היונקים היחידים שיש להם כנפיים ומסוגלים לעוף כמו עופות הם העטלפים. לעטלף אין נוצות כמו עוף, אלא כנפיים מעור מתוח, שמתוחות בין אצבעותיו.

העטלף חי לרוב במושבה, קבוצה ענקית של עטלפים שחיים ביחד. במהלך עונת החורף הם עוברים לשנת חורף וקצב פעימות הלב שלהם יורד ל-10 פעימות בדקה.

יחסי הציבור של העטלף די גרועים. מסיפורי הערפדים שלרובם אין קשר למציאות ועד לעובדה שעטלפים הם שגרמו למגפת האבולה, אנשים פוחדים ושונאים את העטלפים ולא בצדק.

העטלף הוא מדביר המזיקים המצטיין של הטבע והוא מאוד מסייע לאדם בכך. במרבית המקרים הוא גם יצור לא מזיק לאדם.

יחידות שונות בצה"ל מתהדרות בעטלף בסמל היחידה שלהן, כולל הקומנדו הימי והיחידה נגד מטוסים.

ילדים רבים חבים לו גם את באטמן, איש העטלף וגיבור העל מהקומיקס והסרטים.


הנה סיפורם של העטלפים (עברית):

https://youtu.be/B0S3FjGW3yI


העטלפים נפלאים, בניגוד לשם הערפדי שיצא להם (מתורגם):

https://youtu.be/Z8wLQ3NCBgg


מה שומר עליהם ממחלות נוראות? (מתורגם)

https://youtu.be/XiBXhCr_Jpw


על העטלפים הגדולים בעולם:

http://youtu.be/5FK9tWT5pA4


ומעוף העטלף בהילוך איטי:

http://youtu.be/Upq7LyhCGXE

בניגוד לרוב מיני העטלפים שאוכלים חרקים, עטלף הפירות ניזון מפירות שונים. עטלף הפירות המצוי חי בעיקר באזורי אקלים חמים, כמו מדבריות ויערות טרופיים.

אך מעניין בעטלף הפירות הוא המראה שלו. פניו של עטלף הפירות דומים לפנים של שועל הרבה יותר מלעטלפים אחרים. לכן מכונה עטלף זה flying fox, באנגלית "שועל מעופף".

ואכן, אין לעטלפי הפירות את שערות הצוואר הארוכות שיש למיני עטלפים אחרים, מה שמחזק את המראה השועלי שלהם ומאפיין אותם.

בשנות ה-50 של המאה הקודמת נחשבו עטלפי הפירות כגורמי נזקים משמעותיים לגידולים חקלאיים בארץ. אוכלוסיות ענק של עטלפים, לא רק עטלפי פירות, הוכחדו אז בריסוסים של רעל מסוג די.די.טי. מה שהביא רבים מהעטלפים הללו לסכנת הכחדה חמורה.

היום, כשעטלפי החרקים, למשל, נחשבים ידידותיים לסביבה וכמדבירים ביולוגי של חרקים המאיימים ופוגעים בגידולים, חקלאים רבים הסכימו להציב בשדותיהם תיבות לינה לעטלפי החרקים הללו. אחרים, במיוחד הוותיקים שבהם, דווקא סרבו. הסיבה? - הם זכרו את נזקי עטלפי הפירות מהעבר וחשדו שהנזקים הללו יחזרו גם הם איתם.


הנה מושבת עטלפי הפירות במערות:

http://youtu.be/oki1BgwJ54c


ועוד מעט מעטלפי הפירות:

http://youtu.be/PjzmrLTpya0

פרוייקט אקס-ריי התבסס על רעיון מהפכני של זואולוג בשם ד''ר לייטל אדאמס, מגדולי מומחי העטלפים בעולם. עם תחילת מלחמת העולם השנייה, חודשים אחרי ההתקפה על פרל הארבור שהכניסה את אמריקה למלחמה, אדאמס הציע לנשיא ארה"ב ולצבא האמריקאי לתקוף את הערים היפאניות בעטלפים שיושלכו ממטוסים, כשהם נושאים פצצות תבערה עם מתקני השהייה. הרעיון שלו היה שהעטלפים יחפשו מקלט מתחת לגגות הבתים ביפאן, בתים עשויי נייר ועץ. כך הם יגרמו לשריפות ענק בערים היפאניות ולהיסטריה. היפאנים, הסביר החוקר, רואים בעטלפים יצורים שטניים מהעולם האפל.

במאי 1943 נעשו ניסויים שונים של הטלת עטלפים עם פצצות דמה ממפציץ B25. הניסויים כשלו וכמוהם גם כשלו הרבה בדיקות אחרות, כולל שרשרת שריפות שגרמו עטלפים שחמקו עם פצצות בעיירה קארלסבאד.

לאחר עוד בדיקות שונות ומשונות, לא מעט בלגן וכמה מיליוני דולרים, המון כסף באותם הימים, בוטל "מבצע בומרנג", או "פרוייקט אקס-ריי", כמו שהוא כונה על ידי אחרים.

המבצע נזנח לטובת השלכת פצצות אטום על הערים היפאניות הירושימה ונגסקי. ד''ר אדאמס המשיך להתעקש שהעטלפים היו יכולים לסיים את המלחמה בהרבה יותר הרס אך בפחות אובדן חיים. מי יודע?


הנה סרטון על פרויקט אקס-ריי לשימוש בעטלפים כדי לפוצץ בתי נייר ביפאן:

http://youtu.be/NAv8G8jfuGQ


וסרטון ארוך יותר על המבצע הסודי לשימוש בעטלפים להפגזת ערים יפאניות:

http://youtu.be/gcpdtcRLeVY

כדי לגלות עצמים ממתכת הקבורים באדמה משתמשים גלאי מתכות בשדות מגנטיים. המשדר שבגלאי שולח פולס מגנטי קצר ויוצר שדה מגנטי שמתפשט במרחב וחודר לאדמה.

כשהשדה המגנטי פוגש בעצם מתכתי, מתחילים האלקטרונים שבמתכת לנוע במעין מערבולת זרם, שיוצרת שדה מגנטי חדש המתפשט החוצה ושהמקלט המובנה בגלאי המתכות מזהה בעזרתו את העצם המתכתי הקבור.

בדיוק כמו שעטלפים משתמשים בגלי קול כדי לנווט בחושך, כך מסייע השדה המגנטי לזהות את הבלתי נראה שמתחת לאדמה. כך מצליחים לאתר עצמים תת-קרקעיים, מאוצרות שהוטמנו בעבר בקרקע, דרך ממצאים ארכיאולוגיים ועד לזיהוי מוקשים צבאיים.


הנה אוצר שנמצא באנגליה בעזרת גלאי מתכות פשוט (עברית):

http://youtu.be/w9ZG962eT9A


מחפש אוצרות המשתמש בגלאי מתכות לחיפושים:

http://youtu.be/33Jc_tnnpa4


ומחפשת חופים מחפשת מציאות בשקט:

http://youtu.be/8A7v5u0QSi8

אבולה היא אחת ממחלות הקדחת הקשות שידע העולם במאה האחרונה ואחת המחלות הקטלניות אי-פעם. היא גורמת לחולים דימומים פנימיים קשים המובילים למוות. החוקרים סבורים שהיא הגיעה מעטלפים ומשם עברה לקופים ולבני אדם.

שמו של נגיף האבולה ניתן לו על שם נהר ה"אבולה" בזאיר שבאפריקה, שלידו הייתה בשנת 1976 ההתפרצות הראשונה של המחלה. משם התפשטה המחלה גם לזאיר וגבון, מדינות נוספות ביבשת.

מחלת האבולה מועברת במגע ישיר עם חולים במחלה או עם מי שמתו ממנה. עיקר ההדבקה היא ממגע עם הפרשות ונוזלי גוף של החולים. חוץ מאלפי מתים באפריקה וחולים רבים, חלו בה גם מטפלים וחברים בצוותי רפואה שהגיעו לטפל בהם וחלקם אף מתו.

עם הזמן נעשה מאמץ עצום בעולם לבדוק כל נוסע שהגיע מהמדינות שבהן המחלה התפרצה, כדי למנוע את התפשטות המגיפה למדינות נוספות בעולם.


הנה מחלת האבולה והאיום שלה (עברית):

http://youtu.be/879eSmJMewc


על תולדות מחלת האבולה (מתורגם):

https://youtu.be/UMMwgvLmN-M


הגורמים למגפה (עברית):

https://youtu.be/tFRwWhuEeBs


הסכנה מהנגיף:

https://youtu.be/XCrOde-JYs0


דיווח על עצירת האבולה בכניסה למדינות בעולם (עברית):

http://youtu.be/269XljrDJfI


כך נפגעים ונשמרים מאבולה:

http://youtu.be/juLowzJ1MH0?t=5s


uכך פועל וירוס האבולה וכך החיסון נלחם בו בגוף (מתורגם):

https://youtu.be/sRv19gkZ4E0?long=yes

הערפדים ליוו את האדם במשך תקופה ארוכה מאד בהיסטוריה האנושית. כמעט לכל תרבות אנושית הייתה אמונה תפלה על דמות ששאבה את דמם של בני-אדם כדי לחיות..

לא מאמינים? - זה החל מאנשי מסופוטמיה שראו את הערפדים כבעלי ראש אריה וגוף של חמור, דרך היוונים שראו בסטריגס הערפדי ציפורים צמאות דם, הפיליפינים ראו את הערפד שלהם, המנננגאי, כמפלצת שחלק הגוף העליון שלה יכול לעוף, עם כנפיים כמו של עטלף.. במלאיה ראו את הפננגלן כראש מעופף של אישה, לא סימפטית במיוחד, שקרביה משתלשלים למטה.. כך גם הירמאמה-יאהו של אוסטרליה, שהיה לו ראש ופה גדולים וידיים מוצצות דם והסקויאן מהאיים הקאריביים, האובייפו של מערב אפריקה וקרוב המשפחה שלהם ממקסיקו - התלהולפוצ'י.

באירופה של המאה ה-18 זה הגיע לשיא כשאנשים חיפשו הסברים מיסטיים למוות הרב שסיבתו לא הייתה ברורה ולתופעות מוזרות של גופות שממשיכות לגדל שיער וציפורניים.. אמונות טפלות, פחדים והרבה בורות גרמו לאנשים להמציא ולספר סיפורים על אנשים שניזונים מדם של אנשים אחרים. הסיבה האמיתית נודעה בהמשך, אבל לאנשים של התקופה זה כבר לא עזר..


הנה סרטון על הערפדים לאורך ההיסטוריה (מתורגם):

http://youtu.be/_0ThKRmySoU?t=6s

עטלף הדבורה הוא העטלף הזעיר ביותר בתבל. הוא קטן מציפורן והוא היונק הקטן בעולם. גודלו פחות מ-3 סנטימטרים, כמעט קטן כמו הדבורה עצמה!

זהו גם העטלף ששוקל הכי מעט. עטלפי הדבורה חיים בתאילנד ואוכלים בעיקר חרקים ועכבישים. הם גם שוקלים פחות מ-2 גרמים. הכי מדהים שרק בשנת 1974 גילו את המין הזה ואחראי לכך זואולוג תאילנדי.


הנה סרטון שמראה כמה עטלף הדבורה הוא זעיר:

http://youtu.be/_DCvGfS4L8c


ומצגת וידאו של עטלף הדבורה הזעיר:

http://youtu.be/f_BoILxJ_yk

טורפי לילה (Night predators) הם בעלי חיים שטורפים בשעות הלילה. אם במהלך היום הם נחים במערות, מאורות, או בין העצים, במהלך הלילה מתעוררים פעילי הלילה הללו, שנמנים על קבוצת בעלי החיים שאוכלים בחשיכה, ויוצאים לצוד.

הקרפדה, למשל, מסתובבת בחשיכה וטורפת שלשולים וחרקי לילה כמו צרצרים וחרגולים. להגנה על עצמה היא מפרישה ריר ארסי וריחני, עם ריח רע שמרתיע טורפים שמבקשים לטרוף אותה.

עטלפים מגינים על עצמם מטורפים שמתמקדים בטרף בשעות היום. הם עושים זאת על ידי יציאה לחפש מזון דווקא בשעות החשיכה. יש מיני עטלפים שאוכלים פירות, אבל הטורפים שביניהם פוערים בחושך את הפה ובפיהם הפעור לרווחה הם טורפים חרקים מעופפים.

גם עכביש הצלב, הנוהג לישון בשעות היום, טווה את קורי העכביש שלו דווקא בלילה. בקורים הללו מסתבכים חרקים קטנים, נלכדים והופכים למזון עבור העכבישים.

בעלי חיים רבים במדבר יוצאים לצוד בלילה בגלל החום של שעות היום. ביניהם אפשר למצוא את הקיפודים, שועלי פנק, חולדות ודו-חיים מדבריים.

גם בערבה ניתן למצוא טורפי לילה, ביניהם חתול בר, שועל מצוי, זאב, צבוע, קרקל, שועל חולות, תן זהוב, שועל צוקים, כמו גם דורסי לילה דוגמת כוס החורבות ואוח מדברי.

גם נחשים ליליים זוחלים בחושך ומגששים בלשונם הדקה, כמחפשים טרף. על ידי יכולתם להרגיש את חום גופו, הם מאתרים את קורבנם גם בחשיכה מוחלטת. כשהם לוכדים לטאה או בעל חיים קטן, הם פוערים פה גדול ובולעים אותם בבת אחת. מכאן הם יעכלו את הטרף ויחושו שבעים למשך הימים או השבועות הקרובים. כשיהיו שוב רעבים, נמצא אותם מחדש בליל ציד.


#איך טורפי לילה מאתרים את הטרף בחשיכה?
לבעלי חיים יש כמובן שיטות שונות לזהות את הטרף בלילה. יש מהם שהראיה שלהם כוללת שכבה בעיניים שמחזירה אור וכך מאפשרת להם לראות גם בחשיכה. אצל אחרים העיניים מאירות מעט את הסביבה, כמו פנסים קטנים.

אבל מרבית טורפי הלילה נאלצים להתבסס על החושים האחרים שלהם, חושים יעילים ומפותחים מהרגיל, שמחליפים את חוש הראיה.

יש מהם שמסתמכים על חוש הריח המפותח שלהם ואחרים על חוש מישוש מצוין. בעלי חיים כמו הארנב, הפנק והירבוענים מתבססים על חוש השמיעה דווקא. הם מזהים את הטרף באמצעות אוזניהם הענקיות. השמיעה החדה בלילה עוזרת להם לאתר קולות של חרקים בחשיכה. כך הם מצליחים לצוד בלילות החשוכים, מבלי להזדקק לראיה לילית.

העטלף, לעומתם, משתמש בשיטה מדהימה שהטבע נתן לו ונקראת "אקולוקציה", בתרגום חופשי "איתור מיקום באמצעות הדים". בזמן במעופו הוא משמיע קריאות ללא הרף וכך שולח גלי קול חזקים שמתנגשים בעצמים בסביבתו וחוזרים אליו. כך הוא מצליח לאתר וללכוד את טרפו, מחרקים ליליים ועד עשים.

גם בעולם העופות יש טורפי לילה. חלק מהטורפים בלילה הם דורסי הלילה (Strigiformes). זוהי סדרת עופות דורסים שבניגוד לדורסי היום שבקבוצת העופות הדורסים, היא מוצאת את הטרף בשעות הלילה. ינשוף, לילית, כוס, תנשמת ואוח, למשל, נמנים על דורסי הלילה שטורפים בעיקר חרקים, עכברים ועקרבים.

אגב, יש גם בעלי חיים שצדים גם ביום וגם בלילה. בין הפעילים גם בשעות היום וגם בלילה תמצאו את האריה. כמו כל החתולים, האריות נמים לאורך כל שעות היממה ומדי פעם קמים לחוד ואחרי האוכל הם חוזרים לישון.

יש אפילו כאלו, כמו החדף, שאינם ישנים כלל.


הנה טורפי לילה:

https://youtu.be/YvKnsnDIM6E


לילה (מ)טורף במדבר:

https://youtu.be/OySNxJMmi-w


והאוח טורף בלילה:

https://youtu.be/bec_eFQ2pVE

כרבע ממיני היונקים על כדור הארץ הם מינים של עטלפים (Bats) - מדובר באחוז גבוה מאד. הוא מראה שהעטלף חי מצוין והוא ככל הנראה גם בעל כושר הישרדות גבוה במיוחד.

העטלף, אגב, הוא גם היונק היחיד בעולם שעף באוויר.

אבל איך העטלפים חיים כל כך טוב? - העטלפים נעזרים בשיגור של גלי קול בתדירות גבוהה, צלילים שאנחנו לא יכולים לשמוע והם קולטים את ההד החוזר. כך יכולים ללמוד על המיקום, הצורה והתנועה של עצמים שנמצאים בסביבתם, לנווט בחשיכה המוחלטת של המערות והיערות בלילה, מבלי להתנגש בעצמים או בבעלי חיים אחרים והכי חשוב - לאתר ולצוד חרקים ויצורים קטנים שמהם הם ניזונים.

כלומר, יש לעטלפים מנגנון של "זיהוי מיקום לפי הדהוד". הם משמיעים קריאה והזמן שעובר בין הקריאה להד שלה מסייע להם להבין את המרחק של עצמים שמחזירים את ההד. זוהי מערכת שנקראת באנגלית סונאר - "ניווט והתמצאות באמצעות קול", או "אקו-לוקיישן". העטלף יכול באמצעות הסונאר לזהות אפילו שערה בחשיכה ולא להתנגש בה!

כיום מתבצעים בעולם מחקרים רבים על מערכת הסונאר של העטלפים ומדענים וחוקרים לומדים ממנה כיצד לשפר את מכשירי הסונאר, הניווט והרדאר האנושיים.


הנה סיפורם של העטלפים (מתורגם):

https://youtu.be/Z8wLQ3NCBgg


מעט על יכולתו של העטלף לנווט ולצוד רק בעזרת הרדאר שלו:

http://youtu.be/wgLHUNBWR58


קריאת עטלף שהוקלטה ועברה עיבוד סאונד כדי שתוכל להישמע באוזן אדם:

http://youtu.be/ajLY1EPybLY


הבחור העיוור והחכם הזה סיגל לעצמו את השיטה כדי לנווט מבלי להיפגע:

https://youtu.be/a05kgcI9D2Q


וכך חוקרים עטלפים באוניברסיטת תל אביב (עברית):

http://youtu.be/s3e4qf58QEw