שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
איך פועל העוגן ואיך אוניות עוגנות?
העוגן (Anchor) הוא אחת ההמצאות המעניינות והעתיקות בעולם הספנות. אבל רבים לא יודעים שמה שגאוני בו הוא דווקא האופן שבו פועלת... השרשרת שלו.
כשאנו רואים אוניית מטען ענקית במשקל 200 אלף טון עוגנת בים הפתוח וניצבת במקומה, קשה להאמין שהדבר היחיד שמחזיק אותה הוא עוגן כה קטן לעומת גודלה של אוניית הענק. אבל האמת היא שאכן, העוגן כמעט ולא משתמש במשקלו הזעיר בכדי להחזיק את האונייה, אלא דווקא בעיקרון פיזיקלי והוא חכם למדי.
ראשית, העוגן הימי הקלאסי נראה כמו וו ענק עם שתי זרועות מעוקלות. אך את העבודה האמיתית עושה דווקא השרשרת הכבדה שמחברת אותו לאונייה.
איך זה קורה? - כשהעוגן מגיע לקרקעית הים הוא שוכב על הצד. השרשרת הכבדה שלו מתפרשת על הקרקע ויוצרת עקומה תלויה שנקראת "עקומת הקטנריה" (Catenary). עקומה תלויה היא מעין קו מעוקל שמתחיל בצורה כמעט אופקית, ליד העוגן. משם הוא עולה בהדרגה לכיוון האונייה.
וזהו הסוד כולו - השרשרת עצמה יוצרת "בטן" כבדה, השוכבת שטוחה על קרקעית הים. בכך היא שיוצרת את ההתנגדות העיקרית לסחיפה של האונייה ממקומה, היא ולא העוגן.
כשזרמים או רוח מנסים להזיז את האונייה, היא מושכת את השרשרת. אבל במקום למשוך ישר כלפי מעלה, המשיכה גורמת לחלק מהשרשרת להתרומם מעט מהקרקע. משקל השרשרת על הקרקעית יוצר כוח חיכוך עצום ובאופן הזה גובר המשקל של השרשרת ומגיע ל-200 עד 250 קילוגרם לכל מטר.
המשקל הזה יוצר התנגדות אדירה לתנועת האונייה. באופן הזה, הכוח שמושך את האונייה לא מגיע כלל לעוגן. כשהגלים דוחפים את האונייה, מרבית הכוח מושקע בניסיון להרים את השרשרת הכבדה מהקרקעית. באופן הזה, ככל שהמשיכה חזקה יותר, יותר חוליות מהשרשרת מתרוממות, מה שמגדיל את המשקל המצטבר ומייצר יותר התנגדות לסחיפת האונייה. כלומר, הכוח שמושך את האונייה לא מגיע כלל לעוגן, אלא "מתבזבז" על משקל השרשרת שנשארת במצב כמעט אופקי.
#אז מה עושה העוגן עצמו?
העוגן עצמו משמש בעיקר כנקודת עיגון המונעת מהשרשרת להיגרר על הקרקע. ממש כמו וו דיג שנתקע, חודרות הזרועות המעוקלות שלו לקרקעית הדביקה שמזכירה בוץ או חרסית, ברגע שיש משיכה אופקית. באופן כזה יוצר העוגן כוח אחיזה גדול פי 10 עד 20 ממשקלו. זה רלוונטי רק במצבים קיצוניים כשכל השרשרת מתוחה.
אוניות מודרניות משתמשות בעוגני הול (Hall) או סטוקלס (Stockless) שמשקלם 15 עד 30 טון, גם עבור ספינות ענק. כלומר, מה שחשוב באמת הוא אורך השרשרת ביחס לעומק המים.
למתעניינים בלבד - בימאות משתמשים בכלל שנקרא היחס (Scope) - ספינה צריכה להוריד שרשרת באורך של פי 5 עד 7 מעומק המים. במים בעומק 30 מטר, צריך להוריד 150 עד 210 מטר שרשרת. ספינה גדולה נושאת בדרך כלל שרשרת באורך 250 עד 300 מטר, הנמדדת ביחידות של שקלים (Shackles), כאשר כל שקל הוא 27.5 מטר. זה אומר שספינה יכולה לעגון בבטחה במים בעומק של עד 40 מטר בערך.
בימינו אוניות משתמשות גם במערכות מיצוב דינמי (Dynamic Positioning) המשלבות מדחפי כיוון ומחשבים, אבל העוגן הפשוט והגאוני הזה, בן אלפי השנים, ממשיך להיות הפתרון הבסיסי והאמין בספינות רבות, מה שמדגים שוב שלא פעם לפעמים כוחות הטבע הם חלק מהפיתרון ולאו דווקא הבעייה.
הנה ההסבר המפתיע של העגינה:
https://youtu.be/FLvgeeJYAVQ?long=yes
כך פועל העוגן:
https://youtu.be/ZpQeVNI0ihg
והסבר מקיף על העוגן ודרך פעולתו:
https://youtu.be/eR84ap2KMoU?long=yes
עגינה
העוגן (Anchor) הוא אחת ההמצאות המעניינות והעתיקות בעולם הספנות. אבל רבים לא יודעים שמה שגאוני בו הוא דווקא האופן שבו פועלת... השרשרת שלו.
כשאנו רואים אוניית מטען ענקית במשקל 200 אלף טון עוגנת בים הפתוח וניצבת במקומה, קשה להאמין שהדבר היחיד שמחזיק אותה הוא עוגן כה קטן לעומת גודלה של אוניית הענק. אבל האמת היא שאכן, העוגן כמעט ולא משתמש במשקלו הזעיר בכדי להחזיק את האונייה, אלא דווקא בעיקרון פיזיקלי והוא חכם למדי.
ראשית, העוגן הימי הקלאסי נראה כמו וו ענק עם שתי זרועות מעוקלות. אך את העבודה האמיתית עושה דווקא השרשרת הכבדה שמחברת אותו לאונייה.
איך זה קורה? - כשהעוגן מגיע לקרקעית הים הוא שוכב על הצד. השרשרת הכבדה שלו מתפרשת על הקרקע ויוצרת עקומה תלויה שנקראת "עקומת הקטנריה" (Catenary). עקומה תלויה היא מעין קו מעוקל שמתחיל בצורה כמעט אופקית, ליד העוגן. משם הוא עולה בהדרגה לכיוון האונייה.
וזהו הסוד כולו - השרשרת עצמה יוצרת "בטן" כבדה, השוכבת שטוחה על קרקעית הים. בכך היא שיוצרת את ההתנגדות העיקרית לסחיפה של האונייה ממקומה, היא ולא העוגן.
כשזרמים או רוח מנסים להזיז את האונייה, היא מושכת את השרשרת. אבל במקום למשוך ישר כלפי מעלה, המשיכה גורמת לחלק מהשרשרת להתרומם מעט מהקרקע. משקל השרשרת על הקרקעית יוצר כוח חיכוך עצום ובאופן הזה גובר המשקל של השרשרת ומגיע ל-200 עד 250 קילוגרם לכל מטר.
המשקל הזה יוצר התנגדות אדירה לתנועת האונייה. באופן הזה, הכוח שמושך את האונייה לא מגיע כלל לעוגן. כשהגלים דוחפים את האונייה, מרבית הכוח מושקע בניסיון להרים את השרשרת הכבדה מהקרקעית. באופן הזה, ככל שהמשיכה חזקה יותר, יותר חוליות מהשרשרת מתרוממות, מה שמגדיל את המשקל המצטבר ומייצר יותר התנגדות לסחיפת האונייה. כלומר, הכוח שמושך את האונייה לא מגיע כלל לעוגן, אלא "מתבזבז" על משקל השרשרת שנשארת במצב כמעט אופקי.
#אז מה עושה העוגן עצמו?
העוגן עצמו משמש בעיקר כנקודת עיגון המונעת מהשרשרת להיגרר על הקרקע. ממש כמו וו דיג שנתקע, חודרות הזרועות המעוקלות שלו לקרקעית הדביקה שמזכירה בוץ או חרסית, ברגע שיש משיכה אופקית. באופן כזה יוצר העוגן כוח אחיזה גדול פי 10 עד 20 ממשקלו. זה רלוונטי רק במצבים קיצוניים כשכל השרשרת מתוחה.
אוניות מודרניות משתמשות בעוגני הול (Hall) או סטוקלס (Stockless) שמשקלם 15 עד 30 טון, גם עבור ספינות ענק. כלומר, מה שחשוב באמת הוא אורך השרשרת ביחס לעומק המים.
למתעניינים בלבד - בימאות משתמשים בכלל שנקרא היחס (Scope) - ספינה צריכה להוריד שרשרת באורך של פי 5 עד 7 מעומק המים. במים בעומק 30 מטר, צריך להוריד 150 עד 210 מטר שרשרת. ספינה גדולה נושאת בדרך כלל שרשרת באורך 250 עד 300 מטר, הנמדדת ביחידות של שקלים (Shackles), כאשר כל שקל הוא 27.5 מטר. זה אומר שספינה יכולה לעגון בבטחה במים בעומק של עד 40 מטר בערך.
בימינו אוניות משתמשות גם במערכות מיצוב דינמי (Dynamic Positioning) המשלבות מדחפי כיוון ומחשבים, אבל העוגן הפשוט והגאוני הזה, בן אלפי השנים, ממשיך להיות הפתרון הבסיסי והאמין בספינות רבות, מה שמדגים שוב שלא פעם לפעמים כוחות הטבע הם חלק מהפיתרון ולאו דווקא הבעייה.
הנה ההסבר המפתיע של העגינה:
https://youtu.be/FLvgeeJYAVQ?long=yes
כך פועל העוגן:
https://youtu.be/ZpQeVNI0ihg
והסבר מקיף על העוגן ודרך פעולתו:
https://youtu.be/eR84ap2KMoU?long=yes
