שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מהו הפרסום ואיך הוא מוכר?
פרסום (Advertising) הוא הצגה וקידום מכירות של מוצרים, שירותים או רעיונות, במדינות השונות המיועדות לפרסום.
פעולת הפרסום נעשית בדרך כלל תמורת תשלום. כי פרסום ייעשה בדרך כלל על ידי אנשי מקצוע, עבור חברות מסחריות.
למעשה, מטרתו המרכזית של הפרסום תהיה להגדיל את המכירות של מוצרי או שירותי החברות שהוא מפרסם.
הטכניקות המשמשות את הפרסומאים הן שכנוע, אזכור, חיזוק עמדות והנעה לפעולה של קהל היעד - לקנות את המוצר, לצרוך את השירות, או לתמוך ברעיון ולמשל להצביע בבחירות עבור מי שמייצג אותו בפוליטיקה.
מקור המילה פרסום, אגב, הוא מהמילה היוונית פַּרהֶסְיָה (parresia), שמשמעותה להודיע בציבור או ברבים.
מאז שנות ה-50 של המאה הקודמת הפך עולם הפרסום לענף כלכלי חזק ומרשים. עד כדי כך גדלו תקציבי הפרסום והכניסו סכומי עתק, עד שבאינטרנט היה שלב בו דיברו על "כלכלת החינם", כשמה שהחל באתרים ובתוכנות חינמיות יפלוש לעולם הצרכנות ושאפילו טיסות יינתנו בחינם ומומנו מהכנסות פרסום.
ברחוב, בתקשורת, בקולנוע ובעיתון - בחיים ובתרבות הפופולרית הפרסום הוא כבר מזמן חלק מהיום יום והפרסומות ממלאות את יומו של כל אדם בחברה המודרנית.
אבל השינוי שעובר עולם הפרסום המאה ה-21 ובמיוחד הכלכלה שלו, הוא שינוי טקטוני, כלומר עצום, מרשים ובעל כיוון ברור. כי מאז תחילת המאה ה-21 הפרסום עובר יותר ויותר לזירה הדיגיטלית, זו של האינטרנט.
הפרסום במנועי חיפוש, באתרים וברשתות חברתיות ואפשרויות הפילוח עד לרמה של פרסומות מותאמות לכל אדם ואדם בנפרד - כל אלה משיגים תוצאות למפרסמים ומחייבים את הפרסומאים להעברת מרבית תקציבי הפרסום לפרסום דיגיטלי, פרסום ברשת.
כל אלה הופכים את הפרסום באונליין למשמעותי יותר ויותר, בעוד עולם הפרינט, זה של העיתונות והתקשורת המודפסת, רק מצטמצם ומתדלדל בהכנסותיו.
בהתאם לכך, גם תקציבי הפרסום בפרינט צנחו משמעותית, לעומת היקפי הפרסום בדיגיטל, שהתחזקו מאוד ועם הזמן אף עקפו את אלה שמופנים לפרסום בטלוויזיה.
מהו פרסום:
https://youtu.be/Urny4oFBbto
סוגי פרסום:
https://youtu.be/Qc0DW5gj7LY
איך פרסום עובד?
https://youtu.be/zQptrlOFMDw
פילוח ומיקוד - הפרסום במדיה החברתית הפך בשנים האחרונות למוצלח במיוחד:
https://youtu.be/HC-tgFdIcB0
תולדות הפרסום:
https://youtu.be/7d3VAYGnXjY
אחד הקמפיינים הידועים בתולדות הפרסום:
https://youtu.be/q3mlO2bzHV8
וביקורת פרסומות קטלנית על קמפיין פרסומי של בנק (עברית):
https://youtu.be/EF9N1F1RLWI?long=yes
מי היה "הנאצי של המרק"?
"הנאצי של המרק" (Soup nazi) מ-1995, הידוע בתור ה"סופ נאצי", הוא אחד הפרקים המיתולוגיים במה שנחשב הסיטקום הטוב בהיסטוריה של הטלוויזיה, "סיינפלד".
האיש המכונה כך, איראני שהיגר לארצות הברית, מנהל מרקיה מצליחה בניו יורק ועושה זאת ביד רמה ואכזרית. ההמתנה בתור למרקים שלו נמשכת לפחות חצי שעה, עם תור המשתרך החוצה אל הרחוב ומושך עוד ועוד אנשים להצטרף אליו, במה שמתואר בתגית "עיקרון ההוכחה החברתית".
ויש לו נוהל קפדני לעמידה בתור, החל מהזמנת המרק המהולל שלו ("להכין את הכסף מראש!") ולתנועה המצופה מהלקוח לאחר קבלת המרק ("עבור לצד שמאל לאחר ההזמנה!").
הוא צועק על כל מי שלא מתנהג לפי הנוהל ולמזלזלים בטירוף שלו מסרב מומחה המרקים גס הרוח למכור, מעיף אותו מהדוכן, רעב ומושפל,תוך שהוא מודיע בפסקנות "אין מרק בשבילך!" - במשפט שהפך באנגלית למטבע לשון אמריקאי "No soup for you!"
בפרק המדובר הופכים ג'רי, ג'ורג', קריימר ואיליין ללקוחות קבועים של שף המרקים, עד שהם מעצבנים אותו ומסולקים מהמקום. ג'רי, אגב, ממש סוגד לו וכשהוא נדרש להכריע בין המרק שלו לנאמנות והחברות לאיליין, הוא בוחר במרק...
המעניין הוא שכמו רבות מהדמויות בסדרה גם האקספרט של המרקים הניו יורקיים הללו הוא אדם אמיתי. שמו האמיתי אל יגנה (al yeganeh) והייתה לו מסעדת מרקים אמיתית בשם "איש המרק המקורי" ("the original soup man") ב-259 מערב, ברחוב 55, בניו יורק.
עם הזמן הוא אף פתח רשת מרקיות ודוכני מרק עממיים בצפון אמריקה. אבל החוויה האותנטית והמעליבה לא הועברה אל הסניפים.
ואגב, הצלחתה ההיסטרית של "סיינפלד" הביאה לכך שהאיש הפך תוך ערב אחד לאחת הדמויות המוכרות באמריקה ובהמשך בכל העולם.
אבל כמה שבועות לאחר ששודר הפרק שלו, הגיעו ג'רי סיינפלד וחברים מההפקה של "סיינפלד" למרקיה שלו וביקשו לאכול צהריים. יגנה, "הנאצי של המרק", טען שהסדרה הרסה לו את העסק ודרש מסיינפלד התנצלות. ג'רי סיינפלד התנצל אבל קצת זלזל תוך כדי וה"נאצי" בתגובה גרש אותו ואת וחבריו מהמסעדה.
שנים אחר כך, לקראת סיום הסדרה, כשראיינו אותו ושאלו על הרגשתו ערב הורדת הסדרה שסדרה לו את הקריירה כבעלים של רשת מצליחה, התבטא האיש האמיתי באושר דווקא על זה שהיא יורדת מהמרקע.
הנה הנאצי של המרק מהסדרה "סיינפלד":
https://youtu.be/M2lfZg-apSA
המסעדן הישראלי שקיבל ממנו השראה (עברית):
https://youtu.be/UR1sqROFXrY
ועוד קצת צחוקים:
https://youtu.be/5qaK7ihiSIY
מהו ניסוי הקונפורמיות של אָש?
ניסוי הקונפורמיות של סולומון אש (Asch conformity experiments) הוא אחד הניסויים המפורסמים בתולדות הפסיכולוגיה החברתית.
בניסוי רצה החוקר סולומון אש לבדוק האם נבדק ישנה את התנהגותו לאור התנהגותם של אלה שסובבים אותו, גם אם תהיה חסרת-הגיון ומנוגדת לנטייתו הטבעית. כלומר, הניסוי בחן את הלחץ הקבוצתי והדגים היטב את כוחה העצום של הקבוצה אל מול היחיד.
הניסוי התנהל כשהחוקר הכניס בכל פעם לחדר אדם שהיה הנבדק ועוד 6 משתתפים ששתפו פעולה עם המחקר. בכל פעם בניסוי הוצגו למשתתפים 3 קווים באורכים שונים, והיה עליהם לומר איזה מהקווים הכי דומה לקו נוסף שלידם.
מדובר היה במטלה שכל אדם היה עונה עליה בקלות וללא היסוס. אבל כשנשאלו וענו המשתתפים בזה אחר זה, הנבדק האמיתי היה תמיד לפני האחרון ואלו שלפניו ענו בכוונה תשובה לא נכונה.
במחקר הסתבר שברוב המקרים שינו הנבדקים את תשובותיהם לפי דעת הכלל, גם אם הודו שחשבו אחרת. חלקם שכנע את עצמו שכנראה שהוא טועה וחלק אחר ממש השתכנע שתשובת האחרים היא ההגיונית.
הניסוי הוכיח שיש לבני אדם נטייה לצייתנות והם "זורמים" עם מה שחושבים כולם, גם כשהם חושבים אחרת. מחקרים שהמשיכו את הניסוי של אש הראו כשהיה אפילו משתתף אחד שחשב אחרת מהאחרים, נטו הנבדקים להצטרף אליו ולחזור לדעתם המקורית.
בכך הוכיחו החוקרים שאם נסדקת ההסכמה הכללית, כלומר הקונצנזוס, מתפרק גם הציות העיוור לדיעה הכללית.
משמעות הניסוי הייתה עצומה, בכך שהוא הבהיר את היכולת להשיג ציות של אנשים לעשות מעשים נוראים, כי "כולם נהגו כך", מה שקשור לעיקרון פסיכולוגי שנקרא "הוכחה חברתית". בניסויי המשך שנעשו בתחום הובהר גם שאם יש לאנשים ספקות, עליהם לומר את דברם כדי לגרום לעוד אנשים עם ספק לומר את שלהם ולהתנגד למעשים שלא ייעשו.
הנה סיפור הניסוי של אש לבדיקת הקונפורמיות (מתורגם):
http://youtu.be/-RCbXFXi2vk
וצילום הניסוי המפורסם של הקונפורמיות שעליה הצביע הניסוי של אש:
https://youtu.be/TYIh4MkcfJA
מה הקמפיין שהפך את רדבול למשקה לוהט?
בשנת 1982, דיטריך מאטשיץ (Dietrich Mateschitz), מנהל שיווק אוסטרי שעבד בחברת משחות השיניים הגרמנית בלנדקס (Blendax), הגיע לתאילנד עם ג'ט לג קשה.
בדרך מנמל התעופה של בנגקוק אל מרכז העיר הוא קנה בקבוק קראטינג דאנג (Krating Daeng), משקה אנרגיה מקומי שהיה פופולרי בקרב נהגי משאיות ופועלי מפעלים. "כוס אחת, הג'ט לג נעלם", סיפר לאחר מכן. הוא זיהה מיד את הפוטנציאל לשוק המערבי.
ב-1984 הקים מאטשיץ את חברת רד בול (Red Bull GmbH) בשותפות עם בעל המשקה התאילנדי צ'אלאו יוביטיה (Chaleo Yoovidhya). כל אחד מהם השקיע 500,000 דולר ממחסכונותיו האישיים וקיבל 49% מהחברה, כאשר ה-2 אחוזים הנותרים הועברו לבנו של יוביטיה.
ב-1987 הושק המשקה לראשונה באוסטריה, עם שינויי פורמולה שהתאימו לחיך האירופאי: פחות מתוק ויותר מוגז.
הבעיה הייתה שאיש לא קנה אותו. הבדיקות בשוק כשלו, הרשויות האוסטריות נהגו בחשדנות וכמה מדינות אירופאיות אף אסרו את המשקה בשל תכולת הקפאין והטאורין.
מאטשיץ בחר שלא להתגונן. הוא אפשר לשמועות להתפשט, כולל הסיפור המוזר שהטאורין מופק מכדורי פר. כמובן שהשמועה הייתה שקרית לחלוטין, אבל היא הפכה לפרסום חינמי שלא ניתן לקנות בשום כסף.
הצעד הגאוני האמיתי הגיע ב-1994, עם ההשקה בבריטניה. מאטשיץ ואנשי הצוות שלו פיתחו קמפיין גרילה מחושב שהתבסס על... פחי אשפה.
מאטשיץ הניח שהמוני פחיות רד בול ריקות בפחי אשפה באזורי הבילוי ומחוץ למועדונים ייצרו אשליה שרד בול הוא המשקה שכולם שותים ויגרמו לצעירים להסיק שרד בול הוא משקה האנרגיה המועדף על צעירי העיר.
במשך שבועות מילאו צוותים ששלחה רדבול את פחי האשפה של לונדון בפחיות ריקות ומעוכות של רד בול, השליכו פחיות ריקות רבות בסמוך לקמפוסים, על המדרכות באזורי בילוי והשאירו רבות מהן זרוקות מחוץ למועדונים נחשבים ברחבי לונדון.
מי שעברו לידם ראו את הפחיות והסיקו מסקנה פשוטה: כולם כבר שותים את זה. זו הייתה הנדסה חברתית שנסכיר שנעשית עוד לפני שהמונח "ויראלי" בכלל נכנס לשימוש. היא התבססה על העיקרון הפסיכולוגי שיתגלה כעוצמתי עוד יותר בשנים הבאות של האינטרנט - ההוכחה החברתית (Social Proof).
הפחיות הריקות ההן, שהונחו בפחי האשפה הפכו לאחת מדוגמאות השיווק הגאוני ביותר בלי תקציב שנרשמו בהיסטוריה והפכו את מאטשיץ למיליארדר והאיש העשיר ביותר באוסטריה.
כי בהמשך, רד בול חילקה פחיות חינם לדיג'יים, ספורטאים ובעלי מועדונים והרבתה לממן אירועי ספורט אקסטרים שתאמו בדיוק לדמות המותג שמאטשיץ רצה לבנות: אנרגיה גבולית, אורח חיים נועז. זה לא היה רק משקה שהוא מכר, אלא גם טונות של הרפתקנות, סגנון חיים והרבה אדרנלין.
ב-1997 הגיעה רד בול לארצות הברית, כשבכיסה כבר מוניטין של משקה אסור ומיסטי. ב-1998 היא מוכרת 300 מיליון פחיות ברחבי העולם ובעשורים הבאים עוברת את ה-40% מכירות בשוק משקאות האנרגיה בעולם.
ואחרי הכל - הוא שהוכיח שכולם מעדיפים את מה שכולם מעדיפים, גם אם עדיין לא כולם יודעים שזה מה שהם מעדיפים, לא ככה?
הנה איש השיווק שהקים אימפריית משקאות אנרגיה:
https://youtu.be/G-hMTdIqwzM
בקיצור (הגדילו למסך מלא):
https://youtu.be/9QXAxka359s
סיפורו של הקמפיין שהתחיל באשפה:
https://youtu.be/7_vfP_XwsG8
תנו ל-AI לספר:
https://youtu.be/emL_9r4i0x4
מעת לעת הם עושים עוד כאלה (מסך מלא):
https://youtu.be/sFSNUVLAQzk
ומותו של מאטשיץ המיליארדר שהתעקש לשתות מעל 10 פחיות רד בול ביום:
https://youtu.be/3kgUxjADNgM
מהי המהפכה שיצר האייפון?
לא הרבה פעמים קרה שמכשיר חדש מצליח, מיד עם צאתו, לחולל סערה בשוק שלם ולקחת אותו בסערה. זה מה שקרה ביום שבו הוכרז האייפון (iPhone) של חברת Apple. על הבמה עמד המנכ"ל האגדי של החברה, סטיב ג'ובס, והציג את הפלא ששינה את עולם הטלפון לתמיד.
המדהים הוא שהאייפון לא היה הראשון בשום דבר. לא הסמארטפון הראשון, לא הראשון שהיה לו מסך מגע, לא הטלפון הראשון עם מצלמה, או זה שמאפשר למשתמש להוריד ולקנות אפליקציות - אבל המכשיר הזה היה מגובש ומהודק והציע מכלול שסכומו היה גדול, הרבה יותר גדול מסכום כל המרכיבים שהוא הכיל. אה, והוא היה מעוצב להפליא... אבל זה הרגיל של Apple, לא?
בתחילה, המכשיר לא אמור היה להיות אלא אבולוציה של האייפוד, נגן המוסיקה המצליח של חברת אפל. סטיב ג'ובס בכלל לא רצה לייצר טלפון, אבל בכירי החברה לא הפסיקו לנדנד לו והוא נעתר.
המודל הראשון של האייפון לא היה טלפון טוב. רבים התלוננו שפשוט לא שומעים בו טוב. הגלישה באינטרנט הייתה איטית, הוא לא תמך בטכנולוגיות פלאש, היה יקר להחריד וכל האפליקציות בו היו של היצרנית עצמה. אבל זה לא הפריע לו להפוך להצלחה מסחררת ולסמל של כל מה שנחשק ב-2007. את התור ליום הפתיחה של המכירות שלו החלו אנשים ימים ולילות לפניו, במה שיהפוך לסוג של מסורת בהשקות של אפל. עקרון ההוכחה החברתית במיטבו.
בפרספקטיבה, האייפון הרעיד את עולם הטלפונים הניידים ושינה אותו לחלוטין. הוא הוליד תעשיות חדשות, הזניק את הכלכלה השיתופית ובכך שינה את הכלכלה העולמית ואת העולם כולו. בד בבד, חיסל האייפון את ענקיות המובייל הוותיקות. מי סופר היום את סוני אריקסון, את פאלם, את Windows phone, בלאקברי או נוקיה? - פעם הן היו ענקיות מובייל ומובילות שוק והיום - חברות שמנסות להחזיק מעמד מעל פני המים.
ההברקה הגדולה של האייפון הייתה הגלישה באינטרנט הרגיל. לא זה של ה-WAP, המוגבל והמקובל בכל הטלפונים הניידים עד אז. הגלישה הזו הפכה את הטלפון הנייד למה שהוא היום - מחשב בתנועה. היא גם יצרה מהר מאד את "כלכלת האפליקציות", שבתוך שנים ספורות הפכה לאחת הכלכלות החזקות בעולם.
גם כאן התנגד בתחילה ג'ובס לפתוח את שוק האפליקציות למפתחים עצמאיים. אבל מרגע שנעתר, נפתח הסכר. אפליקציות מובייל, בנות שנים אחדות, שוות כיום יותר מתאגידים ותיקים ואדירים מהכלכלה הרגילה. הוליווד כולה לא מתקרבת לשווי של 5 האפליקציות המצליחות של ימינו. מותגים כמו ווטסאפ, Waze, גט טקסי או סנאפצ'ט, הם הקוקה קולה והליווי'ס החדשים. מעל מיליארד בני אדם פוקדים בכל יום את האפליקציות שנולדו באייפון והפכו ליומיום של כולנו ולמרכיב מרכזי בתרבות המודרנית.
וזה לא שאפל ניצחה בשוק כולו. אנדרואיד, מערכת הפעלה שגוגל קנתה ושחררה לכל היצרניות באופן חופשי, ניצחה אותה מזמן. המכשירים של המתחרים חזקים יותר ומכילים יותר פיצ'רים. גם סמסונג ולא אפל, היא יצרנית הסמארטפונים הגדולה בעולם. אבל האייפון ואפל הם עדיין מובילי השוק, אלו שכולם מביטים לראות מה החידושים שלהם, כדי לדעת מה המכשירים שלהם יכילו בשנה הבאה. הם עדיין המעוצבים ביותר, היקרים ביותר והנחשקים מכולם.
הנה האייפון והשינוי הבלתי נתפס שחולל (עברית):
https://youtu.be/7aT6Lbvm7Io
כך הוא הוצג האייפון הראשון:
https://youtu.be/vZYlhShD2oQ
מבט על המכשיר המהפכני, 10 שנים אחרי:
https://youtu.be/386sZZbzEc4
עוד מבט:
https://youtu.be/TtFQgqe3ZFA
מה שהוא חולל מאז:
https://youtu.be/pzlePBVu_Bs
הפרסומת הראשונה שלו:
https://youtu.be/6Bvfs4ai5XU
היום אפילו לתכנת אפשר בסמארטפון:
https://youtu.be/Cmq3TrS3ccU
אחת הפרודיות שהמתחרים עושים על משתמשי האייפון:
https://youtu.be/SbmgV7Oyp0w
וכתבה נהדרת על השינויים שיוצרת ההתמכרות הזו באנושות:
https://youtu.be/RmVJ1acLGic?long=yes
מה הפך את הסדרה סיינפלד לסיטקום הטוב בכל הזמנים?
ג'רי סיינפלד היה סטנדאפיסט ובדרן מצליח בניו יורק. יום אחד הוא קיבל הצעה מרשת טלוויזיה, להציג קומדיית מצבים בטלוויזיה. ביחד עם חבר בדרן נוסף, לארי דיוויד, הוא יצר את קומדיית המצבים הפופולרית "סיינפלד" (Seinfeld), שעסקה כאילו בחייו שלו.
הסדרה הזו שבתחילה נחשבה לכישלון רייטינג מוחלט ושחברת הטלוויזיה NBC שקלה בכלל לבטל אותה לאחר העונה הראשונה, הפכה להצלחה מסחרית מסחררת. עד שנת 1998, כשהיא הסתיימה, היא הייתה לאחת הסדרות המצליחות בהיסטוריה של הטלוויזיה.
המעניין הוא שההצלחה המסחרית לא התנגשה באיכות של סיינפלד. על אף הצלחתה ואולי בזכות ההתעקשות של היוצרים על הכיוון של "סדרה על שום דבר", היא נחשבת לסיטקום (קומדיית מצבים) הטוב ביותר בכל הזמנים.
הדבר הבסיסי והמיוחד בסדרה היא קודם כל ההומור המשובח שלה והשחקנים המוכשרים והמצחיקים שבה. אך מעבר לזה היא נחשבת מיוחדת מבחינות נוספות.
קודם כל העובדה שהסדרה עסקה בחבורת צעירים שמתעסקת בדברים טפלים, ממש דברים שקורים לכולנו ועושה מהם עניין רב. מעולם לא נראו בטלוויזיה נושאים שטותיים אך מדויקים כל כך. הם עושים ומתעסקים בשלל מעשים שלא מקובל להראות בטלוויזיה, על אף שהם עצמם אנשים רגילים.
יוצרי סיינפלד הכניסו לשפה ולהווי המון ביטויים ושלל דמויות ציוריות והזויות, החל מה"נאצי של המרק", דרך השכן ניומן ועד ל"תעשיות ונדליי" - חברה שלא הייתה קיימת מעולם.
שקרים, המצאות מוזרות, ריבים ובעיות ביחסים - הכל מוצג שם באופן מצחיק ומעורר מחשבה גם יחד.
ניתן לומר שה"סדרה על כלום" חקרה את אבני הבניין של ההתנהגות החברתית ומה זה להיות בן-אדם בחברה המודרנית. סיינפלד עסקה בשלל נושאים, כולל בנימוס, בתחמנות, במה נכון לומר, איך נכון להתנהג, מה שוויין האמיתי של הנורמות החברתיות ומהי זוגיות ראויה. היא גם ניסתה להתמודד עם סוגיות של תקשורת ההמונים, האם תכנית טלוויזיה מעניינת רק "בגלל שהיא בטלוויזיה" או שצריך להיות בה תוכן.
המראה החברתית ההומוריסטית שסיינפלד העמידה בפני החברה האנושית הייתה קודם כל מצחיקה ורק אחר-כך מעוררת מחשבה. זו הסיבה שלומדים עליה באוניברסיטאות ונכתבו עליה ספרי פילוסופיה ומחקר שונים.
ואלה רק חלק קטן מהסיבות שהסדרה הזו נחשבת גאונית ומשודרת באינספור שידורים חוזרים. כמעט בכל רגע ביממה, מוצג פרק של סיינפלד איפה שהוא בעולם, שלא לדבר על נטפליקס שמאפשרת כיום לצפות בכל פרק של סדרת המאסטרפיס של תולדות הטלוויזיה.
הנה אוסף של ציטוטים מהסדרה "סיינפלד":
http://youtu.be/mKsUlf20DF0
על "סיינפלד" (עברית):
http://youtu.be/XRQP9NbI15Y
רמיקס וקליפ מעולה שעשה גולש לסיינפלד:
https://youtu.be/S1uD1wBiHt8
קטע סטנדאפ של ג'רי סיינפלד (מתורגם):
http://youtu.be/NUWIcx9sylQ
וקטע מ"היהודים באים" שמרפרר ל"שואו אבאוט נאט'ינג", ה"תכנית על כלום" מסיינפלד:
https://youtu.be/TEJQre26i5M
מה זו בדיוק הערצה?
בשנות ה-60 התגלתה לעולם המערבי תופעה של הערצה מדהימה שהפסיכולוגים כינו "פסיכוזת המונים" והתקשורת כינתה "ביטלמניה". ההערצה המטורפת ללהקת "הביטלס" הגיעה לשיאה אצל מתבגרים, במיוחד בקרב נערות בגיל העשרה, אבל סימנה גם את פתיחתו של שלב חדש ולא מוכר בהערצת כוכבים. כי אחת התופעות החזקות של התרבות המודרנית היא ההערצה (Admiration) שחשים צעירים בכל העולם כלפי זמרים, להקות, כוכבי קולנוע, ספורט, דת ואמנות.
הערצה היא הערכה גדולה ונטולת ביקורת, כלפי אחרים. לרוב מדובר באדם אחר, אך לעתים זה יכול להיות גם כלפי תופעה, כמו ל"מופע הקולנוע של רוקי", או אפילו הערצה לחפץ, דוגמת הג'ינס של ליווייס, האייפון או גיטרת פנדר.
"הערצה מביאה לעיוורון" אמר פעם תומאס ברנהרד. ואכן, הערצה נוטה לרוב להתפעלות ממושא ההערצה, מתכונותיו, מעשיו ואף לכל הקשור בו. המעריצים נוטים להתעלם או להכחיש את תכונותיו השליליות של הנערץ. לרוב הם גם מבטלים את עצמם למולו, מעמידים עצמם מתחת לו ואת רצונותיו לפני אלו שלהם. זה גם ההסבר להליכתם העיוורת של חברי כתות אחרי מנהיגים וגורואים המובילים אותם לא פעם למקומות קשים ולהרס העצמי.
אבל למה אנו מעריצים כל כך את המפורסמים, המצליחים, המוכשרים והנכונים, ככל שיהיו כאלה? - ובכן, אין תשובה פשוטה לכך. מדובר בדבר חמקמק, אך אחד ההסברים הוא שלא פעם המעריץ מלביש על הנערץ את חלומו על האושר ומגשים באופן מסוים, דרך הצלחתו של הנערץ, את האושר שלו עצמו. מה שגורם לו, כמובן, להרגיש טוב יותר. בשל ההערצה הופך האדם הכריזמטי והנערץ סוג של "שליח להצלחה" בשביל המעריץ, שהוא לרוב אדם צעיר או חסר בטחון באופן כלשהו.
הצלחתו של הכוכב מקנה למעריץ תחושה טובה. לרוב גם חשים המעריצים שהם מקבלים מהנערץ המון, שהוא מבין אותם ושיש להם קשר מיוחד עימו, תוך שהם מתעלמים כמובן מהעובדה שהקשר הזה הוא קשר בכיוון אחד בלבד, סוג של אשלייה ליחסים של ממש ביניהם לבין מושא הערצתם.
הנה ההערצה המודרנית (עברית):
https://youtu.be/oe0di23jJ0Y
מעריצות מספרות (עברית):
https://youtu.be/KFx3vx7bfYE
תופעת הביטלמניה (עברית):
http://youtu.be/Vikz88Wj8W8?t=1m16s&end=8m52s
חיוך לסיום (עברית):
https://youtu.be/4dVehVIq6Ok
ומה קורה אחרי הרבה שנים למושאי ההערצה? (עברית)
https://youtu.be/4J_US3QCOfg?long=yes
איך התפתחה תרבות הצריכה המודרנית?
לוגואים, פרסומות, מיתוג, מודעות, קמפיינים, באנרים, ג'ינגלים או שלטי פרסום - היום יום שלנו מוצף בהזמנות לצרוך, לקנות, לרכוש בעלות או להשקיע במוצרים ושירותים שיהפכו אותנו מאושרים ואת חיינו נוחים יותר. בחברה המודרנית אם אתה צורך - משמע אתה קיים!
על זה מתבססת תרבות הצריכה (Consumer culture) של ימינו, תופעה צעירה יחסית שמעולם לא התקיימה לפני העידן המודרני. לא תמיד היה המין האנושי, במיוחד בחלקים הפחות מבוססים שבו, כל כך עסוק בקניות ובזבזן בצריכה.
חשבו על זה לרגע. עד לפס הייצור והייצור ההמוני שהפך את התעשייה למובילת הכלכלה, האדם קנה. אבל בדרך כלל הוא קנה לצרכיו.
ההיסטוריה הקצרה של תרבות הצריכה המודרנית מראה שהכל מתחיל לאחר מלחמת העולם השנייה. היציאה מעידן קשה של מיתון וכלכלת מלחמה מצומצמת, שהיא עצמה באה אחרי שפל עולמי גדול, הייתה הדרגתית אבל הרימה את הכלכלה לגבהים שהמין האנושי לא הכיר לפני כן.
הייצור המלחמתי של המלחמה העולמית כולה הופנה באחת לפסי ייצור שלמים של מוצרי נוחות, פנאי וסטטוס (אלה שמדגימים לשכנים כמה אנחנו מצליחים ויכולים להרשות לעצמנו).
גם היכולת הכלכלית של הציבור במדינות רבות צמחה פלאים. הרדיו ואחריו הטלוויזיה החלו לפרסם מוצרים וחוויות והדמיון אחז בעגלת הקניות. לפתע המוצרים שקנית הפכו לפחות מאלה שאתה צריך באמת ויותר מאלה שמפגינים מי אתה וכמה אתה מצליח.
אנשים החלו לפתע להפגין עושר והמוצרים שהם קנו הפכו למוצרים ממותגים. חלק משמעותי מעלות המוצר שקנית היה שווי הלוגו שיש עליו.
מצליח, מעריך איכות, לא מתפשר, בעל יכולת - לא פעם, יותר משהוא מעיד על איכות המוצר, המותג שמייצר אותו ומתנוסס עליו העיד עליך כבעליו.
בואכה המילניום החדש, האינטרנט הביא את הצריכה בעולם החופשי לגבהים חדשים. העולם שבו אנו חיים החל מציע כמות אדירה של מוצרים וכמעט בלי חשבון. פרסום, שיווק, משפיענים, דירוגים רייטינג וטרנדים - הכל עובד ומוגש במנות גדושות למין האנושי עתיר הרצונות שרוצה עוד והרבה מהם, שיגיעו בזול, מיידית ובלי להמתין. שהכל יהיה בידינו - כאן ועכשיו.
די מהר התפתחה הגלובליזציה והפכה את העולם כולו לשוק אחד גדול. החברות כבר לא מייצרות לכלכלה ספציפית או אפילו למדינות האזור. תאגידים בינלאומיים מייצרים כשהשוק שלהם הוא בפשטות כל העולם. גם אתה הצרכן חושק במשהו, נכנס לאינטרנט, משווה בין המחירים שלו ברשתות שליד הבית או באתרי מכירה ענקיים כמו אמזון ואיביי, מציץ לרגע בשלל שווקים מקוונים מסין, מזמין וממתין שהשליח יביא אל סף ביתך.
הרשתות החברתיות הכניסו את השיווק לעידן בו הרזולוציה היא ברמת היחיד. היכולת של בינה מלאכותית וספציפית הלמידה העמוקה, ללמוד את חשקיו ותחומי העניין של כל משתמש וגולש מביאים לכך שלכל אדם מותאמים הפרסומות, הפוסטים והמוצרים שהוא רואה, מה שמגדיל את המכירות בטירוף.
כשהתאגיד נותן לך בחינם, אתה הופך למוצר והדאטה שנאסף עליך הוא שמאפשר לדייק את מה שתראה ואפילו את המחירים שתראה לכל מוצר שגילית בו עניין. ספוילר: הם בדרך כלל יהיו גבוהים יותר כשהאלגוריתם מבין שגילית בהם עניין.
לדת הקניות והשופינג יש גם חגים משלה. חגי הצרכנות הולכים ומתרבים. אם פעם היו חגי תשרי ופסח ליהודים וכריסטמס וה-New Year לכל שאר העולם, היום הצטרפו עוד המון "חגי קניות" לדת הרשת. ביניהם יהיו יום הרווקים הסיני, הסופר מאנדיי, סאמר סייל, יום האהבה, הפי וונלטיינ'ז דיי ובטח כבר יש שניים שלושה חדשים שלא הזכרנו.
בולמוס הצריכה לא עושה סימנים שהוא ייעלם בקרוב. אפילו משבר האקלים ומצבו המחמיר ומכמיר הלב של כדור הארץ לא מדגדג לו את כרטיס האשראי. אלה אנחנו שמשלמים ונמשיך לשלם את המחיר של הצריכה הזו והוא לא יהיה בכסף - הוא יהיה הרבה יותר יקר.
כך נוצרה הצריכה הלא-נשלטת והחומרנות בעולם המודרני:
https://youtu.be/iFlMQAppIpg
התוצאה ברורה - מעולם לא היה המין האנושי בבולמוס כזה של קניות:
https://youtu.be/2zf9HaWwaLI
מה גורם לנו לקנות כל כך הרבה?
https://youtu.be/KtWlmbDsx-U
כך התכנון של הקניון, מרכז הקניות המודרני, מיועד לגרום לצריכה נלהבת ולא נשלטת (מתורגם):
https://youtu.be/yzWASs0Nh7I
וסרט תיעודי על היווצרות תרבות הצריכה שגורמת לנו לרכוש עוד ועוד מוצרים מיותרים (מתורגם):
https://youtu.be/Y-Unq3R--M0?long=yes
ממה מתפרנסים המשפיענים?
קייסי נייסטאט (Casey Neistat) הוא יוטיובר יהודי אמריקאי מפורסם, במאי ויוצר סרטים, ולוגר שייסד ערוץ מולטימדיה שנמכר לענקית הטלוויזיה CNN וכללית איש מגניב, לא צעיר ולא יפה. אבל הוא נחוש, חרוץ ועקבי שחי את החלום של המשפיען והמתקשר האולטימטיבי. כל פוסט או סרטןן שלו מגיע למיליונים של בני אדם.
משפיענים (Influencers) הוא כינוי לסוג חדש של אנשים שפועלים באינטרנט, בעיקר ברשתות החברתיות. המשפיענים הם סוג של מעצבי דעה מודרניים, המקבילים הפופולריים, שלא לומר הפופוליסטיים, של הוגי הדעות מהעבר.
העוקבים של המשפיען הם קהל היעד שלו. אליהם המשפיענים מדברים וכותבים. חלק גדול מהמשפיענים והמשפיעניות מעלים כמה פוסטים ביום ומשתפים את העוקבות בהתרחשויות רבות בחייהם, בתחומי המומחיות או בתחביבים שלהם.
את המשפיענות אפשר כבר להגדיר כמקצוע, אחד מסוגי המקצועות החדשים של המאה ה-21, מקצוע שבעבר לא היה סיכוי שיוולד.
והפרנסה? - מהכנסות הפרסומות בבלוג או בווידאו שלהם, דרך המלצות משולמות על מוצרים, קמפיינים מסחריים מסווים או גלויים ועד הפיכה לפרזנטורים של מותגים ועסקים או אפילו מניות ועד שותפות בחברות הזנק, סטארטאפים, שהם הופכים לזרוע השיווקית שלהם.
לרוב, המוטיבציה של משפיענים רבים מתחילה מקידום עצמי. לעתים הסיבה היא שיווק של כלי תקשורת שממנו הם משתכרים, כמו אלו שמגישים תוכנית רדיו או טלוויזיה, או כותבים טור בעיתון. היו מהם ששיווקו את ההרצאות שלהם, או סתם החלו את הדרך ברצון לזכות באהדה ותשומת לב מהציבור.
בהמשך החלו להגיע התגמולים העסקיים של חברות, שהחלו לשלם להם כדי שינסו וימליצו על מוצריהן. משלמדו אותם עסקים שאותם משפיענים אכן הגדילו משמעותית את המכירות שלהם, התופעה הלכה וגברה. משפיענים רבים מכניסים כיום סכומי כסף יפים באופן זה.
המשפיענים הם חלק מ"כלכלת תשומת הלב", מה שזכה לכינוי "כלכלת הצומי". יש בישראל מיליוני צעירים ולא מעט מבוגרים שניזונים לצורך קבלת החדשות והמידע שלהם רק מהרשתות החברתיות. רדיו, עיתונים וטלוויזיה הם לא חלק מהיום יום שלהם. איך הם יקבלו תמונת עולם שמשקפת את המציאות בעולם האמיתי?
הנה קייסי נייסטט שמעיד על עצמו שככל שהורידו לו הוא העלה לעצמו:
https://youtu.be/jG7dSXcfVqE
משפיענית בעבודה (עברית):
https://youtu.be/mwXimQBsHo0
כשמרכזים אותם וזורקים אותם ממטוס (עברית):
https://youtu.be/2qI5_oUehwo
נסיונות ללמד את הטכניקות של המשפיענים (עברית):
https://youtu.be/DOWrJDQx4pY
מפורסמים יכולים להפיץ אפילו רעיונות שקשה להפיץ, במיוחד כשמגייסים רבים מהם להעביר מסר אחד (מתורגם):
https://youtu.be/2-yuhhrKuTs
הבלוגרים המטיילים:
https://youtu.be/R0WmkoOZ6ZE
המצחיקים שביניהם (עברית):
https://youtu.be/qFHrYUvi2ks
כתבת טלוויזיה על סבתא ימימה - אושיית רשת לא צפויה (עברית):
https://youtu.be/G3gH8RkSvI4?long=yes
וכך נולדים אינפלואנסרים באמצעות AI:
https://youtu.be/q-gzJsOTaN4?long=yes
פרסום (Advertising) הוא הצגה וקידום מכירות של מוצרים, שירותים או רעיונות, במדינות השונות המיועדות לפרסום.
פעולת הפרסום נעשית בדרך כלל תמורת תשלום. כי פרסום ייעשה בדרך כלל על ידי אנשי מקצוע, עבור חברות מסחריות.
למעשה, מטרתו המרכזית של הפרסום תהיה להגדיל את המכירות של מוצרי או שירותי החברות שהוא מפרסם.
הטכניקות המשמשות את הפרסומאים הן שכנוע, אזכור, חיזוק עמדות והנעה לפעולה של קהל היעד - לקנות את המוצר, לצרוך את השירות, או לתמוך ברעיון ולמשל להצביע בבחירות עבור מי שמייצג אותו בפוליטיקה.
מקור המילה פרסום, אגב, הוא מהמילה היוונית פַּרהֶסְיָה (parresia), שמשמעותה להודיע בציבור או ברבים.
מאז שנות ה-50 של המאה הקודמת הפך עולם הפרסום לענף כלכלי חזק ומרשים. עד כדי כך גדלו תקציבי הפרסום והכניסו סכומי עתק, עד שבאינטרנט היה שלב בו דיברו על "כלכלת החינם", כשמה שהחל באתרים ובתוכנות חינמיות יפלוש לעולם הצרכנות ושאפילו טיסות יינתנו בחינם ומומנו מהכנסות פרסום.
ברחוב, בתקשורת, בקולנוע ובעיתון - בחיים ובתרבות הפופולרית הפרסום הוא כבר מזמן חלק מהיום יום והפרסומות ממלאות את יומו של כל אדם בחברה המודרנית.
אבל השינוי שעובר עולם הפרסום המאה ה-21 ובמיוחד הכלכלה שלו, הוא שינוי טקטוני, כלומר עצום, מרשים ובעל כיוון ברור. כי מאז תחילת המאה ה-21 הפרסום עובר יותר ויותר לזירה הדיגיטלית, זו של האינטרנט.
הפרסום במנועי חיפוש, באתרים וברשתות חברתיות ואפשרויות הפילוח עד לרמה של פרסומות מותאמות לכל אדם ואדם בנפרד - כל אלה משיגים תוצאות למפרסמים ומחייבים את הפרסומאים להעברת מרבית תקציבי הפרסום לפרסום דיגיטלי, פרסום ברשת.
כל אלה הופכים את הפרסום באונליין למשמעותי יותר ויותר, בעוד עולם הפרינט, זה של העיתונות והתקשורת המודפסת, רק מצטמצם ומתדלדל בהכנסותיו.
בהתאם לכך, גם תקציבי הפרסום בפרינט צנחו משמעותית, לעומת היקפי הפרסום בדיגיטל, שהתחזקו מאוד ועם הזמן אף עקפו את אלה שמופנים לפרסום בטלוויזיה.
מהו פרסום:
https://youtu.be/Urny4oFBbto
סוגי פרסום:
https://youtu.be/Qc0DW5gj7LY
איך פרסום עובד?
https://youtu.be/zQptrlOFMDw
פילוח ומיקוד - הפרסום במדיה החברתית הפך בשנים האחרונות למוצלח במיוחד:
https://youtu.be/HC-tgFdIcB0
תולדות הפרסום:
https://youtu.be/7d3VAYGnXjY
אחד הקמפיינים הידועים בתולדות הפרסום:
https://youtu.be/q3mlO2bzHV8
וביקורת פרסומות קטלנית על קמפיין פרסומי של בנק (עברית):
https://youtu.be/EF9N1F1RLWI?long=yes
"הנאצי של המרק" (Soup nazi) מ-1995, הידוע בתור ה"סופ נאצי", הוא אחד הפרקים המיתולוגיים במה שנחשב הסיטקום הטוב בהיסטוריה של הטלוויזיה, "סיינפלד".
האיש המכונה כך, איראני שהיגר לארצות הברית, מנהל מרקיה מצליחה בניו יורק ועושה זאת ביד רמה ואכזרית. ההמתנה בתור למרקים שלו נמשכת לפחות חצי שעה, עם תור המשתרך החוצה אל הרחוב ומושך עוד ועוד אנשים להצטרף אליו, במה שמתואר בתגית "עיקרון ההוכחה החברתית".
ויש לו נוהל קפדני לעמידה בתור, החל מהזמנת המרק המהולל שלו ("להכין את הכסף מראש!") ולתנועה המצופה מהלקוח לאחר קבלת המרק ("עבור לצד שמאל לאחר ההזמנה!").
הוא צועק על כל מי שלא מתנהג לפי הנוהל ולמזלזלים בטירוף שלו מסרב מומחה המרקים גס הרוח למכור, מעיף אותו מהדוכן, רעב ומושפל,תוך שהוא מודיע בפסקנות "אין מרק בשבילך!" - במשפט שהפך באנגלית למטבע לשון אמריקאי "No soup for you!"
בפרק המדובר הופכים ג'רי, ג'ורג', קריימר ואיליין ללקוחות קבועים של שף המרקים, עד שהם מעצבנים אותו ומסולקים מהמקום. ג'רי, אגב, ממש סוגד לו וכשהוא נדרש להכריע בין המרק שלו לנאמנות והחברות לאיליין, הוא בוחר במרק...
המעניין הוא שכמו רבות מהדמויות בסדרה גם האקספרט של המרקים הניו יורקיים הללו הוא אדם אמיתי. שמו האמיתי אל יגנה (al yeganeh) והייתה לו מסעדת מרקים אמיתית בשם "איש המרק המקורי" ("the original soup man") ב-259 מערב, ברחוב 55, בניו יורק.
עם הזמן הוא אף פתח רשת מרקיות ודוכני מרק עממיים בצפון אמריקה. אבל החוויה האותנטית והמעליבה לא הועברה אל הסניפים.
ואגב, הצלחתה ההיסטרית של "סיינפלד" הביאה לכך שהאיש הפך תוך ערב אחד לאחת הדמויות המוכרות באמריקה ובהמשך בכל העולם.
אבל כמה שבועות לאחר ששודר הפרק שלו, הגיעו ג'רי סיינפלד וחברים מההפקה של "סיינפלד" למרקיה שלו וביקשו לאכול צהריים. יגנה, "הנאצי של המרק", טען שהסדרה הרסה לו את העסק ודרש מסיינפלד התנצלות. ג'רי סיינפלד התנצל אבל קצת זלזל תוך כדי וה"נאצי" בתגובה גרש אותו ואת וחבריו מהמסעדה.
שנים אחר כך, לקראת סיום הסדרה, כשראיינו אותו ושאלו על הרגשתו ערב הורדת הסדרה שסדרה לו את הקריירה כבעלים של רשת מצליחה, התבטא האיש האמיתי באושר דווקא על זה שהיא יורדת מהמרקע.
הנה הנאצי של המרק מהסדרה "סיינפלד":
https://youtu.be/M2lfZg-apSA
המסעדן הישראלי שקיבל ממנו השראה (עברית):
https://youtu.be/UR1sqROFXrY
ועוד קצת צחוקים:
https://youtu.be/5qaK7ihiSIY
ניסוי הקונפורמיות של סולומון אש (Asch conformity experiments) הוא אחד הניסויים המפורסמים בתולדות הפסיכולוגיה החברתית.
בניסוי רצה החוקר סולומון אש לבדוק האם נבדק ישנה את התנהגותו לאור התנהגותם של אלה שסובבים אותו, גם אם תהיה חסרת-הגיון ומנוגדת לנטייתו הטבעית. כלומר, הניסוי בחן את הלחץ הקבוצתי והדגים היטב את כוחה העצום של הקבוצה אל מול היחיד.
הניסוי התנהל כשהחוקר הכניס בכל פעם לחדר אדם שהיה הנבדק ועוד 6 משתתפים ששתפו פעולה עם המחקר. בכל פעם בניסוי הוצגו למשתתפים 3 קווים באורכים שונים, והיה עליהם לומר איזה מהקווים הכי דומה לקו נוסף שלידם.
מדובר היה במטלה שכל אדם היה עונה עליה בקלות וללא היסוס. אבל כשנשאלו וענו המשתתפים בזה אחר זה, הנבדק האמיתי היה תמיד לפני האחרון ואלו שלפניו ענו בכוונה תשובה לא נכונה.
במחקר הסתבר שברוב המקרים שינו הנבדקים את תשובותיהם לפי דעת הכלל, גם אם הודו שחשבו אחרת. חלקם שכנע את עצמו שכנראה שהוא טועה וחלק אחר ממש השתכנע שתשובת האחרים היא ההגיונית.
הניסוי הוכיח שיש לבני אדם נטייה לצייתנות והם "זורמים" עם מה שחושבים כולם, גם כשהם חושבים אחרת. מחקרים שהמשיכו את הניסוי של אש הראו כשהיה אפילו משתתף אחד שחשב אחרת מהאחרים, נטו הנבדקים להצטרף אליו ולחזור לדעתם המקורית.
בכך הוכיחו החוקרים שאם נסדקת ההסכמה הכללית, כלומר הקונצנזוס, מתפרק גם הציות העיוור לדיעה הכללית.
משמעות הניסוי הייתה עצומה, בכך שהוא הבהיר את היכולת להשיג ציות של אנשים לעשות מעשים נוראים, כי "כולם נהגו כך", מה שקשור לעיקרון פסיכולוגי שנקרא "הוכחה חברתית". בניסויי המשך שנעשו בתחום הובהר גם שאם יש לאנשים ספקות, עליהם לומר את דברם כדי לגרום לעוד אנשים עם ספק לומר את שלהם ולהתנגד למעשים שלא ייעשו.
הנה סיפור הניסוי של אש לבדיקת הקונפורמיות (מתורגם):
http://youtu.be/-RCbXFXi2vk
וצילום הניסוי המפורסם של הקונפורמיות שעליה הצביע הניסוי של אש:
https://youtu.be/TYIh4MkcfJA
בשנת 1982, דיטריך מאטשיץ (Dietrich Mateschitz), מנהל שיווק אוסטרי שעבד בחברת משחות השיניים הגרמנית בלנדקס (Blendax), הגיע לתאילנד עם ג'ט לג קשה.
בדרך מנמל התעופה של בנגקוק אל מרכז העיר הוא קנה בקבוק קראטינג דאנג (Krating Daeng), משקה אנרגיה מקומי שהיה פופולרי בקרב נהגי משאיות ופועלי מפעלים. "כוס אחת, הג'ט לג נעלם", סיפר לאחר מכן. הוא זיהה מיד את הפוטנציאל לשוק המערבי.
ב-1984 הקים מאטשיץ את חברת רד בול (Red Bull GmbH) בשותפות עם בעל המשקה התאילנדי צ'אלאו יוביטיה (Chaleo Yoovidhya). כל אחד מהם השקיע 500,000 דולר ממחסכונותיו האישיים וקיבל 49% מהחברה, כאשר ה-2 אחוזים הנותרים הועברו לבנו של יוביטיה.
ב-1987 הושק המשקה לראשונה באוסטריה, עם שינויי פורמולה שהתאימו לחיך האירופאי: פחות מתוק ויותר מוגז.
הבעיה הייתה שאיש לא קנה אותו. הבדיקות בשוק כשלו, הרשויות האוסטריות נהגו בחשדנות וכמה מדינות אירופאיות אף אסרו את המשקה בשל תכולת הקפאין והטאורין.
מאטשיץ בחר שלא להתגונן. הוא אפשר לשמועות להתפשט, כולל הסיפור המוזר שהטאורין מופק מכדורי פר. כמובן שהשמועה הייתה שקרית לחלוטין, אבל היא הפכה לפרסום חינמי שלא ניתן לקנות בשום כסף.
הצעד הגאוני האמיתי הגיע ב-1994, עם ההשקה בבריטניה. מאטשיץ ואנשי הצוות שלו פיתחו קמפיין גרילה מחושב שהתבסס על... פחי אשפה.
מאטשיץ הניח שהמוני פחיות רד בול ריקות בפחי אשפה באזורי הבילוי ומחוץ למועדונים ייצרו אשליה שרד בול הוא המשקה שכולם שותים ויגרמו לצעירים להסיק שרד בול הוא משקה האנרגיה המועדף על צעירי העיר.
במשך שבועות מילאו צוותים ששלחה רדבול את פחי האשפה של לונדון בפחיות ריקות ומעוכות של רד בול, השליכו פחיות ריקות רבות בסמוך לקמפוסים, על המדרכות באזורי בילוי והשאירו רבות מהן זרוקות מחוץ למועדונים נחשבים ברחבי לונדון.
מי שעברו לידם ראו את הפחיות והסיקו מסקנה פשוטה: כולם כבר שותים את זה. זו הייתה הנדסה חברתית שנסכיר שנעשית עוד לפני שהמונח "ויראלי" בכלל נכנס לשימוש. היא התבססה על העיקרון הפסיכולוגי שיתגלה כעוצמתי עוד יותר בשנים הבאות של האינטרנט - ההוכחה החברתית (Social Proof).
הפחיות הריקות ההן, שהונחו בפחי האשפה הפכו לאחת מדוגמאות השיווק הגאוני ביותר בלי תקציב שנרשמו בהיסטוריה והפכו את מאטשיץ למיליארדר והאיש העשיר ביותר באוסטריה.
כי בהמשך, רד בול חילקה פחיות חינם לדיג'יים, ספורטאים ובעלי מועדונים והרבתה לממן אירועי ספורט אקסטרים שתאמו בדיוק לדמות המותג שמאטשיץ רצה לבנות: אנרגיה גבולית, אורח חיים נועז. זה לא היה רק משקה שהוא מכר, אלא גם טונות של הרפתקנות, סגנון חיים והרבה אדרנלין.
ב-1997 הגיעה רד בול לארצות הברית, כשבכיסה כבר מוניטין של משקה אסור ומיסטי. ב-1998 היא מוכרת 300 מיליון פחיות ברחבי העולם ובעשורים הבאים עוברת את ה-40% מכירות בשוק משקאות האנרגיה בעולם.
ואחרי הכל - הוא שהוכיח שכולם מעדיפים את מה שכולם מעדיפים, גם אם עדיין לא כולם יודעים שזה מה שהם מעדיפים, לא ככה?
הנה איש השיווק שהקים אימפריית משקאות אנרגיה:
https://youtu.be/G-hMTdIqwzM
בקיצור (הגדילו למסך מלא):
https://youtu.be/9QXAxka359s
סיפורו של הקמפיין שהתחיל באשפה:
https://youtu.be/7_vfP_XwsG8
תנו ל-AI לספר:
https://youtu.be/emL_9r4i0x4
מעת לעת הם עושים עוד כאלה (מסך מלא):
https://youtu.be/sFSNUVLAQzk
ומותו של מאטשיץ המיליארדר שהתעקש לשתות מעל 10 פחיות רד בול ביום:
https://youtu.be/3kgUxjADNgM
עיקרון ההוכחה החברתית
לא הרבה פעמים קרה שמכשיר חדש מצליח, מיד עם צאתו, לחולל סערה בשוק שלם ולקחת אותו בסערה. זה מה שקרה ביום שבו הוכרז האייפון (iPhone) של חברת Apple. על הבמה עמד המנכ"ל האגדי של החברה, סטיב ג'ובס, והציג את הפלא ששינה את עולם הטלפון לתמיד.
המדהים הוא שהאייפון לא היה הראשון בשום דבר. לא הסמארטפון הראשון, לא הראשון שהיה לו מסך מגע, לא הטלפון הראשון עם מצלמה, או זה שמאפשר למשתמש להוריד ולקנות אפליקציות - אבל המכשיר הזה היה מגובש ומהודק והציע מכלול שסכומו היה גדול, הרבה יותר גדול מסכום כל המרכיבים שהוא הכיל. אה, והוא היה מעוצב להפליא... אבל זה הרגיל של Apple, לא?
בתחילה, המכשיר לא אמור היה להיות אלא אבולוציה של האייפוד, נגן המוסיקה המצליח של חברת אפל. סטיב ג'ובס בכלל לא רצה לייצר טלפון, אבל בכירי החברה לא הפסיקו לנדנד לו והוא נעתר.
המודל הראשון של האייפון לא היה טלפון טוב. רבים התלוננו שפשוט לא שומעים בו טוב. הגלישה באינטרנט הייתה איטית, הוא לא תמך בטכנולוגיות פלאש, היה יקר להחריד וכל האפליקציות בו היו של היצרנית עצמה. אבל זה לא הפריע לו להפוך להצלחה מסחררת ולסמל של כל מה שנחשק ב-2007. את התור ליום הפתיחה של המכירות שלו החלו אנשים ימים ולילות לפניו, במה שיהפוך לסוג של מסורת בהשקות של אפל. עקרון ההוכחה החברתית במיטבו.
בפרספקטיבה, האייפון הרעיד את עולם הטלפונים הניידים ושינה אותו לחלוטין. הוא הוליד תעשיות חדשות, הזניק את הכלכלה השיתופית ובכך שינה את הכלכלה העולמית ואת העולם כולו. בד בבד, חיסל האייפון את ענקיות המובייל הוותיקות. מי סופר היום את סוני אריקסון, את פאלם, את Windows phone, בלאקברי או נוקיה? - פעם הן היו ענקיות מובייל ומובילות שוק והיום - חברות שמנסות להחזיק מעמד מעל פני המים.
ההברקה הגדולה של האייפון הייתה הגלישה באינטרנט הרגיל. לא זה של ה-WAP, המוגבל והמקובל בכל הטלפונים הניידים עד אז. הגלישה הזו הפכה את הטלפון הנייד למה שהוא היום - מחשב בתנועה. היא גם יצרה מהר מאד את "כלכלת האפליקציות", שבתוך שנים ספורות הפכה לאחת הכלכלות החזקות בעולם.
גם כאן התנגד בתחילה ג'ובס לפתוח את שוק האפליקציות למפתחים עצמאיים. אבל מרגע שנעתר, נפתח הסכר. אפליקציות מובייל, בנות שנים אחדות, שוות כיום יותר מתאגידים ותיקים ואדירים מהכלכלה הרגילה. הוליווד כולה לא מתקרבת לשווי של 5 האפליקציות המצליחות של ימינו. מותגים כמו ווטסאפ, Waze, גט טקסי או סנאפצ'ט, הם הקוקה קולה והליווי'ס החדשים. מעל מיליארד בני אדם פוקדים בכל יום את האפליקציות שנולדו באייפון והפכו ליומיום של כולנו ולמרכיב מרכזי בתרבות המודרנית.
וזה לא שאפל ניצחה בשוק כולו. אנדרואיד, מערכת הפעלה שגוגל קנתה ושחררה לכל היצרניות באופן חופשי, ניצחה אותה מזמן. המכשירים של המתחרים חזקים יותר ומכילים יותר פיצ'רים. גם סמסונג ולא אפל, היא יצרנית הסמארטפונים הגדולה בעולם. אבל האייפון ואפל הם עדיין מובילי השוק, אלו שכולם מביטים לראות מה החידושים שלהם, כדי לדעת מה המכשירים שלהם יכילו בשנה הבאה. הם עדיין המעוצבים ביותר, היקרים ביותר והנחשקים מכולם.
הנה האייפון והשינוי הבלתי נתפס שחולל (עברית):
https://youtu.be/7aT6Lbvm7Io
כך הוא הוצג האייפון הראשון:
https://youtu.be/vZYlhShD2oQ
מבט על המכשיר המהפכני, 10 שנים אחרי:
https://youtu.be/386sZZbzEc4
עוד מבט:
https://youtu.be/TtFQgqe3ZFA
מה שהוא חולל מאז:
https://youtu.be/pzlePBVu_Bs
הפרסומת הראשונה שלו:
https://youtu.be/6Bvfs4ai5XU
היום אפילו לתכנת אפשר בסמארטפון:
https://youtu.be/Cmq3TrS3ccU
אחת הפרודיות שהמתחרים עושים על משתמשי האייפון:
https://youtu.be/SbmgV7Oyp0w
וכתבה נהדרת על השינויים שיוצרת ההתמכרות הזו באנושות:
https://youtu.be/RmVJ1acLGic?long=yes
ג'רי סיינפלד היה סטנדאפיסט ובדרן מצליח בניו יורק. יום אחד הוא קיבל הצעה מרשת טלוויזיה, להציג קומדיית מצבים בטלוויזיה. ביחד עם חבר בדרן נוסף, לארי דיוויד, הוא יצר את קומדיית המצבים הפופולרית "סיינפלד" (Seinfeld), שעסקה כאילו בחייו שלו.
הסדרה הזו שבתחילה נחשבה לכישלון רייטינג מוחלט ושחברת הטלוויזיה NBC שקלה בכלל לבטל אותה לאחר העונה הראשונה, הפכה להצלחה מסחרית מסחררת. עד שנת 1998, כשהיא הסתיימה, היא הייתה לאחת הסדרות המצליחות בהיסטוריה של הטלוויזיה.
המעניין הוא שההצלחה המסחרית לא התנגשה באיכות של סיינפלד. על אף הצלחתה ואולי בזכות ההתעקשות של היוצרים על הכיוון של "סדרה על שום דבר", היא נחשבת לסיטקום (קומדיית מצבים) הטוב ביותר בכל הזמנים.
הדבר הבסיסי והמיוחד בסדרה היא קודם כל ההומור המשובח שלה והשחקנים המוכשרים והמצחיקים שבה. אך מעבר לזה היא נחשבת מיוחדת מבחינות נוספות.
קודם כל העובדה שהסדרה עסקה בחבורת צעירים שמתעסקת בדברים טפלים, ממש דברים שקורים לכולנו ועושה מהם עניין רב. מעולם לא נראו בטלוויזיה נושאים שטותיים אך מדויקים כל כך. הם עושים ומתעסקים בשלל מעשים שלא מקובל להראות בטלוויזיה, על אף שהם עצמם אנשים רגילים.
יוצרי סיינפלד הכניסו לשפה ולהווי המון ביטויים ושלל דמויות ציוריות והזויות, החל מה"נאצי של המרק", דרך השכן ניומן ועד ל"תעשיות ונדליי" - חברה שלא הייתה קיימת מעולם.
שקרים, המצאות מוזרות, ריבים ובעיות ביחסים - הכל מוצג שם באופן מצחיק ומעורר מחשבה גם יחד.
ניתן לומר שה"סדרה על כלום" חקרה את אבני הבניין של ההתנהגות החברתית ומה זה להיות בן-אדם בחברה המודרנית. סיינפלד עסקה בשלל נושאים, כולל בנימוס, בתחמנות, במה נכון לומר, איך נכון להתנהג, מה שוויין האמיתי של הנורמות החברתיות ומהי זוגיות ראויה. היא גם ניסתה להתמודד עם סוגיות של תקשורת ההמונים, האם תכנית טלוויזיה מעניינת רק "בגלל שהיא בטלוויזיה" או שצריך להיות בה תוכן.
המראה החברתית ההומוריסטית שסיינפלד העמידה בפני החברה האנושית הייתה קודם כל מצחיקה ורק אחר-כך מעוררת מחשבה. זו הסיבה שלומדים עליה באוניברסיטאות ונכתבו עליה ספרי פילוסופיה ומחקר שונים.
ואלה רק חלק קטן מהסיבות שהסדרה הזו נחשבת גאונית ומשודרת באינספור שידורים חוזרים. כמעט בכל רגע ביממה, מוצג פרק של סיינפלד איפה שהוא בעולם, שלא לדבר על נטפליקס שמאפשרת כיום לצפות בכל פרק של סדרת המאסטרפיס של תולדות הטלוויזיה.
הנה אוסף של ציטוטים מהסדרה "סיינפלד":
http://youtu.be/mKsUlf20DF0
על "סיינפלד" (עברית):
http://youtu.be/XRQP9NbI15Y
רמיקס וקליפ מעולה שעשה גולש לסיינפלד:
https://youtu.be/S1uD1wBiHt8
קטע סטנדאפ של ג'רי סיינפלד (מתורגם):
http://youtu.be/NUWIcx9sylQ
וקטע מ"היהודים באים" שמרפרר ל"שואו אבאוט נאט'ינג", ה"תכנית על כלום" מסיינפלד:
https://youtu.be/TEJQre26i5M
בשנות ה-60 התגלתה לעולם המערבי תופעה של הערצה מדהימה שהפסיכולוגים כינו "פסיכוזת המונים" והתקשורת כינתה "ביטלמניה". ההערצה המטורפת ללהקת "הביטלס" הגיעה לשיאה אצל מתבגרים, במיוחד בקרב נערות בגיל העשרה, אבל סימנה גם את פתיחתו של שלב חדש ולא מוכר בהערצת כוכבים. כי אחת התופעות החזקות של התרבות המודרנית היא ההערצה (Admiration) שחשים צעירים בכל העולם כלפי זמרים, להקות, כוכבי קולנוע, ספורט, דת ואמנות.
הערצה היא הערכה גדולה ונטולת ביקורת, כלפי אחרים. לרוב מדובר באדם אחר, אך לעתים זה יכול להיות גם כלפי תופעה, כמו ל"מופע הקולנוע של רוקי", או אפילו הערצה לחפץ, דוגמת הג'ינס של ליווייס, האייפון או גיטרת פנדר.
"הערצה מביאה לעיוורון" אמר פעם תומאס ברנהרד. ואכן, הערצה נוטה לרוב להתפעלות ממושא ההערצה, מתכונותיו, מעשיו ואף לכל הקשור בו. המעריצים נוטים להתעלם או להכחיש את תכונותיו השליליות של הנערץ. לרוב הם גם מבטלים את עצמם למולו, מעמידים עצמם מתחת לו ואת רצונותיו לפני אלו שלהם. זה גם ההסבר להליכתם העיוורת של חברי כתות אחרי מנהיגים וגורואים המובילים אותם לא פעם למקומות קשים ולהרס העצמי.
אבל למה אנו מעריצים כל כך את המפורסמים, המצליחים, המוכשרים והנכונים, ככל שיהיו כאלה? - ובכן, אין תשובה פשוטה לכך. מדובר בדבר חמקמק, אך אחד ההסברים הוא שלא פעם המעריץ מלביש על הנערץ את חלומו על האושר ומגשים באופן מסוים, דרך הצלחתו של הנערץ, את האושר שלו עצמו. מה שגורם לו, כמובן, להרגיש טוב יותר. בשל ההערצה הופך האדם הכריזמטי והנערץ סוג של "שליח להצלחה" בשביל המעריץ, שהוא לרוב אדם צעיר או חסר בטחון באופן כלשהו.
הצלחתו של הכוכב מקנה למעריץ תחושה טובה. לרוב גם חשים המעריצים שהם מקבלים מהנערץ המון, שהוא מבין אותם ושיש להם קשר מיוחד עימו, תוך שהם מתעלמים כמובן מהעובדה שהקשר הזה הוא קשר בכיוון אחד בלבד, סוג של אשלייה ליחסים של ממש ביניהם לבין מושא הערצתם.
הנה ההערצה המודרנית (עברית):
https://youtu.be/oe0di23jJ0Y
מעריצות מספרות (עברית):
https://youtu.be/KFx3vx7bfYE
תופעת הביטלמניה (עברית):
http://youtu.be/Vikz88Wj8W8?t=1m16s&end=8m52s
חיוך לסיום (עברית):
https://youtu.be/4dVehVIq6Ok
ומה קורה אחרי הרבה שנים למושאי ההערצה? (עברית)
https://youtu.be/4J_US3QCOfg?long=yes
לוגואים, פרסומות, מיתוג, מודעות, קמפיינים, באנרים, ג'ינגלים או שלטי פרסום - היום יום שלנו מוצף בהזמנות לצרוך, לקנות, לרכוש בעלות או להשקיע במוצרים ושירותים שיהפכו אותנו מאושרים ואת חיינו נוחים יותר. בחברה המודרנית אם אתה צורך - משמע אתה קיים!
על זה מתבססת תרבות הצריכה (Consumer culture) של ימינו, תופעה צעירה יחסית שמעולם לא התקיימה לפני העידן המודרני. לא תמיד היה המין האנושי, במיוחד בחלקים הפחות מבוססים שבו, כל כך עסוק בקניות ובזבזן בצריכה.
חשבו על זה לרגע. עד לפס הייצור והייצור ההמוני שהפך את התעשייה למובילת הכלכלה, האדם קנה. אבל בדרך כלל הוא קנה לצרכיו.
ההיסטוריה הקצרה של תרבות הצריכה המודרנית מראה שהכל מתחיל לאחר מלחמת העולם השנייה. היציאה מעידן קשה של מיתון וכלכלת מלחמה מצומצמת, שהיא עצמה באה אחרי שפל עולמי גדול, הייתה הדרגתית אבל הרימה את הכלכלה לגבהים שהמין האנושי לא הכיר לפני כן.
הייצור המלחמתי של המלחמה העולמית כולה הופנה באחת לפסי ייצור שלמים של מוצרי נוחות, פנאי וסטטוס (אלה שמדגימים לשכנים כמה אנחנו מצליחים ויכולים להרשות לעצמנו).
גם היכולת הכלכלית של הציבור במדינות רבות צמחה פלאים. הרדיו ואחריו הטלוויזיה החלו לפרסם מוצרים וחוויות והדמיון אחז בעגלת הקניות. לפתע המוצרים שקנית הפכו לפחות מאלה שאתה צריך באמת ויותר מאלה שמפגינים מי אתה וכמה אתה מצליח.
אנשים החלו לפתע להפגין עושר והמוצרים שהם קנו הפכו למוצרים ממותגים. חלק משמעותי מעלות המוצר שקנית היה שווי הלוגו שיש עליו.
מצליח, מעריך איכות, לא מתפשר, בעל יכולת - לא פעם, יותר משהוא מעיד על איכות המוצר, המותג שמייצר אותו ומתנוסס עליו העיד עליך כבעליו.
בואכה המילניום החדש, האינטרנט הביא את הצריכה בעולם החופשי לגבהים חדשים. העולם שבו אנו חיים החל מציע כמות אדירה של מוצרים וכמעט בלי חשבון. פרסום, שיווק, משפיענים, דירוגים רייטינג וטרנדים - הכל עובד ומוגש במנות גדושות למין האנושי עתיר הרצונות שרוצה עוד והרבה מהם, שיגיעו בזול, מיידית ובלי להמתין. שהכל יהיה בידינו - כאן ועכשיו.
די מהר התפתחה הגלובליזציה והפכה את העולם כולו לשוק אחד גדול. החברות כבר לא מייצרות לכלכלה ספציפית או אפילו למדינות האזור. תאגידים בינלאומיים מייצרים כשהשוק שלהם הוא בפשטות כל העולם. גם אתה הצרכן חושק במשהו, נכנס לאינטרנט, משווה בין המחירים שלו ברשתות שליד הבית או באתרי מכירה ענקיים כמו אמזון ואיביי, מציץ לרגע בשלל שווקים מקוונים מסין, מזמין וממתין שהשליח יביא אל סף ביתך.
הרשתות החברתיות הכניסו את השיווק לעידן בו הרזולוציה היא ברמת היחיד. היכולת של בינה מלאכותית וספציפית הלמידה העמוקה, ללמוד את חשקיו ותחומי העניין של כל משתמש וגולש מביאים לכך שלכל אדם מותאמים הפרסומות, הפוסטים והמוצרים שהוא רואה, מה שמגדיל את המכירות בטירוף.
כשהתאגיד נותן לך בחינם, אתה הופך למוצר והדאטה שנאסף עליך הוא שמאפשר לדייק את מה שתראה ואפילו את המחירים שתראה לכל מוצר שגילית בו עניין. ספוילר: הם בדרך כלל יהיו גבוהים יותר כשהאלגוריתם מבין שגילית בהם עניין.
לדת הקניות והשופינג יש גם חגים משלה. חגי הצרכנות הולכים ומתרבים. אם פעם היו חגי תשרי ופסח ליהודים וכריסטמס וה-New Year לכל שאר העולם, היום הצטרפו עוד המון "חגי קניות" לדת הרשת. ביניהם יהיו יום הרווקים הסיני, הסופר מאנדיי, סאמר סייל, יום האהבה, הפי וונלטיינ'ז דיי ובטח כבר יש שניים שלושה חדשים שלא הזכרנו.
בולמוס הצריכה לא עושה סימנים שהוא ייעלם בקרוב. אפילו משבר האקלים ומצבו המחמיר ומכמיר הלב של כדור הארץ לא מדגדג לו את כרטיס האשראי. אלה אנחנו שמשלמים ונמשיך לשלם את המחיר של הצריכה הזו והוא לא יהיה בכסף - הוא יהיה הרבה יותר יקר.
כך נוצרה הצריכה הלא-נשלטת והחומרנות בעולם המודרני:
https://youtu.be/iFlMQAppIpg
התוצאה ברורה - מעולם לא היה המין האנושי בבולמוס כזה של קניות:
https://youtu.be/2zf9HaWwaLI
מה גורם לנו לקנות כל כך הרבה?
https://youtu.be/KtWlmbDsx-U
כך התכנון של הקניון, מרכז הקניות המודרני, מיועד לגרום לצריכה נלהבת ולא נשלטת (מתורגם):
https://youtu.be/yzWASs0Nh7I
וסרט תיעודי על היווצרות תרבות הצריכה שגורמת לנו לרכוש עוד ועוד מוצרים מיותרים (מתורגם):
https://youtu.be/Y-Unq3R--M0?long=yes
קייסי נייסטאט (Casey Neistat) הוא יוטיובר יהודי אמריקאי מפורסם, במאי ויוצר סרטים, ולוגר שייסד ערוץ מולטימדיה שנמכר לענקית הטלוויזיה CNN וכללית איש מגניב, לא צעיר ולא יפה. אבל הוא נחוש, חרוץ ועקבי שחי את החלום של המשפיען והמתקשר האולטימטיבי. כל פוסט או סרטןן שלו מגיע למיליונים של בני אדם.
משפיענים (Influencers) הוא כינוי לסוג חדש של אנשים שפועלים באינטרנט, בעיקר ברשתות החברתיות. המשפיענים הם סוג של מעצבי דעה מודרניים, המקבילים הפופולריים, שלא לומר הפופוליסטיים, של הוגי הדעות מהעבר.
העוקבים של המשפיען הם קהל היעד שלו. אליהם המשפיענים מדברים וכותבים. חלק גדול מהמשפיענים והמשפיעניות מעלים כמה פוסטים ביום ומשתפים את העוקבות בהתרחשויות רבות בחייהם, בתחומי המומחיות או בתחביבים שלהם.
את המשפיענות אפשר כבר להגדיר כמקצוע, אחד מסוגי המקצועות החדשים של המאה ה-21, מקצוע שבעבר לא היה סיכוי שיוולד.
והפרנסה? - מהכנסות הפרסומות בבלוג או בווידאו שלהם, דרך המלצות משולמות על מוצרים, קמפיינים מסחריים מסווים או גלויים ועד הפיכה לפרזנטורים של מותגים ועסקים או אפילו מניות ועד שותפות בחברות הזנק, סטארטאפים, שהם הופכים לזרוע השיווקית שלהם.
לרוב, המוטיבציה של משפיענים רבים מתחילה מקידום עצמי. לעתים הסיבה היא שיווק של כלי תקשורת שממנו הם משתכרים, כמו אלו שמגישים תוכנית רדיו או טלוויזיה, או כותבים טור בעיתון. היו מהם ששיווקו את ההרצאות שלהם, או סתם החלו את הדרך ברצון לזכות באהדה ותשומת לב מהציבור.
בהמשך החלו להגיע התגמולים העסקיים של חברות, שהחלו לשלם להם כדי שינסו וימליצו על מוצריהן. משלמדו אותם עסקים שאותם משפיענים אכן הגדילו משמעותית את המכירות שלהם, התופעה הלכה וגברה. משפיענים רבים מכניסים כיום סכומי כסף יפים באופן זה.
המשפיענים הם חלק מ"כלכלת תשומת הלב", מה שזכה לכינוי "כלכלת הצומי". יש בישראל מיליוני צעירים ולא מעט מבוגרים שניזונים לצורך קבלת החדשות והמידע שלהם רק מהרשתות החברתיות. רדיו, עיתונים וטלוויזיה הם לא חלק מהיום יום שלהם. איך הם יקבלו תמונת עולם שמשקפת את המציאות בעולם האמיתי?
הנה קייסי נייסטט שמעיד על עצמו שככל שהורידו לו הוא העלה לעצמו:
https://youtu.be/jG7dSXcfVqE
משפיענית בעבודה (עברית):
https://youtu.be/mwXimQBsHo0
כשמרכזים אותם וזורקים אותם ממטוס (עברית):
https://youtu.be/2qI5_oUehwo
נסיונות ללמד את הטכניקות של המשפיענים (עברית):
https://youtu.be/DOWrJDQx4pY
מפורסמים יכולים להפיץ אפילו רעיונות שקשה להפיץ, במיוחד כשמגייסים רבים מהם להעביר מסר אחד (מתורגם):
https://youtu.be/2-yuhhrKuTs
הבלוגרים המטיילים:
https://youtu.be/R0WmkoOZ6ZE
המצחיקים שביניהם (עברית):
https://youtu.be/qFHrYUvi2ks
כתבת טלוויזיה על סבתא ימימה - אושיית רשת לא צפויה (עברית):
https://youtu.be/G3gH8RkSvI4?long=yes
וכך נולדים אינפלואנסרים באמצעות AI:
https://youtu.be/q-gzJsOTaN4?long=yes
