שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מהו הפורטרט או בעברית דיוקן?
דיוקן (Portrait) או פורטרט הוא ייצוג אמנותי של אדם, בציור, צילום וכדומה. הדיוקן נוטה לרוב להציג את חזותו הכללית של האדם המוצג בו, כשלעיתים תתווסף לו נגיעה אמנותית שתחזק פרט באישיותו.
פורטרטים, דיוקנאות יציגו בדרך כלל את פניו או את פלג גופו העליון של אדם. לרוב הם לא מקושטים מדי.
כנראה שהפורטרט המוכר בעולם הוא זה שיצר אמן הרנסאנס לאונרדו דה וינצ'י, דיוקנה של גברת המכונה "לה ג'קונדה" ומוכר בתור "מונה ליזה".
יש גם סוג ספציפי של דיוקנאות, כאלה שהם עצמיים. אמנים חשובים בהיסטוריה יצרו דיוקנאות עצמיים, כלומר דיוקן שיוצר אמן ובו מופיע הוא עצמו.
שניים מגדולי הציור הבולטים בפורטרטים עצמיים הם הצייר רמברנדט, שהקפיד לצייר דיוקן עצמי אחת לכמה זמן והצייר ואן גוך, שדיוקנו העצמי מעביר בצורה כנה את אישיותו המיוסרת, לאור חייו הלא פשוטים.
בלטה בפורטרטים עצמיים שבדיעבד הפכו אותה לאייקון תרבותי גם הציירת המקסיקנית פרידה קאלו ובאזור האנקדוטות בולט גם הצייר האיטלקי ג'וזפה ארצ'ימבולדו שהרבה לצייר דיוקנאות של אנשים שפניהם עשויים מפירות, פרחים, דגים, צמחים, ירקות וספרים.
בחברה האנושית משמש דיוקנו של מנהיג לא פעם כסמל של הממלכה או המדינה. נוהגים לתלות את דיוקן המלך או המנהיג במוסדות לאומיים, במוסדות לימוד ובמשרדים ממשלתיים.
במקרים של דיקטטורות ומשטרי יחיד משמש לא פעם דיוקן המנהיג חלק מפולחן אישיות שהוא כופה על עמו, בכדי להאדיר את עצמו ואת שלטונו ולהציג עצמו כנערץ ואהוב על העם.
להיכרות עם פורטרטים מפורסמים ומעניינים בהיסטוריה ראו בתגית "דיוקנאות".
הנה סדנת וידאו של ציור פורטרטים (עברית):
https://youtu.be/L6nPtR98kIE
דיוקן של אמנית מרתקת ומשמעותו (עברית):
https://youtu.be/6PGmUo_Tmp8
צייר שיוצר דיוקן מדויק להפליא:
https://youtu.be/lmmR4F7Np2g
ותולדות הדיוקן הנשי לאורך 500 השנה האחרונות בתולדות האמנות:
https://youtu.be/nUDIoN-_Hxs
מה מיוחד בדיוקניו העצמיים של רמברנדט?
כמו ציירים רבים בתקופתו, צייר רמברנדט את עצמו בחייו כמה פעמים. בדיוקנאות העצמיים שלו ניתן לראות את התפתחותו כאמן ואת השינויים בו כאדם, לאורך השנים.
אבל במקרה שלו, החוקרים גורסים שהפורטרטים העצמיים שרמברנדט צייר הופכים למעין משקפת המאפשרת מבט אל תוך הנפש של האמן שהוא היה ואמצעי לחקור גם את האדם רמברנדט, במבט עמוק ובהיר, יותר מכל אמן אחר.
דרך הדיוקן העצמי שלו ועם השימוש המעולה שהוא עשה בניגודים חזקים ודרמטיים של אור וצל, רמברנדט אפשר מבט עמוק והתבוננות במצבי הרוח ובשינויים בתחושותיו, במהלך שלבי חייו השונים.
הפורטרטים העצמיים שלו ודאי לא עושים חסד עם מי שכבר בצעירותו היה צייר הולנדי מוכשר, אחר כך התעשר וזכה לפרסום רב וגם לימד תלמידים רבים וטובים, עבר טרגדיות כשאיבד את אישתו ובנו ממחלות ובסוף חייו גם התרושש ומת כמעט חסר כל.
בציוריו המנציחים את דמותו שלו, הוא מתבונן במבט עמוק בעצמו, לא בורח ולא מתחמק מהשינויים שהוא עובר, מהטרגדיות, הזיקנה והצניחה במעמדו ובמצבו הכלכלי ומאפשר בכך להבין אותו טוב יותר, לזהות בדיעבד מעט מהתחושות והנפילות הללו ולהתחבר רגשית גם ליצירותיו האחרות והחשובות כל כך בתולדות האמנות.
הנה 30 מתוך 32 דיוקנאות ידועים של רמברנדט:
https://youtu.be/_nnIM5vHCxE
ניתוח דיוקנו העצמי של רמברנדט ואן ריין:
https://youtu.be/rFMFH8Nf0Zw
ותערוכה עם הפורטרטים של רמברנדט הצעיר:
https://youtu.be/0mB9kqkXvG0
במה ידועה הצלמת אנני ליבוביץ'?
הצלמת אנני ליבוביץ' (Annie Leibovitz) היא מהצלמות המפורסמות ביותר בהיסטוריה. את צילומיה אתם מכירים כבר שנים רבות, מבלי לדעת שהיא הלוחצת על ההדק של המצלמה. היא אולי צלמת הפורטרטים הידועה בעולם.
משחקני הוליווד, דרך מוסיקאים, דוגמניות וכוכבי רוק ועד לפוליטיקאים, מנהיגים ואנשי הגות - עם דיוקנות פורצי דרך, שבהם בדרך כלל נחשפו המצולמים באופן חסר תקדים, אנני הפכה לכוכבת-על בצילום העולמי.
יש לה צילומים שמספרים סיפור. מבעד לעדשה שלה צולמו לא מעט מהצילומים שהפכו אייקוניים. את ג'ון לנון היא צילמה עם יוקו אונו, שברירי ועירום, שעות ספורות לפני שנרצח. זה היה לתצלומו האחרון והמפורסם ביותר של מי שנחשב למנהיג הביטלס וליוצר היותר מעניין בה.
את השחקנית דמי מור צילמה אנני לייבוביץ' כשהיא הרה ובעירום, בצילום יפה להפליא, עם בן זוגה המסמן בידיו שעל בטנה לב. מיכאיל גורבצ'וב, מנהיג ברית המועצות לשעבר, הצטלם אצלה בתור דוגמן של אופנת לואי ויטון, הרקדן הנודע מיכאיל ברישניקוב מצולם בידיה על חוף הים וזה רק חלק קטן מתצלומיה הנודעים.
בעולם של צלמים טובים רבים, שלא מצליחים לייצר שפה אישית המזהה אותם אל מול צלמים אחרים, היא הייתה מהיחידים שהטביעו את החותם האישי שלהם על כל צילום. עורכת המגזין הנודע "ווג", שמשלם לה סכומי עתק כדי שתצלם עבורו, אמרה עליה ש"אין סיכוי שלא תזהה תמונה שאנני ליבוביץ צילמה."
לא רק מפורסמים ומנהיגים כמו הנשיא ביל קלינטון, המלכה אליזבת השנייה והדלאי למה, היו בצילומיה הנודעים. אנני ליבוביץ ידעה לצלם אנשים כך שהצילום יעביר לצופה משהו מהאמת שלהם. היא הרבתה לצלם את סוזן סונטאג, אהובתה ומי שהייתה סופרת והוגה מהגדולות של זמננו. בספר קורע לב היא תיעדה את מאבקה של בת זוגה במחלה סופנית, ממש עד יום מותה.
היא עצמה, אולי הסלבריטאית הגדולה של הצלמים, גדלה במשפחה שנדדה, בעקבות האב ששירת בחיל האוויר האמריקאי. היא בילתה המון בנסיעות וטענה לא פעם שמי שגדל כך הופך אמן, זאת משום שהוא "ראה את העולם דרך מסגרת, או תמונה מוכנה, שהיא חלון הרכב".
בשנות ה-70 היא החלה לצלם במגזין "רולינג סטון", שרק נולד. תוך 3 שנים היא הפכה לצלמת הראשית של המגזין והחלה לצלם את מפורסמי התקופה. לצד הצלחת המגזין, לא מעט אגב בזכותה, היא הצליחה לבנות לעצמה שם של ממש, בתור צלמת מעולה וחדת-מבע.
מעבודתה ב"וואניטי פייר" משתכרת ליבוביץ יפה. למעשה, היא אחת מהצלמות בעלות השכר הגבוה ביותר בעולם, אם לא הגבוה שבהם. זה לא הפריע להתנהלותה הכלכלית להביאה לפשיטת רגל בשנים האחרונות. ככה זה כשאתה אמן והעין שלך תקועה עמוק במצלמה.
הנה סיפורה של אנני ליבוביץ':
https://youtu.be/8jxbnjQg7vU
מהפורטרטים המפורסמים של אנני ליבוביץ':
https://youtu.be/CBeX_ffmDbg
הנה הצלמת הידועה בעולם אנני ליבוביץ':
https://youtu.be/aqa2y2j3OCk
כך היא מצלמת צילומים לקמפיין פרסומי באיסלנד:
https://youtu.be/sfdXUM7n9ZI
מדבריה של אנני ליבוביץ':
https://youtu.be/hpj9uaHFN1Q
הסבר של צילומים אייקוניים של ליבוביץ':
https://youtu.be/1cG_w896Z2g
תערוכה של צילומיה:
https://youtu.be/6Q9H-l0oI5I
וסרט תיעודי מ-1993 על חייה ופועלה של אנני ליבוביץ':
https://youtu.be/f2lbAN-_0A0?long=yes
מיהו הזוג העומד בחזית הבית הגותי האמריקאי?
הציור המפורסם "אמריקן גות'יק", שצויר על ידי גרנט ווד בשנת 1930, מתאר זוג אמריקאי "שמתאים לגור בבית כזה", כמו שאמר האמן. האישה בציור לבושה בסינר אופייני לארצות-הברית של המאה ה-19. שני בני הזוג מציגים את התפקידים המסורתיים של גברים ונשים בני אותה התקופה - הגבר אוחז בקילשון שמשמש לעבודת כפיים והאישה עקרת בית, עם פרחים ובלבוש ביתי. הם מצוירים על רקע בית דו-קומתי (קוטג') שעוצב בסגנון אדריכלי שנקרא "גותיקת הנגרים" והוא מתאפיין בין השאר בחלון עליון ומאורך, כמו זה שנראה בציור.
הציור הפך למוכר מאד והרבה מאד התייחסויות אמנותיות היו לו בתרבות הפופולרית של ארצות הברית. כמו כל יצירת אמנות גדולה, התנהלו עליו ויכוחים והוא זכה לשלל ביקורות. בעוד שהיו מבקרי אמנות שביקרו את הציור באמירה שהוא מעמיד את האיכרים האמריקאים באור עגום ומעט מיושן, אחרים ציינו שהוא מציג דווקא את הנחישות ויכולת העמידה שלהם.
על הציור "גותיקה אמריקנית" או אמריקן גות'יק:
http://youtu.be/vk2GvyNmYD0
איך זכה הציור הזה לפרסום עולמי ולמעמד אייקוני:
https://youtu.be/Lf3ER5Ope_s
גירסאות ומחוות משעשעות שהכינו אנשים ליצירה אמריקן גות'יק:
http://youtu.be/PSpa_7nUsYU
מה מיוחד ב"אם הנודדת" מהשפל הגדול?
אם אתם עייפים מעבודה פעם ולא בא לכם לעצור לצד הדרך ולצפות במשהו שמסקרן אתכם, חשוב שתדעו שהדברים המסעירים ביותר בחיים, יכולים לבוא ממש במקרה..
צילומיה של דורותיאה לאנג הפכו אותה לאחת המתעדות החברתיות המוכרות של ארצות הברית, בתקופת השפל הגדול. היא עבדה באותה התקופה בצילום ותיעוד עבור גוף ממשלתי שפעל לסייע לאזורי הכפר העניים שנפגעו קשות בשפל הכלכלי. תמונותיה הביאו את הטרגדיה האנושית של השפל הגדול לכל פינה והיו בעלי השפעה רבה על הצילום התיעודי המתפתח.
התמונה של לאנג, אם נודדת (Migrant Mother) היא תמונתה הידועה ביותר. היא צולמה כחלק מסדרת תמונות שצילמה בשנת 1932, במחנה עניים לצד הדרך. את התמונה הזו היא צילמה כמעט במקרה. לאנג הייתה אחרי יום עבודה רגיל ונסעה בדרך הביתה. כשראתה מחנה זמני בצד הדרך, חשבה אם לרדת ולחפש נושאים מעניינים לצילום. העייפות גרמה לה להמשיך בנסיעה, אבל אחרי כמה קילומטרים החליטה לחזור ולצלם. במחנה ראתה את "האם הנוודית", שאותה צילמה עם ילדיה, בפתח האוהל הזמני שלה.
הצילום שהתפרסם הפך לאחד הסמלים של השפל הגדול בארצות הברית. הוא זה שהעניק ללאנג את עיקר הפרסום, כצלמת חברתית אמריקאית. התצלום המיוחד הזה גם סייע לבסס את השפעת הצילום כמתעד של המצב החברתי האנושי.
אגב, במשך שנים רבות לא היה ידוע מי האישה המצולמת והיא נותרה אנונימית. בשנת 1978 הצליח עיתונאי למצוא אותה. שמה היה פלורנס אוונס תומפסון. בראיון שנערך איתה היא סיפרה שהייתה בת 32 בעת שהתמונה צולמה. היא סיפרה שכעסה על פרסום התמונה וחשה בושה על שהפכה לסמל של עוני. לאנג הבטיחה לה לדבריה שהתמונה לא תפורסם.
הנה סיפורה של "אם נודדת":
https://youtu.be/3RBewhoQu34
עוד מצילומיה והתיעוד החשוב של לאנג את התקופה:
http://youtu.be/kvOEE1rJR2I
מילותיה של דורותיאה לנג על רקע צילומיה שלה:
http://youtu.be/KQPS3KI5-yM
וסרט תיעודי על עבודתה וחייה של דורותיאה לאנג:
https://youtu.be/yrODn0f1z0g?long=yes
למה נהג ארצ'ימבולדו לצייר דיוקנאות עשויים מפירות?
הצייר האיטלקי ג'וזפה ארצ'ימבולדו (Giuseppe Arcimboldo) אהב לצייר דיוקנאות של אנשים העשויים מפירות וגם ממרכיבים מוזרים אחרים, כגון פרחים, דגים, צמחים, ירקות ואפילו ספרים.
ארצ'ימבולדו פעל בתקופת המנייריזם באמנות, תקופה שאופיינה בהגזמה שנועדה להדהים את קהל הצופים, במוזרויות, עיוותים של המציאות ומלאכותיות לא-טבעית ביצירות.
מה שהוגדר פעמים רבות כווירטואוזיות חסרת טעם בייצוג האמנותי של המנייריזם מודגם היטב ביצירות של ארצ'ימבולדו, כיוון שהוא מצליח לתאר בדייקנות את מושאי הציור שלו, בעזרת חפצים אחרים.
ציוריו של ארצ'ימבולדו השפיעו גם על הציירים הסוריאליסטיים של המאה ה-20. הם הוקסמו מהם והלכו במידה רבה בדרכו.
הנה דוגמאות לאמנות של ג'וזפה ארצ'ימבולדו:
http://youtu.be/-X072W96Zxk
מצגת מציוריו המפורסמים של ארצ'ימבולדו:
http://youtu.be/RrxThTvOfBU?t=27s
ויצירה שנוצרת בסגנונו בתלת מימד:
http://youtu.be/JCTfkxkdxP4?t=12s
מיהי גדולת הציור הנשי פרידה קאלו?
לא רבות הנשים הידועות בתולדות האמנות שהעמידו את עצמן ואת המראה האמיתי שלהן במרכז אמנותן. דווקא על רקע זה בולטת אחת האמניות העצמאיות, הדרמטיות והמעניינות בהיסטוריה, הציירת המקסיקנית פרידה קאלו (Frida Kahlo).
את פרידה קאלו, האמנית אישה המפורסמת ביותר בהיסטוריה, רואות הפמיניסטיות כסמל לנשיות חזקה ובלתי מתפשרת. העם המקסיקני רואים בה יוצרת לאומית וחלק בלתי נפרד מהפריחה של מקסיקו החדשה של העת המודרנית. עולם האמנות רואה בה את אחד הקולות המעניינים והייחודיים במאה ה-20 ולא רק בין הנשים.
פרידה החלה לצייר בילדותה. היא הייתה בת לצלם יהודי-גרמני ואיש יצירתי מאוד ולאם מקסיקנית קתולית ושמרנית. בילדותה קאלו התגברה על מחלת הפוליו ובהמשך חייה היא עתידה לסבול ממחלות נוספות ומפציעה קשה בתאונת דרכים.
דווקא מתוך הכאבים, על רגלה הקטועה ועל אינסוף הניתוחים שעברה, היא צמחה ועלתה כדמות מעוררת השראה. כך או כך, לחודשים הארוכים שבהם רותקה למיטתה בבית החולים בתחילת הדרך, היא חבה לא מעט, שכן אז היא החלה לצייר.
קאלו אמרה פעם שתאונה נוספת בחייה הייתה תאונה אחרת - הנישואין שלה לצייר המפורסם דייגו ריברה, בעל מתעמר ובוגדני שהיה למקור לצרותיה ולחייה הלא-פשוטים בלאו הכי, אבל היה מושא אהבתה לאורך כל חייה.
קאלו וריברה היו נשמות תאומות, שבצד הסבל הרב שגרמו זה לזו, אהבו בטירוף וחיו זה את חייו של זה. היא מתה בגיל 47 והוא מת 3 שנים אחריה. היא הורישה לו את כל ציוריה, כדי שהדיוקנאות שלה ילוו אותו גם אחרי מותה. כיום הם תלויים במוזיאונים החשובים בעולם.
ולמה היא כל כך חשובה וציוריה כה משמעותיים? - קאלו הייתה דעתנית ואפילו מרדנית. היא לא התביישה בדבר והציבה בציוריה את דמותה, את חייה ואת דעתה עליהם. היא עשתה זאת באופן דרמטי ובכנות מכאיבה במיוחד.
עבודותיה המפורסמות ביותר היו הדיוקנאות העצמיים שלה - עם חתימת שפם עדינה, בגבות עבות ומחוברות. דיוקנאותיה המצוירים של קאלו ודאי לא היו הופכים אותה למתמודדת בתחרות יופי בת ימינו. אך כמו להתריס ולהציג את עצמה מוזרה, שונה מהמודל הנשי המוכתב על ידי גברים, הציירת הזו נהגה לצייר דווקא את עצמה דווקא כך. מעולם לא ניסתה להתייפות ולהתאים את עצמה למודל יופי אחר. היא אהבה את עצמה בדיוק כמו שהיא הייתה. יפהפייה, גם בעיניה שלה וגם בעיני רבים אחרים.
הדיוקנאות הללו, שיעסקו במגדר, מוות וזהות, צוירו בתקופה שבה פרחה המהפכה המקסיקנית. זו הייתה תקופת מרד והתלהבות במקסיקו. במהלכה התקוממו האזרחים, כנגד הרודן שלהם פורפיריו דיאז. האמנית הסוערת שהלכה והתאהבה בקומוניזם, התאימה לעידן המרגש במולדתה ולרוחו של העולם החדש שהבטיח אז הסוציאליזם.
מתוך הרנסנס התרבותי והחברתי שמסביב, היא צמחה כאמנית עצמאית ובעלת עמדה חברתית, סמל נשי למקסיקו הצומחת מתוך החושך המנצל שהייתה שרויה בו בעבר.
ציוריה, הסוריאליסטיים משהו, הכילו את הניגוד שבין יופי אקזוטי של אישה מלאת חיים ומשמעות, השוכנת בתוך גוף מרוסק ופגום. בציורים היא הקיפה את עצמה בבעלי חיים, פרחים וצמחים, כבולעת את כל הטבע והעולם אל תוך האמנות שלה. בציורים היא הייתה כמלכה חופשית, טבעית ולא מוגבלת בדבר.
בגיל 47 מתה פרידה קאלו ב"בית הכחול", ביתה המפורסם. את הבית המפורסם שלה בנה אביה במקסיקו סיטי. בבית הזה חיה כל חייה וכיום נמצא בו מוזיאון שמנציח את חייה ואמנותה.
כך הפכה, מאז מותה, מי שבילתה חלק גדול מחייה במיטה, סבלה מכאבים עזים ודי חייתה בצילו של בעלה המפורסם, לאחת מהציירים והאמנים המפורסמים בהיסטוריה ולאייקון עולמי באמנות של המאה ה-20.
הנה חייה של פרידה קאלו (מתורגם):
https://youtu.be/B9XYtPqWLB4
היא עצמה - בחייה:
https://youtu.be/ou0EOcpdJm4
הדיוקנאות העצמיים המפורסמים שלה כפי שהם משובצים בתולדות חייה:
https://youtu.be/h4_rZEXPGjw
קאלו עם בעלה, הצייר דייגו ריברה:
https://youtu.be/Wq0Ul3_eme4
מוזיאון פרידה קאלו בבית הכחול - ביתה:
https://youtu.be/DaZjXZhg_OA
סיפור חייה לילדים:
https://youtu.be/9FdX90UZxqk
דמותה המרתקת שימשה השראה להצגות, מחול וסרטים נפלאים, כאן ב"הבימה":
https://youtu.be/kIqAmwsgOKs
תכנית "בקריאה ראשונה" על היומנים של פרידה קאלו שיצאו בעברית ועל חייה (עברית):
https://youtu.be/dVXMO_ktzJ4?long=yes
והסבר מעמיק עליה ועל יצירתה "שתי פרידות":
https://youtu.be/rxKR2cHmlPY?long=yes
דיוקן (Portrait) או פורטרט הוא ייצוג אמנותי של אדם, בציור, צילום וכדומה. הדיוקן נוטה לרוב להציג את חזותו הכללית של האדם המוצג בו, כשלעיתים תתווסף לו נגיעה אמנותית שתחזק פרט באישיותו.
פורטרטים, דיוקנאות יציגו בדרך כלל את פניו או את פלג גופו העליון של אדם. לרוב הם לא מקושטים מדי.
כנראה שהפורטרט המוכר בעולם הוא זה שיצר אמן הרנסאנס לאונרדו דה וינצ'י, דיוקנה של גברת המכונה "לה ג'קונדה" ומוכר בתור "מונה ליזה".
יש גם סוג ספציפי של דיוקנאות, כאלה שהם עצמיים. אמנים חשובים בהיסטוריה יצרו דיוקנאות עצמיים, כלומר דיוקן שיוצר אמן ובו מופיע הוא עצמו.
שניים מגדולי הציור הבולטים בפורטרטים עצמיים הם הצייר רמברנדט, שהקפיד לצייר דיוקן עצמי אחת לכמה זמן והצייר ואן גוך, שדיוקנו העצמי מעביר בצורה כנה את אישיותו המיוסרת, לאור חייו הלא פשוטים.
בלטה בפורטרטים עצמיים שבדיעבד הפכו אותה לאייקון תרבותי גם הציירת המקסיקנית פרידה קאלו ובאזור האנקדוטות בולט גם הצייר האיטלקי ג'וזפה ארצ'ימבולדו שהרבה לצייר דיוקנאות של אנשים שפניהם עשויים מפירות, פרחים, דגים, צמחים, ירקות וספרים.
בחברה האנושית משמש דיוקנו של מנהיג לא פעם כסמל של הממלכה או המדינה. נוהגים לתלות את דיוקן המלך או המנהיג במוסדות לאומיים, במוסדות לימוד ובמשרדים ממשלתיים.
במקרים של דיקטטורות ומשטרי יחיד משמש לא פעם דיוקן המנהיג חלק מפולחן אישיות שהוא כופה על עמו, בכדי להאדיר את עצמו ואת שלטונו ולהציג עצמו כנערץ ואהוב על העם.
להיכרות עם פורטרטים מפורסמים ומעניינים בהיסטוריה ראו בתגית "דיוקנאות".
הנה סדנת וידאו של ציור פורטרטים (עברית):
https://youtu.be/L6nPtR98kIE
דיוקן של אמנית מרתקת ומשמעותו (עברית):
https://youtu.be/6PGmUo_Tmp8
צייר שיוצר דיוקן מדויק להפליא:
https://youtu.be/lmmR4F7Np2g
ותולדות הדיוקן הנשי לאורך 500 השנה האחרונות בתולדות האמנות:
https://youtu.be/nUDIoN-_Hxs
כמו ציירים רבים בתקופתו, צייר רמברנדט את עצמו בחייו כמה פעמים. בדיוקנאות העצמיים שלו ניתן לראות את התפתחותו כאמן ואת השינויים בו כאדם, לאורך השנים.
אבל במקרה שלו, החוקרים גורסים שהפורטרטים העצמיים שרמברנדט צייר הופכים למעין משקפת המאפשרת מבט אל תוך הנפש של האמן שהוא היה ואמצעי לחקור גם את האדם רמברנדט, במבט עמוק ובהיר, יותר מכל אמן אחר.
דרך הדיוקן העצמי שלו ועם השימוש המעולה שהוא עשה בניגודים חזקים ודרמטיים של אור וצל, רמברנדט אפשר מבט עמוק והתבוננות במצבי הרוח ובשינויים בתחושותיו, במהלך שלבי חייו השונים.
הפורטרטים העצמיים שלו ודאי לא עושים חסד עם מי שכבר בצעירותו היה צייר הולנדי מוכשר, אחר כך התעשר וזכה לפרסום רב וגם לימד תלמידים רבים וטובים, עבר טרגדיות כשאיבד את אישתו ובנו ממחלות ובסוף חייו גם התרושש ומת כמעט חסר כל.
בציוריו המנציחים את דמותו שלו, הוא מתבונן במבט עמוק בעצמו, לא בורח ולא מתחמק מהשינויים שהוא עובר, מהטרגדיות, הזיקנה והצניחה במעמדו ובמצבו הכלכלי ומאפשר בכך להבין אותו טוב יותר, לזהות בדיעבד מעט מהתחושות והנפילות הללו ולהתחבר רגשית גם ליצירותיו האחרות והחשובות כל כך בתולדות האמנות.
הנה 30 מתוך 32 דיוקנאות ידועים של רמברנדט:
https://youtu.be/_nnIM5vHCxE
ניתוח דיוקנו העצמי של רמברנדט ואן ריין:
https://youtu.be/rFMFH8Nf0Zw
ותערוכה עם הפורטרטים של רמברנדט הצעיר:
https://youtu.be/0mB9kqkXvG0
הצלמת אנני ליבוביץ' (Annie Leibovitz) היא מהצלמות המפורסמות ביותר בהיסטוריה. את צילומיה אתם מכירים כבר שנים רבות, מבלי לדעת שהיא הלוחצת על ההדק של המצלמה. היא אולי צלמת הפורטרטים הידועה בעולם.
משחקני הוליווד, דרך מוסיקאים, דוגמניות וכוכבי רוק ועד לפוליטיקאים, מנהיגים ואנשי הגות - עם דיוקנות פורצי דרך, שבהם בדרך כלל נחשפו המצולמים באופן חסר תקדים, אנני הפכה לכוכבת-על בצילום העולמי.
יש לה צילומים שמספרים סיפור. מבעד לעדשה שלה צולמו לא מעט מהצילומים שהפכו אייקוניים. את ג'ון לנון היא צילמה עם יוקו אונו, שברירי ועירום, שעות ספורות לפני שנרצח. זה היה לתצלומו האחרון והמפורסם ביותר של מי שנחשב למנהיג הביטלס וליוצר היותר מעניין בה.
את השחקנית דמי מור צילמה אנני לייבוביץ' כשהיא הרה ובעירום, בצילום יפה להפליא, עם בן זוגה המסמן בידיו שעל בטנה לב. מיכאיל גורבצ'וב, מנהיג ברית המועצות לשעבר, הצטלם אצלה בתור דוגמן של אופנת לואי ויטון, הרקדן הנודע מיכאיל ברישניקוב מצולם בידיה על חוף הים וזה רק חלק קטן מתצלומיה הנודעים.
בעולם של צלמים טובים רבים, שלא מצליחים לייצר שפה אישית המזהה אותם אל מול צלמים אחרים, היא הייתה מהיחידים שהטביעו את החותם האישי שלהם על כל צילום. עורכת המגזין הנודע "ווג", שמשלם לה סכומי עתק כדי שתצלם עבורו, אמרה עליה ש"אין סיכוי שלא תזהה תמונה שאנני ליבוביץ צילמה."
לא רק מפורסמים ומנהיגים כמו הנשיא ביל קלינטון, המלכה אליזבת השנייה והדלאי למה, היו בצילומיה הנודעים. אנני ליבוביץ ידעה לצלם אנשים כך שהצילום יעביר לצופה משהו מהאמת שלהם. היא הרבתה לצלם את סוזן סונטאג, אהובתה ומי שהייתה סופרת והוגה מהגדולות של זמננו. בספר קורע לב היא תיעדה את מאבקה של בת זוגה במחלה סופנית, ממש עד יום מותה.
היא עצמה, אולי הסלבריטאית הגדולה של הצלמים, גדלה במשפחה שנדדה, בעקבות האב ששירת בחיל האוויר האמריקאי. היא בילתה המון בנסיעות וטענה לא פעם שמי שגדל כך הופך אמן, זאת משום שהוא "ראה את העולם דרך מסגרת, או תמונה מוכנה, שהיא חלון הרכב".
בשנות ה-70 היא החלה לצלם במגזין "רולינג סטון", שרק נולד. תוך 3 שנים היא הפכה לצלמת הראשית של המגזין והחלה לצלם את מפורסמי התקופה. לצד הצלחת המגזין, לא מעט אגב בזכותה, היא הצליחה לבנות לעצמה שם של ממש, בתור צלמת מעולה וחדת-מבע.
מעבודתה ב"וואניטי פייר" משתכרת ליבוביץ יפה. למעשה, היא אחת מהצלמות בעלות השכר הגבוה ביותר בעולם, אם לא הגבוה שבהם. זה לא הפריע להתנהלותה הכלכלית להביאה לפשיטת רגל בשנים האחרונות. ככה זה כשאתה אמן והעין שלך תקועה עמוק במצלמה.
הנה סיפורה של אנני ליבוביץ':
https://youtu.be/8jxbnjQg7vU
מהפורטרטים המפורסמים של אנני ליבוביץ':
https://youtu.be/CBeX_ffmDbg
הנה הצלמת הידועה בעולם אנני ליבוביץ':
https://youtu.be/aqa2y2j3OCk
כך היא מצלמת צילומים לקמפיין פרסומי באיסלנד:
https://youtu.be/sfdXUM7n9ZI
מדבריה של אנני ליבוביץ':
https://youtu.be/hpj9uaHFN1Q
הסבר של צילומים אייקוניים של ליבוביץ':
https://youtu.be/1cG_w896Z2g
תערוכה של צילומיה:
https://youtu.be/6Q9H-l0oI5I
וסרט תיעודי מ-1993 על חייה ופועלה של אנני ליבוביץ':
https://youtu.be/f2lbAN-_0A0?long=yes
הציור המפורסם "אמריקן גות'יק", שצויר על ידי גרנט ווד בשנת 1930, מתאר זוג אמריקאי "שמתאים לגור בבית כזה", כמו שאמר האמן. האישה בציור לבושה בסינר אופייני לארצות-הברית של המאה ה-19. שני בני הזוג מציגים את התפקידים המסורתיים של גברים ונשים בני אותה התקופה - הגבר אוחז בקילשון שמשמש לעבודת כפיים והאישה עקרת בית, עם פרחים ובלבוש ביתי. הם מצוירים על רקע בית דו-קומתי (קוטג') שעוצב בסגנון אדריכלי שנקרא "גותיקת הנגרים" והוא מתאפיין בין השאר בחלון עליון ומאורך, כמו זה שנראה בציור.
הציור הפך למוכר מאד והרבה מאד התייחסויות אמנותיות היו לו בתרבות הפופולרית של ארצות הברית. כמו כל יצירת אמנות גדולה, התנהלו עליו ויכוחים והוא זכה לשלל ביקורות. בעוד שהיו מבקרי אמנות שביקרו את הציור באמירה שהוא מעמיד את האיכרים האמריקאים באור עגום ומעט מיושן, אחרים ציינו שהוא מציג דווקא את הנחישות ויכולת העמידה שלהם.
על הציור "גותיקה אמריקנית" או אמריקן גות'יק:
http://youtu.be/vk2GvyNmYD0
איך זכה הציור הזה לפרסום עולמי ולמעמד אייקוני:
https://youtu.be/Lf3ER5Ope_s
גירסאות ומחוות משעשעות שהכינו אנשים ליצירה אמריקן גות'יק:
http://youtu.be/PSpa_7nUsYU
פורטרט
אם אתם עייפים מעבודה פעם ולא בא לכם לעצור לצד הדרך ולצפות במשהו שמסקרן אתכם, חשוב שתדעו שהדברים המסעירים ביותר בחיים, יכולים לבוא ממש במקרה..
צילומיה של דורותיאה לאנג הפכו אותה לאחת המתעדות החברתיות המוכרות של ארצות הברית, בתקופת השפל הגדול. היא עבדה באותה התקופה בצילום ותיעוד עבור גוף ממשלתי שפעל לסייע לאזורי הכפר העניים שנפגעו קשות בשפל הכלכלי. תמונותיה הביאו את הטרגדיה האנושית של השפל הגדול לכל פינה והיו בעלי השפעה רבה על הצילום התיעודי המתפתח.
התמונה של לאנג, אם נודדת (Migrant Mother) היא תמונתה הידועה ביותר. היא צולמה כחלק מסדרת תמונות שצילמה בשנת 1932, במחנה עניים לצד הדרך. את התמונה הזו היא צילמה כמעט במקרה. לאנג הייתה אחרי יום עבודה רגיל ונסעה בדרך הביתה. כשראתה מחנה זמני בצד הדרך, חשבה אם לרדת ולחפש נושאים מעניינים לצילום. העייפות גרמה לה להמשיך בנסיעה, אבל אחרי כמה קילומטרים החליטה לחזור ולצלם. במחנה ראתה את "האם הנוודית", שאותה צילמה עם ילדיה, בפתח האוהל הזמני שלה.
הצילום שהתפרסם הפך לאחד הסמלים של השפל הגדול בארצות הברית. הוא זה שהעניק ללאנג את עיקר הפרסום, כצלמת חברתית אמריקאית. התצלום המיוחד הזה גם סייע לבסס את השפעת הצילום כמתעד של המצב החברתי האנושי.
אגב, במשך שנים רבות לא היה ידוע מי האישה המצולמת והיא נותרה אנונימית. בשנת 1978 הצליח עיתונאי למצוא אותה. שמה היה פלורנס אוונס תומפסון. בראיון שנערך איתה היא סיפרה שהייתה בת 32 בעת שהתמונה צולמה. היא סיפרה שכעסה על פרסום התמונה וחשה בושה על שהפכה לסמל של עוני. לאנג הבטיחה לה לדבריה שהתמונה לא תפורסם.
הנה סיפורה של "אם נודדת":
https://youtu.be/3RBewhoQu34
עוד מצילומיה והתיעוד החשוב של לאנג את התקופה:
http://youtu.be/kvOEE1rJR2I
מילותיה של דורותיאה לנג על רקע צילומיה שלה:
http://youtu.be/KQPS3KI5-yM
וסרט תיעודי על עבודתה וחייה של דורותיאה לאנג:
https://youtu.be/yrODn0f1z0g?long=yes
הצייר האיטלקי ג'וזפה ארצ'ימבולדו (Giuseppe Arcimboldo) אהב לצייר דיוקנאות של אנשים העשויים מפירות וגם ממרכיבים מוזרים אחרים, כגון פרחים, דגים, צמחים, ירקות ואפילו ספרים.
ארצ'ימבולדו פעל בתקופת המנייריזם באמנות, תקופה שאופיינה בהגזמה שנועדה להדהים את קהל הצופים, במוזרויות, עיוותים של המציאות ומלאכותיות לא-טבעית ביצירות.
מה שהוגדר פעמים רבות כווירטואוזיות חסרת טעם בייצוג האמנותי של המנייריזם מודגם היטב ביצירות של ארצ'ימבולדו, כיוון שהוא מצליח לתאר בדייקנות את מושאי הציור שלו, בעזרת חפצים אחרים.
ציוריו של ארצ'ימבולדו השפיעו גם על הציירים הסוריאליסטיים של המאה ה-20. הם הוקסמו מהם והלכו במידה רבה בדרכו.
הנה דוגמאות לאמנות של ג'וזפה ארצ'ימבולדו:
http://youtu.be/-X072W96Zxk
מצגת מציוריו המפורסמים של ארצ'ימבולדו:
http://youtu.be/RrxThTvOfBU?t=27s
ויצירה שנוצרת בסגנונו בתלת מימד:
http://youtu.be/JCTfkxkdxP4?t=12s
לא רבות הנשים הידועות בתולדות האמנות שהעמידו את עצמן ואת המראה האמיתי שלהן במרכז אמנותן. דווקא על רקע זה בולטת אחת האמניות העצמאיות, הדרמטיות והמעניינות בהיסטוריה, הציירת המקסיקנית פרידה קאלו (Frida Kahlo).
את פרידה קאלו, האמנית אישה המפורסמת ביותר בהיסטוריה, רואות הפמיניסטיות כסמל לנשיות חזקה ובלתי מתפשרת. העם המקסיקני רואים בה יוצרת לאומית וחלק בלתי נפרד מהפריחה של מקסיקו החדשה של העת המודרנית. עולם האמנות רואה בה את אחד הקולות המעניינים והייחודיים במאה ה-20 ולא רק בין הנשים.
פרידה החלה לצייר בילדותה. היא הייתה בת לצלם יהודי-גרמני ואיש יצירתי מאוד ולאם מקסיקנית קתולית ושמרנית. בילדותה קאלו התגברה על מחלת הפוליו ובהמשך חייה היא עתידה לסבול ממחלות נוספות ומפציעה קשה בתאונת דרכים.
דווקא מתוך הכאבים, על רגלה הקטועה ועל אינסוף הניתוחים שעברה, היא צמחה ועלתה כדמות מעוררת השראה. כך או כך, לחודשים הארוכים שבהם רותקה למיטתה בבית החולים בתחילת הדרך, היא חבה לא מעט, שכן אז היא החלה לצייר.
קאלו אמרה פעם שתאונה נוספת בחייה הייתה תאונה אחרת - הנישואין שלה לצייר המפורסם דייגו ריברה, בעל מתעמר ובוגדני שהיה למקור לצרותיה ולחייה הלא-פשוטים בלאו הכי, אבל היה מושא אהבתה לאורך כל חייה.
קאלו וריברה היו נשמות תאומות, שבצד הסבל הרב שגרמו זה לזו, אהבו בטירוף וחיו זה את חייו של זה. היא מתה בגיל 47 והוא מת 3 שנים אחריה. היא הורישה לו את כל ציוריה, כדי שהדיוקנאות שלה ילוו אותו גם אחרי מותה. כיום הם תלויים במוזיאונים החשובים בעולם.
ולמה היא כל כך חשובה וציוריה כה משמעותיים? - קאלו הייתה דעתנית ואפילו מרדנית. היא לא התביישה בדבר והציבה בציוריה את דמותה, את חייה ואת דעתה עליהם. היא עשתה זאת באופן דרמטי ובכנות מכאיבה במיוחד.
עבודותיה המפורסמות ביותר היו הדיוקנאות העצמיים שלה - עם חתימת שפם עדינה, בגבות עבות ומחוברות. דיוקנאותיה המצוירים של קאלו ודאי לא היו הופכים אותה למתמודדת בתחרות יופי בת ימינו. אך כמו להתריס ולהציג את עצמה מוזרה, שונה מהמודל הנשי המוכתב על ידי גברים, הציירת הזו נהגה לצייר דווקא את עצמה דווקא כך. מעולם לא ניסתה להתייפות ולהתאים את עצמה למודל יופי אחר. היא אהבה את עצמה בדיוק כמו שהיא הייתה. יפהפייה, גם בעיניה שלה וגם בעיני רבים אחרים.
הדיוקנאות הללו, שיעסקו במגדר, מוות וזהות, צוירו בתקופה שבה פרחה המהפכה המקסיקנית. זו הייתה תקופת מרד והתלהבות במקסיקו. במהלכה התקוממו האזרחים, כנגד הרודן שלהם פורפיריו דיאז. האמנית הסוערת שהלכה והתאהבה בקומוניזם, התאימה לעידן המרגש במולדתה ולרוחו של העולם החדש שהבטיח אז הסוציאליזם.
מתוך הרנסנס התרבותי והחברתי שמסביב, היא צמחה כאמנית עצמאית ובעלת עמדה חברתית, סמל נשי למקסיקו הצומחת מתוך החושך המנצל שהייתה שרויה בו בעבר.
ציוריה, הסוריאליסטיים משהו, הכילו את הניגוד שבין יופי אקזוטי של אישה מלאת חיים ומשמעות, השוכנת בתוך גוף מרוסק ופגום. בציורים היא הקיפה את עצמה בבעלי חיים, פרחים וצמחים, כבולעת את כל הטבע והעולם אל תוך האמנות שלה. בציורים היא הייתה כמלכה חופשית, טבעית ולא מוגבלת בדבר.
בגיל 47 מתה פרידה קאלו ב"בית הכחול", ביתה המפורסם. את הבית המפורסם שלה בנה אביה במקסיקו סיטי. בבית הזה חיה כל חייה וכיום נמצא בו מוזיאון שמנציח את חייה ואמנותה.
כך הפכה, מאז מותה, מי שבילתה חלק גדול מחייה במיטה, סבלה מכאבים עזים ודי חייתה בצילו של בעלה המפורסם, לאחת מהציירים והאמנים המפורסמים בהיסטוריה ולאייקון עולמי באמנות של המאה ה-20.
הנה חייה של פרידה קאלו (מתורגם):
https://youtu.be/B9XYtPqWLB4
היא עצמה - בחייה:
https://youtu.be/ou0EOcpdJm4
הדיוקנאות העצמיים המפורסמים שלה כפי שהם משובצים בתולדות חייה:
https://youtu.be/h4_rZEXPGjw
קאלו עם בעלה, הצייר דייגו ריברה:
https://youtu.be/Wq0Ul3_eme4
מוזיאון פרידה קאלו בבית הכחול - ביתה:
https://youtu.be/DaZjXZhg_OA
סיפור חייה לילדים:
https://youtu.be/9FdX90UZxqk
דמותה המרתקת שימשה השראה להצגות, מחול וסרטים נפלאים, כאן ב"הבימה":
https://youtu.be/kIqAmwsgOKs
תכנית "בקריאה ראשונה" על היומנים של פרידה קאלו שיצאו בעברית ועל חייה (עברית):
https://youtu.be/dVXMO_ktzJ4?long=yes
והסבר מעמיק עליה ועל יצירתה "שתי פרידות":
https://youtu.be/rxKR2cHmlPY?long=yes
