» «
עגבניה
מה הסוד של העגבניה?



עַגְבָנִיָּה (Tomato) היא פרי מופלא. לא טעינו, כי מבחינה בוטנית נחשבת העגבניה לפרי. רק המנהג לחלק את הפירות והירקות לפי טעמם הפך אותה לירק מבחינה קולינרית. בכל מקרה, יש בעגבניה שילוב נדיר של מתיקות גדולה וחמיצות ברמה שהיא גבוהה מאשר הלימון.

צבעה המסורתי של העגבניה הוא בדרך כלל אדום. אבל בימינו, פותחו זנים חדשים במגוון רחב של צבעים, כולל זני עגבניות צהובים, כתומים, לבנים, סגולים וירוקים.

העגבנייה התגלתה עם בוא האירופאים ליבשת אמריקה. כמו תפוח האדמה, התירס ופירות וירקות אחרים, מקורה באמריקה התיכונה. היא הובאה לאירופה, אך התקבלה בחשדנות, גם באירופה וגם באמריקה הצפונית, משום שדמתה לפרי שהיה מוכר כרעיל.

אבל במאה ה-18 הפכה העגבנייה למאכל מקובל ונפוץ ובהמשך אף אהוב, ששימש בסלטים ובתבשילים רבים ביבשת הישנה והשמרנית. במיוחד הפכה העגבניה לבסיס של המטבח האיטלקי.

ישראל נחשבת כיום מעצמת פיתוח של זני עגבניות חדשנים, בהנדסה גנטית. גם עגבניות השרי הן פיתוח ישראלי וגם העגבניות החדשות "בטעם של פעם", שפותחו לאחרונה ושמתיקותן, כמה אירוני, משתווה למתיקות של פירות קלסיים כמו מנגו. מדוע אירוני? - כי מבחינה בוטנית באה העגבניה מהפירות ועתה חזרה אליהם גם בטעם ובקולינריה.


הנה סרטון על ההיסטוריה של העגבנייה:

https://youtu.be/d9U7Y_nXLiY


תולדות העגבניה מאמריקה לספרד ולכל אירופה והעולם:

https://youtu.be/5PCZkKgmBZU


פרסומת לעגבניה הבריאה:

https://youtu.be/ZQ8fwCTSYnQ


שיר לעגבניה ולחבריה בגינה:

https://youtu.be/juNkaITgAGY
קטשופ
איפה נולד הקטשופ?



הייתם מאמינים שהקטשופ כלל בתקופות שונות מרכיבים כמו דגים, חצילים, שעועית, תות שדה, אגוזים, פטריות, בירה ואפרסקים?

ועגבניות, אתם בטח שואלים? - ובכן, הן לא היו בקטשופ עד לפני מאה ומשהו שנים.

אבל בואו נתחיל מהתחלה - הסיפור המשונה של אחד הרטבים הפופולאריים בעולם מתחיל אי-שם באלף הראשון לספירה. לא ברור מתי הקטשופ הראשון נוצר. אחת הגרסאות מדברת על המאה ה-6 לספירה, אבל המון שנים הוא נותר רוטב אי-שם במאה ה-17 נוצר בסין תבשיל מעורבב שהכיל דג כבוש עם שלל תבלינים. הם קראו לרוטב הדגים שלו "קיסאפ", בסינית "רוטב חצילים".

מלחים בריטים שהפליגו במאה ה-18 למלזיה, ארץ בדרום-מזרח אסיה, לקחו עימם הביתה את רוטב הדגים הזה והודיעו בבריטניה שקוראים לו "קטשאפ", או כמו שאנו אומרים בעברית "קטשופ"...

במסמכים משנת 1740 מצוין כבר שרוטב הקטשופ הפך למרכיב מרכזי במטבח הבריטי. באופן כללי ניתן לומר שבמשך כ-100 שנה כינו באנגליה כל מיני רטבים שהגיעו מאסיה בשם "קטשופ". הם לא הוטרדו מהעובדה שכל אחד מהרטבים הללו כלל מרכיבים אחרים.

רק במאה ה-19 מישהו, בארצות הברית דווקא, החליט להוסיף לרוטב האסייתי ההוא רסק עגבניות. בספר הבישול האמריקאי "ספר בית הסוכר" מ-1801 כבר כללו את העגבניות במרכיבי רוטב הקטשופ. במטבח האמריקאי, חובב העגבניות המושבע, זה הלך ותפס. במהלך השנים החליפה העגבנייה רבים מהמרכיבים המקוריים והמזדמנים של רוטב הדגים ההוא, כולל הדגים עצמם...

בשנת 1837 קם המפעל הלאומי הראשון שייצר ושיווק קטשופ לכל אמריקה. 40 שנים אחר-כך החלה חברת היינץ לשווק את הקטשופ שייצרה והפכה ליצרן המזוהה ביותר עם הרוטב המתקתק ועתיר העגבניות, שלא נותר בו כמעט שום מרכיב מהרוטב הסיני ההוא, שהגיע ממלזיה...


הנה סיפור המצאת הקטשופ:

https://youtu.be/hSYsgCyjvDg


ההיסטוריה של הקטשופ והמרכיבים המוזרים שפעם היו בו:

https://youtu.be/hzH2_S4ZaQA
קטשופ
איך מייצרים את הקטשופ?



אוהבים קטשופ? רוצים לדעת איך נוצר הקטשופ? - ובכן, ייצור הקטשופ (Ketchup) מתחיל מרסק העגבניות, שמיוצר מעגבניות טריות. מפעל הקטשופ מקבל את רסק העגבניות בסרט המצורף ממפעל אחר, שמכין אותו בכמויות גדולות. הרסק מועבר למכונה גדולה ומשם הוא נשאב לסירי ענק שבהם הוא מתבשל. זרועות בתוך הסירים מסתובבות כל הזמן ומרחיקות את הרסק מדפנות הסירים, כדי למנוע ממנו להידבק אל הסירים. מוסיפים לבישול אבקת בצל, מלח, סוכר או נקטר מתוק ותבלינים נוספים, בכמויות מדויקות. מוסיפים חומץ והקטשופ מתבשל עד שהוא מוכן.

עוד מכונה מעמידה את בקבוקי הקטשופ הריקים ומצמידה אותם למילוי, בשורות של 8 בקבוקים בכל פעם. המכונה המשוכללת ממלאת 150 בקבוקים בכל דקה!  מכונה נוספת סוגרת את הפקקים בסיבוב ומהדקת אותם. בהמשך יכוסו הפקקים בכיסוי פלסטי אוטם שימנע כל מגע עם האוויר ויבטיח את טריות הקטשופ, לפחות למשך שנה, עד לפתיחת הבקבוק. מכונת התוויות מדביקה את התוויות שעליהן פרטי המוצר ומידע על מה שהוא מכיל.

בתיאבון!


הנה תהליך הייצור של הקטשופ:

https://youtu.be/pzKdUYtlXSQ


וכך מייצרים את קטשופ היינץ המפורסם:

https://youtu.be/nP84fiuKfws
עגבניית שרי
מי המציא את עגבניות השרי?



עגבניות השרי הן עגבניות שנוצרו על ידי האדם. חוקרים יצרו אותן מהכלאה של כמה זני עגבנייה שונים ועמידים, ביחד עם עגבניות הבר שהן קטנות מאד. כך נוצרה עגבניה קטנה, עמידה וכמובן טעימה.

עגבניות השרי הנפוצות ביותר הן פיתוח של מדענים ישראליים. בפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית בירושלים, שנמצאת ברחובות, פותחה עגבניית השרי כדי שיהיה זן עגבניות עמיד לאקלים הישראלי החם. חשוב היה להם ליצור עגבניה שתבשיל לאט יותר ולא תירקב כל כך מהר כמו העגבניות הרגילות. קוראים לזה בירקות ובפירות "חיי מדף ארוכים", כלומר ירקות ופירות שהם טריים במשך יותר זמן וכך קל להפיץ אותם לחנויות מבלי שיירקבו.

שמה של עגבניית השרי ניתן לה בגלל שהיא מזכירה דובדבן, באנגלית "שרי".


הנה סרטון על ממציאי עגבניות השרי:

http://youtu.be/psbY3jKOErY

עגבניות

שקשוקה
מאיפה באה השקשוקה?



שקשוקה (Shakshouka) היא אחד המאכלים הטעימים והמעניינים במטבח הישראלי המסורתי ולמרבה ההתלהבות גם מהפשוטים שבהם. מדובר במאכל שמוגש בדרך כלת לארוחת בוקר או ארוחת הערב ורבים מחשיבים אותו לאחת המנות הטעימות שיש. בבסיס ההרכב הפשוט להפליא של השקשוקה עומדים שלושת אבני היסוד - עגבניות, שום וביצים המטוגנים עם תבלינים ומוגשים עם כיכר לחם טרי.

יש מאכלים רבים שברור היכן נולדו, על פי עדויות כתובות וסימנים אחרים. ההיסטוריה של השקשוקה היא מעט מסתורית יותר. מכיוון שלארץ הגיעה השקשוקה מעדות המזרח של צפון אפריקה, במיוחד מהטריפוליטאים של לוב ומהעדה הטוניסאית, משערים שבאזור זה היא נולדה.

חיזוק לכך נותן תבשיל מדרום איטליה שדומה מאוד לשקשוקה. הוא מכונה "ביצים בגיהינום" (Uovaall'inferno) ומכינים אותו מביצים מבושלות ברוטב עגבניות פיקנטי מתובל בבזיליקום. מסערים שהמורים שכבשו את סיציליה, הם שהביאו אותו לשם, ביחד עם מאכלים רבים אחרים, כמו הקוסקוס והסוכר.

את השקשוקה, הנחשבת במסעדות ישראליות מהמנות המבוקשות ביותר, מכינים בשלל סגנונות ותוספות. יש המוסיפים לה חצילים, פטריות, או גבינת פטה, אחרים מערבבים בה נקניקיות מרגז' חריפות, יש המגישים אותה על מצע של חומוס (מנה שזכתה לשם "חמשוקה" וככל הנראה נולדה אצל חומוס תנעמי ברעננה) ואחרים מניחים מעליה הר של טחינה.


הנה השקשוקה:

https://youtu.be/vGXs60sXP70


שקשוקה מהירה:

https://youtu.be/Trl7IY6g3Zs


ככה הסעודים מכינים את השקשוקה שלהם:

https://youtu.be/Ff8jgnUH3hw
טומטינה
למה זורקים הספרדים עגבניות בפסטיבל הטומטינה?



פסטיבל הטומטינה הוא מזכרת לימים של הרודן הספרדי פרנקו. כמזכרת לשלטונו העריץ נוהגים בני העיירה בוניול שבמחוז ולנסיה, לקיים פסטיבל זריקת עגבניות. בכל 29 לחודש אוגוסט באים מאות אנשים וזורקים עגבניות רקובות זה על זה, בקרבות רחוב משעשעים ואם לומר את האמת, מעט דביקים.. הפסטיבל מתקיים מאז שנת 1945 והפך לאטרקציה תיירותית. בכל שנה באים עשרות אלפי תיירים ומבקרים, לחזות בפלא האדום והדביק הזה - פלא העגבניה!


הנה סרטון של קרבות העגבניות בפסטיבל הטומטינה בולנסיה:

http://youtu.be/JzWWhqL0ruY


וצילום הפסטיבל מבפנים - כשהעגבניות נדבקות אפילו למצלמה:

http://youtu.be/DtA8zS3nlrc
פיצה
איך נולדה הפיצה?



היא אחד מהמאכלים האהובים בעולם כולו. הפיצה (Pizza) נולדה באיטליה של ימי הביניים, אבל יש לה שורשים עתיקים הרבה יותר. היסטוריונים סבורים שכבר במאה ה-6 לפני הספירה השתמשו היוונים ואולי הפרסים במאפי בצק כבסיסים להגשה של מאכלים.

מאז רווח המנהג ברחבי אגן הים התיכון ובמהלך השנים הוא הגיע עד התרבויות הערביות שבצפון אפריקה. כולם גילו את הטעם המצוין של בצק מרודד מקמח ועם השנים גם מבצק שמרים, שנאפה על גבי האבן החמה. בהמשך נולד הטאבון, תנור האפייה מאבן. הבצקים המרודדים החלו נאפים בעוד ועוד מקומות, כשבהם מגולגלים או מונחים מעליהם מאכלים שונים.

במאה ה-10 לספירה, כשכבשו המורים, מוסלמים מצפון אפריקה, חלקים מדרום איטליה, הם הביאו עימם את הפיתה. לא לחינם יש דמיון בין המילים פיתה ופיצה - מילה נולדה בנאפולי, העיר שבה תוקם הפיצריה הראשונה בעולם.

האיטלקים ירשו אמנם מהאימפריה הרומית את המנהג להכין מאפים מרודדים, אבל המפגש עם הפיתה הערבית המלאה בכל-טוב הצית את הדמיון האיטלקי והם שכללו את מאפה הפיצה מאז עד לדרגת אמנות. ההבדל הוא שהם לא מלאו את הפיתה במאכלים או גלגלו אותם בתוכה, אלא הניחו מעל הבצק את התוספות וכך אפו אותם ביחד. יום הולדת שמח! הפיצה נולדה!

הפיצות הראשונות החלו לכלול ירקות וגבינות מגוונים. על ה"פיצה ביאנקה", הפיצה הלבנה, בצק בלבד, החלו להניח את שני המרכיבים שיהפכו אותה לסנסציית שולחן כה פופולארית - רוטב שנעשה מהעגבניות, ירק שהגיע לא מזמן מאמריקה, "העולם החדש", ועם גבינת המוצרלה. המוצרלה הגיעה לאיטליה מהודו, שם היא הוכנה מחלב הבאפלו. כך נולדה בנאפולי פיצת ה"נאפוליטנה" - הפיצה הנפוצה בעולם.

ועדיין, הפיצה נחשבה אז למאכל עממי שהאצילים לא נהגו לאכול. השינוי הגיע במאה ה-18, כשמלכת נאפולי, מריה קרולינה, התאהבה בפיצה. היא החלה להגיש פיצות לאורחיה ובהדרגה החלו גם בני המעמד העליון באיטליה "להתמכר" לטעם של הפיצה הנאפוליטנית.

מאה אחר כך, לקראת סוף המאה ה-19, התענגו אומברטו הראשון ומשפחתו, מלכי איטליה הראשונים, על הפיצות שהכין לבני הארמון רפאל אספוזיטו, אופה הפיצות הגדול של התקופה. על הפיצה שהייתה חביבה במיוחד על מלכת איטליה, מרגריטה דה סבויה, נהג רפאל להניח עגבניות, גבינת מוצרלה ובזיליקום (ריחן). הוא קרא לפיצה "פיצה מרגריטה", על שמה של המלכה. כיאה לעידן הלאומיות, הפיצה הזו הייתה פיצה לאומית - עם הלבן של הגבינה, האדום של העגבנייה והירוק של הבזיליקום, היא "נצבעה" כולה בצבעי הדגל האיטלקי.

כשבסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, היגרו רבים מהאיטלקים לאמריקה, הפכה הפיצה למאכל פופולרי גם שם. מהגרים איטלקים החלו לפתוח פיצריות זולות ומשביעות והמאכל הפך למאכל רחוב אמריקאי מוביל.

בשנות ה-40 יתחילו להכין שם את הפיצות דמויות הפאי - פיצות עם בצק עבה. אמנם הטעם הנפלא והמאוזן של הפיצה האיטלקית הדקיקה נעדר מהן, אבל הפיצות עבות הבצק נמכרו היטב, היו משביעות מאד וזולות להפליא ומשום כך הן התאימו לתקופה. כיום חלק גדול מהפיצות שנמכרות ברחבי העולם הן פיצות אמריקניות בסגנון זה, במיוחד ברשתות הפיצה העולמיות שמשווקות אותן בהצלחה.


הנה תולדות הפיצה:

https://youtu.be/yzS4YQ45EyQ


מהמאה ה-18 הפכה הפיצה למאכל הנפוץ בעולם:

https://youtu.be/mxR3aGGBXt0


מפרקים את התפתחות הפיצה לפרטים:

https://youtu.be/PRn5iONxSQQ


סרטון אנימציה עם ההיסטוריה של הפיצה:

https://youtu.be/DtkG_Md6Ykk


השינויים שחלו בפיצה במהלך אלפי שנים:

https://youtu.be/XVX0tKmjQN8


העיר האיטלקית נאפולי טוענת לבכורה על הפיצה:

https://youtu.be/JZoruOm3_5w


אֵאוּרִיקַה - האנציקלופדיה של הסקרנות!

העולם הוא צבעוני ומופלא, אאוריקה כאן בשביל שתגלו אותו...

אלפי נושאים, תמונות וסרטונים, מפתיעים, מסקרנים וממוקדים.

ניתן לנווט בין הפריטים במגע, בעכבר, בגלגלת, או במקשי המקלדת

בואו לגלות, לחקור, ולקבל השראה!

אֵאוּרִיקַה - האנציקלופדיה של הסקרנות!

שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.