שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מי היה פיבונאצ'י ובאיזו סדרה הוא שיחק?
לאונרדו דה פיזה, מתמטיקאי מהעיר פיזה, כונה פשוט "פיבונאצ'י". פיבונאצ'י הוא זה שהביא לאירופה את הספרות ההודיות-ערביות, במקום הספרות הרומיות ששימשו את האירופאים עד אז. האמת היא שהעיסוק שלו בדברים שהסביבה לא הבינה, הוציא לו שם של ברנש מוזר. גם חתימתו בתור "הטייל" הוציאה לו שם של שוטה, שכן המילה משמשת גם לשוטים.
אך הוא עצמו עסק במתמטיקה מורכבת במיוחד. בהמשך חייו הוא אכן תרם למתמטיקה ולמדע את תרומתו האדירה, כשזיהה את "סדרת פיבונאצ'י", סדרת מספרים מופלאה שכל מספר הוא סכום הקודמים לו.
הצגת הסדרה וההגיון שבה פתחו פתח לזיהוי היחסים המדהימים שבין יופיים של הטבע והאמנות לבין הסדר המתמטי המדהים שבהם, סדר שהוגדר על ידי רבים כלא פחות מאשר "הפרופורציה האלוהית" (ראו באאוריקה בתגית "סדרת פיבונאצ'י"). בפשטות נאמר שזוהי סדרת מספרים שאם נחלק כל מספר בה במספר שקדם לו, נלך ונתקרב למספר 1.618. זהו המספר הידוע במתמטיקה, מאז היוונים הקדמונים, בתור "פיי" ("Phi"). אנו קוראים לו יחס הזהב והיוונים קשרו אותו אל היופי המושלם.
פיבונאצ'י הסביר שבמיני פרחים שונים ובאיצטרובלים - לאן שהביט הוא גילה בטבע את הצורות של הסדרה המתמטית שהציג. הוא גם זיהה את "מלבן הזהב" שנמצא בזרעי החמניות, בקונכיות, שבלולים, בצמחים סוקולנטיים, מיצירות אמנות ועד גלקסיות חלזוניות. חוקרים רבים אחריו גילו עד כמה נמצאים סדרת פיבונאצ'י ויחס הזהב בכל מקום.
כיום נחשב פיבונאצ'י בעיני רבים לגדול המתמטיקאים של ימי הביניים.
הנה סיפורו של פיבונאצי והסדרה המתמטית המופלאה שמצא (עברית):
https://youtu.be/EAXKR-H_bS0?t=8s
סרטון על לאונרדו פיבונצ'י:
http://youtu.be/wTlw7fNcO-0
הסבר לסדרת פיבונצ'י (מתורגם):
http://youtu.be/z5RWfXTd3QU
וסרט תיעודי על לאונרדו פיבונצ'י:
https://youtu.be/O2wU-HT7FiM?long=yes
מהם החלזונות ומה מופלא בהם?
חלזונות, או שבלולים (Snails), הם מהיצורים הקדומים על פני כדור הארץ ואחת הקבוצות הוותיקות, המגוונות והמוצלחות ביותר בממלכת החי.
הם שייכים למחלקת הגסטרופודות (Gastropoda), שפירושה ביוונית "בטן-רגל". הרגל השרירית שבתחתיתו מאפשרת לו לנוע על גבי אדמה, סלע, ועלים, תוך הפרשת ריר שמפחית חיכוך.
למעלה מ-65,000 מינים ידועים כיום. הם חיים בכל סביבה אפשרית: ים, מים מתוקים, יערות גשם, מדבריות ואפילו הרי שלג.
החלזון הוא רכיכה (Mollusca), קרוב משפחה של התמנון, הצדפה ורכיכות הים. גופו הרך עטוף בשכבת עור ייחודית הנקראת המנטיה (Mantle), שמפרישה את החומר שממנו בנויה הקונכייה.
מבחינה אבולוציונית, החלזונות הם עתיקים באופן מרשים. שרידי אבות קדמונים שלהם נמצאו בשכבות קמבריות (Cambrian) בנות כ-500 מיליון שנה. המדהים הוא שהחלזונות שרדו 5 אירועי הכחדה המוניים, כולל את ההכחדה הגדולה בסוף תקופת הפרם (Permian) לפני כ-252 מיליון שנה, שגבתה יותר מ-90% ממיני הים. הסוד להצלחתם הוא שילוב של פשטות פיזיולוגית עם יכולת הסתגלות יוצאת דופן.
#פלא הקונכיה
אחד הדברים המרהיבים ביותר בחלזון הוא צורת קונכייתו. הספירלה שלה גדלה לפי יחס קבוע, כזה שבו כל סיבוב גדול פי-1.618 מקודמו. מספר זה מכונה יחס הזהב (Golden Ratio) ומסומן באות היוונית פי (Phi).
גדילה כזאת נקראת ספירלה לוגריתמית (Logarithmic Spiral), והיא מאפשרת לקונכייה לגדול ולהישאר בעלת צורה גיאומטרית אחידה לאורך כל חיי החלזון, מבלי שהיחסים ישתנו לרגע.
זהו פתרון אלגנטי ביותר של הטבע לבעיית הגדילה: המבנה מרחיב את עצמו ,אך מבלי לשבור את הצורה.
#דוגמאות
בין החלזונות שבטבע מתחבאים מינים מרתקים במיוחד. חילזון הענק האפריקני (Giant African Snail ובשמו המדעי Achatina fulica) אכן בא באפריקה. החילזון הזה הוא אחד הגדולים ביבשה ומגיע לאורך של כ-20 סנטימטרים. בעשורים האחרונים הוא הפך בעשרות מדינות למין פולש ובעייתי.
חילזון הקונוס (Conus geographus) הימי הוא חילזון שלמרות מראהו התמים נחשב לאחד מבעלי החיים הרעילים ביותר בעולם. עוקצו מזריק תערובת של רעלנים (Conotoxins) שמסוגלת להרוג אדם בתוך שעות. מה שמפתיע הוא שאותם רעלנים נחקרים כיום לשימוש רפואי: אחד מהם הפך לתרופה מאושרת לכאב כרוני בשם זיקונוטיד (Ziconotide).
לעומתו, חילזון האבלון (Abalone) אינו מסוכן כלל, אבל קונכייתו הפנימית מכוסה בצדף (Nacre) בגוון קשת הצבעים, מה שהפך אותה לחומר גלם יוקרתי לתכשיטים ולעיטור כלי נגינה כבר לפני אלפי שנים. בוני כלי נגינה משתמשים בה עד היום לעיטור גיטרות, מנדולינות, בנג'ו, יוקולילות ועודים ערביים, לרוב כשיבוץ על צוואר הכלי או סביב פי התהודה.
מין ייחודי נוסף הוא חילזון הענבים (Helix pomatia) האירופי, המוכר גם בשם אסקרגו (Escargot). זה החלזון שרבים מהשפים הצרפתים מגישים לשולחן במסעדות, יחד עם חמאת שום. אבל מבחינה ביולוגית הוא מרתק לא פחות: הוא דו-מיני (Hermaphrodite), מייצר ביצים המכוסות בשכבה מגנה ויכול לישון שנת חורף של עד 6 חודשים רצופים.
הנה החלזונות:
https://youtu.be/4yW9M8BgSzI
חלזונות לילדים:
https://youtu.be/c8ma6vDvXAM
מבנה השריון והתפתחות השריון שלהם:
https://youtu.be/fiQIn0ST6yI
ובעולם אוכלים חלזונות במסעדות יוקרה:
https://youtu.be/VPP3KT03AfU
מי המציא את האפס וכיצד הפך כל כך חשוב במתמטיקה?
האֶפֶס (Zero) שאנו משתמשים בו היום לא הגיע אלינו כהמצאה פתאומית של אדם בודד, אלא כתוצר של התפתחות הדרגתית שחצתה תרבויות ויבשות, עיצב את המתמטיקה, המדע והטכנולוגיה מהתרבויות העתיקות ועד לעידן הדיגיטלי.
ההתחלה, מראשית התרבות הייתה בלעדיו. מכיוון שמספרים שימשו רק לספירת עצמים מוחשיים, נעדר האפס אלפי ומאות שנים מהחשבון.
מערכות מספרים ללא אפס שימשו את התרבויות העתיקות, מהאימפריה הבבלית במסופוטמיה ועד האימפריה הרומית. הבבלים אמנם עשו צעד לקראת אפס והציגו מציין ראשוני שתפקידו לסמן בחשבון שלהם את הדימוי הראשון של ה"כלום".
מסע האפס מתחיל בהודו העתיקה, שם במאה ה-6 לספירה הופיעו הסימנים הראשונים המייחדים את האפס כמושג עצמאי.
בשנת 628, המתמטיקאי והאסטרונום ההודי בראהמגופטה (Brahmagupta) תיעד את האפס בחיבורו המפורסם "בראהמספהוטסידהאנטה" (Brahmasphutasiddhanta), שם כונה האפס "סוניה" (Sunya) - מילה שמשמעותה "ריק".
בתחילה, האפס לא נתפס כמספר ממש אלא כשומר מקום במערכת הספרות, שעזר להבחין בין מספרים כמו 52 ל-502.
מהודו התגלגל האפס לעולם הערבי, שם אימצו אותו המתמטיקאים וסימנו אותו כעיגול ריק שכונה "סיפר" (Sifr). מילה זו היא שהפכה בסופו של דבר ל"zero" בשפות המערביות. המתמטיקאי הפרסי אל-ח'ואריזמי (Al-Khwarizmi) תרם משמעותית להפצת רעיון האפס בעולם המדע של ימי הביניים.
אל אירופה הגיע האפס רק במאה ה-11 דרך אנדלוסיה, ספרד המוסלמית של אותם ימים. אך הייתה זו דמותו של פיבונאצ'י (Fibonacci), המתמטיקאי האיטלקי בן המאה ה-13, שעזרה להטמיע את האפס והספרות ההודו-ערביות בתרבות המערב.
האפס עיצב את המתמטיקה וחולל בו מהפכה אמיתית, ומעבר להיותו סמל טכני, הוא אפשר את יצירתה של מערכת המספרים העשרונית הפוזיציונלית. במערכת זו, למיקום של כל ספרה יש משמעות קריטית, והאפס מסייע להבדיל בין מספרים שונים. ללא האפס, היה בלתי אפשרי לפתח תחומים מתמטיים מתקדמים כמו אלגברה וחשבון אינפיניטסימלי.
התפתחות האפס כמספר עצמאי, ולא רק כסמל שמייצג חוסר, פתחה דלתות לתפיסות מתמטיות מורכבות. האפס מאפשר לפתור משוואות בסיסיות כמו x + 7 = 7, להבין את מושג הקבוצה הריקה, ולהגדיר גבולות במתמטיקה גבוהה. הוא גם משמש כנקודת מוצא בציר המספרים, המפרידה בין חיוביים לשליליים.
לאפס תכונות מתמטיות ייחודיות שמבדילות אותו מכל מספר אחר: הוא האיבר הניטרלי בפעולת החיבור, כך שכל מספר ועוד אפס שווה לעצמו. כל מספר כפול אפס שווה אפס. לעומת זאת, חלוקה באפס אינה מוגדרת כלל במתמטיקה. אחת התכונות המעניינות היא שכל מספר (שאינו אפס עצמו) בחזקת אפס שווה ל-1.
מעניין שלמרות חשיבותו, רבים מתקשים לתפוס את האפס כמספר "אמיתי" - אולי בגלל שהוא מסמל "שום דבר" בעולם המוחשי. קושי זה מופיע אצל ילדים לומדים אבל גם אצל מבוגרים, ומוביל לעתים לשגיאות בחשיבה מתמטית.
כבר מזמן הפך האפס ליסוד ולבסיס של המתמטיקה המודרנית והתפשט על פני תרבויות. אך בעולם הטכנולוגי של ימינו הפך מה שהתחיל כרעיון מופשט לציר האופן של העולם המודרני.
המחשבים שאנו משתמשים בהם מבוססים על שפה בינארית של אפסים ואחדים בלבד. ללא האפס, לא היה קיים העולם הדיגיטלי, הממוחשב, המקושר והמפותח כל כך וכל מה שמסביבו. כך, הפך מושג שהתחיל כסמל לריק והפך ליסוד שעליו נבנו המדע והטכנולוגיה העכשוויים.
הנה מושג האפס, או מהו האפס? (מתורגם)
https://youtu.be/9Y7gAzTMdMA
התפתחות האפס:
https://youtu.be/vIv1CoHwkTE
תולדות המתמטיקה העתיקה והמצאת האפס בידי ההודי ברהמהגופטה (עברית):
https://youtu.be/vOA4nelKn7s
חשיבות הגילוי של האפס או המצאתו:
https://youtu.be/oNeAhT5FMHs
פריצת הדרך שפתח האפס בעולם המתמטי:
https://youtu.be/D-oxsEknlIc
ותולדות האפס במתמטיקה:
https://youtu.be/z8_Xj-DIpTY
מהי הפרופורציה האלוהית?
זה קרה בשנת 1202 כשמתמטיקאי קדום ורב זכויות סיפר את סיפור הארנבים, שמולידים צאצא אחד בכל חודש ומתרבים בקצב לוגריתמי. הוא הציג לעולם סדרת מספרים שסכום כל שני מספרים עוקבים בה יהיה המספר הבא. אבל הסדרה הזו צפנה סודות נוספים ומדהימים. תוכלו ללמוד עליהם לעומק באאוריקה, בתגית "סדרת פיבונאצ'י".
אבל המעניין הוא שכמעט מבלי משים חשף פיבונאצ'י בתגלית שלו את אחד מסודות האסתטיקה המעניינים בהיסטוריה. הוא גילה שיופי ומתמטיקה הלכו במשך אלפי שנים יד ביד, כשאמנים, אדריכלים ויוצרים מכל הזמנים אחזו בתפיסת יופי ואסתטיקה דומים, מבלי לתאם זאת ביניהם.
ועוד יותר, הוא זיהה שהתפיסה הזו טבעית ומשותפת לכל בני האדם, בלי הבדל של תרבות, מקום וזמן. בכל כיוון שאליו נפנה מבט, נוכל לראות את אצבע אלוהים, או לפחות את מודל היופי שהוא יצר בטבע ושבאופן בלתי תלוי אימצו כל התרבויות העתיקות. מקונכיות וחלזונות, דרך פרחים ואיצטרובלים ועד לגלקסיות שלמות - הטבע מוצף ביחס הזהב שגילה פיבונאצ'י.
מסתבר שהמתמטיקה גילתה את הדרך היעילה ביותר לשכפול של תאים ולתנועה בחלל וזו, אם תרצו, יצרה פרופורציה שכולה אצבע אלוהים.
הנה הפרופורציה האלוהית שהלכה והתגלתה מאז פיבונאצ'י:
http://youtu.be/03uC9bhX0Rc
הדוגמאות הרבות של הפרופורציה האלוהית בעולם:
http://youtu.be/0hvD5kLqjuw
קבלו נסיון לבחון את המונה ליזה וכיצד יצר לאונרדו, כמו אמנים רבים, תמונה עם פרופורציות מושלמות שלמד מהטבע:
http://youtu.be/JFTSAjZEqPw
הסבר של הפרופורציה האלוהית וטענה די מוזרה שמסתירים אותה מהציבור:
http://youtu.be/4VrcO6JaMrM
וסרטון תיעודי על המתמטיקה המופלאה של פיבונאצ'י שמייצרת את היופי הזה:
https://youtu.be/keLN89CWZ-A?long=yes
פיבונאצ'י
לאונרדו דה פיזה, מתמטיקאי מהעיר פיזה, כונה פשוט "פיבונאצ'י". פיבונאצ'י הוא זה שהביא לאירופה את הספרות ההודיות-ערביות, במקום הספרות הרומיות ששימשו את האירופאים עד אז. האמת היא שהעיסוק שלו בדברים שהסביבה לא הבינה, הוציא לו שם של ברנש מוזר. גם חתימתו בתור "הטייל" הוציאה לו שם של שוטה, שכן המילה משמשת גם לשוטים.
אך הוא עצמו עסק במתמטיקה מורכבת במיוחד. בהמשך חייו הוא אכן תרם למתמטיקה ולמדע את תרומתו האדירה, כשזיהה את "סדרת פיבונאצ'י", סדרת מספרים מופלאה שכל מספר הוא סכום הקודמים לו.
הצגת הסדרה וההגיון שבה פתחו פתח לזיהוי היחסים המדהימים שבין יופיים של הטבע והאמנות לבין הסדר המתמטי המדהים שבהם, סדר שהוגדר על ידי רבים כלא פחות מאשר "הפרופורציה האלוהית" (ראו באאוריקה בתגית "סדרת פיבונאצ'י"). בפשטות נאמר שזוהי סדרת מספרים שאם נחלק כל מספר בה במספר שקדם לו, נלך ונתקרב למספר 1.618. זהו המספר הידוע במתמטיקה, מאז היוונים הקדמונים, בתור "פיי" ("Phi"). אנו קוראים לו יחס הזהב והיוונים קשרו אותו אל היופי המושלם.
פיבונאצ'י הסביר שבמיני פרחים שונים ובאיצטרובלים - לאן שהביט הוא גילה בטבע את הצורות של הסדרה המתמטית שהציג. הוא גם זיהה את "מלבן הזהב" שנמצא בזרעי החמניות, בקונכיות, שבלולים, בצמחים סוקולנטיים, מיצירות אמנות ועד גלקסיות חלזוניות. חוקרים רבים אחריו גילו עד כמה נמצאים סדרת פיבונאצ'י ויחס הזהב בכל מקום.
כיום נחשב פיבונאצ'י בעיני רבים לגדול המתמטיקאים של ימי הביניים.
הנה סיפורו של פיבונאצי והסדרה המתמטית המופלאה שמצא (עברית):
https://youtu.be/EAXKR-H_bS0?t=8s
סרטון על לאונרדו פיבונצ'י:
http://youtu.be/wTlw7fNcO-0
הסבר לסדרת פיבונצ'י (מתורגם):
http://youtu.be/z5RWfXTd3QU
וסרט תיעודי על לאונרדו פיבונצ'י:
https://youtu.be/O2wU-HT7FiM?long=yes
חלזונות, או שבלולים (Snails), הם מהיצורים הקדומים על פני כדור הארץ ואחת הקבוצות הוותיקות, המגוונות והמוצלחות ביותר בממלכת החי.
הם שייכים למחלקת הגסטרופודות (Gastropoda), שפירושה ביוונית "בטן-רגל". הרגל השרירית שבתחתיתו מאפשרת לו לנוע על גבי אדמה, סלע, ועלים, תוך הפרשת ריר שמפחית חיכוך.
למעלה מ-65,000 מינים ידועים כיום. הם חיים בכל סביבה אפשרית: ים, מים מתוקים, יערות גשם, מדבריות ואפילו הרי שלג.
החלזון הוא רכיכה (Mollusca), קרוב משפחה של התמנון, הצדפה ורכיכות הים. גופו הרך עטוף בשכבת עור ייחודית הנקראת המנטיה (Mantle), שמפרישה את החומר שממנו בנויה הקונכייה.
מבחינה אבולוציונית, החלזונות הם עתיקים באופן מרשים. שרידי אבות קדמונים שלהם נמצאו בשכבות קמבריות (Cambrian) בנות כ-500 מיליון שנה. המדהים הוא שהחלזונות שרדו 5 אירועי הכחדה המוניים, כולל את ההכחדה הגדולה בסוף תקופת הפרם (Permian) לפני כ-252 מיליון שנה, שגבתה יותר מ-90% ממיני הים. הסוד להצלחתם הוא שילוב של פשטות פיזיולוגית עם יכולת הסתגלות יוצאת דופן.
#פלא הקונכיה
אחד הדברים המרהיבים ביותר בחלזון הוא צורת קונכייתו. הספירלה שלה גדלה לפי יחס קבוע, כזה שבו כל סיבוב גדול פי-1.618 מקודמו. מספר זה מכונה יחס הזהב (Golden Ratio) ומסומן באות היוונית פי (Phi).
גדילה כזאת נקראת ספירלה לוגריתמית (Logarithmic Spiral), והיא מאפשרת לקונכייה לגדול ולהישאר בעלת צורה גיאומטרית אחידה לאורך כל חיי החלזון, מבלי שהיחסים ישתנו לרגע.
זהו פתרון אלגנטי ביותר של הטבע לבעיית הגדילה: המבנה מרחיב את עצמו ,אך מבלי לשבור את הצורה.
#דוגמאות
בין החלזונות שבטבע מתחבאים מינים מרתקים במיוחד. חילזון הענק האפריקני (Giant African Snail ובשמו המדעי Achatina fulica) אכן בא באפריקה. החילזון הזה הוא אחד הגדולים ביבשה ומגיע לאורך של כ-20 סנטימטרים. בעשורים האחרונים הוא הפך בעשרות מדינות למין פולש ובעייתי.
חילזון הקונוס (Conus geographus) הימי הוא חילזון שלמרות מראהו התמים נחשב לאחד מבעלי החיים הרעילים ביותר בעולם. עוקצו מזריק תערובת של רעלנים (Conotoxins) שמסוגלת להרוג אדם בתוך שעות. מה שמפתיע הוא שאותם רעלנים נחקרים כיום לשימוש רפואי: אחד מהם הפך לתרופה מאושרת לכאב כרוני בשם זיקונוטיד (Ziconotide).
לעומתו, חילזון האבלון (Abalone) אינו מסוכן כלל, אבל קונכייתו הפנימית מכוסה בצדף (Nacre) בגוון קשת הצבעים, מה שהפך אותה לחומר גלם יוקרתי לתכשיטים ולעיטור כלי נגינה כבר לפני אלפי שנים. בוני כלי נגינה משתמשים בה עד היום לעיטור גיטרות, מנדולינות, בנג'ו, יוקולילות ועודים ערביים, לרוב כשיבוץ על צוואר הכלי או סביב פי התהודה.
מין ייחודי נוסף הוא חילזון הענבים (Helix pomatia) האירופי, המוכר גם בשם אסקרגו (Escargot). זה החלזון שרבים מהשפים הצרפתים מגישים לשולחן במסעדות, יחד עם חמאת שום. אבל מבחינה ביולוגית הוא מרתק לא פחות: הוא דו-מיני (Hermaphrodite), מייצר ביצים המכוסות בשכבה מגנה ויכול לישון שנת חורף של עד 6 חודשים רצופים.
הנה החלזונות:
https://youtu.be/4yW9M8BgSzI
חלזונות לילדים:
https://youtu.be/c8ma6vDvXAM
מבנה השריון והתפתחות השריון שלהם:
https://youtu.be/fiQIn0ST6yI
ובעולם אוכלים חלזונות במסעדות יוקרה:
https://youtu.be/VPP3KT03AfU
האֶפֶס (Zero) שאנו משתמשים בו היום לא הגיע אלינו כהמצאה פתאומית של אדם בודד, אלא כתוצר של התפתחות הדרגתית שחצתה תרבויות ויבשות, עיצב את המתמטיקה, המדע והטכנולוגיה מהתרבויות העתיקות ועד לעידן הדיגיטלי.
ההתחלה, מראשית התרבות הייתה בלעדיו. מכיוון שמספרים שימשו רק לספירת עצמים מוחשיים, נעדר האפס אלפי ומאות שנים מהחשבון.
מערכות מספרים ללא אפס שימשו את התרבויות העתיקות, מהאימפריה הבבלית במסופוטמיה ועד האימפריה הרומית. הבבלים אמנם עשו צעד לקראת אפס והציגו מציין ראשוני שתפקידו לסמן בחשבון שלהם את הדימוי הראשון של ה"כלום".
מסע האפס מתחיל בהודו העתיקה, שם במאה ה-6 לספירה הופיעו הסימנים הראשונים המייחדים את האפס כמושג עצמאי.
בשנת 628, המתמטיקאי והאסטרונום ההודי בראהמגופטה (Brahmagupta) תיעד את האפס בחיבורו המפורסם "בראהמספהוטסידהאנטה" (Brahmasphutasiddhanta), שם כונה האפס "סוניה" (Sunya) - מילה שמשמעותה "ריק".
בתחילה, האפס לא נתפס כמספר ממש אלא כשומר מקום במערכת הספרות, שעזר להבחין בין מספרים כמו 52 ל-502.
מהודו התגלגל האפס לעולם הערבי, שם אימצו אותו המתמטיקאים וסימנו אותו כעיגול ריק שכונה "סיפר" (Sifr). מילה זו היא שהפכה בסופו של דבר ל"zero" בשפות המערביות. המתמטיקאי הפרסי אל-ח'ואריזמי (Al-Khwarizmi) תרם משמעותית להפצת רעיון האפס בעולם המדע של ימי הביניים.
אל אירופה הגיע האפס רק במאה ה-11 דרך אנדלוסיה, ספרד המוסלמית של אותם ימים. אך הייתה זו דמותו של פיבונאצ'י (Fibonacci), המתמטיקאי האיטלקי בן המאה ה-13, שעזרה להטמיע את האפס והספרות ההודו-ערביות בתרבות המערב.
האפס עיצב את המתמטיקה וחולל בו מהפכה אמיתית, ומעבר להיותו סמל טכני, הוא אפשר את יצירתה של מערכת המספרים העשרונית הפוזיציונלית. במערכת זו, למיקום של כל ספרה יש משמעות קריטית, והאפס מסייע להבדיל בין מספרים שונים. ללא האפס, היה בלתי אפשרי לפתח תחומים מתמטיים מתקדמים כמו אלגברה וחשבון אינפיניטסימלי.
התפתחות האפס כמספר עצמאי, ולא רק כסמל שמייצג חוסר, פתחה דלתות לתפיסות מתמטיות מורכבות. האפס מאפשר לפתור משוואות בסיסיות כמו x + 7 = 7, להבין את מושג הקבוצה הריקה, ולהגדיר גבולות במתמטיקה גבוהה. הוא גם משמש כנקודת מוצא בציר המספרים, המפרידה בין חיוביים לשליליים.
לאפס תכונות מתמטיות ייחודיות שמבדילות אותו מכל מספר אחר: הוא האיבר הניטרלי בפעולת החיבור, כך שכל מספר ועוד אפס שווה לעצמו. כל מספר כפול אפס שווה אפס. לעומת זאת, חלוקה באפס אינה מוגדרת כלל במתמטיקה. אחת התכונות המעניינות היא שכל מספר (שאינו אפס עצמו) בחזקת אפס שווה ל-1.
מעניין שלמרות חשיבותו, רבים מתקשים לתפוס את האפס כמספר "אמיתי" - אולי בגלל שהוא מסמל "שום דבר" בעולם המוחשי. קושי זה מופיע אצל ילדים לומדים אבל גם אצל מבוגרים, ומוביל לעתים לשגיאות בחשיבה מתמטית.
כבר מזמן הפך האפס ליסוד ולבסיס של המתמטיקה המודרנית והתפשט על פני תרבויות. אך בעולם הטכנולוגי של ימינו הפך מה שהתחיל כרעיון מופשט לציר האופן של העולם המודרני.
המחשבים שאנו משתמשים בהם מבוססים על שפה בינארית של אפסים ואחדים בלבד. ללא האפס, לא היה קיים העולם הדיגיטלי, הממוחשב, המקושר והמפותח כל כך וכל מה שמסביבו. כך, הפך מושג שהתחיל כסמל לריק והפך ליסוד שעליו נבנו המדע והטכנולוגיה העכשוויים.
הנה מושג האפס, או מהו האפס? (מתורגם)
https://youtu.be/9Y7gAzTMdMA
התפתחות האפס:
https://youtu.be/vIv1CoHwkTE
תולדות המתמטיקה העתיקה והמצאת האפס בידי ההודי ברהמהגופטה (עברית):
https://youtu.be/vOA4nelKn7s
חשיבות הגילוי של האפס או המצאתו:
https://youtu.be/oNeAhT5FMHs
פריצת הדרך שפתח האפס בעולם המתמטי:
https://youtu.be/D-oxsEknlIc
ותולדות האפס במתמטיקה:
https://youtu.be/z8_Xj-DIpTY
זה קרה בשנת 1202 כשמתמטיקאי קדום ורב זכויות סיפר את סיפור הארנבים, שמולידים צאצא אחד בכל חודש ומתרבים בקצב לוגריתמי. הוא הציג לעולם סדרת מספרים שסכום כל שני מספרים עוקבים בה יהיה המספר הבא. אבל הסדרה הזו צפנה סודות נוספים ומדהימים. תוכלו ללמוד עליהם לעומק באאוריקה, בתגית "סדרת פיבונאצ'י".
אבל המעניין הוא שכמעט מבלי משים חשף פיבונאצ'י בתגלית שלו את אחד מסודות האסתטיקה המעניינים בהיסטוריה. הוא גילה שיופי ומתמטיקה הלכו במשך אלפי שנים יד ביד, כשאמנים, אדריכלים ויוצרים מכל הזמנים אחזו בתפיסת יופי ואסתטיקה דומים, מבלי לתאם זאת ביניהם.
ועוד יותר, הוא זיהה שהתפיסה הזו טבעית ומשותפת לכל בני האדם, בלי הבדל של תרבות, מקום וזמן. בכל כיוון שאליו נפנה מבט, נוכל לראות את אצבע אלוהים, או לפחות את מודל היופי שהוא יצר בטבע ושבאופן בלתי תלוי אימצו כל התרבויות העתיקות. מקונכיות וחלזונות, דרך פרחים ואיצטרובלים ועד לגלקסיות שלמות - הטבע מוצף ביחס הזהב שגילה פיבונאצ'י.
מסתבר שהמתמטיקה גילתה את הדרך היעילה ביותר לשכפול של תאים ולתנועה בחלל וזו, אם תרצו, יצרה פרופורציה שכולה אצבע אלוהים.
הנה הפרופורציה האלוהית שהלכה והתגלתה מאז פיבונאצ'י:
http://youtu.be/03uC9bhX0Rc
הדוגמאות הרבות של הפרופורציה האלוהית בעולם:
http://youtu.be/0hvD5kLqjuw
קבלו נסיון לבחון את המונה ליזה וכיצד יצר לאונרדו, כמו אמנים רבים, תמונה עם פרופורציות מושלמות שלמד מהטבע:
http://youtu.be/JFTSAjZEqPw
הסבר של הפרופורציה האלוהית וטענה די מוזרה שמסתירים אותה מהציבור:
http://youtu.be/4VrcO6JaMrM
וסרטון תיעודי על המתמטיקה המופלאה של פיבונאצ'י שמייצרת את היופי הזה:
https://youtu.be/keLN89CWZ-A?long=yes
