שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מהי השעיית חוסר האמונה?
"השעיית חוסר האמונה" (Suspension of Disbelief) היא מושג המתייחס ליכולתו של אדם להשעות מרצון את הביקורת שלו ולהאמין בדבר בדוי, שאינו אמיתי, בכדי ליהנות באופן מלא מיצירה בדיונית.
השעיית חוסר האמונה, המכונה לא פעם גם "סספונד", היא מונח שבא מתחום הפסיכולוגיה ומשמש לתיאור קבלה זמנית שמקבל הקורא או הקהל, של אירועים ומרכיבים בדיוניים בסיפור או ביצירת אמנות, כאילו הם אמיתיים או סבירים.
חוסר האמונה קשור בהרבה מרכיבים. הרי ברור לנו שלאונרדו דה קפריו, שלא מזמן היה הנער מהטיטאניק, לא יכול להיות גם הטייס המפורסם הווארד יוז. למה שנאמין לסרט הזה, או לכל סרט עלילתי או רומן שכזה?
ככל שיצירה אמנותית סיפורית היא מרחיקת לכת יותר ופונה לעולמות הדמיון והפנטזיה, כך גדלים הדרישה מהקהל והצורך המשמעותי כל כך להשעות את חוסר האמונה שלו.
כמובן שהתהליך הזה הוא ברובו לא מודע. כשאנו צופים בסרט מדע בדיוני, למשל, או קוראים סיפור מז'אנר הפנטזיה, ברור לנו שמה שאנו צופים בו או קוראים אינו אמיתי. אבל רובנו מסוגלים ו"מצליחים לשכוח" כלומר להניח בצד, באופן זמני, את חוסר האמונה שלנו ונותנים לעצמנו לשקוע בסיפור.
במהלך המצב הזה של ה"סספונד", אנחנו מוכנים להתמסר ולהאמין בקיומם של מרכיבים בדויים לחלוטין, כמו חייזרים, יצורים מופלאים כמו חדי קרן, בנות ים, גיבורי-על, פיות ומרכיבים פנטסטיים נוספים - כי רק כך נוכל באמת ליהנות מהסיפור ולחוות את הרגשות שהוא מעורר.
#למה זה חשוב ואיך זה עובד?
הסיבה שהשעיית אי האמונה היא מושג כה חשוב בספרות, בתיאטרון ובקולנוע, נעוצה בכך שבזכותו יכולים יוצרי אמנות לשלב ביצירותיהם מרכיבים דמיוניים או בלתי סבירים, מבלי לאבד את הכבוד ותשומת הלב שרוחש להם הקהל.
השעיית חוסר האמון בנויה על אמון במספר הסיפור או לפחות בדמויות שבו. פעמים רבות כשאנו נותנים אמון ביוצר, האמון הזה מבוסס על ההיכרות איתו, עם יצירותיו והאמון אליו שפיתחנו בעבר. אם מדובר ביצירה של יוצר שלא היכרנו בעבר, היצירה היא שצריכה לעורר את האמון הזה בזכות האמינות שלה והדמויות כפי שהן מוצגות.
רוב סרטי האקשן וספרי המתח והפעולה מסתמכים גם הם ומאוד על ההשעיה של חוסר האמון. סרטי האקשן משתדלים לסחוף אותנו לעלילה המהירה והנועזת, כך שנשקע בהם ונניח את חוסר האמונה שלנו בצד. בסרטי מתח או בספרים כאלו העניין בתעלומה לוקח אותנו פנימה לקשב רב ולעיסוק בפתרון, כך שבמקביל ומבלי לשים לב לכך אנו משעים את חוסר האמון שלנו בפרטים האחרים שבה.
גם בסרטים מצחיקים, מסייע ההומור בעיצוב של דמויות כאלה. הצחוק וההומור, שבנויים לא פעם על הגזמה, מצליחים לרוב להשכיח מאיתנו את הביקורת המובנית בנו, שהייתה אמורה להיות על הדמויות והטקסטים שלהן ועל המציאות שבה הן פועלות. במילים פשוטות, אנחנו כל כך עסוקים בלצחוק שאנחנו לא מתעסקים בשטויות שלפנינו ובמצבים שבעולם אמיתי הם אינם הגיוניים.
"השעיית חוסר האמונה" היא גם זו שמסייעת לנו לשוחח עם צ'טבוטים ולהאמין להם, אף שהיינו יודעים שמדובר בבינה מלאכותית. רבים נוטים אף להתאהב במערכות כאלה ולייחס להן רגשות של ממש.
הנה הסבר המושג "השעיית חוסר האמונה":
https://youtu.be/zdGM7QzFJhM
השעיית חוסר האמונה מול מערכות AI:
https://youtu.be/hUyj3d-BSh8?long=yes
והסכנות גדולות במיוחד לילדים:
https://youtu.be/nArJwD__aE8?long=yes
מהו אווטאר הסרט המצליח ביותר בכל הזמנים?
הסרט "אווטאר" (Avatar) נחשב לסרט המצליח והמכניס ביותר בכל הזמנים. הוא הכניס עד היום כמעט 3 מיליארד דולר! הסרט היחיד אי-פעם שהתקרב לסכומים אלה הוא הסרט "טיטאניק".
סרט הקולנוע הזה מזמין את חובבי הפנזטיה לצאת למסע תלת-ממדי ברחבי היקום, אל כוכב הלכת המרוחק, פנדורה בשנת 2154. הסרט מתרחש בעולם מרהיב מכל דמיון, שהגיבור בו יוצא בעל כורחו להרפתקה אפית ונלחם כדי להציל את העולם החייזרי שבו הוא חי כבית.
"אווטאר" צולם בעזרת טכנולוגיות מחשב מתקדמות במיוחד, כולל אפקטים מיוחדים, גרפיקת מחשב CGI, מיפוי פני השחקנים ליצירת הדמויות המצוירות וצילום בתלת-ממד.
את "אווטאר" הגה ג'יימס קמרון, הבמאי זוכה האוסקר של "טיטאניק", 15 שנה לפני שעשה אותו, האמצעים הטכנולוגיים לממש את החזון שלו עוד לא היו קיימים. משהבין שיש טכנולוגיה מספקת לעשיית הסרט, הוא הקדיש לו 4 שנים של הפקה ועשה סרט אקשן מדהים שנעשה עם אפקטים מיוחדים וחסרי תקדים לאותו הזמן, עם טכנולוגיה כמעט מהפכנית, שפותחה ממש בכדי לעשות את הסרט.
הנה הקדימון לסרט אווטאר (מתורגם):
https://youtu.be/DxpFGYXisB0
מעט מהטכנולוגיות ששימשו לצילום הסרט המורכב הזה:
https://youtu.be/P2_vB7zx_SQ?t=7s
ושיר הנושא מהסרט משולב בקטעים מרגשים מתוכו:
https://youtu.be/3YDz-ftqr1g
סרטי פנטזיה
"השעיית חוסר האמונה" (Suspension of Disbelief) היא מושג המתייחס ליכולתו של אדם להשעות מרצון את הביקורת שלו ולהאמין בדבר בדוי, שאינו אמיתי, בכדי ליהנות באופן מלא מיצירה בדיונית.
השעיית חוסר האמונה, המכונה לא פעם גם "סספונד", היא מונח שבא מתחום הפסיכולוגיה ומשמש לתיאור קבלה זמנית שמקבל הקורא או הקהל, של אירועים ומרכיבים בדיוניים בסיפור או ביצירת אמנות, כאילו הם אמיתיים או סבירים.
חוסר האמונה קשור בהרבה מרכיבים. הרי ברור לנו שלאונרדו דה קפריו, שלא מזמן היה הנער מהטיטאניק, לא יכול להיות גם הטייס המפורסם הווארד יוז. למה שנאמין לסרט הזה, או לכל סרט עלילתי או רומן שכזה?
ככל שיצירה אמנותית סיפורית היא מרחיקת לכת יותר ופונה לעולמות הדמיון והפנטזיה, כך גדלים הדרישה מהקהל והצורך המשמעותי כל כך להשעות את חוסר האמונה שלו.
כמובן שהתהליך הזה הוא ברובו לא מודע. כשאנו צופים בסרט מדע בדיוני, למשל, או קוראים סיפור מז'אנר הפנטזיה, ברור לנו שמה שאנו צופים בו או קוראים אינו אמיתי. אבל רובנו מסוגלים ו"מצליחים לשכוח" כלומר להניח בצד, באופן זמני, את חוסר האמונה שלנו ונותנים לעצמנו לשקוע בסיפור.
במהלך המצב הזה של ה"סספונד", אנחנו מוכנים להתמסר ולהאמין בקיומם של מרכיבים בדויים לחלוטין, כמו חייזרים, יצורים מופלאים כמו חדי קרן, בנות ים, גיבורי-על, פיות ומרכיבים פנטסטיים נוספים - כי רק כך נוכל באמת ליהנות מהסיפור ולחוות את הרגשות שהוא מעורר.
#למה זה חשוב ואיך זה עובד?
הסיבה שהשעיית אי האמונה היא מושג כה חשוב בספרות, בתיאטרון ובקולנוע, נעוצה בכך שבזכותו יכולים יוצרי אמנות לשלב ביצירותיהם מרכיבים דמיוניים או בלתי סבירים, מבלי לאבד את הכבוד ותשומת הלב שרוחש להם הקהל.
השעיית חוסר האמון בנויה על אמון במספר הסיפור או לפחות בדמויות שבו. פעמים רבות כשאנו נותנים אמון ביוצר, האמון הזה מבוסס על ההיכרות איתו, עם יצירותיו והאמון אליו שפיתחנו בעבר. אם מדובר ביצירה של יוצר שלא היכרנו בעבר, היצירה היא שצריכה לעורר את האמון הזה בזכות האמינות שלה והדמויות כפי שהן מוצגות.
רוב סרטי האקשן וספרי המתח והפעולה מסתמכים גם הם ומאוד על ההשעיה של חוסר האמון. סרטי האקשן משתדלים לסחוף אותנו לעלילה המהירה והנועזת, כך שנשקע בהם ונניח את חוסר האמונה שלנו בצד. בסרטי מתח או בספרים כאלו העניין בתעלומה לוקח אותנו פנימה לקשב רב ולעיסוק בפתרון, כך שבמקביל ומבלי לשים לב לכך אנו משעים את חוסר האמון שלנו בפרטים האחרים שבה.
גם בסרטים מצחיקים, מסייע ההומור בעיצוב של דמויות כאלה. הצחוק וההומור, שבנויים לא פעם על הגזמה, מצליחים לרוב להשכיח מאיתנו את הביקורת המובנית בנו, שהייתה אמורה להיות על הדמויות והטקסטים שלהן ועל המציאות שבה הן פועלות. במילים פשוטות, אנחנו כל כך עסוקים בלצחוק שאנחנו לא מתעסקים בשטויות שלפנינו ובמצבים שבעולם אמיתי הם אינם הגיוניים.
"השעיית חוסר האמונה" היא גם זו שמסייעת לנו לשוחח עם צ'טבוטים ולהאמין להם, אף שהיינו יודעים שמדובר בבינה מלאכותית. רבים נוטים אף להתאהב במערכות כאלה ולייחס להן רגשות של ממש.
הנה הסבר המושג "השעיית חוסר האמונה":
https://youtu.be/zdGM7QzFJhM
השעיית חוסר האמונה מול מערכות AI:
https://youtu.be/hUyj3d-BSh8?long=yes
והסכנות גדולות במיוחד לילדים:
https://youtu.be/nArJwD__aE8?long=yes
הסרט "אווטאר" (Avatar) נחשב לסרט המצליח והמכניס ביותר בכל הזמנים. הוא הכניס עד היום כמעט 3 מיליארד דולר! הסרט היחיד אי-פעם שהתקרב לסכומים אלה הוא הסרט "טיטאניק".
סרט הקולנוע הזה מזמין את חובבי הפנזטיה לצאת למסע תלת-ממדי ברחבי היקום, אל כוכב הלכת המרוחק, פנדורה בשנת 2154. הסרט מתרחש בעולם מרהיב מכל דמיון, שהגיבור בו יוצא בעל כורחו להרפתקה אפית ונלחם כדי להציל את העולם החייזרי שבו הוא חי כבית.
"אווטאר" צולם בעזרת טכנולוגיות מחשב מתקדמות במיוחד, כולל אפקטים מיוחדים, גרפיקת מחשב CGI, מיפוי פני השחקנים ליצירת הדמויות המצוירות וצילום בתלת-ממד.
את "אווטאר" הגה ג'יימס קמרון, הבמאי זוכה האוסקר של "טיטאניק", 15 שנה לפני שעשה אותו, האמצעים הטכנולוגיים לממש את החזון שלו עוד לא היו קיימים. משהבין שיש טכנולוגיה מספקת לעשיית הסרט, הוא הקדיש לו 4 שנים של הפקה ועשה סרט אקשן מדהים שנעשה עם אפקטים מיוחדים וחסרי תקדים לאותו הזמן, עם טכנולוגיה כמעט מהפכנית, שפותחה ממש בכדי לעשות את הסרט.
הנה הקדימון לסרט אווטאר (מתורגם):
https://youtu.be/DxpFGYXisB0
מעט מהטכנולוגיות ששימשו לצילום הסרט המורכב הזה:
https://youtu.be/P2_vB7zx_SQ?t=7s
ושיר הנושא מהסרט משולב בקטעים מרגשים מתוכו:
https://youtu.be/3YDz-ftqr1g
