בקרוב ייתכן שהוא יחזור לנשיאות, אבל בשנת 2016 עשה איש בשם דונלד טראמפ את הבלתי יאומן ונבחר להיות נשיא ארצות הברית. כנגד כל הסקרים, הנבואות, השערוריות, העלבונות שעלב בכל קהל אפשרי באמריקה, האינטרסים האפשריים והקהלים המתנגדים לו - הוא היה לנשיא.

עם ארגון מבולגן, משמעת קמפיין מרושלת, אופי בעייתי ויחס מחפיר לנשים ולמיעוטים - הוא לקח את הנשיאות כמעט מבלי למצמץ.

זהו דונלד טראמפ. מהרגע הראשון בקמפיין לנשיאות הייתה לשונו משתלחת וגסה. הוא הציג שוב ושוב עמדות קיצוניות ובורות מפתיעה בענייני חוץ וצייץ את כל דרכו לחדר הסגול של הבית הלבן, משרדו של הנשיא.

הקמפיין היה מרתק. בתחילה איש לא נתן לו סיכוי. אבל די מהר הסתבר שתרבות ודרך ארץ אינן מתכונותיו הבולטות - ובכל זאת ואולי בזכות זאת הוא פרח בסקרים, קם ונפל ולבסוף נבחר לנשיא ארצות הברית.

טראמפ, איש עסקים לא מוצלח במיוחד, אבל אדם עם יכולת שיווק עצמי מרשימה, היה יזם בנייה אמריקאי, שבנה מגדלים רבים באמריקה ובעולם ופשט רגל, התרומם שוב מהנפילות, הצליח לבנות עוד והיה גם למייסד של חברת ענק שמפעילה בתי מלון והימורים רבים ברחבי העולם כולו.

אז את יכולותיו העסקיות של טראמפ ראה העולם כבר לפני שנים רבות, אך כושר ההישרדות שלו בלט שוב ושוב, כשלאחר שהתמוטט התאגיד שהקים, הוא התחיל את הכל מהתחלה. הוא גלגל את הפסדי המשקיעים שלו והפך ליזם ואיש עסקים מצליח ועשיר מאד בפעם השנייה.

אגב, בדיקות שנערכו הראו שבדרך להתעשרות החוזרת, פחות בנדל"ן ויותר בעסקי שיווק ופרסום, הוא עשה תרגילי מס שאפשרו לו להמנע מתשלום מיסים לממשל שבראשו נבחר לעמוד, במשך 20 שנה.

במיוחד ידועים המגדלים הנושאים את שמו, כשהמפורסמים ביניהם הם "מגדל טראמפ" ו"מגדל טראמפ העולמי" שבמנהטן ניו יורק.

בהמשך חייו הפך טראמפ גם לאיש טלוויזיה מצליח. בתכנית הריאליטי "המתמחה" הוא בחן והעביר את המתמחים מבחנים עיסקיים שונים ופיטר את מי שלא עמד בהם.

הוא היה קשוח.

בשנים שלפני הנשיאות החלו גם ילדיו הגדולים של טראמפ ובמיוחד בתו איוונקה ובעלה ג'ראד, להצליח בעסקים של האב. זאת בעוד הוא לוטש עיניים למשרה החזקה בעולם. בתקופת הנשיאות שלו מילאו חלקם תפקידים רשמיים בבית הלבן.

אם הייתה תקווה שכנשיא טראמפ יתעלה כל עצמו וישתפר, נשיאותו התגלתה כמעוררת מחלוקת ומאתגרת למוסדות ולקהלים שלא מסכימים עם דעותיו ומעשיו. מה לא היה שם? - חקיקה גזענית, טרנספובית ומיזוגינית, תמיכה לא מוסתרת בהפרדת ילדי מהגרים מהוריהם ובעליונות לבנה ובשנה האחרונה גם בהכחשת מגפת הקורונה. הוא לא לבש מסכה ועודד בכך את תומכיו ולמעשה את חלק גדול מהאומה האמריקאית לאסון בריאותי של ממש.

לאחר תבוסתו בבחירות 2020 הוא התגלה יותר ויותר כמי שמתקשה להשלים עם הפסד ועם ההכרח להפרד מהמשרה הרמה שבה זכה. הוא חזר והאשים את יריביו, מבלי להציג הוכחות של ממש, ברמאות ובגניבת הבחירות.

שבועיים לפני הכתרת ג'ו ביידן מחליפו ולאחר חודשים של האשמות חסרות בסיס משפטי, נאם טראמפ והסית את תומכיו לצעוד אל גבעת הקפיטול. הם נענו לו והשתלטו על בניין הקונגרס. בבניין אליו התפרצו בכוח הם גרמו להרס, לביזה ולמותם של 5 אנשים, כולל שוטרים שניסו לבלום אותם.

טראמפ מעולם לא שילם על כך מחיר.

כך הסתיימה לה נשיאות חתרנית ומאתגרת, בערעור על היסודות הפוליטיים והחברתיים הקדושים ביותר לאומה האמריקאית ובגירוש משפיל מכל הרשתות החברתיות המובילות, בשל מה שהיה שם תמיד - קידום בוטה ומכוער של חדשות כזב, "פייק ניוז". כך היא הסתיימה, אך לא נגמרה. הוא מאיים לשוב בבחירות הבאות ולהיבחר שוב.


הנה הנבחר לנשיאות דונלד טראמפ (עברית):

https://youtu.be/JwDgIGEjFho


על חייו של דונלד טראמפ:

http://youtu.be/zSXSquzdx7E


על אופיו (עברית):

https://youtu.be/X43gndlPj24


צורת השכנוע של טראמפ והאופן שבו הוא מדבר לאמריקאי הממוצע:

https://youtu.be/_aFo_BV-UzI


כך הוא הפסיד בבחירות (עברית):

https://youtu.be/g_cdssFYHXg


שמחה לאיד עם המון כישרון:

https://youtu.be/DZqu8ojifhU


ובתו של דונלד טראמפ איוונקה - שהיא דמות עסקית מרתקת בפני עצמה:

http://youtu.be/oyyqEkdLVSU

הנשיא השחור הראשון של אמריקה היה ככל הנראה אחד הפוליטיקאים המבריקים בעולם. לא ציני ולא פוליטיקאי מקצוען, אובמה הוא איש שיודע להפיח תקווה בציבורים ענקיים.

דרכו לנשיאות היא כמו סיפור מהאגדות. שכן ברק אובמה, הנשיא ה-44 של ארצות הברית, הגיח משום-מקום ומבלי שהכירו אותו. בקמפיין מבריק, כמעט בלתי נתפס, הוא הפך לבחירה המועדפת על מצביעי המפלגה הדמוקרטית ועל הבוחר האמריקאי לנשיאות ארצות הברית.

אובמה הוא האמריקאי-אפריקאי הראשון שכיהן בתפקיד זה. בחירתו לנשיא היא בחירה היסטורית של אומה שהביאה את השחורים בתור עבדים ושעד זמן לא רב לפני כן השחורים בה היו מופלים על פי החוק. גזענות בשל צבע עור.

בשבילו הבחירה לנשיאות הייתה השלמה של דרך אישית של ילד שגדל בהוואי לאימו ולאביו, קנייתי שניתק את הקשר עימו. אך זה היה גם שיא התהליך של שוויון זכויות לשחורים בארה"ב, תהליך שהחל בביטול העבדות על ידי הנשיא אברהם לינקולן ונמשך בביטול החוקים הגזעיים במדינה, לאחר תהליך ארוך של דרישות לשוויון זכויות. התהליך הזה הונהג על ידי מנהיגים שחורים, שלא זכו לראות את הגשמתו, ביניהם לוחמי זכויות האזרח מרטין לותר קינג ומלקולם X.

בנוסף להיותו איש חכם בצורה לא רגילה ואחד מטובי הדוברים והנואמים בעולם, ברק אובמה הוא איש חזון שלא היסס לפרט את רצונו להפסיק את אי-השוויון בחברה האמריקאית. אובמה לא היסס לחוקק חוק בריאות מהפכני שמאפשר לכל אזרח אמריקאי ביטוח בריאות בר-השגה. הוא גם איש שלום שניסה בכל כוחו להסדיר עימותים בעולם, באמצעות משא ומתן. אובמה התמיד בקיום ההבטחות שנתן לבוחריו להחזיר את חיילי ארה"ב הביתה מעיראק ומאפגניסטאן.

היו לו מבקרים רבים וגם בארה"ב לא כולם ראו בעין יפה את גישתו הפייסנית במדיניות החוץ ואת ההתמדה שלו בהקניה של זכויות ובטחון כלכלי לחלשים באמריקה. אבל היה מוסכם על כל מי שראה אותו שהאיש נחוש בהחלטתו להצדיק את בחירתו ההיסטורית ואת הזכייה המעט משונה שלו בפרס נובל לשלום, זמן קצר לאחר בחירתו לנשיא ועוד לפני שעשה דבר ממשי בשביל השלום בעולם.


הנה סקירה על נשיאותו של אובמה (מתורגם):

https://youtu.be/wajRw7cv--c


הנאום שבו שבה את לבם של האמריקאים במרוץ לנשיאות:

https://youtu.be/OFPwDe22CoY


השבעתו ההיסטורית של הנשיא השחור הראשון של ארצות הברית ברק אובמה (מתורגם):

http://youtu.be/6fL5rjBJZJY


ללא ספק יש לו חוש הומור מצוין (מתורגם):

https://youtu.be/hR2_mLIML9A


רבות דובר על השימוש החכם של אובמה באינטרנט בקמפיין המהפכני שלו (עברית):

https://youtu.be/f93yOfbZK3o?t=26s&end=1m34s?long=yes


וסרט תיעודי על הקריירה של אובמה:

https://youtu.be/p0_SZSTDYzc?long=yes

הסמלים של המפלגות בארה"ב (Political Party Symbols) הם פיל וחמור. שניהם נולדו במהלך פעילותו של מאייר פוליטי לעיתון, אבל הפכו בהמשך לסמלים המובהקים של שתי המפלגות הפוליטיות החזקות בעולם.

החמור הפציע בפוליטיקה האמריקנית במהלך קמפיין הבחירות של המועמד הדמוקרטי אנדרו גקסון. הוא היה מועמד עקשן שתרם כמה סיסמאות פופוליסטיות במיוחד. אחת המפורסמות שבהן "תנו לעם את הזכות למשול!" - הרפובליקאים מצידם סתרו את הססמה במשפט: "אם העם ימשול, זה ייגמר בקומץ חמורים שישלטו במדינה". גקסון החכם דווקא ציין את האיכויות הטבעיות של החמור - את הסיבולת ואת כושר ההתמדה שלו. גקסון אמר שהוא עצמו הוא אכן חמור, בכך שהוא מוכן לשאת בנטל המוגזם כל עוד יש בכך צורך. באופן מפתיע ההזדהות שלו עם החמור העובד קשה ולא מוותר עזרה לו לנצח את המירוץ לנשיאות והוא הפך לנשיא ארה"ב השביעי.

אמנם החמור הדמוקרטי נשכח לשנים רבות אחרי ג'קסון, אבל היה זה קריקטוריסט רפובליקני בשם תומאס נאסט, שהחזיר את החמור לתמונה. נאסט, שנחשב לאבי הקריקטורה הפוליטית בארצות הברית, הפך בקריקטורות שלו עבור המגזין הפוליטי "הארפר'ז וויקלי", את החמור לסמל של המפלגה הדמוקרטית. בהמשך הוא גם הכניס את הפיל בתור הסמל הנגדי, של המפלגה הרפובליקנית. כך הלכו והתקבעו בתודעה שני בעלי החיים הללו כסמלים הלא רשמיים של המפלגות הגדולות באמריקה. העיתונות ציירה שוב ושוב את הפיל הרפובליקני ומנגד - הציגה את המפלגה הדמוקרטית בדמות החמור. אגב, הפיל הפך בהמשך לסמל הרשמי של הרפובליקנים. החמור, לעומתו, לא זכה מעולם במינוי הדמוקרטי לתואר הרשמי והמכובד הזה.


הנה המסע ההיסטורי של סמלי המפלגות בארצות הברית:

https://youtu.be/DwZUHLcokn4


הסבר מילולי מהיר במיוחד:

https://youtu.be/BqS2lkCKesM


וחפרן מעמיק מסביר את מקור סמלי המפלגות הגדולות באמריקה:

https://youtu.be/jGdoclq2XMQ

ביל קלינטון היה הנשיא ה-42 של ארצות הברית, בין השנים 1993-2001 והוא היה לאחד הנשיאים האהודים על הציבור האמריקני במאה ה-20. הוא היה גם הנשיא החם ביותר כלפי מדינת ישראל. על אף שלא פעם חלק על דרכם של מנהיגי ישראל, הוא הקפיד לתמוך ולשמור על כבודם וכבוד ישראל.

הוא נולד יתום מאב (סוכן נוסע שנהרג בתאונת דרכים מספר חודשים לפני לידתו). אביו החורג היה מכור להימורים ושתיין והתעלל במשפחתו. אף על פי כן, גדל קלינטון כילד מוצלח ואהוד מאד ובעל כשרונות רבים, מנגינה ועד למנהיגות. הוא למד משפטים והפך בגיל די צעיר למושל מדינת ארקנסו, בה טיפח קלינטון את מערכת החינוך והתשתיות במיוחד.

הוא ניהל מדיניות כלכלית מבריקה ובמהלך כהונתו ידעה ארה"ב את אחת מהתקופות הכלכליות הטובות בתולדותיה. גם במדיניות החוץ הוא זכה להצלחות וידע לנהל הצלחות במישור הבינלאומי, כולל תהליך השלום הישראלי-פלסטיני, הסכם השלום בין ישראל לירדן ופירוק מחתרת ה-IRA באירלנד, שהוביל להסכם שלום עם אנגליה.

מאז סיום נשיאותו מרצה קלינטון בכל העולם והוא עדיין מהאישים האהודים ביותר בתבל. יש המאמינים שבקרוב יחזור ביל קלינטון לבית הלבן, אם תזכה רעייתו הילארי קלינטון בנשיאות.


הנה סרטון על חייו של ביל קלינטון:

http://youtu.be/NpKgZ1Iq0mU


על ההומור של קלינטון כולם ידעו, אבל בסרטון שעשה בימיו האחרונים כנשיא הוא הדגים אותו היטב:

http://youtu.be/QB5BfT1_PYQ


על הפגישה של קלינטון הצעיר עם הנשיא קנדי ומפגש כנשיא עם חבריו לפגישה:

http://youtu.be/W0uErdlyTUo

למי שרגיל לשיטה הרובית-יחסית הנהוגה בישראל, שיטת הבחירות לנשיאות בארצות הברית יכולה להיות די מבלבלת. הסיבה - השיטה האמריקאית אינה של בחירה ישירה, כך שהאזרחים לא בוחרים את הנשיא ישירות. למעשה, הם בוחרים "אלקטורים", שהם נבחרי ציבור שיבחרו את הנשיא.

השיטה המלאה עובדת כך - בכל אחת ממדינות אמריקה בוחרים את הנשיא. מי מהמועמדים שזוכה ביותר ממחצית הקולות, אפילו בקול אחד יותר ממחצית הקולות, זוכה בכל האלקטורים של אותה מדינה.

זו שיטה שזכתה לכינוי "המנצח לוקח הכל", כי אחרי שסופרים את הקולות הכשרים במדינה, מתכנסים האלקטורים שלה וקובעים פה אחד למי להעניק את קולותיהם. כמובן שהם תמיד יבחרו את המועמד ממפלגתם שלהם.

מספר האלקטורים בכל מדינה לא נקבע על פי גודלה, אלא לפי גודל האוכלוסיה. כך זוכה מדינה ענקית עם אוכלוסיה קטנה במספר זעום של אלקטורים, בעוד שלמדינה קטנה וצפופה מאד יהיו הרבה מהם.

אחת לכמה שנים עורכים מפקד אוכלוסין ומעדכנים אותם. חשוב גם לציין שמיין ונברסקה, שתי מדינות מתוך 50, בוחרות בשיטה שונה.

אבל מרגע שהאלקטורים של המדינה בוחרים את המועמד שלהם, העניינים מתחילים להיות מעניינים ושונים משלנו. יש בארצות הברית מדינות "משעממות", שמצביעות תמיד לאותה מפלגה, דמוקרטים או לרפובליקנים.

המעניינות הן דווקא המדינות המכונות "מדינות מתנדנדות", או "מדינות מפתח". אלה מדינות שאינן בכיסה של אף אחת מהמפלגות. מי מהמועמדים שיצליח לגייס את האלקטורים שלהן - הוא שייבחר לנשיאות. לכן עושות המפלגות, בכל מערכת בחירות מחדש, מאמצים עצומים לנצח בהן. שם הם נואמים הכי הרבה, משקיעים בתעמולה ופרסומות בטלוויזיה ועוד.

המשונה הוא שבארצות הברית יכול מועמד לזכות במרבית הקולות בספירה הארצית ועדיין להפסיד את הבחירות. זאת משום שעל פי "המנצח לוקח הכל" שנהוג באמריקה, יש לו פחות אלקטורים מאלה של היריב. כך קרה, למשל, בבחירות בשנת 2000. אז הובס המועמד הדמוקרטי אל גור, על אף שהיו לו חצי מיליון יותר בוחרים. הסיבה הייתה כמה אלפי קולות של בוחרים, שנתנו את האלקטורים של פלורידה למתחרהו ג'ורג' בוש.

כך גם קרה בבחירות ב-2016, כשהילרי קלינטון נוצחה בידי דונלד טראמפ, אף שהיא זכתה במיליוני קולות יותר.


הנה הסבר לדרך שבה תופסת הדמוקרטיה האמריקאית את בחירת הנשיא (מתורגם):

https://youtu.be/k3kcl2HDlww?t=9s


כך נבחר הנשיא האמריקאי (עברית):

https://youtu.be/S1DjkGGp-cY


המורכבות של השיטה נובעת מהיסטוריה מרתקת (מתורגם):

https://youtu.be/W9H3gvnN468


תקציר שיטת הבחירות לנשיאות באמריקה (עברית):

https://youtu.be/8TQHoDkPMVk


והסבר באנגלית לשיטת הבחירות לנשיאות באמריקה:

https://youtu.be/ok_VQ8I7g6I

שיטת הבחירות בארה"ב היא מעניינת. במדינה בה יש כרבע מיליארד אמריקאים שהם בעלי זכות הצבעה ובוחרים נשיא או נשיאה, בעצם, הם בוחרים אלקטורים (Electoral College).

מהם האלקטורים?

לכל מדינה ממדינות ארצות הברית יש כמה אלקטורים. אלו בעצם נציגי המדינה והם שבוחרים וקובעים את זהות הנשיא.

האלקטורים מחולקים בין המדינות, לפי גודל האוכלוסייה. לכל מדינה יש כמה אלקטורים וככל שהיא גדולה יותר, כך יש יותר.

הצבעת האלקטורים פועלת בשיטה שזכתה לכינוי "המנצח לוקח הכול". אם בקליפורניה הענקית, המדינה עם האוכלוסייה הגדולה בארה"ב, יש 54 אלקטורים, כולם יצביעו כאיש (ואישה) אחד, לאותו מועמד שזכה לקולותיהם של מרבית תושבי קליפורניה ורק לו (או לה).

בבחירות לנשיאות ארה"ב מצביעים בסך הכול 538 אלקטורים. המועמד שמצליח להגיע ל-270 אלקטורים, מחצית וקצת מהמספר 538, הוא זה שיגיע לבית הלבן כנשיא הנבחר.

השיטה הזו מייצרת מצב בו עשוי להיבחר נשיא, גם אם לא קיבל את מספר הקולות הגדול ביותר, מקרב הבוחרים. זאת כי אם במדינה קטנה בחרו יותר במועמד מסוים והמדינה הזו היא שתרמה את האלקטורים הדרושים לו, הוא ייבחר.

כך קרה, אגב, גם בשתי מערכות הבחירות, של שנת 2000 ושל 2016. בחירת הנשיא בארה"ב בשיטת האלקטורים ניפקה בהם מועמדים שזכו לפחות קולות בסך הכל, אך ביותר אלקטורים והם שהפכו לנשיאים. כך הפך ג'ורג' בוש הבן לנשיא וניצח את אל גור וכך נבחר דונלד טראמפ לנשיא, כשניצח את הילרי קלינטון, אף שהיא זכתה במיליוני קולות יותר ממנו. הם ניצחו באמצעות המדינות המתנדנדות.


#מה העניין עם המדינות המתנדנדות?
במרבית המדינות בארצות הברית יש רוב מוצק לאחת משתי המפלגות הגדולות. קליפורניה היא דוגמה מצוינת ל"מדינה כחולה". כלומר, מנצח בה כבר שנים רבות המועמד הדמוקרטי ובקלות. לכן, המועמד הרפובליקני לא יתאמץ ולא ישקיע בה ממון רב והרבה זמן.

במדינות "אדומות", כלומר הפוכות, מנצח באופן מסורתי המועמד הרפובליקני. לכן משאבים רבים לא ישקיעו בהן המועמדים הדמוקרטיים.

אך מול המדינות ה"משעממות", שמצביעות תמיד לאותה מפלגה, יש 7 מדינות המכונות "מדינות מתנדנדות" (swing states). אלה מדינות אמריקאיות שלא ברור מראש מי ייבחר בהן - מועמד דמוקרטי או רפובליקני.

במדינות הללו לא זו בלבד שדפוסי ההצבעה בהן הם לא קבועים (בכל מערכת בחירות יכול להיבחר מועמד ממפלגה אחרת), יש מהן שחוות שינויים דמוגרפיים, שינויים בהרכב האוכלוסיות בהן, היוצרים מצב שאין להן "צבע" פוליטי ברור.

זה מה שהופך את המתנדנדות למדינות מפתח. אם מועמד או מועמדת לא ינצחו בהן, הם לא יגיעו לבית הלבן, לפחות לא בתור נשיאים...

ההתמקדות של המועמדים במדינות המתנדנדות הללו היא הגיונית. אם יכול מועמד לרכוש את ליבו של הרוב במדינה כזו, הוא יכול להצליח ולהטות את הכף לטובתו.

לכן, גם אם שני המועמדים מקיימים עצרות בחירות במרבית המדינות, ההתמקדות שלהם במדינות המתנדנדות היא הגיונית וחכמה. זאת מפני שהסקרים ותוצאות העבר מראים שוב ושוב שהן אלה שעשויות כמעט בביטחון להכריע את תוצאות הבחירות לנשיאות ארצות הברית.

וזו הסיבה לכך שתשומת לב מיוחדת ותקציבי ענק מושקעים במדינות דוגמת פנסילבניה, על 19 האלקטורים שלה, מישיגן (15 אלקטורים), או ויסקונסין (10 אלקטורים), שלישייה המכונה "מדינות חגורת החלודה".

כך גם קורה ב"מדינות חגורת השמש", דוגמת ג'ורג'יה בעלת 16 האלקטורים, צפון קרוליינה (16), אריזונה (11) ונוואדה עם 6 אלקטורים.


הנה ההסבר של שיטת אלקטורים לבחירת נשיא ארצות הברית (עברית):

https://youtu.be/S1DjkGGp-cY


כך נבחר הנשיא האמריקאי (מתורגם):

https://youtu.be/k3kcl2HDlww?t=9s


למורכבות שיטת האלקטורים יש סיבות היסטוריות (מתורגם):

https://youtu.be/W9H3gvnN468


קיצור שיטת הבחירות לנשיאות באמריקה (עברית):

https://youtu.be/8TQHoDkPMVk


והסבר באנגלית לשיטת הבחירות לנשיאות באמריקה:

https://youtu.be/ok_VQ8I7g6I

הרֶפּוּבְּלִיקָה הראשונה נולדה ברומא העתיקה. היה בה שלטון שאין בו מלך. זה עיקרון קבוע מאז ברפובליקה - המשטר אינו של בית מלוכה ולא של דיקטטורה. הוא של האזרחים.

רפובליקה היא החזקת השלטון על ידי חלק גדול מהציבור ובבסיסה שלטון החוק. מקור המילה מלטינית, בה "res publica" משמעותו "עניין הציבור".

כי רֶפּוּבְּלִיקָה היא משטר שמייצג שכבות שונות של האזרחים, גם לא בהכרח את כל השכבות, למשל עבדים שלא זכו לייצוג ברפובליקות שונות, או ברפובליקות אחרות בהן נשים לא הורשו להצביע.

אבל ברפובליקה כשיטת ממשל לעולם לא עובר השלטון בירושה ולעולם לא ייבחר "נשיא לכל החיים". השלטון נקבע על ידי האזרחים לתקופה מוגבלת, לרוב בבחירות.

ורפובליקה היא גם לא דמוקרטיה. ההבדל הוא החוק. בדמוקרטיה הרוב יכול גם לעשות מעשים קשים כנגד המיעוט. ברפובליקה החוק הוא מעל רצון הרוב.

הרפובליקות החשובות בעולם הן צרפת וארצות הברית. כן, ארה"ב אינה דמוקרטיה אלא רפובליקה.

כי הדמוקרטיה היא שיטת משטר שבה העם כולו מנהיג את המדינה. לינקולן, נשיא ארה"ב המיתולוגי, הגדיר את הדמוקרטיה בזמנו כ"שלטון העם, למען העם, על-ידי עם".

ואכן, מקור הסמכות בשלטון הדמוקרטי הוא כל העם. כל העם, כולל נשים ומיעוטים, בוחר את נציגיו ואת בעלי התפקידים שישרתו אותו ויממשו את האינטרסים שלו ככלל העם.

מרגע הבחירות הרוב בדמוקרטיה שולט. את סמכותו מממש העם בבחירות, הנערכות בקביעות, אחת לכמה שנים. בכל מערכת בחירות כזו יכולים האזרחים להחליף את נציגיהם, כלומר את השלטון.

ברוב הדמוקרטיות, כמו בריטניה, ישראל ואחרות, הנציגים הללו יושבים בפרלמנט שבוחר העם. הפרלמנט הוא בית המחוקקים. הכנסת בישראל היא בית המחוקקים שלנו.

יש דמוקרטיות ישירות, כמו שווייץ, שבהן העם ממש מצביע על ההחלטות בעצמו. במקום שנציגיו הם שיחליטו, בין בחירות לבחירות, על גורל המדינה, העם מעורב בהחלטות ומצביע כל הזמן על החלטות חשובות.


הנה סרטון הסבר קצר על ההבדלים בין דמוקרטיה לרפובליקה:

http://youtu.be/KE5wZrOOtBM


תולדות הדמוקרטיה שנולדה באתונה אבל הייתה בעצם רפובליקה:

https://youtu.be/f-feDZRxJKw


וחלק מסרט על ההבדלים בין השיטות:

http://youtu.be/m7viCT4zDmU?t=4m56s

טדי רוזוולט היה אחד הנשיאים הטובים בתולדות ארצות הברית. הוא היה מהנשיאים החרוצים והמשפיעים שנראו בבית הלבן. בנוסף למנהיגותו הנחושה הוא גם היה נואם בחסד ונהג לדבר אל עמו בנאומים מושקעים ומשפיעים ביותר.

אבל האנרגיה העצומה שלו לא נשמרה רק למילים, אלא גם לאומץ. באחד מנאומיו, לאחר שקליע נורה מאקדחו של מתנקש ננעץ סמוך ללבו, ניסו לפנותו לבית החולים, אך עוד לפני שקיבל טיפול הוא חזר לבמה והוסיף לנאום במשך שעה וחצי.

#"זה עתה נוריתי, אבל נדרש יותר מכך כדי להרוג אייל קורא"

כך פתח טדי רוזוולט את הנאום שלו לאחר ששב והראה לקהל המריע את הדם שעל חולצתו.

אז קנה תיאודור רוזוולט את מקומו בתור מנהיג אמיץ וסמל לאמריקה חזקה, שלא פוחדת מאיומים או פגיעה ועומדת על שלה בכל מחיר.

ועל ביקורת אמר רוזוולט פעם את אחת האמירות החכמות והנוקבות בהיסטוריה:

#"לא המבקר הוא זה שקובע. לא מי שמצביע על המעידה של האיש החזק או מסביר איך יכול היה לעשות את הדברים טוב יותר. הקרדיט שייך לאיש שנמצא בזירה, שפניו שטופות באבק, זיעה ודם, זה שמתאמץ בגבורה, ששוגה ומי שקוצר שוב ושוב. כי אין מאמץ בלי טעויות וחסרונות."


נאומים איקוניים נוספים בתגית "נאומים מפורסמים".



הנה סיפור הנאום של רוזוולט שלא נפסק:

http://youtu.be/Fs_1Yi4dy7A


סיפור הנאום שנמשך על אף שנורה:

http://youtu.be/xKCmk9ykPJg


והמחזה משעשעת של האירוע:

http://youtu.be/28yTi-iJ6jg

ברק אובמה, מי שלימים יהיה נשיא ארצות הברית, הוא אחד מהנואמים הטובים בהיסטוריה. מדובר באדם שהוא נואם בעל כישרון טבעי. אוראטור קוראים לאדם כזה, כלומר אדם שהוא נואם מומחה.

בקמפיינים הפוליטיים שלו נאם אובמה נאומים רבים, אבל כל המומחים מסכימים שנאום אחד היה הנאום המשפיע והחזק שנתן בחייו.

זה היה הנאום של הסנטור הצעיר אובמה, בחור שמרבית המצביעים בועידת המפלגה הדמוקרטית בשנת 2004 כלל לא הכירו ולא ידעו עליו דבר. בו הוא הציג את הניתוח שלו והדרך שבה הוא רואה את אמריקה.

אבל הוא הפליא להציג בנאום שכתב את עצמו ואת סיפורו שלו, סיפור ייחודי של בן לאב מאפריקה ולאם מאמריקה. הוא נגע בחלומות של הוריו על ארצו כמשולבים בסיפור המופלא של אמריקה עצמה וכעוברים מהוריו שלו אל שתי בנותיו.

הוא אמר שם, בין השאר, את המשפט המכונן:

#"זו הגאונות האמיתית של אמריקה. אמונה. אמונה בחלומות פשוטים, התעקשות על ניסים קטנים. ואחיי האמריקנים, דמוקרטים, רפובליקנים, עצמאיים, אני אומר לכם הלילה: יש לנו עוד עבודה לעשות!"

("That is the true genius of America, a faith. A faith in simple dreams an insistence on small miracles. And fellow Americans, Democrats, Republicans, Independents, I say to you tonight: We have more work to do.").

בנאום הזה הוא הצליח למשוך את תשומת לב הבוחרים האמריקאים ולהפוך מאלמוני שחור למתמודד רלוונטי במרוץ לנשיאות, מי שיתחיל שנתיים אחר-כך מירוץ שבו יהפוך למתמודד שינצח ברוב מוחץ ויהפוך לנשיא, מהנערצים שאמריקה ידעה.

נאומים איקוניים נוספים בתגית "נאומים מפורסמים".



הנה הנאום של אובמה בועידת המפלגה הדמוקרטית ב-2004 וניתוח שלו:

http://youtu.be/OFPwDe22CoY


וכאן הוא עונה תשובה גאונית ודעתנית על המבקרים שאמרו עליו שרק במילים הוא טוב:

http://youtu.be/LgrL5NO07lI


ועדיין גם אובמה חושב תוך כדי נאום.. רק נואמים מצויינים יכולים להיות כל כך לא מושלמים. הנה יותר מ-7 דקות של השהיות מביכות, מתוך שלל נאומים:

http://youtu.be/Qp0hU1THjuc


והנאום המיתולוגי של ד"ר מרטין לותר קינג ג'וניור, שאי אפשר שלא להשוותו אליו:

https://youtu.be/I47Y6VHc3Ms

הסיפור של נשיא ארצות הברית ריצ'ארד ניקסון הוא אחד הסיפורים הקשים בתולדות המנהיגות, של פוליטיקאי ומנהיג מוכשר מאין כמותו, שהעמיד את עצמו מעל העם, נהג בחוסר כבוד ובאלימות פוליטית כנגד יריביו הפוליטיים ומצא את עצמו עף מתפקידו, מושפל וחסר כבוד.

הכל מתחיל במערכת בחירות לקדנציה השנייה שלו כנשיא. למעשה, ריצ'רד ניקסון עמד לפי ההערכות לפני ניצחון במאבק על הקדנציה הנוספת הזו. בכהונתו הראשונה הוא רשם לזכותו הישגים נאים כנשיא, הן במדיניות הפנים בארה"ב והן ביחסי החוץ שלו. אבל ניקסון בחר משום מה לנהל קמפיין פוליטי קשה, בצירוף אקטים של ריגול פוליטי, חבלה ופעילויות בלתי חוקיות נוספות נגד הדמוקרטים ונגד מתנגדי המלחמה בווייטנאם.

פרשת ווֹטֶרגֵייט, בה נחשף הכל, נקראת על שם בניין שבו שכן מרכז המפלגה הדמוקרטית בוושינגטון הבירה. כאן נתפסו ב-17 ביוני 1972, בעיצומה של מערכת הבחירות, 5 פורצים. הם ניסו להטמין במטה הדמוקרטי שלל מצלמות ומכשירי האזנה.

פריצה רגילה או יוזמה פרטית של מישהו? - די מהר תהפוך הפריצה הזו לחשיפה עיתונאית אדירה, שתזעזע את אמריקה. זה יקרה כשיתגלה בעיתון שלאחד הפורצים היו קשרים מתמשכים עם איש ה-CIA, איש סוכנות הביון המרכזית של ארה"ב. האחרון מצידו ניהל קשרים עם פרקליטו של הנשיא ניקסון. החוט המקשר בין הפורצים לנשיא היה בעייתי.

חושפי "פרשת ווטרגייט", קרל ברנסטיין ובוב וודוורד, נחשפו לה תודות למקור סודי שכונה" גרון עמוק". הם פרסמו אותה והוסיפו את ההגדרה "פרויקט פלילי בבית הלבן". בסדרת כתבות מבריקה הם הראו כיצד נהג הנשיא ה-37 של ארה"ב כאחרון המאפיונרים ובמקום להנהיג את ארצו ואת העולם החופשי הוא הוביל קמפיין עתיר פשעים והפרות אמון קשות בציבור האמריקאי.

מכאן מתחילה פרשה נוספת, עם ההקלטות שהפילו את ניקסון. היא החלה כשהסתבר שהייתה מערכת שהקליטה את כל מה שנאמר בחדר הסגלגל, משרדו של הנשיא. תוך ניצול חסינותו סירב ניקסון לחשוף את ה-Nixon Tapes, הקלטות שיחותיו בעניינים הללו ורבים אחרים. כך החל קרב משפטי על הסגרת הקלטות.

ניקסון דרש לפטר את החוקר המיוחד בפרשה אך עובד המדינה סירב לפטרו ופוטר בעצמו. כך קרה גם עם מי שהחליפו וסירב לפטר את החוקר. רק מי שהחליף את המחליף פיטר את החוקר. אבל זה היה מעשה טפשי, כי המחליף של החוקר המיוחד המשיך לחקור בדיוק במקום שעצר קודמו המפוטר, למגינת ליבו של הנשיא.

ניקסון ניסה עוד כמה טריקים אבל בהדרגה הוא ראה את ממשלו קורס, כשבזה אחר זה הודו בכירי הממשל והמטה שלו בעבירות של עדות שקר ופעילות לא חוקית. לאחר ערעורי פרקליטיו של הנשיא, בית המשפט העליון שנדרש לעניין החיוב לחשוף את ההקלטות, חייב את ניקסון למסור אותן לתובע. אז התגלה שנמחקו חלקים משמעותיים מההקלטות. הוועדה המשפטית של הסנאט החלה לפעול להדחתו של הנשיא וכדי להציל את עצמו מבושה גדולה החליט הנשיא ניקסון להתפטר.

כך הביאה השערוריה הפוליטית חסרת התקדים לסיום תפקידו של הנשיא שיירשם בהיסטוריה כנשיא המושמץ ביותר בתולדות ארה"ב. הוא היה הנשיא האמריקני הראשון שהודח באמצע כהונה. היו נשיאים אחרים, שעשו גם הם דברים לא מקובלים ואפילו שיקרו. אבל איש לא עשה כה הרבה עבירות וכה חמורות ואז גם טייחו, שיקרו לאומה כולה ופגעו בעובדי ציבור ישרים שרק מלאו את תפקידם.

בדולי ווטרגייט ולמרבה האירוניה, היה זה ניקסון, מי שהפסיד לקנדי בבחירות של 1960, זכה כנשיא לגזור את הקופון על הצלחת אפולו 11 לנחות על הירח, הצלחה שהיא פרי החזון והמנהיגות של קנדי. די מהר אחרי ההישג הגדול ביותר שידעה אמריקה בחלל סגר אותו ניקסון את תקציבי הטיסות לירח ופגע בתכנית החלל בצורה קשה.

אבל נשוב לווטרגייט - אין פרשה שהשחירה את פניו של הבית הלבן יותר מפרשה זו. אין נשיא שבייש את תפקידו יותר ממנו. האיש שאמר בטלוויזיה בשלב מוקדם יותר "איני נוכל", היה הרבה יותר מזה. הוא היה פושע.

אגב, ניקסון מעולם לא נתן את הדין הפלילי על מעשיו. מחליפו, מי שהיה סגנו ג'רלד פורד, נתן לו חנינה מלאה על הכל.


הנה סרטון על הנשיא ניקסון (מתורגם):

https://youtu.be/MX_HYL6-0Co


קטעים שנחשפו עם השנים מההקלטות שהפילו את ניקסון בפרשת ווטרגייט:

https://youtu.be/K4KCX_NW3To


חדשות מהעבר על ניקסון, ווטרגייט ושאר ענייניו (עברית):

https://youtu.be/fC-s-Ba4SXA?long=yes


וסרט תיעודי על חייו ונשיאותו של ניקסון:

https://youtu.be/tV9JT4pZH_o?long=yes

תשדיר החרצית (Daisy ad) הוא כינויו של אחד מתשדירי הבחירות המשפיעים בהיסטוריה של הבחירות הדמוקרטיות, על אף שהוא שודר פעם אחת בלבד. התשדיר הזה צולם בשביל תעמולת הבחירות של נשיא ארצות הברית המכהן לינדון ג'ונסון, שרץ בבחירות לקדנציה שנייה בשנת 1964.

בקמפיין החליטו היועצים האסטרטגיים לחזק את הדימוי הפזיז של המועמד המתחרה לג'ונסון, בארי גולדווטר. בנאומיו תמך גולדווטר בשימוש מסוים בנשק גרעיני במלחמת וייטנאם ומטרתו של התשדיר היה ליצור מצב של פחד מפני העמדות הללו. יוצרי התשדיר החליטו להתרכז בהצגתו של גולדווטר כמחרחר מלחמה. זאת על רקע הפחד מ"מלחמה קרה" והחשש הגדול לפריצת מלחמה גרעינית בין הגוש המערבי לגוש הקומוניסטי.

כך נוצר "תשדיר החרצית" הבוטה והמניפולטיבי ושודר ברשת NBC, רק פעם אחת, ב-7 בספטמבר 1964. בתשדיר הוצגה ילדה קטנה התולשת את עליו של פרח חרצית וסופרת אותם בסדר עולה. במהלך הספירה שלה המצלמה מתקרבת לעין הימנית של הילדה. קול גברי מאיים נשמע לפתע וסופר דווקא לאחור, כמו לפני שיגור. ואכן, לפתע המצלמה מציגה בתוך עינה של הילדה את השיגור של טיל גרעיני. פיצוץ חזק בתום הספירה ומופיעה פטרייה גרעינית מאיימת. בשלב הזה נשמעים המילים: "האפשרויות הן ליצור עולם שבו כל ילדי האלוהים יוכלו לחיות, או ללכת אל החשכה. עלינו לאהוב זה את זה, או שנגזר גורלנו למות". בסוף התשדיר הושמעה הדרישה המפורשת: "הצביעו לנשיא ג'ונסון. הסיכונים גדולים מדי מכדי להישאר בבית!"

בשל ביקורת הקשה על התשדיר וההד הציבורי השלילי שנוצר לג'ונסון בגללו, התשדיר שודר רק פעם אחת והורד מיד. אבל הנזק למתחרה של ג'ונסון, בארי גולדווטר, כבר נעשה.

כך, התשדיר יצר את נקודת המפנה במערכת הבחירות של 1964. לא מעט בזכותו הסתיימו הבחירות בניצחון מוחץ של ג'ונסון, שניצח בפער של יותר מ-20%, זאת בזמן שהתשדיר הופך לאבן דרך בעולם השיווק הטלוויזיוני ומשפיע על תרבות השיווק והתעמולה באמריקה.

זה היה מהקמפיינים הראשונים שהטלוויזיה תפסה בו מקום מרכזי והשפיעה באופן משמעותי על חברת ההמונים. כל כך משמעותי שהיא ניצחה את הבחירות הללו.


הנה תשדיר החרצית:

https://youtu.be/dDTBnsqxZ3k

העימות בין קנדי וניקסון המפורסם שנערך ב-1960 בין המועמדים לנשיאות ארה"ב ג'ון קנדי וריצ'רד ניקסון היה רק הראשון בסדרה של ארבעה עימותים ביניהם. הוא הפך לעימות היסטורי כיוון שהמחיש את כוחה של הטלוויזיה ואת הכללים שהשתנו בגללה.

כמועמד כמעט בטוח לנשיאות, הגיע סגן הנשיא ניקסון לעימות, כשהוא לא-מוכן, מבחינת הופעתו החיצונית. לא רק שהוא חש ברע בעימות ונראה מזיע, הוא גם סירב להתאפר ומה שגרם לכך שניתן היה לראות את הזיפים שעל פניו. גם החליפה האפורה שלו נראתה לא טוב על הרקע האפור של האולפן והקטינה אותו. מולו ישב מי שייחשב למר כריזמה, המועמד הצעיר קנדי. על אף שהיה חולה עוד יותר מניקסון, נראה קנדי על המסך היטב, שידר תדמית בריאה וצעירה, ונראה ראוי לנשיאות.

התוצאות הדהימו את הסוקרים. המאזינים המעטים שהאזינו לעימות ברדיו, ראו בניקסון את המנצח. אך למולם, הרוב שלראשונה בהיסטוריה צפה בו דווקא בטלוויזיה, ראה את קנדי כמנצח העימות. הרושם הראשוני של העימות הזה שינה מהקצה אל הקצה את אהדת הציבור האמריקני אל קנדי ושלושת העימותים הנוספים לא שינו אותו. ג'ון קנדי ניצח בבחירות הללו, ברוב דחוק אך ברור. הטלוויזיה שינתה את כללי המשחק ומאז אותו העימות הכירו בכך כל הפוליטיקאים בעולם.


הנה סיפורו של העימות ההיסטורי ששינה את פני הפוליטיקה האמריקנית לעד:

http://youtu.be/zHGs4535W_o


הדרך שבה עברו שני המועמדים את העימות הזה בטלוויזיה:

http://youtu.be/QazmVHAO0os


ובחיוך מעט ציני - מה היה קורה אם גם טראמפ היה משתתף בעימות הזה?

https://youtu.be/doEk7ajI9sY

זה היה בשנת 1952 כשמחשב ה-UNIVAC בחדש שפיתחו פרספר אקרט וג'ון מאושלי, ממציאיו של מחשב ה-ENIAC הצבאי, הובא לאולפן טלוויזיה.

זה ערב הבחירות לנשיאות ארצות הברית, בבחירות של 1952. המחשב הזה, שיהיה הראשון שיזכה לתפוצה מסחרית, שקל 8 טון. עד אז השתמשו בו בעיקר במוסדות אקדמיה ומחקר מובילים ובעלי ממון.

המחשב הזה הובא לאולפן, כי אנשי הטלוויזיה, בראשות המגיש המיתולוגי וולטר קרונקייט, ביקשו ממפתחיו שהוא ינסה לנבא בערב יום הבחירות את תוצאות הבחירות לנשיאות ארה"ב.

כבר בהגיעו לאולפן רשם היוניווק לעצמו הישג מרשים באותו ערב. היסטורית, הוא היה למחשב הראשון שהגיע להשתתף בתכנית בטלוויזיה. אבל השיא היה עוד לפניו. כי המחשב הזה עתיד היה באותו ערב לנצח מומחים אנושיים, בתחום המומחיות שלהם ולהשאיר את הציבור הרחב עם לסת שמוטה מתדהמה.

איך זה קרה? - בערב, כשהגיעה שעת השידור, הצליח היוניווק לנבא במדגם הבחירות לנשיאות ארה"ב את נצחונו של המועמד דווייט אייזנהאואר. הניבוי של המחשב היה מנוגד לזה של הסוקרים המקצועיים והסברה הכללית באולפן הייתה שהוא טועה. לא היה מדובר בזוטי אחוזים.

יוניווק צפה ניצחון מוחץ, באנגלית "לנד סלייד" (Landslide) של אייזנהאואר, מי שאמנם היה מצביא דגול ומפקד בעלות הברית באירופה של מלחמת העולם השנייה, אבל התחרה מול סטיבנסון הדמוקרטי, פוליטיקאי מיומן שכל המומחים וגם הציבור ראו בו את המנצח הוודאי.

בשעת השיא ולשאלת המגיש, החליטו המפעילים שלו ואנשי המדגם לענות שאין לו עדיין תשובה. האמת הייתה שונה. הם פשוט לא האמינו לתוצאה ופחדו לבייש את רשת הטלוויזיה CBS ואת תכנית החדשות הסמכותית והמצליחה של קרונקייט.

אבל בסוף הערב, כשהסתבר שאייזנהאואר אכן ניצח, התגלה לראשונה לכולם שהמחשב היה היחיד שהעריך נכון וניתח היטב את הנתונים.

עיתונים הבוקר שאחרי השתוללו מהתפעלות. כותרות העמודים הראשיים סיפרו על "הגאדג'ט שניצח את האדם". זו הייתה ההוכחה המשמעותית הראשונה שהציבור הרחב קיבל, לכך שמחשב יכול לנצח מוחות אנושיים ועוד של מומחים. אז זה נראה סקופ נדיר ומפתיע, היום אנחנו יודעים שההישג חסר התקדים הזה רק רימז על העתיד לבוא.


הנה UNIVAC בשידור הרדיו המפורסם, בו הוא מביס את המומחים בניבוי תוצאות הבחירות לנשיאות:

https://youtu.be/nHov1Atrjzk


והניצחון הזה ישנה לחלוטין את כיסוי הבחירות מאז 1952 ועד היום:

https://youtu.be/abibiFa3gj0


כמובן שגם בבחירות הבאות ב-1956 ה-UNIVAC מגיע לאולפן של קרונקייט:

https://youtu.be/v7K8MW8wQWs


והנה סרט תיעודי עם שלל סרטי שיווק שעשו יצרני המחשב למכירות שלו:

https://youtu.be/j2fURxbdIZs?long=yes

רונלד רייגן היה נשיא ארצות הברית בשנים 1981 - 1988. הוא היה בן למשפחה עניה, עם אב שהיה שיכור במשך תקופות ארוכות וכמעט ולא עבד בשל כך.

אך רונלד הצעיר היה לספורטאי ושדר ספורט. כשרונו היה גדול ופעם הוא סיפר שבאחד המשחקים נותק הטלפון והוא בדה את שאר המשחק מדמיונו והמשיך לדווח עליו עד הסוף...

בעת משחק בקליפורניה הוא עשה מבחן בד והתקבל לשרשרת של תפקידי משנה בסרטים הוליוודיים. בהמשך חייו הפך למגיש בטלוויזיה והפופולאריות הרבה שלו היא שאפשרה לו לעבור לפוליטיקה ולהיבחר למושל קליפורניה.

בגיל 70 הוא נבחר לנשיא ארה"ב, בזכות הציבור האמריקני שאהב אותו. על אף שבתחילה זלזלו בו רבים, הוא התגלה כנשיא מוצלח, שניהל כלכלה חכמה, מדיניות פנים רגישה (במיוחד במאבק בסמים) ומדיניות חוץ מובהקת.

בתקופת נשיאותו של רייגן הסתיימה המלחמה הקרה. המדיניות הנחושה שלו כלפי ברית המועצות באה לידי ביטוי בין השאר בתכנית "מלחמת הכוכבים" שיזם (קראו עליה בתגית "מלחמת הכוכבים"), או בשמה הרשמי "יוזמת ההגנה האסטרטגית".

תכנית ומדיניות אלה הם לדעת רבים מהגורמים לקריסת הקומוניזם בתקופתו ולעצירת מירוץ החימוש.

כשרייגן הביא לשרשרת הסכמי פירוק נשק ובכללם פירוק נשק גרעיני, הוא התגלה כאיש חזון ואמת. הייתה זו ההתעקשות שלו על יוזמת ההגנה האסטרטגית שהחזירה את מנהיג ברית המועצות גורבצ'וב לשיחות על צמצום וקיצוץ כמות הטילים שמכוונות ארצות הברית וברית המועצות זו אל זו. השניים הגיעו להסכמות על פירוק הנשק הגרעיני והנשק בכלל ויצרו אווירה ומציאות עולמית חדשה, שהביאה להטבה ניכרת בעולם.

בבחירות השניות שלו לנשיאות, רייגן ניצח שוב, מה שהיה לניצחון הגדול ביותר בתולדות הבחירות בארה"ב עד אז - הוא זכה בבחירות אלה ב-49 מ-50 המדינות.


הנה סיפורו של הנשיא רייגן (עברית):

https://youtu.be/rzrUDR1RHCI


עוד סרטון על הנשיא רונלד רייגן:

http://youtu.be/vNtcUPsy3j0


רייגן מגיש פרסומת בצעירותו:

https://youtu.be/UboV1DqEoag


דברים טיפוסיים לרייגן שמציג את החשיבות של השלום בין המעצמות בדרך ציורית ופשוטה להבנה (מתורגם):

http://youtu.be/qvUP948lzrE


על נסיון ההתנקשות בנשיא רייגן:

http://youtu.be/3Bj6aOgfcJU


ההומור של רייגן שהיה מבריק:

http://youtu.be/HA7sP47e8tA


ותכנית תיעודית על המנהיג רונלד רייגן (עברית):

https://youtu.be/l5bdaXc_YRw?long=yes

הנשיא ה-16 של ארצות הברית, אברהם לינקולן, היה מגדולי האישים בתולדות ארה"ב. במיוחד נזקפים לזכותו ביטול העבדות בארה"ב, דבר שראה בו הכרח לריפוי הפגם המוסרי שנפל בארצו.

הוא ביטל את העבדות מיד בתום מלחמת האזרחים שבה ניצח את כוחות הדרום, כשנצחון זה נזקף לא מעט ללחימתם של העבדים השחורים לצד הלבנים בכוחות הצפון שאותם הנהיג לינקולן במלחמת האזרחים.

בעצם מלחמת האזרחים האמריקנית ולאחר שניצח בה את הדרום, לינקולן תרם רבות לחיזוק האחדות בארצות הברית ולמניעה של פילוג בין המדינות האמריקאיות. ניתן לקבוע ללא ספק שארה"ב לא היתה המעצמה המצליחה והחזקה שהיא כיום, אלמלא לינקולן ומדיניותו התקיפה שלא התירו פיצול ופילוג באמריקה.

לאברהם לינקולן, שההיסטוריונים אוהבים לדבר על הענווה שלו, נדרשה הרבה אמונה עצמית כדי לשאת את הנאום שבו הוא ממש יגדיר מחדש את התכלית והמשמעות של ארצות הברית של אמריקה. הוא עשה זאת ב-272 מילים בלבד, עם "נאום גטיסברג" המלכותי שלו.

אבל סופו היה טרגי ואלים. השנאה של מי שראו עצמם נפגעים מביטול העבדות ומהתבוסה של הדרום במלחמת האזרחים הובילה לרצח של נשיא ארצות הברית, אברהם לינקולן.

הרצח אירע ב-14 באפריל 1865, בזמן שהנשיא צפה בהצגה בתיאטרון פורד בוושינגטון.

לינקולן כיהן כנשיא משנת 1861 ועד למותו מכדורי המתנקש. השפעות פעולותיו כאחד מהאישים המשפיעים ביותר על תולדות ארה"ב, ניכרות עד היום. בבחירתו של ברק אובמה לנשיאות ב-2008 נסגר מעגל שתחילתו בשחרור העבדים באמריקה וסופו בנשיא שחור ומצליח, הממלא את תפקידו באמריקה, יבשת הנשלטת ברובה על ידי לבנים.


הנה תולדות חייו של אברהם לינקולן:

https://youtu.be/L80_q2tPveo


על לינקולן בסקירה על הרחוב על שמו (עברית):

http://youtu.be/srE95EZF9uY


סרטון אנימציה שמראה את לינקולן נואם לאחר מלחמת האזרחים בזכות החירות:

http://youtu.be/zeAqXhjMRMo


קדימון הסרט "לינקולן" על חודשיו האחרונים של המנהיג שבחר בביטול העבדות בכל מחיר (מתורגם):

http://youtu.be/Jm3JCrfrMts


ופודקסט של פרופסור הרסגור על לינקולן (עברית):

https://youtu.be/2aOTs_UK4rg?long=yes