שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מהו עץ המסטיק שאותו גם מפיקים ממנו?
עץ מסטיק (Mastic) או עץ המסטיקה (Pistacia lentiscus) הוא שיח ירוק-עד קטן השייך למשפחת הפיסטוק. הוא גדל באגן הים התיכון, מספרד ועד יוון, דרך צפון אפריקה ומסתגל בקלות לקרקעות סלעיות ויבשות.
אבל מה שהפך אותו למפורסם הוא לא הצל שהוא מספק ולא פירותיו הקטנים, אלא שרף העץ השקוף, גידול נדיר ויקר ערך המטפטף מהחתכים בקליפתו וידוע בתור "מסטיק" (Mastic).
כבר אלפי שנים שחקלאים באי היווני כיוס (Chios) מתפרנסים מחומר טבעי זה, שהוא נדיר ויקר ערך. המסטיק מופק בעיקר בקצה הדרומי של האי היווני, שם גדלו עצי המסטיקה במשך אלפי שנים ומשגשגים באקלים הייחודי שלו. לפני כ-3,000 שנה כבר ידעו היוונים הקדמונים לחתוך את קליפת העץ ולאסוף את השרף המטפטף.
את המסטיק, שכינו לעתים קרובות "הזהב הלבן של כיוס" או "דמעות כיוס", אהבו מאוד גם הרומאים. אצילי רומא לעסו אותו לריח פה מוצלח. אגב, קרוב לוודאי שהמילה האנגלית ללעיסה, masticate, מקורה במילה היוונית mastichan, בעברית "ללעוס".
תהליך ההפקה של המסטיק לא השתנה כמעט מאז. בקיץ, חקלאים חותכים חריצים קטנים בקליפת הגזע והענפים של העץ. השרף מגיב ומטפטף החוצה, מתקשה במגע עם האוויר ויוצר גושים שקופים בצבע צהוב-ירוק בהיר. לאחר כשבועיים אוספים את הגושים ביד, מנקים אותם ומייבשים.
כל עץ מניב בין 60 ל-200 גרם שרף בעונה. האי כיוס מייצא כ-100 טון בשנה. מדובר בתעשייה המוגנת כמלאכה מסורתית אמנותית ייחודית של האי.
בתקופה העות'מאנית ייחס הסולטן חשיבות כה רבה למסטיק עד שהטיל עונש מוות על גניבת עצי מסטיקה מהאי. בתמורה לאספקה קבועה לארמון בקונסטנטינופול זכה כיוס להקלות מס.
ב-1822, כשהשלטון העות'מאני ביצע טבח באי והרג או שיעבד כמעט את כל תושביו, כ-20 כפרי המסטיקה (Mastichochoria) ניצלו - הסולטן פשוט לא רצה לאבד את הספקים שלו.
מה עושים עם המסטיק? הרבה יותר ממה שנדמה. החומר הזה שמחלחל מקליפת עצי המסטיק נקצר לא רק בשל טעמו הטוב אלא גם בזכות הערך הטיפולי שלו. שרף דביק זה משמש כרכיב בבשמים ובעשרות תרופות מסורתיות. הוא גם מצוין בתור בסיס ללכה ולצבעים, תוסף לגבינות, למשקאות, ממתקים וכמובן לגומי לעיסה הידוע כ... מסטיק.
בתרבות היוונית שותים ליקר מסטיק (Mastika) לאחר הארוחה. בתרבות הטורקית מכינים ממנו סוג מיוחד של גלידה נמתחת (Dondurma).
מחקרים מהשנים האחרונות בחנו את השרף כחומר אנטיבקטריאלי. המחקרים גילו שהוא עשוי לסייע בהגנה מפני חיידקים הגורמים לכיבי קיבה. עוד לא מדובר בתרופה מאושרת, אבל ענף מחקר שלם הולך וצומח סביב העניין הזה.
כך הפך שיח קטן ולא מרשים לאחד מהצמחים המסחריים המעניינים בים התיכון, כשהמקומיים שומרים מאז ימי קדם על אותה שיטת עבודה עתיקה.
הנה הסבר על הפקת המסטיק מהעצים באי כיוס, מקום הגידול של ה"גאם מסטיק":
https://youtu.be/8FQXfsrnLNg
עץ המסטיק שכמו בוכה ב"דמעות" של שרף המסטיקה:
https://youtu.be/TMUpsn6UH6I
והמסטיק הטבעי הזה יקר כי הוא קשה להפקה:
https://youtu.be/fqLhbfaAt-Q?long=yes
איך נוצר שרף העצים ולמה הוא משמש?
שרף (Resin) הוא החומר הדביק שמפרישים עצים וצמחים שונים, במיוחד לאחר שפוגעים בהם.
לא ברור לחלוטין מדוע החומר מופרש מהגבעולים ומהגזע של העץ השקד כאשר הוא נפגע. בין הסיבות האפשריות לכך שהצמחים מייצרים את השרף מציעים החוקרים הגנה ומניעה מחרקים לחדור לעץ, או הגלדה של הפצע בעץ כדי לסתום את החורים, או למנוע השתלטות של פטריות טפילות על העץ.
העובדה שהשרף נוזל לאחר פגיעה בצמח או בעץ גורמת לאנשים לחשוב שמדובר במקבילה הבוטאנית של דם, אבל זה לא נכון. אם כבר, אז המקבילה לדם אצל הצמח הוא המוהל (Sap). זהו נוזל מבוסס מים, המכיל את חומרי המזון של הצמח וזורם בתוך הצמח מהשורשים אל העלים. את סירופ המייפל, שאנו כל כך אוהבים על הפנקייק שלנו, מייצרים מהמוהל של עץ האדר.
בני תרבויות שונות נהגו בעבר ללעוס את השרף, כסוג של גומי לעיסה, מעין מסטיק טבעי. השרף של עצים מסוימים מכיל חומרים שגורמים להזיות ותרבויות שונות ניצלו אותו לטקסים דתיים, להתעלות הרוח וליצירת אקסטזה פולחנית.
בעבר יצרו מהשרף גם גומי, סמי מרפא, קטורת ומסמיך לאפיה ולבישול. את הדבורים משמש השרף של עץ השקד כמרכיב בהכנת הפרופוליס.
לקטורת ניתן לשרוף שרפי עץ טבעיים באמצעות מעגל פחם בעל הצתה עצמית ומשטח עמיד בחום. כבר מאות שנים שבזכות יתרונותיהם הארומתרפיים והרוחניים מותכים שרפים של קופל, לבונה, מור, דם דרקון, מעגלי פחם ועוד.
בימינו מנצלים את השרף לייצור טרפנטין (turpentine), החומר שבו משתמשים כדי לנקות מברשות צבע מצבעי השמן שדבקו בהם. רוב הפועלים שאוספים שרף מהעצים, עושים זאת בדרך כלל עבור בתעשיית הטרפנטין.
השרף של עץ השקד משמש גם להכנת דבק טבעי. מערבבים גוש שרף יבש עם מים וכשהוא מתנפח והופך מעין ג'לי, אפשר להדביק איתו נייר. בכל פעם שהוא מתייבש, מעט מים יחזירו אותו להיות דבק כזה.
השרף משמש גם כפוליטורה, חומר מחדש לציפוי רהיטים. כנרים ונגני כלי קשת נוהגים למרוח שרף על הקשת של כלי המיתר, מה שמגביר את החיכוך ומחזק את הצליל.
הנה שרף העצים שעל עץ האורן:
https://youtu.be/pajmDAR3fAM
אפשר גם לאכול שרף של עצי פרי כמו אפרסק:
https://youtu.be/NgS9zM0__Qc
ביוון מתמחים בהפקת שרף עץ המסטיק למסטיק טבעי:
https://youtu.be/TMUpsn6UH6I
כך משמש שרף העצים השונים לקטורת:
https://youtu.be/5pGYhLsBt7U
הכנת משחה משרף אורן:
https://youtu.be/qu5MLYY87FA
אבן הענבר עם הדבורה הלכודה בה, היא למעשה שרף שהתאבן לפני מיליוני שנים:
https://youtu.be/Fyub9CUALc4
וסיפור על שרף העצים ביער (עברית):
https://youtu.be/Ujd6unK1Krw?long=yes
עץ מסטיק
עץ מסטיק (Mastic) או עץ המסטיקה (Pistacia lentiscus) הוא שיח ירוק-עד קטן השייך למשפחת הפיסטוק. הוא גדל באגן הים התיכון, מספרד ועד יוון, דרך צפון אפריקה ומסתגל בקלות לקרקעות סלעיות ויבשות.
אבל מה שהפך אותו למפורסם הוא לא הצל שהוא מספק ולא פירותיו הקטנים, אלא שרף העץ השקוף, גידול נדיר ויקר ערך המטפטף מהחתכים בקליפתו וידוע בתור "מסטיק" (Mastic).
כבר אלפי שנים שחקלאים באי היווני כיוס (Chios) מתפרנסים מחומר טבעי זה, שהוא נדיר ויקר ערך. המסטיק מופק בעיקר בקצה הדרומי של האי היווני, שם גדלו עצי המסטיקה במשך אלפי שנים ומשגשגים באקלים הייחודי שלו. לפני כ-3,000 שנה כבר ידעו היוונים הקדמונים לחתוך את קליפת העץ ולאסוף את השרף המטפטף.
את המסטיק, שכינו לעתים קרובות "הזהב הלבן של כיוס" או "דמעות כיוס", אהבו מאוד גם הרומאים. אצילי רומא לעסו אותו לריח פה מוצלח. אגב, קרוב לוודאי שהמילה האנגלית ללעיסה, masticate, מקורה במילה היוונית mastichan, בעברית "ללעוס".
תהליך ההפקה של המסטיק לא השתנה כמעט מאז. בקיץ, חקלאים חותכים חריצים קטנים בקליפת הגזע והענפים של העץ. השרף מגיב ומטפטף החוצה, מתקשה במגע עם האוויר ויוצר גושים שקופים בצבע צהוב-ירוק בהיר. לאחר כשבועיים אוספים את הגושים ביד, מנקים אותם ומייבשים.
כל עץ מניב בין 60 ל-200 גרם שרף בעונה. האי כיוס מייצא כ-100 טון בשנה. מדובר בתעשייה המוגנת כמלאכה מסורתית אמנותית ייחודית של האי.
בתקופה העות'מאנית ייחס הסולטן חשיבות כה רבה למסטיק עד שהטיל עונש מוות על גניבת עצי מסטיקה מהאי. בתמורה לאספקה קבועה לארמון בקונסטנטינופול זכה כיוס להקלות מס.
ב-1822, כשהשלטון העות'מאני ביצע טבח באי והרג או שיעבד כמעט את כל תושביו, כ-20 כפרי המסטיקה (Mastichochoria) ניצלו - הסולטן פשוט לא רצה לאבד את הספקים שלו.
מה עושים עם המסטיק? הרבה יותר ממה שנדמה. החומר הזה שמחלחל מקליפת עצי המסטיק נקצר לא רק בשל טעמו הטוב אלא גם בזכות הערך הטיפולי שלו. שרף דביק זה משמש כרכיב בבשמים ובעשרות תרופות מסורתיות. הוא גם מצוין בתור בסיס ללכה ולצבעים, תוסף לגבינות, למשקאות, ממתקים וכמובן לגומי לעיסה הידוע כ... מסטיק.
בתרבות היוונית שותים ליקר מסטיק (Mastika) לאחר הארוחה. בתרבות הטורקית מכינים ממנו סוג מיוחד של גלידה נמתחת (Dondurma).
מחקרים מהשנים האחרונות בחנו את השרף כחומר אנטיבקטריאלי. המחקרים גילו שהוא עשוי לסייע בהגנה מפני חיידקים הגורמים לכיבי קיבה. עוד לא מדובר בתרופה מאושרת, אבל ענף מחקר שלם הולך וצומח סביב העניין הזה.
כך הפך שיח קטן ולא מרשים לאחד מהצמחים המסחריים המעניינים בים התיכון, כשהמקומיים שומרים מאז ימי קדם על אותה שיטת עבודה עתיקה.
הנה הסבר על הפקת המסטיק מהעצים באי כיוס, מקום הגידול של ה"גאם מסטיק":
https://youtu.be/8FQXfsrnLNg
עץ המסטיק שכמו בוכה ב"דמעות" של שרף המסטיקה:
https://youtu.be/TMUpsn6UH6I
והמסטיק הטבעי הזה יקר כי הוא קשה להפקה:
https://youtu.be/fqLhbfaAt-Q?long=yes
שרף (Resin) הוא החומר הדביק שמפרישים עצים וצמחים שונים, במיוחד לאחר שפוגעים בהם.
לא ברור לחלוטין מדוע החומר מופרש מהגבעולים ומהגזע של העץ השקד כאשר הוא נפגע. בין הסיבות האפשריות לכך שהצמחים מייצרים את השרף מציעים החוקרים הגנה ומניעה מחרקים לחדור לעץ, או הגלדה של הפצע בעץ כדי לסתום את החורים, או למנוע השתלטות של פטריות טפילות על העץ.
העובדה שהשרף נוזל לאחר פגיעה בצמח או בעץ גורמת לאנשים לחשוב שמדובר במקבילה הבוטאנית של דם, אבל זה לא נכון. אם כבר, אז המקבילה לדם אצל הצמח הוא המוהל (Sap). זהו נוזל מבוסס מים, המכיל את חומרי המזון של הצמח וזורם בתוך הצמח מהשורשים אל העלים. את סירופ המייפל, שאנו כל כך אוהבים על הפנקייק שלנו, מייצרים מהמוהל של עץ האדר.
בני תרבויות שונות נהגו בעבר ללעוס את השרף, כסוג של גומי לעיסה, מעין מסטיק טבעי. השרף של עצים מסוימים מכיל חומרים שגורמים להזיות ותרבויות שונות ניצלו אותו לטקסים דתיים, להתעלות הרוח וליצירת אקסטזה פולחנית.
בעבר יצרו מהשרף גם גומי, סמי מרפא, קטורת ומסמיך לאפיה ולבישול. את הדבורים משמש השרף של עץ השקד כמרכיב בהכנת הפרופוליס.
לקטורת ניתן לשרוף שרפי עץ טבעיים באמצעות מעגל פחם בעל הצתה עצמית ומשטח עמיד בחום. כבר מאות שנים שבזכות יתרונותיהם הארומתרפיים והרוחניים מותכים שרפים של קופל, לבונה, מור, דם דרקון, מעגלי פחם ועוד.
בימינו מנצלים את השרף לייצור טרפנטין (turpentine), החומר שבו משתמשים כדי לנקות מברשות צבע מצבעי השמן שדבקו בהם. רוב הפועלים שאוספים שרף מהעצים, עושים זאת בדרך כלל עבור בתעשיית הטרפנטין.
השרף של עץ השקד משמש גם להכנת דבק טבעי. מערבבים גוש שרף יבש עם מים וכשהוא מתנפח והופך מעין ג'לי, אפשר להדביק איתו נייר. בכל פעם שהוא מתייבש, מעט מים יחזירו אותו להיות דבק כזה.
השרף משמש גם כפוליטורה, חומר מחדש לציפוי רהיטים. כנרים ונגני כלי קשת נוהגים למרוח שרף על הקשת של כלי המיתר, מה שמגביר את החיכוך ומחזק את הצליל.
הנה שרף העצים שעל עץ האורן:
https://youtu.be/pajmDAR3fAM
אפשר גם לאכול שרף של עצי פרי כמו אפרסק:
https://youtu.be/NgS9zM0__Qc
ביוון מתמחים בהפקת שרף עץ המסטיק למסטיק טבעי:
https://youtu.be/TMUpsn6UH6I
כך משמש שרף העצים השונים לקטורת:
https://youtu.be/5pGYhLsBt7U
הכנת משחה משרף אורן:
https://youtu.be/qu5MLYY87FA
אבן הענבר עם הדבורה הלכודה בה, היא למעשה שרף שהתאבן לפני מיליוני שנים:
https://youtu.be/Fyub9CUALc4
וסיפור על שרף העצים ביער (עברית):
https://youtu.be/Ujd6unK1Krw?long=yes
