מלחמת השפות (War of the Languages) הייתה אירוע היסטורי שהתרחש ביישוב היהודי בארץ בשנת 1913 וזכה לכינויים נוספים כמו "ריב הלשונות".

מדובר היה בסערה ציבורית שקמה סביב סביב מקומה של העברית המתחדשת במערכת החינוך היהודי בארץ.

המאבק התנהל כנגד חברת "עזרה" של יהודי גרמניה. מצד אחד עמדו נציגי חברת "עזרה" הגרמנית, שרצו להקים מוסד לחינוך טכנולוגי ראשון בארץ, שמו "טכניקום", לימים הטכניון של היום. החברה הודיעה שלימודי המדעים בו יתקיימו בשפה הגרמנית.

חייבים להודות שהיה הגיון מסוים בהחלטה. העברית של אותם ימים היא שפה שחסרים בה מונחים מקצועיים, מדעיים והנדסיים רבים. הגרמנית היא שפה מפותחת ומובילה בעולמות הללו באותן שנים.

אבל למול אנשי "עזרה" הגרמנים נאבקו סטודנטים ציוניים להוראה, מורים ואנשי חינוך, כולם חלק מהיישוב היהודי בארץ. כולם רצו ששפת הלימוד היחידה, גם במוסד האקדמי טכניקום וגם בבית הספר התיכון שלידו, תהיה עברית.

הפגנות, שביתות, מאמרים ונאומים - הוויכוח בין הצדדים היה קשה. הוא עבר שלבים רבים עד שהוכרע. במהלכו התפטר מתפקידו מנהל פרויקט הקמת "טכניקום", ד"ר שמריהו לוין. הוא מונה על ידי חברת "עזרה", אבל תמך דווקא בעברית כשפה עיקרית בבית הספר.

מ"עזרה" פרשו גם רבים מהמורים במוסדותיה, במה שהיה אקט של השתחררות מה"אפוטרופסות" שלה ושל ארגונים דומים מהגולה ומעבר לעצמאות של החינוך בארץ ישראל.

המאבק הוכרע ב-1914, כשהודיעה חברה "עזרה" שהלימודים יעברו בהדרגה להתקיים בעברית. זה היה נצחון חשוב לתפיסת השפה העברית ותפקידה בציונות. בעקבותיו החל תהליך של הקמת מוסדות חינוך עבריים, דוגמת בית הספר הריאלי בחיפה ובית המדרש העברי למורים.

מלחמת השפות עתידה להיות אבן דרך במסע להקמת המדינה והמאיץ של התפתחות רשת חינוך עברי, בחסותו של ועד ציבורי הדוגל בערכים לאומיים וציוניים.


#הרקע למלחמת השפות
אם רוצים להבין את מאבק השפות הזה, חשוב לדעת מה הייתה התפיסה הציונית כלפי היידיש. היידיש הייתה אז שפה עשירה, עמוקה יותר ורבת רבדים, שדחקה את העברית במזרח אירופה. אבל שפת אמם של מרבית יהודי ארצות אירופה ייצגה אצל הציונים את התרבות היהודית המנוונת והמתרפסת של הגולה. היות והתרבות הגלותית הזו גם שללה את הציונות הם ראו את היידיש באופן שלילי. הרצל ראה בה את שפת הגיטו וכתב על "שפות המסתרים, שמדברים האסורים בבתי כלאם".

במערב אירופה ובצפון אמריקה, לעומת זאת, דחקו את העברית דווקא שפות ההשכלה והמקום, כמו גרמנית, פולנית, צרפתית, ספרדית ואנגלית.

לכן היה ויכוח של ממש בין הציונים של מזרח אירופה ושל מערבה לגבי השפה שתיבחר להחליף את היידיש בארץ.

מצד אחד ניצבו הציונים של מערב אירופה, בהנהגת דמויות מפתח בציונות המדינית דוגמת הרצל ונורדאו. הם סברו שהיידיש היא שפה מאובנת שראויה להיעלם. היא מכשילה ומקשה על "היהודי החדש", באימוץ ההכרחי בעיניהם של ההשכלה, כדי לעמוד באתגרי העולם המודרני. לשיטתם צריכה השפה הציונית החדשה להיות שפה מודרנית, מעודכנת ומשכילה כמו גרמנית, צרפתית והאנגלית - שפת המדינה שממנה בא אותו יהודי חדש.

מצד שני עמדו עד העלייה השנייה שוחרי העברית וסופרים שהקפידו לכתוב בה. הם היו חדורים בתחושת נחיתות וחשש מפני השכחה ובידוד. "השפה העברית נותרה ללא דוברים וקוראים. אין לנו עם ואין ספרות ואין תנועה ואין תחייה. אין לנו דבר" - כתב בשנת 1901 דוד פרישמן.

העברית עדיין לא נתפסה כשפה שאפשר להנחיל לציבור הרחב ולהפוך אותה לחלק מההגשמה של החזון הציוני. בתקופת העלייה השנייה היא עדיין שפה דלה במילים.

השפה העברית בשנת 1904 הייתה שפת הוראה רק ב-6 מתוך 29 בתי ספר מאורגנים בארץ ישראל.

משום כך קשה היה אז לוותר על שפת האם, בדרך כלל יידיש, או על שפת מדינות המוצא של הציונים.

בוויכוח החריף והמתמשך בין תומכי היידיש ושפות המוצא ובין תומכי העברית נדרשה הכרעה.

כי העברית לא התכוונה לוותר. אחד מראשי הלוחמים עליה היה אליעזר בן-יהודה, מחייה השפה העברית. זאת על אף שהיה תלוי בעזרה במימון של חברת "עזרה" להוצאה של המילון העברי שלו לאור.

זה היה חיזוק משמעותי עבור הלאומיות היהודית בארץ ישראל. התוצאה הייתה התפתחות של רשת חינוך עברי, שטיפחה ערכים לאומיים וציוניים. גם השלטונות הטורקיים הכירו בהמשך בעברית כשפת הוראה לגיטימית ואחריהם יבוא גם שלטון המנדט הבריטי בארץ, שיכריז, לצד האנגלית והערבית, גם על העברית כשפה רשמית. היישוב העברי הלך והשתחרר מהשפעת השפות זרות ומתלות תרבותית בהן.

הניצחון במאבק היה בסופו של דבר נחלתם של המצדדים בשימוש בארץ בשפה העברית. עד היום משמש המאבק על השפות בארץ כסמל לניצחון של ההתחדשות היהודית הלאומית ותחיית הלשון העברית.


הנה סיפורה של מלחמת השפות (עברית):

https://youtu.be/DwQSTvDdMW0


עמדות הצדדים במלחמת השפות (עברית):

https://youtu.be/3VdBcMKWQz8


ותפקידו של אליעזר בן יהודה במלחמת השפות (עברית):

https://youtu.be/0cowtfdYb2k

הסביבון (dreidel) הוא צעצוע יהודי שאנו חווים בעיקר בחג החנוכה. את המילה הכל כך מתאימה לסביבון לא קיבלנו מהמקורות. זו הייתה עוד אחת מהמילים החדשות שהיה צריך להמציא בשל החידושים שבאו עם העברית החדשה.

אבל את המילה 'סביבון' לא המציא אליעזר בן-יהודה, מחייה השפה העברית, אלא ככל הנראה דווקא בנו בן ה-5 איתמר בן־אב"י. בן אב"י שהכין עם אימו סביבון, כיוון שחסר להם כסף לקנות צעצועים, סיפר בזיכרונותיו קרא לו כך מפני שהוא מסתובב. אמו המתפעלת שיבחה אותו והם סיפרו לאב הגאה שהכניס את המילה למילון שהכין. כך נולד שמו של הסביבון, שכל ילד עברי מכיר.


לצערנו לא מצאנו סרטון על שם הסביבון, אז הנה כמה סרטונים שלא ממש קשורים..


הנה גרסתו המזמרת של סבא טוביה לסיפורו של אליעזר בן יהודה (עברית):

http://youtu.be/B9NMHgJhbD8


הסביבון (עברית):

http://youtu.be/Oh1xNFsrMoA


סביבון מכסף עם אור פנימי ושיר (עברית):

http://youtu.be/ZFJMLokfCAU


וכך מכינים סביבון מצוייר (עברית):

http://youtu.be/xMUJIUfOkAQ

לכל שפה יש ניגון משלה, מוסיקה שנוצרת במשך אלפי שנים של התפתחות, השפעות זרות ושינויים שנכנסים במהלך הדורות.

לכל שפה גם יש הטעמה ובמקרה של העברית גם שתי הטעמות שונות משלה. מִלְּעֵל ומִלְּרַע הן ההטעמות הראשיות.

מרבית המילים בעברית מוטעמות בהטעמת מלרע, אבל לא כולן. יש לנו מילים עם הטעמה מלרעית ומילים מלעליות. גלגל או קופסה הן מילים בהטעמת מלרע. רכב או סקר הן מלעליות.

את זה שאנו מבדילים בין המלעיל והמלרע אפשר להמחיש באמצעות שתי מילים שנכתבות אותו דבר אבל נהגים אחרת. מדובר במילים "בוקר", עבור תחילתו של היום ו"בוקר", עבור מי שמגדל בקר.

איך אנחנו יודעים לאיזה בוקר הכוונה? - את הראשונה אומרים במלעיל ואת השנייה במלרע וכך אנו מבינים אותן כשהן נאמרות. יש עוד כמה מילים כאלה, כמו א֫ורז המאכל ואור֫ז לאריזה. יש אפילו שמות כמו "עפולה" או "מטולה", שניתן להגות גם במלעיל וגם במלרע.

כלומר, בכל מילה יש הברה שהוגים בהטעמה, ביתר הבלטה משאר ההברות בה. הברה זו נקראת "הברה מוטעמת". במִלְּרַע ההברה המוטעמת היא ההברה האחרונה. במלעיל - הההברה הלפני אחרונה.


הנה דוגמה למלרע המזרחי ולמלעיל היידישאי שחדר אל השפה (עברית):

https://youtu.be/-lFVCgXPu8M


ביאליק הוא דוגמה לכתיבה במלעיל ושלמה ארצי היטיב להשאירו בלחן שלו (עברית):

https://youtu.be/fJvycuknrU0


וכשבשנות ה-80 משתלט ההומור של כוורת ומכניס את המילעול המוגזם של השמות (עברית):

https://youtu.be/O3L7FzoMFJs

גם אם המוסכמה כרגע שפירושו מישהו חנון, לא קשור, לא בעניין וכאלה, במקור "סחי" היא מילת סלנג שתיארה משהו אחר.

כי במקור "סחים" היו בני אדם נינוחים ומדושנים מעצמם, אבל לא מגניבים, סוג של לא-היפסטרים. הניסיון להגדיר את הסחים הוא לא פשוט. בעיתון אחד כתבו פעם משהו נחמד בדיוקו ש"אם אתה לא סחי, אתה יודע מה זה סחי..."

הגדרה אחרת מתארת את הסחים אצלנו בישראל כ"מי שאינם תל-אביבים". כלומר הסחים הם אלה שלא משתייכים לברנז'ה ה"קולית", הנאורה, המעט מוזרה והנוטה לקצוות, בקיצור הברנז'ה שחיה בתל אביב.

ולהיפך, הסחים בהגדרה התל-אביבית נוטים למרכז, למיינסטרים, לממוצע, למה שלא מעניין. הם רוצים להיות מגניבים אבל איכשהו לא מבינים שיוני בלוך הוא הכי מגניב. הם משתרכים מאחור, עם מילים שיצאו כבר מזמן מהאופנה כמו "אחי" ו"אחותי" ומפגינים התלהבות מוזרה מתכניות ריאליטי ומכל מה שהוא כבר "בלתי"... או "לא"? (עם סימן שאלה בסוף?)

במקור, אגב, יש אפילו ותק עוד יותר גדול למונח. פעם תיארה המילה "סחי" אנשים שהם פיכחים, צלולים, שאינם תחת השפעה של סמים, לא "מסטולים". אז גם תוארו "סחים" כאנשים שנגמלו או שאינם מכורים או צורכים סמים.

אז בדיוק כמו שכל הסלנג לא סגור על עצמו, מגלגל ומבלבל מילים ומשמעויות בלי הכרה, כך גם הסחים וזה מה שהופך אותם לאחת הדוגמאות המרתקות למשהו, לא?


הסלנג בעייתי בעולם הסחי, של מי שמתמשים בסלנג כדי להיות מגניבים והופכים נלעגים (עברית):

https://youtu.be/wJCkHuwl5g4


לא-סחים שפוגעים להם בעראק והם מאיימים לעשות מובארק (בסלנג של 2015 "מהפכה"):

https://youtu.be/-nOaPZq1gpQ


מערכון על סאחים בפעולה:

https://youtu.be/D4s_VZbjpgc


ובחיוך - אם הייתה משטרה לסחים (עברית):

https://youtu.be/iMm94Cfqbm0

אליעזר בן-יהודה היה יהודי שחלם להשיב את העברית להיות שפת הדיבור בארץ ישראל, מסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20.

בן יהודה, שנולד ב-1858, החל לעשות שינוי בסביבה של אידיש שהתנכלה לו וראתה בשינוי שעשה פגיעה בעברית הקדושה וגם מרבים שראו בעברית ובחידושיו בעברית, חידושים מלאכותיים שאין לקבל.

בן יהודה גם ייסד את ועד הלשון העברית, הקים וערך את עיתון "הצבי" וחיבר מילון עברי, שנקרא "מילון בן-יהודה".

אליעזר בן יהודה דיבר עם משפחתו בעברית בלבד. בנו, איתמר בן אב"י (ראשי תיבות של אליעזר בן-יהודה) המשיך את דרכו של אביו.

הוא הלך לעולמו בסוף 1922, כשהעברית כבר הפכה לשפה חיה, שפת היום יום של מדינת ישראל העתידית.


הנה אליעזר בן יהודה (עברית):

https://youtu.be/7VoqXbK9qU0


תולדות השפה העברית לילדים (עברית):

https://youtu.be/hfukcWJYoSA


סיפורו של אליעזר בן יהודה (עברית):

http://youtu.be/D2hegtdHEr8


מספרים עליו כדי שאנשים לא יחשבו שבן יהודה הוא רק שם של רחוב (עברית):

https://youtu.be/1scy5xybgZ0


כמה עובדות מרתקות על השפה העברית שהוא החייה (עברית):

https://youtu.be/GJtn07yP02U


בקצרה על בנו של בן יהודה וגורלו בתור הילד דובר העברית הראשון (עברית):

https://youtu.be/WZ9im1zll9o


תכנית חינוכית על תולדותיו של מחייה השפה העברית (עברית):

https://youtu.be/bWVWTcEJXrY?long=yes


הסיפור על האיש שהחליט להחיות את העברית ולהפוך אותה לשפת ישראל (מתורגם):

https://youtu.be/HBiiad9fO-g?long=yes


מה היה קורה אם היינו מדברים בעברית תקנית בנוסח בן יהודה (עברית):

http://youtu.be/GPjWP7dBiVM?long=yes


ואופרת רוק שהוקדשה לו ומבוצעת על ידי ילדים (עברית):

https://youtu.be/83DmZAUzyTs?long=yes

סלנג הוא אוסף של ביטויים ומילים שנולד אצל קבוצות שונות של אנשים. כל קבוצה ממציאה לעצמה ביטויים כדי לתקשר עם חברי הקבוצה.

פעמים רבות הופך הסלנג למעין צופן של חברי הקבוצה בינם לבין עצמם והוא גורם להם להרגיש חלק ממנה.

יש סלנג של חיילים, של סטודנטים, בעלי תחביבים, חברי קיבוצים, מעמדות בחברה ועוד.

מקור המילה סלנג הוא כנראה באות S שנוספת לשייכות למישהו (Tom's) ואחריה lang, קיצור המילה Language שפירושה שפה. ביחד זה S Lang או פשוט Slang.


הנה הדרך המרתקת שבה התפתחו כל מיני צירופים באנגלית במהלך הדורות (מתורגם):

https://youtu.be/KA7mpOvTgs8


הקומבינה היא אחת ההמצאות המפוארות של הסלנג העברי (עברית):

https://youtu.be/JeVNz5-a3Is


יש סלנג גם לחרדים (עברית):

https://youtu.be/Jow8MQYJ2tE


דיון על תפקידו של הדור הצעיר בהרס השפה העברית (עברית):

https://youtu.be/iZ1gFO02crs


שיר של להקת הנח"ל על הסלנג הצבאי (עברית):

http://youtu.be/E-7mMbK0zW8


ותכנית טלוויזיה על סלנג (עברית):

http://youtu.be/ZuJFK4sb5Co

ביטוי הסלנג האינטרנטי אמלק (TL; DR) הוא קיצור של המילים "ארוך מדי, לא קראתי". תרגום של צירוף המילים "Too Long; Didn't Read" ובקיצור TL; DR - הבנתם?

הביטוי משמש תגובה נפוצה וקצרה לפוסט, מסר או הודעה ארוכה ומפורטת מדי, לדעת הכותב, שנשלחת אליו או אליה אונליין.

הרעיון, או המסר של האמלק הוא בפשטות שלא בא לקרוא טקסטים ארוכים ואת כל החפירות של הכותבים, על משהו שאפשר היה לכתוב בקצרה, או לפחות רצוי לתמצת.

הרעיון הזה נולד כמובן בעולם האינטרנט, באתר האינטרנט Something Awful בשנת 2002 ומשם עבר לפורומים שבאינטרנט, נכנס ל-Urban Dictionary, המילון לחידושי הסלנג חדשים ונפוצים.

עם הזמן הפך הביטוי האנגלי TLDR גם לפועל, מה שאומר שאנשים מאמלקים טקסטים זה לזה, אחרים מבקשים שיאמלקו להם, כלומר יתמצתו את הטקסט ויש אף המוחים שהטקסט לא מאומלק.


הנה הניסיונות הנואשים לנחש מה זה TLDR:

https://youtu.be/X7xOEez75B0

פעם, לרגע קט, הייתה אופנה בארץ, להמציא שמות מצחיקים של אנשים, שמות שכאילו קשורים למי שהם או למה שהם עושים. במשך כמה חודשים זה הסעיר את כולם והפך לתחביב לאומי. האינטרנט של התקופה היה צעיר ופרימיטיבי, כשאנשים מתחברים אליו במודמים צפצפניים והוא עצמו זורם במהירות איטית במיוחד. ממים אינטרנטיים לא היו אז תמונות וסרטוני וידאו משעשעים אלא מכתמי הומור וקטעי טקסט מצחיקים.

השמות המצחיקים היו בדיוק מה שתפס. כולם דיברו אז על שוטר התנועה סמי סביב ועל האלחוטנית רות תבור. חבריהם באו במרוצה והצטרפו לחגיגה של צחוקים תמימים ורמים, גם אם לפעמים נגועים בקורטוב של סטריאוטיפים חברתיים שאחר כך, לצד השעשוע, הניעו למחשבה עצובה...


אז הנה הנה רשימת כמעט כל השמות המצחיקים:

אוסף הזבל - מירו כן
אחיות בי"ח - פולי דין ופני צילין
אחראית הנקיון - לאה רים-ליכלוך
איש ההגברה - רם קול
אלה שהלשינו עליו - עוזי מר ואודי בר
אשת הקייטרינג - סימה פפו
בעל המכולת - חן ואני
גולשת הסקי - עטרה חרמון
דיאטנית - לורה זיתה
האדיש - בני חותא
האופה - קים מל
האופטיקאית - עדה שוט
האלחוטנית - רות תבור
האסמטי - פיני סתם
ההבטחה - פוטנציאלה גלומבי
האפסנאי - מיכה טומפו
האצן האתיופי - ברי צקלה
האקרובט - גל גלון
הארכיאולוג - מומי יה
הארכיאולוגים - ראומה מצאתי ומיכה פרפו
האשה המוכה - נטע פלבך
הבארמנים - טים זוגלי וסימה שקה
הביקורתית - לאה איר
הבלאגניסט - בר דקיסט
הבלשית - מירה צח
הברוקר - שוקה הון
הברוקר - שוקי גרותחוב
הבתולה - מינה גבה
הגנן - מישה טל
הגננים - יקי נטון ומישה טלפו
הדוגמנית האיסלמית - עלילה מסלול
הדוורת - עדה בית
הדייל - עמית רומם
הזבלן האמריקאי - אל טיזאכן
הזמר - מיק רופון
החובש הקרבי - סמי רוי
החולה - לאה קיא
החוקר - מישה דד
החלילן הערבי חסר האינטונציה - עללי הלה
החניך המצטיין - מוטי בציה
החששנית - מאיה גידו
החתול העצבני - מיצי ייץ
הטבחית - סימה טבוחה
הטובעת - אניטה ואטי
הטייסת - בטי סקלה
הטירון - מישה טלי
הטכנאית - קולט אדים
הטסטר - שמחה גורה
הילד הקטן - מני יטורי
הילדה האלימה - לאה רביץ
הילדה המעצבנת - לאה ציק
הירקן האתיופי - נגאתה בגמבה
הכדורגלן - ניב דל
הכרטיסנית באוטובוס - מיה שבפו
הלא מקובלת - מינה תנלה
הלא-מתפקדת - בטי קון
הלחוץ בזמן - ברק לשעה
הליצן - מוקי יון
המאוכזבת - אנני קיויתי
המאפרת - תיקי פור
המבריז - מיכה סר
המגישה ברדיו - שירה חרון
המדריך - מיכה סרפו
המהמר - רמי קוב
המוהלת - מלכה צצפו
המוסכניקית - לאה רימתרכב
המורד - עמית קומם
המורה בגימנסיה הרצליה - ספירו לינה
המורה לביולוגיה - עמי לן
המורה לנהיגה - מוטי לוך
המורים להתעמלות - בני תורקל ועמי דתרוש
המושבניק - רותם תסוס
המזכירות - אתי פרון ובטי יוק
המחפש - בן נרות
המטייל בהודו - איציק אידנה
המכוערות - יפה לולה ויפה רונקל ומאיה פבה
המתחזה - עמית חזה
המתנקש - עמית נקש
הנגר - אהרון קיר
המכור לעישון - ניקו טין
המלצר - מתי שתו
המלצרים - מתי שתו ומירה צבירה
המנהיג האוגנדי הטפש - אידי יוט
המנצח - בני צוחו
המנתחת - מלכה חיים
המסיק - אחמד ליק
המסכן - בועז אורלי
המסריח - אסף לוץ
המעצבת - מלי לבוש
המפוצצת - דינה מיט
המפציצה בחיל האוויר - לאה טיל
המציל - לוליק פוץ
המקליטה - לאה דק
המשעממת - לאה רדים
המשת"פ הימני - עלי קוד
המשתחרר - עזרא חוט
המת - יובל מנוחות
המתכנתת - בטי כנות
המתנדבת - מירה צאן
המתנחלים - זוהר צנו וחברו נח לי פה
המתקשה בלימודים - אודי סלקטי
הנאורולוגית - לאה שתין
הנגר - אהרון קיר
הנהג - ניק קב עלי
הנודניק - עמית עקש
הנוכל - אורי מה-אותי
הננטש - בוני שאר-ידידים
הנרקומן - אלכס טאזי
הנשאר כתה - מיקי תה-אלף
הסבלית - תמי טען
הסכסכנית - ריבקה שה
הסלקטורית בנתב"ג - הדר קון
הספר - מיכה פפלו
הספרית - עדן שולדרס
הספרן חולה הנפש - עדי בוק
הספרניות - מיקה ראפו וסימה ניה
העובד בגן-חיות - אלי פנט
העוזר במעבדה - אסי סטנט
העורך דין האיסלמי - עלי מקביל
העיוורים - לורה איתי ומיקי בה-תאור
העיתונאית - גילה יון
הערבי המסומם - בסאם שקע
הערס - מירו צה-מכות
הערסית המבררת - מיה רקפו
הפוליטיקאי הדמגוג - אסף סוף
הפולניה - מיה גידו
הפחדניות - שירן אווי ואנני לא-פה
הפנטומימאי הרוסי - מישה תק
הפנצ`ר מאעכר - גל גלספר
הפסיכולוגים - עזרא נפשית ולאה פנים
הפסיכיאטרית - ציפורה נפש
הפקח - נתן דוח
הפקידה - בטי פול
הפראמדיקית - לאה ציל חיים
הצימחונית - מינה צומח
הקב"נים בצבא - בועז אורלי ואיב חון
הקוסמטיקאי - מני קור
הקופאית - מיקה נתזה
הקמצן - איציק ספנסיב
הקצרנית - בקי צור
הרוסי המסומם - אלכס טזי
הרופאה בטיפול נמרץ - לאה נשימייד
הרקדנים - ארי קוד ומירו קד
הש"ג - ניר דמתי
השבו"ז בצבא - דני מאסלי
השוטרים - שמחה גורה וסמי סביב
השיננים - חני חיים, מרי דול ואסי סטנט
השיפוניק הרוסי - מישה ברתזה
השרירן - מיכה זק
התאורנית - אורנה מוך
התליין - גיל יוטינה
התקליטן - עדי ג'יי
התקליטן D.J - איתן מיך
זה ששבר שמירה - ניר דמתי
זמרת הבלוז - שירה צוב
חברתו לחיים של מוכר הפלאפל - סימה מון כרוב
חולת הסיפליס - אמנדה ווצ'קס
חוקר המשטרה - פולי גרף
חלפן הכספים - תמיר לי-פרנק
טייס המסוק - אלי קופטר
טכנאי המחשבים - מוני טור
טכנאי הפלאפון - אריק סון
כבדת השמיעה - מיקה ראלי
מדריכת הטיולים - נטע יילה
מדריכת הטיולים - ראותה תבור
מדריכת הירי - מיה רע
מוכר האביזרים - אבי זר
מוכר הפלאפל - שמחה ריף
מוכרת בחנות ספרים - סימה ניה
מוכרת הבגדים - שרה פאן
מוכרת החומוס - לאה פליץ
מוכרת הפלאפל - שמחה מוצים
מורה לספרות - מיקה רה
מקפל הנייר - אורי גאמי
מרימת המשקולות - לאה רימישקל
מרצה לפילוסופיה - סופי סטיקייטד
המתאבד - עמית אבד
המתלהב - עמית להב
נהג המונית - סמי ז'בוטינסקי
נהג המונית - סעדיה הוד
נהג המונית היפני - אישימוטו
נהג קו 56 - סעדיה הוד
סוחרת הסמים - מרי חואנה
סוכן הביטוח - פולי סה
עובד בגן ילדים - מיכה מוד
עובד בזק - אסי מון
עובדת Avis - לאה סקרה
עובדת באופיס דיפו - דפני הר
פנסיונרית - גילה עמידה
פסיכולוגית - עלמה נדבר
פצועת התאונה - מירי סקותי
פצצה בלונדינית - דינה מיט
פקח החניה - מיכה נפו
קברניט המטוס - אבי רון
קופץ הבאנג'י - בוני קפוץ
קוראת השעונים במקורות - מונה מים
קצינת רכב - מינה סע
רופא אא"ג - עוז נעים
רופאת האזניים - אורה תוף
רס"ר אוגנדי - שימתה כומתה
שופט הכדורגל - בני בדל
שחקן הכדורסל - טים סרולי
שחקן הסנוקר - ביל יארד


הנה זומביט, תכנית הטכנולוגיה של שנות ה-90 (עברית):

https://youtu.be/NkWPnlO9eXQ

התפתחות השפות בעולם היא אחת התופעות המעניינות בתרבות האנושית. מרבית השפות נוצרו משפה-אם אחת, לרוב שפה עתיקה כלשהי. לפיכך משתייכות מרבית שפות העולם למשפחת שפות כלשהי. במשפחת שפות מאוגדות שפות שונות הקשורות זו לזו בזכות אותה השפה האם. משפחות שפות כאלה לדוגמה הן המשפחה האפרו-אסייתית של השפות ומשפחת השפות השמיות.

למול השפות השייכות למשפחות שפה שונות, יש שפות מבודדות. שפות מבודדות הן שפות שאין להן קשרי משפחה כאלה, או שלא נמצאה קרבה ביניהן לבין שפות אחרות. שפה מבודדת כזו היא למשל השפה הבסקית, שמדברים בה הבסקים בספרד. גם שפת בני האיינו שבצפון יפן והשפה הקוריאנית נחשבות מבודדות, שכן לא נמצאו שפות בעלות מאפיינים דומים להן.


כך התפתחו שפות העולם במהלך ההיסטוריה (מתורגם):

http://youtu.be/iWDKsHm6gTA


וכך התפתחו השפות ההינדו-אירופיות:

http://youtu.be/KdQwalCPNAs