שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מהו ניסוי האילוף בתיבת סקינר?
ניסוי תיבת סקינר (Skinner box) נקרא על שם החוקר פרדריק סקינר, אשר ערך ניסוי מפורסם מאד. הוא לקח חולדות, שאותן הכניס לתיבה שבנה והמכילה נורה, מגש מזון ודוושה.
בתיבה, שזכתה לשם "תיבת סקינר", מדד סקינר כמה פעמים מנסה החולדה ללחוץ על הדוושה סתם, כי בשלב זה לא הניבה הלחיצה דבר.
בשלב השני, הוא שינה את התיבה כך שכל לחיצה על הדוושה שחררה לחולדה מזון, היישר למגש המזון. הוא מצא שבעקבות החיזוק הזה, המזון שקיבלה, היא החלה ללחוץ על הדוושה הרבה יותר. ממש כמו בניסוי הכלב המרייר של פבלוב, נוצרה כאן התנייה. החולדה, סקינר הסיק, למדה לקשר בין הלחיצה על הדוושה לבין המזון שקיבלה. סקינר הבחין שגם לחיצות שהפחיתו זרם שהכאיב לה גרמו לחולדה ללחוץ יותר. ההתנייה עובדת.
בהמשך הוא גילה שגם הפחתה של החיזוקים, כך שלא כל לחיצה תניב תגובה שהחולדה אוהבת, משמרת לאחר מכן את הלחיצות. זאת בניגוד למצב שבו הלחיצות הפסיקו להניב חיזוקים לחלוטין.
המחקר עוד מצא בהמשך שהדעיכה של התגובה לאחר חיזוק מלא היא מהירה יותר, לעומת דעיכת התגובה לאחר חיזוק חלקי, מה שהראה שחיזוקים חלקיים כדי ללמד את החולדה על הקשר בין לחיצה למזון, עדיפים על חיזוקים מלאים, שניתנים תמיד.
מכאן סקינר טבע את המונח "התניה אופרנטית". זה היה בהמשך ל"התניה הקלאסית", מונח שתיאר את ממצאיו של פבלוב, שלימד את הכלב בניסוייו, על הקשר בין צליל הפעמון להגשת האוכל, וגילה שלאחר שהכלב למד לקשר בין צליל הפעמון לאוכל, גרם לו רק צליל הפעמון להזיל ריר, גם ללא אוכל - בדיוק כפי שעושה הכלב למראה האוכל כשהוא כן מוגש לו.
פבלוב קרא לתופעת למידה זו התניה. התואר "קלאסית" ניתן לה כשנולדה ההתניה האופרנטית של סקינר. אופרנטית משום שהיא גרמה לבעל החיים, החולדה, לבצע פעולה, operate, כדי לזכות בחיזוק או להימנע ממנה כדי שלא להיענש. הפעולה היתה הלחיצה על הדוושה.
ההתניה אופרנטית מראה כיצד תוצאות מובילות לשינויים בהתנהגות רצונית. שני סוגי התוצאות, החיזוק או העונש, השפיעו על ההתנהגות - כל אחד לכיוון אחר.
ההתניה האופרנטית יצרה שינוי בתדירות התגובה, בעקבות קבלת חיזוק או עונש לאחר ביצוע התגובה. סקינר טען שזו הדרך שבה יש ללמד גם בני אדם באופן יעיל - חיזוק ועונש.
סקינר גם ניסה בהתחלה לתת חיזוק מלא ובהמשך לעבור לחיזוק חלקי (לפעמים כן לתת חיזוק ולעיתים לא). הוא מצא שחיזוק חלקי הביא לדעיכה איטית יותר של ההתניה, כי הלומד המשיך להתנהג בדרך הרצויה, למרות שלא תמיד ניתן לו החיזוק.
מכאן נולדו גישות חינוכיות של חיזוקים, גירוי ותגובה ועוד. אפילו לומדות המחשב הראשונות פעלו על סמך ההנחות הללו והן, אגב, כשלו לחלוטין ככלי הוראה יעילים. מסתבר שחינוך והוראה הם עניינים מורכבים הרבה יותר מאילוף של כלב או חולדה...
הנה סיפור הניסוי של סקינר ותיבת הלחיצות:
https://youtu.be/tWtvrPTbQ_c
הסבר על ההבדלים בין ההתניות הקלסית והאופרנטית (מתורגם):
https://youtu.be/H6LEcM0E0io
סקינר עצמו מסביר:
https://youtu.be/TtfQlkGwE2U
כך זה נראה בתיבה שקופה:
https://youtu.be/crgRlpaGG5c
וסרט תיעודי על השימוש בתיבת סקינר באפליקציות ממכרות:
https://youtu.be/5_BUeJWsPHY?long=yes
מהי ההתנייה האופרנטית של סקינר?
התניה אופרנטית (Operant conditioning) היא תהליך של למידת ההתנהגות, על סמך התוצאות שהיא מייצרת למתנהגים.
בפשטות, אם יש פעולה שמובילה לתגמול חיובי, מהנה או מספק היא תחזור על עצמה, בעוד שפעולה המובילה לעונש תגרום בדרך כלל מלעשותה, כדי להימנע מעונש.
ההתניה האופרנטית (Operant Conditioning) היא תיאוריה פסיכולוגית שפותחה במאה ה-20 על ידי סקינר (B.F. Skinner).
מהי התניה אופרנטית? מדובר בתהליך למידה שבו התנהגות מעוצבת על סמך התוצאות שהיא מייצרת. זו פעולה שמובילה לתגמול נוטה לחזור על עצמה, בעוד פעולה שמובילה לעונש נוטה להימנע.
כדי לחקור זאת, סקינר יצר (בהמשך לניסויי פבלוב ו"ההתניה הקלאסית" שלו) סביבה מבוקרת שבה בעלי חיים למדו ללחוץ על ידית כדי לקבל מזון, מה שנבע מחיזוק חיובי ומנגד למדו להימנע מגירוי לא נעים, שהוא החיזוק השלילי.
אבל תגליתו הגדולה באמת של סקינר וזו שנקראה "התניה אופרנטית" הייתה ששימוש בתגמולים בלתי צפויים (Variable Ratio Reinforcement) דווקא שימוש כזה הוא האפקטיבי ביותר ליצירת הרגלים קבועים וקשים לשבירה. כשיצור חי לא יודע מתי יגיע התגמול הבא, הוא ממשיך לבצע את הפעולה שוב ושוב בציפייה לפרס. סקינר הראה שבדיוק כך פועל גם מוחנו כשהוא מגיב להפתעה ולציפייה בצורה שיוצרת התמכרות.
ראו עוד על הניסוי המפורסם הזה בתגית "תיבת סקינר".
#בחיים עצמם
מה שמעניין הוא שיש להתנייה האופרנטית יישומים גם בחיים האמיתיים. התיאוריה אינה מוגבלת למעבדה אלא משפיעה על חיי היומיום שלנו בשלל תחומים:
הורים משתמשים בפרסים או עונשים כדי לעצב התנהגות ילדים. שלטון נותן קנסות ועונשים למפירי חוק ומחזק את מי שתורמים לחברה. גם בסביבת העבודה מעודדים תמריצים כמו בונוסים את הפרודוקטיביות, בעוד שסנקציות ועונשים מונעים איחורים והיעדרות מהעבודה.
הרגלים אישיים מאפשרים לנו לייצר מוטיבציה לעשייה שטובה לנו, כמו להעניק לעצמנו פינוק כמו שייק פירות, לאחר שסיימנו להתאמן בחדר כושר.
הבנת המנגנון של ההתניה האופרנטית מאפשרת לנו להיות מודעים יותר לעיצוב ההתנהגות שלנו ושל הסובבים אותנו.
עקרונות פסיכולוגיים שהתגלו בניסויים בסגנון זה בבעלי חיים משמשים כיום גם בעיצוב הרגלי השימוש שלנו בטלפונים חכמים ובמדיה החברתית. מפתחי הפלטפורמות האלה משתמשים בדיוק בהתנייה הזו כדי למכר את המשתמשים ובמיוחד את הצעירים שבהם.
חברות הטכנולוגיה הטמיעו את ה-Skinner Box בתוך כיסנו. תכונות כמו התראות קופצות, גלילה אינסופית, או "משיכה לרענון" (pull-to-refresh), נועדו לחקות את מנגנוני המזל של מכונות הימורים, כדי למקסם את זמן השהייה שלנו באפליקציות ולהכניס כסף רב לכיסן.
כך עושים גם מי שמשתמשים ב"כלכלת תשומת הלב" המנצלת את פגיעותו הטבעית של המוח האנושי כדי להפוך אותנו למוצר שנמכר למפרסמים. זה גם מוביל לתופעות שנכללות במה שמכונה "ירידת ערך אנושית" (human downgrading) ומתבטאות בעלייה בהסחות דעת, בדידות דוברת והתמכרות דיגיטלית.
הנה ההתניה האופרנטית:
https://youtu.be/ne6o-uPJarA
התנייה אופרנטית בעולם הטכנולוגיה (עברית):
https://youtu.be/0og_dYoQVmI
ההבדלים בין ההתניות הקלסית והאופרנטית (מתורגם):
https://youtu.be/H6LEcM0E0io
הניסוי של סקינר ותיבת הלחיצות:
https://youtu.be/tWtvrPTbQ_c
וחיוך על התנייה שעובדת (מתורגם):
https://youtu.be/A_507YP0n9Y
וסרט תיעודי על השימוש בתיבת סקינר באפליקציות ממכרות:
https://youtu.be/5_BUeJWsPHY?long=yes
סקינר
ניסוי תיבת סקינר (Skinner box) נקרא על שם החוקר פרדריק סקינר, אשר ערך ניסוי מפורסם מאד. הוא לקח חולדות, שאותן הכניס לתיבה שבנה והמכילה נורה, מגש מזון ודוושה.
בתיבה, שזכתה לשם "תיבת סקינר", מדד סקינר כמה פעמים מנסה החולדה ללחוץ על הדוושה סתם, כי בשלב זה לא הניבה הלחיצה דבר.
בשלב השני, הוא שינה את התיבה כך שכל לחיצה על הדוושה שחררה לחולדה מזון, היישר למגש המזון. הוא מצא שבעקבות החיזוק הזה, המזון שקיבלה, היא החלה ללחוץ על הדוושה הרבה יותר. ממש כמו בניסוי הכלב המרייר של פבלוב, נוצרה כאן התנייה. החולדה, סקינר הסיק, למדה לקשר בין הלחיצה על הדוושה לבין המזון שקיבלה. סקינר הבחין שגם לחיצות שהפחיתו זרם שהכאיב לה גרמו לחולדה ללחוץ יותר. ההתנייה עובדת.
בהמשך הוא גילה שגם הפחתה של החיזוקים, כך שלא כל לחיצה תניב תגובה שהחולדה אוהבת, משמרת לאחר מכן את הלחיצות. זאת בניגוד למצב שבו הלחיצות הפסיקו להניב חיזוקים לחלוטין.
המחקר עוד מצא בהמשך שהדעיכה של התגובה לאחר חיזוק מלא היא מהירה יותר, לעומת דעיכת התגובה לאחר חיזוק חלקי, מה שהראה שחיזוקים חלקיים כדי ללמד את החולדה על הקשר בין לחיצה למזון, עדיפים על חיזוקים מלאים, שניתנים תמיד.
מכאן סקינר טבע את המונח "התניה אופרנטית". זה היה בהמשך ל"התניה הקלאסית", מונח שתיאר את ממצאיו של פבלוב, שלימד את הכלב בניסוייו, על הקשר בין צליל הפעמון להגשת האוכל, וגילה שלאחר שהכלב למד לקשר בין צליל הפעמון לאוכל, גרם לו רק צליל הפעמון להזיל ריר, גם ללא אוכל - בדיוק כפי שעושה הכלב למראה האוכל כשהוא כן מוגש לו.
פבלוב קרא לתופעת למידה זו התניה. התואר "קלאסית" ניתן לה כשנולדה ההתניה האופרנטית של סקינר. אופרנטית משום שהיא גרמה לבעל החיים, החולדה, לבצע פעולה, operate, כדי לזכות בחיזוק או להימנע ממנה כדי שלא להיענש. הפעולה היתה הלחיצה על הדוושה.
ההתניה אופרנטית מראה כיצד תוצאות מובילות לשינויים בהתנהגות רצונית. שני סוגי התוצאות, החיזוק או העונש, השפיעו על ההתנהגות - כל אחד לכיוון אחר.
ההתניה האופרנטית יצרה שינוי בתדירות התגובה, בעקבות קבלת חיזוק או עונש לאחר ביצוע התגובה. סקינר טען שזו הדרך שבה יש ללמד גם בני אדם באופן יעיל - חיזוק ועונש.
סקינר גם ניסה בהתחלה לתת חיזוק מלא ובהמשך לעבור לחיזוק חלקי (לפעמים כן לתת חיזוק ולעיתים לא). הוא מצא שחיזוק חלקי הביא לדעיכה איטית יותר של ההתניה, כי הלומד המשיך להתנהג בדרך הרצויה, למרות שלא תמיד ניתן לו החיזוק.
מכאן נולדו גישות חינוכיות של חיזוקים, גירוי ותגובה ועוד. אפילו לומדות המחשב הראשונות פעלו על סמך ההנחות הללו והן, אגב, כשלו לחלוטין ככלי הוראה יעילים. מסתבר שחינוך והוראה הם עניינים מורכבים הרבה יותר מאילוף של כלב או חולדה...
הנה סיפור הניסוי של סקינר ותיבת הלחיצות:
https://youtu.be/tWtvrPTbQ_c
הסבר על ההבדלים בין ההתניות הקלסית והאופרנטית (מתורגם):
https://youtu.be/H6LEcM0E0io
סקינר עצמו מסביר:
https://youtu.be/TtfQlkGwE2U
כך זה נראה בתיבה שקופה:
https://youtu.be/crgRlpaGG5c
וסרט תיעודי על השימוש בתיבת סקינר באפליקציות ממכרות:
https://youtu.be/5_BUeJWsPHY?long=yes
התניה אופרנטית (Operant conditioning) היא תהליך של למידת ההתנהגות, על סמך התוצאות שהיא מייצרת למתנהגים.
בפשטות, אם יש פעולה שמובילה לתגמול חיובי, מהנה או מספק היא תחזור על עצמה, בעוד שפעולה המובילה לעונש תגרום בדרך כלל מלעשותה, כדי להימנע מעונש.
ההתניה האופרנטית (Operant Conditioning) היא תיאוריה פסיכולוגית שפותחה במאה ה-20 על ידי סקינר (B.F. Skinner).
מהי התניה אופרנטית? מדובר בתהליך למידה שבו התנהגות מעוצבת על סמך התוצאות שהיא מייצרת. זו פעולה שמובילה לתגמול נוטה לחזור על עצמה, בעוד פעולה שמובילה לעונש נוטה להימנע.
כדי לחקור זאת, סקינר יצר (בהמשך לניסויי פבלוב ו"ההתניה הקלאסית" שלו) סביבה מבוקרת שבה בעלי חיים למדו ללחוץ על ידית כדי לקבל מזון, מה שנבע מחיזוק חיובי ומנגד למדו להימנע מגירוי לא נעים, שהוא החיזוק השלילי.
אבל תגליתו הגדולה באמת של סקינר וזו שנקראה "התניה אופרנטית" הייתה ששימוש בתגמולים בלתי צפויים (Variable Ratio Reinforcement) דווקא שימוש כזה הוא האפקטיבי ביותר ליצירת הרגלים קבועים וקשים לשבירה. כשיצור חי לא יודע מתי יגיע התגמול הבא, הוא ממשיך לבצע את הפעולה שוב ושוב בציפייה לפרס. סקינר הראה שבדיוק כך פועל גם מוחנו כשהוא מגיב להפתעה ולציפייה בצורה שיוצרת התמכרות.
ראו עוד על הניסוי המפורסם הזה בתגית "תיבת סקינר".
#בחיים עצמם
מה שמעניין הוא שיש להתנייה האופרנטית יישומים גם בחיים האמיתיים. התיאוריה אינה מוגבלת למעבדה אלא משפיעה על חיי היומיום שלנו בשלל תחומים:
הורים משתמשים בפרסים או עונשים כדי לעצב התנהגות ילדים. שלטון נותן קנסות ועונשים למפירי חוק ומחזק את מי שתורמים לחברה. גם בסביבת העבודה מעודדים תמריצים כמו בונוסים את הפרודוקטיביות, בעוד שסנקציות ועונשים מונעים איחורים והיעדרות מהעבודה.
הרגלים אישיים מאפשרים לנו לייצר מוטיבציה לעשייה שטובה לנו, כמו להעניק לעצמנו פינוק כמו שייק פירות, לאחר שסיימנו להתאמן בחדר כושר.
הבנת המנגנון של ההתניה האופרנטית מאפשרת לנו להיות מודעים יותר לעיצוב ההתנהגות שלנו ושל הסובבים אותנו.
עקרונות פסיכולוגיים שהתגלו בניסויים בסגנון זה בבעלי חיים משמשים כיום גם בעיצוב הרגלי השימוש שלנו בטלפונים חכמים ובמדיה החברתית. מפתחי הפלטפורמות האלה משתמשים בדיוק בהתנייה הזו כדי למכר את המשתמשים ובמיוחד את הצעירים שבהם.
חברות הטכנולוגיה הטמיעו את ה-Skinner Box בתוך כיסנו. תכונות כמו התראות קופצות, גלילה אינסופית, או "משיכה לרענון" (pull-to-refresh), נועדו לחקות את מנגנוני המזל של מכונות הימורים, כדי למקסם את זמן השהייה שלנו באפליקציות ולהכניס כסף רב לכיסן.
כך עושים גם מי שמשתמשים ב"כלכלת תשומת הלב" המנצלת את פגיעותו הטבעית של המוח האנושי כדי להפוך אותנו למוצר שנמכר למפרסמים. זה גם מוביל לתופעות שנכללות במה שמכונה "ירידת ערך אנושית" (human downgrading) ומתבטאות בעלייה בהסחות דעת, בדידות דוברת והתמכרות דיגיטלית.
הנה ההתניה האופרנטית:
https://youtu.be/ne6o-uPJarA
התנייה אופרנטית בעולם הטכנולוגיה (עברית):
https://youtu.be/0og_dYoQVmI
ההבדלים בין ההתניות הקלסית והאופרנטית (מתורגם):
https://youtu.be/H6LEcM0E0io
הניסוי של סקינר ותיבת הלחיצות:
https://youtu.be/tWtvrPTbQ_c
וחיוך על התנייה שעובדת (מתורגם):
https://youtu.be/A_507YP0n9Y
וסרט תיעודי על השימוש בתיבת סקינר באפליקציות ממכרות:
https://youtu.be/5_BUeJWsPHY?long=yes
