שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מה הסיפור סביב סאונד אוף סיילנס?
את השיר "The Sound of Silence" כתב פול סיימון בשנת 1963. השיר הזה נכתב בשירותים. פול סיימון בן ה-22 נהג לכתוב ולהלחין שם את שיריו. מסתבר שבזכות האקוסטיקה הטובה שם, הוא ישב בחדר האמבטיה, כמו שנהג לא פעם לעשות ולעתים אף כיבה את האור.
הפעם הוא החזיק גיטרה ובעיניים עצומות ואקוסטיקה שאהב, הוא יצר שם שיר שיהפוך לאחד מהבולטים במוסיקה האמריקאית של המאה ה-20.
אבל על מה מדבר השיר ולמי הוא נכתב?
יש אגדה יפה נפוצה על השיר הזה, לפיה הוא נכתב לזכר חבר קרוב שנהרג בתאונת דרכים ושהביטוי "hello darkness, my old friend" הוא פנייה מלנכולית אל אותו חושך שמגיע עם אובדן פתאומי.
עוד סיפור הוא שהשיר נולד ב-22 בנובמבר 1963, היום שבו נרצח הנשיא ג'ון פ. קנדי (John F. Kennedy). השיר הוא לכאורה פנייה לשתיקה עצמה, לאותו מרחב שבו אדם יושב עם מחשבותיו כשהעולם מסביבו קרס.
רצח קנדי השאיר דור שלם של אמריקאים צעירים במצב בדיוק כזה: בהלם, בלי מילים, בחושך. אבל גם הגרסה הזו לא מסתדרת עם זמן הכתיבה של השיר, שנכתב והולחן עוד לפני רצח קנדי.
אלה אגדה נחמדות אבל הן אינן נכונות. השיר עם הפתיחה המפורסמת "שלום, חושך, ידידי הוותיק, באתי שוב לדבר איתך שוב" לא פונה לחבר שנפטר וגם לא לחבר עיוור מהלימודים של היוצר והוא לא מבכה את מותו של נשיא אמריקאי נערץ ואהוב שנרצח.
אז על מה כן השיר ועל מי? - השיר כולו מדבר על חוסר היכולת של בני אדם לתקשר זה עם זה על דברים שחשובים באמת. "אנשים מדברים בלי לדבר, אנשים שומעים בלי להקשיב." הם מרעישים, אבל לא אומרים דבר. הצליל של השקט, בדיוק כמו שנשמע בכותרת, הוא פרדוקס מכוון: השקט שנוצר כשאנשים לא אומרים את מה שצריך לומר.
השיר הוקלט ב-1964 כגרסה אקוסטית שקטה באלבום הבכורה של סיימון וגרפונקל (Simon & Garfunkel). האלבום עצמו נכשל כישלון חרוץ. הצמד נפרד ופול סיימון נסע לבריטניה.
אבל המפיק של השניים, טום וילסון (Tom Wilson), לא ויתר. ב-1965, מבלי לבקש רשות, הוא לקח את ההקלטה המקורית, הוסיף לה גיטרה חשמלית, בס ותופים בסגנון הפולק-רוק שהוליד בוב דילן (Bob Dylan) עם להקת "הבירדס" והיה הטרנד החדש. ללא ידיעת הצמד שחרר וילסון את הגרסה החדשה שלו לרדיו והיא התפוצצה והפכה ללהיט ענק.
פול סיימון קורא על כך בעיתון בריטי וטס בחזרה לאמריקה. כשהוא יישאל מאוחר יותר אם כעס על וילסון שפעל מאחורי גבו, סיימון יענה שהיה עצבני בהתחלה. אבל בינואר 1966, כשהגרסה החשמלית הגיעה למקום הראשון במצעדים, העצבים התחלפו לו בשמחה.
וכך הפך השיר שנכתב בחושך, לבד, בחדר אמבטיה קטן ושקט, להימנון של דור. דור שחיפש קול ואמת בתוך הרעש וגילה שאולי הם ממתינים לו דווקא בשקט של חדר האמבטיה.
הנה סיפורו של השיר:
https://youtu.be/P6OpJYiDG4Y
עוד על הנסיבות האמיתיות:
https://youtu.be/2dew1W15EMw
מילות השיר (מתורגם):
https://youtu.be/7aY3rfcrc2w
אנה סטפני באקס פקטור:
https://youtu.be/02i0OosnMuw
גרסה אנגלית עברית יפה:
https://youtu.be/iRuNna4RGKY
צמד בריאליטי:
https://youtu.be/YwWFA04sqEo
ובחיוך יהודי - ביידיש:
https://youtu.be/ZcpbqMK2iWw
מה הייתה המהפכה של הקודאכרום?
קודאכרום (Kodachrome) היה פילם לצילום, מוצר קטנטן שעשה מהפכה בצילום הפופולרי - הוא היה סרט הצילום הצבעוני הראשון להמונים.
הצילום בצבע שהקודאכרום כל כך מזוהה איתו, הציג צבעים שהופקו באמצעות חומרים כימיים. חומרים אלו הצליחו לשחזר את הצבעים שצולמו והיו פורצי דרך למול הצילום בשחור-לבן, שהתבסס על חומרים שהציגו רק גוונים של אפור.
ממציא הקודאכרום, לאופולד גודובסקי הבן, היה כימאי ומוסיקאי. הוא עבד בחברת "קודאק" וביחד עם לאופולד מאנס, המציאו השניים בשנת 1935, את הפילם הראשון שזכה לשם "קודאכרום".
סרט הקודאכרום היה לסמלה של חברת קודאק במהלך המאה ה-20. הוא היה פילם דיאפוזיטיב - שימר את התמונה על מדיה שקופה. די מהר הפך הפילם הזה למוצר לוהט בקרב צלמים חובבים. גם בשנים שבהן חדר הצילום הדיגיטלי והשתלט על עולם הצילום, הצילום בקודאכרום המשיך להיות פופולרי יחסית, אצל מי שעדיין המשיכו לצלם במצלמות פילם.
סרט הקודאכרום נכנס לפנתיאון התרבותי של אמריקה ותרבות הפופ בשנת 1973, כשהונצח בלהיט ענק של הזמר האמריקאי פול סיימון. גם במדינת יוטה שבארצות הברית החליטו לקרוא פארק לאומי גדול על שמו.
גם כשהודיעה חברת קודאק, היצרנית האמריקאית שפיתחה את הקודאכרום, על הפסקת הייצור של סרט הצילום המפורסם, ברור היה שהקודאכרום הצליח להחזיק מעמד במכירות יותר מכל פילם אחר. זה הצליח אפילו לאחר שהמצלמות הדיגיטליות הפכו את סרטי הצילום הוותיקים לזיכרון רחוק מהתקופה האנלוגית.
הפסקת שיווק הקודאכרום הייתה רק חלק מהטרגדיה העסקית הגדולה בהרבה של החברה, של כישלון ההסתגלות שלה לעידן הדיגיטלי. זו התרחשה לאחר שבשנות ה-70 הייתה למעשה קודאק זו שפרצה את הדרך לדיגיטל. אחד ממהנדסיה הוא שהמציא את המצלמה הדיגיטלית הראשונה ובהמשך את החיישן הראשון שהצליח לקלוט יותר ממגה-פיקסל של מידע. אבל קודאק עצמה לא רצתה להיכנס לעידן המצלמות הדיגיטליות, מחשש שסרטי הצילום שלה לא יימכרו. מי שכן נכנסו לעולם הצילום הדיגיטלי היו מתחרותיה, בעוד היא פשטה רגל.
"קודאכרום" היה סרט הצילום הצבעוני הראשון, שיצא בשנת 1935 על ידי חברת קודאק:
https://youtu.be/8Lm6AD65y2Q
הנה פרסומת משנות ה-80 ל"קודאכרום":
https://youtu.be/HIVwUWeOMKc
שיר שהקדיש הזמר-יוצר פול סיימון לקודאכרום:
https://youtu.be/RGK19Pg6sB0
ביצוע נפלא שמציג מעט מהתצלומים הנפלאים שהפיק הפילם הצבעוני הזה:
https://youtu.be/N4ltLp30KVs
היום יש טענות שהפילם היה אפילו מפלה:
https://youtu.be/d16LNHIEJzs
וכיום יש רצון לראות אותו חוזר:
https://youtu.be/COYld6siakE?long=yes
פול סיימון
את השיר "The Sound of Silence" כתב פול סיימון בשנת 1963. השיר הזה נכתב בשירותים. פול סיימון בן ה-22 נהג לכתוב ולהלחין שם את שיריו. מסתבר שבזכות האקוסטיקה הטובה שם, הוא ישב בחדר האמבטיה, כמו שנהג לא פעם לעשות ולעתים אף כיבה את האור.
הפעם הוא החזיק גיטרה ובעיניים עצומות ואקוסטיקה שאהב, הוא יצר שם שיר שיהפוך לאחד מהבולטים במוסיקה האמריקאית של המאה ה-20.
אבל על מה מדבר השיר ולמי הוא נכתב?
יש אגדה יפה נפוצה על השיר הזה, לפיה הוא נכתב לזכר חבר קרוב שנהרג בתאונת דרכים ושהביטוי "hello darkness, my old friend" הוא פנייה מלנכולית אל אותו חושך שמגיע עם אובדן פתאומי.
עוד סיפור הוא שהשיר נולד ב-22 בנובמבר 1963, היום שבו נרצח הנשיא ג'ון פ. קנדי (John F. Kennedy). השיר הוא לכאורה פנייה לשתיקה עצמה, לאותו מרחב שבו אדם יושב עם מחשבותיו כשהעולם מסביבו קרס.
רצח קנדי השאיר דור שלם של אמריקאים צעירים במצב בדיוק כזה: בהלם, בלי מילים, בחושך. אבל גם הגרסה הזו לא מסתדרת עם זמן הכתיבה של השיר, שנכתב והולחן עוד לפני רצח קנדי.
אלה אגדה נחמדות אבל הן אינן נכונות. השיר עם הפתיחה המפורסמת "שלום, חושך, ידידי הוותיק, באתי שוב לדבר איתך שוב" לא פונה לחבר שנפטר וגם לא לחבר עיוור מהלימודים של היוצר והוא לא מבכה את מותו של נשיא אמריקאי נערץ ואהוב שנרצח.
אז על מה כן השיר ועל מי? - השיר כולו מדבר על חוסר היכולת של בני אדם לתקשר זה עם זה על דברים שחשובים באמת. "אנשים מדברים בלי לדבר, אנשים שומעים בלי להקשיב." הם מרעישים, אבל לא אומרים דבר. הצליל של השקט, בדיוק כמו שנשמע בכותרת, הוא פרדוקס מכוון: השקט שנוצר כשאנשים לא אומרים את מה שצריך לומר.
השיר הוקלט ב-1964 כגרסה אקוסטית שקטה באלבום הבכורה של סיימון וגרפונקל (Simon & Garfunkel). האלבום עצמו נכשל כישלון חרוץ. הצמד נפרד ופול סיימון נסע לבריטניה.
אבל המפיק של השניים, טום וילסון (Tom Wilson), לא ויתר. ב-1965, מבלי לבקש רשות, הוא לקח את ההקלטה המקורית, הוסיף לה גיטרה חשמלית, בס ותופים בסגנון הפולק-רוק שהוליד בוב דילן (Bob Dylan) עם להקת "הבירדס" והיה הטרנד החדש. ללא ידיעת הצמד שחרר וילסון את הגרסה החדשה שלו לרדיו והיא התפוצצה והפכה ללהיט ענק.
פול סיימון קורא על כך בעיתון בריטי וטס בחזרה לאמריקה. כשהוא יישאל מאוחר יותר אם כעס על וילסון שפעל מאחורי גבו, סיימון יענה שהיה עצבני בהתחלה. אבל בינואר 1966, כשהגרסה החשמלית הגיעה למקום הראשון במצעדים, העצבים התחלפו לו בשמחה.
וכך הפך השיר שנכתב בחושך, לבד, בחדר אמבטיה קטן ושקט, להימנון של דור. דור שחיפש קול ואמת בתוך הרעש וגילה שאולי הם ממתינים לו דווקא בשקט של חדר האמבטיה.
הנה סיפורו של השיר:
https://youtu.be/P6OpJYiDG4Y
עוד על הנסיבות האמיתיות:
https://youtu.be/2dew1W15EMw
מילות השיר (מתורגם):
https://youtu.be/7aY3rfcrc2w
אנה סטפני באקס פקטור:
https://youtu.be/02i0OosnMuw
גרסה אנגלית עברית יפה:
https://youtu.be/iRuNna4RGKY
צמד בריאליטי:
https://youtu.be/YwWFA04sqEo
ובחיוך יהודי - ביידיש:
https://youtu.be/ZcpbqMK2iWw
קודאכרום (Kodachrome) היה פילם לצילום, מוצר קטנטן שעשה מהפכה בצילום הפופולרי - הוא היה סרט הצילום הצבעוני הראשון להמונים.
הצילום בצבע שהקודאכרום כל כך מזוהה איתו, הציג צבעים שהופקו באמצעות חומרים כימיים. חומרים אלו הצליחו לשחזר את הצבעים שצולמו והיו פורצי דרך למול הצילום בשחור-לבן, שהתבסס על חומרים שהציגו רק גוונים של אפור.
ממציא הקודאכרום, לאופולד גודובסקי הבן, היה כימאי ומוסיקאי. הוא עבד בחברת "קודאק" וביחד עם לאופולד מאנס, המציאו השניים בשנת 1935, את הפילם הראשון שזכה לשם "קודאכרום".
סרט הקודאכרום היה לסמלה של חברת קודאק במהלך המאה ה-20. הוא היה פילם דיאפוזיטיב - שימר את התמונה על מדיה שקופה. די מהר הפך הפילם הזה למוצר לוהט בקרב צלמים חובבים. גם בשנים שבהן חדר הצילום הדיגיטלי והשתלט על עולם הצילום, הצילום בקודאכרום המשיך להיות פופולרי יחסית, אצל מי שעדיין המשיכו לצלם במצלמות פילם.
סרט הקודאכרום נכנס לפנתיאון התרבותי של אמריקה ותרבות הפופ בשנת 1973, כשהונצח בלהיט ענק של הזמר האמריקאי פול סיימון. גם במדינת יוטה שבארצות הברית החליטו לקרוא פארק לאומי גדול על שמו.
גם כשהודיעה חברת קודאק, היצרנית האמריקאית שפיתחה את הקודאכרום, על הפסקת הייצור של סרט הצילום המפורסם, ברור היה שהקודאכרום הצליח להחזיק מעמד במכירות יותר מכל פילם אחר. זה הצליח אפילו לאחר שהמצלמות הדיגיטליות הפכו את סרטי הצילום הוותיקים לזיכרון רחוק מהתקופה האנלוגית.
הפסקת שיווק הקודאכרום הייתה רק חלק מהטרגדיה העסקית הגדולה בהרבה של החברה, של כישלון ההסתגלות שלה לעידן הדיגיטלי. זו התרחשה לאחר שבשנות ה-70 הייתה למעשה קודאק זו שפרצה את הדרך לדיגיטל. אחד ממהנדסיה הוא שהמציא את המצלמה הדיגיטלית הראשונה ובהמשך את החיישן הראשון שהצליח לקלוט יותר ממגה-פיקסל של מידע. אבל קודאק עצמה לא רצתה להיכנס לעידן המצלמות הדיגיטליות, מחשש שסרטי הצילום שלה לא יימכרו. מי שכן נכנסו לעולם הצילום הדיגיטלי היו מתחרותיה, בעוד היא פשטה רגל.
"קודאכרום" היה סרט הצילום הצבעוני הראשון, שיצא בשנת 1935 על ידי חברת קודאק:
https://youtu.be/8Lm6AD65y2Q
הנה פרסומת משנות ה-80 ל"קודאכרום":
https://youtu.be/HIVwUWeOMKc
שיר שהקדיש הזמר-יוצר פול סיימון לקודאכרום:
https://youtu.be/RGK19Pg6sB0
ביצוע נפלא שמציג מעט מהתצלומים הנפלאים שהפיק הפילם הצבעוני הזה:
https://youtu.be/N4ltLp30KVs
היום יש טענות שהפילם היה אפילו מפלה:
https://youtu.be/d16LNHIEJzs
וכיום יש רצון לראות אותו חוזר:
https://youtu.be/COYld6siakE?long=yes
