אברהם לינקולן, הנשיא ה-16 של ארצות הברית הוא מי שביטל את העבדות בה. לינקולן ראה הכרח לרפא את הפגם המוסרי של העבדות שרווחה עד אז בארצו.

את העבדות באמריקה לינקולן ביטל. זה היה מיד עם ניצחונו במלחמת האזרחים האמריקנית, ניצחון שהושג לא מעט בזכות לחימתם של העבדים השחורים ששילב בכוחות הצפון שהוא הנהיג במלחמת האזרחים.

לינקולן שילם בחייו על המעשה החשוב, האצילי והחכם של ביטול העבדות. שנאתם של המובסים במלחמת האזרחים, בשל התבוסה שנחלו ועוד יותר על שום ביטול העבדות שעליו הורה הנשיא, הובילה לרצח.

הרצח התרחש ב-14 באפריל 1865, בעת שהנשיא צפה בהצגת תיאטרון בוושינגטון. קראו על כך בתגית "לינקולן".


הנה הנשיא הדגול אברהם לינקולן (עברית):

http://youtu.be/srE95EZF9uY


התהליכים ההיסטוריים של שחרור העבדים באמריקה:

https://youtu.be/rvGCcfvdhdE


סרטון נדיר מהמאה ה-19 בו נואם לינקולן:

https://youtu.be/46pMyzUFTJ8


שיר תודה על הברית של לינקולן עם החופש:

https://youtu.be/OIbMbLvbXNY


ציטטות חכמות משלו:

https://youtu.be/r3nwBmWVIw8


הקדימון לסרט "לינקולן" שעוסק בחודשים האחרונים של המנהיג שבחר בביטול העבדות בכל מחיר (מתורגם):

http://youtu.be/Jm3JCrfrMts


והתודה שרוחשים לו אזרחי ארצות הברית:

https://youtu.be/jiOwc419Vl8

סיפורו של שיר העבדים באמריקה "Follow the drinking gourd" או בעברית "עקוב אחר מצקת הדלעת", הוא מרתק ומרגש במיוחד.

כי השיר הזה הוא בעצם מדריך עם הנחיות לעבד הנמלט מהעבדות. המוטיב החוזר הוא "עקוב אחרי מצקת הדלעת, האיש הזקן מחכה לשאת אותך לחופש - עקוב אחר מצקת הדלעת."

הסיפור הוא על מחתרת ה-" The Underground Railroad" שנהגה לסייע לעבדים שחורים לברוח מהעבדות במדינות הדרום אל החופש שבמדינות הצפון.

חבר מחתרת שכונה "ג'ו רגל-העץ" (Peg Leg Joe) העלה רעיון מדהים. הסתובב במטעי העבדים ונהג ללמד אותם את השיר שהוא חיבר, שיר שהוא בין מפה לצופן מוסיקלי, עם מילים שהן למעשה הוראות ניווט, שיסייעו לעבד הנמלט למצוא את הדרך אל החופש.

הרעיון כאן הוא חכם מאוד בפרספקטיבה היסטורית. כי עבור העבדים, שלא ידעו קרוא וכתוב, היה השיר דרך טובה לשנן ולזכור את ההוראות, לזהות ולמצוא את הדרך לחופש.
בניגוד להם, בעלי האחוזות הלבנים לא הכירו את הכינוי מצקת הדלעת, שהם נתנו לכלי המזיגה שלהם ועוד פחות הבינו מהי מצקת הדלעת.

ו"מצקת הדלעת" הייתה בעצם שם קוד לקבוצת הכוכבים המכונה היום "העגלה הגדולה" או "הדובה הגדולה" (the Big Dipper). אם העבד הבורח מהדרום יברח לאורך פסי הרכבת לכיוונה, הוא יגיע למדינות הצפון, מקום בו הוא יהיה לאדם חופשי.

בתי השיר מציינים סימני דרך שיסייעו לדרך בכיוון החירות. אם זה לברוח בתחילת החורף, כשהשלו הראשון מגיע בנדידה דרומה ואם זה לברוח לאורך נהר הטומביגבי (Tombigbee) שמסתיים בין שתי גבעות, לידו ימצאו העבדים עצים מתים שעליהם סימני כיוון שהשאיר להם ג'ו. בהמשך יהיה נהר גדול והוא ככל הנראה נהר טנסי ואחריו סוף סוף נהר אוהיו, הגבול הדרומי של מדינות הצפון ושאותו יש לחצות.

יתכן ש"האיש הזקן" המוזכר בשיר הוא חבר מחתרת שייקח אותם צפונה, או שמדובר בהמשך בנשיא לינקולן, הנשיא שהנהיג את הצפון, שחרר את העבדים במדינות הצפון לחופשי ונלחם כדי לעשות זאת בכל חלקי ארצות הברית.

אז מהסיפור המופלא שסייע לעבדים לצאת לחופשי קחו גם אתם את המדריך שלנו לאושר -המשיכו תמיד "לעקוב אחר מצקת הדלעת".


הנה שיר ההדרכה לעבד הבורח:

https://youtu.be/9H8NwpHEjIM


הוראות הניווט שמסבירות לעבד את נקודות הציון בדרך לחופש:

https://youtu.be/CAcZ6leUbDA


עם מילות השיר:

https://youtu.be/pw6N_eTZP2U


ובגרסה ל-4 קולות עם מודעה על עבדים בורחים:

https://youtu.be/b2vsf77OTdc

העבדות היא ארוכת שנים ולמעשה כמעט תמיד הייתה קיימת. במהלך ההיסטוריה ניצלו האימפריות השונות עבדים ככוח עבודה זול וחלש. לרוב היו אלה שבויי מלחמה, שהוגלו והיו לעבדים במקומות אחרים באימפריה. אפילו אבותינו היהודים הוגלו על ידי הרומים, אחרי המרד הגדול, והפכו בחלקם הגדול לעבדים.

סחר העבדים האטלנטי הוא סיפורה של העבדות החדשה יותר ובעלת הממדים הגדולים ביותר. במהלכה ניצלו הכובשים האירופאים של יבשת אמריקה עבדים רבים לצרכיהם. החקלאיים. בתחילה הם ניסו להפוך את האינדיאנים לעבדים, אך בשל המחלות הרבות שפקדו אותם, מחלות שהגיעו עם הכובשים מאירופה, הסתבר שהם לא יוכלו להיות עבדים מוצלחים לכובשים. במקומם הובאו עבדים רבים מאפריקה.

סחר עבדים או ציד בני אדם באפריקה, היה השלב הראשון בהעברתם בכוח של אפריקאים תמימים למדינות אמריקה. שם הם היו לכוח-עבודה זול וחסר ערך אנושי מבחינת בעליהם. סוחרי העבדים היו חוטפים אותם או קונים אותם מבני שבטים יריבים באפריקה ומעבירים אותם לספינות עבדים, שהשיטו אותם לאמריקה ולאירופה. הסכומים ששולמו עבור העבדים היו כה גבוהים בעיני האפריקאים המקומיים, עד כדי כך שלעתים נמכרו עבדים לעבדות אפילו בידי בני משפחתם שלהם.

השבויים האפריקאים הועברו ל"עולם החדש", כינוייה של יבשת אמריקה, על ידי סוחרי עבדים ערביים או אירופאיים. בתחילה הם היו בעיקר מאנגליה ומפורטוגל ומאוחר יותר גם מהולנד וברזיל. השבויים הועברו לעולם החדש, אמריקה, בספינות העבדים ובתנאים אכזריים, כמעט לא אנושיים. היסטוריונים משערים שלמעלה מ-12.5 מיליון עבדים הובלו רק לאמריקה, וכמעט 2 מיליון מהם נספו בדרך לשם.

תקופת העבדות המודרנית נמשכה 400 שנה, מהמאה ה-16 ועד המאה ה-19.


הנה קטע מסרט שמספר על עבד אחד. הכפלה במאות אלפים תמחיש כמה סבל נגרם לעבדים שהובאו מאפריקה לאמריקה (מתורגם):

http://youtu.be/5kLLSvVKG1M?t=5s


וקטע נוסף מסרט על עבדים בשוק העבדים באימפריה הרומית, כולל עבד יהודי משעשע (כמובן שהעבדות האמיתית לא היתה משעשעת כלל):

http://youtu.be/Q6JMHruhODs

מלחמת האזרחים האמריקנית הייתה מלחמה קשה שהחלה בשנות השישים של המאה ה-19. היא פרצה בעיקר בשל פערים כלכליים, בין 25 מדינות "האיחוד" האמריקניות, מדינות עשירות, בעלות אוכלוסייה רבה ותעשייה מפותחת ל-11 מדינות "הקונפדרציה", מדינות הדרום החקלאיות בעיקרן, שהתבססו בכלכלה שלהם על גידול כותנה לייצוא והתבססו על עבדים.

כמובן שהיה שם גם עניין אידאולוגי. זה מקרוב נבחר לינקולן לנשיאות. האיש הצהיר שברצונו לבטל את העבדות באמריקה. בחירתו הייתה מה שמכונה "סמרטוט אדום" למדינות הדרום. בשבילן העבדות הייתה עניין בסיסי והכרחי. זה ממש לא היה רק עניין של כלכלה. הגזענות בדרום ארצות הברית הייתה מושרשת.

המלחמה התקיימה בשנים 1861-1865, לאחר ש-11 המדינות בדרום ארצות הברית שתמכו בעבדות, הכריזו על פרישה מארצות הברית. מדינות אלה הקימו את "הקונפדרציה", שהונהגה על ידי ג'פרסון דיוויס. הקונפדרציה דרשה עצמאות מארצות הברית ונלחמה על רצונה לפרוש ממנה.

נגד כוחות הקונפדרציה הגן על האחדות הממשל הפדרלי, כלומר הממשל המרכזי של כל מדינות הברית. הממשל נתמך בידי 25 מדינות, שנקראו "האיחוד". מדינות אלה היו בשלבים של ביטול העבדות. 25 מדינות האיחוד נאבקו למעשה על הדמוקרטיה האמריקאית ונלחמו בדרום כדי למנוע פילוג בין חברות הקונפדרציה (איחוד המדינות שבברית האמריקאית).

לאחר ארבע שנים של לחימה קשה ועקובה מדם, נכנעה הקונפדרציה לכוחות האיחוד, העבדות בוטלה בכל רחבי ארצות הברית ומלחמת האזרחים היחידה בתולדות הדמוקרטיה האמריקאית הביאה לאחדות שנשמרת עד היום. לקח לגזענות עוד המון שנים עד שבוטלה חוקית, אבל העבדות תמה.


הנה סרטון על מלחמת האזרחים באמריקה:

http://youtu.be/3G6WjBIv_34?t=24s


הסיבות לפרוץ מלחמת האזרחים האמריקנית:

https://youtu.be/XP0_wnaW-a0


סיפורו של החוק שהביא למלחמת אזרחים (מתורגם):

http://youtu.be/oWww0YIf-JE


וסרט תיעודי מקיף על המלחמה שקרעה את אמריקה:

https://youtu.be/Pu-Fcc5vFlE?long=yes

ההתנקשות בנשיא לינקולן היא אחד האירועים הטראומטיים בתולדות ארצות הברית. הרצח התרחש כשירה בו מתנקש, ב-14 באפריל 1865, בעת שהנשיא צפה בהצגת תיאטרון בוושינגטון.

הרצח הוא תולדה של שרשרת נסיבות פוליטיות הקשורות בפעילותו ומנהיגותו של לינקולן לביטול העבדות בארה"ב, שחרור העבדים ומלחמת האזרחים האמריקאית.

הכל מתחיל בשנת 1860, משנבחר אברהם לינקולן לנשיאות. תוצאות הבחירות הפתיעו את אמריקה, משום שלינקולן היה הנשיא הראשון שבא מהמפלגה הרפובליקנית, מפלגה צעירה בת 6 שנים בלבד.

אבל בחירת לינקולן, מתנגד חריף לעבדות ומי שעוד לפני בחירתו ניסה, שלא בהצלחה, להעביר חוקים נגד עבדות במדינות שונות בארה"ב, הבהילה במיוחד רבים מאזרחי מדינות הדרום של ארה"ב. במדינות אלה, יש לציין, העבדות הייתה נפוצה מאד ומרבית הכלכלה בהן התבססה על עבדים. אחדות מהן אף הצהירו לפני הבחירות שאם לינקולן ינצח במירוץ הן יפרשו מהאיחוד ולא יהיו חלק מארצות הברית של אמריקה.

הדבר הוביל לכך שעם בחירתו של לינקולן ועוד לפני שנכנס לתפקידו כנשיא, פרשו מהאיחוד האמריקאי 8 ממדינות הדרום. לינקולן הצהיר, מיד עם כניסתו לתפקיד, שפרישתן מנוגדת לחוק ומשום כך היא חסרת משמעות ומבוטלת. הוא ניסה להרגיע והבטיח שלא יתעמת איתן בנושא העבדות. משהללו לא השתכנעו והמשיכו לדבוק בפרישה, החלה מלחמת האזרחים האמריקנית. זו נמשכה 4 שנים ובסופה ניצחו מדינות הצפון בראשותו. בבחירות 1864, שנערכו בתום המלחמה, זכה לינקולן שוב בנשיאות.

משנוכחו הדרומיים, שהפסידו במלחמה ושגם הסיכויים להחליף את הנשיא בבחירות נכשלו, החליטו כמה מהם לנקום בנשיא ובחברי ממשלו. כמה ימים לאחר כניעת מדינות הדרום, נודע להם שהנשיא מתכוון לצפות בהצגת תיאטרון. בערב ההצגה התגנב אחד מחבורת הקושרים, שחקן מפורסם ונערץ בכל רחבי ארצות הברית בשם ג'ון ווילקס בות', אל תיאטרון פורד בוושינגטון. כשחקן בתיאטרון הוא הכיר את המקום היטב ושיחק בו לא פעם בהצגות.

איש לא חשד בו כשהוא פסע במסדרונות. האיש מיהר להתגנב לתאם של לינקולן ואשתו. השניים צפו בהצגה "בן דודנו האמריקאי". בות' ירה בנשיא בראשו, נאבק ופצע בסכין את שומר ראשו ואז קפץ לבמה. הוא הספיק לצעוק משהו שנשמע כמו "כך יעשה לרודנים", או אולי "זו נקמת הדרום" ובחסות המהומה שהשתררה באולם הוא הצליח להימלט מהמקום.

למחרת בבוקר, ב-15 באפריל 1865, מת הנשיא הגדול של אמריקה, מי שעוד בזמן המלחמה לא המתין והכריז על ביטול העבדות. הוא שיחרר את העבדים בכל ארצות הברית, גייס אותם לצבא הצפון ובכך גם ניצח את הדרום החזק, תוך שהוא משאיר מורשת שעתידה להתפשט לכל העולם המערבי ובהמשך לעולם כולו, של ביטול העבדות והוצאתה אל מחוץ לחוק בכל מקום.

הרוצח התגלה לאחר 12 יום באסם בוירג'יניה, הוא הסתתר באסם, שהועלה באש כדי שייצא. משיצא ממנו, הוא נורה ומת.


הנה סקירה מושקעת של תלמיד על רצח לינקולן (עברית):

https://youtu.be/8gFItw0SjWk


הסיפור של רצח הנשיא:

https://youtu.be/hVLM0BSqx5o


על המנהיג הדגול והמבריק שנרצח:

https://youtu.be/Bjxbb-tjSAA


האקדח שרצח את לינקולן - האם היה גנוב?

https://youtu.be/a32YTqz4tdo


קטע מסרט ישן על הרצח:

https://youtu.be/1UqcitsiY4o


ומצגת וידאו של הרצח:

https://youtu.be/EZCE2ZvwLT4

האם שאלתם את עצמכם פעם איך זה שרבים מהכוכבים הגדולים של הכדורסל, הבייסבול והספורט באמריקה הם שחורים? איך זה שכמעט כל פעם שאנו שומעים על ספורטאי בעל יכולות כמעט על-אנושיות מתברר לנו שהוא כהה עור?

נתחיל בסיבה הסוציולוגית לכך שבחברות מערביות יש הרבה יותר שחקנים שחורים מאשר לבנים או גזעים אחרים. למרבה הצער, הקהילות השחורות הן בעלות מעמד חברתי ויכולת כלכלית נמוכה משל מהלבנים. בדרך כלל הם מתקשים להפוך למדענים, חוקרים, גאוני מחשבים, עורכי דין או אילי-הון. לכן צעיר שחור שרוצה להתקדם ולהצליח בחברה המערבית יחפש ערוצים שיאפשרו זאת. תחומים כמו שירה וספורט היו תמיד פתוחים יותר ומאפשרים לבני הקהילה השחורה לצמוח.

זה בלט במיוחד מרגע שהפכו הג'אז, הבלוז ומוסיקת הנשמה לסגנונות פופולאריים ומרגע שעולם הכדורסל גילה את היכולות האגדיות של שחקנים שחורים. אבל גם בענפי ספורט רבים אחרים התגלו האפרו-אמריקאים ואחיהם במדינות אחרות כמצליחים מאד!

אבל יש עוד משהו והוא אבולוציוני. מסתבר שאם הספורטאים השחורים החזקים חייבים תודה על הכוח והחוזק שהם מביאים עימם למגרשים למישהו, הרי שבאופן אירוני הם חייבים את התודה לסוחרי העבדים ובעלי העבדים שהעבידו את אבותיהם בפרך. "בזכותם" נעשתה במהלך הדורות ברירה מלאכותית, אכזרית אבל יעילה..

איך זה קורה? - התשובה היא ברירה מלאכותית.

העבדות המפרכת, אותו עוול היסטורי שבו עבדו בפרך אפריקנים שהובאו למערב לשירות בעלי האדמות הלבנים, הרגה בהדרגה את החלשים שבעבדים. במשך הזמן הלכה העבדות וצמצמה את אוכלוסיית העבדים, כאשר מי ששרדו את התנאים הקשים והעבודה המפרכת הם החזקים והעמידים שביניהם. כך, טוענים החוקרים, הלך הגזע השחור והשתבח גנטית. הגזע של העבדים הלך והתחזק, כיוון שגברים חסונים במיוחד התחתנו עם נשים חזקות ועמידות במיוחד ובזכות הגנטיקה נולדו להם ילדים חזקים, חסונים ועמידים הרבה יותר. אלו וצאצאיהם הפכו עם הזמן לענקי הספורט שאנו מכירים בליגות המובילות של הספורט העולמי.


הנה הברירה מלאכותית שמסבירה כיצד העבדות חישלה את האפרו-אמריקאים לחסונים וחזקים יותר:

http://youtu.be/R6hF3-obvnA

הספר "אוהל הדוד תום" מאת הארייט ביצ'ר סטואו הוא אחד הספרים החשובים בהיסטוריה, כיוון שהשפיע על הציבור האמריקאי נגד תופעת העבדות. הספר מתאר את הייסורים של עבד שחור המשרת את בעליו טוב הלב שמוקיר את נאמנותו, אך בשל הנסיבות הוא מועבר מיד ליד עד שהוא הופך לרכושו של אדון רע ואכזרי. תום העבד מקבל על עצמו את הדין וסופג את ההשפלות והמכות שהוא מקבל.

"אוהל הדוד תום" שפורסם בשנת 1852 היה לרומן הנמכר ביותר במאה ה-19 והוא היה לספר הנמכר ביותר בארה"ב, אחרי התנ"ך. הסופרת הארייט ביצ'ר סטואו אמרה עליו שלא היא כתבה את הספר אלא "אלוהים הוא שהכתיב לי את הסיפור ואני רק רשמתיו מפי האל".

יש סברה מקובלת שהאווירה שיצר הספר היא שעודדה את פרוץ מלחמת האזרחים האמריקאית והולידה את התנועה לשחרור העבדות ולשחרור העבדים בסופה של אותה מלחמה.


הנה סרטון על הספר "אוהל הדוד תום" מאת הארייט ביצ'ר סטואו:

https://youtu.be/AVhH4ojYqHQ


שיר על הדוד תום (עברית):

https://youtu.be/h9a7G9xTHSg


ותכנית חינוכית על הספר בצד ספרים אחרים (עברית):

https://youtu.be/vvDeqV7y9ic?long=yes

אומרים שהג'אז גדל בכל מקום, אבל הוא נולד בניו אורלינס. במאה ה-19 ולפניה הייתה העיר הזו העיר הקוסמופוליטית ביותר, אבל גם מוקד לסחר בעבדים ולעבדות, גם אחרי שלינקולן שחרר את העבדים לחופשי.

וכאן, בעיר הזו, ייצרו ממשיכיהם של אותם עבדים נרמסים את הסגנון המוזיקלי המתוחכם והמרהיב ביותר שיצרה אמריקה ויביאו את כל ההשפעות הטובות שזכו להן לידי יצירות שעתידות להביא את התרבות של אמריקה לגדולים בהישגיה האמנותיים.

הג'אז הוא סוג של חופש, חירות לאלתר, להמציא בעצמך ולשיר את היופי או הכאב של החיים, גם ברגעים הקשים של העבדות והעוני המחפיר. כבר כשהגיעו העבדים מאפריקה אל אמריקה, כשעוד לא ידעו מילה בשפת המקום ועבדו מצאת החמה ועד לצאת הנשמה - כבר אז הם מצאו את החופש לשיר תוך כדי העבודה בשדות ועל מסילות הרכבת, בשמש הלוהטת ובקור המקפיא של החורף.

השירה הזו, על בסיס קבוע אבל עם שלל אילתורים והמצאות, אף אחד הרי לא רשם שם בתווים, תוליד את ג'אז ניו אורלינס (New Orleans Jazz), הסגנון של הג'אז שהתפתח בעיר ניו אורלינס והוליד את הג'אז המוקדם ואת כל מה שאנו מכירים היום.

קינג אוליבר, באדי בולדן, לואי ארמסטרונג וג'לי רול מורטון הם החשובים שבמוסיקאים שבלטו בסגנון זה.


הנה סיפור ותיאור הג'אז של ניו אורלינס בקצרה:

https://youtu.be/5SS9EnD_-_Y


והדגמה של האילתור המשותף:

https://youtu.be/EadpcjMB_2s

הנשיא ה-16 של ארצות הברית, אברהם לינקולן, היה מגדולי האישים בתולדות ארה"ב. במיוחד נזקפים לזכותו ביטול העבדות בארה"ב, דבר שראה בו הכרח לריפוי הפגם המוסרי שנפל בארצו.

הוא ביטל את העבדות מיד בתום מלחמת האזרחים שבה ניצח את כוחות הדרום, כשנצחון זה נזקף לא מעט ללחימתם של העבדים השחורים לצד הלבנים בכוחות הצפון שאותם הנהיג לינקולן במלחמת האזרחים.

בעצם מלחמת האזרחים האמריקנית ולאחר שניצח בה את הדרום, לינקולן תרם רבות לחיזוק האחדות בארצות הברית ולמניעה של פילוג בין המדינות האמריקאיות. ניתן לקבוע ללא ספק שארה"ב לא היתה המעצמה המצליחה והחזקה שהיא כיום, אלמלא לינקולן ומדיניותו התקיפה שלא התירו פיצול ופילוג באמריקה.

לאברהם לינקולן, שההיסטוריונים אוהבים לדבר על הענווה שלו, נדרשה הרבה אמונה עצמית כדי לשאת את הנאום שבו הוא ממש יגדיר מחדש את התכלית והמשמעות של ארצות הברית של אמריקה. הוא עשה זאת ב-272 מילים בלבד, עם "נאום גטיסברג" המלכותי שלו.

אבל סופו היה טרגי ואלים. השנאה של מי שראו עצמם נפגעים מביטול העבדות ומהתבוסה של הדרום במלחמת האזרחים הובילה לרצח של נשיא ארצות הברית, אברהם לינקולן.

הרצח אירע ב-14 באפריל 1865, בזמן שהנשיא צפה בהצגה בתיאטרון פורד בוושינגטון.

לינקולן כיהן כנשיא משנת 1861 ועד למותו מכדורי המתנקש. השפעות פעולותיו כאחד מהאישים המשפיעים ביותר על תולדות ארה"ב, ניכרות עד היום. בבחירתו של ברק אובמה לנשיאות ב-2008 נסגר מעגל שתחילתו בשחרור העבדים באמריקה וסופו בנשיא שחור ומצליח, הממלא את תפקידו באמריקה, יבשת הנשלטת ברובה על ידי לבנים.


הנה תולדות חייו של אברהם לינקולן:

https://youtu.be/L80_q2tPveo


על לינקולן בסקירה על הרחוב על שמו (עברית):

http://youtu.be/srE95EZF9uY


סרטון אנימציה שמראה את לינקולן נואם לאחר מלחמת האזרחים בזכות החירות:

http://youtu.be/zeAqXhjMRMo


קדימון הסרט "לינקולן" על חודשיו האחרונים של המנהיג שבחר בביטול העבדות בכל מחיר (מתורגם):

http://youtu.be/Jm3JCrfrMts


ופודקסט של פרופסור הרסגור על לינקולן (עברית):

https://youtu.be/2aOTs_UK4rg?long=yes

הספיריצ'ואלס או ספיריטואלז (Spirituals) היו שירי המרד והמחאה הדתיים של השחורים בארה"ב, בזמן שהיו עבדים. על פי רוב, עסקו הספיריטואלס בנושאים תנכ"ים ובהליכה בדרכיו של ישו הנוצרי, אך למעשה היו אלה שירי תקווה לשחרור מעול העבדות. לאחר השחרור מהעבדות בטאו שירי הספיריצ'ואלס תקווה לשיפור בחייהם כעבדים משוחררים בארה"ב הגזענית.

סגנון הג'אז הושפע מאד משירי הספיריטואלס. רבים מהם מושרים עד היום ונחשבים מעין שירי עם אמריקניים, ביניהם "הסתובבו מרכבות מתוקות", ו-"שלח את עמי" התפרסמו בזכות הרכבים קוליים כמו פיסק ג'ובילי (1871).

גם מוסיקת הגוספל נולדה משירי הספיריטואלז. הם נתנו את הבסיס הרגשני ומלא ההתלהבות, שכל כך אופייני לקהילות העבדים מאפריקה, למזמורים הנוצריים שהם שרו בכנסיות שלהם. הספיריטואלז הדתיים, שנתנו מעט נחמה בעיתות המצוקה של העבדים שהם היו, שולבו עם המקצבים והלחנים של סגנונות המוזיקה החילוניים שלהם, כמו הבלוז והרגטיים ויצרו ביחד מצד אחד את הג'אז ומצד שני את מוסיקת "הגוספל השחור".


הנה הספיריטואל הידוע "הסתובבו מרכבות מתוקות":

http://youtu.be/ljup8cIRzIk


עוד ספיריצ'ואל "אני בא אלוהים":

http://youtu.be/OsQ6mxGIjRw


והספיריטואל "שלח נא את עמי" שחיבר בין העבדים לסיפור העבדות היהודית במצרים (עברית):

http://youtu.be/I7iYh88tb58

מוסיקת הבלוז (Blues) נולדה כשירים עצובים של האפרו-אמריקנים בארה"ב. הסגנון נולד בתקופת השחרור מהעבדות ואחרי מלחמת האזרחים. מצבם של השחורים היה אז של חופש מהעבדות מצד אחד ומהצד השני מחסור כלכלי וגזענות איומה, מצד רבים מהלבנים של אמריקה.

בלוז הוא אחד מיסודות סגנון הג'אז. הדבר הבולט ביותר במוסיקת הבלוז הוא המשפט המוסיקלי החוזר בן 12 התיבות, לרוב בטמפו איטי.

הבלוז נולד הרבה לפניו אבל ויליאם כריסטופר הנדי מהעיר ממפיס נחשב על ידי רבים "אבי הבלוז". יצירות הבלוז הראשונות שזכו לפרסום היו שלו, ביניהן "ממפיס בלוז" (1912) ו"סיינט לואיס בלוז" (1914). המוסיקאים החשובים בתולדות הבלוז הם נגנים כמו ג'ון לי הוקר, מאדי ווטרס ובי. בי. קינג "מלך הבלוז". הזמרים הידועים בסי סמית ובילי הולידיי הם מהגדולים בשירת הבלוז.

בשנות ה-60 היה הבלוז כמעט מוסיקה מתה. ואז קרה למוזיקת הבלוז נס של ממש. באופן מוזר ואירוני הביאה "הפלישה הבריטית", אותה הצפה באמריקה של להקות רוק מצוינות מהאי הבריטי, להחזרת הבלוז. אותו בלוז שנולד באמריקה, חזר שוב ובגדול לזרם המרכזי והפופולארי של המוסיקה האמריקאית.

אריק ברדן, סולן להקת "החיות" הבריטית, אמר פעם "הושטנו את היד לפח האשפה של אמריקה ומצאנו בו תרבות"... ואכן, הצעירים הבריטים שאהבו מאד את הבלוז והרית'ם אנד בלוז הקצבי יותר, לימדו והרגילו בשנות ה-60 את המעריצים בכל העולם, אבל במיוחד באמריקה, לצרוך מוסיקה שחורה, על בסיס יומיומי.

לא פלא שבעקבות השינוי הזה יתחילו להתגלות גם באמריקה כוכבי ענק שחורים כמו ג'יימס בראון וג'ימי הנדריקס - כוכבי במה עם אנרגיות של חיות פרא וכישרון מאלוהים, חיבור שאמריקה כבר שכחה שהולך כל כך יפה ביחד...


מעבר לאופי המוסיקלי הייחודי שלו, המילה "בלוז" כבר מזמן הפכה שם גנרי למוסיקה כואבת ומלנכולית, מעין כותרת לסגנונות דומים בעולם. מהבלוז הפורטוגלי שנקרא "פאדו", דרך הרֶבֶּֿטִיקוֹ (Rebetiko), או הרמבטיקו של היוונים, שמכונה לא פעם "בלוז יווני", ממשיך בפלמנקו של ספרד, הסמבה בברזיל והטנגו בארגנטינה. כולם היו וזכו לכינוי "בלוזים".


מהו הבלוז:

http://youtu.be/JAt0L5TGuEY


הסבר על מוסיקת הבלוז בג'אז:

http://youtu.be/aBg_gQxAShM


תולדות הבלוז:

https://youtu.be/vnaorRAxhmU


"מלך הבלוז", הגיטריסט ביבי קינג, מנגן בלוז:

http://youtu.be/4Ny5ajCn0xw


וקצת שירה והסברים על בלוז:

http://youtu.be/DXbclfmvSfU