שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מהי "אמנות מנוונת"?
זה היה בתקופת השלטון הנאצי בגרמניה. תושבי העיר מינכן, עיר שהוכתרה על ידי היטלר כבירת האמנות הגרמנית, הוכרחו לשלם 10 פני ולהיכנס לתערוכה בה יצפו בעבודות של יהודים וקומוניסטים.
התערוכה עסקה במה שהנאצים כינו "אמנות מנוונת" (Entartete Kunst) או "אמנות דגנרטיבית". היא נועדה להציג את מה שבעיני הנאצים נחשב לאמנות מושחתת, מנוונת וסוטה. אמנות שמראה גרמנים לא יפים, לא הגרמנים ה"ארים", לא בלונדינים, עם עיניים כחולות, גבוהים ומרשימים כמו שהיטלר וגבלס תיארו בתעמולה שלהם.
למעשה נועדה התערוכה להכפיש את האמנות המודרנית ולגרום לאמנים היוצרים אותה להתיישר עם האמנות היפה בעיני הנאצים, האמנות "הנכונה" בעיני היטלר.
בין המושמצים על ידי הנאצים, אגב, היו כמה מהשמות הגדולים של אמנות המאה ה-20, כולל אנרי מאטיס, פבלו פיקאסו, מקס ארנסט, פיט מונדריאן, אדוורד מונק, וסילי קנדינסקי ומארק שאגאל.
השמות הללו גם מבהירים מהם הזרמים המודרניסטיים שבהם ראו היטלר ונאמניו אמנות מנוונת - פוביזם, אקספרסיוניזם, דאדא, סוריאליזם, קוביזם ו"האובייקטיביות החדשה".
הנאצים, שרצו להשליט מדיניות תרבותית אחידה, העריצו את האמנות הקלאסית, בנוסח היווני והרומי שלה. במסעם להשליט את האסתטיקה הזו על גרמניה כולה, הם רצו לטהר את המוזיאונים מ"האמנות המנוונת" (Decadent art), או "האמנות הדגנרטיבית" כפי שכינו אותה. הם הפכו את התערוכה לתערוכה נודדת, שעברה מעיר לעיר ברחבי הרייך השלישי.
התערוכה הזו לא הייתה האקט היחיד של הנאצים כנגד האמנות המודרנית, שעליה השתלטו לדבריהם היהודים. הם הוקיעו את האמנות הזו במגוון דרכים אחרות, החריבו יצירות מודרניות ובזזו רבות אחרות.
אבל צחוק הגורל הוא שהתערוכה המקורית, שנאסר על ילדים לצפות בה, בשל "המוסריות הירודה" שהנאצים ראו בה, דווקא חשפה קהל עצום בגרמניה, לאמנות המודרנית ובדיעבד השיגה את ההיפך ממה שהתכוונה. האוצרים בתערוכה הצמידו לכל יצירה תווית שמסבירה אותה ובדיעבד עשו מלאכה מצוינת לקידום ההבנה והאימוץ של המודרניזם. אז בפראפרזה על המשפט הידוע "כך חולף טמטום עולם!"
הנה סיפור התיעוב שחשו היטלר והנאצים כלפי האמנות המודרנית:
https://youtu.be/_0Rm9uZSyvQ
תערוכה של אמנות דגנרטית, כפי שכינו אותה הנאצים:
https://youtu.be/xmyynpSHx_4
וזרם הפוביזם בציור:
https://youtu.be/tcjJEOapNKY
מה זה דאדא ורעיון האנטי-אמנות?
כששאלו את מצדדי הדאדא, הדאדאיסטים, מה זה דאדא, הם נהגו לענות "אתה דאדא כשאתה חי" או "דאדא היא הרגשה". ואכן, היה משהו בתנועה האמנותית הזו שסרב לקבל את ההגדרות המקובלות של האמנות.
היא הייתה בעצם "אנטי אמנות".
דאדא היה זרם אמנותי-תרבותי אוונגרדי שנוסד בציריך שבשווייץ בשנת 1916, ופעל עד שנת 1923. אפשר להגדיר את תנועת הדאדא כ"אמנות נגד האמנות". למעשה, זו גם הייתה "תנועה ללא תנועה". ואפילו השם שבחרו אמני הדאדא לעצמם היה לא ברור.
הימים היו ימי מלחמת העולם הראשונה ומצבם של הסופרים והאמנים היה קשה. ההרגשה הכללית באירופה הייתה שהעולם יצא מדעתו. באווירה זו החלו אמנים לדחות את העולם האינטלקטואלי והתרבותי ואת המדע והטכנולוגיה, כל הגורמים שהובילו לדעתם לטרגדיה האיומה הזו.
ב"קברט וולטר", בית קפה בציריך, החלה ב- 1916 תנועת ה"דאדא" את דרכה. במהלך קיומה יפעלו בה אמנים כמו האנה הוך, מרסל ינקו (שבהמשך יעלה לארץ ויקים את כפר האמנים עין הוד), מאן ריי וגם פבלו פיקסו, בימים שלפני עידן הקוביזם שלו.
אמני הדאדא רצו לזעזע את החברה האירופית לאחר מלחמת העולם הראשונה ולהביא למודעות שהמוסכמות החברתיות והערכים שנחשבו מקובלים אז, אינם ראויים עוד. הם יצרו טכניקות כמו מיצגים וקולז'ים, כתבו שירה דאדאיסטית, השתמשו בחומרים חדשים ויצרו לא מעט פרובוקציות אמנותיות. חלק מהם פנו כנגד האמנים שהתעקשו להמשיך וליצור בכלים הישנים.
אבל הם היו כל כך נגד שאפילו פנו כנגד עצמם, אם לשפוט לפי האמירה המפורסמת של פעיל מרכזי שאמר: "הדאדאיסט האמיתי הוא גם נגד דאדא".
אפילו מקור השם דאדא לא ברור. הכי קרוב שניתן היה לפרשו הוא משהו כמו הקשקוש שתינוקות נוהגים למלמל "דאדאדאדא"..
מבחינת טכניקות, הרבו אמני הדאדא להשתמש בטכניקות כמו רדי נייד, שימוש בעצמים או חפצים יומיומיים ליצירת אמנות, אסמבלאז', כמו קולאז' אך מרכיבים בו חפצים שונים ליצירת אובייקט תלת ממדי מסקרן. קולאז' - יצירה של יצירות דו ממדיות מגזירי עיתונים שגזרנו, עם ניירות ואריגים, פוטומונטז' - טכניקה בה משלבים או מרכיבים צילומים ליצירה ויזואלית, שירה פונטית, המורכבת מהברות וצלילים חסרי משמעות במובן המקובל ועוד.
פעילות התנועה שהתרכזה בברלין בירת גרמניה, הלכה והסתיימה בתחילת שנות ה-20. זה קרה לאחר שהבינו חברי הדאדא שהם חוזרים על עצמם ואיש כבר אינו מזדעזע מהם. תנועת הדאדא התפרקה בכדי שלא להתמסד.
הדובר שלהם טריסטיאן צארה, מחבר המניפסטים הדאדאיסטיים, הקריא "תפילת אשכבה לדאדא" והתנועה התפוגגה.
הנה הדאדא בקצרה:
https://youtu.be/ABNwtDyx7T4
על המקור לסגנון הדאדא:
https://youtu.be/zSkwtCDYVSU
דוגמאות בקצרה של יצירות דאדא (ללא מילים):
http://youtu.be/8yxBLrEhdHk
הסבר של עקרונות ותולדות תנועת הדאדא:
http://youtu.be/oB2e9CNsId4
מוזיאון הדאדא בכפר האמנים עין הוד (עברית):
https://youtu.be/uErkTGL8_p0
ותכנית קצת משעשעת עם אחד ממייסדי הדאדא (עברית):
https://youtu.be/x9hgSc4278I?long=yes
מה אהבו אמנים באזור פרובאנס?
אזור חבל פרובאנס (Provence) הוא מהאזורים היפים והאהובים בצרפת ובאירופה כולה. כמו חבל טוסקנה היפה שבאיטליה, פרובאנס התברכה באווירה שלווה ושקטה של כפרים ציוריים ושדות פורחים בשלל צבעים.
עם בתי ספר לאמנות בערים מרכזיות בדרום צרפת, כמו אביניון, ניס ואקס-אן-פרובאנס, האמנות באזור פרובאנס לא הפסיקה לשגשג מאז המאה ה-14.
במאה ה-19 התגלה חבל פרובאנס במיטבו לאמנים רבים שזיהו בו את האור המיוחד, השמיים והנופים הייחודיים והאופן זבו ניתן לציירם בטבע, באמצעות החידוש המלהיב שהכניסו האימפרסיוניסטים לאמנות כשהוציאו את כן הציור שלהם מהסטודיו והחלו לצייר בטבע.
כך הגיעו אל פרובאנס מי שנמנים כיום על גדולי הציור של המאות ה-19 וה-20, ביניהם וינסנט ואן גוך, פיקאסו, סזאן, מאטיס, בראק, מירו, לג'ר ומארק שאגאל.
בפרובאנס התפתחה גם תעשיית בשמים עתיקה, שהפכה את צרפת למעצמת בשמים. העיירה גראס שנמצאת כאן, זכתה לכינוי "עיר הבשמים". בה הופכים, כבר מאות שנים, את תמציות הבשמים המופקות כאן ובמקומות אחרים לבשמי היוקרה שהפכו לאגדה. מוזיאון הבשמים של גראס נמצא בארמון פרגונרד ומראה כיצד הפכו יצרני הבשמים של פרובאנס לעשירים מופלגים.
השילוב בין הנוף הצבעוני והיופי הכפרי, לבין האנשים והמבנים, הוא שמשך אל פרובאנס בעבר אמנים וציירים. הללו התיישבו באזור וציירו שלל ציורים שהפכו את חבל הארץ הזה לאחד המצוירים בעולם.
במלחמת העולם השנייה התמקמה בפרובאנס ובדרום צרפת בכלל, "צרפת החופשית". זה היה אזור שלא נשלט על ידי הנאצים וממנו התקיימה התנגדות לכיבוש הגרמני.
כיום זורמים לפרובנס תיירים מכל העולם - חלקם הכירו אותה לראשונה מציוריהם של ואן גוך, סזאן, מאטיס או שאגאל ובאים היום לחוות את המקום ואת הטעמים והריחות הידועים שבו, את האתרים ההיסטוריים, הבשמים והיינות המובחרים שמיוצרים בו ובכרמים הרבים שבחבל הארץ הקסום הזה.
הכירו את הציירים שבאו לכאן בתגית "אמני פרובאנס".
ואן גוך המחיש היטב את המשיכה של האמנים לפרובאנס:
https://youtu.be/hd7pt9k1vuA
סזאן שנולד וחי בפרובאנס אהב לצייר בכפר הדייגים ל'אסטאק (L’Estaque) והתמקד בתפיסת עצמים במרחב:
https://youtu.be/ybwIurmbLmg
סיפורו של חבל פרובאנס:
https://youtu.be/W9KTeUO88Z4
סרטון קצר שמציג קמצוץ מהיופי של פרובאנס:
http://youtu.be/Er_juPrnBb0
צייר מודרני שנהנה לצייר בעקבות ון גוך:
https://youtu.be/ewnNmcbz5iY
את שדות הלוונדר של פרובאנס ציירו גדולי הציירים:
https://youtu.be/-EfK8OhRElI
אי אפשר שלא לצייר אותם:
https://youtu.be/gqVPYHRC6go
קניון ורדון שבפרובאנס:
http://youtu.be/u0RlYxgXWos
ומצגת וידאו על חבל פרובנס שבצרפת:
http://youtu.be/2f1CjAs1hmg?t=13s
פבלו פיקסו
זה היה בתקופת השלטון הנאצי בגרמניה. תושבי העיר מינכן, עיר שהוכתרה על ידי היטלר כבירת האמנות הגרמנית, הוכרחו לשלם 10 פני ולהיכנס לתערוכה בה יצפו בעבודות של יהודים וקומוניסטים.
התערוכה עסקה במה שהנאצים כינו "אמנות מנוונת" (Entartete Kunst) או "אמנות דגנרטיבית". היא נועדה להציג את מה שבעיני הנאצים נחשב לאמנות מושחתת, מנוונת וסוטה. אמנות שמראה גרמנים לא יפים, לא הגרמנים ה"ארים", לא בלונדינים, עם עיניים כחולות, גבוהים ומרשימים כמו שהיטלר וגבלס תיארו בתעמולה שלהם.
למעשה נועדה התערוכה להכפיש את האמנות המודרנית ולגרום לאמנים היוצרים אותה להתיישר עם האמנות היפה בעיני הנאצים, האמנות "הנכונה" בעיני היטלר.
בין המושמצים על ידי הנאצים, אגב, היו כמה מהשמות הגדולים של אמנות המאה ה-20, כולל אנרי מאטיס, פבלו פיקאסו, מקס ארנסט, פיט מונדריאן, אדוורד מונק, וסילי קנדינסקי ומארק שאגאל.
השמות הללו גם מבהירים מהם הזרמים המודרניסטיים שבהם ראו היטלר ונאמניו אמנות מנוונת - פוביזם, אקספרסיוניזם, דאדא, סוריאליזם, קוביזם ו"האובייקטיביות החדשה".
הנאצים, שרצו להשליט מדיניות תרבותית אחידה, העריצו את האמנות הקלאסית, בנוסח היווני והרומי שלה. במסעם להשליט את האסתטיקה הזו על גרמניה כולה, הם רצו לטהר את המוזיאונים מ"האמנות המנוונת" (Decadent art), או "האמנות הדגנרטיבית" כפי שכינו אותה. הם הפכו את התערוכה לתערוכה נודדת, שעברה מעיר לעיר ברחבי הרייך השלישי.
התערוכה הזו לא הייתה האקט היחיד של הנאצים כנגד האמנות המודרנית, שעליה השתלטו לדבריהם היהודים. הם הוקיעו את האמנות הזו במגוון דרכים אחרות, החריבו יצירות מודרניות ובזזו רבות אחרות.
אבל צחוק הגורל הוא שהתערוכה המקורית, שנאסר על ילדים לצפות בה, בשל "המוסריות הירודה" שהנאצים ראו בה, דווקא חשפה קהל עצום בגרמניה, לאמנות המודרנית ובדיעבד השיגה את ההיפך ממה שהתכוונה. האוצרים בתערוכה הצמידו לכל יצירה תווית שמסבירה אותה ובדיעבד עשו מלאכה מצוינת לקידום ההבנה והאימוץ של המודרניזם. אז בפראפרזה על המשפט הידוע "כך חולף טמטום עולם!"
הנה סיפור התיעוב שחשו היטלר והנאצים כלפי האמנות המודרנית:
https://youtu.be/_0Rm9uZSyvQ
תערוכה של אמנות דגנרטית, כפי שכינו אותה הנאצים:
https://youtu.be/xmyynpSHx_4
וזרם הפוביזם בציור:
https://youtu.be/tcjJEOapNKY
כששאלו את מצדדי הדאדא, הדאדאיסטים, מה זה דאדא, הם נהגו לענות "אתה דאדא כשאתה חי" או "דאדא היא הרגשה". ואכן, היה משהו בתנועה האמנותית הזו שסרב לקבל את ההגדרות המקובלות של האמנות.
היא הייתה בעצם "אנטי אמנות".
דאדא היה זרם אמנותי-תרבותי אוונגרדי שנוסד בציריך שבשווייץ בשנת 1916, ופעל עד שנת 1923. אפשר להגדיר את תנועת הדאדא כ"אמנות נגד האמנות". למעשה, זו גם הייתה "תנועה ללא תנועה". ואפילו השם שבחרו אמני הדאדא לעצמם היה לא ברור.
הימים היו ימי מלחמת העולם הראשונה ומצבם של הסופרים והאמנים היה קשה. ההרגשה הכללית באירופה הייתה שהעולם יצא מדעתו. באווירה זו החלו אמנים לדחות את העולם האינטלקטואלי והתרבותי ואת המדע והטכנולוגיה, כל הגורמים שהובילו לדעתם לטרגדיה האיומה הזו.
ב"קברט וולטר", בית קפה בציריך, החלה ב- 1916 תנועת ה"דאדא" את דרכה. במהלך קיומה יפעלו בה אמנים כמו האנה הוך, מרסל ינקו (שבהמשך יעלה לארץ ויקים את כפר האמנים עין הוד), מאן ריי וגם פבלו פיקסו, בימים שלפני עידן הקוביזם שלו.
אמני הדאדא רצו לזעזע את החברה האירופית לאחר מלחמת העולם הראשונה ולהביא למודעות שהמוסכמות החברתיות והערכים שנחשבו מקובלים אז, אינם ראויים עוד. הם יצרו טכניקות כמו מיצגים וקולז'ים, כתבו שירה דאדאיסטית, השתמשו בחומרים חדשים ויצרו לא מעט פרובוקציות אמנותיות. חלק מהם פנו כנגד האמנים שהתעקשו להמשיך וליצור בכלים הישנים.
אבל הם היו כל כך נגד שאפילו פנו כנגד עצמם, אם לשפוט לפי האמירה המפורסמת של פעיל מרכזי שאמר: "הדאדאיסט האמיתי הוא גם נגד דאדא".
אפילו מקור השם דאדא לא ברור. הכי קרוב שניתן היה לפרשו הוא משהו כמו הקשקוש שתינוקות נוהגים למלמל "דאדאדאדא"..
מבחינת טכניקות, הרבו אמני הדאדא להשתמש בטכניקות כמו רדי נייד, שימוש בעצמים או חפצים יומיומיים ליצירת אמנות, אסמבלאז', כמו קולאז' אך מרכיבים בו חפצים שונים ליצירת אובייקט תלת ממדי מסקרן. קולאז' - יצירה של יצירות דו ממדיות מגזירי עיתונים שגזרנו, עם ניירות ואריגים, פוטומונטז' - טכניקה בה משלבים או מרכיבים צילומים ליצירה ויזואלית, שירה פונטית, המורכבת מהברות וצלילים חסרי משמעות במובן המקובל ועוד.
פעילות התנועה שהתרכזה בברלין בירת גרמניה, הלכה והסתיימה בתחילת שנות ה-20. זה קרה לאחר שהבינו חברי הדאדא שהם חוזרים על עצמם ואיש כבר אינו מזדעזע מהם. תנועת הדאדא התפרקה בכדי שלא להתמסד.
הדובר שלהם טריסטיאן צארה, מחבר המניפסטים הדאדאיסטיים, הקריא "תפילת אשכבה לדאדא" והתנועה התפוגגה.
הנה הדאדא בקצרה:
https://youtu.be/ABNwtDyx7T4
על המקור לסגנון הדאדא:
https://youtu.be/zSkwtCDYVSU
דוגמאות בקצרה של יצירות דאדא (ללא מילים):
http://youtu.be/8yxBLrEhdHk
הסבר של עקרונות ותולדות תנועת הדאדא:
http://youtu.be/oB2e9CNsId4
מוזיאון הדאדא בכפר האמנים עין הוד (עברית):
https://youtu.be/uErkTGL8_p0
ותכנית קצת משעשעת עם אחד ממייסדי הדאדא (עברית):
https://youtu.be/x9hgSc4278I?long=yes
אזור חבל פרובאנס (Provence) הוא מהאזורים היפים והאהובים בצרפת ובאירופה כולה. כמו חבל טוסקנה היפה שבאיטליה, פרובאנס התברכה באווירה שלווה ושקטה של כפרים ציוריים ושדות פורחים בשלל צבעים.
עם בתי ספר לאמנות בערים מרכזיות בדרום צרפת, כמו אביניון, ניס ואקס-אן-פרובאנס, האמנות באזור פרובאנס לא הפסיקה לשגשג מאז המאה ה-14.
במאה ה-19 התגלה חבל פרובאנס במיטבו לאמנים רבים שזיהו בו את האור המיוחד, השמיים והנופים הייחודיים והאופן זבו ניתן לציירם בטבע, באמצעות החידוש המלהיב שהכניסו האימפרסיוניסטים לאמנות כשהוציאו את כן הציור שלהם מהסטודיו והחלו לצייר בטבע.
כך הגיעו אל פרובאנס מי שנמנים כיום על גדולי הציור של המאות ה-19 וה-20, ביניהם וינסנט ואן גוך, פיקאסו, סזאן, מאטיס, בראק, מירו, לג'ר ומארק שאגאל.
בפרובאנס התפתחה גם תעשיית בשמים עתיקה, שהפכה את צרפת למעצמת בשמים. העיירה גראס שנמצאת כאן, זכתה לכינוי "עיר הבשמים". בה הופכים, כבר מאות שנים, את תמציות הבשמים המופקות כאן ובמקומות אחרים לבשמי היוקרה שהפכו לאגדה. מוזיאון הבשמים של גראס נמצא בארמון פרגונרד ומראה כיצד הפכו יצרני הבשמים של פרובאנס לעשירים מופלגים.
השילוב בין הנוף הצבעוני והיופי הכפרי, לבין האנשים והמבנים, הוא שמשך אל פרובאנס בעבר אמנים וציירים. הללו התיישבו באזור וציירו שלל ציורים שהפכו את חבל הארץ הזה לאחד המצוירים בעולם.
במלחמת העולם השנייה התמקמה בפרובאנס ובדרום צרפת בכלל, "צרפת החופשית". זה היה אזור שלא נשלט על ידי הנאצים וממנו התקיימה התנגדות לכיבוש הגרמני.
כיום זורמים לפרובנס תיירים מכל העולם - חלקם הכירו אותה לראשונה מציוריהם של ואן גוך, סזאן, מאטיס או שאגאל ובאים היום לחוות את המקום ואת הטעמים והריחות הידועים שבו, את האתרים ההיסטוריים, הבשמים והיינות המובחרים שמיוצרים בו ובכרמים הרבים שבחבל הארץ הקסום הזה.
הכירו את הציירים שבאו לכאן בתגית "אמני פרובאנס".
ואן גוך המחיש היטב את המשיכה של האמנים לפרובאנס:
https://youtu.be/hd7pt9k1vuA
סזאן שנולד וחי בפרובאנס אהב לצייר בכפר הדייגים ל'אסטאק (L’Estaque) והתמקד בתפיסת עצמים במרחב:
https://youtu.be/ybwIurmbLmg
סיפורו של חבל פרובאנס:
https://youtu.be/W9KTeUO88Z4
סרטון קצר שמציג קמצוץ מהיופי של פרובאנס:
http://youtu.be/Er_juPrnBb0
צייר מודרני שנהנה לצייר בעקבות ון גוך:
https://youtu.be/ewnNmcbz5iY
את שדות הלוונדר של פרובאנס ציירו גדולי הציירים:
https://youtu.be/-EfK8OhRElI
אי אפשר שלא לצייר אותם:
https://youtu.be/gqVPYHRC6go
קניון ורדון שבפרובאנס:
http://youtu.be/u0RlYxgXWos
ומצגת וידאו על חבל פרובנס שבצרפת:
http://youtu.be/2f1CjAs1hmg?t=13s
