שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מה היה "הקרב על הבליטה" בו הובס היטלר סופית?
"הקרב על הבליטה" (Battle of the Bulge) הוא הכינוי שניתן למתקפה הגרמנית האחרונה במלחמת העולם השנייה. זו הייתה מערכה קשה ומדממת, בין בעלות הברית לוורמכט, צבא גרמניה הנאצית. הוא התקיים על הארדנים - אזור גבעות ויערות, בגבול בלגיה-צרפת, אזור שקיבל את שמו מאלת הציד הגאלית, ארדואנה.
את המערכה הזו יוזם היטלר. האיש שקוע בהזיות ועדיין מאמין ביכולתו לנצח במלחמה. הוא מחליט להשקיע את מרב הכוח בהדיפת בעלות הברית, במקום להתרכז בחזית המזרחית נגד כוחותיו של סטאלין. הוא גם דוחה את אזהרות גודריאן, גאון צבאי גרמני שרואה הה שגיאה איומה ומזהיר ממתקפת הענק הרוסית שמתקרבת. היטלר מאמין שכמו פרידריך הגדול, הוא ינצח את המלחמה כולה, לאחר שיפרק את הברית שנלחמת בו, על ידי הניצחון כאן.
בהחלטה פוליטית ולא צבאית, אין להיטלר קשב גם לאזהרות הגנרלים שניהול שתי חזיתות בו-זמנית נוגד את התפיסה האסטרטגית הגרמנית ומה שנקרא "תכנית שליפן". בניגוד לדעת מרבית מפקדי הוורמכט המנוסים, מטרתו היא לנצל את הבקיעים בין הבריטים לאמריקאים ולפצל את כוחות בעלות הברית, המתקדמים אל גרמניה, לכתר את הצבא הבריטי, כמו שעשה ב-1940 לפני מבצע דנקירק, לייאש את בנות הברית, לגרום להם לחתום איתו הסכם שלום ולאפשר לו להתרכז בחזית המזרחית ולבלום את צבאו של סטלין.
וכך, בפעולה מהירה ומפתיע ותוך אחד הכישלונות הקשים ביותר של מודיעין בעלות הברית במלחמה, באה המתקפה הגרמנית בבוקר של ה-16 בדצמבר 1944 יוצרת פריצה מהירה וכיבוש הבליטה בקווי ההגנה של האמריקאים.
מכאן מתנהל הקרב, מאמצע דצמבר 1944 ואמצע ינואר 1945. במערב קוראים לו "על הבליטה", על שום הניסיון האמריקאי ל"יישר" את הבליטה שיצרו הגרמנים בקו ההגנה של כוחות בעלות הברית.
בשלב הזה אין לבנות הברית יומינט, מודיעין אנושי ולא יכולת לאתר כוונות בתקשורת הצבאית של הצד השני. הגרמנים כבר לא משתמשים באלחוט, לאחר שבמפקדה של היטלר מבינים שבנות הברית פיצחו את צופן האניגמה והפיהרר מורה למפקדים הגרמנים לתקשר רק בקשר קווי של טלפוני שדה.
מאז מבצע אוברלורד, בו נחתו בעלות הברית בחופי צרפת ב-6 ביוני 1944, הם עדיין לא הצליחו לפרוץ לגרמניה ולהעביר לשטחה את המלחמה. אייזנהאואר גם מתח יותר מדי את קווי האספקה שלו ולא תמיד ניצל את הכוח האמריקאי כראוי. בנוסף, הוא הזניח את הארמיה השלישית של ג'ורג' פטון, שמצא את עצמו בקרב סטטי, באזור אלזס-לוריין.
וכך, במתקפה הגרמנית המוצלחת, גורמים הגרמנים לאבדות כבדות אצל האמריקאים. אבל אלה מתעשתים ובולמים אחרי 10 ימים את המתקפה. הגנרל פטון, המפקד הבולט ביותר של הכוחות האמריקאים, הוא שעולה על הדרך הנכונה לניצחון. הוא מציע הצעה נועזת ובלתי נתפסת במונחים צבאיים, לצאת למתקפת נגד תוך 3 ימים.
המצב מבחינת בעלות הברית לא מזהיר. אבל אייזנהאואר והפיקוד העליון שבראשו עמד השכילו לנהל את המערכה נכון, לבלום ולשבור את הגרמנים. בהחלטה מבריקה אייזנהאואר מעביר שתי ארמיות מנותקות יחסית לפיקודו של "מונטי", המנצח הגדול של אל-עלמיין והמתקפה יוצאת לדרך. מתקפת הנגד מנוהלת היטב, פטון עומד במשימה הלא הגיונית שלקח על עצמו וביחד עם גבורת החיילים האמריקאים והנחישות חסרת התקדים שלהם, הצבא הגרמני נבלם ומותקף בחזרה.
בתום חודש מתחילת המערכה שבים הגרמנים ומורחקים לקו שממנו התחילו אותה. הקרבות על הבליטה הפכו מאז לאחד הרגעים היפים בתולדות הצבא האמריקאי, כולל סירובו המפורסם של מפקד הדיוויזיה המוטסת ה-101, גנרל אנטוני מקאוליף, להיכנע ולא להתחסל על ידי הצבא הגרמני, שצר על כוחותיו בעיר בסטון ומאיים לחסלם.
מקאוליף ענה בכתב עם מילה בודדת שתהפוך למיתוס "Nuts", סלנג אמריקאי שאומר "לכו לכל הרוחות". התשובה העיפה לשמיים את מורל הלוחמים שלו והכניסה את תשובתו לספרי ההיסטוריה. 4 ימים אחר כך הגיעו כוחותיו של הגנרל פטון וביחד הם הסירו את המצור הגרמני והכניעו את הגרמנים שכתרו את העיר ואיימו להשמידה על כל יושביה.
הנה סיפורו של קרב הבליטה:
https://youtu.be/IgU5PRc9glw
מתוך סרט קולנוע על הקרב:
https://youtu.be/mdjau_yi5AY
סרטון תיעודי הסוקר את הקרב על הבליטה:
https://youtu.be/0THpux__SXA?long=yes
תיאור באנימציה על הקרב של הבליטה:
https://youtu.be/75APY0XhtCQ?long=yes
ופודקסט רדיו של ד"ר יצחק נוי על הקרב (עברית):
https://youtu.be/1sLnkOG2TrA?long=yes
פאטון
"הקרב על הבליטה" (Battle of the Bulge) הוא הכינוי שניתן למתקפה הגרמנית האחרונה במלחמת העולם השנייה. זו הייתה מערכה קשה ומדממת, בין בעלות הברית לוורמכט, צבא גרמניה הנאצית. הוא התקיים על הארדנים - אזור גבעות ויערות, בגבול בלגיה-צרפת, אזור שקיבל את שמו מאלת הציד הגאלית, ארדואנה.
את המערכה הזו יוזם היטלר. האיש שקוע בהזיות ועדיין מאמין ביכולתו לנצח במלחמה. הוא מחליט להשקיע את מרב הכוח בהדיפת בעלות הברית, במקום להתרכז בחזית המזרחית נגד כוחותיו של סטאלין. הוא גם דוחה את אזהרות גודריאן, גאון צבאי גרמני שרואה הה שגיאה איומה ומזהיר ממתקפת הענק הרוסית שמתקרבת. היטלר מאמין שכמו פרידריך הגדול, הוא ינצח את המלחמה כולה, לאחר שיפרק את הברית שנלחמת בו, על ידי הניצחון כאן.
בהחלטה פוליטית ולא צבאית, אין להיטלר קשב גם לאזהרות הגנרלים שניהול שתי חזיתות בו-זמנית נוגד את התפיסה האסטרטגית הגרמנית ומה שנקרא "תכנית שליפן". בניגוד לדעת מרבית מפקדי הוורמכט המנוסים, מטרתו היא לנצל את הבקיעים בין הבריטים לאמריקאים ולפצל את כוחות בעלות הברית, המתקדמים אל גרמניה, לכתר את הצבא הבריטי, כמו שעשה ב-1940 לפני מבצע דנקירק, לייאש את בנות הברית, לגרום להם לחתום איתו הסכם שלום ולאפשר לו להתרכז בחזית המזרחית ולבלום את צבאו של סטלין.
וכך, בפעולה מהירה ומפתיע ותוך אחד הכישלונות הקשים ביותר של מודיעין בעלות הברית במלחמה, באה המתקפה הגרמנית בבוקר של ה-16 בדצמבר 1944 יוצרת פריצה מהירה וכיבוש הבליטה בקווי ההגנה של האמריקאים.
מכאן מתנהל הקרב, מאמצע דצמבר 1944 ואמצע ינואר 1945. במערב קוראים לו "על הבליטה", על שום הניסיון האמריקאי ל"יישר" את הבליטה שיצרו הגרמנים בקו ההגנה של כוחות בעלות הברית.
בשלב הזה אין לבנות הברית יומינט, מודיעין אנושי ולא יכולת לאתר כוונות בתקשורת הצבאית של הצד השני. הגרמנים כבר לא משתמשים באלחוט, לאחר שבמפקדה של היטלר מבינים שבנות הברית פיצחו את צופן האניגמה והפיהרר מורה למפקדים הגרמנים לתקשר רק בקשר קווי של טלפוני שדה.
מאז מבצע אוברלורד, בו נחתו בעלות הברית בחופי צרפת ב-6 ביוני 1944, הם עדיין לא הצליחו לפרוץ לגרמניה ולהעביר לשטחה את המלחמה. אייזנהאואר גם מתח יותר מדי את קווי האספקה שלו ולא תמיד ניצל את הכוח האמריקאי כראוי. בנוסף, הוא הזניח את הארמיה השלישית של ג'ורג' פטון, שמצא את עצמו בקרב סטטי, באזור אלזס-לוריין.
וכך, במתקפה הגרמנית המוצלחת, גורמים הגרמנים לאבדות כבדות אצל האמריקאים. אבל אלה מתעשתים ובולמים אחרי 10 ימים את המתקפה. הגנרל פטון, המפקד הבולט ביותר של הכוחות האמריקאים, הוא שעולה על הדרך הנכונה לניצחון. הוא מציע הצעה נועזת ובלתי נתפסת במונחים צבאיים, לצאת למתקפת נגד תוך 3 ימים.
המצב מבחינת בעלות הברית לא מזהיר. אבל אייזנהאואר והפיקוד העליון שבראשו עמד השכילו לנהל את המערכה נכון, לבלום ולשבור את הגרמנים. בהחלטה מבריקה אייזנהאואר מעביר שתי ארמיות מנותקות יחסית לפיקודו של "מונטי", המנצח הגדול של אל-עלמיין והמתקפה יוצאת לדרך. מתקפת הנגד מנוהלת היטב, פטון עומד במשימה הלא הגיונית שלקח על עצמו וביחד עם גבורת החיילים האמריקאים והנחישות חסרת התקדים שלהם, הצבא הגרמני נבלם ומותקף בחזרה.
בתום חודש מתחילת המערכה שבים הגרמנים ומורחקים לקו שממנו התחילו אותה. הקרבות על הבליטה הפכו מאז לאחד הרגעים היפים בתולדות הצבא האמריקאי, כולל סירובו המפורסם של מפקד הדיוויזיה המוטסת ה-101, גנרל אנטוני מקאוליף, להיכנע ולא להתחסל על ידי הצבא הגרמני, שצר על כוחותיו בעיר בסטון ומאיים לחסלם.
מקאוליף ענה בכתב עם מילה בודדת שתהפוך למיתוס "Nuts", סלנג אמריקאי שאומר "לכו לכל הרוחות". התשובה העיפה לשמיים את מורל הלוחמים שלו והכניסה את תשובתו לספרי ההיסטוריה. 4 ימים אחר כך הגיעו כוחותיו של הגנרל פטון וביחד הם הסירו את המצור הגרמני והכניעו את הגרמנים שכתרו את העיר ואיימו להשמידה על כל יושביה.
הנה סיפורו של קרב הבליטה:
https://youtu.be/IgU5PRc9glw
מתוך סרט קולנוע על הקרב:
https://youtu.be/mdjau_yi5AY
סרטון תיעודי הסוקר את הקרב על הבליטה:
https://youtu.be/0THpux__SXA?long=yes
תיאור באנימציה על הקרב של הבליטה:
https://youtu.be/75APY0XhtCQ?long=yes
ופודקסט רדיו של ד"ר יצחק נוי על הקרב (עברית):
https://youtu.be/1sLnkOG2TrA?long=yes
