שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מי היה ענק הפיוז'ן ג'אז צ'יק קוריאה?
וירטואוז פסנתר אדיר, יצירתי, מלא תנופה, שופע רעיונות ואחד ממובילי הפיוז'ן ומלחין מלודי מגוון - פסנתרן הג'אז האגדי צ'יק קוריאה (Chick Corea) היה אחד ממוסיקאי הג'אז המרתקים והחשובים במחצית השנייה של המאה העשרים.
הקלידן האגדי שנחשב לאחד ממובילי הפיוזן בג'אז, נולד ב-1941 בצ’לסי שבמסצ’וסטס. לפסנתר הוא הגיע בגיל 4 וכבן למוסיקאי בעצמו, הוא מתחיל די מהר להוציא ולשנן סולואים של באד פאוול והוראס סילבר. מסגנון הנגינה של באד פאוול הוא הושפע מאוד ובשיא הקריירה שלו הוא אף הוציא אלבום הוקרה לזכרו.
די מהר הוא החל לבלוט בנגינה של פרזות מקוריות ושפה אישית מרתקת ועצמאית. עם השפעות מוסיקאים כמו מקוי טיינר והרבי הנקוק, שעתיד להיות הקולגה הבולט שלו אצל מיילס דיוויס, הוא הלך והתפתח.
כשהתבגר הוא ניגן בתחילה בלהקתו של מיילס דיוויס. הוא ניגן באלבום העל "Witches brew", ביחד עם הרבי הנקוק, עם הסקסופוניסט וויין שורטר, מי שיקים לימים את להקת הפיוז'ן המעולה Weather Report, והגיטריסט ג'ון מקלפלין, שעתיד להקים את "מהווישנו אורקסטרה" (Mahavishnu Orchestra) האלקטרו-ג'אזי.
צ'יק היה מהבולטים באלופי הפיוז'ן שימשיכו את מיילס. הוא היה גם רוחני והצטרף אז לדת, בעיני רבים כת הסיינטולוגיה (קראו עליה בתגית "סיינטולוגיה").
כאחד מפסנתרני הג'אז המוכשרים והחשובים, הוא יצר בשנות השבעים מוסיקה פורצת דרך. קוריאה עתיד להיות הצלע החוקרת והרב סגנונית מבין ענקי הפסנתר של הג'אז החדש, דוגמת קית' ג'ארט והרבי הנקוק.
כי קוריאה פיתח סגנון הלחנה, אילתור ונגינה אקלקטי, עם מיקס של השפעות ומקורות מגוונים, שדומה היה לפניו שאי אפשר לחבר ביניהם. זה כולל את עולמות הג'אז, הרוק, הקלאסי, הפופ ומוסיקת האוונגרד המרתקת והחדשנית שלו אך גם כולל אלמנטים ורעיונות ספרותיים, כמו החגיגה סביב עליסה בארץ הפלאות, שיצר באלבום The Mad Hatter.
אך מי שהתגלה די מהר כאחד הפסנתרנים הגדולים בתולדות הג'אז הירבה לשלב גם שלל מקצבים נהדרים וחדשניים, כולל מקצבים לטיניים ושילובי מקצב של ג’אז ורוק.
שוב ושוב הוא יקים הרכבים מרתקים ופורצי דרך, כולל Return To Forever שכלל את סטנלי קלארק, אל דימיולה ולני ווייט וניגן ג’אז מלהיב ומגוון ומלא בהשפעות ורעיונות (משם יצא Spain המטורף), אך גם את Chick Corea Elektric Band, שהפך לאחד ההרכבים המשפיעים ומצליחים בתולדות הפיוז'ן והג'אז רוק.
בניינטיז, שנות ה-90, הוא הופיע לא מעט עם "האיש שהוא כלי נגינה", ווקליסט הג'אז הנהדר בובי מקפרין. לקראת תום המילניום גילה קוריאה, מי שטיפח כל הזמן נגנים צעירים ומוכשרים בהרכביו, את הקונטרבסיסט הישראלי הנהדר אבישי כהן.
כמו זיקית שלא רוצה שיגדירו אותה, צ'יק נע בחופשיות על הספקטרום שהרחיב בעצמו, בין סגנונות ג'אז כמו הארד בופ לפיוז'ן. הוא שילב מלודיות ואלתורים עם השפעות סגנוניות מגוונות, כולל מוסיקה עממית ספרדית, רוק מתקדם ומוסיקה קלאסית, מפלמנקו ועד סקרלטי או מוצרט. צ'יק ביצע סטנדרטים בצורה חדשנית ויצר יצירות מקוריות ומרתקות, לבד ועם מוסיקאים עמיתים. בשנות השבעים והשמונים הוא לא חדל לרגע לבחון כיוונים, לנסות השפעות וחידושים מוסיקליים מרתקים.
ב-2020, תקופת הקורונה, הוא הקים אקדמיה מקוונת ובאמצעות שיעורים ששידר בווידאו הוא לימד את תורתו והטכניקות שלו אונליין.
בפברואר 2021 הלך צ'יק קוריאה לעולמו, כתוצאה מסרטן נדיר שהתגלה אצלו זמן קצר לפני כן. הקלידן האגדי שהיה מלחין פורה וחדשני הותיר את רישומו באופן ברור על הג'אז המודרני ובמיוחד בסצנת הפיוז'ן שבו.
צ’יק קוריאה נכנס ב-2010 להיכל התהילה של הג'אז וזכה בפרס הגראמי 23 פעמים. אבל יצירתו מקיפה בהרבה מהפרסים שקטף. עם 81 אלבומי אולפן, 17 אלבומים מהופעות ושמונה אוספים שללא ספק יילכו ויתרבו לאחר מותו, הוא היה פשוט מעיין נובע של מוסיקה טובה, מלאת תשוקה, פתיחות סגנונית וסקרנות אין קץ.
צ'יק קוריאה עם האלקטריק בנד בחזרות להופעה בטוקיו (בגיטרה ג'ון פטיטוצ'י):
https://youtu.be/lagNpi1v5FY
צ'יק קוריאה עם Return to Forever בהופעה עם Medieval Overture מ-1976:
https://youtu.be/XjOYscEN6Qc
מוקדש לאביו - "ארמנדו'ז רומבה":
https://youtu.be/O4V7uPv2rzg
מצייר על הפסנתר דיוקן של אנשים מהקהל - כמו שעשה בילדותו עם אבא ארמנדו והמשפחה:
https://youtu.be/iVsWELIJ96o?t=2m40s
משדר מהבית בקורונה:
https://youtu.be/YaoIy-kZ0ts
בפסטיבל ממטרו, בפתיחה האלמותית ל-Spain מהקלסיקה של ארנחואז מאת רודריגו:
https://youtu.be/IWBkVucVMCY?t=1m19s
עם בובי מקפרין ברומבה של ארמנדו, אביו:
https://youtu.be/FprooG46jMI
וב"Spain":
https://youtu.be/_o2RS8WfcbY
מלמד אונליין בקורונה - באקדמיה שהקים:
https://youtu.be/wWV9Oatyt1I
ומאלתר על סקרלטי:
https://youtu.be/b8NO20gJlec
מיהי עזיזה מוסטפא זאדה?
יוצרת הג'אז המרתקת עזיזה מוסטפא זאדה (Aziza Mustafa Zadeh) היא מוסיקאית ממוצא אזרי, שמשלבת ג'אז עם מוסיקה מגוונת והשפעות שונות, מהמוסיקה הקלאסית ועד האוונגארד (מוסיקה נסיונית, חוקרת). היא נגנית וירטואוזית בפסנתר וזמרת מצוינת בעלת מנעד קולי גדול.
מוסטפא זאדה היא מהיוצרים הצעירים המעניינים כיום בעולם הג'אז, בעיקר בכך שהיא מגדילה את השפה המוסיקלית שלו ומביאה אליה חומרים חדשים. זהו תחום שהתחיל בסגנון הפיוז'ן, שבו חלחלו רעיונות והשפעות מכל רחבי העולם והסגנונות המוסיקליים אל תוך מוסיקת הג'אז.
הנה "ריקוד האש" של שלישיית עזיזה מוסטפא זאדה:
https://youtu.be/JA13_DAGA1g
שרה א-אקפלה עם בובי מקפרין:
https://youtu.be/kh06AO4D858
וקטע סולו אוריינטלי של עזיזה מוסטפא זאדה וההרכב כולו שמצטרף:
https://youtu.be/44kGvt8DyCc
במה התפרסם הגיטריסט אל דימיולה?
אל דימיולה (Al Di Meola) הוא מנגני הג'אז פיוז'ן המצליחים והטובים ביותר בעולם. אבל סיפור הקריירה שלו הוא מרתק לא פחות מכישרון הנגינה המדהים שיש לו.
הסיפור שלו מתחיל בגיל 19, בעודו סטודנט במכללת ברקלי (Berklee College of Music) שבבוסטון. אלברט לורנס די מיאולה (Al Di Meola), אל דימיולה בשבילכם, מקבל שיחת טלפון שתשנה את חייו. על הקו הפסנתרן צ'יק קוריאה (Chick Corea) שמחפש גיטריסט ללהקת הג'אז-פיוז'ן שלו, Return to" Forever". די מיאולה מסכים ונזרק ישירות מהלימודים אל הופכה באולם הקרנגי הול.
בשנת 1974, מעט מאוד אנשים ידעו את שמו. עד 1976, כבר כולם יידעו.
די מיולה נולד ב-1954 בניו ג'רזי, למשפחה ממוצא איטלקי. בגיל 8 הוא מתחיל לנגן גיטרה בהשפעת אלביס פרסלי (Elvis Presley) ולהקת "The Ventures". מורהו הכניס אותו לעולמות הג'אז, בוסה נובה וקלאסיקה והנער הסקרן סופג הכל. עד שהוא מגיע לברקלי, הוא כבר אחוז לחלוטין בעולם הנגינה המורכב.
אגב, אחד הסודות של הצליל המיוחד שלו הוא טכניקה שנולדה מבעיה של, איך לא, שכנים. זה היה כשהוא גר בדירה עם שכנים מסביבו והוא לא רצה שישמעו אותו מתאמן. הפתרון שלו היה מקורי, הוא הניח את כף היד על המיתרים ליד הגשר (Bridge) וניגן עם המפרט דרך הלחץ הזה. הדבר גרם לצלילים לקבל אופי קצרצר ומקיש, דומה לפיצ'יקאטו (Pizzicato) של גיטרה קלאסית ועמום מאוד.
בעולם הגיטרה זה נקרא Palm Muting, בתרגום חופשי "השתקת כף היד". אבל אצל אל די מיולה זה הפך למשהו אחר לגמרי: נשק. בשילוב עם נגינת ה-Alternate Picking המסחררת שלו, נוצר צליל של מקלע מדויק, כשכל תו מבודד ומבודל מהאחרים. הוא עצמו הסביר שהטכניקה הזאת אילצה אותו להיות מדויק במיוחד כששומעים כל צליל לא ניתן היה להסתתר מאחורי נגינה רפויה ומטושטשת.
עם "Return to Forever" הוא הוציא 3 אלבומים שפרצו לרשימות המאה הגדולים של הג'אז בארצות הברית. ב-1976 הוא פורש לקריירת סולו ואלבומו Elegant Gypsy משנת 1977 מבסס מיד את מעמדו כאחד הגיטריסטים הגדולים בדורו.
הרגע שהופך אותו לאגדה הגיע ב-1980, כשהוא יוצא לסיבוב הופעות עם 2 גיטריסטים נוספים וענקים בעצמם. הראשון הוא פאקו דה לוצ'יה (Paco de Lucía), אמן הפלמנקו (Flamenco) הספרדי, והשני הוא ג'ון מקלפלין (John McLaughlin) מההרכב הנודע "מהווישנו אורקסטרה" (Mahavishnu Orchestra).
ההקלטה החיה לאלבום Friday Night in" San Francisco" נמכרה ביותר מ-5 מיליון עותקים. 3 נגנים, במה אחת וללא רשת ביטחון. התוצאה - קשה היה להאמין שהיא אנושית.
לאורך שנות ה-80 הוא זוכה ב-12 פרסים בסקרי כתב העת Guitar Player Magazine ונכנס להיכל התהילה שלו. בשנות ה-90 הוא מייסד את ה-World Sinfonia, הרכב אקוסטי שמשלב מוסיקה ארגנטינאית, קובנית וים-תיכונית.
מה שהופך אותו לייחודי מעבר לטכניקה הוא הסקרנות שלא שקטה. די מיאולה מעולם לא הסתפק בז'אנר אחד. הוא חצה גבולות בין פיוז'ן לפלמנקו, מברזיל לאמריקה הלטינית, מחשמלי לאקוסטי. בגיל 70, הוא מוציא אלבום חדש ועדיין מסייר ברחבי העולם.
הנה סיפור הגאוניות של אל דימיולה והפאלם מיוטינג שלו:
https://youtu.be/9recgxP7XpY
דימיולה בהופעה:
https://youtu.be/NcDQUnbmCPo
ריקוד שמש ים-תיכוני שלו:
https://youtu.be/tsmThCBkBUo
כך מנגנים עם פאלם מיוטינג:
https://youtu.be/8OOoUEhhvHw
וירטואוזיות ללא גבולות:
https://youtu.be/Q6GtZ8Ky_PA
בגיטרה סינטסייזר:
https://youtu.be/G2JdBwaLYH0
מבצע בחוכמה ורגש את הליבר טנגו של פיאצולה:
https://youtu.be/G2JdBwaLYH0?long=yes
אל דימיולה פוגש את ענק הפלמנקו הספרדי פאקו דה לוצ'יה:
https://youtu.be/fuuRWKnUq-k?long=yes
ומדגים את הפאלם מיוטינג:
https://youtu.be/TZ4FZ80Qdd8?long=yes
מה הסיפור של "שושנת המדבר"?
כשסטינג הקליט את הלהיט האוריינטלי "שושנת המדבר" (Desert Rose) הוא שילב בפעם הראשונה את המרכיבים המוסיקליים של המזרח התיכון בשיריו. ביחד עם זמר ומוסיקאי אלג'ירי מעולה בשם צ'אב מאמי (Cheb Mami) הוא הקליט את אחד השירים המצליחים שנוצרו בשיתופי פעולה שכאלה.
זה היה גם שוס כלכלי. מאז כבר הופיע כוכב הרוק הבריטי בהצלחה עצומה ברחבי המזרח התיכון. מדובאי. עד קהיר, דרך עמאן, טוניס, קזבלנקה, ישראל ובכל מקום אפשרי. תמיד הוא שילב את השיר בהופעות הרוק שלו וזכה לתרועות של הסכמה. ככה עושים שיחוב תרבותי באמנות.
סטינג לא היה הראשון ששילב מרכיבים מוסיקליים וסאונד של המזרח התיכון, אבל הוא מאלו שיצרו סינתזה מעניינת, שילוב מסחרי מוצלח אבל בו בעת גם מעניין, בין הפופ האירופי שלו ובין המוסיקה המזרח-תיכונית. כך יוצרים פיוז'ן אמיתי, מפגש תרבויות בין מזרח למערב.
את השיר יצרו סטינג וצ'אב מאמי ב-1999. היסטורית, זה היה רגע לפני שהפיגועים של ה-11 לספטמבר יצרו בעולם המערבי אווירה קשה מאד כלפי האיסלאם הקיצוני, אווירה שהסתננה באופן לא מוצדק, כלפי הערבים והמוסלמים ככלל. מעבר לאובדן החיים הנורא והמלחמות הקשות שגרמו האירועים של אל-קאידה בספטמבר 2011, מי יודע אם האירוע הזה לא עצר את אחד שיתוף הפעולה והחקר המוסיקלי של אחד המוסיקאים המסקרנים והפוריים של הפופ העולמי. סטינג הוכיח לא פעם שהוא יודע להתמסר לחקר ולמםגשים שכאלה וליצור מוסיקה שגם אם היא לא מסחרית, היא בעלת משמעות בשבילו ומסקרנת בשביל מי שאוהבים את הפרשנות שלו לעולם המוסיקלי שהוא פוגש.
כך שילב סטינג מוסיקה ערבית ב"שושנת המדבר":
https://youtu.be/C3lWwBslWqg
הנה המפגש התרבותי שבו הוקלט השיר:
https://youtu.be/9DNhStXhWJM
סטינג בהופעה עם צ'אב מאמי:
https://youtu.be/lJxo4_Eza2I
מהקליפ יצרו לא מעט וריאציות ומחוות, חלק מהן חטאו למקורות של הצליל שלו:
https://youtu.be/3gzqsmx1KGU
למה ניגן דיזי גילספי בחצוצרה עקומה?
מה קורה כשמישהו יושב לך על החצוצרה ומעקם אותה? - בכל מקרה שאינך דיזי גילספי (Dizzy Gillespie) אתה רץ לקנות חדשה או לתקן את החצוצרה העקומה שלך. אבל דיזי גילספי שמצא את החצוצרה שלו עקומה, לאחר שלפי הסיפור התיישבה עליה בטעות שחקנית כלשהי במסיבה, לא התרגש והחל לנגן בה. תוך שניות הוא הבין את העניין - הסאונד של החצוצרה המעוקמת שלו נשמע לו טוב יותר מקודם! - החצוצרה הזו, מיותר לספר, הפכה לחצוצרה הקבועה שלו ולסמלו המסחרי!
ואכן, אחד מסמלי חצוצרת הג'אז היו הלחיים המנופחים של החצוצרן דיזי גילספי (Dizzy Gillespie). צורת הנגינה הזו הייתה ייחודית לו. לצד הנגינה מלאת ההומור והריקוד על הבמה, הסגנון האישי וההתנהגות המסודרת, היא הפכה אותו לאחד מהגאונים המיוחדים והצבעוניים שקמו לג'אז.
עם סולואים מורכבים וחכמים במיוחד, גילספי נחשב לאחד הווירטואוזים, החדשנים והמאלתרים הגדולים של הג'אז האמריקאי. ביחד עם ג'אזיסטים נוספים וגאונים כצ'ארלי פארקר, תלוניוס מונק, ארט טייטום, צ'ארלי כריסטיאן ומיילס דיוויס, הוא יצר את סגנון הבי בופ שבשנות ה-40 שינה לחלוטין את פני הג'אז והפך אותו סופית מצורת בידור מוסיקלית ופופולארית, גם אם חכמה ומורכבת יותר מסתם מוסיקה קלה, לזרם מוביל באמנות המוסיקה בכלל.
לא רק את הביבופ יצר דיזי. הוא גם נחשב ליוצר הלטין ג'אז - סגנון הג'אז הלטיני, כשבשנות ה-50 הוא ממש הנהיג את המוסיקה האפרו-קובנית, זרם או תנועה שהכניסו אלמנטים לטיניים ואפריקאיים למוסיקת הג'אז הזו. בתור "באנד לידר" (מוביל הרכבים) הוא הפיץ את הז'אנר הזה והפך אותו לאחד הפופולאריים בעולם הג'אז.
הנה תולדות חייו של דיזי גילספי:
https://youtu.be/8iU8_D258nA?t=32s
דיזי גילספי ב"מנטקה" עם הביג בנד של קני קלארק:
https://youtu.be/A5tRGMHfKrE
עם צ'ארלי פרקר:
https://youtu.be/4PiKHAEcEvM?t=115
"לילה בטוניסיה":
https://youtu.be/mkemox0461U
סולו של דיזי בשיר של ענק מוסיקת הנשמה סטיבי וונדר:
https://youtu.be/bQEBZfG5SaY
הופעה של דיזי גילספי וחמישייתו:
https://youtu.be/2uLpjp7xkyI?long=yes
אילו מהפכות עשה מיילס דיוויס בג'אז?
כנראה שבכל תולדות הג'אז אין עוד דמות כה חדשנית ומסעירה כמו מיילס דיוויס (Miles Davis). הוא הסתובב בין חבורת הענקים שעשו את מהפכת הביבופ, עשה בעצמו 3 מהפכות בג'אז והחל אחת נוספת.
בין לבין הוא הספיק לנגן עם כל ענקי הג'אז של המחצית השנייה של המאה ה-20, להתחכך בענקי הפופ ולהעניק להם מחסדיו המוסיקליים, להתנגד לסמים ואז להתמכר להם, להקים הרכבים מרתקים ולריב עם כולם, לגדל צעירים שיהפכו לענקי הג'אז הבאים, להקפיד על מלתחה מרתקת ולהישאר מעודכן תמיד.
מיילס נולד למשפחה מבוססת. אביו, רופא שיניים מסודר, שכר לו בגיל 13 מורה פרטי שילמד אותו לנגן בחצוצרה, ככל הנראה למורת לבה של אימו, שהייתה פסנתרנית בלוז ורצתה שמיילס ינגן על פסנתר. היא שנאה את צליל החצוצרה אבל הוא התאהב בכלי.
די מהר התגלה מיילס הצעיר כעילוי מוסיקלי והחל לנגן באופן מקצועי. בגיל 16 כבר הוצע לו להצטרף להרכבים מצליחים, אך אימו סרבה והתעקשה שישלים את לימודיו התיכוניים.
הוא ניצל הזדמנות הופיע כחצוצרן מחליף בלהקתו של בילי אקשטיין, לצד דיזי גילספי וצ'רלי פארקר. עתה היה ברור שדרכו לתהילה סלולה, אך הוריו התנגדו ודרשו שימשיך ללימודים האקדמיים. הוא יצא ללמוד בניו-יורק, בבית הספר המפורסם למוסיקה ג'וליארד.
חרף עצות ידידיו הוא חיפש ומצא את צ'רלי פרקר והחל לנגן איתו בסשנים, שכללו את מי שיהפכו בקרוב ביחד עם פרקר למנהיגי מהפיכת הבי-בופ, כולל פטס נווארו ותלוניוס מונק. כך השתלב מיילס במהפכת הג'אז הגדולה והראשונה שלו. הוא החליט לעזוב את לימודי המוסיקה שהיו קלאסיים ו"לבנים" מדי של ג'וליארד.
די מהר החליף מיילס את דיזי גילספי בחמישיית צ'רלי פרקר וב-1946 החל להופיע איתה בכל רחבי ארה"ב. כשפרקר קיבל התמוטטות עצבים ואושפז למספר חודשים. מיילס ניסה לשתף פעולה עם אחרים, כולל בסיסט-העל הנערץ צ'רלי מינגוס, אבל התוצאה המהירה הייתה שהוא הקליט לראשונה עם הרכב חדש, הראשון שהקים.
כשחזר צ'רלי פרקר ב-1948 לניו יורק, שב מיילס והצטרף להרכב שלו. אבל עצביו הרופפים של פרקר והתמכרותו לסמים הביאו למחלוקות, שהביאו לעזיבתו של מיילס את ההרכב.
מעתה יהפוך מיילס למי שייזום את שילובי הג'אז החשובים בניו-יורקית של התקופה. היה לו כישרון אדיר לאתר צעירים מוכשרים ולצרף אותם להרכבים שלו. כמעט כולם הפכו אחרי שהמשיכו בדרכם לאגדות ולמנהיגי הרכבים משלהם.
מיילס אחראי ל-3 מהפכות בג'אז, בשלושה עשורים של חייו.
בסוף שנות הארבעים הוא ריכך את הביבופ המהיר והוירטואוזי, האט אותו, הוריד אנרגיה ויצר את ה-Cool Jazz, "הג'אז הקר" והעמוק באופיו.
בסוף שנות ה-50 סימן האלבום שלו Kind of Blue, את "הג'אז המודאלי" (Modal Jazz). זה היה ג'אז שלפתע "גילה" את המודוסים העתיקים ועשה איתם דברים מרתקים. כך מיילס, ביחד עם ביל אוונס, קאנון אלדרלי וג'ון קולטריין, הכניסו את המוסיקה המודאלית והסולמות המודאליים לג'אז והעשירו אותו מאוד.
מהפכה שלישית של מיילס באה בסוף הסיקסטיז, כשהחמישייה השנייה שלו הציגה באלבום 'נערות הקילימנג'רו' את מה שיזכה לשם "ג'אז פיוז'ן" (Fusion Jazz).
הפיוז'ן בג'אז הוא סגנון המשלב לתוך הג'אז ז'אנרים מוסיקליים אחרים, נגינה מודאלית בהשפעתם וסאונדים חדשים בהרכבים השונים שיצר. זה ימשיך גם באלבומים הבאים ובמיוחד באלבום Bitches Brew, אלבום מאתגר ופורץ דרך, שרבים רואים כאלבום הג'אז המהפכני ביותר שהיה.
אבל בניגוד לחשיבות וההערצה לה זכה מיילס מצד המעריצים, רבים חוו אותו כאדם מרוחק, קשה וחם-מזג. הוא איבד את קולו אחרי ניתוח פוליפים, כשבניגוד להוראות הרופא, הוא לא הצליח לשתוק לכמה ימים וצרח על מישהו... מאז הוא איבד את קולו. כך הצטרף קולו הלוחש, לנגינתו האפילה והמעומעמת בעמעם החצוצרה המפורסם והכל כך סימבולי שלו, והוא "זכה" בכינוי ובדימוי של "נסיך האופל".
וכך, לאחר מהפכות ענקיות והשתנות מתמדת, בנסיון שאף פעם לא הפסיק להתעדכן, לחקור ולהיות באופנה ובחזית הג'אז, החל מיילס את העשור האחרון לחייו. כמו החיבורים המרתקים שלו בעבר לרוק הפסיכדלי הכבד של ג'ימי הנדריקס, לפאנק ולמוסיקת הנשמה השחורה והפופ של האייטיז, הוא המשיך בשנות ה-80 להתחבר, למשל להופעות עם הזמר פרינס, בו ראה סוג של יורש.
מיילס עוד ניסה, באלבומו האחרון, 'Doo Bop', לחבר את הג'אז גם למוסיקת ההיפ הופ שהחלה הופכת פופולארית אז, אבל לא הספיק לסיים את המלאכה. כמו בחייו, גם ביום מותו נתפס ענק הג'אז באמצע של מהפכה.
הנה תולדות חייו של מיילס דיוויס:
https://youtu.be/Kx4NiU58zSc
בהופעה ב"So What" (אז מה) המינימליסטי:
https://youtu.be/zqNTltOGh5c
בופליסיטי בסגנון הקול ג'אז:
https://youtu.be/w6vuBL9eQbs
הקטע "מר פסטוריוס" בביצוע מיילס דיוויד ומרקוס מילר:
https://youtu.be/SjBUNyFKkJI
בהופעה באירופה:
https://youtu.be/IX4MPh0ckUw?t=67
ענק הג'אז מיילס דיוויס בקדימון הסרט "דינגו", על ילד שממתין לפגוש את המוסיקאי הנערץ עליו:
https://youtu.be/1kXUk3dr33c
עם מיילס דיויס באולפן:
https://youtu.be/t4S8TNsxm28?long=yes
ושישה ענקי ג'אז מספרים על מיילס, מוסיקאי הג'אז המפורסם ביותר:
https://youtu.be/eJk48-8rSh8?long=yes
מי היה הבסיסט הגדול ג'קו פסטוריוס?
דומה שבכל תולדות הג'אז אין הרבה סיפורים גם מדהימים וגם עצובים כמו זה של ג'אקו פסטוריוס (Jaco Pastorius). מנער מוכשר הוא היה לאגדת ג'אז מובילה שתועפות של הערצה נשפכו עליה מכל עבר, אבל הוא הלך והתמכר לסמים, השתגע ולבסוף מת, בתגרת שיכורים עלובה.
מי שיהיה הבסיסט החשוב והמבריק בהיסטוריה, החל את דרכו כמתופף בכלל. ג'אקו נולד ב-1951 בפנסילבניה, לאב שהיה זמר ג'אז בביג בנד נודד. אבל כשהוא נפצע ויכולתו כמתופף נפגעה, החליט ג'אקו לנגן באס. זה היה כלי שהוא מעולם לא ניגן בו. אבל הוא ניגן בהשפעת נגנים גדולים, כשהוא הולך ומשתפר ומגבש לו כישורי נגינה וכתיבת שירים מעולים.
כשעוברת משפחתו לפלורידה, הוא נחשף לסגנונות שונים של ג'אז ומתחיל לנגן בגיטרה בס חשמלית. בתחילה הוא בכלל קנה קונטרבס, אבל אחרי שהכלי נסדק, בגלל הלחות הגבוהה במקום, התמסר ג'קו לבס החשמלית, כלי שאיתו הוא עתיד לעשות דרך מרהיבה אל הפסגה.
הוא ניגן בתחילה בלהקות שונות, בעיקר מוסיקת R&B וג'אז. בשנת 1974 הוא מתחבר ומתחיל לנגן עם גיטריסט ג'אז צעיר שעתיד גם הוא להפוך לאגדה, פט מתיני. ביחד הם מקליטים את אלבום הפיוז'ן הראשון של שניהם, Bright Size Life.
כבר אז מבין ג'קו שהוא משהו מיוחד. אבל בניגוד לענקים אחרים, שנותנים לאחרים להכתיר אותם, הוא פיתח את היהירות המפורסמת שלו. למוסיקאים שהוא הכיר אז הוא נהג לומר ביובש "אני הבסיסט הטוב בעולם". בסרט תיעודי שנעשה עליו סיפרו כמה נגני ג'אז ידועים על החוויה המשותפת שמתחילה מהרגע שבו ג'אקו מספר לך שהוא הבסיסט הטוב בעולם ועד לרגע שבו אתה מבין שהוא לא מגזים.
כך גם הציג את עצמו ג'קו פסטוריוס לג'ו זאווינול, המנהיג של Weather Report, להקת הפיוז'ן הטובה בעולם בשנות ה-70. זה היה לאחר שהוא רואה הופעה של הלהקה המצוינת ומחליט שהיא טובה לו. זאווינול, יוצר דגול ונגן מליגת העל של עולם הג'אז-רוק והפיוז'ן, הביט בג'אקו בזלזול ולא התייחס לשחצנות שלו בחיוב. הוא עדיין לא קיבל אותו ללהקה.
צריך להבין ש"תחזית מזג אוויר" כמו שקראו לה אז בארץ, הייתה סופרגרופ, להקת-על המכילה נגני-על שלא חסרים כישרון ווירטואוזיות. רבים רואים בה את להקת הפיוז'ן הטובה בכל הזמנים. אבל לפסטוריוס הצעיר וממוקד המטרה זה לקח ימים ספורים, עד שהוא הוחתם כבסיסט של להקת הפיוז'ן הטובה בכל הזמנים והפך, כמה צפוי באגדות, לכוכב הבלתי מעורער שלה.
צריך להזכיר שאף שניגן מצוין גם תופים ופסנתר, בסוף ג'קו היה באסיסט, נגן גיטרה בס, כלי ליווי שעד אז נחשב אפור יחסית. הרי הוא לא ניגן אפילו בקונטרבס - אבל ג'אקו של אותם ימים מתגלה לעולם במהירות כבסיסט המוכשר והיצירתי ביותר שנראה בג'אז המודרני.
מעבר ל-feel, לתזמון, לפרייזינג ולטכניקה הבלתי נתפסת שלו, אחרי הווירטואוזיות, המקצבים האפרו-קובניים, הנגינה והגרוב שהוא שאב מעולמות ה-R&B וה-Fאנק, מעבר ליצירתיות ולחקר המתמיד שאפשר לו להוציא מהבס צלילים שאיש לא ידע שיש בבאס, צליל חסר תקדים שהיה רק שלו, היו לו הנגינה מלאת האוברטונים וההרמוניות, המלודיות על ה"פרטלס בס" שלו, שנשמעו ככלי נשיפה שהוא יצר מצליל גיטרת בס עצמה - מאחרי כל אלה עמד מוח של גאון, פרוע, תזזיתי וחושני, אבל מדויק ומחושב להפליא, גאון שהוא הבס שלו והיא ההמשך של עצמו.
לרבים הזכיר פסטוריוס, בהתלהבות, ההנאה והאנרגיה שלו, ענק מהפכני אחר בשם ג'ימי הנדריקס. כמו הנדריקס, גם ג'אקו היה מטאור והוא החל את מסעו בדרך להיות הבסיסט המשפיע ביותר בתולדות הג'אז ולפתוח לבסיסטים אחרים אופקים חדשים. אבל ממש כמו עילוי הגיטרה הגדול, גם ג'אקו היה כוכב שביט, שההשערה מסביבו הייתה שגורלו הטרגי יהיה ליפול מהר ולמות צעיר.
בינתיים, כשהוא מוציא את אלבום הסולו שלו "ג'קו פסטוריוס", הוא מטלטל לחלוטין את עולם הג'אז ואת תחום הבס. הוא סיפר בראיון פעם כמה היה מתוסכל לגלות שאחרי שהאלבום יצא, נעלמו כל הבסיסטים הגדולים למשך חודשיים. "הם ישבו ולמדו את האלבום בבית ואז הגיחו, כשהם מנגנים ג'אקו יותר טוב מג'אקו..." הוא התלונן.
אבל זה לא עזר לחקיינים. לימים יספר פיטר הרסקין, המתופף של "ווד'ר ריפורט" שהם חיקו את הצליל והמהירות, אבל לא את העושר המוסיקלי, העומק והידע העצום של ג'קו הצעיר.
כך או כך, ג'אקו בן ה-24 היה בנסיקה אל הנצח. ההצלחה הייתה חזקה ומהירה כל כך, שיתכן שכאן נזרע הזרע שיוביל לנפילה האיומה, שתבוא בעוד מספר שנים. בינתיים ג'אקו ממשיך להכות גלים, גם ב"ווד'ר ריפורט", במיוחד באלבום המוצלח והמצליח Heavy Weather והן באלבום הבכורה המופתי שיצר עם חברו פט מתיני.
יותר ויותר יבוא לידי ביטוי גם התפקיד המרכזי של פסטוריוס בבום של הג'אז-רוק, אותו חיבור מופלא בין שני סגנונות שפרצו והתחברו להם לפתע יחדיו והיו חלק ממהפכת הפיוז'ן הכללית.
אבל היחסים המעורערים בין פסטוריוס לג'ו זאווינול, מנהיג הלהקה, גרמו לו לעזוב את Weather Report. הוא נשאר לבד. ג'אקו ימשיך לנגן ולהופיע, אך מעתה יילך מצבו ויתדרדר. מוסיקאים ימשיכו לסגוד לו, אבל לעבוד איתו היה קשה מדי. הוא עתיד להפוך לצל חיוור של המוסיקאי שהוא היה ובהדרגה הופך מי שהתנגד תמיד לסמים ואלכוהול להומלס, מכור לאלכוהול ולסמים.
מותו ב-1987 היה לא יאומן בסתמיות שלו. ג'אקו פסטוריוס נתפס כשעלה לבמה באמצע הופעה של קרלוס סנטנה. הוא הורחק מהמופע והגיע למועדון, שגם ממנו הוא מגורש. תוך שהם מרחיקים אותו משם, הוא נאבק בשומרים ואחד המאבטחים חבט בו במכות קשות והכניס אותו לתרדמת. בתוך ימים אחדים נפח את נשמתו גדול נגני הבס של הג'אז בכל הזמנים.
מי שכונה הפגניני של הבאס וההנדריקס של הג'אז, מי שנאמר עליו שהוא הצ'ארלי פרקר של הבאס הלך לעולמו. כולם סגדו לו וסיפרו כמה העריצו ואת הגאוניות, הטכניקה והעומק שבו הלחין, אילתר ויצר מוסיקה, אבל הוא כבר היה בעולם אחר.
ראוו הוזהרתם צעירים מוכשרים - שימרו על עצמכם מאלכוהול ואל תשתמשו בסמים!
ג'קו בצעירותו, מנגן את Purple Haze של ג'ימי הנדריקס:
https://youtu.be/vELtNFZHqEc
בלהקת Weather Report:
https://youtu.be/i8q6sR6yZCE
זכרונות מרגשים מפסטוריוס הצעיר:
https://youtu.be/1szdo70cSN0
ג'אקו בנגינת אוברטונים ב-Portrait of Tracy:
https://youtu.be/25DXcFg1TFo
יצירתו הכי מפורסמת - "דה צ'יקן":
https://youtu.be/TgntkGc5iBo
זה אולי מה שנקרא "לנגן פסטוריוס יותר טוב מפסטוריוס" (לא באמת...) נגן באס בשם ריקרדו אוליבה עם ההרכב שלו ב-"The Chicken":
https://youtu.be/ST9--HWOTA8
סולו אופייני של פסטוריוס לבד:
https://youtu.be/lEKwLwbrYnM
קדימון לסרט תיעודי עליו:
https://youtu.be/xYE-tm8UBSM
סיפור ילדותו וחייו של ג'קו פסטוריוס:
https://youtu.be/8JkjmJh6CKc?long=yes
סרט תיעודי על חייו המופלאים ומותו של פסטוריוס:
https://youtu.be/TviJ3ccaSXM?long=yes
וסיפורו של "דונה לי" המופלא שג'קו הפליא לבצע:
https://youtu.be/kjqSBU0v6TU?long=yes
איך מבצע ג'ייקוב קולייר להקה שלמה לבד?
אם מוצרט הילד היה מתגלה בימינו, בטח כך הוא היה מופיע... בגיל 18 הוא התפרסם בסרטון שיצר וזכה לתפוצה ויראלית ביוטיוב, בגיל 19 החתים אותו לייבל התקליטים של קווינסי ג'ונס ובגיל 22 כבר זכה בפרס הגראמי, פסגת השאיפות של מוסיקאים בכל העולם.
בגילו הצעיר הוא נחשב מהיוצרים החדשניים והייחודיים בעולם. קוראים לו ג'ייקוב קולייר (Jacob Collier) והוא ללא ספק מלך בהרמוניה, מוסיקלי להחריד, וירטואוז רב-כלי כמעט בלתי נתפס, בעל יכולת טכנית מרשימה בתפעול של סינתסייזר, לופר, סמפלר, הרמונייזר ושלל כלים אקוסטיים. את כל אלה הוא מנגן ומתפעל בדילוגים מטורפים ומתוזמנים ברמה של קוסם. הוא גם צעיר, תוסס, יפה להפליא וכנראה גם אמביציוזי ללא גבול.
דיי, חייבת להיות לו איזו שהיא מגרעת ובסוף בטח נגלה מהי. אבל בינתיים יצויין לפרוטוקול שהמוסיקאי המופלא הזה זוכה להערכה אדירה גם מקיסרי הג'אז הנוכחיים, כולל צ'יק קוריאה, הרבי הנקוק וקווינסי ג'ונס.
אבל כשמגלים שהוא גם בחור נחמד אמיתי בהופעות שלו ובאהבה הפשוטה שהוא נותן לקהל, זה כבר ממש מרגיז. אומרים על הבריטים שהם מנומסים מדי והוא אכן כזה, אבל הוא ממש יודע להודות לקהל שלו מכל הלב ולהוקיר דברים קטנים.
קולייר יודע לספק מופע סולו נדיר. האיש ווקאליסט מצוין, שר נהדר ומסוגל לבצע לופים ב-8 קולות על קטעים שלמים, כדי ליצור לעצמו בסיס של מקהלה ולאלתר עליו בנגינה ובקול תשיעי. גם את האינטרנט הוא מפליא לאלף ומשתמש בו היטב כפלטפורמה מעולה להפצת המוסיקה שלו.
את העולם המוסיקלי והאסתטי שלו יוצר השילוב המיוחד שהוא עושה, בין מגוון הז'אנרים שהוא חוגג ומבצע, ביניהם ג'אז, סול, מוסיקה קלאסית, פולק, טריפ-הופ ומוסיקה ברזילאית, בביצועי אימפרוביזציה וא-קאפלה.
הוא מעבד ומתזמר מופלא, שתזמורות והרכבים מרכזיים מכל העולם מזמינים אצלו עבודות, מולטי אינסטרומנטליסט, שזה אומר שהוא מנגן על שלל כלים, כולל באס, סינתסייזר, סמפלר, פסנתר, מלודיקה, גיטרה אקוסטית, פרקשן, תופים ובטח ממש עכשיו הוא גם לומד סקסופון, חצוצרה ועוד כמה כלים שאנחנו כנראה עוד לא מכירים...
ואחרי ששומעים את כל החזיז והרעם, של סופת הציקלון שהוא מייצר עם כל הכלים והקולות הווירטואוזיים שלו, כשאנו כבר בטוחים שרק בכל ההמולה הזו הוא יכול ללבלב, שומעים אותו מנגן כל כך נהדר, בפסנתר סולו או רק בבאס. אז מבינים הכל - הבחור הזה הוא מה שכינה ה-BBC "כוח טבע" (force of nature).
הפלא מסביר:
https://youtu.be/JgturagD0hA
אפילו הקליפים שלו נהדרים:
https://youtu.be/IlFD298wTOM
שירה ב-6 קולות - כך הוא נחשף לעולם:
https://youtu.be/cttFanV0o7c
מבנים מורכבים בטירוף - כך הוא עובד עם קהל:
https://youtu.be/mSqaQaoifww
צניעות לא מזיקה אף פעם - סיידקיק של ג'ונה נילסון:
https://youtu.be/72vOux51-o4
רק פסנתר:
https://youtu.be/0m_49kIjNVY
ומה קורה כשתזמורת מלווה אותו:
https://youtu.be/kIjExHdnx2E
ראו כמה יפה הוא מסביר מושגים בסיסיים במוסיקה:
https://youtu.be/eRkgK4jfi6M?long=yes
והנה ג'ייקוב קולייר בהרצאה, אופס, בהופעה בטד:
https://youtu.be/dDZoGcQVjJg?long=yes
וירטואוז פסנתר אדיר, יצירתי, מלא תנופה, שופע רעיונות ואחד ממובילי הפיוז'ן ומלחין מלודי מגוון - פסנתרן הג'אז האגדי צ'יק קוריאה (Chick Corea) היה אחד ממוסיקאי הג'אז המרתקים והחשובים במחצית השנייה של המאה העשרים.
הקלידן האגדי שנחשב לאחד ממובילי הפיוזן בג'אז, נולד ב-1941 בצ’לסי שבמסצ’וסטס. לפסנתר הוא הגיע בגיל 4 וכבן למוסיקאי בעצמו, הוא מתחיל די מהר להוציא ולשנן סולואים של באד פאוול והוראס סילבר. מסגנון הנגינה של באד פאוול הוא הושפע מאוד ובשיא הקריירה שלו הוא אף הוציא אלבום הוקרה לזכרו.
די מהר הוא החל לבלוט בנגינה של פרזות מקוריות ושפה אישית מרתקת ועצמאית. עם השפעות מוסיקאים כמו מקוי טיינר והרבי הנקוק, שעתיד להיות הקולגה הבולט שלו אצל מיילס דיוויס, הוא הלך והתפתח.
כשהתבגר הוא ניגן בתחילה בלהקתו של מיילס דיוויס. הוא ניגן באלבום העל "Witches brew", ביחד עם הרבי הנקוק, עם הסקסופוניסט וויין שורטר, מי שיקים לימים את להקת הפיוז'ן המעולה Weather Report, והגיטריסט ג'ון מקלפלין, שעתיד להקים את "מהווישנו אורקסטרה" (Mahavishnu Orchestra) האלקטרו-ג'אזי.
צ'יק היה מהבולטים באלופי הפיוז'ן שימשיכו את מיילס. הוא היה גם רוחני והצטרף אז לדת, בעיני רבים כת הסיינטולוגיה (קראו עליה בתגית "סיינטולוגיה").
כאחד מפסנתרני הג'אז המוכשרים והחשובים, הוא יצר בשנות השבעים מוסיקה פורצת דרך. קוריאה עתיד להיות הצלע החוקרת והרב סגנונית מבין ענקי הפסנתר של הג'אז החדש, דוגמת קית' ג'ארט והרבי הנקוק.
כי קוריאה פיתח סגנון הלחנה, אילתור ונגינה אקלקטי, עם מיקס של השפעות ומקורות מגוונים, שדומה היה לפניו שאי אפשר לחבר ביניהם. זה כולל את עולמות הג'אז, הרוק, הקלאסי, הפופ ומוסיקת האוונגרד המרתקת והחדשנית שלו אך גם כולל אלמנטים ורעיונות ספרותיים, כמו החגיגה סביב עליסה בארץ הפלאות, שיצר באלבום The Mad Hatter.
אך מי שהתגלה די מהר כאחד הפסנתרנים הגדולים בתולדות הג'אז הירבה לשלב גם שלל מקצבים נהדרים וחדשניים, כולל מקצבים לטיניים ושילובי מקצב של ג’אז ורוק.
שוב ושוב הוא יקים הרכבים מרתקים ופורצי דרך, כולל Return To Forever שכלל את סטנלי קלארק, אל דימיולה ולני ווייט וניגן ג’אז מלהיב ומגוון ומלא בהשפעות ורעיונות (משם יצא Spain המטורף), אך גם את Chick Corea Elektric Band, שהפך לאחד ההרכבים המשפיעים ומצליחים בתולדות הפיוז'ן והג'אז רוק.
בניינטיז, שנות ה-90, הוא הופיע לא מעט עם "האיש שהוא כלי נגינה", ווקליסט הג'אז הנהדר בובי מקפרין. לקראת תום המילניום גילה קוריאה, מי שטיפח כל הזמן נגנים צעירים ומוכשרים בהרכביו, את הקונטרבסיסט הישראלי הנהדר אבישי כהן.
כמו זיקית שלא רוצה שיגדירו אותה, צ'יק נע בחופשיות על הספקטרום שהרחיב בעצמו, בין סגנונות ג'אז כמו הארד בופ לפיוז'ן. הוא שילב מלודיות ואלתורים עם השפעות סגנוניות מגוונות, כולל מוסיקה עממית ספרדית, רוק מתקדם ומוסיקה קלאסית, מפלמנקו ועד סקרלטי או מוצרט. צ'יק ביצע סטנדרטים בצורה חדשנית ויצר יצירות מקוריות ומרתקות, לבד ועם מוסיקאים עמיתים. בשנות השבעים והשמונים הוא לא חדל לרגע לבחון כיוונים, לנסות השפעות וחידושים מוסיקליים מרתקים.
ב-2020, תקופת הקורונה, הוא הקים אקדמיה מקוונת ובאמצעות שיעורים ששידר בווידאו הוא לימד את תורתו והטכניקות שלו אונליין.
בפברואר 2021 הלך צ'יק קוריאה לעולמו, כתוצאה מסרטן נדיר שהתגלה אצלו זמן קצר לפני כן. הקלידן האגדי שהיה מלחין פורה וחדשני הותיר את רישומו באופן ברור על הג'אז המודרני ובמיוחד בסצנת הפיוז'ן שבו.
צ’יק קוריאה נכנס ב-2010 להיכל התהילה של הג'אז וזכה בפרס הגראמי 23 פעמים. אבל יצירתו מקיפה בהרבה מהפרסים שקטף. עם 81 אלבומי אולפן, 17 אלבומים מהופעות ושמונה אוספים שללא ספק יילכו ויתרבו לאחר מותו, הוא היה פשוט מעיין נובע של מוסיקה טובה, מלאת תשוקה, פתיחות סגנונית וסקרנות אין קץ.
צ'יק קוריאה עם האלקטריק בנד בחזרות להופעה בטוקיו (בגיטרה ג'ון פטיטוצ'י):
https://youtu.be/lagNpi1v5FY
צ'יק קוריאה עם Return to Forever בהופעה עם Medieval Overture מ-1976:
https://youtu.be/XjOYscEN6Qc
מוקדש לאביו - "ארמנדו'ז רומבה":
https://youtu.be/O4V7uPv2rzg
מצייר על הפסנתר דיוקן של אנשים מהקהל - כמו שעשה בילדותו עם אבא ארמנדו והמשפחה:
https://youtu.be/iVsWELIJ96o?t=2m40s
משדר מהבית בקורונה:
https://youtu.be/YaoIy-kZ0ts
בפסטיבל ממטרו, בפתיחה האלמותית ל-Spain מהקלסיקה של ארנחואז מאת רודריגו:
https://youtu.be/IWBkVucVMCY?t=1m19s
עם בובי מקפרין ברומבה של ארמנדו, אביו:
https://youtu.be/FprooG46jMI
וב"Spain":
https://youtu.be/_o2RS8WfcbY
מלמד אונליין בקורונה - באקדמיה שהקים:
https://youtu.be/wWV9Oatyt1I
ומאלתר על סקרלטי:
https://youtu.be/b8NO20gJlec
יוצרת הג'אז המרתקת עזיזה מוסטפא זאדה (Aziza Mustafa Zadeh) היא מוסיקאית ממוצא אזרי, שמשלבת ג'אז עם מוסיקה מגוונת והשפעות שונות, מהמוסיקה הקלאסית ועד האוונגארד (מוסיקה נסיונית, חוקרת). היא נגנית וירטואוזית בפסנתר וזמרת מצוינת בעלת מנעד קולי גדול.
מוסטפא זאדה היא מהיוצרים הצעירים המעניינים כיום בעולם הג'אז, בעיקר בכך שהיא מגדילה את השפה המוסיקלית שלו ומביאה אליה חומרים חדשים. זהו תחום שהתחיל בסגנון הפיוז'ן, שבו חלחלו רעיונות והשפעות מכל רחבי העולם והסגנונות המוסיקליים אל תוך מוסיקת הג'אז.
הנה "ריקוד האש" של שלישיית עזיזה מוסטפא זאדה:
https://youtu.be/JA13_DAGA1g
שרה א-אקפלה עם בובי מקפרין:
https://youtu.be/kh06AO4D858
וקטע סולו אוריינטלי של עזיזה מוסטפא זאדה וההרכב כולו שמצטרף:
https://youtu.be/44kGvt8DyCc
אל דימיולה (Al Di Meola) הוא מנגני הג'אז פיוז'ן המצליחים והטובים ביותר בעולם. אבל סיפור הקריירה שלו הוא מרתק לא פחות מכישרון הנגינה המדהים שיש לו.
הסיפור שלו מתחיל בגיל 19, בעודו סטודנט במכללת ברקלי (Berklee College of Music) שבבוסטון. אלברט לורנס די מיאולה (Al Di Meola), אל דימיולה בשבילכם, מקבל שיחת טלפון שתשנה את חייו. על הקו הפסנתרן צ'יק קוריאה (Chick Corea) שמחפש גיטריסט ללהקת הג'אז-פיוז'ן שלו, Return to" Forever". די מיאולה מסכים ונזרק ישירות מהלימודים אל הופכה באולם הקרנגי הול.
בשנת 1974, מעט מאוד אנשים ידעו את שמו. עד 1976, כבר כולם יידעו.
די מיולה נולד ב-1954 בניו ג'רזי, למשפחה ממוצא איטלקי. בגיל 8 הוא מתחיל לנגן גיטרה בהשפעת אלביס פרסלי (Elvis Presley) ולהקת "The Ventures". מורהו הכניס אותו לעולמות הג'אז, בוסה נובה וקלאסיקה והנער הסקרן סופג הכל. עד שהוא מגיע לברקלי, הוא כבר אחוז לחלוטין בעולם הנגינה המורכב.
אגב, אחד הסודות של הצליל המיוחד שלו הוא טכניקה שנולדה מבעיה של, איך לא, שכנים. זה היה כשהוא גר בדירה עם שכנים מסביבו והוא לא רצה שישמעו אותו מתאמן. הפתרון שלו היה מקורי, הוא הניח את כף היד על המיתרים ליד הגשר (Bridge) וניגן עם המפרט דרך הלחץ הזה. הדבר גרם לצלילים לקבל אופי קצרצר ומקיש, דומה לפיצ'יקאטו (Pizzicato) של גיטרה קלאסית ועמום מאוד.
בעולם הגיטרה זה נקרא Palm Muting, בתרגום חופשי "השתקת כף היד". אבל אצל אל די מיולה זה הפך למשהו אחר לגמרי: נשק. בשילוב עם נגינת ה-Alternate Picking המסחררת שלו, נוצר צליל של מקלע מדויק, כשכל תו מבודד ומבודל מהאחרים. הוא עצמו הסביר שהטכניקה הזאת אילצה אותו להיות מדויק במיוחד כששומעים כל צליל לא ניתן היה להסתתר מאחורי נגינה רפויה ומטושטשת.
עם "Return to Forever" הוא הוציא 3 אלבומים שפרצו לרשימות המאה הגדולים של הג'אז בארצות הברית. ב-1976 הוא פורש לקריירת סולו ואלבומו Elegant Gypsy משנת 1977 מבסס מיד את מעמדו כאחד הגיטריסטים הגדולים בדורו.
הרגע שהופך אותו לאגדה הגיע ב-1980, כשהוא יוצא לסיבוב הופעות עם 2 גיטריסטים נוספים וענקים בעצמם. הראשון הוא פאקו דה לוצ'יה (Paco de Lucía), אמן הפלמנקו (Flamenco) הספרדי, והשני הוא ג'ון מקלפלין (John McLaughlin) מההרכב הנודע "מהווישנו אורקסטרה" (Mahavishnu Orchestra).
ההקלטה החיה לאלבום Friday Night in" San Francisco" נמכרה ביותר מ-5 מיליון עותקים. 3 נגנים, במה אחת וללא רשת ביטחון. התוצאה - קשה היה להאמין שהיא אנושית.
לאורך שנות ה-80 הוא זוכה ב-12 פרסים בסקרי כתב העת Guitar Player Magazine ונכנס להיכל התהילה שלו. בשנות ה-90 הוא מייסד את ה-World Sinfonia, הרכב אקוסטי שמשלב מוסיקה ארגנטינאית, קובנית וים-תיכונית.
מה שהופך אותו לייחודי מעבר לטכניקה הוא הסקרנות שלא שקטה. די מיאולה מעולם לא הסתפק בז'אנר אחד. הוא חצה גבולות בין פיוז'ן לפלמנקו, מברזיל לאמריקה הלטינית, מחשמלי לאקוסטי. בגיל 70, הוא מוציא אלבום חדש ועדיין מסייר ברחבי העולם.
הנה סיפור הגאוניות של אל דימיולה והפאלם מיוטינג שלו:
https://youtu.be/9recgxP7XpY
דימיולה בהופעה:
https://youtu.be/NcDQUnbmCPo
ריקוד שמש ים-תיכוני שלו:
https://youtu.be/tsmThCBkBUo
כך מנגנים עם פאלם מיוטינג:
https://youtu.be/8OOoUEhhvHw
וירטואוזיות ללא גבולות:
https://youtu.be/Q6GtZ8Ky_PA
בגיטרה סינטסייזר:
https://youtu.be/G2JdBwaLYH0
מבצע בחוכמה ורגש את הליבר טנגו של פיאצולה:
https://youtu.be/G2JdBwaLYH0?long=yes
אל דימיולה פוגש את ענק הפלמנקו הספרדי פאקו דה לוצ'יה:
https://youtu.be/fuuRWKnUq-k?long=yes
ומדגים את הפאלם מיוטינג:
https://youtu.be/TZ4FZ80Qdd8?long=yes
כשסטינג הקליט את הלהיט האוריינטלי "שושנת המדבר" (Desert Rose) הוא שילב בפעם הראשונה את המרכיבים המוסיקליים של המזרח התיכון בשיריו. ביחד עם זמר ומוסיקאי אלג'ירי מעולה בשם צ'אב מאמי (Cheb Mami) הוא הקליט את אחד השירים המצליחים שנוצרו בשיתופי פעולה שכאלה.
זה היה גם שוס כלכלי. מאז כבר הופיע כוכב הרוק הבריטי בהצלחה עצומה ברחבי המזרח התיכון. מדובאי. עד קהיר, דרך עמאן, טוניס, קזבלנקה, ישראל ובכל מקום אפשרי. תמיד הוא שילב את השיר בהופעות הרוק שלו וזכה לתרועות של הסכמה. ככה עושים שיחוב תרבותי באמנות.
סטינג לא היה הראשון ששילב מרכיבים מוסיקליים וסאונד של המזרח התיכון, אבל הוא מאלו שיצרו סינתזה מעניינת, שילוב מסחרי מוצלח אבל בו בעת גם מעניין, בין הפופ האירופי שלו ובין המוסיקה המזרח-תיכונית. כך יוצרים פיוז'ן אמיתי, מפגש תרבויות בין מזרח למערב.
את השיר יצרו סטינג וצ'אב מאמי ב-1999. היסטורית, זה היה רגע לפני שהפיגועים של ה-11 לספטמבר יצרו בעולם המערבי אווירה קשה מאד כלפי האיסלאם הקיצוני, אווירה שהסתננה באופן לא מוצדק, כלפי הערבים והמוסלמים ככלל. מעבר לאובדן החיים הנורא והמלחמות הקשות שגרמו האירועים של אל-קאידה בספטמבר 2011, מי יודע אם האירוע הזה לא עצר את אחד שיתוף הפעולה והחקר המוסיקלי של אחד המוסיקאים המסקרנים והפוריים של הפופ העולמי. סטינג הוכיח לא פעם שהוא יודע להתמסר לחקר ולמםגשים שכאלה וליצור מוסיקה שגם אם היא לא מסחרית, היא בעלת משמעות בשבילו ומסקרנת בשביל מי שאוהבים את הפרשנות שלו לעולם המוסיקלי שהוא פוגש.
כך שילב סטינג מוסיקה ערבית ב"שושנת המדבר":
https://youtu.be/C3lWwBslWqg
הנה המפגש התרבותי שבו הוקלט השיר:
https://youtu.be/9DNhStXhWJM
סטינג בהופעה עם צ'אב מאמי:
https://youtu.be/lJxo4_Eza2I
מהקליפ יצרו לא מעט וריאציות ומחוות, חלק מהן חטאו למקורות של הצליל שלו:
https://youtu.be/3gzqsmx1KGU
פיוז'ן
מה קורה כשמישהו יושב לך על החצוצרה ומעקם אותה? - בכל מקרה שאינך דיזי גילספי (Dizzy Gillespie) אתה רץ לקנות חדשה או לתקן את החצוצרה העקומה שלך. אבל דיזי גילספי שמצא את החצוצרה שלו עקומה, לאחר שלפי הסיפור התיישבה עליה בטעות שחקנית כלשהי במסיבה, לא התרגש והחל לנגן בה. תוך שניות הוא הבין את העניין - הסאונד של החצוצרה המעוקמת שלו נשמע לו טוב יותר מקודם! - החצוצרה הזו, מיותר לספר, הפכה לחצוצרה הקבועה שלו ולסמלו המסחרי!
ואכן, אחד מסמלי חצוצרת הג'אז היו הלחיים המנופחים של החצוצרן דיזי גילספי (Dizzy Gillespie). צורת הנגינה הזו הייתה ייחודית לו. לצד הנגינה מלאת ההומור והריקוד על הבמה, הסגנון האישי וההתנהגות המסודרת, היא הפכה אותו לאחד מהגאונים המיוחדים והצבעוניים שקמו לג'אז.
עם סולואים מורכבים וחכמים במיוחד, גילספי נחשב לאחד הווירטואוזים, החדשנים והמאלתרים הגדולים של הג'אז האמריקאי. ביחד עם ג'אזיסטים נוספים וגאונים כצ'ארלי פארקר, תלוניוס מונק, ארט טייטום, צ'ארלי כריסטיאן ומיילס דיוויס, הוא יצר את סגנון הבי בופ שבשנות ה-40 שינה לחלוטין את פני הג'אז והפך אותו סופית מצורת בידור מוסיקלית ופופולארית, גם אם חכמה ומורכבת יותר מסתם מוסיקה קלה, לזרם מוביל באמנות המוסיקה בכלל.
לא רק את הביבופ יצר דיזי. הוא גם נחשב ליוצר הלטין ג'אז - סגנון הג'אז הלטיני, כשבשנות ה-50 הוא ממש הנהיג את המוסיקה האפרו-קובנית, זרם או תנועה שהכניסו אלמנטים לטיניים ואפריקאיים למוסיקת הג'אז הזו. בתור "באנד לידר" (מוביל הרכבים) הוא הפיץ את הז'אנר הזה והפך אותו לאחד הפופולאריים בעולם הג'אז.
הנה תולדות חייו של דיזי גילספי:
https://youtu.be/8iU8_D258nA?t=32s
דיזי גילספי ב"מנטקה" עם הביג בנד של קני קלארק:
https://youtu.be/A5tRGMHfKrE
עם צ'ארלי פרקר:
https://youtu.be/4PiKHAEcEvM?t=115
"לילה בטוניסיה":
https://youtu.be/mkemox0461U
סולו של דיזי בשיר של ענק מוסיקת הנשמה סטיבי וונדר:
https://youtu.be/bQEBZfG5SaY
הופעה של דיזי גילספי וחמישייתו:
https://youtu.be/2uLpjp7xkyI?long=yes
כנראה שבכל תולדות הג'אז אין עוד דמות כה חדשנית ומסעירה כמו מיילס דיוויס (Miles Davis). הוא הסתובב בין חבורת הענקים שעשו את מהפכת הביבופ, עשה בעצמו 3 מהפכות בג'אז והחל אחת נוספת.
בין לבין הוא הספיק לנגן עם כל ענקי הג'אז של המחצית השנייה של המאה ה-20, להתחכך בענקי הפופ ולהעניק להם מחסדיו המוסיקליים, להתנגד לסמים ואז להתמכר להם, להקים הרכבים מרתקים ולריב עם כולם, לגדל צעירים שיהפכו לענקי הג'אז הבאים, להקפיד על מלתחה מרתקת ולהישאר מעודכן תמיד.
מיילס נולד למשפחה מבוססת. אביו, רופא שיניים מסודר, שכר לו בגיל 13 מורה פרטי שילמד אותו לנגן בחצוצרה, ככל הנראה למורת לבה של אימו, שהייתה פסנתרנית בלוז ורצתה שמיילס ינגן על פסנתר. היא שנאה את צליל החצוצרה אבל הוא התאהב בכלי.
די מהר התגלה מיילס הצעיר כעילוי מוסיקלי והחל לנגן באופן מקצועי. בגיל 16 כבר הוצע לו להצטרף להרכבים מצליחים, אך אימו סרבה והתעקשה שישלים את לימודיו התיכוניים.
הוא ניצל הזדמנות הופיע כחצוצרן מחליף בלהקתו של בילי אקשטיין, לצד דיזי גילספי וצ'רלי פארקר. עתה היה ברור שדרכו לתהילה סלולה, אך הוריו התנגדו ודרשו שימשיך ללימודים האקדמיים. הוא יצא ללמוד בניו-יורק, בבית הספר המפורסם למוסיקה ג'וליארד.
חרף עצות ידידיו הוא חיפש ומצא את צ'רלי פרקר והחל לנגן איתו בסשנים, שכללו את מי שיהפכו בקרוב ביחד עם פרקר למנהיגי מהפיכת הבי-בופ, כולל פטס נווארו ותלוניוס מונק. כך השתלב מיילס במהפכת הג'אז הגדולה והראשונה שלו. הוא החליט לעזוב את לימודי המוסיקה שהיו קלאסיים ו"לבנים" מדי של ג'וליארד.
די מהר החליף מיילס את דיזי גילספי בחמישיית צ'רלי פרקר וב-1946 החל להופיע איתה בכל רחבי ארה"ב. כשפרקר קיבל התמוטטות עצבים ואושפז למספר חודשים. מיילס ניסה לשתף פעולה עם אחרים, כולל בסיסט-העל הנערץ צ'רלי מינגוס, אבל התוצאה המהירה הייתה שהוא הקליט לראשונה עם הרכב חדש, הראשון שהקים.
כשחזר צ'רלי פרקר ב-1948 לניו יורק, שב מיילס והצטרף להרכב שלו. אבל עצביו הרופפים של פרקר והתמכרותו לסמים הביאו למחלוקות, שהביאו לעזיבתו של מיילס את ההרכב.
מעתה יהפוך מיילס למי שייזום את שילובי הג'אז החשובים בניו-יורקית של התקופה. היה לו כישרון אדיר לאתר צעירים מוכשרים ולצרף אותם להרכבים שלו. כמעט כולם הפכו אחרי שהמשיכו בדרכם לאגדות ולמנהיגי הרכבים משלהם.
מיילס אחראי ל-3 מהפכות בג'אז, בשלושה עשורים של חייו.
בסוף שנות הארבעים הוא ריכך את הביבופ המהיר והוירטואוזי, האט אותו, הוריד אנרגיה ויצר את ה-Cool Jazz, "הג'אז הקר" והעמוק באופיו.
בסוף שנות ה-50 סימן האלבום שלו Kind of Blue, את "הג'אז המודאלי" (Modal Jazz). זה היה ג'אז שלפתע "גילה" את המודוסים העתיקים ועשה איתם דברים מרתקים. כך מיילס, ביחד עם ביל אוונס, קאנון אלדרלי וג'ון קולטריין, הכניסו את המוסיקה המודאלית והסולמות המודאליים לג'אז והעשירו אותו מאוד.
מהפכה שלישית של מיילס באה בסוף הסיקסטיז, כשהחמישייה השנייה שלו הציגה באלבום 'נערות הקילימנג'רו' את מה שיזכה לשם "ג'אז פיוז'ן" (Fusion Jazz).
הפיוז'ן בג'אז הוא סגנון המשלב לתוך הג'אז ז'אנרים מוסיקליים אחרים, נגינה מודאלית בהשפעתם וסאונדים חדשים בהרכבים השונים שיצר. זה ימשיך גם באלבומים הבאים ובמיוחד באלבום Bitches Brew, אלבום מאתגר ופורץ דרך, שרבים רואים כאלבום הג'אז המהפכני ביותר שהיה.
אבל בניגוד לחשיבות וההערצה לה זכה מיילס מצד המעריצים, רבים חוו אותו כאדם מרוחק, קשה וחם-מזג. הוא איבד את קולו אחרי ניתוח פוליפים, כשבניגוד להוראות הרופא, הוא לא הצליח לשתוק לכמה ימים וצרח על מישהו... מאז הוא איבד את קולו. כך הצטרף קולו הלוחש, לנגינתו האפילה והמעומעמת בעמעם החצוצרה המפורסם והכל כך סימבולי שלו, והוא "זכה" בכינוי ובדימוי של "נסיך האופל".
וכך, לאחר מהפכות ענקיות והשתנות מתמדת, בנסיון שאף פעם לא הפסיק להתעדכן, לחקור ולהיות באופנה ובחזית הג'אז, החל מיילס את העשור האחרון לחייו. כמו החיבורים המרתקים שלו בעבר לרוק הפסיכדלי הכבד של ג'ימי הנדריקס, לפאנק ולמוסיקת הנשמה השחורה והפופ של האייטיז, הוא המשיך בשנות ה-80 להתחבר, למשל להופעות עם הזמר פרינס, בו ראה סוג של יורש.
מיילס עוד ניסה, באלבומו האחרון, 'Doo Bop', לחבר את הג'אז גם למוסיקת ההיפ הופ שהחלה הופכת פופולארית אז, אבל לא הספיק לסיים את המלאכה. כמו בחייו, גם ביום מותו נתפס ענק הג'אז באמצע של מהפכה.
הנה תולדות חייו של מיילס דיוויס:
https://youtu.be/Kx4NiU58zSc
בהופעה ב"So What" (אז מה) המינימליסטי:
https://youtu.be/zqNTltOGh5c
בופליסיטי בסגנון הקול ג'אז:
https://youtu.be/w6vuBL9eQbs
הקטע "מר פסטוריוס" בביצוע מיילס דיוויד ומרקוס מילר:
https://youtu.be/SjBUNyFKkJI
בהופעה באירופה:
https://youtu.be/IX4MPh0ckUw?t=67
ענק הג'אז מיילס דיוויס בקדימון הסרט "דינגו", על ילד שממתין לפגוש את המוסיקאי הנערץ עליו:
https://youtu.be/1kXUk3dr33c
עם מיילס דיויס באולפן:
https://youtu.be/t4S8TNsxm28?long=yes
ושישה ענקי ג'אז מספרים על מיילס, מוסיקאי הג'אז המפורסם ביותר:
https://youtu.be/eJk48-8rSh8?long=yes
דומה שבכל תולדות הג'אז אין הרבה סיפורים גם מדהימים וגם עצובים כמו זה של ג'אקו פסטוריוס (Jaco Pastorius). מנער מוכשר הוא היה לאגדת ג'אז מובילה שתועפות של הערצה נשפכו עליה מכל עבר, אבל הוא הלך והתמכר לסמים, השתגע ולבסוף מת, בתגרת שיכורים עלובה.
מי שיהיה הבסיסט החשוב והמבריק בהיסטוריה, החל את דרכו כמתופף בכלל. ג'אקו נולד ב-1951 בפנסילבניה, לאב שהיה זמר ג'אז בביג בנד נודד. אבל כשהוא נפצע ויכולתו כמתופף נפגעה, החליט ג'אקו לנגן באס. זה היה כלי שהוא מעולם לא ניגן בו. אבל הוא ניגן בהשפעת נגנים גדולים, כשהוא הולך ומשתפר ומגבש לו כישורי נגינה וכתיבת שירים מעולים.
כשעוברת משפחתו לפלורידה, הוא נחשף לסגנונות שונים של ג'אז ומתחיל לנגן בגיטרה בס חשמלית. בתחילה הוא בכלל קנה קונטרבס, אבל אחרי שהכלי נסדק, בגלל הלחות הגבוהה במקום, התמסר ג'קו לבס החשמלית, כלי שאיתו הוא עתיד לעשות דרך מרהיבה אל הפסגה.
הוא ניגן בתחילה בלהקות שונות, בעיקר מוסיקת R&B וג'אז. בשנת 1974 הוא מתחבר ומתחיל לנגן עם גיטריסט ג'אז צעיר שעתיד גם הוא להפוך לאגדה, פט מתיני. ביחד הם מקליטים את אלבום הפיוז'ן הראשון של שניהם, Bright Size Life.
כבר אז מבין ג'קו שהוא משהו מיוחד. אבל בניגוד לענקים אחרים, שנותנים לאחרים להכתיר אותם, הוא פיתח את היהירות המפורסמת שלו. למוסיקאים שהוא הכיר אז הוא נהג לומר ביובש "אני הבסיסט הטוב בעולם". בסרט תיעודי שנעשה עליו סיפרו כמה נגני ג'אז ידועים על החוויה המשותפת שמתחילה מהרגע שבו ג'אקו מספר לך שהוא הבסיסט הטוב בעולם ועד לרגע שבו אתה מבין שהוא לא מגזים.
כך גם הציג את עצמו ג'קו פסטוריוס לג'ו זאווינול, המנהיג של Weather Report, להקת הפיוז'ן הטובה בעולם בשנות ה-70. זה היה לאחר שהוא רואה הופעה של הלהקה המצוינת ומחליט שהיא טובה לו. זאווינול, יוצר דגול ונגן מליגת העל של עולם הג'אז-רוק והפיוז'ן, הביט בג'אקו בזלזול ולא התייחס לשחצנות שלו בחיוב. הוא עדיין לא קיבל אותו ללהקה.
צריך להבין ש"תחזית מזג אוויר" כמו שקראו לה אז בארץ, הייתה סופרגרופ, להקת-על המכילה נגני-על שלא חסרים כישרון ווירטואוזיות. רבים רואים בה את להקת הפיוז'ן הטובה בכל הזמנים. אבל לפסטוריוס הצעיר וממוקד המטרה זה לקח ימים ספורים, עד שהוא הוחתם כבסיסט של להקת הפיוז'ן הטובה בכל הזמנים והפך, כמה צפוי באגדות, לכוכב הבלתי מעורער שלה.
צריך להזכיר שאף שניגן מצוין גם תופים ופסנתר, בסוף ג'קו היה באסיסט, נגן גיטרה בס, כלי ליווי שעד אז נחשב אפור יחסית. הרי הוא לא ניגן אפילו בקונטרבס - אבל ג'אקו של אותם ימים מתגלה לעולם במהירות כבסיסט המוכשר והיצירתי ביותר שנראה בג'אז המודרני.
מעבר ל-feel, לתזמון, לפרייזינג ולטכניקה הבלתי נתפסת שלו, אחרי הווירטואוזיות, המקצבים האפרו-קובניים, הנגינה והגרוב שהוא שאב מעולמות ה-R&B וה-Fאנק, מעבר ליצירתיות ולחקר המתמיד שאפשר לו להוציא מהבס צלילים שאיש לא ידע שיש בבאס, צליל חסר תקדים שהיה רק שלו, היו לו הנגינה מלאת האוברטונים וההרמוניות, המלודיות על ה"פרטלס בס" שלו, שנשמעו ככלי נשיפה שהוא יצר מצליל גיטרת בס עצמה - מאחרי כל אלה עמד מוח של גאון, פרוע, תזזיתי וחושני, אבל מדויק ומחושב להפליא, גאון שהוא הבס שלו והיא ההמשך של עצמו.
לרבים הזכיר פסטוריוס, בהתלהבות, ההנאה והאנרגיה שלו, ענק מהפכני אחר בשם ג'ימי הנדריקס. כמו הנדריקס, גם ג'אקו היה מטאור והוא החל את מסעו בדרך להיות הבסיסט המשפיע ביותר בתולדות הג'אז ולפתוח לבסיסטים אחרים אופקים חדשים. אבל ממש כמו עילוי הגיטרה הגדול, גם ג'אקו היה כוכב שביט, שההשערה מסביבו הייתה שגורלו הטרגי יהיה ליפול מהר ולמות צעיר.
בינתיים, כשהוא מוציא את אלבום הסולו שלו "ג'קו פסטוריוס", הוא מטלטל לחלוטין את עולם הג'אז ואת תחום הבס. הוא סיפר בראיון פעם כמה היה מתוסכל לגלות שאחרי שהאלבום יצא, נעלמו כל הבסיסטים הגדולים למשך חודשיים. "הם ישבו ולמדו את האלבום בבית ואז הגיחו, כשהם מנגנים ג'אקו יותר טוב מג'אקו..." הוא התלונן.
אבל זה לא עזר לחקיינים. לימים יספר פיטר הרסקין, המתופף של "ווד'ר ריפורט" שהם חיקו את הצליל והמהירות, אבל לא את העושר המוסיקלי, העומק והידע העצום של ג'קו הצעיר.
כך או כך, ג'אקו בן ה-24 היה בנסיקה אל הנצח. ההצלחה הייתה חזקה ומהירה כל כך, שיתכן שכאן נזרע הזרע שיוביל לנפילה האיומה, שתבוא בעוד מספר שנים. בינתיים ג'אקו ממשיך להכות גלים, גם ב"ווד'ר ריפורט", במיוחד באלבום המוצלח והמצליח Heavy Weather והן באלבום הבכורה המופתי שיצר עם חברו פט מתיני.
יותר ויותר יבוא לידי ביטוי גם התפקיד המרכזי של פסטוריוס בבום של הג'אז-רוק, אותו חיבור מופלא בין שני סגנונות שפרצו והתחברו להם לפתע יחדיו והיו חלק ממהפכת הפיוז'ן הכללית.
אבל היחסים המעורערים בין פסטוריוס לג'ו זאווינול, מנהיג הלהקה, גרמו לו לעזוב את Weather Report. הוא נשאר לבד. ג'אקו ימשיך לנגן ולהופיע, אך מעתה יילך מצבו ויתדרדר. מוסיקאים ימשיכו לסגוד לו, אבל לעבוד איתו היה קשה מדי. הוא עתיד להפוך לצל חיוור של המוסיקאי שהוא היה ובהדרגה הופך מי שהתנגד תמיד לסמים ואלכוהול להומלס, מכור לאלכוהול ולסמים.
מותו ב-1987 היה לא יאומן בסתמיות שלו. ג'אקו פסטוריוס נתפס כשעלה לבמה באמצע הופעה של קרלוס סנטנה. הוא הורחק מהמופע והגיע למועדון, שגם ממנו הוא מגורש. תוך שהם מרחיקים אותו משם, הוא נאבק בשומרים ואחד המאבטחים חבט בו במכות קשות והכניס אותו לתרדמת. בתוך ימים אחדים נפח את נשמתו גדול נגני הבס של הג'אז בכל הזמנים.
מי שכונה הפגניני של הבאס וההנדריקס של הג'אז, מי שנאמר עליו שהוא הצ'ארלי פרקר של הבאס הלך לעולמו. כולם סגדו לו וסיפרו כמה העריצו ואת הגאוניות, הטכניקה והעומק שבו הלחין, אילתר ויצר מוסיקה, אבל הוא כבר היה בעולם אחר.
ראוו הוזהרתם צעירים מוכשרים - שימרו על עצמכם מאלכוהול ואל תשתמשו בסמים!
ג'קו בצעירותו, מנגן את Purple Haze של ג'ימי הנדריקס:
https://youtu.be/vELtNFZHqEc
בלהקת Weather Report:
https://youtu.be/i8q6sR6yZCE
זכרונות מרגשים מפסטוריוס הצעיר:
https://youtu.be/1szdo70cSN0
ג'אקו בנגינת אוברטונים ב-Portrait of Tracy:
https://youtu.be/25DXcFg1TFo
יצירתו הכי מפורסמת - "דה צ'יקן":
https://youtu.be/TgntkGc5iBo
זה אולי מה שנקרא "לנגן פסטוריוס יותר טוב מפסטוריוס" (לא באמת...) נגן באס בשם ריקרדו אוליבה עם ההרכב שלו ב-"The Chicken":
https://youtu.be/ST9--HWOTA8
סולו אופייני של פסטוריוס לבד:
https://youtu.be/lEKwLwbrYnM
קדימון לסרט תיעודי עליו:
https://youtu.be/xYE-tm8UBSM
סיפור ילדותו וחייו של ג'קו פסטוריוס:
https://youtu.be/8JkjmJh6CKc?long=yes
סרט תיעודי על חייו המופלאים ומותו של פסטוריוס:
https://youtu.be/TviJ3ccaSXM?long=yes
וסיפורו של "דונה לי" המופלא שג'קו הפליא לבצע:
https://youtu.be/kjqSBU0v6TU?long=yes
אם מוצרט הילד היה מתגלה בימינו, בטח כך הוא היה מופיע... בגיל 18 הוא התפרסם בסרטון שיצר וזכה לתפוצה ויראלית ביוטיוב, בגיל 19 החתים אותו לייבל התקליטים של קווינסי ג'ונס ובגיל 22 כבר זכה בפרס הגראמי, פסגת השאיפות של מוסיקאים בכל העולם.
בגילו הצעיר הוא נחשב מהיוצרים החדשניים והייחודיים בעולם. קוראים לו ג'ייקוב קולייר (Jacob Collier) והוא ללא ספק מלך בהרמוניה, מוסיקלי להחריד, וירטואוז רב-כלי כמעט בלתי נתפס, בעל יכולת טכנית מרשימה בתפעול של סינתסייזר, לופר, סמפלר, הרמונייזר ושלל כלים אקוסטיים. את כל אלה הוא מנגן ומתפעל בדילוגים מטורפים ומתוזמנים ברמה של קוסם. הוא גם צעיר, תוסס, יפה להפליא וכנראה גם אמביציוזי ללא גבול.
דיי, חייבת להיות לו איזו שהיא מגרעת ובסוף בטח נגלה מהי. אבל בינתיים יצויין לפרוטוקול שהמוסיקאי המופלא הזה זוכה להערכה אדירה גם מקיסרי הג'אז הנוכחיים, כולל צ'יק קוריאה, הרבי הנקוק וקווינסי ג'ונס.
אבל כשמגלים שהוא גם בחור נחמד אמיתי בהופעות שלו ובאהבה הפשוטה שהוא נותן לקהל, זה כבר ממש מרגיז. אומרים על הבריטים שהם מנומסים מדי והוא אכן כזה, אבל הוא ממש יודע להודות לקהל שלו מכל הלב ולהוקיר דברים קטנים.
קולייר יודע לספק מופע סולו נדיר. האיש ווקאליסט מצוין, שר נהדר ומסוגל לבצע לופים ב-8 קולות על קטעים שלמים, כדי ליצור לעצמו בסיס של מקהלה ולאלתר עליו בנגינה ובקול תשיעי. גם את האינטרנט הוא מפליא לאלף ומשתמש בו היטב כפלטפורמה מעולה להפצת המוסיקה שלו.
את העולם המוסיקלי והאסתטי שלו יוצר השילוב המיוחד שהוא עושה, בין מגוון הז'אנרים שהוא חוגג ומבצע, ביניהם ג'אז, סול, מוסיקה קלאסית, פולק, טריפ-הופ ומוסיקה ברזילאית, בביצועי אימפרוביזציה וא-קאפלה.
הוא מעבד ומתזמר מופלא, שתזמורות והרכבים מרכזיים מכל העולם מזמינים אצלו עבודות, מולטי אינסטרומנטליסט, שזה אומר שהוא מנגן על שלל כלים, כולל באס, סינתסייזר, סמפלר, פסנתר, מלודיקה, גיטרה אקוסטית, פרקשן, תופים ובטח ממש עכשיו הוא גם לומד סקסופון, חצוצרה ועוד כמה כלים שאנחנו כנראה עוד לא מכירים...
ואחרי ששומעים את כל החזיז והרעם, של סופת הציקלון שהוא מייצר עם כל הכלים והקולות הווירטואוזיים שלו, כשאנו כבר בטוחים שרק בכל ההמולה הזו הוא יכול ללבלב, שומעים אותו מנגן כל כך נהדר, בפסנתר סולו או רק בבאס. אז מבינים הכל - הבחור הזה הוא מה שכינה ה-BBC "כוח טבע" (force of nature).
הפלא מסביר:
https://youtu.be/JgturagD0hA
אפילו הקליפים שלו נהדרים:
https://youtu.be/IlFD298wTOM
שירה ב-6 קולות - כך הוא נחשף לעולם:
https://youtu.be/cttFanV0o7c
מבנים מורכבים בטירוף - כך הוא עובד עם קהל:
https://youtu.be/mSqaQaoifww
צניעות לא מזיקה אף פעם - סיידקיק של ג'ונה נילסון:
https://youtu.be/72vOux51-o4
רק פסנתר:
https://youtu.be/0m_49kIjNVY
ומה קורה כשתזמורת מלווה אותו:
https://youtu.be/kIjExHdnx2E
ראו כמה יפה הוא מסביר מושגים בסיסיים במוסיקה:
https://youtu.be/eRkgK4jfi6M?long=yes
והנה ג'ייקוב קולייר בהרצאה, אופס, בהופעה בטד:
https://youtu.be/dDZoGcQVjJg?long=yes
