר שנכתב לפני יותר מ-2,500 שנה, בידי סון זו (אפשר גם סון דזה, או סון טסו כמו שכותבים רבים בטעות).
זהו מחבר סיני, שמעט מאוד ידוע עליו ולכן הוא מוגדר כ"מצביא ופילוסוף". אין הרבה ספרים שאלפי שנים אחרי שנכתבו מצליחים להישאר רלוונטיים וממשיכים ללמד אותם באקדמיות לניהול, בבתי ספר צבאיים לפיקוד ובפקולטות שונות באוניברסיטה.
מטרת הספר, על 13 הפרקים שלו, היא להציע כללים לניהול מלחמה מוצלחת. בכל פרק עוסק המחבר בצד אחר של הפיקוד וההובלה, מלחימה, מודיעין, טקטיקה, אסטרטגיה ועד פוליטיקה וארגון.
הטענה של סון היא שאם מפקד או מנהיג ימלא את הכללים שלו - הוא ינצח במלחמה.
בספר העתיק הזה סון זו מציע רעיונות בתחומים שונים, שכולם נועדו לניצחון מהיר וברור במלחמה. את ההשפעות שלו ניתן לראות עד היום ובתחומים רבים.
הספר, שב-1974 התגלה עותק במבוק שלו, מימי הקיסר צ'יינלונג, נחשב קלאסי. במהלך השנים אימצו עקרונות ממנו מפקדי צבא, מנהיגים היסטוריים, מנהלים בתחום העסקי ומובילי מאבקים חברתיים בעולם. ציטוטים ממנו נפוצים עד היום גם במשחקי אסטרטגיה ומשחקי מחשב.
#מהמלצות סון זו
יש בספר המון חוכמה, אך נציין כמה דברים מהם. סון כותב שעל מנהיגים לשאוף לכך שהניצחון יושג מבלי שיצטרכו להילחם כלל.
הוא ממליץ למנהיג לבחון מלחמה כתהליך בלתי צפוי, שלאורך זמן יהיה קשה לשלוט בו. לכן מטרתו של המנהיג הריאלי צריכה להיות חתירה להכרעה מהירה, עד כמה שניתן.
לאורך הספר סון מדגיש חמש תכונות שהן הכרחיות לניצחון במלחמה. את היכולות:
לאחד את כל הלוחמים למטרה אחת משותפת.
לפעול בהתאם לכוח ולגודל של היריב.
לזהות מתי יש להילחם ומתי לא.
להתכונן בעצמך, אך בה בעת למצוא את הרגע הנכון כדי לתקוף את היריב בהפתעה.
לאפשר לאנשים מוכשרים לפעול, מבלי להידחף ולהתערב להם.
סון גם מציין 5 תכונות אופי הכרחיות למנהיגים:
אחריות - כי פזיזותנו תוביל לשגיאות.
אומץ לב - כי פחד מנקיטת יוזמה לא יקדם אותנו.
קור רוח - כי היריב ינצל רגשנות מצידנו.
צניעות - כי התעקשות על כבוד, תוביל לשגיאות.
אכזריות - כי רחמנותנו תנוצל בידי היריב.
על סאן זו וספרו "אמנות המלחמה":
https://youtu.be/brV2hz5vnfU
על הספר המפורסם (עברית):
https://youtu.be/kwblPOB64zM
העקרונות שלו באנימציה:
https://youtu.be/BOLXv3nqDkI
הסבר העקרונות שכתב סון טסו ב"אמנות המלחמה":
https://youtu.be/Hz4FNBj1APA
וסרט תיעודי על הספר "אמנות המלחמה":
https://youtu.be/cWq4WI3ca_M?long=yes
"מדינת היהודים" (Der Judenstaat), הספר שפורסם על-ידי תאודור הרצל בסוף המאה ה-19, הציע הקמת מדינה יהודית עצמאית כפתרון לבעיית העם היהודי. כיום הספר נחשב אחד הספרים החשובים בכל הזמנים, אבל הוצאתו לאור של הספר הייתה קשה ומורכבת. הרצל סיפר פעם שחברו, הד"ר אמיל שיף, בכה כשקרא בו. הרצל חשב שהוא מתרגש מהספר ומרעיונותיו אך הסתבר לו שידידו חשב שהרצל יצא מדעתו... והוא לא היה היחיד - חברים רבים שלו חשבו שהרעיון שלו בלתי אפשרי.
אבל גם המוציאים לאור סירבו כולם להוציא את הספר לאור. למזלו של הרצל נמצא לבסוף מוציא לאור, לא יהודי, שהתלהב מהספר. הוא פרסם את הספר במהדורה קטנה של 3,000 עותקים והספר הפך להצלחה מסחררת. חלק התלהבו וחלק לעגו לרעיונות שבספר, אבל כולם גרמו לו להפוך לרב מכר ובמהלך השנים הוא תורגם לשפות רבות. כמובן שזה לא הפריע לספר גם לשנות את העולם ולסייע להרצל להקים את התנועה הציונית, שתקים את המדינה..
הנה דיון בספר הזה, שעשה לנו מדינה (עברית):
https://youtu.be/mI13TcgDDRM?long=yes
ראשון היה הספר "זורבה היווני" (Zorba the Greek), רומן שכתב ניקוס קזאנצאקיס ויצא לאור בשנת 1946.
הספר גולל את סיפורו בגוף ראשון של המספר, אינטלקטואל, הנוסע לאי כרתים ופוגש מקומי בשם אלכסיס זורבה, יווני סוער, הרפתקני, מלא חיים ואופטימי תמיד, שהופך לחברו ולמדריך שלו באי ובחיים היווניים.
מספר הסיפור, בזיל, הוא סופר ומעין פילוסוף, שזה עתה ירש מכרה פחם באי יווני רחוק. הוא מחליט לנסוע לשם כדי לפקח על העניינים.
בסירה שמובילה אותו אל האי כרתים הוא פוגש את זורבה הכריזמטי, איש בגיל העמידה שחי חיי הרפתקאות והופך למדריך של בזיל לחיים באי. זורבה חי את החיים, רוקד עושה מוסיקה ומאהב נמרץ, איש של נשים ואנשים.
בזיל נהנה מההיכרות עם זורבה, שמציג אותו בפני המקומיים ומכיר לו את החיים בו ובדרכי העולם ובהדרגה משנה את השקפתו של האורח האנגלי על החיים.
שניהם, בזיל וזורבה מתמודדים עם שורה של אתגרים כשהם מנסים להפעיל את המכרה. הם נתקלים בבירוקרטיה המקומית, מתעמתים עם חלק מתושבי הכפר המגלים עוינות וחווים כישלונות בלתי צפויים.
לאורך כל הסיפור, נשאר זורבה עצמו אופטימי ונראה שהוא נהנה מההרפתקאות, בעוד בזיל מנסה ליישב את הניגודים שבין ערכיו והאידיאלים האינטלקטואליים שלו לבין המציאות המבולגנת שהוא חווה.
מתחילתו ועד סופו המפתיע מציע "זורבה היווני" סיפור מעורר השראה על בני אדם, מפגש תרבותי, הרפתקאות, חברות וחיפוש אחרי משמעות.
מהספר נוצר בין השאר בשנת 1964 גם הסרט המפורסם, בבימוי המוצלח של מייקל קקויאניס. את אלכסיס זורבה, הדמות הראשית בסרט גילם השחקן המקסיקאי-אמריקאי אנתוני קווין, שכלל לא היה יווני, אך היטיב לגלם את דמותו של זורבה. את דמותו של בזיל, האורח האנגלי, גילם אלן בייטס.
את הסרט צילמו באתרים שונים באי כרתים, כולל בעיר חאניה, בחצי האי אקרוטירי ועוד. את הסצנה הכי מפורסמת מהסרט, זו של ריקוד הסירטאקי, צילמו בחוף של הכפר סטאברוס.
הנה קדימון הסרט:
https://youtu.be/hkuoaKtOZg8
"הריקוד של זורבה", הריקוד המפורסם שעל החוף "סירטאקי" על שיר הנושא:
https://youtu.be/2AzpHvLWFUM
ביוון הסירטקי הפך לריקוד עממי:
https://youtu.be/par4zqR6n80
את המוסיקה לסרט יצר המלחין היווני האגדי מיקיס תיאודורקיס:
https://youtu.be/QskFT7AaKH0
תמונות מההצגה זורבה היווני בתיאטרון הבימה:
https://youtu.be/eaPUkCU8ldc
והתמונה מהחוף עם מוזיקת זורבה היווני:
https://youtu.be/dzlcxN0lxSo
אם ישאלו אתכם פעם בשעשועון טריוויה "מה משותף ללב טולסטוי, לורנס איש ערב או מהטה הארי, סביר שהתשובה היחידה תהיה נסיעה ברכבת "אוריינט אקספרס" (Orient Express).
ואכן, האוריינט אקספרס הייתה רכבת נוסעים יוקרתית וידועה, שנולדה מחלום של כמה יזמים במאה ה-19, לחבר את העיר פריז לאיסטנבול.
ואכן, הרכבת הזו פעלה החל משנת 1883, בין פריז לאיסטנבול. התוואי המקורי שלה היה פריז - שטרסבורג - מינכן - וינה - בודפשט - בוקרשט - איסטנבול.
מתחילת המאה ה-20 רכבת ה-Orient Express הצליחה לא רק לספק שירות נסיעות מהיר ומפנק אלא גם להעניק חוויה תרבותית ייחודית ומשמעותית לרבים ממי שנסעו בה.
הנסיעה ברכבת זו, בין מערב אירופה למזרח התיכון ואל האימפריה העות'מנית, נחשבה ליוקרתית ומענגת והציעה קרונות רכבת מפוארים, אוכל גורמה ושירות מעולה. זה התאים לנוסעים שהיו ברובם עשירים ואמידים.
רכבת "האוריינט אקספרס" הפכה במהירות מסתם אמצעי תחבורה מכובד לאחד מסמלי התרבות והיוקרה של אותה תקופה, סמל מעמדי ותענוג השמור למשפחות מבוססות, אצילים, דיפלומטים, אנשי עסקים ואמנים שנסעו בה, בין אירופה למזרח התיכון. עוד נהגו לנסוע בה גם נשיאי מדינות, נכבדים, עשירים ומרגלים.
במהלך השנים הפכה הרכבת למוקד עלילות של ספרים וסרטים רבים. היא ממש כיכבה ב"רצח באוריינט אקספרס", אחד מרומני הבלשים המפורסמים בהיסטוריה.
האוריינט אקספרס המשיכה לפעול עד שנות ה-70 של המאה ה-20. בתקופה זו היא הוחלפה ברכבות מהירות ומחלקות ראשונות במטוסי נוסעים.
היות ועד היום נותרה רכבת ה-Orient Express סמל ליוקרה ואלגנטיות עשירה, החזירו אותה בשנים האחרונות לפעולה. זה קרה לאחר שב-2015 גילה חוקר ההיסטוריה התעשייתית, ארתור מטטל (Arthur Mettetal) את קרונות האוריינט אקספרס המקוריים והם שופצו למטרה זו.
כיום פועלות כמה רכבות כאלה בתור רכבות לעשירים, המשלבות טיול יוקרתי עם גלמפינג נייד. מצד שני רבים אומרים שרק הגעגוע יכול לקשור בינן ובין האוריינט אקספרס האותנטית של הימים ההם.
כמו פעם - הנה האוריינט אקספרס:
https://youtu.be/EreHHwoCAek
המקומות:
https://youtu.be/c0hF0YxKQ98
בתוכה:
https://youtu.be/XxaJDC_pN_E
קדימון הסרט "רצח באוריינט אקספרס" על פי הספר הידוע של אגאתה קריסטי:
https://youtu.be/-UyKxC-BXXM
הקדימון מ-2016:
https://youtu.be/OXNuz7dMmvA
וסרט תיעודי על תולדות רכבת האוריינט אקספרס:
https://youtu.be/hY3YDVmXRbI?long=yes
הספר "הרפתקאות אליס בארץ הפלאות" מאת לואיס קרול, הוא מספרי הילדים הכי פופולאריים אי-פעם והוא זכה גם לקוראים מבוגרים רבים, שמצאו בו הרבה יופי וחוכמה. הוא נכתב בידי לואיס קרול (שם העט של המרצה האנגלי למתמטיקה צ'ארלס לוטווידג' דודג'סון) ומבוסס על סיפורי מעשיות שסיפר לכמה ילדות של חברי משפחה, במהלך שיט בנהר התמזה.
הספר התקבל בתחילה בביקורות מעורבות, אך זכה להצלחה. לאחר מותו של קרול הוא הפך פופולארי ביותר ומאז יצאו לאור מאות מהדורות שלו והוא תורגם ל-125 שפות. מחקרים רבים ופרשנויות ניתנו לו והוא זכה לעיבודים רבים - כמעט לכל תחום אמנותי והפך מהספרים המשפיעים הן בספרות הילדים ובכלל על תרבות העולם.
הנה שיר הפתיחה של הסדרה (עברית):
https://youtu.be/QLeyrOQ19YM
טריילר בו אליסה נופלת לחור הארנב (מתורגם):
https://youtu.be/ak9GIzEC3Eo
סרט המשך לסרט המצליח הראשון, גם הוא על אליס:
https://youtu.be/WovwuOFBUuY
סיפורה של "עליזה בארץ הפלאות" והשוואה בין הספר לבין הסרט המפורסם של דיסני:
https://youtu.be/D8VMM5YMjA8?long=yes
הפקת תאטרון של "אליס בארץ הפלאות" מבית ספר בבנימינה (עברית):
http://youtu.be/_4--jBlV8RA?long=yes
והמחזמר "הרפתקאות אליס בארץ הפלאות":
https://youtu.be/pPwyLvG6gxY?long=yes
מהו "מלכוד 22"?
צעירים שסיימו ללמוד מכירים את התופעה המתסכלת הזו של מבקשי עבודה ראשונה.. אתם לא מתקבלים לעבודה בשל חוסר ניסיון ומצד שני לא תוכלו לרכוש ניסיון כזה, כי לא יקבלו אתכם לעבודה שתאפשר רכישת ניסיון כזה...
מלכוד 22.
כלומר, התופעה הזו היא סוג של מלכוד 22 (Catch 22) - תופעה חברתית שיכולה להתבטא במקרים שונים, אבל המאחד ביניהם הוא המלכוד של משהו שהכרחי ליצירת דבר אחר, שבהיעדרו שלו המשהו הראשון בעצמו לא יכול להתקיים.
העניין מגיע מהספר בשם זה, רומן עוקצני ואנטי-מלחמתי שכתב ג'וזף הלר, סופר יהודי ששירת כנווט מוטס במלחמת-העולם השנייה.
הספר הפופולרי כל כך, שנתפס כיצירת מופת אנטי מלחמתית מעולה, הפך לסרט ומשם לקונספט של מלכוד 22.
במקור קיבל הספר את שמו מסעיף שבעלילת הספר מצוי כביכול בחוק השירות הצבאי האמריקני. על פיו רק מי שהשתגעו יכולים להשתחרר מהצבא. אך יש כאן מלכוד כי כל חייל שמבקש להשתחרר מהצבא בשל הפחד מהסכנות הכרוכות בשירות בו, סביר שלא יזכה לשחרור מכיוון שהוא לא משוגע.
ולמה לא משוגע? - כי מלכוד אחר, מלכוד 22, מציין שדאגה של מי שרואה סכנות ברורות ומיידיות לביטחונו האישי ולחייו במלחמה היא תוצאה של חשיבה הגיונית - ולא של משוגע.
בספר, אגב, מודגם המלכוד בעוד הרבה דוגמאות משונות מימיה הצעירים של הדמות - יורשה לה לאכול תפוחים בפיה רק אם יותר לה להכניס אגוזים לפה - אך ברגע שהיא שמה את האגוזים בפיה, ההסברים שלה לא מובנים, כי פיה "מלא באגוזים"...
אז מלכוד 22 היא מעין וריאציה על בעיית הביצה והתרנגולת. זוכרים? - מי הייתה קיימת קודם... אבל מהצד של הבעיה. כי דילמת מלכוד-22 נעוצה בכך שכל שלב מסתמך, כמו בהרבה מקרים, על השלמת השלב שלפניו, אבל בה התחלת השלב הראשון מחייבת את השלמת השלב האחרון... כלומר מדובר במצב בו לא ניתן לפתור או לצאת מהבעיה, כי אין את המצב שמאפשר להתחיל לעבוד עליה.
מכירים את זה היטב גם מי שמשתמשים במשקפי ראיה ומאבדים אותם בבית מדי פעם. הקושי בלמצוא את המשקפיים כשאנחנו בלי משקפיים הוא גם תופעה מסוג מלכוד 22.
או השועל שמתגנב לכרם דרך חור בגדר, טורף המון ענבים ואז מתקשה להשתחל החוצה כי גופו מפוצץ ושמן. אם ימתין שיתרוקן הוא יצליח לצאת וימצא את עצמו בחוץ, אבל שוב יהיה רעב - בדיוק כמו שהיה מלכתחילה ולכן שוב ירצה להיכנס...
הנה הדיאלוג המפורסם מהסרט מלכוד 22 בו הוא מגלה את האבסורד:
https://youtu.be/ANwtzwfSbhc
קדימון לסדרה המבוססת על הספר (מתורגם):
https://youtu.be/u8A-KA7PwbU
הטריילר לסדרה שמראה את המלכוד המפורסם:
https://youtu.be/7dCfrf4Uyu8
מצגת וידאו עם מצבי מלכוד 22 בחיים:
https://youtu.be/pjsoC3OdbDE
ואוסף עובדות על הספר המפורסם:
https://youtu.be/566a2dHODPY?long=yes
צעירים שסיימו ללמוד מכירים את התופעה המתסכלת הזו של מבקשי עבודה ראשונה.. אתם לא מתקבלים לעבודה בשל חוסר ניסיון ומצד שני לא תוכלו לרכוש ניסיון כזה, כי לא יקבלו אתכם לעבודה שתאפשר רכישת ניסיון כזה...
מלכוד 22.
כלומר, התופעה הזו היא סוג של מלכוד 22 (Catch 22) - תופעה חברתית שיכולה להתבטא במקרים שונים, אבל המאחד ביניהם הוא המלכוד של משהו שהכרחי ליצירת דבר אחר, שבהיעדרו שלו המשהו הראשון בעצמו לא יכול להתקיים.
העניין מגיע מהספר בשם זה, רומן עוקצני ואנטי-מלחמתי שכתב ג'וזף הלר, סופר יהודי ששירת כנווט מוטס במלחמת-העולם השנייה.
הספר הפופולרי כל כך, שנתפס כיצירת מופת אנטי מלחמתית מעולה, הפך לסרט ומשם לקונספט של מלכוד 22.
במקור קיבל הספר את שמו מסעיף שבעלילת הספר מצוי כביכול בחוק השירות הצבאי האמריקני. על פיו רק מי שהשתגעו יכולים להשתחרר מהצבא. אך יש כאן מלכוד כי כל חייל שמבקש להשתחרר מהצבא בשל הפחד מהסכנות הכרוכות בשירות בו, סביר שלא יזכה לשחרור מכיוון שהוא לא משוגע.
ולמה לא משוגע? - כי מלכוד אחר, מלכוד 22, מציין שדאגה של מי שרואה סכנות ברורות ומיידיות לביטחונו האישי ולחייו במלחמה היא תוצאה של חשיבה הגיונית - ולא של משוגע.
בספר, אגב, מודגם המלכוד בעוד הרבה דוגמאות משונות מימיה הצעירים של הדמות - יורשה לה לאכול תפוחים בפיה רק אם יותר לה להכניס אגוזים לפה - אך ברגע שהיא שמה את האגוזים בפיה, ההסברים שלה לא מובנים, כי פיה "מלא באגוזים"...
אז מלכוד 22 היא מעין וריאציה על בעיית הביצה והתרנגולת. זוכרים? - מי הייתה קיימת קודם... אבל מהצד של הבעיה. כי דילמת מלכוד-22 נעוצה בכך שכל שלב מסתמך, כמו בהרבה מקרים, על השלמת השלב שלפניו, אבל בה התחלת השלב הראשון מחייבת את השלמת השלב האחרון... כלומר מדובר במצב בו לא ניתן לפתור או לצאת מהבעיה, כי אין את המצב שמאפשר להתחיל לעבוד עליה.
מכירים את זה היטב גם מי שמשתמשים במשקפי ראיה ומאבדים אותם בבית מדי פעם. הקושי בלמצוא את המשקפיים כשאנחנו בלי משקפיים הוא גם תופעה מסוג מלכוד 22.
או השועל שמתגנב לכרם דרך חור בגדר, טורף המון ענבים ואז מתקשה להשתחל החוצה כי גופו מפוצץ ושמן. אם ימתין שיתרוקן הוא יצליח לצאת וימצא את עצמו בחוץ, אבל שוב יהיה רעב - בדיוק כמו שהיה מלכתחילה ולכן שוב ירצה להיכנס...
הנה הדיאלוג המפורסם מהסרט מלכוד 22 בו הוא מגלה את האבסורד:
https://youtu.be/ANwtzwfSbhc
קדימון לסדרה המבוססת על הספר (מתורגם):
https://youtu.be/u8A-KA7PwbU
הטריילר לסדרה שמראה את המלכוד המפורסם:
https://youtu.be/7dCfrf4Uyu8
מצגת וידאו עם מצבי מלכוד 22 בחיים:
https://youtu.be/pjsoC3OdbDE
ואוסף עובדות על הספר המפורסם:
https://youtu.be/566a2dHODPY?long=yes
מה לומדים מהספר "מי הזיז את הגבינה שלי"?
שינויים הם לא דבר פשוט, במיוחד לא כשהם באים לרעה. הספר "Who Moved My Cheese?", ספק מדריך ספק מטיף להתמודדות נכונה עם שינויים ובכל מצב של שינוי.
העלילה מספרת על שני עכברים ושני גמדים ("זעירונים"): ליבוט, חיבוט, רצרצן ורחרחן. כולם מתגוררים במבוך, בו הם התרגלו למצוא כל הזמן את הגבינה שאותה הם אוכלים בתיאבון.
עד שיום אחד היא לא הייתה שם יותר.
שינוי, וזו ממש קלישאה, יכול להיות ברכה או קללה, לפי איך שבוחרים לתפוס אותו. ובסיפור הזה הזיז מישהו את הגבינה לעכברים ויצר שינוי בחייהם. כל אחד מהם מתמודד עם השינוי אחרת.
החיפוש אחר הגבינה שבספר הוא סוג של מטפורה, דימוי. המבוך הוא העולם. מי שיודע להתמודד עם השינוי שמתרחש כשהגבינה בו אזלה, יצליח להשתלב בו ולמצוא מחדש את אושרו.
אנשים חוששים משינוי, לרוב הם גם לא מזהים אותו בזמן ולכן חווים כישלון. אם זה בקריירה, בעסקים, בחיי המשפחה וכן הלאה.
כמו חיפוש הגבינה במצב של שינוי, כך אנו חווים חיפוש ושאיפה לאושר המחודש, לקריירה, הכסף, הסטטוס, הבריאות, האהבה וכן הלאה.
הדרכים השונות בהן העכברים מחפשים את הגבינה שהוזזה ממקומה הקבוע, מייצגות גישות ואפשרויות שונות להתמודדות עם השינויים הללו.
ממש כמו בחיי המבוגרים שאנחנו, בעוד העכברים רצים במבוך העכברים שלהם כדי למצוא גבינה אחרת, ממתינים הזעירונים במקום ומקווים שהגבינה שהייתה בו תמיד תשוב במהרה. כשהם ממש רעבים, אוזר אחד מהם אומץ ויוצא לחפש לו גבינה חדשה.
"מי הזיז", כמו שהוא כונה בחביבות, הוביל במשך תקופה ארוכה את רשימות רבי המכר ברחבי העולם. המשל שבו עזר ללא מעט אנשים להתמודד עם שינויים בצורה נגישה ופשוטה להבנה. הוא לימד דרכי התמודדות טובות יותר מול שינויים, שניתן היה ליישם בעולם העסקים, אבל רבים לקחו אותו לכיוונים מגוונים. אפילו הרמטכ"ל דאז שאול מופז, חילק אותו בעת כהונתו למפקדי צה"ל.
המחבר של רב המכר הוא רופא אמריקאי בשם ספנסר ג'ונסון, מי שהפך לסופר ומחבר של רבי מכר, בעיקרם ספרי ניהול, עזרה והגשמה עצמית, אך גם ספרי ילדים, דוגמת הגירסה לילדים של "מי הזיז".
מכל מקום, הספר, שפורסם ב-1998 והוצג כספר ששינה את תפיסת ודרך החיים של גברים ונשים רבים בעולם, הוא ספרו הידוע ביותר. די מהר הוא הפך לרב מכר בינלאומי ונמכר בעשרות, יש אומרים מאות מיליוני עותקים.
אז התובנה העיקרית ב"מי הזיז" היא שאנשים יכולים ללמוד כיצד להתמודד עם שינויים ומהי הדרך המתאימה להם.
לא חסרות דוגמאות לטבע האנושי של "מי מעיז להזיז את הגבינה שלי?". קבעון, הרגלים, או לפחות חוסר גמישות מצידנו בני האדם, מביאים את האנושות כולה להמשיך ולהשתמש, למשל, בסידור מקלדת שתוכנן מראש כדי להאיט את ההקלדה, גם בעידן שבו המהירות ושטף ההקלדה נתפסים כחשובים ביותר ואין שום מכשול טכנולוגי או פיזי להקלדה מהירה.
ביקורות על הספר לא חסרו גם הן. היו שתייגו אותו כקומוניקט קפיטליסטי, מעין מניפסט של הקפיטליזם המודרני, שמטיף להתמודדות עם השינוי אבל בעצם מעוניין להרגיל את האדם הפשוט שלא להתווכח עם עצם קיומו של המבוך הקפיטליסטי, זה המייצר או מייצג את אותה מציאות דורסנית שמנהלת האליטה השבעה והצינית של העשירים.
הספר מסביר, לפי המבקרים, שמוטב לעכבר לקבל ולהכיל את השינוי, ללא תלונות. כי כך הוא ימשיך בחייו ולא יתלונן, בעוד מעגל העבודה ממשיך להתקיים על גבו ותוך ניצולו המוחלט.
הנה הסבר של הספר ורעיונותיו (עברית):
https://youtu.be/Oqt4hIRciWA
סרטון מצויר של הגבינה והעכברים הללו:
https://youtu.be/Txy6DwbwZ9g
אפילו לשנת הקורונה 2020 העולם התרגל (מתורגם):
https://youtu.be/rokGy0huYEA
בואו נצחק על הגבינה שלי (עברית):
https://youtu.be/N2Tz54Y6zyU
סיפור הגבינה שזזה (מתורגם):
https://youtu.be/oxCqEOAOKvM?long=yes
ואלברט איינשטיין ביטא את זה נהדר בתשובה לשאלה של העוזר שלו ומה אפשר ללמוד מזה על לזוז מהרגיל שלנו (מתורגם):
https://youtu.be/VNGFep6rncY?long=yes
שינויים הם לא דבר פשוט, במיוחד לא כשהם באים לרעה. הספר "Who Moved My Cheese?", ספק מדריך ספק מטיף להתמודדות נכונה עם שינויים ובכל מצב של שינוי.
העלילה מספרת על שני עכברים ושני גמדים ("זעירונים"): ליבוט, חיבוט, רצרצן ורחרחן. כולם מתגוררים במבוך, בו הם התרגלו למצוא כל הזמן את הגבינה שאותה הם אוכלים בתיאבון.
עד שיום אחד היא לא הייתה שם יותר.
שינוי, וזו ממש קלישאה, יכול להיות ברכה או קללה, לפי איך שבוחרים לתפוס אותו. ובסיפור הזה הזיז מישהו את הגבינה לעכברים ויצר שינוי בחייהם. כל אחד מהם מתמודד עם השינוי אחרת.
החיפוש אחר הגבינה שבספר הוא סוג של מטפורה, דימוי. המבוך הוא העולם. מי שיודע להתמודד עם השינוי שמתרחש כשהגבינה בו אזלה, יצליח להשתלב בו ולמצוא מחדש את אושרו.
אנשים חוששים משינוי, לרוב הם גם לא מזהים אותו בזמן ולכן חווים כישלון. אם זה בקריירה, בעסקים, בחיי המשפחה וכן הלאה.
כמו חיפוש הגבינה במצב של שינוי, כך אנו חווים חיפוש ושאיפה לאושר המחודש, לקריירה, הכסף, הסטטוס, הבריאות, האהבה וכן הלאה.
הדרכים השונות בהן העכברים מחפשים את הגבינה שהוזזה ממקומה הקבוע, מייצגות גישות ואפשרויות שונות להתמודדות עם השינויים הללו.
ממש כמו בחיי המבוגרים שאנחנו, בעוד העכברים רצים במבוך העכברים שלהם כדי למצוא גבינה אחרת, ממתינים הזעירונים במקום ומקווים שהגבינה שהייתה בו תמיד תשוב במהרה. כשהם ממש רעבים, אוזר אחד מהם אומץ ויוצא לחפש לו גבינה חדשה.
"מי הזיז", כמו שהוא כונה בחביבות, הוביל במשך תקופה ארוכה את רשימות רבי המכר ברחבי העולם. המשל שבו עזר ללא מעט אנשים להתמודד עם שינויים בצורה נגישה ופשוטה להבנה. הוא לימד דרכי התמודדות טובות יותר מול שינויים, שניתן היה ליישם בעולם העסקים, אבל רבים לקחו אותו לכיוונים מגוונים. אפילו הרמטכ"ל דאז שאול מופז, חילק אותו בעת כהונתו למפקדי צה"ל.
המחבר של רב המכר הוא רופא אמריקאי בשם ספנסר ג'ונסון, מי שהפך לסופר ומחבר של רבי מכר, בעיקרם ספרי ניהול, עזרה והגשמה עצמית, אך גם ספרי ילדים, דוגמת הגירסה לילדים של "מי הזיז".
מכל מקום, הספר, שפורסם ב-1998 והוצג כספר ששינה את תפיסת ודרך החיים של גברים ונשים רבים בעולם, הוא ספרו הידוע ביותר. די מהר הוא הפך לרב מכר בינלאומי ונמכר בעשרות, יש אומרים מאות מיליוני עותקים.
אז התובנה העיקרית ב"מי הזיז" היא שאנשים יכולים ללמוד כיצד להתמודד עם שינויים ומהי הדרך המתאימה להם.
לא חסרות דוגמאות לטבע האנושי של "מי מעיז להזיז את הגבינה שלי?". קבעון, הרגלים, או לפחות חוסר גמישות מצידנו בני האדם, מביאים את האנושות כולה להמשיך ולהשתמש, למשל, בסידור מקלדת שתוכנן מראש כדי להאיט את ההקלדה, גם בעידן שבו המהירות ושטף ההקלדה נתפסים כחשובים ביותר ואין שום מכשול טכנולוגי או פיזי להקלדה מהירה.
ביקורות על הספר לא חסרו גם הן. היו שתייגו אותו כקומוניקט קפיטליסטי, מעין מניפסט של הקפיטליזם המודרני, שמטיף להתמודדות עם השינוי אבל בעצם מעוניין להרגיל את האדם הפשוט שלא להתווכח עם עצם קיומו של המבוך הקפיטליסטי, זה המייצר או מייצג את אותה מציאות דורסנית שמנהלת האליטה השבעה והצינית של העשירים.
הספר מסביר, לפי המבקרים, שמוטב לעכבר לקבל ולהכיל את השינוי, ללא תלונות. כי כך הוא ימשיך בחייו ולא יתלונן, בעוד מעגל העבודה ממשיך להתקיים על גבו ותוך ניצולו המוחלט.
הנה הסבר של הספר ורעיונותיו (עברית):
https://youtu.be/Oqt4hIRciWA
סרטון מצויר של הגבינה והעכברים הללו:
https://youtu.be/Txy6DwbwZ9g
אפילו לשנת הקורונה 2020 העולם התרגל (מתורגם):
https://youtu.be/rokGy0huYEA
בואו נצחק על הגבינה שלי (עברית):
https://youtu.be/N2Tz54Y6zyU
סיפור הגבינה שזזה (מתורגם):
https://youtu.be/oxCqEOAOKvM?long=yes
ואלברט איינשטיין ביטא את זה נהדר בתשובה לשאלה של העוזר שלו ומה אפשר ללמוד מזה על לזוז מהרגיל שלנו (מתורגם):
https://youtu.be/VNGFep6rncY?long=yes
במה חשוב הספר "1984" מאת ג'ורג אורוול?
הספר "1984" שכתב ג'ורג אורוול מתאר את החיים תחת שלטון יחיד מאיים של המנהיג המכונה "האח הגדול". בספר יש ביקורת חריפה על המשטר הקומוניסטי של ברית המועצות באותה תקופה ויש בו מסרים חברתיים, ומוסריים שונים.
הספר השפיע על התרבות האנושית מאד. העולם הקודר שתואר בו, עם השליטה המוחלטת של השלטון באזרחים הפך לאימת האנשים שוחרי החופש והפרטיות.
בספר "1984" הציג אורוול את הטלסקרין של המנהיג, מצלמת מעקב שנמצאת בכל בית של בני המעמד הבורגני. הטלסקרין בוחן וגם מקרין מסרי תעמולה לאוכלוסייה הבורגנית. המנהיג נכנס לכל בית ולכל דירה. הוא בכל מקום, כמו עין בוחנת ושופר מהדהד.
נוכחות הטלסקרין בבתי הבורגנים, של בני המעמד הבינוני, היא בניגוד לאלה של בני מעמד הנמוך, "הפרולים" שלא ימרדו לעולם כי הם זוכים מהשלטון ללחם ושעשועים בכמויות שמעמעמות את השליטה המוחלטת שלו.
מהספר 1984 בא הביטוי "האח הגדול", שהפך למטבע לשון ומתאר מצב שבו אזרחים או יחידים בקבוצה נתונים לפיקוח ולבדיקה מתמדת של השלטון.
כיום, בעידן של אמצעים טכנולוגיים המאפשרים לפלוש לפרטיות ולחופש הזה בקלות רבה, משמעות ונבואת הספר הזה היא גדולה ומאיימת. יש חשש אמיתי שהמנהיג העתידי ישדר ממסך הטלוויזיה את מסריו, באופן חופשי, כשאנשיו מביטים באזרחים ובודקים את מעשיהם, דרך מצלמות הפרושות בכל מקום.
עוד תרם הספר לתרבות המודרנית את המציאות האורווליאנית, ביטוי המתייחס למצב בו השלטון עושה כרצונו בעיצוב התודעה וזו הופכת למצב שלמעשה "כל שקר הוא אמת ואמת היא שקר".
אורוול גם טבע את המושג "משטרת המחשבות". זוהי משטרה חשאית שמטרתה למנוע מהאזרחים לחשוב אחרת מהדעות שמנהיג ואוכף המשטר. הביטוי הזה נכנס לשיח העולמי בקשר למשטרים המגבילים או מנסים להגביל את חופש הביטוי של אזרחיהם.
הנה המשמעויות של 1984 וההשפעה התרבותית שלו (מתורגם):
https://youtu.be/oe64p-QzhNE
הקדימון לסרט המבוסס על הספר "1984" של ג'ורג אורוול:
http://youtu.be/Z4rBDUJTnNU?t=5s
והרצאת וידאו קצרה על הספר הדיסטופי (עברית):
https://youtu.be/awntu_8pfyM?long=yes
הספר "1984" שכתב ג'ורג אורוול מתאר את החיים תחת שלטון יחיד מאיים של המנהיג המכונה "האח הגדול". בספר יש ביקורת חריפה על המשטר הקומוניסטי של ברית המועצות באותה תקופה ויש בו מסרים חברתיים, ומוסריים שונים.
הספר השפיע על התרבות האנושית מאד. העולם הקודר שתואר בו, עם השליטה המוחלטת של השלטון באזרחים הפך לאימת האנשים שוחרי החופש והפרטיות.
בספר "1984" הציג אורוול את הטלסקרין של המנהיג, מצלמת מעקב שנמצאת בכל בית של בני המעמד הבורגני. הטלסקרין בוחן וגם מקרין מסרי תעמולה לאוכלוסייה הבורגנית. המנהיג נכנס לכל בית ולכל דירה. הוא בכל מקום, כמו עין בוחנת ושופר מהדהד.
נוכחות הטלסקרין בבתי הבורגנים, של בני המעמד הבינוני, היא בניגוד לאלה של בני מעמד הנמוך, "הפרולים" שלא ימרדו לעולם כי הם זוכים מהשלטון ללחם ושעשועים בכמויות שמעמעמות את השליטה המוחלטת שלו.
מהספר 1984 בא הביטוי "האח הגדול", שהפך למטבע לשון ומתאר מצב שבו אזרחים או יחידים בקבוצה נתונים לפיקוח ולבדיקה מתמדת של השלטון.
כיום, בעידן של אמצעים טכנולוגיים המאפשרים לפלוש לפרטיות ולחופש הזה בקלות רבה, משמעות ונבואת הספר הזה היא גדולה ומאיימת. יש חשש אמיתי שהמנהיג העתידי ישדר ממסך הטלוויזיה את מסריו, באופן חופשי, כשאנשיו מביטים באזרחים ובודקים את מעשיהם, דרך מצלמות הפרושות בכל מקום.
עוד תרם הספר לתרבות המודרנית את המציאות האורווליאנית, ביטוי המתייחס למצב בו השלטון עושה כרצונו בעיצוב התודעה וזו הופכת למצב שלמעשה "כל שקר הוא אמת ואמת היא שקר".
אורוול גם טבע את המושג "משטרת המחשבות". זוהי משטרה חשאית שמטרתה למנוע מהאזרחים לחשוב אחרת מהדעות שמנהיג ואוכף המשטר. הביטוי הזה נכנס לשיח העולמי בקשר למשטרים המגבילים או מנסים להגביל את חופש הביטוי של אזרחיהם.
הנה המשמעויות של 1984 וההשפעה התרבותית שלו (מתורגם):
https://youtu.be/oe64p-QzhNE
הקדימון לסרט המבוסס על הספר "1984" של ג'ורג אורוול:
http://youtu.be/Z4rBDUJTnNU?t=5s
והרצאת וידאו קצרה על הספר הדיסטופי (עברית):
https://youtu.be/awntu_8pfyM?long=yes
מה בין "דרך האבנים הצהובות" לקוסם מארץ עוץ?
לא רבים יודעים ש"דרך האבנים הצהובות" מהשיר הידוע של אלטון ג'ון לקוחה בעצם מסיפור "הקוסם מארץ עוץ" (The Wizard of Oz), הקלאסיקה הגדולה של ספרות הילדים האמריקנית. בספר המיתולוגי הזה מובילות האבנים הצהובות את דורותי וחבורתה אל הקוסם הגדול של ארץ עוץ.
קצת כמו כל ילד צעיר שהיה עף עם הבית שלו באוויר, מגיעה דורותי לארץ עוץ כשהיא אבודה ואובדת עצות. בעת שהיא הולכת, בעצת הקוסמת הטובה גלינדה, בדרך האבנים הצהובות אל הקוסם שיחזיר אותה הביתה, היא עוברת מסע מלא בהרפתקאות וחוזרת הביתה לבסוף, כמו רבים מאיתנו, כאדם שלם יותר.
מבית שברירי שסופת טורנדו מרימה ומעיפה אותו כמו נוצה ברוח, דורותי עושה דרכה אל הביטחון והיציבות של בית יציב ובטוח. הדרך שלה לשם מלווה בדמויות וחברים שהיא פוגשת בדרך.
בסיפור מסמלת דרך האבנים הצהובות את הדרך שעל דורותי לעשות אל ביתה. הדימוי הוא של מסע הגיבור, אותו ארכיטיפ של הדרך שעושה אדם, שפעמים רבות היא הדרך מילדות לבגרות.
הזמר המפורסם אלטון ג'ון פרסם את השיר שהפך ללהיטו הגדול ביותר "דרך האבנים הצהובות".
הוא לא היה היחיד שהושפע מהקוסם מארץ עוץ. במכתב לנשיא ארה"ב שכתב פעם הסופר ג'ון סטיינבק, ביקש האחרון מהנשיא להיות השגריר הראשון של ארה"ב בארץ עוץ...
דרך האבנים הצהובות הופיעה גם בספרו של ג'ואי גרין "הזן של עוץ: עשרה מסרים רוחניים מעבר לקשת בענן". גם סרטיו של הקולנוען הנודע דיוויד לינץ' מלאים בציטוטים מהספר הזה ויש גם תילי פרשנויות פוליטיות סביב הספר המפורסם.
הנה הסיפור של הקוסם מארץ עוץ (עברית):
https://youtu.be/DZh9eITKA6c
רמיקס מלהיב לדרך האבנים הצהובות מהמחזמר "הקוסם מארץ עוץ":
http://youtu.be/JaQj9V9hKRg
"דרך האבנים הצהובות" של אלטון ג'ון:
http://youtu.be/d4rFEAVyOZk?t=40s
אותו השיר בפי מקהלת בנות:
http://youtu.be/2zo5z1I0CeM
והדרך בה הפכו את "הקוסם מארץ עוץ" לספר כמעט פוליטי (מתורגם):
https://youtu.be/7Lg4vjRY4Ts
ניתוח מהלכי אקורדים מבריקים שמופיעים בשיר של אלטון ג'ון:
https://youtu.be/uYZrc4TKQyM?long=yes
לא רבים יודעים ש"דרך האבנים הצהובות" מהשיר הידוע של אלטון ג'ון לקוחה בעצם מסיפור "הקוסם מארץ עוץ" (The Wizard of Oz), הקלאסיקה הגדולה של ספרות הילדים האמריקנית. בספר המיתולוגי הזה מובילות האבנים הצהובות את דורותי וחבורתה אל הקוסם הגדול של ארץ עוץ.
קצת כמו כל ילד צעיר שהיה עף עם הבית שלו באוויר, מגיעה דורותי לארץ עוץ כשהיא אבודה ואובדת עצות. בעת שהיא הולכת, בעצת הקוסמת הטובה גלינדה, בדרך האבנים הצהובות אל הקוסם שיחזיר אותה הביתה, היא עוברת מסע מלא בהרפתקאות וחוזרת הביתה לבסוף, כמו רבים מאיתנו, כאדם שלם יותר.
מבית שברירי שסופת טורנדו מרימה ומעיפה אותו כמו נוצה ברוח, דורותי עושה דרכה אל הביטחון והיציבות של בית יציב ובטוח. הדרך שלה לשם מלווה בדמויות וחברים שהיא פוגשת בדרך.
בסיפור מסמלת דרך האבנים הצהובות את הדרך שעל דורותי לעשות אל ביתה. הדימוי הוא של מסע הגיבור, אותו ארכיטיפ של הדרך שעושה אדם, שפעמים רבות היא הדרך מילדות לבגרות.
הזמר המפורסם אלטון ג'ון פרסם את השיר שהפך ללהיטו הגדול ביותר "דרך האבנים הצהובות".
הוא לא היה היחיד שהושפע מהקוסם מארץ עוץ. במכתב לנשיא ארה"ב שכתב פעם הסופר ג'ון סטיינבק, ביקש האחרון מהנשיא להיות השגריר הראשון של ארה"ב בארץ עוץ...
דרך האבנים הצהובות הופיעה גם בספרו של ג'ואי גרין "הזן של עוץ: עשרה מסרים רוחניים מעבר לקשת בענן". גם סרטיו של הקולנוען הנודע דיוויד לינץ' מלאים בציטוטים מהספר הזה ויש גם תילי פרשנויות פוליטיות סביב הספר המפורסם.
הנה הסיפור של הקוסם מארץ עוץ (עברית):
https://youtu.be/DZh9eITKA6c
רמיקס מלהיב לדרך האבנים הצהובות מהמחזמר "הקוסם מארץ עוץ":
http://youtu.be/JaQj9V9hKRg
"דרך האבנים הצהובות" של אלטון ג'ון:
http://youtu.be/d4rFEAVyOZk?t=40s
אותו השיר בפי מקהלת בנות:
http://youtu.be/2zo5z1I0CeM
והדרך בה הפכו את "הקוסם מארץ עוץ" לספר כמעט פוליטי (מתורגם):
https://youtu.be/7Lg4vjRY4Ts
ניתוח מהלכי אקורדים מבריקים שמופיעים בשיר של אלטון ג'ון:
https://youtu.be/uYZrc4TKQyM?long=yes
איך סיפר "יומנה של אנה פרנק" את השואה לעולם?
מלחמת העולם השנייה והילדה היהודיה אנה פרנק מוצאת את עצמה מסתתרת במשך שנים בעליית גג נסתרת, ביחד עם משפחתה, מפני הנאצים.
במהלך התקופה הזו, זמן כל כך קשה לה ולמשפחתה, אנה פרנק כותבת יומן מרגש ואישי, על כל מה שעובר עליה, על משפחתה ועל המשפחה המסתתרת איתם, על מחשבותיה, אהבתה לנער מהמשפחה השנייה ועל רגשותיה כנערה מתבגרת בצל האימה הגדולה.
יום אחד, אחרי שנתפסו בידי הנאצים הועברו המסתתרים למחנות הריכוז. אנה פרנק נספתה בשואה, לאחר שחלתה בטיפוס במחנה הריכוז ברגן בלזן, בחודש מרץ 1945.
כשחזר אביה בתום המלחמה, לאחר ששרד אותה, אל הבית שבו הסתתרו הוא ומשפחתו, הוא מצא בין החפצים הזרוקים על הארץ את יומנה של אנה. הוא פרסם אותו ו"היומן של אנה פרנק" הפך לאחד הספרים האהובים והמיוחדים בעולם, עדות נבונה ובוגרת של חוויות היהודים המסתתרים בשואה מהזווית האישית של נערה צעירה ומלאת חיים.
כך הפך יומנה של הנערה היהודיה והאלמונית מאמסטרדם בירת הולנד, למסמך המפורסם והנקרא ביותר מתקופת השואה.
טכנית, אנה פרנק הספיקה לכתוב רק ספר אחד (שהיה בכלל יומן) ולכן ניתן להחשיב ככותבת ולא סופרת. אבל כישרונה הברור מעיד שאילולא מותה בשואה סביר שהייתה הופכת לסופרת של ממש. לכן מבחינתנו ניתן לקרוא לה "הסופרת אנה פרנק".
הנה תולדות חייה ומותה של אנה פרנק (עברית):
https://youtu.be/r2h4xobj-yw
הסיפור שלה (מתורגם):
http://youtu.be/m4GslaaqYjg
על יומנה של אנה פרנק (עברית):
https://youtu.be/Iqk7-HiQXyE
סרטון נדיר בו נראית אנה פרנק עצמה, בסרטון חתונה של שכנים, כשהיא מנופפת לשלום מהחלון:
http://youtu.be/4hvtXuO5GzU
סרטון נוסף וארוך יותר, בו רואים את אנה פרנק לפני המלחמה:
http://youtu.be/HPUxjgo5LPE
וסיפורה של אנה פרנק, באנימציה קצרה באנגלית:
http://youtu.be/yLSvdEUA2wI
מלחמת העולם השנייה והילדה היהודיה אנה פרנק מוצאת את עצמה מסתתרת במשך שנים בעליית גג נסתרת, ביחד עם משפחתה, מפני הנאצים.
במהלך התקופה הזו, זמן כל כך קשה לה ולמשפחתה, אנה פרנק כותבת יומן מרגש ואישי, על כל מה שעובר עליה, על משפחתה ועל המשפחה המסתתרת איתם, על מחשבותיה, אהבתה לנער מהמשפחה השנייה ועל רגשותיה כנערה מתבגרת בצל האימה הגדולה.
יום אחד, אחרי שנתפסו בידי הנאצים הועברו המסתתרים למחנות הריכוז. אנה פרנק נספתה בשואה, לאחר שחלתה בטיפוס במחנה הריכוז ברגן בלזן, בחודש מרץ 1945.
כשחזר אביה בתום המלחמה, לאחר ששרד אותה, אל הבית שבו הסתתרו הוא ומשפחתו, הוא מצא בין החפצים הזרוקים על הארץ את יומנה של אנה. הוא פרסם אותו ו"היומן של אנה פרנק" הפך לאחד הספרים האהובים והמיוחדים בעולם, עדות נבונה ובוגרת של חוויות היהודים המסתתרים בשואה מהזווית האישית של נערה צעירה ומלאת חיים.
כך הפך יומנה של הנערה היהודיה והאלמונית מאמסטרדם בירת הולנד, למסמך המפורסם והנקרא ביותר מתקופת השואה.
טכנית, אנה פרנק הספיקה לכתוב רק ספר אחד (שהיה בכלל יומן) ולכן ניתן להחשיב ככותבת ולא סופרת. אבל כישרונה הברור מעיד שאילולא מותה בשואה סביר שהייתה הופכת לסופרת של ממש. לכן מבחינתנו ניתן לקרוא לה "הסופרת אנה פרנק".
הנה תולדות חייה ומותה של אנה פרנק (עברית):
https://youtu.be/r2h4xobj-yw
הסיפור שלה (מתורגם):
http://youtu.be/m4GslaaqYjg
על יומנה של אנה פרנק (עברית):
https://youtu.be/Iqk7-HiQXyE
סרטון נדיר בו נראית אנה פרנק עצמה, בסרטון חתונה של שכנים, כשהיא מנופפת לשלום מהחלון:
http://youtu.be/4hvtXuO5GzU
סרטון נוסף וארוך יותר, בו רואים את אנה פרנק לפני המלחמה:
http://youtu.be/HPUxjgo5LPE
וסיפורה של אנה פרנק, באנימציה קצרה באנגלית:
http://youtu.be/yLSvdEUA2wI
מהו ספר המופת על "הזקן והים"?
המפרשן הוא מהדגים המהירים בים ולטענת רבים המהיר ביותר. הסופר האמריקאי ארנסט המינגוויי, הרפתקן לא קטן, היה דייג חובב ואחד הדייגים שעסקו בדיג מפרשנים, מהדגים שהכי קשה לתפוס.
בספרו הנודע "הזקן והים" מ-1952, מספר ארנסט המינגווי סיפור שהוא כתב אחרי 20 שנה בקובה.
ב"זקן והים" מפליא המינגוויי לתאר את סנטיאגו, דייג קובני זקן, שזה 84 ימים לא הצליח להעלות שלל בחכתו. קצת מארכיטיפ האנדרדוג הידוע, על אנשים בשיא חולשתם ולעתים אף עליבותם, יוצא סנטיאגו בסיפור, בפעם האחרונה אל הים.
הוא רוצה לשבור את מזלו הרע.
בהמשך מתאר הספר ברגישות מופלאה את עולמו של הדייג הקובני העני, מי שנאבק בדגים גדולים. המינגוויי מכניס את הקורא לעולם של הים, של הדגים ושל המאבק האנושי בטבע הנאצל.
ביום ה-85 מצליח הדייג הזקן לתפוס מפרשן גדול. הוא נאבק בדג, מאבק איתנים, כדי שלא יברח מחכתו.
כאן הוא הופך גיבור לרגע, כשהמאבק הזה הוא משל למאבקם של האדם והמין האנושי כולו באיתני הטבע. זהו מאבק על הישרדות בעולם, כנגד כוחות ויצורים חזקים בהרבה מהאדם. אבל האם יצליח?
כי מי אתם חושבים שמנצח עד שלב זה בסיפור? - ומי, אם מותר לנו לשאול לדעתכם, ינצח בסוף?
הנה קדימון הספר "הזקן והים":
https://youtu.be/4jZnxYUKn_o
סרטון אנימציה של סיפור "הזקן והים" (ללא מילים):
https://youtu.be/FF93VhTz2Oc
קטע המאבק עם הדג מהסרט המבוסס על ספרו:
https://youtu.be/8GvTIws-VGo
10 דברים חשובים שכדאי לדעת על הספר הנודע:
https://youtu.be/ngPIwk1pAbY
כל הסיפור באנימציה נפלאה:
https://youtu.be/W5ih1IRIRxI?long=yes
ותכנית חינוכית על הספר (עברית):
https://youtu.be/1jHFk-FDLXE?long=yes
המפרשן הוא מהדגים המהירים בים ולטענת רבים המהיר ביותר. הסופר האמריקאי ארנסט המינגוויי, הרפתקן לא קטן, היה דייג חובב ואחד הדייגים שעסקו בדיג מפרשנים, מהדגים שהכי קשה לתפוס.
בספרו הנודע "הזקן והים" מ-1952, מספר ארנסט המינגווי סיפור שהוא כתב אחרי 20 שנה בקובה.
ב"זקן והים" מפליא המינגוויי לתאר את סנטיאגו, דייג קובני זקן, שזה 84 ימים לא הצליח להעלות שלל בחכתו. קצת מארכיטיפ האנדרדוג הידוע, על אנשים בשיא חולשתם ולעתים אף עליבותם, יוצא סנטיאגו בסיפור, בפעם האחרונה אל הים.
הוא רוצה לשבור את מזלו הרע.
בהמשך מתאר הספר ברגישות מופלאה את עולמו של הדייג הקובני העני, מי שנאבק בדגים גדולים. המינגוויי מכניס את הקורא לעולם של הים, של הדגים ושל המאבק האנושי בטבע הנאצל.
ביום ה-85 מצליח הדייג הזקן לתפוס מפרשן גדול. הוא נאבק בדג, מאבק איתנים, כדי שלא יברח מחכתו.
כאן הוא הופך גיבור לרגע, כשהמאבק הזה הוא משל למאבקם של האדם והמין האנושי כולו באיתני הטבע. זהו מאבק על הישרדות בעולם, כנגד כוחות ויצורים חזקים בהרבה מהאדם. אבל האם יצליח?
כי מי אתם חושבים שמנצח עד שלב זה בסיפור? - ומי, אם מותר לנו לשאול לדעתכם, ינצח בסוף?
הנה קדימון הספר "הזקן והים":
https://youtu.be/4jZnxYUKn_o
סרטון אנימציה של סיפור "הזקן והים" (ללא מילים):
https://youtu.be/FF93VhTz2Oc
קטע המאבק עם הדג מהסרט המבוסס על ספרו:
https://youtu.be/8GvTIws-VGo
10 דברים חשובים שכדאי לדעת על הספר הנודע:
https://youtu.be/ngPIwk1pAbY
כל הסיפור באנימציה נפלאה:
https://youtu.be/W5ih1IRIRxI?long=yes
ותכנית חינוכית על הספר (עברית):
https://youtu.be/1jHFk-FDLXE?long=yes
מה מופלא כל כך בספר "ההוביט"?
ספר הפנטזיה "ההוֹבִּיט, או לשם ובחזרה" מאת ג'ון טולקין נולד מסיפור בהמשכים שנהג טולקין לספר לילדיו לפני השינה. הספר עוסק במסעותיו של ההוביט בילבו באגינס וחבורת הגמדים שאיתו. הם פועלים כדי לשחרר את הממלכה האבודה שלהם מהאחיזה של דרקון בשם סמאוג.
אמנם הספר שיצא בשנת 1937 הוא בעיקר לילדים, אך רבים, בני גילאים שונים, נהנים ממנו מאד. הוא אף הפך לסדרת סרטים מצליחים.
הנה הקדימון של הסרט המבוסס על הספר "ההוביט" מאת טולקין (מתורגם):
http://youtu.be/s9G8duM1HeU?t=8s
וקדימון הסרט "ההוביט קרב חמשת הצבאות" (מתורגם):
https://youtu.be/AgFeQSiV-rQ
ספר הפנטזיה "ההוֹבִּיט, או לשם ובחזרה" מאת ג'ון טולקין נולד מסיפור בהמשכים שנהג טולקין לספר לילדיו לפני השינה. הספר עוסק במסעותיו של ההוביט בילבו באגינס וחבורת הגמדים שאיתו. הם פועלים כדי לשחרר את הממלכה האבודה שלהם מהאחיזה של דרקון בשם סמאוג.
אמנם הספר שיצא בשנת 1937 הוא בעיקר לילדים, אך רבים, בני גילאים שונים, נהנים ממנו מאד. הוא אף הפך לסדרת סרטים מצליחים.
הנה הקדימון של הסרט המבוסס על הספר "ההוביט" מאת טולקין (מתורגם):
http://youtu.be/s9G8duM1HeU?t=8s
וקדימון הסרט "ההוביט קרב חמשת הצבאות" (מתורגם):
https://youtu.be/AgFeQSiV-rQ
מהו הספר העתיק ביותר בהיסטוריה?
ספרים נכתבו ביד אלפי שנים לפני המצאת הדפוס, אך הם נכתבו אחד אחד והיו יותר יומנים כתובים עם רעיונות וטקסטים ופחות ספרים של ממש.
אז הספר הראשון שנכתב ביד הוא "עלילות גילגמש" - סיפור שומרי שנכתב בסביבות 3400 לפני הספירה במסופוטמיה. אבל הספר, כמו שאנו מכירים אותו, זה עם הכריכה והדפים המודפסים, הודפס לראשונה בשנת 1445.
היה זה ממציא הדפוס יוהן גוטנברג. שהדפיס את הספר הראשון ופתח בכך את עידן התבונה של האנושות. קשה להאמין עד כמה הדפוס והספרים שהודפסו והופצו בכמויות לכל פינות תבל שינו את ההיסטוריה, הביאו את הקידמה, דחפו את המחקר, המדע ואת הידע האנושי, קידמו את הערכים האנושיים ואת הסובלנות בין בני אדם והפכו את העולם למקום כה מתקדם ומתוחכם.
הספר המודפס הראשון היה ספר התנ"ך. אירופה של אותה תקופה הייתה דתית מאוד והתנ"ך היה אז הספר המבוקש ביותר על ידי המאמינים הנוצריים. כמו שהאמין גוטנברג, התנ"ך שהדפיס הפך במהירות לרב-מכר ובהמשך ההיסטוריה הוא גם היה לספר הנמכר ביותר בכל הזמנים.
חשוב לציין שכיום ידוע שהקוריאנים הקדימו את גוטנברג בכמה שנים, בהדפסה של ספרים בהדפסת מתכת. זו עובדה היסטורית מעניינת לתרבות האירופית שחשבה תמיד שההמצאה היא שלה ובסוף הסתבר לה שכבר בשנת 1377 הקדימו אותה במזרח הרחוק.
הנה חשיבותו של ספר התנ"ך (מתורגם):
https://youtu.be/ak06MSETeo4
סרטון שמראה את תולדות הדפסת התנ"ך:
http://youtu.be/gXYSfDIP7mc
עותק של הספר המודפס הראשון - התנ"ך של גוטנברג:
http://youtu.be/g_MIkXORM0Q
תנ"ך שהדפיס גוטנברג ונרכש על ידי אוניברסיטה באוסטרליה:
http://youtu.be/MmWEd0nA4yo?t=12s
והספר הקוריאני שארגון אונסק"ו הכריז עליו כקדום יותר מזה של יוהנס גוטנברג:
http://youtu.be/yOrtD9ywUeI
ספרים נכתבו ביד אלפי שנים לפני המצאת הדפוס, אך הם נכתבו אחד אחד והיו יותר יומנים כתובים עם רעיונות וטקסטים ופחות ספרים של ממש.
אז הספר הראשון שנכתב ביד הוא "עלילות גילגמש" - סיפור שומרי שנכתב בסביבות 3400 לפני הספירה במסופוטמיה. אבל הספר, כמו שאנו מכירים אותו, זה עם הכריכה והדפים המודפסים, הודפס לראשונה בשנת 1445.
היה זה ממציא הדפוס יוהן גוטנברג. שהדפיס את הספר הראשון ופתח בכך את עידן התבונה של האנושות. קשה להאמין עד כמה הדפוס והספרים שהודפסו והופצו בכמויות לכל פינות תבל שינו את ההיסטוריה, הביאו את הקידמה, דחפו את המחקר, המדע ואת הידע האנושי, קידמו את הערכים האנושיים ואת הסובלנות בין בני אדם והפכו את העולם למקום כה מתקדם ומתוחכם.
הספר המודפס הראשון היה ספר התנ"ך. אירופה של אותה תקופה הייתה דתית מאוד והתנ"ך היה אז הספר המבוקש ביותר על ידי המאמינים הנוצריים. כמו שהאמין גוטנברג, התנ"ך שהדפיס הפך במהירות לרב-מכר ובהמשך ההיסטוריה הוא גם היה לספר הנמכר ביותר בכל הזמנים.
חשוב לציין שכיום ידוע שהקוריאנים הקדימו את גוטנברג בכמה שנים, בהדפסה של ספרים בהדפסת מתכת. זו עובדה היסטורית מעניינת לתרבות האירופית שחשבה תמיד שההמצאה היא שלה ובסוף הסתבר לה שכבר בשנת 1377 הקדימו אותה במזרח הרחוק.
הנה חשיבותו של ספר התנ"ך (מתורגם):
https://youtu.be/ak06MSETeo4
סרטון שמראה את תולדות הדפסת התנ"ך:
http://youtu.be/gXYSfDIP7mc
עותק של הספר המודפס הראשון - התנ"ך של גוטנברג:
http://youtu.be/g_MIkXORM0Q
תנ"ך שהדפיס גוטנברג ונרכש על ידי אוניברסיטה באוסטרליה:
http://youtu.be/MmWEd0nA4yo?t=12s
והספר הקוריאני שארגון אונסק"ו הכריז עליו כקדום יותר מזה של יוהנס גוטנברג:
http://youtu.be/yOrtD9ywUeI
